×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {ישעיהו ל״ח:ט״ז} ה׳ עֲלֵיהֶם יִחְיוּ וּלְכׇל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵינִי.:
“The Lord is upon them, they will live, and altogether therein is the life of my spirit; and have me recover, and make me to live” (Isaiah 38:16). This is interpreted as referring to those who don phylacteries, which contain the name of the Lord, on their heads; as a result, they will live, be healed and merit long life.
רש״יר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ה׳ עליהם – אותם שנושאין עליהם שם ה׳ בתפילין יחיו.
אלא דעצרת דת״כ, פי׳ דעצרת גרידא שכתוב בו בת״כ דהיינו בפ׳ אמור אלים שנים דכתיב והקרבתם על הלחם שבעה כבשים ואלים שנים והנך דת״כ לא הוו הנך דחומש הפקודים כדמפרש לקמן, ופריך הויה כתיב בהו וא״כ מעכבי, ל״ה:
וקשיא אמאי לא פריש למתני׳ דהפרים והאילים והכבשים אינן מעכבין זה את זה דר״ל דפרים אין מעכבים אילים או כבשים ולא שלשתם יעכבו זה את זה אכן הפרים עצמם או האילים עצמם או הכבשים עצמן יעכבו זה את זה, ולא ליקשי הך קושיא דמקשה הויה כתיב בהו, משום דנוכל לומר דקאי אר״א ועצרת דלא כתיב בהו עכובא ודר״ל דפרים לא מעכבי לאילים כדפירשי׳ ואע״ג דלא כתיב בהו כי אם חד איל כדפרי׳ חד איל כתיב בהו מ״מ קרי בהו אילים משום דקאי לאיל דר״ח ואיל דעצרת דהוו שנים דקאמר פרים דר״ח ועצרת לא מעכבי לאילים דידהו, וי״ל דאי אפשר לפרש כן דאם נפרש דר״ל דפרים לא מעכבי לאילים וכבשים דכל מין אינו מעכב חבירו הוי משמע אבל כל מין ומין יעכב לעצמו דהיינו דפרים לעכבי אהדדי וכן אילים וכן כבשים והרי אינו כן דכיון דלא כתיב בהו עיכובא גם כל מין ומין בעצמו לא לעכבו חד לחבריה ובהני דכתיב עיכובא כמו בחג דכתיב כמשפטן מעכבי כולהו אהדדי בין מין זה למין חבירו בין כל פר לפר חבירו בין איל וכבש חבירו ובעצרת דת״כ לא כתיב ביה פרים דנוכל לפרש פרים לא מעכבי לאילים, ועוד דגם אילים וכבשים מעכבי אהדדי כיון דכתיב בהו הויה כמו דמעכבי כל איל ואיל וכבש וכבש לחבירו ולא הוה מצינן לפרש כן כי אם בר״ח ועצרת דחומש הפקודים והרי מאחר דלא כתיב בהו עיכובא גם כל מין ומין אינו מעכב בעצמו כל א׳ לחבירו כמו שאינו מעכב כל מין לחבירו הילכך אין לנו לפרש דר״ל דכל מין אינו מעכב למין חבירו דלהוי משמע הא כל חד מעכב לעצמו אלא צריך לפרשו דאינו מעכב לעצמו וכיון דאינו מעכב בעצמו כ״ש דאינו מעכב במין חבירו וכיון דפי׳ דמתני׳ צריך שיהיה דכל מין אינו מעכב בעצמו דר״ל דכל פר אינו מעכב פר חבירו כמו כן צריך לפרש באיל דאינו מעכב באיל הילכך קשה ליה דבהני דלא כתיב בהו עיכובא דהיינו ר״ח ועצרת ליכא אלא חד איל ולא שייך בהו למימר דאיל אינו מעכב חבירו כיון דאין שם אלא איל אחד:
ועוד י״ל דלא נוכל לפרש מתני׳ דר״ל אינן מעכבין פרים שהרי בכל מקום שהם שני מינים ואתא תנא לאשמועי׳ זה דאין מעכבין זא״ז בהאי לישנא קאמר ליה כמו תכלת את הלבן וסלת את היין אך כשהם מין אחד ובא לומר דאין א׳ מעכב חבירו קאמר בהאי לישנא דאין מעכבין זה את זה כמו גבי מתנות דקאמר דאינן מעכבות זו את זו א״כ כמו כן פרים ואילים דתנא בהו דאין מעכבין זא״ז צ״ל דר״ל דאין מעכב באותו מין עצמו כל א׳ לחבירו:
בא״ד ואומר ר״ת שאין לומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו כו׳ אלא מיד כשמסיים הברכה קורא כהנים כדמשמע בסוטה אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי העונין עכ״ל בת״י ובתוספות שלנו הוא מגומגם ודו״ק:
ה׳ עליהם יחיו ולכל בהן חיי כו׳. ר״ל ה׳ עליהם הוא תפילין של ראש כמ״ש כי שם ה׳ נקרא עליך זו תפילין שבראש ולכל בהן חיי רוח. וגו׳ רמז על תפילין של יד שהיא כנגד הלב אשר שם רוח החיים וק״ל:
״ה׳ עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחיני (ישעיהו לח, טז), לומר שהמניח תפילין (שבהם כתוב שם ה׳) על ראשו (״ה׳ עליהם״) זוכה לחיים (״יחיו״), ומבריא ממחלותיו וזוכה לעוד שנות חיים (״ותחלימני והחייני״).
