(1) 
מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵינוֹ אֶלָּא נְשִׁיקָה וּפָטוּר עָלֶיהָ וּפְלִיג אַדִּשְׁמוּאֵל.:
מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵינוֹ אֶלָּא נְשִׁיקָה וּפָטוּר עָלֶיהָ וּפְלִיג אַדִּשְׁמוּאֵל.From this point forward, insertion of anything less than the corona is only considered a kiss, for which he is exempt. And this statement disagrees with that of Shmuel, who maintains that one is liable to receive punishment for external contact of the sexual organs.
1. כ״י נ מוסיף: ״פיס׳ ״.
2. אלא: חסר בכ״י נ .
3. אשת: כ״י נ , כ״י יסלזון 44 , כ״י פרמה , דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 .
4. עד כאן כ״י יסלזון 44 .
5. אוכלת, אוכלת: כ״י נ : ״אכלה, אכלה״.
מכאן ואילך – מהכנסת עטרה ולמטה אינו אלא נשיקה ופטור ומדפטר בנשיקה ודאי פליג אדשמואל דנשיקה קרי לה העראה והעראה רבינן לה לחיובי.
פרט לשקינא לה שלא כדרכה – ואין להקשות ומי גרע מקינא לה סתם דודאי גרע דגלי בדעתיה שאינו חושדה אלא בשלא כדרכה ומ״מ פריך משכבי אשה כתיב וא״כ קנוי גמור הוא:
זה שביארנו במשנתנו שהיבם קונה את יבמתו אף בביאת אונס ושגגה ובהעראה לא סוף דבר לדברים האמורים בפרשת יבמין ר״ל לירש בנכסי אחיו ולפטור צרתה מן היבום אלא אף להאכילה בתרומה אם היה היבם כהן במה דברים אמורים בשנתאלמנה מן הנשואין שכבר היתה אוכלת בחיי בעלה ופסקה לה במיתתו שאין זיקת היבם מאכלת שהיבם פוסל בבת כהן אם הוא ישראל ואינו מאכיל בבת ישראל אם הוא כהן ובביאה זו אע״פ שהיא גרועה חזרה לדינה ואוכלת אבל אם נתאלמנה מן האירוסין אינו מאכילה בתרומה אלא בביאה גמורה וברצון ובמתכוין כך היא שיטת גדולי הפוסקים וגדולי המחברים ואף מתלמוד המערב (ירושלמי יבמות ו׳:א׳) נראה כן ומכל מקום לקצת גאונים ראיתי שלא נאמרו דברים אלו אלא בביאת אונס ושגגה אבל בהעראה אפילו בנתאלמנה מן האירוסין כן שהעראה אף באשה אצל בעלה קונה לכל דבר וכל שכן ביבם דאית ליה זכיה בגוה אבל ביאת אונס ושגגה שאין האשה נקנית בה לבעלה אע״פ שהיבם ביבמתו קונה בהם לענין תרומה מיהא ובמן האירוסין לא קנה והראיה שהרי אמרו למטה לדעת שמואל כל ביאה שהבעל מאכיל בה ר״ל על ידי חפה דהא ביאה לחוד אירוסין עושה ולא נשואין אלא כל ביאה שהבעל מאכיל בה על ידי חפה היבם מאכיל בה והרי ביאת העראה הבעל מאכיל בה ואע״פ שסוגיא זו באה על מה שנאמר במשנתנו אחד המערה ואחד לגומר משום דסיפא דמתניתין היא ולא אמרו במשנתנו קנה עד שהזכירו המערה נקט לה הכי דהאי דקנה לא לכל כו׳ ומכל מקום אשגגה ואונס קאי ונראה לי ראיה לזו שהרי בכל הסוגיא הוא מזכיר בה ביאת שוגג כדקאמר כי רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד כו׳:
ולענין ביאור זה שאמרו לדעת שמואל כי אמר רחמנא לאוקומה במקום בעל כלומר שכל שהיתה אוכלת בחיי הבעל כגון נשואה היבם מאכיל בביאה כזו לאלומה מבעל כל שלא היתה אוכלת בחיי הבעל כגון מן האירוסין לא כלומר אין היבם מאכילה בביאה כזו והא דקאמר רבי רחמנא לאו דוקא דהא דבר תורה ארוסה אוכלת אלא הכי קאמר הא דרבי רחמנא שוגג כמזיד לענין תרומה מיהא אנן מוקמינן לה לאוקומה במקום בעל כו׳ וכן לענין ביאור זה שאמרו בסוגיא זו שוגג כמזיד לאו דבמזיד פשיטא לן יותר משוגג דהא מזיד נמי לא מיכוין לאישות אלא לאשויינהו להדדי איתמר כמה דאת אמר כעם ככהן כלומר דבין שוגג בין מזיד מהני:
בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכנסה עד שנתחרש אינה אוכלת בתרומה דגזרינן נשואי חרש אטו קדושין דידיה והחרש פוסל אם הוא ישראל ונשאת לו בת כהן ואינו מאכיל אם הוא כהן ונשאת לו בת ישראל ומעתה אם מת ונפלה לפני יבם חרש אינה אוכלת שביאת יבם חרש כביאת שוגג היא והרי ביארנו שאין היבם מאכיל את יבמתו בביאת שגגה אלא אם כן היתה אוכלת בחיי בעלה הא אם נתארסה לפקח וכנסה כשהוא פקח גם כן ואחר כך נתחרש הרי זו אוכלת ואם מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת הואיל והיתה אוכלת בתחלה ובזו יפה כח יבם מכח בעל דאלו בעל כל שנשאת לו מעיקרא כשהוא חרש אינה אוכלת ואלו יבם אף כשנפלה לו כשהוא חרש אוכלת ולמדת שכל שהבעל מאכיל היבם מאכיל אף בביאה גרועה:
אע״פ שביארנו בפקחת שנשאת לחרש שאינה אוכלת מכל מקום אם ילדה ממנו בן אוכלת בשביל בנה אפילו מת הבעל ומכל מקום אם מת הבן חזרה לאיסורה ואינה אוכלת אע״פ שהאב קיים ואם נולד לה בן זה לאחר מיתת בעלה אוכלת והרי יש לך אשת כהן שאוכלת בתרומה אחר מיתת בעלה ולא בחיי בעלה:
מכאן ואילך. מהכנסת עטרה ולמטה הוי נשיקה ופטור. מדפטר בנשיקה ודאי פליג אדשמואל, דאיהו אמ׳ דהוי העראה ומחיב. והלכתא כר׳ יוחנן דמנשיקה פטור. וה״מ [לענין] חיובא, אבל לענין אסורא אפי׳ לאסתכולי אסור. ובשפחה חרופה אינו חיב אלא במירוק גיד, דהיינו הכנסת כל האבר כדפרישנא.
מכאן ואילך, כלומר, פחות מכן — אינו אלא נשיקה, ופטור עליה. ופליג [וחולק] על דברי שמואל, שלדבריו נשיקה היא העראה וחייב עליה.
From this point forward, insertion of anything less than the corona is only considered a kiss, for which he is exempt. And this statement disagrees with that of Shmuel, who maintains that one is liable to receive punishment for external contact of the sexual organs.
הכל
(2) אֶחָד הַמְעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר קָנָה.: מַאי קָנָה רַב אָמַר קָנָה לַכֹּל וּשְׁמוּאֵל אָמַר לֹא קָנָה אֶלָּא לִדְבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה לִירַשׁ בְּנִכְסֵי אֶחָיו וּלְפוֹטְרָהּ מִן הַיִּיבּוּם.
§ It was taught in the mishna that both one who merely engages in the initial stage of intercourse and one who completes the act of intercourse have thereby acquired the yevama. The Gemara asks: What does it mean that he has acquired his yevama? Rav said: He has acquired her for everything. In other words, she is considered his wife in all regards. Therefore, if he is a priest, she may partake of teruma. And Shmuel said he has only acquired her with regard to the matters stated in the chapter of levirate marriage, i.e., to inherit his brother’s property and to exempt her from levirate marriage if he then dies and leaves behind children from another wife.
קנה לכל – באחד מן הביאות גרועות הללו קנה לה לכל דבר ואוכלת בתרומה מיד אם כהן הוא אפי׳ הלך למדינת הים ולא בא עליה ביאה גמורה.
האמורים בפרשה – בפרשת יבמים שכתב בה מקרא זה יבמה יבא עליה דדרשינן ליה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון.
לירש – דכתיב יקום על שם אחיו (דברים כה).
ולפוטרה מייבום – דאם מת ולו בנים מאשה אחרת מותרת לשוק או אם הוציאה בגט לא בעיא חליצה או אם היתה לה צרה נפטרה בביאתו של זו.
לדברים האמורים – אע״ג דכל שאר דברים כתובים נמי בפרשה כדדרשינן כיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר כיון דביאת שוגג לא קני בעלמא סברא הוא דלא רבייה אלא לדברים המפורשים בפרשה בהדיא כגון לירש בנכסי אחיו דכתיב יקום על שם אחיו לנחלה ולפטור אשת אחיו מן היבום דכתיב לו לאשה ולא לאחיו לאשה דפקע מינה זיקת אחיו ולפטור צרתה דכתיב בית אחיו בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים דהנהו דברים הוו לאוקמיה במקום בעל אבל בתרומה לא אכלה ע״י ביאה גרועה ולא יורשה ולא מיטמא לה ולא מיפר נדריה דהיינו לאלומי מבעל אבל מן הנשואין זכאי בכולהו דלא הוי אלא לאוקמיה במקום בעל דילפינן מהני דכתיבי ולא פליגי אלא בביאת שוגג וכיוצא בה אבל בהעראה דקניא נמי בעלמא וביאה היא לכל דבר לא פליגי בה ומה שקבע מחלוקתן כאן אמתני׳ דאחד הגומר ואחד המערה לאו משום דעלה פליגי אלא משום דמסיים בה קנה דקאי נמי אביאת שוגג כן נראה לר״י ובירושלמי איכא פלוגתייהו ואיכא דמוקי פלוגתייהו בהעראה.
