×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הִרְהוּרֵי עֲבֵירָה קָשׁוּ מֵעֲבֵירָה וְסִימָנָיךְ רֵיחָא דְבִישְׂרָא שִׁילְהֵי דְקַיְיטָא קשיא מִקַּיְיטָא וְסִימָנָיךְ תַּנּוּרָא שְׁגִירָא.
Thoughts of transgression are worse than transgression itself, and your mnemonic is the odor of meat. The smell of roasting meat is more appetizing than actually eating the meat. The heat of the end of summer is more oppressive than the heat of the summer itself, and your mnemonic is a heated oven. After an oven has been heated several times in the course of a day, lighting it again, even slightly, will produce powerful heat. So too, at the end of the summer, since everything is hot, the heat is more oppressive.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
וא׳ ליה הך דקאי בארעא הין כלומר בתימה כלומר הבט וראה בטוב שלא תטעה.
ירושלמי ועד אחד נאמן שנייא היא הכא שאת יכול לעמוד עליו. כלומר כיון שאתה יכול לעבו׳ עליו הדבר עכשיו אינו משקר. אמר עד אחד נולד בן לפלוני בשבת מלין אותו על פיו. חשכה מוצאי שבת מטלטלין על פיו. ולמה עד שבחברון כדי להזכיר זכות אבות שהן ישנים בחברון. ולמה הוצרכו לכך. פעם אחת עלה מאור הלבנה כו׳.
ירושלמי ומי מחלף מאור הלבנה מתמר ועולה כמקל. ותימור של חמה פוסה על פני כל המזרח. ואוקימנא למתניתין יום המעונן הוה והיה אור הלבנה מפצע לכאן ולכאן כלומר היה פוסה על פני כל המזרח. שמע מינה מדקתני כי היה אור הלבנה מפצע בכל מקום כך השמש ביום המעונן אורו וכוחו בכל מקום ואפילו במקום שאילו היתה החמה בעולם בזה המקום זו העת צל הוא ואין בו חמה עכשיו ביום המעונן אפילו במקום הצל כח חמה וחמות גם באותו המקום היא. ואסור ללוש ביום המעונן בכל מקום ואפילו במקום הצל. זוהמא דשימשא – פירוש: חמות השמש אחרי שכבר עבר השמש מאותו מקום. וסימ׳ דנא דחלא כלומר אחרי שתריק החומץ ממנו ריחו חזק יותר מריח חומץ עצמו. שברירי דשימשא – פירוש: שמש הנכנס מן החור וכיוצא בו כו׳. שילהי דקייטא – פירוש: אחרית הקיץ כלומר העולם כולו חם ואפילו תוסיף עכשו חמות שורף.
ערך שגר
שגרא(יומא כט.) שילהי קייטא קשי מקייטא וסימניך תנורא שגירא ובערו והשיקו בנשק תרגום ויהון שגרין ומסתוברין פי׳ שלהי קייטא אחרית הקיץ כלומר העולם כולו חם ואפי׳ תוסיף עכשיו מעט חמות שורף:
א. [ענטברעננען.]
הרהורי עבירה – תאות נשים קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה.
ריחא דבישרא – המריח בשר צלי קשה לו ריח מאד שמתאוה לו.
שילהי דקייטא – אלול שהוא סוף הקיץ קשה מקייטא קשה חומו מחום הקיץ של תמוז לפי שכבר נתחמם כל האויר וגוף הבריות בחום הקיץ שעבר עליו תמיד מתחמם הוא עתה בחום קל ומזיקו.
וסימניך תנורא שגירא – תנורא שהוסק ביום פעמים ושלש חם הוא ונוח להסיקו בעצים מועטים.
ריחא דבישרא. בשר שמן שקשה להמריח בו ואינו אוכלו יותר מדאכלו:
הירהור עבירה קשה מעבירה – פירוש: יותר מתאוה אדם על העבירה כשמהרהר עליה מעבירה עצמה כשהעבירה לפניו ועסוק בה וסימנך ריחא דבשרא כשאדם מריח הצלי יותר אדם מתאוה לריחו ממה שהיה מתאוה אם היה הבשר לפניו.
לעולם יהא אדם זריז ללמוד בעת שיהא למודו מצליח וחקוק בדמיונו והוא בעת הילדות כמו שאמרו גרסא דינקותא מעליא והחכם אמר למוד החכמה בימי הנעורים כפתוח על האבן ובימי הזקנה כתו על החול ואף כשלמד אל יתייאש ממה שלמד שהשכחה מצויה הרבה יפה אמרו באבות של ר׳ נתן יכול אדם ללמוד תורה בעשר שנים ולשכחה בשתי שנים ואל יהא נשען שמאחר שכבר למדה אם תשכח ממנו נקל הוא לחזור עליה אדרבא כל שלמד ושכח ורוצה לחזור וללמוד אותו ענין אחר ששכחו קשה הוא לו משילמוד דבר מחודש שלא ראהו מעולם וזהו שאמרו בסוגיא זו מגמר עתיקא קשה מחדתא סימן לדבר טינא בר טינא ר״ל שהבא לגבל עפר שכבר נתגבל והיה טיט קשה הוא להתגבל יותר מעפר חדש:
אלא למ״ד לא נתנה ליכתב מאי איכא למימר והקשו בתוספות ומי איכא מאן דאמר לא נתנה ליכתב והא בעי׳ שתהא כתובה על הספר ובדיו ותנן קראה על פה לא יצא ותירצו דההיא מדרבנן בעלמא אבל לא מתקנת אנשי כנסת הגדולה והנכון דלכולי עלמא ניתנה ליכתב לקרות בה ולצאת בה ידי חובה. ומ״ד שלא ניתנה ליכתב היינו שלא ניתנה ליכתב בכלל כתבי הקדש לענין שכתי׳ קדושה לענין לטמא את הידים דהא מ״ד לא נתנה ליכתב ה״ק לה דאסתר אינה מטמאה את הידים וכדפרש״י ז״ל ובמקומה פירשתיה בסד״י.
הרהורי עבירה קשים מעבירה כו׳. רש״י פירש בזה דהרהור עבירה הוא קשה לגוף אדם שאינו ממלא תאותו יותר מאותו מעשה העבירה ועי׳ במפרשים דרכים אחרים ועי״ל ע״פ מ״ש בהוריות ובנזיר משל לוט וב׳ בנותיו הם שנתכוונו לשם מצוה צדיקים ילכו בם לוט שנתכוין לשם עבירה ופושעים יכשלו גו׳ ואפי׳ הרהור בלא עבירה כגון נתכוין להעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון סליחה וכפרה כדקאמר התם במס׳ נזיר וק״ל:
הרהורי עבירה קשו [קשים, גרועים] מעבירה עצמה וסימניך [סימנך]: ריחא דבישרא [ריח של בשר], שריח הבשר מגרה יותר מאשר הוא עצמו. שילהי דקייטא קשיא מקייטא [סוף הקיץ קשה בחומו מהקיץ עצמו]. וסימניך [סימנך]: תנורא שגירא [תנור שהוסק] שלאחר שהוסק כמה פעמים ביום ונתחמם כבר למדי, הסקה נוספק ולו הקלה ביותר, גורמת לחממו ביותר. וכן הוא בסוף הקיץ, שמאחר שהכל חם מכבר, חומו קשה יותר.