“The Lord is upon them, they will live, and altogether therein is the life of my spirit; and have me recover, and make me to live” (Isaiah 38:16). This is interpreted as referring to those who don phylacteries, which contain the name of the Lord, on their heads; as a result, they will live, be healed and merit long life.
רש״יר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַתְנִי׳: אהַסּוֹלֶת וְהַשֶּׁמֶן אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַיַּיִן וְלֹא הַיַּיִן מְעַכְּבָן בהַמַּתָּנוֹת שֶׁעַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן אֵין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.:

MISHNA: The mishna returns to discussing the halakhot of meal offerings, which are the central theme of this tractate. The absence of the fine flour and the oil for the meal offering accompanying burnt offerings and peace offerings does not prevent libation of the wine, and the absence of the wine for libation does not prevent sacrifice of the flour and the oil. Failure to perform some of the placements of blood on the external altar does not prevent fulfillment of the mitzva with the other placements, as even if the priest performed only one placement of blood, the offering effects atonement after the fact.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הבא זבח ואחר כך הבא נסכים – ואח״כ הבא מנחה:
מתני׳ הסולת והשמן – של מנחת נסכים אין מעכבין את היין שאם הביא יין בלא סולת ושמן מנסכן.
המתנות כו׳ – כגון ד׳ מתנות של חטאת אין מעכבות זו את זו שאם לא נתן אלא אחת כיפר.
הסולת והשמן אין מעכבין את היין – משמע הא סולת ושמן מעכבין אהדדי ותימה דהא לא כתיב שום קרא במנחת נסכים ושמא ילפינן ממנחת נדבה דכתיב בה עיכובא לעיל (דף כז.) וגלויי מילתא בעלמא הוי דגבי מיעוטו מעכב את רובו כתיב קרא גם במנחת נסכים והתם גלי לן קרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה במשנה זו שבים לדון בהלכות השייכות למסכת, מנחות. הסולת והשמן של מנחת הנסכים אין מעכבין את היין הבא עם המנחה. שאם הובא יין בלא הסולת והשמן למנחה — מנסכים את היין על המזבח, אף שלא הוקרבה המנחה. וכך הוא הדין לענין הסולת והשמן של המנחה, שהובאו בלא יין לניסוך, הריהם קרבים, ולא היין מעכבן. דין אחר הוא שהמתנות (נתינות מדם הקרבן) שניתנות על המזבח החיצון (העומד בעזרה) — אין מעכבות זו את זו, שאף אם ניתנה רק מתנת דם אחת בלבד, כיפר הקרבן בדיעבד לבעליו.
MISHNA: The mishna returns to discussing the halakhot of meal offerings, which are the central theme of this tractate. The absence of the fine flour and the oil for the meal offering accompanying burnt offerings and peace offerings does not prevent libation of the wine, and the absence of the wine for libation does not prevent sacrifice of the flour and the oil. Failure to perform some of the placements of blood on the external altar does not prevent fulfillment of the mitzva with the other placements, as even if the priest performed only one placement of blood, the offering effects atonement after the fact.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גְּמָ׳: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {במדבר כ״ט:י״ח-ל״ז} וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם הָבֵא מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ הָבֵא נְסָכִים רַבִּי אוֹמֵר זֶבַח וּנְסָכִים הָבֵא זֶבַח וְאַחַר כָּךְ הָבֵא נְסָכִים.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: The verse concerning the additional offerings sacrificed on Sukkot and the Eighth Day of Assembly states: “And their meal offering and their libations for the bulls, for the rams and for the lambs” (Numbers 29:18). This indicates that after the animal is sacrificed, one must bring the meal offering and then bring the libations. Rabbi Yehuda HaNasi says that since the verse states: “To bring an offering made by fire to the Lord, a burnt offering, and a meal offering, an animal offering, and libations, each on its own day” (Leviticus 23:37), one must bring the animal offering and then bring the libations, and only then bring the meal offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומנחתם ונסכיהם אפי׳ למחר – אבל אותן נסכים שמביא עם הזבח נפסלין בלינה מאחר שנשחט עליהן הזבח:
גמ׳ הבא מנחה כו׳ – דמנחת נסכים קריבים תחילה.
