×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
פרק א – המקנא
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: הַמְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם וּמַשְׁקָהּ עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ ע״פעַל פִּי עַצְמוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אמְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם בוּמַשְׁקָהּ ע״פעַל פִּי שְׁנַיִם.
Chapter 1
MISHNA: With regard to one who issues a warning to his wife not to seclude herself with a particular man, so that if she does not heed his warning she will assume the status of a woman suspected by her husband of having been unfaithful [sota], Rabbi Eliezer says: He issues a warning to her based on, i.e., in the presence of, two witnesses for the warning to be effective. If two witnesses were not present for the warning, she is not a sota even if two witnesses saw her seclusion with another man. And the husband gives the bitter water to her to drink based on the testimony of one witness who saw the seclusion, or even based on his own testimony that he himself saw them secluded together, as Rabbi Eliezer holds that only the warning requires witnesses, not the seclusion. Rabbi Yehoshua says: He both issues a warning to her based on two witnesses and gives the bitter water to her to drink based on the testimony of two witnesses.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
בשמָך רָחמנא
[המ]⁠קנא1 לאשתו, ר׳ אליעזר אומ׳ מקנא על פי [שנים] 2 ומשקה על פי אחד או על פי עצמו. 3[ר׳ י]⁠הושע אומ׳ מקנא על פי שנים ומשקה על [פי]4 שנים. ומקשינן: מכדי תנא מנזיר קסליק, כלומ׳ [... ...]⁠5 מנזיר, למה היתחיל [וש.. ... ...]⁠6 [... ... ...]⁠7 משום דסמכין [... ...]⁠8 [... ... ... ... ... ... ... ... ...]⁠9
1. המלה קטועה בכ״י קמברדיג׳ והושלמה מן המשנה.
2. המלה קטועה בכ״י קמברדיג׳ והושלמה מן המשנה.
3. המלה קטועה בכ״י קמברדיג׳ והושלמה מן המשנה.
4. המלה קטועה בכ״י קמברדיג׳ והושלמה מן המשנה.
5. כ״י קמברדיג׳ קרוע כאן וחסרות שתי מלים.
6. קשה לפענח מלים אלו בכ״י קמברדיג׳.
7. כ״י קמברדיג׳ קרוע כאן וחסרות שלוש מלים.
8. קשה לפענח מלים אלו בכ״י קמברדיג׳.
9. כ״י קמברדיג׳ קרוע כאן וחסרה שורה שלמה (כתשע מלים).
1. אין רי״ף על מסכת סוטה, אך יש קטע מבעל המאור.
ערך קן
קןא(גיטין ז׳.) וקינה ודימונ׳ ועדעדה כל מי שיש לו קנאה על חברו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין (סוטה ב) מאי לשון קינוי דבר המטיל קנאה בינו לבין אחרי׳ א״ר נחמן אין קינוי אלא ל׳ התראה וכן הוא אומר ויקנא ה׳ לארצו וגו׳ (מגילה י) קנאה את מעוררת עלינו פירוש כיון שתיכתב ותיקבע לדורות יהו האומות שומעים הדבר הזה ומתקנאים ואומרים נשלם גמולכם. (סנהדרין קג) מאן דפרע קנאיה מחריב קיניה פי׳ מי שפורע קנאתו וחמתו מחריב ביתו כמו נבות היזרעאלי שגורש ממחיצתו (בראשית רבה מב) ויבא הפליט אמר אברהם זה קוניון הוא כלומר קנאי (סנהדרין פא:) הבועל ארמית קנאין פוגעין בו פי׳ מי שמקנא לשם שמים כמו פנחס דכתיב ביה בקנאו את קנאתי:
א. [בעניידען.]
מתני׳ המקנא לאשתו – לישנא דקרא נקט וקנא את אשתו (במדבר ה) ולקמן בגמ׳ מפרש מאי לשון קינוי ובמתניתין מפרש כיצד מקנא לה אומר לה אל תסתרי עם איש פלוני.
מקנא לה ע״פ שנים – אם בא להשקותה צריך להביא שני עדים שאמר לה בפניהם אל תסתרי עמו ואם לא קינא לה בפני שנים אינה נאסרת עליו בסתירתה ואינו משקה.
ומשקה ע״פ עד א׳ או ע״פ עצמו – ואפי׳ אין עדים שנסתרה אלא עד אחד או הוא עצמו אומר ראיתיה שנסתרה אחר שקינאתי לה נאסרת בסתירה עד שתשתה ולקמן ילפינן מקראי שסתירתה אוסרתה עליו מספק.
ר׳ יהושע אומר – צריך ב׳ עדים אף לסתירתה.
מתני׳ המקנאאיידי דתנא נדרים תנא נמי נזיר דדמיא לנדרים – תימה והא בריש מסכת נזיר (דף ב.) אמר דלא תנא ליה אלא אגב סוטה כדרבי וי״ל דלא קבעה בסדר נשים אלא אגב סוטה ומשום דדמיא לנדרים קבעה בתר נדרים מ״ר. ותימה אמאי לא קבעה אגב נדרים דהא בפ״ד [דנזיר] תנא משניות טובא דמיירי בנדרי נשים ובהפרת בעל ויש לומר דעדיפא ליה למימר משום סוטה דפרשיות נמי נסמכו ובריש מסכת שבועות (דף ב:) דייק נמי בכה״ג.
1אסורה לביתה פירש הקונטרס מספק כדילפינן לקמן כו׳ תחת אישה ונטמאה. אחד שאסורה לבעל ואחד שאסורה לבועל אם ימות בעלה או יגרשנה. ואחד שאסורה לאכול בתרומה לשון הקו׳. וה״ה דהוה מצי למימר דאסורה לבועל אלא אגב דתנא לעיל ומותרת לאכול בתרומה תנא נמי ואסורה לאכול בתרומה דלעיל לא מיירי בדין בועל כמו שהיא מותרת לביתה. ואם מת חולצת ולא מתיבמת. ובגמרא יליף מנא לן והכי נמי הוה מצי למיתני פלוגתא דב״ש וב״ה דנוטלות כתובה ולא שותות וב״ה אומר׳ שאינן נוטלות כתובה אלא בממונא לא מיירי הכא:
1. פירוש זה נדפס בש״ס וילנא תחת הכותרת ״תוס׳ שאנץ״.
והפרק הראשון ממנה יסוד ענינו לבאר ענין החלק הראשון וקצת השני עם שאר דברים שמתגלגלים בו ורובו יסוב על ארבעה ענינים הראשון בעניני הקנוי והסתירה השני בעניני התרומה על אי זה צד הסוטה אסורה באכילתה השלישי בענין הבאתה לפני הכהן ודרכי הבזיונות שמתנהגים עמה בהם הרביעי בדרך הערה שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו עוד דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה תיוחד לבאר הראשון וקצת החלק השני והוא שאמר המקנא לאשתו ר׳ אליעזר אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו ר׳ יהושע אומר מקנא על פי שנים ומשקה על פי שנים אמר הר״ם הקנוי הוא האזהרה מהענינים המביאים לחשד ויצטרך שיזהירה ויקנא אותה בפני שנים וכאשר נסתרה אחר זה הנה היא אסורה עליו עד שישקוה מי המרים כמו שיתבאר ודע שחייב אדם שיקנא לאשתו ויקנא לה ולא יחשדה ואמרו וקנא את אשתו חובה ואמרו אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח טהרה ובאסור האשה על בעלה שלשה חלקים החלק הראשון הוא שיקנא לה בפני שנים ותסתר בפני שנים אחר זה כמו שיתבאר הנה היא תאסר עליו עד שתשתה מי המרים ואולם עתה אשר אין אצלנו מי סוטה תאסר לו לעולם והוא אמרם והאידנא דליכא מים למבדקה יאסר לה עליה אסורא דלעולם ותצא בלא כתבה בלי ספק והחלק השני שיקנא לה בפני שנים ותזנה אחר זה בעדות עד אחד עם עידי סתירה כמו שיתבאר הנה היא תאסר עליו איסור עולם ולא תשתה מי המרים כי כבר יש בכאן עידי טומאה ותצא בלא כתבה והראיה על זה שהעקר אצלנו כי כאשר אמר ית׳ עד אמנם הרצון בו העדות אשר הוא משני העדים כמו שאמרנו עד שקר העיד בעדים זוממין ולא תתאמת הזמה אלא בשני עדים כמו שיתבאר במסכת מכות וזה עקר כי כאשר אמר ית׳ עד הרצון בו שני עדים ואמ׳ בסוטה ועד אין בה והיא לא נתפשה ירצה בו שאין עליה שני עדים כמו שעשינו עקר אלא עד אחד ועם זה לא נתפשה ר״ל שהיא זנתה ועד המעשה אחד ולא תשתה והוא ענין אמרו והיא לא נתפשה הא נתפשה אסורה והחלק השלישי שלא קדם אליה קנוי אבל העידו עליה שני עדים בזנות עצמו הנה היא תצא ותאסר שלא בכתבה אולם אם העידו עליה שני עדים בסתירה זו עד כענין הזנות הנה היא לא תאסר עליו והנוסח שלהם זנתה אשתו בעד אחד הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ואמרו גם כן טומאה בעלמא בלא קנוי ובלא סתירה מנא לן דלא מהני עד אחד נאמר כאן דבר ונאמר להלן דבר כי מצא בה ערות דבר ונאמר על פי שנים עדים יקום דבר וענין הזנות בדיננו כמו שהודעתיך והוא שיעידו התכונה והא אמרם במנאפים עד שיראו כשהם מנאפים ולא נצטרך שיעידו כמכחול בשפופרת ושמור אלו העקרים כלם והלכה כר׳ יהושע:
אמר המאירי המקנא לאשתו קודם שתכנס בביאור המשנה צריך שתזכור דרך הקדמה מה שביארנו בשני של יבמות (כ״ד:) שענין חשד זנות של אשה ר״ל שלא נתברר זנותה בעדים אלא על ידי אמתלאות חלוק לארבעה מינין הראשון עידי חוצפא כגון אוכלת בשוק וחברותיה השני עידי אמתלא כגון חבוק ונשוק וחברותיה השלישי עידי דבר מכוער כגון רוכל יוצא והיא חוגרת בסינר וחברותיה והרביעי הוא בחשד הבא על ידי קנוי של בעל וסתירתה אחר קנויו וביארנו שם דין שלשה הראשונים על אי זה צד אסורה ועל אי זה צד מותרת ועל אי זה צד מפסדת כתובתה ועל אי זה צד אינה מפסדת ויעדנו שהרביעי יתבאר במסכתא זו וכן ביארנו שם זנות המתברר בעדות והוא חלוק לשלשה פנים הראשון זנות המתברר על ידי שנים והוא איסור תורה ליאסר לבעל ולבועל ולהפסד כתובה והשני בעד אחד והוא תלוי בהאמנתו ר״ל שאם הוא נאמן עליו כשנים אסורה לו אלא שמ״מ אינה מפסדת כתובתה השלישי בטומאת עד אחד הבאה אחר קנויו שאסורה לו אף בלא האמנה ולהפסד כתובה גם כן והשקאה אין כאן הואיל ונתברר בעד אחד שזינתה אחר קנויו אבל בשקנא לה בפני שנים ונסתרה אחר כן שאין כאן עדות טומאה הוא הוא שתלוי בבדיקת מי סוטה והוא שאמרו שהמקנא לאשתו ר״ל שבא להתרותה שלא תסתתר עם פלוני שהוא חושדה עליו כדי שאם תסתתר אחר התראתו ותשהא כשיעור טומאה יהא הוא רשאי להשקותה כדי שיבדק הדבר צריך שיהא אותו קנוי על פי שנים ר״ל שיאמר לה כן בפני שנים כשרים לעדות עד שכשיבא להשקותה אחר הסתירה יהא מוציא אותם עדים שכבר קנא לה בפניהם ומשקה לה על פי עד אחד או על פי עצמו ר״ל שמאחר שקנא לה בפני שנים כל שנודע לו שנסתרה אפי׳ על פי עד אחד או אפי׳ אמר הוא לבדו ראיתיה שנסתרה יכול להשקותה ור׳ יהושע חולק לומר שאף הסתירה צריכה שני עדים ואינו יכול להשקותה עד שיקנא בפני שנים ותסתתר בפני שנים אפי׳ הודית היא בכך שאין השקאה אלא בעידי קנוי ובעידי סתירה ושיהו כלם כשרים לעדות ולא עוד אלא שבתלמוד המערב התבאר שאם העיד אחד שנסתרה בשחרית והשני על סתירה שבערב אינו כלום וכן בקנוי ומ״מ יראה שכל שקנא בפני שנים ונסתרה בפני שנים אע״פ שהעיד זה בשחרית וזה בין הערבים הואיל ועל קנוי אחד או על סתירה אחת הם מעידים הרי זה עדות והלכה כר׳ יהושע אלא שמ״מ אם נסתרה אחר הקנוי בעד אחד ודעתו סומכת עליו בכך או שראה הוא לבדו בכך אסורה לו ויוציא ויתן כתובה אפי׳ לא ראה הוא בכך ולא עד אחד כל שלעזה מדינה על סתירתה עד שנשאו ונתנו בה מוזרות בלבנה אלא שיש חולקין בזו כמו שנבאר בפרק ששי במשנה ראשונה שבו:
רש״י בד״ה המקנא לאשתו וכו׳ אומר לה אל תסתרי כו׳ נ״ב ומה שאמר במשנה אל תדברי עם פלוני ולא אמר אל תסתרי הכל מפרש בגמ׳:
מתני׳ המקנא וכו׳. על פי עד אחד או על פי עצמו. קשה לימא על פי עצמו לחוד. וכי תימא לא זו אף זו קתני הא בפרק מרובה (דף עד) דקתני גנב על פי שנים וטבח ומכר על פי עד אחד או על פי עצמו משלם תשלומי ד׳ וה׳. ופריך על פי עד אחד פשיטא. ומשני הא קא משמע לן על פי עד אחד דומיא דעל פי עצמו וכו׳. והכא לא בעי אמאי תנא שתיהן. וי״ל דתרווייהו צריכי דאי לא תני אלא על פי עצמו הוה אמינא דוקא איהו מהימן לשווייה אנפשיה חתיכה דאיסורא לאוסרה עליו עד שתשתה אבל עד אחד לא. ואי תנא על פי עד אחד הוה אמינא דוקא עד אחד משום דחזי לאיצטרופי בהדי אחר להכי איצטריך למיתני תרוייהו. אבל התם כיון דעל פי עצמו אינו משלם אף על גב דאמרינן בעלמא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי כל שכן דעל פי עד אחד אינו משלם הלכך אצטריך לפרושי אמאי תנא עד אחד. לקמן ע״ב תניא ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר משום ר׳ אליעזר מקנא לה על פי עד אחד או על פי עצמו וכו׳ והתם לא שייך תירוץ זה דעל פי עד אחד נמי הוא המקנא. צעיר אי״ן:
רבי יהושע אומר מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי שנים. לא הוה צריך למתני אלא אף משקה על פי שנים אלא להכי נקט תו מקנא לה לומר לך דוקא קינוי וסתירה הוא דבעינן שנים אבל בטומאה סגי בעד אחד. והיינו דאמרינן בגמרא עד כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה אבל בטומאה עד אחד מהימן. נראה שהוא מפירוש הרא״ש כנראה ממה שכתב לקמן סוף ד״ה אבל בטומאה וכו׳ עיין שם. צעיר אי״ן:
ואם מת חולצת ולא מתייבמת. הוא הדין דהוה מצי למימר פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דלקמן אם נוטלות כתובה אלא דבממון לא מיירי:
בפירש״י בד״ה המקנא כו׳ ובמתניתין מפרש כיצד מקנא לה אומר לה אל תסתרי עם כו׳ עכ״ל כצ״ל מפירוש ישן וק״ל:
תוספות בד״ה איידי דתנא נדרים כו׳ ותימה אמאי לא קבעה אגב נדרים דהא בפ״ד דנזיר תנא כו׳ עכ״ל ר״ל דבפ״ד דנזיר תנא משניות טובא דמיירי בנדרים כו׳ ובמהרש״ל הגיה דבפ״ד דנדרים תנא כו׳ ואולי איזה תלמיד טועה הגיה כן דליתא הכי בפ״ד דנדרים אלא דבפ״ד דנזיר איתא הכי גם דברי התוס׳ אינן מתפרשים לפי הגהה זו ואין להאריך ודו״ק:

פרק א

א משנה המקנא לאשתו, שמזהיר אותה שלא תסתר עם אדם מסויים, ואם אחר כך נסתרה איתו הרי היא חשודה שנבעלה, והרי היא אסורה לבעלה, ובעלה משקה אותה מי סוטה, ר׳ אליעזר אומר: מקנא לה על פי שנים עדים, כלומר, אין קינוי מועיל שתיאסר בו על בעלה אם נסתרה עם אותו איש ושישקנה מי סוטה, אלא אם כן נעשה הקינוי בפני שני עדים, ומשקה אותה מי סוטה גם על פי עד אחד שראה אותה שנסתרה, או אפילו על פי עצמו, אם הוא עצמו ראה אותה שנסתרה. ר׳ יהושע אומר: מקנא לה על פי שנים, ומשקה אותה על פי שנים.

Chapter 1

MISHNA: With regard to one who issues a warning to his wife not to seclude herself with a particular man, so that if she does not heed his warning she will assume the status of a woman suspected by her husband of having been unfaithful [sota], Rabbi Eliezer says: He issues a warning to her based on, i.e., in the presence of, two witnesses for the warning to be effective. If two witnesses were not present for the warning, she is not a sota even if two witnesses saw her seclusion with another man. And the husband gives the bitter water to her to drink based on the testimony of one witness who saw the seclusion, or even based on his own testimony that he himself saw them secluded together, as Rabbi Eliezer holds that only the warning requires witnesses, not the seclusion. Rabbi Yehoshua says: He both issues a warning to her based on two witnesses and gives the bitter water to her to drink based on the testimony of two witnesses.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות איווראבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) כֵּיצַד מְקַנֵּא לָהּ גאוֹמֵר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי וְדִבְּרָה עִמּוֹ עֲדַיִין הִיא מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ וּמוּתֶּרֶת לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה.