Thoughts of transgression are worse than transgression itself, and your mnemonic is the odor of meat. The smell of roasting meat is more appetizing than actually eating the meat. The heat of the end of summer is more oppressive than the heat of the summer itself, and your mnemonic is a heated oven. After an oven has been heated several times in the course of a day, lighting it again, even slightly, will produce powerful heat. So too, at the end of the summer, since everything is hot, the heat is more oppressive.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אִישָּׁתָא דְסִיתְוָא קַשְׁיָא מִדְּקַיְיטָא וְסִימָנָיךְ תַּנּוּרָא קָרִירָא מִיגְמָר בְּעַתִּיקְתָּא קַשְׁיָא מֵחַדְתָּא וְסִימָנָיךְ טִינָא בַּר טִינָא.

A fever in the winter is more powerful than a fever in the summer, and your mnemonic is a cold oven. Heating a cold oven requires greater heat than heating a hot oven. A fever that succeeds in raising the body temperature in the winter must be more powerful than a fever that raises the body temperature in the summer. Relearning old material that was known and forgotten is more difficult than learning from new material. And your mnemonic is mixing mortar from mortar. It is harder to take hardened mortar, crush it, and mix new mortar than it is to simply mix new mortar.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אישתא דסיתוא פי׳ חמות של סתיו אילולי שהיא חזקה [לא היתה] מתגברת על הקרות שיש בעולם. כמין התנור הצונן אילולי שתבעירהו בעצים הרבה ואש חזקה אינו מתחמם.
מנא ליה שתימור החמה מפצע לכאן ולכאן שנאמר למנצח על אילת השחר נמשל השחר כאילה מה אילה קרניה מפצילין לכאן ולכאן כך השחר מפצע לכאן ולכאן.
ירושלמי א״ר חנינא מאילת השחר עד שיאיר המזרח אדם מהלך ד׳ מילין. ומשיאיר המזרח עד הנץ החמה אדם מהלך ד׳ מילין שנאמר השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה וא׳ לדידי חזי לי ההוא אתרא והוי ד׳ מילין וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים. היה לו לומר כמו השחר עלה וכתב וכמו מלה דדמיא לחברתה כשם שמשיאיר המזרח מהלך ד׳ מיל שחטו את התמיד והוציאו לבית השרפה פי׳ טעו ראו תימור של לבנה ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והיה לילה וכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר לפיכך נפסל. והוציאוה לבית השרפה. ואוקימנא למתני׳ זולתי יום הכיפורים כי לא תמצא הלבנה עולה למזרח קרוב ליום אלא [בסוף] החדש אלא ביום הכיפורים הלבנה שוקעת שתי שעות קודם השחר.
ערך טן
טןא(יומא כט.) וסימניך טינא בר טינא (בבא מציעא קטז:) אי נמי בטינא דמעבדא. רפש וטיט תרגומו סין וטין. יגאלוהו חשך וצלמות תרגום יטניני׳:
א. [קאטה.]
אישתא דסיתווא – קדחת של ימות החורף מחממות את החולה בידוע שהוא קשה מאד יותר מקדחת המבערתו בימות הקיץ.
וסימניך תנורא קרירא – צריך עצים מרובים להסיקו אף זה שהאויר צונן והגוף צונן והחולי מבעירו בידוע שהוא חולי קשה.
מיגמר בעתיקתא קשה מחדתא – מי שלמד והסיח דעתו ושכח קשה לחזור וללמוד מה ששכח יותר ממה שלא למד.
וסימניך טינא בר טינא – טיט שגובלים אותו מטיט חומר כותל ישן קשה לגבלו יותר מטיט של עפר חדש.
אישתא דסיתוא קשיא מדקייטא [קדחת בחורף קשה מזו של הקיץ]. וסימניך [וסימנך]: תנורא קרירא [תנור קר], כי כדי לחמם תנור קר יש צורך בהיסק רב יותר, וכמו כן קדחת המחממת את הגוף בחורף למרות הצינה ודאי קשה היא מזו שבקיץ. מיגמר בעתיקתא קשיא מחדתא [ללמוד דבר ישן, שלמד ושכח, קשה מללמוד דבר חדש]. וסימניך [וסימנך] טינא בר טינא [טיט בן טיט] כי קשה מאד לגבל טיט שנעשה מחרס שגיבלו פעם אחת והתפורר.
A fever in the winter is more powerful than a fever in the summer, and your mnemonic is a cold oven. Heating a cold oven requires greater heat than heating a hot oven. A fever that succeeds in raising the body temperature in the winter must be more powerful than a fever that raises the body temperature in the summer. Relearning old material that was known and forgotten is more difficult than learning from new material. And your mnemonic is mixing mortar from mortar. It is harder to take hardened mortar, crush it, and mix new mortar than it is to simply mix new mortar.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מ״טמַאי טַעְמָא דְּרַבִּי דִּכְתִיב {תהלים כ״ב:א׳} לִמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מָה אַיָּלָה זוֹ קַרְנֶיהָ מַפְצִילוֹת לְכָאן וּלְכָאן אַף שַׁחַר זֶה מַפְצִיעַ לְכָאן וּלְכָאן.

Apropos moonlight and sunlight discussed previously, Rabbi Abbahu said: What is the rationale for the statement of Rabbi Yehuda HaNasi that sunlight diffuses and in that sense is dissimilar to moonlight? It is as it is written: “For the leader, about the morning hind” (Psalms 22:1); just as the antlers of a hind branch out to here and to there, so too, the light of dawn diffuses to here and to there.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פצע
פצעא(יומא כט.) תימור של חמה מפצע לכאן ולכאן מה איילה זו קרניה מפוצלות לכאן ולכאן כך שחר מפצע לכאן ולכאן (יומא לח.) לא היו יודעין להעלות עשן כמותן שהללו מתמר ועולה כמקל והללו מפצע לכאן ולכאן פירוש מפצע כמו מפצל:
א. [הין אונד הער בעוועגען.]
מאי טעמא דרבי – דאמר תימור של חמה מפצע.
אילה זו – לאו דווקא נקט שהרי אין קרנים לנקיבה.
