×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִּקַּנְתֶּם לִישָּׂא שִׁפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁכְּבָר חֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין לִישָּׂא בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁעֲדַיִין חֶצְיוֹ עֶבֶד יִבְטַל וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו מ״ה:י״ח} לֹא תוֹהוּ בְרָאָהּ (אֶלָּא) לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ אאֶלָּא מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו.
You have remedied the situation of his master, who benefits fully from all his rights to the slave, but his own situation you have not remedied. How so? He is not able to marry a maidservant, since half of him is already free, and a free Jew may not marry a Canaanite maidservant. He is also not able to marry a free woman, since half of him is still a slave, and a Jewish woman may not marry a Canaanite slave. And if you say he should be idle and not marry, but is it not true that the world was created only for procreation, as it is stated: “He did not create it to be a waste; He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18)? Rather, for the improvement of the world we force his master to make him a free man, and the slave writes a bill accepting his responsibility to pay half his value to his master. This was the original version of the mishna.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
תקנתם את רבו – שאינו מפסיד כלום מן הראוי לו.
ואת עצמו לא תקנתם – מה תהא עליו.
לישא שפחה אינו יכול – דצד חירות אסור בה דכתיב (דברים כג) לא יהיה קדש לא יסב איתתא אמה.
לישא שפחה אינו יכול – ואם תאמר וליתי עשה דפרו ורבו (בראשית ט) וידחה לאו דלא יהיה קדש (דברים כג) וי״ל משום דידה דליכא עשה דאפשר לה בעבד ועוד דבתחלת ביאה מיעקר לאו ולא מיקיים עשה אלא בהוצאת זרע וא״ת וימכור עצמו בעבד עברי ויהיה מותר בשפחה וי״ל בזמן שאין היובל נוהג דאז נמי אינו נוהג עבד עברי ועוד אומר ר״י דאסור למכור עצמו בעבד עברי כדאמרי׳ בפ״ק דקדושין (דף כב:) וא״ת ישא חציה שפחה וחציה בת חורין וי״ל דאתי צד עבדות ומשתמש בצד חירות ואם תאמר וישא ממזרת דממזר מותר בשפחה דבפרק האומר (שם דף סט.) אמר רבי טרפון יכולים ממזרים ליטהר כיצד ממזר נושא שפחה ומותר נמי בצד חירות דחרורי וממזירי מותרים לבא זה בזה וי״ל אי חציו עבד קדושין תופסין אתי צד עבדות ומשתמש בצד אשת איש ואי לא תפסי אם כן בעילתו בעילת זנות ובהשולח (גיטין מג.) מספקא ליה אי תפסי אי לא ועוד אור״ת דאין תקנה להרבות ממזרין ואם תאמר וישא נתינה דחרורי ונתיני מותרים לבא זה בזה וי״ל דאף על גב דממזר מותר בשפחה נתין אפשר דאסור בה דקדש ועומד הוא הממזר שנוצר מאיסור דלא תפסי קדושין ולכך מותר בלאו דלא יהיה קדש והא דאמרינן ביש מותרות (יבמות דף פה:) דממזרת ונתינה מרגלא ליה לפי שיכול להכשיר זרעו שישא בנו שפחה ואף על גב דנתין אסור בשפחה האי גברא לא אכפת ליה באיסור דהא קא נסיב נתינה.
כופין את רבו – בחציה שפחה אין כופין את רבה אלא היכא דנהגו בה מנהג הפקר היינו משום דכשישחררה שמא לא תקיים כיון דלא מיחייבה וא״ת אמאי כופין וכי אומר לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו דהמשחרר עבדו עובר בעשה וי״ל מצוה רבה שאני דלא תהו בראה לשבת יצרה כדמשני (ברכות דף מז:) גבי ר״א ששיחרר עבדו מצוה דרבים שאני.
מי שחציו עבד וחציו בן חורין אסור בשפחה מפני צד חירות שבו ובבת ישראל מפני צד עבדות שבו ומתוך כך כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו שהרי מ״מ הואיל ויש בו צד חירות מצווה הוא בפריה ורביה אבל שפחה כנענית הואיל ואין מצוה זו נוהגת בנשים אין כופין אותו בכך אלא מניחין אותה כמות שהיא ועובדת את רבה יום אחד ולעצמה יום אחד אלא שבמס׳ גיטין (מ״א.) יתבאר שאם היו נוהגין בה מנהג הפקר כופין כדי למעט באיסור ביאתה:
בד״ה כופין כו׳ משום כששיחררה שמא לא תקיים כיון דלא מחייבא כו׳ עכ״ל ובפשיטות ל״ל כיון דשפחה לא מחויבת במצות פ״ו אין כופין את רבה אא״כ נהוג בה מנהג הפקר דהא לאו מטעם פ״ו קאמר אלא מטעם לשבת יצרה קאמר דכופין דהוי מצוה רבה ושבת יצרה שייך נמי באשה ולכך תירצו דלא תקיים שבת כיון דלא מחויבת במ״ע דפ״ו ודו״ק:
תקנתם אמנם את רבו שעל ידי סדור זה אינו מפסיד כלום, אולם את עצמו לא תקנתם. כיצד? לישא שפחה — אינו יכול שכבר חציו בן חורין וישראל בן חורין אסור בשפחה, לישא בת חורין אינו יכול שעדיין חציו עבד ואסור לבת ישראל להנשא לעבד. ואם תאמר יבטל מנשואין כלל, והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר: ״לא תהו בראה אלא לשבת יצרה״ (ישעיה מה, יח). אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב העבד שטר על חצי דמיו ומשלם לרבו.
You have remedied the situation of his master, who benefits fully from all his rights to the slave, but his own situation you have not remedied. How so? He is not able to marry a maidservant, since half of him is already free, and a free Jew may not marry a Canaanite maidservant. He is also not able to marry a free woman, since half of him is still a slave, and a Jewish woman may not marry a Canaanite slave. And if you say he should be idle and not marry, but is it not true that the world was created only for procreation, as it is stated: “He did not create it to be a waste; He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18)? Rather, for the improvement of the world we force his master to make him a free man, and the slave writes a bill accepting his responsibility to pay half his value to his master. This was the original version of the mishna.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְחָזְרוּ בֵּית הִילֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמַּאי.:

The ultimate version of the mishna records the retraction of Beit Hillel: And Beit Hillel retracted its position and ruled like Beit Shammai.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחזרו בית הילל בהם להורות כבית שמאי. ולפי משנה אחרונה זו שלאחר חזרת בית הלל, נמצא שמי שחציו עבד הריהו כבן חורין גמור, שהרי רבו חייב לשחררו.
The ultimate version of the mishna records the retraction of Beit Hillel: And Beit Hillel retracted its position and ruled like Beit Shammai.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: בהָאוֹמֵר לְעַבְדּוֹ צֵא וּשְׁחוֹט עָלַי אֶת הַפֶּסַח שָׁחַט גְּדִי יֹאכַל שָׁחַט טָלֶה יֹאכַל שָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן.

