×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ו׳:ה׳} וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעוֹלָה וְאָמַר רָבָא אהָעוֹלָה הִיא עוֹלָה רִאשׁוֹנָה.
The verse states: “And the priest shall burn wood upon it in the morning, in the morning, and he shall place the burnt-offering upon it” (Leviticus 6:5), and Rava said: The verse could have simply said: And he shall place upon it, indicating that everything sacrificed on the altar is placed upon it; but instead, the verse states: “And he shall place the burnt-offering upon it,” to teach that it ascends the altar first.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אברי התמיד קודמין למנחה שאין לך דבר קודם על המערכה לתמיד של שחר שנאמ׳ וערך עליה העולה ואמר רבא העולה בלשון ידוע כי היא עולה ראשונה.
ת״ל וערך עליה העולה וגו׳ – העולה משמע תהא ראשונה דאי לאורויי בעלמא אתא שיקטירו עליה עולה ושלמים נכתוב וערך עליה.
העולה עולה ראשונה – תימה למה לי קרא תיפוק ליה ממלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד דנפקא לן מיניה בפרק כל התדיר (זבחים דף פט.) כל התדיר מחבירו קודם את חבירו וכי תימא דההוא למוספין והאי לנדרים ונדבות וצריכי דמוספין [קבוע] להם זמן ונדרים ונדבות שכיחי בכל יום והא בפרק התכלת (מנחות דף מט.) מייתי לקרא דהעולה לתמידין קודמין למוספין דקאמר היכי דמי הא דתנן התמידין אינן מעכבין המוספין אילימא דאית ליה ולקדם והתניא העולה כו׳ ועוד קשה טפי דבס״פ הגוזל קמא (ב״ק דף קיא.) דרש מדכתיב (במדבר ה) מלבד איל הכפורים מכלל דכסף ברישא ופריך אלא מעתה מלבד עולת הבקר מכלל דמוספין ברישא והתניא העולה וכו׳ הוה ליה למיפרך ממתני׳ דכל התדיר (זבחים דף פט.) דאדרבה ממלבד גופיה דרשינן איפכא וליכא למימר נמי דאיצטריך מלבד לצבור שאין להם תמידין ומוספין אלא כדי אחד מהם דהא מתני׳ דכל התדיר לא איירי כולה אלא בלקדם דומיא דדם חטאת קודם לדם עולה דקתני התם בהדה וליכא למימר נמי חד למצוה וחד לעכב דעיכובא ליכא כדאמר בפרק התכלת (מנחות דף מט.) וי״ל דהעולה עולה ראשונה להקדמה דהקטרה דקרא בהקטרה איירי וקרא דמלבד להקדמת שחיטה שתעשו את אלה בעשיית דם איירי והשתא ניחא דמייתי בפ׳ התכלת (מנחות דף מט.) מהעולה לאשמעי׳ בהקטרה דלא תנן בפ׳ כל התדיר (זבחים דף פח.) דתמיד קודם אי נמי משום הוה ס״ד דמקשה שהוא מעכב הלכך פריך מברייתא דלשון שלא יהיה דבר קודם משמע טפי עיכובא מלישנא דמתני׳ דכל התדיר וניחא נמי דלא מייתי בהגוזל קמא מההיא דכל התדיר לאוכוחי [על מלבד איל הכפורים דלא הוי] כסף ברישא דאיכא למימר לעולם כסף ברישא והדר איל כסדר שנכתבו בפרשה אבל בכל התדיר איירי בעשיית דם וה״ק קרא מלבד עולת הבקר שעשיתם עבודת הדם כבר תעשו את אלה אבל הקטרה דכתיב מקמי קרא דמלבד תהא קודם התמיד דכולי קראי דקמיה בהקטרה משתעי דכתיב בהו (במדבר כח) אשה ריח ניחוח להכי אצטריך לאיתויי העולה דאפילו בהקטרה תמיד קודם אע״ג דהקטר מוספין כתיב ברישא אפ״ה תמיד קודם הכא נמי נימא דאע״ג דכסף כתיב ברישא איל הכפורים קדים מיהו תימה למה לי קרא דהעולה ודמלבד לאשמועינן דתמידין קודמין למוספין תיפוק ליה דבתמידין כתיב בבקר ובמוספין כתיב ביום ויוקדם דבר שנאמר בו בבקר לדבר שנאמר בו ביום ואמרי׳ נמי מוספין בשש ואז אינו בקר וי״ל דאי לאו קרא דהעולה היינו מאחרין הקטרת התמיד עד אחר הקטרת המוסף כדמשמע בהגוזל קמא (ב״ק דף קיא.) מדכתיב מלבד ותעשה בבקר הוה מוקמינן ליה לעבודת דם אבל קשה עדיין כיון דכתיב העולה לאפוקי מההיא סברא למה לי קרא דמלבד לאשמועינן דתמיד קודמת למוספין בעבודת דם תיפוק ליה מדכתיב בבקר בתמיד ובמוספין ביום ונ״ל דאיצטריך מלבד למיגמר בעלמא דבכל מקום תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם דמאי טעמא כתב אשר לעולת התמיד פשיטא דעולת הבקר היא עולת התמיד אלא טעמא קא יהיב קרא למילתיה מאי טעמא אמרי לך מלבד עולת הבקר שהיא תקדום לפי שהיא עולת התמיד וכל דבר שהוא תדיר קודם לדבר שאינו תדיר וכן משמע בפ׳ כל התדיר דגמר מהכא בכל דוכתא דקתני כל התדיר מחבירו קודם כו׳ עד שנאמר מלבד.
העולה עולה ראשונה – י״מ שהיא עולת התמיד שכתובה ראשונה לכל הקרבנות בפרשת פינחס אי נמי קסבר עולה שהקריבו אבותינו לפני הר סיני עולת תמיד הואי והיא היתה ראשונה לכל הקרבנות ציבור ופלוגתא היא בפ״ק דחגיגה (דף ו.) דאיכא למ״ד עולת תמיד הוה ואיכא למ״ד עולת ראייה הוה (וע׳ תוס׳ ב״מ נה.).
