×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁלֹּא מָצִינוּ שׁוּעָל שֶׁמֵּת בַּעֲפַר פִּיר.
And it cannot be argued that if the woman refrains from bathing or adorning herself, it will negatively impact on her relationship with her husband, as we do not find a fox dying in the earth of the lair to which it is accustomed. Similarly, a husband who is accustomed to his wife will not come to avoid engaging in sexual intercourse with her merely because she has not bathed.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך שעל
שעלא(כתובות עא: נדרים פא:) שלא מצינו שועל שמת באפר עפר דמית מאי פי׳ כך ראינו דבר זה משל הוא אשה שנדרה שלא תגלח שיער שבאותו מקום אינו מעכב לה בעלה מפני שדבר זה אין מעכב בתשמיש המטה וחשו חכמים לאומרה בפרט מפני הגנאי ומפרי הפרוצות (א״ב בנוסחאות כתוב שמת בעפר פיר):
ערך גדר
גדרב(ברכות יז.) כשם שאינו מתגדר במלאכתו כך אני איני מתגדר במלאכתי פי׳ ענין מתגדל ואין שררה במלאכתו אף אני איני מתגדל במלאכתי ויש מפ׳ מה הוא אינו מתגדר בשלי שאינו עוסק בתורה כלום אף אני איני מתגדר בשלו שאיני רוצה לבטל מדברי תורה (יומא עח.) דבר זה הניחו להן לבית ר׳ להתגדר בו. מאי כיון דלהתגדר בו צריך ליטול רשות (נדרים פא) מפני מה תלמידי חכמים אין מצויין לצאת מבניהן תלמידי חכמים שלא יאמרו תורה ירושה היא להם רבי שישא בריה דרב אידי אמר כדי שלא יתגדרו על הציבור מר זוטרא אמר מפני שהן מתגדרין על הצבור רב אשי אמר משום דקרו לאנשי חמרי. (חולין י) אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו. ירושלמי בדמאי בפרק שני היו הכל מליזין עליו אמר להם בואו ונדיין כתיב וכתת נחש נחשת וכי לא עמד צדיק ממשה עד חזקיה להעבירו אלא העטרה הניח לו הקב״ה להתגדר בה:
א. [פוקס.]
ב. [גראסדענקען. זיך ערהעבען.]
שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר – בעפר חפירתו דהואיל שהוא רגיל בה ומתגדל באותה עפר כך לא מצינו אדם שניזוק במקום שרגיל לדוש בתוכו שאין השער מזיקו.
בעפר פיר – נוטריקון עפר פיר כגון פירא דכוורי (כתובות דף עט.) והכי קאמר לא יפר שבכך לא תתגנה עליו.
האשה שנדרה קונם שאני עושה לפיו של אבא או לפיו של אביך או אחיך הואיל ואינה משועבדת לו בכך נדרה קיים ואינו יכול להפר שהרי אין כאן עינוי נפש וכן אין כאן דברים שבינו לבינה וכן אם נדרה שלא ליתן תבן לפני בהמתו העומדת לרכיבה או לפני בקרו אינו יכול להפר שהרי אין כאן עינוי וכן אין כאן דברים שבינו לבינה ונדרה קיים שהרי אינה משועבדת לו בכך כל שהכניסה שפחה אחת לדעתנו כמו שכתבנו בפרק אע״פ ולדעת האומרים שם שלא נפטרה בכך אלא בישיבת קתדרא אתה מפרשה בשהכניסה ארבע:
לא מצינו שועל שמת בעפר פיר שלו. עפר הגומא שהוא גדל בו אינו מזיק לו כיון שהורגל. פיר כמו (כתובות עט.) פירא דכוורי וכן זה האיש נמי אם אין אשתו רוחצת ומתקשטת ומעברת שער של אותו מקום כיון שהורגל בו אינו מזיק לו:
שמת בעפר פיר – בעפר חפירתו שהוא דר בו תמיד שמתוך שהוא רגיל שם אינו נתקל בעפר של אותה גומא כך זה מתוך שהוא רגיל אינו חושש שמא תקשר לו נימא אם לא תרחץ.
גמרא שלא מצינו כו׳ בכתובות פרק המדיר איתא איפכא:
רש״י כו׳ אין הד״א מלאכות הס״ד:
שלא מצינו (מצאנו) שועל שמת בעפר פיר (חפירה) שהוא חי בה — כך אין הדבר מפריע לבעל לתשמיש אף על פי שאין אשתו מקושטת.
And it cannot be argued that if the woman refrains from bathing or adorning herself, it will negatively impact on her relationship with her husband, as we do not find a fox dying in the earth of the lair to which it is accustomed. Similarly, a husband who is accustomed to his wife will not come to avoid engaging in sexual intercourse with her merely because she has not bathed.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ מֵפֵר בֵּין בֵּינוֹ לְבֵינָהּ בֵּין בֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים שֶׁאֵין בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ מֵפֵר בֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים אֵינוֹ מֵפֵר כֵּיצַד אאָמְרָה קוּנָּם פֵּירוֹת עָלַי ה״זהֲרֵי זֶה יָפֵר קוּנָּם שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה לְפִי אַבָּא לְפִי אָחִיךָ לְפִי אָבִיךָ לְפִי אָחִי וְשֶׁלֹּא אֶתֵּן תֶּבֶן לִפְנֵי בְּהֶמְתְּךָ וּמַיִם לִפְנֵי בְּקָרֶךָ באֵין יָכוֹל לְהָפֵר.

The Gemara comments that it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Adda bar Ahava: Vows taken by a woman concerning matters that involve affliction the husband can nullify, whether they relate to matters between him and her or to matters between her and others. As for vows concerning matters that do not involve affliction, if they relate to matters between him and her, he can nullify them, but if they relate to matters between her and others, he cannot nullify them. How so? If she said: Produce is konam for me, he can nullify the vow, as it falls into the category of vows of affliction. If, however, she said: I will not prepare anything for my father, as that is konam for me or: For your brother, or: For your father, or: For my brother, or: I will not place straw before your animal, or: I will not place water before your cattle, he cannot nullify such vows, as they do not touch upon the relationship between husband and wife, nor do they cause her affliction.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יראב״ןתוספותהלכות נדרים לרמב״ןרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דברים שיש בהן עינוי נפש מפר בין בינו לבינה כו׳ – כלומר כשהוא מפר לה הוו מופרים לעולם בין כל זמן שהיא תחתיו ובין בינה לבין אחרים אפי׳ לאחר שתתגרש ותנשא לאחר.
שאין בהן עינוי נפש בינה לבין אחרים אינו מפר – כדמפרש בריש פירקין דלאחר שגרשה תלין עליה.
כיצד – איזהו נדרי עינוי נפש שיהיו מופרין לעולם אמרה קונם וכו׳.
שאיני עושה לפי אבא – אינו לא נדרי עינוי נפש ולא דברים שבינו לבינה לכך אינו מפר לה.
קונם שאני עושה לפי אבא לפי אביך לפי אחי לפי אחיך ושלא אתן תבן לפני בהמתך אינו יכול להפר.
שלא אתן תבן לפני בהמתך ולפני בקרך אינו יכול להפר – דלא הוי דברים שבינו לבינה דלא משעבדא ליה ותימה דבפרק אע״פ אבל כופה ליתן תבן לפני בקרו ותירץ ריצב״א דהתם מיירי שלא הכניסה לו שפחות והכא מיירי דהכניסה לו חמש שפחות דקאמר התם דיושבת בקתדר׳ דיקא נמי דקתני שלא אמזוג כוסך דלהכי כופה אותה אפילו אם הכניסה לו מאה שפחות ולא תנא שלא אניק דהא לא משתעבדא ליה כיון דהכניסה לו מאה שפחות.