לדברים האמורים בפרשה – ואע״ג דבפרשה משמע דהויא כאשתו לכל דבר דאמרינן כיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר מ״מ לא שמעינן מהתם ביאת שוגג ואונס (הא) [רק מיירי] בביאה גמורה אבל ביאת שוגג ואונס לא הוי כאשתו לכל דבר אלא לדברים האמורים בהדיא בפרשה:
רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה אבל להאכילה בתרומה לא קנה באונס ובשוגג. והלכתא כרב ודוקא באונס ובשוגג דה״ל כביאה אבל בלא ביאה לא אכלה מן הנשואין אע״פ שכבר אכלה בחיי בעלה. ושמעינן מהא דהא דתנן בפ׳ אע״פ ובפ׳ אלמנה לכ״ג היבם אינו מאכיל בתרומה אע״פ שכבר אכלה בחיי בעלה ולאפוקי (מהמ״פ תוין) [מהמפרשים] שפרשוה כשלא אכלה בחיי הבעל אבל אם אכלה בחיי הבעל אוכלת שומרת יבם בתרומה. ת״ר בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכנסה עד שנתחרש אינה אוכלת מת ונפלה לפני יבם חרש אינה אוכלת כנסה הבעל ואח״כ נתחרש אוכלת מת ונפלה לפני לפני יבם חרש אוכלת נולד לה בן אוכלת מת הבן אינה אוכלת. אמר רבה אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה אבל משום (אונס) [זונה] לא כל באונס לא קרינן לה זונה מסתברא דלא פליג רב׳ אדרב עמרם דאמר אשת ישראל שנאנסה פסולה לכהונה ע״כ לא פליגי בה אלא לענין מלקות מיהו אם [נאנסה מודה] שפסלוה לכהונה שהרי נבעלה לפסול לה דכתיב ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. ומינה ילפינן בפרק אלמנה לכ״ג כיון שנבעלה לפסול פסלה מהתרומה ומהכהונה ק״ו מגרושה שמותרת בתרומה פסלה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה לכהונה והכי איתא בפ׳ אלמנה לכ״ג והיינו דתנן בפ״ק דכתובות מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן המעיין ונאנסה אר״י בן נורי אם רוב העיר משיאין לכהונה תנשא זו לכהונה. ואם אין רוב העיר משיאין לכהונה פסולה מפני שנבעלה לפסול לה וכל שנבעלה לפסול לה ל״ש באונס ולא שנא ברצון פסולה לכהונה מק״ו דתרומה כדפרישנא אבל לעולם זונה לא הויא אליבא דלישנא בתרא. ולא פליג רב׳ אדרב עמרם ואפי׳ לישנא בתרא. והאי דלא אנהר רב ששת עיינין ממתני׳ דכתובות דתינוקת. דדלמא שאני התם דזר דמעיקרא הוא אבל באשת איש לאו זר דמעיקרא הוא. ולא כדכתב הרב בעל התוספת:
א׳ המערה וא׳ הגומר קנה, מאי קנה א״ר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפ׳ לירש בנכסי אחיו ולפטור אשת אחיו מן היבום שביאה זו מפקעה הזיקה. וא״צ ממנו חליצה אלא יוצאה בגט ואם י״ל צרה נפטרת ביאה זו אבל בתרומה לא אכלה בביאתה גריעה עד שיעשה לה ביאה יפה. מן הנשואין לד״ה אכהל דהא אכלה מעיקרא אלא כי פליגי מן האירוסין, רבא אמר אוכלת דהא רבי רחמנא ביאת שוגג גמזיד, ושמואל אמר כי רבי רחמנא לאוקמי׳ במקום בעל לאלומקי מבעל לא. ואזדא שמואל לטעמי׳ דאר״נ א״ש כל שהבעל מאכיל היבם מאכיל בביאה גרועה. וכל שאין הבעל מאכיל אין היבם מאכיל בביאה גרועה אבל עשה לה ביאה יפה ה״ה כאשתו לכ״ד ודוקא בביאת שוגג ואנוס פליגי אבל בהעראה אף שמואל מודה שאם הערה בה ברצו שקנאה לכל שההעראה חשיבא כגמר ביאה בכ״מ ואפילו אשה לבעלה קונה אותה בהעראה אבל בירושלמי גרסי׳ אר״י ב״א מה פליגית כשהערה בה אבל אם גמר הביאה כ״ע מודו שקקנה בכל הדברים וקי״ל הל׳ כרב באיסורי:
קנה לכל – פי׳ בביאת שוגג ושאינו מתכוין, וקנה לכל דבר ממש, ליורשה וליטמא לה ולשאר הדברים שאדם זוכה באשתו. והכי נמי מוכח לקמןא. ולעיל נמי בפ״ד אחיןב אמרינן, לענין ליורשה וליטמא לה, השתא לא עבד בה מאמר כתיב יבמה יבא עליה בע״כ וכו׳.
ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורין בפרשה – אבל לא ליורשה ולשאר דברים. והאי דפרישנא בגמרא פלוגתייהו בתרומה, ללישנא קמא, לומר דמודה שמואל במן הנשואין שאוכלת, אע״פ שלא קנה לשאר דבריםג. וטעמא דמילתא, משום דתרומה משעת קנין אוכלת מן התורה, והרי קנאה להתחייב עליה משום אשת איש, כיון שפוטרת צרתה ויוצאה בגט, ואם מת שני ויש לו בנים פטורה היא עצמה, דנהי דאין עושה נשואין גמורין, קנין כאירוסין עושה ודאי. וללישנא בתרא, במן האירוסין מודה רב דלא אכלה, ואע״ג דקנה לשאר כל הדברים, וטעמא דמילתא, משום דגזרינן בה, שלא יאמרו נשואין שלא מדעת מאכילין, כדאמרינן בנשואי חרש, אבל משאכלה ברשות הבעל לא גזרו בה כנ״ל. ודוקא בביאת שוגג ומזיד, אבל בהעראה במתכוין דכולי עלמא קנה, שהרי אף באשה לבעלה קונה לכל דבר, ומצינו בכל התורה שריבה אותה הכתובד. אלא שבירושלמיה, העמידו מחלוקתן בהעראה. וראיתי בהלכות של רבינו הגדול ז״לו, ששנאה בתוך דיני העראה, נראה שסמך לו על הירושלמי. וכך גורסין שםז, מה קנה, שמואל אמר לדברים האמורין בפרשה וכו׳, ורבי יוחנן אמר קנה כל הדברים. אמר רבי יצחק בן אלעזר, מה פליגין בשהערה בה, אבל גמר את הביאה כל עמה מודו שקנה בכל הדברים. אמר ר׳ יוסיח, מתניתא אמרה כן, כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר. אמר ר׳ מתתיאט, תפתר שבא עליה בבית אביה, אבל אם בא עליה בבית חמיהי, כולי עלמא מודו שקנה כל הדברים. זו היא גרסת ירושלמי. וקשה לי, וכי צריך ראיה, שהגומר ביאתו ביבמתו לדעת, קנה כל הדברים. ונ״ל שעל ביאת שגגות אמרוכ כדפרישית, אלא שהי׳ ר׳ יצחק בן אלעזר סבור, דלא חלק שמואל אלא על העראה של שגגות, אבל גמר ביאה אפילו שוגג קנה לכל, ומייתי ראיה מכנסה הרי היא כאשתו לכל דבר, דכל כניסה במשמע, ור׳ מתתיא דחי לה במכניסה לביתו. ולא אתיא כגמרא דילן, דחופה מאי עבדא ביבמיןל. ומ״מ אין לפרש גמרא דילן אלא בביאת שגגות, אבל במערה ודאי כגומר הוא. וקיימא לן כרב דאמר קנה לכל.
א. נראה שכונת רבינו לדברי הגמ׳ לקמן נח ב: שומרת יבם קרית ליה אשתו מעליא היא דהא אמר רב קנה לכל.
ב. לעיל כט ב.
ג. דעת רבינו וכ״כ הרשב״א בשם רבינו דלשמואל לא קנה בביאת שוגג ליורשה וליטמא לה אפי׳ בנפלה לו מן הנישואין ורק לענין תרומה יש הבדל בין נפלה מן האירוסין לנפלה מן הנישואין. אך בתוד״ה לדברים, לא כתבו כן, שכתבו: אבל מן הנישואין זכאי בכולהו. וכן בד״ה מן הנישואין כתבו דה״ה דהוה מצי למינקט לענין ליורשה וליטמא לה, הרי שכתבו דתרומה וירושה וטומאה דין אחד להם. ועיין בתוס׳ בסוטה כד ב ד״ה והאמר רב, שכתבו כדעת רבינו. ועיין ברשב״א שהביא דברי רבינו. ועיין מש״כ בזה הערוך לנר על התוד״ה מן הנישואין. ועיין בב״י אה״ע סי׳ קסו בסופו בדעת הרמב״ם דרב ושמואל ל״פ אלא לענין תרומה, ואין זה כדעת רבינו, דלרבינו פליגי גם לענין ליורשה וליטמא לה, אלא דהחילוק בין מן האירוסין ובין מן הנישואין הוא רק לענין תרומה. ועיין בק״נ על הרא״ש סי׳ ה אות ח. ועיין בישרש יעקב שרצה לומר שדעת הרמב״ם כרבינו. ועיין בא״מ סי׳ לג סק״ב.
