×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְהָתַנְיָא {ויקרא ב׳:ב׳} מִסׇּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כׇּל לְבוֹנָתָהּ אפְּרָט שֶׁחָסְרָה סׇלְתָּהּ וְחָסְרָה שַׁמְנָהּ וְחָסְרָה לְבוֹנָתָהּ.
but isn’t it taught in a baraita: The verse states: “And he shall bring it to Aaron’s sons the priests; and he shall remove his handful of its fine flour, and of its oil, together with all its frankincense; and the priest shall make its memorial part smoke upon the altar, an offering made by fire, of a pleasing aroma to the Lord” (Leviticus 2:2)? This verse excludes those situations where some of its flour was missing, or some of its oil was missing, or some of its frankincense was missing, in which case the priest may not place the meal offering on the fire. This indicates that one must ensure that some of the flour, oil, and frankincense remain.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פרט לשחסר סולתה – ואפילו דשירים אלמא דחיסור שירים מעכב הכא נמי והנשאר בדם דמיצוי נמי מעכב. לא דמי התם גבי מנחה כתיב והנותרת קרא יתירא דכתיב ביה והנותרת תרי זמני שנה הכתוב בהו לעכב פרט לשחסר:
והא תניא מסלתה כו׳ – וא״ת מ״מ לישני דשאני הכא דגלי קרא מסלתה ומשמנה וי״ל דאית לן לאחשובי קרא דחטאת היא כמו מסלתה ומשמנה ועוד נראה למורי רבי כיון דחזינן דוהנותרת משמע דצריך שיהא ניתותר כמו כן אית לן למימר דוהנשאר רוצה לומר שצריך שיהא נשאר דאין לחלק ביניהן כי הלשון שוה וא״ת מאי האי דמייתי האי קרא דמסלתה ומשמנה איבעי ליה לאיתויי קרא דמן המנחה דדרשינן פרט למנחה שחסרה ובפ״ק דמנחות (דף ט:) מצריך לתרוייהו חד למנחה שחסרה קודם קמיצה וחד לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה ומשמע התם דממן המנחה נפקא לן שיריים שחסרו וא״כ איבעי ליה לאיתויי מן המנחה דהא הכא מיירי בכי האי גוונא וי״ל דלא דק הש״ס כולי האי לאיתויי מן המנחה וחדא מתרי נקט וכמו ועוד הוא ועוד נראה למורי שיחיה דאי לא האי קרא מסלתה ומשמנה דנפקא לן מיניה מנחה שחסרה קודם קמיצה לא הוה דרשינן ממן המנחה לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אלא בתר דכתיב מסלתה דמשמע דבעינן בשעת קמיצה שתהא המנחה שלימה אז דרשינן מן המנחה לשיריים דמשמע מן המנחה שהיתה כבר כלומר שהיתה שלימה בשעת קמיצה ולכך מייתי קרא דמסלתה אף לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה ומשני התם כתיב והנותר קרא יתירא הוא דהא ודאי דאיכא שיריים שהרי כתיב וקמץ מלא קומצו והקטיר (אינה כל המנחה קיימא) רק הקומץ שהוא מקטיר וא״כ דקרא יתירא הוא לית לן למימר שאם ניתותר הכא כתיב והנשאר ולא מייתר דצריך לומר שיש שיריים בדם ולא היזה מכולו ולא אתא לומר דהזיית חטאת תלוי במיצוי כלומר שיהא מיצוי מעכב.
ואולם אי אפשר לומר כך, שכן התניא [הרי שנויה ברייתא] על האמור בתורה בדין המנחה ״...וקמץ משם מלא קומצו מסלתה ומשמנה על כל לבונתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה...״ (ויקרא ב, ב), הדגיש הכתוב ״מסלתה ומשמנה״ ולא אמר ״מסולת ומשמן״, ללמדנו שאין הכהן מקטיר את האזכרה (חלק המנחה המוקטר) אלא אם כן נשארו בה לאחר הקמיצה סולת ושמן ולבונה, פרט (למעט) שאין מקטירים על המזבח בזמן שחסרה סלתה, וחסרה שמנה, וחסרה לבונתה, ומשמע שחייבים להותיר!
but isn’t it taught in a baraita: The verse states: “And he shall bring it to Aaron’s sons the priests; and he shall remove his handful of its fine flour, and of its oil, together with all its frankincense; and the priest shall make its memorial part smoke upon the altar, an offering made by fire, of a pleasing aroma to the Lord” (Leviticus 2:2)? This verse excludes those situations where some of its flour was missing, or some of its oil was missing, or some of its frankincense was missing, in which case the priest may not place the meal offering on the fire. This indicates that one must ensure that some of the flour, oil, and frankincense remain.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמְרִי הָתָם כְּתִיב וְהַנּוֹתֶרֶת קְרָא יַתִּירָא כְּתִיב.

