×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְעַל הַסּוֹטָה שֶׁאֵין הַוָּלָד מַמְזֵר.
or with a sota, that the offspring is not a mamzer.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
והבא על הסוטה – אשת איש שזינתה וקיימא לן דאסורה לבעלה בפ״ק (לעיל דף יא:) מה אני מקיים אשר הוטמאה (דברים כד) לרבות סוטה שנסתרה. ואע״ג דחייבי לאוין היא מודה בה רבי עקיבא דפליג אדרבנן במתני׳ (לעיל מד.) במחזיר גרושתו וקאמר דהולד ממזר אע״ג דלאו חייבי לאוין דשאר הוא הכא מודי דאין ולד ממזר וכל שכן לאידך רבי עקיבא בר פלוגתא דשמעון התימני לא הוי ממזר משום דסוט׳ לאו מחייבי לאוין דשאר היא.
א) והקשה הר׳ נתנאל כיון דנפקא לן מחזיר סוטתו מלא יוכל בעלה הראשון וכו׳ ואמרינן הכא דהולד כשר א״כ מאי טעמא דרבי עקיבא דאמר במחזיר גרושתו הולד ממזר. בשלמא לפ״ה ניחא דנימא דקרא דלא יוכל לא איירי כלל במחזיר סוטתו [אלא] במקיים סוטתו איירינן הכא דאית בה ראיה דאין הולד ממזר מטעם דלא פקעי קדושי ואפי׳ החזירה אין הולד ממזר לר״ע נמי כיון דאנתק לאו דלא יוכל לגבי מקיים סוטתו דהא אית בה הויה משום דלא פקעי קדושי מעתה נאמר הואיל ואשתראי הלאו אישתרי ואפילו החזירה לא יהיה הולד ממזר אבל במחזיר גרושתו יהא הולד ממזר אבל לפי הר״י דמקרא דלא יוכל שמעי׳ דאית הויה במחזיר סוטתו ואין הולד ממזר מאי שנא מחזיר גרושתו ממחזיר סוטתו. הא כולהו נפקי מחד קרא מלא יוכל וכו׳ וכתיב בתר כן הויה להיות לו לאשה. וי״ל דר״ע יתרץ שאני מחזיר גרושתו דכתיב בגופה תועבה אבל בסוטה לא. ואומר ראש״י כי מזה נוכל לתרץ קושיא דלעיל דפריך לעיל לר׳ עקיבא למאי איצטריך היא תועבה וכו׳ וצ״ע לעיל. והשתא נוכל לומר דשפיר איצטריך היא תועבה להיא גופה למימר דלא תפסי בה קדושי. דאי לא כתיב בגופה תועבה ה״א דתפסי בה קדושי ולא הוי הולד ממזר כמו בסוטה דכולהו מחד קרא נפקי דכתיב להיות וכו׳ א״כ תפסי בהו קדושי דקרא דלהיות קאי נמי אמחזיר גרושה עם סוטה וכו׳ [קמ״ל קרא דתועבה] כ״נ לראש״י:
ומכל מקום הבא על הנדה הולד כשר לדברי הכל אע״פ שהוא מחייבי כרת שהרי קדושין תופסין בה מדכתיב ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה וכן בסוטה ר״ל אשתו שזינתה שאסורה עליו ואף ר׳ עקיבא דמשנתנו שעושה ממזר בכל לאו דשאר ור׳ סימאי שעושה ממזר לר׳ עקיבא בכל לאו אע״פ שאינו לאו דשאר ור׳ ישבב שעושה ממזר לר׳ עקיבא אף בחייבי עשה כלם מודים שאין בזו ממזר דאע״ג דכתיב לא יוכל בעלה הראשון ומיניה נפיק לן איסור אשתו שזינתה הא כתיב בה להיות לו לאשה אלמא בת הויה היא ובא על שומרת יבם אף זו הכל מודים שהולד אינו ממזר דמדקאמר לא תהיה אשת המת אלמא בת הויה היא ואע״ג דרב קאמר שאין קדושין תופסין בה ומפרש לא תהיה לא תהא בת הויה ושמואל מספקא ליה אין הלכה כן אלא קדושין תופסין בה ואף לכשתאמר שאין קדושין תופסין בה הוה ליה כחייבי כרת לר׳ יהושע שאין קדושין תופסין ואעפ״כ אין הולד ממזר כמו שהתבאר ומכל מקום גדולי הפוסקים כתבוה כשמואל ויש ממזר ספק מיבמה ואסור בממזרת ובישראלית והכל מודים דהכא לצדדים קתני כלומר בנדה וסוטה אינו ממזר כלל בשומרת יבם אינו ממזר ודאי:
ושמא תאמר בסוטה היאך אמרו שאין הולד ממזר והרי שנינו באשה שהלך בעלה ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה והולד ממזר מזה ומזה מכל מקום פרושו משני ממזר מן התורה אבל מראשון מדרבנן הוא דהוי ממזר ולאסרו בבת ישראל מחשש שמא יאמרו גירש זה ונשא זה אבל מכל מקום אינו ממזר מן הדין ואסור בממזרת ולדברי הכל הוא ממזר מדרבנן להחמיר עליו ואפילו לשמעון התימני מגזירה אבל סוטה שבדרך זנות אין הולד ממזר אף מדברי סופרים ואחרוני הרבנים מתרצים דממזר גמור הוא ואתיא כר׳ עקיבא דבריתא דעושה ממזר מכל חייבי לאוין והכל מודים דקאמר הכא אדר׳ עקיבא דמתניתין קא מהדר דלא עביד ממזר אלא בלאו דשאר ואין הדברים נראים דאם כן הוה ליה ממזר תורה והרי בהדיא אמרו בפרק חליצה (יבמות פ״ט:) שאסור הוא בממזרת אלא ודאי לדעת כלם היא שנויה על הדרך שפירשנו ובשומרת יבם מיהא דקאמר הכל מודים קשה לפרש היאך מודה בה ר׳ עקיבא והלא בהדיא אמרו בפרק הזורק (גיטין פ׳.) כל עריות שאמרו צרותיהן מותרות אם נמצאו אילוניות תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואוקימנא כר׳ עקיבא אלמא לר׳ עקיבא מיהא יש ממזר מיבמה וזו ודאי צריכה לתרץ דאתיא אליבא דר׳ עקיבא דבריתא דלא בעי לאו דשאר והכל מודים ר׳ עקיבא דמתניתין דקא בעי לאו דשאר:
לעולם יזהר אדם שלא לספר בגנות חברו דרך הערה אמרו בישעיה שנהרג על ידי מנשה מאי טעמא איענש משום דקאמר ובתוך עם טמא שפתים גו׳ כלומר שלא בדרך תוכחה והלא דברים קל וחומר ומה אם צדיק גמור בשביל שסיפר בגנות עוברי עבירה כך המספר בגנות חברו על אחת כמה וכמה:
ממה שצריך שיאמן לפי הדרכים הדתיים ושלא יסודר מציאות הדת בזולתו הוא שהשם גומל לטובים ומעניש לרעים ואף בשני חייו לפעמים פוחתין לו ממה שנפסק לו לפי מערכת תולדתו או מוסיפין לו הרי נאמר בעונש אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ונאמר בגמול והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה ואם כן מה שנאמר את מספר ימיך אמלא פירושו שאוסיף בהם על הנגזר בשני דורות ר״ל הנזכר בעת לידתו לפי מערכת תולדתו עד שיושלם הזמן לפי הראוי לחיות לישר שבטבעים או למי שנגזרו עליו חיים ארוכים מצד מערכת התולדה:
אע״פ שהתשובה יפה בכל עת ובכל זמן מכל מקום יעדו בה הדרכים הדתיים זמן מיוחד שיתעוררו הכל עליה הערה כללית והוא שאמרו כתיב כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו וכתיב דרשו ה׳ בהמצאו הא ביחיד הא בצבור ויחיד אימת אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים כמו שהתבאר במקומו:
ועתה נשלם פרק החולץ תהלה לאל:
על הסוטה (אשת איש שזנתה תחת בעלה ונאסרה עליו) ובכל זאת בא בעלה עליה — שאין הולד הנולד מביאה כזו ממזר.
or with a sota, that the offspring is not a mamzer.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אנִדָּה דְּהָא תָּפְסִי בַּהּ קִידּוּשִׁין שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ט״ו:כ״ד} וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו אפי׳אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת נִדָּתָהּ תָּפְסִי בַּהּ קִידּוּשִׁין.

With regard to a menstruating woman the offspring is not a mamzer because one’s betrothal of her takes effect, as it is stated: “And her impurity shall be upon him” (Leviticus 15:24). The phrase “shall be” alludes to the fact that a betrothal with her takes effect. The verse teaches that even at the time of her menstrual impurity, betrothal with her takes effect.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דהא תפסי בה קידושין – לאשה דאף לאחר שזינתה לא פקעו מינה קידושיה הראשונים.