העולה עולה ראשונה כו׳. פי׳ הקונטרס היא תהא ראשונה ואין נראה [דמנא] לן דבתמיד מיירי ועל כן נראה כמו שפי׳ הקונטרס בפרק תמיד נשחט האמורה ראשונה בפרשת פינחס ששם סדר כל הקרבנות וי״מ ראשונה שאין מחנכין המזבח אלא בתמיד של שחר וי״מ דעולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד הואי ואין נראה דהא פלוגתא היא (בחגיגה דף ו.) דאיכא למ״ד עולת ראיה הואי:
העולה עולה ראשונה. ואע״ג דהקטר איברים ופדרים כל הלילה קודם לתמיד סוף עבודה דיממא דאתמול היא ודישון מזבח הפנימי ותרומת הדשן וסידור המערכה אין אלו עבודות בגוף הקרבן:
העולה עולה ראשונה. וא״ת למה לי׳ קרא דשלמים ששחטן קודם פתיחת ההיכל דפסולין מושחטו פתח אהל מועד תיפוק לי ששחטן קודם תמיד והם לא היו שוחטין תמיד עד שהיו שומעין קול השער הגדול שנפתח כדתנן בתמיד י״ל כשסגרו דלתות ההיכל אחר שנשחט תמיד אי נמי י״ל לא הוה העולה דהכא אלא למצוה כדאמרינן בפרק התכלת (דף מט:) הלכך איצטריך קרא דשלמים דפסולין תימה אמאי לא מפיק מקרא דמלבד עולת הבקר כדמפקינן מיניה בזבחים בפרק כל התדיר (דף פ״ט.) דתמידין קודמין למוספין וכי תימא דקרא דהכא מיירי בנדרים ונדבות דלא קדמי לתמיד של שחר ולא שמעינן להו ממוספין קשה דהא בפ׳ התכלת מפיק מהעולה דקדמי תמידין למוספין ועוד ק׳ על ההיא דכל התדיר מדקאמר בסוף הגוזל קמא [קיא.] הביא גזילו עד שלא הביא אשמו יצא מנהני מילי אמר רבא דאמר קרא מלבד איל הכפורים אלא מעתה מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד הכי נמי דמוספין קדמי וכי תימא הכי נמי והא אמר רבא העולה עולה ראשונה ואמאי לא אייתי קרא דמלבד עולת הבקר דמתני׳ דפרק כל התדיר דמינה מוכח דתמידין קדמי ואומר רבי דמההיא קרא דפרק כל התדיר לא שמעינן אלא עבודת הדם דתמידין קדמי למוספין דכתיב מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה היינו עשיית הדם שהוא עיקר כפרה אבל הקטרה שהיא כתובה למעלה ממלבד עולת הבקר הוה אמינא דהקטרת המוספין קודמת לתמיד דכתיב והקרבתם אשה עולה ריח וגו׳ ומנחתם וגו׳ מלבד עולת הבקר דהתם מסתבר טפי דהקטרה שהיא כתובה למעלה ממלבד עולת הבקר תקדם להקטרת אברי התמיד וזריקת דם התמיד תקדם לזריקת דם המוספין והשתא איצטריך קרא דהעולה עולה ראשונה להקדים הקטרת אברי תמיד להקטרת אברי המוספין ולהכי מייתי ליה בהגוזל קמא ובפרק התכלת דמיירי בהקטרה מיהו1 במנחה היה לו להביא המשנה עם מילתא דרבא אלא לפי שהמשנה היתה ידועה לכל לא הוצרך להביאה והקשה ה״ר יעקב דאורליינש על תירוץ רבי דהא בלאו קרא דהעולה ידעינן שפיר דהקטרה של תמידין קודם לשל מוספין דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם כדנפקא לן בפרק כל התדיר מקרא דמלבד ואי משום דהקטרה דמוספין כתובה קודם לשל תמידין מה בכך הכי נמי כתיבי מוספי ראש השנה [מקמי] מלבד עולת החדש ואמרינן בפרק כל התדיר דמוספי ראש חדש קדמי ואומר רבי שאין זו קושיא דהא מקרא דהעולה שמעינן שאין לאחר דס״ד שיוכל לאחר הקטרה משום דכתיב מלבד כדמשמע בהגוזל קמא דממלבד דריש לאחר האשם וה״ר יעקב תירץ דאיצטריכו קרא דהעולה וקרא דמלבד דמהעולה שמעינן דתמידין קודמין ומקרא דמלבד שמעינן [בכל דוכתא] דכל תדירי קדמי לשאינו תדיר ואין נראה לה״ר אלחנן דהא לא שמעינן מקרא דמלבד אלא מקרא דכאלה תעשו ליום מפיק ליה רבי אלעזר התם בפ׳ כל התדיר וא״ת למה הביא במשנה דפרק כל התדיר קרא דמלבד יותר מקרא דהעולה דמיירי בהקטרה לפי׳ רבי דהא אותה משנה מיירי בהקדמת אברי תמיד שקודמ׳ לאברי מוסף מדקמפליג התם אח״כ בין אברי חטאת שאינן קודמין לאברי עולה2 (ובין דם חטאת שיקדם) לדם עולה ולענין תמיד לא מפליג ש״מ דמיירי בין בהקטרה בין בעבודת הדם יש לומר דתנא לא נחית (כולי האי) לפרושי כולי האי אלא שדם התמיד יקדום למוספין והוא הדין הקטרה וא״ת לפי מה שפי׳ לעיל דתעשו דכתיב גבי מלבד אעבודת הדם הא דדרשינן בפרק כל התדיר מועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה שדם חטאת קודם לדם עולה וקא מסיק יכול תהא קודמת לכל מעשיה והיכי תיקדום לכל מעשיה מועשה הא לא משמע ועשה אלא אעבודת הדם כדפרי׳ וי״ל דה״פ יכול יקדמו כל מעשה עולה3 לכל חטאת דדם עולה יקדים חובה מועשה והקטרה תקדים4 לכל חטאת אם ירצה ת״ל ופר השני ועוד י״ל דכיון דגלי קרא דועשה שדם חטאת קדים לשל עולה ואשכחן בתמידין הקודמין למוספין שאין חילוק בין עבודת אברים לדם והוא הדין הכא נמי כיון דגלי גלי וקצת קשה לי למאי דאמר בזבחים כיון דגלי גלי לא אמרינן ועוד י״ל דמוהקריב את אשר לחטאת ראשונה5 דרשינן (זבחים דף צ.) שיהו כל חטאות קודמות לעולה הבאה עמהם איכא למישמע שיהו כל מעשה חטאות קודמין לשל עולה ואפילו דהקטרה ועוד יש לומר6 דכלל משמעות דעשיה דקרא דמלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה איתא להקטרה בכלל עבודת הדם כל כמה דליתא קרא לאפוקיה ממשמעותיה וכן במשמעות של ועשה האחד חטאת שהזכרנו למעלה אבל לכך הוצרך לכתוב העולה עולה ראשונה להקדים הקטרת התמיד להקטרת המוסף אע״ג דכתיב מלבד כדי שלא נמעט משם הקטרת התמיד שלא תקדים על ידי שמלבד שכתב אחר הקטרה הוה משמע להקדים הקטרת המוספין ומעתה העולה עולה ראשונה גלי לן הכא שלא נלמוד איחור כמה שיהיה כתב בשום מקום מלבד לבסוף כמו מלבד איל הכפורים כי אין משמעות דמלבד שיהיה לבסוף כל כך פשוט שיהיה איחור שיש לנו לומר שלא נלמוד לזה דגלי ביה הנהו דלא גלי ביה והשתא לא תיקשי כלל מתעשה בבקר ומועשה האחד חטאת אך קשה לרבי למה לי העולה לאקדומי תמידין למוספין כדדרשינן מיניה בפרק התכלת תיפוק לי דבהקטרת תמיד כתיב בבקר ובמוספין כתיב וביום כדאמרינן הכא קטורת קודם לאברים יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר בלבד וא״כ כיון דלא כתב במוספין אלא וביום וגבי אברי תמיד כתב בבקר על כרחין להקדים בא ותירץ ה״ר אלחנן דס״ד דמוספין קדמי לפי שהן באין לחובת היום אי לא דרשא דהעולה ורבי תירץ דכיון דכתיב העולה עולה ראשונה ושמעינן ליה דקפיד רחמנא אעבודת דם ואהקטרה מהשתא אית לן לאוקמי בבקר דתמיד בהקטרה כמו בשחיטה אבל אי לאו העולה לא הוה מוקמינן בבקר אלא גבי שחיטה ולא הוה ידעינן הקטרה של תמיד אי קדמה דלא קאי בבקר אלא אאברים אבל קשה לרבי