×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כִּי לָא מִזְדְּהַיר בִּתְנָאָה אֲבָל באיסור׳בְּאִיסּוּרָא מִזְדְּהַר.
Sleeping today is not prohibited for him. Rather, it causes sleeping to be prohibited for him tomorrow, because when one is not careful, it is only with regard to a condition. In the former case, sleeping on the second day merely fulfills the condition on which the prohibition was based, causing it to take effect retroactively. Therefore, there is concern that he will not be careful and retroactively cause a violation. However, one is careful with regard to a prohibition. In the latter case, sleeping on the second day is directly prohibited. Therefore, there is no concern that he will violate the prohibition.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריר״ןמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כי לא מיזדהר בתנאיה – דכיון דיום של מחר הוי תנאיה ליום אתמול כגון דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר הוי אותו היום דלמחר תנאי לאותו היום דאתמול דאם יישן למחר הוי לקי מאותו שינה דאתמול ואם לא יישן לא לקי משום הכי אמרינן דלא יישן היום דשמא כי אתי למחר לא מיזדהר בתנאי ונמצא עובר בבל יחל.
אבל באיסורא – דאמר קונם עיני בשינה מחר אם אישן היום דאותו יום של מחר נטוי לאיסורא ודאי מיזהר זהיר ביה דאי לא מקיים תנאי שישן באותו היום ודאי כי אתי למחר לא הוי ישן דהא איתסר בנדר.
ואע״פ שזהו פסק שמועה זו צריך אני להעירך בביאור הסוגיא מצד קצת בלבולין שבה וכן שאתה צריך ללמוד הימנה דברים אחרים הצריכים לך לענין פסק:
גמ׳ כי לא זהיר בתנאיה – כיון שאינו עיקר האיסור אלא תנאי ליום ראשון אבל באיסורו כיון שהוא עיקר האיסור אע״פ שאינו אסור מצד עצמו אלא בצרופו של יום ראשון אפילו הכי מזדהר.
ברש״י ישן דהא איתסר כו׳ אסור אלמא אית ליה כו׳ דיעבד אבל לכתחלה אין כו׳ ומי איכא בל יחל כו׳ לדרב יהודה הוה אסר לה כו׳ למפרע באיסורא הס״ד דהא עבר הס״ד כצ״ל:
ברא״ש עובר בבל יחל הס״ד ואח״כ מ״ה אם תלכי לבית אביך עד כו׳ כצ״ל:
גמ׳ כי לא מזדהיר בתנאה. עיין לקמן דף כה ע״ב בתוס׳ ד״ה נדרי שגגות:
גמ׳. כי לא מזדהיר בתנאה אבל באיסורא מיזדהר. פשטות הגמרא והרמב״ם בפ״ד מהל׳ נדרים (הלי״ד-ט״ו) מורה שההפרש בין תנאי לאיסור הוא באומדן דעת הנודר האם יזהר או לא. אמנם יתכן שתהיה נ״מ ע״פ דין. י״ל שהחכמים התקינו איסור על חפצא של איסור ולא על תנאי בעלמא. בהתאם לכך כשאסר שינה היום בתנאי שלמחר אסרו לו חכמים לישון היום שכן בכך אסרו חפצא של איסור. ואילו כשנדר שלא יישן למחר בתנאי של היום לא אסרו לו חכמים לישון היום לפי שהשינה של היום תנאי בעלמא הוא ולא חפצא של איסור.
כי [כאשר] לא מזדהיר [נזהר] אדם בקיום נדר, הרי זה דווקא בתנאה [בתנאי], כגון במקרה הראשון שהשינה למחרת היא רק תנאי שעל פיו חל האיסור למפרע — אין אדם נזהר בו, ויכול לבוא לכלל איסור. אבל באיסורא [באיסור]מזדהר [הוא נזהר], ובמקרה שאמרנו שיש ממש איסור בשינה שביום השני — הרי הוא נזהר בדבר, ואין חוששים שיעבור. ומעתה מנסים להביא ראיה במחלוקת זו מן המשנה.
Sleeping today is not prohibited for him. Rather, it causes sleeping to be prohibited for him tomorrow, because when one is not careful, it is only with regard to a condition. In the former case, sleeping on the second day merely fulfills the condition on which the prohibition was based, causing it to take effect retroactively. Therefore, there is concern that he will not be careful and retroactively cause a violation. However, one is careful with regard to a prohibition. In the latter case, sleeping on the second day is directly prohibited. Therefore, there is no concern that he will violate the prohibition.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריר״ןמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תְּנַן קוֹנָם שֶׁאֲנִי יָשֵׁן שֶׁאֲנִי מְהַלֵּךְ שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר וְכוּ׳ הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא כִּדְקָתָנֵי שֶׁאֲנִי יָשֵׁן מִי הָוֵי נִדְרָא וְהָתְנַן חוֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת שהשבועו׳שֶׁהַשְּׁבוּעוֹת חָלוֹת עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ וְעַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּנְּדָרִים וְשֵׁינָה דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ הוּא אֶלָּא דְּאָמַר קוֹנָם עֵינַי בְּשֵׁינָה.

The Gemara raises a difficulty with regard to the opinion of Rav Yehuda: We learned in the mishna that one who says: Sleeping is konam for me, or: Walking is konam for me, or: Speaking is konam for me, may not violate his vow. What are the circumstances? If we say that the wording of the vow is precisely as the mishna teaches, is the vow: Sleeping is konam for me, a valid vow? But didn’t we learn in a baraita: There is stringency with regard to oaths vis-à-vis vows, in that oaths apply to something that has actual substance and to something that does not have actual substance, which is not the case with regard to vows. And sleep is something that does not have actual substance, so how can a vow apply to sleep? Rather, the mishna must be referring to a case where he said: Sleeping is konam for my eyes.
מיוחס לרש״יר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אילימא כדקתני שאני ישן מי הוי נדר – הא שינה דבר שאין בו ממש הוא.
אלא דקאמר קונם עיני בשינה – ועין שנדר בו יש בו ממש.
היכי דמי – כלומר באיזה לשון נדר.
אילימא כדקתני שאני ישן מי הוי נדרא – נראה בעיני דהכי פירושו דאילו מצינן למימר דהכי קתני לא תיקשי מתני׳ לרב יהודה דמצינן למימר דמתניתין לאו בתנאה ואיסורא עסקינן אלא בנודר שאני ישן לחוד וקמ״ל דאע״ג דליכא הכא חפצא חייל נדרא אבל לא מצינן למימר הכי דהתניא דכי האי גוונא לא חייל.
ואלא דאמר קונם עיני בשינה – כלומר וקא משמע לן דנהי דאי אפשר בלא שינה אפילו הכי אי ישן שלא מתוך האונס הרי זה בלא יחל.
(יד:) קונם שאני ישן וכו׳. בגמרא מוקמינן לה כגון שהתפיס בדבר שיש בו ממש דאמר קונם עיני בשינה שאסר עינו מלישן קונם פי מלדבר רגלי מלכת. ומוקמינן לה למתניתין נמי בשנדר על ידי תנאי דאמר קונם שאני ישן או שאני מדבר וכו׳ אם אוכל ככר זה. והיינו דקתני בסיפא הרי זה בלא יחל דברו ולא קתני אסור שהרי מותר הוא לישן ובלבד שלא יאכל את הלחם. והכי קאמר הרי זה צריך ליזהר מלאו דלא יחל דברו שלא ישן היום שמא יאכל את הלחם ונמצא נדרו מחולל למפרע. ואם ישן יזהר שלא יאכל את הלחם. שיטה.
(2-3) אלא דאמר קונם עיני בשינה כדפרישנא במתניתין. אי דלא יהיב שיעורא. שלא נתן שיעור בנדרו כמה יעמוד שלא ישן מי שבקינן ליה עד דעביד איסורא. כלום ממתינין לו מלהלקותו עד דעביד איסורא דמדקתני הרי זה בלא יחל דברו מכלל דממתינין לו עד שיעבור על נדרו. מלקין אותו משום דקא עבר אלאו דלא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא וישן לאלתר אם ירצה. אלמא היכא דידעינן דיעבור על דברו לא ממתינין ליה עד דעביד איסורא דהא גבי שבועה לא משהינן עד שישן ותמצא שבועתו (שבועה שלא) שבועת שוא למפרע. גבי מתניתין נמי אי בדלא יהיב שיעורא עסקינן נילקיניה לאלתר ואמאי הרי זה בלא יחל דברו דמשמע דלא מלקינן ליה עד דעבר הא ודאי אנן סהדי דסופו לעבור דהא לא אישן לעולם קאמר. הרא״ם ז״ל.