נדה דכתיב ותהי נדתה עליו – תהי לשון הויה דקידושין עליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נדה דהא תפסי בה קידושי. דכתו׳ ותהי נדתה, אפי׳ בשעת נדתה אית בה הויה. סוטה דהא תפסי. כלומ׳ הקדושין הראשונים עליה עדין, שהרי צריכה הימנו גט. והואיל ויש בהן קדושין אין הולד ממזר. הכל מודים וכו׳. אפי׳ ר׳ עקיבא דבריתא דאמ׳ יש ממזר מחייבי לאוין. ועל שומרת [יבם]. דקסבר האי תנא דשומרת יבם תפסי בה קדושי. והאי לא תהיה אשת המת החוצה ללאו הוא דאתא. וקא דריש האי תנא מדאפיק לאו דידיה בלשון הויה וקאמ׳ שלא תתקדש לאחר, אלמ׳ קידושי תפסי בה ובת הויה היא. הילכך אפי׳ ר׳ עקיבא מודי שאחד מן השוק שבא על שומרת יבם שאין הולד ממזר. והאי בריתא פליגא אהאי בריתא דפרק האשה רבה1, דתניא לדר׳ עקיבא בבריתא יש ממזר מיבמה, דההוא תנא אע״ג דאפיק לאו דידה בלשון הויה לא עדיף משאר חייבי לאוין ולא תפסי בה קדושי, דומיא דשאר חייבי לאוין. מספקא [ליה]. כתב ר״ש2 מספקא ליה אי כרב דאמ׳ בפרק [האשה רבה3 מנין שאין קידושין תופסין] ביבמה שנאמר לא תהיה אשת המת החוצה לא תהא בה הויה [לזר והולד ממזר], אי כשמואל דאמ׳ בעניותינו צריכה גט, בעניות דעתינו דמספקי לן אי להכי הוא דאתא כדקאמ׳ רב, או דלמ׳ לאוקומה בלאו אתא וקדושי תפסי בה מדאפיק לאו דידה בלשון הויה. ע״כ לשון ר״ש. משמע מיהאי לישנא דלרב הוי ודאי ממזר ולשמואל הוי ספק ממזר, והואיל וקיימ׳ לן התם בהאשה כשמואל, בן יבמה לשוק הוי ספק ממזר. וכן כתב בעל ההשלמה. וההיא שיטה דקדושין דסוף פרק האומר4 הכי משמע, דאי אין קדושין תופסין ביבמה הולד ממזר. והעיקר דרב ושמואל לא איירו כלל אלא אי תפסי בה קידושי וצריכה גט אם קדשה אחר, אם לאו. אבל תרויהו מודו דבנה לא הוי ממזר, כדמוכח פשטה דשיטה דפ״ק5 בני חיבי לאוין כשירין נינהו, גבי יבמה לשוק. וכלל גדול הוא בידינו אין ממזר אלא מחייבי כריתות. והכא הכי פירושא, ואביי דלא חשיב ותני דר׳ עקיבא דבריתא מודי דאין ממזר מיבמה, מספקא ליה אי סבירא ליה לר׳ עקיבא כרב דאמ׳ אין קדושין תופסין בה, הילכך יבמה לשוק הויא לה כשאר חייבי לאוין דלא תפסי בהו קידושי לר׳ עקיבא, כדאיתא בפרק ר״ג6, הילכך הולד ממזר, או סבירא ליה לר׳ עקיבא כחששא דשמואל דקא חיש ואמ׳ דקדושי תפסי בה מדאפיק לאו דידיה בלשון הויה, הילכך לא חמיר כשאר חייבי לאוין דהא תפסי בה קדושי ואין הולד ממזר. ומשום הכי לא תנא שומרת יבם בהדי הנך, דדלמ׳ ר׳ עקיבא סבירא ליה הולד ממזר מהאי טעמ׳ דכתבינן. אבל רב ושמואל תרויהו מודו שאין ממזר אלא מחייבי כריתות. וכן פסקו הרי״ף7 והר״ם, שכתב הר״ם בקדושה פרק8 דיבמה לשוק הולד כשר. וזה פירוש נאה. וכן עיקר, דודאי השתא אתינן לפרושי מאי טעמ׳ לא תנא אביי גבי הכל מודים שומרת יבם, והכל מודים דשומרת יבם ר׳ עקיבא הוא דחייבי לאוין הוא.
1. להלן צב, א.
2. ד״ה אי.
3. להלן צב, ב.
4. סח, א.
5. לעיל יד, ב.
6. להלן נב, ב.
7. יז, א בדפי הרי״ף.
8. חסר ציון הפרק, ונראה בכת״י שאינה מחיקה אלא הונח מקום חלק. ואכן בהל׳ איסו״ב ליתא אלא בהל׳ יבום פ״ג הי״ט.
ומפרשים: נדה מהיכן אנו יודעים שהוולד אינו ממזר? דהא תפסי [שהרי תופסים] בה קידושין, שנאמר: ״ותהי נדתה עליו״ (ויקרא טו, כד), לומר: אפילו בשעת נדתה תפסי [תופסים] בה קידושין, שלשון ״ותהי״ מתפרשת כלשון הויה=נישואין.
With regard to a menstruating woman the offspring is not a mamzer because one’s betrothal of her takes effect, as it is stated: “And her impurity shall be upon him” (Leviticus 15:24). The phrase “shall be” alludes to the fact that a betrothal with her takes effect. The verse teaches that even at the time of her menstrual impurity, betrothal with her takes effect.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) סוֹטָה נָמֵי דְּהָא תָּפְסִי בַּהּ קִידּוּשִׁין.

With regard to a sota, too, the offspring is not a mamzer because one’s betrothal of her takes effect.
תוספותתוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סוטה נמי דהא תפסי בה קדושין – פי׳ בקונט׳ דאף לאחר שזינתה לא פקעי מינה קידושיה הראשונים וק׳ לר״י דנדה נמי לא פקעי קידושיה ואפילו הכי איצטריך קרא לאתויי דתפסי בה קידושין ואר״י דגרס וכן ברוב ספרים סוטה נמי הא כתיב בה הויה ותפסי בה קידושין פי׳ שגרשה ומחזירה והויה דכתיב בה היינו קרא להיות לו לאשה דמוקמינן בפ״ק (לעיל יא: ושם) לרבות סוטה וכן משמע בפרק יש מותרות (לקמן דף פה:) דבסוטה ודאי תפסי קידושין ולא פליגי אלא אי אית לה כתובה אי לאו דקאמר סוטה ודאי איכא בינייהו דמ״ד דאורייתא הא נמי דאורייתא ואית לה כתובה כו׳ והיינו על כרחך במחזיר סוטה אחר שגירשה דאי לא גירשה כיון דזנתה הפסידה כתובתה ובפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עח.) נמי משמע דלהיות לו משמע לשון הויה דקאמר ושניהם מודים במחזיר גרושתו שאם בעל ולא קידש שאין לוקה דרך הויה אסרה תורה וא״ת בסוף האומר בקידושין (דף סח. ושם) ור׳ עקיבא כי תהיין במאי מוקי לה לוקמה במחזיר סוטה וכ״ת דכי תהיין מיותר וסוטה נפקא לן מקרא דלהיות לו לאשה א״כ היכי מוקי לה באלמנה לכ״ג וכדר׳ סימאי הא כתיב לא יחלל חילולין הוא עושה ואין עושה ממזרים וי״ל דלא בעי לאוקמא בסוטה משום דשנואה משמע שהיא שנואה בתחלת נישואין וא״ת ולוקמה בסוטה ולבועל וי״ל דמי כתיב כי תהיין לבועל כדקאמר התם מי כתיב כי תהיין לכהן א״נ בבועל לא כתיב הויה ולא תפסי בה קידושין פר״ח דמסוטה נהי דלא הוי ממזר מדאורייתא מדרבנן מיהא הוי ממזר מידי דהוי (לקמן פז:) אאשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך ונישאת ואח״כ בא בעלה דהולד ממזר ותצא מזה ומזה ואין ראיה דהתם קנסוה כי היכי דתידוק אבל הכא אין צריך לקונסה כדי שלא תזנה תחת בעלה ועוד דבריש יש מותרות (לקמן דף פה: ושם) קאמר גבי סוטה למ״ד דמרגלא ליה הא איהי מרגילתו ואי הוי ממזר אפילו מדרבנן לא מרגלא ליה כדאמר התם גבי חלוצה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סוטה נמי הא תפסי בה קדושי – פירש״י ז״לא דלא פקעי קדושי קמאי. ואיכא דקשיא ליה, דתפסי בה אם גרשה מנא לן, וכי תימא כיון דלא פקעי קמאי בתראי נמי תפסי בה, א״כ בנדה נמי נימא הכי, אלמה בעינן בשילהי פרק האומרב מנא לן, ואמרינן אמר קרא תהיה בנדתהג, אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה. ולאו קושי׳ היא, דשאני נדה דשנוי החוזר לברייתו הוא, ואם אתה אומר קידושין פוקעין ממנה, לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת לפני בעלהד, אבל עכשיו כיון דחייבי כריתות היא, שמא לא תפסי בה קדושי, שלא נמסרו לביאה. ויש מפרש, סוטה דתפסי בה קדושין, מדכתיבה להיות לו לאשה אחרי אשר הוטמאה, וכי כתיבא טומאה בסוטה כתיבא, והויה נמי בה כתיבה. ולרבי עקיבא דסבר דסוטה לא תפסי בה קדושי וכן במחזיר גרושתו, ע״כ לית ליה הך דרשאו.
א. ד״ה דהא תפסי.
ג. לפנינו כאן ושם: ותהי נדתה עליו וכו׳. ועי״ש בתוד״ה הכל מודים פי׳ בקונטרס ביבמות משום דכתוב תהיה בנדתה.
ד. עיין בקרן אורה מש״כ בדברי רבינו אלו, ובערוך לנר.
ה. דברים כד ד. וכ״כ תוד״ה סוטה. ועיין בתוס׳ קידושין סח א ד״ה הכל.
ו. בנדפס: [וקשה דהא] לרבי עקיבא דסבר דלא תפסי בה קדושי במחזיר גרושתו ע״כ לית ליה הך דרשא [פי׳ למידרש מלהיות דתפסי קידושין]. ועיין בישרש יעקב שמביא דברי רבינו כמו שהוא כאן וכתב דלפי״ז מיושבת קושית המהרש״א עיי״ש. ונראה דדברי רבינו הם כדעת ר״ת וכמו שהביא דבריו לעיל בד״ה הכל מודים, וכן בד״ה ואביי, אזיל רבינו בשיטת ר״ת, דכל דברי אביי הם רק למ״ד דר״ע ס״ל דלא תפסי קידושין רק בח״ל דשאר, אבל למ״ד אליבא דר״ע דבכל ח״ל לא תפסי קידושין והולד ממזר, ה״ה בסוטה לא תפסי קידושין והולד ממזר, וכן במאירי בד״ה ושמא תאמר, כתב: ואחרוני הרבנים (ר״ת) מתרצים דממזר גמור הוא (בסוטה) ואתיא כר״ע דברייתא דעושה ממזר מכל ח״ל והכל מודים דקאמר הכא אדר״ע דמתניתין קא מהדר דלא עביד ממזר אלא בלאו דשאר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וסוטה הא תפסי בה קדושין – פי׳ שקדושין עדיין הם עליה ואפי׳ הכי אסור׳ לו וכדפרש״י ז״ל ומודים בשומרת ייבם שאין הולד ממזר דאפי׳ תימא דלא הוי בה הויי׳ לאיש זר דרשי מ״מ כיון שאינה חייבי לאוין דשאר אין הולד ממזר הא לרבי סימאי הולד ממזר אשומר היבם והא את״ל דלא תפסי בהו קדושין וכן הבא על שומרת יבם והא דלא ערבה בהדי סוטה מפני שאין ההודא׳ בהם מעין א׳ דבסוט׳ מודה משום דלא תפסי בה קדושין ובשומרת יבם מודה מפני שאין בה שאר אלא דאשמועינן אגב אורחיה שאין קדושין תופסים בה וה״א כיון שאין קדושין תופסי׳ בה שיהא הולד ממזר דומיא דעכו״מז ועבד הבא על בת ישרא׳ קמ״ל ולה״פ הא דאמרי׳ ואביי מספקא ליה וכו׳ ה״פ מספקא ליה אי כרב אי כשמואל דאמר קדושין תופסין בה ולדידיה פשיטא דלא הוי ממזר כיון דלית בה שאר ותופסין בה קדושין.
