×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גְּמָ׳: אָמַר שְׁמוּאֵל פָּסוּל בָּשָׂר אאֲבָל בְּעָלִים נִתְכַּפְּרוּ מַאי טַעְמָא דְּאָמַר קְרָא {ויקרא י״ז:י״א} וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ דָּם לַמִּזְבֵּחַ נִתְכַּפְּרוּ בְּעָלִים.
GEMARA: Shmuel says: When the mishna states that the offering is disqualified, it means that the meat is unfit for consumption. But the owner of the offering has achieved atonement through it. What is the reason for this? It is as the verse states with regard to the blood: “And I have given it to you upon the altar to atone for your souls” (Leviticus 17:11), from which it is derived that once the blood reaches any location on the altar, the owner of the offering has achieved atonement.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
גמ׳ אמר שמואל פסול – דקתני מתני׳ אבשר קאי אבל בעלים נתכפרו.
על המזבח – כל המזבח שוה לענין כפרה.
אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו – נראה דקאי אניתנין למעלה שנתנן למטה ולמטה שנתנן למעלה אבל אניתנין על גבי הכבש לא קאי דבהא כולי עלמא מודו בשלא במקומו דלאו כמקומו דמי אע״ג דבפ׳ המזבח מקדש (לקמן פז.) מרבה כבש כמזבח לענין קידוש דאם עלו לא ירדו ובפ׳ כל המנחות (מנחות נז:) לענין הקטרה דהמעלה מכונן ע״ג הכבש לר׳ יוחנן חייב מ״מ לענין דמים לא מצינו בשום מקום כבש כמזבח דלקמן בפ׳ קדשי קדשים (זבחים סד:) גבי עולה וגבי חטאת ממעטינן מדכתיב קיר המזבח ולא קיר הכבש ועל כרחין שמואל לאו אכולה מילתיה קאי דניתנין בפנים שנתנן בחוץ ובחוץ שנתנו בפנים לכ״ע לאו כמקומן דמי כדמוכח פ׳ כל הפסולין לקמן בסופו (זבחים לה:) דא״ר יהודה חישב להניח דמו למחר פסול דסבר מחשבה כמעשה ופריך (שם לו.) וליפלוג בסיפא על ניתנין למטה שחשב ליתנן למעלה שיהא פסול ומשני קסבר ר׳ יהודה שלא במקומו כמקומו דמי (תוספות) והשתא אמאי הדר פריך וליפלוג ר׳ יהודה בנתן הניתנין בפנים בחוץ ובחוץ בפנים אלמא דהני [לכ״ע] שלא במקומו מיקרי (ע״כ) ומיהו לקמן פירש בקונטרס דמהניתנין בחוץ שחישב ליתן בפנים דוקא קמקשי דהתם ודאי אי הוה יהיב חטאת חיצונה בפנים מיפסלא דכתיב וכל חטאת אשר יובא וגו׳ אבל מחישב ליתן הניתנין בפנים בחוץ לא פריך וכן מוכיח מדקמשני קסבר רבי יהודה בעינן מקום שהוא משולש בדם ובבשר ובאימורים פירוש דגבי מחשבת חוץ למקומו כתיב שלישי ודרשינן שיהא אותו (שלישי) חוץ למקומו משולש בדם ובשר ואימורים שהיה מותר בו דהיינו חוץ לעזרה ממש שבשעת היתר הבמות נשתלש בכל אלה (תוספות) והותר שם לאפוקי פנים שלא הותרו מעולם ליכנס שלשתן דדם חטאת אסור דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה וכן אימורין כתיב ועולה לא יעלו עליו (ע״כ) ואניתנין בפנים שנתנן בחוץ לא שייך האי שינוייא ומיהו מצינו למימר דבעי׳ נמי שיהא המחשבה במקום משולש תדע דאי לאו הכי למ״ד שלא במקומו לאו כמקומו דמי מאי הוה משני מבפנים אחוץ מיהו ר׳ יהודה אית ליה כמקומו דמי ונראה (תוס׳) ור׳ יוחנן דאמר בסמוך שלא במקומו לאו כמקומו דמי היינו דוקא לרבנן אבל לר׳ יהודה אית ליה כמקומו דמי אפי׳ לר׳ יוחנן כדמשני פרק כל הפסולין (זבחים לה:) על ניתנין למעלה למטה ולמטה למעלה וה״ה דסבר כן בניתנים בפנים שנתנן בחוץ והתם לא פריך אלא