תניא דברים שיש בהן עינוי נפש מיפר בין בינו לבינה בין בינה לבין אחרים דברים שאין בהן עינוי נפש בינו לבינה מיפר בינה לבין אחרים אינו מיפר כיצד אמרה קונם פירות העולם עלי ה״ז יפר קונם שאיני עושה לפי אבא ולפי אביך לפי אחי ולפי אחיך ושלא אתן תבן לפני בהמתך ומים לפני בקרך אינו יכול להפר שלא אכחול ושלא אפקס ושלא אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה שלא אציע מטתך ושלא אמזוג לך את הכוס ושלא ארחץ פניך ידיך ורגליך אינו צריך להפר רבן גמליאל אומר יפר משום לא יחל דברו דבר אחר לא יחל דברו מכאן לחכם שאין מתיר נדרי עצמו הא דקתני הכא שלא אכחול ושלא אפקס דברים שבינו לבינה הויין ולא עינוי נפש רבי יוסי היא אבל לרבנן עינוי נפש הוו ויפר לעולם. גרסינן בפ״ק רבינא ה״ל נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי א״ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו א״ל אי מיכנפין אין אי לא לא. שמע מינה תלת ש״מ בעל נעשה שליח לחרטת אשתו וש״מ לא יאה למישרא נדרא באתרא דרביה פירוש מדלא א״ל לתלמידיה למישרא לה ואתא לקמיה דרב אשי וש״מ כי מיכנפין שפיר דמי ואי לא ליכנפי לא. תנן בנגעים כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ר״מ אומר אף לא נגעי קרוביו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים ואשכחן במכילתין פרק נערה המאורסה בגמרא דמערבא דגרסינן הכי נדרה ושמע בעלה והיפר לה פשיטא שאינו מופר לה לענין הבעל. מהו שיפר לה לענין הזקן מה אנן קיימין אם בנדרים שבינו לבינה נדרי עצמו הן אלא כינן קיימין בנדרים שבינה לבין אחרים ולאו מתניתא היא אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים ולאו ר׳ יהודה היא תנינן בשם ר׳ יהודה ר׳ חייא תנא בשם חכמים שמעינן מיהא דהלכתא כרבי יהודה שאין הבעל מתיר נדרי אשתו ואין חכם מתיר נדרי עצמו ירושלמי קונם הנייתי על בני העיר אינו נשאל לזקן שיש שם הניית בני עירי עלי נשאל לזקן שיש שם.
שלא אתן תבן לפני בהמתך שלא אתן תבן לפני בקרך אין יכול להפר – איכא למידק דבפרק אף על פי מחלק בין בהמתו לבקרו, ותניא התם שלא אתן תבן לפני בהמתך אינו כופה, שלא אתן תבן לפני בקרך כופה, ותירץ רבינו יצחק ב״ר אברהם ז״ל דהכא בשהכניסה לו חמש שפחות דיושבת בקתדרא, ואפילו הכי מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה כדאיתא התם, והתם בשלא הכניסה, ושם כתבתי יותר מזה סייעתא דשמיא.
שלא אתן תבן לפני בקרך ולפני בהמתך כו׳. והא דאמרי׳ בפרק אף על פי (שם סא:) שאינו כופה ליתן תבן לפני בהמתו אבל כופה ליתן לפני בקרו הכא מיירי כשהכניסה לו ד׳ שפחות דיושבת בקתדרא וכן מוכיח סיפא דקתני שלא אציע לך המטה כו׳ אין צריך להפר ולא קתני שלא אניק את בנך משום דאיירי כשהכניסה לו ד׳ שפחות דאינה מחוייבת להניק אבל אלו מלאכות היא חייבת כדקתני התם אע״פ שאמרו יושבת בקתדרא אבל מצעת לו המטה ומוזגת לו את הכוס ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו:
תניא כוותיה דרב אדא בר אהבה וכו׳ – מפר בין בינו לבינה כגון דאמרה קונם פירות בעלה עליה ובין בינה לבין אחרים שאסרה פירות אחרים עליה.
קונם שאני עושה לפי אבא וכו׳ – מפרש ואזיל דברים שאין בהם עינוי נפש ובינה לבין אחרים. ומפרש לה מקמי בינו לבינה משום דבבינו לבינה איכא פלוגתא דזימנין מפר וזמנין אין צריך להפר.
שלא אתן תבן לפני בהמתך ולפני בקרך אין יכול להפר – משום דלא משעבדא ליה ואע״ג דבפרק אע״פ אסיקנא דכופה ליתן תבן לפני בהמתו התם מיירי בשלא הכניסה לו ארבע שפחות דקיימא לן התם דיושבת בקתדרא ואינה חייבת לו בדברים הללו אפ״ה נדרה שלא אציע לך מטתך וכו׳ אין צריך להפר משום דקיימא לן התם אפילו הכניסה לו כמה שפחות מחוייבת בהכי לפי שהדברים הללו מביאין לידי קירוב הדעת.
לפי אבא לפי אביך וכו׳. אלו לא הוו אפילו דברים שבינו לבינה ואף על פי שאם היא נותנת לאביו של בעלה או לאחיו או נותנת תבן לפני בהמתו מגיע לו הנאה שאם היא לא תעשה מוטל עליו לעשותו אפילו הכי לא חשבינן דברים שבינו לבינה אלא דברים המרגילים חיבת התשמיש כגון כחל ופקוס וכל שכן התשמיש עצמו או שאר שמוש העושה אשה לבעלה ממש ובלבד שלא יהיו מן השמושים המחוייבים על האשה לעשות לבעלה כי באלו אין הקונם חל ואין צריך הפרה מאחר שמחוייבת היא לאו כל כמינה לאפקועי החיוב המוטל עליה. הרי״ץ ז״ל.
קונם שאני עושה לפי אבא וכו׳. לא יפר לא משום ענוי נפש ולא משום דברים שבינו לבינה (דמקש׳) דמה קשה לו אם אינה מהנה אחרים ממעשה ידיה. מיהו אם נדרה שלא תהנה שכיניה משאילת כליה יפר משום דברים שבינו לבינה כדתניא בכתובות בהמדיר וכן היא שנדרה שלא תשאל ולא תשאיל וכו׳ תצא שלא בכתובה מפני שמשיאתו שם רע בשכנותיו שנדרה דתניא התם שנדרה קודם שבאת אליו והוא לא ידע (בשה) בזה כשקדשה ולהכי אינו יכול להפר שאין הבעל מפר בקודמין דאי נדרה תחתיו יפר ובנדר כי האי ליכא למימר דתצא שלא בכתובה מטעם שאין אדם דר עם נחש בכפיפה כדאמרינן התם גבן נודרת ואינה מקיימת שיש להקפיד בביטול לא יחל ובעונש ומהשאת שם רע. תבן לפני בהמתך ולפני בקרך גרסינן. ולא הוי דברים שבינו לבינה שהרבה ימצא נותנים שאין דרך אשה בזה. ויש לישאל דתניא בכתובות בהמדיר אינו כופה ליתן תבן לפני בהמתו פירוש סוסו מפני שמזוין ביצרו אבל כופה ליתן תבן לפני בקרו ואם כן לפני בקרו דברים שבינו לבינה הוי. ועיינתי בתוספת דכתובות ולא גרסינן אבל כופה לתת לפני בקרו אלא הכי גרסינן ואינו כופה להטיל לפני בהמתו פירוש להטיל מזונות ודלא חלק בין בהמתו לבקרו.
בד״ה ד״א כו׳ דנהי דלא כצ״ל:
בא״ד אחרינא מדריש כצ״ל הכי הס״ד דמפר הס״ד:
בד״ה משום כו׳ ליה לגבייהו כצ״ל מפר הס״ד עליה הס״ד לאחרים הס״ד דלעיל הס״ד הוא כולהו הוא דבור אחד:
ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב אדא בר אהבה: דברים שיש בהן עינוי נפש — מפר, בין כשהנדרים הם בדברים בינו לבינה, בין כשהם בינה לבין אחרים. נדרים שאין בהן עינוי נפש; בינו לבינה — מפר, בינה לבין אחרים — אינו מפר. כיצד? אמרה ״קונם פירות עלי״ — הרי זה יפר, שהוא בכלל נדרי עינוי נפש. ״קונם שאיני עושה לפי אבא, לפי אחיך, לפי אביך, לפי אחי, ושלא אתן תבן לפני בהמתך ומים לפני בקרך״ — אין יכול להפר, שאין נדרים אלה נוגעים ביחסים ביניהם, וגם אינם עינוי נפש.
The Gemara comments that it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rav Adda bar Ahava: Vows taken by a woman concerning matters that involve affliction the husband can nullify, whether they relate to matters between him and her or to matters between her and others. As for vows concerning matters that do not involve affliction, if they relate to matters between him and her, he can nullify them, but if they relate to matters between her and others, he cannot nullify them. How so? If she said: Produce is konam for me, he can nullify the vow, as it falls into the category of vows of affliction. If, however, she said: I will not prepare anything for my father, as that is konam for me or: For your brother, or: For your father, or: For my brother, or: I will not place straw before your animal, or: I will not place water before your cattle, he cannot nullify such vows, as they do not touch upon the relationship between husband and wife, nor do they cause her affliction.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יראב״ןתוספותהלכות נדרים לרמב״ןרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שֶׁלֹּא אֶכְחוֹל שֶׁלֹּא אֶפְקוֹס וְשֶׁלֹּא אֲשַׁמֵּשׁ מִטָּתִי גיָפֵר מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ.

A wife said: I will not paint my eyes, as that is konam for me; I will not rouge [efkos] my cheeks, as that is konam for me; or: I will not engage in sexual intercourse, as that is konam for me. If she made any of these statements, her husband can nullify them, as they are matters that adversely affect the relationship between him and her.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יראב״ןבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא אכחול ושלא אפקוס – דברים שבינו לבינה.