וז״ל הריטב״א ז״ל: ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל. פירוש מלישנא דמתניתין דקתני הרי הוא בלא יחל משמע דלא עבד איסורא בשעת הנדר אלא עד שישן דעבר בבל יחל והא ליתא דבשעת הנדר עביד איסורא שנדר לבטלה בדבר שאי אפשר לקיימו וכיוצא בזה בשבועה לוקה משום שבועת שוא. ובנדרים איסורא הוא דאיכא ולכשישן ליכא בל יחל דאי אפשר לו לקיים נדרו ולא הוי נדר ומכאן ראיה דנדרי שוא אסורים כמו שבועה לפי הפירוש הזה. ויש מפרשים מי שבקינן ליה עד דעבד איסור בל יחל האי לישנא לאו דוקא והכי הוה ליה למפרך (אי) מי איכא בל יחל דהא כיון דאמר לא אישן סתם לעולם הוא באיסור וכיון דנשבע או נדר דבר שאי אפשר לא חייל עליה שבועה או נדר כלל דהא אמר ר׳ יוחנן שבועה שלא אישן שלושה ימים מלקין אותו וישן לאלתר. פירוש מלקין אותו לאלתר על שנשבע בדבר שאי איפשר דכיון דהוא דבר שאי אפשר הוי כמו שבועת שוא ובשבועת שוא יש מלקות. אבל הכא בקונם עיני בשינה אינו שבועה אלא נדר ובנדר אין בו אלא בל יחל וכיון שהוא נדר שאי אפשר לקיימו לא חייל כלל ומעכשו הוא בטל ואם כן למה ילקה הרי לא חל הנדר. עד כאן.
תנן [שנינו במשנתנו]: ״קונם שאני ישן״, או ״שאני מהלך״, או ״שאני מדבר״, הרי זה נדר. ונברר: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] שהמשמעות היא בדיוק כדקתני [כפי ששנה במשנה], יש לתמוה: וכי האומר ״שאני ישן״ מי הוי נדרא [האם הוא נדר] כלל? והתנן [והרי שנינו במשנה]: חומר בשבועות מבנדרים, שהשבועות חלות על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין בו ממש, מה שאין כן בנדרים, ומאחר ששינה דבר שאין בו ממש הוא, כיצד אם כן יכול הקונם לחול עליה! אלא יש לומר שמדובר שאמר: ״קונם עיני בשינה״, ומאחר ועיניו דבר שיש בו ממש הם, לכן חל נדרו.
The Gemara raises a difficulty with regard to the opinion of Rav Yehuda: We learned in the mishna that one who says: Sleeping is konam for me, or: Walking is konam for me, or: Speaking is konam for me, may not violate his vow. What are the circumstances? If we say that the wording of the vow is precisely as the mishna teaches, is the vow: Sleeping is konam for me, a valid vow? But didn’t we learn in a baraita: There is stringency with regard to oaths vis-à-vis vows, in that oaths apply to something that has actual substance and to something that does not have actual substance, which is not the case with regard to vows. And sleep is something that does not have actual substance, so how can a vow apply to sleep? Rather, the mishna must be referring to a case where he said: Sleeping is konam for my eyes.
מיוחס לרש״יר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאִי דְּלָא יָהֵיב שִׁיעוּרָא מִי שָׁבְקִינַן לֵיהּ עַד דְּעָבַר אִיסּוּר בַּל יַחֵל והא״רוְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אִישַׁן שְׁלֹשָׁה יָמִים מַלְקִין אוֹתוֹ וְיָשֵׁן לְאַלְתַּר.

The Gemara questions this interpretation: And if he did not give a measurement to the prohibition created by the vow, but rather prohibited himself from sleeping for an unlimited period of time, do we let him be until he inevitably transgresses the prohibition: He shall not profane, by falling asleep? But didn’t Rabbi Yoḥanan say that if one says: I hereby take an oath that I will not sleep for three days, the court flogs him for taking an oath in vain, and he may sleep immediately, as he is incapable of fulfilling his oath? Here too, if the prohibition has no time frame, the vow should not take effect.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי דלא יהיב שיעורא – עד כמה זמן אינו ישן.
מי שבקינן ליה – הא עבר ודאי באיסור לא יחל דלא מצי למיקם בנפשיה דלא יישן.
והאמר ר׳ יוחנן וכו׳ – לאלתר מלקין אותו שיישן הואיל דנדר בדבר שאין יכול לעמוד בו.
ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקיניה עד דעבר איסורא בל יחל והא א״ר יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים וכו׳ – מכאן פר״י דנדר שאי אפשר לקיים אינו חל דהכא מדמי נדר שא״א לקיימו לשבועת שוא וההוא דנדר מכל פרי דעלמא (דף עט:) לאו דוקא כל פרי דא״כ לא הוה חייל כיון דאי אפשר לקיים.
ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה עד דעבד איסור בל יחל כול׳ – פירוש: וכי צריך להמתין בכל מה שיכול שלא לישן כדי לקיים נדרו וסופו שיישן ויבוא לידי בל יחל דהכי קאמר הכי זה האיש עתיד לבוא לידי בל יחל ושמעינן מינה שאם רוצה לישן לאלתר אין מניחין אותו עד שיכול לסבול והאמר ר׳ יוחנן שבועה שלא אישן ג׳ ימים מלקין אותו וישן לאלתר – פירוש: מלקין אותו מפני שעשה שבועת שוא וישן לאלתר ולא מצריכינן ליה לדחוקי נפשיה משינה בכל מה שיכול {א}⁠לא1 מתירין לו לישן לאלתר מפני שאין זו שבועה שחייב לקיימה כיון שאי איפשר לו לקיימה והכא נמי אין זה נדר המחוייב לקיימו כיון שאי איפשר לו ומותר לישן לאלתר ואמאי קתני הרי זה בבל יחל דמשמע סופו לבוא לידי בל יחל ומשמע שאסור לו לישן מיד כי אם לאחר זמן שלא יוכל לעצור עיניו יותר ואף על פי שבשבועה לוקה משום שבועת שוא הכא אינו לוקה שהרי לא נשבע בשם ולמה ילקה אלא אינו נדר כלל וכאילו לא אמר כלום דמי.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״לא״.
ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה – כלומר, דכל שאומר סתם שלא אישן ושלא אוכל, שלא יישן ושלא יאכל לעולם קאמר, וכיון דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה.
עד דעבר באיסור בל יחל – פירוש, דמדקתני במתני׳ הרי זה בבל יחל, אלמא אסור להחל, וצריך הוא ליזהר שלא ישן, עד שתאנוס אותו השינה, ואז עבר משום בל יחל.
ומי שבקינן – כלומר, מי אסור ליה כלל, והא ליכא בל יחל, דלא חייל נדרא כלל, הואיל ואמר לעולם. ולישנא קייטא הוא.
והוא שהקשו לרב יהודה ממשנתנו שאמרו קנם שאני ישן היכי דמי אילימא כדקתני והא דבר שאין בו ממש הוא ומאי בל יחל איכא ומפני שהמקשה סובר שמשנתנו בבל יחל של תורה קאמר ואלא דקאמר קנם עיני בשינה ואי דקאמר הכי בסתם כלומר שלא נתן קיצבא לנדרו תוך שלשה מי שבקינן ליה עד דעבר בל יחל והא אמר ר׳ יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר ופירשו בתוספות כלומר ואף בנדר כן ר״ל שמלקין אותו על שסופו לעבור בבל יחל וישן לאלתר ולמדו מכאן שאף בנדר כל שנדר במה שאי אפשר לו כגון קנם עיני בשינה שלשה ימים או לעולם או קנם כל אכילה עלי עשרה ימים או לעולם שמלקין אותו וישן או אוכל לאלתר ואין זה נכון שלא אמרוה אלא בשבועה שתכף שהוציא דבר זה מפיו כבר נשבע לשוא ולוקה מיד על שעבר על שבועת שוא אבל זה כל שלא ישן לא עבר בבל יחל והיאך מלקין אותו עד שלא עבר בכלום אלא עיקר הדברים שזו של ר׳ יוחנן לא הביאוה אלא לדוגמא ומה שאמר מי שבקינן ליה עד דעבר בבל יחל פירושו מי הוי נדר כלל עד שנהא אנו משמרים בו שתאנסהו שינה ויעבר בבל יחל כדי להלקותו והא לא חייל עליה נידרא כלל דהא בשבועה דיינינן לה לאלתר כשבועת שוא שכל שנודר במה שאי אפשר לו לקיים בשום פנים דבריו בטלים לשעתם:
מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל. דלישנא דמתני׳ דקתני הרי זה בבל יחל משמע דלא עבד השתא איסורא בשעת הנדר אבל לכשישן אז יעבור על בל יחל והא ליתא דבשעת הנדר עבד איסורא שהוציא נדר לבטלה מפיו בדבר שאי אפשר לקיימו וכיוצא בזה בשבועה לוקה משום שבועת שוא ובנדרים איסורא הוא דאיכא ולכשישן ליכא בל יחל דכיון דא״א לו לקיים נדרו לא הוי נדר ומשום דגבי שבועה שייך לישנא דמי שבקינן ליה משום דלאלתר מלקין אותו דמשום דא״א הוי שבועת שוא נקט נמי גבי נדרים:
מלקין אותו וישן לאלתר. משום דאי אפשר להיות שלשה ימים בלא שינה ויצתה שבועה מפיו לבטלה ולוקה משום שבועת שוא:
אמרינן בגמרא א״ר יוחנן שבועה שלא יישן ג׳ ימים מכין אותו ויישן לאלתר. פירוש מכין אותו לאלתר משום שבועת שוא דמילתא דלאו בידיה ולא אפשר היא וכל מי שנשבע שבועה שא״א להתקיים הויא שבועת שוא הילכך לוקה לאלתר משום שבועת שוא ויישן לכשירצה וליכא משום בל יחל דשבועת ביטוי דלא חיילא שבועה עליה ודכוותה דהאי לישנא איכא בפרק אלו מציאות כדכתיבנא התם.