על הא דאמרינן בסמוך זבח ונסכים מלמד שהנסכים קודמין למוספין ולמה לי קרא תיפוק לי דגבי נסכים כתיב בבקר דכתיב אשר לעולת הבקר ומנחתם ונסכיהם וגבי מוספין כתב וביום דמשמע לאחר כדפרישית ונראה לרבי לתרץ הא קושיא והא דלעיל דודאי יש לנו להקדים דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר בלבד דבבקר שני בא להקדים אבל היכא שלא נאמר אלא בבקר אחד בלבד מצינו למימר שלא בא להקדים למוספין אלא בא לומר שזמן תמיד בבקר ודין מוספין להיות ביום והיינו בשש שעות כדאמרינן בתמיד נשחט ולקבוע זמן אתי ולהכי איצטריך זבח ונסכים ואומר רבי כי מיכן יש ללמוד שמוספין יכולין להיות בבקר מדאיצטריך קרא לנסכים קודמין למוספין הא ליכא קרא מוספין קודמין לנסכים אע״פ שבנסכים כתב בבקר וה״ה תפלת מוסף שיכולה להיות בבקר ואמרינן נמי בע״ז (דף ד:) לא ליצלי איניש צלותא דמוסף ביחיד בריש שתא (אלא) בתלת שעי קמייתא כו׳ אלמא מותר להקדים ואמרינן בירושלמי בפרק תפלת השחר א״ר יוחנן אני ראיתי ר׳ ינאי מתפלל בשוקא של ציפורי ומהלך ד׳ אמות וחוזר ומתפלל של מוספים מיהו עיקר מצותו בשש שעות או בשש ומחצה שהוא עיצומו של יום כדפי׳ בריש תמיד נשחט ואם לא התפלל יכול להתפלל תפלת מוספין כל היום כדדרשינן בתמורה (דף יד.) (ובפ״ק) [ובפ״ב] דמגילה (דף כ:) מלמד שכל היום כשר למוספין וא״כ אמאי קאמר ר׳ יוחנן בפרק תפלת השחר (דף כח.) המתפלל תפלת המוספין לאחר שבע נקרא פושע7 אמאי לא קאמר אחר שש כיון שאין מצותו אלא בשש או בשש ומחצה שהוא עיצומו של יום כדמשמע בריש תמיד נשחט י״ל שאין העולם בקיאין בחצי שעה שיוכלו לכוין אותה חצי שעה ולהכי נקט שבע אי נמי חצי שעה היו שוהין להתפלל על הקרבן שיתקבל ברצון אחר שיקריבוהו ומכאן אומר רבי שאין להשהות ביום הכפורים להתפלל תפלת מוספין אחר שבע כיון שמטא תפלת המנחה וזמן מוספין עבר יש לך להקדים תפלת המנחה לתפלת המוספין דא״ר יוחנן בפרק כל התדיר ובתפלת השחר הלכה מתפלל של מנחה ואח״כ של מוספין פי׳ דאית ליה כרבנן דר׳ יהודה8 ואית ליה תדיר קודם כיון שהגיע זמן שניהם ובשעה שביעית איירי כדמוכח בפרק תפלת השחר בשמעתא דעד ולא עד בכלל אבל בירושלמי דפרק תפלת השחר גבי ר׳ חייא בשם רבי יוחנן תפלת המנחה ותפלת מוסף תפלת המנחה קודמת [הוון בעון מימר] כשאין ביום כדי להתפלל שתיהן אבל יש ביום כדי להתפלל שתיהן תפלת המוספין קודמת ר׳ נתן בר טובי אפילו יש ביום כדי להתפלל תפלת המנחה קודמת והתנא הקדים תפלת המנחה לתפלת המוספין יצא לשעבר הא לכתחילה לא בדא פתר לה בשלא הגיע זמן תפלה כהדא דר׳ יהושע בן לוי הוה מפקד לתלמידיו אי הוה לכון אריסטון ומטא יומא [לשית] שעין ועד כדון לא סליקתון הוון מצלין דמנחה עד לא תסקון עד כאן הירושלמי אבל אין התלמוד שלנו סובר כן בברכות דאפילו בזמן מנחה גדולה דהיינו בשעה ז׳ קאמר דזמן תפלת המנחה קודמת:
איברי תמיד קודמין למנחה שנאמר העולה עולה ראשונה. מיהו אין זה אלא אסמכתא בעלמא דתיפוק ליה שכן מיני דמים קדמי למנחות כדאיתא בפרק כל התדיר (דף פט.) וליכא למימר דקרא לא אתא אלא להכי מטעמא דפרישית:
1. צ״ל במנחות.
2. כמו שקודם דם חטאת.
3. צ״ל של חטאת
4. צ״ל של חטאת.
5. צ״ל דדרשינן.
6. צ״ל דבכלל.
7. לפנינו הגי׳ אר״י ונקרא פושע על ושל מוספין כל היום. ועיין ש״י.
8. צ״ל דאית להו.
כל עבודות שבמקדש אין דבר שבהן קודם לתמיד של שחר שנאמר העולה עולה ראשונה וכן אין לך דבר מתאחר לתמיד של בין הערבים והתמידין צריך שיהו הלוקחין מחזירים אחר המובחר שיהו מוצאים וכן כל המביא קרבן הן של חובה הן של נדבה צריך שהיא מביאה מן המובחר שבעדרו וכדכתי׳ ממבחר נדריך:
ת״ל וערך עליה העולה – דכיון דכתיב וערך עליה העולה משמע שהיא תהא ראשונה לקטורת דאי לאורויי אתא שיקטיר עליה עולה ושלמים לכתוב וערך עליה (העולה) אלא ודאי ה״ק שיערוך עליה בתחלה העול׳ הידועה שהיא עולת התמיד. ולישנא דהעלה על עולת התמיד משמ׳ כדאמר הבא העולה ראשונה יש שפי׳ שהיתה ראשונה לכל הקרבנות. וכמאן דאמ׳ במסכת חגיגה עולה שהקריבו במדבר עולת תמיד היתה. אי נמי שהיא היתה ראשונה לכל הקרבנות שנאמר על המזבח בפרשת פנחס.
תוס׳ בד״ה העולה כו׳ דמוספין קבוע להם זמן כו׳ שתעשו את אלה בעשיית כו׳ כל התדיר דתמיד קודם כו׳ לאוכוחי על מלבד איל הכפורים דלא הוי כסף ברישא כו׳ תיפוק ליה דבתמידין כתיב כו׳ מחבירו קודם כו׳ עד שנאמר מלבד עכ״ל כצ״ל:
תלמוד לומר: ״וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר וערך עליה העלה״ (ויקרא ו, ה). ואמר רבא: מתוך שהיה הכתוב יכול לומר ״וערך עליה״ ומכך תבין כי כל דבר העתיד להקרב ביום זה יהא מונח עליה, ובכל זאת הוסיף לומר ״העלה״ — ללמד כי היא — העולה, תהא ראשונה להקרבה.
The verse states: “And the priest shall burn wood upon it in the morning, in the morning, and he shall place the burnt-offering upon it” (Leviticus 6:5), and Rava said: The verse could have simply said: And he shall place upon it, indicating that everything sacrificed on the altar is placed upon it; but instead, the verse states: “And he shall place the burnt-offering upon it,” to teach that it ascends the altar first.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּמִנְחָה לַחֲבִיתִּין עוֹלָה וּמִנְחָה.

Abaye continued: The sacrifice of the meal-offering precedes the sacrifice of the High Priest’s daily griddle-cake offering, half of which he sacrifices in the morning and half in the afternoon, as the verse states: “To bring offerings by fire to the Lord, burnt-offerings, meal-offerings, sacrifices, and libations, on each day what is proper to it” (Leviticus 23:37). Since the Torah states burnt-offerings and meal-offerings, apparently the daily burnt-offering precedes the meal-offering. And since the meal-offering is part of the burnt-offering sacrifice, it precedes the griddle-cake offering, which is a meal-offering unrelated to the burnt-offering.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנחה לחביתין שנאמר עולה ומנחה. כלומר אחר העולה מנחה.