שלא אשמש מטתך – כדמפרש לקמן.
שלא אכחול ולא אפקוס ושלא אשמש מיטתך יפר משום דבר שבינו לבינה.
שלא אכחול ושלא אפקוס לדעת רבי יוסי יפר משום דברים שבינו לבינה אבל לא משום עינוי נפש שמניעת הכיחול והפיקוס אין בו ניוול שתצטער בו כמו שביארנו ברחיצה וקשוט אבל לדעת חכמים שהלכה כדבריהם מיפר בהם אף משום עינוי נפש כדין האמור ברחיצה וקשוט:
שלא אציע מטתך ושלא אמזוג לך את הכוס ושלא ארחץ פניך ידיך ורגליך הרי היא משועבדת לו בהן אפילו הכניסה לו כמה שפחות ואינו צריך להפר שאף לכשיגרשנה אין הנדר חל בה שתאסר מתוכו להחזירה שלא אמרו כן אלא במעשי ידיה שהקונם חל על העתיד מצד שהגוף קדוש מעכשו שהקונמות מאחר שאין להם פדיון כקדושת הגוף הן והרי היא כמקדשת היד שהפעולה עתידה לצאת ממנה אלא שבעודה תחתיו אין ההקדש מפקיע שחכמים עשו חזוק לשעבוד הבעל אבל באלו אין הנדר חל בהם על העתיד ואינו צריך הפרה כלל:
שלא אכחול וכו׳. כיחול ופקוס היינו קישוט ושלא אשמש מטתי יפר משום דברים שבינו לבינה. לפי מה שפירשתי למעלה דרחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה לא מתסרי אלא מדרבנן דלא מיקרו ענוי נפש לא קשה הכא מידי דקרי לתשמיש דברים שבינו לבינה ולא ענוי נפש. אבל אי אפשי לעמוד באותו הפירוש דאי אמרינן דרבנן וקראי דמקשי (דמייתי) בפרק יום הכפורים אסמכתא נינהו לא היה לו להקשות ואימא עיף מנעילת הסנדל ולא מרחיצה ועל תשמיש לא היה לו להקשות ואימא אידי ואידי (מערות) מצרות. מהשמטה דהא לאו דוקא קאמר אלא אסמכתא. אלא ודאי דאורייתא נינהו כדמפקינן מחמשה ענויי דכתיבי ואף על גב דמייתינן קראי דדברי קבלה כגון נתת לבך להתענות מים קרים על נפש עיפה ודברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן ההוא לאו מילף הוא אלא גלוי בעלמא כמו מלתא דנגיחה בקרן היא. ואף על גב דהתם בתחלת הפרק מוקמינן חמשה ענויי דכתיבי לרבות טבלים נבילות וחולין ומעשר שני במסקנא דברייתא מפקינן להו מוהאבדתי איזהו דבר שיש בו איבוד נפש זו אכילה ושתיה ובכלל זה פיגולים נבילות טבלים וחולין ומעשר הילכך מייתרי הענוי להכי. ושמעתא דלעיל הכי פירושה. ואי סלקא דעתך כי לא רחץ (אינו) איכא ענוי כי רחץ ליחייב כרת אמר רבא הכא מענינא דקרא כו׳. פירוש דאף על גב דאיקרי עינוי לא מיחייב דמענינא דקרא התם ילפינן דכרת דכתיב אענוי אכילה ושתיה כתיב גבי יום הכפורים כתיב תענו את נפשותיכם מילתא דידיע ענוייה פירוש יום הכפורים דכתיב במילתא דידיע ענוייה דהיינו אכילה ושתיה קאמר וטעמא כדאמרינן ביומא דכתיב וכל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום ההוא והאבדתי ובחסרון אכילה ושתיה חסר נפש ממשמעות תענו אלא אטעם דוהאבדתי דאמרינן בסמוך. והאי דמייתי תענו לסימן בעלמא כלומר ענוי נפש דכתב תענו באכילה ושתייה משתעי. והכא בנדרים מעניניה דקרא דכתיב לענות מילתא דאתיא לידי ענוי דהא ליכא קרא למעט דלאו בכל ענוי משתעי כדאיתא ביום הכפורים מוהאבדתי ולא ממשמעות דלענות דייק. ואחר שפירשנו דתשמיש המטה הוי ענוי מדאורייתא יש לשאול אמאי קרי ליה הכא דברים שבינו לבינה. ונראה לי דתשמיש המטה הרי זה ענוי דאיש ולא הוי ענוי דאשה כדאמרינן בכתובות באף על פי צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי. ואף על גב דמואם תענה את בנותי מפיק ליה הכי פירושו אם תענה את נפשך במניעת תשמיש בנותי דבענוי שנראה יותר מצוי יש לנו להעמיד והבא להוסיף בענוי אחר עליו להביא ראיה. שטה.
שלא אכחול ושלא אפקוס ושלא אשמש מטתי משום דברים שבינו לבינה. פירוש והיינו לרבי יוסי דאלו לרבנן ענוי נפש הוי כדאיתא לעיל. הרנב״י ז״ל.
שלא אציע לך את מטתך ושלא אמזוג לך את הכוס ושלא ארחץ את פניך ידיך ורגליך אינו צריך להפר דהא משעבד ליה וכשם שאין אדם מיחל איסור הקדש אלא על דבר שברשותו כך אינו מיחל איסור קונם אלא על דבר שברשותו. ויש לשאול אמאי לא תני להו בכתובות בהמדיר בהדי שבע מלאכות שהאשה עושה לבעלה דתנן התם אלו מלאכות וכו׳. ונראה לי שלאחר סידור המשניות תקנו התנאים אלו שאר מלאכות הצעה מזיגה ורחיצה. הכי גרסינן לה בתוספתא רשב״ג אומר יפר משום שנאמר לא יחל דברו יפר ולא גרסינן ומכאן שאין חכם מתיר לעצמו והתלמוד אמרו מעצמו ואינו מן הבריתא ופירושו רשב״ג אומר יפר משום שנאמר לא יחל דברו מדרבנן שלא יבא לעבור במקום שהיה עליו איסור לא יחל מדאורייתא. שאין מתיר לעצמו דכתיב לא יחל אבל אחרים מוחלין לו. והא דאמרינן לעיל בריש ארבעה נדרים ושרא לנפשיה (כרב חסדא) ברב סחורא פירשנוהו (יוצא) דמצא פתח לעצמו ובא לפני רב נחמן והתירו אבל לא התיר לעצמו. שטה.
מאן שמעת לה דאמר שלא אכחול ושלא אפקוס הוו דברים שבינו לבינה רבי יוסי דאלו רבנן הא אמרי כל מלתא דאיכא נוול הוי ענוי נפש אלמא דאליבא דרבי יוסי שלא אכחול ושלא אפקוס ושלא אתקשט נהי דלא מפר בין לעצמו בין לאחרים דלא חשבינן ליה ענוי נפש מכל מקום משום דברים שבינו לבינה מיפר ודוקא לעצמו אבל לאחרים לא. והיינו תניא כוותיה דרב אדא בר אהבה. והשתא משמע מהכא וממתניתין קמא דהאי פרקא דקשוט של אותו מקום וכחול ופקוס חשיב לרבנן נדרי ענוי נפש ולרבי יוסי חשיב ליה מדברים שבינו לבינה וקיימא לן דיחיד ורבים הלכה כרבים. וכן פסק הרמב״ם פי״ב מהלכות נדרים כרבנן שכתב אחד ענוי גדול ואחד ענוי קטן וכו׳ ואחר כך פירש כיצד נדרה או נשבעה שלא תרחץ היום וכו׳. אלא שתמהתי עליו שהוא נראה כסותר דבריו שכתב בתחלת הפרק ההוא אבל הבעל אינו יכול להפר אלא כל נדרים ושבועות שיש בהן ענוי נפש או שהן דברים שבינו לבינה כגון שנשבעה או שנדרה שלא תכחול או שלא תתקשט שנאמר בין איש לאשתו. עד כאן. השתא משמע מלשונו זה שכחול וקשוט קרי דברים שבינו לבינה כפי סברת רבי יוסי וממה שהביא אחרי כן באותו פרק כתב כרבנן דהוו ענוי נפש כמו שכתבנו למעלה. ואפשר לומר כי מה שפירש בלשונו זה כגון שנשבעה או נדרה לפרש נדרי ענוי נפש שהזכיר בתחלה בא. ומה שאמר אחרי כן שנאמר בין איש לאשתו. לפשוט שמשם אנו למדים שהבעל מפר דברים שבינו לבינה. הרי״ץ ז״ל.