The Sages said in response to the difficulty of Rav Aḥa, son of Rava: In general, the terms “remainder” or “leftover” refer to a situation where there happened to be some of the item remaining. Yet, the case of the meal offering is unique, as there it is written: “But that which is left of the meal offering shall be Aaron’s and his sons’; it is a thing most holy of the offerings of the Lord made by fire” (Leviticus 2:3). This part of the verse is superfluous, as it appears in Leviticus 2:10 as well. It is therefore derived from the repetition of this phrase that in the specific case of a meal offering one must ensure that some of the items remain. This requirement does not apply to a bird sin offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכא כתיב והנשאר – לחודה משמע שאם נשאר קתני מיהת ומיצה דמן מכלל דמשמע דמיצוי מעכב נמי בחטאת העוף הואיל ומצי מפגל בו במיצוי:
אמרי התם כתיב והנותרת קרא יתירא – דכתיב ביה והנותרת תרי זימני והנותרת ממנה והנותרת מן המנחה דשנה עליו הכתוב לעכב פרט לשחסרה דמשמע והנותרת ולא הנותרת מן הנותרת דהשיריים הן מותר הקומץ ולא שחסרו השיריים דהוו שירי שיריים אבל הכא לא כתיב אלא והנשאר לחוד דמשמע שאם נשאר מן הדם ימצה ואם לא נשאר אינו מעכב והא דכתיבי תרי מיעוטי במנחה והנותרת ומסלתה חד למצוה וחד לעכב.
אמרי [אומרים] בתשובה לדברי רב אחא בנו של רבא: אכן ככלל נדרשת צורת לשון זו ״והנשאר״ (והדומה לה, כמו ״והנותרת״) — שאם נשאר, ואולם התם כתיב [שם, בפרשת המנחה, הכתוב] הזה ״והנותרת״ (״והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו...״ שם ג) שהוא קרא יתירא כתיב [מקרא יתר כתוב], שיכול היה לומר ״מן המנחה לאהרן ולבניו...״ בלבד, אלא ודאי בא כתוב זה ללמדנו כי במנחה חובה היא שיוותר, מה שאין כן בחטאת העוף שאפשר לפרש: אם נשאר.
The Sages said in response to the difficulty of Rav Aḥa, son of Rava: In general, the terms “remainder” or “leftover” refer to a situation where there happened to be some of the item remaining. Yet, the case of the meal offering is unique, as there it is written: “But that which is left of the meal offering shall be Aaron’s and his sons’; it is a thing most holy of the offerings of the Lord made by fire” (Leviticus 2:3). This part of the verse is superfluous, as it appears in Leviticus 2:10 as well. It is therefore derived from the repetition of this phrase that in the specific case of a meal offering one must ensure that some of the items remain. This requirement does not apply to a bird sin offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מֵתִיב אֲבוּהּ דשמואל (ור׳ אבין) לרב הוּנָא אֶחָד חַטַּאת הָעוֹף וְאֶחָד עוֹלַת הָעוֹף בשֶׁמְּלָקָן וּמִיצָּה דָּמָן חוּץ לִמְקוֹמָן פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת חוּץ לִזְמַנָּן פִּיגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת קָתָנֵי מִיהַת מִיצָּה דָּמָן.

Shmuel’s father raises an objection to Rav Huna from a mishna (Zevaḥim 64b): With regard to both a bird sin offering and a bird burnt offering, where the priest pinched their nape or squeezed out their blood with the intent to partake of an item whose typical manner is to partake of it, or to burn an item whose typical manner is to burn it on the altar, outside its designated area, the offering is not valid, but there is no liability for karet for one who partakes of the offering. If his intent was to eat it or burn it beyond its designated time, the offering is piggul and one is liable to receive karet for partaking of the offering, provided that the permitting factor, the blood, was sacrificed in accordance with its mitzva. In any event, this mishna teaches: Squeezed out their blood, indicating that failure to squeeze out the blood disqualifies the offering.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קתני מיהת ומיצה דמה – אלמא דמיצוי נמי מעכב בחטאת העוף הואיל ומצי מפגל בו כמו בהזאה.
מתיב אבוה [מקשה אביו] של שמואל לרב הונא הסבור שלדעת רב אין מיצוי הדם מעכב, ממה ששנינו במשנה: אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן או מיצה דמן במחשבה לאוכלן חוץ למקומן הראוי — הרי זה פסול ואין בו חיוב כרת על האוכלן. ואם בשעת המליקה או מיצוי הדם חשב לאוכלן חוץ לזמנן הראוי — הרי זה פיגול, וחייבין עליו כרת. ונדייק: משנה זו עוסקת בחטאת העוף ובעולת העוף, וקתני מיהת [שנה התנא על כל פנים] יחד עם זה שמלקם אף את זה שמיצה את דמן, שמחשבת חוץ לזמנו בהן מחילה דין פיגול, והרי איפוא שהמיצוי מעכב!
Shmuel’s father raises an objection to Rav Huna from a mishna (Zevaḥim 64b): With regard to both a bird sin offering and a bird burnt offering, where the priest pinched their nape or squeezed out their blood with the intent to partake of an item whose typical manner is to partake of it, or to burn an item whose typical manner is to burn it on the altar, outside its designated area, the offering is not valid, but there is no liability for karet for one who partakes of the offering. If his intent was to eat it or burn it beyond its designated time, the offering is piggul and one is liable to receive karet for partaking of the offering, provided that the permitting factor, the blood, was sacrificed in accordance with its mitzva. In any event, this mishna teaches: Squeezed out their blood, indicating that failure to squeeze out the blood disqualifies the offering.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ לִצְדָדִין קָתָנֵי.

Shmuel’s father raises the objection and he resolves it himself. The tanna of that mishna teaches it disjunctively. In other words, the two clauses of the mishna are referring to two different cases. The halakha of pinching the nape of the neck applies to both the bird sin offering and the bird burnt offering. By contrast, the squeezing out of the blood applies only to a bird burnt offering, whose blood is not sprinkled on the altar. For this reason, the priest’s intent at the time of squeezing out the blood is significant. In the case of a bird sin offering, it is only an intent at the time of sprinkling that invalidates the offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לצדדין קתני – שמלקה משמע אתרוייהו אחטאת העוף ואעולת העוף ומיצה לא קתני אלא בעולת העוף דלית בה אלא מצוי אבל בחטאת העוף לא מצי מפגל במיצוי ולא מעכב:
לצדדין קתני – דשמלקן משמע אתרוייהו אחטאת העוף ואעולת העוף ומיצה דמה לא קאי אלא אעולת העוף דלית ביה הזאה אלא מיצוי אבל חטאת העוף דאיכא הזאה מאחר שלא פיגל בהזאה לא מצי מפגל במיצוי דמיצוי אינו מעכב.
לצדדין קתני – פירוש מלק קאי אתרוייהו אבל מיצה לא קאי אלא אעולת העוף ואם תאמר אמאי לא מייתי מרישא דהך דתנן התם בפרק חטאת העוף (זבחים דף סד:) קדשי קדשים שמלק ושמיצה דמה לשמה ושלא לשמה פסול י״ל דמההיא לא הויא קשיא כלל דאטו מי אלימא ממתני׳ דקתני מיצה ורב תני הוזה כמו כן נמי נימא התם דמאי מיצה הוזה אבל בהך דמייתי הכא לא מצי למימר הכי דהא קתני ואחד עולת העוף דלא שייכא בה הזאה ועל כרחך מיצה דוקא.
ומעירים: הוא (אביו של שמואל) זה שמותיב לה [הקשה אותה] קושיה, והוא עצמו זה שמפרק לה [שמתרץ אותה]. ובאופן זה: דברי המשנה הללו לצדדין (לשני צדדים שונים) קתני [שנה] אותם התנא: שמה ששנינו במליקה מתייחס לחטאת העוף ולעולת העוף, ואילו מה ששנינו במיצוי הדם אינו מתייחס אלא לעולת העוף שאין בה הזאה אלא מיצוי הדם בלבד ובודאי שאינו יכול אם כן לפגל בהזאה.
Shmuel’s father raises the objection and he resolves it himself. The tanna of that mishna teaches it disjunctively. In other words, the two clauses of the mishna are referring to two different cases. The halakha of pinching the nape of the neck applies to both the bird sin offering and the bird burnt offering. By contrast, the squeezing out of the blood applies only to a bird burnt offering, whose blood is not sprinkled on the altar. For this reason, the priest’s intent at the time of squeezing out the blood is significant. In the case of a bird sin offering, it is only an intent at the time of sprinkling that invalidates the offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גּוּפָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שֶׁאִם נִשְׁאַר בַּדָּם.