עולה ומנחה – להקריב אשה לה׳ עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו (ויקרא כג) עולה ומנחה לימדך שתהא מנחת העולה אחר העולה מיד ולא יפסיקו חביתין בין עולה למנחת התמיד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנחה לחביתים דכתיב עולה ומנחה – פי׳ דלהכי כתב עולה ומנחה ללמדך שתהא מנחת העולה אחר העולה מיד. ואיכא דקשיא ליה ואמאי לא דרשינן נמי מהכא שיקדימו איברים למנחה מדכת׳ עולה קודם מנחה ולמה לי למדרשיה מדכתיב וערך עליה העולה. וי״ל דדרש׳ דלעיל עדיפא דאלו מדכתיב עולה ומנחה לא שמעי׳ אלא שתקדים למנחה בלחוד ואפשר דקרבנות אחרות קדמי לעולה אבל מדרש׳ דלעיל שמעי׳ שהיא קודמת למנחה ולכל דבר. וכדי שלא נאמר דאיכא מידי דמפסיק בין איברי׳ למנחה כתב רחמנא עולה ומנחה.
עוד נשנה בדברי אביי כי ״ומנחה קודמת לחביתין״ שהרי אמר הכתוב: ״...להקריב אשה לה׳ עולה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו״ (ויקרא כג, לז) וממה שנאמר עולה ומנחה למדים כי העולה (קרבן התמיד) קודמת למנחה, וכיון שהמנחה היא חלק מקרבן העולה, הרי שהיא קודמת למנחת חביתין שהיא קרבן מנחה לעצמה.
Abaye continued: The sacrifice of the meal-offering precedes the sacrifice of the High Priest’s daily griddle-cake offering, half of which he sacrifices in the morning and half in the afternoon, as the verse states: “To bring offerings by fire to the Lord, burnt-offerings, meal-offerings, sacrifices, and libations, on each day what is proper to it” (Leviticus 23:37). Since the Torah states burnt-offerings and meal-offerings, apparently the daily burnt-offering precedes the meal-offering. And since the meal-offering is part of the burnt-offering sacrifice, it precedes the griddle-cake offering, which is a meal-offering unrelated to the burnt-offering.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וַחֲבִיתִּין לִנְסָכִים שׁוּם מִנְחָה.

Abaye continued: And the griddle-cake offering precedes the pouring of the libations of the daily offering. This is because it is in the category of meal-offering. Since it has been established that the meal-offering that accompanies the daily offering is sacrificed after the daily offering, all meal-offerings are sacrificed after the daily-offering prior to any other service.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חביתין לנסכין – פירוש: מצאנו שהמנחה קודמת לנסכין שנאמר עולה ומנחה זבח ונסכים והחביתין אף על פי שאינן מנחת זבח הן מנחת כהן שנאמר על מחבת בשמן לפיכך אמר כל ששם מנחה עליה קודמת לנסכין.
שום מנחה – הואיל וחביתין אף הן מנחה והזקיקם הכתוב עם התמיד דכתיב בה (ויקרא ו׳:י״ג) ועשירית האיפה סולת למנחה תמיד אף היא תהא סמוכה לתמיד אחר מנחת נסכים כדכתיב עולה ומנחה.
חביתין לנסכים שום מנחה – הא דלא קאמר טעמא משום דבחביתים כתיב מחציתה בבקר משום דבנסכים כתיב נמי בבקר כמנחת הבקר וכנסכו (במדבר כח).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר עוד בדברי אביי כי ״וחביתין קודמין לנסכים״. וטעם הדבר בגלל שום (שם) מנחה, שהרי אף החביתין סוג של מנחה היא, ומתוך שכבר הובהר כי על המנחה של קרבן התמיד להיות סמוכה לו, כאמור ״עולה ומנחה״, לכך יש אף להקדים כל מנחה שהיא ולסומכה לקרבן התמיד.
Abaye continued: And the griddle-cake offering precedes the pouring of the libations of the daily offering. This is because it is in the category of meal-offering. Since it has been established that the meal-offering that accompanies the daily offering is sacrificed after the daily offering, all meal-offerings are sacrificed after the daily-offering prior to any other service.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּנְסָכִים לְמוּסָפִין זֶבַח וּנְסָכִים וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין וְהָתַנְיָא בָּזִיכִין קוֹדְמִין לְמוּסָפִין תַּנָּאֵי הִיא.

Abaye continued: And the libations precede the sacrifice of the additional offerings, as it is written: Offerings and libations, from which it is derived that the libations are brought immediately after the daily offering, before any other offering is sacrificed. And the additional offerings precede the vessels of frankincense that are brought on Shabbat. The Gemara asks: But wasn’t it taught in a baraita: The vessels of frankincense precede the additional offerings? The Gemara answers: This is the subject of a dispute between the tanna’im Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva (Pesaḥim 58a).
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נסכין למוספין שנאמר זבח ונסכים כלומר התמיד ועמו נסכין ואחריו המוספין מוספין קודמין לבזיכין דאף על גב דאיכא למימר בזיכין גמרי חק חק מן החביתין כתיב בבזיכין קדש קדשים הוא לי״י מאשי י״י חק עולם וכתיב בחביתין והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה חק עולם לי״י כליל כשם שקודמין החביתין למוספין כך קודמין הבזיכין. כיון דכתיב בבזיכין ביום השבת ביום השבת ובמוספין אינו כתיב אלא וביום השבת פעם אחת אהני ביום ביום שכתב בבזיכין לאחר.
זבח ונסכים – למדנו שלא יפסיק קרבן אחר בין זבח לנסכים.
תנאי היא – רבי ישמעאל ורבי עקיבא פליגי בה בפסחים בפרק תמיד נשחט (דף נח.).
נסכים למוספין זבח ונסכים – תימה לי אמאי לא קאמר טעמא יוקדם דבר שנאמר בו בבקר לדבר שנאמר בו ביום ובלאו הכי איצטריך קרא לזבח ונסכים לדרשא אחריתי בפרק התודה (מנחות דף עט.) אין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח שנאמר זבח ונסכים ונ״ל דאיצטריך למילף מהאי קרא כדי ליישב אותו אפי׳ למאן דאמר בזיכין קודמין למוספין אע״ג דהכא כתיב ביום והכא כתיב תרי ביום אלמא דלא משמע ליה ביום לאחר להכי מייתי קרא דזבח ונסכים אין להקשות מנלן דמנחה קודמת לנסכים אי משום דכתב עולה ומנחה אימא דנסכים קודמין למנחה דכתיב זבח ונסכים דהא לא קשה כלל דבכל דוכתא כתיב מנחה ברישא ואח״כ נסכים ובההוא קרא גופיה כתיב מנחה ברישא דכתיב עולה ומנחה זבח ונסכים.