MISHNA: In the case of one who says to his slave: Go and slaughter the Paschal offering on my behalf, but does not specify which type of animal to slaughter, the halakha is as follows: If the slave slaughtered a kid, his master may eat it; if he slaughtered a lamb, his master may eat it. If the slave slaughtered both a kid and a lamb, his master should eat from the first one that was slaughtered; the second is invalid and should be burned.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח כו׳ שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון. ואקשי׳ והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד ומשני אביי מתני׳ במלך ומלכה וכדתניא אין נמנין על שני פסחים כא׳ ומעשה במלך ומלכה שאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח ויצאו ושחטו עליהם שני פסחים באו ושאלו המלך כו׳ אמר רבן שמעון בן גמליאל המלך והמלכה יאכלו את הראשון ואנו לא נאכל לא את הראשון ולא את השני נמצאת משנתנו שנויה במלך ומלכה וברייתא בשאר כל אדם וכן בהלטאה שנמצאת בבית המטבחים רותח ואמר רבן שמעון בן גמליאל הטילו עליה כוס של צונן והטילו עליה כלומר עדיין בחיים הוא וטהר רבן שמעון בן גמליאל כל המטבחי׳ נמצא המלך [תלוי במלכה] והמלכה תלויה ברבן שמעון בן גמליאל נמצא הכל תלוי ברבן שמעון בן גמליאל.
מתני׳ שחט גדי יאכל – רבו ממנו ואע״ג דרגיל בטלה דכיון דלא פריש ליה עליה סמך.
יאכל מן הראשון – והשני ישרף.
המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח שחט גדי יאכל שחט טלה יאכל שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון שכח מה אמר לו רבו כיצד יעשה ישחוט גדי וטלה ויאמר אם גדי אמר לי רבי גדי שלו וטלה שלי אם טלה אמר לי רבי טלה שלו וגדי שלי שכח רבו מה אמר שניהם יצאו לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני אמר הר״ם כשאמר לו רבו צא ושחוט עלי את הפסח סתם אע״פ שהיה מנהגו לעולם טלה ושחט לו גדי או גדי ושחט לו טלה הרי זה יאכל וזהו מה שרצה להשמיעך שלא נחוש למנהגו והעקר אצלנו אין נמנין על שני פסחים וזה שהתרנו בכאן ואמרנום יאכל מן הראשון הוא מיוחד למלך ולמלכה בלבד כשאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח ושחטו שני פסחים וזה לחסרון דעת העבדים ומיעוט התעסקם במצות אבל שאר בני אדם אין אוכלין לא מן הראשון ולא מן השני וזה הדין באמרו שכח מה אמר לו רבו אינו מתקיים אלא כשאמר לו הרועה של רבו קח טלה וגדי ושחוט אותם כדי שתכוין דעת רבך ואני הקניתי לך האחד בתנאי שלא יהי׳ לרבך רשות בו אבל אם לא היה כן לא יתקיים מזה הדין דבר כי העקר אצלנו מה שקנה עבד קנה רבו אם כן אמרו שלו לא יתקיים אלא על הדרך שבארנו ולא יהיו פטורין מלעשות פסח שני אלא כששכח רבו מה אמר לו אחר שנזרק הדם לפי שהפסח אחר זריקת הדם ראוי לאכילה אבל קודם זריקת הדם חייבים בפסח שני:
אמר המאירי האומר לעבדו צא שחוט עלי את הפסח ולא בירר לו אם גדי אם טלה שהרי מן הכבשים ומן העזים הוא והלך השליח ושחט גדי ופי׳ בגמ׳ אע״פ שהיה דרך הבעלים בטלה יאכל וכן אם שחט טלה אע״פ שדרכו היה בגדי יאכל שמאחר שלא ברר לו אם גדי אם טלה דעתו משעת אמירתו על איזה שישחט שחט גדי וטלה כלומר שהיה העבד מסופק באיזה מין הוא בוחר ושחט לשניהם והדבר ידוע שאין נמנין על שני פסחים ומתוך כך פי׳ בגמ׳ שיצאו שניהם לבית השריפה וזו שאמרו יאכל מן הראשון כלומר שבודאי סומך הוא עליו והראשון כהלכתו נשחט והשני יצא לבית השריפה פרשוה במלך שאמר לעבדו לשחוט לו או במלכה ומשום שלום מלכות הקל בה מפני שדעתם קלה לכעוס:
א משנה האומר לעבדו: צא ושחוט עלי (עבורי) את הפסח, ולא פירש מה לשחוט עבורו. אם שחט גדי — יאכל, שחט טלה — יאכל. שחט גדי וטלה — יאכל מן הראשון שנשחט והשני ישרף.
MISHNA: In the case of one who says to his slave: Go and slaughter the Paschal offering on my behalf, but does not specify which type of animal to slaughter, the halakha is as follows: If the slave slaughtered a kid, his master may eat it; if he slaughtered a lamb, his master may eat it. If the slave slaughtered both a kid and a lamb, his master should eat from the first one that was slaughtered; the second is invalid and should be burned.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גשָׁכַח מָה אָמַר לוֹ רַבּוֹ כֵּיצַד יַעֲשֶׂה יִשְׁחַט טָלֶה וּגְדִי וְיֹאמַר אִם גְּדִי אֲמַר לִי רַבִּי גְּדִי שֶׁלּוֹ וְטָלֶה שֶׁלִּי וְאִם טָלֶה אֲמַר לִי רַבִּי הַטָּלֶה שֶׁלּוֹ וּגְדִי שֶׁלִּי.

If the master had stated explicitly which type of animal to slaughter, but the slave forgot what his master said to him, what should he do? He should slaughter both a lamb and a kid and say the following stipulation: If my master said to me that I should slaughter a kid, the kid is for his Paschal offering and the lamb is for mine; and if my master said to me that I should slaughter a lamb, the lamb is for his Paschal offering and the kid is for mine. In this way, once the master ultimately clarifies what he had originally said, both animals may be used accordingly.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכח מה אמר לו רבו כיצד יעשה ישחוט גדי וטלה ואמרינן מנא ליה לעבד מה שקנה עבד קנה רבו.
שכח מה אמר לו רבו – שפירש לו גדי או טלה וזה שכח.
וטלה שלי – ובגמרא פריך מה שקנה עבד קנה רבו ומנא ליה לדידיה.
שכח מה אמר לו רבו כלומר שקבע לו בפ׳ גדי או טלה והוא שכח מאיזה מין אמר לו ואם שוחט ממין אחר מתירא שמא יעביר על דעתו ואם שוחט משניהם נמצא ממנהו על שני פסחים הא כיצד הוא עושה שוחט משניהם ואומר אם גדי אמר לי רבי יהא גדי שלו וטלה שלי ואם טלה אמר לי יהא טלה שלו וגדי שלי ופי׳ בגמ׳ בשהיו לו מעות שאין לרבו רשות בהם או כגון שהלך אצל רועה הרגיל אצל רבו והקנהו לו לכבוד רבו על מנת שאין לרבו רשות בו וכגון שהזכיר לו בפי׳ לאיזה דבר על הדרך שביארנו בראשון של קדושין שאם לא כן הרי מה שקנה עבד קנה רבו שכח רבו מה שאמר לו כלומר שכבר שכח גם כן העבד ושחט שנים על התנאי שהזכרנו ואח״כ אמר שכח רבו גם כן ואינו יכול לברר יצאו שניהם לבית השריפה כלומר לאחר שתעובר צורתן לששה עשר ופטורין מלעשות פסח שני ופרשוה בגמ׳ בששכח לאחר זריקה שמאחר שבשעת השחיטה והזריקה היה זכור נמצאת שחיטתו וזריקתו כראוי שהרי יכול להתברר לשם מי הוא נזרק אבל שכח לפני זריקה הואיל והזריקה נעשית שלא כתקנה חייבין בפסח שני:
אמר לו רבו מה לשחוט לפסח אבל שכח העבד מה אמר לו רבו כיצד יעשה? ישחט טלה וגדי, ויתנה ויאמר: אם גדי אמר לי רבי הרי גדי יהיה לקרבנו שלו וטלה יהיה לקרבן שלי. ואם טלה אמר לי רבי הרי הטלה שלו וגדי שלי ולאחר זמן יבחר הרב מה שירצה.
If the master had stated explicitly which type of animal to slaughter, but the slave forgot what his master said to him, what should he do? He should slaughter both a lamb and a kid and say the following stipulation: If my master said to me that I should slaughter a kid, the kid is for his Paschal offering and the lamb is for mine; and if my master said to me that I should slaughter a lamb, the lamb is for his Paschal offering and the kid is for mine. In this way, once the master ultimately clarifies what he had originally said, both animals may be used accordingly.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) שָׁכַח רַבּוֹ מָה אָמַר לוֹ שְׁנֵיהֶן יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.:

If his master also forgot what he said to him, neither animal may be used, since it has not been clarified which of the animals the slave and master are registered for. Therefore, both of them, the lamb and the kid, go out to the place designated for burning, in accordance with the halakha pertaining to offerings that may not be eaten. However, despite this, both the master and slave are exempt from observing the second Pesaḥ if the blood of the animals has already been applied to the altar before the master forgot.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכח רבו מה אמר לו – וזה כבר שחט השנים.
שניהם יצאו לבית השריפה – דלא ידיע הי דהאי והי דהאי ואין פסח נאכל אלא למנויו.
ופטורין מפסח שני – דשחיטה וזריקה מעלייתא היא חדא אהאי וחדא אדהאי וקמי שמיא גליא.
זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
שכח גם רבו מה אמר לו הרי אינו יכול לאכול אף מאחד מהם, שמא לא זה הוא הקרבן שנמנה עליו, לכן שניהן גם הגדי וגם הטלה יצאו לבית השריפה שהם קרבנות שאין להם אוכלים, אבל פטורין האדון והעבד מלעשות פסח שני שהרי מכל מקום נשחט האחד ונזרק דמו כדין, אף שאין ידוע איזהו.
If his master also forgot what he said to him, neither animal may be used, since it has not been clarified which of the animals the slave and master are registered for. Therefore, both of them, the lamb and the kid, go out to the place designated for burning, in accordance with the halakha pertaining to offerings that may not be eaten. However, despite this, both the master and slave are exempt from observing the second Pesaḥ if the blood of the animals has already been applied to the altar before the master forgot.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: פְּשִׁיטָא שָׁחַט גְּדִי יֹאכַל אע״גאַף עַל גַּב דִּרְגִיל בְּטָלֶה שָׁחַט טָלֶה יֹאכַל אַף עַל גַּב דִּרְגִיל בִּגְדִי.

GEMARA: The mishna teaches that if the master did not specify which type of animal he wishes to use, he eats from whichever type the slave slaughters. The Gemara exclaims: It is obvious. Since the master did not specify, he apparently does not have a preference. Therefore, whichever animal is used will be acceptable. The Gemara answers: The mishna’s ruling is necessary in the case where the slave slaughtered a kid. His master may eat it even though the master is accustomed to use a lamb. Even though he is accustomed to do so, it is not presumed that he is particular to use only a lamb, since he did not explicitly say so. Similarly, if the slave slaughtered a lamb, his master may eat it, although he is accustomed to use a kid for his Paschal offering.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ב גמרא על ההלכה הראשונה שבמשנה תוהים: ״שחט גדי — יאכל, שחט טלה — יאכל״, פשיטא [פשוט מובן מאליו] שאם לא פירש רצונו, הרי כל מה שנשחט עבורו הריהו כמנוי עליו! ומתרצים: אם שחט גדי יאכל, אף על גב [אף על פי] שהאדון רגיל בטלה שבכל שנה לוקח טלה לפיסחו אם שחט עבדו גדי — יאכלנו, וכן אם שחט טלה יאכל, אף על גב שהאדון רגיל בגדי.
GEMARA: The mishna teaches that if the master did not specify which type of animal he wishes to use, he eats from whichever type the slave slaughters. The Gemara exclaims: It is obvious. Since the master did not specify, he apparently does not have a preference. Therefore, whichever animal is used will be acceptable. The Gemara answers: The mishna’s ruling is necessary in the case where the slave slaughtered a kid. His master may eat it even though the master is accustomed to use a lamb. Even though he is accustomed to do so, it is not presumed that he is particular to use only a lamb, since he did not explicitly say so. Similarly, if the slave slaughtered a lamb, his master may eat it, although he is accustomed to use a kid for his Paschal offering.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) שָׁחַט גְּדִי וְטָלֶה יֹאכַל מִן הָרִאשׁוֹן וְהָא תַנְיָא אֵין נִמְנִין עַל שְׁנֵי פְסָחִים כְּאֶחָד.

We learned in the mishna: If the slave slaughtered a kid and a lamb, his master should eat from the first one the slave slaughtered. To allow for the possibility of eating from whichever one is slaughtered first, the master must have been registered to eat from either animal. The Gemara cites a baraita that appears to contradict this: Wasn’t it taught: One may not be registered for two Paschal offerings at once?
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד – לאכול בשעת אכילה מא׳ מהם שירצה דאין ברירה וכי בעי למיכל דילמא בשעת שחיטה לא הוה דעתיה עליה הלכך לא אכיל וזה שהמנה את רבו על שני פסחים ורבו סמך עליו היאך יאכל מן הראשון.
והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד – פירש בקונטרס דברייתא סברה דאין ברירה ולא מצי לשנויי דמתניתין קסבר דיש ברירה דאם כן הוה ליה למיתני מאיזה שירצה יאכל וא״ת ואמאי לא משני דברייתא קתני כשנמנה על ב׳ פסחים כא׳ והתם ודאי לא יאכל משניהם אבל מתניתין כשהמנוהו זה אחר זה דדעתו על הראשון וי״ל דמתני׳ קאמר ראשון לשחיטה אע״פ שהמנה עליו לבסוף.
אמרנו במשנה: אם שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון ומקשים: והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: אין נמנין על שני פסחים כאחד והרי כאן יש לו גם טלה וגם גדי לפניו והוא בורר מביניהם לאחר שחיטה!
We learned in the mishna: If the slave slaughtered a kid and a lamb, his master should eat from the first one the slave slaughtered. To allow for the possibility of eating from whichever one is slaughtered first, the master must have been registered to eat from either animal. The Gemara cites a baraita that appears to contradict this: Wasn’t it taught: One may not be registered for two Paschal offerings at once?
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַתְנִיתִין בְּמֶלֶךְ וּמַלְכָּה.

