×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אבְּסֵירוּגִין.:
with alternating complete words and initials. The first words of each verse were written there, but the rest of the words in the verse were represented by initials. Therefore, this contribution of Queen Helene does not resolve the question of whether writing a scroll for a child is permitted.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בסירוגין – אם לא שכב אחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא ואת כי שטית ואחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא יתן ה׳ אותך ואחריו ראשי תיבות עד סוף המקרא ובאו המים ואחריו ראשי תיבות (אם שכב ואת כי שטית).
בסירוגין – הא דאמר בפרק שני דמגילה (מגילה יח:) אסור לכתוב אפילו אות אחת שלא מן הכתב כיון דכתיבי ראשי תיבות וראשי פסוקים ועוד שהיא פרשה קטנה שרי כדשרינן התם תפילין ומזוזות משום דמיגרס גריסן.
עמד נחשול כו׳. לא מפני שעשה עבירה כשהלך למצרים כדאמרינן בספרי לגור שם אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה ולכיבוש הארץ:
בסירוגין, כלומר: שראשי הפסוקים היו כתובים במילואם והמילים שלאחריהם עד סוף הפסוק היו כתובים בראשי תיבות. ואם כן אין מקום להוכיח מכאן לגבי מגילה לתינוק.
with alternating complete words and initials. The first words of each verse were written there, but the rest of the words in the verse were represented by initials. Therefore, this contribution of Queen Helene does not resolve the question of whether writing a scroll for a child is permitted.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) נִיקָנוֹר נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לְדַלְתוֹתָיו אָמְרוּ כְּשֶׁהָלַךְ נִיקָנוֹר לְהָבִיא דְּלָתוֹת מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם בַּחֲזִירָתוֹ עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל שֶׁבַּיָּם לְטַבְּעוֹ נָטְלוּ אַחַת מֵהֶן וֶהֱטִילוּהָ לַיָּם וַעֲדַיִין לָא נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ.

§ The mishna related: For Nicanor, miracles were performed to his doors. The Sages taught in the Tosefta: What miracles occurred for his doors? They said: When Nicanor went to bring copper doors for the eastern gate of the Temple from Alexandria in Egypt, famous for its craftsmanship, on his return voyage by ship, a storm arose in the sea and threatened to drown him. The ship’s passengers took one of the doors, which were exceedingly heavy, and cast it into the sea, fearing that the weight of the doors would sink the ship. And still the sea did not rest from its rage.
הערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נחשול
נחשולא(יומא ל״ח.) עמד נחשול שבים לטובעו אמר טיטוס כמדומה אני וכו׳. (גיטין נו:) ואף רבן גמליאל היה מהלך בספינה עמד עליו נחשול שבים לטובעו ויהי סער גדול בים תרגום והוה נחשול רבה בימא:
א. [שטארם.]
להביא דלתות – לשער המזרח של העזרה ושל נחושת היו.
נחשול – סערה.
והטילוה לים – להקל לספינה.
אלכסנדריא של מצרים – פי׳ דאע״ג דכתיב לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד כבר פירשו בסיפרי לגור שם אי אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה ולכבוש את הארץ. ומיהו תמיהא מלתא על מה סמכו העולם לגור בזמן הזה במצרים כגון הרמב״ם ז״ל וכמה גדולים אחרים. ויש אומרים שאותן עיירות כבר נתבלבלו ונחרבו ואלו עיירות אחרות הן שנתיישבו אחרי כן וה״ר אליעזר ממיץ תירץ שלא אסר הכתוב אלא להולך בדרך ההוא שמארץ ישראל והמדבר למצרים דהכי כתיב קרא לא תוסיפון לשוב בדרך הזה. והנכון יותר שאין האיסור ההוא אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם אבל בזמן הזה שנגזר עלינו להיות נדחים בכל קצוי הארץ כל חוצה לארץ אחד הוא ואין איסור אלא שלא לצאת מדעת מן הארץ לחוצה לארץ.
א במשנה מוזכר כי ניקנור נעשו נסים לדלתותיו. תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: מה נסים נעשו לדלתותיו? אמרו: כשהלך נקנור להביא דלתות נחושת עבור שער המזרח מאלכסנדריא של מצרים שהיתה מפורסמת באומניה, בחזירתו כשהביא את הדלתות באניה עמד עליו נחשול (סערה) שבים לטבעו, נטלו נוסעי הספינה אחת מן הדלתות שהיו כבדות ביותר וחשבו שבשל כובדה הרב תטבע הספינה והטילוה לים כדי להנצל, ועדיין לא נח הים מזעפו,
§ The mishna related: For Nicanor, miracles were performed to his doors. The Sages taught in the Tosefta: What miracles occurred for his doors? They said: When Nicanor went to bring copper doors for the eastern gate of the Temple from Alexandria in Egypt, famous for its craftsmanship, on his return voyage by ship, a storm arose in the sea and threatened to drown him. The ship’s passengers took one of the doors, which were exceedingly heavy, and cast it into the sea, fearing that the weight of the doors would sink the ship. And still the sea did not rest from its rage.
הערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בִּקְּשׁוּ לְהָטִיל אֶת חֲבֶרְתָּהּ עָמַד הוּא וּכְרָכָהּ אָמַר לָהֶם הֲטִילוּנִי עִמָּהּ מִיָּד נָח הַיָּם מִזַּעְפּוֹ וְהָיָה מִצְטַעֵר עַל חֲבֶרְתָּהּ כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִנְמֵלָהּ שֶׁל עַכּוֹ הָיְתָה מְבַצְבֶּצֶת וְיוֹצְאָה מִתַּחַת דּוֹפְנֵי הַסְּפִינָה וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּרִיָּה שֶׁבַּיָּם בְּלָעַתָּה וֶהֱקִיאַתָּה לַיַּבָּשָׁה.

They sought to cast the other door into the sea, at which point Nicanor stood and embraced it and said to them: Cast me into the sea with it. Immediately, the sea rested from its rage, and it was necessary to cast neither the door nor Nicanor into the sea. The ship continued its journey with one door and for the entire voyage, he regretted the fate of the other door that he allowed them to cast into the sea. When they arrived at the port of Akko and prepared to disembark, despite the fact that it was made of copper, the door that was thrown into the sea was poking out under the sides of the ship. And some say a sea creature swallowed it and spewed it onto the land.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נמל
נמלא(יומא לח.) כיון שהגיע לנמלה של עכו (א״ב פי׳ חוף כמו למין):
א. [האפען.]
וכרכה – חבקה.
לנמלה – פורט״ו מקום שהספינות נמשכות שם ליבשה.
בקשו להטיל את חברתה (הדלת האחרת) עמד הוא וכרכה כלומר חיבקה ונכרך בה, אמר להם: הטילוני עמה. מיד נח הים מזעפו והמשיכו לנסוע עם דלת אחת, והיה מצטער כל הדרך על חברתה שהניח לזרוק. כיון שהגיע לנמלה של עכו שבו ירדו, היתה הדלת מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה אף על פי ששל נחושת היתה. ויש אומרים בריה (חיה) שבים בלעתה, והקיאתה ליבשה.
They sought to cast the other door into the sea, at which point Nicanor stood and embraced it and said to them: Cast me into the sea with it. Immediately, the sea rested from its rage, and it was necessary to cast neither the door nor Nicanor into the sea. The ship continued its journey with one door and for the entire voyage, he regretted the fate of the other door that he allowed them to cast into the sea. When they arrived at the port of Akko and prepared to disembark, despite the fact that it was made of copper, the door that was thrown into the sea was poking out under the sides of the ship. And some say a sea creature swallowed it and spewed it onto the land.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְעָלֶיהָ אָמַר שְׁלֹמֹה {שיר השירים א׳:י״ז} קוֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים אַל תִּיקְרֵי בְּרוֹתִים אֶלָּא בְּרִית יָם לְפִיכָךְ כׇּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ נִשְׁתַּנּוּ לִהְיוֹת שֶׁל זָהָב חוּץ מִשַּׁעֲרֵי נִיקָנוֹר מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים וְיֵשׁ אוֹמְרִים מִפְּנֵי שֶׁנְּחוֹשְׁתָּן מוּצְהֶבֶת הָיְתָה ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר בנְחֹשֶׁת קְלוֹנִיתָא הָיְתָה וְהָיְתָה מְאִירָה כְּשֶׁל זָהָב.:

And with regard to this, Solomon said: “The beams of our houses are cedars, and our doors are cypresses [berotim]” (Song of Songs 1:17), and the Sages interpreted it homiletically: Do not read it as berotim but as berit yam, covenant of the sea, meaning that the door forged a covenant with the sea for the sea to deliver it to its place. Therefore, when the nation prospered and the people replaced the doors made of various metals, the doors in all the gates in the Temple were altered to become doors of gold except the doors in the Gates of Nicanor because miracles were performed to them. And some say it was because their copper was brightly-colored and high quality. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says it was refined [kelonita] copper, and it illuminated its surroundings like gold.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נחשת
נחשתא(יומא לח.) וי״א נחשת מצהבת רבי אליעזר בן יעקב אמר נחשת קלניתא:
ערך קלניתא
קלניתאב(יומא לח.) ר״א בן יעקב אמר נחשת קלניתא פירש״י מזוקקת ומין נחשת קלל:
א. [קופפער.]
ב. [פאלירט.]
רהיטנו – לשון דלת שהוא רץ ונועל רץ ופותח.
אלא ברית ים – כאילו כרתו ברית זו עם זו ויש אומרים בריית ים.
נשתנו – כשהעשירו.
קלניתא – מזוקקת וכן שם מין נחושת והוא נחושת קלל.
אל תקרי ברותים אלא ברית ים – כן גורס רש״י ז״ל. ופי׳ שעשו ברית זה עם זה. והגאונים ז״ל גורסי׳ אל תיקרי ברותי׳ אלא בִּרְיָתים.
והללו פתן מתעפשת יש שפירש דהא בזמן שלא היו עושין רצונו של מקום ולא היה נס בלחם הפנים להיותו חם ביום הלקחו. ואחרים פירשו דאפילו היה הנס קיים מה שהיה אפשר לעשות ולתקן בידי האדם לא היה הב״ה רוצה לתקנו בנס.
אל תקרי ברותים אלא ברית ים כו׳. עיין פרש״י ר״ל לפי׳ קמא ברית שכרתו זו עם זו בים ולפירוש שני בריית ים דהיינו בריה שבים שבלעה והקיעה וק״ל:
ועליה אמר שלמה: ״קרות בתינו ארזים רהיטנו ברותים״ (שיר השירים א, יז), ולמדו חכמים: אל תיקרי ״ברותים״ אלא ״ברית ים״ כלומר: אף הים נראה ככורת ברית עם דלת זו להשיבה למקומה. לפיכך, כל השערים שהיו במקדש נשתנו שמתחילה עשאום ממתכות אחרות ולבסוף כשהעשירו עשאום של זהב, חוץ משערי ניקנור מפני שנעשו בו נסים. ויש אומרים: מפני שנחושתן מוצהבת (בהירה ומשובחת) היתה. ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: נחשת קלוניתא [מזוקקת] היתה, והיתה מאירה כשל זהב.
And with regard to this, Solomon said: “The beams of our houses are cedars, and our doors are cypresses [berotim]” (Song of Songs 1:17), and the Sages interpreted it homiletically: Do not read it as berotim but as berit yam, covenant of the sea, meaning that the door forged a covenant with the sea for the sea to deliver it to its place. Therefore, when the nation prospered and the people replaced the doors made of various metals, the doors in all the gates in the Temple were altered to become doors of gold except the doors in the Gates of Nicanor because miracles were performed to them. And some say it was because their copper was brightly-colored and high quality. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says it was refined [kelonita] copper, and it illuminated its surroundings like gold.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: וְאֵלּוּ לִגְנַאי שֶׁל בֵּית גַּרְמוּ לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים שֶׁל בֵּית אַבְטִינָס לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטוֹרֶת.

MISHNA: Apropos the mention in the mishna of people who took action in the Temple and were mentioned favorably, the mishna lists those who took action in the Temple and were mentioned unfavorably. The craftsmen of the House of Garmu did not want to teach the secret of the preparation of the shewbread and sought to keep the secret within their family. The craftsmen of the House of Avtinas did not want to teach the secret of the preparation of the incense.
קישוריםר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואלו לגנאי בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים ולא היו יודעים לרדות פי׳ רדן בשולי המחתה [בתמיד פו] וכמו שאומרים [שבת קיז] יצא רדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה וכן בן אבטינס דברים פשוטין הן.
ב משנה אגב הזכרת אותם אנשים שעשו מעשים במקדש והזכירום לדורות לשבח, מונים את אלו שהיו במקדש והוזכרו לגנאי; האומנים של בית (משפחת) גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים שהשאירו את סוד עשייתו רק בתוך משפחתם שלהם, וכן של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת כיצד הוא נעשה.
MISHNA: Apropos the mention in the mishna of people who took action in the Temple and were mentioned favorably, the mishna lists those who took action in the Temple and were mentioned unfavorably. The craftsmen of the House of Garmu did not want to teach the secret of the preparation of the shewbread and sought to keep the secret within their family. The craftsmen of the House of Avtinas did not want to teach the secret of the preparation of the incense.
קישוריםר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הוּגְרַס בֶּן לֵוִי הָיָה יוֹדֵעַ פֶּרֶק בַּשִּׁיר וְלֹא רָצָה לְלַמֵּד בֶּן קַמְצָר לֹא רָצָה לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַכְּתָב עַל הָרִאשׁוֹנִים נֶאֱמַר {משלי י׳:ז׳} זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְעַל אֵלּוּ נֶאֱמַר {משלי י׳:ז׳} וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב.:

Also, Hugras ben Levi knew a chapter in the art of music, as will be explained, and he did not want to teach it to others. And the scribe ben Kamtzar did not want to teach a special act of writing. He was expert at writing all four letters of a four-letter name simultaneously. About the first ones, who were mentioned favorably, it is stated: “The memory of the righteous shall be for a blessing” (Proverbs 10:7); and about these who were concerned only for themselves it is stated: “But the name of the wicked shall rot” (Proverbs 10:7).
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בן קצמר
בן קצמראלא רצה ללמד על מעשה הכתב (יומא לח.) פירוש בין ה׳ אצבעותיו היה נוטל ארבעה קולמוסין והיה כותב השם בבת אחת שאסור לספר משעה שמתחיל השם עד שגומרו:
א. [נאהמע איינער קאליגראפע.]
מתני׳ בן לוי – כלומר מן הלוים.
פרק – הכרעת קול נעימה.
על מעשה הכתב – קושר ד׳ קולמוסין בד׳ אצבעותיו וכותב שם בן ארבע אותיות כאחד.
על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה ועל בן קמצר וחיביריו נאמר ושם רשעים ירקב – פירוש: יש לומר שגם מתני׳ אף על גב דתני׳ ואילו לגנאי כי תני בסיפא על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה ועל אילו נאמר שם רשעים ירקב. הראשונים קורא לבית גרמו ובית אבטינס והוגרס שאף על פי שאמר ואילו לגנאי מפני שכך סברו חכמים כי מפני גאותם היו עושים אבל כששמעו תשובתם אמרו עליהם זכר צדיק לברכה ועל אילו נאמר ושם רשעים ירקב אומר על בן קמצר וחבריו.
כל שהצבור רואין באחד שנמנע מללמד לראוים לכך דבר שיש קידוש השם בידיעתו יכולים לסלקו מאותה אומנות המסורה להם מאצלם ולמנות אחר תחתיו בלא שום סיבה אחרת ומ״מ כל שכוונתו לשמים יהא בטוח ברחמי השם ואל יתיירא שיהא אדם יכול לקפחו ממה שנגזר לו מלמעלה ועל כל פנים יהא כל אדם נזהר במלאכתו שלא להכניס עצמו בחשד הבריות אף במה שיודע בעצמו שהוא נקי בו ודברים אלו כולם אתה למד מבית גרמו ומבית אבטינס אמרו עליהם על בית גרמו שהיו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד ושלחו חכמים לאלכסנדריה של מצרים לאומנין אחרים והעבירו את של בית גרמו שלא ירויחו שכרם שהיו נוטלין מתרומת הלשכה והיו אותם האומנים יודעים לאפות כמותם אבל לא היו יודעים לרדות כמותם ר״ל דבוק הלחם עם דופני התנור מפני שאותם אומנים שהביאו היו מסיקין מבפנים ואופין מבחוץ מפני שהלחם היה עשוי כמין דפוס תיבה פרוצה והיתה רדייתו מבפנים קשה ואין יכולין לדבקו כראוי שלא ישחת הדפוס והיו אופין מבחוץ על גב התנור ושל בית גרמו היו מסיקין ואופין מבפנים וי״ג מסיקין מבחוץ ואופין מבפנים כלומר כדי שיהיו יכולין לרדות בידים ולא מנעם חום גדול שבתנור וכששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב״ה לכבודו ברא שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו׳ יחזרו בית גרמו למקומם שלחו להם חכמים ולא רצו לבוא כפלו להם שכרם מתרומת הלשכה ובאו אמרו להם מה ראיתם שלא ללמד אמרו להם יודעים היו בית אבא שבית המקדש עתיד ליחרב שמא ילמד אדם שאינו הגון וילך ויעבוד ע״ז בכך וכן היה הענין בבית אבטינס שהביאו אומנין מאלכנסדריא והיו יודעים לפטם כמותם ר״ל כתישת הסמנים והרכבתם אבל לא להעלות עשן כמותם והחזירום וכפלו להם שכרם מכאן אמרו בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך כלומר כל שכונתך לשמים אל תדאג שמא פלוני יקחך כך וכך ויעביר את כבודך אלא על כרחם יהו קורין אותך לבא ולישב במקומך ומשלך יתנו לך כלומר ממה שקצוב לך מן השמים ואין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא ומתוך כך חזרו ואמרו שלא לספר בגנותם והוא שאמרו אמ׳ ר׳ יוחנן בן נורי פעם אחת מצאתי זקן אחד ומגילת סתרים בידו אמרתי לו מאין אתה אמר לי מבית אבטינס ומה בידך מגלת סמנין הראה לי אמר לי כל זמן שהיו אבותיי קיימים לא היו מוסרין אותו לשום אדם עכשיו הרי הוא לך לך והזהר בה וכשהרצתי הדברים לפני ר׳ יהושע אמר לי מעתה אסור לספר בגנותם וכן שמצאו קצתם אחר חורבן בטוחים ברחמי השם לשוב בית המקדש על מכונו והוא שאמר אחד מהם פעם אחת יצאתי עם אחד מבניהם ללקט עשבים ראיתיו ששחק ובכה אמ׳ לו מפני מה בכית אמ׳ לי מעלה עשן ראיתי כנגדי וזכרתי כבוד אבותי ומפני מה שחקת א״ל שעתיד הקב״ה להחזירו לנו וכל שכן שהוזכרו לשבח במה שהיו מוציאים עצמם מן החשד אלו שלא נמצא פת נקיה ביד בניהם ואלו שלא יצאה כלה מבושמת מבתיהם כמו שביארנו במשנה ואעפ״כ נענשו בו על שהיה בהם סרך התכבדות על הענין דרך הערה אמרו פעם אחת מצאתי מבני בניהם של בית אבטינס אמרתי לו אבותיך רצו למעט בכבוד שמים ולהרבות כבוד עצמם עכשיו נתמעט כבודם וכבוד שמים במקומו עומד:
לא רצו ללמד על מעשה הכתב – פרש״י ז״ל שהיה קושר ארבע קולמוסין בד׳ אצבעותיו והיה כותב שם של יו״ד ה״א וא״ו ה״א ביחד.
וכן הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר כאשר יבואר ולא רצה ללמד לאחרים, והלבלר בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב שהיה בקי בכתיבת שם בן ארבע אותיות בארבע אצבעותיו בשעה אחת. על הראשונים שהוזכרו לשבח נאמר: ״זכר צדיק לברכה״ (משלי י, ז) ועל אלו שדאגו רק לעצמם נאמר: ״ושם רשעים ירקב״ (משלי י, ז).
Also, Hugras ben Levi knew a chapter in the art of music, as will be explained, and he did not want to teach it to others. And the scribe ben Kamtzar did not want to teach a special act of writing. He was expert at writing all four letters of a four-letter name simultaneously. About the first ones, who were mentioned favorably, it is stated: “The memory of the righteous shall be for a blessing” (Proverbs 10:7); and about these who were concerned only for themselves it is stated: “But the name of the wicked shall rot” (Proverbs 10:7).
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בֵּית גַּרְמוּ הָיוּ בְּקִיאִין בְּמַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים וְלֹא רָצוּ לְלַמֵּד שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְהֵבִיאוּ אוּמָּנִין מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וְהָיוּ יוֹדְעִין לֶאֱפוֹת כְּמוֹתָן וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין לִרְדּוֹת כְּמוֹתָן שֶׁהַלָּלוּ מַסִּיקִין מִבַּחוּץ וְאוֹפִין מִבַּחוּץ וְהַלָּלוּ מַסִּיקִין מִבִּפְנִים וְאוֹפִין מִבִּפְנִים הַלָּלוּ פִּיתָּן מִתְעַפְּשַׁתְּ וְהַלָּלוּ אֵין פִּיתָּן מִתְעַפֶּשֶׁת.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: The craftsmen of the House of Garmu were expert in the preparation of the shewbread, and they did not want to teach others the secret of its production. The Sages dismissed them and sent for and brought craftsmen from Alexandria in Egypt, a large city with many experts. And those craftsmen knew how to bake like the members of the House of Garmu did, but they did not know how to remove the bread from the oven like they did. The shewbread was baked in a complex shape, and it was difficult to place it in the oven and remove it without breaking it. The difference was that these Alexandrians light the fire outside the oven and bake it outside the oven; and these members of the House of Garmu light the fire inside the oven and bake it inside. In the case of these Alexandrians, their bread becomes moldy over the course of the week, and in the case of these members of the House of Garmu, their bread does not become moldy.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ לרדות – מן התנור.
שהללו – שבאו מן אלכסנדריא לפי שלא יודעים לרדות מן התנור שלא יהא נשבר לפי שהוא עשוי כמין תיבה פרוצה כמין ספינה היו יראים לדבקם מבפנים לתנור ואופין אותן מבחוץ.
והללו פתן מתעפשת. ואע״פ שהיה הלחם חם כיום הלקחו מ״מ מה שאפשר בידי אדם לא היה הקב״ה רוצה לתקן:
מתעפשת כו׳. גם שבנס היה הלחם חם כיום הלקחו כמ״ש פ״ק מ״מ לא היו סומכין על הנס דכה״ג לא היו סומכין על נס שלא אירע קרי לכ״ג ביום הכפורים כמפורש לעיל:
ג גמרא תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד לאחרים את סוד עשייתו. פיטרום, ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים שהיתה עיר גדולה ובה מומחים רבים. והיו יודעין אותן אומנים לאפות כמותן כבית גרמו ולא ידעו לרדות את הלחם כמותן כי ללחם הפנים היתה צורה מורכבת מאד, וחששו להכניסו לתוך התנור ולהוציאו משם, שלא ישבר. שהללו בני אלכסנדריא היו מסיקין את האש בתנור מבחוץ ואופין מבחוץ, והללו בני בית גרמו היו מסיקין מבפנים ואופין מבפנים. הללו מאלכסנדריא היתה פיתן של לחם הפנים מתעפשת במשך השבוע, והללו בית גרמו אין פיתן מתעפשת.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: The craftsmen of the House of Garmu were expert in the preparation of the shewbread, and they did not want to teach others the secret of its production. The Sages dismissed them and sent for and brought craftsmen from Alexandria in Egypt, a large city with many experts. And those craftsmen knew how to bake like the members of the House of Garmu did, but they did not know how to remove the bread from the oven like they did. The shewbread was baked in a complex shape, and it was difficult to place it in the oven and remove it without breaking it. The difference was that these Alexandrians light the fire outside the oven and bake it outside the oven; and these members of the House of Garmu light the fire inside the oven and bake it inside. In the case of these Alexandrians, their bread becomes moldy over the course of the week, and in the case of these members of the House of Garmu, their bread does not become moldy.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) כְּשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר אָמְרוּ כֹּל מַה שֶּׁבָּרָא הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְבוֹדוֹ בְּרָאוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו מ״ג:ז׳} כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו וְחָזְרוּ בֵּית גַּרְמוּ לִמְקוֹמָן שָׁלְחוּ לָהֶם חֲכָמִים וְלֹא בָּאוּ כָּפְלוּ לָהֶם שְׂכָרָן וּבָאוּ בְּכׇל יוֹם הָיוּ נוֹטְלִין שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה וְהַיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּכׇל יוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה וְהַיּוֹם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה.