גרסינן בפרק קמא רבינא הוה ליה נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו פירוש בנדרים שאינו יכול להפר כגון שאינן לא ענוי נפש ולא דברים שבינו לבינה אי נמי כגון שהיה ענוי נפש אלא שלא הפר לה ביום שמעו והוצרכה להתר חכם. ורבינו גופיה לא מצי למישרא לה משום דנדרי אשתו הרי הן כנדרי עצמו כדבעינן למכתב קמן וקמבעיא להו אם יכול ליעשות שליח להגיד לפני בית דין חרטת אשתו כדי שלא תתבזה אשתו לבא לבית דין מי חיישינן שמא יוסיף מדעתו בענין החרטה מה שלא נצטווה מפיה מתוך שהוא חפץ בהתר. ובבעל קא מבעיא להו דבאיניש אחרינא פשיטא שנעשה שליח לחברו לחרטתו שאין לחשוד שמא יוסיף מדעתו דאין אדם חוטא ולא לו. ויש אומרים דבאיניש אחרינא פשיטא להו דלא יעשה שליח לחרטתו של חברו ולא דאיק. אמר ליה אי מיכנפין אין אי לא לא פירוש אם מצא מושב זקנים יחד הרי זה מגיד להם חרטת אשתו. אי לא מיכנפין לא פירוש לא שרינן ליה לכנופי בי דינא ולישאל על חרטת אשתו דכיון דטרח כולי האי לכנופינהו חיישינן שמא מתוך שחפצו גדול בהיתר שמא יוסיף מדעתו. ואתמר משמיה דרבינו שמשון ז״ל דיכול אדם לכתוב חרטתו בכתב וישלח לבית דין והם מתירין לו על ידי חרטה הכתובה בתוכו אפילו שלא בפניו. שמע מינה תלת שמע מינה בעל נעשה שליח לחרטת אשתו ושמע מינה לא יאי למישרא נדרא באתרא דרביה. וכתב רבינו ז״ל פירוש מדלא אמר להו לתלמידיה למישרא לה ואתא לקמיה דרב אשי כלומר דאלו רבינא גופיה דהוא בעל לא מצי למישרא ליה דנדרי אשתו כנדרי עצמו אבל אפשר היה לו לצוות לתלמידיו להתירה. ושמע מינה כי מיכנפין שפיר דמי פירוש ליעשות שליח לחרטת אשתו (וש״מ) אבל לכנופי לא. מתני בנגעים כל נגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו פירוש בכהן הרואה את הנגעים רבי מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו. כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו פירוש דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו ולא שנא בנדר שנדר הוא עצמו משום דבר ולא שנא בנדר שהדירוהו אחרים כגון שאסרו לו הנאתם לא מצי שרי איהו ולא נזקק עם שנים אחרים להתיר את הנדר. אבל מי שנדר הנאה מנכסי חברו ובא לישאל הרי זה יכול לישאל לפני אותו שנדר ממנו הנאה הן שהוא יחיד מומחה הן להצטרף עם שנים. רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים כלומר שאינן ענוי נפש ולא דברים שבינו לבינה. ואשכחן במכלתין בגמרא דמערבאי דגרסינן הכי נדרה אשה ושמע בעלה ולא הפר לה כלומר לא הפר לה ביום שמעו דתו לא מצי מפר. פשיטא שאינו מפר לה לענין הבעל כלומר מדין בעל מהו שיפר לה לענין הזקן כלומר אם הבעל יחיד מומחה מי מצי מפר לה מידי דהוה איחיד מומחה דעלמא. מה אנן קיימין אם בנדרים שבינו לבינה נדרי עצמו הן כלומר והוא עצמו מתירן מדין בעל אלא כינן קיימין בנדרים שבינה לבין אחרים. ולא מתנתא אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים פירוש בתמיה כלומר במתניתין דנגעים תנן דנדרי אשתו כנדרי עצמו. ולאו רבי יודה היא כלומר ההיא רבי יהודה היא ודילמא רבנן פליגי עליה ואמרי דבעל מתיר נדרי אשתו לענין הזקן. ומהדרינן תנינן בשם רבי יודה רבי חייא תני לה בשם חכמים כלומר אף על גב דודאי במתניתין ידנגעים תנינן לה בשם רבי יודה מיהו רבי חייא הוה תני לה בשם חכמים כלומר והלכך כרבי יהודה קיימא לן. שמעינן מינה דהלכתא כרבי יהודה שאין הבעל מתיר נדרי אשתו מאי טעמא אשתו כגופו ואין חכם מתיר נדרי עצמו. וכתב רבינו שמשון ז״ל דמכל מקום מצטרף הוא הבעל לשלשה מידי דהוה אבכור דאין חכם מתיר בכור שלו והוא מצטרף לשלשה כדאיתא בבכורות. הרנב״י ז״ל.
והרשב״א ז״ל כתב וז״ל: ופסק הרמב״ן נר׳ בפסקי הלכותיו כרבי יהודה מדתני לה רבי חייא בשם חכמים ולעולם אין הבעל מתיר נדרי אשתו ואפילו לענין זקן מאי טעמא אשתו כגופו דמי ואין חכם מתיר נדרי אשתו. ומיהו בפ״א דמכלתין משמע איפכא דאמרינן התם רבינא הוה ליה נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי אמר בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו וכו׳ ואמרינן עלה שמע מינה לא (ואלו) שרי למשרא נדרא במקום רביה כלומר מדאיצטריך רבינא למטרח למבעי מדרב אשי אי מצי איהו למהוי שליח אשתו לחרטתה כדי שיתירנו רב אשי דאי לא משום כבודו דרב אשי דהוה רביה איהו גופיה הוה מתיר לה מחמת זקן אלמא מתיר הוא הבעל לענין הזקן דלא כרבי יהודה במתני׳ דתני לה לסתם מתניתין דלא כרבי יהודה ואף על גב דרבי חייא דירושלמי תני לה בשם חכמים אנן אמתניתין ואגמרא דילן סמכינן אלא שכבר הורה זקן נר׳ ולחומרא בשל תורה והלך אחריו. ירושלמי קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל לזקן שיש שם הניית בני עירי עלי נשאל לזקן שיש שם אית תנויי תני אפילו על קמייתא נשאל שאינו כמפר נדרים לעצמו עד כאן בירושלמי והוא בפרק השותפין דמכלתין. תוספתא המודר הנאה מבני עירו ובא אחד וישב שם שלשים יום מותר בו מיושבי עירו ובא אחד וישב שם שלשים יום אסור בו. תוספתא הנודר מן העיר ונשאל לחכם שבעיר אינו חושש שמא נשאל על פי עצמו והנודר מן ישראל ונשאל לחכם שבישראל אינו חושש שמא נשאל על פי עצמו. עד כאן.
אם נדרה ״שלא אכחול את עיני״, או ״שלא אפקוס (בצבע אדום) את לחיי״, או ״שלא אשמש מטתי״ — יפר משום דברים שבינו לבינה.
A wife said: I will not paint my eyes, as that is konam for me; I will not rouge [efkos] my cheeks, as that is konam for me; or: I will not engage in sexual intercourse, as that is konam for me. If she made any of these statements, her husband can nullify them, as they are matters that adversely affect the relationship between him and her.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יראב״ןבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) שֶׁלֹּא אַצִּיעַ לָךְ מִטָּתֶךָ וְשֶׁלֹּא אֶמְזוֹג לְךָ אֶת הַכּוֹס וְשֶׁלֹּא אֶרְחַץ לָךְ פָּנֶיךָ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ דאֵין צָרִיךְ לְהָפֵר.

A wife said: I will not make your bed, as that is konam for me; or: I will not prepare your cup for you, mixing your wine with water, as that is konam for me; or: I will not wash your face, your hands, or your feet, as that is konam for me. If she made these statements, her husband need not nullify these vows. They do not take effect, since she is obligated to perform these tasks as part of her marital duties.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יראב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא אציע מטתך כו׳ אין צריד להפר – משום דרחמנא זכייה ליה בהני מלאכות.
שלא אציע לך מיטתך ושלא אמזוג לך את הכוס ושלא ארחוץ פניך ידיך ורגליך אין צריך להפר.
שלא אציע מטתך ושלא אמזוג לך את הכוס ושלא ארחץ פניך ידיך ורגליך אינו צריך להפר כלל – פי׳ דהא משעבדא ליה בהא עיקר שעבוד כדתנן במתני׳ (כתובות נט:) ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה והתם אמרינן שאפילו הכניסה לו ד׳ שפחות מצעת לו מטתו מיוחד דרך כבוד כדכתיב התם מיהו מתני׳ כפשטה בשלא הכניסה לו שפחה ואפ״ה גבי נתינת תבן לפני בקרו חייל נדרא (אע״ג) דלא משעבדא ביה שעבוד גמור בהא אבל בתוספות העמידוה כשהכניסה לו שפחה דלא משעבדא כלל בנתינת תבן לפני בקרו ומשעבדא בהצעת מטה ובמזיגת כוס כדאיתא התם ואין צורך להוציא הברייתא מפשטה.