The Gemara answers: The mishna discusses a case of a king and queen and similar cases of those for whom food is supplied by slaves. They are content with whatever food is presented to them, since all their food is of good quality. Such people have the intent to be registered with whichever animal their slaves select to slaughter first, and only with that animal.
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במלך ומלכה – שיש להם רוב מעדנים ולא קפדי אם גדי ואם טלה אם שמן אם כחוש.
בד״ה במלך כו׳ ולא קפדי אם גדי ואם טלה אם שמן אם כחוש עכ״ל נראה מדבריהם דר״ל דה״ה בשחט ב׳ גדיים או ב׳ טלאים דבמלך ומלכה דיש להם רוב מעדנים אין ברירה דתרווייהו ניחא להו ולכך יאכל מן הראשון כו׳ אבל אחר דקפיד דלית ליה רוב מעדנים לא ידיע בהי ניחא ליה אם בכחוש אם בשמן אף שהוא אחרון ודו״ק:
ומשיבים: מתניתין [משנתנו] מדברת במלך ומלכה וכיוצא בהם כל הסומכים במאכלם על עבדיהם ונוח להם בכל מה שנשחט עבורם, ולכך משנשחט הראשון הרי קיבלוהו כקרבנם והשני נשחט בחינם.
The Gemara answers: The mishna discusses a case of a king and queen and similar cases of those for whom food is supplied by slaves. They are content with whatever food is presented to them, since all their food is of good quality. Such people have the intent to be registered with whichever animal their slaves select to slaughter first, and only with that animal.
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְהָתַנְיָא אֵין נִמְנִין עַל שְׁנֵי פְסָחִים כְּאֶחָד וּמַעֲשֶׂה בְּמֶלֶךְ וּמַלְכָּה שֶׁאָמְרוּ לְעַבְדֵיהֶם צְאוּ וְשַׁחֲטוּ עָלֵינוּ אֶת הַפֶּסַח וְיָצְאוּ וְשָׁחֲטוּ עֲלֵיהֶן שְׁנֵי פְסָחִים בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ אָמַר לָהֶם לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת הַמַּלְכָּה בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ מִן הַמַּלְכָּה אָמְרָה לָהֶם לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל.

And similarly, it was taught in a baraita: One may not register for two Paschal offerings at once. And there was an incident involving a king and queen who said to their slaves: Go and slaughter the Paschal offering on our behalf. And they went out and slaughtered two Paschal offerings on their behalf. They came and asked the king which one he wished to eat. He said to them: Go and ask the queen. They came and asked the queen. She said to them: Go and ask Rabban Gamliel to rule which one should be used.
רש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במלך ומלכה – שתלויין על עבדיהן ואין מקפידין על סעודתן אם גדיים אם טלאים הלכך אין כאן דין ברירה דתרווייהו ניחא ליה לפיכך יאכל מן הראשון דכיון דליכא קפידא יצא בראשון ידי חובתו ואידך בכדי נשחט.
ה״ג: והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד ומעשה במלך ומלכה כו׳.
שני פסחים – גדי וטלה.
לכו ושאלו את המלכה – בקיאה וחכמה היתה.
והתניא אין שוחטין שני פסחים כאחת – ירושלמי תני ר׳ חייה הנמנה על שני פסחים כאחת אוכל מאיזה מהן שנשחט ראשון אמר ר׳ יוסה מתניתא אמר כן שחט תרויהון אוכל מן הראשון.
והתניא אכן כן שנויה ברייתא]: אין נמנין על שני פסחים כאחד, ומעשה במלך ומלכה שאמרו לעבדיהם: צאו ושחטו עלינו את הפסח, ויצאו ושחטו עליהן שני פסחים. באו ושאלו את המלך איזה מהם רצונו לאכול, אמר להם: לכו ושאלו את המלכה. באו ושאלו מן המלכה אמרה להם: לכו ושאלו את רבן גמליאל ויפסוק הלכה.
And similarly, it was taught in a baraita: One may not register for two Paschal offerings at once. And there was an incident involving a king and queen who said to their slaves: Go and slaughter the Paschal offering on our behalf. And they went out and slaughtered two Paschal offerings on their behalf. They came and asked the king which one he wished to eat. He said to them: Go and ask the queen. They came and asked the queen. She said to them: Go and ask Rabban Gamliel to rule which one should be used.
רש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמַר לָהֶם דמַלְכָּה וּמֶלֶךְ דְּדַעְתָּן קַלָּה עֲלֵיהֶן יֹאכְלוּ מִן הָרִאשׁוֹן אֲנַן הלֹא נֹאכַל לֹא מִן הָרִאשׁוֹן וְלֹא מִן הַשֵּׁנִי.

They came and asked Rabban Gamliel. He said to them: A king and queen, who are easily accepting of whichever foods their slaves choose to present to them, should eat from the first one that was slaughtered, since it is presumed they wished to be registered for any animal the slaves selected. But we, the general populace, who have limited supplies of food and so are particular about what food is served to us, would not eat from the first or from the second, since it is not permitted to be registered for two Paschal lambs at once.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שדעתן קלה – כדאמרן שאין מקפידין אם גדי אם טלה.
אנו לא נאכל – אם היה אחד ממנו שנשחטו עליו גדי וטלה לא יאכל לא מן הראשון ולא מן השני דכיון דקפיד לא ידיע בהי ניחא ליה.
הלטאה היא משמונה שרצים האמורים בתורה שמטמאין במיתתן וכל עוד שהם מפרכסים אחר שהן שלמים אין מטמאין פעם אחת נמצאת לטאה בבית המטבחים ובקשו לטמא את כל הסעודה הלכו ושאלו לרבן שמעון בן גמליאל ואמר להם בית המטבחים רותח או צונן אמרו לו רותח אמר להם לכו והטילו עליו כוס של צונן [הלכו והטילו עליו כוס של צונן] וריחשה וטהרו את כל הסעודה:
באו ושאלו את רבן גמליאל אמר להם: מלכה ומלך דדעתן קלה עליהן ואין זה חשוב בעיניהם אם יאכלו טלה או גדי, שאינם מקפידים על איבוד הכסף, ולא על המאכל, שכן יש להם רוב מעדנים — יאכלו מן הראשון שנשחט. אבל אנן [אנחנו] שאר אנשים לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני שהרי אין נמנים על שני פסחים כאחד. אגב סיפור זה מספרים מעשה דומה.
They came and asked Rabban Gamliel. He said to them: A king and queen, who are easily accepting of whichever foods their slaves choose to present to them, should eat from the first one that was slaughtered, since it is presumed they wished to be registered for any animal the slaves selected. But we, the general populace, who have limited supplies of food and so are particular about what food is served to us, would not eat from the first or from the second, since it is not permitted to be registered for two Paschal lambs at once.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְשׁוּב פַּעַם אַחַת נִמְצֵאת הַלְטָאָה בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם וּבִקְּשׁוּ לְטַמֵּא כָּל הַסְּעוּדָה כּוּלָּהּ בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ אָמַר לָהֶם לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת הַמַּלְכָּה בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הַמַּלְכָּה אָמְרָה לָהֶם לְכוּ וְשַׁאֲלוּ אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

And another time there was a similar incident involving the king, queen, and Rabban Gamliel. It happened that a dead lizard was found in the kitchen of the royal house. Since a lizard is one of the creeping animals whose carcasses impart ritual impurity upon contact, they wanted to pronounce the entire meal ritually impure. They came and asked the king. He said to them: Go and ask the queen. They came and asked the queen. She said to them: Go and ask Rabban Gamliel to rule on the matter.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הלטאה – אחד משמנה שרצים המטמאין במגען וביקשו לטמא שהיו סבורים שמתה.
ושוב פעם אחת נמצאת הלטאה מתה בבית המטבחים של בית המלך והלטאה היא מן השרצים שנבלתם מטמאה במגע ובקשו לטמא כל הסעודה כולה, באו ושאלו את המלך, אמר להם: לכו ושאלו את המלכה, באו ושאלו את המלכה, אמרה להם: לכו ושאלו את רבן גמליאל
And another time there was a similar incident involving the king, queen, and Rabban Gamliel. It happened that a dead lizard was found in the kitchen of the royal house. Since a lizard is one of the creeping animals whose carcasses impart ritual impurity upon contact, they wanted to pronounce the entire meal ritually impure. They came and asked the king. He said to them: Go and ask the queen. They came and asked the queen. She said to them: Go and ask Rabban Gamliel to rule on the matter.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בָּאוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ אָמַר לָהֶם בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם רוֹתֵחַ אוֹ צוֹנֵן אָמְרוּ לוֹ רוֹתֵחַ אָמַר לָהֶם לְכוּ וְהָטִילוּ עָלֶיהָ כּוֹס שֶׁל צוֹנֵן הָלְכוּ וְהֵטִילוּ עָלֶיהָ כּוֹס שֶׁל צוֹנֵן וְרִיחֲשָׁה וְטִהֵר ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל כׇּל הַסְּעוּדָה כּוּלָּהּ.

