×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) של זהב אע״פאַף עַל פִּי אשֶׁהוּא מְבוּקָּר מִבָּעֶרֶב מְבַקְּרִין אוֹתוֹ לְאוֹר אבוקות.
of gold. Although the lamb was examined and deemed unblemished earlier in the evening, the priests examine it now by the light of the torches.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך כוז
כוזא(שבת קלז:) אלא מעתה תלא כוזא בסיכתא הכי נמי דמיחייב פי׳ תולין חצבא על היתד דהוה אהל עראי (שבת עו:) כוזא כלומר כזה כלי קטן (מועד קטן יב) זופתין כוזתא ואין זופתין חביתא פי׳ מדקאמר זופתין חביתא חייש לפסידא ובחביתא איכא פסידא יתירה אי לא זייפת לה משום דפיש בו יינה ובכוזא ליכא פסידא יתירה מדאמר זופתין לכוזא חייש לטירחא ובכוזא ליכא טירחא יתירה ובחבית׳ איכא טרחא יתירה (חולין קז) אתקין רב אשי בהוצל כוזא בת רביעתא. (תמיד ל:) כוזא דומה לקיתון גדול של זהב (א״ב פי׳ בלשון יוני כלי מוכן ליתן מים לנטילת ידים גם מין כלי מוכן ליתן בו מים למזוג היין ואולי נעתק שם זה ליונים מן לשון עברי כוס. תרגום בפסוק ומרדכי יושב חיוויא חורמנא בכוזא דדהבא):
א. [בעכער.]
של זהב. ואף על פי שהוא (הטלה המיועד לקרבן התמיד) כבר מבוקר (שנבדק ונמצא שאין בו מום) עוד מבערב, כלומר, קודם לכן, שכל קרבן העומד להיקרב נבדק ארבעה ימים לפני שחיטתו — חוזרים ומבקרין אותו שוב לאור האבוקות שמא נפל בו מום מאז הבדיקה האחרונה.
of gold. Although the lamb was examined and deemed unblemished earlier in the evening, the priests examine it now by the light of the torches.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מי בשֶׁזָּכָה בְּדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וּבְדִישּׁוּן הַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין וד׳וְאַרְבָּעָה כֵּלִים בְּיָדָם הַטְּנִי וְהַכּוּז וּשְׁנֵי מַפְתְּחוֹת הַטְּנִי דּוֹמֶה לְתַרְקַב שֶׁל זָהָב מַחֲזִיק קַבַּיִים וָחֵצִי גוְהַכּוּז דּוֹמֶה לְקִיתוֹן גָּדוֹל שֶׁל זָהָב וּשְׁתֵּי מַפְתְּחוֹת אֶחָד שֶׁהוּא יוֹרֵד בְּאַמַּת הַשֶּׁחִי וְאֶחָד שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ כיון.

MISHNA: The priests who won the privilege of the removal of ash from the inner altar and of the removal of ash from the Candelabrum would precede the other priests and would hold four vessels in their hands: The basket, and the jug, and the two keys. The basket is similar to a large gold vessel with a capacity of three kav [letarkav], but it holds only two and a half kav. And the jug is similar to a large flask [lekitton] of gold. And as for the two keys, with one of them the priest would lower his arm to his armpit through a small opening in the door and open the lock that was at the bottom of the door on the inside, and he would pass through that door into a compartment. And the other one is the key with which the priest opened the lock on the inner door of the compartment, through which he entered the Sanctuary, and that lock he opened directly.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושני מפתחות אחד יורד לאמת השחי ואחר פותח כיון – כלומר שתי פתחים היה לפיתחו של (אולם) [היכל] אחד מבפנים ואחד מבחוץ אותו שבפנים היה צריך להושיט זרועו עד בית השחי עד המרפק קודם שהיה יכול לפותחו ומנעול החצוני כיון שמשים המפתח פותח לאלתר:
ערך כוון
כווןא(בבא מציעא לג.) שמואל קרע מאניה על ההיא מרבנן דאסבריה הא מתני׳ דתנן (תמיד ל: ) ושני מפתחות אחת יורדת לאמת שחי מהו יורדת לאמת שחי שהיה שוחה שלא יפתח ואחת פותחת כיון פי׳ פותחת לאלת׳ כמו אפשר יעשנה בדפוס ויקבענה כיון (פסחים לו) פירוש במהרה:
א. [געשווינד.]
מי מהכהנים שזכה בדישון המזבח הפנימי והכהן שזכה בדישון המנורה, היו מקדימין להכין את כלי השרת הנדרשים לצורך עבודות אלה, וארבעה כלים היו בידם, ואלו הם: הטני והכוז ושני מפתחות שבהם פותחים את שני מנעוליו של הפתח הקטן שבצפונו של שער ההיכל (הפשפש). ומסבירים את עניינם של ארבעת הכלים הללו: הטני — הריהו דומה לכלי גדול שתכולתו כדי תרקב (שלושה קבים), והריהו עשוי של זהב ולא היה מחזיק אלא קביים וחצי. והכוז — הריהו דומה לקיתון (מיכל נוזלים) גדול, ואף הוא של זהב. ושתי מפתחות הללו למה הם שימשו? אחד מהם — הריהו פותח את המנעול החיצוני של הפשפש, וכיון שהיה המנעול נתון בצידה הפנימי של הדלת, נמצא שהוא הכהן הרוצה לפתוח, היה יורד (נכנס) לצידה הפנימי של הדלת דרך פתח קטן שהיה בה באמת ידו עד בית השחי, ובו היה פותח את המנעול הזה. ועוד מפתח אחד — זה שהוא פותח בו את המנעול בדלת הפנימית של התא שלפנים מן הפשפש, ממנה נכנס להיכל, ואותה היה פותח, כיון (ישר).
MISHNA: The priests who won the privilege of the removal of ash from the inner altar and of the removal of ash from the Candelabrum would precede the other priests and would hold four vessels in their hands: The basket, and the jug, and the two keys. The basket is similar to a large gold vessel with a capacity of three kav [letarkav], but it holds only two and a half kav. And the jug is similar to a large flask [lekitton] of gold. And as for the two keys, with one of them the priest would lower his arm to his armpit through a small opening in the door and open the lock that was at the bottom of the door on the inside, and he would pass through that door into a compartment. And the other one is the key with which the priest opened the lock on the inner door of the compartment, through which he entered the Sanctuary, and that lock he opened directly.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בא לוֹ לַפִּשְׁפָּשׁ הַצְּפוֹנִי דשְׁנֵי פִּשְׁפָּשִׁין הָיוּ לוֹ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל אַחַת בַּצָּפוֹן וְאַחַת בַּדָּרוֹם שֶׁבַּדָּרוֹם לֹא נִכְנַס בּוֹ אָדָם עָלָיו הוּא מְפוֹרָשׁ ע״יעַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל מ״ד:ב׳} וַיֹּאמֶר אֵלַי ה׳ הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ אַל יָבֹא בוֹ כִּי ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר.