מה אילה זו קרניה מפצילות כו׳. ר״ל שמתחדשין קרניה בכל שנה ומפצילות כפרש״י לקמן כך השחר מתחדש בכל יום ומפציל לכאן ולכאן:
א לענין ראשון של תימור הלבנה והחמה אמר ר׳ אבהו: מאי טעמיה [מה טעמו], כלומר: מהיכן הביא רבי ראיה לדבריו כי קרני החמה מפציעות ובכך אינו דומה תימור הלבנה לתימור החמה? — דכתיב [שנאמר]: ״למנצח על אילת השחר״ (תהלים כב, א), לומר: מה אילה זו קרניה מפצילות לכאן ולכאן — אף שחר זה מפציע אורו לכאן ולכאן וכדברי רבי. במסכת מגילה (ז, א) נאמר, כי מזמור זה נאמר בשעתו על ידי אסתר המלכה כדברי נבואה על עצמה ועל מצבה בעת ההיא.
Apropos moonlight and sunlight discussed previously, Rabbi Abbahu said: What is the rationale for the statement of Rabbi Yehuda HaNasi that sunlight diffuses and in that sense is dissimilar to moonlight? It is as it is written: “For the leader, about the morning hind” (Psalms 22:1); just as the antlers of a hind branch out to here and to there, so too, the light of dawn diffuses to here and to there.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא לָמָּה נִמְשְׁלָה אֶסְתֵּר לְאַיָּלָה לוֹמַר לָךְ מָה אַיָּלָה רַחְמָהּ צַר וַחֲבִיבָה עַל בַּעְלָהּ כׇּל שָׁעָה וְשָׁעָה כְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה אַף אֶסְתֵּר הָיְתָה חֲבִיבָה עַל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כׇּל שָׁעָה וְשָׁעָה כְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה א״ראָמַר רַבִּי אַסִּי לָמָּה נִמְשְׁלָה אֶסְתֵּר לְשַׁחַר לוֹמַר לָךְ מָה שַׁחַר סוֹף כׇּל הַלַּיְלָה אַף אֶסְתֵּר סוֹף כׇּל הַנִּסִּים.

In tractate Megilla, the Gemara states that Queen Esther prophetically recited this Psalm in reference to her situation as she was about to come before King Ahasuerus without being summoned. Rabbi Zeira said: Why is Esther likened to a hind? It is to tell you: Just as in the case of a hind its womb is narrow and it is desirable to its mate at each and every hour like it is at the first hour, so too, Esther was desirable to Ahasuerus at each and every hour like she was at the first hour. Rabbi Asi said: Why was Esther likened to the dawn? It is to tell you: Just as the dawn is the conclusion of the entire night, so too, Esther was the conclusion of all miracles performed for the entire Jewish people.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למה נמשלה אסתר כאילת – במס׳ מגילה (דף טו:) אמרינן דאסתר אמרה מזמור זה כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה אמרה אלי אלי למה עזבתני.
מה אילה זו רחמה צר כו׳. כדאיתא במדרשות מפני שרחמה צר מצטערת הרבה בעת לידתה והקב״ה מזמן לה נחש ומכישה כו׳ ע״ש:
אף אסתר סוף כל הנסים כו׳. לכאורה דהצרות נמשלו בכ״מ ללילה והגאולה ליום וא״כ בהיפך הל״ל דאסתר נמשלה לערב מה ערב סוף כל היום אף אסתר סוף כל הנסים שנמשלו ליום וי״ל כלפי מ״ש דהנסים המפורסמים בעוה״ז התחילו בחצות לילה כמו שייסד הפייט אז רוב נסים הפלאת בלילה כו׳ ומסיים בו שנאה נטר אגגי וכתב ספרים בלילה כו׳ והשתא ניחא דקאמר דאסתר סוף כל הנסים שבעוה״ז הנעשים בלילה גם שהנסים נמשלו ליום. ומקשה
והאיכא חנוכה שהנס ההוא בנרות דחנוכה היה נמי בלילה ומשני לא ניתן ליכתב כו׳ ולכך הפייט נמי לא הזכירו:
אמר ר׳ זירא: למה נמשלה אסתר לאילה — לומר לך: מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה. אמר ר׳ אסי: למה נמשלה אסתר לשחר — לומר לך: מה שחר סוף כל הלילה, אף אסתר סוף כל הנסים שהיו לכלל ישראל.
In tractate Megilla, the Gemara states that Queen Esther prophetically recited this Psalm in reference to her situation as she was about to come before King Ahasuerus without being summoned. Rabbi Zeira said: Why is Esther likened to a hind? It is to tell you: Just as in the case of a hind its womb is narrow and it is desirable to its mate at each and every hour like it is at the first hour, so too, Esther was desirable to Ahasuerus at each and every hour like she was at the first hour. Rabbi Asi said: Why was Esther likened to the dawn? It is to tell you: Just as the dawn is the conclusion of the entire night, so too, Esther was the conclusion of all miracles performed for the entire Jewish people.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְהָא אִיכָּא חֲנוּכָּה נִיתְּנָה לִכְתּוֹב קָא אָמְרִינַן הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אֶסְתֵּר נִיתְּנָה לִכְתּוֹב אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֶסְתֵּר לֹא נִיתְּנָה לִכְתּוֹב מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.

The Gemara asks: But isn’t there the miracle of Hanukkah, which was performed many years later? The Gemara answers: It is true that additional miracles were performed after the miracle of Purim; however, it is with regard to miracles for which permission was granted to write them in the Bible that we are saying that the miracle of Purim was the last one. The Gemara asks: That works out well according to the one who said: Permission was granted to write the Scroll of Esther in the Bible as a book whose sanctity equals that of the other books of the Bible. However, according to the one who said: Permission was not granted to write the Scroll of Esther in the Bible, and its sanctity does not reach the level of the other books of the Bible, what can be said?
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הניחא למ״ד – פלוגתא במסכת מגילה (דף ז.) איכא למאן דאמר מטמאה את הידים ואיכא למ״ד דאינה מטמאה את הידים דלאו ספר היא.
אלא למ״ד לא ניתנה ליכתב כו׳. מיהא כולי עלמא מודו דניתנה ליכתב מדרבנן וצריכה ליכתב כולה ותנן נמי קראה על פה לא יצא אלמא מדרבנן צריכה ליכתב ובעינן נמי תפירת חוטין בגידין משולשין כדאיתא במגילה (דף יט.):
ומקשים: והא איכא [והרי יש] את נס חנוכה שאירע שנים רבות לאחר מכן! ומשיבים: ניתנה לכתוב קא אמרינן [אומרים אנו] שאומנם היו ניסים גם לאחר נס פורים, אבל זה היה הנס האחרון שניתן ליכתב בתוך ספרי המקרא. ומקשים: הניחא למאן דאמר [תירוץ זה נוח לשיטת מי שאומר] כי מגילת אסתר ניתנה לכתוב והיא חלק מהותי מספרי המקרא. אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] כי אסתר לא ניתנה לכתוב ומגילת אסתר הכתובה אין קדושתה כקדושת שאר ספרי המקרא, מאי איכא למימר [מה יש לומר] לפי שיטתו?