They came and asked him, and he said to them: Is the kitchen boiling or cold? They said to him: It is boiling. He said to them: Go and pour a cup of cold liquid upon the lizard. They went and poured a cup of cold liquid on it and it quivered, demonstrating that it was still alive. That being the case, Rabban Gamliel pronounced the entire meal to be ritually pure, as a live creeping animal does not impart ritual impurity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בית המטבחים רותח או צונן – כלומר נמצאת ברותחין או בצונן.
וריחשה – ופירכסה וגבי טומאה במותם כתיב.
באו ושאלו אותו אמר להם: בית המטבחים היה רותח (חם מאוד) או צונן? אמרו לו: רותח. אמר להם: לכו והטילו עליה על הלטאה כוס של צונן. הלכו והטילו עליה כוס של צונן וריחשה (וזחלה מעט) ונמצא שעדיין היא חיה וכיון שכך טהר רבן גמליאל כל הסעודה כולה שהרי שרץ חי אינו מטמא.
They came and asked him, and he said to them: Is the kitchen boiling or cold? They said to him: It is boiling. He said to them: Go and pour a cup of cold liquid upon the lizard. They went and poured a cup of cold liquid on it and it quivered, demonstrating that it was still alive. That being the case, Rabban Gamliel pronounced the entire meal to be ritually pure, as a live creeping animal does not impart ritual impurity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) נִמְצָא מֶלֶךְ תָּלוּי בַּמַּלְכָּה וְנִמְצֵאתָ מַלְכָּה תְּלוּיָה בר״גבְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל נִמְצֵאת כׇּל הַסְּעוּדָה תְּלוּיָה בר״גבְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל:.:

The Gemara comments: It turns out that the king is dependent on the queen, and it turns out that the queen is dependent on Rabban Gamliel. And so it turns out that the entire royal meal is dependent upon Rabban Gamliel.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והעירו: נמצא מלך תלוי במלכה, ונמצאת מלכה תלויה ברבן גמליאל, ונמצאת כל הסעודה של המלך תלויה ברבן גמליאל.
The Gemara comments: It turns out that the king is dependent on the queen, and it turns out that the queen is dependent on Rabban Gamliel. And so it turns out that the entire royal meal is dependent upon Rabban Gamliel.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) שָׁכַח מַה שֶּׁאָמַר לוֹ רַבּוֹ וְכוּ׳.: שֶׁלִּי מַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ.

We learned in the mishna: If the master had explicitly stated which type of animal to slaughter, but the slave forgot what his master said to him, the slave should slaughter both a lamb and a kid and stipulate: If my master said to slaughter a kid, the kid is for his Paschal offering and the lamb is for mine. The Gemara asks: How does it help if the slave stipulates that lamb will be for mine? Whatever a slave acquires, he does not gain ownership of it; rather, his master acquires it in his stead.
תוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה שקנה עבד קנה רבו – פירוש: ואין יכול ליקח משל רבו ולהקריב לעצמו שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ורבו לא הרשהו אלא שישחוט אחד ויאכל הוא עם רבו והיאך יכול לומר וטלה שלי.
ג שנינו במשנה: אם שכח העבד מה שאמר לו רבו יקח טלה וגדי ויתנה ויאמר: אם גדי אמר לי רבי, הרי גדי שלו והטלה שלי, ותוהים: שלי?! כיצד יכול העבד לומר שטלה זה הוא שלו הלוא לעבד אין זכות של קנין פרטי לפי הכלל: מה שקנה עבד קנה רבו, ואם כן לא נפתר דבר על ידי כך.
We learned in the mishna: If the master had explicitly stated which type of animal to slaughter, but the slave forgot what his master said to him, the slave should slaughter both a lamb and a kid and stipulate: If my master said to slaughter a kid, the kid is for his Paschal offering and the lamb is for mine. The Gemara asks: How does it help if the slave stipulates that lamb will be for mine? Whatever a slave acquires, he does not gain ownership of it; rather, his master acquires it in his stead.
תוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר אַבָּיֵי והוֹלֵךְ אֵצֶל רוֹעֶה הָרָגִיל רַבּוֹ אֶצְלוֹ דְּנִיחָא לֵיהּ בְּתַקַּנְתָּא דְרַבֵּיהּ וּמַקְנֵי לֵיהּ חַד מִינַּיְיהוּ עַל מְנָת שֶׁאֵין לְרַבּוֹ רְשׁוּת בּוֹ.:

Abaye said the slave can retain ownership of the lamb in the following manner: The slave goes to a shepherd that his master regularly patronizes, since it can be assumed such a person is pleased to find a solution for his master. The shepherd grants the slave ownership of one of the animals on condition that his master has no rights to it. With this condition, the slave is able to retain ownership of the animal, thus allowing him to effectively make the stipulation described in the mishna.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר אביי הולך אצל רועה הרגיל אצלו דניחא ליה בתקנתא דרביה ומקנה ליה על מנת שאין לרבו רשות בו.
בתקנתא דרביה – שאין לו תקנה אחרת דהא לא מצי למימר גדי שלי וטלה שלמים ואם טלה אמר לי רבי טלה שלי וגדי שלמים כדמפרש לקמן (שממעט באכילתו דקא אכיל לתרווייהו באותו הלילה משום ספק פסח וחד מינייהו שלמים הוא).
על מנת שאין לרבו רשות בו – ולמאן דאמר בפ״ק דקדושין (דף כג:) דקני רביה עד שיתן על מנת שיצא בו לחירות ה״נ יפרש שיתן לו שיצא בו חובת פסח.
אמר אביי כך יש לעשות: הולך העבד אצל רועה הרגיל רבו אצלו, דניחא ליה בתקנתא דרביה [שאותו רועה נוח לו, שרוצה בתקנת בעליו של העבד] שייצא ידי חובת הפסח ומקני ליה [ומקנה לו] הרועה חד מינייהו [אחד מהם] על מנת שאין לרבו רשות בו ועל סמך תנאי זה קונה העבד לעצמו, וכיון שקנה לעצמו יכול העבד להתנות מה שלו ומה של רבו.
Abaye said the slave can retain ownership of the lamb in the following manner: The slave goes to a shepherd that his master regularly patronizes, since it can be assumed such a person is pleased to find a solution for his master. The shepherd grants the slave ownership of one of the animals on condition that his master has no rights to it. With this condition, the slave is able to retain ownership of the animal, thus allowing him to effectively make the stipulation described in the mishna.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) שָׁכַח רַבּוֹ מַה שֶּׁאָמַר לוֹ וְכוּ׳.: אָמַר אַבָּיֵי זלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁשָּׁכַח אַחַר זְרִיקָה דִּבְעִידָּנָא דְּאִיזְּרִיק דָּם הֲוָה חֲזֵי לאכיל׳לַאֲכִילָה אֲבָל שָׁכַח לִפְנֵי זְרִיקָה דְּכִי אִיזְּרִיק דָּם לָא הֲוָה חֲזֵי לַאֲכִילָה חַיָּיבִין לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.