מניתנים בחוץ שנתנן בפנים דוקא כדפי׳ רש״י משום דנפסל בשעה שהובא בהיכל וא״כ מצי שמואל קאי אכולהו אבל לא מצי למימר כמקומו דמי על בחוץ שנתנו לפנים שנפסל בביאתו בהיכל קודם שנתנן על מזבח הזהב (ע״כ): (הגה״ה) ועוד נראה דעל כרחין כבש נמי כמקומו דמי מדלא פריך לקמן דליפלוג ר׳ יהודה אחישב ליתנו על גבי כבש וכי תימא משום דיאספנו ואין כאן בית מיחוש מחשבה דהרי בחשב לשפוך מן הכלי על הרצפה יאספנו לכ״ע הא לקמן אמרי׳ דלר׳ יהודה לא יאספנו היכא דקלטי׳ מזבח וא״כ מהאי טעמא לא יאספנו מעל גבי כבש דכבש מקדש פסולין כמזבח ומיהו כיון דפרישית לעיל דלענין דמים לא הוי כבש כמזבח לא קלטיה ויאספנו ומיהו על כרחיך אכבש נמי קאי שמואל דלקמן בשמעתין פריך ור׳ יוחנן אי שלא במקומו לאו כמקומו דמי א״כ זריקתו אינה כלום ליהוי כנשפך מן הכלי על הרצפה ויאספנו משמע לשמואל ולריש לקיש דאמרי שלא במקומו כמקומו דמי ניחא ואמאי לדידהו נמי תיקשי מניתנין על גבי הכבש ומניתנין בפנים שנתנן בחוץ אבל על ניתנין בחוץ שנתנן בפנים דמודו כולהו דשלא כמקומו דמי לא שייך למיפרך אמאי (לדידהו נמי תיקשי מניתנין על גבי כבש ומניתנים בפנים בחוץ תוס׳) פסול נימא יאספנו שהרי בלא ניתנין על מזבח הזהב כבר נפסל בביאתו בהיכל ואפי׳ נשפך שם לא יהא כשר לאספנו. ע״כ הג״ה.
גמ׳ אבל בעלים נתכפרו. עי׳ לקמן דף נב ע״ב ובתוס׳ שם ד״ה אותה:
א גמרא אמר שמואל: מה שנאמר במשנה שאם נזרק הדם שלא במקומו פסול, הכוונה היא שהבשר פסול, אבל בעלים נתכפרו. מאי טעמא [מה טעם הדבר]? שאמר קרא [המקרא] לגבי הדם: ״ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר״ (ויקרא יז, יא), ומכאן יש ללמוד כי כיון שהגיע דם למזבח בכל מקום נתכפרו בעלים.
GEMARA: Shmuel says: When the mishna states that the offering is disqualified, it means that the meat is unfit for consumption. But the owner of the offering has achieved atonement through it. What is the reason for this? It is as the verse states with regard to the blood: “And I have given it to you upon the altar to atone for your souls” (Leviticus 17:11), from which it is derived that once the blood reaches any location on the altar, the owner of the offering has achieved atonement.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אִי הָכִי בָּשָׂר נָמֵי אָמַר קְרָא לְכַפֵּר לְכַפָּרָה נְתַתִּיו וְלֹא לְדָבָר אַחֵר.

The Gemara challenges: If so, the meat should be fit for consumption as well. The Gemara responds: The verse states “to atone,” emphasizing that I have given it to you for atonement and for nothing else, e.g., consumption of the meat.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לכפרה נתתיו – הקשיתי כל מקומות המזבח שוין ולא לדבר אחר שתהא זריקה חשובה להתיר בה בשר דזריקה הוא דשריא לה דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל (דברים יב).
לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר – בעלמא (לקמן דף מו.) דרשינן לכפרה נתתיו ולא למעילה.
שם לכפרה נתתיו. עיין לקמן לח ע״א תוספות ד״ה וכיפר:
ומקשים: אי הכי [אם כך], בשר נמי [גם כן] יהיה כשר! ומשיבים: אמר קרא [המקרא] שם: ״לכפר״, והרי זו הדגשה — לכפרה נתתיו שיהא מועיל לזה, ולא לדבר אחר כגון להכשר הבשר.
