×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רוֹחְבּוֹ מַהוּ יְשִׁיבָתוֹ מַהוּ עוֹבְיוֹ מַהוּ הִיקִּיפוּ מַהוּ אתֵּיקוּ.:
If one vowed that it is incumbent upon him to donate his width, what is the halakha? Likewise, if one vowed to donate his sitting, what is the halakha? If he referred to his thickness, what is the halakha? Finally, if he spoke of his girth, what is the halakha? The Gemara states that these dilemmas shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רחבי – עלי מהו מי הוי משמע שרביט רוחב דוגמתי או הוי משמע שרביט ארוך כמדת רחבי.
היקיפי מהו – מי יהיב שרביט נכפף וארוך כמדת היקפו או דילמא שרביט עב כהקיפו בעי למיתב. תיקו.
״רוחבו של פלוני עלי״, מהו? ״ישיבתו״, מהו? ״עוביו״, מהו? ״היקיפו״, מהו? מה התכוון לתת בכל אחד מאלה? שאלות אלה לא נפתרו ונשארו בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.
If one vowed that it is incumbent upon him to donate his width, what is the halakha? Likewise, if one vowed to donate his sitting, what is the halakha? If he referred to his thickness, what is the halakha? Finally, if he spoke of his girth, what is the halakha? The Gemara states that these dilemmas shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מִשְׁקַל יָדִי עָלַי וְכוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מִשְׁקָל יְדֵי וּמִשְׁקַל רַגְלֵי עָלַי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵבִיא חָבִית וּמְמַלֵּא מַיִם וּמַכְנִיס בְּיַד עַד הָאַצִּיל וּבָרֶגֶל עַד הָאַרְכּוּבָּה.

§ The mishna teaches that there is a dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei concerning one who says: It is incumbent upon me to donate the weight of my forearm, as to how he ascertains the weight of his forearm. The Sages taught this dispute in greater detail in a baraita (Tosefta 3:2): With regard to one who says: It is incumbent upon me to donate the weight of my forearm, and with regard to one who says: It is incumbent upon me to donate the weight of my leg, Rabbi Yehuda says: He brings a barrel and fills it with water, and he inserts his forearm up to the elbow or his leg up to the knee, into the water.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[עד העציל – היינו מרפיקו]:
אציל – מרפק.
עד הארכובה – ומכאן ולמעלה לא הוי רגל אלא ירך.
א שנינו במשנה מחלוקת בענין האומר: ״משקל ידי עלי״, כיצד אומדים את משקל היד. ומחלוקת זו מובאת בהרחבה בברייתא, שכך תנו רבנן [שנו חכמים]: האומר ״משקל ידי או משקל רגלי עלי״, ר׳ יהודה אומר: מביא חבית וממלא מים, ומכניס ביד עד האציל (המרפק), וברגל עד הארכובה (הברך),
§ The mishna teaches that there is a dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei concerning one who says: It is incumbent upon me to donate the weight of my forearm, as to how he ascertains the weight of his forearm. The Sages taught this dispute in greater detail in a baraita (Tosefta 3:2): With regard to one who says: It is incumbent upon me to donate the weight of my forearm, and with regard to one who says: It is incumbent upon me to donate the weight of my leg, Rabbi Yehuda says: He brings a barrel and fills it with water, and he inserts his forearm up to the elbow or his leg up to the knee, into the water.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְשׁוֹקֵל בְּשַׂר חֲמוֹר גִּידִים וַעֲצָמוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא ואע״פוְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לְדָבָר זֵכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל כ״ג:כ׳} אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם.

And in order to measure the displacement, he weighs donkey flesh, sinews, and bones, and places it into the barrel until it fills, and the water reaches the same level as it was when his arm or leg was inserted. And even though there is no proof for the matter, that donkey flesh weighs the same as human flesh, nevertheless there is an allusion to the matter, as it is stated: “Whose flesh is as the flesh of donkeys” (Ezekiel 23:20).
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זכר לדבר – שנמשל בשר חמור לבשר אדם [לפיכך אומדין בבשר חמור]:
ושוקל בשר חמור גידים ועצמות ונותן לתוכה עד שתתמלא – ותימה לר׳ אלחנן כיון דשקל כבר בשר חמור כנגד משקל ידו אמאי נותן עוד בשר חמור בחבית והיה נראה לו דה״פ דשוקל בשר גידין חמור כשנתן בשר לתוך המים עד שתתמלא ונותן קודם לתוך המים הבשר עד שתתמלא החבית ואח״כ שוקל כנגד ידו ואני מצאתי בשם ר״י דוקא נקט שוקל מעיקרא ואח״כ מכניס אבל מכניס מעיקרא לא לפי שהמים נבלעים בבשר ומכבידים אותו יותר מדאי מיד האדם שחי נושא עצמו וחייא קליל ממיתא ודוחק הוא לומר ששוקלין בשר חמור כנגד היד אם הוא נחתך ששוקל יותר משהיה מחובר לגוף לגמרי.
ושוקל בשר חמור גידים ועצמות בכמות היחסית שיש בידו של אדם, ונותן לתוכה עד שתתמלא בשנית. ואף על פי שאין ראיה לדבר שבשר חמור שוקל כבשר אדם — זכר לדבר, שנאמר: ״אשר בשר חמורים בשרם״ (יחזקאל כג, כ).
And in order to measure the displacement, he weighs donkey flesh, sinews, and bones, and places it into the barrel until it fills, and the water reaches the same level as it was when his arm or leg was inserted. And even though there is no proof for the matter, that donkey flesh weighs the same as human flesh, nevertheless there is an allusion to the matter, as it is stated: “Whose flesh is as the flesh of donkeys” (Ezekiel 23:20).
מיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״לאָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יוֹסֵי הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְכַוֵּין בָּשָׂר כְּנֶגֶד בְּשַׂר גִּידִים כְּנֶגֶד גִּידִים עֲצָמוֹת כְּנֶגֶד עֲצָמוֹת א״לאָמַר לוֹ בר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמְדִין א״לאָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יוֹסֵי עַד שֶׁאוֹמְדִין יָמוֹדּוּ אֶת הַיָּד ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה כַּמָּה דְּאֶפְשָׁר עָבְדִינַן.