We learned in the mishna: If a slave forgot which animal his master had specified and therefore offered a lamb and a kid with a stipulation, and his master also forgot what he said to him, neither animal may be used. Instead, both are burned. However, despite this, both the master and the slave are exempt from observing the second Pesaḥ. Abaye said: They taught that they are exempt from the second Pesaḥ in a case where the master forgot only after the sprinkling of the blood on the altar, for at the time the blood of each animal was sprinkled, it was still fit to be eaten, since the master still knew which animal he desired. Both animals are therefore considered to have been offered properly, and so both master and slave are exempt from the second Pesaḥ. But if the slave had already forgotten which animal he specified before the sprinkling, so that when the blood was sprinkled the offering was not fit to be eaten, the animals are not considered to have been properly offered. Consequently, the master and slave are both obligated to observe the second Pesaḥ.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכח רבו מה אמר לו שניהם יצאו לבית השרפה ופטור מלעשות פסח שני אוקמה אביי למתני׳ כשהיה יודע אם גדי אם טלה ועכשיו שכח לאחר זריקה דבעידנא דאזריק דם פסח ראוי לאכילה היה ונפטר בזריקה ואכילת פסח לא מעכבא אבל אם שכח לפני זריקה חייבין לעשות פסח שני.
איכא דמתני להא דאביי אברייתא חמשה שנתערבו פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן כולן יצאו לבית שרפה ופטורין מלעשות פסח שני.
לא שנו – דנפטרו מפסח שני אלא ששכח רבו לאחר זריקת שני הדמים מה אמר לו אבל בשעת זריקה עדיין הוא זכור והיה אפשר לברר איזה של רב ואיזה של עבד דכי איזדריק דם לשם אכילה איזדריק דהא ידיעי מנוייו דידיה.
[חייבין – דכי איזדריק לא לאכילת בשר איזדריק דהא לא ידיעי מנוייו דידיה].
ד שנינו במשנה שאם פירש הרב לעבד על העדפתו ואחר כך שכח רבו עצמו מה שאמר לו ישרפו שני הפסחים ופטורים הוא ורבו מפסח שני. אמר אביי: לא שנו שנפטרו בפסח זה אלא ששכח אחר זריקה, דבעידנא דאיזריק דם הוה חזי לאכילה [שבזמן שנזרק הדם של שניהם היה הפסח ראוי לאכילה] ונשחט הפסח בכשרות. ואף שלאחר מכן נשכח ואינם יכולים לאכלו מכל מקום פטור מפסח שני, אבל שכח לפני זריקה, דכי איזריק דם לא הוה חזי לאכילה [שכאשר נזרק הדם לא היה ראוי לאכילה]חייב בפסח שני.
We learned in the mishna: If a slave forgot which animal his master had specified and therefore offered a lamb and a kid with a stipulation, and his master also forgot what he said to him, neither animal may be used. Instead, both are burned. However, despite this, both the master and the slave are exempt from observing the second Pesaḥ. Abaye said: They taught that they are exempt from the second Pesaḥ in a case where the master forgot only after the sprinkling of the blood on the altar, for at the time the blood of each animal was sprinkled, it was still fit to be eaten, since the master still knew which animal he desired. Both animals are therefore considered to have been offered properly, and so both master and slave are exempt from the second Pesaḥ. But if the slave had already forgotten which animal he specified before the sprinkling, so that when the blood was sprinkled the offering was not fit to be eaten, the animals are not considered to have been properly offered. Consequently, the master and slave are both obligated to observe the second Pesaḥ.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַבָּרַיְיתָא חחֲמִשָּׁה שֶׁנִּתְעָרְבוּ עוֹרוֹת פִּסְחֵיהֶן זֶה בָּזֶה וְנִמְצֵאת יַבֶּלֶת בְּאֶחָד מֵהֶן כּוּלָּן יוֹצְאִין לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.

Some teach this statement of Abaye as referring to the following baraita: Five people had the hides of their Paschal lambs mixed up together, and a wart was found on one of them. Since a wart is one of the blemishes that disqualify an animal from being used as an offering, the Paschal lamb from which the hide came is invalid. Since it is not possible to identify which lamb the hide came from, the meat of all of the lambs must go out to the place designated for burning. Nevertheless, all five people are exempt from observing the second Pesaḥ.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יבלת – מום לפסול.
באחד מהם – באחד העורות ואין ידוע מאיזה פסח היה עור זה ואותו הפסח פסול הוא.
ופטורין מפסח שני – ולקמן פריך והא איכא חד דלא נפק.
חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצאת באחד מהם יבלת הפוסלתו על הדרך שביארנו בפרק אלו דברים שנמצא אחד פסול על כל פנים ולא נודע איזו הוא כלם יצאו לבית השריפה ומה הם בחיוב פסח שני אם נתערבו קודם זריקת הדם הואיל ואין הזריקה בשעה הראויה כלם חייבים בפסח שני ואם לא נתערבו עד לאחר זריקה שנמצאו הארבעה בזריקה ראויה כלם פטורים מפסח שני דאע״פ שעל כל פנים יש כאן אחד שלא עלה לו קרבנו שהרי פסול היה אין כאן תקנה שאם יביאו חמשתם כל אחד פסח שני הרי הארבעה הקריבו פסח ראשון כהלכתו ונמצאו עכשיו מביאין חולין לעזרה ואם שיהו חמשתם מביאין פסח שני בין כלם נמצא נשחט למי שאינו מחוייב בו והרי הוא כנשחט שלא למנוייו וא״ת שיביא כל אחד ויתנה אם שלי היה הפסול יהא זה פסח שני ואם לאו יהא שלמים הרי מ״מ בשלמים צריך ליתן חזה ושוק לכהן ואי אפשר לעשות כן שמא אחד מהם פסח הוא ונמצא מאכילו לכהן שאינו ממנוייו וא״ת שימנה כל אחד מהם כהן אחד בפסחו ומה בכך אם כהן זה עשה פסח הרי אי אפשר לו לימנות בזה ואינו יוצא בזה מחיוב פסח וא״ת שיעשה פסח אחר שמא אף זה פסח ונמצא נמנה בשני פסחים וא״ת שיביאו חמשתם כהן אחד שלא עשה פסח שיאכל חזה ושוק של כלם והרי עכ״פ אחד מאלו פסח הוא ויצא ידי חובת הפסח ומשום נמנה על שני פסחים ליכא שהרי מ״מ אין כאן אלא פסח אחד וכל השאר שלמים מ״מ ממעט הוא באכילת שלמים שאכילת שלמים לשני ימים ולילה אחד ואכילת פסח אינו אלא ליום ולילה ונמצא מביא שלמים לבית הפסול קודם זמנן ושמא תאמר שלא יתנה מתחלתו שאם שלו היה תם שיהא זה שלמים אלא שיהא זה כמותר הפסח ר״ל שאבד פסחו והפריש אחר תחתיו ואח״כ נמצא הראשון שהוא קרב שלמים אלא שאינו נאכל בשיעור שלמים אלא כזמן הפסח ליום ולילה כמו שהתבאר בתוספתא של זבחים אין זה כלום שאין מפרישין קרבן תחלה לדין מותר שאין מותר אלא אותו שכבר חל עליו שם פסח וא״ת שיהו טורחים ומחזרים אחר אנשים שנותר להם פסח או מעות המופרשות לשם פסח ויקחו מהם בהמות ויתנה כל אחד אם שלי בעל מום יהא זה לפסחי ואם לאו יהא מותר הפסח כמו שהוא מ״מ מותר הפסח טעון סמיכה ושמא פסח הוא ואינו טעון סמיכה שכל קרבנות היחיד של בהמה הן חובה הן נדבה סומך עליהן בחייהן חוץ מן הבכור והמעשר והפסח ושמא פסח הוא ונמצא בסמיכה שלא כדין שבו משתמש בקדשים וא״ת שיחזרו אחר מותר הפסח של נשים שאף כשיקרב שלמים לא יהא טעון סמיכה שאין סמיכה אלא באנשים מ״מ יש כאן חששות אחרות שזה כשקרב שלמים טעון שתי מתנות שהן ארבע ואלו פסח דוקא מתנה אחת וכן שמתנות שלמים נזרקות ר״ל שזורק מרחוק מן המזרק למזבח שכל הקרבנות בזריקה חוץ מחטאת שהוא במתן אצבע ושל פסח נשפך בנחת מן המזרק לקיר המזבח כנגד היסוד ואע״פ שכל הנתנין במזבח החיצון אע״פ שדינן בארבע אם נתנן במתנה אחת כפר וכן כל הנזרקין שנתנן בשפיכה יצא דוקא דיעבד הא לכתחלה אין ראוי לעשות כן הילכך לא אפשר ומתוך כך כולם פטורים מפסח שני:
איכא דמתני לה אברייתא [יש ששונים את דבריו אלה של אביי על ברייתא] והיא: חמשה שנתערבו עורות פסחיהן זה בזה, ונמצאת יבלת באחד מהן שנתברר איפוא שהיה הפסח פסול מעיקרו הרי כל הפסחים כולן יוצאין לבית השריפה מחשש שכל אחד מהם הוא הקרבן הפסול, ופטורין בעליהם מלעשות פסח שני.
Some teach this statement of Abaye as referring to the following baraita: Five people had the hides of their Paschal lambs mixed up together, and a wart was found on one of them. Since a wart is one of the blemishes that disqualify an animal from being used as an offering, the Paschal lamb from which the hide came is invalid. Since it is not possible to identify which lamb the hide came from, the meat of all of the lambs must go out to the place designated for burning. Nevertheless, all five people are exempt from observing the second Pesaḥ.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר אַבָּיֵי טלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁנִּתְעָרְבוּ לְאַחַר זְרִיקָה דִּבְעִידָּנָא דְּאִיזְּרִיק דָּם מִיהָא הֲוָה חֲזֵי לַאֲכִילָה אֲבָל נִתְעָרְבוּ לִפְנֵי זְרִיקָה חַיָּיבִין לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי.