The Gemara challenges: If so, the meat should be fit for consumption as well. The Gemara responds: The verse states “to atone,” emphasizing that I have given it to you for atonement and for nothing else, e.g., consumption of the meat.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אַלְמָא קָסָבַר בשֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ כִּמְקוֹמוֹ דָּמֵי תְּנַן בְּאִידַּךְ פִּירְקִין נְתָנוֹ עַל הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְסוֹד נָתַן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה וְאֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה וְאֶת הַנִּיתָּנִין בִּפְנִים בַּחוּץ וְאֶת הַנִּיתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל.

The Gemara notes: Apparently, Shmuel holds that blood sprinkled not in its proper place is considered as though it were sprinkled in its proper place. But we learned in a mishna in another chapter (32a): If an unfit person placed the blood upon the ramp, or on the wall of the altar that is not opposite the base of the altar; or if he placed the blood that is to be placed below the red line above the red line, or if he placed the blood that is to be placed above the red line below the red line; or if he placed the blood that is to be placed inside the Sanctuary outside the Sanctuary or the blood that is to be placed outside the Sanctuary inside the Sanctuary, then if there is blood of the soul that remains in the animal, the priest fit for Temple service should collect the blood again and sprinkle it on the altar.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יחזור הכשר ויקבל – יחזור כהן הכשר לקבלה ויקבל כדי מתן מן הבהמה ויחזור ויתן במקומו וקס״ד השתא דעד השתא בכהן כשר נמי איירי והאי הכשר דקתני כדי נסבה.
ואי שלא במקומו כמקומו דמי למה לי יחזור הכשר ויקבל – תימה דלקמן בפ׳ התערובת (זבחים עט:) תנן הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה ר׳ אליעזר אומר יתן למעלה ורואה אני את הניתנין למטה כאילו הן מים ויחזור ויתן למטה דייק מינה בגמרא דר׳ אליעזר סבר יש בילה והשתא אמאי יחזור ויתן למטה הרי כבר נתכפר וי״ל כיון דאית ליה רואים כאילו הן מים לא הוי כמכופר ולא יהיב ליה לשם כפרת התחתון ומיהו קשה לרבנן דלית להו רואין ומשמע התם דלרבנן יחזור ויתן למטה דקתני נתן למעלה ולא נמלך (כשר).
ומעירים, אלמא קסבר [מכאן שהוא סבור]: דם הניתן שלא במקומו כניתן במקומו דמי [נחשב]. ואולם תנן באידך פירקין [שנינו במשנה בפרקנו האחר]: נתנו על הכבש שלא כנגד היסוד, נתן את הניתנין למטה למעלה ואת הניתנין למעלה נתן למטה, או את הניתנין בפנים נתן בחוץ ואת הניתנין בחוץ נתן בפנים, אם יש עדיין דם הנפש בבהמה — יחזור הכהן הכשר ויקבל את הדם ויזרקנו כראוי.
The Gemara notes: Apparently, Shmuel holds that blood sprinkled not in its proper place is considered as though it were sprinkled in its proper place. But we learned in a mishna in another chapter (32a): If an unfit person placed the blood upon the ramp, or on the wall of the altar that is not opposite the base of the altar; or if he placed the blood that is to be placed below the red line above the red line, or if he placed the blood that is to be placed above the red line below the red line; or if he placed the blood that is to be placed inside the Sanctuary outside the Sanctuary or the blood that is to be placed outside the Sanctuary inside the Sanctuary, then if there is blood of the soul that remains in the animal, the priest fit for Temple service should collect the blood again and sprinkle it on the altar.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמוֹ כִּמְקוֹמוֹ לְמָה לִי יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל וְכִי תֵּימָא לְהַתִּיר בָּשָׂר בַּאֲכִילָה מִי אִיכָּא זְרִיקָה דְּלָא מכפרת וְשָׁרְיָא בָּשָׂר בַּאֲכִילָה.

The Gemara continues: And if it would enter your mind to say that blood sprinkled not in its proper place is considered as though it were sprinkled in its proper place, why do I need the fit priest to collect the blood again and sprinkle it? And if you would say that although the first sprinkling already effected atonement, the second sprinkling is necessary to permit the meat of the offering for consumption, is there such a concept as a sprinkling that does not itself effect atonement and yet permits the meat for consumption? Rather, one must conclude that the first sprinkling did not effect atonement at all, since it was not sprinkled in its proper place.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למה לי יחזור – הלא נתכפרו.