MISHNA: The priest came to the northern wicket. There were two wickets for the large gate, one in the northern part of the gate and one in the southern part. Through the wicket that was in the southern part, no person entered. In its regard, the wicket’s status is clarified by the prophet Ezekiel, as it is stated: “Then he brought me back the way of the outer gate of the Sanctuary, which looks toward the east; and it was shut. And the Lord said unto me: This gate shall be shut, it shall not be opened, neither shall any man enter in by it, for the Lord, the God of Israel, has entered in by it; and it shall be shut” (Ezekiel 44:1–2).
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פשפשין – פתחים קטנים הפתוחים לתאים שבעובי החומה. לשער הגדול של היכל:
אותו כהן שהצטווה לפתוח את שער ההיכל בא לו לפשפש (הפתח הקטן) שהיה בצד הצפוני של השער. שכן שני פשפשין היו לו לשער הגדול (שער ההיכל), אחת בצפון בימינו של השער, ואחת בדרום, בשמאלו של השער. בפשפש זה שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם, ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל הנביא, שראוי לו שיהיה סגור, שכן נאמר: ״וישב אותי דרך שער המקדש החיצון הפונה קדים והוא סגור. ויאמר אלי ה׳ השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש אל יבא בו כי ה׳ אלהי ישראל בא בו והיה סגור״ (יחזקאל מד, א—ב).
MISHNA: The priest came to the northern wicket. There were two wickets for the large gate, one in the northern part of the gate and one in the southern part. Through the wicket that was in the southern part, no person entered. In its regard, the wicket’s status is clarified by the prophet Ezekiel, as it is stated: “Then he brought me back the way of the outer gate of the Sanctuary, which looks toward the east; and it was shut. And the Lord said unto me: This gate shall be shut, it shall not be opened, neither shall any man enter in by it, for the Lord, the God of Israel, has entered in by it; and it shall be shut” (Ezekiel 44:1–2).
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ וְנִכְנַס לְהַתָּא וּמֵהַתָּא לַהֵיכָל עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְשַׁעַר הַגָּדוֹל הִגִּיעַ לְשַׁעַר הַגָּדוֹל הֶעֱבִיר אֶת הַנֶּגֶר וְאֶת הַפּוֹתְחוֹת וּפְתָחוֹ הלֹא הָיָה שׁוֹחֵט הַשּׁוֹחֵט עַד שֶׁשּׁוֹמֵעַ שַׁעַר גָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח.

The priest took the key, opened the wicket north of the gate, and entered the compartment. He went from the compartment to the Sanctuary and continued until he would reach the large gate. Once he reached the large gate, which was locked from the inside, he moved the bolt and the locks fixing the bolt in place and opened the gate. The priest who slaughters the daily offering would not slaughter the animal until he would hear that the large gate had been opened.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נטל את המפתח ופתח בו את הפשפש שבצד צפונו של השער, ונכנס להתא (הלשכה שלפני ההיכל), ומהתא נכנס להיכל, עד שהוא מגיע מתוך ההיכל לשער הגדול. הגיע לשער הגדול, שהיה נעול מבפנים, מה עשה? העביר את הנגר (הבריח) ואת הפותחות (מנעולים) ופתחו. ולא היה שוחט הכהן השוחט את קרבן התמיד עד שהיה שומע את קולו של השער הגדול בשעה שנפתח.
The priest took the key, opened the wicket north of the gate, and entered the compartment. He went from the compartment to the Sanctuary and continued until he would reach the large gate. Once he reached the large gate, which was locked from the inside, he moved the bolt and the locks fixing the bolt in place and opened the gate. The priest who slaughters the daily offering would not slaughter the animal until he would hear that the large gate had been opened.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל שַׁעַר גָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל מַגְרֵיפָה (מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַשִּׁיר) מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל בֶּן אַרְזָה מַקִּישׁ בַּצִּלְצֵל מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הֶחָלִיל.

MISHNA: From Jericho the people would hear the sound indicating that the large gate had been opened. From Jericho the people would hear the sound produced in the Temple by the instrument that had the form of a shovel. From Jericho the people would hear the sound of the song of the Levites in the Temple. From Jericho the people would hear the sound of ben Arza clashing the cymbals in the Temple. From Jericho the people would hear the sound of the flute that was played in the Temple twelve days each year.
קישוריםמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קול המגרפה – אותה דאמרינן בערכין שהיו בה עשרה נקבים שכל אחד מוציא י׳ מיני זמר:
חליל וצלצל – כלי זמר:
ערך מגריפה
מגריפהא(תמיד כח:) ונטלו המגריפות והצינורות (תמיד ל:) מיריחו היו שומעין קול המגריפה (תמיד לג) נטל אחד את המגריפה וזרקה בין האולם למזבח. (פרק י״ג בכלים) מגריפה שנטלה כפה טמאה מפני שהיא כקורנס. ויעיו תרגום ומגרופייתיה:
ערך צלצל
צלצלבפרק ה׳ דשקלי׳ (ירושלמי שקלים ה׳:א׳:א׳) בן ארזא על הצלצל. (תמיד ל:) מיריחו היו שומעין קול הצלצל. (ערכין יג.) והצלצל לבד (גמרא) מנהני מילי אמר רב אסי דאמר קרא ואסף במצלתים משמיע מצלתים תרי הוו כיון דחדא עבידתא הוו דעבד וגברא חד עביד בהו קרי להו חד פי׳ צלצל שני גלילי נחשת ומכין זה את זה וקורין אותן צימבלי ועוד קורין פילשט״רי:
א. [דיא פאננע וואס מען דאס אשעשארט.]
ב. [שפיעל אונסטערמענט.]
ונשמע קול זה למרחקים, עד שאף מהעיר יריחו היו שומעין את קול השער הגדול בשעה שנפתח. ועוד זאת נמסר כי מיריחו היו שומעין את קול המגריפה (כלי נגינה שבמקדש), מיריחו היו שומעין את קול השיר שהיו שרים הלויים בבית המקדש. ועוד, מיריחו היו שומעין את הקול של בן ארזה שהיה ממונה בבית המקדש על הצלצל (כלי נגינה) המקיש בצלצל, והלויים היו עונים אחריו בשיר. ועוד, מיריחו היו שומעין את קול החליל המנגן לפני המזבח בשנים עשר ימים בשנה.
MISHNA: From Jericho the people would hear the sound indicating that the large gate had been opened. From Jericho the people would hear the sound produced in the Temple by the instrument that had the form of a shovel. From Jericho the people would hear the sound of the song of the Levites in the Temple. From Jericho the people would hear the sound of ben Arza clashing the cymbals in the Temple. From Jericho the people would hear the sound of the flute that was played in the Temple twelve days each year.
קישוריםמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל גְּבִינִי כָּרוֹז מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶּן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַשִּׁיר מִירִיחוֹ היה שומע קוֹל הַשּׁוֹפָר וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף קוֹלוֹ שֶׁל כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם ביה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