It is with regard to this baraita that Abaye said: They taught that they are all exempt from the second Pesaḥ in a case where the hides were mixed up together only after the sprinkling of the blood on the altar, for at the time the blood of each of the other four animals was sprinkled, each one of the four unblemished lambs was, at any rate, fit to be eaten, and therefore the owners are considered to have fulfilled their obligation to slaughter a fit Paschal lamb. As such, they are exempt from the second Pesaḥ. But if they were mixed up together before the sprinkling, each of the five lambs could possibly be the blemished one. Because of the doubt that exists with regard to all of them, they are all disqualified from being offered. Therefore, none of the five people fulfill their obligation, and they are all obligated to observe the second Pesaḥ.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר אביי לא שנו – דפטורין.
הוי חזי – ארבעה הכשירין לאכילה הלכך הארבעה יצאו והחמישי פטור משום דלא ידיע מנו דלייתי ולא אפשר לאיתויי חולין לעזרה כדלקמיה.
חייבין – כולן שאין כאן כשר שלא נזרק הדם לאכילת בשר.
ועל כך אמר אביי: לא שנו אלא שנתערבו העורות לאחר זריקה, דבעידנא דאיזריק דם מיהא הוה חזי לאכילה [שבזמן שנזרק הדם על כל פנים היו ראויים שאר הקרבנות לאכילה] אבל נתערבו העורות לפני זריקה — חייבין לעשות פסח שני.
It is with regard to this baraita that Abaye said: They taught that they are all exempt from the second Pesaḥ in a case where the hides were mixed up together only after the sprinkling of the blood on the altar, for at the time the blood of each of the other four animals was sprinkled, each one of the four unblemished lambs was, at any rate, fit to be eaten, and therefore the owners are considered to have fulfilled their obligation to slaughter a fit Paschal lamb. As such, they are exempt from the second Pesaḥ. But if they were mixed up together before the sprinkling, each of the five lambs could possibly be the blemished one. Because of the doubt that exists with regard to all of them, they are all disqualified from being offered. Therefore, none of the five people fulfill their obligation, and they are all obligated to observe the second Pesaḥ.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מַאן דְּמַתְנֵי אמתני׳אַמַּתְנִיתִין כ״שכׇּל שֶׁכֵּן אַבָּרַיְיתָא מַאן דְּמַתְנֵי אַבָּרַיְיתָא אֲבָל אַמַּתְנִיתִין לָא כֵּיוָן דִּכְשֵׁירִין נִינְהוּ דְּאִי אִידְּכַר הֲוֵי חֲזֵי לַאֲכִילָה קַמֵּי שְׁמַיָּא גַּלְיָא.

The Gemara comments: The one who teaches this statement of Abaye as referring to the case in the mishna, where the disqualification is due only to a lack of awareness of which animals are registered for whom, but the animals themselves are inherently valid to be used, he would say that Abaye’s ruling applies all the more so to the baraita, where the disqualification is due to a blemish in the body of the animal itself. However, the one who teaches Abaye’s statement as referring to the case in the baraita would say that with regard to the mishna, no, it does not apply. Since both animals are inherently valid to be used, for if the slave remembers which animal the master requested, each one will be fit to be eaten, the following may be said: It is revealed before God in Heaven which offering belongs to which person; the lack of awareness of this information does not impinge of the offerings’ validity, and therefore both the master and slave are exempt from the second Pesaḥ.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאן דמתני – להא לא שנו דאביי אמתניתין שאע״פ ששניהן כשירין אלא שאין מנויו ניכרין קאמר דאם היה הספק בשעת זריקה חייבין בפסח שני כ״ש אברייתא דספק פסול מום יש בכולן ולא נראית זריקה שלהן.
קמי שמיא גליא – איזה בעלים של כל אחד והדם ניתן לזריקה שהרי אין כאן פסול קרבן ואע״פ שאסור לאוכלו.
קמי שמיא גליא – פירוש ולא פסיל כל כך הואיל ואינו בגוף הקרבן.
ומעירים: מאן דמתני אמתניתין [מי ששונה ומייחס דבריו אלה של אביי לגבי משנתנו], שאף שודאי שתי הבהמות כשרות לקרבן, מכל מקום חוסר ידע לגבי זהות המנויים שנוצר לפני זריקת הדם פוסל את שתיהן, כל שכן שאומר הוא כן לגבי הברייתא, שהרי בברייתא בהמה אחת ודאי פסולה לקרבן אולם מאן דמתני אברייתא [מי ששונה מייחס זאת, לברייתא], אבל אמתניתין [על משנתנו] לא. והטעם: כיון ששני הפסחים כשרין נינהו [הם] דאי אידכר הוי חזי לאכילה [שאם היה נזכר היה ראוי לאכילה] אחד מהם, קמי שמיא גליא [לפני השמים, ה׳, גלוי] איזה מהם היה ראוי, שלא היה אחד מהם פסול ממש בגופו אלא נפסל מתוך חוסר ידיעה. מה שאין כן בברייתא שאחד מן הפסחים היה ודאי פסול.
The Gemara comments: The one who teaches this statement of Abaye as referring to the case in the mishna, where the disqualification is due only to a lack of awareness of which animals are registered for whom, but the animals themselves are inherently valid to be used, he would say that Abaye’s ruling applies all the more so to the baraita, where the disqualification is due to a blemish in the body of the animal itself. However, the one who teaches Abaye’s statement as referring to the case in the baraita would say that with regard to the mishna, no, it does not apply. Since both animals are inherently valid to be used, for if the slave remembers which animal the master requested, each one will be fit to be eaten, the following may be said: It is revealed before God in Heaven which offering belongs to which person; the lack of awareness of this information does not impinge of the offerings’ validity, and therefore both the master and slave are exempt from the second Pesaḥ.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר מָר וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי וְהָא אִיכָּא חַד דְּלָא נָפֵיק.