וכי תימא להתיר בשר באכילה – דזריקה הוא דשריא לה.
ומי איכא זריקה דלא מיכפרא – כגון הך בתרייתא דלאו לכפרה אתיא דהא איכפר בקמייתא.
ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] שדם שניתן שלא במקומו נחשב כניתן במקומו ומכפר, אם כן למה לי יחזור הכשר ויקבל ויזרוק את הדם? והרי כבר כיפרה הזריקה הראשונה! וכי תימא [ואם תאמר] שייזרק הדם על מנת להתיר בשר באכילה, מי איכא [האם יש] זריקה שלא מכפרת כלומר, שאינה באה לכפרה (שהרי כבר היתה כפרה) ושריא אינה אלא מתירה] בשר באכילה? אלא, מכאן שהדם שניתן בתחילה שלא במקומו — אינו מכפר.
The Gemara continues: And if it would enter your mind to say that blood sprinkled not in its proper place is considered as though it were sprinkled in its proper place, why do I need the fit priest to collect the blood again and sprinkle it? And if you would say that although the first sprinkling already effected atonement, the second sprinkling is necessary to permit the meat of the offering for consumption, is there such a concept as a sprinkling that does not itself effect atonement and yet permits the meat for consumption? Rather, one must conclude that the first sprinkling did not effect atonement at all, since it was not sprinkled in its proper place.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִי דְּיַהֲבֵיהּ כָּשֵׁר ה״נהָכִי נָמֵי גהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּיַהֲבֵיהּ פָּסוּל.

The Gemara responds: If a fit priest had initially placed the blood improperly, the sprinkling would indeed have effected atonement after the fact and there would not be another sprinkling. But here we are dealing with a case where an unfit person placed the blood, so that it did not effect atonement at all.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי דיהביה – שלא במקומו כהן כשר הכי נמי דלא בעי יחזור ויקבל.
הכא במאי עסקינן דיהביה פסול – דהא דקתני נתנו על גבי הכבש ארישא קאי דקתני כל הפסולים ששחטו כו׳ וכולן שקיבלו את הדם כו׳ ועלה קאי נתנו על גבי הכבש כו׳ בפ״ג.
הכא במאי עסקינן דיהביה פסול – תימה אם כן אפילו נתן במקומו נמי וי״ל דהאי פסול היינו טמא דאיירי ביה לעיל ואי יהביה במקומו כולי עלמא מודי דהוי דחוי ולא יחזור כשר ויקבל כדאמר בפ״ק דמעילה (דף ה:) דאין לך עושה שירים ופסול אלא טמא הואיל ומרצה בקרבן ציבור וחוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו.
ומשיבים: אי דיהביה [אם היה מדובר במשנה זו כשנתן] את הדם כהן כשר שלא במקומו — הכי נמי [כך גם כן היה הדין], שכבר כיפר שלא במקומו, ואינו יכול לחזור ולזרוק, ואולם הכא במאי עסקינן [כאן, במשנה זו, במה אנו עוסקים]? דיהביה [שנתן אותו] פסול שלא במקומו, ולכן לא כיפר מתחילה.
The Gemara responds: If a fit priest had initially placed the blood improperly, the sprinkling would indeed have effected atonement after the fact and there would not be another sprinkling. But here we are dealing with a case where an unfit person placed the blood, so that it did not effect atonement at all.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְלִיהְוֵי דָּחוּי דִּתְנַן וְכוּלָּן שֶׁקִּיבְּלוּ חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל קִיבְּלוּ אִין זָרְקוּ לָא מ״טמַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּהָוֵי דָּחוּי.

The Gemara asks: But if the mishna is dealing with a case where an unfit person placed the blood initially, then the offering should be rejected permanently, as we learned in the same mishna: And with regard to all unfit people who collected the blood with the intent to offer it beyond its designated time or outside its designated area, if there is blood of the soul that remains in the animal, the priest fit for Temple service should collect the blood again and sprinkle it on the altar. Since the mishna states this halakha only with regard to collection of the blood, one can infer that specifically if an unfit person collected the blood with improper intent, a fit priest can indeed collect the blood again, but if they sprinkled the blood with improper intent he cannot. What is the reason for this? Is it not because the offering is rejected permanently when an unfit person sprinkles its blood?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וליהוי דחוי – כיון דאמרי׳ שלא במקומו כמקומו דמי ובלבד שיהא במזבח כי יהביה פסול הויא לה זריקה פסולה כאילו נתנו פסול במקומו וניהוי כל הדם דחוי ולא תיהוי ליה תו תקנתא.