ר״ג אומר יפר משום שנאמר לא יחל דברו – כלומר שאף על פי שאין הנדר חל צריך הוא שלא יחל דברו בלא הפרה מפני מראית העין.
אם אמרה ״שלא אציע לך את מטתך, ושלא אמזוג לך את הכוס, ושלא ארחץ לך פניך ידיך ורגליך״ — אין צריך להפר, כי נדרים אלה אינם חלים כלל, משום שיש לה התחייבות מוקדמת מכוח הסכם הנישואין לעשות זאת.
A wife said: I will not make your bed, as that is konam for me; or: I will not prepare your cup for you, mixing your wine with water, as that is konam for me; or: I will not wash your face, your hands, or your feet, as that is konam for me. If she made these statements, her husband need not nullify these vows. They do not take effect, since she is obligated to perform these tasks as part of her marital duties.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יראב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר יָפֵר שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ל׳:ג׳} לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ דָּבָר אַחֵר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ מִכָּאן לְחָכָם השֶׁאֵין מַתִּיר נְדָרַי עַצְמוֹ.

Rabban Gamliel says: He should nevertheless nullify such vows, as it is stated: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3), which teaches that it is improper for one to take a vow and not fulfill it. The Gemara presents another interpretation of the verse: Alternatively, the verse states: “He shall not profane his word,” from here it may be derived that a halakhic authority cannot dissolve his own vows.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רשב״ג אומר יפר משום שנאמר לא יחל דברו – דאורייתא דלאו כל כמינה לאפקועי שעבודו דבעל מינה והיינו כרב אדא בר אהבה דאמר דברים שבינו לבינה יפר.
דבר אחר לא יחל דברו מכאן אזהרה לחכם שלא יתיר נדריו לעצמו.
רבן גמליאל אומר יפר שנאמר לא יחל דברו – כלומר אף על גב דמשעבדא ליה צריך הפרה מדרבנן שלא תקל בנדרים ותעבור על לא יחל.
ר״ג אומר יפר משום לא יחל דברו. כלומר אע״ג דמשועבדת לו ולא חל הנדר יפר שלא תבא לזלזל בנדר גמור ותעבור על לא יחל:
מכאן לחכם שלא יתיר נדרי עצמו. דדרשינן לא יחל הוא דברו אבל אחרים מוחלין לו:
ד״א לא יחל דברו מכאן לחכם שאינו מתיר נדרי עצמו – פי׳ דדרשינן הוא אינו מוחל לעצמו אבל אחרים מוחלין לו כתב רבינו ז״ל הא דקתני הכא שלא אכחול ושלא אפקוס דדברים שבינו לבינה הויין ולא עינוי נפש לר׳ יוסי אבל לרבנן עינוי נפש נמי הם ויפר לעולם.
גרסי׳ בפ״ק רבינא הוה ליה נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי א״ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו. פי׳ בנדרים שאין בהן עינוי נפש ולא שבינו לבינה דלא איפשר בהפרה אי נמי אפילו באלו ולאחר יום שמעו דליכא הפרה או לבתר דקיים לה וצריכה היתר חכם ורבינא גופיה לא מצי שרי ליה משום דאין חכם מתיר נדרי אשתו כדלקמן ולהכי מיבעי ליה אם יכול להיות שליח שלה לפרש חרטתה בב״ד אם לאו ואיכא דסברי דדוקא גבי אשתו מיבעיא ליה דחיישינן שמא יוסיף בה דברים מדעתו בחרטה מתוך שהוא חפץ בהתרתה אבל באיניש דעלמא פשיטא לן דנעשה שליח לחרטת חבירו דליכא למיחש שיוסיף כלום מדעתו. והא דאמרינן בגיטין (דף מו.) גבי נדרים שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב״ד שידעו שהיא נדרנית כדאמרינן במסכת כתובות (דף צז:) גבי מכירת אלמנה למזונות האי טעמא דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב״ד דאע״ג דודאי אפשר לה ע״י שליח איכא בזיונא וכ״ש בנדרים ואין זה נכון בעיני מורי רבינו נר״ו דאי בעלמא לא חיישינן לתוספת דבר מדעתו ה״ה ודאי באשתו וכל דכן שהוא רוצה שלא תעבור על נדריה דבעי׳ נדרים (שבת דף לב:) בנים מתים אלא הכא פשיטא מילתא דבאינש דעלמא אין אדם נעשה שליח לחרטת חבירו ולא משום חשד שיוסיף או יגרע ח״ו אלא בעינן שהוא עצמו יגיד חרטתו לב״ד ובאשתו קא מבעיא לן כיון דאשה לאו אורחא למיתי לב״ד אם אפשר לה ע״י בעלה מיהת שהיא כגופו ומהדרינן דאי מכנפין ויתבין דמזדמנא מילתא שריוה לה רבנן גבי בעל מיהת ואי לא שרינן למעבד הכי (ואפילו) לכתחלה ואי עבד הכי אפילו באינש דעלמא אפשר דמאי דעבד עבד.
ומורי נר״ו חושש להחמיר ובתוספות כתבו בשם רבינו שמשון ז״ל ששולח לב״ד חרטתו בכתב ידו המתקיימת בב״ד והוי כגופיה ומתירין לו אפילו שלא בפניו.
ואמרי׳ ש״מ תלת ש״מ לא מבעי לתלמידא למשרא נדרא באנפי רביה. פי׳ רבינו ז״ל מדלא אמר להו רבינא לתלמידיה למשריא לה בשלשה ואתא לקמיה דרב אשי ומורי נר״ו מפרש מדלא שרא לה רבינא גופיה בתרי בהדיה דאע״ג דתנן בנגעים [פ״ב] כל הנגעים אדם מיפר כלומר בהתרה חוץ מנדרי אשתו ההיא ביחיד מומחה אבל לאצטרופי בהדי אחריני ולמשרי ליה שפיר דמי מידי דהוה אבכור שאין אדם מתיר בכור שלו ביחיד מומחה ומצטרף עם אחרים להתירו כדאיתא בבכורות (דף לא.) וכן כתב רבינו שמשון ז״ל בפירושו להמשנה בסדר טהרות. וש״מ לכנופי לא. פי׳ שאין הבעל נעשה שליח לחרטת אשתו לכנופינהו לב״ד לכתחלה. וש״מ דכי מכנפין שפיר דמי והתם בבכורות אמרינן ג׳ מתירין את הנדר במקום שאין חכם פי׳ משום כבודו של חכם ולפיכך אם התירו אפילו במקום שיש חכם מותר ואמרי׳ הכא בשמעתין בפ״ק (דף ח:) ושמתא אפילו באתרא דרביה שרי. פירוש שמתא דגברא דכוותיה דאילו שמתא דרבה מיניה לא שרי כדמוכח במסכת משקין (מו״ק דף יז.) ויחיד מומחה שרי כלומר שמתא דג׳ הדיוטות שהרי הוא שקול יותר מהם אבל הם אינם מתירין נדרים שלו ומורי נר״ו מפרש דכולה חדא מילתא היא דתלמידא שרי שמתא באתרא דרביה כשראוי להתירו והיינו כשהוא יחיד מומחה אע״ג דלא סמוך דאפילו בנדרים לא בעינן מומחה סמוך ודעת רבותי דכיון דיחיד מומחה שרי שמתא באתרא דרביה ה״ה לשלשה הדיוטות כל היכא דשקילי כההוא דשמית וכי אמרינן התם הני בי תלתא דמשמתא אתו בי תלתא אחריני ושרו היינו דשקילי כקמאי וכבר כתבתי כלל גדול בהל׳ נדוי ושם מבואר יפה. תהלה לאל חי.