ושבועת שוא הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא שבועת שוא נאמרת על ג׳ עניינים. האחד מי שנשבע לשנות את הידוע לג׳ בני אדם וכדתנן במסכת שבועות (דף כט.) איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע אמר על עמוד של אבן שהוא של זהב ועל האשה שהוא איש ואמרינן עלה בגמרא [שם] אמר עולא והוא שניכר לשלשה בני אדם ואמרינן בירושלמי (שבועות פ״ג ה״ח) דה״ה מי שנשבע על האמת בדבר הידוע לג׳ בני אדם דהוי שבועת שוא ולוקה עליו דאמרינן התם אהן דאשתבע על תרין דאינון תרין לוקה משום שבועת שוא וכן אמר שם והאי מה דחמי מטרא דאזיל ואתי ואמר קירי פלי ברכסון לוקה משום שבועת שוא מיהו לא קתני במתניתין נשבע על האמת הידוע אלא נשבע לשנות את הידוע לאשמועינן רבותא דאפי׳ בהא שהוציא שבועה מפיו לשקר לא לקי משום שבועת ביטוי אלא משום שבועת שוא דאידך פשיטא דשבועת שוא היא והענין השני מי שנשבע על דבר שאי אפשר שנשבע שראה גמל פורח באויר או נחש כקורת בית הבד טרוף כדאיתא התם ובכלל זה הנשבע על דבר שאי אפשר לקיימו מפני שאינו יכול לעמוד בו שנשבע שלא יאכל מכל פירות שבעולם שמנה ימים או נשבע שלא יישן ג׳ ימים וכיוצא באלו. והענין הג׳ כל מי שנשבע שבועה שאינה חלה כגון שנשבע לבטל את המצות הן לבטל מצות עשה בפרט הן לבטל לא תעשה אפילו בכולל וכן האומר שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכלנה שאין השניה חלה עליו וכן הנשבע שלא יאכל נבלה וכיוצא בהמדברים האסורים דלא חיילא עליה שבועה מפני שכבר הוא נשבע ועומד לוקה משום שבועת שוא והיינו דתנן התם (שבועות כט.) גבי שבועת שוא אמר לעדים בואו והעידוני אמרו לו שבועה שלא נעידך פי׳ מפני שנשבעו לבטל מצות עשה של תורה שהוא חייב לו כיון שיודע לו עדות.
ומי שבקינן ליה עד דעבר איסורא בל יחל – כלומר בכי האי גוונא מי חייל נדרא כלל כיון דאי אפשר לו לקיימו בסופו ונקט לישנא דמי שבקינן ליה משום דבעי לאתויי עלה הא דרבי יוחנן שהיא בשבועה ובשבועה שייך האי לישנא כלומר דלא שבקינן מלהלקותו עד דעבר איסור בל יחל אלא לאלתר מלקין אותו משום שבועת שוא ואף על גב דבנדר לא שייך הכי דנדר שוא לא אשכחן דאסור משום שבועה נקט האי לישנא.
מלקין אותו – משום שבועת שוא.
וישן לאלתר – אם ירצה שאין שבועה חלה לאסרו כלל והכא נמי היכי חייל נדרא.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 2]

בר״ן מלקין אותו משום כו׳ מותר לבא לידי ספק כו׳ לאשמועינן והכי קתני כו׳ רבינא אמר לעולם כו׳ כצ״ל:
שם. גמ׳. מי שבקינן ליה עד דעבר איסור בל יחל וכו׳. לדעת הר״ן (דף יד: ד״ה ואלא וכו׳) אין הנודר נדר שוא לוקה. אליביה נדר שוא אינו חל, ואיסור בל יחל אינו איסור דיבור והפלאה, אלא איסור מעשה עבירה, ומאחר שהנדר אינו חל ליכא איסור בל יחל. וחולק הר״ן על התוס׳ בגיטין (ל״ה. ד״ה ונודרת) ובשבועות (כט. ד״ה באומר) לשיטתם לוקה דהנודר נדר שוא משום בל יחל, ונראה שטעמם הוא שבל יחל מהוה איסור הפלאה ולא איסור מעשה. אולם הכרעת שאלה זו לכאורה תלויה במה שנידון בשיעורים למס׳ שבועות פ״ג (רשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א׳ דף כ״ז-ל״א), אם יש איסור בל יחל בשבועה לשעבר כי אין שם איסור מעשה אלא איסור הפלאה ע״ש. ואף עיין להלן בשיעורים (על הר״ן ד״ה הלכה) בנוגע למלקות המדיר או המודר עבור בל יחל.
ברם ביארנו בשיעורינו לפ״ג (שם דף ק״ח) שיתכן לשיטת התוס׳ שהוא לוקה בשעת הנדר מחמת העבירה שיעשה אח״כ – כגון באסר שינת ג׳ ימים שבוודאי יישן – ונחשב איפוא בשעת הנדר כאילו כבר עבר על האיסור של שינה ולכן לוקה. לפי״ז אף מוסבר למה נחשב ללאו שיש בו מעשה כי אילו משום ההפלאה לחודה לכאורה לא ילקה שהרי אין בה מעשה (רק הפלאת שבועה יוצאת מכלל לאו שאין בו מעשה ללקות עליה אבל לא נדר)
ודומה שזו שיטת בעלי התוס׳ בנוגע למלקות עבור הלאו דבל יחל. אמנם אשר לאיסור מעילה שחל בנדרים דעלמא ברור שאין איסור מעילה חל בנדר שוא כי דין מעילה תלוי בחפצא של איסור הנאה, ובנדר שוא ליכא חלות איסור הנאה בחפצא ובכן אין בו דין מעילה ופשוט.
שם. ר״ן ד״ה הלכה וכו׳. הר״ן חולק על הרמב״ם וסובר שהמודר עובר בבל יחל ולא המדיר ואילו הרמב״ם סובר שהמדיר לוקה. והקשה הר״ן על הרמב״ם מהמבואר לקמן (לה.) שהמדיר אינו עובר באיסור מעילה. ונראה שהרמב״ם יבחין בין מעילה לבל יחל. מעילה תלויה בחלות הנדר שחלה דוקא על המודר, ולכן המודר חייב במעילה. מלקות דבל יחל, לעומת זאת, תלוי׳ במעשה הנדר ובהתאם לכך רק המדין לוקה משום בל יחל ולא המודר. ועיין בשיעורים למעלה בנוגע לנדר שוא. ושיטת התוס׳ שלוקין על נדר שוא משום בל יחל סיוע לרמב״ם שיש איסור חילול דיבור בבל יחל ולאו דיקא איסור חפצא. תו הקשה הר״ן ממס׳ נדה (דף מו:) שאם הקדיש ואכלו אחרים שהם לוקין על בל יחל, וחזינן שמלקות דבל יחל אינה חיוב המקדיש וה״ה בנדר. ונראה שהרמב״ם יחלק בין נדר הקדש לנדר איסור. נדר הקדש מחיל חלות הקדש על החפצא ואיסור הקדש זה אינו משתייך דוקא לנודר אלא לכל העולם, לפיכך כל הנהנה מהקדש לוקה משום בל יחל ולאו דוקא המקדיש. מאידך האיסור של קונם פרטי משתייך יותר לנודר שאסר את המודר באיסור הנדר מלאחרים וניתן לקרא למדיר בשם בעל הנדר, והיינו שאחראי עבור חילול מעשה הנדר ולא המודר, ולכן המדיר לוקה משום בל יחל ולא המודר.⁠א
א. עיין ברשימות שיעורים לשבועות ונדרים חלק א׳ דף כ״ב וכ״ז.
ונברר עוד: אי [אם] שלא יהיב שיעורא [נתן שיעור לדבר] ואסר עצמו בשינה לעולם, מי שבקינן ליה [האם מניחים אותו] שלא יישן עד דעבר [שיעבור] בעל כרחו על איסור ״בל יחל״ כאשר יישן? והאמר [והרי אמר] ר׳ יוחנן: מי שאמר ״שבועה שלא אישן שלשה ימים״, כיון שאנו יודעים שאין אדם מסוגל לכך — אין מניחים לו שיעבור על השבועה, אלא מלקין אותו משום שבועת שוא וישן לאלתר (מיד). ואף כאן לא יחול הנדר כשלא קבע לו זמן! נמצא שאי אפשר לפרש את המשנה בצורה זו.
