×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
פרק א – כל כינויי נזירות
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: אכׇּל כִּינּוּיֵי נְזִירוּת כִּנְזִירוּת.
Chapter 1
MISHNA: One becomes a nazirite by taking a nazirite vow, in which he simply declares himself a nazirite, as detailed in the Torah (Numbers 6:1–21). Additionally, all substitutes for the language of nazirite vows are like nazirite vows and are binding. Furthermore, intimations of nazirite vows, i.e., incomplete statements that are understood from context to be meant as nazirite vows, are considered binding nazirite vows.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מתני׳ כל כינויי נזירות כנזירות – כל המקבל עליו נזירות באותו לשון שבדו להן חכמים הרי הוא נזיר כמו אם אמר הריני נזיר ואלו הן כינויי נזירות נזיק נזיח פזיח מי שאמר הריני נזיק או שאמר הריני נזיח או פזיח הרי הוא נזיר משום הלין טעמי אית דאמרי לשון שבדו להן חכמים הן ואית דאמרי דהני כינויין לשון אומות הן אי משום דכי מחקת לרגל דקוף דנזיק ודופן דח׳ דנזיח וגגו דפ״א דפזיח ודופן ח׳ שבו משווית ליה נזיר.
מתני׳ כל כינויי נזירות כנזירות – כל דבר שאינו עיקר שמו כן נקרא כינוי לחול עליו נזירות לכל דבר כאילו אמר בשם העיקר דהיינו אהא נזיר ומהני למיהוי נזיר כי אמר הכנויין אהא נזיק או נזיח או פזיח כמו בשם העיקר והם נקראין כנויין.
והפרק הראשון ממנה יחל בביאור ענין החלק הראשון ורובו יסוב על ארבעה ענינים הראשון לבאר כנויי נזירות ידותיהן והתפסת נזירות השני לבאר שיש בלשונות של נזירות לשונות חסרים שאין חסרונן מפקיעם מעיקר נזירות ובכלל זה ביאור דין נזיר עולם ודין נזיר שמשון השלישי דין סתם נזירות ר״ל שלא פירש בו זמן כמה הוא נוהג נזירותו וכן לבאר שיש לשונות שהם מורים על יתר מנזירות אחת ואעפ״כ אין נוהגים בהם אלא נזירות אחת ויש בדרך זה שנוהגים בהם שתי נזיריות ויש בדרך זה שהוא נזיר לעולם הרביעי בתולה נדרו בימים אם בריחוק מקום כגון הריני נזיר מכאן ועד מקום פלוני כלומר בימים הצריכים לילך למקום פלוני אם בריחוק זמן כגון הריני נזיר כמנין ימות החמה וכיוצא בזה מה דינו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
כל כנויי נזירות כנזירות – כל שאינו עיקר השם מיקרי כנוי כמו המכנה שם לחבירו:
מסכת נזיר בעזרת מוריש ומעשיר אתחיל חדושי מסכת נזיר בסיעתא דשמיא פרק כל כנויי נזירות
כל כנויי נזירות כנזירות. כל דבר שאינו עיקר הלשון קרי כנוי כמו המכנה שם לחברו. ומה הן הכנויין נזיק נזיח פזיח שאם אמר הריני נזיח פזיח וכו׳ הוי כאומר הריני נזיר. ובפרק קמא דנדרים פליגי בה ר׳ יוחנן וריש לקיש ר׳ יוחנן סבר כנוי לשון נכרים הוא. פירוש כשהנכרים רוצים לנדור קרבן אומרים אלו הלשונות קונם קונח הלכך בישראל הוי נדר דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. ואפילו אינו יודע בטיב הלשון אם מתכוין למשמעות שמוציא מפיו קונם או קונח כו׳ כאלו הוציא קרבן מפיו דמי. ועל פי הרגלותם נעשה הלשון הזה מן התורה כמו שמצינו בחניכת דגט אשה שלפי שהורגלו בני אדם לקרותו כך חשוב כעיקר השם. וריש לקיש אמר לשון שבדו להם חכמים להיות נודר בו. ומפרש התם דזימנין דבעי למימר לה׳ קרבן ויאמר לה׳ גרידא ומפיק שם שמים לבטלה. ולכך בדו חכמים אלו הלשונות והרגילום לנדור בהם דבהני כנויין אין רהיט להזכיר השם כל כך. וגבי נזירות נמי פליג ר׳ יוחנן ואמר נזיק פזיח הוי לשון נכרים דבמקום נזיר שהוא לשון הקדש טועים ואומרים אלו הלשונות. ולריש לקיש בדו להם חכמים דלא לימא (לה׳) נזיר גרידא כיון דזימנין אומר נזיר לה׳. ושפיר מייתי קרבן על אלו הלשונות ומשום חולין בעזרה ליכא. דכיון דהרגילום חכמים לידור ועשאוהו לשון הוי כלשון הקדש מן התורה ומייתי שפיר קרבן דלא גרע משבעים לשון שהרגילום הדיוטות:
גמ׳ דטעמינון חויא. ע׳ שבת ד׳ קי ע״א בתד״ה וליתי:

פרק א

א משנה כל כינויי נזירות כאשר אדם מקבל על עצמו נזירות לא באמירת המלה ״נזיר״ אלא באחד הכינויים המנויים בדברי חכמים — הרי זה כקבלת נזירות בלשון ״נזיר״, וחל נדר הנזירות עליו. וכן חלה עליו נזירות אם משתמש לקבלת נזירות ב״ידות״ נזירות, שאומר דיבור סתום או בלתי מושלם, ומתוך ההקשר מבינים שכוונתו לנזירות.