Rabbi Yosei said to Rabbi Yehuda: Displacement is according to volume, not according to weight, and how then is it possible to match the amount of the donkey flesh with the flesh in one’s forearm, the sinews with the sinews, and the bones with the bones? Rabbi Yehuda said to him: One estimates. Rabbi Yosei said to him: If one estimates, let one estimate the weight of the forearm directly. And how does Rabbi Yehuda respond to Rabbi Yosei? Rabbi Yehuda holds that we do whatever is possible in order to be more precise.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמה דאפשר – לשעורי במים ובאומד משערינן:
אמר לו ר׳ יוסי: היאך אפשר לכוין בדיוק כמות של בשר החמור כנגד בשר שביד, וגידים של חמור כנגד הגידים שביד, ועצמות החמור כנגד העצמות שביד? אמר לו ר׳ יהודה: אומדין (משערים) דברים אלו. אמר לו ר׳ יוסי: עד שאומדין באופן זה, ימודו (יאמדו) ישירות את משקל היד. עד כאן הדיון שבברייתא. ומוסיפים: ור׳ יהודה מה הוא עונה לכך? הוא סבור כי כמה שאפשר לדייק עבדינן [עושים אנו].
Rabbi Yosei said to Rabbi Yehuda: Displacement is according to volume, not according to weight, and how then is it possible to match the amount of the donkey flesh with the flesh in one’s forearm, the sinews with the sinews, and the bones with the bones? Rabbi Yehuda said to him: One estimates. Rabbi Yosei said to him: If one estimates, let one estimate the weight of the forearm directly. And how does Rabbi Yehuda respond to Rabbi Yosei? Rabbi Yehuda holds that we do whatever is possible in order to be more precise.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בַּיָּד עַד הָאַצִּיל וּרְמִינְהוּ גקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בְּמִקְדָּשׁ עַד הַפֶּרֶק.

The Tosefta teaches with regard to one who says: It is incumbent upon me to donate the weight of my forearm [yad], that Rabbi Yehuda says: He brings a barrel and fills it with water and inserts his forearm up to the elbow. This indicates that the term yad denotes the forearm until the elbow. And the Gemara raises a contradiction from another baraita (Tosefta, Yadayim 2:1): Since it is written: “And Aaron and his sons shall wash their hands [yedeihem] and their feet” (Exodus 30:19), the priests are obligated to sanctify their hands and feet in the Temple up to the wrist.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וביד עד העציל – למימרא דעד העציל קרי [יד]:
עד הפרק – [עד מקום] שכלה פיסת יד:
עד הפרק – מקום חיבור הכף והזרוע. אלמא יד לא הוי אלא עד הפרק דהא יד כתיב בקרא.
נאמר בברייתא שכשאמר ״משקל ידי ורגלי עלי״, ביד מודדים עד האציל (המרפק), ומכאן עולה כי זו היא הגדרת ״יד״. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה לכך] ממה ששנינו בברייתא אחרת: קידוש ידים ורגלים במקדש (שציותה עליו התורה: ״ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם״, שמות ל, יט) — עד הפרק, מקום חיבור הכף והזרוע!
The Tosefta teaches with regard to one who says: It is incumbent upon me to donate the weight of my forearm [yad], that Rabbi Yehuda says: He brings a barrel and fills it with water and inserts his forearm up to the elbow. This indicates that the term yad denotes the forearm until the elbow. And the Gemara raises a contradiction from another baraita (Tosefta, Yadayim 2:1): Since it is written: “And Aaron and his sons shall wash their hands [yedeihem] and their feet” (Exodus 30:19), the priests are obligated to sanctify their hands and feet in the Temple up to the wrist.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דְּאוֹרָיְיתָא עַד הַפֶּרֶק בִּנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם וּדְאוֹרָיְיתָא עַד הַפֶּרֶק וְהָא גַּבֵּי תְּפִילִּין דִּכְתִיב {שמות י״ג:ט״ז} יָדְךָ וְתַנָּא דְבֵי מְנַשֶּׁה דיָדְךָ זוֹ קִיבּוֹרִית.

The Gemara answers: The term yad written in the Torah indicates up to the wrist, but with regard to vows one follows the ordinary language of people, in which the word yad is referring to the forearm until the elbow. Consequently, the vow is interpreted in this manner. The Gemara asks: And does the word yad that is written in the Torah mean up to the wrist? But with regard to phylacteries it is written: “And it shall be for a sign to you upon your hand [yadkha]” (Exodus 13:9), and the school of Menashe taught: Yadkha; this is referring to the bulge of the biceps [kibborit] on the upper arm.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בנדרים הלך אחר לשון בני אדם – ועד העציל קורין בני אדם יד:
זו קיבורית – שקורין שוריץ אלמא דעד התם קרוי יד מדאורייתא:
ומשיבים: דאורייתא [בלשון של תורה] משמעות ״יד״ היא עד הפרק, אבל בנדרים (״משקל ידי עלי״) — הלך אחר לשון בני אדם, ושם המשמעות היא עד האציל. ושואלים: ודאורייתא בלשון של תורה] משמעות ״יד״ עד הפרק בלבד? והא גבי [והרי אצל] תפילין אין אומרים כן, דכתיב [שנאמר]: ״והיה לך לאות על ידך״ (שם יג, ט), ותנא דבי [ושנה החכם מבית מדרשו] של מנשה: ״ידך״זו קיבורית (הבשר התפוח שבין המרפק לכתף)!
The Gemara answers: The term yad written in the Torah indicates up to the wrist, but with regard to vows one follows the ordinary language of people, in which the word yad is referring to the forearm until the elbow. Consequently, the vow is interpreted in this manner. The Gemara asks: And does the word yad that is written in the Torah mean up to the wrist? But with regard to phylacteries it is written: “And it shall be for a sign to you upon your hand [yadkha]” (Exodus 13:9), and the school of Menashe taught: Yadkha; this is referring to the bulge of the biceps [kibborit] on the upper arm.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דְּאוֹרָיְיתָא קִיבּוּרִית כּוּלַּהּ בִּנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם וְקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ הִילְכְתָא גְּמִירִי לַהּ.