The Gemara questions this interpretation: And if he did not give a measurement to the prohibition created by the vow, but rather prohibited himself from sleeping for an unlimited period of time, do we let him be until he inevitably transgresses the prohibition: He shall not profane, by falling asleep? But didn’t Rabbi Yoḥanan say that if one says: I hereby take an oath that I will not sleep for three days, the court flogs him for taking an oath in vain, and he may sleep immediately, as he is incapable of fulfilling his oath? Here too, if the prohibition has no time frame, the vow should not take effect.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֶלָּא דַּאֲמַר קוֹנָם עֵינַי בְּשֵׁינָה לְמָחָר אִם אִישַׁן הַיּוֹם הָא אָמְרַתְּ כׇּל בְּאִסּוּרֵיהּ מִזְדְּהַר.

Rather, the mishna must be referring to a case where one said: Sleeping is konam to my eyes tomorrow if I sleep today. The mishna rules that he may not sleep today, lest he transgress the prohibition of: He shall not profane, by sleeping tomorrow. However, didn’t you say that with regard to this vow it is agreed that he may sleep today, as one is careful with regard to any direct prohibition and will not violate the vow tomorrow? If so, why is it prohibited for him to sleep today?
תוספות רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואלא דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום מאי בל יחל דברו איכא – פירוש: מה איסור יש בשינת היום שנאמר אל יישן שמא יישן למחר ויבוא לידי בל יחל והא אמרת כי לא זהיר בתנאיה באיסוריה מיזהר זהיר אלא דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן1 למחר דאי ניים היום וישן למחר קאי בבל יחל למפרע אלמא איתה דניים ואין להעמידה כגון שאמר קונם שאני ישן ותו לא דאם כן ליתני אסור ואנן ידעינן דאיסורו ודאי משום בל יחל הוא כדקתני בכל דוכתא אסור ומדקתני בל יחל שמע מינה לאו בהכי מיירי אלא למימר דקאי בבל יחל למפרע.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״יישן״.
והא אמרת כל באיסוריה מזדהר – מסתברא דהכי פירושא, אי בדנאים היום ולא נאים למחר הא לא עבר אבל יחל דהא לא נאים באיסורה, ואי לא נאים בתנאי תו ליכא משום בל יחל, ואי נמי בדנאים בתנאי ובאיסורה פשיטא, ואי אשמועינן דאל ישן בתנאי כי היכי דלא ישן באיסוריה, הא אמרת דישן בתנאי ואין חוששין שמא ישן באיסוריה, דבאיסוריה מזדהר, אלא באומר קונם עיני בשינה היום אי אישן למחר. והיכי דמי אי בדנאים היום ולא נאים למחר הא ליכא בל יחל, ואי לא נאים היום תו ליכא בל יחל, ואי דנאים היום ומחר פשיטא, אלא ודאי בנדאים היום, והכי קאמר, כיון שישן היום יזהר שלא יישן למחר, כדי שלא יעבור על בל יחל, והא ודאי פשיטא דקמ״ל דיישן לכתחילה.
ונשוב לענין הסוגיא והוא שאם כן משנתנו אי אפשר להעמידה בקונם עיני בשינה ושלא קצב בה זמן ובאמת יכול היה להעמידה בשאמר קנם עיני בשינה היום או כל תוך שלשה אלא דההיא מילתא פשיטא היא וניחא ליה לאוקומא במאי דמשמע מינה טפי אי נמי דארחא דתלמודא הכי הוא כדי לברר הדברים מתוך מרחקן והוא שאמר אלא ודאי מתניתין בשתלה נדרו בתנאי ואי דאמר קנם עיני בשינה למחר אם אישן היום הרי אף רב יהודה מודה שאינו אסור לישן היום דבאיסורא מיהא מיזדהר ואם כן אסור דמתניתין במאי מיתוקמא אי בישן היום ולא יישן למחר הרי אינו עובר משום בל יחל שהרי לא ישן ביום האיסור ואם לא ישן היום שהוא יום התנאי הרי אין כאן בל יחל ואי בישן בשניהם פשיטא ואם ללמד שלא יישן היום שמא ישן למחר הרי אף לרב יהודה מותר לישן היום אלא פשיטא דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר ואם אינו ישן היום ליכא בל יחל שהרי עבר יום האיסור ואם ישן בשניהם פשיטא אלא לאו בשישן היום וקאמר דנזהר למחר שלא ישן כדי שלא יעבר למפרע על שינת היום וזו ודאי פשוטה היא אלא דאתא לאשמועינן דלישן היום מותר אף לכתחילה ואין חוששין שמא ישן למחר דאפי׳ בתנאיה מיזדהר ועל זו הוא אומר הרי זה בבל יחל כלומר שיזהר בשינת מחר שלא יעבור בבל יחל למפרע על שינת היום ובאמת יכול היה לתרץ משנתנו כמו שכתבנו שאמר קנם עיני בשינה היום אלא שרצה לתרצה לפי דבריו של מקשה ותירצה כי קתני דאי ניים דמתניתין הכי קאמר שאם אמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל יישן היום לכתחלה אלא שאם ישן היום יזהר למחר שלא יישן שלא יעבור למפרע על שינת היום הא לכתחילה אל ישן היום ורבינא תירצה בקונם שאני ישן ר״ל שהוא דבר שאין בו ממש ובל יחל דקאמר דרבנן ומכאן למדנו מה שפסקנו במשנתנו שהתולה נדרו בדבר שאין בו ממש איסור סופרים מיהא איכא וכבר ביארנו שיש מפקפקין ממה שדברי רבינא לדברי רב יהודה נאמרו ואין הלכה כרב יהודה אלא שכבר דחינו את דבריהם ואף בתוספות פירשו דרבינא לאו אדבר שאין בו ממש קאי אלא בדקאמר קנם עיני בשינה ולא יהיב שיעורא וקאמר דאף על גב דנידרא לא חייל איסור סופרים מיהא איכא עד שתאנסנו שינה ודברים משבשין הם ואף גדולי הרבנים פירשו בה דברים זרים ועיקר הדברים כמו שכתבנו וחזרו והקשו לו ממה שאמרו בפרק ירק קנם שאת נהנית לי עד הפסח וכו׳ כגון שהיה במרחשון ואמר לאשתו קנם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג וכגון שאמר בלשון הנאת תשמישך עלי דאי לאו הכי הא קא משתעבד לה או שמא בשאר הנאות של מזונות וכגון שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וכו׳ וספקא והרי שההנאה היא האיסור וההליכה היא התנאי אם הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו אלמא כל שלא הלכה עד הפסח מותרת בהנאתו אף לפני הפסח ואין חוששין שמא תלך ונמצאת נהנית באיסור למפרע ותירץ ר׳ אבא שבודאי אסורה היא ליהנות לו לפני הפסח שמא תלך אף לאחר הפסח ונמצאת נהנית באיסור למפרע ואותה משנה לענין מלקות נאמרה לומר שאם הלכה לפני הפסח ונהנית ממנו לפני הפסח לוקה ר״ל האשה וגדולי המחברים גורסין לוקה ר״ל האיש וממה שכתבו הם בעצמם בראובן שאמר לשמעון הריני עליך חרם או הרי את אסור בהנאתי שנאסרה הנאתו על שמעון אלא שאין שמעון לוקה בהנאתו שהרי לא אמר כלום וכן ראובן מותר בשל שמעון שהרי לא נאסרה עליו הנאתו אבל אם אמר הריני אסור בהנאתיך נאסר בהנאתו ולוקה אם נהנה ואף זה כל שאסר הנאתו על חברו אם ההנהו הוא בעצמו לוקה ואין הדברים נראין שהאוסר דבר על חברו כשחברו נהנה ממנה הוא לוקה ולא חבירו המדירו אפילו נהנה הוא והרי בפרק אין בין המודר שאלו ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל ור״ל לדעת הסובר יש מעילה בקנמות אע״פ שאין הלכה כן לימעול נותן הא לא אסרה עילויה אלמא אין האוסר נאסר בנתינת ככרו והנאסר הוא שלוקה ומתוך כך היא לוקה הא אם לא הלכה לפני הפסח ונהנית לפני הפסח איסורא בעלמא איכא ומחשש שמא תלך אלא שאינה לוקה וזו כרב יהודה וכן הלכה אלא שאחר כך חזרו והקשו ממה שאמרו באותה משנה אחר הפסח הרי זו בבל יחל כלומר שאם לא הלכה עד הפסח אלא שהלכה אחר הפסח הרי זו בבל יחל למפרע ואי דלא איתהני לפני הפסח הרי לא הדירה אלא עד הפסח ואין בהליכתה שאחר הפסח כלום אחר שכבר עבר הפסח ולא נהנית אלא ודאי שנהנית לפני הפסח מצד שלא הלכה ואם תלך לאחר הפסח נמצאת נהנית באיסור למפרע אלמא יכולה היא ליהנות לפני הפסח ואין חוששין לשמא תלך ותעבור למפרע:
ואלא דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום – משום דליכא לאוקומא באומר קונם עיני בשינה היום דאי הכי פשיטא אלא ה״ק יזהר שלא יישן ביום ראשון של תנאי כדי שלא יבא לידי לא יחל ומש״ה קתני הרי זה בבל יחל דברו ולא קתני אסור משום דלא מיתני ליה שהרי יום ראשון אינו אסור מצד עצמו אלא כדי שלא יבא ביום שני לידי לא יחל.