Chapter 1

MISHNA: One becomes a nazirite by taking a nazirite vow, in which he simply declares himself a nazirite, as detailed in the Torah (Numbers 6:1–21). Additionally, all substitutes for the language of nazirite vows are like nazirite vows and are binding. Furthermore, intimations of nazirite vows, i.e., incomplete statements that are understood from context to be meant as nazirite vows, are considered binding nazirite vows.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בהָאוֹמֵר אֱהֵא הֲרֵי זֶה נָזִיר אוֹ אֱהֵא נָאֶה נָזִיר גנָזִיק נָזִיחַ פָּזִיחַ הֲרֵי זֶה נָזִיר דהֲרֵינִי כָּזֶה ההֲרֵינִי מְסַלְסֵל הֲרֵינִי מְכַלְכֵּל הֲרֵי עָלַי לְשַׁלֵּחַ פֶּרַע הֲרֵי זֶה נָזִיר.

Consequently, one who says: I will be, without further clarification, is a nazirite, as this is his implied intention. Or, if he said: I will be beautiful, he is a nazirite. The substitutes for the language of nazirite vows are as follows: If one says: I will be a nazik, a nazi’aḥ, or a pazi’aḥ, he is a nazirite. If one says: I am hereby like this, I am hereby a hair curler, I am hereby growing my hair; or: It is incumbent upon me to grow long hair, he is a nazirite.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך כלכול
כלכולאכדי לעשות כלכול כבר פירשנו בערך אנדיפי. (נדה נב:) בן שלקית אומר עד שתכלכל כשבאתי אצל רבי עקיבא אמר לי כלכול זה איני יודע בן שלקית איני מכיר עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות (נזיר ב.) הריני מכלכל (גמרא) ממאי דהדין כלכול שערא הוא כדתנן ר׳ יהודה אומר סיד כדי לעשות כלכול:
ערך סלסל
סלסלב(נזיר ב.) הריני מסלסל הריני נזיר (גמ׳) ממאי דהאי סילסול שערא הוא כדאמרו ליה אמתא דבי רבי לההוא גברא עד מתי אתה מסלסל בשערך מפורש בערך חלגלוגות פי׳ סלסליה הפוך בה והפוך בה כלומר התעסק בתורה תמיד. מסלסל בשערו מהפך במזייה (א״ב מדרש איכה פסקא סלה כל אבירי בערביא צוחין למפרוקא סלסלה פי׳ שהיו סורקים בשרם במסרקות של ברזל כדרך שמסלסלין השער במסרק ודעת מאמר הראשון סלה סתר קומיהון כלומר סתר תלתלי שער שלהם ומלת סתר נמצאת בשער. וכן (סוטה ז.) אם היה שערה נאה לא היה סותרו הפך ויבן אלהים את הצלע וקוראים סתרא לסרק אבל בעל הערוך גרס בערך סח שלישי באופן אחר ע״ש):
א. [דיא הארר צו וואקסען.]
ב. [דיא האאר קרייזלען.]
האומר אהא – אע״פ שלא הוציא בשפתיו נזיר.