The Gemara returns to discuss the previously mentioned baraita concerning five people who offered Paschal lambs, and it was made clear that one of the lambs was invalid: The Master said: All of them are exempt from observing the second Pesaḥ. The Gemara asks: But there is one, the owner of the lamb with the blemished hide, who did not fulfill his obligation to bring a valid Paschal lamb. How then can all five be exempt?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: אמר מר פטורין מלעשות פסח שני כו׳ – ואברייתא קאי.
לגופה של אותה ברייתא דנים אמר מר [החכם] באותה ברייתא שכולם פטורין מלעשות פסח שני. ושואלים: והא איכא חד דלא נפיק [והרי יש אחד מהם שלא יצא] בפסח ראשון שאמנם אותם ארבעה שנשחט עליהם הפסח בכשרות ואינם יודעים איזה הוא — הם ודאי יצאו ידי חובת הפסח, אולם זה שהיתה יבלת בפסחו הרי בשעת זריקה לא היה קרבנו ראוי, ולא יצא ידי חובה!
The Gemara returns to discuss the previously mentioned baraita concerning five people who offered Paschal lambs, and it was made clear that one of the lambs was invalid: The Master said: All of them are exempt from observing the second Pesaḥ. The Gemara asks: But there is one, the owner of the lamb with the blemished hide, who did not fulfill his obligation to bring a valid Paschal lamb. How then can all five be exempt?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) מִשּׁוּם דְּלָא אִיפְשָׁר הֵיכִי לֶיעְבֵּיד לַיְתֵי כׇּל חַד וְחַד פֶּסַח קָא מַיְיתֵי חוּלִּין לָעֲזָרָה דְּאַרְבְּעָה מִינַּיְיהוּ עָבְדִי לְהוּ.

The Gemara answers: Because it is not possible to do otherwise; for what should he do? Let each one of the five bring a Paschal lamb. This would not be a solution. They would be bringing unconsecrated animals into the Temple courtyard, since four of them, i.e., the owners of the unblemished lambs, have already validly performed the ritual of the Paschal lamb. They are not obligated to bring another Paschal lamb; therefore, they are unable to consecrate another Paschal lamb. If they attempt to do so, the lamb remains unconsecrated and may not be brought into the Temple courtyard.
רש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קא מייתי חולין לעזרה – הארבעה שכבר יצאו.
ונייתי כל חד וחד פסח ונייתו חמשה כהנים דלא עבוד פסח כו׳ – המורה גריס ונייתו כולהו חד כהן דלא עבד פסח כו׳ ויפה פירש דבחד כהן סגיא אבל מיהו האי דנקט חמשה כהנים לומר דחמשה כהנים דלא עבוד פסח יכולין לצאת עמהם. אינמי אם היה כהן אחד היה בא לידי נותר לוכל חמשה חזה וחמשה שוק להכי נקט חמשה כהנים.
ומשיבים: משום שלא איפשר לעשות אחרת; שכיצד יעשו? ליתי כל חד וחד פסח [אם יביא כל אחד ואחד מהם פסח שני], אם כן קא מייתי [הריהו מביא] חולין לעזרה שהרי ארבעה מינייהו עבדי להו [שארבעה מהם כבר עשו אותו] את הפסח.
The Gemara answers: Because it is not possible to do otherwise; for what should he do? Let each one of the five bring a Paschal lamb. This would not be a solution. They would be bringing unconsecrated animals into the Temple courtyard, since four of them, i.e., the owners of the unblemished lambs, have already validly performed the ritual of the Paschal lamb. They are not obligated to bring another Paschal lamb; therefore, they are unable to consecrate another Paschal lamb. If they attempt to do so, the lamb remains unconsecrated and may not be brought into the Temple courtyard.
רש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) לַיְתֵי כּוּלְּהוּ חַד פֶּסַח נִמְצָא פֶּסַח נֶאֱכָל שֶׁלֹּא לִמְנוּיָו.

The Gemara suggests an alternative way for the five to ensure that they have all fulfilled their obligations: Let them all bring one Paschal lamb as a unified group. The Gemara rejects this as well: This would also not be a solution. It would turn out that the Paschal lamb was eaten by those who have not registered for it, since one who has already fulfilled his obligation to bring a Paschal lamb is unable to be registered in a group formed in order to offer another one.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא למנויו – שאלו שכבר יצאו אין מנינם כלום.
ואם ליתי כולהו חד פסח [שיביאו כולם פסח אחד] כחבורה אחת, אם כן נמצא פסח נאכל שלא למנויו שהרי ארבעה מהם כבר נמנו ויצאו ידי חובתם בפסח ראשון, ואף פסח שני נפסל בכך.
The Gemara suggests an alternative way for the five to ensure that they have all fulfilled their obligations: Let them all bring one Paschal lamb as a unified group. The Gemara rejects this as well: This would also not be a solution. It would turn out that the Paschal lamb was eaten by those who have not registered for it, since one who has already fulfilled his obligation to bring a Paschal lamb is unable to be registered in a group formed in order to offer another one.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) הַאי מַאי נַיְתֵי כׇּל חַד מִינַּיְיהוּ פִּסְחוֹ וְנַיתְנֵי וְנֵימָא אִי דִּידִי בַּעַל מוּם הַאי דְּאַיְיתַי הַשְׁתָּא נִיהְוֵי פֶּסַח וְאִי דִּידִי תָּם הַאי דְּאַיְיתַי הַשְׁתָּא נִיהְוֵי שְׁלָמִים.

What is this? Surely a solution can be found by using the following stipulation: Let each one bring his Paschal lamb and stipulate and say: If mine was the blemished lamb, this lamb that I am bringing now shall be a Paschal lamb, and if mine was unblemished, this lamb that I am bringing now shall be a peace-offering.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על תרוץ זה תוהים: האי מאי [זה מהו], כלומר מה טעם בדבר? הלוא אפשר לעשות כך: ניתי כל חד מינייהו פסחו [יביא כל אחד מהם את פסחו] וניתני, ונימא [ויתנה ויאמר]: אי דידי בעל מום האי דאייתי השתא ניהוי פסח [אם שלי היה הקרבן בעל המום הרי זה שאני מביא כעת יהא פסח] ואי דידי תם [ואם שלי תם, שלם בלא מום, היה], האי דאייתי השתא ניהוי שלמים [זה שהבאתי עכשיו יהיה שלמים]!
What is this? Surely a solution can be found by using the following stipulation: Let each one bring his Paschal lamb and stipulate and say: If mine was the blemished lamb, this lamb that I am bringing now shall be a Paschal lamb, and if mine was unblemished, this lamb that I am bringing now shall be a peace-offering.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) לָא אֶפְשָׁר

It is not possible to do this,
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודוחים: לא אפשר לעשות כן,
It is not possible to do this,
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144