From Jericho the people would hear the voice of Gevini the Temple crier, who would proclaim in the Temple each day: Arise, priests, to your service, and Levites to your platform, and Israelites to your non-priestly watch. From Jericho the people would hear the sound of the wood that ben Katin crafted into a mechanism of pulleys for the Basin. From Jericho the people would hear the sound of the song of the Levites in the Temple. From Jericho the people would hear the sound of the shofar that was sounded several times each day in the Temple. And some say that in Jericho the people would hear even the voice of the High Priest at the moment that he mentioned the ineffable name of God on Yom Kippur.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד, מיריחו היו שומעין את הקול של הכהן גביני שהיה כרוז במקדש, שהיה עומד ומכריז בכל בוקר ״עמדו כהנים לעבודתכם ולויים לדוכנכם וישראל למעמדכם״. ועוד, מיריחו היו שומעין את קול העץ שעשה בן קטין לשמש כמוכני לכיור, וכדרך שהתבאר עניינו למעלה (כח,ב). ועוד, מיריחו היו שומעין את קול השיר ששרו הלויים במקדש. ועוד, מיריחו היה שומע אדם את קול השופר שתוקעים בו במקדש כמה פעמים בכל יום. ויש אומרים כי היו שומעים ביריחו אף את קולו של הכהן הגדול בשעה שהוא מזכיר את השם המפורש ביום הכפורים.
From Jericho the people would hear the voice of Gevini the Temple crier, who would proclaim in the Temple each day: Arise, priests, to your service, and Levites to your platform, and Israelites to your non-priestly watch. From Jericho the people would hear the sound of the wood that ben Katin crafted into a mechanism of pulleys for the Basin. From Jericho the people would hear the sound of the song of the Levites in the Temple. From Jericho the people would hear the sound of the shofar that was sounded several times each day in the Temple. And some say that in Jericho the people would hear even the voice of the High Priest at the moment that he mentioned the ineffable name of God on Yom Kippur.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מִירִיחוֹ הָיוּ מְרֵיחִין רֵיחַ פִּיטּוּם הַקְּטוֹרֶת א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן דִּגְלַאי עִזִּים הָיוּ לְאַבָּא בְּעָרֵי הַמִּכְוָור וְהָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ פיטום הקטורת.

From Jericho the people would smell the fragrance emanating from the preparation of the incense in the Temple. Rabbi Elazar ben Diglai said: There were goats belonging to my father that grazed in the cities of Mikhvar, located at a distance from Jerusalem, and they would sneeze from the fragrance of the preparation of the incense that they smelled.
הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך הר
הרא(חגיגה י.) הלכות שבת חגיגות ומעילות כהררין התלויין בשערה פי׳ החופר גומא ואיך כוונתו לגומא אלא ליטול עפר ולכסות הצואה וכיוצא בה פטור עליה שנמצא מקלקל גבי הגומא ותנן כל המקלקלין פטורין והן כמו הרין התלויין בחוט השערה שאין כח בשער להחזיק ההר אלא נראה כתלוי ועומד באויר כך כל הלכות אלו דמדאורייתא כל מלאכה אסורה ובאה ההלכה ופירשה מלאכת מחשבת אינו חייב במלאכה עד שיתכוין לעשות ותהיה מלאכה. (מדות פרק שני) הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה (ובריש כלים) הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם פי׳ הר שהבית בנוי עליו ארכו חמש מאות אמה ורחבו חמש מאות ומסובב חומה בלא קורות. (ובמדות פרק שני) שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה ומתכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזיית הדם פי׳ הר המשחה הוא הר הזיתים (תמיד ל:) אמר ר׳ אלעזר בן דגלי עזים הוו לאבא בהרי מכוור והיו מתעטשות מריח הקטורת (סנהדרין פא) אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבותיו ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל שלא הלך בקומה זקופה ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חברו ואל אשה נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה. (בראשית רבה יב) אלה תולדות השמים אמר ר׳ יודן הרים הגבוהים ליעלים היעלים אין כתיב כאן אלא ליעלים הרים גבוהים למה נבראו בשביל יעלים אילה זו תשה והיא מתיראה מן החיה בשעה שמבקשת לשתות הקב״ה מכניס בה רוח חזזית ומקרקשת בקרניה וחיה שומעת ובורחת סלעים מחסה לשפנים הדין טפזא מגין תחות שקפא מפני העוף בשעת שהוא פורח שלא יאכלנו ומה בשביל דבר טמא ברא הקב״ה את עולמו בשביל זכות אברהם אע״ה כמה וכמה (ובילמדנו ומקנה רב היה לבני גד) מהו כי לא ממוצא וממערב לא ממה שאדם עמל ויגע ועושה סחורה הוא נעשה עשיר אפילו הוא יוצא והולך בשיירה ואפילו פורש כל המערב ואפילו הוא מחזר כל המדברות וכל ההרים אינו נעשה עשיר שנאמר כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים וכל הרים טורים חוץ מזה שהוא רוממות אין אדם מתרומם מן הדברים הללו מה הקב״ה עושה נוטל ממונו של זה ונותן לזה שנא׳ כיהשם שופט זה ישפיל וזה ירים למה נקרא שמם נכסים שנכנסים מזה ונגלין לזה וכן חנה אמרה ה׳ מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם מהו משפיל אף מרומם אלא באף שהות מביא על זה מרומם את זה:
א. [בארג.]
ועוד, מיריחו היו מריחין את ריח פיטום הקטורת הבא מהמקדש. ובענין זה אמר ר׳ אלעזר בן דגלאי: עזים היו לאבא, והיו רועות בתחום ערי המכוור, רחוק מירושלים, והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת שהריחו.
From Jericho the people would smell the fragrance emanating from the preparation of the incense in the Temple. Rabbi Elazar ben Diglai said: There were goats belonging to my father that grazed in the cities of Mikhvar, located at a distance from Jerusalem, and they would sneeze from the fragrance of the preparation of the incense that they smelled.
הערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מי שֶׁזָּכָה בַּתָּמִיד מְשָׁכוֹ וְהוֹלֵךְ בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִים וּמִי שֶׁזָּכוּ בָּאֵבָרִים הוֹלְכִין עִמּוֹ ובֵּית הַמִּטְבָּחַיִים הָיָה לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ זוְעָלָיו ח׳שְׁמוֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִים וּרְבָעִים שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן וְאֻנְקְלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶן וג׳וּשְׁלֹשָׁה סְדָרִים לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין עַל שׁוּלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין העמודים.