ד. וכ״ד התוס׳ ד״ה לדברים, וכ״כ בתוס׳ ישנים. וכ״כ הרשב״א והריטב״א.
ה. פ״ו ה״א.
ו. הרי״ף סי׳ עו. וכ״כ הרמב״ם פ״ח תרומות ה״ו.
ז. לה א (וילנא).
ח. לפנינו בירושלמי דברי ר׳ יוסי הם לאחר דברי ר׳ מתתיא. ועיין מש״כ בזה הקרן אורה.
ט. לפנינו בירושלמי: ר׳ מתנייא. בכ״י ב: מתתיה.
י. לפנינו שם: בבית בעלה.
כ. עיין ברשב״א שהביא פירוש זה בשם רבינו.
ל. עיין מש״כ הקרן אורה בדברי רבינו אלו.
מאי קנה רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה. פירוש בביאת שוגג ומזיד קא מפלגי דביאה גרועה היא ובעלמא לא קני עד שיתכוין, הלכך אמר שמואל דאף ביבמה לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה. אבל בהעראה במתכוין לכולי עלמא קנה לכל, דאף באשה לבעלה ריבתה תורה העראה כגמר ביאה כדאיתא לעיל (יבמות נה:) ותדע לך דהא אמרינן לקמן ללישנא בתרא אימא כל ביאה שהבעל מאכיל בה יבם מאכיל בה, אלמא העראה שהבעל מאכיל בה אף היבם מאכיל בה אפילו לשמואל. ואף על גב דגבי אחד הגומר ואחד המערה מפרשי פלוגתייהו בגמרא לאו משום מערה נקט לה אלא משום סיפא דמתניתין דקתני קנה נקט לה דאלו ברישא דקתני אחד שוגג ואחד מזיד לא תני התם קנה עד סיפא דמתניתין. אבל רבינו אלפסי ז״ל ששנאה בתוך דיני העראה נראה שפירשה אף לזו בהעראה אינו מחוור, דבכל התורה כולה רבתה תורה העראה כגמר ביאה חוץ משפחה חרופה. ובירושלמי (פ״ו ה״א) דמשמע דמפרשי לה בהעראה, פירש הרמב״ן נר״ו (ד״ה קנה) דהעראה דשגגות קאמר, לומר שסבורין היו דלא חלק שמואל אלא בהעראה דשגגות אבל גמר ביאה דשגגות אפילו שמואל מודה בה. ומיהו גמרא דילן לא מפרשא אלא בביאת שגגות ושאינו מתכוין. עוד כתב הוא נר״ו מדפרישו בגמרא ללישנא קמא בתרומה דמודה שמואל שאוכלת בתרומה במן הנשואין, משמע דאף במן הנשואין לא קנה לכל לשמואל אלא לתרומה בלבד. וטעמא דמילתא משום דתרומה משעת קנין אוכלת דבר תורה והרי קנאה להתחייב עליה משום אשת איש דהא יצאה בגט ופוטרת צרתה, דאף על גב דאינו עושה נשואין גמורין כארוסין מיהא קני וללישנא בתרא במן הארוסין מודה רב דלא אכלה אף על גב דלא קנה לשאר כל הדברים כדאמרינן בפרק ד׳ אחין (יבמות כט:) אלא ליורשה וליטמא לה השתא דלא עבד בה מאמר כתיב יבמה יבא עליה בעל כרחיה וכו׳. וטעמא דמלתא דלא אכלה משום שלא יאמרו נשואין שלא מדעת מאכילין כדאמרינן בסמוך בנשואי חרש אבל משאכלה ברשות הבעל לא גזרו.
קנה לכל. איכא מאן דאמ׳1 דלא פליגי רב ושמואל אלא בהני ביאות גרועות דשוגג ומזיד ואנוס דילפי׳ להו מיבמה יבא עליה כדלעיל2, אבל אהעראה דברי הכל דקנה לכל, דהעראה חזינן מג״ש דכגמר ביאה היא. ומסייעי להאי סברא דאמרי׳ בגמ׳ כי רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד, דאלמ׳ לא פליגי אלא במאי דחזינן מפרשת יבמה. וכן נראה מלשון ר״ש שכתב3 לדברים האמורים בפרשת יבמה דמיבמה יבא עליה דרשינן שוגג ומזיד ואונס, וקא מרבי להו לירש, דיקום על שם אחיו כתוב, ולפטור מן היבום, שאם היו לו בנים מאשה אחרת ובא על זו ביאה גרועה ומת מותרת לשוק אעפ״י שיש שם אחין, או אם הוציאוה בגט לא בעיא חליצה, או אם היתה לה צרה נפטרה בביאת חבירתה אעפ״י שהיא גרועה. ולא נהיר, דהאי קנה דפליגי בה רב ושמואל מהעראה קא סליק, הילכך אהעראה נמי פליגי. וכן כתב הר״ם בתרומות פרק ח׳4 שאם נתארמלה מן האירוסין והערה בה אינה אוכלת בתרומה. והאי דנקט בגמרא שוגג, חדא מיניהו נקט. מן האירוסין. כלומ׳ שנתארמלה מן האירוסין, הואיל ולא היתה אוכלת עם בעלה אין היבם מאכילה בהני ביאות גרועות.
1. תוד״ה לדברים.
2. נד, א.
3. בד״ה האמורים.
4. ה״ו.
מאי קנה אמר רב קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורי׳ בפרשה ליירש בנכסי אחיו ולפטור אשת אחיו מן היבום יש שפיר׳ דכיון דמייתי לה תלמודא גבי האי פסקא דאחד המערה וא״כ גומר קנה דפלונתא דרב ושמואל בבא על יבמתו בהערא׳ וכן הביאה בירוש׳ גבי מערה ואין הפי׳ זה נכון כפי שטת גמרא שלנו דהא אמרי לקמן אליב׳ דשמואל כל ביאה שהבעל מאכיל היבם מאכיל והבעל מאכיל הוא בהעראה שהרי רבתה תורה אשה לבעלה שהוא קונה בהערא׳ כדאמרי׳ לעיל דבכל התורה כולה רבתה תורה העראה כגמר ביאה אלא ודאי דפלוגתא דרב ושמואל אינו בהעראה דהתם ודאי כיון דבכל דוכתא חשיב׳ כגמר ביא׳ א״כ אם הער׳ ביבמתו במתכוין אשתו היא לכל דבר ליורש׳ ולהטמא לה ולהאכילה בתרומה ופלוגתייהו כשבא עליה אפי׳ כדרכה במזיד או בשוגג דעלמא לא קנה אלא דהכא רבינהו רחמנא ומ״מ ביא׳ גרועה היא ומ״ה סובר שמואל דלא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה אבל לא להאכילה בתרומה ורב סבר דכיון דרבייה רחמנא הרי הי׳ אשתו אפי׳ לתרומ׳ ונראים דברים דלשמואל ה״ה דלא קני להיות כאשתו ליורשה ולהטמא לה בביאה גרועה ולהכי נקט לישניה לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה ותדע לך שאלו קנאה לכל דבר כאשתו גמור למה לא יאכילנה בתרומ׳ אלא ודאי כדאמרן.
רש״י בד״ה קנה לכל כו׳ ואוכלת בתרומה מיד כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה מן הנשואין כו׳ וע״י ביאה. נ״ב פי׳ ביאה גרועה כדלעיל:
א שנינו במשנה: אחד המערה ואחד הגומר — קנה. ושואלים: מאי [מה פירוש] קנה? רב אמר: קנה לכל, כלומר, הרי זו ביאה גמורה והיא נחשבת כאשתו לכל דבר, ואם כהן הוא — רשאית לאכול בתרומה. ושמואל אמר: לא קנה בהעראה או בשאר ביאות גרועות כיוצא בה אלא לדברים האמורים בפרשה של ייבום, שהם: לירש בנכסי אחיו, ולפוטרה מן הייבום, שאם מת היבם אחרי שהערה בה, והשאיר בנים מאשה אחרת, הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ופטורה מן הייבום.
§ It was taught in the mishna that both one who merely engages in the initial stage of intercourse and one who completes the act of intercourse have thereby acquired the yevama. The Gemara asks: What does it mean that he has acquired his yevama? Rav said: He has acquired her for everything. In other words, she is considered his wife in all regards. Therefore, if he is a priest, she may partake of teruma. And Shmuel said he has only acquired her with regard to the matters stated in the chapter of levirate marriage, i.e., to inherit his brother’s property and to exempt her from levirate marriage if he then dies and leaves behind children from another wife.
הכל
(3) אמִן הַנִּשּׂוּאִין לד״ה לְדִבְרֵי הַכֹּל אָכְלָה דְּהָא הֲוָת קָאָכְלָה מֵעִיקָּרָא כִּי פְּלִיגִי מִן הָאֵירוּסִין רַב אָמַר אוֹכֶלֶת דְּהָא רַבִּי רַחֲמָנָא בִּיאַת שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד.
The Gemara adds: If she was a yevama from marriage, everyone agrees that she may partake of teruma after the initial stage of intercourse, as she was already partaking at the outset, when she was married to the deceased brother. Therefore, even a minimal act of intercourse is enough to allow her to continue to partake of teruma. When they disagree it is with regard to a yevama from betrothal. Rav said: She may partake, as the Merciful One includes unwitting intercourse and the other forms of intercourse listed in the mishna, and considers them like intentional intercourse.
מן הנשואין – היכא דנפלה לפניו מן הנשואין שכבר היתה אוכלת בימי אחיו וכשמת ובטל קנינו פסקה מלאכול דכ״ע לא פליגי דקניא לה הך ביאה גרועה להאכילה.