דהא תנן – בההיא.
וכולן שקבלו – את הדם ואפסולין קאי שקבלו את הדם במחשבת אכילת בשר חוץ לזמנו או חוץ למקומו.
אם יש דם הנפש – עוד בצואר בהמה יחזור הכשר ויקבל מן הדם ויתן שלא במחשבה וכשר דמחשבה דחשיב עלה קמא לא נפסל דכיון דאינו ראוי לעבודה אין מחשבתו מחשבה.
קבלו אין – הוא דאית ליה תקנתא.
מאי טעמא לאו משום – דזריקה פסולה משויא ליה דחוי משום דגמר כפרתו.
ושואלים: אם כן, מדוע יש אפשרות לתקן על ידי כהן כשר? וליהוי [ושיהיה] הקרבן דחוי! דתנן הרי שנינו]: וכולן כל הפסולים (כגון מי שאינו כהן) שקיבלו את הדם במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו, אם יש דם הנפשיחזור הכשר ויקבל. וממה שהמשנה משמיעה דין זה דווקא בקבלת הדם נלמד מכאן: דווקא אם קיבלו פסולים — אין [כן], יכול הכשר לחזור ולקבל, אבל אם זרקו כבר פסולים את הדם — לא, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? לאו [האם לא] משום דהוי [שנעשה] הקרבן דחוי כשנזרק דמו על ידי פסולים?
The Gemara asks: But if the mishna is dealing with a case where an unfit person placed the blood initially, then the offering should be rejected permanently, as we learned in the same mishna: And with regard to all unfit people who collected the blood with the intent to offer it beyond its designated time or outside its designated area, if there is blood of the soul that remains in the animal, the priest fit for Temple service should collect the blood again and sprinkle it on the altar. Since the mishna states this halakha only with regard to collection of the blood, one can infer that specifically if an unfit person collected the blood with improper intent, a fit priest can indeed collect the blood again, but if they sprinkled the blood with improper intent he cannot. What is the reason for this? Is it not because the offering is rejected permanently when an unfit person sprinkles its blood?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לָא מִשּׁוּם דִּפְסִיל בְּמַחְשָׁבָה.

The Gemara responds: No, the offering is rejected because it is disqualified by the improper intent of the person sprinkling the blood, not because that person is unfit.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא – הא דדייקינן זרקו לא משום דמיפסיל במחשבה דהא בעושה מחשבה קיימינא ודכוותה דייקינן זרקו לא.
ודוחים: לא, משום דפסיל [שנפסל] במחשבה, שחשבו בו מחשבת פסול בזריקה.
The Gemara responds: No, the offering is rejected because it is disqualified by the improper intent of the person sprinkling the blood, not because that person is unfit.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִי הָכִי קַבָּלָה נָמֵי וְעוֹד מִי פָּסְלָה מַחְשָׁבָה וְהָאָמַר רָבָא דאֵין מַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁרָאוּי לַעֲבוֹדָה וּבְדָבָר הָרָאוּי לַעֲבוֹדָה וּבְמָקוֹם הָרָאוּי לָעֲבוֹדָה.

The Gemara challenges: If so, then improper intent with regard to collection of the blood should disqualify the offering as well. And furthermore, does intent disqualify offerings in such cases? But doesn’t Rava say: Intent is effective to disqualify an offer-ing only when it is expressed by one who is fit for the Temple service, and with regard to an item that is fit for the Temple service, and in a place that is fit for the Temple service? Here, the one collecting the blood is unfit.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ה – דמחשבת פסולין פסלה מקבלה שקיבל במחשבה ליפסיל ועוד מי פסל במחשבת כהן פסול.
במי שראוי לעבודה – כהן כשר.
ובדבר הראוי לעבודה – מנחת חטים לאפוקי מנחת [העומר שהיא של] שעורים דלא חייל עלה פגול ליענש כרת באכילתה.