כתב רבינו ז״ל מתני׳ בנגעים כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. פי׳ שאין כהן רואה נגעי עצמו רבי מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו. פי׳ ואפי׳ להצטרף בהדי תרי דכתיב לא יחל דברו הוא אינו מוחל ולא שנא בנדר הוא עצמו או שהדירוהו אחרים אינו נזקק עם שנים אחרים להתיר את הנדר אבל מי שנדר הנאה מנכסי חבירו אותו חבר מתיר לו בין ביחיד מומחה בין להצטרף עם אחרים ר׳ יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים כלומר שהם צריכין היתר חכם ודוקא ביחיד כדכתיבנא לעיל ואשכחן במכלתין בגמרא בני מערבא דגרסי הכי נדרה אשה ושמע בעלה ולא הפר לה. פירוש ביום שמוע פשיטא שאינו מפר לה לענין הבעל כלומר מדין בעל שכבר נתקיים מהו שיפר לה לענין הזקן כלומר מדין היתר יחיד מומחה כיחיד מומחה דעלמא ע״י פתח מה אנן קיימין אם בנדרים שבינו לבינה נדרי עצמו הן פי׳ ומכן בעל יכול להתירם בו ביום מיהת אלא כינן בנדרים שבינה לבין אחרים כלומר שאין בהן עינוי נפש ולא שבינו לבינה ופרכינן ולאו מתניתא היא כלומר מתני׳ דנגעים ומהדרינן ולאו ר׳ יהודה היא. פי׳ בתמיה וכי קא מבעיא לן לרבא ומהדרינן תנינן בשם ר׳ יודא ר׳ חייא תנא לה בשם חכמים פי׳ אע״ג דבמתני׳ דנגעים תנינן לה בשם ר״י מיהו ר׳ חייא הוה תני לה בשם חכמים למימרא דהלכתא כוותיה כתב רבינו ז״ל שמעינן מהא דהלכה כר׳ יהודה וכו׳ ירושלמי קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל לזקן ההוא שיש שם פי׳ שהזקן ההוא מודר ואינו מפר לעצמו קונם הניית בני עירי עלי נשאל לזקן שיש שם כדכתיבנא לעיל שהנאסר ניתר על ידי שנאסרו לו נכסיו וכן הלכה.
ר״ג אומר יפר – אע״ג דלא חייל נדרה אפ״ה צריך להפר מדרבנן שלא תקל בנדרים ותעבור על בל יחל והא אסמכתא בעלמא הוא.
דבר אחר לא יחל דברו מכאן לחכם שאין מתיר נדרי עצמו – וכדדרשינן הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו וקשה בעיני מאי ד״א דהא ר״ג דאמר יפר משום לתא דבל יחל קאמר ולא מדרשא דקרא ומאי דבר אחר ונראה בעיני דר״ג דאמר יפר דברו קדריש דאפי׳ מידי דלא מיקרי נדר אלא דבר בעלמא אמר קרא דלא יחל דנהי דלא לקי עליה אפ״ה כיון דאפשר בהפרה בלא הפרה לא יחל והיינו דקאמר דבר אחר דההוא דברו גופיה דדריש ר״ג להכי למידי אחרינא מדריש דחכם אינו מתיר נדרי עצמו ולדברו הוא דמשמע לן הכי.
רבן גמליאל אומר: מכל מקום יפר, שנאמר: ״לא יחל דברו״ (במדבר ל, ג), שאין ראוי לאדם לנדור ולא לקיים את הנדר. דבר אחר פירשו: ״לא יחל דברו״ — מכאן לחכם שאין מתיר נדרי עצמו.
Rabban Gamliel says: He should nevertheless nullify such vows, as it is stated: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3), which teaches that it is improper for one to take a vow and not fulfill it. The Gemara presents another interpretation of the verse: Alternatively, the verse states: “He shall not profane his word,” from here it may be derived that a halakhic authority cannot dissolve his own vows.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שריטב״אר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַאן שָׁמְעִינַן דְּאָמַר שֶׁלֹּא אֶכְחוֹל וְשֶׁלֹּא אֶפְקוֹס דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ הָוַיִין ר׳רַבִּי יוֹסֵי וְקָתָנֵי דְּמֵפַר מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ.

After having cited the entire baraita, the Gemara proceeds to analyze the relevant component: Of whom have we heard that he said that if a woman says: I will not paint my eyes, as that is konam for me, or: I will not rouge my cheeks, the vows fall into the category of matters that adversely affect the relationship between him and her? It is Rabbi Yosei, as the Rabbis, who disagree with him, maintain that they are vows of affliction, and the baraita teaches that the husband can nullify such vows as matters that adversely affect the relationship between him and her. Therefore, the baraita supports Rav Adda bar Ahava’s understanding of the opinion of Rabbi Yosei.
ר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאן שמעת ליה דאמר שלא אכחול ושלא אפקוס דברים שבינו לבינה הוי ר׳ יוסי – דאילו לרבנן משום נדרי ענוי נפש הוא דמפר.
ולאחר שהבאנו את כל לשון הברייתא נברר, מאן שמעינן [מי הוא ששמענו אותו] שאמר כי דבריה של אשה האומרת ״שלא אכחול ושלא אפקוס״ דברים שבינו לבינה הויין [הם] — ר׳ יוסי הוא, שהרי לדעת חכמים הרי זה בכלל עינוי נפש, וקתני [ושנה] שמפר בנדרים כאלו משום דברים שבינו לבינה, ואם כן הרי זו הוכחה לשיטת רב אדא בר אהבה.
After having cited the entire baraita, the Gemara proceeds to analyze the relevant component: Of whom have we heard that he said that if a woman says: I will not paint my eyes, as that is konam for me, or: I will not rouge my cheeks, the vows fall into the category of matters that adversely affect the relationship between him and her? It is Rabbi Yosei, as the Rabbis, who disagree with him, maintain that they are vows of affliction, and the baraita teaches that the husband can nullify such vows as matters that adversely affect the relationship between him and her. Therefore, the baraita supports Rav Adda bar Ahava’s understanding of the opinion of Rabbi Yosei.
ר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר מָר וְשֶׁלֹּא אֲשַׁמֵּשׁ מִטָּתִי יָפֵר מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּאָמְרָה הֲנָאַת תַּשְׁמִישִׁי עָלֶיךָ לְמָה לִי הֲפָרָה הָא מְשׁוּעְבֶּדֶת לֵיהּ אֶלָּא בְּאוֹמֶרֶת הֲנָאַת תַּשְׁמִישְׁךָ עָלַי וכרב כָּהֲנָא.

The Master said in the baraita that if the woman said: I will not engage in sexual intercourse, as that is konam for me, her husband can nullify the vow as an example of matters that adversely affects the relationship between him and her. The Gemara raises a question: What are the circumstances of the case? If we say that she said: The benefit of my engaging in intercourse with you is forbidden to you, why do I need the husband’s nullification at all? She is obligated to engage in intercourse with him by the very nature of their marriage, and it is not within her power to release herself from this duty by means of a vow. Rather, the baraita must refer to a case where she said: The benefit of your engaging in intercourse with me is forbidden to me, and it is in accordance with the opinion of Rav Kahana.
ראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הנאת תשמישי עליך אין צריך להפר. הנאת תשמישך עלי צריך להפר, שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו.
למה לי הפרה – הא משעבדת לבעל.