בד״ה סוטה נמי דהא תפסי כו׳ ובפ׳ י׳ יוחסין נמי משמע דלהיות לו משמע לשון הויה דקאמר ושניהם מודים במחזיר גרושתו כו׳ עכ״ל צ״ע לפר״י כיון דלהיות לו לאשה משמע תפיסת קדושין ולהכי אינו ממזר בסוטה א״כ אמאי אינו מודה ר״ע גם במחזיר גרושתו דלא הוי ממזר כיון דקדושין תופסין בה ובתוספת ס״פ האומר דחו פר״י מכח קושיא זו דעיקר קרא דלהיות לו במחזיר גרושתו כתיב וקיימו שם פרש״י ע״ש:
סוטה נמי [גם כן] לא יהא הנולד ממנה ממזר דהא תפסי [שהרי תופסים] בה קידושין, שהרי הקידושין הראשונים שקידש את האשה לא פקעו עם זנותה, והיא עדיין אשת איש לכל דבר.
With regard to a sota, too, the offspring is not a mamzer because one’s betrothal of her takes effect.
תוספותתוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בהַכֹּל מוֹדִים בְּבָא עַל הַנִּדָּה וְעַל הַסּוֹטָה וְעַל שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁאֵין הַוָּלָד מַמְזֵר.

The Gemara notes: This teaching of Abaye is also taught in a baraita: All agree with regard to one who engages in sexual relations with a menstruating woman, or with a sota, or with a widow waiting for her yavam to perform levirate marriage, that the offspring is not a mamzer.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שומרת יבם – לאחד מן השוק בלא חליצה שאין הולד ממזר. ואפילו לרבי עקיבא דפליג אדרבנן במתני׳ וטעמא משום דקידושין תופסין בה מדאפקיה רחמנא ללאו דידה בלשון הויה דכתיב (דברים כה) לא תהיה בת הויה היא והכי קאמר לא תהיה אשת המת לא תתקדש אשת המת בקדושין לאיש זר אלמא קדושין תפסי בה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר הא דאמר הבא על הסוטה דאין הולד ממזר ה״מ דרך זנות א״נ מדאורייתא אבל דרך נישואין הולד ממזר מדרבנן. וזו היא ששנינו האשה שהלך בעלה למד״ה וא״ל מת בעלך ואח״כ בא בעלה תצא מזה ומזה והולד ממזר מזה [ומזה]. פירוש משני דאוריית׳ ומראשון דרבנן משום קנסא שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ומ״מ אסור בממזרת שאין ב״ד מתנין לעקור דבר מן התורה. ומאי ממזר דקאמר שאסור בבת ישראל והכי איתא בפרק האשה רבה שאסור בממזרת. אלמא אינו ממזר אלא מדרבנן אלא לאו ש״מ דברי הכל הוי ממזר ואפי׳ לר״ש התימני הא דאתמר לעיל לענין טבילה איתמר כתב הראב״ד פי׳ לענין טבילה שהוא צריך טבילה אעפ״י שטבל כבר לשם עבדות אבל לקבל עליו עול מצות א״צ שכבר קבל עליו מתחלה מדעתו הלכך משחררין אותו בע״כ אבל מתחלה אין מטבילין אותו לשם עבדות אא״כ קבל מדעתו לשום עבדות חוזר ומשחררו אח״כ בע״כ ומ״מ אין צריך ג׳ לטבילת שחרור מדאמרי׳ בקדושין פ׳ האומר כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי ואמר׳ התם גר נמי לאו בינו [לבינו] הוא דאמרי׳ א״ר יוחנן גר צריך ג׳ ואקשי׳ אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו וא״ל הרי את מקודשת לאחר שאשחרריך שבידו הוא ה״נ דהוו קדושין ש״מ דגבי משוחררת לא בעינא ג׳ ע״ג וי״ל דהיינו טעמא (דאין) [דהוי] ממזר מראשון (אלא) מדרבנן שנשאה ע״פ ב״ד וכיון דאם זינתה ברצון הוי ממזר מדאורייתא לכ״ע אם בא עליה בעל השתא שנשאת ע״פ ב״ד בעד א׳ הוי ממזר מדרבנן אבל לרבנן אפילו זינתה ברצון אינו ממזר דחייבי לאוין הן עכשיו שנשאה ע״פ ב״ד אינו ממזר אפילו מדרבנן שאין בו איסור כלל. אלא משמע דבין לרבנן בין לר״ע לר״ע הוי ממזר מדרבנן ע״י נשואין שמא יאמרו גרש זה ונשא זה אבל ע״י זנות אינו ממזר אפי׳ מדרבנן והא דאמרי׳ בשומרת יבם שאין הולד ממזר פרש״י משום דכתיב לא תהיה אלמא יש בה הויה ואע״ג דכתיב נמי ואשה אל אחותה לא תקח ולא יקח איש את אשת אביו דמשמע דאית ביה קיחה ובמסכת קדושין פ׳ האומר ילפינן מהני תרי קראי דלא תפסי בה קדושין לא דמי לא יקח ללא תהיה. ומיהו קשיא לי להאי פירוש דהא בפרק הזורק תנן בתרתי בבי דיש ממזר מיבמה דתנן התם כל ערוה שאמרו צרותיהן מותרות וכו׳ הכונס ליבמתו והלכה צרתה ונשאת וכו׳ תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה וכו׳ ובפרק האשה רבה נמי תנן בהדיא דיש ממזר מיבמה אלא ודאי אליבא דר״ע דברייתא דלא בעי שאר יש ממזר מיבמה ומתני׳ בפרק הזורק ובפ׳ האשה רבה אליבא דר׳ עקיבא (דמתני׳ דבעי) [דברייתא דלא בעי] שאר והכל מודים דקא׳ הכא אליבא דר׳ עקיבא דמתני׳ דבעי שאר קאמר ולדידיה אין הולד ממזר ואע״ג דכתיב לא תהיה לא מפרשינן מניה דלא תפסי בה קדושי׳ וללאו הוא דאתא. והכי איתא בפ׳ האשה [רבה] דתניא התם זו דר״ע דאמר אין קידושי׳ תופסי׳ בחייבי לאוין אבל חכ״א אין ממזר מיבמה. ולימא אין ממזר מחייבי לאוין האי תנא דר״מ הוא דאמר מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר ורבנן דאמרין אין קדושין תופסי׳ איכא למימר דרב תנא הוא ופליג א״נ אמר לך רב הונא אנא דאמר ביבמה כה״ג דתנינן הרי את מקודשת לי ע״מ שיחלוץ לך יבמיך וכו׳ אינה מקודשת אלמא אין קדושין תופסין ביבמה שאילו היו קדושין תופסין ביבמה לא הוי דבר שלא שלא ב״ל. וס״ל לרב דלא מתוקמה התם מתניתא כר״מ דהא לר״מ אדם מקנה דשלב״ל כדתניא קונם שאיני עושה לפיך א״צ להפר ר״מ אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו ולא ס״ל לרב התם אוקימתא דאוקמ׳ רבה בר רב הונא בריה דר״י באומר יקדשו ידים לעושיהם. ושמואל מספקא ליה וס״ל אין ממזר מיבמה ממזר ודאי אבל ספק ממזר הוי וכיון דקי״ל כשמואל יש ממזר ספק מיבמה והא דתניא הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר. (בנדרים) [לצדדין] קתני בנדה אינו ממזר כלל אפי׳ בספק בשומרת יבם אינו ממזר ודאי אבל ממזר ספק הוי. ואסור בממזרת ואסור בישראלית. ואית דבעי מימר דאע״ג דס״ל לרב דאין קדושין תופסין מודה הוא דאין הולד ממזר ולא פליג אמתניתא. ושמואל נמי אע״ג דמספקא ליה אם קדושין תופסין בה אי לא מודה הוא דאין הולד ממזר [ואמנם] ממאי דאמר הכא דלאביי מספקא בשומרת יבם או כרב או כשמואל לא משמע הכי אלא משמע דהא בהא תליא אם אין קדושין תופסין בה הולד ממזר ואם קדושין תופסין בה הולד כשר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: הכל מודים בבא על הנדה, ועל הסוטה ועל שומרת יבם לפני שנחלצה, שאין הולד ממזר.
The Gemara notes: This teaching of Abaye is also taught in a baraita: All agree with regard to one who engages in sexual relations with a menstruating woman, or with a sota, or with a widow waiting for her yavam to perform levirate marriage, that the offspring is not a mamzer.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאַבָּיֵי שׁוֹמֶרֶת יָבָם מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי כְּרַב אִי כִּשְׁמוּאֵל.:

The Gemara explains: And Abaye did not mention the case of a widow waiting for her yavam because he is uncertain whether, if someone other than the yavam betrothed her, the halakha is in accordance with the opinion of Rav that it does not take effect or in accordance with the opinion of Shmuel that it might take effect.
רש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואביי מספקא ליה – האי לא תהיה לאיש זר.
אי כרב – דאמר בפרק האשה רבה (לקמן דף צב:) מנין שאין קידושין תופסין ביבמה דכתיב לא תהיה אשת המת לאיש זר לא תהיה בת הויה לזר והולד ממזר.