The Gemara answers: Generally, the term yad that is written in the Torah includes the entire biceps area of the upper arm. But with regard to vows one follows the ordinary language of people, in which the word yad means the forearm until the elbow; and with regard to sanctifying the hands and feet in the Temple the halakha is learned as a tradition that the word yad is referring only to the hand up to the wrist.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בנדרים הלך אחר לשון בני אדם – ועד העציל קורין יד היינו למעלה מקיבורת:
1 ועד הפרק הלכתא גמירי לה:
1. נראה דצ״ל והא דבחידוש ידים ורגלים הוא עד הפרק הילכתא וכו׳.
לשון בני אדם – קרוי יד עד האציל.
קיבורא – ברדו״ן בלעז בגובה הזרוע רחוק מן האציל מעט.
אלא: דאורייתא [בלשון של תורה] קיבורית כולה נכללת גם היא בשם ״יד״, בנדרים הלך אחר לשון בני אדם, ובלשונם ״יד״ היא עד המרפק, וקידוש ידים ורגלים במקדש — הילכתא גמירי לה [הלכה למשה מסיני לומדים אותה] שמצוה לקדש עד הפרק בלבד. ועוד שנינו בברייתא כי ברגל, כשאומר ״משקל רגלי עלי״ —
The Gemara answers: Generally, the term yad that is written in the Torah includes the entire biceps area of the upper arm. But with regard to vows one follows the ordinary language of people, in which the word yad means the forearm until the elbow; and with regard to sanctifying the hands and feet in the Temple the halakha is learned as a tradition that the word yad is referring only to the hand up to the wrist.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בָּרֶגֶל עַד הָאַרְכּוּבָּה וּרְמִינְהוּ רְגָלִים הפְּרָט לְבַעֲלֵי קַבִּין.

It is further taught in the Tosefta cited above: His leg [regel] until the knee, which indicates that the term regel is defined as the foot until the knee. And the Gemara raises a contradiction from a baraita: It is written in the Torah with regard to the obligation to ascend to Jerusalem for the pilgrimage Festivals: “Three times [regalim] you shall keep a feast for Me in the year” (Exodus 23:14). The term regalim, legs, serves to exclude people with artificial legs [ba’alei kabbayin] from this obligation. According to the baraita, one who has a stump in place of his foot is exempt from the pilgrimage. This indicates the term regel is referring to the foot, up to the ankle, not to the entire area below the knee.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[רכובה – יינויל בלע״ז]:
רגלים פרט לבעלי קבין – מה שכתוב שלש רגלים לומר שמי שיש לו רגלים יעלה לרגל פרט למי שיש לו רגל של עץ והיינו קבין שחוקק כעין קב ומניח שוקו בו ואמאי פטור הא עדיין נשאר לו רגל עד הארכובה1 דעד התם קרי [אינשי] רגל:
1. נראה דצריך לציין בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ועד התם קרי אינשי רגל.
רגלים – שלש רגלים בשנה.
פרט לבעלי קבין – מי שנחתך רגלו בפרק ראשון סמוך לשוקו וחוקק קב מקבל כתיתין ונותן שוקו לתוכה וקורין אשקנצ״א שפטור מן הראיה דאין לו רגל. אלמא לא מיקרי רגל אלא עד פרק א׳ שקורין קביל״א.
רגלים פרט לבעלי קבין – הקשה רבינו אלחנן היכי משמע מהכא דרגל קרי עד האיסתוירא ודילמא היינו טעמא שאינו יכול לישען עליו ואפי׳ קרית נמי רגל עד הארכובה וכי קא ממעטינן נמי בחגיגה פ״ק (דף ג. ושם) חיגר וסומא מפני שאינו יכול לילך ולישען בלי מקל ותירץ דהתם בחגיגה איכא שני דרשות מרגלים דחדא דריש חיגר וסומא מטעם שאינן יכולין לילך ולישען בלא שום דבר אע״פ שיש להם רגל ובחדא דריש רגלים פרט לבעלי קבין מטעם שאין לו רגל.
מודדים עד הארכובה (הברך), ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו בברייתא אחרת: מה שנאמר בתורה בחובת עליה לרגל ״שלש רגלים תחג לי בשנה״ (שם כג, יד), ולא ״שלש פעמים״, בא ללמדנו — פרט לבעלי קבין, כלומר, מי שנקטעה כף רגלו ונותן את הגדם בתוך קב (תותב), שהוא פטור מלעלות לרגל, מפני שאין לו רגל. והלא לפי הברייתא, מי שלא נקטעה רגלו עד הברך עדיין יש לו רגל!
It is further taught in the Tosefta cited above: His leg [regel] until the knee, which indicates that the term regel is defined as the foot until the knee. And the Gemara raises a contradiction from a baraita: It is written in the Torah with regard to the obligation to ascend to Jerusalem for the pilgrimage Festivals: “Three times [regalim] you shall keep a feast for Me in the year” (Exodus 23:14). The term regalim, legs, serves to exclude people with artificial legs [ba’alei kabbayin] from this obligation. According to the baraita, one who has a stump in place of his foot is exempt from the pilgrimage. This indicates the term regel is referring to the foot, up to the ankle, not to the entire area below the knee.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בִּנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם וּדְאוֹרָיְיתָא פְּרָט לְבַעֲלֵי קַבִּין.

The Gemara explains: The term regel that is written in the Torah is referring to the foot below the ankle, but with regard to vows, one follows the ordinary language of people, in which the word regel means the leg until the knee. The Gemara asks: And does regel written in the Torah mean the foot up to the ankle, and therefore it serves to exclude people with artificial legs?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: אף שמן התורה ״רגל״ היא כף הרגל עד הקרסול, בנדרים (״משקל רגלי עלי״) הלך אחר לשון בני אדם, והם קוראים ״רגל״ עד הברך. ושואלים: ודאורייתא בלשון של תורה] ״רגל״ משמעה פרט לבעלי קבין ולא עד הברך?
The Gemara explains: The term regel that is written in the Torah is referring to the foot below the ankle, but with regard to vows, one follows the ordinary language of people, in which the word regel means the leg until the knee. The Gemara asks: And does regel written in the Torah mean the foot up to the ankle, and therefore it serves to exclude people with artificial legs?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְהָא גַּבֵּי חֲלִיצָה דִּכְתִיב {דברים כ״ה:ט׳} רַגְלוֹ וְתָנָא וחָלְצָה מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה.