The mishna asks: How does he issue a warning to her in an effective manner? If he says to her in the presence of two witnesses: Do not speak with the man called so-and-so, and she nevertheless spoke with him, she is still permitted to her home, i.e., she is permitted to engage in sexual intercourse with her husband, and if she is the wife of a priest she is still permitted to partake of teruma.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודברה עמו – שלא במקום סתר.
עדיין מותרת לביתה – לשמש עם בעלה.
ומותרת בתרומה – אם אשת כהן היא.
כיצד מקנא לה? כלומר, כיצד נעשה קינוי זה באופן שתצטרך להבדק על ידי המים המרים? אם אומר לה בפני שנים, שני עדים: ״אל תדברי עם איש פלוני״ ודברה עמו — עדיין היא מותרת לביתה (בעלה) ואם אשת כהן היא מותרת לאכול בתרומה, שאף שהזהירה שלא תדבר עימו, אין הדיבור בלבד אוסר אותה.
The mishna asks: How does he issue a warning to her in an effective manner? If he says to her in the presence of two witnesses: Do not speak with the man called so-and-so, and she nevertheless spoke with him, she is still permitted to her home, i.e., she is permitted to engage in sexual intercourse with her husband, and if she is the wife of a priest she is still permitted to partake of teruma.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דנִכְנְסָה עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּתֶר וְשָׁהֲתָה עִמּוֹ כְּדֵי טוּמְאָה אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ הוַאֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה וְאִם מֵת וחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַיבֶּמֶת.:

However, if after he told her not to speak with so-and-so, she entered into a secluded place and remained with that man long enough to become defiled, i.e., sufficient time to engage in sexual intercourse, she is forbidden to her home from that moment until she undergoes the sota rite. And likewise, if she was the wife of a priest she is prohibited from partaking of teruma, as she was possibly disqualified by her infidelity, so long as her innocence is not proven by means of the bitter water. And if her husband dies childless before she drinks the bitter water, she perform ḥalitza with her late husband’s brother and may not enter into levirate marriage, as, if she had been unfaithful, levirate marriage is forbidden.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדי טומאה – כדי העראה.
אסורה לביתה – מספק כדילפינן לקמן (דף כח.) שלשה ונטמאה אמורים בפרשה וקנא את אשתו והיא נטמאה ונסתרה והיא נטמאה תחת אישה ונטמאה אחד שאסורה לבעל ואחד שאסורה לבועל אם ימות בעלה או יגרשנה ואחד שאסורה לתרומה.
ואם מת – קודם שהשקה ואין לו בנים והיא זקוקה ליבם.
חולצת – לינשא לשוק ולא מתייבמת ובגמרא יליף לה.
ואולם אם נכנסה עמו עם האיש שהוזהרה עליו לבית הסתר (מקום נסתר) ושהתה עמו שם זמן כדי טומאה (ביאה) — אסורה לביתה (בעלה), שאסור לו לנהוג עימה יחסי אישות, ואסורה לאכול בתרומה עד שיתברר הדבר בשתיית מי סוטה. ואם מת בעלה לפני שהספיקה להבדק ואין לה בנים ממנו — הרי זו מספק חולצת ליבם, ולא מתייבמת.
However, if after he told her not to speak with so-and-so, she entered into a secluded place and remained with that man long enough to become defiled, i.e., sufficient time to engage in sexual intercourse, she is forbidden to her home from that moment until she undergoes the sota rite. And likewise, if she was the wife of a priest she is prohibited from partaking of teruma, as she was possibly disqualified by her infidelity, so long as her innocence is not proven by means of the bitter water. And if her husband dies childless before she drinks the bitter water, she perform ḥalitza with her late husband’s brother and may not enter into levirate marriage, as, if she had been unfaithful, levirate marriage is forbidden.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: מִכְּדֵי תַּנָּא מִנָּזִיר סָלֵיק מַאי תְּנָא דְּקָא תָּנֵא סוֹטֶה.

GEMARA: The Gemara questions the placement of this tractate within the mishnaic order of Nashim. Now, the tanna arose from tractate Nazir, which is the tractate preceding Sota in the order of the Mishna. What did he teach in Nazir that required that he teach tractate Sota immediately afterward, as at first glance there seems to be no connection between this tractate and Nazir?
רי״ףרש״יתוספות איווראבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מכדי תנא מנזיר קא סליק – כן סדר המשנה סוטה אחר נזיר.
מאי תנא דתנא סוטה – מאי תנא בנזירות דדמי לסוטה דתנא סוטה בתרה.
גמ׳ מכדי תנא מנזיר סליק מאי שנא דקתני סוטה ואע״ג דאין סדר למשנה פי׳ בריש פ״ק דבבא מציעא:
כל הרואה סוטה בקלקולה פ״ה בניוולה ובושתה שמנולין אותה (ממקום למקום שמטילין אותה) וקושר חבל למעלה מדדיה יזיר עצמו מן היין שהיין מביא לידי קלות ראש והוא גרים לה לשון הקונ׳. המקנא דיעבד אין לכתחלה לא. ותימה דהא איכא הרבה מקומות דלא פריך כי הכא כגון המביא גט לאשתו וכן השולח דהוי אפילו לכתחלה. וי״ל דלא פריך ליה אלא היכא דאיכא למטעי דהוי לשון דיעבד. אי נמי י״ל דלא פריך ליה אלא היכא דמצי למימר ביה תירוץ:
משנה כיצד הוא מקנא לה אומר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו עדין היא מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה נכנסה עמו לבית הסתר ושהת עמו כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה מלאכול בתרומה ואם מת חולצת ולא מתיבמת אמר הר״ם זאת ההלכה נכללת על שני מינים מהקנוי אחד מהם קנוי על האמת והוא אשר רמזנו עליו בהלכה הקודמת וזה שהוא כאשר הזהירה מלדבר עם איש בפני שנים וראו שדברה עמו בפני שנים גם כן הוא אין זה הקנוי ולא תיאסר על בעלה ולא תאסר בתרומה אם היתה ישראלית אשת כהן וכן כאשר נסתרה עמו בפני שנים לא תאסר גם כן כאשר לא הזהיר אותה רק בדבור לבד אבל אם אמר לה בפני שנים אל תסתתרי עם פלוני הנה זה הקינוי השלם הרמוז עליו ואם ראו אותה אחר זה מספרת עמו הנה לא תאסר גם כן אבל תהיה מותרת לביתה ר״ל למשגל ואם נכנסה עמו לסתר בפני שנים ושהתה כדי טומאה ושעור זה מן הזמן הוא שעור לצלות ביצת התרנגול באש שוה הנה אז תאסר על בעלה קודם שישקה חולצת ולא מתיבמת וזה למאמר השם ית׳ באיש אשר מצא באשתו ערות דבר כמו זה הדבר והלכה והיתה לאיש אחר ואמרו לאחר ולא ליבם ולזה לא תתיבם ולא תמלט מן החליצה לפי שהיא תצטרך גט מבעלה וכמו כן צריכה חליצה ואז תהיה מותרת לעלמא:
מכדי תנא מנזיר סליק מאי שנא דתנא סוטה. ואף על גב דקיימא לן אין סדר למשנה הני מילי לענין מחלוקת ואחר כך סתם לפי שזה תלוי במה ששנה רבי לתלמידיו ופעם שנה להם דברי היחיד בסתם לפי שראה לקבוע הלכה כמותו ובמסכת אחרת חזר מן הסתם ושנאה בלשון מחלוקת להודיע שאין הלכה כמו היחיד וכן לפעמים שנה מחלוקת תחלה ואחר כך הסתם ולא ידעינן הי מינייהו דקמייתא והי דבתרייתא כי לא שנו המסכתות אלא לפי מה שהיו התלמידים חפצים ללמוד. אבל כשסדר סדרן זו אחר זו על הסדר. (עיין עוד בתוס׳ דריש שבועות):
ותנא המדיר תנא נדרים. דמפרש בה נדרים שבין איש לאשתו בין אב לבתו וצריך לשנותה בתרה:
ב גמרא תחילה מבררים את מקומה של המסכת בתוך סדר נשים. מכדי [הרי] התנא ממסכת נזיר סליק [עולה ובא], שמסכת נזיר קודמת למסכת זו לפי סדר המסכתות, מאי תנא דקא תנא [מה שנה ששנה] סוטה? מה ראה התנא לשנות מסכת סוטה אחריה, כלומר, מה הקשר בין מסכת זו למסכת נזיר?
GEMARA: The Gemara questions the placement of this tractate within the mishnaic order of Nashim. Now, the tanna arose from tractate Nazir, which is the tractate preceding Sota in the order of the Mishna. What did he teach in Nazir that required that he teach tractate Sota immediately afterward, as at first glance there seems to be no connection between this tractate and Nazir?
רי״ףרש״יתוספות איווראבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כִּדְרַבִּי דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה לוֹמַר לָךְ שֶׁכׇּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן.