The Gemara asks: But isn’t there the miracle of Hanukkah, which was performed many years later? The Gemara answers: It is true that additional miracles were performed after the miracle of Purim; however, it is with regard to miracles for which permission was granted to write them in the Bible that we are saying that the miracle of Purim was the last one. The Gemara asks: That works out well according to the one who said: Permission was granted to write the Scroll of Esther in the Bible as a book whose sanctity equals that of the other books of the Bible. However, according to the one who said: Permission was not granted to write the Scroll of Esther in the Bible, and its sanctity does not reach the level of the other books of the Bible, what can be said?
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מוֹקֵים לַהּ כר׳כְּרַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לָמָּה נִמְשְׁלוּ תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים כְּאַיֶּלֶת לוֹמַר לָךְ מָה אַיָּלָה זוֹ כׇּל זְמַן שֶׁמַּגְדֶּלֶת קַרְנֶיהָ מַפְצִילוֹת אַף צַדִּיקִים כׇּל זְמַן שֶׁמַּרְבִּין בִּתְפִלָּה תְּפִלָּתָן נִשְׁמַעַת.:

The Gemara answers: Actually, Purim was not the conclusion of all miracles performed for the entire Jewish people, and the one who holds that permission was not granted for the Scroll of Esther to be written establishes the analogy between Esther and the hind in accordance with the statement that Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said; as Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said: Why are the prayers of the righteous likened to a hind? It is to tell you: Just as with regard to a hind, as long as it grows its antlers they continue to branch out; so too, with regard to the righteous, as long as they engage more in prayer their prayer is heard.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מוקים לה כרבי בנימין בר יפת – כלומר דריש להאי שחר כר׳ בנימין בר יפת.
למה נמשלה תפלתן של צדיקים כו׳ – דהאי שחר לשון תפלה הוא דריש ליה כמו רוחי בקרבי אשחרך (ישעיהו כו) למנצח על התפלה שהיא כאילת שכ״ז שמגדלת קרניה מפצילות בכל שנה ושנה נוסף בה פיצול אחד.
וכן לעולם יהא אדם נזהר בתפלה ולהאריך בה ביותר ואפילו רואה עצמו שאין תפלתו נשמעת אל יתייאש הימנה כי ברוב הימים ימצאנה וכן אל יחזיק עצמו במכביד ומטריח דרך הערה אמרו למנצח על אילת השחר למה נמשלו צדיקים לאילה לומר לך מה אילה כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות שבכל שנה ושנה מתחדש פיצול אחד בקרניה כך צדיקים כל זמן שמרבין בתפלה תפלתן נשמעת:
זה שביארנו במשנתנו שהתמיד שנשחט בלילה פסול לא סוף דבר בקרבנות הנשחטין ומדכתיב ביום זבחכם אלא אף עופות הנמלקים אם מלקן בלילה פסולים וכן מנחה שנקמצה בלילה פסולה דרך כלל נאמר בכל הקרבנות ביום צותו ומה שאמרו (מנחות מ״ד:) מנחתם ונסכיהם אפילו בלילה פירושו במנחה ונסכים הבאים מחמת עצמן לא מחמת הזבח ולא קדשו בקדושת הזבח אבל הבאים עם הזבח פסולים בלילה כזבח ושמא תאמר בקומץ מיהא למה נפסל הקומץ או השירי׳ הרי יש לו תקנ׳ בשיחזיר הקומץ לשם ויקמצנו ביום אינו כן שכל הטעונין מתן כלי כשניתנו לתוכו אע״פ שנתנו בתוכן שלא בזמנן נתינתן בכלי מקדשן ליפסל ואף קומץ זה כשנתן בתוך הכלי ואע״פ שנתן שלא בזמנו קדשו הכלי להיות חל עליו שם קומץ מנחה ליפסל ואע״פ שלא קדשן ליקרב הקומץ ולאכול השירים מ״מ קדשן לפסול בעשיית לילה זה הכלל כל הקרב ביום מן הדברים הטעונים כלי כגון קטורת וקומץ ולבונה ומנחה שאינה נקמצת כגון מנחה הנשרפת אין כלי שרת מקדשן ליקרב אלא ביום וכל הקרב בלילה כגון שמן לנר של מנורה אין המנורה מקדשתו אלא בלילה והקרב ביום ובלילה כגון מנחה ונסכים הבאים מחמת עצמן ולא מחמת הזבח קדשו בין ביום ובין בלילה וכולן אע״פ שלא קדשו להכשירן ליקרב מ״מ קדשו ליפסל בטבול יום ומחוסר כפורים אם נגעו בהם ובעשיית לילה על הדרך שביארנו:
מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות – פירוש מוספת כח וגבורה אף תפילתן של צדיקים וכו׳. ואילה נקבה לאו דוקא דהא נקבה אין לה קרנים אלא מין אילה קאמר ומפני כנסת ישראל.
למה נמשלה תפלתן של צדיקים לאילה כו׳. לכאורה קשה דהא למה נמשלה לשחר קאמר ואהא פריך למ״ד לא ניתן ליכתב הא איכא חנוכה וא״כ מאי משני ליה כדר׳ בנימין כו׳ למה נמשלה כו׳ לאילה כו׳ דאכתי תקשי לך למה נמשלה לשחר וי״ל דה״ק דמה״ט דנמשלה לאילה לענין תפלה כדר׳ בנימין דכל זמן שמגדלת קרניה מפצילות כו׳ ה״נ נמשלה לשחר דבכל יום מתחדש ומפציל לכאן ולכאן:
ומשיבים: מוקים לה [מעמיד אותה] מסביר את הדימוי לאילת השחר כדברי ר׳ בנימין בר יפת אמר ר׳ אלעזר. שאמר ר׳ בנימין בר יפת אמר ר׳ אלעזר: למה נמשלו תפלתן של צדיקים כאילת — לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת כלומר כל שנה ושנה — קרניה מפצילות, שמוסיפות פיצול נוסף אף צדיקים כן, כל זמן שמרבין בתפלה — תפלתן נשמעת.