But with regard to the ritual by which the yavam frees the yevama of her levirate bonds [ḥalitza], it is written: “Then his brother’s wife shall approach…and loose his shoe from upon his foot [raglo]” (Deuteronomy 25:9), and the Sages taught in a mishna (Yevamot 101a): In the case of a yavam who was missing part of his leg, if the yevama performed the ḥalitza on any part of the leg from the knee and below her ḥalitza is valid. This indicates that the term regel in the Torah means the leg from the foot up to the knee.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מן הארכובה חליצתה כשרה אלמא דעד הארכובה איקרי רגל מן התורה]:
חלצה – למי שנחתך רגל ונשתייר בו קצת מן הארכובה ולמטה חליצתה כשירה. אלמא עד הארכובה הוי רגל וליחייב בראיה.
חלצה – שנחתכה הרגל ונשתייר מעט מן הארכובה ולמטה חליצתה כשירה ל׳ רש״י. ולא נהירא שהרי ביבמות (דף קג. ושם) אמר דאפי׳ חלצה למי שנהפכה רגלו חליצתה פסולה לכך צריך לפרש דמיירי הכא מקשרי הרצועות של המנעל שאם קשרן מהארכובה ולמטה כשרה דהוי שפיר וחלצה נעלו מעל רגלו אבל אם קשרן למעלה חליצתו פסולה דאין זה מעל רגלו.
והא גבי [והרי אצל] חליצה אין אומרים כן, דכתיב [שנאמר]: ״ונגשה יבמתו... וחלצה נעלו מעל רגלו״ (דברים כה, ט), ותנא [ושנה החכם בברייתא]: יבם גידם, אם חלצה נעלו מן הארכובה (הברך) ולמטהחליצתה כשרה!
But with regard to the ritual by which the yavam frees the yevama of her levirate bonds [ḥalitza], it is written: “Then his brother’s wife shall approach…and loose his shoe from upon his foot [raglo]” (Deuteronomy 25:9), and the Sages taught in a mishna (Yevamot 101a): In the case of a yavam who was missing part of his leg, if the yevama performed the ḥalitza on any part of the leg from the knee and below her ḥalitza is valid. This indicates that the term regel in the Torah means the leg from the foot up to the knee.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא מֵעַל רַגְלוֹ אִי הָכִי לְמַעְלָה מֵהָאַרְכּוּבָּה נָמֵי מָעַל וְלֹא מָעַל דְּמֵעַל.

The Gemara answers: The term regel in the Torah actually is referring to the foot, below the ankle, and it is different there, with regard to ḥalitza, as the verse states: From upon his foot [raglo], instead of simply stating: From his foot. This indicates that the area that is upon, i.e., above, the foot is also valid for the performance of ḥalitza. The Gemara asks: If that is so, then if the yevama performed ḥalitza above the knee it should also be valid. The Gemara answers that it is written: From upon, to include only the section directly above the foot, i.e., until the knee, and the area above the knee is considered from upon that area that is from upon the foot.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מעל רגלו – של מעלה מרגלו יכולה לחלוץ:
מעל רגלו – משמע מה שעל רגלו דהיינו שוק עד הארכובה.
ומשיבים: ״רגל״ שבתורה היא אמנם רק עד הקרסול, ואולם שאני התם [שונה שם] לענין חליצה, דאמר קרא [שאמר הכתוב]: ״מעל רגלו״ (ולא ״מרגלו״), ולשון זו מכשירה גם מה שלמעלה מ״רגלו״. ושואלים: אי הכי [אם כך], אם חלצה למעלה מהארכובה (מהברך) נמי [גם כן] תהא חליצתה כשרה! ומשיבים: נאמר ״מעל״, כלומר, מה שמעל כף הרגל, ולא מעל של מעל.
The Gemara answers: The term regel in the Torah actually is referring to the foot, below the ankle, and it is different there, with regard to ḥalitza, as the verse states: From upon his foot [raglo], instead of simply stating: From his foot. This indicates that the area that is upon, i.e., above, the foot is also valid for the performance of ḥalitza. The Gemara asks: If that is so, then if the yevama performed ḥalitza above the knee it should also be valid. The Gemara answers that it is written: From upon, to include only the section directly above the foot, i.e., until the knee, and the area above the knee is considered from upon that area that is from upon the foot.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב פָּפָּא ש״משְׁמַע מִינַּהּ הַאי אִיסְתְּוֵירָא עַד אַרְעָא נָחֵית דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מִיפְסָק פְּסֵיק הֲוָה לֵיהּ אִיסְתְּוֵירָא מֵעַל וְשָׁקָא מֵעַל דְּמֵעַל רַב אָשֵׁי אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא מִיפְסָק פְּסֵיק כֹּל דְּבַהֲדֵי כַּרְעָא כְּכַרְעָא דָּמֵי.:

Rav Pappa said: Conclude from this discussion that the ankle bone [istaveira] descends to the ground and is not separated from the foot. The reason is that if it enters your mind to say it is separated, then the ankle bone is the section of the leg referred to by the phrase: From upon his foot, and the lower leg, i.e., the section of the leg from the ankle up to the knee, is the section of the leg that is called: From upon that which is from upon the foot, and would therefore be invalid for the performance of ḥalitza. Rav Ashi says: Even if you say the ankle is separated from the foot it would still not be referred to as the section that is upon the foot, as anything that is adjacent to the foot is considered like the foot, i.e., it is part of the same section of the leg as the foot.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[איסתוורא – שקורין קאבילא]:
עד ארעא נחית – ואין בו פיסוק עד סוף העקב:
ושוק מעל דמעל – שוק הוא עצם שמגיע עד הארכובה:
ערך אסתוורא
אסתווראאעד ארעא נחית (יבמות קג.) בגמ׳ דשתי פרשיות הא דעבידא כי אסתוורא.(ערכין יט:) אמר רב פפא האי אסתוורא עד ארעא נחית פי׳ אסתוורא הוא עצם היורד מן השוק עד העקב עד ארעא נחית ואין בו פסוק עד סוף העקב פירוש הא דעבידא כי אסתוורא כעין השוק עד פיסת הרגל שחציה זקופה וחציה שכובה. באשורו אחזה רגלי תרגום באסתווריה אחדת רגלי (א״ב: פירוש בלשון יוני עץ זקוף וחד כיתד ובפרט אם בראשו עץ אחר כמו לחי וקורה):
ערך כפר
כפרב(שבת סז.) ושבעה כופרי משבעה ארבי פי׳ שבעה חתיכות זפת מז׳ ספינות. (שבת עד:) האי מאן דארתח כופרא חייב משום מבשל פי׳ שהרתיח אח הזפת. (בבא מציעא כג) ההוא דאשכח כופרא בי מעצרתא. (גיטין סט) תלת ניטופייתא מישחא דכופרי פירוש שלשה טיפין של פסולת זפת והוא העיטרן. (ערכין יט) באתרא דתקלי כופרא פטר נפשיה אפילו בכופרא (א״ב לשון מקרא הוא וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר ובלשון יוני כפורא):
ערך פרק
פרקג(ראש השנה לא.) בראשון מהו אומר לה׳ ארץ ומלואה על שום שקנה שמים וארץ שנא׳ קונה שמים וארץ כי ביום הראשון נבראו והקנה אותם לו שנאמר והארץ נתן לבני אדם והוא שליט בעולם שנא׳ תבל ויושבי בה בשני אומרים בעיר אלהינו הר קדשו על שום שחילק מעשיו כדכתיב ויהי מבדיל בין מים למים כך חילק העולם ובחר בירושלים ונקראת עיר אלקינו בשלישי אומר אלקים נצב בעדת אל על שם שגילה ארץ בחכמתו כדכתיב ותראה היבשה והכינה לעדתו שקבלו משפטיו שנא׳ אם לא בריתי יומם ולילה וגו׳ רביעי חמישי וששי פשוטין הן הללו כולן על שם מעשיו של הקב״ה בשביעי מזמור שיר ליום השבת ליום שעתיד להיות כולו שבת כלומר חרבן אלף שנה שהוא יומו של הקב״ה ואח״כ תהיה תחיית המתים אמר רבי נחמיה מה ראו חכמים לחלק בין הפרקים הללו כלומר ו׳ ימים על שם מעשיו ויום ז׳ ליום שכולו שבת אלא גם יום ז׳ על שם מעשיו הוכנה השירה וכך פירושה מזמור שיר ליום השבת על שם ששבת כדכתיב ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת (חולין קו:) קידוש ידים ורגלים במקדש עד לפרק לחולין עד לפרק לתרומה עד לפרק פירוש פרק מקשרי אצבעותיו זולתי הכף של יד והפה הכף של יד והאצבעות מקנה הזרוע המחובר בכף היד והוא הנקרא הפרק כדתנן בכיצד צולין אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך מקום הפרק של יד שהוא עד מקום מרפק (ערכין יט) רבי יהודה אומר ממלא חבית מים ומכניסה עד מרפקו ושוקל בשר חמור וגידים ועצמות ונותן לתוכה עד שתמלא והוא כלל היד מן האצבעות עד המרפק הוא הנקראת יד (ידים פרק ב) הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק פירוש מקום שתתפרק הזרוע מן היד (חולין קלד) איזהו הזרוע מן הפרק של ארכובה עד כף של יד פירוש ממקום שמפריקין הטבחין הרגל עד הכף הנקראת בלעז אשפ״לא (חולין צג) בהמה בחייה פרוקי מפרקה פירוש זה שאנו רואין הירכות מחוברות והחלב בתוכן אחר שחיטת הבהמה נתחברו הירכות אבל בחייה פתוחות היו והחלב הזה מגולה היה וזהו תרבא דאקליבוסתא (א״ב תרגום על צוארינו נרדפנו על פריקת צוארנא) (חגיגה יג) אבל מוסרים לו ראשי פרקים פירוש פותחין לו ראשי דברים שהגיעו לפרקן ולא הגיעו כבר פירוש בערך טפל:
ערך קדש
קדשד(ירושלמי בפרק הרואה) כי אלהים קדושים הוא קדוש בכל מיני קדושות (בסוף גמ׳ דסוטה) אלא עלמא אמאי מקיים אקידושא דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא פי׳ החובה ק״ש בברכותיה והתפלה מפני שמוסיפין האידנא ואומרין מזמור ארוממך אלהי המלך ובא לציון וקרא זה אל זה ועונין קדושה וגם קורין משנה או תלמיד ואומר קדיש ועונין יהא שמיה רבא על אלו שמוסיפין על החובה בהן מיקיים עלמא האידנא ופי׳ צלמות ולא סדרים ומפני מה הארץ צלמות לפי שאין בה סדרים כגון קידושא דסדרא ויהא שמיה רבא מכלל אי הוו בה הני סדרים ותופע כמו אור אחרי האופל אסמכתא בעלמא (יבמות מו. כתובות נט: נדרים פו: בבא קמא פט:) כדרבא דאמר רבא הקדש החמץ ושיחרור מפקיעין מיד שעבוד פירוש כגון ישראל דשעבוד חמצו של נכרי והגיע שעת הביעור לא אמרינן כיון דמשועבד ליה לנכרי והגיע שעת הביעור דנכרי הוא אלא חייל עליה איסור הקדש מידי דהוה אקדושת הגוף כההיא אתתא דעיילא אצטילא דמלתא וכו׳ ואמרינן רבא לטעמיה כיון דשדייה אמיתנא איתסרא בהנאה דהוה ליה כקדושת הגוף וכן אמר רב אשי קונמות קדושת הגוף הוא וכדרבא אבל הקדש מידי דלאו קדושת הגוף אלא קדושת דמים לא מפקע מידי שעבוד דהא מקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה דקא משוינן ליה הקדש טעות ושקלה כתובתה ולא מפקע הקדש לשעבוד דכתובתה. שחרור (יבמות מה) א״ר חמא הלוקח עבד מן הנכרי וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו בן חורין וכו׳ קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא (מכות יט. מגילה י. חגיגה ג: ערכין לב: זבחים קיב) קדושה ראשונה שקדשה יהושע קדשה לשעתה כשהיו שם ישראל על שנחרב בימי נבוכדנצר ולא קדשה לעתיד לבא לאחר שנחרב (כתובות כד:) כמה הייתם אוכלין בגולה בקדשי הגבול. עשר בגבולין כבר פי׳ בערך עשר (ערכין יט) ביד עד האציל ורמינהי קדוש ידים ורגלים במקדש עד הפרק וכו׳. (קידושין ג) מעיקרא תני לישנא דאורייתא והיא האשה נקנית ולבסוף תני לישנא דרבנן האיש מקדש דאסר לה אכולי עלמא כהקדש ובזו ההלכה נותן הבעל קדושין ואומר הרי את מקודשת לי נתנה היא ואמרה היא הריני מקודשת לך אינה מקודשת נתן הוא ואמרה היא חוששין מדרבנן (ובגמ׳) בביאה כי יקח איש אשה ובעלה קדושין המסורין לביאה הוי קדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קידושין עוד (קידושין נב) עוד (קידושין יג.) קדשה בגזל ובחמס ובגנבה או שחטף סלע מידה וקידשה מקודשת עוד (קידושין סה) המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושין ואפי׳ שניהם מודין:
א. [שליסל ביין. שפיציג שטיק האלץ.]
ב. [פעך.]
ג. [צייט אבשניט. גליד.]
ד. [הייליגען. טרויען.]
ש״מ – מדלא חשיב שוק עד הארכובה מעל דמעל.
האי איסתוירא – קביל״א עד ארעא נחית שאין בה אלא פרק עליון המחברה עם השוק אבל למטה אין בה פרק אלא מעצם כף הרגל הוא דאי ס״ד למטה נמי פסיק הוה ליה איסתוירא כו׳.
אמר רב פפא, שמע מינה [למד מכאן]: האי איסתוירא [עצם הקרסול] עד ארעא נחית [עד הארץ הוא יורד], ואינו מופסק לעצמו מכף הרגל, דאי סלקא דעתך מיפסק פסיק [שאם עולה על דעתך שהוא מופסק] מכף הרגל, הוה ליה איסתוירא [נמצא הקרסול] מעל הרגל, ושקא [והשוק], החלק שמעל הקרסול, היא מעל של מעל, ולא היו מכשירים חליצה משם. רב אשי אמר: אפילו תימא מיפסק פסיק [אפילו תאמר שהקרסול נפרד] מכף הרגל לא היו קוראים לו ״מעל הרגל״, מפני שכל דבהדי כרעא ככרעא דמי [כל שסמוך לכף הרגל ככף רגל הוא נחשב].
Rav Pappa said: Conclude from this discussion that the ankle bone [istaveira] descends to the ground and is not separated from the foot. The reason is that if it enters your mind to say it is separated, then the ankle bone is the section of the leg referred to by the phrase: From upon his foot, and the lower leg, i.e., the section of the leg from the ankle up to the knee, is the section of the leg that is called: From upon that which is from upon the foot, and would therefore be invalid for the performance of ḥalitza. Rav Ashi says: Even if you say the ankle is separated from the foot it would still not be referred to as the section that is upon the foot, as anything that is adjacent to the foot is considered like the foot, i.e., it is part of the same section of the leg as the foot.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַתְנִי׳: זדָּמֵי יְדֵי עָלַי שָׁמִין אוֹתוֹ כַּמָּה הוּא שָׁוָה בַּיָּד וּבְלֹא יָד זֶה חוֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּעֲרָכִין.:

MISHNA: If one vows: It is incumbent upon me to donate the assessment of my forearm, the court appraises him to determine how much he is worth with a forearm and how much he is worth without a forearm, and he pays the difference. This is a halakha that is more stringent with regard to vows of assessment than with regard to valuations, as one who says: It is incumbent upon me to donate the valuation of my forearm, is exempt from paying.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[זה חומר בנדרים מבערכין – שבערכין אם אמר ערך ידי עלי לא אמר כלום:
יתנו יורשין – שהערך הוא קצוב בתורה]:
מתני׳ זה חומר בנדרים מבערכין – דאילו אמר בערכין ערך ידי עלי ערך רגלי עלי לא אמר כלום אלא א״כ אמר בדבר שהנשמה תלויה בה.
מתני׳ זה חומר. עי׳ זבחים דף צד ע״ב תוס׳ ד״ה אלא:
ב משנה האומר: ״דמי ידי עלי״שמין (אומדים) אותו כמה הוא שוה ביד ובלא יד, ויתן את ההפרש. זה חומר בנדרים מבערכין, שאילו אמר: ״ערך ידי עלי״ — פטור.
MISHNA: If one vows: It is incumbent upon me to donate the assessment of my forearm, the court appraises him to determine how much he is worth with a forearm and how much he is worth without a forearm, and he pays the difference. This is a halakha that is more stringent with regard to vows of assessment than with regard to valuations, as one who says: It is incumbent upon me to donate the valuation of my forearm, is exempt from paying.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גְּמָ׳: הֵיכִי שָׁיְימִינַן לֵיהּ אָמַר רָבָא אוֹמְדִין אוֹתוֹ אוֹמֶד שֶׁל נִזָּקִין.

GEMARA: How do we assess him? Rava said: The court assesses him by means of the same process of assessment used with regard to the halakhot of damages. If one’s hand was severed, the court considers the injured party as though he is a slave being sold in the slave market and appraises how much he was worth before the injury and how much he is worth after the injury. The difference between these two sums is the amount that the guilty party must pay for damages.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אומד של נזיקין – [שאומדים כמה רוצה אדם ליתן יותר בעבד שיש לו יד יותר מעבד שאין לו אלא יד אחת כמו שאומדים בנזיקין]. כדתנן נזק כיצד קיטע את ידו רואים אותו כאילו הוא [עבד] נמכר כמה היה יפה וכמה הוא יפה:
גמ׳ אומד של נזקין – כמו שאומדין אדם שקיטע לו חבירו ידו שמין אותו כעבד הנמכר בשוק כמה היה יפה קודם לכן וכמה הוא יפה עכשיו.
ג גמרא ושואלים: היכי שיימינן ליה [כיצד אומדים אותו]? אמר רבא: אומדין אותו אומד של תשלומי נזקין, כפי ששמים אדם שנקטעה ידו, כמה היה שווה מתחילה כעבד, וכמה עכשיו, והמזיק משלם את ההפרש.
GEMARA: How do we assess him? Rava said: The court assesses him by means of the same process of assessment used with regard to the halakhot of damages. If one’s hand was severed, the court considers the injured party as though he is a slave being sold in the slave market and appraises how much he was worth before the injury and how much he is worth after the injury. The difference between these two sums is the amount that the guilty party must pay for damages.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי מִי דָּמֵי הָתָם גַּבְרָא זִילָא הוּא הָכָא גַּבְרָא שְׁבִיחַ הוּא.