ובמקום הראוי לעבודה – לאפוקי נפגם המזבח הכי מפורש במנחות (דף ה:).
ומקשים: אי הכי [אם כך], משום פסול מחשבה קבלה נמי [גם כן] תדחה את הקרבן! ועוד יש להקשות: מי פסלה [האם פוסלת] מחשבה בכגון זה? והאמר [והרי אמר] רבא: אין מחשבה מועלת (פועלת ומשפיעה) לפסול אלא במי שראוי לעבודה, ובדבר הראוי לעבודה, ובמקום הראוי לעבודה, וכאן מדובר בפסול שזרק את הדם, ואין מחשבתו פוסלת!
The Gemara challenges: If so, then improper intent with regard to collection of the blood should disqualify the offering as well. And furthermore, does intent disqualify offerings in such cases? But doesn’t Rava say: Intent is effective to disqualify an offer-ing only when it is expressed by one who is fit for the Temple service, and with regard to an item that is fit for the Temple service, and in a place that is fit for the Temple service? Here, the one collecting the blood is unfit.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לָא תֵּימָא זָרְקוּ לָא אֶלָּא אֵימָא שָׁחֲטוּ לָא.

The Gemara responds: Do not say that one infers from the mishna that if an unfit person sprinkled the blood with improper intent a fit priest cannot collect it again. Rather, say that one infers that if an unfit person slaughtered the offering with improper intent the mistake cannot be rectified. Slaughter is valid if performed by one unfit for the Temple service, and therefore an unfit person’s improper intent is effective to disqualify the offering. By contrast, collection and sprinkling of the blood must be performed by a fit priest. Consequently, an unfit person’s intent with regard to those rites does not disqualify the offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא תימא זרקו לא – דודאי איכא תקנתא ואפי׳ זרקו פסול במחשבה.
אלא אימא שחטו לא – שאם שחטו פסול במחשבה תו ליכא תקנתא דכיון דכל הפסולין כשירין לשחוט פוסלין מחשבתן.
ומתרצים: לא תימא [אל תאמר] אל תדייק כמו שאמרנו קודם, שאם זרקו פסולים במחשבה פסולה לא ניתן עוד לקבל את הדם, אלא אימא [אמור]: אם שחטו פסולים במחשבה פסולה לא ניתן עוד לתקן את הקרבן. שכיון ששחיטה כשירה בפסולים, הרי אף מחשבתם מועילה לפגום בה. שלא כמו בקבלה, שאינם כשרים לה ואינם פוסלים בה.
The Gemara responds: Do not say that one infers from the mishna that if an unfit person sprinkled the blood with improper intent a fit priest cannot collect it again. Rather, say that one infers that if an unfit person slaughtered the offering with improper intent the mistake cannot be rectified. Slaughter is valid if performed by one unfit for the Temple service, and therefore an unfit person’s improper intent is effective to disqualify the offering. By contrast, collection and sprinkling of the blood must be performed by a fit priest. Consequently, an unfit person’s intent with regard to those rites does not disqualify the offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּפָסְלָה מַחְשָׁבָה תְּנֵינָא לְפִיכָךְ הֵן פּוֹסְלִין בְּמַחְשָׁבָה.

The Gemara asks: According to this interpretation, what is the mishna teaching us? Can it mean to teach only that improper intent by an unfit person during slaughter disqualifies the offering? We already learn this in the same mishna (31b), which states: With regard to all those who are unfit for Temple service who slaughtered an offering, their slaughter is valid, and therefore, these unfit people disqualify the offering with improper intent.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנינא – בההיא משנה גופה כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה לפיכך הן פסולין במחשבה.
ושואלים: לפי הסבר זה, מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] במה שמדובר במשנה בקבלת הדם דווקא? דפסלה [שפוסלת] מחשבה של פסולים בשחיטה? תנינא [הרי שנינו] כבר דבר זה באותה משנה עצמה, שכל הפסולים ששחטו שחיטתם כשרה, לפיכך הן פוסלין במחשבה בשחיטה!
The Gemara asks: According to this interpretation, what is the mishna teaching us? Can it mean to teach only that improper intent by an unfit person during slaughter disqualifies the offering? We already learn this in the same mishna (31b), which states: With regard to all those who are unfit for Temple service who slaughtered an offering, their slaughter is valid, and therefore, these unfit people disqualify the offering with improper intent.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן הדְּמִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ לָא פָּסְלָה מַחְשָׁבָה מ״טמַאי טַעְמָא כִּדְרָבָא.