נדרה שלא תשמש מטתה אם אמרה הנאת תשמישי עליך אינו כלום ואינו צריך להפר שהרי משועבדת היא לו ואין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו אבל אם אמרה הנאת תשמישך עלי הנדר נדר שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו ומתוך כך צריך להפר ומכל מקום אינו מיפר לה מצד עינוי נפש עד שתהא הפרתו מועלת לכשימות או תתגרש אלא מצד דברים שבינו לבינה וכמו שאמרו נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים אלמא שאין מפר אלא לעצמו כך היא שיטתנו וכן פסקוה גדולי המחברים ואע״פ שאמרו בסוגיא זו שמשנת נטולה אני רבי יוסי היא הא לרבנן עדין השאלה במקומה ולא הובררה מכל מקום הואיל ולא הובררה מחמירין בה ומכל מקום יש חולקין לומר שמיפר לה אף משום עינוי נפש וממה שאמר שמואל בסמוך כל נדרים אדם מיפר לאשתו חוץ מהנאתי על פלני ופי׳ הדברים ר״ל כל נדרים אדם מיפר לה מתורת עינוי נפש אלמא לדעת חכמים כל הדברים בכלל עינוי נפש שפעמים שרוצה בהם ומצטערת בהם אלא שבתוספות פירשוה כל נדרים שיש בהם עינוי נפש ואיני מבין שאם כן למה הוצרך לומר חוץ מהנאתי על פלני הרי ודאי זו אין בה עינוי נפש ושמא פירושה אע״פ שפעמים מצטערת על זה הואיל ואין זה עינוי הגוף אע״פ שלפעמים תוהה ומצטערת על שלא עברה על מדותיה אינו מפר לה:
כבר ביארנו שאפילו חכם אינו מתיר לעצמו שנאמר לא יחל דברו ומה שאמרו ושרא לנפשיה פירושו שמצא לעצמו פתח שעליו התירו את נדרו ואף במשניות של נגעים שנינו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ומכל מקום שם אמרו רבי יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים ובתלמוד המערב שנו אותה בלשון חכמים והוא ששנו שם נדרה אשה ושמע בעלה ולא הפר פשיטא שאינו מיפר לה לענין הבעל ר״ל אחר שעבר יומו מהו שיתיר לה לענין הזקן ר״ל שיתיר לה בתורת חכם ושאל בה מה אנן קיימין אם בדברים שבינו לבינה נדרי עצמו הן כלומר ואין אדם מתיר לעצמו אלא כי אנן קיימין בנדרים שבינה לבין אחרים ולאו רבי יהודה תני אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים כלומר ורבנן פליגי עליה והלכה כרבים והשיב רבי חייא תני לה בשם חכמים ומכאן פסקו גדולי הדורות שהלכה כן ר״ל שאינו מתיר נדרי אשתו אף מתורת חכם ואף בנדר שבינה לבין אחרים ומשום דאשתו כגופו דמי ואין אדם מתיר נדרי עצמו ומכל מקום במעשה דביתהו דרבינא הנזכר בפרק ראשון יראה שהבעל מתיר מתורת חכם ושלא כרבי יהודה וכן נראה עיקר ואע״פ שבתלמוד המערב שנאוה בלשון חכמים אין סומכין עליו במקום תלמוד שלנו וכל שכן שאותו ששנאה בלשון יחיד יחידאה הוא וקצת רבני צרפת מכריעים לומר שהבעל אף כשהוא מומחה אינו מתיר ביחיד אבל מכל מקום מצטרף הוא לשלשה וממה שאמרו כל הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו ואמרו שם במאי אילימא בתלתא ומי חשידי וכו׳ והעמידוה ביחיד מומחה אלא שעיקר הדברים שעל כל פנים הוא מתיר מתורת חכם:
בתלמוד המערב שבפרק השותפין אמרו קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל לזקן שיש שם כלומר שהרי נוגע הוא בדבר והרי הוא בהיתרו כמתיר נדר של עצמו אחר שהוא ניתר בהנאת המדיר מצד היתרו קונם הנאת בני עירי עלי נשאל לזקן שיש שם ויראה לי שאפילו אמר בפרט הנאת פלני עלי יכול אותו פלני ליזקק לו ומכל מקום חזרו ואמרו שם אית תנייה תני אפי׳ בקמייתא נשאל שאין אלו כמיפר נדרי עצמו ר״ל הואיל ונדר בכלל בני העיר אין אומרין שהזקן נוגע בדבר ומכל מקום יראה שאף לדעת זו אם נדר על הזקן בפרט ר״ל שאמר לו הנאתי עליך אין אותו המודר יכול ליזקק לו ובתוספתא אמרו הנודר מן העיר ונשאל לחכם שבעיר אינו חושש שמא נשאל על פי עצמו הנודר מישראל ונשאל לחכם שבישראל אינו חושש שמא נשאל על פי עצמו כלומר ויכול להזקק להתירו ומעתה מי שאסר הנייתו על כל העולם ניתר על ידי זקן או ג׳ הדיוטות ואע״פ שיש פוסקין כדעת ראשון סומכין מכאן בהסכמת הצבור אע״פ שהם בארור שבו שבועה ובו נדוי שמתירין אף על ידי זקן שבעיר וכל שכן קהל שהחרימו שלא לעשות כך תוך זמן פלני בקנם נידוי או מלקות ועברו קצתם עליה עד שרבו המכשולות שאם הם בתוך זמן ההסכמה יכולין לבטלה כלומר לעקרה למפרע כאלו הוא היתר החכם ויפקעו כל העונשין ואם כבר עבר זמן ההסכמה רשאים לישאל עליה בפתח כגון אלו ידעו שהמכשולות רבים על ידה כל כך לא נסכמו לנדות את הצבור ולהחרים כך ונשאלין אף ידי בני עירם מאותם שלא נכשלו ויפקעו כל העונשין מאליהם:
דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אין אדם רשאי לנהוג בהם היתר לפניהם כדי לבטלם ממנהגם שמאחר שידעו בהיתר והם נוהגים בהם איסור הרי הם כעין מי שקבלה בנדר וכתיב לא יחל דברו:
לגופה של הברייתא בה אמר מר [החכם]: הנודרת ״שלא אשמש מטתי״ — יפר משום דברים שבינו לבינה. שואלים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אילימא [אם תאמר] שאמרה: ״הנאת תשמישי אסורה עליך״, למה לי הפרה כלל? הא [הרי] היא משועבדת ליה [לו] לתשמיש מעצם הנשואין, ואין בכוחה לבטל את הדבר בנדר! אלא באומרת ״הנאת תשמישך אסורה עלי״. וכדעת רב כהנא,
The Master said in the baraita that if the woman said: I will not engage in sexual intercourse, as that is konam for me, her husband can nullify the vow as an example of matters that adversely affects the relationship between him and her. The Gemara raises a question: What are the circumstances of the case? If we say that she said: The benefit of my engaging in intercourse with you is forbidden to you, why do I need the husband’s nullification at all? She is obligated to engage in intercourse with him by the very nature of their marriage, and it is not within her power to release herself from this duty by means of a vow. Rather, the baraita must refer to a case where she said: The benefit of your engaging in intercourse with me is forbidden to me, and it is in accordance with the opinion of Rav Kahana.
ראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא הֲנָאַת תַּשְׁמִישִׁי עָלֶיךָ כּוֹפָהּ וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ הֲנָאַת תַּשְׁמִישְׁךָ עָלַי יָפֵר שֶׁאֵין מַאֲכִילִין אֶת הָאָדָם דָּבָר הָאָסוּר לוֹ.

As Rav Kahana said that if a woman says: The benefit of my engaging in intercourse with you is forbidden to you, he can compel her to have relations with him. If, however, she said: The benefit of your engaging in intercourse with me is forbidden to me, he must nullify her vow. Why must the husband nullify it if she is obligated to have relations with him? It is because we do not feed a person something that is forbidden to him. Although she cannot release herself from her duty, since she prohibited herself from deriving pleasure from the act, she may not engage in sexual intercourse, as it would entail forbidden pleasure.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאמר רב כהנא: האומרת ״הנאת תשמישי אסורה עליך״ — בעלה כופה ומשמשתו. אבל אם אמרה ״הנאת תשמישך אסורה עלי״ — יפר, ומדוע צריך להפר למרות שהיא מחוייבת בכך — לפי שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו, והיא הרי אסרה על עצמה את ההנאה שבכך. ואף שאין זה מפקיע את השעבוד, מכל מקום אינה יכולה לשמש בלא ליהנות.
As Rav Kahana said that if a woman says: The benefit of my engaging in intercourse with you is forbidden to you, he can compel her to have relations with him. If, however, she said: The benefit of your engaging in intercourse with me is forbidden to me, he must nullify her vow. Why must the husband nullify it if she is obligated to have relations with him? It is because we do not feed a person something that is forbidden to him. Although she cannot release herself from her duty, since she prohibited herself from deriving pleasure from the act, she may not engage in sexual intercourse, as it would entail forbidden pleasure.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַאן תְּנָא הָא דְּתַנְיָא דְּבָרִים הַמּוּתָּרִים וַאֲחֵרִים נָהֲגוּ בָּהֶן אִיסּוּר אִי אַתָּה רַשַּׁאי לִנְהוֹג בָּהֶם הֶיתֵּר כְּדֵי לְבַטְּלָן מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ דָּבָר אַחֵר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין מֵפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ מַנִּי ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא.

The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which is taught in a baraita: With regard to matters that are permitted, but others were accustomed to treat them as a prohibition, you are not allowed to treat them as permitted in a manner that may cause the negation of their custom, as it is stated: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3). The verse indicates that any vow in which a person renders a matter forbidden to himself, i.e., “his word,” is considered a quasi-vow, which may not be profaned. The Gemara presents another interpretation of the verse: Alternatively, the verse states: “He shall not profane his word”; from here it may be derived that a halakhic authority cannot dissolve his own vows. Whose opinion is this? It is that of Rabban Gamliel, who maintains that a man should nullify his wife’s vow even if it does not actually take effect.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דברים המותרים ואחרים שנהגו בו איסור אי אתה רשאי לנהוג כו׳ מני רשב״ג היא – דאמר לעיל יפר לה הואיל ונהגה בו איסור והיא סבורה שתהא אסורה להציע לו מטתו ולמזוג כוס אינו רשאי לנהוג בהן היתר אא״כ מפר לה.
משום שנאמר לא יחל דברו – דאינו רשאי לבטל דבריה ולנהוג בהן היתר אא״כ מפר לה.
מאן תנא דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר לבטלם רבן גמליאל – דאמר לעיל צריך להפר מדרבנן ואף על גב דמשעבדא ליה ולא חייל נדרה אפ״ה צריך הפרה שלא תבא לעבור באיסור דלא יחל.