ואחר כך נסכים – אחר האברים מיד ואחר הנסכים המנחה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא שנינו במשנתנו דינה של מנחת הנסכים, ומביאים מה שתנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: מה שנאמר בקרבנות הבאים בשבעת ימי חג הסוכות ובשמיני עצרת ״ומנחתם ונסכיהם״ (במדבר כט, יח— לז), בא להורות כי כך הוא סדר הבאתם: לאחר הקרבת הקרבן הבא את המנחה, ואחר כך הבא את הנסכים. אלו דברי חכמים. רבי אומר: מה שנאמר ״...להקריב אשה לה׳ עולה ומנחה זבח ונסכים...״(ויקרא כג, לז) בא לומר כי כך סדר ההבאה, שבתחילה הבא זבח (הקרבן עצמו), ואחר כך הבא נסכים, ורק לאחר הבאת הנסכים הבא את מנחת הנסכים.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: The verse concerning the additional offerings sacrificed on Sukkot and the Eighth Day of Assembly states: “And their meal offering and their libations for the bulls, for the rams and for the lambs” (Numbers 29:18). This indicates that after the animal is sacrificed, one must bring the meal offering and then bring the libations. Rabbi Yehuda HaNasi says that since the verse states: “To bring an offering made by fire to the Lord, a burnt offering, and a meal offering, an animal offering, and libations, each on its own day” (Leviticus 23:37), one must bring the animal offering and then bring the libations, and only then bring the meal offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְרַבִּי נָמֵי הָכְתִיב וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם הָהוּא מִיבְּעֵי לְמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם בַּלַּיְלָה וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אֲפִילּוּ לְמָחָר.

The Gemara asks: But according to Rabbi Yehuda HaNasi also, isn’t it written: “And their meal offering and their libations,” indicating that the meal offering precedes the libations? The Gemara answers: That verse is necessary in order to teach that once the animals have been sacrificed during the day, their meal offering and their libations may be offered even at night, and similarly, their meal offering and their libations may be offered even the next day.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דכתיב עולה ומנחה – סמוך לעולה מנחה ואחר כך נסכים:
מנחתם ונסכיהם בלילה – דמנחת נסכים קריבין בלילה ואי קשיא הא אמרי׳ בהקומץ [רבה] (לעיל כו:) דברים שדרכן ליקרב ביום וקחשיב מנחת נסכים מפרש לה בפ׳ יש קרבנות במסכת תמורה (דף יד.) דהא דקתני ביום בנסכים הבאים עם הזבח והא דקתני בלילה בנסכים הבאין בפני עצמן כגון שהביא זבח בלא נסכים ולאחר זמן הביא הנסכים בפני עצמן יכול להביאן בלילה.
ואפילו למחר – אם הביא היום יכול להקריב נסכיו למחר ובלבד שלא יקדשו בכלי מאתמול דאי קדשי נפסלין בלינה כדתניא במסכ׳ מעילה (דף ט.) קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה.
מנחתם ונסכיהם (אפי׳) בלילה מנחתם ונסכיהם אפילו למחר – בפ״ב דתמורה (דף יד.) מוכח דלמחר נפקא לן דבר יום ביומו מלבד שבתות ה׳ ודרך הש״ס להביא על פסוק הרהוט בשני דרשות אע״ג דנפקי מקראי אחריני כי ההיא דשבח נעורים לאביה (קדושין דף ג.) וכן מוהתעלמת (ב״מ דף ל.) וכן ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה (גיטין דף כא:) וכן מותר הפסח ושלמים הבאין מחמת הפסח פ״ק דזבחים (דף ט.) ופ״ד דזבחים (דף לז.) ופרק התודה (לקמן פג:) ופ׳ מי שהיה טמא (פסחים דף צו:) ופ״ב דבכורות (דף טו.) דדריש אך ולא חלבו ומסיק רבא דאך לאותו ואת בנו הוא דאתא וחלבו מדמו נפקא וכן בשמעתין דתניא בבריית׳ זבח ונסכים ומסקינן דבסברא פליגי.