והא אמרת כל באסוריה מזדהר – הלכך לא מצית אמרת הכי.
הכי גרסינן אלא דאמר עיני בשינה היום. אלא על כרחיך מתניתין בהא עסיקינן כגון דאמר עיני בשינה היום וקתני הרי זה בלא יחל דברו אלמחר קאי. ואי דלא נם ביום ראשון למחר מאי בל יחל דברו איכא הרי הוא מותר לישן לכתחלה הואיל ולא ישן אתמול. אלא לאו בדניים ביום ראשון עסקינן וקאמר דלמחר קאי בלא יחל דברו דמתוך שהוא יכול לישן ביום ראשון צריך הוא ליזהר שלא יחל דברו ביום שני. אלמא אית דמיירי שיכול אדם לישן ביום ראשון דאם אסור לישן ברשיעי לא איירי תנא. ותיובתא דרב יהודה דאמר אל ישן היום שמא ישן כו׳. שיטה.
לעולם כדקתני דלא נם ביום ראשון ואפילו הכי איתיה ביום שני בלא יחל דברו מדרבנן הואיל ואסרו על עצמו אל ישן בו כי ישן ביום ראשון ועשאו תנאי לדבר האסור אף על גב דאינו יכול לבא עוד לידי איסור אסור ומדרבנן וכו׳. ומי איכא בל יחל דרבנן בתמיה אין והתניא בניחותא (ו)⁠לא יחל דברו דכיון דאסר עליו וכי עבר עלה איכא איסורא משום לא יחל דברו והך איסורא מדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא. והכא נמי כי ניים לאחר שאסר את עצמו מספק מלישן קאי עלה מדרבנן בלא יחל דברו. שיטה:
אלא נאמר שהכוונה במשנה היתה שאמר ״קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום״, שאסור לו לישון היום כדי שלא יעבור איסור ״בל יחל״ אם לא יישן מחר. אולם זה לא ניתן להיאמר, שכן הא אמרת [הרי אומר אתה] שבנדר כזה לדעת הכל אין מקפידים שלא יישן היום, כיון שכל דבר שהוא באסוריה, מזדהר [באיסורו, נזהר] ולא יעבור עליו למחרת, ואם כן, מדוע אסור לו לישון היום?
Rather, the mishna must be referring to a case where one said: Sleeping is konam to my eyes tomorrow if I sleep today. The mishna rules that he may not sleep today, lest he transgress the prohibition of: He shall not profane, by sleeping tomorrow. However, didn’t you say that with regard to this vow it is agreed that he may sleep today, as one is careful with regard to any direct prohibition and will not violate the vow tomorrow? If so, why is it prohibited for him to sleep today?
תוספות רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּאָמַר קוֹנָם עֵינַי בְּשֵׁינָה הַיּוֹם אִם אִישַׁן לְמָחָר וְאִי לָא נָיֵים הַיּוֹם כִּי נָיֵים לְמָחָר מַאי בַּל יַחֵל דְּבָרוֹ אִיכָּא אֶלָּא לָאו בִּדְנָיֵים אַלְמָא אִיתֵיהּ דְּנָיֵים וּתְיוּבְתָּא דְרַב יְהוּדָה.

Rather, it is obvious that the mishna is referring to a case where one said: Sleeping is konam to my eyes today if I sleep tomorrow. The Gemara asks: And if he does not sleep today, when he sleeps tomorrow, what transgression of: He shall not profane his word, is there? Rather, is it not with regard to a case where he slept on the first day, and therefore the mishna warns him not to sleep on the second day lest he transgress the prohibition retroactively? Apparently, there is a situation in which he sleeps on the first day. And this is a refutation of the opinion of Rav Yehuda that he may not sleep today lest he sleep tomorrow as well, thereby violating the prohibition.
מיוחס לרש״יתוספותר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי לא ניים היום כי ניים למחר מאי איסור בל יחל איכא – דקתני אסור והרי לא ישן אתמול כלום.
אלא בדניים – אתמול דהכי מיירי מתניתין אם יישן היום ויישן למחר אסור.
אלמא אית ליה דניים – אלמא דשבקינן ליה לישן היום ולא חיישינן שמא יישן למחר ותיובתא דרב יהודה.
אלא דאמר קונם עיני היום וכו׳ אלמא איתא דניים – והיא גופ׳ אשמעי׳ דאתיא לידי אסור בל יחל מתוך שמותר לישן היום וא״ת ולוקמיה כגון דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום דבההיא מודה רב יהודה וי״ל דהא נמי מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך לאשמועי׳.
אלא לאו בדניים אלמא איתיה דניים – ומתניתין הא קמ״ל הרי זה בבל יחל דברו כלומר הרי זה מותר לבא לידי ספק בל יחל שאם רצה לישן ביום ראשון לא אמרינן דלא יישן כדי שלא יהא אפשר לו לבא לידי בל יחל וקשה בעיני כי פרכינן לעיל בסמוך הא אמרת כל באסוריה מזדהר מאי קושיא נימא דהכי קאמר הרי זה בבל יחל כלומר מותר לו לישן ביום ראשון ולהכניס עצמו בספק בל יחל משום דבאסוריה מזדהר דהשתא נמי בכי האי גוונא מפרשינן לה ונ״ל דהיינו טעמא דלא מצינן למימר הכי משום דאי שריותא אשמועינן דבאסוריה מזדהר ברישא ה״ל לאשמועינן איסורא דבתנאיה לא מזדהר דהא הא דאמר רב יהודה דבתנאיה לא מזדהר חששא דרבנן בעלמא הוא ולא פשיטא נמי כולי האי דהא רב נחמן פליג עלה והיכי רהיט תנא לאשמועינן שריותא דממילא שמעינן לה וכולי עלמא מודו בה ולא אשמועינן איסורא בתנאה דצריכה רבה ומש״ה מסקינן דודאי בשריותא דתנאה עסקי׳ דאשמועי׳ תנא דאפי׳ בתנאה מזדהר ותיובתא דרב יהודה.
אלא פשיטא [פשוט] שפירוש הדברים שאמר ״קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר״. ומעתה אי לא ניים [אם אינו ישן] היום, כי ניים [כאשר יישן] למחר מאי [מה] ״בל יחל דברו״ איכא [יש] בכך? אלא לאו בדניים [האם לא מדובר כאן במי שכבר ישן] ומזהירים אותו שלא יישן מחר, כדי שלא יעבור משום ״בל יחל״ למפרע. אלמא איתיה דניים [מכאן שישנו מצב שבו הוא ישן היום] למרות הנדר, ואין חוששים שמא יישן גם מחר. ותיובתא הרי זו קושיה חמורה] על רב יהודה שאמר שאסור לישון היום כדי שלא יעבור על הנדר כאשר יישן למחר!
Rather, it is obvious that the mishna is referring to a case where one said: Sleeping is konam to my eyes today if I sleep tomorrow. The Gemara asks: And if he does not sleep today, when he sleeps tomorrow, what transgression of: He shall not profane his word, is there? Rather, is it not with regard to a case where he slept on the first day, and therefore the mishna warns him not to sleep on the second day lest he transgress the prohibition retroactively? Apparently, there is a situation in which he sleeps on the first day. And this is a refutation of the opinion of Rav Yehuda that he may not sleep today lest he sleep tomorrow as well, thereby violating the prohibition.
מיוחס לרש״יתוספותר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כִּי קָתָנֵי דְּאִי נָיֵים.

The Gemara answers: When the mishna teaches that he may not sleep tomorrow, it does not mean that today he may sleep ab initio. Rather, it means that if he did sleep today he must be careful not to sleep tomorrow.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר לך רב יהודה הכי קתני מתני׳ קונם שאני בשינה היום אם אישן למחר דאסור כי ניים למחר דאי ניים מאתמול דיעבד אבל לכתחילה אין מניחין אותו לישן היום דחיישינן שמא יישן למחר.
כי קתני דאי ניים – וא״ת פשיטא דאם ניים דהוה בבל יחל ויש לומר דההיא גופא אתא לאשמועינן דאסור לישן היום כדרב יהודה וה״ק הרי זה בלא יחל דברו כלומר יש לו ליזהר שלא ישן שאם ישן יבא לידי בל יחל דברו דשמא ישן למחר דמתנאי לא מזדהר כדר׳ יהודה לכך אם ישן היום קרוב לודאי הוא שיבא לידי בל יחל דברו לפי שרגילות הוא שישן למחר כדפרישי׳ דבתנאי לא מזדהר וא״ת ולוקמא כגון דיהיב שיעורא לשינתו ועכשיו לא קשיא ההיא דרבי יוחנן וי״ל דהאי נמי פשיטא.