The Gemara returns to the matter itself, i.e., the baraita cited above: The tanna of the school of Rabbi Yishmael taught that if any of the blood remains inside the bird it must be squeezed out, but there is no requirement to ensure that blood remains for this purpose. Consequently, even if one does not squeeze out the blood on the side of the altar, the offering is valid.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאם נשאר בדם – דמשמע דשיריים לא מעכבין.
א למעלה הובאו דברי החכם בבית מדרשו של ר׳ ישמעאל, ועתה דנים לגופא [גופה] של הלכה זו. תנא דבי [שנה החכם של בית] מדרשו של ר׳ ישמעאל: מן הכתוב בדין חטאת העוף ״והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח״ (שם ה, ט) למדנו שרק אם נשאר בעוף דם לאחר ההזאה דינו שימצה אל יסוד המזבח. ואולם אין חובה מלכתחילה להשאיר דם בגוף העוף לשם כך, ומכאן הסקנו כי לדעת ר׳ ישמעאל אין המיצוי מעכב את הכפרה.
The Gemara returns to the matter itself, i.e., the baraita cited above: The tanna of the school of Rabbi Yishmael taught that if any of the blood remains inside the bird it must be squeezed out, but there is no requirement to ensure that blood remains for this purpose. Consequently, even if one does not squeeze out the blood on the side of the altar, the offering is valid.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָתָם שִׁירַיִים מְעַכְּבִין וְאָמַר רַב פָּפָּא מִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ תְּרֵי תַנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל.:

The Gemara asks: But the school of Rabbi Yishmael taught there, on Zevaḥim 52a, that failure with regard to the remainder of the blood invalidates the offering, and Rav Pappa said: Both Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva agree that failure to pour the remainder of the blood on the base does not invalidate the offering. The practical difference between them is whether or not failure to squeeze out the blood from a bird sin offering after sprinkling the blood invalidates the offering. The school of Rabbi Yishmael rules that it does invalidate the offering, and Rabbi Akiva maintains that it does not invalidate the offering. The Gemara answers: There are two tanna’im and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yishmael.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא תני דבי ר׳ ישמעאל התם – בפרק איזהו מקומן של זבחים:
שירים מעכבין – דהכי קאמר התם שירים מעכבין איכא בינייהו ר׳ ישמעאל סבר מעכבין ואמר רב פפא התם דכולי עלמא שירים לא מעכבין והכא במיצוי חטאת העוף מעכב איכא בינייהו. מר סבר רבי ישמעאל מעכב. ומר סבר ר׳ עקיבא אינו מעכב וקשיא דר׳ ישמעאל אדר׳ ישמעאל:
תרי תנאי אליבא דרבי ישמעאל – האי תנא דהכא סבר אליבא דרבי ישמעאל דמיצוי לא מעכב דאמר שאם נשאר ימצה:
והא תנא דבי ר׳ ישמעאל התם – בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נב.).
שיריים מעכבין – דפלוגתא דר׳ ישמעאל ורבי עקיבא היא דרבי ישמעאל אמר מעכבין ורבי עקיבא אמר אין מעכבין ואמר רב פפא התם דכולי עלמא שיריים דעלמא לא מעכבין והכא בשירי חטאת העוף דהיינו מיצוי איכא בינייהו רבי ישמעאל סבר מעכב ר״ע סבר אינו מעכב וקשיא דרבי ישמעאל אדר״י.
תרי תנאי אליבא דר׳ ישמעאל – והאי תנא דהכא דתני שאם נשאר סבר אליבא דר׳ ישמעאל דמיצוי אינו מעכב.
ומקשים על כך: והא תנא דבי [והרי שנה החכם של בית] מדרשו של ר׳ ישמעאל התם [שם במסכת זבחים] בדינן של החטאות הפנימיות כי השיריים מעכבין (שאם לא נשפך דם השיריים ליסוד המזבח, אין הקרבן מכפר), ונחלק שם על ר׳ עקיבא הסבור שאין השיריים מעכבים. ואמר רב פפא באותה סוגיה בהסבר מחלוקתם זו שלא נחלקו בשיירי שאר הקרבנות, אלא מיצוי דמה של חטאת העוף שהם השיריים איכא בינייהו [יש ביניהם], שלדעת ר׳ ישמעאל הריהו מעכב ולדעת ר׳ עקיבא אינו מעכב, ומכאן סתירה לשיטתו האמורה למעלה! ומשיבים: תרי תנאי [שני תנאים] הם שחלקו בדבר, ושניהם אמרו דבריהם אליבא [לפי שיטתו] של ר׳ ישמעאל.
The Gemara asks: But the school of Rabbi Yishmael taught there, on Zevaḥim 52a, that failure with regard to the remainder of the blood invalidates the offering, and Rav Pappa said: Both Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva agree that failure to pour the remainder of the blood on the base does not invalidate the offering. The practical difference between them is whether or not failure to squeeze out the blood from a bird sin offering after sprinkling the blood invalidates the offering. The school of Rabbi Yishmael rules that it does invalidate the offering, and Rabbi Akiva maintains that it does not invalidate the offering. The Gemara answers: There are two tanna’im and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yishmael.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַתְנִי׳: עוֹלַת הָעוֹף מוֹעֲלִין בָּהּ גמִשֶּׁהוּקְדְּשָׁה נִמְלְקָה דהוּכְשְׁרָה לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים הוּבְלִינָה ומִיצָה דָּמָהּ חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא זוּמוֹעֲלִין בָּהּ עַד שֶׁתֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן.