מנחתם ונסכיהם – פי׳ בקונט׳ פ״ק דזבחים (דף ח.) ופרק המזבח מקדש (שם פד.) ופ״ב דתמורה (דף יד.) דמנחתם ונסכיהם דפרי החג קדריש וקשה לר״ת היכי משמע מיניה לילה ועוד היכי דרשינן מיניה מנחה ואח״כ נסכים הא קרא דבתריה כתיב לפרים ולאילים ואינם כתובים על הסדר דפרים ואילים קדמי ותו דפריך ורבנן נמי הא בעי ליה ומנחתם וכו׳ ומאי צריך הא טובא כתיב אלא על כרחין כיון שכולם משונים זה מזה כולהו צריכי לכך נראה לר״ת דדריש מקרא דעצרת פרשת אמור אל הכהנים ואילים שנים יהיו עולה לה׳ ומנחתם ונסכיהם אשה ריח ניחוח לה׳ מדכתב נסכים בין עולה לאשה ש״מ דבאים בלילה כי אשה דהיינו הקטרה ולא מייתורא ונקט מנחה ברישא דדמי לעולה טפי בהקטרה והא דפ״ק דזבחים (דף ח.) דריש מנחתו ונסכים אפי׳ בלילה ומשמע התם דמייתורא דווקא קדריש והתם גבי נזיר דרש מדכתי׳ מנחתו ונסכו וכתיב נמי ומנחתם ונסכיהם למחר נמי שמעינן כיון דגלי גבי עצרת תו אין לחלק ותימה והא הני קראי בבאין עם הזבח כתיבי והנהו לא אתו אלא ביום כדאיתא בפ״ב דתמורה (דף יד.) וי״ל דאם אינו ענין בבאין עם הזבח תנהו ענין בבאין לאחר הזבח והא דאמרינן בריש תענית (דף ב:) מה ניסוך המים בלילה דאמר מר ונסכיהם אפי׳ בלילה משמע דמקרא דפרי החג מייתי שאין ניסוך המים אלא בחג לאו מילתא היא דכיון דגלי לן קרא בעצרת דהוי נסכי צבור ה״ה לכל נסכי צבור וקרא דאיצטריך בנזיר דהוי נסכי יחיד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודנים בשיטות הללו: לשיטת רבי הלמד מהפסוק ״זבח ונסכים״, ואולם נמי הכתיב [גם כן הרי נאמר] ״ומנחתם ונסכיהם״ שהמנחה קודמת לנסכים! ומשיבים: הפסוק ההוא מיבעי [נצרך] לענין אחר, ללמד שמנחתם ונסכיהם הבאים בפני עצמם, לאחר שהובא הזבח, ביום, בלא נסכים, ניתן להקריבם אף בלילה, וכן שמנחתם ונסכיהם הבאים בפני עצמם לאחר שכבר הוקרב הקרבן עצמו היום, אפשר להקריבם אפילו ליום מחר.
The Gemara asks: But according to Rabbi Yehuda HaNasi also, isn’t it written: “And their meal offering and their libations,” indicating that the meal offering precedes the libations? The Gemara answers: That verse is necessary in order to teach that once the animals have been sacrificed during the day, their meal offering and their libations may be offered even at night, and similarly, their meal offering and their libations may be offered even the next day.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְרַבָּנַן נָמֵי הָכְתִיב זֶבַח וּנְסָכִים הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לִכְדִזְעֵירִי דְּאָמַר זְעֵירִי גאֵין נְסָכִים מִתְקַדְּשִׁין אֶלָּא בִּשְׁחִיטַת הַזֶּבַח.

The Gemara asks: But according to the Rabbis also, isn’t it written: “An animal offering, and libations,” indicating that the libations immediately follow the animal offering and precede the meal offering? The Gemara answers: That verse is necessary to teach that the halakha is in accordance with the statement of Ze’eiri, as Ze’eiri says: The libations that accompany animal offerings are consecrated only through the slaughter of the animal offering. This means that once the animal is slaughtered, the libations that were set aside to be brought with that animal offering cannot be diverted to accompany a different animal offering.
עין משפט נר מצוהרש״יר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין הנסכים – הבאין עם הזבח דכל זמן שלא נשחט הזבח אע״פ שהפרישן לשם זבח זה יכול לשנותן לשם זבח אחר אבל לאחר שחיטה אינו יכול לשנותן לשם זבח אחר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים לצד האחר: ולשיטת רבנן [חכמים] הסבורים כי המנחה קודמת לנסכים ולמדו כן מהפסוק ״ומנחתם ונסכיהם״, נמי הכתיב [גם כן הרי נאמר] ״זבח ונסכים״ להורות שהנסכים קודמים למנחה! ומשיבים: הפסוק ההוא מיבעי ליה [נצרך לו] לענין אחר, וכדרך שאמר החכם זעירי, שכן אמר זעירי: אין הנסכים הבאים עם הזבח מתקדשין (מתקבעת קדושתם על זבח זה, שאינם באים אלא עמו ולא עם זבח אחר) אלא בשחיטת הזבח הזה. שמשעה שנשחט הקרבן (״זבח״) זה — שוב אין הבעלים יכולים לשנותם לזבח אחר אלא הם כ״שייכים״ אליו (״זבח ונסכים״). ואם עדיין לא נשחט הקרבן, יכולים הבעלים לתיתם לקרבן אחר, אף שהפרישם בתחילה לשמו של זבח זה.
The Gemara asks: But according to the Rabbis also, isn’t it written: “An animal offering, and libations,” indicating that the libations immediately follow the animal offering and precede the meal offering? The Gemara answers: That verse is necessary to teach that the halakha is in accordance with the statement of Ze’eiri, as Ze’eiri says: The libations that accompany animal offerings are consecrated only through the slaughter of the animal offering. This means that once the animal is slaughtered, the libations that were set aside to be brought with that animal offering cannot be diverted to accompany a different animal offering.