כי קתני דאי ניים. לא קתני במתני׳ שיישן לכתחלה ביום ראשון אלא אם ישן וגם ישן למחר הרי הוא בבל יחל למפרע:
כי קתני דאי ניים – ואדרבה מתניתין הא דרב יהודה אתא לאשמועינן והכי קתני יזהר שלא יישן יום ראשון דאי ישן קרוב הוא לבא לידי בל יחל דברו דבתנאיה לא מזדהר.
ודוחים: אין זו קושיה, כי קתני [כאשר שנה במשנה], לא נאמר בה שמותר לו לכתחילה לישון, אלא דאי ניים [שאם ישן] היום, צריך להיזהר שלא יישן מחר, שאז יחול עליו האיסור.
The Gemara answers: When the mishna teaches that he may not sleep tomorrow, it does not mean that today he may sleep ab initio. Rather, it means that if he did sleep today he must be careful not to sleep tomorrow.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רָבִינָא אָמַר לְעוֹלָם כִּדְקָתָנֵי וּמַאי בַּל יַחֵל במִדְּרַבָּנַן.

Ravina said a different answer: Actually, the mishna may be interpreted as it teaches, i.e., sleeping is konam for me. The vow does not take effect, as sleep does not have actual substance. And if so, what is the reason the mishna states that if he sleeps he is in violation of the prohibition: He shall not profane? He transgresses the prohibition by rabbinic law. Although the vow does not take effect by Torah law, the Sages prohibited him from breaking his word.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לעולם כדקתני – שאיני ישן והאי דקאמר והא שינה דבר שאין בו ממש וליכא בל יחל ודאי מדאורייתא ליכא בל יחל ומאי בל יחל איכא דקתני מתניתין דאסור מדרבנן.
רבינא אמר לעולם כדקתני – שאני ישן ואע״ג דהוי דבר שאין בו ממש מ״מ אסור מדרבנן ובל יחל דקתני אסמכתא בעלמא ומיהו גבי קונם שאני משמשך מודה רבינא דאיכא בל יחל מדאורייתא והוי מתני׳ לצדדין גבי שאני ישן הוי בל יחל מדרבנן וגבי קונם שאני משמשך הוי בל יחל מדאורייתא ונראה דהלכה כרבינא דאמר דאפילו דבר שאין בו ממש איכא בל יחל מדרבנן חדא דרבינא בתראה ועוד כ״ע סבירא להו כרבינא והא דדחיק הש״ס לשנויי דאי ניים ולא מתרץ כרבינא לא משום דלית ליה דרבינא אלא משום דמשמע ליה מתניתין דקתני בל יחל גבי שאני ישן דוקא קאמר מדאורייתא דומיא דגבי שאני משמשך דתני בהדייהו ורבינא לא חייש להכי הלכך הנודר שאני ישן שאני מדבר וכן כל דבר שאין בו ממש צריך התרת חכם.
רבינא אמר לעולם כדקתני – כלומר כשאמר קונם שאני ישן, ודקא קשיא לך מי הוי נדרא דהא דבר שאין בו ממש הוא, מדרבנן הוי נדרא וקאי בבל יחל דרבנן.
ואסיקנא בתנאה מזדהר – דלית ביה חדוש כלל דאי נאים קאמר, ולההיא אוקמתא הוא הדין דהוי מצי לאוקמה בדאמר קונם עיני בשינה היום, אלא דניחא ליה לאוקמיה באותו סגנון שהיה מעמידה המקשה. ואינו מסתברא, דהכי קאמר יזהר שלא יבא לידי הספק שלא ישן היום, דאי נאים למחר קא עבר משום בל יחל וכולהו בבי דמתניתין דשאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג, ושאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח, כולהו הוו כלא אישן היום אם אישן למחר. ומשום דההנאה הויא איסורא וההליכה הויא תנאי, ולענין פירושא דמתניתין איכא מאן דמפרש שאת נהנית לי, כגון שאסר תשמישה עליו אם תלך היא לבית אביה, ואסורה בהנאתו דקתני היינו (נמי)⁠1 משום לאו דלפני עור [לא תתן מכשול ולוקה דאמרינן היינו נמי]⁠2 שתעבירו לבל יחל. ואינו מחוור לי כלל, חדא דאינו עובר על לפני עור אלא כעין מושיט כוס יין לנזיר, ואבר מן החי לבני נח בדקיימי בתרי עיברי נהרא, דאין זה יכול לעבור עליה אלא אם יושיטנו לו חבירו, וכדאסיקנא בריש פרק קמא דעבודה זרה. ועוד מאי שנא דלא תני אסור בהנאתה שהיא העיקר, ונקט אסורה בהנאתו שהיא טפלה לאיסורו, ועוד דהא משמע דרב נחמן דקא שרי מהכא דייק לה, ואף על גב דרבי יהודה דחי לה דרב נחמן הכין שמע מיניה, ורב נחמן ודאי משמע פרק המגרש בגיטין דלא אמר אלא בתולה בדעת עצמו ובדבר שיש ליזהר בו, אבל בתולה בדעת אחרים כי הכא שתולה בדעת אשתו אם תלך לבית אביה, בכי האי גוונא לא אמרה רב נחמן. דתניא התם, הרי זה גיטיך על מנת שתנשאי לפלוני הרי זו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא, ואמרינן עלה מאי קאמר, ואמר רב נחמן הכי קאמר הרי זו לא תנשא לו, כדי שלא יאמרו (שניהם) [כשיהו] נותנים במתנה, ואם נשאת לא תצא משום גזרה לא מפקינן לה. ואקשי עלה רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא, הא בעיא קיומי תנאה, וכי תימא דמיגרשא למחר ומקיימה לתנאה, (ולהך דפליג) [אטו בדידה קיימא לאיגרושי אי נמי על מה דפליגת]⁠3 עליה דרב יהודה קא מדמית ליה, דאתמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר כו׳, הכי השתא התם בדידיה קיימא, דאי בעי מבריז נפשיה בסילותא ולא ניים. ואם איתא דרב נחמן אפילו בתולה בדעת אשתו קאמר למלתיה, מאי קא מקשה ליה רבא, דהא רב נחמן מהא מתניתין קא יליף, דאפילו בתולה בדעת אחרים דלאו בדידיה קאים תנאיה לקיומי לא חיישינן. אלא מחוורתא דמתניתין באוסר עליה נכסיו, דהשתא איסורא ותנאה בדידה, ולוקה משום שעברה ונהנית ממה שאסר עליה אחר הפסח, ובל יחל דברו דקאמר היינו שהיא צריכה להזהר מהנאתו משום בל יחל דברו. כלומר מחמת איסורו שאסר עליה, והרמב״ם ז״ל (רמב״ם נדרים פרק י׳ הלכה י״ב) פירש שהוא לוקה כשמהנה אותה משום לא יחל דברו, ונראה שהזקיקו לומר כך, מדקתני הרי זה בבל יחל ולא קתני הרי זו בבל תחל. ועוד שהוא ז״ל כן ביאר במקום אחר, שהאוסר דבר על חברו אין הנאסר לוקה אם עבר ונהנה, מפני שלא אמר הוא כלום, נראה מדבריו שהוא סבור דלא יחל דברו דוקא דברו ממש, אבל דבר חברו אינו במלקות, ואינו נראה לי כלל, חדא דהאוסר דבר על חברו כשהוא נותן לו אינו עובר בבל יחל, שהרי הוא לא אסר על עצמו שלא יהנה משל חברו, אלא שחברו אסרו בהנאתו. ובהדיא אמרינן בריש פרק אין בין המודר (נדרים לב.) אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי, ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל, כלומר למאן דאמר יש מעילה בקונמות למעול, נותן הא לא אסירא עליה, אלמא אין האוסר נאסר בנתינת ככרו שאסר על חברו, והלכך אינו לוקה, ואסיקנא התם דמקבל מעל לכשיוציא, ובודאי לא יחל דברו, לאו שלא יחל בעל הדבר דוקא, ועוד דקונמות כהקדשות נינהו, והקדיש זה ואכלו אחרים לוקין, ובהדיא תניא בפרק יוצא דופן, לפי שמצינו שהשוה הכתוב לקטן כגדול, לזדון שבועה לאיסור ולבל יחל, ואוקימנא לאיסור בל יחל, וכגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים, שאחרים לוקין על הקדשו משום בל יחל, אלמא לא יחל דברו לאו דוקא, אלא לא יחל לדבר חברו קאמר כך נראה לי.
1. בשיטה מקובצת בשם רשב״א לא מופיעה מלת ״נמי״.
2. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.
3. הטקסט בסוגריים המרובעים נוסף מן השיטה מקובצת בשם רשב״א.