MISHNA: One is liable for misusing a bird burnt offering from the moment that it was consecrated. When the nape of its neck was pinched, it was rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed in a ritual bath that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight. Once its blood was squeezed out, one is liable to receive karet for eating it, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure. And as it may not be eaten, one is liable for its misuse until it leaves to the place of the ashes, where it is burned.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיצה דמה חייב עליה משום פיגול – דמיצוי דעולת העוף קאי במקום זריקה דבהמה והזאה דחטאת העוף דלא כתיב בה אלא ונמצה דמה וההוא מיצוי קבע לה בפיגול אם חישב עלה במליקה להקטירה חוץ לזמנה דכי מיצה דמה קרבו מתירין דפיגול:
ואם אכל שוב ממנה חייב כרת – וה״ה דבתר הכי חייב עליה משום נותר וטמא:
ומועלין בה עד שתצא לבית הדשן – דכיון דכולה כליל ולית בה שעת היתר לכהנים לעולם מועלין בה עד שתישרף כולה ותינטל מאפרה תרומת הדשן כדכתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש ושוב שנעשת מצותה ויוצאה לבית הדשן אל מחוץ למחנה אין מועלין בה:
מתני׳ מיצה דמה חייבין עליה משום פיגול – דמיצוי עולת העוף במקום זריקה דבהמה והזאה דחטאת העוף דלא כתיב אלא ונמצה דמו (ויקרא א) וההוא מיצוי קבע לה בפיגול אם חישב עליו במליקה להקטירה חוץ לזמנה דכי מיצה דמה קרבו מתיריו בפיגול וחייבין עליה כרת וה״ה דבתר מיצוי יש בו נותר וטמא.
ומועלין בה עד שתצא לבית הדשן – דכיון דכולה כליל ואין בה היתר לכהנים לעולם מועלין בה עד שתישרף כולה ותנטל מאפרה תרומת הדשן דכתיב והרים את הדשן וגו׳ ושוב כיון שנעשית מצותו אין מועלין בו.
ואמר רב פפא מיצוי חטאת העוף – בפ׳ איזהו מקומן (זבחים דף נב.) גבי פלוגתא דר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא וקאמר דשיריים מעכבין דאחטאת העוף קאי.
ב משנה עולת העוף מועלין בה (יש בה דין מעילה) משהוקדשה בפה לקרבן. ומשעה שנמלקה עולת העוף — הוכשרה (הותקנה) בכך לענין ליפסל במגעו של טבול יום, ובמגעו של מחוסר כפורים, שהוא הטמא (כזב וכמצורע) שטבל לטהרתו, ואולם עדיין לא הביא את קרבנותיו למחרת יום הטבילה, וכן נפסלת עולת העוף לאחר מליקתה בלינה של דמה. מיצה את דמה, אם חשב הכהן שמלקה בשעת המליקה לאכול מבשרה לאחר זמן אכילתה הראוי, חייבין עליו על אכילתו כרת משום פיגול, וכן אם לא נאכל בתוך זמן אכילתו הראוי, הריהו באיסור נותר, וטמא אם אכלו בטומאת הגוף. ומאחר שבעולת העוף אין שעת היתר כלל שהרי אסורה לעולם באכילה, לכן מועלין (ומתקיימים כל דיני המעילה) בה כל זמן שהיא קיימת עד לזמן שבו היא תצא לבית הדשן מקום שריפתה ותישרף כולה.
MISHNA: One is liable for misusing a bird burnt offering from the moment that it was consecrated. When the nape of its neck was pinched, it was rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed in a ritual bath that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight. Once its blood was squeezed out, one is liable to receive karet for eating it, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure. And as it may not be eaten, one is liable for its misuse until it leaves to the place of the ashes, where it is burned.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים חמוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ נִשְׁחֲטוּ טהוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים יוּבְלִינָה הוּזָּה דָּמָן כחַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא לוּמוֹעֲלִין בָּהֶן בְּבֵית הַדֶּשֶׁן עַד שֶׁיַּתִּיךְ הַבָּשָׂר.

One is liable for misuse of bulls that are burned and goats that are burned from the moment that they were consecrated. Once they were slaughtered, they were rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight. Once its blood was sprinkled, one is liable to receive karet for eating it, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure. And one is liable for its misuse even when it is in the place of the ashes, until the flesh has been completely scorched.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים – הוו קדשי קדשים ואין בהן היתר לכהנים כלל:
והזאת דמן קובעתן – לפיגול לכרת האוכל מהן אם חישב עליהן בשעת שחיטה וכיון דלית בהו היתר לכהנים מועלין בהן בבית הדשן חוץ למחנה היכא דנשרפים מי שנהנה מהן:
עד שיתיך הבשר – עד שיתאכל הבשר דכיון דלשרפה קיימי לא נעשת מצותן עד שיתיך הבשר:
ערך תך
תךא(זבחים קד:) נתך הבשר אין השורף מטמא בגדים (מעילה ט.) ומועלין בהן בבית הדשן עד שיותך הבשר פי׳ מלשון כהתוך כסף בתוך כור ויתכו כמים שאגתי (נזיר נא) נצלה שלם והתיכו נמי ליטהר (שבת פא) חלב מותך וקרבי דגים שנימוחו פי׳ חלב מבושל (א״ב עיקר הערך הוא נתך):
א. [צערשמעלצען.]
פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין – הן קדשי קדשים ואין בהן היתר לכהנים והזאת (זריקת) דמן קובען לפיגול אם חישב עליהן בשעת שחיטה וכיון דלית בהו היתר לכהנים מועלין בהן בבית הדשן במקום שריפתן.
עד שיותך הבשר – עד שיתעכל הבשר שנעשה אפר דהיינו מצותן.
פרים הנשרפים, ושעירים הנשרפיםמועלין בהן משעה שהוקדשו בפה. ומשעה שנשחטוהוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה. ומשעה שהוזה דמןחייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא, ומועלין בהן אף בהיותם בבית הדשן עד שיתיך הבשר (יתעכל ויהיה לאפר).
One is liable for misuse of bulls that are burned and goats that are burned from the moment that they were consecrated. Once they were slaughtered, they were rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight. Once its blood was sprinkled, one is liable to receive karet for eating it, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure. And one is liable for its misuse even when it is in the place of the ashes, until the flesh has been completely scorched.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מהָעוֹלָה מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהוּקְדְּשָׁה נִשְׁחֲטָה הוּכְשְׁרָה לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה מִשֶּׁנִּזְרַק דָּמָהּ חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא נוְאֵין מוֹעֲלִין בָּעוֹרוֹת סאֲבָל מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר עַד שֶׁתֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן.