Abaye said to Rava: Are these two assessments comparable? There, with regard to damages, the person has depreciated in value because his hand was severed, and therefore the decline in the assessment is greater for someone with a severed hand than for someone who merely lacks the utility of his hand. Here, with regard to one who vowed to donate the assessment of his forearm, the person himself has good value, as his hand is intact, and if the assessment used with regard to damages is applied to him he would be obligated to pay more than that which he vowed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
התם – בנזיקין:
גברא זילא – שקטועה ידו הילכך שיימינן ליה [בגברא] זילא ששמין אותו בעבד קטוע שכיון שקטוע הוא מזולזל הוא ופוחתין דמיו:
הכא – באומר דמי ידי [עלי]:
גברא שביחא הוא – אדם שלם הוא שאם ישומו אותו [עכשיו] כמה הוא שוה שלם וכמה הוא שוה קטוע יעלו דמיו הרבה עכשיו כשעדיין הוא שלם אבל אם ישומו אותו כאדם קיטוע שהוא מזולזל כמה הוא שוה עכשיו וכמה הוא שוה קודם לכן יפחתו דמיו של זה יותר ממה שאם ישומו אותו בעצמו שהוא שלם ונמצא הקדש מפסיד:
התם גברא זילא הוא – שכבר נקטעה ידו ואפי׳ תחילת דמיו שאומדין עתה כמה היה יפה קודם לכן אין נישומין אלא בזול שהרי רואין אותו מזולזל.
הכא גברא שביחא הוא – ששתי ידיו שלימות וצריך לשום כמה הוא יפה עכשיו שיקדיש דמיו וכמה הוא יפה אם יחתכו ידיו.
התם גברא זילא הוא – פירש״י שכבר נקטעה ידו ואפי׳ תחילת דמיו שאומדין [עתה כמה היה יפה] קודם לכן אין שמין אלא בזול שהרי רואין אותו מזולזל וקשה לר״י על פירוש זה מאי שנא מנודר הא רחמנא אמר בנודר (שמות כא) ונתן פדיון נפשו שיש לו ליתן כל דמיו ה״נ גבי נזיקין שאמר הכתוב לשום כל דמיו משלם ועוד קשה מאי היא דאמר לקמן ואידך פסיקא היינו הך פי׳ ששמין יד העבד כמי שאין לו אלא יד אחת והאחרת נפסקת היינו הך דאומד של נזיקין אדרבה לאו היינו של נזיקין דהא נזיקין שיימינן פחות מכדי שויו של חיים שהרי כשנקטעה ידו הוא נמאס אבל הכא גבי עבד אע״ג דידו אחת נפסקה מ״מ אמלאכת ידו אחת אנו שמין משלם וגברא שביח הוא ונראה לר״י דהכי פי׳ אמר לו אביי מי דמי התם גברא זילא הוא גבי נזקין שהרי כשנקטעה ידו הוא נמאס יותר משהיה לו יד ונקשר ולפיכך יש לו לשום לפי הזלזול אבל הכא גבי נודר גברא שביח הוא שהרי שתי ידיו שלימות הילכך שמין אותו פחות משוייו ושמין אותו כמו שהיתה ידו מוכתב למלכות (אחר).
אמר ליה [לו] אביי: מי דמי [האם דומים הדברים]? התם [שם, בנזיקין] כיון שנקטעה ידו גברא זילא [אדם מזולזל] הוא, והשומה של הנזק גדולה יותר מאשר חוסר האפשרות לעבוד ביד זו. הכא גברא שביח [כאן, שאמר ״דמי ידי עלי״, אדם משובח] הוא, ואם נאמוד אותו אומד של נזיקין נמצא חייב להקדש יותר ממה שנדר!
Abaye said to Rava: Are these two assessments comparable? There, with regard to damages, the person has depreciated in value because his hand was severed, and therefore the decline in the assessment is greater for someone with a severed hand than for someone who merely lacks the utility of his hand. Here, with regard to one who vowed to donate the assessment of his forearm, the person himself has good value, as his hand is intact, and if the assessment used with regard to damages is applied to him he would be obligated to pay more than that which he vowed.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר אַבָּיֵי אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן בְּעֶבֶד הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיָדוֹ אַחַת לָעוֹשֶׂה בִּשְׁתֵּי יָדָיו יָדוֹ אַחַת מַאי נִיהוּ וְאִידַּךְ פְּסִיקָא הַיְינוּ הָךְ אֶלָּא יָדוֹ מוּכְתֶּבֶת לְרַבּוֹ רִאשׁוֹן.

Rather, Abaye said: One assesses how much less a person is willing to pay for a slave who works with one hand than for a slave who works with two hands. The Gemara asks: What is the case of a slave who works with one hand? Isn’t this a situation where the other hand is severed? If so, then this assessment is identical to that which Rava proposed. Rather, one assesses how much more a person is willing to pay for a slave who belongs exclusively to him than for a case where it is written in his bill of sale that his first owner reserves ownership of one hand of the slave.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אמר אביי אומדין – אותו כאיש שלם כמה אדם רוצה כו׳:
עושה מלאכה בידו אחת מאי ניהו אילימא דאידך [ידו] פסוקה. קטועה היינו הך דאמרי ברישא אומד של נזיקין:
[אלא אידך] ידו מוכתבת לרבו ראשון – שמשמכרו רבו ראשון שייר לעצמו ידו אחת שיעשה מלאכת רבו בה ועבד שלם הוא:
ידו אחת מאי ניהו ואידך פסיקא – כלומר למה הוא עושה מלאכה בידו אחת שהאחרת קטועה היינו אומד של נזקין.
ידו מוכתבת לרבו ראשון – שלא יעשה בה מלאכה לרבו שני דהשתא שיימינן כגברא שביחא.
אלא אמר אביי: אומדין כמה אדם רוצה ליתן בעבד העושה מלאכה רק בידו אחת לבין עבד העושה בשתי ידיו. ושואלים: בידו אחת מאי ניהו [מה היא] מציאות זו, ואידך פסיקא [והאחרת חתוכה]? היינו הך [הרי זה אותו דבר] כמו שאמר רבא! אלא אומדים כמה אדם רוצה ליתן בעבד שידו מוכתבת לרבו ראשון, כלומר, שנכתב בשטר מכירתו שביד זו יעשה מלאכה רק לרבו הקודם.
Rather, Abaye said: One assesses how much less a person is willing to pay for a slave who works with one hand than for a slave who works with two hands. The Gemara asks: What is the case of a slave who works with one hand? Isn’t this a situation where the other hand is severed? If so, then this assessment is identical to that which Rava proposed. Rather, one assesses how much more a person is willing to pay for a slave who belongs exclusively to him than for a case where it is written in his bill of sale that his first owner reserves ownership of one hand of the slave.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) בָּעֵי רָבָא אֲמָדוּהוּ אוֹמֶד שֶׁל נִזָּקִין וְאָמַר דְּמֵי עָלַי מַהוּ מִי אָמַר הָא אֲמָדוּהוּ חֲדָא זִימְנָא אוֹ דִילְמָא שָׁאנֵי אוּמְדָּנָא דְּבֵי עַשְׂרָה מֵאוּמְדָּנָא דְּבֵי תְלָתָא.