הרי זה נזיר – דידות נזירות כנזירות וכשם שאוחז אדם בבית יד של כלי ומגביה את הכלי עצמו כך זה כיון דאמר אהא או שאמר אהא נאה הרי זה נזיר וטעמא דכולה מתניתין מפרש בגמרא.
האומר אהא הרי זה נזיר – ובגמרא מפרש דאיכא הוכחה כמו שנזיר עובר לפניו וזה נקרא ידות נזירות שלא גמר דבורו ומהני לחול עליו כל דיני נזירות כאילו גמר דיבורו כאדם האוחז בבית יד של כלי ומגביהו בכך כאילו אוחז בכלי.
או אהא נאה – גם זה נקרא ידות נזירות ובגמרא מפרש אמאי לא ערבינהו למיתנינהו לבבא אחת וליתני הכי האומר אהא או אהא נאה הרי זה נזיר.
נזיר נזיק נזיח פזיח הרי זה נזיר – לפי שרצה לפרש כל הכנויין פתח ואומר נזיר וכו׳ כלומר נזיר הוא עיקר השם הכתוב בתורה שעל ידי לשון זה חל עליו שם נזירות וה״ה אם אמר בלשון הכנויין כמו נזיק נזיח פזיח ורישא דמתניתין אתא לפרושי דקתני כל כינויי נזירות כנזירות ובכינויין נחלקו אמוראים בפ״ק דנדרים (דף י.) ר׳ יוחנן אומר לשון אומות הם פירוש שלש לשונות אלו משבעים לשונות הם ואם תאמר ולרבי יוחנן מאי איריא הנך ג׳ לשונות בכל ע׳ לשונות נמי אם קבל עליו נזירות באחד מהנך הלשונות חייל עליה הנזירות וי״ל דאה״נ דגם בשאר לשונות אם מכירם ומבינם ומתכוין לקבל עליו נזירות הוי נזיר אבל מהני לישני דמתניתין כי אמר נזרו באחד מן שלש לשונות הללו חייל עליה נזירות (נהי) נמי כי אין מתכוין משום דדמי טפי ללשון תורה מלשונות אחרים ור״ל פליג התם ואמר לשון שבדו חכמים מלבם והתם פריך אמאי בדינהו ותקינהו רבנן לשון כנויין והשיב דזימנין דבעי למימר לה׳ קרבן ואמר לה׳ גרידא ומפיק שם שמים לבטלה ולכך תקנו כנויין שלא הורגל הלשון לומר לה׳ קונם וא״ת ולר״ל איך יביא קרבן על ידי לשון שבדו חכמים הא קמייתי חולין בעזרה ויש לומר כיון דמתכוין לנדור בנזיר ויודע שלשון זה בדו חכמים לנדור בהם בנזיר קבלה גמורה היא כאילו אמר בלשון הכתוב בתורה והר״ר יחיאל פירש דר״ל לאו לענין קרבן קאמר אלא לענין מלקות דלקי אם עבר על נזירותו שקבל בלשון שבדו חכמים.
האומר הריני כזה – בגמרא מוקי לה דנזיר עובר לפניו ולגופיה לא איצטריך דהא מרישא שמעינן אפילו כי לא אמר אלא אהא ונזיר עובר לפניו דהוי נזיר אלא לדיוקא איצטריך טעמא דאמר כזה הא האומר הריני אפילו נזיר עובר לפניו לא מהני דטפי משמע אהא כזה מן הריני כי לא סיים כזה.
הריני מסלסל הריני מכלכל – הני לאו ידות נזירות נינהו דאם כן ליתנינהו לעיל בהדי ידות אלא כיון דגמר דבורו אלא שלא פירש להדיא אנזירות ואנן הוא דמפרשינן דיבוריה משמע דנזירות בא לומר כי אמר הני לשונות ותפיס בשעריה כדמפרש בגמרא.