עין משפט נר מצוהרש״יר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְרַבִּי נָמֵי מִיבְּעֵי לֵיהּ לִכְדִזְעֵירִי וְרַבָּנַן נָמֵי מִיבְּעֵי לְהוּ לְמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם בַּלַּיְלָה וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם אפי׳אֲפִילּוּ לְמָחָר.

The Gemara points out that both opinions remain difficult: But Rabbi Yehuda HaNasi should also require the phrase “an animal offering, and libations” to teach that the halakha is in accordance with the statement of Ze’eiri. And the Rabbis should also require the phrase “and their meal offering and their libations” to indicate that their meal offering and their libations may be offered even at night, and their meal offering and their libations may be offered even the next day.
ר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחוזרים ושואלים לשני הצדדים: ולשיטת רבי הסבור שפסוק זה מלמדנו שהנסכים קודמים למנחה, והרי נמי מיבעי ליה [גם כן צריך אותו] את הפסוק הזה לכמו שדרש זעירי! ומן הצד האחר, יש לשאול אף לשיטת רבנן [חכמים] הסבורים שהפסוק ״מנחתם ונסכיהם״ מלמדנו כי המנחה קודמת לנסכים, ואולם נמי מיבעי להו [גם כן צריך אותו] את הפסוק הזה ללמדנו כי מנחתם ונסכיהם קרבים אף בלילה, וכן כי מנחתם ונסכיהם קרבים אפילו למחר!
The Gemara points out that both opinions remain difficult: But Rabbi Yehuda HaNasi should also require the phrase “an animal offering, and libations” to teach that the halakha is in accordance with the statement of Ze’eiri. And the Rabbis should also require the phrase “and their meal offering and their libations” to indicate that their meal offering and their libations may be offered even at night, and their meal offering and their libations may be offered even the next day.
ר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמַיְיהוּ דְּרַבָּנַן דִּכְתִיב {ויקרא כ״ג:ל״ז} עוֹלָה וּמִנְחָה וְרַבִּי נָמֵי הָכְתִיב עוֹלָה וּמִנְחָה.

The Gemara offers a different explanation of the dispute in the baraita: Rather, this is the reasoning of the Rabbis, as it is written in the verse: “To bring an offering made by fire to the Lord, a burnt offering, and a meal offering, an animal offering, and libations, each on its own day.” The Rabbis derive from this that the meal offering should be offered immediately following the animal burnt offering. The Gemara asks: But according to Rabbi Yehuda HaNasi also, isn’t it written: “A burnt offering, and a meal offering”?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי פליגי בנסכים הבאין בפני עצמן – שלא הביאן עם הזבח אלא לאחר כמה ימים. ולא תיתני להברייתא כמעיקרא ר׳ אמר זבח ונסכים דבבאין עם הזבח לא פליגי:
עולה ומנחה – משמע אחר העולה מיד יקריב מנחה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא יש לחזור מההסבר הקודם למחלוקת חכמים ורבי, ומציעים הסבר אחר: היינו טעמייהו דרבנן [זהו טעמם של חכמים], דכתיב כן נאמר] בפרשת המועדות ״...להקריב אשה לה׳ עולה ומנחה וזבח ונסכים דבר יום ביומו״ (ויקרא כג, לז), ומן הנאמר ״עלה ומנחה״ יש ללמוד כי מיד אחר הקרבת הקרבן (״עולה״) יש להביא תחילה את מנחתו, ולאחר מכן יביאו את נסכיו. ושואלים: ולשיטת רבי הסבור שהנסכים קודמים למנחה, והרי נמי הכתיב [גם כן הרי נאמר] ״עלה ומנחה״!
The Gemara offers a different explanation of the dispute in the baraita: Rather, this is the reasoning of the Rabbis, as it is written in the verse: “To bring an offering made by fire to the Lord, a burnt offering, and a meal offering, an animal offering, and libations, each on its own day.” The Rabbis derive from this that the meal offering should be offered immediately following the animal burnt offering. The Gemara asks: But according to Rabbi Yehuda HaNasi also, isn’t it written: “A burnt offering, and a meal offering”?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא בְּבָאִים עִם הַזֶּבַח דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דדְּמִנְחָה וְאַחַר כָּךְ נְסָכִים דְּהָכְתִיב עוֹלָה וּמִנְחָה כִּי פְּלִיגִי בְּבָאִין בִּפְנֵי עַצְמָן רַבָּנַן סָבְרִי מִדְּבָאִין עִם הַזֶּבַח מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ נְסָכִים בִּפְנֵי עַצְמָן נָמֵי מִנְחָה וְאַחַר כָּךְ נְסָכִים.