אי כשמואל – דאמר (שם) בעניותינו בעניות דעתינו צריכה גט דמספקא לן אי להכי הוא דאתא כדקאמר רב או דלמא לאוקמה בלאו אתא וקידושין תפסי בה מדאפיק לאו דידיה בלשון הויה.
אי כרב אי כשמואל – מתוך פי׳ הקונט׳ משמע דלרב ליכא לאו ביבמה דפי׳ אי כרב דאמר בהאשה רבה (לקמן דף צב:) מנין שאין קידושין תופסין ביבמה שנאמר לא תהיה וגו׳ לא תהא בה הויה לזר והולד ממזר ואי כשמואל דמספקא ליה אי להכי הוא דאתא כדקאמר רב או לאוקומי ללאו הוא דאתא וקידושין תפסי בה מדאפיק לאו דידה בלשון הויה ואין נראה דאמרינן בהאומר בקידושין (דף סח. ושם) מאי יבמה שהיא בלאו לא תפסי בה קידושין אלמא איכא לאו אפילו למ״ד דלא תפסי בה קידושין ובכל מקום חשיב יבמה לשוק חייבי לאוין ואותם ששאלו לר׳ יהושע בני צרות דבית הלל לב״ש (לעיל דף טו:) דקבעי למילף יבמה לשוק בקל וחומר מאלמנה משמע דאיכא לאו ואומר רבינו תם דלכולי עלמא אית בה לאו וה״ק לקמן ושמואל מספקא ליה אי ללאו הוא דאתא ותהיה אורחיה דקרא או לאשמועינן דלקי אקידושין או לקידושין דלא תפסי נמי הוא דאתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואבייא שומרת יבם מספקא לי׳ אי כרב אי כשמואל – פי׳ הרב ז״לב, דסבר אביי, דאי כרב, כיון שאין קידושין תופסין בה הוי ממזר. והוא צריך לומר, דאביי מטעא טעי, דהא תניאג בהדיא לתנא דר׳ עקיבא דבעי שאר, אין ממזר מיבמה. ויש לפרש, מספקא ליה אי כרב אי כשמואל, דאי כרב היה צריך לומר, ואי כשמואל כיון דלית בה שאר אמאי צריך לומר שמודה בה ר׳ עקיבא, פשיטא חייבי לאוין שאין בהם שאר היא וקידושין תופסין בהן. ובדין הוא דמצי למימר דאביי אפי׳ לר׳ סימאי קאמר, אלא דאמתני׳ קאי. והקשה הרב ז״לד, לרב דאמר אין קדושין תופסין ביבמה, אמאי לא הוי ממזר, כדאמרי׳ה בגוי ועבד הבא על בת ישראל שהולד ממזר, ואפילו מאן דלית ליה דר״ע. ותירץ, לשמעון התימני הא אמרן התםו דלא הוי [ממזר]⁠ז, ולר׳ כיון דלית ליה קדושין ולא על אחרים הוה ליה כחייבי לאוין דשאר, אי נמי כחייבי כריתותח. ואפשר נמי למימר, דאי ר׳ט כרב סבירא ליה, דביבמה לא תפסי קדושין, אין ה״נ דיש ממזר ביבמה, דאיהו בקדושי תלי מילתא. ומיהו לרב גופיה כשר, דגבי גוי ועבד מודה להיתירא ולא תלינן בקדושי. ובירושלמי בפרק האומר שבקדושיןי מצאתי, תני גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, ר׳ שמעון בן יהודה אומר משום ר״ש אין הולד ממזר וכו׳, התיב ר׳ שמואל בר אבא על הדיןכ תניא קדמייא, הרי יבמה שזנתה הרי אין לה עליו ולא על אחרים קדושין הולד כשר, ולא פריק. מיהו איכא למימר כדאמרן.
א. קטע זה הוא המשך הקטע הקודם בו מבאר רבינו שיטת רבנו תם.
ב. רבנו תם בספר הישר סי׳ נח (ה).
ג. בכ״י א ובנדפס: בהא דתניא, ואינו מובן. וביאור הדברים, שהברייתא המובאת בתניא נמי הכי, ס״ל כמתני׳ דרק בלאו דשאר הוי הולד ממזר אליבא דר״ע וגם אביי קאי לשיטה זו וע״כ דמטעא טעי אביי ולא ידע הברייתא.
ד. ר״ת בספר הישר שם בסוף הסימן.
ה. לעיל מד ב.
ו. מה א. בנדפס: [במסקנא]. ועיין בהעדה 599.
ז. כך הגיה בנדפס. ועיין בהערה הבאה.
ח. בנדפס כתוב באופן אחר: ותירץ לשמעון התימני הא אמרן התם [במסקנא] דלא הוי [ממזר] ולר״ע נמי כיון דלית לה קידושי [לא עליו] ולא על אחרים הוי ליה כחייבי לאוין [דלאו] דשאר, ע״כ. המלים האחרונות ״אי נמי כחייבי כריתות״, הושמטו כנראה, כי אין להם מובן שהרי איירי לר״ע. אבל לפי הנוסח שבכתבי היד איירי כאן לרבי וא״ש מש״כ הוה ליה כחייבי לאוין דשאר או כחייבי כריתות, דמשו״ה ס״ל לרבי לעיל מה א דהולד ממזר אע״פ שבכל ח״ל לא ס״ל כר״ע. ועיין בקרן אורה שכתב דדברי רבינו הוא בשיבוש מטעות הדפוס, עיי״ש מש״כ בזה.
ט. בנדפס: ר״ע, וכנ״ל בהערה הקודמת.
י. פ״ג הי״ב.
כ. בכי״ב: ההין. בירושלמי שלפנינו: ההיא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אי כרב כו׳ בלאו ולא תפסי כו׳ אורחיה דקרא ולאשמועינן דלקי אקדושין או אתי למה דלא תפסי קדושין כצ״ל והס״ד. (עיין במהרש״א):
בד״ה אי כרב אי כשמואל כו׳ ושמואל מספקא ליה אי ללאו הוא דאתא ותהיה אורחיה דקרא או לאשמועינן דלקי אקדושין כו׳ עכ״ל מהרש״ל הגיה דצ״ל אורחיה דקרא ולאשמועינן דלקי אקדושין אי אתי למה דלא תפסי קדושין עכ״ל ואין זה מובן כיון דאשמועינן דלקי אקדושין מי הכריחם לומר דתהיה אורחיה דקרא ולפי מה שהגיה בסוף או אתי למה דלא קתפסי קדושין עדיין קושית התוס׳ במקימה עומדת דכיון דאתא למה דלא תפסי קדושין לא נשמע מניה דיבמה לשוק היא מחייבי לאוין וע״כ הנראה לקיים גירסת ספרים הישנים אי ללאו הוא דאתא ותהיה אורחיה דקרא או לאשמועינן דלקי אקדושין ובסוף צריך להגיה אי לקדושין דלא תפסי נמי הוא דאתי ופירוש לדבריהם דשמואל מספקא ליה אי לא אתא קרא אלא ללאו בעלמא לאסור ביאה ותהיה אורחיה דקרא או דמשום הכי כתיב תהיה ללקות אקידושין ובשני הדרכים אלו לא אתא קרא כלל דלא תפסי קדושין או נימא דודאי אתא קרא לחד מב׳ דרכים הללו ומיהו אתי קרא נמי דלא תפסי קדושין וכרב וקרוב לזה כתבו התוס׳ בשם ר״ת בפ׳ האשה רבה (יבמות דף צ״ב) ע״ש:
ומסבירים: ואביי, שלא מנה גם מקרה שלישי זה של שומרת יבםמספקא ליה [ספק היה לו בה] איך לפסוק, אי [אם] כדעת רב שאין קידושי זר תופסים בה ולכן הוולד ממזר, אי [אם] כדעת שמואל שקידושין תופסים בה והוולד איננו ממזר.
The Gemara explains: And Abaye did not mention the case of a widow waiting for her yavam because he is uncertain whether, if someone other than the yavam betrothed her, the halakha is in accordance with the opinion of Rav that it does not take effect or in accordance with the opinion of Shmuel that it might take effect.
רש״יתוספותתוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) א״ראָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי כּוּ׳.: תָּנֵי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר מָצָאתִי מְגִלַּת יוּחֲסִין בִּירוּשָׁלַיִם וְכָתוּב בָּהּ אִישׁ פְּלוֹנִי מַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אִישׁ וְכָתוּב בָּהּ מִשְׁנַת ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב קַב וְנָקִי וְכָתוּב בָּהּ מְנַשֶּׁה הָרַג אֶת יְשַׁעְיָה.

§ The mishna states: Rabbi Shimon ben Azzai said: I found a scroll recording people’s lineages. The Gemara cites an expanded version of the contents of the scroll. It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Azzai said: I found a scroll recording people’s lineages, in Jerusalem, and it was written in it that so-and-so is a mamzer from an adulterous union with a married woman. And it was also written in it: The teachings of Rabbi Eliezer ben Ya’akov measure only a kav but are clean and accurate, and so the halakha is decided in accordance with his opinions. And it was written in it: Manasseh, king of Israel, killed Isaiah the prophet.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קב
קבא(עירובין סב: יבמות מט: גיטין סז. בכורות כג:) משנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי פי׳ מעט וברור מכל ספק שהיא כסלת נקייה. (שבת ז) אלא מעתה הדיוע שחקק קב בבקעה בשבת לרבי מאיר הכי נמי דלא מיחייב פי׳ לקר חתיכת קורה וחקק בה כדי שיניח בה הקיטע שוקו כדתנן (שבת סה) הקיטע יוצא בקב שלו ופי׳ עושה דמות רגל מן עץ וחוקק בו ומשים בו שוקו כדי שלא יראה רגלו קטוע ומשים בו כתיתים כדי שלא יכאב מקום חתיכת שוקו בעץ שהיא מקיש. ועוד מפורש בערך כתית. (חגיגה ד) רגלים פרט לבעלי קבין. (ערכין פי״ח כלים פי״א) הקב שלה ר׳ טרפון מטמא גם זה פי׳ נרתק שלה וכלי הוא כמו קב הקטע שהיא כלי ונרתק לרגל (יבמות קב) חליצה בקב הקטע ובמוק ובסמיכת הרגלים פי׳ ר״ח ז״ל קב זה מחופה עור ובו הקטע יוצא בקב שלו בשבת (סנהדרין כט) ההוא דהוו קרו ליה קב רשו כלומר יש לו חובות מלא קב (כתובות סב סוטה כא) רוצה אשה בקב ותפלות מט׳ קבין ופרישות פי׳ כיצד המשרה את אשתו ע״י שליש לא יפחות לה מב׳ קבין חטין בשבת ומשמש עמה והמודר על אשתו מתשמיש המטה מוסיפין לה על כתובתה ג׳ דינרין בשבת וג׳ דינרין עושין י״ח קבין לפי חשבון ד׳ סאין בסלע כיצד הסלע ד׳ דינר והולכין ד׳ סאין בסלע הרי סאה בדינר ולג׳ דינרין ג׳ סאין וג׳ סאין הם י״ח קבין הרי ימצאו כשאינו משמש עמה י״ח קבין וכשמשמש עמה ב׳ קבין הרי ט׳ קבין לכל קב וקב זהו שאמרו רוצה אשה בקב ותפלות מט׳ קבין ופרישו׳ פי׳ אחר רוצה אשה שיהיה בעלה חמר יהיה מצוי אצלה בכל שבת לתת לה עונתה ולא יביא לה אלא קב חטין בלבד ולא יהא גמל שיהא הולך בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונתה אלא אחת לשלשים יום ואע״פ שמביא לה בשבת ט׳ קבין חביבה עליה העונה בכל שבת וקב אחד מט׳ קבין ופרישות שלשים יום. (כתובות סח) המסמא את עינו המצבה את כריסו המקב׳ את רגלו ואת שוקו פי׳ משים קב בשוקו להתראות שהוא חגר:
א. [איין מאסס.]