נאוה ר״ל שאמר אהא נאוה ואף זה אינו נידון בכנוי נזירות אלא ביד הנזירות ופירשוה בגמ׳ דוקא בשהיה תפוס בשערו ואומר אהא נאוה כלומר בשער מתגדל ונאה ושאלו בגמ׳ וכי נזירות מילתא דעבידא הוא כלומר דבר מתקן שיקרא ענינו נאה והלא חוטא הוא ותירץ שאף לדעת האומר כן לא אמרה אלא בנזיר טמא שאינו יכול לסבול ארך הנזירות ונכשל בו או שחטא מצד הטומאה ר״ל שנתרשל בשמירתו וניטמא ואע״פ שבראשון של נדרים ובקמא בפרק החובל משמע שלדעת ר׳ אליעזר אף בנזיר טהור נקרא חוטא מכל מקום צערו מכפר לו אחר שנזהר בשמירתו או שמא דרך הנסחאות להשתנות בהרבה מקומות וכל שכן במסכתיות אלו ר״ל נדרים ונזיר שאין הרגילות מצויה בהם ואין לשונות שבהם באים בדקדוק ומכל מקום יש פוסקים שאין הנזיר נקרא חוטא וממה שדעת זה ר״ל שהנזיר חוטא כבר העמדנוהו בשטה בראשון של נדרים אלא שאנו פסקנוה כדעת ראשון כמו שכתבנו שם ומ״מ לענין זה מיהא ר״ל שלא להיותו נכלל במלת נאה לא נקרא חוטא כמו שביארנו שם:
האומר אהא ה״ז נזיר – לאו לפרושי כנויי קא אתי אלא יד לגדר הוי כמו האוחז הכלי בבית יד שלו הכלי עולה עמו. ה״נ לאו נדר ממש הוי אלא משמעות קצת לשון נדר ורבינהו קרא למהוי נדר ממש. האומר [אהא] נאה ה״ז נזיר. אף זה נמי יד הוי וגריעא טפי מהאומר אהא בלא נאה דהאומר אהא ונזיר עובר לפניו יש במשמעותו לשון נזירות יותר מאהא (במ׳) [נאה] אבל האומר אהא נאה לא מהני אם נזיר עובר לפניו דאתנאה במצות משמע ובעי׳ דוקא תפיס בשערו כדמפרש בגמ׳ ומתני׳ לא זו אף זו קתני. ותימה אמאי לא כללינהו בהדי הדדי וליתני האו׳ אהא או אהא נאה ה״ז נזיר. ושמא משום דבתרי גווני איירי רישא בנזיר עובר לפניו. וסיפא בתפוס בשערו:
נזיק נזיח פזיח ה״ז נזיר היינו כנויי נזירות – ובנדרים מפרש טעמא דכינויין [מהני]. הריני נזיר וכו׳ כולה מתני׳ מפרש טעמא בגמרא:
נזיק וכו׳. לשון נזיר קצר הוא דהא ידות מפרש לה בנדרים ולא כאן. וכן פירכות טובא סמך אגמרא דנדרים. מנימוקי הר׳ עזריאל ז״ל.
ובמה שכתב אם מתכוין למשמעות שמוציא בפיו כו׳ עיין בתוס׳ בד״ה נזיר:
האומר אהא נאה הרי זה נזיר. גם זה נמי יד הוי וגריעא טפי מהאומר אהא בלא נאה דהאומר אהא ונזיר עובר לפניו יש במשמעותו לשון נזירות יותר מאהא בתענית. אבל האומר אהא נאה לא מהני אם נזיר עובר לפניו דאהא נאה אמצוות משמע ובעינן דוקא תפוס בשערו כדמפרש בגמרא.
ומתניתין לא זו אף זו קתני. ותימה אמאי לא כללינהי בהדי הדדי וליתני האומר אהא או אהא נאה הרי זה נזיר. ושמא משום דבתרי גווני איירי רישא בנזיר עובר לפניו וסיפא בתופס בשערו. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
הריני כזה. מוקי לה בגמרא והוא שהיה נזיר עובר לפניו. והוא הדין נמי אם אמר הריני גרידא ונזיר עובר לפניו שהוא נזיר דהא שייך טפי בנזירות מאהא וליכא לספוקי כל כך בתענית. ועוד יש בירושלמי בהדיא הריני יד לנזירות הרי עלי יד לקרבן. והא דנקט הכא הריני כזה משום דמעיקרא תני ידות דאתיא מדרשא כגון אהא נאה וכל שכן הריני דשייך טפי בנזירות. והדר תני כנויים נזיח פזיח. והדר תני עיקר נזירות מהריני כזה ואילך אלא שאין מפורשין כל כך כמו הריני נזיר. דאם איתא דהני בתראי ידות מקמי כנוים הוה ליה למיתנינהו כדאמר בגמרא וכדאמר בנדרים. הריני מכלכל הריני מסלסל. בגמ׳ מפרש דכי איכוון למאי דמשמע הוי לשון נזירות. הר׳ עזריאל ז״ל: ועיין בתוס׳ בדבור המתחיל הריני כזה:
תוס׳ ד״ה או אהא נאה ובגמרא מפרש. צ״ל אפרש:
תוס׳ ד״ה האומר הריני כזה כו׳ לא מהני. עיין ר״נ נדרים דף ט׳ ע״א ד״ה כשהיה:
ולכן, האומר ״אהא״ ולא פירש מה — הרי זה נזיר, או שאומר ״אהא נאה״ — הריהו נזיר, וכאשר יבוארו הדברים לדיוקם בגמרא. וכינויי נזירות: האומר ״הריני נזיק״, או ״הריני נזיח״, או ״הריני פזיח״ — הרי זה נזיר. אם אומר ״הריני כזה״ או ״הריני מסלסל״, או ״הריני מכלכל״, או ״הרי עלי לשלח פרע״, בכל אלה — הרי זה נזיר.