The Gemara responds: This is what the mishna teaches us: That one who is unfit can disqualify the offering only during its slaughter, but from the rite of collection of the blood onward the intent of an unfit person does not disqualify the offering. What is the reason for this? It is like that which Rava says: Intent is effective to disqualify an offering only when expressed by one who is fit for the service in question.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא קמ״ל – הא דקתני וכולן שקיבלו את הדם כו׳ [אע״ג] דבשחיטה תנן פוסלין במחשבה אבל בקבלה ומקבלה ואילך לא פסלי ולא למידק מיניה זרקו לא דה״ה לזרקו אלא קמייתא דכולהו נקט דכיון דפסול אינו ראוי לה לא פסלה מחשבתו.
כדרבא – דאמר אין מחשבה מועלת אלא בראוי לעבודה.
ומשיבים: הא קא משמע לן [דבר זה משמיע לנו]: דווקא בשחיטה הם פוסלים, אבל מקבלה ואילך לא פסלה [אין פוסלת] מחשבה של פסולים, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? כמו שאמר רבא שאם עשה את העבודה מי שאינו ראוי — אינו יכול לפסול במחשבה.
The Gemara responds: This is what the mishna teaches us: That one who is unfit can disqualify the offering only during its slaughter, but from the rite of collection of the blood onward the intent of an unfit person does not disqualify the offering. What is the reason for this? It is like that which Rava says: Intent is effective to disqualify an offering only when expressed by one who is fit for the service in question.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מֵיתִיבִי חִישֵּׁב לִיתֵּן אֶת הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה לְמַטָּה לְמַעְלָה לְאַלְתַּר כָּשֵׁר (לְמָחָר פָּסוּל) חָזַר וְחִישֵּׁב

The Gemara raises an objection from a baraita: If one slaughtered an offering and had intent to place the blood that is to be placed above the red line below the red line, or to place the blood that is to be placed below the red line above the red line, and he had intent to do so immediately, i.e., on the same day, the offering remains fit. Therefore, if he subsequently had intent when performing the other rites
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חישב – כהן כשר.
ליתן את הניתנין כו׳ – ששחט או קיבל או הוליך על מנת לזרוק הזריקה שלא במקומו.
לאלתר כשר – אם חישב על מנת לזרוק שלא במקומו היום כשר ואי נמי זריקה פסולה היא ונמצא שעבד שאר העבודות על מנת לזרוק את הדם בפסול כשר הוא בזריקה הוגנת במקומו כדאמרינן במשנה כל הפסולין (לקמן לו.) אין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו ופסח וחטאת שלא לשמן.
חזר וחישב – בעבודה שניה על מנת לאוכלו חוץ למקומו פסול ואין חייבין כרת על אכילתו.
מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא: אם כששחט חישב ליתן את הניתנין למעלה למטה, או חישב ליתן את אלה שניתנים למטה למעלה, אם חישב לעשות זאת לאלתר כלומר, בזמן הראוי לזריקה — כשר, שעצם המחשבה לזרוק את הדם שלא במקום הראוי על גבי המזבח — אינה מחשבה הפוסלת (למחרפסול). ולפיכך, אם כשהמשיך בעבודות הקרבן חזר וחישב באחת מהן להקטיר את האימורים, או לאכול את בשר הקרבן,
The Gemara raises an objection from a baraita: If one slaughtered an offering and had intent to place the blood that is to be placed above the red line below the red line, or to place the blood that is to be placed below the red line above the red line, and he had intent to do so immediately, i.e., on the same day, the offering remains fit. Therefore, if he subsequently had intent when performing the other rites
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים כו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים כו: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י זבחים כו:, תוספות זבחים כו:, גליון הש"ס לרע"א זבחים כו:, פירוש הרב שטיינזלץ זבחים כו:, אסופת מאמרים זבחים כו:

Zevachim 26b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 26b, Rashi Zevachim 26b, Tosafot Zevachim 26b, Gilyon HaShas Zevachim 26b, Steinsaltz Commentary Zevachim 26b, Collected Articles Zevachim 26b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144