דברים המותרין. שיודעים שהם מותרין ולהחמיר נהגו בהם איסור צריכין התרה מדרבנן שלא יבאו לזלזל בדברים האסורים ור״ג הוא דמחמיר לעיל בנדרים המותרין להצריכם הפרה:
משום שנאמר לא יחל דברו מני ר״ג היא – דדריש דברו לומר דאפי׳ מידי שאינו נדר גמור אלא דבור בעלמא אפ״ה לא יחל כדי שלא ינהוג קלות ראש בנדרים גמורים הכא נמי כיון שנהגו איסור בדברים המותרין הוה ליה לגבייהו כדברים האסורים. ומכאן היה אומר ה״ר יהודה הכהן ז״ל שאם נהג אדם שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בזמן מיוחד ושוב רוצה לשתות יין או לאכול בשר באותו הזמן צריך היתר: מתני׳ בנגעים (פ״ב מ״ה) כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ר׳ יהודה אומר אף לא נגעי קרוביו כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי עצמו ר׳ יהודה אומר אף לא נדרי אשתו שבינה לבין אחרים: וגרסי׳ בירושלמי (פ״י ה״י) נדרה אשה ושמע בעלה ולא הפר לה פשיטא שאינו מפר לה לענין הבעל מהו שיפר לה לענין הזקן מה אנן קיימין אי בנדרים שבינו לבינה נדרי עצמו הן אלא כינן קיימין בנדרים שבינה לבין אחרים ולאו ר׳ יהודה היא תנינן בשם ר״י ר׳ חייא תנא לה בשם חכמים ופסק הרמב״ן ז״ל כר׳ יהודה מדתני לה ר׳ חייא בשם חכמים וכתבתי מזה בפ״ק בס״ד: ירושלמי קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל לזקן שיש שם הנאת בני עירי עלי נשאל לזקן שיש שם.
בד״ה רבן שמעון בן גמליאל לאפקועי שעבודו כצ״ל:
ברא״ש ורגליו הס״ד יחל הס״ד לו הס״ד הפרה הס״ד הסנדל הס״ד עליהם הס״ד:
ר״ן בד״ה ת״כ כו׳ נפש ובינה כצ״ל להפר הס״ד הדעת הס״ד:
ושואלים: מאן תנא הא דתניא [מי הוא התנא ששנה את זו ששנינו בברייתא]: דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור — אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר כדי לבטלן ממה שנהגו, משום שנאמר ״לא יחל דברו״ משמע שכיון שגזר אדם על עצמו איסור (״דברו״), אף שהדבר מותר מן הדין — יש בכך מעין נדר, ואסור לחללו. דבר אחר: ״לא יחל דברו״ — מכאן לתלמיד חכם שאין מפר נדרי עצמו. מני [שיטת מי היא] — שיטת רבן גמליאל היא, שאמר שצריך להפר לאשה נדר שמן הדין אינו חל.
The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which is taught in a baraita: With regard to matters that are permitted, but others were accustomed to treat them as a prohibition, you are not allowed to treat them as permitted in a manner that may cause the negation of their custom, as it is stated: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3). The verse indicates that any vow in which a person renders a matter forbidden to himself, i.e., “his word,” is considered a quasi-vow, which may not be profaned. The Gemara presents another interpretation of the verse: Alternatively, the verse states: “He shall not profane his word”; from here it may be derived that a halakhic authority cannot dissolve his own vows. Whose opinion is this? It is that of Rabban Gamliel, who maintains that a man should nullify his wife’s vow even if it does not actually take effect.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה לְרַבָּנַן עִינּוּי נֶפֶשׁ הוּא אוֹ דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ אֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ וּנְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים

Rava raised a dilemma before Rav Naḥman: If a woman took a vow that sexual intercourse with her husband is forbidden to her, then, according to the Rabbis, is it a vow of affliction or does it fall within the category of matters that adversely affect the relationship between him and her? Rav Naḥman said to him: You learned the answer to this question in a mishna (90b): And if a woman said: I am removed from the Jews, i.e., the benefit of my engaging in intercourse is forbidden to all Jews,
מיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האומרת נטולה אני מן היהודים – מודרת אני מהם מתשמיש שלא יהנה שום יהודי ממנה.
תשמיש לרבנן עינוי נפש הוי – כמו כיחול ופירכוס או דברים שבינו לבינה הוי ונפקא מיניה לדינא דלעיל דדברים שבינו לבינה אינו מיפר אלא לעצמו.
נטולה אני מן היהודים – שאוסרת על עצמה אפילו תשמיש בעלה יפר ותהא נטולה מתשמיש היהודים אחרים אחר שיגרשנה.
בעא מיניה רבא מרב נחמן תשמיש המטה לרבנן עינוי נפש הוא או דברים שבינו לבינה הוא – ואתינן למיפשטה ממתניתין (נדרים צ:) דנטולה אני מן היהודים שאינו מפר [אלא]⁠1 לעצמו, ותהא נטולה מן היהודים כדברים שבינו לבינה, ודחינן דמתניתין רבי יוסי היא, אבל רבנן תיבעי ולא איפשיטא, הרמב״ם ז״ל פסק [הפלאה הלכות נדרים פרק י״ב הלכה ג׳] דאינו מפר אלא לעצמו. וקשיא לי דהא אמר שמואל משמיה דלוי כל נדרים מפר אדם לאשתו כלומר משום עינוי נפש, אלמא כל מילי קרו רבנן עינוי נפש, משום דדלמא זמנין תצטריך להו ומתענה בהם, וקיימא לן כרבנן וכשמואל דאמר משמיה דלוי, כל נדרים בעל מפר לאשתו, פירוש כל נדרי עינוי נפש.
1. כן בבבלי.
תשמיש המטה לרבנן. כגון שאמרה הנאת תשמישך עלי עינוי נפש הוי ומפר אף לאחרים או דברים שבינו לבינה ומפר דווקא לעצמו אע״ג דגבי יום הכיפורים מקרי ענוי נפש ומייתי ליה מקרא אם תענה את בנותי קרא אסמכתא בעלמא הוא ומדרבנן הוא דאסור ומידי דהוה אנעילת הסנדל:
נטולה אני מן היהודים. מופרשת אני מכל היהודים שאסרה הנאת תשמישם עליה:
בעא מיניה רבא מרב נחמן תשמיש המטה לרבנן ענוי נפש הוא – ונפקא מינה דמפר בין לעצמו בין לאחרים או דברים שבינו לבינה הוא ולעצמו מפר לאחרים אינו מפר.
נטולה אני מן היהודים – שאסרה הנאת תשמישם עליה.
אמאי תהא נטולה מן היהודים – דאם איתא דתשמיש ענוי נפש הוי מהניא הפרתו בין לעצמו בין לאחרים.
לרבנן תבעי לך – משום דנטולה אני מן היהודים ר׳ יוסי קתני לה ולדידיה ודאי לא הוי ענוי נפש וכדתניא בברייתא דלעיל.
כוליה פירקין ר׳ יוסי היא.
תשמיש המטה לרבנן ענוי נפש הוי פירוש דאשה. אף על גב דפשיטא לן דענוי נפש דאיש הוי ליכא למפשט מיניה באשה כדפ׳ לעיל.
בעא מיניה [שאל ממנו] רבא מרב נחמן: אשה שנדרה מתשמיש המטה, לרבנן דעת חכמים], האם בכלל עינוי נפש הוא או דברים שבינו לבינה הוא? אמר ליה [לו]: תניתוה [שניתם אותה] כבר במשנה את התשובה לשאלה זו. ששנינו, שהאשה שנדרה ובכלל דבריה אמרה ״ונטולה אני (אסורה הנאתי) מן היהודים״, לענין תשמיש
Rava raised a dilemma before Rav Naḥman: If a woman took a vow that sexual intercourse with her husband is forbidden to her, then, according to the Rabbis, is it a vow of affliction or does it fall within the category of matters that adversely affect the relationship between him and her? Rav Naḥman said to him: You learned the answer to this question in a mishna (90b): And if a woman said: I am removed from the Jews, i.e., the benefit of my engaging in intercourse is forbidden to all Jews,
מיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדרים פא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדרים פא: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס נדרים פא:, מיוחס לרש"י נדרים פא:, ראב"ן נדרים פא: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות נדרים פא:, הלכות נדרים לרמב"ן נדרים פא:, רשב"א נדרים פא: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים פא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים פא:, ריטב"א נדרים פא:, ר"ן נדרים פא: – פרקים ה', ח'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים פא:, מהרש"א חידושי הלכות נדרים פא:, פירוש הרב שטיינזלץ נדרים פא:, אסופת מאמרים נדרים פא:

Nedarim 81b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 81b, Collected from HeArukh Nedarim 81b, Attributed to Rashi Nedarim 81b, Raavan Nedarim 81b, Tosafot Nedarim 81b, Hilkhot Nedarim LaRamban Nedarim 81b, Rashba Nedarim 81b, Meiri Nedarim 81b, Peirush HaRosh Nedarim 81b, Ritva Nedarim 81b, Ran Nedarim 81b, Shitah Mekubetzet Nedarim 81b, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 81b, Steinsaltz Commentary Nedarim 81b, Collected Articles Nedarim 81b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144