One is liable for misuse of the burnt offering from the moment that it was consecrated. Once it was slaughtered it was rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight. Once its blood was sprinkled, one is liable to receive karet for eating it, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure. And one is not liable for misuse of the hides, but one is liable for misuse of the flesh until it leaves to the place of the ashes.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
העולה – וכל הני דמפרש במתניתין בקדשי קדשים מיירי:
ואין מועלין בעורה – דשל כהנים הוא דכתיב עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה:
ומועלין בבשר עד שתצא לבית השרפה – דכליל הוא:
העולה – וכל הני דמתני׳ בקדשי קדשים מיירי.
ואין מועלין בעורה – דשל כהנים הוא דכתיב עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה (ויקרא ז).
ומועלין בבשר עד שתצא לבית הדשן – דכליל הוא.
העולה הבאה מהבהמה, מועלין בה משעה שהוקדשה. ומשעה שנשחטה — הוכשרה ליפסל בטבול יום, ובמחוסר כפורים, ובלינה. ומשעה שנזרק דמה על המזבח — חייבין עליה משום פיגול נותר וטמא. ואולם לענין מעילה שוב אין מועלין בעורות של עולות הבהמה, לפי שהם מעתה נכסי הכהנים, ואין הם עוד בכלל ״קדשי ה׳⁠ ⁠״ שבהם נאמר דין המעילה. אבל מועלין בבשר לאחר זריקת הדם, שהרי אין בו חלק לכהנים שכן כולו נשרף על המזבח, והוא בכלל ״קדשי ה׳⁠ ⁠״, ונוהג בהם דין זה עד שתצא כולה לשריפה בבית הדשן.
One is liable for misuse of the burnt offering from the moment that it was consecrated. Once it was slaughtered it was rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight. Once its blood was sprinkled, one is liable to receive karet for eating it, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure. And one is not liable for misuse of the hides, but one is liable for misuse of the flesh until it leaves to the place of the ashes.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) חַטָּאת וְאָשָׁם וְזִבְחֵי שַׁלְמֵי צִיבּוּר עמוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ נִשְׁחֲטוּ הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה נִזְרַק דָּמָן חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא פאֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר אֲבָל מוֹעֲלִין בְּאֵימוּרֵיהֶן עַד שֶׁיֵּצְאוּ לְבֵית הַדֶּשֶׁן.

One is liable for misuse of a sin offering, and a guilt offering, and communal peace offerings from the moment that they were consecrated. Once they were slaughtered they were rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight. Once their blood was sprinkled, one is liable to receive karet for eating them, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure. One is not liable for misuse of the flesh, but one is liable for misuse of their sacrificial portions, i.e., the portions that are to be consumed on the altar, until they leave to the place of the ashes.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך זבח
זבחא(מעילה ט.) זבחי שלמי צבור פי׳ אותם המביאין בעצרת כדכתיב באמור אל הכהנים ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים:
א. [שלאכט אופפער.]
חטאת ואשם וכו׳ ואין מועלין בבשר – דכיון דנזרק הדם הותר הבשר לכהנים דקדשי קדשים נינהו.
אבל מועלין באימורין – עד שיתעכלו במזבח ויצא האפר לבית הדשן דנעשית מצותו.
החטאת, והאשם, וזבחי שלמי ציבור (שני כבשי העצרת, הבאים בחג השבועות, עם שתי הלחם) — מועלין בהן משעה שהוקדשו בפה לקרבן. ומשעה שנשחטוהוכשרו בכך ליפסל במגע טבול יום, ובמחוסר כפורים, ובלינה של הבשר אם לא נזרק הדם. ומשעה שנזרק דמןחייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא. ואין מועלין בבשר שלהם לאחר שנזרק הדם, שהרי מותר הוא מעתה באכילה לכהנים, ושוב אינו בכלל ״קדשי ה׳⁠ ⁠״, אבל מועלין באימוריהן (בחלק המוקרב על המזבח) עד שיתעכלו על המזבח ויצאו (אפרם) לבית הדשן לאחר שריפתם על המזבח.
One is liable for misuse of a sin offering, and a guilt offering, and communal peace offerings from the moment that they were consecrated. Once they were slaughtered they were rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight. Once their blood was sprinkled, one is liable to receive karet for eating them, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of sacrificial meat while ritually impure. One is not liable for misuse of the flesh, but one is liable for misuse of their sacrificial portions, i.e., the portions that are to be consumed on the altar, until they leave to the place of the ashes.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) שְׁתֵּי הַלֶּחֶם צמוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ קקָרְמוּ בַּתַּנּוּר הוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים (וּבְלִינָה) רוְלִישְׁחוֹט עֲלֵיהֶן אֶת הַזֶּבַח נִזְרַק דָּמָן שֶׁל כְּבָשִׂים שחַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא תוְאֵין בָּהֶן מְעִילָה.