The Gemara answers: Actually, Purim was not the conclusion of all miracles performed for the entire Jewish people, and the one who holds that permission was not granted for the Scroll of Esther to be written establishes the analogy between Esther and the hind in accordance with the statement that Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said; as Rabbi Binyamin bar Yefet said that Rabbi Elazar said: Why are the prayers of the righteous likened to a hind? It is to tell you: Just as with regard to a hind, as long as it grows its antlers they continue to branch out; so too, with regard to the righteous, as long as they engage more in prayer their prayer is heard.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) שָׁחֲטוּ אֶת הַתָּמִיד.: אֵימַת אִילֵּימָא בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה לָא סַגִּיא דְּלָאו כֹּהֵן גָּדוֹל אֶלָּא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מְאוֹר הַלְּבָנָה מִי אִיכָּא.

§ The mishna relates that as a result of the confusion, they slaughtered the daily offering before dawn. The Gemara asks: When did this incident occur? If we say it occurred during the rest of the days of the year, is there no alternative to having the service performed by the High Priest? The mishna states that after slaughtering the daily offering, they led the High Priest down to the Hall of Immersion. On all the other days of the year, the High Priest need not perform the service and it may be performed by a common priest. Rather, it must be that this incident occurred on Yom Kippur, when the service is performed exclusively by the High Priest. However, in that case, is there moonlight? According to the lunar cycle, the moon never rises in the east adjacent to dawn on Yom Kippur.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימת אילימא כו׳ – קא סלקא דעתיה הורידו כהן גדול לבית הטבילה סיפא דמתניתין הוא וביום שטעו לשחוט את התמיד בלילה קאמר הורידו כ״ג לבית הטבילה לשחוט תמיד אחרי הטבילה אימת הוה האי טעות.
אי נימא בשאר ימות השנה – דלאו יוה״כ ובסוף אחד מן החדשים כשהלבנה צומחת סמוך לעלות השחר.
לא סגי דלאו כהן גדול – לא דיי עבודת שאר ימים דלאו בכהן גדול.
מאור הלבנה מי איכא – לצמוח סמוך לשחר.
לא סגיא בלאו כהן גדול – וא״ת נהי דאפשר בלא כ״ג מ״מ אפשר בכהן גדול ומעשה שהיה כך היה. י״ל שאין דרך התנא לתפוס כהן גדול אפילו על ידי מעשה שהיה אלא ללמדנו שום חדוש.
מאור הלבנה מי איכא – פי׳ סמוך לעמוד השחר הא אין זה אלא בסוף החדש ויום הכפורים הוא בעשרה לחדש.
ב במשנה מסופר כי פעם אירע שטעו ושחטו את התמיד לפני זמן עלות השחר, לאחר שהחליפו את מאור החמה במאור הלבנה. ושואלים: אימת [אימתי היה] מעשה זה? אילימא [אם תאמר] שהיה מעשה זה בשאר ימות השנה, לא סגיא דלאו [לא די שלא] כהן גדול הוא שעושה עבודה זו? שהרי מסופר שם שהורידו כהן גדול לבית הטבילה, והרי בשאר ימות השנה אין הכהן הגדול צריך להשכים לעבודה זו, שהרי יכולה היא שתיעשה בכל כהן שהוא. אלא חייב אתה לפרש שמעשה זה היה ביום הכפורים שרק הוא יכול לעשותה, אולם אז מאור הלבנה מי איכא [האם יש]? כי לפי חוקי הבריאה, לעולם לא יעלה הירח במזרח סמוך לעלות השחר ביום הכיפורים!
§ The mishna relates that as a result of the confusion, they slaughtered the daily offering before dawn. The Gemara asks: When did this incident occur? If we say it occurred during the rest of the days of the year, is there no alternative to having the service performed by the High Priest? The mishna states that after slaughtering the daily offering, they led the High Priest down to the Hall of Immersion. On all the other days of the year, the High Priest need not perform the service and it may be performed by a common priest. Rather, it must be that this incident occurred on Yom Kippur, when the service is performed exclusively by the High Priest. However, in that case, is there moonlight? According to the lunar cycle, the moon never rises in the east adjacent to dawn on Yom Kippur.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָכִי קָאָמַר וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים כִּי אָמַר בָּרַק בַּרְקַאי הוֹרִידוּ כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל לְבֵית הַטְּבִילָה.

The Gemara answers that this is what the mishna is saying: The incident occurred during the rest of the year, at which point they instituted that the appointed priest announce the arrival of dawn in the Temple. And on Yom Kippur, when the appointed priest said: The light flashed, they immediately led the High Priest down to the Hall of Immersion.
רש״יתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ק וביום הכפורים כי אמר ברק ברקאי כו׳ – והוציאוהו לבית השריפה מסקנא דמילתא הוא והורידו כ״ג מילתא באפיה נפשיה היא ומהדר לאורויי בסדר עבודה דיוה״כ והכי קאמר כשהרואה אומר ברקאי היו מורידין כ״ג ביוה״כ לבית הטבילה שחרית.
וביום הכיפורים כי אמר ברק ברקאי הורידו כהן גדול לבית הטבילה – פירוש: לא היה מתחיל כהן גדול לעבוד ביום הכיפורים אלא משחיטת התמיד ואילך אבל הרמת הדשן וסידור המערכה ושני גיזרי עצים ודישון מזבח הפנימי והמנורה היו נעשין בכהן הדיוט.
ה״ק וביום הכפורים כי אמ׳ ברק ברקאי הורידו כהן גדול לבית הטבילה – פי׳ האי והורידו כ״ג לבית הטבילה מילתא באנפי נפש׳ היא וארישא קאי כי התנא הכניס בנתים המעשה שאירע שהוצרכו לראות אם הגיע זמן השחיטה ואחר כך חוזר התנא להשלים מה שהתחיל בדיני יום הכפורים.
ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין: הטעות שאירעה היתה בשאר ימות השנה, ומאז תיקנו תקנה זו שיכריזו על עלות השחר. ואילו ביום הכפורים כי אמר [כאשר אומר] האיש ״ברק ברקאי״ מיד הורידו את הכהן הגדול לבית הטבילה.
The Gemara answers that this is what the mishna is saying: The incident occurred during the rest of the year, at which point they instituted that the appointed priest announce the arrival of dawn in the Temple. And on Yom Kippur, when the appointed priest said: The light flashed, they immediately led the High Priest down to the Hall of Immersion.
רש״יתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תָּנֵי אֲבוּהּ דְּרַבִּי אָבִין לֹא זוֹ בִּלְבַד אָמְרוּ אֶלָּא אַף מְלִיקַת הָעוֹף וּקְמִיצַת מִנְחָה בַּלַּיְלָה תִּשָּׂרֵף בִּשְׁלָמָא עוֹלַת הָעוֹף מַאי דַהֲוָה הֲוָה אֶלָּא קוֹמֶץ

Apropos this fundamental halakha, the father of Rabbi Avin taught a baraita: Not only this, that a daily offering slaughtered before dawn is disqualified and burned, did they say; rather, even in the case of the pinching of the neck of a bird and the taking of the handful of a meal-offering that are performed at night, these items must be burned. The Gemara analyzes the baraita: Granted, a bird sacrificed as a burnt-offering is disqualified if pinched before dawn; what was, was. The situation can no longer be remedied, and the bird must be burned. However, why should the handful of a meal-offering be burned?