מן הנשואין כ״ע לא פליגי דאכלה – ע״י ביאה וה״ה דהוה מצי למינקט לענין ליורשה ולהטמא לה ולהפר נדריה אלא נקט אכילת תרומה לרבותא וכ״ש לשאר דברים דזימנין שהיא כאשתו לכל דבר ולא אכלה בתרומה כדאמר בכתובות בפ׳ נערה (דף מח: ושם) מסורה לכל חוץ לתרומה גבי מסר האב לשלוחי הבעל. [וע׳ היטב תוס׳ סוטה כד: ד״ה דהאמר רב].
שוגג כמזיד. כלומ׳ דרבי תרויהו. אי נמי דהאי מזיד לאו כמזיד דמתני׳ הוא, אלא מזיד הפך שוגג, שמתכון לקנותה בהאי ביאה. כל שהבעל. קס״ד דהכי קאמ׳ כל אשה שהיתה אוכלת תרומה עם בעלה, יבם מאכילה אם בא עליה ביאה גרועה. והיכי פליג שמואל בנתארמלה מן הנשואין. כל ביאה. כלומ׳ בביאה דאחר קידושין דקניא כחופה ומאכילה בתרומה, ובעל אינו מאכילה בתרומה בביאה גרועה.
ומעירים: אם היתה יבמה מן הנשואין — לדברי הכל אכלה [אוכלת] גם בתרומה, כאשר בא עליה בביאה כל שהיא. דהא הות קאכלה מעיקרא [שהרי היתה אוכלת מתחילה] על ידי ביאת האח המת, שאף ביאה גרועה מספקת כדי להמשיך להאכילה בתרומה. כי פליגי [כאשר נחלקו] היה זה כשהיתה יבמה מן האירוסין. רב אמר: אוכלת, דהא רבי רחמנא [שהרי ריבתה התורה] ביאת שוגג שתהיה כביאה במזיד והעראה כגמר ביאה.
The Gemara adds: If she was a yevama from marriage, everyone agrees that she may partake of teruma after the initial stage of intercourse, as she was already partaking at the outset, when she was married to the deceased brother. Therefore, even a minimal act of intercourse is enough to allow her to continue to partake of teruma. When they disagree it is with regard to a yevama from betrothal. Rav said: She may partake, as the Merciful One includes unwitting intercourse and the other forms of intercourse listed in the mishna, and considers them like intentional intercourse.
הכל
(4) וּשְׁמוּאֵל אָמַר כִּי רַבִּי רַחֲמָנָא לְאוֹקְמֵיהּ בִּמְקוֹם בַּעַל לְאַלּוֹמֵי מִבַּעַל לָא.
And Shmuel said: When the Merciful One includes these forms of intercourse, He does so only to establish the yavam in place of the husband, but to strengthen him more than the husband, no. Since she was merely betrothed to the deceased brother, she was not permitted to partake of teruma, and therefore she may not partake of teruma at this point either.
לאוקמיה במקום בעל – שאם היתה אוכלת בחייו תאכל בשביל זה אבל לאלומי מבעל דבחיי הבעל לא היתה אוכלת דאין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה האי נמי לא אלים מיניה ודוקא בביאה בלא דעת קנין אבל בביאה גמורה אשתו גמורה היא ואוכלת אפי׳ לשמואל.
ושמואל אמר: כי רבי רחמנא [כאשר ריבתה התורה] גם ביאה זו, הרי זה לאוקמיה [להעמידו], את היבם, במקום הבעל, אבל לאלומי [לחזק] אותו יותר מן הבעל — לא. וכיון שבעלה לא האכיל אותה עדיין בתרומה, שהרי היתה ארוסה בלבד — אף היבם (שלא בא עליה ביאה גמורה) אינו יכול לעשות זאת.
And Shmuel said: When the Merciful One includes these forms of intercourse, He does so only to establish the yavam in place of the husband, but to strengthen him more than the husband, no. Since she was merely betrothed to the deceased brother, she was not permitted to partake of teruma, and therefore she may not partake of teruma at this point either.
הכל
(5) וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל כֹּל שֶׁהַבַּעַל מַאֲכִיל יָבָם מַאֲכִיל וְכֹל שֶׁאֵין הַבַּעַל מַאֲכִיל יָבָם אֵינוֹ מַאֲכִיל.
The Gemara comments: And Shmuel follows his regular line of reasoning, as Rav Naḥman said that Shmuel said: In any case where the woman’s marriage to her original husband entitles her to partake of teruma, intercourse with the yavam in any of the manners described in the mishna also entitles her to partake of teruma, and any case where her relationship with her original husband does not entitle her to partake of teruma, i.e., if she had been betrothed but not married, intercourse with the yavam in the manners described in the mishna also does not entitle her to partake of teruma.
ומעירים: ואזדא [והלך] שמואל לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר רב נחמן אמר שמואל: כל שהבעל מאכיל בתרומה — גם יבם מאכיל, וכל שאין הבעל מאכיל — גם יבם אינו מאכיל.
The Gemara comments: And Shmuel follows his regular line of reasoning, as Rav Naḥman said that Shmuel said: In any case where the woman’s marriage to her original husband entitles her to partake of teruma, intercourse with the yavam in any of the manners described in the mishna also entitles her to partake of teruma, and any case where her relationship with her original husband does not entitle her to partake of teruma, i.e., if she had been betrothed but not married, intercourse with the yavam in the manners described in the mishna also does not entitle her to partake of teruma.
הכל
(6) מֵיתִיבִי בַּת יִשְׂרָאֵל פִּקַּחַת שֶׁנִּתְאָרְסָה לְכֹהֵן פִּקֵּחַ וְלֹא הִסְפִּיק לְכוֹנְסָהּ עַד שֶׁנִּתְחָרֵשׁ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת מֵת וְנָפְלָה לִפְנֵי יָבָם חֵרֵשׁ אוֹכֶלֶת וּבָזוֹ יָפֶה כֹּחַ הַיָּבָם מִכֹּחַ הַבַּעַל.
The Gemara raises an objection from the following baraita: In the case of a mentally competent daughter of an Israelite who was betrothed to a competent priest, and he did not have a chance to marry her before he became a deaf-mute and was no longer mentally competent, she may not partake of teruma, as marriage to a deaf-mute does not enable a woman to partake of teruma. If the deaf-mute husband subsequently died and the yevama happened before a deaf-mute yavam for levirate marriage, she may partake of teruma. And in this regard the strength of the yavam is greater than the strength of the husband.
אינה אוכלת – (דהך חופה לאו חופה היא) דגזרינן נשואי חרש אטו קידושי חרש כדאמרינן לקמן.
מת – חרש זה לאחר שכנסה ונפלה לפני יבם חרש.
אוכלת – דלא גרעה ביאת חרש מביאת שוגג וזנות ואונס שאין מתכוין לקנות ורבייה רחמנא לגבי יבם.
מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת – וא״ת ואמאי אוכלת וניחוש לסימפון שהרי לא בדקה שלא הספיק לכונסה עד שנתחרש וא״כ אינה זקוקה לו ולקמן נמי דקאמר דגזרינן נישואין דחרש אטו קידושין תיפוק ליה משום סימפון ולר׳ נתן נמי אמאי אוכלת ואור״י דלא חיישינן לסימפון אלא כשיכול הדבר להתגלות שיש סימפון ויהיו קידושי טעות אבל הכא דנתחרש לא חיישינן שמא יתפקח וימצא סימפון.
ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת – מפרש לקמןא, דגזרינן נשואי חרש אטו קדושי חרש, פי׳ דאלו מדינא אכיל, דכיון שכנסהב עמו לחופה, אע״פ שאינו קונה לו מן הדין, כיון דמן התורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, אלא שמא ימזגו לה כוס בבית אביהג ותשקנה לאחיה ולאחותהד, והכא כיון שכנסה מ״מ אין לחוש לכך. ואי משום סמפון ליכא, אלא שיש לחוש שמא יתפקח ויטעון משום סמפון, והא מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרו בה רבנןה, אלא משום קדושי חרש גזרו, ור׳ נתן לא גזר. והא דאמרינן כל ביאה שהבעל מאכיל בה, לאו בביאה בלחוד, אלא כל ביאת קדושין שהבעל מאכיל בשבילה על ידי חופה, יבם מאכיל בהו, אי נמי, כגון שהכניסה לחופה ובא עליה לשום קדושין, שבביאה זו נעשית נשואה ומאכיל בהז.
א. בסמוך בסוף העמוד.
ב. בכ״י א: שנכנסה.
ג. בכ״י א: חמיה.
ד. בכ״י ב: ולאחיותיה.
ה. עיין תוד״ה מת ונפלה.
ו. וכ״כ תוד״ה כל ביאה.
ז. עיין ברשב״א שהביא פירושי רבינו, ולבסוף כתב פירוש אחר. ועיין בריטב״א.
אינה אוכלת. אעפ״י שהיה בן דעת כשקנאה, גזרינן נשואי חרש אטו אירוסי(ן) חרש. בשלמ׳ לרב. אע״ג דמודי דהיכא דאין הבעל מאכיל אין היבם מאכילה בביאה גרועה כגון הנך דמתני׳ או דחרש. מתרץ. לה הכי שכנסה כשהוא פקח. מעיקריה. שהיה חרש כשכנסה. והלכתא כרב, דהלכתא כרב באסורי1, ועוד דקם ליה שמואל בקשיא.
1. בכורות מט, ב.
מיתיבי [מקשים] על כך, ממה ששנינו: בת ישראל פקחת (בת דעת), שנישואיה נישואין גמורים, שנתארסה לכהן פקח, ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש (שנעשה חרש) ואינו עוד בן דעת גמור — אינה אוכלת בתרומה, כי נישואיו וקניינו של החרש אינם מועילים להאכיל את אשתו בתרומה מן התורה. ואם מת היבם החרש, ונפלה היבמה לפני יבם חרש — אוכלת, ובזו יפה כח היבם מכח הבעל.