Rather, with regard to libations that accompany an animal offering, everyone agrees that the meal offering should be brought and afterward the libations should be brought, as it is written: “A burnt offering, and a meal offering.” When they disagree it is with regard to meal offerings and libations that are brought by themselves. The Rabbis hold that from the fact that when meal offerings and libations accompany offerings, the meal offerings are brought and then the libations are brought, it can be derived that when they are brought by themselves also, first the meal offering is brought and then the libations are brought.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ סבר התם הוא – בבאין עם הזבח איידי דאתחיל באכילה דזבח גמר לה לאכילה ומייתי מנחה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא יש להסביר באופן אחר את מחלוקת חכמים ורבי: במנחות ונסכים שבאים עם הזבחדכולי עלמא דעת הכל, ואף רבי] לא פליגי [חולקים] שתחילה מנחה ואחר כך נסכים, דהכתיב [שהרי נאמר] ״עלה ומנחה״. כי פליגי [כאשר נחלקו] חכמים ורבי הרי זה רק במנחות ונסכים הבאין בפני עצמן. שרבנן סברי [חכמים סבורים] כי מכיון שבדינם של מנחות ונסכים הבאין עם הזבח הסדר הוא שמקריבים בתחילה מנחה ואחר כך מקריבים את הנסכים, במנחות ונסכים הבאים בפני עצמן נמי [גם כן] כך הוא הסדר, שבתחילה מקריבים את המנחה ואחר כך מקריבים את הנסכים.
Rather, with regard to libations that accompany an animal offering, everyone agrees that the meal offering should be brought and afterward the libations should be brought, as it is written: “A burnt offering, and a meal offering.” When they disagree it is with regard to meal offerings and libations that are brought by themselves. The Rabbis hold that from the fact that when meal offerings and libations accompany offerings, the meal offerings are brought and then the libations are brought, it can be derived that when they are brought by themselves also, first the meal offering is brought and then the libations are brought.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְרַבִּי הָתָם הוּא דְּאַיְּידֵי דְּאַתְחֵיל בַּאֲכִילָה גָּמַר לַהּ לְכוֹלָּא מִילְּתָא דַּאֲכִילָה אֲבָל בִּפְנֵי עַצְמָן נְסָכִים עֲדִיפִי הוֹאִיל הדְּמִיתְאַמְרָא שִׁירָה עֲלַיְיהוּ.:

And Rabbi Yehuda HaNasi holds that it is specifically there, in the case of meal offerings and libations that accompany an animal offering, that the meal offering is burned on the altar before the wine libation is poured on the altar. This is because since the altar has started to eat, i.e., consume, the animal offering, one must first complete the entire matter of the altar’s eating, including the meal offering. The pouring of the wine on the altar is likened more to drinking than to eating. But when the meal offering and the libations are brought by themselves, the libations are considered preferable, because the song of the Levites is recited over them. Consequently, the pouring of the libations precedes the burning of the meal offering on the altar.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאיתאמרא שירה עלייהו דכתיב המשמח אלהים:
אלא פרים דר״ח ופרים דעצרת דחומש הפקודים דפנחס דהוו ב׳ פרים:
על הנסכים אומרים שירה – הלוים במס׳ ערכין בפרק אין נערכין (דף יא.).
כיון דמתאמרא שירה עלייהו – פי׳ להביאם עם הזבח אבל בפני עצמו בעיא היא פ׳ אין נערכין (ערכין יב.) ומ״מ אף בלאו זבח עדיפי כיון שהיו ראויין לשירה ולבא עם הזבח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו רבי סבור כי דווקא התם [שם, במנחות ונסכים הבאים עם הזבח] כך הוא הדין — דאיידי דאתחיל [שמתוך שהתחיל] המזבח כבר באכילה (בהקרבת בשר הקרבן עליו), לכך ראוי כי בתחילה גמר לה לכולא מילתא [יגמור אותה, את כל הדבר] של אכילה, על ידי שיאכל אף את המנחה, ולאחר מכן יקריבו את הנסכים על המזבח (שאין זו אכילה, אלא שתיה). אבל כאשר מביאים מנחה ונסכים בפני עצמן — הנסכים עדיפי [עדיפים] וקודמים בהקרבה, וטעם הדבר: הואיל דמיתאמרא [שנאמרת] שירה עלייהו [עליהם].
And Rabbi Yehuda HaNasi holds that it is specifically there, in the case of meal offerings and libations that accompany an animal offering, that the meal offering is burned on the altar before the wine libation is poured on the altar. This is because since the altar has started to eat, i.e., consume, the animal offering, one must first complete the entire matter of the altar’s eating, including the meal offering. The pouring of the wine on the altar is likened more to drinking than to eating. But when the meal offering and the libations are brought by themselves, the libations are considered preferable, because the song of the Levites is recited over them. Consequently, the pouring of the libations precedes the burning of the meal offering on the altar.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הַמַּתָּנוֹת שֶׁעַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן אֵין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.:

§ The mishna teaches: Failure to perform some of the placements of blood on the external altar does not prevent fulfillment of the mitzva with the other placements, as even if the priest performed only one placement, the offering effects atonement after the fact.