MISHNA: The priest who won the lottery to slaughter the daily offering pulled the lamb, and he would go to the slaughterhouse to slaughter it as the daily offering. And the priests who won the right to take the limbs up to the ramp would go with him. The slaughterhouse was to the north of the altar. Adjacent to it there were eight low stone pillars. And cedarwood squares were affixed upon them, and iron hooks were fixed in the wooden squares. And there were three rows of hooks on each and every one of those wooden squares, upon which the priests would suspend the animal after it was slaughtered. And they would flay the animal’s hide onto marble tables that were positioned between the pillars.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עמודין ננסין – עמודין נמוכין:
ורביעין של ארז – (הנרות) [הניחו] קנים של ארז על גביהן מזו לזו:
ואונקליות של ברזל – מסמרים ושלשה סדרים של מסמרים היה לכל אחד של אותן רביעין:
ושבים לסדר העבודה במקדש: מי שזכה בשחיטת קרבן התמידמשכו לכבש המיועד להקרבה כתמיד והולך למקום שחיטתם של הקרבנות, שהוא בבית המטבחיים. ומי מהכהנים שזכו בהעלאת האברים לכבש היו הולכין עמו אחריו. ומתארים את פרטי הדברים של בית המטבחיים — עומד היה לצפונו של מזבח, ועליו, במקום בית המטבחיים, היו שמונה עמודים של אבן ננסים (נמוכים) ורבעים (חתיכות עץ מרובעות) של ארז היו קבועים על גביהן של עמודים אלה. ואנקלאות (ווים) של ברזל היו קבועין בהן, בחתיכות העץ הרבועות. ושלשה סדרים של ווי ברזל אלה היו לכל אחד ואחד מחתיכות העץ הללו. שבהן היו תולין את הקרבן לאחר שנשחט, ומשם היו נוטלים אותו ומפשיטין את עורו על שולחנות של שיש שהיו עומדים בין העמודים.
MISHNA: The priest who won the lottery to slaughter the daily offering pulled the lamb, and he would go to the slaughterhouse to slaughter it as the daily offering. And the priests who won the right to take the limbs up to the ramp would go with him. The slaughterhouse was to the north of the altar. Adjacent to it there were eight low stone pillars. And cedarwood squares were affixed upon them, and iron hooks were fixed in the wooden squares. And there were three rows of hooks on each and every one of those wooden squares, upon which the priests would suspend the animal after it was slaughtered. And they would flay the animal’s hide onto marble tables that were positioned between the pillars.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מי שֶׁזָּכָה בְּדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי חנִכְנַס וְנָטַל אֶת הַטְּנִי וְהִנִּיחוֹ לְפָנָיו וְהָיָה חוֹפֵן וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ וּבָאַחֲרוֹנָה כִּיבֵּד אֶת הַשְּׁאָר לְתוֹכוֹ וְהִנִּיחוֹ וְיָצָא.

MISHNA: The priest who won the right of the removal of ash from the inner altar entered through the Sanctuary gate, and he took the basket with him and placed it before him on the floor between him and the altar. And he would take handfuls of ashes from upon the altar and place them in the basket. Ultimately, when only a small amount of ashes remained on the altar, the priest swept the rest into the basket, and placed the basket back on the Sanctuary floor, and emerged from the Sanctuary.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיבד השאר הדשן לתוכו – לאמצעיתו של מזבח ולקחו והניחו בתוך הטני ויצא:
מי שזכה בפייס בדישון מזבח הפנימי נכנס דרך השער להיכל, ונטל את הטני אותו הביא, והניחו על רצפת ההיכל לפניו, בינו לבין המזבח, והיה חופן (לוקח מלוא חפניו) מן האפר שעל גבי המזבח, ונותן אותו לתוכו של הטני. ובאחרונה (ולבסוף), כאשר לא נותר על המזבח אלא מעט דשן, כיבד (טאטא) את השאר לתוכו של הטני, והניחו את הטני במקומו זה על רצפת ההיכל, ויצא אל מחוץ להיכל.
MISHNA: The priest who won the right of the removal of ash from the inner altar entered through the Sanctuary gate, and he took the basket with him and placed it before him on the floor between him and the altar. And he would take handfuls of ashes from upon the altar and place them in the basket. Ultimately, when only a small amount of ashes remained on the altar, the priest swept the rest into the basket, and placed the basket back on the Sanctuary floor, and emerged from the Sanctuary.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) טמִי שֶׁזָּכָה בְּדִישּׁוּן הַמְּנוֹרָה נִכְנַס וּמָצָא ב׳שְׁנֵי נֵרוֹת (מִזְרָחִית) [מַעֲרָבִית] דּוֹלְקִין מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר וּמַנִּיחַ אֶת אֵלּוּ דּוֹלְקִין בִּמְקוֹמָן ימְצָאָן שֶׁכָּבוּ מְדַשְּׁנָן וּמַדְלִיקָן מִן הַדּוֹלְקִין כואח״כוְאַחַר כָּךְ מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר.

The priest who won the right of the removal of ash from the Candelabrum entered the Sanctuary. And if he found in the Candelabrum the two easternmost lamps, the second of which is called the western lamp, still burning, he would first remove the ashes and the burned wicks from the rest of the lamps and place them in the jug, and place new wicks and oil in those lamps. And he would leave these two lamps burning in their own place. If he found that the two easternmost lamps were extinguished, he would remove the ashes and the burned wicks from them and kindle them from the lamps that were still burning. If none were still burning, he would kindle them from the fire on the outer altar. And afterward, the priest would remove the ashes and the wicks from the rest of the lamps.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומצא שני נרות מזרחיים – שכלפי מזרח שעדיין דולקין מדשן את השאר אותן שכבו קודם הבקר זורק מה שנשאר מן הפתילה ופסולת מן השמן לחוץ ונותן בה פתילה חדשה ושמן ומניח אלו אותן שדולקין במקומן:
מצאו שכבו – אותן שנים והאחרים עדיין דולקין:
מדשנן – לאלו שנים ומדליקן מן הדולקין ואח״כ מכבה את השאר הדולקין ומדשנן ומניח כל הדישונין הפסולת בתוך הכוז ומניח את הכוז על מעלה שניה ויצא ולאחר הקטרת הקטורת חוזר לשם כדקתני לקמן בהחלו עולין במעלות האולם נכנס ומצא ב׳ נרות מזרחיים דולקין מדשן את המזרחי היה מכבהו לאלתר ומדשנו ומניח את המערבי דולק שממנו היה מדליק כו׳ נטל את הכוז והשתחוה ויצא מ״ט עביד לה חזות כדי שתהא הרוח מנשבת בה באותה חזות ותדלק יפה:
מי שזכה בפייס בדישון המנורהנכנס פנימה להיכל, ואם מצא במנורה את שני הנרות מזרחית שבצד מערבית (ראה גרסות) כשהם עדיין דולקין — היה בתחילה מדשן (מסיר את האפר והפתילות החרוכות ושם את הדשן שהסיר בתוך הכוז, ואחר כך שם בהם פתילות ושמן חדשים) את השאר (חמשת הנרות האחרים), והיה מניח (משאיר) את אלו שני הנרות המזרחיים כשהם דולקין במקומן. ואם כשנכנס להיכל מצאן לשני הנרות המזרחיים שכבו — היה מדשנן (מסיר את הפחם שבראשי הפתילות ומכין אותן להדלקה) ומדליקן מן הנרות האחרים שעדיין דולקין (אם יש כאלה. ואם לאו, הריהו מדליקם מאש מזבח העולה). ואחר כך היה מדשן את השאר (שאר הנרות).
The priest who won the right of the removal of ash from the Candelabrum entered the Sanctuary. And if he found in the Candelabrum the two easternmost lamps, the second of which is called the western lamp, still burning, he would first remove the ashes and the burned wicks from the rest of the lamps and place them in the jug, and place new wicks and oil in those lamps. And he would leave these two lamps burning in their own place. If he found that the two easternmost lamps were extinguished, he would remove the ashes and the burned wicks from them and kindle them from the lamps that were still burning. If none were still burning, he would kindle them from the fire on the outer altar. And afterward, the priest would remove the ashes and the wicks from the rest of the lamps.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאֶבֶן להָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה וּבָהּ ג׳שָׁלֹשׁ מַעֲלוֹת שֶׁעָלֶיהָ כֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הַכּוּז עַל מַעֲלָה שְׁנִיָּה וְיָצָא.:

And there was a stone in front of the Candelabrum and in it there were three stairs upon which the priest would stand and prepare the lamps for kindling. Since the Candelabrum was eighteen handbreadths high, it was necessary for the priest to stand on an elevated surface to reach the lamps. And after he placed the ashes and the wicks from the five westernmost lamps in the jug, he would place the jug on the second stair of that stone, and then he emerged from the Sanctuary. When the priest later returned to prepare the two easternmost lamps for kindling, he would remove the jug with the ashes from the Candelabrum, and together with the priest removing the basket with the ashes from the inner altar would pour the ashes from the jug and the basket at the side of the altar.
קישוריםעין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המשנה השניה מי שזכה בתמיד ר״ל בשחיטתו מושכו לבית המטבחים ואותם שזכו באיברים הולכין אחריו והתבאר ביומא ששוהין מלשחטה עד שפותחין שער הגדול שבהיכל ובשעת פתיחת השער שוחטין את התמיד וביאר אחר כן בבית המטבחים זה שבצפון העזרה היה ושהיו בו שמנה עמודים ננסים ר״ל קצרים ורבעים של ארז על גביהן ר״ל אדנים של ארז שהעמודים תקועים בהם ואנקליות של ברזל קבועות בהם לתלות בהם בהמת הקרבן ולהפשיטה ומניחין את האיברים ומדיחין את הקרבים על שלחנות של שיש שבין העמודים כמו שביארנו ענינם בשקלים ושוחט הזוכה והשני לו מקבל את הדם ומוליכו וזורקו והשלישי שזכה בדישון המזבח הפנימי והרביעי שזכה בדישון המנורה והטבת נרותיה מקדימין קודם שחיטת התמיד ליכנס וארבעה כלים בידם הטני והכוז ושני מפתחות הטני דומה לתרקב של זהב פי׳ דומה בשיעורו לתרקב אלא שמחזיק קבים וחצי לבד והיה של זהב והכוז דומה לקיתון גדול של זהב כלומר דומה לקיתון גדול והוא של זהב ושני מפתחות אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון פי׳ שפתח זה שהיו שני אלו באים לפתחו היו באים שני מנעולים אחד בתחתית הדלת עד שהיה הבא לפתוח את זו צריך להשפיל ידו עד אצילי ידיו והוא אמת השחי שעד הפרק הנקרא קולד״י קרוי אמה סתם ועד השחי אמת השחי ואחד באמצע הדלת כשאר המנעולים שהיה פותחו לאלתר בלא שום הושטת יד ובא עכשו לבאר באי זה פתח היו השני מנעולים אלו ואמר ששני פשיפשין ר״ל פתחים קטנים היו בשער הגדול שבהיכל אחד בצפון ואחד בדרום ואותו שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם ועליו מפורש על ידי יחזקאל השער הזה סגור יהיה וכו׳ ואותו שבצפון שהיו בו שני מנעולים אלו ואמר שכשנפתח אותו הפשיפש אין נכנסין ממנו לאויר ההיכל אלא בחלל שבין שני כותלים הנקרא תא כלומר מבוא ויש פתח מאותו התא לאויר ההיכל ונכנס ממנה להיכל ופותח השער הגדול שבהיכל שהוא נעול מבפנים ומעביר את הנגר ואת הפותחת ופותחו ובאותה שעה ר״ל שעת פתיחת דלתות והיכל היה הזוכה לשחוט שוחט את התמיד. כך שנינו במשנה זו לא היה השוחט שוחט עד שיהיה שומע קול שער הגדול שנפתח ובא להודיע אחר כן דרך גלגול שמיריחו היו שומעים קול השער הגדול כשנפתח וכן היו שומעין קול המגריפה והוא אחד מכלי השיר עשוי בצורת מגריפה וכמו שאמרו בערכין מגריפה היתה במקדש ועשרה נקבים היו בה וכל אחד שבנקבים מוציא מיני זמר וכן היו שומעין קול מוכני של עץ שעשה בן קטין לכיור וקול גביני כרוז שהיה מכריז קודם עלות השחר עמדו הכהנים מעבודתכם ולויים לדכנכם וישראלים למעמדכם וכן היו שומעין קול השיר והחליל וקול כהן גדול ביום הכפרים וכן מיריחו היו מריחין מריח פטום הקטורת ואמר ר׳ אלעזר בן דלגאי עזים היו לבית אבא בכפר מגואי והיו מתעטשות מריח הקטורת ואמר אחר כן שכשנפתח השער הגדול נכנס אותו שזכה בדשון המזבח הפנימי ונוטל את השני ומניחו לפניו וחופן בידו האפר והפחם ונותן לתוכן ובאחרונה מכבד את השאר ונותן לתוכו ומניחו בהיכל ויוצא ואותו שזכה בדשון המנורה נכנס עם הכלי שהזכרנו הנקרא כוז ואם מצא שני נרות המזרחיים דולקים וכו׳ וצריך שתדע שמשנה זו שנוייה על דעת האומר שמזרח ומערב היו הנרות עומדות וכלם פיותיהם לצד קדשי הקדשים והשני למזרחי הוא קרוי נר מערבי שהרי כלן מערביות בהקש לראשונה ומפני שאין מעבירין על המצות קורים לשניה מערבית שבשעה שהוא נכנס פוגע במזרחית תחלה ואחר בשני לו שהוא נקרא מערבי ונותנין לו דין מערבי להיות קרוי לפני י״י ולקיים בו נר תמיד שאלו לא היה הראשון דולק לא היה השני לו קרוי מערבי שהרי אינו מערבי אלא בהקש לראשון ונמצא שהראשון שהוא המזרחי הגמור לא היה דולק מצד עצמו ולמצותו אלא ליעשות שני לו מערבי והשני דולק למצותו משום נר תמיד וכשמצאן דולקים כראוי לפי רגילות הנס מדשן את השאר ר״ל שמסיר השמן והפתילה ונותן בכוז אחר שכבו ומקנח הנר ונותן בה פתילה ושמן במדה הראויה שהיא חצי לוג וחוזר ומדליקן מאלו השנים הדולקים ומניח את שלו במקומן ומתקנן ואינו צריך לחדש פתילה אלא שמוסיף שמן כשיעור הראוי ואם אירע בשני אלו שמצאם כבים ואחרות דולקות מדשן את שתי אלו ומדליקן מן הדולקים ואחר כך מדשן את השאר ר״ל את שכבו מהן ואת שלא כבו מתקנן ואם כלן דולקות הוא הדין שמתקן את שני אלו תחלה ואחר כך השאר ואם כלם כבות מדליק את שני אלו ממזבח החיצון ולא ממזבח הפנימי ולא מבין הכירים כן כתבוה גדולי המפרשים ומ״מ גדולי המחברים סוברים שכל שכבה נר מערבי אפילו היו האחרים דולקים אינו מדליקו אלא ממזבח העולה ולא מחברותיה כלל אבל שאר הנרות כל שכבה מהם מדליקו מחברותיה ואם כן זה שאמרו מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים פי׳ שכבו כלם או רובם ומדליקין את המערבי מן המזבח החיצון והשאר ממנו או זו מזו וזהו מן הדולקים ואין הלשון מתישב יפה וכן יש מפרשים שאף אותם שנמצאו דולקות צריכות דשון גמור בכל בקר ומה שנאמר כאן מניח את אלו במקומן פירושו עד שידשן את השאר וכן יש בה פירושים אחרים וכבר כתבנום בשני של שבת ובמסכת יומא ביארנו שהנרות אינו מטיבן כאחד אלא בשעה זו מטיב חמש נרות הראשונות ומניח הכוז במעלה השניה מאותן שלש מעלות הנזכרות בסמוך ואחר כך יוצא לו ועובדים עד שיקטירו את הקטרת ואחר כך חוזר זה ומטיב את השתים הנשארות ונוטל הכוז בידו ומשתחוה ויוצא ומשליך מה שבכוז אצל המזבח עם דשון המזבח הפנימי ועם הרמת דשן המזבח החיצון על הדרך שביארנו ומתוך כך יש מפרשים משנתנו על ענין זה כלומר שאם מצא שני המזרחיים דולקים מניחם ומדשן את השאר עד שיחזור שניה וידשן אלו השנים ואם מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקים ועוד שלשה מן אחרים כדי שיהו חמש מדושנות ויוצא ואחר כך חוזר ומטיב את השאר ר״ל השנים הנשארים וכן עקר ואף גדולי המחברים נראה שפירשוה כן בפירושי המשנה ואמר אחר כן שאבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה עומד הכהן ומטיב את הנרות וזה שהמנורה היה גבהה י״ח טפחים שהם שלש אמות ונמצא שהיה כגובה אדם בינוני ומתוך כך הוא צריך להיות לו שם מקום גבוה מעט ואחר כך אמר שהניח את הכוז על מעלה שניה ויצא עד שיחזור להיטיב את השנים על הדרך שיתבאר למטה ונמצא דשון המזבח הפנימי והטבת חמש נרות בשעת שחיטת התמיד ומתוך כך הוא חוזר עכשו בענין התמיד כמו שיתבאר בסמוך לזה בפרק רביעי:
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמ׳ דבר:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק רביעי בעזרת הצור:
[פרק ד משנה א-ג (א-ב)]
והוא נמשך גם כן לסדר עבודות והוא שאמר לא היו כופתים את הטלה ופרשו בגמ׳ הטעם כדי שלא יחקו את המינין שעושין כן בקרבנותיהם אלא שמעקידים אותו ופרשו בגמ׳ עקידת יד ורגל כיצחק בן אברהם ע״ה ואותם שזכו באיברים אוחזים בו וכך היתה עקידתו ראשו לדרום ופניו למערב והשוחט עומד במזרח ופניו למערב ותמיד של שחר היה נשחט על קרן צפוני מערבי ר״ל כנגד צפוני מערבי והוא צד המערבי שבמקום השחיטה על טבעת שניה מאותן הטבעות שהתקין יוחנן כהן גדול במקום השחיטה שש מערכות קבועים בקרקע לאסור רגלי הבהמה וידיה בשעת השחיטה אחר שלא היו כופתין אותו כמו שביארנו ושל בין הערבים היה נשחט כנגד צפוני מזרחי והוא צד המערבי שבמקום השחיטה על טבעת השניה ופרשו בגמ׳ הטעם כדי שתהא השחיטה בכל פעם לנכח השמש שנאמר שנים ליום כנגד היום כלומר הוראה שאנו משפילים ענינו ומכניעים אותו ובלתי מיחסים לו שום ממשלה שחט השוחט וקבל המקבל ובא לו לקרן מזרחית צפונית ונותן את הדם למזרחה צפונה ולקרן מערבית דרומית למערבה דרומה שדם העולה טעון שתי מתנות שהם ארבע ר״ל נתינת הדם על שתי הקרנות באלכסון ואותם שני קרנות הם מזרחית צפונית ומערבית דרומית ושירי הדם היה שופך אל יסוד דרומי והזוכים באיברים מפשיטים ומנתחים.
ואבן היתה לפני המנורה, ובה שלש מעלות (מדרגות), שעליה היה הכהן עומד ומטיב את הנרות, כי גובהה של המנורה היה שמונה עשר טפחים, ונצרך הכהן המטיב את הנרות לעמוד על מקום מוגבה כדי שיגיע אל הנרות. ולאחר שדישן את חמש הנרות המערביים ושם את הפתילות החרוכות והאפר בתוך הכוז היה מניח את הכוז על המעלה השניה שבאותה אבן, ויצא מההיכל. ולאחר מכן, כשחזר להיטיב את שני הנרות המזרחיים והטיבם כאת חמשת הראשונים, היה מוציא את הכוז שבו דישון המנורה (יחד עם הכהן המוציא את הטני שבו דשן המזבח הפנימי), ושפכו את הדשן שבכוז (וכן שבטני) בצד המזבח.
And there was a stone in front of the Candelabrum and in it there were three stairs upon which the priest would stand and prepare the lamps for kindling. Since the Candelabrum was eighteen handbreadths high, it was necessary for the priest to stand on an elevated surface to reach the lamps. And after he placed the ashes and the wicks from the five westernmost lamps in the jug, he would place the jug on the second stair of that stone, and then he emerged from the Sanctuary. When the priest later returned to prepare the two easternmost lamps for kindling, he would remove the jug with the ashes from the Candelabrum, and together with the priest removing the basket with the ashes from the inner altar would pour the ashes from the jug and the basket at the side of the altar.
קישוריםעין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ד – לא היו כופתין
(12) מַתְנִי׳: לֹא מהָיוּ כּוֹפְתִין אֶת הַטָּלֶה אֶלָּא מַעֲקִידִין אוֹתוֹ מִי שֶׁזָּכוּ בָּאֵבָרִים אוֹחֲזִין בּוֹ וְכָךְ הָיָה עֲקֵידָתוֹ רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם וּפָנָיו לַמַּעֲרָב וְהַשּׁוֹחֵט עוֹמֵד בַּמִּזְרָח וּפָנָיו לַמַּעֲרָב.