משנת רבי אליעזר ב״י קב ונקי – קב מדה קטנה כלומר במקומות מועטים הוא נזכר במשנה [או בברייתא].
ונקי – בכל מקום שנזכר הלכה כמותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קב. הוא מדה קטנה, כלומ׳ במקומת מועטים הוזכר במשנה. ונקי. שהלכה כמותו בכל מקום שהוזכר. ע״כ לשון ר״ש1. והעיקר שמשנה ר״ל כל מקום שדבר, שדבריו הם מועטים, כדמוכח פרק הבא על יבמתו2 דאמרי׳ והא קימ׳ לן דמשנת ר׳ אליעזר וכו׳ ור״ל מבריתא.
1. ד״ה משנת וד״ה ונקי.
2. להלן ס, א.
רש״י בד״ה משנת ר״א כו׳ נזכר במשנה או בברייתא כצ״ל והס״ד:
תוס׳ בד״ה הכל מודים כו׳ לא כפי׳ הקונטרס דאפילו לרב אין הולד ממזר כו׳ כיון דהואי בעובד כוכבים ועבד כו׳ כצ״ל. ונ״ב ואף שכתבו התוס׳ לעיל דיש לחלק בין שומרת יבם לעובד כוכבים ועבד מ״מ כי היכי דלא מצית למילף עובד כוכבים ועבד משאר חייבי לאוין משום דלא תפסי בהו קדושין לשום אדם ה״נ לא מצית למילף שומרת יבם משאר חייבי לאוין משום דלא תפסי קדושין כו׳ ועדיפא משאר לאוין ומה שכתבו התוס׳ לעיל דלא דמיין כו׳ היינו שאם באת למילף שומרת יבם מעובד כוכבים ועבד כו׳ ודו״ק. (עיין במהרש״א):
א שנינו במשנה: אמר ר׳ שמעון בן עזאי מצאתי מגילת יוחסין בירושלים כו׳. תני [שנה] בברייתא, שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: איש פלוני ממזר מאשת איש, וכתוב בה: משנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי, כלומר מעטה היא, אבל כל מה שאמר, הוא כהלכה, ופוסקים כמותו בכל מקום. וכתוב בה עוד באותה מגילה: מנשה, מלך ישראל, הוא שהרג את ישעיה הנביא.
§ The mishna states: Rabbi Shimon ben Azzai said: I found a scroll recording people’s lineages. The Gemara cites an expanded version of the contents of the scroll. It is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Azzai said: I found a scroll recording people’s lineages, in Jerusalem, and it was written in it that so-and-so is a mamzer from an adulterous union with a married woman. And it was also written in it: The teachings of Rabbi Eliezer ben Ya’akov measure only a kav but are clean and accurate, and so the halakha is decided in accordance with his opinions. And it was written in it: Manasseh, king of Israel, killed Isaiah the prophet.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רָבָא מֵידָן דַּיְינֵיהּ וְקַטְלֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מֹשֶׁה רַבְּךָ אָמַר {שמות ל״ג:כ׳} כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי וְאַתְּ אָמְרַתְּ {ישעיהו ו׳:א׳} וָאֶרְאֶה אֶת ה׳ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא מֹשֶׁה רַבְּךָ אָמַר {דברים ד׳:ז׳} מִי כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּכׇל קׇרְאֵנוּ אֵלָיו וְאַתְּ אָמְרַתְּ {ישעיהו נ״ה:ו׳} דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ מֹשֶׁה רַבְּךָ אָמַר {שמות כ״ג:כ״ו} אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא וְאַתְּ אָמְרַתְּ {מלכים ב כ׳:ו׳} וְהוֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

The Gemara expands on the events surrounding Isaiah’s death: Rava said: Manasseh judged him as a false witness for issuing statements contradicting the Torah and only then killed him. Manasseh said to Isaiah: Moses your master said in the Torah: “And He said: You cannot see My face, for man cannot see Me and live” (Exodus 33:20), and yet you said: “I saw the Lord sitting upon a high and lofty throne” (Isaiah 6:1). Moses your master said: “For which great nation is there, that has God so near to it, as the Lord our God is, whenever we call upon Him?” (Deuteronomy 4:7), and yet you said: “Seek the Lord while He may be found, call upon Him while He is near” (Isaiah 55:6), which implies that God is not always near. Moses your master said: “I will fulfill the number of your days” (Exodus 23:26), which implies that each individual has a preordained allotted lifespan that he cannot outlive, and yet you said in a prophecy to King Hezekiah: “And I will add to your days, fifteen years” (II Kings 20:6).
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בהמצאו – משמע פעמים שאינו מצוי.
אמלא – לאו לשון תוספת אלא משלים ולא יותר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בכל קראינו. משמע בכל שעה שאנו קוראים. בהמצאו. משמע פעמים שאינו מצוי. אמלא. אשלים, ולא יותר. ידענא ביה. במנשה שאם אפרש לו טעמי הפסוקים לא יקבל, ואם אומר לו תירוצם אעפ״י כן יהרגני ויהיה מזיד, ועכשו הוא סבור להרוג אותי בדין, מוטב שאסתר מלפניו, הזכיר השם ובלעו ארז. כי מטא. המסור, שירא בלע׳. דקריה לישראל עם טמא שפתים מדעתו שלא מחמת תוכחה, והשם לא צוהו. תנאי היא. אית דלא גרסי הכי תנאי היא, וכן עיקר, אלא כדתניא.
משה רבך אמר כי לא יראני האדם וגו׳ ואתה כו׳. הא דלא קשיא ליה בתורה גופה מדכתיב ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו׳ י״ל דראו אחוריו כמפורש בקרא וראית את אחורי ופני לא יראו אבל ואראה את ה׳ יושב על כסא משמע ליה שראה הפנים ובתוס׳ כתבו דלא לשויה מזיד פר״ח שרצה להשיבו דבמשה כתיב ויראו את אלהי ישראל עכ״ל אבל לא יתיישב אמאי לא קשיא ליה למנשה מתורה גופה דקשין אהדדי ובערוך בערך ספקלריא אמר ידענא ביה דלא מקבל ליה הוה בעי למימר והלא אותן העומדים עם משה נאמר בהן ויראו את אלהי ישראל וגו׳ וכתיב כי לא יראני וגו׳ וכתיב כי לא ראיתם כל תמונה אלא כבודו ראו גם כבודו ראיתי אני שיש כבוד למעלה מכבוד והכבוד שהוא ההוד שהוא קרוב לשכינה לא ראהו אדם כו׳ וכל הנביאים ראו כבודו מתוך אספקלריא שאינה מאירה באור כחוש ונדמה כו׳ וזהו כאדם זקן שאורו כחוש ורואה הנמוך כאילו גבוה והא׳ כשנים כו׳ ומשה רבינו נסתכל בכבוד והוד השכינה באספקלריא המאירה מאחורי הוד השכינה ובקש יותר כו׳ עכ״ל ועוד האריך לפי הגירסא שהיה לו בשמעתין תנאי היא ע״ש:
משה רבך אמר מי כה׳ אלהינו בכל קראנו וגו׳ משמע ליה ב׳ בכל היינו בכל זמן קראינו דאל״כ הל״ל לכל קראנו כמו קרוב ה׳ לכל קוראיו ומסיק הא ביחיד הא בצבור ובפרק מצות חליצה ובפ״ק דר״ה מסיק דבצבור אפי׳ נחתם גזר דין מתקרע מה שאין כן ביחיד והא דלא מוקי כולהו ביחיד והא בלא נחתם גזר דין והא בנחתם גזר דין דלא מתקרע משום דהאי קרא בכל קראנו אליו כולה ענינא בלשון רבים איירי אבל האי קרא דרשו ה׳ וגו׳ מסיים ביה בלשון יחיד יעזוב רשע דרכו וגו׳ והכי משמע דרשו כל א׳ מכם את ה׳ וגו׳ ומסים ויחיד אימת כו׳ אלו עשרה ימים שבין ר״ה כו׳ והטעם דבין ר״ה לי״ה עדיין לא נחתם גזר דין עד י״ה שבו החתימה לכל גזר דין וע״כ אפילו יחיד יכול אז לבטל דינו שעדיין לא נחתם והרמז בזה ב״ה מצאו שבשני וחמישי הן עיקר ימי רחמים שבהן עלה משה וירד מן ההר לקרוע גזר דינם של ישראל במעשה העגל ועד״ז י״ל קרא כי שם ה׳ אקרא וגו׳ ר״ל בזמן דאף היחיד קורא ה׳ דהיינו בעשרה הימים אז אתם הבו גודל לאלהינו שלא תקראו אותו אל שהוא שם משותף בשמכם אלא לגודלו תקראו אותו מלך כי הוא אז מלך על כל הארץ לדונם אז ובעי אפושי רחמים ולא כמבקש משותפו ועד״ז יש לכוון קרא ויגבה ה׳ צבאות במשפט והאל הקדוש וגו׳ וק״ל:
משה רבך אמר את מספר ימיך וגו׳ תנאי היא כו׳ זכה משלימין כו׳. יש לדקדק דאמרינן פ״ק דקדושין ופ״ק דסוטה בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שאין ת״ל היום אלא היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב״ה משלים שנותיהן של צדיקים מיום ליום כו׳ ולולי חטא מי מריבה היה בא לא״י והיה חי יותר מק״ך שנה שהם שני דורות שנגזרו לו ובשלמא לחכמים ניחא דאילו לאו חטא מי מריבה היה זוכה להוסיף לו אבל לרבי עקיבא דאין מוסיפין אפי׳ ע״י זכות מאי איכא למימר דליכא למימר דהיו מוסיפין לו שנים שנגזרו לשום אדם אחר כמ״ש התוס׳ מההיא דמגדלא נשיא דא״כ מאי אקשי ליה לר״ע מוהוספתי על ימיך ט״ו וגו׳ דהא איכא למימר נמי הכי אלא ע״כ דלית לן למימר הכי היכא דלא הוזכר כן בפירוש וצ״ל דההוא סוגיא דלא כר״ע וכתבו התוס׳ זכה מוסיפין לו והא דקאמר במ״ק חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא פשיטא דזכות גדול מועיל כו׳ עכ״ל ע״ש מדבריהם נראה הא דאמר לאו בזכותא תליא מלתא היינו שלא להוסיף על גזירת המזל בשביל זכות שאינו גדול כ״כ אבל לפחות מן המזל אם לא זכה הא ודאי דלא תליא במזל דמ״ה לא קשיא להו אלא מהא דמוסיפין לו דאמרי רבנן אבל מהא דלא זכה פוחתין לו דקאמר נמי ר״ע ל״ק להו וכמה קראי מוכיחין דבאין זכות מבטל גזירת המזל כדכתיב ואבדתם מהרה וגו׳ ואין להקשות הא ביש זכות נמי הא כתיב למען יאריכון ימיך וגו׳ כי הוא חייך ואורך וגו׳ די״ל דהיינו להאריך ימיך עד גזירת המזל ושלא לפחות מן הגזירה וע״כ לרע״ק צריך לפרש הני קראי הכי דהא אליביה אין מוסיפין כלל אפי׳ ע״י הזכות ודו״ק:
אמר רבא באותו ענין: מידן דייניה וקטליה [דן אותו והרג אותו], כלומר, לא הרגו סתם אלא העמידו לדין שנראה כדין תורה, והרגו. אמר ליה [לו], משה רבך אמר: ״כי לא יראני האדם וחי״ (שמות לג, כ) ואת [ואתה] אמרת: ״ואראה את ה׳ ישב על כסא רם ונשא״ (ישעיהו ו, א). משה רבך אמר: ״מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו״ (דברים ד, ז) ואת [ואתה] אמרת: ״דרשו ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב״ (ישעיה נה, ו), משמע שלא בכל עת הוא נמצא. משה רבך אמר: ״את מספר ימיך אמלא״ (שמות כג, כו), משמע שלכל אדם יש שיעור ימים מסויים, ואת [ואתה] אמרת: ״והספתי על ימיך חמש עשרה שנה״ (מלכים ב׳ כ, ו)!
The Gemara expands on the events surrounding Isaiah’s death: Rava said: Manasseh judged him as a false witness for issuing statements contradicting the Torah and only then killed him. Manasseh said to Isaiah: Moses your master said in the Torah: “And He said: You cannot see My face, for man cannot see Me and live” (Exodus 33:20), and yet you said: “I saw the Lord sitting upon a high and lofty throne” (Isaiah 6:1). Moses your master said: “For which great nation is there, that has God so near to it, as the Lord our God is, whenever we call upon Him?” (Deuteronomy 4:7), and yet you said: “Seek the Lord while He may be found, call upon Him while He is near” (Isaiah 55:6), which implies that God is not always near. Moses your master said: “I will fulfill the number of your days” (Exodus 23:26), which implies that each individual has a preordained allotted lifespan that he cannot outlive, and yet you said in a prophecy to King Hezekiah: “And I will add to your days, fifteen years” (II Kings 20:6).
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר יְשַׁעְיָה יָדַעְנָא בֵּיהּ דְּלָא מְקַבֵּל מָה דְּאֵימָא לֵיהּ וְאִי אֵימָא לֵיהּ אֶישַּׁוְּיֵיהּ מֵזִיד אֲמַר שֵׁם אִיבְּלַע בְּאַרְזָא אַתְיוּהּ לְאַרְזָא וְנַסְּרוּהּ כִּי מְטָא לַהֲדֵי פּוּמָּא נָח נַפְשֵׁיהּ מִשּׁוּם דַּאֲמַר {ישעיהו ו׳:ה׳} וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי יוֹשֵׁב.

Isaiah said to himself: I know him, i.e., Manasseh, that he will not accept whatever explanation that I will say to him to resolve my prophecies with the words of the Torah. And even if I say it to him, I will make him into an intentional transgressor since he will kill me anyway. Therefore, in order to escape, he uttered a divine name and was swallowed within a cedar tree. Manasseh’s servants brought the cedar tree and sawed through it in order to kill him. When the saw reached to where his mouth was, Isaiah died. He died specifically as this point due to that which he said: “In the midst of a people of unclean lips, I dwell” (Isaiah 6:5). He was punished for referring to the Jewish people in a derogatory manner.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ידענא ביה – במנשה דלא מקבל תירוצא דטעמא דקראי אלא קטיל לי ואי אימא ליה ולא מקבל אישויי׳ ליה מזיד בהריגתי דעכשיו הוא סבור להורגני בדין מוטב שאברח מפניו.
כי מטא – נרגא.
להדי פומא – דישעיה.
נסרוה לפומיה ונח נפשיה – ומשום הכי איענש לנסורי פומיה משום דקרינהו לישראל עם טמא שפתים מדעתו שלא צוה לו הקב״ה ולא מחמת תוכחה דכתיב ואומר אוי לי כי נדמיתי.
אשוייה מזיד – פר״ח שרצה להשיבו דבמשה כתיב ויראו את אלהי ישראל (שמות כד).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום דאמר בתוס׳ עם טמא שפתים אנכי פי׳ כן מעצמו שלא צוה הקב״ה לומר כן להוכיח את ישראל כדרך שצוהו לומר הוי גוי חוטא וכמה פרשיות אחרות ואף על פי שכבר אמר וסר עוונך וחטאתך תכופר. זה ממה שהציץ למעלה לראות את ה׳ וגם ממה שאמר לפני הבורא יתב׳ ובתוך עם טמא שפתי׳ אבל עתה חזר ונענש מפני שחזר ואמר כן לישר׳ כדפרש״י ז״ל וי״מ וסר עונך שאמר איש טמא שפתים אנכי ועוד חטאתך תכופ׳ לעתיד ממה שאמרת ובתוך עם טמא שפתים ואין צריך לזה גם ע״ד האמת אין צריך למה שאמרנו והמשכיל יבין.
איספקלריא מאירה ושאינ׳ מאיר׳ – סודם עמוק ונשגב וידועים לבעלי האמת שיש להם הי״ו במעמד הר סיני כדכתיב מן השמים השמיעך את קולו וכו׳ וסודם ליודעים חן.
אמר ישעיה: ידענא ביה דלא מקבל מה דאימא ליה [יודע אני בו שלא יקבל את מה שאומר לו] להסביר את דבריי, ואי אימא ליה אישוייה [ואם אומר לו אעשה אותו] מזיד, שלא יקבל דברי ונמצא יהרגני בלי הצדקה, אמר שם של קודש איבלע בארזא [ונבלע בתוך עץ ארז], אתיוה לארזא ונסרוה [הביאו את הארז הזה וניסרו אותו] כדי להורגו שם, כי מטא להדי פומא [כאשר הגיע המסור אל מול פיו] נח נפשיה [נחה נפשו, נפטר] ישעיהו. ומדוע אירע לו הדבר כך בפיו — משום שאמר: ״ובתוך עם טמא שפתים אנכי ישב״ (ישעיהו ו, ה), וכיון שקיטרג בפיו על ישראל — בכך נענש.
Isaiah said to himself: I know him, i.e., Manasseh, that he will not accept whatever explanation that I will say to him to resolve my prophecies with the words of the Torah. And even if I say it to him, I will make him into an intentional transgressor since he will kill me anyway. Therefore, in order to escape, he uttered a divine name and was swallowed within a cedar tree. Manasseh’s servants brought the cedar tree and sawed through it in order to kill him. When the saw reached to where his mouth was, Isaiah died. He died specifically as this point due to that which he said: “In the midst of a people of unclean lips, I dwell” (Isaiah 6:5). He was punished for referring to the Jewish people in a derogatory manner.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מִכׇּל מָקוֹם קָשׁוּ קְרָאֵי אַהֲדָדֵי.

The Gemara asks: In any case, as Manasseh pointed out, these verses contradict each other; how are these contradictions to be resolved?
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מכל מקום קשו קראי אהדדי [הלא קשים הכתובים זה על זה] ואיך באמת מבינים את הסתירות הללו?
The Gemara asks: In any case, as Manasseh pointed out, these verses contradict each other; how are these contradictions to be resolved?
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וָאֶרְאֶה אֶת ה׳ כִּדְתַנְיָא גכׇּל הַנְּבִיאִים נִסְתַּכְּלוּ בְּאַסְפַּקְלַרְיָא שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ נִסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה.