לעולם כדקאמר. שאני ישן לזמן קבוע בדבר שאפשר לקיימו ואע״ג דאין הנדרים חלין על דבר שאין בו ממש איכא בל יחל מדרבנן:
רבינא אמר לעולם כדקתני – כלומר שאני ישן ולא קאמר עיני בשינה דאע״ג דשינה אין בה ממש איכא בל יחל מדרבנן דאשכחנא תנא דתני בדרבנן לא יחל דברו ומש״ה תנא במתני׳ בנדרים הרי זה בל יחל דברו ולא תנא אסור כדקתני בשבועות משום דבשבועות אסור מדינא ובנדרים לא מתסר אלא מדרבנן משום לתא דבל יחל.
בל יחל דרבנן. קנסו עליה רבנן מלקות מיד על ששם עצמו באיסור שאינו יכול שלא יעבור בבל יחל. ויתירו לו נדרו.
נהגו בהם איסור כי ההיא דרבה בר חנה בפסחים דאכל דאייתרא משום דבני מדינה מסרכי מילתא.
שנאמר לא יחל ואין לו לעשות דבר שיבטלוהו ואסמכתא היא. הרא״ם ז״ל.
מאי לא יחל מדרבנן כלומר איסורא מדרבנן שהרי נהגו בו איסור בדבר שאין בו ממש. אי אתה רשאי לנהוג בו היתר כדי לבטלו משום שנאמר לא יחל דברו אפילו על דבר שאין בו אלא דיבור כגון אחרים נהגו בהן איסור בבל יחל.
רבינא אמר: לעולם תפרש כדקתני [כפי ששנה בדיוק] שאמר ״קונם שאני ישן״, ומה שהקשינו שאין נדר תופס בדבר שאין בו ממש — יש לומר שמעיקר הדין באמת אין זה נדר, ומאי [ומה משמעות] לשון ״בל יחל״ האמורה במשנה כאן — יש לפרש שהוא מדרבנן [מדברי סופרים]. שאף שאינו נדר האוסרו מן התורה, מכל מקום אמרו חכמים שאסור לו לעבור על מה שאמר.
Ravina said a different answer: Actually, the mishna may be interpreted as it teaches, i.e., sleeping is konam for me. The vow does not take effect, as sleep does not have actual substance. And if so, what is the reason the mishna states that if he sleeps he is in violation of the prohibition: He shall not profane? He transgresses the prohibition by rabbinic law. Although the vow does not take effect by Torah law, the Sages prohibited him from breaking his word.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּמִי אִיכָּא בַּל יַחֵל מִדְּרַבָּנַן אִין וְהָתַנְיָא גדְּבָרִים הַמּוּתָּרִין וַאֲחֵרִים נָהֲגוּ בָּהֶן אִיסּוּר אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְהַתִּירָן בִּפְנֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ.

The Gemara asks: But is there a prohibition of: He shall not profane, by rabbinic law? The Gemara answers: Yes, and it is taught in a baraita: With regard to matters that are permitted, but others are accustomed to observe a prohibition with regard to them, you may not permit these matters before those people, as it is stated: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3). If they contravene their custom they are in violation of the prohibition: He shall not profane his word, by rabbinic law, as that is similar to violating a vow.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומי איכא בל יחל מדרבנן – דמלקין ליה מדרבנן.
אי אתה רשאי לנהוג בהן היתר לפניהם – לבטל מנהגם דעובר משום בל יחל ומן התורה אינו בבל יחל אלא מדרבנן.
ואחרים נהגו בו איסור – תימה מה ענין זה לנהגו בו איסור וי״ל דהאי נמי שנדר ונתכוון לאסור עצמו גם בדבר שאין בו ממש אין לך נהגו גדול מזה כ״נ למשי״ח.
ומי איכא בל יחל, והא אמר ר׳ יוחנן וכו׳ – פירוש בפירושין דהכא נמי לא שבקינן ליה, עד דיישן, ומלקינן ליה אז, אלא מהשתא מלקינן ליה, כדאמר ר׳ יוחנן במי שנשבע שלא יישן ג׳ ימים. ואינו נכון, דבנשבע דוקא הוא דמלקינן אותו משום שבועת שוא, כיון שנשבע על דבר שאי אפשר, אבל בנדר למה ילקה, אלא לא הביא הא דר׳ יוחנן אלא לדוגמא בעלמא, שכל שאי אפשר לקיימו לא חייל עליה ומעכשיו הוא בטל, והכא לאו דוקא נקט האי לישנא, אלא הכי הוי ליה למימר ואי דלא יהיב שיעורא מי עבר אבל יחל, ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה, וא״ת לוקמה בדיהיב שיעורא ואמר קונם עיני בשינה היום, וי״ל דאי הכי מאי קמ״ל פשיטא, ומשום הכי מהדר לאוקומה במילתא דאית ביה חדוש קצת.
ושואלים: ומי איכא [והאם יש] איסור ״בל יחל״ מדרבנן [מדברי סופרים]? ומשיבים: אין [כן], והתניא אכן כן שנינו בברייתא]: דברים המותרין מן הדין ואחרים נהגו בהן איסור, שכך מנהגם לאסור — אי (אין) אתה רשאי להתירן בפניהם, שנאמר: ״לא יחל דברו״ (במדבר ל, ג), שאם ינהגו היתר, יש בכך כעין חילול נדר. ואף שלא היה כאן נדר של ממש אלא רק מנהג, מכל מקום יש בכך משום ״לא יחל דברו״ מדברי סופרים.
The Gemara asks: But is there a prohibition of: He shall not profane, by rabbinic law? The Gemara answers: Yes, and it is taught in a baraita: With regard to matters that are permitted, but others are accustomed to observe a prohibition with regard to them, you may not permit these matters before those people, as it is stated: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3). If they contravene their custom they are in violation of the prohibition: He shall not profane his word, by rabbinic law, as that is similar to violating a vow.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תְּנַן שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הַפֶּסַח אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הֶחָג דהָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח אסור׳אֲסוּרָה בַּהֲנָאָתוֹ עַד הַפֶּסַח.

The Gemara attempts again to raise a difficulty with regard to Rav Yehuda’s opinion. We learned in a mishna (57a) that if a man said to his wife: Deriving benefit from me until Passover is konam for you if you go to your father’s house until the following festival of Sukkot, then, if she went to her father’s house before Passover, she is prohibited from deriving benefit from him until Passover, as she violated the condition, thereby enabling the vow to take effect.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך מכאן עדי החג – בפ׳ הנודר מן הירק כגון דקאי באדר ואמר קונם תהא הנאתי עליך מאכל ומשקה עד הפסח אם תלכי לבית אביך מכאן עד החג עד סוכות.
תנן שאת נהנית לי עד הפסח וכו׳ – תימה הא משעבד לה והיכי מצי מדיר לה וי״ל באומר קונם תשמישך עלי ושאת נהנית לי לאו דוקא אי נמי שאני הכא כיון שתולה הנדר בדבר שיכולה לקיים שפיר חייל הנדר אף כי מדירה כשאמר קונם תשמישי עליך שהרי לא תלך לבית אביה ולא תיאסר. הלכה אין לא הלכה לא.
אם תלכי לבית אביך עד החג. אבל אם לא הלכה לא אסירא ולא חיישינן שמא תלך אחר הפסח אלמא מזדהרא בתנאה:
הלכה אסורה בהנאתו ולוקה. משום לאו דבל יחל אם תהנה משלו דרחמנא אמר איש כי ידור נדר לא יחל דברו לא יתבטלו דבריו ומה שאסר בנדר חל עליו איסור בל יחל כאילו הקדישו אם על עצמו אסרו עובר בבל יחל ואם אסרו על אחר הנהנה ממנו עובר בבל יחל:
אם תלכי לבית אביך עד הפסח. היה עומד אחר החג ואסרה בהנאה עד החג בתנאי שאם תלך עד הפסח:
תנן שאת נהנית לי – כלומר משלי אם תלכי לבית אביך וכו׳ הלכה אסורה אבל לא הלכה לא דמותרת להנות קודם הפסח כל זמן שלא תלך אע״ג דשאת נהנית לי איסור ואם תלכי לבית אביך תנאי וש״מ דאפילו בתנאיה מזדהר.
הלכה אסורה בהנאתו ולוקה – כלומר לוקה היא אבל הוא אינו לוקה שהרי לא עשה שום איסור אלא שהדירה ואפשר דתנא נמי הא אשמועינן אגב ארחיה דעלה רכיבא איסורא אבל לא עליו כלל אבל הרמב״ם ז״ל כתב לוקה הוא שהדירה אם ההנה אותה אבל היא אינה לוקה דכיון דלא נדרה כלל לא שייך בה לא יחל דברו וליתא דודאי הוא אינו לוקה מדאמרינן לקמן בפרק אין בין המודר (נדרים דף לה.) גבי יש מעילה בקונמות אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל למעול נותן הא לא אסירא עליה אלמא אין האוסר עובר כלל והמודר נמי ודאי עבר דאף על גב דכתיב לא יחל דברו לא יחל אדבור קאמר וראיה לדבר מדאמרינן בפרק יוצא דופן (נדה דף מו:) לפי שמצינו שהשוה הכתוב את הקטן לגדול לזדון שבועה לאיסור ולבל יחל ומפרש התם לאיסור בל יחל קאמר וכגון שהקדישו הוא ואכלו אחרים שהאחרים לוקין על הקדשו משום בל יחל אלמא מודר לוקה אע״ג דלא אמר מידי הלכך הכא כי אמרינן ולוקה אאשה קאי.