Chapter 4
MISHNA: In preparing the lamb of the daily offering for sacrifice, the priests would not tie the lamb by fastening all four of its legs together; rather, they would bind it by fastening each hind leg to the corresponding foreleg. The priests who won the right to take the limbs up to the ramp would hold the lamb in place while it was being slaughtered. And this was the manner of its binding: The animal would be stood in the northern part of the courtyard while its head would be directed to the south, toward the altar, and its face would be turned to the west, toward the Sanctuary. And the slaughterer would stand to the east of the animal, and his face would be to the west.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ לא היו כופתין את הטלה – בשעת שחיטה ד׳ רגלים יחד וטעמא בגמ׳ אלא מעקידים אותו יד ורגל כעקידת יצחק בן אברהם.
מי שזכו באברים אוחזין בו – בשעת שחיטה ומסייעין אותו.
ראשו – של טלה לדרום עזרה אצל מזבח (ופניו) ורגליו אצל צפון עזרה ופניו למערב שצריך שיהא בית שחיטתו כלפי מערב דכתיב ושחט אותו לפני ה׳ וראשו של טלה לדרום עזרה אצל מזבח (עזרה) צריך שיתקרב אצל מזבח דכל כמה שיכולין ליקרב צד הראש אצל המזבח מקריבין אותו דכתיב ושחט אותו על ירך המזבח צפונה אצל המזבח.
השוחט עומד (במזבח) [במזרח] – על קרן צפונית ופניו למערב והמקבל עומד כנגדו באלכסון ומצדד כדי שיהא פניו כלפי דרום.
[פרק ג משנה ה-ט (ב)]
לא היו כופתין את הטלה. ד׳ רגליו ביחד ולא ב׳ רגלים יחד וב׳ ידים יחד:
אלא מעקדים אותו. יד ורגל כעקידת יצחק:
פניו למערב. לצד השכינה:

פרק ד

(13) לא היו כופתין את הטלה העומד להקרבה, בקשירת ארבע רגלים אלו לאלו, אלא היו מעקידין אותו, בקשירת רגל קדמית ואחורית זו לזו. מי מהכהנים שזכו בפייס בהעלאת האברים לכבש היו אוחזין בו בכבש בשעה שהיה נשחט. וכך היה עקידתו של הקרבן, בשעה שהוא נשחט: עומד היה הקרבן בצפון העזרה וראשו נמצא לצד דרום, כנגד מזבח, ופניו מופנות לצד מערב, כנגד ההיכל. והשוחט עומד באופן שגופו פונה למזרח ופניו פונות למערב.

Chapter 4

(13) MISHNA: In preparing the lamb of the daily offering for sacrifice, the priests would not tie the lamb by fastening all four of its legs together; rather, they would bind it by fastening each hind leg to the corresponding foreleg. The priests who won the right to take the limbs up to the ramp would hold the lamb in place while it was being slaughtered. And this was the manner of its binding: The animal would be stood in the northern part of the courtyard while its head would be directed to the south, toward the altar, and its face would be turned to the west, toward the Sanctuary. And the slaughterer would stand to the east of the animal, and his face would be to the west.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) נשֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּיה.

Twenty-four rings were affixed to the courtyard floor north of the altar, designated for placement of the animal’s neck during its slaughter. The daily offering of the morning was slaughtered at the northwest corner of the altar, at the second ring. The daily offering of the afternoon was slaughtered at the northeast corner of the altar, at the second ring.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה – שהשמש באה מן המזרח לפיכך מושכו השוחט לצד מערב להרחיקו מן הכותל מזרחית בכל יכולת מפני שהכתלים גבוהים והחטה של שחרית בשיפולו של רקיע (ועל) [וצל] הכותל עומד כנגד קרן צפונית מערבית לסוף אורך המזבח אצל ההיכל צפונית משום דקדשי קדשים שחיטתם בצפון על ירך המזבח צפונית ובעינן שחיטה כנגד המזבח ולא חוצה לו שם היה המטבחים: וטבעות קבועות ברצפה לתת ראש הבהמה לתוכן והם כ״ד כמנין המשמרות ומקומן כ״ד אמות מן הדרום לצפון קבועות בו׳ סדרים של ד׳ טבעות הוי כ״ד ורחוק הסדר הראשון מן המזבח ה׳ אמות ומאותו סדר עד כלות ו׳ סדרים כ״ד אמות והכי תנן במסכת מדות (דף לו.) וטבעות היו לצפון ו׳ סדרים של ד׳ ד׳ ויש אומרים ד׳ של ו׳ ו׳ שעליהם שוחטים את הקדשים כלומר על ידיהן שוחטים קדשים כמו שפירשנו.
על טבעת שניה – לאו בטבעת שניה של סדר ראשון שהוא אצל המזבח אלא בטבעת ראשונה שהוא אצל הקרן בסדר השני המשוכה לצד צפון ופני השוחט וצואר בהמה לצד מערב צפון באלכסון כדי שלא יעכב אור השמש לבא וטעמא דבטבעת שניה שהיא מתרחקת מן המזבח שגבוה עשרה שיוכל לראות דרך עליו השמש ויותר מכאן לא היה צריך להרחיק ואם היה שוחט בסדר הראשון א״כ היה המזבח מעכב אור השמש לבא על ידו של שוחט שהרי המזבח גבוה י׳ אמות וסדר ראשון של טבעות אינו רחוק מן המזבח אלא ח׳ אמות.
תמיד של בין הארבעים על קרן צפונית מזרחית על טבעת שניה – שהרי בערב הלכה לה בצד מערב הילכך צריך להמשיך מקום שחיטה למקום שכלה המזבח לצד צפונית מזרחית וכמה שיתרחק יותר תבא החמה על ידו ובגמ׳ נפקא לן שצריך שוחט לשחוט לאור היום.
בטבעת שניה – בשביל הטעם שפירשנו בתמיד של שחר.
על קרן צפונית מערבית. ומקראי יליף בגמ׳ דכתיב שנים ליום כנגד היום [במקום] שהיום מאיר ובבקר החמה זורחת מן המזרח וכותלי המזרח מאפילין לכך היה צריך להרחיק מן המזרח:
על טבעת שניה. והטבעת לא היתה עגולה כמו נזם אלא כחצי עגולה ותוחב בארץ ואין הבהמה יכולה לזוז צוארה וששה סדרים של טבעות היו וכל סדר וסדר ד׳ טבעות כנגד כ״ד משמרות לכל משמר טבעת [מיוחד] ונשחט על טבעת שניה לפי שהמזבח היה מאפיל על טבעת ראשונה לכך היה מרחיק קצת מן המזבח:
שני קרבנות תמיד הם, של שחר ושל בין הערביים, אלא שזה של שחר היה נשחט על יד קרן (הפינה) הצפונית מערבית של המזבח, על הטבעת השניה מעשרים וארבע הטבעות (ששימשו להכנסת צוואר הבהמה הנשחטת) שהיו ברצפת העזרה בצפונו של המזבח. ואילו קרבן תמיד של בין הערבים היה נשחט על יד קרן מזרחית צפונית של המזבח, ועל הטבעת השנייה.
Twenty-four rings were affixed to the courtyard floor north of the altar, designated for placement of the animal’s neck during its slaughter. The daily offering of the morning was slaughtered at the northwest corner of the altar, at the second ring. The daily offering of the afternoon was slaughtered at the northeast corner of the altar, at the second ring.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) שָׁחַט סהַשּׁוֹחֵט וְקִבֵּל הַמְקַבֵּל בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית וְנוֹתֵן מִזְרָחָה צָפוֹנָה מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית וְנוֹתֵן מַעֲרָבָה דָּרוֹמָה שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ אֶל יְסוֹד דְּרוֹמִית