ר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג עוד שנינו במשנה שהמתנות של דם הקרבנות שניתנות על המזבח החיצון אין מעכבות זו את זו. שאם נתן על המזבח נתינת דם אחת בלבד — כיפר בכך.
§ The mishna teaches: Failure to perform some of the placements of blood on the external altar does not prevent fulfillment of the mitzva with the other placements, as even if the priest performed only one placement, the offering effects atonement after the fact.
ר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ומִנַּיִן לְכׇל הַנִּיתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁנְּתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת שֶׁכִּיפֵּר שֶׁנֶּאֱמַר {דברים י״ב:כ״ז} וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח ה׳ אֱלֹהֶיךָ.:

Apropos this statement, the Sages taught in a baraita: From where is it derived with regard to all offerings whose blood is to be placed on the external altar that if one placed their blood with one act of placement, as opposed to the two or four that are required depending upon the offering, that the offering has nevertheless effected atonement after the fact, i.e., one has fulfilled his obligation to bring the offering? As it is stated: “And the blood of your offerings shall be poured out against the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 12:27).
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ישפך – שפיכה אחת.
ודם זבחיך ישפך – פ׳ בית שמאי (זבחים דף לו:) מעיקרא דריש מהאי קרא ולא קאי לבסוף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובענין זה עוד תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: מנין לכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן שלא כדינם, בארבע נתינות או בשתי נתינות שהן כארבע, אלא במתנה אחת שכיפר בכך, ויצא ידי חובה? שכן נאמר ״ודם זבחיך ישפך על מזבח ה׳ אלהיך״ (דברים יב, כז), לומר שאפילו בנתינת דם (״ישפך״) אחת יצא ידי חובה.
Apropos this statement, the Sages taught in a baraita: From where is it derived with regard to all offerings whose blood is to be placed on the external altar that if one placed their blood with one act of placement, as opposed to the two or four that are required depending upon the offering, that the offering has nevertheless effected atonement after the fact, i.e., one has fulfilled his obligation to bring the offering? As it is stated: “And the blood of your offerings shall be poured out against the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 12:27).
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מַתְנִי׳: הַפָּרִים זוְהָאֵילִים וְהַכְּבָשִׂים (וְהַשְּׂעִירִים) אֵינָן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן [אוֹמֵר] אִם הָיוּ לָהֶם פָּרִים מְרוּבִּים וְלֹא הָיוּ לָהֶם נְסָכִים יָבִיא פַּר אֶחָד וּנְסָכִים וְלֹא יַקְרִיבוּ כּוּלָּם בְּלֹא נְסָכִים.:

MISHNA: Failure to sacrifice one of the bulls, the rams, the sheep, or the goats of the additional offerings brought on Festivals does not prevent the sacrifice of the others. Rabbi Shimon says: If the Temple treasurers had sufficient funds for the numerous bulls that are required to be sacrificed on that day but they did not also have sufficient funds for the accompanying libations, they should rather bring one bull and its libations, and they should not sacrifice all of them without libations.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד משנה הפרים והאילים והכבשים הקרבים בימים מסויימים בשנה לקרבן אחד, וכגון עולה, ואולם לכמה מטרות נפרדות, וכגון קרבנות מוסף ועוד אחרים הבאים לקרבן אחר מקרבנות היום. וכן קרבנות השעיריםאינן מעכבין זה את זה. שהרי יכולים להקריב את העולות הללו, אף בלא שיוקרבו העולות האחרות. ר׳ שמעון אומר: אם היו להם לגזברי המקדש מעות שיש בהן כדי לקנות פרים מרובים (כמספר הנדרש), ואולם לא היו להם מעות נוספים כדי לקנות בהן אף את הנסכים הבאים עם הקרבנות הללו יביא אפילו פר אחד ונסכים הראויים לו, ולא יקריבו כולם בלא נסכים.
MISHNA: Failure to sacrifice one of the bulls, the rams, the sheep, or the goats of the additional offerings brought on Festivals does not prevent the sacrifice of the others. Rabbi Shimon says: If the Temple treasurers had sufficient funds for the numerous bulls that are required to be sacrificed on that day but they did not also have sufficient funds for the accompanying libations, they should rather bring one bull and its libations, and they should not sacrifice all of them without libations.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) גְּמָ׳: הָנֵי פָּרִים וּכְבָשִׂים דְּהֵיכָא אִילֵּימָא דְּחַג {במדבר כ״ט:י״ח-ל״ז} כַּמִּשְׁפָּט כְּמִשְׁפָּטָם כְּתִיב בְּהוּ.