The Gemara answers: This was done in accordance with the statement of Rabbi Yehuda HaNasi with regard to the sequence of passages in the Torah, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Why is the portion of a nazirite (Numbers, chapter 6) placed adjacent to the portion of a sota (Numbers, chapter 5)? This was done to tell you that anyone who sees a sota in her disgrace as she undergoes the rite of the bitter water should renounce wine, as wine is one of the causes of sexual transgression, as it loosens inhibitions. For the same reason that the Torah teaches these passages one after the other, Rabbi Yehuda HaNasi arranged these tractates one after the other.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1כדרבי דתניא למ]⁠ה נסמכה פרשת 2נז⁠[יר ל]⁠פרשת סוטה, לומר לך, כל הרואה שוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין.
1. קשה לפענח מלים אלו בכ״י קמברדיג׳.
2. כ״י קמברדיג׳ קרוע בחלק ממלים אלו והושלמו על פי הבבלי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בקלקולה – בניוולה ובבשתה שמנוולין אותה כדקתני מתני׳ (לקמן דף ז:) קושר חבל למעלה מדדיה.
יזיר עצמו מן היין – שהיין מביא לידי קלות ראש והוא גרם לה.
ומשיבים: כדברי רבי, דתניא כן שנינו בברייתא], רבי אומר: למה נסמכה בתורה פרשת נזיר לפרשת סוטה — לומר לך: שכל הרואה סוטה בקלקולה, בבזיונה, כששותה מי סוטה — יזיר עצמו מן היין, ששתיית יין היא לעתים קרובות הסיבה לזנות, וצריך אדם לתת דבר זה על ליבו. ולפי זה יש איפוא קשר ענייני בין סוטה ונזיר, ומשום כך נסמכו המסכתות.
The Gemara answers: This was done in accordance with the statement of Rabbi Yehuda HaNasi with regard to the sequence of passages in the Torah, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: Why is the portion of a nazirite (Numbers, chapter 6) placed adjacent to the portion of a sota (Numbers, chapter 5)? This was done to tell you that anyone who sees a sota in her disgrace as she undergoes the rite of the bitter water should renounce wine, as wine is one of the causes of sexual transgression, as it loosens inhibitions. For the same reason that the Torah teaches these passages one after the other, Rabbi Yehuda HaNasi arranged these tractates one after the other.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְלִיתְנֵי סוֹטָה וַהֲדַר לִיתְנֵי נָזִיר אַיְּידֵי דִּתְנָא כְּתוּבּוֹת וּתְנָא הַמַּדִּיר תְּנָא נְדָרִים וְאַיְּידֵי דִּתְנָא נְדָרִים תְּנָא נָזִיר דְּדָמֵי לִנְדָרִים וְקָתָנֵי סוֹטָה כִּדְרַבִּי.:

The Gemara asks: But if so, let him teach tractate Sota first and then let him teach tractate Nazir, which is the way these topics are ordered in the Torah, and also accords better with the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara answers: Since the tanna taught tractate Ketubot, and in that tractate he taught a chapter that begins: One who vows, in which there are several mishnayot concerning vows between husbands and wives, he then taught tractate Nedarim, whose subject is the halakhot of vows. And since he taught tractate Nedarim, he then taught tractate Nazir, which is similar to tractate Nedarim in that one becomes a nazirite by taking a vow. And he then teaches tractate Sota, in accordance with the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשי׳: [וליתני סוטה]1 לקמי נזיר כדכתיבן [... ...]⁠2
ופרקינן: [מיהו איידי]⁠3 דתנא כתובות ותנא המדיר, תנא נדרין. ואיידי דתנא נדרין תנא נזיר דדמי לנדרין. ואידי דתנא [נזיר תנא]⁠4 סוטה.
1. כ״י קמברדיג׳ קרוע כאן והמלים הושלמו על פי הבבלי.
2. כ״י קמברדיג׳ קרוע כאן וצריך להשלים שתי מלים.
3. קשה לפענח שתי מלים אלו בכ״י קמברדיג׳.
4. כ״י קמברדיג׳ קרוע כאן וחסרות שתי מלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וליתני סוטה והדר נזיר – שכך היא סמיכת פרשתייהו.
ותנא המדיר – פרק הוא בכתובות המדיר את אשתו ואיידי דאיירי בנדרי׳ תנא נדרים אחר כתובו׳ ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר בתרה שאף הנזירות באה על ידי נדר והדר תנא סוטה בתרה.
(6-7) מסכת סוטה פרק המקנא לאשתו
ושואלים: אם כן, לפי סברה זו וליתני [ושישנה] קודם מסכת סוטה והדר ליתני [ויחזור אחר כך וישנה] מסכת נזיר כפי הסדר בתורה, וכפי שמסביר רבי! ומשיבים: איידי דתנא [מתוך ששנה] מסכת כתובות ותנא [ושנה בה] פרק ״המדיר״ שבה נזכרים מקצת דיני נדרים שבין איש לאשתו, תנא [שנה] לאחריה מסכת נדרים שכולה עוסקת בענייני נדרים, ואיידי דתנא [ומתוך ששנה] מסכת נדרים, תנא [שנה] אחריה מסכת נזיר דדמי [שדומה] לנדרים מבחינת ההלכה, שהרי נדר הנזירות הוא אחד מסוגי הנדרים, וקתני [ושנה] אחר כך סוטה, כדברירבי, שיש קשר בין נזיר לסוטה.
The Gemara asks: But if so, let him teach tractate Sota first and then let him teach tractate Nazir, which is the way these topics are ordered in the Torah, and also accords better with the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara answers: Since the tanna taught tractate Ketubot, and in that tractate he taught a chapter that begins: One who vows, in which there are several mishnayot concerning vows between husbands and wives, he then taught tractate Nedarim, whose subject is the halakhot of vows. And since he taught tractate Nedarim, he then taught tractate Nazir, which is similar to tractate Nedarim in that one becomes a nazirite by taking a vow. And he then teaches tractate Sota, in accordance with the statement of Rabbi Yehuda HaNasi.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הַמְקַנֵּא דִּיעֲבַד אִין לְכַתְּחִילָּה לָא קָסָבַר תַּנָּא דִּידַן אָסוּר לְקַנּאוֹת.

§ The Gemara begins clarifying the mishna. The mishna states: One who issues a warning to his wife. By employing the descriptive phrase: One who issues a warning, and not the prescriptive phrase: One issues a warning, the tanna indicates that after the fact, yes, it is effective if he issues a warning in this manner, but ideally, no, one should not issue a warning to his wife at all ab initio. Apparently, the tanna of our mishna holds that it is prohibited to issue a warning to one’s wife ab initio in a manner that can cause her to become a sota, and all the halakhot concerning a sota are for one who issued a warning when not obligated to do so.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וד⁠[יקינן]:⁠1 אסור לקנות לכתחילה, 2כ⁠[.. דקתני] במתני׳ המקנא דאיעבד אין ולא קתני מקנא לכתחילה.
ומקשינן אהא דאמ׳ ר׳ שמואל אין מזווגין [לאדם אלא אשה]3 הראויה לו, שנ׳ כי לא ינוח שבט הרשע על [גורל].4 ואמ׳ ר׳ יוחנן וקשה [לזווגן כקריעת]5 ים סוף, שנ׳ א-להים מושיב יחידים [ביתה] 6 [... ... ...]⁠7 מוציא אסירי⁠[ם ב]⁠כוש׳.
1. קשה לפענח מלה זו בכ״י קמברדיג׳.
2. קשה לפענח מלים אלו בכ״י קמברדיג׳.
3. קשה לפענח מלים אלו בכ״י קמברדיג׳, והושלמו על פי הבבלי.
4. כ״י קמברדיג׳ קרוע כאן.
5. קשה לפענח מלים אלו בכ״י קמברדיג׳, והושלמו על פי הבבלי.
6. קשה לפענח מלה זו בכ״י קמברדיג׳, והושלמה על פי הבבלי.
7. קשה לפענח מלים אלו בכ״י קמברדיג׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לכתחילה לא – מדלא תני רבי אליעזר אומר מקנא אדם לאשתו על פי שנים.
אסור לקנאות – שמביא עצמו לידי תגר ואת אשתו לידי ניוול ואפי׳ היא טהורה.
המקנא דיעבד אין – וא״ת וכי כל היכא דתני ה״א בתחילתן לשון דיעבד הוא והא קתני בסוף אלו עוברין (פסחים דף מט.) ההולך לשחוט את פסחו ובעבודה זרה פרק השוכר (עבודה זרה סט.) המניח עובד כוכבים בחנותו דמסיק בשמעתתא קמייתא דשחיטת חולין (דף ג.) דמיירי לכתחילה ובפרק ב׳ דשחיטת חולין (חולין לז.) השוחט את המסוכנת ובפרק קמא דביצה (ביצה ו:) השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות ויש לומר דכל היכא דאיכא למיתלי בלישנא דייק הכי כגון הכא ובריש פ״ב דשחיטת חולין (חולין כז.) והתם נמי בפ׳ קמא (חולין טו:) השוחט במגל יד ובפ׳ קמא דביצה (ביצה ז:) השוחט חיה ועוף יחפור בדקר ובפ׳ חבית (שבת דף קמז.) הרוחץ במי מערה או במי טבריא ותימה היכי דייק מהכא דאסור לקנאות אמאי לא מתרץ המקנא שבא כדמתרץ בפ״ק דביצה (דף ז:) ועל כרחך אית לן למימר דהכא ממשנה יתירא דייק כדפרש״י.
בד״ה איני מי כו׳ דאין זה בידי שמים נ״ב אע״פ שיש לו ידיעה בלי ספק מ״מ בת קול אינה מכרזת דא״כ הוי הכרח למעשיו ודו״ק:
תוס׳ בד״ה איידי כו׳ דהא בפרק רביעי דנזיר תנא כו׳ כצ״ל:
בד״ה המקנא וכו׳ והתם נמי בפ״ק וכו׳ נ״ב פי׳ דדייק בכולן לשון דיעבד:
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 6]