When the Sages heard of the matter that the bread of the imported craftsmen was of lower quality than before, they said: Whatever the Holy One, Blessed be He, created, He created in His honor, as it is stated: “Everyone who is called by My name, I have created for My glory” (Isaiah 43:7). In deference to God, the Sages should diminish their honor for the greater glory of God and let the House of Garmu return to their original station. The Sages sent for them to reassume their previous position, and they did not come. They doubled their wages and they came. Each day until then they would take wages of twelve maneh, and today they take wages of twenty-four maneh. Rabbi Yehuda says: Each day they took twenty-four maneh, and today they take forty-eight.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כפלו להם שכרם – מתרומת הלשכה: ועל דבר זה מזכירים אותם לשבח שמעולם כו׳.
לכבודו בראו שנאמר כו׳. וכיון דכבוד שמים הוא שלא יתעפש הפת חזרו בית גרמו למקומן וכדלקמן במקומך יושיבוך וכו׳:
כששמעו חכמים בדבר שפת זו שעושין האומנים כעת איננה משובחת כפי שהיתה, אמרו: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא — לכבודו בראו, שנאמר: ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו״ (ישעיה מג, ז) וכיון שהוא כבוד שמים, ראוי לחכמים למחול על כבודם. וחזרו בית גרמו למקומן. שלחו להם חכמים שיחזרו לעבודתן — ולא באו. כפלו להם שכרן ובאו. בכל יום עד אז היו נוטלין שכרם שנים עשר מנה, והיום והלאה עשרים וארבעה מנה היה שכרם. ר׳ יהודה אומר: בכל יום עשרים וארבעה מנה נטלו, והיום ארבעים ושמונה.
When the Sages heard of the matter that the bread of the imported craftsmen was of lower quality than before, they said: Whatever the Holy One, Blessed be He, created, He created in His honor, as it is stated: “Everyone who is called by My name, I have created for My glory” (Isaiah 43:7). In deference to God, the Sages should diminish their honor for the greater glory of God and let the House of Garmu return to their original station. The Sages sent for them to reassume their previous position, and they did not come. They doubled their wages and they came. Each day until then they would take wages of twelve maneh, and today they take wages of twenty-four maneh. Rabbi Yehuda says: Each day they took twenty-four maneh, and today they take forty-eight.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים מָה רְאִיתֶם שֶׁלֹּא לְלַמֵּד אָמְרוּ לָהֶם יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁל בֵּית אַבָּא שֶׁבַּיִת זֶה עָתִיד לֵיחָרֵב שֶׁמָּא יִלְמוֹד אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְהוּגָּן וְיֵלֵךְ וְיַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה1 בְּכָךְ וְעַל דָּבָר זֶה מַזְכִּירִין אוֹתָן לְשֶׁבַח מֵעוֹלָם לֹא נִמְצֵאת פַּת נְקִיָּה בְּיַד בְּנֵיהֶם שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מִמַּעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים זֶה נִיזּוֹנִין לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר {במדבר ל״ב:כ״ב} וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה׳ וּמִיִּשְׂרָאֵל.:

The Sages said to them: What did you see that led you not to teach others this craft? They said: The members of our father’s house knew that this house, the Temple, is destined to be destroyed, and they were concerned lest an unworthy man learn our skill of baking and go and engage in idol worship with that skill. Therefore, they attempted to prevent this skill from spreading beyond their family. The Gemara comments: And for this matter they are mentioned favorably: Never was refined bread of fine flour found in the hands of their descendants, so that people would not say that they are sustained from that technique of preparing the shewbread. They ate only bread made of coarse flour mixed with bran, to fulfill that which is stated: “And you shall be clear before the Lord and before Israel” (Numbers 32:22). Not only must one’s behavior be beyond reproach, he should also make certain to be beyond suspicion.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא ללמד כו׳. ר״ל דאין זה אלא כדי להרבות שכרכם וכבודכם להושיבכם במקומכם והשיבו דאינו כן אלא דכוונתנו לכבוד שמים דיודעין היו כו׳ ושמא ילמוד כו׳. ואמר
וע״ז מזכירין אותו לשבח כו׳. מחובר למטה שמעולם לא נמצאת כו׳ כפרש״י אבל הא שלא רצו ללמד ונתנו טעם לדבריהם משום דשמא ילמוד אדם שאינו הגון כו׳ בזה לא הזכירו אותן לשבח דלא האמינו חכמים להם אלא דכוונתם להרבות שכרם וכבודם כדלקמן וק״ל:
אמרו להם חכמים: מה ראיתם שלא ללמד לאחרים מלאכה זו? אמרו להם: יודעין היו של בית אבא שבית זה (המקדש) עתיד ליחרב, ושמא ילמוד אדם שאינו מהוגן עבודת אפיה שבידינו וילך ויעבוד עבודה זרה בכך במעשה משובח זה, ולכן לא רצו ללמד אלא בתוך משפחתם. ומעירים, ועל כל פנים ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח כי מעולם לא נמצאת פת נקיה של סולת ביד בניהם, שלא יאמרו הבריות ממעשה לחם הפנים זה הם ניזונין, אלא היו אוכלים רק פת קיבר, המעורבת בסובין, לקיים מה שנאמר: ״והייתם נקים מה׳ ומישראל״ (במדבר לב, כב). שראוי שלא רק שיהיו מעשי האדם נקיים באמת, אלא מוטל עליו אף לדאוג שהדבר ייראה ולא יבואו לחושדו.
The Sages said to them: What did you see that led you not to teach others this craft? They said: The members of our father’s house knew that this house, the Temple, is destined to be destroyed, and they were concerned lest an unworthy man learn our skill of baking and go and engage in idol worship with that skill. Therefore, they attempted to prevent this skill from spreading beyond their family. The Gemara comments: And for this matter they are mentioned favorably: Never was refined bread of fine flour found in the hands of their descendants, so that people would not say that they are sustained from that technique of preparing the shewbread. They ate only bread made of coarse flour mixed with bran, to fulfill that which is stated: “And you shall be clear before the Lord and before Israel” (Numbers 32:22). Not only must one’s behavior be beyond reproach, he should also make certain to be beyond suspicion.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) שֶׁל בֵּית אַבְטִינָס לֹא רָצוּ לְלַמֵּד עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטוֹרֶת.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בֵּית אַבְטִינָס הָיוּ בְּקִיאִין בְּמַעֲשֵׂה הַקְּטוֹרֶת וְלֹא רָצוּ לְלַמֵּד שָׁלְחוּ חֲכָמִים וְהֵבִיאוּ אוּמָּנִין מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וְהָיוּ יוֹדְעִין לְפַטֵּם כְּמוֹתָם וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין לְהַעֲלוֹת עָשָׁן כְּמוֹתָן שֶׁל הַלָּלוּ מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה כְּמַקֵּל שֶׁל הַלָּלוּ מַפְצִיעַ לְכָאן וּלְכָאן.

§ Similarly, the mishna related: The craftsmen of the House of Avtinas did not want to teach about the secret of the preparation of the incense, at which they were particularly adept. The Sages taught in a baraita: The members of the House of Avtinas were expert in the technique of preparing the incense, and they did not want to teach others. The Sages dismissed them and sent for and brought craftsmen from Alexandria in Egypt. And the Alexandrian craftsmen knew how to blend the spices like they did, but they did not know how to cause the smoke to rise like the House of Avtinas did. The smoke of the incense blended by these members of the House of Avtinas rises in a column like a stick; the smoke of the incense blended by these Alexandrians branched out to here and to there and did not rise in a straight line.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך פצע
פצעא(יומא כט.) תימור של חמה מפצע לכאן ולכאן מה איילה זו קרניה מפוצלות לכאן ולכאן כך שחר מפצע לכאן ולכאן (יומא לח.) לא היו יודעין להעלות עשן כמותן שהללו מתמר ועולה כמקל והללו מפצע לכאן ולכאן פירוש מפצע כמו מפצל:
א. [הין אונד הער בעוועגען.]
לפטם – לכתוש הסמנין ולערבם יפה כמו שנאמר (שמות ל) ממולח.
להעלות עשן – שלא היו מכירין בעשב שהוא מעלה את העשן זוקף ומתמר כמקל.
בפרש״י בד״ה להעלות עשן שלא היו מכירין בעשב כו׳ כצ״ל:
ד כיוצא בזה שנינו במשנה: של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת שהיו בקיאים בעשייתה. תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ולא רצו ללמד לאחרים, פיטרום ולאחר מכן שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים. והיו יודעין אומני אלכסנדריא לפטם (לערב) סממני קטורת כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן. של הללו, של בית אבטינס, היה העשן מתמר ועולה כמקל, של הללו של אלכסנדריא היה מפציע (מתפצל) לכאן ולכאן ולא עלה יפה.
§ Similarly, the mishna related: The craftsmen of the House of Avtinas did not want to teach about the secret of the preparation of the incense, at which they were particularly adept. The Sages taught in a baraita: The members of the House of Avtinas were expert in the technique of preparing the incense, and they did not want to teach others. The Sages dismissed them and sent for and brought craftsmen from Alexandria in Egypt. And the Alexandrian craftsmen knew how to blend the spices like they did, but they did not know how to cause the smoke to rise like the House of Avtinas did. The smoke of the incense blended by these members of the House of Avtinas rises in a column like a stick; the smoke of the incense blended by these Alexandrians branched out to here and to there and did not rise in a straight line.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר אָמְרוּ כֹּל מַה שֶׁבָּרָא הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְבוֹדוֹ בְּרָאוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ט״ז:ד׳} כֹּל פָּעַל ה׳ לַמַּעֲנֵהוּ וְחָזְרוּ בֵּית אַבְטִינָס לִמְקוֹמָן שָׁלְחוּ לָהֶם חֲכָמִים וְלֹא בָּאוּ כָּפְלוּ לָהֶם שְׂכָרָן וּבָאוּ בְּכׇל יוֹם הָיוּ נוֹטְלִין שְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה וְהַיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּכׇל יוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה וְהַיּוֹם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה.