GEMARA: The Gemara asks: With regard to these bulls, rams, and sheep mentioned in the mishna, on which festival are they offered? If we say that these are the offerings of the festival of Sukkot, this is difficult: It is written with regard to those days that their offerings must be brought: “According to the ordinance” (see, e.g., Numbers 29:18), and: “According to their ordinance” (Numbers 29:33). This indicates that no deviation from the Torah’s prescription is possible.
רש״יתוספותר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמשפטם – משמע עיכובא: כל הקרבנות האמורים בחומש הפקודים.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיעים כאן שני ד״ה שמופיעים במהדורתנו בתחילת דף מ״ה.
כמשפט כמשפטם – וביום ראשון דלא כתיב כמשפט כתיב ביה יהיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה גמרא שנינו במשנתנו כי אין הפרים והאילים והכבשים מעכבים זה את זה, ושואלים: הני [אותם] פרים ואילים וכבשים הנזכרים במשנתנו, דהיכא [של היכן] של איזה מועד הם? ומסבירים את השאלה: אילימא [אם תאמר] שאלה קרבנות החג (חג הסוכות) ״כמשפט״ וכן בקרבנות היום השביעי בסוכות (שם לג) הלשון ״כמשפטם״ כתיב בהו [נאמר בהם] להורות שאין לשנות מן האמור!
GEMARA: The Gemara asks: With regard to these bulls, rams, and sheep mentioned in the mishna, on which festival are they offered? If we say that these are the offerings of the festival of Sukkot, this is difficult: It is written with regard to those days that their offerings must be brought: “According to the ordinance” (see, e.g., Numbers 29:18), and: “According to their ordinance” (Numbers 29:33). This indicates that no deviation from the Torah’s prescription is possible.
רש״יתוספותר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֶלָּא דר״חדְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וַעֲצֶרֶת דְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים

Rather, the mishna must be referring to the two bulls, one ram, and seven sheep of the New Moon and Shavuot, as mentioned in the book of Numbers (28:11, 27).
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי אמרת מ״ט לא אמר פרים דפסח דהוו נמי ב׳ משום דהויה כתיב בהו ומעכבי זה את זה:
אלא דר״ח ועצרת דכתיב בחומש הפקודים – ואע״ג דכתיב יהיו לכם לאו עלייהו קאי והא דלא פריך מפסח כי היכי דפריך מהני דהא כתיב ביה יהיו ורש״י פי׳ ביחזקאל דהא דכתיב גבי פסח ז׳ פרים וז׳ אילים ליום דלז׳ ימי פסח קאמר פר ואיל ליום דאם לא מצא שנים בכל יום מביא אחד והשתא ניחא שפיר דהא לא מעכבי אהדדי ותימה דהא כתיב ביה יהיו ואין לומר דקאי אכבשים ולא אפרים ואילים דגבי עצרת לא קאמרינן הכי והא דנקט בסמוך אילים דהכא והכא לא מעכבי הא אינהו מעכבי ה״נ מצי למינקט כבשים ולא דמי לקודש יהיו דגבי לחם דפליגי ר״ע ובן ננס (לקמן דף מה:) אהייא קאי אי אכבשים אי אלחם אבל אתרוייהו פשיטא להו דלא קאי אע״ג דכתיב בחד קרא היינו כבשים ללחם אבל כבשים אהדדי ה״נ דמעכבי כדתנן בהקומץ רבה (לעיל כז.) ב׳ כבשי עצרת מעכבין זה את זה וכן ב׳ חלות ולא מסתברא נמי למימר דהוייה דפסח לא קיימא אלא אתמימים דלהא לא איצטריך קרא דבעלי מומין פשיטא דפסולין ונ״ל דלשום דרשא אתא דלא מסתבר לדורשו בעיכוב כיון דלא מישתמיט הש״ס ובספרי דורש גבי פסח הרי שמצא פרים ולא מצא אילים אילים ולא מצא כבשים שומע אני שלא יקריב עד שימצא כולן ת״ל שבעת ימים תקריבו אשה אפילו אחד מהן יכול אפי׳ כולן מצויין ת״ל פרים בני בקר שנים ואיל אחד ומיהו הא דקאמר שומע אני שלא יקריב עד שימצא כולן על כרחין לאו משום דסמיך איהיו דגבי עצרת דריש נמי הכי התם וכן בחג אע״ג דכתיב ביה כמשפט וכו׳ ואכל חד מייתי קרא דשבעת ימים ואע״ג דלא כתיב לא בעצרת ולא בחג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא צריך לומר שהכוונה היא לקרבנות מוסף הבאים בראש חדש, שיש בהם שני פרים, איל אחד, ושבעה כבשים. או לקרבנות מוסף של עצרת (חג השבועות), שאף בהם יש שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים. המנויים בחומש הפקודים (ספר במדבר: של ראש חודש שם כח, יא.
Rather, the mishna must be referring to the two bulls, one ram, and seven sheep of the New Moon and Shavuot, as mentioned in the book of Numbers (28:11, 27).
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותר׳ פרץ הכהןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144