The Gemara resolves the first contradiction: “I saw the Lord” is to be understood as it is taught in a baraita: All of the prophets observed their prophecies through an obscure looking glass [aspaklaria], i.e., their prophecies were given as metaphoric visions but were not a direct perception of the matter. However, Moses our master observed his prophecies through a clear looking glass, i.e., he gained a direct and accurate perception of the matter.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך ספקלר
ספקלראבסוף כלים ספקלריא טהורה ותמחוי שעשאו אספקלריא טמא (סוכה מו) הא דמסתכלי באספקלריא המאירה הא דמסתכלי באספקלריא שאינה מאירה. (יבמות מט:) כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה פי׳ כיון דאמר ליה משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואתה אמרת ואראה את ה׳ חילוף דבריו אמר ידענא ביה דלא מקבל הוה בעי למימר ליה והלא אותן העומדין עם משה נאמר בהן ויראו את אלהי ישראל וגו׳ וכתיב כי לא יראני האדם וחי וכתיב כי לא ראיתם כל תמונה אלא כבודו ראו גם כבודו ראיתי אני ויש כבוד למעל׳ מכבוד והכבוד שהוא ההוד הגדול הקרוב לשכינה לא ראהו אדם ועליו נאמר כי לא יראני האדם וחי ומקצת ממנו בקש משה רבינו שנא׳ הראני נא את כבודך והשיב לו כי לא יראני האדם וחי וזהו שאמרו בשמועה זו מכל מקום קשו קראי אהדדי ופי׳ בעניין זה הפירוש ואמרו תנאי היא. וי״ס שאין כתוב בהן תנאי היא אלא קשו קראו אהדדי כדתניא כל הנביאים נסתכלו בספקלריא שאינה מאירה ומשה רבינו נסתכל בספקלריא המאירה. פי׳ כי לא יראני האדם וחי על הוד שכינה נאמר שהוא הוד בוהק ואין בריה יכולה להסתכל בו וכל המסתכל מת מיד וכל הנביאים ראו כבודו מתוך ספקלריא שאינה מאירה כאור כחוש ונדמה להן שראו מראה וזהו כאדם זקן שאורו כחוש ורואה הנמוך כאילו גבוה והאחד כשנים וכן כיוצא בהן ואינו כך וזהו שאמר הכתוב וביד הנביאים אדמה. כלומר מראה שרואין דמיון ולא עיקר ומשה רבינו נסתכל בכבוד ובהוד השכינה בספקלריא המאירה מאחורי הוד השכינה וביקש יותר מראה מן ההוד ולא ניתן לו. וכענין הזה מפורש בריש ויקרא רבה מה בין משה רבינו לכל הנביאים רבי יהודה ברבי אלעאי אומר כל הנביאים ראו מתוך ט׳ אספקלריות מראה וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבאי לשחת את העיר ומראות כמראה אשר ראיתי על נהר כבר ואראה ומשה רבינו ראה מתוך ספקלריא אחת שנא׳ במראה ולא בחידות. ורבנן אמרי כל הנביאים ראו מתוך ספקלריא מלוכלכת הדא היא דכתיב וביד הנביאים אדמה ומשה רבינו ראה מתוך אספקלריא מצוחצחת שנא׳ ותמונת ה׳ יביט הרי רבי יהודה ברבי אלעי ורבנן כולן שוין שראה משה רבינו שלא כראיית כל הנביאים הנה בין למאן דגריס תנאי הוא והוא רבי יהודה ברבי אלעאי ורבנן ובין מאן דגריס בלא תנאי נתברר פי׳ שמועה זו ומכל מקום אין שם דבר מבורר ראיית דמות ידועה שהרי יחזקאל שפי׳ במרכבה ולא הזכיר אלא רוח גדולה וענן גדול ואש מתלקחת ומתוכה כעין החשמל מתוך האש אבל דברי הכל ההוד והכבוד הגדול הוא כבוד השכינה לא ניתנה רשות להסתכל בו לכל בריה וכל שהוא חכם מבין מדעתו. אבל לפרש יותר מזה בהוד השכינה לא ניתנה רשות (א״ב פי׳ בל׳ יוני ורומי מראות ורקועי זכוכית):
ערך תלמוד
תלמודב(בבא בתרא קיט) אין למדין הלכה לא מפי תלמוד פי׳ רבי חננאל ז״ל מפי תלמוד זה שכתוב במשנה והלכה כדבריו כגון הא דתנן (נדה ז.) רבי אליעזר אומר ד׳ נשים דיין שעתן וכו׳ עד אבל הלכה כדבריו ותנן עוד (נדה לו:) כמה תשהה ותהא זבה מעת לעת דברי ר׳ אליעזר והלכה כדבריו ותנן עוד זב וזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור וכו׳ עד והלכה כדבריו א״ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בד׳ והני תלת עינייהו ואקשינן מאי אתא לאשמועינן בכולהו תנא בהו הלכה כדבריו במתניתין ופרקינן אין למדין הלכה מפי תלמוד ולולי שאמר שמואל הלכה כדבריו בהני תלת לא הוה מיתוקמא הלכה ממתניתין כיוצא בהן (יבמות מט) איזהו ממזר שמעון התימני אומ׳ כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ולולי שאמר בתלמוד שהלכה כדבריו לא סמכינן אמאי דפסיק הלכה במתניתין (תלמוד ירושלמי בראש פיאה ירוש׳) אין למדין לא מהלכות ולא מהגדות ולא מתוספות אלא מן התלמוד פי׳ לאו דסמכא הוא אלא אם יסמכו בו אנשי התלמוד ויודו בו (יבמות מט) תנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו פי׳ רבינו חננאל ז״ל קיי״ל הלכה כוותיה ולא משום דתני במתניתין הלכה כדבריו דבהדיא קיימא לן אין למדין הלכה לא מפי תלמוד וזהו מפי תלמוד ולא מפי מעשה אלא משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא בפירקא קמא בהלכה בתרא גופא אר״א אע״פ שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות מודין שאין ממזר וכו׳ ותנן (קידושין סו) כל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה (ירושלמי בפרק החולץ) בר מנדה מ״ט שנייה היא הנדה שאין בה בשר לפיכך אין ממזר ממנה (כריתות יג) ביד משהזה תלמוד יכול אפילו משנה ת״ל ולהורות פי׳ רבי יוסף ברבי יהודה אומר יכול אפילו תלמוד ת״ל ולהורות שמעינן מדרבי יוסי בר׳ יהודה שקריאת התלמוד אינה הוראה כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור שתויי יין מורין בהן הלכה טמא רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה ומקשינן עלה דרב מי אמר רב הלכה כרבי יוסי בר׳ יהודה דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה והא רב לא הוה מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה פי׳ כיון שהיה שותה יין ביו״ט לא הוה מוקי אמורא כלומר לא היה דורש אפילו בדברים שיעשו ביו״ט שני וכ״ש לזולתו מכלל דשתויי יין אסורין לקרות בתלמוד כי הוראה היא ופרקינן רב לא הוה נמנע אלא מן ההוראה ואמרינן ולוקי אמורא לאשמועי תלמוד ולא יורה ופריק כל היכא דמוקי רב אמורא לא סגי ליה בלא הוראה כלומר לא יתכן לרב להשמיע דברי תלמוד בלא הוראה (סוכה כח) מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות (בבא מציעא לג) הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד (סנהדרין קא) כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה רבא אמר איפכא (סוטה לד) הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא משנה ותלמוד ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר ובנית ביתך בא ודרוש וקבל שכר (בבא קמא קד) גזילה ועושק אבדה ופקדון יש תלמיד ישתלמון קאמר מר משמע ישתלמו מן היורשין דילפי מרישיה דקרא יש תלמוד קאמינא דנכתוב קרא והשיב את אשר גזל או את אשר עשק או את אשר הפקד אתו או את אשר מצא מדכתב רחמנא גזלה ועושק פקדון ואבידה ש״מ שהיורשין משלמין קרן (נזיר כ) ואמר ואני א״ל חוב לא שבקת רווחא לתלמודא:
ערך תלמוד
תלמודג(בבא בתרא קיט) אין למדין הלכה לא מפי תלמוד פי׳ רבי חננאל ז״ל מפי תלמוד זה שכתוב במשנה והלכה כדבריו כגון הא דתנן (נדה ז.) רבי אליעזר אומר ד׳ נשים דיין שעתן וכו׳ עד אבל הלכה כדבריו ותנן עוד (נדה לו:) כמה תשהה ותהא זבה מעת לעת דברי ר׳ אליעזר והלכה כדבריו ותנן עוד זב וזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור וכו׳ עד והלכה כדבריו א״ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בד׳ והני תלת עינייהו ואקשינן מאי אתא לאשמועינן בכולהו תנא בהו הלכה כדבריו במתניתין ופרקינן אין למדין הלכה מפי תלמוד ולולי שאמר שמואל הלכה כדבריו בהני תלת לא הוה מיתוקמא הלכה ממתניתין כיוצא בהן (יבמות מט) איזהו ממזר שמעון התימני אומ׳ כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ולולי שאמר בתלמוד שהלכה כדבריו לא סמכינן אמאי דפסיק הלכה במתניתין (תלמוד ירושלמי בראש פיאה ירוש׳) אין למדין לא מהלכות ולא מהגדות ולא מתוספות אלא מן התלמוד פי׳ לאו דסמכא הוא אלא אם יסמכו בו אנשי התלמוד ויודו בו (יבמות מט) תנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו פי׳ רבינו חננאל ז״ל קיי״ל הלכה כוותיה ולא משום דתני במתניתין הלכה כדבריו דבהדיא קיימא לן אין למדין הלכה לא מפי תלמוד וזהו מפי תלמוד ולא מפי מעשה אלא משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא בפירקא קמא בהלכה בתרא גופא אר״א אע״פ שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות מודין שאין ממזר וכו׳ ותנן (קידושין סו) כל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה (ירושלמי בפרק החולץ) בר מנדה מ״ט שנייה היא הנדה שאין בה בשר לפיכך אין ממזר ממנה (כריתות יג) ביד משהזה תלמוד יכול אפילו משנה ת״ל ולהורות פי׳ רבי יוסף ברבי יהודה אומר יכול אפילו תלמוד ת״ל ולהורות שמעינן מדרבי יוסי בר׳ יהודה שקריאת התלמוד אינה הוראה כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור שתויי יין מורין בהן הלכה טמא רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה ומקשינן עלה דרב מי אמר רב הלכה כרבי יוסי בר׳ יהודה דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה והא רב לא הוה מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה פי׳ כיון שהיה שותה יין ביו״ט לא הוה מוקי אמורא כלומר לא היה דורש אפילו בדברים שיעשו ביו״ט שני וכ״ש לזולתו מכלל דשתויי יין אסורין לקרות בתלמוד כי הוראה היא ופרקינן רב לא הוה נמנע אלא מן ההוראה ואמרינן ולוקי אמורא לאשמועי תלמוד ולא יורה ופריק כל היכא דמוקי רב אמורא לא סגי ליה בלא הוראה כלומר לא יתכן לרב להשמיע דברי תלמוד בלא הוראה (סוכה כח) מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות (בבא מציעא לג) הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד (סנהדרין קא) כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה רבא אמר איפכא (סוטה לד) הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא משנה ותלמוד ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר ובנית ביתך בא ודרוש וקבל שכר (בבא קמא קד) גזילה ועושק אבדה ופקדון יש תלמיד ישתלמון קאמר מר משמע ישתלמו מן היורשין דילפי מרישיה דקרא יש תלמוד קאמינא דנכתוב קרא והשיב את אשר גזל או את אשר עשק או את אשר הפקד אתו או את אשר מצא מדכתב רחמנא גזלה ועושק פקדון ואבידה ש״מ שהיורשין משלמין קרן (נזיר כ) ואמר ואני א״ל חוב לא שבקת רווחא לתלמודא:
א. [דורך זיכטיג.]