After the slaughterer has slaughtered the lamb and the receiver has received its blood in a vessel to sprinkle on the altar, the priest comes to the northeast corner of the altar and places the first sprinkling in such a manner that the blood will reach the eastern and northern sides of the altar. Next, the priest comes to the southwest corner of the altar and places a second sprinkling in a manner such that the blood will reach the western and southern sides of the altar. With regard to the remainder of the blood, the priest would pour it at the southern base of the altar, at its southwest corner.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שחט השוחט וקבל המקבל – לזרוק ובא לו המקבל לקרן מזרחית צפונית נתן מזרחית צפונית שעולה בכבש שהוא בדרום ופונה לימין פוגע בקרן דרומית מזרחית תחלה ושם א״א ליתן משום דעולה טעונה יסוד וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד כדנפקא לן בזבחים (דף נג:) ומקיף ובא עד מזרחית צפונית ונותן ואמר בזבחים (דף סב:) כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין ונפקא לן ממעלות הפונים קדים אע״ג דבמתן דמי עולה אינו עולה בכבש דהא על הרצפה עומד והכלי בידו וזורק למרחוק כדכתיב וזרקו דהא למטה מן החוט [הסיקרא] הוא נותן אפילו הכי כיון דבחטאות שניתנות ע״ג הקרנות למעלה ושם צריך לעלות לכבש דרך הדרום ופונה למזרח דרך ימין וה״נ בכל הדמים אע״פ שניתנין למטה מתחיל להקיף דרך הדרום שהוא פניו של מזבח בפתח כניסת הבית ומשם פונה לימין בקרן מזרחית צפונית ואחר כך למערבית דרומית ונותן למערבית דרומית נמצא מקיף את המזבח דרך ימין מזרח צפון ואח״כ למערבית דרומית כך פי׳ הרב רש״י בסדר יומא בפ״ק (דף יז.).
שירי הדם [היה] שופך על יסוד דרומית – דכל הניתנין על מזבח החיצון שירים שלו נשפכין על יסוד דרומית וכן מוכיח בזבחים (דף נג.) דאמרינן טעמא גבי שעיר נשיא ולמד ירידתו מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו דהיינו יסוד מערבי שכנגד הפתח ונפקא לן מקרא דכתיב אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד אף ירידתו מן הכבש בסמוך דהיינו יסוד דרומית וכיון דבחטאת צריך לו לשפוך על יסוד דרומית ה״נ בכל הדמים אף על פי שאין עולין על הכבש בשביל זריקתן שיריהן נשפכין אל יסוד דרומית שהרי מתן דמן בהקפת ימין כמו כן באותן שעולין ע״ג כבש: עכשיו פירש לך שחיטתו וזריקתו מכאן ואילך מפרש סדר הפשטו וניתוחו וכיצד מעלין את האברים לכבש.
מזרחית צפונית ומערבית דרומית. היה להם יסוד ונותן בהם ב׳ מתנות שהן ד׳ שמתפשטין לד׳ רוחות המזבח אבל קרן דרומית מזרחית לא היה יסוד ומה שמתחיל בקרן מזרחית צפונית לפי שהוא מקום לשחיטה וגם מסיים בקרן מערבית דרומית לפי ששירי הדם ניתנין בסמוך לו על יסוד דרומי:
ולאחר ששחט השוחט את הקרבן, וקבל המקבל את הדם על מנת לזורקו על גבי המזבח, בא לו לקרן המזרחית צפונית של המזבח, והיה נותן (זורק) מהדם זריקה (״נתינה״) ראשונה, ובאופן שיגיע הדם מזרחה של המזבח וצפונה של המזבח. ולאחר מכן היה מגיע אל הקרן המערבית דרומית של המזבח, והיה נותן נתינה שניה של דם, באופן שהדם יגיע מערבה של המזבח ודרומה של המזבח. ואת שירי (שאריות) הדם שלא נזרק על המזבח, היה שופך אל יסוד דרומית בקרן דרומית מערבית של היסוד.
After the slaughterer has slaughtered the lamb and the receiver has received its blood in a vessel to sprinkle on the altar, the priest comes to the northeast corner of the altar and places the first sprinkling in such a manner that the blood will reach the eastern and northern sides of the altar. Next, the priest comes to the southwest corner of the altar and places a second sprinkling in a manner such that the blood will reach the western and southern sides of the altar. With regard to the remainder of the blood, the priest would pour it at the southern base of the altar, at its southwest corner.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תמיד ל: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים תמיד ל:, עין משפט נר מצוה תמיד ל:, מיוחס לר׳ גרשום תמיד ל:, הערוך על סדר הש"ס תמיד ל:, מיוחס לרש"י תמיד ל:, בית הבחירה למאירי תמיד ל: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש תמיד ל:, פירוש הרב שטיינזלץ תמיד ל:

Tamid 30b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Tamid 30b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Tamid 30b, Attributed to R. Gershom Tamid 30b, Collected from HeArukh Tamid 30b, Attributed to Rashi Tamid 30b, Meiri Tamid 30b, Peirush HaRosh Tamid 30b, Steinsaltz Commentary Tamid 30b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144