One is liable for misuse of the two loaves brought on the festival of Shavuot from the moment that they were consecrated. Once they formed a crust, they were rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight, and they are rendered eligible to slaughter with them the accompanying offering of the two lambs. Once the blood of the lambs is sprinkled, one is liable to receive karet for eating the loaves, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of consecrated food while ritually impure. And they are not subject to the halakhot of misuse, as at that point their consumption is permitted.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשו – בקדושת פה:
קרמו בתנור – היינו תחילת תיקונו וההיא קרימא חשיבא בהכשר ליפסל כשחיטה דקדשי קדשים והכא לא כתב בלינה משום דשתי הלחם נאכלות לא פחות משנים ולא יותר על שלשה ואם יש ספר שכתוב בלינה קסבר לאחר זמן אכילתן נפסלות בלינה והוכשרו נמי לישחט עליהן את הזבח דכיון דקרמו קרויין לחם:
ואין בהן מעילה – דיש בהן שעת היתר לכהנים וכבר נעשת מצותן:
שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשו – בפה.
קרמו בתנור – דהיינו תחילת עשייתן וההוא קרומא חשיב להכשיר ונפסל בטבול יום וכו׳ כמו שחיטה דקדשי קדשים והכא ליכא בלינה משום דשתי הלחם אין נאכלין לא פחות משנים ולא יותר על שלשה.
ולשחוט עליהן הזבח – דכתיב (ויקרא כג) והקרבתם על הלחם ואמרינן (מנחות דף סב.) על בסמוך וכיון דקרמו מיקרי לחם.
נזרק הדם – של כבשים.
חייבין עליהן – על שתי הלחם משום פגול אם חישב בשעת שחיטה לאכול הלחם חוץ לזמנו משום דכבשים מפגלין את הלחם.
ואין בהן מעילה – דיש בהן שעת היתר לכהנים וכבר נעשית מצותן.
שתי הלחם הבאות בחג השבועות — מועלין בהן משעה שהוקדשו בפה. ומשעה שקרמו (התכסה בצקם בקרום) בזמן אפייתם בתנור — הרי זה נחשב כתחילת עשייתם בשחיטה בקדשי קדשים, ונקראים הם משעה זו ״לחם״ והוכשרו בכך ליפסל במגע טבול יום, ובמחוסר כפורים, ולישחוט עליהן את הזבח (כבשי העצרת) הבאים אתם. ומשעה שנזרק דמן של הכבשים, כבשי עצרת — חייבין עליהן, על שתי הלחם, משום פיגול, נותר, וטמא, ואין בהן מעתה עוד דין מעילה, שהרי בזריקת דם כבשי העצרת הותרו שתי הלחם באכילה לכהנים.
One is liable for misuse of the two loaves brought on the festival of Shavuot from the moment that they were consecrated. Once they formed a crust, they were rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight, and they are rendered eligible to slaughter with them the accompanying offering of the two lambs. Once the blood of the lambs is sprinkled, one is liable to receive karet for eating the loaves, due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of consecrated food while ritually impure. And they are not subject to the halakhot of misuse, as at that point their consumption is permitted.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) לֶחֶם הַפָּנִים אמוֹעֲלִין בּוֹ מִשֶּׁהוּקְדְּשָׁה בקָרַם בַּתַּנּוּר הוּכְשַׁר לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּלְהִסָּדֵר עַל גַּבֵּי הַשּׁוּלְחָן.

One is liable for misuse of the shewbread, which is arranged on the Golden Table in the Sanctuary each Shabbat, from the moment that it was consecrated. Once it formed a crust in the oven it assumes the status of bread and its halakhic status is like that of offerings of the most sacred order after the animal was slaughtered, in that it was rendered susceptible to disqualification through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and it is rendered eligible for arrangement upon the Table in the Sanctuary.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולחם הפנים – נמי בההוא ספר דלא כתב ביה ובלינה היינו טעמא שהרי נאכל משבת ועד שבת והיכא דכתב ובלינה קסבר אם לן לאחר זמן נפסלין:
והוכשר – נמי להיסדר על גבי השולחן:
לחם הפנים מועלין בהן משהוקדשו – בפה.
קרמו בתנור וכו׳ – כדאמרינן בשתי הלחם והכא נמי ליכא בלינה דהכי קיימא לן (מנחות דף ק:) לחם הפנים נאכל לשמונה לתשעה לעשרה.
ולסדר סידרו על גבי השלחן – וכל זמן שלא קרם אינו קרוי לחם.
לחם הפנים אותו עורכים על השולחן שבהיכל מדי שבת — מועלין בו משעה שהוקדש. ומשעה שקרם בתנורהוכשר ליפסל במגע טבול יום ובמחוסר כפורים, ולהסדר על גבי השולחן שבהיכל.
One is liable for misuse of the shewbread, which is arranged on the Golden Table in the Sanctuary each Shabbat, from the moment that it was consecrated. Once it formed a crust in the oven it assumes the status of bread and its halakhic status is like that of offerings of the most sacred order after the animal was slaughtered, in that it was rendered susceptible to disqualification through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and it is rendered eligible for arrangement upon the Table in the Sanctuary.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) קָרְבוּ הַבָּזִיכִּין גחַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא דוְאֵין בּוֹ מְעִילָה.

Once the bowls of frankincense brought with the shewbread of the previous week were sacrificed, one is liable to receive karet for eating the loaves due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of consecrated food while ritually impure. But it is not subject to the halakhot of misuse, as at that point its consumption is permitted.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קרבו הבזיכין – היינו מכשיריו:
ואין בו מעילה – שהותר לכהנים ונעשת מצותו. המנחות כו׳. אבל מועל בקומץ עד שישרף כולו ויצא לבית הדשן כדין אמורי חטאת ואשם:
קרבו הבזיכין – דהיינו המתירין חייבין עליו משום פגול שאם חישב עליו בשעת הקטרת הבזיכין הריני מקטיר על מנת לאכול הלחם חוץ לזמנו הוקבע הלחם בפגול דכי היכי דזריקת דם דבהמה דהיינו מתיריה קובעת בפגול ובנותר ובטמא ה״נ קבעה הקטרת הבזיכין ללחם הפנים בכל הני.
ואין בו מעילה – שהרי יש בו שעת היתר לכהנים.
ומשעה שקרבו (הוקטרו) הבזיכין של לבונה שניתנו בשבת שעברה על הלחם — חייבין עליו, על לחם הפנים, משום פיגול (אם חשב הכהן בשעת הקטרתם של הבזיכים לאכול למחרת את הלחם), וכן חייבים עליו משום איסור נותר וטמא. ומשעה זו שהוקטרו הבזיכים, הותר הלחם באכילה, ושוב אין בו דין מעילה.
Once the bowls of frankincense brought with the shewbread of the previous week were sacrificed, one is liable to receive karet for eating the loaves due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of consecrated food while ritually impure. But it is not subject to the halakhot of misuse, as at that point its consumption is permitted.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הַמְּנָחוֹת המוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדְּשׁוּ קָדְשׁוּ בִּכְלִי והוּכְשְׁרוּ לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה.