מוספין קודמין לבזיכין והתניא בזיכין למוספין תנאי היא – פירוש: ומאי דתנן בפירקין דלעיל ובשבת באחד עשר עצמו בתשעה ושנים בידן שני בזיכי לבונה של לחם הפנים דאלמא עם תמיד של שחר מקטיר להו סבירא ליה כמאן דאמר בזיכין קודמין למוספין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה נסכים למוספין כו׳ אמאי לא קאמר טעמא יוקדם כו׳ כדי ליישב אותו אפי׳ למ״ד בזיכין כו׳ אלמא דלא משמע ליה ביום לאחר כו׳ עכ״ל דבריהם צריכין עיון דהא למ״ד נמי בזיכין קודמין למוספין אהני ליה ביום ביום לאחרו מנסכים כדמסיק אלא דלענין בזיכין קודמין למוספין מפקא ליה מהך דרשה משום ג״ש דחוקה חוקה ואפשר לומר דודאי ג״ש דחוקה חוקה מפקא לן מכולה דרשא דביום ביום לאחר ולא קאמר דלהכי אהני ביום ביום לאחר דסמיך אקרא דזבח ונסכים שלא יפסיק בזיכין בין זבח לנסכים מיהו ק״ק דא״נ דלא משמע ליה ביום ביום לאחר מ״מ בבקר משמע ליה שפיר ואכתי תקשי לימא טעמא דהכא בנסכים כתיב בבקר ובמוספין לא כתיב בבקר וצ״ע:
עוד נאמר בדברי אביי, כי ״ונסכים קודמים למוספין״. וזאת משום שנאמר בכתוב: ״זבח ונסכים״ — ללמד שעל הנסכים להיות סמוכים לזבח ולא יפסיק ביניהם קרבן אחר. עוד אמר אביי, כי ״ומוספין קודמין לבזיכין״. ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא] להיפך: בזיכין קודמין למוספין! ומשיבים: תנאי [מחלוקת תנאים] היא, שנחלקו ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא במסכת פסחים (נח, א) מי מהן קודם.
Abaye continued: And the libations precede the sacrifice of the additional offerings, as it is written: Offerings and libations, from which it is derived that the libations are brought immediately after the daily offering, before any other offering is sacrificed. And the additional offerings precede the vessels of frankincense that are brought on Shabbat. The Gemara asks: But wasn’t it taught in a baraita: The vessels of frankincense precede the additional offerings? The Gemara answers: This is the subject of a dispute between the tanna’im Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva (Pesaḥim 58a).
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר אַבָּיֵי מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר במוּסָפִין קוֹדְמִין לְבָזִיכִין לָאו מִי אָמְרַתְּ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לְהַקְדִּים הָכָא נָמֵי בַּיּוֹם בַּיּוֹם לְאַחֵר.

Abaye said: It is reasonable that the sequence should be in accordance with the opinion of the one who said the additional offerings precede the vessels of frankincense, as didn’t you say that the repetition of the term: In the morning, in the morning, comes to prioritize the daily offering? Here too, repetition within the clause: “He shall arrange them on Shabbat day, on Shabbat day” (Leviticus 24:8), with regard to the vessels of frankincense, comes to postpone that service until the peak of the day.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ביום – ביום השבת יערכנו (ויקרא כד) ולשון ביום משמע באור עצום היום ולא בבקרו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביום ביום לאחר – פי׳ דכי היכי דבבקר בבק׳ משמע להשכים הרבה בבקר הכי נמי משמ׳ ביום ביום להמתין עד שיבא ע״י עצמו של יום. וגבי בזיכין כתי׳ ביום השבת ביום השבת. וכל היכא דנקטי׳ בסוגיין לישנא דבזיכין בעי׳ לומר על סדור הלחם והבזיכין דתרוייהו בחדא עבודה נינהו ואין להפסיק ביניהם.
אמר אביי: מסתברא כמאן דאמר [מסתבר כמי שאמר] מוספין קודמין לבזיכין, והטעם — לאו מי אמרת [האם לא אמרת] כי כפילות המילים ״בבקר בבקר״ באה להדגיש כי יש להקדים את הקרבת קרבן התמיד, הכא נמי [כאן גם כן] בבזיכים שנכפל הלשון: ״ביום״ ״ביום״ (״ביום השבת ביום השבת יערכנו״, ויקרא כד, ח), אף זה להדגיש ולומר כי יש לאחר לעשות כן עד תוקפו ועיצומו של היום.
Abaye said: It is reasonable that the sequence should be in accordance with the opinion of the one who said the additional offerings precede the vessels of frankincense, as didn’t you say that the repetition of the term: In the morning, in the morning, comes to prioritize the daily offering? Here too, repetition within the clause: “He shall arrange them on Shabbat day, on Shabbat day” (Leviticus 24:8), with regard to the vessels of frankincense, comes to postpone that service until the peak of the day.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מ״טמַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר בָּזִיכִין קוֹדְמִין לְמוּסָפִין גָּמַר חוּקָּה חוּקָּה מֵחֲבִיתִּין.

The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of the one who said: The vessels of frankincense precede the additional offerings? The Gemara explains: By means of a verbal analogy he derives: Statute, written with regard to the vessels of frankincense: “A statute for all time” (Leviticus 24:9), from: Statute, written with regard to the griddle-cake offering: “A statute for all time” (Leviticus 6:15). Just as the griddle-cake offering precedes the additional offerings, so too, the vessels of frankincense precede the additional offerings.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חוקה חוקה – בחביתין כתוב (שם ו) חק עולם לה׳ כליל תקטר ובבזיכין כתיב (שם כד) קדש קדשים הוא לו מאשי ה׳ חק עולם ואכולה מילתא קאי וגמרינן מיניה שתקדים למוספין כחביתין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמר חק חק מחביתין – פי׳ דבתרוייהו כתיב חק עולם ופרכי׳ אי מהתם גמר ליגמר לכולה מלתא מהתם פי׳ להקדימו אפילו לנסכים ומהדרינן דלהכי אהני ביום ביום לאחר אותו קצת שיהיו נסכים קודמי׳ לבזיכין מיהת.
גרסת מקצת הספרים אי רבנן בין נרות מיבעי ליה אבל רש״י ז״ל גורס בין דם לנרות ופי׳ הוא ז״ל בין דם לגמר הנרות דהיינו קודם שתי נרות. וא״ת אמאי לא אמרינן בין נרות לנרות מיבעי ליה. תירצו בתוספות דכיון דמתני׳ קתני בין דם לאיברים אי נמי בין איברים לנסכים דקתני לקטורת בין שתי עבודות שחלוקות זו מזו אנן נמי נקטינן דם ונרות דהוו שתי עבודות נחלקות דכולהו נרות חדא עבודה היא דשם נרות אחת היא. עוד י״ל דניחא לן למינקט בין דם לנרות ללמד דדם בעי לאקדומי לקטרת ואע״ג דקטורת הוי לפנים משום דמכפר עדיף.
בפרש״י בד״ה חוקה כו׳ למוספין כחביתין עכ״ל ובד״ה ובסידרא לא קמיירי לא דק הס״ד כצ״ל:
ושואלים: מאי טעמא דמאן דאמר [מה טעמו של מי שאמר] כי בזיכין קודמין למוספין? ומסבירים: גמר [למד] גזירה שוה ״חקה״ ״חקה״ מחביתין, שבבזיכים נאמרה חוקה (״חק עולם״. ויקרא כד, ט) וכן בחביתין (״חק עולם״. ויקרא ו, טו), וכשם חביתין קודמים למוספין, כך אף הבזיכים.