Consequently, one who says: I will be, without further clarification, is a nazirite, as this is his implied intention. Or, if he said: I will be beautiful, he is a nazirite. The substitutes for the language of nazirite vows are as follows: If one says: I will be a nazik, a nazi’aḥ, or a pazi’aḥ, he is a nazirite. If one says: I am hereby like this, I am hereby a hair curler, I am hereby growing my hair; or: It is incumbent upon me to grow long hair, he is a nazirite.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הֲרֵי עָלַי צִיפּוֹרִים ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נָזִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים ואֵינוֹ נָזִיר.:

If one says: An obligation is hereby incumbent upon me with regard to birds, Rabbi Meir says: He is a nazirite. A nazirite brings two bird-offerings if he inadvertently becomes ritually impure from a corpse (Numbers 6:10), and it is understood that the individual used this indirect phrase to take a vow of naziriteship. And the Sages say: He is not a nazirite.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואח״כ פירש מן הידות וחזר לכנויין ואמר נזיק נזיח פזיח הרי זה נזיר כלומר אע״פ שעיקר לשון הנזירות הוא שיאמר הריני נזיר כנויי נזירות מיהא הם נזיק נזיח פזיח ואחר כך חזר לענין הידות והוא שאמר הריני כזה הריני מסלסל הריני מכלכל הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר וזה שהפסיק בכנויין בין ידות שהוזכרו ר״ל אהא ואהא נאוה לאלו הוא מפנה שאלו הנזכרות עכשו אינן ידות לגמרי אלא לשונות המוכיחים בנזירות יותר מן הידות וקרובים ללשון של עיקר נזירות יותר מהם והזכיר תחלה הריני כזה ופירשו בגמרא שכל שהיה נזיר עובר לפניו ואמר הריני כזה ודאי התפסה גמורה היא והרי הוא נזיר מדין התפסת נזירות ואינו יד כלל אלא שבא ללמד שאם אמר הריני לבד אפי׳ היה נזיר עובר לפניו אינו נזיר מתורת יד שאין מלת הריני נידונית כמלת אהא ואין מלת הריני לבד כלום וזהו עיקר הבאת הריני כזה במשנה זו ואחר כך פירש לשונות שהם ידות אלא שהם קרובים לעיקר נזירות יותר מהם וכבר ידעת שהסלסול והכלכול אפשר להפילם בלשון על השער וכמו שמצינו בסלסול עד מתי אתה מסלסל בשערך ובכלכול כמו שאמרו במסכת שבת פרק המוציא שהשיעור בהוצאת סיד לדעת ר׳ יהודה הוא כדי לסוד כלכול ופרשו שם בת צדעה שהיו נוהגות לסוד שם כדי להשיר את השער ואע״פ שאין הלכה כן אלא כתנא קמא שאמר שם כדי לסוד שם אצבע קטנה שבבנות כמו שביארנו שם במשנה השלישית מכל מקום אתה למד שהכלכול הוא לשון נופל על השער שכשהוא עבה הרבה במקום אחד קורין אותו כלכול וכמו שאמרו במקום אחר (נדה נ״ב:) גם כן עד שתכלכל העטרה ומכל מקום אפשר להפילם גם כן בענינים אחרים שהרי הכלכול לשון נופל על סדור המזונות והנהגתם וסלסול על התורה כדכתיב סלסלה ותרוממך ומתוך כך פירשו בגמ׳ שהיה תפוש בשערו ומאחר שבעודו תפוש בשערו אומר הריני מכלכל הריני מסלסל ושהוא אומר שלנזירות נתכוון הרי זה נזיר ובלא תפיסת שער אפי׳ היה נזיר עובר לפניו אינו כלום שהלשונות נתיחדו כל אחד לענינו עובר לפניו לאהא ותפוס בשערו לסלסול וכלכול וכן אם אמר הרי עלי לשלח פרע שהשלוח אינו לשון העברת השער אלא לשון גדולו וכמו שמצינו בכהן ופרע לא ישלחו וזה אינו מתורת יד אלא שמאחר שמקבל עליו אחד מדיני הנזירות וגמר בלבו להזיר הרי הוא נזיר לכל:
האומר ״הרי עלי ציפורים״ר׳ מאיר אומר: הריהו נזיר, שכוונתו לנדר נזירות, אף כי השתמש בלשון עקיפה כדי לומר זאת. וחכמים אומרים: אינו נזיר.