The Gemara raises an objection from the following baraita: In the case of a mentally competent daughter of an Israelite who was betrothed to a competent priest, and he did not have a chance to marry her before he became a deaf-mute and was no longer mentally competent, she may not partake of teruma, as marriage to a deaf-mute does not enable a woman to partake of teruma. If the deaf-mute husband subsequently died and the yevama happened before a deaf-mute yavam for levirate marriage, she may partake of teruma. And in this regard the strength of the yavam is greater than the strength of the husband.
הכל
(7) בִּשְׁלָמָא לְרַב נִיחָא אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא.
Granted, according Rav, this works out well, as intercourse with the deaf-mute yavam, which is comparable to the unwitting intercourse mentioned in the mishna because the deaf-mute is not mentally competent, effects the levirate marriage and allows her to partake of teruma despite the fact that she could not do so during the lifetime of her first husband. However, according to Shmuel, this is difficult, as he maintains that a yavam cannot have more rights than the deceased husband due to intercourse undertaken without intent to perform levirate marriage.
קשיא – פי׳ ולא הוה תיובתא דסוף סוף בריתא משובשת היא ותירוצי בעיא ודילמא אינה אוכלת קתני והלכת׳ כרב חסדא והלכתא כוותי׳ באיסורי ועוד דשמואל סליק בקושיא.
בשלמא [נניח] לשיטת רב ניחא [נוח] שאף שאצל הבעל החרש לא היתה אלא כארוסה ולא אכלה בתרומה, עכשיו שבא עליה היבם החרש — אוכלת, כיון שהוא קונה אותה מכוח ביאתו, שאין היא גרועה מביאת שוגג, וקניינו זה הוא קנין גמור, אלא לשיטת שמואל קשיא [קשה]! שלדבריו אין כוחו של היבם יכול להיות יפה יותר מכוח הבעל שמת.
Granted, according Rav, this works out well, as intercourse with the deaf-mute yavam, which is comparable to the unwitting intercourse mentioned in the mishna because the deaf-mute is not mentally competent, effects the levirate marriage and allows her to partake of teruma despite the fact that she could not do so during the lifetime of her first husband. However, according to Shmuel, this is difficult, as he maintains that a yavam cannot have more rights than the deceased husband due to intercourse undertaken without intent to perform levirate marriage.
הכל
(8) אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל אֵימָא הָכִי וְלֹא הִסְפִּיק לְכוֹנְסָהּ עַד שֶׁנִּתְחָרֵשׁ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה כָּנַס ואח״כ וְאַחַר כָּךְ נִתְחָרֵשׁ אוֹכֶלֶת מֵת וְנָפְלָה לִפְנֵי יָבָם חֵרֵשׁ אוֹכֶלֶת.
The Gemara answers: Shmuel could have said to you: Amend the baraita and say as follows: If he did not have a chance to marry her before he became a deaf-mute, she may not partake of teruma. If he married her and afterward became a deaf-mute, she may partake of teruma. If he then died, and she happened before a deaf-mute yavam for levirate marriage, she may partake of teruma.
אמר לך שמואל אימא הכי ולא הספיק וכו׳ – לאו למימר דחסורי מחסרא דא״כ הוה אמרינן הכי בהדיא אלא פרושי מפרש דכי קתני מת ונפלה לפני מיתתו כאלו לא הספיק לכונס׳.
ומשיבים: אמר לך [יכול היה לומר לך] שמואל: אימא הכי [אמור ותקן כך] את הגירסה: ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש — אינה אוכלת בתרומה, כנס ואחר כך נתחרש — אוכלת. ואם לאחר שכנסה ונתחרש מת היבם, ונפלה לפני יבם חרש — אוכלת.
The Gemara answers: Shmuel could have said to you: Amend the baraita and say as follows: If he did not have a chance to marry her before he became a deaf-mute, she may not partake of teruma. If he married her and afterward became a deaf-mute, she may partake of teruma. If he then died, and she happened before a deaf-mute yavam for levirate marriage, she may partake of teruma.
הכל
(9) וּמַאי בָּזוֹ דְּאִילּוּ בַּעַל חֵרֵשׁ מֵעִיקָּרָא לֹא אוֹכֶלֶת וְאִילּוּ יָבָם חֵרֵשׁ מֵעִיקָּרָא אָכְלָה.
And what is the meaning of the phrase: In this regard the strength of the yavam is greater than the strength of the husband? It means to say that if the original husband was a deaf-mute from the outset, i.e., before consummating the marriage, she would not have been allowed to partake of teruma, whereas if the yavam was a deaf-mute from the outset she may partake of teruma once they perform levirate marriage, because she had been fully married to the deceased brother.
ומאי [ומה] איפוא הכוונה של ״בזו יפה כוח היבם ״— אין הכוונה למקרה זה דווקא, אלא בכלל, שאילו היה הבעל חרש מעיקרא [מתחילה], לא היתה אוכלת בתרומה, ורק מפני שנשאה בעודו פיקח וקנאה בנישואין גמורים — אוכלת. ואילו יבם חרש מעיקרא אכלה [מתחילה לפני הייבום, אוכלת] ובזה יפה כוחו.
And what is the meaning of the phrase: In this regard the strength of the yavam is greater than the strength of the husband? It means to say that if the original husband was a deaf-mute from the outset, i.e., before consummating the marriage, she would not have been allowed to partake of teruma, whereas if the yavam was a deaf-mute from the outset she may partake of teruma once they perform levirate marriage, because she had been fully married to the deceased brother.
הכל
(10) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי מִן הָאֵירוּסִין ד״ה דִּבְרֵי הַכֹּל לָא אָכְלָה דְּהָא לָא אָכְלָה בְּחַיֵּי בַעַל.
And some say a different version of the dispute between Rav and Shmuel: If she was a yevama from betrothal, i.e., her marriage with the deceased brother had never been completed, and she and the brother-in-law engaged in an inferior form of intercourse as described in the mishna, everyone agrees that she may not partake of teruma, as she did not partake of teruma in her husband’s lifetime.
מן הנשואין דברי הכל אכלה ע״י ביאת שוגג דבלא ביאה לא דאמרינן ולא היבמה עד שתבעל:
לאלומי מבעל לא – וה״ה דהוה מצי למימר דאיכא בינייהו ליורשה וליטמא לה דלשמואל כיון דלא אלימא מבעל לא ירית לה ולא מיטמא כמו בעל גופיה באשתו ארוסה:
א) ובירושלמי לא משמע כן וז״ל הירושלמי קנה ולא חילק בין ביאה לביאה מאי קנה שמואל אמר לא קנה לכל אלא לדברים האמורים בפרשה לירש בנכסי המת ולהתיר צרתה לשוק ור׳ יוחנן אומר קנה לכל. א״ר יצחק ב״ר אליעזר פליגינן בשמערה בה אבל אם גמר הביאה כ״ע מודו וא״כ משמע דרב ושמואל דהכא קיימי אהעראה וניחא שסתם התלמוד פלוגתייהו דרב ושמואל אחר מתני׳ אחד המערה ואחד הגומר קנה דעלה קיימי כן פירש רבינו נתנאל אך התוספות לא פירשו כן. ופירשו דקיימי אביאת שוגג וראיה לדבריהם דקאמר בסמוך כי רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד וכו׳ משמע דבביאת שוגג איירי אבל בהעראה לא פליגי דביאה היא לכל דבר וקניא נמי בעלמא ואע״פ שקבע כאן מחלוקתן על משנה אחד המערה ואחד הגומר לאו משום דקאי עלה אלא משום דמסיים קנה דקאי נמי אשוגג כ״נ לר׳ שנ״ץ:
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שמחלוקת רב ושמואל היתה באופן אחר, שאם נתאלמנה מן האירוסין ובא עליה היבם ביאה גרועה — דברי הכל לא אכלה [אינה אוכלת], דהא [שהרי] בעודה ארוסה לא אכלה [אינה אוכלת] תרומה בחיי בעל.
And some say a different version of the dispute between Rav and Shmuel: If she was a yevama from betrothal, i.e., her marriage with the deceased brother had never been completed, and she and the brother-in-law engaged in an inferior form of intercourse as described in the mishna, everyone agrees that she may not partake of teruma, as she did not partake of teruma in her husband’s lifetime.
הכל
(11) כִּי פְּלִיגִי מִן הַנִּשּׂוּאִין רַב אָמַר באוֹכֶלֶת דְּהָא הֲוָת אָכְלָה מֵעִיקָּרָא וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵינָהּ אוֹכֶלֶת כִּי רַבִּי רַחֲמָנָא בִּיאַת שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד לִדְבָרִים הָאֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה אֲבָל לְכֹל מִילֵּי לָא.
When they disagree, it is with regard to a yevama from marriage. Rav says: She may partake of teruma as she was permitted to partake of teruma initially, while married to the deceased brother. And Shmuel says she may not partake of teruma, because when the Merciful One includes unwitting intercourse and considers it like intentional intercourse, it was only with regard to the matters stated in the chapter of levirate marriage, but for every other issue, no.