The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of the one who said: The vessels of frankincense precede the additional offerings? The Gemara explains: By means of a verbal analogy he derives: Statute, written with regard to the vessels of frankincense: “A statute for all time” (Leviticus 24:9), from: Statute, written with regard to the griddle-cake offering: “A statute for all time” (Leviticus 6:15). Just as the griddle-cake offering precedes the additional offerings, so too, the vessels of frankincense precede the additional offerings.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִי מֵהָתָם גָּמַר לִיגְמְרַהּ כּוּלַּהּ מִילְּתָא מֵהָתָם לְהָכִי אַהֲנִי בַּיּוֹם בַּיּוֹם לְאַחֵר.:

The Gemara asks: If he derived it from there, let him derive the entire matter from there, and let the vessels of frankincense be burned immediately after the griddle-cake offering; why are the libations offered between them? The Gemara answers: It is to that end that the verse: “He shall arrange them on Shabbat day, on Shabbat day,” with regard to the vessels of frankincense, is effective, to postpone their offering until later.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וליגמרה לכולה מילתא – להקדימן אף לנסכים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אי מהתם גמר [אם משם למד], אם כן ליגמרה כולה מילתא מהתם [שילמד את כל הדבר משם] ויקטירו את הבזיכין מיד לאחר החביתין, ומדוע מפסיקים ביניהם בנסכים? ומשיבים: להכי אהני [לכך הועיל] מה שנאמר בבזיכין ״ביום״ ״ביום״, כדי לאחר מעט את זמנם.
The Gemara asks: If he derived it from there, let him derive the entire matter from there, and let the vessels of frankincense be burned immediately after the griddle-cake offering; why are the libations offered between them? The Gemara answers: It is to that end that the verse: “He shall arrange them on Shabbat day, on Shabbat day,” with regard to the vessels of frankincense, is effective, to postpone their offering until later.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) קְטוֹרֶת שֶׁל שַׁחַר הָיְתָה קְרֵיבָה בֵּין דָּם לְאֵיבָרִים וְכוּ׳.: מַנִּי אִי רַבָּנַן בֵּין דָּם לְנֵרוֹת מִיבְּעֵי לֵיהּ אִי אַבָּא שָׁאוּל בֵּין נֵרוֹת לְאֵיבָרִים מִיבְּעֵי לֵיהּ.

§ After analyzing Abaye’s tradition with regard to the sequence of the daily service, the Gemara returns to analyzing the passage in the mishna: The morning incense was burned between the receiving and sprinkling of the blood and the burning of the limbs. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is the mishna? If it is in accordance with the opinion of the Rabbis elsewhere (15a), the mishna should say that the incense was burned between the sprinkling of the blood and the removal of the ashes from the lamps. If it is in accordance with the opinion of Abba Shaul, the mishna should say that the incense was burned between the removal of the ashes from the lamps and the burning of the limbs.
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קטרת של שחר היתה קרבה בין דם לאברים כו׳ אוקימנא כרבנן כדתנן כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות הנה הקטורת בין דם לנרות ומתניתין דהכא לא דקדק לשנותם על הסדר והא דאבא שאול פשוטה היא כדמסדר המערכה אביי משמא דגמרא אליבא דאבא שאול. ותני נרות קודמין לקטורת וקטורת קודמת לאברים הנה הקטורת בין נרות לאברים וקטורת של בין הערבים קריבה בין אברין לנסכין גמר מן הקטורת של שחר מה הקטורת של שחר כתיב בה בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה הנה בבקר בבקר מקטיר ואחר הקטורת [מקטיר אברי] התמיד ומנחתו ונסכו. כך תמיד של בין הערבים אחר הקטורת נסכין ואקשינן כיון שאתה למד תמיד של בין הערבים מתמיד של שחר למוד אותו לכל דבר ותהיה הקטורת קודמת אפילו לאברים ודחינן מי כתיב כאברי הבקר וכנסכו כתיב למנחה ולנסך הקישו ולא לאברים.
אי רבנן – דאמרי בפ׳ קמא (דף טו.) בקטרת מפסיק להטבת נרות.
בין דם לנרות מיבעי ליה – בין עבודת הדם לעבודת הנרות קודם שיגמרם.
מני אי רבנן בין דם לנרות מיבעי ליה – פירוש: אף על גב דלרבנן בין ה׳ נרות לב׳ נרות היתה קריבה האי דנקט בין דם משום דבין הערבים מחלק בגוף התמיד בין איברים לנסכים נקט נמי ברישא בתמיד בין דם אבל מיהו יאמר בין דם לנרות. ומתרץ: לעולם רבנן היא כדמוכח רישא דתני מקטיר את הקטרת ומטיב את הנרות ואוקימנה כרבנן ובסדר עבודות לא קמיירי אלא הכל מחלק בגוף התמיד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א לאחר שסיימו לבאר את דברי אביי בסדר עבודות היום, שבים אנו לפירושה של המשנה. שנינו כי קטורת של שחר היתה קריבה בין קבלה וזריקה של דם התמיד לבין הקרבת האיברים. ושואלים: מני [משנה זו כשיטת מי היא]? אי רבנן [אם כשיטת חכמים] היא, הרי לדעתם (לעיל טו, א) קטורת בין דם לנרות מיבעי ליה [צריך היה לו לומר], אם כשיטת אבא שאול (שם) הרי בין נרות לאיברים מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]!
§ After analyzing Abaye’s tradition with regard to the sequence of the daily service, the Gemara returns to analyzing the passage in the mishna: The morning incense was burned between the receiving and sprinkling of the blood and the burning of the limbs. The Gemara asks: In accordance with whose opinion is the mishna? If it is in accordance with the opinion of the Rabbis elsewhere (15a), the mishna should say that the incense was burned between the sprinkling of the blood and the removal of the ashes from the lamps. If it is in accordance with the opinion of Abba Shaul, the mishna should say that the incense was burned between the removal of the ashes from the lamps and the burning of the limbs.
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לְעוֹלָם רַבָּנַן הִיא וּבְסִידְרָא לָא קָא מַיְירֵי.:

The Gemara responds: Actually, the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, but the mishna is not speaking of the sequence of the entire service. The mishna states that the incense was burned between the sprinkling of the blood and the burning of the limbs of the daily offering, although other services were performed then as well, including the removal of ashes from the lamps.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לעולם רבנן היא – ניחא ליה לאוקמה כרבנן.
ובסידרא לא קא מיירי – לא דק.
לעולם רבנן היא – הא דלא קאמר אי בעית אימא רבנן אי בעית אימא אבא שאול ובסידרא לא קא מיירי י״ל משום דרישא דלא כאבא שאול דקתני ונכנס להקטיר קטורת ולהיטיב הנרות כדאמר בפ״ק (דף יד:).
לעולם רבנן. משום דבפ״ק מוקי אביי לסדר יומא כרבנן מוקי לה הכא כרבנן:
ובסידורא לא מיירי. ובין דם לאברים דנקט לפי סדר עבודות התמיד נקט מילתיה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעולם רבנן ובסדרן לא קא מיירי – פרש״י ז״ל דלא דק תנא בסדורן ובדין הוא דמצינן למימר דאבא שאול הוא אלא דניחא לן לאוקומה כרבנן ולישנא דבסדרן לא קא מיירי אכתי לא מתפרש שפיר. ועוד כיון דקתני היכן היתה קטרת קרבה בתמיד של שחר ובתמיד של בין הערבים היכי אמרי דבסדרן לא מיירי או דלא דייק ביה: ונראה לפרש דאנן ה״ק דתנא דמתני׳ ודאי כרבנן סבירא להו דרבים נינהו מיהו לא נחית השתא לפלוגתא דרבנן ואבא שאול. אלא למימר מאי דהוי דברי הכל כי לד״ה הקטורת של שחר היא בין דם לאיברים דלכולי עלמא הדם קודם לקטורת והקטורת קודמת להקטרת האיברים ובסדרן של רבנן ואבא שאול דמסדרי את הקטורת בין נרות לנרות או לאחר כל הנרות לא מיירי וא״ת ולרבנן דסביר׳ להו דדם התמיד קודם לכל הנרות ההוא בבקר בבקר דעצים מאי עבדי ליה. וי״ל דדרשינן ליה כדפריך רב פפא לעיל לאביי אליבא דאבא שאול דשדינן חד אדישון מזבח דקדים לדם התמיד דהכא תלתא והכא תרי וחד שדי׳ על דם התמיד דליקדום לכל הנרות ואף על גב דהכא תרי והכא תרי אפילו הכי מכפר עדיף וסדר מער׳ לרבנן כך היא שני גזירי עצים קודמין לדישון מזבח הפנימי ודישון מזבח הפנימי קודם לדם התמיד ודם התמיד קודם לנרות והטבת חמש נרות קודם לקטורת וקטורת קודמת להטבת שתי נרות והטבת שתי נרות קודם לאיברים כו׳ כדמסיים אבא שאול.