One is liable for misuse of the meal offerings from the moment that they were consecrated. Once they were consecrated through placement of the flour in a service vessel, they were rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המנחות מועלין בהן משהוקדשו – בפה.
המנחותמועלין בהן משעה שהוקדשו בפה, שהוקדש הקמח לשם מנחה זו. ומשעה שקדשו בכלי שרת, שהוכנס הקמח בתוך הכלי — הוכשרו בכך לענין ליפסל במגע טבול יום, ובמחוסר כפורים, ובלינה.
One is liable for misuse of the meal offerings from the moment that they were consecrated. Once they were consecrated through placement of the flour in a service vessel, they were rendered susceptible to disqualification for sacrifice through contact with one who immersed that day, and through contact with one who has not yet brought an atonement offering, and through its blood being left overnight.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) קָרַב הַקּוֹמֶץ זחַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא חוְאֵין מוֹעֲלִין בַּשִּׁירַיִם אֲבָל טמוֹעֲלִין בַּקּוֹמֶץ עַד שֶׁיֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן.:

Once the handful taken from the meal offering was sacrificed, one is liable to receive karet for eating the meal offering due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of consecrated food while ritually impure. And one is not liable for misuse of the remainder of the meal offering, which is eaten by the priests, but one is liable for misuse of the handful that is sacrificed, until it leaves to the place of the ashes.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל מועלין בקומץ – עד שישרף כולו ויצא לבית הדשן כדין אימורי קדשים לפי שהקומץ כליל הוא.
ומשעה שקרב הקומץ של המנחה — חייבין עליו, על המנחות, משום פיגול (אם חשב הכהן בשעת הקמיצה לאכול את שיירי המנחה למחרת, או להקטיר את הקומץ למחרת), וכן חייבים על המנחה משעה זו באיסור נותר ובאיסור טמא. ומשעת הקמיצה שוב אין מועלין בשירים שהרי מהקמיצה ואילך הריהם מותרים באכילה לכהנים, אבל מועלין בקומץ, שהרי הוא מוקטר לגבוה, עד שיצא לבית הדשן.
Once the handful taken from the meal offering was sacrificed, one is liable to receive karet for eating the meal offering due to violation of the prohibition of piggul, and the prohibition of notar, and the prohibition of partaking of consecrated food while ritually impure. And one is not liable for misuse of the remainder of the meal offering, which is eaten by the priests, but one is liable for misuse of the handful that is sacrificed, until it leaves to the place of the ashes.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) גְּמָ׳: אִיתְּמַר הַנֶּהֱנֶה מֵאֵפֶר תַּפּוּחַ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ רַב אָמַר אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר ימוֹעֲלִין בּוֹ.

GEMARA: It was stated that there is a dispute between amora’im with regard to one who derives benefit from the ash of the round heap that is on top of the altar. Rav says: One who derives benefit from it is not liable for misuse of consecrated property, and Rabbi Yoḥanan says: One who derives benefit from it is liable for misuse of consecrated property.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אפר תפוח – היינו לאחר שהרים תרומת הדשן ושמו אצל המזבח למטה והנשאר בדשן שעל גבי המזבח היה צוברו ביחד ועושהו עגול כעין תפוח וגבוה כעין כובע ואח״כ היה פושט בגדיו ולובש בגדיו גרועים והיה מוציאו חוץ למחנה לבית הדשן וההוא קאמר הנהנה מאותו אפר תפוח:
ר׳ יוחנן סבר – כיון דצריך הוצאת הדשן בגדי כהונה דההוא ולבש בגדים אחרים היינו בגדי כהונה אלא שפחותים מן הראשונים בקדושתיה קאי ומועלין בו אפילו לאחר תרומת הדשן:
ערך תפוח
תפוחאתפוח היה באמצע המזבח עיין בערך גומא (מעילה ט.) אתמר הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח וכו׳ פי׳ אפר תפוח היינו לאחר שהרים הדשן ושמו אצל המזבח למטה ונשאר בדשן שעל גבי המזבח היה צוברו ביחד ועושהו עגול כמין תפוח וגבוה כעין כובע ואח״כ פושט בגדיו ולובש בגדים גרועים מן הראשונים והיה מוציאו חוץ למחנה לבית הדשן וממנו קאמר הנהנה מאפר תפוח ורבי יוחנן סבר כיון דצריך הוצאת הדשן בגדי כהונה דכתיב ולבש בגדים אחרים אע״פ שפחותין מן הראשונים בקדושתיה קאי ומועילין בו (עבודה זרה נה.) לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אע״פ שנוטל בידו ונותן לתוך התפוח פי׳ קבוץ ענבים נקרא תפוח (מנחות כה) כפתורין למה היו דומין לתפוחי הברתיים פי׳ כמין תפוחי הברתיים שרחבן יתר על עביין (מנחות סז) וכשהבצק נתון לתוכו דומה לתפוחי הברתיים פי׳ כמין תפיחי הברתיים עגול כולו חוץ מן מקום כינוס:
א. [הויפען אין פארס איינעס אפפעל.]
גמ׳ הנהנה מאפר תפוח – היינו לאחר שהרים תרומת הדשן דהכי תנינן במסכת תמיד (דף כח:) שבתחלה כשהוא רוצה לתרום תרומת הדשן היה עולה לראש המזבח ופינה את הגחלים אילך ואילך וחתה את המאוכלות הפנימיות וירד והיינו תרומת הדשן הגיע לרצפה צבר את הגחלים על גבי רצפה רחוק מן הכבש ג׳ טפחים היינו מקום שנותנין שם תרומת הדשן והנשאר על גבי המזבח היה צובר את האפר לצד אחד של מזבח ביחד ועושהו עגול כמין תפוח וגבוה כמין כובע ואמרינן התם פעמים שיש עליו שלש מאות כור ואחר כך היה פושט את בגדיו ולובש בגדים הפחותין מהן כדתנא דבי רבי ישמעאל (יומא דף כג:) בגדים שבישל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו והיה מוציא מחוץ למחנה לבית הדשן ואההוא קאמר הנהנה מאפר תפוח.
ג גמרא איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בדינו של הנהנה מאפר תפוח (ערימת האפר) שנותרה על גבי המזבח לאחר שהכהן קיים מצות ״תרומת הדשן״ בנטילתו מן הדשן הנמצא שם, אם יש בו עדיין דין מעילה, רב אמר: שוב אין מועלין בו, ור׳ יוחנן אמר: עדיין מועלין בו.
GEMARA: It was stated that there is a dispute between amora’im with regard to one who derives benefit from the ash of the round heap that is on top of the altar. Rav says: One who derives benefit from it is not liable for misuse of consecrated property, and Rabbi Yoḥanan says: One who derives benefit from it is liable for misuse of consecrated property.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) לִפְנֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמוֹעֲלִין בּוֹ כִּי פְּלִיגִי לְאַחַר תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן.