אבל לרב אפשר דכי אמר קנה לכל היינו לכל דבר שבעולם ובכללו תרומ׳ דאי לא ה״ל למינקט האי לישנא ושמואל דאמר דאינו מאכיל׳ בתרומ׳ לא מדאורייתא קאמר דכיון דבר תורה מן האירוסין אוכלת אשה בתרומה דקנין כספו הוא הכא נמי כיון דקנא׳ לדברים האמורים בפ׳ קנין כספו הוא ולא גרעה מארוסה דעלמא אלא מדרבנן קאמר שהפריזו חכמים במדתם לעשות כארוסה דכיון שלא בא עליה אלא ביאת זנות אכתי איכא חששא דשמא תשקה לאחי׳ ולאחיותי׳ וגרועה מהגיע זמן ולא נשאו דלא אכל׳ בתרומ׳ למשנה אחרונ׳ ואע״ג דמייחד לה דוכת׳ והא דלא פריך שמואל מתני׳ דאותבי׳ להו דאוכלת מדאורייתא קאמר משום דכל היכא דמדרבנן לא אכלה לא הוה תני סתמא אוכלת ולקמן בשמעתא דיש חופה לפסולות מוכח דשמואל דאמ׳ לא קנה קרינא בה תחת אישך וקרינא ליה שומרת יבם אבל לרב דקאמ׳ קנה לכל חשיבא אשתו גמורה ולא קרינא לה שומרת יבם והיינו ודאי כדפרי׳ דלשמואל הואי אשתו ליורש׳ וליטמ׳ לה ולאכיל׳ בתרומ׳ מדרבנן מיהת וכ״פ מו״ה בשם מורי ר״ם ז״ל ורש״י ז״ל פי׳ כאן קנה לכל באחת מן הביאות הגרועות האלו ופי׳ לק׳ ודוקא בביאה בלא דעת קנין אבל בביאה גמורה אשתו גמורה היא ואפילו לשמואל אוכלת ופי׳ ביאה גמורה היינו מדעת קנין ואפילו מהעראה והא דמייתי לה בגמ׳ גבי פסקא דא׳ המערה ואח׳ הגומר קנה לאו משום דפליגי בהערא׳ אלא משום דבהא קאמר תנא דמתני׳ קנה דקאי אכלהו מתני׳ דלעיל וזה ברור.
כי פליגי [כאשר נחלקו], הרי זה כשנתאלמנה מן הנשואין — רב אמר: אוכלת, דהא הות אכלה מעיקרא [שהרי היתה אוכלת מתחילה], ושמואל אמר: אינה אוכלת. ומדוע? — כי רבי רחמנא [כאשר ריבתה תורה] ביאת שוגג שתהיה כביאה במזיד — הרי זה לדברים האמורים בפרשה של ייבום (לירש את אחיו, ולפוטרה מיבום אם בא עליה היבם ומת מיד ולו בנים מאשה אחרת), אבל לכל מילי [דבר] — לא.
When they disagree, it is with regard to a yevama from marriage. Rav says: She may partake of teruma as she was permitted to partake of teruma initially, while married to the deceased brother. And Shmuel says she may not partake of teruma, because when the Merciful One includes unwitting intercourse and considers it like intentional intercourse, it was only with regard to the matters stated in the chapter of levirate marriage, but for every other issue, no.
הכל
(12) וְהָאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל כֹּל שֶׁהַבַּעַל מַאֲכִיל יָבָם מַאֲכִיל אֵימָא כׇּל בִּיאָה שֶׁהַבַּעַל מַאֲכִיל בָּהּ יָבָם מַאֲכִיל בָּהּ וְכׇל בִּיאָה שֶׁאֵין הַבַּעַל מַאֲכִיל בָּהּ אֵין הַיָּבָם מַאֲכִיל בָּהּ.
The Gemara raises a difficulty: Didn’t Rav Naḥman say that Shmuel himself said: In any case where the woman’s marriage to her original husband entitles her to partake of teruma, intercourse with the yavam in one of the manners listed in the mishna also entitles her to partake of teruma? The Gemara answers: Emend the wording and say as follows: With regard to any act of intercourse through which the husband entitles her to partake of teruma, a yavam also entitles her to partake of teruma; and with regard to any act of intercourse through which the husband does not entitle her to partake of teruma, a yavam also does not entitle her to partake of teruma. Just as betrothal cannot be performed via an unwitting act of intercourse, this act does not entitle a yevama to partake of teruma.
כל ביאה שהבעל מאכיל בה – אי ביאה אירוסין עושה אר״י דכל ביאה שהבעל מאכיל בה ע״י חופה שאחריה קאמר.1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״ממזרת ונתינה״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף נ״ג:.
אימא כל ביאה שהבעל מאכיל בה יבם מאכיל בה. פירוש לאו מאכיל על ידי ביאה בלחוד קאמר שהרי אין ביאה עושה נשואין אלא אירוסין ואין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה. אלא הכי קאמר כל ביאת אירוסין שהבעל מאכיל בה על ידי חופה, יבם מאכיל בה. אי נמי כגון שהכניסה לחופה ובא עליה לשם קדושין שבביאה זו נעשית נשואה ומאכיל בה (עיין תוס׳ ד״ה כל ורמב״ן) ולי נראה שאין צריך לכל זה דכיון דביאת קדושין מן הדין מאכלת, דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה אף על פי שאסרוה חכמים עד שתכנס לחופה, משום סמפון או משום דעולא, מכל מקום ביאה מעולה היא הראויה להאכיל בבעל, והכי קאמר כל ביאה מעולה שקונה בבעל וראויה להאכיל בה אף ביבם מאכיל בה.
אימא כל ביאה שהבעל מאכיל בה יבם מאכיל בה – פי׳ כגון העראה או גמר ביאה ואיכ׳ דמקשו והא בעל אינו מאכיל אפי׳ בביאה גמורה בלא חופה אליבא דמשנה אחרונה שהלכה כמותה ומתרצי׳ ה״ק כל ביאה שהבעל מאכיל בתרומה ע״י חופה יבם מאכיל אפי׳ בלא חופה ואין צריך לזה דה״ק כל ביאה שהבעל מאכיל בתרומ׳ בביאה באירוסין יבם מאכיל בה אפי׳ מדרבנן וכל ביאה שאין הבעל מאכיל בה מדאורייתא כגון ביאת שוגג ומזיד ואנוס אין היבם מאכיל מדרבנן.
ומקשים: והאמר [והרי אמר] רב נחמן אמר שמואל עצמו: כל שהבעל מאכיל — יבם מאכיל, ואם כן גם פה היה צריך להאכיל! ומשיבים: אימא [אמור, תקן] כך: כל ביאה שהבעל מאכיל בה — יבם מאכיל בה, וכל ביאה שאין הבעל מאכיל בה — אין היבם מאכיל בה. ולכן ביאת שוגג וכיוצא בה, שאין עושה קנין של קידושין על ידי ביאה זו, אף היבם אינו מאכיל בה.
The Gemara raises a difficulty: Didn’t Rav Naḥman say that Shmuel himself said: In any case where the woman’s marriage to her original husband entitles her to partake of teruma, intercourse with the yavam in one of the manners listed in the mishna also entitles her to partake of teruma? The Gemara answers: Emend the wording and say as follows: With regard to any act of intercourse through which the husband entitles her to partake of teruma, a yavam also entitles her to partake of teruma; and with regard to any act of intercourse through which the husband does not entitle her to partake of teruma, a yavam also does not entitle her to partake of teruma. Just as betrothal cannot be performed via an unwitting act of intercourse, this act does not entitle a yevama to partake of teruma.
הכל
(13) מֵיתִיבִי גבַּת יִשְׂרָאֵל פִּקַּחַת שֶׁנִּתְאָרְסָה לְכֹהֵן פִּקֵּחַ וְלֹא הִסְפִּיק לְכוֹנְסָהּ עַד שֶׁנִּתְחָרֵשׁ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת מֵת וְנָפְלָה לִפְנֵי יָבָם חֵרֵשׁ אוֹכֶלֶת וּבָזוֹ יָפֶה כֹּחַ יָבָם מִכֹּחַ בַּעַל בִּשְׁלָמָא לְרַב מְתָרֵץ ד כִּדְתָרֵיץ מֵעִיקָּרָא אֶלָּא לִשְׁמוּאֵל קַשְׁיָא קַשְׁיָא.:
The Gemara raises an objection from the following baraita: In the case of a mentally competent daughter of an Israelite who was betrothed to a competent priest, and he did not have a chance to marry her before he became a deaf-mute and was no longer mentally competent, she may not partake of teruma. If the deaf-mute husband subsequently died, and the yevama happened before a deaf-mute yavam for levirate marriage, she may partake of teruma. And in this regard the strength of the yavam is greater than the strength of the husband. Granted, according to Rav, he can answer as Shmuel answered initially, i.e., according to the first version of the dispute between Rav and Shmuel. However, according to Shmuel, it is difficult. The Gemara concludes: Indeed, it is difficult.
בשלמא לרב – אע״ג דהא מתני׳ פריכא ליה דקתני אכלה ואע״ג דלא אכלה מעיקרא והויא כנופלת מן האירוסין דאמרן לא אכלה אפי׳ לרב.
מתרץ לה כדמתרצינן מעיקרא – אליבא דשמואל חסורי מחסרא והכי קתני כנסה ואח״כ נתחרש אוכלת מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת דהא אכלה מעיקרא.
אלא לשמואל – דאפי׳ האוכלת בחיי בעלה אינה אוכלת בשביל היבם בביאה גרועה.
קשיא – דהא ביאת חרש כביאת שוגג ואונס היא בלא כוונת קנין ואכלה.
ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש – לקמן מפרש טעמא דגזרינן נשואי חרש אטו קדושי חרש וא״ת בלא האי טעמא לא תאכל משום סמפון דשמא יש בה מום וקדושי טעות הוו דלא ידע לבודקה הבעל לפי שלא הספיק לכונסה עד שנתחרש וי״ל טעמא מאי קדושי טעות הוו כשנמצא בה מום משום דאימר אם היה יודע שכן הוא לא היה מקדשה וזה החרש לא היה לו דעת להקפיד בדבר ולא חיישינן שמא יתפקח וימצא סמפון:
מיתיבי [מקשים] על כך מן הברייתא: בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח, ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש — אינה אוכלת. מת, ונפלה לפני יבם חרש — אוכלת, ובזו יפה כח יבם מכח בעל. בשלמא [נניח] לשיטת רב — מתרץ כדתריץ מעיקרא [כפי שתירץ בתחילה] לשיטתו של שמואל, שתיקנו את הגירסה. אלא לשיטת שמואל לפי נוסח זה קשיא [קשה]! ומסכמים: אכן, קשיא [קשה] הדבר.