§ The mishna in Sanhedrin 2a states that the valuation of a person for the purpose of a vow must be performed by nine judges and one priest. By contrast, the valuation of someone for the purpose of damages is performed by three judges. With this in mind Rava raises a dilemma: If one was damaged by another and the court assesses him by the assessment of damages, i.e., with three judges, and then he says: My assessment is incumbent upon me, what is the halakha? Does one say that as his assessment was already assessed one time for damages, this is the amount he must donate? Or perhaps an assessment performed by ten is different from an assessment performed by three, and therefore it is necessary to repeat the assessment with ten judges.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[אמדוהו אומד של נזיקין – כגון שהוזק ושמוהו:
ואמר דמי עלי מהו – מי צריך לאומדו עוד או אינו צריך:
שאני אומדנא דבי עשרה – דבערכין צריך עשרה בני אדם לאומדו דעשרה כהנים כתובים בפרשה ואומד של נזקין בג׳ בתי דינין סגיא:
אמדוהו אומד של נזקין – שחבל בו חבירו ואמדוהו כמה היה יפה וכמה הוא יפה.
ואמר דמי עלי – ולא אמר ערכי עלי מיבעי תו למישיימיה או לא.
אומדנא דבי עשרה – שהאומר דמי עלי נישום בעשרה כדתנן פ״ק דסנהדרין (דף ב.) הקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהן ואומד של נזקין בשלשה כדתנן גזילות וחבלות בשלשה.
או דילמא שאני אומד דבי עשרה – כדתניא בפ״ק דסנהדרין (דף טו. ושם) הקרקעות כו׳ וכהן ואדם כיוצא בהן משום דעשרה כהנים כתיבי בפרשה כדפירש״י והקשה רבינו אלחנן אמאי אין צריך יותר מעשרה והא בית דין שקול הוא וכל מלתא דתלויה בסברא צריך הכרע והכי נמי קרי ליה בית דין ואין ב״ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד ויהא י״א שבכל בתי דינין של ממון ודיני נפשות אמר אין ב״ד שקול מוסיפין עליהן עוד אחד בפ״ק דסנהדרין (דף ב:) [וע״ע תוס׳ מגילה כ״ג: ד״ה עשרה].
ד ודנים בשאלות עקרוניות הנוגעות לאומדן של מי שנדר דמיו להקדש, ושנינו במשנה (סנהדרין ב,א) כי אומדן זה נעשה על פי עשרה אנשים ואחד מהם כהן. וכך בעי [שאל] רבא: אמדוהו אומד של נזקין, כגון שחבל בו חבירו ואמדוהו כמה הוא שווה כעת, ואמר: ״דמי עלי״, מהו דינו? מי אמר: הא אמדוהו חדא זימנא [האם נאמר: הרי כבר אמדנו אותו פעם אחת], ויתן סכום זה, או דילמא שאני אומדנא דבי עשרה מאומדנא דבי תלתא [שמא שונה אומדן של עשרה שנעשה להקדשות, מאומדן של שלושה, שנעשה לצורך נזקים]?
§ The mishna in Sanhedrin 2a states that the valuation of a person for the purpose of a vow must be performed by nine judges and one priest. By contrast, the valuation of someone for the purpose of damages is performed by three judges. With this in mind Rava raises a dilemma: If one was damaged by another and the court assesses him by the assessment of damages, i.e., with three judges, and then he says: My assessment is incumbent upon me, what is the halakha? Does one say that as his assessment was already assessed one time for damages, this is the amount he must donate? Or perhaps an assessment performed by ten is different from an assessment performed by three, and therefore it is necessary to repeat the assessment with ten judges.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אִם תִּמְצָא לוֹמַר שָׁאנֵי אוּמְדָּנָא דְּבֵי עֲשָׂרָה מֵאוּמְדָּנָא דְּבֵי תְּלָתָא אָמַר דְּמֵי עָלַי וַאֲמָדוּהוּ וְחָזַר וְאָמַר דְּמֵי עָלַי מַהוּ הָכָא וַדַּאי אֲמָדוּהוּ בֵּי עֲשָׂרָה אוֹ דִילְמָא שָׁבַח בֵּינֵי וּבֵינֵי.

If you say an assessment performed by ten is different from an assessment performed by three, then in a case where one says: My assessment is incumbent upon me, and the court assessed him, and then he again says: My assessment is incumbent upon me, what is the halakha? Does one say that here he was certainly assessed by ten and there is no need for another assessment, or perhaps there is a concern that in the interim there might have been an enhancement in his assessment?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או דילמא] שבח ביני ביני – [שוב] משנאמד בראשונה וצריך לשומו עוד:
אם תמצא לומר: שאני אומדנא דבי עשרה מאומדנא דבי תלתא [שונה אומדן של עשרה מאומדן של שלושה], וצריך לחזור ולאמוד אותו בעשרה, אם אמר: ״דמי עלי״ ואמדוהו, וחזר ואמר בשנית: ״דמי עלי״, מהו? האם נאמר כי הכא [כאן] ודאי כבר אמדוהו בי עשרה [עשרה אנשים], ואינו צריך אומדן נוסף. או יש לחשוש דילמא שבח ביני וביני [שמא השביח ועלה ערכו בינתיים]?
If you say an assessment performed by ten is different from an assessment performed by three, then in a case where one says: My assessment is incumbent upon me, and the court assessed him, and then he again says: My assessment is incumbent upon me, what is the halakha? Does one say that here he was certainly assessed by ten and there is no need for another assessment, or perhaps there is a concern that in the interim there might have been an enhancement in his assessment?
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר דְּמֵי עָלַי וְלֹא אֲמָדוּהוּ וְחָזַר וְאָמַר דְּמֵי עָלַי מַהוּ הָכָא וַדַּאי

Furthermore, if you say in that case there is a concern that in the interim his assessment might have increased and it is therefore necessary to assess him a second time, then with regard to one who says: My assessment is incumbent upon me, and the court did not yet assess him, and then before the court assesses him he again says: My assessment is incumbent upon me, what is the halakha? Do we say that here certainly
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם תאמר שצריך לחזור ולאמוד אותו, אמר: ״דמי עלי״ ולא אמדוהו, וחזר ואמר: ״דמי עלי״, מהו דינו? הכא [כאן], האם נאמר כי ודאי
Furthermore, if you say in that case there is a concern that in the interim his assessment might have increased and it is therefore necessary to assess him a second time, then with regard to one who says: My assessment is incumbent upon me, and the court did not yet assess him, and then before the court assesses him he again says: My assessment is incumbent upon me, what is the halakha? Do we say that here certainly
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144