When the Sages heard of the matter, they said: Whatever the Holy One, Blessed be He, created, He created in His honor, as it is stated: “God made everything for His sake” (Proverbs 16:4), and they let the House of Avtinas return to their original station. The Sages sent for the members of the House of Avtinas to reassume their previous position, and they did not come. They doubled their wages and they came. Each day until then they would take wages of twelve maneh, and today they take wages of twenty-four maneh. Rabbi Yehuda says: Each day they took twenty-four maneh, and today they take forty-eight.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל פעל י״י למענהו – פירוש: פעל י״י ונתן חכמה לזה יתר מזה למענהו כדי שלא יהיה המלאכה אלא במי שחפץ.
ערך פעל
פעלא(יומא לח.) כל פעל ה׳ למענהו פי׳ פעל ה׳ ונתן חכמה לזה יותר מזה למענהו כדי שלא תהא המלאכ׳ אלא במי שהוא חפץ פי׳ זה של ר׳ חננאל ז״ל. פועל בכניסתו אוכל משלו כבר פירשנו בערך כנס פ״א בכניסתו אוכל משלו משנכנס בבתר במלאכ׳ ברשותו הוא ויכול לאחר מלבא במלאכתו ביצאתו משל בעל הבית כלומר ברשות בעל הבית הוא ויכול להחשיכו כמו שרוצה. תזרח תשמש יאספון החיות והדר יצא אדם לפעלו אלמא דיכול להתאחר עד זריחת השמש ולעבודתו עדי ערב עד שתחשך. (בבא מציעא סח:) אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה פי׳ כגון חייט שתופר כל בגד בכסף ועת שאין בידו מלאכה לעשות אלא יושב ובטל כופר בגד בב׳ שלישי כסף נותן לו ב׳ שלישי כסף בשכרו וחלקו בריוח (בבא מציעא לא) נותן לו שכרו כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה פי׳ כגון אדם שהוא כתף וסבל שמלאכתו בצער אם יאמר לו אדם מה אתן לך שתתבטל ממלאכתך ושב עמי אינו מבקש ממנו אלא שכר מועט בעבור שמלתכתו כבדה אבל מי שמלאכתו בנחת כגון צורף וסופר מבקש יותר אם יתבטל:
א. [מאכען ווירקען.]
שנאמר כל פעל ה׳ למענהו. הכא לא מייתי קרא דלכבודי בראתיו שאין כל כך גנאי אם היה מפצע ואין זה אלא יתרת בעלמא דבעינן משום דכתיב כל פעל וגו׳:
ה״ג בספרים ישנים ובכמה ספרים ומה ראית והזכרת מעלה1 העשן כנגדו. פי׳ אותו עשב שמעלה עשן כנגדו ואינו מפצע לכאן ולכאן אלא מתמר ועולה כמקל ראיתי שלא היה שום אדם מכיר אלא הם אבל עשב אחר ששמו מעלה עשן היו מכירין אנשי אלכסנדריא שאם חיסר בקטורת חייב מיתה דלספרים שמוגה בהם מעלה עשן כנגדי אין הלשון מכוון דהוה ליה למימר ראיתי או מעלה עשן אצלי מיהו יש ספרים שכתוב בם במסכת שקלים (פרק ה) מעלה עשן עומד לנגדי ובתוספתא (דיומא פ״ב) כתוב ראיתי כנגדי מיהו אותם ספרים דגרסי גירסא ראשונה יש לפרש כדפרישית ויש תוספתא שנאמר בה מעלה עשן לנגדי ולא כתוב בה לא עומד ולא ראיתי ודומה שהגיהו עומד או ראיתי לתקן הלשון וכדפרישית עיקר. ה״ר אלחנן:
1. צ״ל תמרו.
כל פעל ה׳ למענהו כו׳. הכא מייתי קרא אחרינא ונראה לפי ענינא דלעיל בלחם הפנים שבית גרמו בעצמם ידעו לרדות ושלא תתעפש ע״י מעשיהם מייתי קרא כל הנקרא בשמי דהיינו האדם הנקרא בשם ה׳ שנברא בצלם אלהים וההוא קרא לא שייך הכא גבי קטורת שבית אבטינס לא ידעו לעשות כלום אלא ע״י העשב מעלה עשן ושייך לאתויי האי קרא כל פעל ה׳ למענהו דההוא עשב לתכלית זה נברא להעלות עשן הקטורת לשמים:
וכששמעו חכמים בדבר שעכשיו אין מעשהו יפה כמקודם, אמרו: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו בראו, שנאמר: ״כל פעל ה׳ למענהו״ (משלי טז, ד) וחזרו בית אבטינס למקומן (לביתם). שלחו להם חכמים לבית אבטינס שיחזרו ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו. בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה והיום עשרים וארבעה. ר׳ יהודה אומר: בכל יום היו נטלים בשכרם עשרים וארבעה מנה והיום ארבעים ושמונה.
When the Sages heard of the matter, they said: Whatever the Holy One, Blessed be He, created, He created in His honor, as it is stated: “God made everything for His sake” (Proverbs 16:4), and they let the House of Avtinas return to their original station. The Sages sent for the members of the House of Avtinas to reassume their previous position, and they did not come. They doubled their wages and they came. Each day until then they would take wages of twelve maneh, and today they take wages of twenty-four maneh. Rabbi Yehuda says: Each day they took twenty-four maneh, and today they take forty-eight.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים מָה רְאִיתֶם שֶׁלֹּא לְלַמֵּד אָמְרוּ יוֹדְעִין הָיוּ שֶׁל בֵּית אַבָּא שֶׁבַּיִת זֶה עָתִיד לֵיחָרֵב אָמְרוּ שֶׁמָּא יִלְמוֹד אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְהוּגָּן וְיֵלֵךְ וְיַעֲבוֹד עֲבוֹדָה זָרָה1 בְּכָךְ וְעַל דָּבָר זֶה מַזְכִּירִין אוֹתָן לְשֶׁבַח מֵעוֹלָם לֹא יָצָאת כַּלָּה מְבוּשֶּׂמֶת מִבָּתֵּיהֶן וּכְשֶׁנּוֹשְׂאִין אִשָּׁה מִמָּקוֹם אַחֵר מַתְנִין עִמָּהּ שֶׁלֹּא תִּתְבַּסֵּם שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מִמַּעֲשֵׂה הַקְּטוֹרֶת מִתְבַּסְּמִין לְקַיֵּים מַה שנא׳שֶּׁנֶּאֱמַר וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה׳ וּמִיִּשְׂרָאֵל.