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא זו בלבד – לא זבח לבדו שנשחט בלילה אמרו ישרף.
אלא אף מליקת העוף וקמיצת המנחה בלילה תשרף – דגמרי להו משחיטה דמליקת העוף וקמיצת מנחה במקום שחיטת הזבחים הם.
מאי דהוה הוה – אי אפשר להחזירה.
אלא אפילו עולת העוף שנמלקה ומנחה שנקמצה תצא לבית השריפה – משמע דמשום דנעשו בלילה ותימה תיפוק ליה משום דקרבו קודם לתמיד של שחר ואמרינן (לקמן דף לד.) מניין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר דכתיב העולה עולה ראשונה וכן בפ״ק דעירובין (דף ב.) דאמר שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין שנאמר ושחטו פתח אהל מועד ולמה לי קרא תיפוק ליה דקודם תמיד שחטן דכיון דלא נפתחו דלתות היכל א״כ לא נשחט התמיד דאע״ג דלא כתיב ביה ושחטו פתח אהל מועד משלמים גמרי׳ דלא לשחוט ליה אלא בזמן שהוא פתוח כדתנן בתמיד (דף ל:) לא היה השוחט שוחט עד שהיה שומע קול שער הגדול שנפתח מיהו יש לדחות ההיא כשנפתחו הדלתות ונשחט התמיד ושוב סוגרו דלתיים וי״ל דאיצטריך קרא למיפסל משום שחיטה דאי משום קודם התמיד ההוא בהקטרה דווקא איירי כדמוכח בר״פ תמיד נשחט (פסחים דף נט.) ועוד דכוליה קרא דוערך עליה העולה איירי בהקטרה ועוד אור״י דהא דאמר שלא יהא דבר קודם לתמיד היינו למצוה והכי איתא בהדיא בפ׳ התכלת (מנחות דף מט:) והא דלא פסלינן בשמעתא משום דהוי קודם פתיחת דלתות ההיכל י״ל דלא מיפסל אלא בשחיטה כדכתיב ושחטו אבל במליקה וקמיצה לא והשתא למאי דאמרינן דהעולה עולה ראשונה אינו אלא למצוה א״כ עליה השלם כל הקרבנות נמי לא הוה אלא למצוה ותימה דאמר בס״פ אלו דברים (פסחים דף עג:) שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם יצא לבית השריפה ואי אמרת לא בעי עקירה פסולו מחמת מאי קא הוי משום דשחטו אחר תמיד של בין הערבים וכו׳ הא אמרינן דלמצוה בעלמא וי״ל אם הקריבו כשר אבל אסור להקריב האימורים אחר התמיד ולהכי יצא הבשר לבית השריפה וא״ת ויעלה וילין אותו בראשו של מזבח ויש לומר דסבר כמ״ד לינה מועלת בראשו של מזבח דפלוגתא דאמוראי היא בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פז.) ודילמא ההוא אמורא דאמר התם לא בעי עקירה סבר כוותיה ואם תאמר אכתי אמאי יצא לבית השריפה נשתרי בשר בזריקת דם בלא הקטרת אימורים דכיון דלא אפשר להקטירם נימא עשאום כמי שנטמאו או שאבדו וכי האי גוונא קאמר בר״פ תמיד נשחט (פסחים דף נט.) לר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא דאמר מחוסר כפורים כל ימות השנה טובל ומייתי כפרתו אחר התמיד ואוכל בקדשים לערב וקאמר התם דמלינה בראשו של מזבח ופריך מכדי כל כמה דלא אתקטרי איברים לא מתאכיל בשר וכו׳ עד שעשאום כמי שנטמאו אימורים או שאבדו וי״ל שאני הכא דכיון דמשכו הבעלים את ידם לא חזו מעיקרא אימורים להקרבה הלכך לא משתרי בשר בזריקת דם לחודיה אבל התם כיון דהוה חזי להקריבו קודם התמיד אע״פ שהמתין עד אחר התמיד והשתא לא מצי לקרוביה אמרינן שפיר עשאום כמי שנטמאו או שאבדו אי נמי התם דשחטו ונודע שמשכו הבעלים ידם אסור לזרוק הדם מדרבנן גזירה דילמא אתו להקטיר אחר התמיד ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא לית ליה ההיא גזירה ולפי תירוץ זה דכל הקרבן פסול מחמת שאסור לזרוק הדם לכתחילה משום גזירה ניחא מה שמקשה ריב״א דבפרק התכלת (מנחות דף מט:) משמע דאינו אלא למצוה ובתוספתא [פ״ד] דפסחים תניא כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר או שעכבן אחר תמיד של בין הערבים פסולין והשתא אי אמרינן דההוא פסול דרבנן ניחא ועוד תנן בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סג.) דקאמר ר״ש ושאר כל הזבחים ששחטן על החמץ בזמן פסח בין לשמן בין שלא לשמן פטור ומפרש טעמא בגמ׳ (שם סד.) דבזמן דמיחייב אזבח לא מיחייב אזבחים ומאי איצטריך לההוא טעמא תיפוק ליה דפטור משום דזבחים פסולין הן כיון דשחטן בזמן פסח דהוי בתר תמיד של בין הערבים כי היכי דפטר התם פסח ששחטו במועד לשמו על החמץ משום דזבח פסול הוא אבל למאי דפרישית דכשנשחט הזבח קודם התמיד של שחר או אחר תמיד של בין הערבים שאסרו חכמים לזרוק הדם משום גזירה וממילא מיפסל זיבחא הוה ניחא אבל לשון התוספתא משמע דאפילו אם זרק הדם בדיעבד ועשה כל מצותו אפילו הכי פסולין דקתני שהקריבן ולא קתני ששחטן ואי מדרבנן אמאי פסולין ונראה דפסולין דקאמר היינו הבשר מלאכול אבל בעלים נתכפרו כדאשכחן כי האי גוונא בפ״ב דזבחים (דף כו:) נתנו על גבי הכבש שלא כנגד היסוד וכו׳ עד פסול ואמר שמואל פסול הבשר אבל בעלים נתכפרו והיה נראה לדקדק דלא מיפסל אחר התמיד כדתנן בס״פ מי שהיה טמא (פסחים דף צח.) פסח שנתערב בבכור אם חבורת כהנים יאכלו ונתערב מחיים קאמר מדפריך עלה בגמ׳ והא אין מביאין קדשים לבית הפסול אלמא לא מיפסיל אחר תמיד מיהו מצינו לדחות דפסח דהתם היינו מותר פסח דהוי שלמים ושחט להו קודם לתמיד של בין הערבים והא דפריך והא אין מביאין קדשים לבית הפסול היינו שממעט באכילת מותר פסח שנאכל לזרים ואוכלו כבכורים שאינן נאכלים אלא לכהנים והוה לן למימר ירעה ולשון חבורה קשה דמשמע פסח ממש שנימנין עליו חבורות חבורות ועוד אמר בפרק האשה בפסחים (פסחים פח:) גבי ה׳ שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן כו׳ דפטורין מלעשות פסח שני משום דלא אפשר ופריך לייתי פסח וליתני בשלמים ומאי קושיא לישני משום דאפילו פסח שני זמניה בתר תמיד דכתיב ביה בין הערבים כמו פסח ראשון ועוד דלא חשיב להא התם בפרק מי שהיה טמא (שם דף צה.) בדברים שבין ראשון לשני וא״כ לא אפשר לאתנויי בשלמים דפסולין אחר תמיד של בין הערבים וליכא למימר משום דאתי עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה דלית ביה כרת כדאמר בר״פ תמיד נשחט (שם נט.) דהא ליכא הכא כרת דבכל חדא וחדא מינייהו איכא למימר שמא הוא מן הרוב שכבר יצאו ומיהו אפילו לא יהא נפסל אחר התמיד קשה דמ״מ לכתחילה אסור מדאורייתא ואי אמרינן דפסח שני מצי לאקדומיה לתמיד כיון דלא כתיב בערב אלא בין הערבים דהיינו טעמא דפסח ראשון קרב אחר התמיד דדרשינן יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים אבל פסח שני הי מינייהו דבעי קדים ועביד ברישא והא דלא חשיב בהדי דברים שבין ראשון לשני יש לומר תנא ושייר דהא נמי שייר כרת דאיכא למ״ד (שם דף צג.) חייב כרת על הראשון ולא על השני ואיכא למ״ד נשים בראשון חובה בשני רשות אז ניחא הא דפריך לייתי וליתני.