The Gemara raises an objection from the following baraita: In the case of a mentally competent daughter of an Israelite who was betrothed to a competent priest, and he did not have a chance to marry her before he became a deaf-mute and was no longer mentally competent, she may not partake of teruma. If the deaf-mute husband subsequently died, and the yevama happened before a deaf-mute yavam for levirate marriage, she may partake of teruma. And in this regard the strength of the yavam is greater than the strength of the husband. Granted, according to Rav, he can answer as Shmuel answered initially, i.e., according to the first version of the dispute between Rav and Shmuel. However, according to Shmuel, it is difficult. The Gemara concludes: Indeed, it is difficult.
הכל
(14) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן בַּת יִשְׂרָאֵל פִּקַּחַת שֶׁנִּתְאָרְסָה לְכֹהֵן פִּקֵּחַ וְלֹא הִסְפִּיק לְכוֹנְסָהּ עַד שֶׁנִּתְחָרֵשׁ אֵינָהּ אוֹכֶלֶת הנוֹלַד לָהּ בֵּן אוֹכֶלֶת מֵת הַבֵּן רַבִּי נָתָן אוֹמֵר אוֹכֶלֶת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ אוֹכֶלֶת.
§ The Sages taught: In the case of a mentally competent daughter of an Israelite who was betrothed to a mentally competent priest, and he did not have a chance to marry her before he became a deaf-mute and was no longer mentally competent, she may not partake of teruma. If a son was born to her from this priest, she may partake of teruma on account of her son. If the son died, Rabbi Natan says she may continue to partake of teruma, and the Rabbis say she may not continue to partake of teruma.
נולד לה בן אוכלת – בשביל בנה כדכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו (ויקרא כב) קרי ביה יאכילו.
מת הבן – והאב קיים.
ר׳ נתן אומר אוכלת – בשביל בעלה.
ת״ר בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ואל הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת, פי׳ דגזרי׳ נשיואת חרש אטו קידושי חרש, מת ונפלה לפני יבם חרש, אוכלת בזה יפה כח יבם מכח בעל פי׳ דלא גריעה באית חרש מביאת שוגג ומזיד, וה״ה שנפטרה הצרה בביאתי, דרסי׳ בירושלמי תנאי ר״א א׳ החרש וא׳ השוטה שבעלו קנו ופטרו את הצרות:
ת״ר בת ישראל שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרשה נולד לה בן אוכלת. מת הבן ר״נ אומר אוכלת וח״א אינה אוכלת:
נולד לה בן. [אוכלת בשב]יל בנה, דכתו׳1 [ויליד] ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו. ר׳ נתן אומ׳ אוכלת. [בשביל בעלה. אכל[ה]. בשביל בנה. והלכתא כרבנן דלא אכלה.
1. ויקרא כב, יא.
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש — אינה אוכלת בתרומה. נולד לה בן מן הכהן — אוכלת בתרומה, בגלל בנה. מת הבן — ר׳ נתן אומר: אוכלת, וחכמים אומרים: אינה אוכלת.
§ The Sages taught: In the case of a mentally competent daughter of an Israelite who was betrothed to a mentally competent priest, and he did not have a chance to marry her before he became a deaf-mute and was no longer mentally competent, she may not partake of teruma. If a son was born to her from this priest, she may partake of teruma on account of her son. If the son died, Rabbi Natan says she may continue to partake of teruma, and the Rabbis say she may not continue to partake of teruma.
הכל
(15) מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי נָתָן אָמַר רַבָּה הוֹאִיל שֶׁכְּבָר אָכְלָה א״ל אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֶלָּא מֵעַתָּה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן וּמִית לֵיהּ תֵּיכוֹל שֶׁכְּבָר אָכְלָה אֶלָּא כֵּיוָן דְּמִית לֵיהּ פְּקַעָ לֵיהּ קְדוּשְׁתֵּיהּ מִינַּהּ הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּמִית לֵיהּ פְּקַעָ קְדוּשְׁתֵּיהּ מִינַּהּ.
The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Natan? Rabba said: Since she has already partaken of teruma in a permitted manner, she may continue. Abaye said to him: However, if that is so, in the case of the daughter of an Israelite who was married to a priest, and he died childless, she should be allowed to partake of teruma, as she has already partaken of it in the past. Rather, it must be that since he has passed away, his priestly sanctity has left her, and she is considered a regular Israelite in all regards. Here too, since the son has passed away, his priestly sanctity has left her, and therefore she should not be entitled to partake of teruma. Rabba’s explanation should consequently be rejected.
ושואלים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ נתן? אמר רבה: הואיל שכבר אכלה בהיתר בעוד בנה בחיים, מתירים לה שתהא אוכלת גם הלאה כיון שבכל זאת היא נשואה לכהן נישואין כל שהם. אמר ליה [לו] אביי: אלא מעתה, לפי נימוק זה, בת ישראל שניסת לכהן ומית ליה [ומת לו] בלי בנים, תיכול [תאכל] בתרומה, משום שכבר אכלה! אלא ודאי הוא כי כיון דמית ליה [שמת לו] פקע ליה קדושתיה מינה [פקעה לה קדושתו ממנה], ושוב אין עליה קדושת כהונה, והיא כבת ישראל לכל דבר. הכא נמי [כאן גם כן] כיון דמית ליה [שמת לו הבן] פקע קדושתיה מינה [פקעה קדושתו של הכהן ממנה], ולכן לא תאכל בתרומה! ונדחה טעמו של רבה.
The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Natan? Rabba said: Since she has already partaken of teruma in a permitted manner, she may continue. Abaye said to him: However, if that is so, in the case of the daughter of an Israelite who was married to a priest, and he died childless, she should be allowed to partake of teruma, as she has already partaken of it in the past. Rather, it must be that since he has passed away, his priestly sanctity has left her, and she is considered a regular Israelite in all regards. Here too, since the son has passed away, his priestly sanctity has left her, and therefore she should not be entitled to partake of teruma. Rabba’s explanation should consequently be rejected.
הכל
(16) אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף קָסָבַר ר׳ רַבִּי נָתָן נִשּׂוּאֵי חֵרֵשׁ מַאֲכִילִין בִּתְרוּמָה וְלָא גָּזְרִינַן נִשּׂוּאֵי חֵרֵשׁ אַטּוּ קִדּוּשֵׁי חֵרֵשׁ א״ל אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אִי הָכִי נוֹלַד לָהּ בֵּן לְמָה לִי מִשּׁוּם רַבָּנַן.
Rather, Rav Yosef said: Rabbi Natan holds that the marriage of a deaf-mute who was competent when he betrothed his wife entitles her to partake of teruma, and we do not issue a decree against the wife partaking of teruma through marriage to a deaf-mute due to the case of betrothal to a deaf-mute. Although the betrothal of a deaf-mute does not take effect, his consummation of a marriage does take effect and entitles his wife to partake of teruma. Abaye said to him: If so, why do I need the baraita to specify that a son was born to her? She should be entitled to eat teruma even if she did not have a son. Rav Yosef responded: That case is mentioned due to the opinion of the Rabbis, who hold that she is entitled to partake of teruma only if she has a child.
קסבר ר׳ נתן נשואי חרש – דקדשה כשהוא פקח מאכילין בתרומה דמדאורייתא משעת אירוסין אוכלת דכתיב (שם) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו מיד ורבנן הוא דגזרי עד שתכנס לחופה משום גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותה כדאמרינן בכתובות באע״פ (דף נז:) הלכך כיון דהאי בשעת קנין הוי בן דעת והשתא הכניסה לחופה וליכא למיגזר שמא תשקה אכלה אבל לא גזרינן נשואי חרש אטו קידושי חרש דלאו בר קנין הוא ורבנן דאסרי גזרי נשואי חרש דהוי בן דעת בשעת קידושין אטו היכא דקדשה כשהוא חרש דקנינו לאו קנין.
נולד לה בן למה לי – בלא בן נמי אכלה לרבי נתן.
משום רבנן – לאשמועינן היכא דנולד לה בן מודו.
נשואי חרש מאכילין בתרומה – דלא איכא משום סמפון כיון דהוה בר דעת כשקדשה ולשמא ימזגו ליכא דאינה בבית אביה ואטו קדושי חרש לא גזר רבי נתן:
קסבר ר׳ נתן נשואי חרש מאכילין בתרומה ולא גזרינן נשואי חרש אטו קדושי חרש. פירוש דטעמא דרבנן דאמרי אינה אוכלת לאו מדינא קאמרי דהא נכנסה לחופה וליכא לא משום דעולא ולא משום סמפון דהשתא מאי איכפת ליה בסמפון, ואי משום שמא יתפקח ויטעון טענת סמפון מלתא דלא שכיחא היא ובמלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן. אלא טעמייהו משום גזרה נשואין אטו קדושין, ור׳ נתן לית ליה האי גזרה הלכך משכנסה אוכלת בתרומה דהא מדאורייתא אכלה.
קסבר ר׳ נתן נשואי חרש מאכילות בתרומה ולא גזרו נשואי חרש אטו קדושי חרש – פי׳ דשורת הדין נשואי חרש ביבמה מאכילו׳ ואפילו מדרבנן דהא קנו לה קנין גמור וליכא משום תשקה לאחיה ולאחיותיה כיון שהכניסה לביתו ממש והכניסה לחופה דמי ואפילו למשנה אחרונה ואי משום סימפון הא ודאי לאו בר הכי דליחוש להא ודאי משום שמא תפקח ותבדוק וימצא לה סימפון הוא מילתא דלא שכיח ולא גזרי בה אלא מדרבנן דסבר דגזרי נשואי חרש אטו קדושין ורבי נתן סבר דלא גזרינן.