המקנא דיעבד וכו׳. וא״ת וכי כל היכא דתני וכו׳ ככתוב (בקו׳) בתוספות. וי״ל דלא פריך לה אלא היכא דאיכא למטעי (כגון) שהוא לשון דיעבד. אי נמי יש לומר דלא פריך לה אלא היכא דמוצא בה תירוץ. גליון. והרא״ש בפירושיו כתב ויש לומר דלא דייק הכי אלא היכא דאיכא פלוגתא ואז צריך התנא לדקדק בלשונו להודיע כמי הוא סובר:
קסבר תנא דידן אסור לקנאות. תימה וכי אם אדם רואה את אשתו שהיא פרוצה ונסתרת עם העריות למה יהיה אסור לקנאות לה. ומצאתי תירוץ לקושיא מתוך הירושלמי דגרסינן התם הקינוי ר׳ אליעזר אומר חובה ר׳ יהושע אומר רשות. אמר ר׳ לעזר בן ר׳ יוסי קומי ר׳ יסא אתיא דר׳ אליעזר כבית שמאי ודר׳ יהושע כבית הלל. דר׳ אליעזר כבית שמאי דבית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוה. מצא בה דברים כאורים לגרשה אינו יכול שלא מצא בה ערוה לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כאורים פירוש כעורים לפום כן הוא אומר חובה. ודר׳ יהושע כבית הלל דבית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו לפום כן הוא אומר רשות רצה לקנאות יקנא לגרש יגרש. וכן נמי מאן דאמר אסור לקנאות סבר כבית הלל וכיון שיכול לגרשה מוטב שיגרשנה ממה שיקנא לה ותהיה עמו בקטטה וגם שמא תזנה תחתיו בסתר. ולבית שמאי דאי אפשר לגרש (מותר) חובה לקנאות. ואף על גב דבירושלמי מוקי מאן דאמר רשות כבית הלל ופרישנא דלבית הלל אסור לקנאות לא תקשה (הדאמר) הא דאמר לקמן דר׳ ישמעאל סבר רשות לקנאות וקאמר המקנא נכנסה בו רוח טהרה. דיש לומר אם אינו רוצה לגרש מחמת שיש לו בנים ממנה או שכתובתה מרובה רוח טהרה היא שיקנא לה. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ג לאחר הקדמה זו, באים לברר את לשון המשנה. שנינו במשנה ״המקנא לאשתו״, ומלשון זו משמע בדיעבד אם עשה כן — אין [כן] אבל לכתחילה — לא יקנא. שאילו היה מעשה הקינוי חובה או מצווה שיש לעשותן לכתחילה צריך היה לומר במשנה ״מקנא אדם לאשתו״. משמע מכאן, כי קסבר [סבור] התנא דידן [שלנו] שאסור לקנאות לכתחילה, וכל הדינים שנאמרו בסוטה הם רק אם עשה מעשה וקינא.
§ The Gemara begins clarifying the mishna. The mishna states: One who issues a warning to his wife. By employing the descriptive phrase: One who issues a warning, and not the prescriptive phrase: One issues a warning, the tanna indicates that after the fact, yes, it is effective if he issues a warning in this manner, but ideally, no, one should not issue a warning to his wife at all ab initio. Apparently, the tanna of our mishna holds that it is prohibited to issue a warning to one’s wife ab initio in a manner that can cause her to become a sota, and all the halakhot concerning a sota are for one who issued a warning when not obligated to do so.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״ראָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כִּי הֲוָה פָּתַח רֵישׁ לָקִישׁ בְּסוֹטָה אָמַר הָכִי אֵין מְזַוְּוגִין לוֹ לְאָדָם אִשָּׁה אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קכ״ה:ג׳} כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן וְקָשִׁין לְזַוְּוגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ס״ח:ז׳} אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת.

Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says: When Reish Lakish would introduce his discussion of the Torah passage of sota he would say this: Heaven matches a woman to a man only according to his actions, as it is stated: “For the rod of wickedness shall not rest upon the lot of the righteous” (Psalms 125:3), indicating that if one has a wicked wife it is due to his own evil conduct. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: And it is as difficult to match a couple together as was the splitting of the Red Sea, as it is stated in a verse that speaks of the exodus from Egypt: “God makes the solitary individuals dwell in a house; He brings out prisoners into prosperity [bakosharot]” (Psalms 68:7). God takes single individuals and causes them to dwell in a house by properly matching a man to a woman. This is similar to the exodus from Egypt, which culminated in the splitting of the Red Sea, where He released prisoners into prosperity.
רי״ףרש״יתוספות איווראבית הבחירה למאירישיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי פתח – כשהיה בא לדרוש בפרשת סוטה.
מזווגין אשה לפי מעשיו – צנועה לצדיק ופרוצה לרשע.
כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים – לא יזדווג ממשלת רשע בגורל צדיק.
וקשין – לפני המקום.
לזווגם – הנך דלפי מעשיו.
כקריעת ים סוף – שנשתנו סדרי בראשית.
מושיב יחידים ביתה – אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגם יחד ומיישב מהם בית.
מוציא אסירים בכושרות – הוציא את ישראל ממצרים בחדש כשר לא חמה ולא צינה מקיש זיווג יחידים ליציאת מצרים.
וקשה לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר אלהים מושיב יחידים ביתה. פ״ה יחידים אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגן יחד והוא קשה כמו מוציא אסירים ישראל בכושרות בחדש כשר לא חמה ולא צינה. וא״ת אמאי נקט קריעת ים סוף טפי משאר נסים של יציאת מצרים. וי״ל דמ״ד בכושרות דר׳ מדרשי׳ בעלמא בבכי ובשירות בכי למצרים ושירות לישראל והיינו קריעת ים סוף שבאותו נס היה כן ואמר ר״ת פי׳ מדמי ליה ליציאת מצרים וקריעת ים סוף שבאותו ענין שטבע הקב״ה את המצריים בים כדי להציל את ישראל כמו הורג בעלה של זה ואשתו של זה ומשיאן זה לזה דבזיווג שני קא מיירי כדמפרש בסמוך. איני והאמר רב יהודה (רב אדא) [אמר רב] ארבעים יום פ״ה איני מי הוי זיווג לפי רשע וזכות והא מקודם (רשעיו וזכותיו) [יצירתו] מכריזין את זיווגו וא״ת הכל גלוי לפניו והוא בידו הא אמר במסכת נדה דמלאך הממונה על ההריון נוטל הטיפה ומביאה לפני הקב״ה ואומר טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טפש עני או עשיר אבל צדיק ורשע לא דאין זה בידי שמים [שאין נודע רשעו וזכיותיו]. כדאמרי׳ הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כפ״ה. זווג שני כגון אלמון לאלמנה אבל בחור שנשא אלמנה או אפכא הוי כמו זווג ראשון. ע״כ לא פליגי אלא בקינוי וסתירה כמ״ש לא פליגי אלא כדאי׳ דר׳ יוסי לקמן (מוחק) הוא לומר דקאי ע״כ לא פליגי אדר׳ יוסי דפליג לקמן ולפ״ה ניחא דפירש הכי ע״כ לא שמעי׳ בפלוגתייהו דבעי׳ ב׳ עדים אלא לקינוי לר׳ אליעזר ובשתיה לר׳ יהושע אבל בטומאה עד אחד נאמן. פ״ה אם יש עדים בקינוי ובסתירה ויש עד אחד שראה שקלקלה באותה שעה נאמן ואינה שותה ויוצאה בלא כתובה ואסורה לבעל ולבועל ולתרומה לשון הקונטרס. וא״ת מנא לן דבטומאה עד אחד נאמן אימא דבעי שנים. וי״ל דאמתני׳ דמייתי אחר זה סמיך ועוד אומר הרב אלחנן מדלא קתני ר׳ יהושע אף משקה ע״פ עדים אלא קתני משקה לה משמע דדוקא משקה בעי שנים אבל בטומאה בעד א׳ סגי דאי בעי בטומא׳ ב׳ היה לו לומר נמי וטומאה ע״פ שנים כיון דאיירי בדיני סוטה:
אמר המאירי אח״כ בא לבאר לשון קנוי היאך וזהו שאמר כיצד מקנא לה אומר לה וכו׳ וכלל הדברים לפי מה שפירשו על זו בגמ׳ שצריך שיהא קנויו על הסתירה ושאף היא תסתתר אחר קנויו בכונה ורצון אבל אם קנא לה על הדבור ר״ל שאמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני אינו קנוי ואם דברה עמו אחר קנוי אינו כלום ואפי׳ נסתרה עמו אינו אלא כמי שנסתתרה בלא קנוי ואין כאן השקאה ולא איסור עליו כלל וכן אם קנא לה על הסתירה והיא לא נסתרה אלא שראוה מדברת עם אותו שקנא לה עליו אין זה כלום לא להשקאה ולא לאיסור וכן אמר בזו שמאחר שמותרת לבעלה אף היא מותרת בתרומה אם היתה אשת כהן הא אם אמר לה בפני שנים אל תסתתרי עם איש פלוני ונסתתרה גם כן בפני שנים ושהתה עמו כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה לתרומה עד שתבדק במי סוטה והוא שאמרו שלשה פעמים כתוב בפרשה ונטמאה אחת לאיסור בעל ואחת לאיסור בועל אם מת בעלה או גרשה ואחת לתרומה אע״פ שאינה זונה ודאית מפני שרגלים לדבר:
ואם מת ר״ל קודם שהשקה ואין לו בנים והיא זקוקה ליבם חולצת ולא מתייבמת שמא זינתה תחת בעלה וכל שזינתה תחת הבעל אסורה ליבם וכמו שנא׳ באשה שנמצא בה ערות דבר ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ודרשו בה דרך אסמכתא לאחר ולא ליבם ומ״מ להנשא לשוק צריכה חליצה על הדרך שהיתה צריכה גט מבעלה אלו היה קיים:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו ופסקנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
לענין ביאור זה שאמרנו מכדי תנא מנזיר קא סליק אינו כן בסדורו של רבינו הקדוש ז״ל אלא אחר מסכת גיטין הוא שנסדרה שם שכך הוא סדרו ז״ל בסדר נשים יבמות כתובות נדרים נזיר גיטין סוטה קדושין ואם כן ביאור הענין הוא שגיטין וסוטה לענין זה אחד הם שסבת הגירושין בסבת הקלקול ומאחר שתלה הטעם לומר שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין היה לו לשנות סוטה תחלה וזהו ששאלוה כאן והשיבו איידי דתנא כתובות דתני ביה המדיר תנא נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר והדר תני גיטין וסוטה שהם כדבר אחד לענין זה שהרי גיטין הוא עיקר הפירוד וסוטה הוא סיבת הפירוד ונסמכו לנזיר לכדרבי שהקלקול הבא מצד היין גורם לגיטין וסוטה וכבר האריכו בענינים אלו הרבה מפרשים בדרכים אחרים וזו נראית לי עיקר:
זה שאמרו במשנתנו המקנא לאשתו שמשמעו לשון דיעבד לא ללמוד הימנה שלכתחלה יהא אסור לקנות אלא כך פירושו כל שבא לקנות כך הוא עושה ומ״מ כל שרואה את אשתו צריכה לכך ראוי לו שיוכיחנה תחלה בינו לבינה בנחת ובישוב הדעת ואם לא נמנעה בכך מצות סופרים עליו לקנות לה בעדים אין זה אלא רוח טהרה להקפיד על נקיותה ועל נקיות בניו ובנותיו ובלבד שלא יקנא מחמת כעס ומריבה כדי לחללה או ליראה ולבהלה אלא מתוך אמתלאות שיש לו בה והוא שאמרו בתלמוד המערב לא יקנא בה מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך מונין ר״ל כעס ומריבה אלא מתוך אימה ושאלו שם עבר וקנא לה מתוך דברים הללו מהו איתמרת למצוה וקנויו קנוי או לעכב ואין קנויו קנוי וכהדא כל מקום שנאמר חקה או תורה לעכב ולא הובררה שם ויראה לפסוק שכל שהוא כן לא יהו המים בודקין אלא שגדולי המחברים כתבוה דוקא למצוה והרי זו קנוי:
מפנות הדת ומיסודותיה הוא להאמין ביושר משפטי הש״י להיות האדם נגמל ונענש בכל עניניו לפי מעשיו אם טוב ואם רע ולא יעכב זה מזל ומערכת כוכבים או אחד מן המקרים אלא שלפעמים יעזב למקרה או למזל כשהאדם אינו ראוי לפי מעשיו להגמל או להענש ואף זה נקרא צד עונש על צד הפקע הגמול במקום שהיה האדם ראוי לעשות פעולות ראויות לגמול אלא שבמי שאינו ראוי לכך לא יקרא עונש וא״כ הזווג אף הוא מכלל הגמול או הפכו בהזמין השם בגורלו אשה משכלת והגונה או ההפך וזהו שאמרו אין מזווגין לאדם אלא לפי מעשיו ר״ל צנועה לצנוע ופרוצה לפרוץ והדומה לזה ודרשו דרך אסמכתא ממה שאמר כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים ומעתה כל שמשתדל בזווג בזה קשה הוא לזווגו וסמכו ענין זה למה שאמר הכתוב אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות כלומר כשם שהוצאת האסירים ממצרים היה בהשגחה מאתו ית׳ כן הושבת היחידים והזווגים זה בזה הוא בהשגחה מאתו ית׳ וענין בכושרות פרשוהו בתלמוד המערב בחדש שהוא כשר לצאת לא צנה ולא חמה וזהו ניסן והעמידוה בזווג שני ר״ל שהוא בזמן ראוי לענש וגמול אבל בזמן שאינו ראוי לכך והוא הנקרא זווג ראשון מצד שסתמו הוא בזמן הקטנות סמוך לפרק יהיה ענינו כפי המקרה או מערכת התולדה ועל זה אמרו ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרה בת פלוני לפלוני ושדה פלוני לפלוני בנדוניתו ואין לשון זווג שני או ראשון בא בדקדוק אלא לפי הזמן שהוא ראוי להגמל או להענש ודברו חכמים בהווה:
כל שקנא בעדים ונטמאת אחר כן על פי עד אחד נאסרה לו ולבועל והפסידה כתובתה ואינה שותה והוא שנאמר בסוטה ועד אין בה והיא לא נתפשה וכל מקום שנאמר עד פירושו בשנים עד שיפרוט הכתוב עד אחד ואם כן פירוש הדברים שאין בטומאתה שני עדים אלא אחד שהעיד שזינתה בלא אונס עם אותו שקנא לה בעלה ואמר רחמנא דליתסר עליה הא כל שבאונס אפי׳ בשנים ואפי׳ אחר קנוי באשת ישראל מיהא מותרת ואם אין בה עדות טומאה אלא עדות סתירה אינו כלום ליבדק על ידה אלא בשנים שנא׳ ועד אין בה בה ולא בקנוי בה ולא בסתירה כלומר בטומאה הוא שאמרה תורה שאע״פ שאין שם שני עדים אלא אחד הרי הוא כשנים אבל קנוי וסתירה דוקא בשנים כמו שבארנו במשנה וסתירה המזקקת ייבדק ענינה בששהתה כדי טומאה ויתבאר למטה כדי לצלות ביצה ולגמעה:
מוציא אסירים בכושרות. והא דנקט כקריעת ים סוף ולא קאמר כיציאת מצרים כלישנא דקרא משום דדרשינן בכי ושירות בכי למצרים ושירות לישראל דהיינו על הים. עיין מה שכתב רש״י ועיין מה שכתוב בסוף פרק שני דסנהדרין. ובמכילתא (פרשת בא פי״ו) שנינו חרש שהוא כשר לא חמה קשה ולא גשמים. ר׳ יהושע אומר בכושרות אלו בוכים ואלו משוררים שבמצרים בוכים שנאמר ומצרים מקברים וישראל משוררים שנאמר קול רנה וגו׳ עיין שם. ומשמע דמשוררים היינו הלל דאכילת פסחים. ואפשר דבוכים ומשוררים אינו בזמן אחד. שוב ראיתי ברבה (פרשת במדבר פרשה ג׳) שאמרו המצריים בוכים מפני שהיו בזוזים וכו׳ וישראל משוררין שהיו טעונין ביזת שונאיהם עיין שם. ומכל מקום יתישב לפי מה שכתוב עוד שם אמר ר״א בכושרות אותן שהיו בוכין אלו ישראל ומשה וכו׳ הרי הן משוררין עכשיו שנאמר אז ישיר וגו׳ עיין שם. צעיר אי״ן.
ויש מפרשים דלהכי מדמה ליה לגאולת ישראל ממצרים משום דהתם הרג למצריים וטבעם בים סוף בשביל ישראל כן הורג בעלה של זו ואשתו של וה ומזווגן יחד דבזווג שני מוקמינן:
גמ׳ אין מזווגין לו לאדם אשה כו׳ שנא׳ כי לא ינוח וגו׳. נראה דדריש לה מסיפא דקרא דאיירי בזיווג דכתיב למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה וגו׳ לפי פשוטו ה״ל למכתב בעולה כפירש״י שם אבל התי״ו מורה על הנקיבה גם מלת הטיבה בה׳ היא מורה כן לומר דהפסוקים איירי בזיווג איש שיש נושא אשה שאינה הגונה לו בשביל ממון ואמר כי בודאי הקב״ה הזדווג לו אותה לפי מעשיו כי לא ינוח שבט הרשע וגו׳ דהיינו אשה שהיא משבט ומשפחה שאינה הגונה על גורל הצדיקים ההגונים בזיווג למען לא ישלחו הצדיקים ידיהם בעולתה דהיינו בעולה שלה מצד משפחתה שאינה הגונה ואמר אבל הקב״ה מזווג הטיבה ה׳ לטובים דהיינו אשה טובה לטובים ולישרים דהיינו הגונה להגון ואמר שאל תתמה באם תראה לפי דעתך שאיש טוב וישר נושא אשה שאינה הגונה וע״כ אמר לטובים ולישרים בלבותם כי האדם רואה לעינים וה׳ יראה ללבב ובודאי זה הנושא שאינה הגונה לו גם אם הוא טוב לפנים בלבו ודאי אינו טוב וישר וז״ש והמטים עקלקלותם גם בלב יוליכם ה׳ את פועלי און לישא אשה שאינה הגונה מהם ע״ד שאמרו וילך עשו אל ישמעאל לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו ומסיים שלום על ישראל שיהיו כלם הגונים וטובים ואז יהיה להם שלום כמ״ש פ׳ י׳ יוחסין אם ראית ב׳ משפחות המתגרות זו בזו פסול יש בא׳ מהן ואין מניחין אותן לידבק זו בזו ודו״ק:
אמר רב שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח [כאשר היה פותח] ריש לקיש לדרוש בפרשת סוטה, אמר הכי [כך] כפתיחה: אין מזווגין לו לאדם משמים אשה אלא לפי מעשיו, שנאמר: ״כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים״ (תהלים קכה, ג), ומי שיש לו אשה רעה — הרי זה בהתאם למעשיו הרעים. אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: וקשין בני זוג לזווגן זה לזה כקריעת ים סוף, שעצם זיווגו של אדם לאשה המתאימה לו הוא מעשה נס כקריעת ים סוף, שנאמר במזמור המדבר על יציאת מצרים: ״אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות״ (תהלים סח, ז), כלומר, להושיב אנשים בודדים (״יחידים״) ולעשות מהם בית (״ביתה״), כלומר, לזווגם זה לזה, הוא דבר הדומה ליציאת מצרים (״מוציא אסירים״). ומקשים:
Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says: When Reish Lakish would introduce his discussion of the Torah passage of sota he would say this: Heaven matches a woman to a man only according to his actions, as it is stated: “For the rod of wickedness shall not rest upon the lot of the righteous” (Psalms 125:3), indicating that if one has a wicked wife it is due to his own evil conduct. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: And it is as difficult to match a couple together as was the splitting of the Red Sea, as it is stated in a verse that speaks of the exodus from Egypt: “God makes the solitary individuals dwell in a house; He brings out prisoners into prosperity [bakosharot]” (Psalms 68:7). God takes single individuals and causes them to dwell in a house by properly matching a man to a woman. This is similar to the exodus from Egypt, which culminated in the splitting of the Red Sea, where He released prisoners into prosperity.
רי״ףרש״יתוספות איווראבית הבחירה למאירישיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִינִי וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַרְבָּעִים יוֹם קוֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי בֵּית פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי שְׂדֵה פְלוֹנִי לִפְלוֹנִי לָא קַשְׁיָא הָא בְּזוּג רִאשׁוֹן הָא בְּזוּג שֵׁנִי.:

The Gemara asks: Is that so that a man is matched to a woman according to his actions? But Rav Yehuda says that Rav says: Forty days before an embryo is formed a Divine Voice issues forth and says: The daughter of so-and-so is destined to marry so-and-so; such and such a house is destined to be inhabited by so-and-so; such and such a field is destined to be farmed by so-and-so. This clearly states that these matters, including marriage, are decreed for a person even before he is formed. The Gemara answers: This is not difficult. This statement that Rav Yehuda says in the name of Rav is with regard to a first match [zivug], while this statement of Rabba bar bar Ḥana in the name of Rabbi Yoḥanan is with regard to a second match. A first match is decreed in heaven; a second match is according to one’s actions.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א⁠[יני והא]1 אמ׳ [רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד]2 בת 3[קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני. ופרקינן: הא בזוג ראשון, אבל בזוג שיני קשה לזוו]⁠גי.
1. קשה לפענח מלים אלו בכ״י קמברדיג׳, והושלמו על פי הבבלי.
2. קשה לפענח מלים אלו בכ״י קמברדיג׳, והושלמו על פי הבבלי.
3. קשה לפענח מלים אלו בכ״י קמברדיג׳, והושלמו על פי ר״ח סנהדרין כ״ב. ובבלי כאן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איני – מי הוי זיווג לפי רשע וזכות והא מקודם יצירתם שאין נודע רשעו וזכותו מכריזין את זוגו ואם תאמר הכל גלוי לפניו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדאמר במסכת נדה (דף טז:) מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה דאין זה בידי שמים.
זוג ראשון – לפי המזל.
זוג שני – לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו.
קודם יצירת הולד – נראה לרבי קודם יצירת הזכר בין אם לא נולדה הנקיבה עדיין בין אם נולדה.
הא בזוג ראשון הא בזוג שני – תימה בפ׳ ואלו מגלחין (מו״ק דף יח:) דאמר שמואל מותר לארס בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר קפריך ליה מהכא ארבעים יום קודם יצירת הולד אמאי לא מוקי התם מלתיה דשמואל בזוג שני.
ארבעים יום קודם יצירת הולד. הקשה רש״י הלא הכל גלוי וידוע לפניו יתברך. ותירץ דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כדאמר במסכת נדה ואילו צדיק ורשע לא קאמר. ותירוץ זה אינו מספיק דנהי דיראת שמים אינו בידו ונתן שני דרכים בידו של אדם לבחור באיזה שירצה מכל מקום גלוי וידוע לפניו מי יבחר בטוב ומי ימאס בטוב כדכתיב קורא הדורות מראש. ודור ודור ודורשיו ודור ודור וחכמיו הכל הודיע לאדם מראש כמו שדרשו על פסוק זה ספר תולדות אדם. וצריך לומר שאף על פי שיודע אינו רוצה להכריז עליו גזרה שיגזור רשע לאשה רשעה שלא יטעה אדם לומר גזרה הוא מלפניו מטוב ועד רע. הרא״ש ז״ל בפירושיו. עיין מה שכתוב במכילתא פרשת בא פי״ו ועיין מה שכתבו הרמב״ם והראב״ד פ״ה דתשובה והריב״ש סימן קי״ט. צעיר אי״ן:
הא בזווג ראשון הא בזווג שני. וזווג שני כגון אלמון לאלמנה. אבל בחור שנשא אלמנה או אפכא הוי כמו זווג ראשון. גיליון ותוס׳ הרא״ש ז״ל.
בסוף גיטין איתא כי האי לישנא כאן בזווג ראשון וכו׳. ועיין מה שכתב הר״ן סוף פרק שני דסנהדרין (דף כב ע״א). ועיין מה שכתב הפרי חדש באבן העזר סימן קי״ט סוף ס״ב. צעיר אי״ן. ועיין עוד מה שכתב מ״ר הרב בעל פתח עינים הי״ו. יפ״ה:
בד״ה איני מי הוה זיווג לפי רשע וזכות והא מקודם כו׳ עכ״ל לא הוה צריך לפרש הקושיא אלפני פניו אהא דאין מזווגין לו לאדם אלא לפי מעשיו אלא אלפניו אהא דקשין לזווגן כקריעת ים סוף וכ״ה הקושיא בסנהדרין פ׳ כ״ג דלא מייתי התם אלא ההיא דקשין כו׳ וק״ל:
ובתוס׳ בד״ה קודם יצירת הולד נראה לר״י קודם יצירת הזכר בין אם נולדה הנקבה בין אם לא נולדה עדיין עכ״ל. יראה דמשמע להו הכי דבת פלוני לפלוני דומיא דבית ושדה פלוני לפלוני דביצירתו תליא מילתא ומדקאמר נמי בת פלוני לפלוני משמע דבהריון הזכר שהוא בעולם (ושייך לומר עליו פלוני) תליא מילתא אף שהנקבה אינה בעולם דלא שייך למימר עליה פלונית אלא בת שתהיה לפלוני דאביה הוא בעולם ואפשר שלזה כוונו בפ׳ המפלת זכר זה כר נקבה נקייה באה ר״ל שהזכר נולד במזלו אבל הנקבה נקייה באה בלי מזל כי כבר נתלה מזלה ביצירת הזכר זוג שלה ועוד כתבנו שם פירוש אחר ע״ש:
איני [וכי כן הוא] שמזווגים לאדם אשה לפי מעשיו? והא [והרי] אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני תנשא לפלוני, וכן מכריזים על כי בית פלוני יהיה שייך לפלוני, ושדה פלוני לפלוני, משמע שהדבר נגזר על האדם עוד לפני יצירתו, ואיך אמר ריש לקיש שזיווגו של אדם לפי מעשיו! ומשיבים: לא קשיא [קשה], הא [זה] — בזוג ראשון גוזרים על האדם קודם בריאתו מי תהיה אשתו, הא [זה] שמזווגים לאדם לפי מעשיו — בזוג שני, ואז קשה זיווגו של אדם.
The Gemara asks: Is that so that a man is matched to a woman according to his actions? But Rav Yehuda says that Rav says: Forty days before an embryo is formed a Divine Voice issues forth and says: The daughter of so-and-so is destined to marry so-and-so; such and such a house is destined to be inhabited by so-and-so; such and such a field is destined to be farmed by so-and-so. This clearly states that these matters, including marriage, are decreed for a person even before he is formed. The Gemara answers: This is not difficult. This statement that Rav Yehuda says in the name of Rav is with regard to a first match [zivug], while this statement of Rabba bar bar Ḥana in the name of Rabbi Yoḥanan is with regard to a second match. A first match is decreed in heaven; a second match is according to one’s actions.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם וְכוּ׳.: עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּקִינּוּי וּסְתִירָה אֲבָל זבְּטוּמְאָה עֵד אֶחָד מְהֵימַן.