The Sages said to them: What did you see that led you not to teach others this craft? They said: The members of our father’s house knew that this house, the Temple, is destined to be destroyed, and they were concerned lest an unworthy man learn our skill of preparing incense and go and engage in idol worship with that skill. Therefore, they attempted to prevent this skill from spreading beyond their family. The Gemara comments: And for this matter they are mentioned favorably: Never did a perfumed bride emerge from their homes. And when they marry a woman from a different place, they stipulate with her that she will not perfume herself, so that cynics would not say that it is with the work of the incense that they perfume themselves, to fulfill that which is stated: “And you shall be clear before the Lord and before Israel” (Numbers 32:22).
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרו להם חכמים: מה ראיתם שלא ללמד? אמרו: יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב לבסוף, אמרו: שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודה זרה בכך. ומכל מקום ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח — מעולם לא יצאת כלה מבושמת בבשמים מבתיהן, וגם וכשנושאין אשה ממקום אחר ממשפחה אחרת מתנין עמה שלא תתבסם, שלא יאמרו המעליזים: ממעשי הקטורת מתבסמין, לקיים מה שנאמר: ״והייתם נקים מה׳ ומישראל״ (במדבר לב, כ).
The Sages said to them: What did you see that led you not to teach others this craft? They said: The members of our father’s house knew that this house, the Temple, is destined to be destroyed, and they were concerned lest an unworthy man learn our skill of preparing incense and go and engage in idol worship with that skill. Therefore, they attempted to prevent this skill from spreading beyond their family. The Gemara comments: And for this matter they are mentioned favorably: Never did a perfumed bride emerge from their homes. And when they marry a woman from a different place, they stipulate with her that she will not perfume herself, so that cynics would not say that it is with the work of the incense that they perfume themselves, to fulfill that which is stated: “And you shall be clear before the Lord and before Israel” (Numbers 32:22).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תַּנְיָא אָמַר ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָאתִי אֶחָד מִבְּנֵי בְנֵיהֶם אָמַרְתִּי לוֹ אֲבוֹתֶיךָ בִּקְּשׁוּ לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָן וְרָצוּ לְמַעֵט כְּבוֹד הַמָּקוֹם עַכְשָׁיו כְּבוֹד מָקוֹם בִּמְקוֹמוֹ וּמִיעֵט כְּבוֹדָם.

It was taught in a baraita that Rabbi Yishmael said: One time I was walking along the road and I found one of the descendants of the House of Avtinas. I said to him: Your fathers sought to enhance their honor and sought to diminish God’s honor by not revealing their secret to others. Now, although the Temple was destroyed, the honor of God remains as it was, and He diminished their honor, as their significance stemmed from their Temple service.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיעט כבודם – בחורבן ביתו.
להרבות כבודן כי׳. היינו שבקשו שכר יותר מהראוי כדי להרבות כבודן ובזה רצו למעט כבוד המקום דהיינו שמעטו ע״י שכרן הרב את שקלי תרומת הלשכה ועכשיו שנחרב הבית כבוד המקום במקומו כמ״ש מלא כל הארץ כבודו אבל כבודכם מיעט:
תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ ישמעאל: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אחד מבני בניהם של משפחת אבטינס, אמרתי לו: אבותיך בקשו להרבות כבודן ורצו למעט כבוד המקום שלא גילו הסוד לאחרים, עכשיו כבוד מקום במקומו אף שחרב הבית, ומיעט כבודם של בני משפחתך, שלא היה כבודן אלא מתוך היותם עובדים בבית המקדש.
It was taught in a baraita that Rabbi Yishmael said: One time I was walking along the road and I found one of the descendants of the House of Avtinas. I said to him: Your fathers sought to enhance their honor and sought to diminish God’s honor by not revealing their secret to others. Now, although the Temple was destroyed, the honor of God remains as it was, and He diminished their honor, as their significance stemmed from their Temple service.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר ר׳רַבִּי עֲקִיבָא (פַּעַם אַחַת) סָח לִי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן לוֹגָא פַּעַם אַחַת יָצָאתִי אֲנִי וְאֶחָד מִבְּנֵי בְנֵיהֶם לַשָּׂדֶה לְלַקֵּט עֲשָׂבִים וְרָאִיתִי (שֶׁשָּׂחַק וּבָכָה) אָמַרְתִּי לוֹ מִפְּנֵי מָה בָּכִיתָ אָמַר לִי כְּבוֹד אֲבוֹתַי נִזְכַּרְתִּי וּמִפְּנֵי מָה שָׂחַקְתְּ אָמַר לִי שֶׁעָתִיד הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחְזִירָהּ לָנוּ וּמִפְּנֵי מָה נִזְכַּרְתָּ אָמַר לִי מַעֲלֶה עָשָׁן כְּנֶגְדִּי הַרְאֵהוּ לִי אָמַר לִי שְׁבוּעָה הִיא בְּיָדֵינוּ שֶׁאֵין מַרְאִין אוֹתוֹ לְכׇל אָדָם.

Rabbi Akiva said: One time Rabbi Yishmael ben Loga related to me: One time I and one of the descendants of the House of Avtinas went out to the field to collect herbs, and I saw that he laughed and he cried. I said to him: Why did you cry? He said to me: I was reminded of the honor of my forefathers, how important they were in the Temple. I said to him: And why did you laugh? He said to me: The Holy One, Blessed be He, is going to restore it to us in the future and we will be honored again. I said to him: And why are you reminded of this now? He said to me: The smoke-raising herb is before me, here in the field, reminding me of the past. I said to him: Show it to me; which one is it? He said to me: We are bound by oath not to show it to any person other than the members of our family.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעלה עשן. הסם שנותן בקטורת מעלה עשנה כמקל שאינה מפצעת לכאן ולכאן. וכיון שהגיד ר׳ יוחנן בן נורי מה שא״ל אותו זקן שהיה מבית אבטינס. א״ר עקיבא כיון שכוונתם לש״ש היתה אסורה לספר בגנותן וכן אמר בן עזאי בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך.
ערך עשן
עשןאמעשנין עד ראש השנה פי׳ בערך זבל (ביצה כג.) לעולם לעשן מידי דהוה אבישרא אגומרי פי׳ לעשן פירות שהוא מכשירי אוכל נפש. פ״א להניח בשמים על גחלים לעשן שום דבר שיהא לו ריח טוב אסור מפני שמכבה גחלים בשעה שנותן בשמים עליהם ונימא מותר מפני שמבעיר. דהבערה בי״ט שרי. על גבי חרש מותר פי׳ שליבן לבינה ונתן עליה בשמים מותר דאינה מכבה כלל (יומא לח.) מעלה עשן ראיתי כנגדי פי׳ הסם שנותנין בקטורת ומעלה עשנה כמקל שאינה מפצעת לכאן ולכאן (יבמות קטו) עישנו עלינו בית עישנו עלינו מערה פי׳ אנשי חיל כשהולכין לכבוש עיר ורואין מערות ומדמין שיש שם בני אדם ומתיראין ליכנס שמא כלי זיין בידם והורגין אותם מה עושים מציתין בהן את האור על פתח המערות שתמלא מערה עשן ואם יוצאין אליהן מוטב ואם לאו נחנקין ופעמים יש חורין במערה ונמלטין מהן (חולין נח) אחוזת דם והמעושנת (מנחות פו) אין מביאין לא מתוק ולא מבושל ולא מעושן:
א. [רייכערן.]
מעלה עשן – עשב שהוא מעלה עשן ראיתי כנגדי.
אמר ר׳ עקיבא: פעם אחת סח לי ר׳ ישמעאל בן לוגא: פעם אחת יצאתי אני ואחד מבני בניהם של בית אבטינס לשדה ללקט עשבים, וראיתי ששחק ובכה. אמרתי לו: מפני מה בכית? אמר לי: כבוד אבותי נזכרתי כמה היו חשובין במקדש. אמרתי לו ומפני מה שחקת? אמר לי: שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזירה לנו, ושוב נהיה בכבודנו. אמרתי לו: ומפני מה נזכרת עכשיו בדבר זה? אמר לי: מעלה עשן כנגדי, שהעשב הקרוי ״מעלה עשן״ מצוי כאן כנגדי, ובשלו נזכרתי. אמרתי לו: הראהו לי, איזהו? אמר לי: שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם אלא לבני משפחה בלבד.
Rabbi Akiva said: One time Rabbi Yishmael ben Loga related to me: One time I and one of the descendants of the House of Avtinas went out to the field to collect herbs, and I saw that he laughed and he cried. I said to him: Why did you cry? He said to me: I was reminded of the honor of my forefathers, how important they were in the Temple. I said to him: And why did you laugh? He said to me: The Holy One, Blessed be He, is going to restore it to us in the future and we will be honored again. I said to him: And why are you reminded of this now? He said to me: The smoke-raising herb is before me, here in the field, reminding me of the past. I said to him: Show it to me; which one is it? He said to me: We are bound by oath not to show it to any person other than the members of our family.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי פַּעַם אַחַת מָצָאתִי זָקֵן א׳אֶחָד וּמְגִילַת סַמְמָנִין בְּיָדוֹ אָמַרְתִּי לוֹ מֵאַיִן אַתָּה אָמַר לִי מִבֵּית אַבְטִינָס אֲנִי וּמָה בְּיָדֶךָ אָמַר לִי מְגִילַּת סַמְמָנִין הַרְאֵהוּ לִי אָמַר לִי כׇּל זְמַן שֶׁבֵּית אַבָּא הָיוּ קַיָּימִין לֹא הָיוּ מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְכׇל אָדָם וְעַכְשָׁיו הֲרֵי הוּא לְךָ וְהִזָּהֵר בָּהּ וּכְשֶׁבָּאתִי וְסַחְתִּי דְּבָרַי לִפְנֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לִי מֵעַתָּה אָסוּר לְסַפֵּר בִּגְנוּתָן שֶׁל אֵלּוּ.