The Gemara clarifies this dispute: Before the removal of the ashes, everyone agrees that one who derives benefit from it is liable for misuse of consecrated property. The reason is that the mitzva of the removal of the ashes has not yet been completed. When they disagree it is with regard to the halakha after the removal of the ashes, at which point the mitzva has been completed.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כולי עלמא לא פליגי דמועלין בהן – שהרי עדיין לא נעשית מצותו.
ומסבירים את מחלוקתם: לפני תרומת הדשן כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] שעדיין מועלין בו, שהרי טרם נגמרה מצוותו. כי פליגי [כאשר נחלקו] — הרי זה לאחר תרומת הדשן.
The Gemara clarifies this dispute: Before the removal of the ashes, everyone agrees that one who derives benefit from it is liable for misuse of consecrated property. The reason is that the mitzva of the removal of the ashes has not yet been completed. When they disagree it is with regard to the halakha after the removal of the ashes, at which point the mitzva has been completed.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) רַב אָמַר אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ הֲרֵי נַעֲשָׂה מִצְוָתוֹ ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כֵּיוָן דִּכְתִיב {ויקרא ו׳:ג׳} וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וְגוֹ׳ כֵּיוָן דִּצְרִיךְ לְבִגְדֵי כְהוּנָּה בִּקְדוּשְּׁתֵיהּ קָאֵי.

Rav says that one who derives benefit from it is not liable for misuse of consecrated property, as its mitzva has been performed and completed. And Rabbi Yoḥanan says that one is liable for misuse, since it is written: “And the priest shall put on his linen garment, and his linen breeches shall he put upon his flesh; and he shall take up the ashes to where the fire has consumed the burnt offering on the altar, and he shall put them beside the altar. And he shall remove his garments, and don other garments, and carry forth the ashes outside the camp” (Leviticus 6:3–4). Rabbi Yoḥanan explains: Since taking the ashes outside the Temple also requires the priestly vestments, albeit garments of lesser quality than those used to remove the ashes from the altar, evidently the ash remains in its consecrated state.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי יוחנן סבר – כיון דהאי הוצאת אפר התפוח צריך בגדי כהונה דההוא ולבש בגדים אחרים היינו בגדי כהונה אלא שפחותין מן הראשונים בקדושתיה קאי ומועלין בו.
גמ׳ כיון דכתיב ולבש. לכאורה צ״ל דכתיב ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים דזה קאי על הוצאת הדשן אבל הקרא ולבש הכהן מיירי בתרומת הדשן וע׳ בתשו׳ מעיל שמואל בלקוטיו אות ס׳:
וטעמם של החולקים: רב אמר כי אין מועלין בו — שהרי כבר נעשה מצותו וכל השאר אינו אלא להוצאה משם. ואילו ר׳ יוחנן שאמר שמועלים בו, טעמו: כיון דכתיב [שנאמר] בתורה בדין הוצאת הדשן מהמזבח ״ולבש הכהן מדו בד״ (ויקרא ו, ג), ומעתה כיון שצריך לעבודה זו לבגדי כהונה (״מדו בד״) משמע כי בקדושתיה [בקדושתו] עדיין הוא קאי [עומד].
Rav says that one who derives benefit from it is not liable for misuse of consecrated property, as its mitzva has been performed and completed. And Rabbi Yoḥanan says that one is liable for misuse, since it is written: “And the priest shall put on his linen garment, and his linen breeches shall he put upon his flesh; and he shall take up the ashes to where the fire has consumed the burnt offering on the altar, and he shall put them beside the altar. And he shall remove his garments, and don other garments, and carry forth the ashes outside the camp” (Leviticus 6:3–4). Rabbi Yoḥanan explains: Since taking the ashes outside the Temple also requires the priestly vestments, albeit garments of lesser quality than those used to remove the ashes from the altar, evidently the ash remains in its consecrated state.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) תְּנַן מוֹעֲלִין בָּהֶן עַד שֶׁתֵּצֵא לְבֵית הַדֶּשֶׁן קַשְׁיָא לְרַב אָמַר לְךָ רַב עַד שֶׁתֵּרָאֶה לְבֵית הַדֶּשֶׁן

The Gemara raises a difficulty against the opinion of Rav. We learned in the mishna, with regard to the bird burnt offering: One is liable for its misuse until it leaves to the place of the ashes, where it is burned. This indicates that the halakhot of misuse apply while the ashes remain on the altar, even after the removal of ashes, which is difficult for the opinion of Rav. The Gemara answers that Rav could have said to you: The mishna means that one is liable until the ash is fit to be taken out to the place of ashes, i.e., once it is burned on the altar and has had a shovel of ashes removed from it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנן מועלין בה עד שתצא לבית הדשן – משמע דאע״ג דנתרמה תרומת הדשן מועלין בה עד שתצא לבית הדשן (מועלין):
קשיא לרב – אימא עד שתראה לבית הדשן מועלין בו כלומר עד שעת שתורם לתרומת הדשן מועלין בו. אבל מאחר שנתרם ששוב אותו הנשאר ראוי ועומד הוא להוצאת הדשן שוב אין בו מעילה והיינו כרב:
תנן מועלין בהן עד שתצא לבית הדשן – משמע שאף על פי שנתרמה תרומת הדשן מועלין בה.
עד שתראה – היינו עד הרמת תרומת הדשן אבל אחר שתרם תרומת הדשן אותו הנשאר הוא ראוי ועומד להוצאת הדשן ושוב אין בו מעילה והיינו כרב.
ומעירים: תנן [שנינו] במשנתנו: מועלין בהן עד שתצא לבית הדשן, ומשמע שבהיות האפר במזבח עדיין נוהג בו דין מעילה, והרי זה קשיא [קשה] לרב הסבור שאין מועלים באפר התפוח! ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רב כי הכוונה היא עד לזמן שתראה (שתהיה ראויה) להוצאתה לבית הדשן, שהוא משעה שהוציא ממנו את תרומת הדשן, אף שעדיין הוא על המזבח.
The Gemara raises a difficulty against the opinion of Rav. We learned in the mishna, with regard to the bird burnt offering: One is liable for its misuse until it leaves to the place of the ashes, where it is burned. This indicates that the halakhot of misuse apply while the ashes remain on the altar, even after the removal of ashes, which is difficult for the opinion of Rav. The Gemara answers that Rav could have said to you: The mishna means that one is liable until the ash is fit to be taken out to the place of ashes, i.e., once it is burned on the altar and has had a shovel of ashes removed from it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144