והא דתנן קטורת של בין הערבים היתה קריבה בין איברים למנחת נסכים. אמרי׳ עלה בגמרא מה״מ אמר רבי יוחנן דאמ׳ קרא כמנחת הבקר וכנסכו תעשה מה מנחת הבקר קטורת קודמת לנסכים אף כאן קטורת קודמת לנסכים. ותמיהא מלתא מנא לן דהאי קרא מיירי לענין קטורת דלא איירי בה כלל הא לא בא אלא ללמד שיעשה לתמיד של בין הערבים מנחה ונסכים כדרך שעשה לתמיד של שחר עשירית האיפה ורביעית ההין הניחא למ״ד ילמד שחרית מן ערבית אלא למאן דאמר ילמד ערבית משחרית מאי איכא למימר. וי״ל דאפי׳ למ״ד ילמד ערבית משחרית לאו מהאי קרא גמר לה אלא מגופיה דקרא קמא דאקשינהו וכת׳ את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ואידך קרא שבסוף הפרש׳ דהדר כתב רחמנא בסוף הפרשה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבוקר וכנסכו מיותר הוא לדרשא וקים לה דאתא לענין הקטרת דלא איירי בכולה פרשה ואלו בפרשה ואתה תצוה איירי בקטרת של שחר והכא רמז לך שתהא קטורת של ערבית בין איברים לנסכים מה מנחת הבקר קטרת קודמת למנחת נסכים דהא אפי׳ לאיברים קדים. אף מנחת הערב קטורת קודמת לנסכים. ופרכי׳ ונימא כמנחת הבקר לגמרי ותקדום אף לאיברים ומהדרי׳ מי כתי׳ כאיברי הבקר כן יהו איברי ערב וכו׳ פי׳ דהא דכתיב קרא כמנחת הבקר וכנסכו תעשה כו׳ ה״ק כשם שמנחת הבוקר מנחת הבוקר וכנסכו סמוכין זה לזה והקטרת קודמת להם כך בערב יהיו סמוכי׳ ותהא הקטורת קודמ׳ להם שאי אפשר שתהא הקטורת באחרונה. הלכך אי בעי קרא לומר שתהא קטורת ערבית קודמת לאיברים הוה ליה למימר כאיברי הבוקר וכמנחתו ונסכו תעשה דהוי משמע שיהו האיברים והמנחה והנסכים סמוכים ללמד שתהא הקטורת קודמת להן. ואפשר דלהאי דרש׳ דר׳ יוחנן קרא הכי מדריש כשתרצה לעשות כעין מנחת הבוקר וכנסכו אז תעשה הקטורת אשה ריח ניחוח לשם אלא שלא מצינו לשון אשה ריח ניחוח על הקטורת לפי׳ הראשון יותר נכון. ואכתי למה ליה למהדר ולמכתב בסוף הפרשה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים. וי״ל דהא אתא למאי דאמרינן במנחות פרק התכלת הקריבו תמיד שחרית יקריבו בין הערבים לא הקריבו שחרית לא יקריבו בין הערבים בד״א בשלא נתחנך המזבח אבל נתחנך המזבח אף על פי שלא הקריבו שחרית יקריבו בין הערבים. ואמרי׳ מה״מ שאם לא הקריבו שחרית לא יקריבו בין הערבים דאמר קרא את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים שני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים דהכי אמר קרא כשתעשה כבש אחד בבקר אז תעשה כבש שני לו בין הערבים ומיירו בתחלת חנוכת המזבח שאין מחנכין אותו אלא בתמיד של שחר דהאי קרא כתיב בפרשת ואתה תצוה בחנכתו דכתיב לעיל וזה אשר תעשה על המזבח אבל כשנתחנך המזבח כבר אף על פי שלא הקריב בשחר יקריבו בין הערבים. דלהכי הדר וכתב רחמנא בפר׳ פנחס האי ואת הכבש השני תעשה בין הערבים שבסוף הפרשה ולא כתיב התם את הכבש אחד תעשה בבקר ותניא בסיפרי פסוק זה למה נאמר והלא כבר נאמר בפרש׳ זו למעלה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים לפי שנאמר עמו את הכבש אחד תעשה בבקר יכול שאם לא הקריבו בשחר לא יקריבו בין הערבים ת״ל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים מגיד שאף על פי שלא הקריב של שחר יקריב בין הערבים. ואת הכבש השני האמור בפסוק עליון בפרשת פנחס דריש ליה התם לדרשא אחרי׳ דמשום דכתיב בחנוך המזבח וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה כו׳. וכאן הוא אומר זה האשה שומע אני יקריב ד׳ ליום ת״ל את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים שנים הוא מקריב ולא ארבעה וכן פרש״י ז״ל בפרק התכלת. ויש בזה לשון אחר אבל זהו הנכון. הלכך איצטריך למכתב בפרשת ואתה תצוה ללמד על ימי המלואים ולדורות ואצטריך למכתב בפ׳ פנחס קרא קמא ללמד שלא יהו ד׳ וקרא בתרא שאם לא הקריבו שחרית יקריבו בין הערבים.
ומשיבים: לעולם יש לפרש כי משנתנו כשיטת רבנן [חכמים] היא, ובסידרא לא קא מיירי [ובסדר אינו עוסק], שאיננו משנה זו דנה בסדר העבודה בשלימותו איזו עבודה קודמת לחבירתה, ואינה אלא מציינת שבין דם לאברים של קרבן התמיד היו מקטירים את הקטורת, אבל לאמיתו של דבר היו עושים עוד עבודות נוספות, כגון הטבת הנרות.
The Gemara responds: Actually, the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, but the mishna is not speaking of the sequence of the entire service. The mishna states that the incense was burned between the sprinkling of the blood and the burning of the limbs of the daily offering, although other services were performed then as well, including the removal of ashes from the lamps.
רש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָיְתָה קְרֵיבָה בֵּין אֵיבָרִים לִנְסָכִים וְכוּ׳.: מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר קְרָא {במדבר כ״ח:ח׳} כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה מָה מִנְחַת הַבֹּקֶר קְטוֹרֶת קוֹדֶמֶת לִנְסָכִים אַף כָּאן קְטוֹרֶת קוֹדֶמֶת לִנְסָכִים.

The mishna continues: The afternoon incense was burned between the taking of the limbs up to the altar and the pouring of its libations. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yoḥanan said that the verse states: “And the other lamb you shall present in the afternoon, as the meal-offering in the morning and its libation, you shall present it, an offering made by fire, of a sweet fragrance unto the Lord” (Numbers 28:8). Just as with regard to the morning meal-offering incense precedes libations, so too here, in the afternoon, incense precedes the libations.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בין איברים לנסכים – למנחת נסכים.
כמנחת הבקר – תהא מנחת ערב.
מה מנחת הבקר – תהא מאוחרת לקטורת שהרי אף איברים מאוחרים לה.