תצא לבית השריפה. והקשה ריב״א למה לי טעמא משום פסול לילה תיפוק ליה שנעשית לפני שחיטת תמיד דדרשינן העולה עולה ראשונה שלא יקדים דבר לתמיד של שחר ואומר רבי דדילמא לא מיירי אלא בהקטרה שצריך להקדים הקטרת התמיד אי נמי למצוה כדאמרינן בפרק התכלת (דף מט.) גבי אין התמידין מעכבין המוספין ואם תאמר תיפוק לי שנמלקה קודם פתיחת ההיכל ואמרינן בפרק קמא דעירובין (דף ב.) שלמים ששחטן קודם פתיחת ההיכל פסולין כו׳ ויש לומר שנפתחו כבר קודם שחיטת התמיד אי נמי לא פסלינן אלא שלמים דוקא דכתיב בהו פתח אהל מועד ולא עולת העוף ואף על גב דתנן אין השוחט את התמיד שוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח י״ל מדרבנן:
ומנחה שנקמצה תצא לבית השריפה. וא״ת מאי איריא נקמצה אפילו לא נקמצה נמי כיון שקידשה בכלי נמי תצא לבית השריפה דתנן פרק שני דמעילה (דף ט.) קדשו בכלי הוכשר ליפסול בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה י״ל דלינה דהתם מיירי בעמוד השחר אבל לינה דהכא מיירי בשקיעת החמה דכיון ששקעה החמה על הקומץ נפסלה בלינה תדע דתנן בפ״ב דמעילה בתר הכי הקומץ והלבונה והקטורת הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה אמאי תנא קומץ כיון דתנא לעיל גבי מנחה אלא ש״מ דאשמועינן גבי קומץ דבשקיעת החמה נפסל הקומץ אי לא תימא דתניי׳ משום סיפא דקתני וחייבין עליו משום נותר כו׳ וסברא היא דהוי נפסל בשקיעת החמה דהא קומץ המנחה דומיא דדם דנפסל בשקיעת החמה כדאמרינן בזבחים (דף נו.) ובכמה דוכתי וכההיא בהא דקומץ נמי תנא דם:
ומנחה שנקמצה. וא״ת הא אמרינן במנחות (דף מד:) ובריש תענית ומנחתם ונסכיהם בלילה כי האי גוונא פרכינן בפרק שני דתמורה (דף יד.) ומפליג בין מנחת נסכים הבאה עם הזבח לבאה בפני עצמה:
לא זו בלבד אמרו – פירוש לענין שחיטת קדשים שפסולה בלילה אלא אף עולת העוף שנמלקה ומנחה שנקמצה בלילה תצא לבית השריפה פרש״י ז״ל דגמר משחיטה דמליקה בעוף וקמיצה במנחות במקום שחיטת הזבח הן ואחרים פי׳ דנפקא לו מדכתיב ביום צוותו להקריב את קרבנהם והאי נמי קרבן הוא ופי׳ רש״י ז״ל יותר נכון דכיון דעל שחיטה מייתי לה סתמא משחיטה גמרי׳ לה דכתיב ביום זבחכם וא״ת וקמיצה בלילה היאך תפסל והא קיימא לן מנחתם ונסכיהם אפילו בלילה והא ליתא שכבר הקשו כן בגמרא דתמורה ותירצו דההיא במנחת נסכים הבאה עם הזבח והכא במנחה הבאה בפני עצמה והקשו בתוספות למה לי׳ למפסלה למליקה בלילה משום מליקת לילה תיפוק לי שנמלקת קודם פתיחת דלתות ההכל שאפילו ביום פסולה כדאמרי׳ התם שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות פסולין ותירצו דהכא פסלינן אפילו בשהיו דלתות ההיכל פתוחות דאע״ג דתנן לא היה שוחט את התמיד עד ששומע קול השער הגדול שנפתח ההיא מדרבנן היא ואורעא למילתא הכא שפתחוהו קודם לכן עוד תירצו דהתם דוקא בשחיטת שלמים משום דכתיב ביה ושחטו פתח אוהל מועד בזמן שפתוח ולא בזמן שנעול מה שאין כן בזה דלא כתיב ביה פתח אוהל מועד וזה יותר נכון עוד הקשו ותיפוק לי מפני שמלק קודם הקרבת התמיד וקיימא לן וערך עליה העולה שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר וכי תימא דההיא למצוה בעלמא והתניא בתוספתא קדשים שהקריבו קודם תמיד של שחר או לאחר תמיד של בין הערבים פסולין ותו דהא בפסח שני תניא ניטמאו הבעלים או שמתו או שמשכו ידיהם ממנו ישרף מיד והוינן בה ש״מ פסח בעי עקירה דאי ס״ד לא בעי עקירה הא פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא משום מאי מפסיל משום שנשחט אחר התמיד של בין הערבים עבור צורה בעי אלמא קרבן שנשחט אחר תמיד של בין הערבים פסול דלא קשיא לן אלא דבעו עבור צורה אלמא הא דדרשי׳ וערך עליה השלם כל הקרבנות כולן אינו למצוה בלחוד וה״ה לענין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר דמחד קראי נפקי תרויהו כדאיתא לקמן בפירקין וי״ל דההוא מדרבנן אבל מדאורייתא לא פסיל הקרבן אי נמי דאפילו מדאורייתא פסול וה״מ כשהקריבו אבל משום שחיטה בעלמא לא מיפסיל כשקדם לתמיד של שחר אבל כששחטו אחר תמיד של בין הערבים כיון שאסור להקריבו מן התורה נפסל על כל פנים מפני שהוא מחוסר זמן אלא שצריך עבור צורה להשרף הלכך ליכא למיפסלה אלא משום דנמלקה בלילה דאי משום דקדם לתמיד של שחר לא מפסיל מדאורייתא אלא ימתין עד לאחר תמיד ותקרב. ואי משום שנמלקה אחר תמיד של בין הערבים הא לא חשיב אלא כשנמלקה ביום לאחר התמיד. וא״ת מ״מ תפסל מפני שאינו יכול להקריבה עד למחר והוי פסול לינה בעמוד השחר וי״ל דאהני פסול לילה שתשרף מיד בלא לינה. כל זה פלפלו בתוספות וכי מעיינת בה שפיר לא קשיא כולי האי דלא שייך למיפסל משום דבר הקרב קודם לתמיד של שחר אלא כשהגיע זמן התמיד אבל זו שנמלקה מבעוד לילה לא שייך בה ההוא טעמא ואין לנו לפוסלה אלא מטעם פסול מליקת לילה.