§ The Gemara now clarifies the dispute in the mishna. Rabbi Eliezer says: The husband must issue a warning to her based on, i.e., in the presence of, two witnesses, and he gives the bitter water to her to drink based on the testimony of one witness. Rabbi Yehoshua says: He both issues a warning to her based on two witnesses and gives the bitter water to her to drink based on the testimony of two witnesses who saw them secluded together. The Gemara notes: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua disagree only with regard to the requisite number of witnesses for the warning and the seclusion, whether one or two witnesses are required, but with regard to the testimony concerning defilement after the warning was issued and seclusion had occurred, they agree that even the testimony of one witness is deemed credible to establish that the woman actually engaged in sexual intercourse with the man while secluded.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אליעזר [... ... ... ... ... ... .חד]⁠1 כדאית ליה, אבל [בטומאה]2
1. קשה לפענח מלים אלו בכ״י קמברדיג׳.
2. קשה לפענח מלה זו בכ״י קמברדיג׳, והושלמה על פי הבבלי. כאן מסתיים כ״י קמברידג׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה – כלומר עד כאן לא שמענו מפלוגתייהו דבעינן שני עדים אלא בקינוי לר״א ובסתירה לר׳ יהושע.
אבל בטומאה – אם יש עדים בקינוי וסתירה ויש עד אחד שקילקלה בסתירתה נאמן ואינה שותה אלא יוצאה בלא כתובה ואסורה לבעל ולבועל ולתרומה.
אבל בטומאה עד אחד מהימן – תימה אדרבה איכא למימר איפכא אבל בטומאה בעינן בי תרי ומשום דאוסרתה איסור עולם ואי לאו ממתני׳ דמייתי מהיכא פשיטא ליה למימר הכי וי״ל דעדיפא ליה טומאה מקינוי וסתירה אף על גב דאוסרתה איסור עולם משום דרגלים לדבר.
עד כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה. קינוי לאו דוקא דלא פליגי אלא בסתירה. ויש מפרשים משום דר׳ יוסי בר׳ יהודה פליג לקמן אתנא דמתניתין וסבר דבקינוי פליגי ובסתירה לא פליגי. והכי קאמר בין אליבא דתנא דמתניתין ובין אליבא דר׳ יוסי בר׳ יהודה לא פליגי אלא בקינוי וסתירה אבל בטומאה מודו דעד אחד מהימן. גיליון. ודוחק הוא לפרש דקאמר עד כאן לא פליגי אדר׳ יוסי בר׳ יהודה דפליג לקמן ולפירוש הקונטריס ניחא. תוס׳ הרא״ש ז״ל.
ונראה לי לפרש בקינוי וסתירה פירוש בסתירה שאחר קינוי. והוצרך להזכיר קינוי משום דבעי למימר אבל בטומאה עד אחד מהימן דהוא הדין דהוי אחר קינוי וסתירה. הרא״ש ז״ל בפירושיו.
אבל בטומאה עד אחד מהימן. תימה מנא לן דסברי בעד אחד מהימן דילמא לכולי עלמא בעינן שנים. וי״ל דאותנן נמי קסמיך. ועוד יש לומר כדפרישית מדהזכיר ר׳ יהושע בדבריו קינוי שלא היה צריך לאשמועינן דדוקא קינוי וסתירה צריך שנים אבל בטומאה עד אחר סגי. הרא״ש ז״ל בפירושיו. וכן בתוס׳ וזה לשונן: ועוד אומר הרב ר׳ אלחנן מדלא קתני ר׳ יהושע אומר אף משקה על פי שנים אלא קאמר (מקנא) ומשקה לה על פי שנים משמע דדוקא סתירה בעי שנים אבל בטומאה בעד אחד סגי דאי הוה בעי בטומאה שנים הוה ליה למימר וטומאה על ידי שנים כיון דאיירי בעדי סוטה:
ד ולענין הדין במשנה שר׳ אליעזר אומר: מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי אחד, ולדעת ר׳ יהושע אף משקה על פי שנים, מעירים: עד כאן לא שמענו כי פליגי [נחלקו] ר׳ אליעזר ור׳ יהושע אלא בעדות קינוי וסתירה אם נעשית על פי שנים או אחד, אבל בעדות טומאה, להעיד שהאשה גם נטמאה בביאה, מסכימים הם כי אפילו עד אחד מהימן (נאמן),
§ The Gemara now clarifies the dispute in the mishna. Rabbi Eliezer says: The husband must issue a warning to her based on, i.e., in the presence of, two witnesses, and he gives the bitter water to her to drink based on the testimony of one witness. Rabbi Yehoshua says: He both issues a warning to her based on two witnesses and gives the bitter water to her to drink based on the testimony of two witnesses who saw them secluded together. The Gemara notes: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua disagree only with regard to the requisite number of witnesses for the warning and the seclusion, whether one or two witnesses are required, but with regard to the testimony concerning defilement after the warning was issued and seclusion had occurred, they agree that even the testimony of one witness is deemed credible to establish that the woman actually engaged in sexual intercourse with the man while secluded.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּתְנַן נָמֵי עֵד אֶחָד אוֹמֵר אֲנִי רָאִיתִי שֶׁנִּיטְמֵאת לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה.

The Gemara comments: And we learned also in another mishna (31a) that if a single witness says: I saw that she was defiled, then she would not drink the bitter water, as the testimony is accepted, and her husband must divorce her and she forfeits payment of her marriage contract. Therefore, there is no need to perform the sota rite.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנטמאת – באותה סתירה.
ותנן נמי [ושנינו גם כן] כעין זה במשנתנו במסכת זו: עד אחד אומר ״אני ראיתי שניטמאת״ — לא היתה שותה מי סוטה, משום שסומכים על עדותו וצריך הבעל לגרשה, ואין מקום לבדיקה אחרת.
The Gemara comments: And we learned also in another mishna (31a) that if a single witness says: I saw that she was defiled, then she would not drink the bitter water, as the testimony is accepted, and her husband must divorce her and she forfeits payment of her marriage contract. Therefore, there is no need to perform the sota rite.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מִדְּאוֹרָיְיתָא מְנָלַן דִּמְהֵימַן עֵד אֶחָד דְּתָנוּ רַבָּנַן {במדבר ה׳:י״ג} וְעֵד אֵין בָּהּ בִּשְׁנַיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

The Gemara asks: By Torah law, from where do we derive that one witness is deemed credible with regard to testifying that a sota engaged in sexual intercourse? The Gemara answers: As the Sages taught in reference to the verse describing the circumstances in which a woman defiled through an act of adultery becomes forbidden to her husband, which states: “And a man lie with her carnally and it be hid from the eyes of her husband, she being defiled secretly, and there is no witness [ed] against her” (Numbers 5:13), the verse is speaking of a lack of two witnesses. When the verse refers to the lack of an ed, written in the singular, it actually indicates that there are not two witnesses against her, but only one, as the baraita will now explain.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנלן דמהימן עד אחד – בטומאה של סתירה אחר קינוי.
ועד אין בה בשנים הכתוב מדבר – וקאמר עדים שנים אין בטומאה זו אלא עד א׳ וקרא בטומאה קמישתעי ושכב איש אותה שכבת זרע ועדים שנים אין בה אלא א׳ והיא לא נתפשה לא נאנסה וממילא שמעינן דמהימן מדכתיב והיא לא נתפשה להחמיר עליה בא הכתוב לדונה כמזידה ומרישא דקרא נמי שמעת דמהימן דקאמר ומעלה בו מעל ושכב איש אותה ואין מעיד בדבר אלא זה ולקמן (דף ג.) מפרש דהאי קרא בתר קינוי כתיב דכתיב בתריה ועבר עליו רוח קנאה וגו׳ ודרשינן ליה לקמן שכבר עבר.
ושואלים: מדאורייתא מנלן דמהימן [מן התורה מניין לנו שנאמן] עד אחד? ומשיבים, דתנו רבנן [ששנו חכמים]: נאמר בסוטה שנטמאה ונאסרת לבעלה ״ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה״ (במדבר ה, יג), ודנים: בשנים הכתוב מדבר שכוונת המילים ״ועד אין בה״ היא שאף שאין בה עדות שלימה של שני עדים, אך יש בה עדות של עד אחד הרי היא אסורה.
או אינו אלא אפילו באחד, כמשמעו, שאין בה אף עדות של עד אחד? תלמוד לומר: ״לא יקום עד אחד באיש לכל עוון ולכל חטאת... על פי שני עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר״ (דברים יט, טו),
The Gemara asks: By Torah law, from where do we derive that one witness is deemed credible with regard to testifying that a sota engaged in sexual intercourse? The Gemara answers: As the Sages taught in reference to the verse describing the circumstances in which a woman defiled through an act of adultery becomes forbidden to her husband, which states: “And a man lie with her carnally and it be hid from the eyes of her husband, she being defiled secretly, and there is no witness [ed] against her” (Numbers 5:13), the verse is speaking of a lack of two witnesses. When the verse refers to the lack of an ed, written in the singular, it actually indicates that there are not two witnesses against her, but only one, as the baraita will now explain.
The baraita continues and asks: Or perhaps the verse is referring only to a case where there was not even one witness to the act of sexual intercourse, as the singular usage of the word ed would seem to indicate? The baraita now proves that elsewhere the word ed is used to indicate two witnesses, as the verse states: “One witness [ed] shall not rise up against a man for any iniquity or any sin that he sins; by the mouth of two witnesses or by the mouth of three witnesses shall a matter be established” (Deuteronomy 19:15).
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא אֲפִילּוּ בְּאֶחָד ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ט:ט״ו} לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ

The baraita continues and asks: Or perhaps the verse is referring only to a case where there was not even one witness to the act of sexual intercourse, as the singular usage of the word ed would seem to indicate? The baraita now proves that elsewhere the word ed is used to indicate two witnesses, as the verse states: “One witness [ed] shall not rise up against a man for any iniquity or any sin that he sins; by the mouth of two witnesses or by the mouth of three witnesses shall a matter be established” (Deuteronomy 19:15).
רי״ףרש״יעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

או אינו אלא אחד – דקאמר קרא דאפילו עד אחד אין בה ולקמן פריך אלא במאי מיתסרא דקאמר קרא והיא לא נתפשה אלמא פשיטא דנטמאת מדמהדר בתר אונס ורצון.
ת״ל לא יקום עד א׳ וגו׳ – מהאי קרא שמעינן דכל עד האמור בתורה שנים הם כדמפרש ואזיל.
רי״ףרש״יהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה ב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סוטה ב., עין משפט נר מצוה סוטה ב., ר׳ חננאל סוטה ב., רי"ף סוטה ב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סוטה ב., רש"י סוטה ב., תוספות סוטה ב., תוספות איוורא סוטה ב., בית הבחירה למאירי סוטה ב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה ב., שיטה מקובצת סוטה ב., מהרש"א חידושי הלכות סוטה ב., מהרש"א חידושי אגדות סוטה ב., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה ב., אסופת מאמרים סוטה ב.

Sotah 2a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sotah 2a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 2a, R. Chananel Sotah 2a, Rif by Bavli Sotah 2a, Collected from HeArukh Sotah 2a, Rashi Sotah 2a, Tosafot Sotah 2a, Tosefot Evreux Sotah 2a, Meiri Sotah 2a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 2a, Shitah Mekubetzet Sotah 2a, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 2a, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 2a, Steinsaltz Commentary Sotah 2a, Collected Articles Sotah 2a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144