אף מנחת הערב – קטורת קודמת לה.
מה מנחת הבקר קטורת קודמת לנסכים.1 והכי נמי קודמת לאברים דהא הסדר הקטורת ואברים ומנחה וחביתים ונסכים מ״מ גבי תמיד הערב אין לנו להקדים קטורת לאברים מדלא כתיב כאברי2 התמיד:
1. צ״ל דהכי.
2. צ״ל הבקר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב נאמר במשנה כי קטורת של בין הערבים היתה קריבה בין איברים לנסכים. ושואלים: מנא הני מילי [מנין דברים אלה] נלמדים? אמר ר׳ יוחנן: שאמר קרא [הכתוב]: ״ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה ריח ניחוח לה׳⁠ ⁠״ (במדבר כח, ח), ולמדנו מכך כי מה סדרה של מנחת הבקר, שקטורת קודמת לנסכים — אף כאן בערב קטורת קודמת לנסכים.
The mishna continues: The afternoon incense was burned between the taking of the limbs up to the altar and the pouring of its libations. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rabbi Yoḥanan said that the verse states: “And the other lamb you shall present in the afternoon, as the meal-offering in the morning and its libation, you shall present it, an offering made by fire, of a sweet fragrance unto the Lord” (Numbers 28:8). Just as with regard to the morning meal-offering incense precedes libations, so too here, in the afternoon, incense precedes the libations.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִי מָה לְהַלָּן קְטוֹרֶת קוֹדֶמֶת לְאֵיבָרִים אַף כָּאן קְטוֹרֶת קוֹדֶמֶת לְאֵיבָרִים מִי כְּתִיב כְּאֵיבְרֵי הַבֹּקֶר כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר כְּתִיב כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וְלֹא כְּאֵיבְרֵי הַבֹּקֶר.

The Gemara asks: If so, just as there, in the morning, incense even precedes limbs, so too here, in the afternoon, incense should precede limbs. The Gemara rejects this: Is it written: As the limbs in the morning? As the meal-offering in the morning, is written, indicating with regard to the daily afternoon offering that it is like the meal-offering in the morning, and not like the burning of the limbs of the morning.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מי כתיב כאיברי הבקר – כן יהיה איברי הערב ותידוק מינה מה איברי הבקר מאוחרים לקטרת אף איברי הערב מאוחרים לה.
כמנחת הבקר – תהא מנחת הערב.
ולא כאיברי הבקר – איברי הערב.
כמנחת הבקר כתיב ולא כאברי הבקר. דהכי משמע ואת הכבש השני תעשה והקטרת אברים בין ערבים והדר אמר כמנחת הבקר תעשה לה למנחת הערב להיות מאוחרת לאחר אברים וקטורת כמנחת הבקר ומדשיירינהו לאברים דהוה משתעי בהן בריש קרא דכתיב תעשה בין הערבים הכי משמע דוקא המנחה של ערב תהא מאוחרת1 לשל בקר אבל אברי הערב לא יהו מאוחרין2 לשל בקר דשל בקר אחר קטורת ושל ערב יקדמו לקטורת אלמא קטורת של בין הערבים אחר האברים כך נראה בעיני עיקר. לשון הג״ה רבינו שמואל:
ולא כאברי הבקר. תימה לה״ר יוסף היכי מצינו למימר שיקדמו אברים לקטורת והלא אמרנו לעיל דאברים ופדרים הוכשרו כל הלילה ובעינא נמי למימר לעיל שעבודת לילה הוא ובתמיד נשחט אמרינן קטורת קודם לנרות כו׳ וא״כ צריך שיהא הקטורת מבעוד יום ופי׳ דאם שהה האברים עד שאין זמן להקריב שניהם יקריב הקטורת קודם ללילה קודם לנרות ויקריב האברים בלילה:
1. ט)
2. צ״ל כשל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אי מה להלן בבוקר קטורת קודמת אף לאיברים, אף כאן בערב תהא הקטורת קודמת לאיברים! ודוחים: מי כתיב [האם נאמר] במקרא ״כאיברי הבקר״? הלא רק ״כמנחת הבקר״ כתיב [נאמר], ללמד ולהדגיש שצריכה להיות כמנחת הבקר — ולא שתהיה כאיברי הבקר.
The Gemara asks: If so, just as there, in the morning, incense even precedes limbs, so too here, in the afternoon, incense should precede limbs. The Gemara rejects this: Is it written: As the limbs in the morning? As the meal-offering in the morning, is written, indicating with regard to the daily afternoon offering that it is like the meal-offering in the morning, and not like the burning of the limbs of the morning.
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תָּנוּ רַבָּנַן {במדבר כ״ח:ז׳} וְנִסְכּוֹ רְבִיעִית הַהִין יִלְמַד שֶׁל שַׁחֲרִית מִשֶּׁל עַרְבִית

The Sages taught in a baraita that it is written: “And its libation shall be a quarter-hin for the one lamb, in the sacred area it shall be poured as an offering of strong drink unto the Lord” (Numbers 28:7). The Sages understand this verse as referring to the daily afternoon offering; therefore, one will derive the manner and order of the daily morning offering from the manner and order of the daily afternoon offering. Just as libations are required for the daily afternoon offering, so too, they are required for the daily morning offering.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונסכו רביעית ההין לכבש האחד – גבי תמידין כתיב ולימד על האחד שטעון נסכים ומיהו האחד הוא של ערבית דהא מיניה סליק דכתיב לעיל מיניה ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ועשירית האיפה סולת וגו׳ עולת תמיד העשויה וגו׳ ונסכו רביעית ההין.
ילמד שחרית משל ערבית – מה זה טעון נסכים אף זה טעון נסכים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ת״ר ונסכו רביעית ההין לכבש האחד ילמד שחרית מערבית – פי׳ לענין מנחה ונסכי היין דאלו מנחה ונסכי׳ בשל ערבית כתיבי לפום פשטיה דקרא דלעיל מינה כתי׳ ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ועליה כתיב ועשירית האיפה כו׳ ונסכו רביעית ההין וכו׳.
ג תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: נאמר: ״ונסכו רביעת ההין לכבש האחד בקודש הסך נסך שכר לה׳״ (במדבר כח, ז)ילמד אופן וסדר הקרבה של שחרית מאופן וסדר הקרבה של ערבית. שכשם שצריך נסכים לתמיד של בין הערבים, כך גם לתמיד של שחר.
The Sages taught in a baraita that it is written: “And its libation shall be a quarter-hin for the one lamb, in the sacred area it shall be poured as an offering of strong drink unto the Lord” (Numbers 28:7). The Sages understand this verse as referring to the daily afternoon offering; therefore, one will derive the manner and order of the daily morning offering from the manner and order of the daily afternoon offering. Just as libations are required for the daily afternoon offering, so too, they are required for the daily morning offering.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא לד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא לד., ר׳ חננאל יומא לד., רש"י יומא לד., תוספות יומא לד., תוספות ישנים יומא לד., תוספות רי"ד יומא לד., בית הבחירה למאירי יומא לד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא לד., מהרש"א חידושי הלכות יומא לד., פירוש הרב שטיינזלץ יומא לד., אסופת מאמרים יומא לד.

Yoma 34a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 34a, R. Chananel Yoma 34a, Rashi Yoma 34a, Tosafot Yoma 34a, Tosefot Yeshanim Yoma 34a, Tosefot Rid Yoma 34a, Meiri Yoma 34a, Ritva Yoma 34a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 34a, Steinsaltz Commentary Yoma 34a, Collected Articles Yoma 34a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144