תנן האומר לאשתו שאת נהנית לי עד הפסח. יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם את נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג דהיינו קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר. פירוש *).
*) ברשב״א כאן תד״ה רבינא וכו׳. צ״ל: ואסורה בהנאתו דקתני היינו משום לפני עור לא תתן מכשול ולוקה דאמרינן היינו נמי וכו׳. שם בא״ד צ״ל: וכי תימא דמיגרשה למחר ומקיימה לתנאה אטו בדידה קיימא לאיגרושי. אי נמי על מה דפליגת עליה דרב יהודה וכו׳. כן צ״ל על פי דברי השיטה מקובצת.
וכן בשיטה וז״ל: אמר ר׳ אבא הא דקתני הלכה לענין מלקות דהיכא דהלכה לפני הפסח אסורה ליהנות משלו ולוקה אם נהנה משלו מפני שכשעשה זה את נכסיו הקדש אצלה על ידי נדרו נמצאת היא נודרת ועומדת על ידי נדרו והיכא דעברה על ידי נדר לוקה משום לא יחל. אבל איהו לא מלקי משום דאיהו לא עבד מידי. עד כאן.
ומנסים להביא ראיה אחרת נגד דעת רב יהודה, תנן [שנינו במשנה]: אמר לאשתו ״קונם שאת נהנית לי (ממני) עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג״ (חג הסוכות שאחריו), אם הלכה לבית אביה לפני הפסח — אסורה בהנאתו עד הפסח, שהרי עברה על התנאי שלו, וחל הנדר, ואסורה ליהנות לו.
The Gemara attempts again to raise a difficulty with regard to Rav Yehuda’s opinion. We learned in a mishna (57a) that if a man said to his wife: Deriving benefit from me until Passover is konam for you if you go to your father’s house until the following festival of Sukkot, then, if she went to her father’s house before Passover, she is prohibited from deriving benefit from him until Passover, as she violated the condition, thereby enabling the vow to take effect.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח אֲסוּרָה לֹא הָלְכָה לָא.

The Gemara infers: Only if she went before Passover is it prohibited for her to derive benefit from him. However, if she did not go, she is not prohibited from deriving benefit from him. Apparently, even though she can transgress the condition retroactively until Sukkot by going to her father’s house, there is no concern that she will do so. This is difficult according to Rav Yehuda, who prohibits transgression of a conditional vow that may take effect retroactively.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם הלכה – לבית אביה קודם הפסח אסורה להנות ממנו קודם הפסח כמו שנדר.
ונדייק, אם הלכה לפני הפסח — אסורה, אם לא הלכה — לא אסורה. והרי התנאי שהתנה עימה היה עד לחג, ויש לחשוש שמא תלך לאביה לפני החג ותעבור למפרע על איסור הנדר. וקשה הדבר לשיטת רב יהודה האוסר!
The Gemara infers: Only if she went before Passover is it prohibited for her to derive benefit from him. However, if she did not go, she is not prohibited from deriving benefit from him. Apparently, even though she can transgress the condition retroactively until Sukkot by going to her father’s house, there is no concern that she will do so. This is difficult according to Rav Yehuda, who prohibits transgression of a conditional vow that may take effect retroactively.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״ראָמַר רַבִּי אַבָּא ההָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח אֲסוּרָה וְלוֹקָה לֹא הָלְכָה ואֲסוּרָה בְּעָלְמָא.

Rabbi Abba said that the baraita can be interpreted as follows: If she went before Passover, she is prohibited from deriving benefit from him, and if she does so she is flogged. If she did not go before Passover, it is merely prohibited for her to derive benefit from him, lest she violate the condition and cause the vow to take effect retroactively. However, she is not liable to be flogged for it, as the vow has not yet taken effect.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא אם לא הלכה – לפני הפסח אינה אסורה עד הפסח ולא חיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת למפרע נהנית באיסור וקשה לרב יהודה דאמר אל יישן היום שמא יישן למחר דאם איתא לדרב יהודה הוה אסר לה מתני׳ עד הפסח אפי׳ אם לא הלכה עד הפסח דחיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת נהנית ממנו באיסורא.
אמר ר׳ אבא – תריץ הכי למתניתין הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו ולוקה דעוברת על בל יחל ואם לא הלכה לפני הפסח ואפילו הכי אסורה בהנאתו עד הפסח איסורא בעלמא דחיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת נהנית למפרע באיסורא.
הלכה – חייבת מלקות דהא עברה: הכי מסקנא דמתני׳ הלכה לאחר הפסח עוברת משום בל יחל.
אמר ר׳ אבא: יש לפרש כך, אם הלכה לפני הפסח — אסורה להנות ממנו, ואם נהנתה ממנו, שעברה על הנדר — לוקה. לא הלכה לפני הפסח הרי זו אסורה בעלמא [בלבד] שהרי לא חל עליה עדיין האיסור, אלא שיש לחשוש שמא תעבור על תנאו לאחר הפסח, ונמצא למפרע שעברה על איסור ההנאה ממנו.
Rabbi Abba said that the baraita can be interpreted as follows: If she went before Passover, she is prohibited from deriving benefit from him, and if she does so she is flogged. If she did not go before Passover, it is merely prohibited for her to derive benefit from him, lest she violate the condition and cause the vow to take effect retroactively. However, she is not liable to be flogged for it, as the vow has not yet taken effect.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֵימָא סֵיפָא אַחַר הַפֶּסַח בְּבַל יַחֵל דְּבָרוֹ וְאִי דְּלָא אִיתְהֲנִי לִפְנֵי הַפֶּסַח מִי אִיכָּא בַּל יַחֵל אֶלָּא פְּשִׁיטָא דְּאִיתְהֲנִי אַלְמָא מִיתְהֲנֵי

The Gemara counters: Say the latter clause of that mishna, which states that if she goes to her father’s house after Passover she is in violation of: He shall not profane his word. And if the mishna is referring to a case where she did not derive benefit from him before Passover, is there a transgression of: He shall not profane? Clearly the vow was not violated. Rather, it is obvious that she derived benefit from him before Passover, and therefore if she goes to her father’s house between Passover and Sukkot she violates the vow retroactively. Apparently, she may derive benefit from him, even though she can subsequently violate the vow by transgressing the condition.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשינן מינה ואי דלא איתהני לפני הפסח מי איכא בל יחל.
אלא לאו פשיטא דאיתהני – לפני הפסח וסברה לא אלך אחר הפסח והלכה לאחר הפסח.
ושואלים: אימא סיפא [אמור את סופה] של אותה משנה: אם הלכה אחר הפסח — הרי הוא ב״בל יחל דברו״. ונברר: ואי [ואם] מדובר שלא איתהני [נהנתה] לפני הפסח, מי איכא [האם יש] אפשרות שתעבור על ״בל יחל״? הרי לא עברה על הנדר! אלא פשיטא [פשוט] שמדובר כאן דאיתהני [שנהנתה] לפני הפסח, ואם הלכה אחר הפסח לפני החג — נמצא שעברה על הנדר. אלמא [מכאן] שמיתהני [שנהנית], כלומר, שרשאית היא ליהנות למרות שאחר כך אפשר שתעבור על התנאי ותבוא לידי עבירה על הנדר,
The Gemara counters: Say the latter clause of that mishna, which states that if she goes to her father’s house after Passover she is in violation of: He shall not profane his word. And if the mishna is referring to a case where she did not derive benefit from him before Passover, is there a transgression of: He shall not profane? Clearly the vow was not violated. Rather, it is obvious that she derived benefit from him before Passover, and therefore if she goes to her father’s house between Passover and Sukkot she violates the vow retroactively. Apparently, she may derive benefit from him, even though she can subsequently violate the vow by transgressing the condition.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדרים טו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדרים טו. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לרש"י נדרים טו., תוספות נדרים טו., תוספות רי"ד נדרים טו., רשב"א נדרים טו. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים טו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים טו., ריטב"א נדרים טו., ר"ן נדרים טו. – פרקים ה', ח'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים טו., מהרש"א חידושי הלכות נדרים טו., גליון הש"ס לרע"א נדרים טו., רשימות שיעורים לגרי"ד נדרים טו. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ נדרים טו., אסופת מאמרים נדרים טו.

Nedarim 15a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 15a, Attributed to Rashi Nedarim 15a, Tosafot Nedarim 15a, Tosefot Rid Nedarim 15a, Rashba Nedarim 15a, Meiri Nedarim 15a, Peirush HaRosh Nedarim 15a, Ritva Nedarim 15a, Ran Nedarim 15a, Shitah Mekubetzet Nedarim 15a, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 15a, Gilyon HaShas Nedarim 15a, Reshimot Shiurim Nedarim 15a, Steinsaltz Commentary Nedarim 15a, Collected Articles Nedarim 15a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144