Rabbi Yoḥanan ben Nuri said: One time I found an old man who had in his hand a scroll with the location and formula for blending of spices. I said to him: Where are you from? What is your ancestry? He said to me: I am from the House of Avtinas. I asked him: And what is in your hand? He said to me: A scroll of spices. I said to him: Show it to me. He said to me: As long as the House of Avtinas, my forefathers, was extant, they would not pass it on to anyone. And now, here it is; and be careful with it not to give it to anyone. And when I came and related my statement before Rabbi Akiva, he said to me: And now that they have surrendered the scroll to worthy recipients since they are unable to maintain its sanctity, it is prohibited to mention them unfavorably, as even their earlier reticence was apparently for the glory of God.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מגילת סמנין – שכתובין בה שמות סמני הקטורת.
בגנותן כו׳. ר״ל ניכרים קצת דברי אמת דלשם שמים נתכוונו שלא ללמד אחרים וע״כ מ״ש עליהן ושם רשעים ירקב מעתה לא נאמר כן אלא בשמך יקראוך גם לעתיד במקומך יושיבוך כמו שאמרו עתיד הקב״ה להחזיר לנו ומשלך יתנו לך דהיינו כל מה שהיו נותנים להם מתרומת הלשכה משלהם הוא ולא מיעטו בזה כבוד המקום ואין אדם נוגע במה שמוכן כו׳ דהיינו אותן האומנין שהביאו לא היה בידם ליגע במה שמוכן להם וסיים דבכה״ג אין מלכות נוגעת כו׳ ומפורש בספ״ב דמ״ק:
אמר ר׳ יוחנן בן נורי: פעם אחת מצאתי זקן אחד ומגילת סממנין בידו שכתוב בה סדר פיטומן ומהיכן הם נלקחים. אמרתי לו: מאין אתה? מהו יחוסך? אמר לי: מבית אבטינס אני. ושאלתיו: ומה בידך? אמר לי: מגילת סממנין. בקשתי ממנו: הראהו לי! אמר לי: כל זמן שבית אבא היו קיימין באמונתם הראשונה לא היו מוסרין אותו לכל אדם, ועכשיו הרי הוא לך, והזהר בה שלא תמסרנה לכל אדם. וכשבאתי וסחתי דברי לפני ר׳ עקיבא אמר לי: מעתה כיון שמסרו את המגילה לראויים לכך לאחר שהם אינם מסוגלים עוד לשמור עליה בקדושה אסור לספר בגנותן של אלו, שנראה שאף מתחילה לשם שמים נתכוונו.
Rabbi Yoḥanan ben Nuri said: One time I found an old man who had in his hand a scroll with the location and formula for blending of spices. I said to him: Where are you from? What is your ancestry? He said to me: I am from the House of Avtinas. I asked him: And what is in your hand? He said to me: A scroll of spices. I said to him: Show it to me. He said to me: As long as the House of Avtinas, my forefathers, was extant, they would not pass it on to anyone. And now, here it is; and be careful with it not to give it to anyone. And when I came and related my statement before Rabbi Akiva, he said to me: And now that they have surrendered the scroll to worthy recipients since they are unable to maintain its sanctity, it is prohibited to mention them unfavorably, as even their earlier reticence was apparently for the glory of God.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מִכָּאן אָמַר בֶּן עַזַּאי בְּשִׁמְךָ יִקְרָאוּךְ וּבִמְקוֹמְךָ יוֹשִׁיבוּךְ

From here, with regard to the cases of the Temple’s craftsmen whom the Sages restored to their posts, ben Azzai said: One should not be concerned that others might usurp his livelihood and success, since at the appropriate moment, by your name they shall call you to return to your previous position, and in your place, they shall seat you,
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכאן אמר בן עזאי – ממעשה בית גרמו ובית אבטינס שבקשו חכמים לדחותם ממקומם ולא יכלו.
בשמך יקראוך – לא ידאג אדם לומר פלוני יקפח פרנסתי כי על כרחך בשם יקראוך לבא ולשוב במקומך.
מכאן בשל המעשים על אומני המקדש שהוצרכו להחזירם לעבודתם אמר בן עזאי: אל ידאג אדם שמא יקפחו אחרים את פרנסתו והצלחתו, כי בעת הראויה לכך בשמך יקראוך להחזירך למלאכתך, ובמקומך יושיבוך,
From here, with regard to the cases of the Temple’s craftsmen whom the Sages restored to their posts, ben Azzai said: One should not be concerned that others might usurp his livelihood and success, since at the appropriate moment, by your name they shall call you to return to your previous position, and in your place, they shall seat you,
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא לח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא לח., עין משפט נר מצוה יומא לח., ר׳ חננאל יומא לח., הערוך על סדר הש"ס יומא לח., רש"י יומא לח., תוספות יומא לח., תוספות ישנים יומא לח., תוספות רי"ד יומא לח., בית הבחירה למאירי יומא לח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא לח., מהרש"א חידושי הלכות יומא לח., מהרש"א חידושי אגדות יומא לח., פירוש הרב שטיינזלץ יומא לח.

Yoma 38a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 38a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 38a, R. Chananel Yoma 38a, Collected from HeArukh Yoma 38a, Rashi Yoma 38a, Tosafot Yoma 38a, Tosefot Yeshanim Yoma 38a, Tosefot Rid Yoma 38a, Meiri Yoma 38a, Ritva Yoma 38a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 38a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 38a, Steinsaltz Commentary Yoma 38a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144