ב. [לעהרונג.]
ג. [לעהרונג.]
נסתכלו באספקלריא שאין מאירה – וכסבורים לראות ולא ראו ומשה נסתכל באספקלריא המאירה וידע שלא ראהו בפניו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה ומשה נסתכל באספקלריא המאירה – פר״ח ז״ל, כל הנביאים כולם נסתכלו בשאינה מאירה, ונדמה להם שראו מראה, וזה כמו אדם זקן שאורו כחוש, ורואה הנמוך כאלו גבוה והאחד כשנים וכיוצא בהן ואינו כן, וזהו שכתובא, וביד הנביאים אדמה, מראה שרואין דמיון הוא ולא עיקר. ומשה נסתכל בכבוד ובהוד השכינה באספקלרי׳ המאירה מאחורי השכינה, ובקש יותר ולא נתן לו. וכן מפורש בהגדה דויקראב. ומ״מ אין שם מבורר, שהרי יחזקאל שפירש במרכבה, לא הזכיר אלאג רוח גדולהד וענן גדול ואש מתלקחת ומתוכה כעין החשמל, אבל דברי הכל ההוד והכבוד הגדול מזיוה השכינה, לא נתנה רשות לכל בריה להסתכל בו, וכלו מי שהוא חכם מבין מדעתו, אבלז לפרש יותר מזה בהוד השכינה, לא ניתנה רשות לכל בריה. אלו דברי ר״ח ז״ל. וכענין זה כתב רש״יח ז״ל, באספקלריא המאירה ובשאינה מאירה. והפירוש שהוא אמת, כל הנביאים נסתכלו בעין וראו, כעניןט ומראה כבוד ה׳ כאש אוכלת וגו׳, וזהו שאמר הכתובי, וביד הנביאים אדמה. ולפי עניות דעת שביכ, הוא שאמר הכתובל, אשר עין בעין נראה אתה ה׳, שלשון עין במקרא בהרבה פסוקים כמו מראהמ, ואשר משמע בלשון דהא, ופירוש הכתוב הזה, אמר משה רבינו ע״ה להקב״ה, הלא שמך הגדול בקרב העם הזה, כי המראה שבמראה ושהוא נראהנ הוא שמך הגדול יתעלה ויתברך, והרי אתה דבק לכנסת ישראל, ואי אפשר לכלותם, כענין שנאמרס כי שמי בקרבו. אבל משה נסתכל באספקלריא המאירה הסתכלות הדעת, שהוא תפארת ישראל, ומנע ממנו מראה פנים, שנאמרע כי לא יראני האדם וחי, ואני ידעתי גואלי חיפ.
א. הושע יב יא.
ב. ויקרא רבה א יד. בזה״ל: רבנן אמרין כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת הה״ד ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה משה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת הדא הוא דכתיב ותמונת ה׳ יביט.
ג. יחזקאל א ד.
ד. שם: רוח סערה באה מן הצפון.
ה. בכ״י א: מכבוד. בנדפס: בכבוד.
ו. בכ״י א: אבל, בנדפס: אלא.
ז. בכ״י א: לא יוכל.
ח. ד״ה נסתכלו.
ט. שמות כד יז.
י. הושע יב יא.
כ. בכ״י א: דעתי.
ל. במדבר יד יד. ועיי״ש בפירוש רבנו על התורה.
מ. שם: ועל דרך האמת עין לשון מראה, ועינו כעין הבדולח, וארא כעין חשמל.
נ. שם: יאמר אשר מראה במראה נראה הוא שמך הגדול.
ס. שמות כג כא. ועיי״ש בפירוש רבינו עה״ת.
ע. שמות לג כ.
פ. פסוק באיוב יט כה. ועיין בפירוש רבינו עה״ת בראשית יז א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל הנביאים. לשון [ר״ש]⁠1 וכסבורין לראות ולא ראו, משה [נסתכל] באספקלריא המאירה וידע שלא ראהו לפניו. והעיקר הם נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה, ומפני זה הספיק להם במה שהשיגו ואמרו ראיתי את ה׳, ומשה הסתכל באספקלריא המאירה, כלומ׳ שהיה שכלו יותר נקי וחשב לראות יותר ממה שאין כח באדם. ומפני זה אמר הראני נא את כבודך, ונאמר לו לא יראני האדם וחי. ופירוש ספקלריא מכסה (ר)⁠אשר יעשה2 לראות מאחוריו. וכתב הר״ם בסוף כלים3 והיא אצלי מלה מורכבת ספק ראיה.
1. ד״ה נסתכלו.
2. לשון הרמב״ם בפיה״מ המובא להלן.
3. פיהמ״ש שם פ״ל מ״ב.
ומפרשים; בענין מה שנאמר ״ואראה את ה׳⁠ ⁠״ יש לפרש כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: כל הנביאים נסתכלו באספקלריא (בכלי ראייה) שאינה מאירה (בהירה), ולכן היה נדמה להם שהם רואים, ואילו משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה — וראה שאין רואים כלל.
The Gemara resolves the first contradiction: “I saw the Lord” is to be understood as it is taught in a baraita: All of the prophets observed their prophecies through an obscure looking glass [aspaklaria], i.e., their prophecies were given as metaphoric visions but were not a direct perception of the matter. However, Moses our master observed his prophecies through a clear looking glass, i.e., he gained a direct and accurate perception of the matter.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםרמב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ דהָא בְּיָחִיד הָא בְּצִבּוּר וְיָחִיד אֵימַת אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ האֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

The Gemara resolves the second contradiction: Isaiah’s prophecy: “Seek the Lord while He may be found,” does not contradict the verse in the Torah that God is near to His nation “whenever we call upon Him,” because this prophecy of Isaiah was made with regard to the individual and this verse in the Torah is stated with regard to a community, as the prayer of the community is always accepted. The Gemara asks: And when is the time that God is to be found near the individual? Rav Naḥman said Rabba bar Avuh said: These are the ten days between Rosh HaShana and Yom Kippur.
עין משפט נר מצוהתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומה שנאמר ״דרשו ה׳ בהמצאו״ שעומד בסתירה למה שאמר ״כה׳ אלוהינו בכל קראנו אליו״ — הא [זה] שמובן מדברי ישעיה שלא בכל עת הוא נמצא, הרי זה ביחיד שיש זמנים מסויימים שתפילתו מתקבלת, הא [זה] שנאמר בתורה שה׳ נמצא ״בכל קראנו אליו״, הרי זה בצבור, שתפילת הציבור מתקבלת תמיד. ושואלים, ויחיד אימת [מתי] ה׳ נמצא לו? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, שהם ימי רצון ובהם תפילת כל אדם מתקבלת.
The Gemara resolves the second contradiction: Isaiah’s prophecy: “Seek the Lord while He may be found,” does not contradict the verse in the Torah that God is near to His nation “whenever we call upon Him,” because this prophecy of Isaiah was made with regard to the individual and this verse in the Torah is stated with regard to a community, as the prayer of the community is always accepted. The Gemara asks: And when is the time that God is to be found near the individual? Rav Naḥman said Rabba bar Avuh said: These are the ten days between Rosh HaShana and Yom Kippur.
עין משפט נר מצוהתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא

The resolution of the third contradiction from the verse: “I will fulfill the number of your days,” is subject to a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: The verse states: “I will fulfill the number of your days”;
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה שאמר ישעיה ״והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה״, שהוא מנוגד למשמעות הכתוב ״את מספר ימיך אמלא״ שממנו משמע שימי האדם קצובים — תנאי [מחלוקת תנאים] היא בפירושו של פסוק זה, דתניא כן שנינו בברייתא]: מה שנאמר ״את מספר ימיך אמלא״,
The resolution of the third contradiction from the verse: “I will fulfill the number of your days,” is subject to a dispute between tanna’im, as it is taught in a baraita: The verse states: “I will fulfill the number of your days”;
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות מט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות מט:, הערוך על סדר הש"ס יבמות מט:, רש"י יבמות מט:, תוספות יבמות מט:, תוספות ישנים יבמות מט:, ההשלמה יבמות מט:, רמב"ן יבמות מט: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי יבמות מט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות מט: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות מט:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות מט:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות מט:, מהרש"א חידושי אגדות יבמות מט:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות מט:, אסופת מאמרים יבמות מט:

Yevamot 49b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 49b, Collected from HeArukh Yevamot 49b, Rashi Yevamot 49b, Tosafot Yevamot 49b, Tosefot Yeshanim Yevamot 49b, HaHashlamah Yevamot 49b, Ramban Yevamot 49b, Meiri Yevamot 49b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 49b, Ritva Yevamot 49b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 49b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 49b, Maharsha Chidushei Aggadot Yevamot 49b, Steinsaltz Commentary Yevamot 49b, Collected Articles Yevamot 49b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144