אלא אמר רב יוסף: קסבר [סבור] ר׳ נתן כי נשואי חרש שקידש אשה כשהוא פיקח מאכילין מן התורה בתרומה, אף שמגזירת חכמים אינה אוכלת אלא משעת הנישואין, כיון שיש לחשוש שמא תאכיל מן התרומה לאחיה — במקרה כזה שקידשה כשהוא פיקח וכבר נישאה ואין מקום לחשש זה, לא גזרו בו חכמים, ולא גזרינן [ואין אנו גוזרים] נשואי חרש וביאתו אטו [בגלל] קדושי חרש. שאמנם קידושי חרש אינם קונים, כיון שאין בו דעת, אבל לאחר שקידשה כשהוא בן דעת, אף שנתחרש — הנישואין מועילים. אמר ליה [לו] אביי: אי הכי [אם כך] וזה הוא הנימוק, נולד לה בן למה לי? שהרי לדעת ר׳ נתן אוכלת בתרומה גם אם לא נולד בן! השיב לו: משום רבנן [דברי חכמים] אמר זאת. שאמנם לדעת ר׳ נתן עצמו אין הבדל, אבל לדעת חכמים יש הבדל אם היה או לא היה לה בן.
Rather, Rav Yosef said: Rabbi Natan holds that the marriage of a deaf-mute who was competent when he betrothed his wife entitles her to partake of teruma, and we do not issue a decree against the wife partaking of teruma through marriage to a deaf-mute due to the case of betrothal to a deaf-mute. Although the betrothal of a deaf-mute does not take effect, his consummation of a marriage does take effect and entitles his wife to partake of teruma. Abaye said to him: If so, why do I need the baraita to specify that a son was born to her? She should be entitled to eat teruma even if she did not have a son. Rav Yosef responded: That case is mentioned due to the opinion of the Rabbis, who hold that she is entitled to partake of teruma only if she has a child.
הכל
(17) וְלִיפְלוֹג רַבִּי נָתָן עֲלַיְיהוּ בְּרֵישָׁא שָׁבֵיק לְהוּ לְרַבָּנַן עַד דִּמְסַיְּימִי מִילְּתַיְיהוּ וַהֲדַר פְּלִיג עֲלַיְיהוּ אִי הָכִי לִיתְנֵי מֵת הַבֵּן אֵינָהּ אוֹכֶלֶת רַבִּי נָתָן אוֹמֵר אוֹכֶלֶת קַשְׁיָא.:
Abaye asks further: And let Rabbi Natan disagree with them in the first clause of the baraita as well. Rav Yosef responds: Rabbi Natan left the Rabbis until they finished their statement, and then disagreed with them with regard to their entire statement. The Gemara asks: If so, let the baraita first teach that if the son died she may not partake of teruma, and subsequently state: Rabbi Natan said she may eat. Why is Rabbi Natan’s opinion mentioned before the Rabbis finished stating their opinion? The Gemara concludes: Indeed, this is difficult according to Rav Yosef.
והדר פליג עלייהו – ואוכלת דקאמר רבי נתן אכולה מילתא קאי בין אסיפא דמת הבן בין ארישא קודם שנולד לה בן דקאמרי רבנן אינה אוכלת.
אי הכי – דרבי נתן ארישא נמי פליג ומנטר הוא דנטר לרבנן עד סיומא.
ליתני מת הבן אינה אוכלת רבי נתן אומר אוכלת – דתיהוי כולה מילתא דרבנן כחדא והדר ליפלוג רבי נתן אכולה אבל השתא ליכא למימר דנטר להו אסיומא ובמת הבן לחודא פליג.
וחזר והקשה: וליפלוג [ושיחלוק] ר׳ נתן עלייהו ברישא [עליהם בתחילה], גם בקטע הראשון, לפני שהוזכר המקרה שנולד לה בן! ענה לו רב יוסף: שביק להו לרבנן עד דמסיימי מילתייהו והדר פליג עלייהו [הניח להם ר׳ נתן לחכמים עד שיסיימו את דבריהם וחזר אחר כך וחלק עליהם בכול]. ושואלים: אי הכי [אם כך] וזה הוא הטעם, ליתני [שישנה] קודם מת הבן אינה אוכלת, ואחר כך ר׳ נתן אומר: אוכלת, ולמה הקדים קודם את דברי ר׳ נתן, היה לו להניח קודם לחכמים לסיים לגמרי את דבריהם! ומסכמים: אכן, קשיא [קשה] לדעת רב יוסף.
Abaye asks further: And let Rabbi Natan disagree with them in the first clause of the baraita as well. Rav Yosef responds: Rabbi Natan left the Rabbis until they finished their statement, and then disagreed with them with regard to their entire statement. The Gemara asks: If so, let the baraita first teach that if the son died she may not partake of teruma, and subsequently state: Rabbi Natan said she may eat. Why is Rabbi Natan’s opinion mentioned before the Rabbis finished stating their opinion? The Gemara concludes: Indeed, this is difficult according to Rav Yosef.
הכל
(18) וְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכׇּל הָעֲרָיוֹת.: אָמַר רַב עַמְרָם הָא מִלְּתָא אֲמַר לַן רַב שֵׁשֶׁת
§ It was taught in the mishna: And so too, one who had intercourse with any one of those with whom relations are forbidden by the Torah in any form is liable to receive punishment. Rav Amram said: This matter was said to us by Rav Sheshet,
הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות ודוקא הני אבל ביאת זנות דפנויה לא פסיל לה לכהן ולא משויא לה זונה דלית דסבר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה אלא לר׳ אלעזר ולא ס״ל כוותיה:
וכן הבא על א׳ מכל העריות וכו׳ אמר ר״ע האי מילתא א״ל ר״ש ואנהרינהו לעינין ממתניתין אשת ישראל שנאנסה אע״פ שמותרת לבעלה ולא מיקרי זנות גבי בעלה פסוהל לכהנוה דלגבי כהונה מקרי זנות, ותנא תונא הבא על א׳ מכ״ה וכו׳ מאי וכן לאו ל״ש ברצון ל״ש בשוגג ול״ש במזיד וקתני פסול פי׳ דהיא וכן אכל מה דקאמר לעיל גבי יבמה קאי אלמא אם בא על העריות אפי׳ באונס פסלן וא״א בכלל עריות הוא:
א״ר אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עלי׳ משום זונה שאע״פ שבאונס נבעלה כיון שהאי אסורה לי לא נפקעה מכלל זונה, משום זונה אין משום טומאה לא, אימא אף משום טומאה ולוקה ב׳ משום זונה ומשום טומאה דילפי׳ מאחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה דקיימא עלי׳ בלאו דלא יוכל.
תנא והאי לא נתפסה אסורה הא נתפסה מותרת וי״ל אחרת שאעפ״י שנתפסה אסורה ואיזה זה זו אשת כהן פי׳ והאי קדריש מיעוטא דהו״ל למיכתב ולא נתפסה מדכתיב והיא למעוטי א״כ דאע״ג דנתפס׳ באונס אסורה לבעלה:
מתניתין אלמנה לכה״ג גו״ח לכ״ה מן האירוסין לא יאכלו בתרומה ור״א ור״ש מכשירין נתאלמנו או נתגרשו מן הנשואין פסולות מן האירוסין כשרות, ת״ק סבר משמדת לביאה פסולה לא אכלה ואעפ״י שלא בא עלי׳ נפסלה מכהונה דבי נשא אם היא בת כהן ור״א ור״ש סברי משמדת לביאה פסולה אכלה עד שתבעל ותפסל:
נתאלמנו וכו׳ פסולות מתרומה דבי נשייהו מפני שנבעלו בעילה פסולה אבל מן האירוסין כשירות ואפי׳ לת״ק דאותו השימוד נסתלק מע״י וקי״ל הל׳ כר״ש:
וכן הבא1. באחת מכל הביאות הגרועות הללו על העריות או פסולות לכהונה, כלומ׳ לינשא לכהן, כגון אלמנה וכו׳ פסלן אפי׳ בתרומה דבי נשא, משום ובת כהן כי תהיה לאיש זר2, כדדרשי׳ בפרק אלמנה3. ופסלה לינשא לכהן משום זונה. ודוקא ביאה דעריות או פסולות, אבל ביאת זנות דפנויה לא משויא ליה זונה ולא פסלה מן הכהונה אלא לר׳ אלעזר דאמ׳ לקמן4 פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות [עשאה] זונה, ולית הלכתא כותיה. ממזרת ונתינה לישראל. לאו אפסול כהונה קאי, דהא פסילה וקיימא, ותרומה דבי נשא בנתינה ליכא למימר. ובממזרת ביאת כשר אמאי פסלה לה. אלא לענין העראה נקטה ולמלקי עלה. פסל. מן הכהונה. בין ביאה לביאה. בין כדרכה לשלא כדרכה.
הא מילתא. דתני ואמ׳.
1. מכאן עד ׳לשלא כדרכה׳, שייך למשנה לעיל נג, ב.
2. ויקרא כב, יב.
3. להלן סח, א.
4. נט, ב.
ג שנינו במשנה: וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה, אפילו בביאה כל שהיא — חייב. אמר רב עמרם: הא מלתא [דבר זה] אמר לן [לנו] רב ששת,
§ It was taught in the mishna: And so too, one who had intercourse with any one of those with whom relations are forbidden by the Torah in any form is liable to receive punishment. Rav Amram said: This matter was said to us by Rav Sheshet,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.