ומנחה שנקמצה תצא לבית השרפה הקשו בתוספות למה לי למימר שנקמצה אפילו לא נקמצה נמי פי׳ כיון שנתקדשה בכלי כדמסקי׳ בסוגיין תצא לבית השריפה בפסול לינה דהא תנן בפ״ב דמעיל׳ קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים וביוצא ובלינה והכא הא איכא לינה ותירצו דאי מההוא טעמא אין לינה פוסלת אלא בעמוד השחר אבל השתא שנקמצה נפסלת מפני שקיעת חמה שאפילו נקמץ ביום אם שקעה עליו חמה נפסל מיד בלינה דשקיעת החמה וכ״ש כשנקמץ בלילה ממש. תדע דתנן בפ״ב דמעילה בתר׳ מתני׳ דלעיל הקומץ והלבונה הוכשרו ליפסל בטבול יום וכו׳ ובלינה ואמאי תנא הקומץ כיון דהא קתני מנחה אלא ודאי דמנחה בכלי שרת אינה נפסלת אלא בעמוד השחר אבל קומץ נפסל בשקיעת החמה וטעמא דמילתא משום דקומץ דמנחה כדם דזבח שנפסל בשקיעת החמה כדאיתא בזבחים. ובההיא בבא דקומץ תנא דם.
בשלמא עולת העוף מאי דהוה הוה אלא קומץ נהדרה ונהדר וליקמצה. איכא למידק אע״ג דסבי׳ ליה למקשה שאין כלי שרת מקדשין שלא בזמנן מ״מ כיון שנתנה בכלי שרת מבעוד יום למה לא תפסל בקמיצת לילה לרבנן דפליגי עליה דבן בתירא בפרק ב׳ דזבחים ובפ״ק דמנחות דפ״ו יע״ש וסבי׳ להו קמץ זר או קמץ בשמאל לא יחזיר ויש מתרצי׳ דהכא פרכי׳ בלא נתקדשה בכלי מבעוד יום דהויא כאלו נקמצה בעודה חולין דכולי עלמא יחזיר. ועוד י״ל שאפילו נתקדשה מבעוד יום שאני התם דעבד קמיצה בשעתא וקמיצה בשמאל או בזר פסלה בה ולית לה תקנה אבל הכא כיון דסבי׳ לן שאין כלי שרת מקדשין שלא בזמנם הרי הוא כאלו היתה בכלי חול לגמרי וקמיצה דעבד כמאן דליתה דמיא.
תוס׳ בד״ה אלא אפילו כו׳ משלמים גמרי דלא לשחוט ליה אלא כו׳ עכ״ל מיהו האי קרא בשלמים לא אצטריך למיכתביה דפסול משום פתיחת דלת כיון דבלא״ה פסול משום שהוא קודם תמיד אבל בתמיד ודאי דהוה אצטריך למכתב ההיא פסול דפתיחת דלת ודו״ק:
בא״ד וקאמר התם דמלינה בראשו של מזבח כו׳ עד שעשאום כמי שנטמאו כו׳ עכ״ל ק״ק לפי סברת קושייתם דמדמו הך דהכא לדהתם ל״ל למימר התם דס״ל מלינה בראשו של מזבח דהא א״נ דס״ל כמ״ד לינה מועלת בראשו של מזבח ואסור להקטיר האימורים מ״מ מתאכיל הבשר משום דעשאום כמי שנטמאו כו׳ כדבעו למימר בהך דהכא דנשתרי הבשר בזריקת דם כו׳ ודו״ק:
בא״ד כל הקדשים שהקריבו קודם תמיד של שחר או שעכבן אחר כו׳ כצ״ל:
בקשר להלכה היסודית תני אבוה [שנה אביו] של ר׳ אבין ברייתא זו: לא זו בלבד אמרו שקרבן התמיד שנשחט לפני עלות השחר פסול וצריך לשורפו, אלא אף מליקת העוף, וקמיצת מנחה אם נעשתה בלילה — תשרף. ומעיינים בלשון הברייתא: בשלמא [נניח] לענין עולת העוף, מאי דהוה הוה [מה שהיה היה] שכיון שנמלק העוף שלא בזמן הראוי לו, ואי אפשר לתקן את המעשה — הרי הוא פסול, ונשרף, אלא קומץ המנחה מה טעם יישרף?
Apropos this fundamental halakha, the father of Rabbi Avin taught a baraita: Not only this, that a daily offering slaughtered before dawn is disqualified and burned, did they say; rather, even in the case of the pinching of the neck of a bird and the taking of the handful of a meal-offering that are performed at night, these items must be burned. The Gemara analyzes the baraita: Granted, a bird sacrificed as a burnt-offering is disqualified if pinched before dawn; what was, was. The situation can no longer be remedied, and the bird must be burned. However, why should the handful of a meal-offering be burned?
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144