If one says: An obligation is hereby incumbent upon me with regard to birds, Rabbi Meir says: He is a nazirite. A nazirite brings two bird-offerings if he inadvertently becomes ritually impure from a corpse (Numbers 6:10), and it is understood that the individual used this indirect phrase to take a vow of naziriteship. And the Sages say: He is not a nazirite.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: מִכְּדֵי תַּנָּא בְּסֵדֶר נָשִׁים קָאֵי מַאי טַעְמָא תָּנֵי נָזִיר.

GEMARA: The Gemara begins by clarifying why this tractate appears in the order of Nashim within the six orders of the Mishna. Now, the tanna is engaged in the study of the order of Nashim, which discusses laws concerning marriage and the resulting obligations as well as with forbidden sexual relations. What then is the reason that he teaches the laws of the nazirite here?
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ מ״ט תני נזיר – דמאי איריא מילי דנזיר בסדר נשים.
מאי טעמא תני נזיר – פירוש בסדר נשים בסדר קדשים הוה ליה למיתנייה שהוא הלכות קרבנות ומשני תנא אקרא קאי והיה אם וגו׳ מי גרם לה לעבירה יין כלומר מי גרם לה שזינתה יין הלכך תני אותה מסכתא בסדר נשים וקאמר כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין סיום הדבר שאמר תחלה מי גרם לעבירה יין כלומר ונכון הוא שתשמר עצמה מן היין אבל לא בנדר ושוב מוסיף לומר שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין כנזיר ולכך שנה נזיר בנשים שגם הוא הבועל נבדק כדאיתא בסוטה (דף כז:) שהבועל נבדק כמו הנבעלת ובנדרים לא בעי מ״ט תנא בנשים משום דעיקר פרשת נדרים בפרשת אשה כתיב ולא הוה מצ״ל טעמא כדקאמר בריש סוטה (דף ב.) כדפריך מכדי תנא מנזיר קסליק מאי שנא דקתני סוטה ומשני התם איידי דתנא בכתובות פרק המדיר את אשתו (כתובות ע.) תנא נמי נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נמי נזיר דדמי ליה א״כ ה״נ לישני הכא דלכך שנאן בסדר נשים וי״ל משום דלא מיסתבר ליה דאגב נדרים לישבק לסדר קדשים שכולו קרבנות וראוי נזיר לשנות התם טפי ואדרבה אגביה ה״ל למיתני נדרים התם לכך צ״ל טעמא דתנא אקרא קאי וקשה דלמה לו להאריך לשונו ולומר כל הרואה סוטה כו׳ ומה ענין זה לזה לכן נ״ל דמאי דקאמר תנא אקרא קאי אינו ר״ל אקרא דכתיב בפרשה אלא ר״ל אקרא קאי דכתיב בסוף המגרש במסכת גיטין (דף צ.) דכתיב והיה אם וגו׳ ועתה ניחא שפיר מאי דכתב נזיר בסדר נשים דמי גרם לעבירה יין וכו׳ אבל מ״מ קשה אמאי תנא נזירות אצל סוטה היה לו לכותבו אחר גיטין ומשום הכי קאמר דכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר וכו׳ וגם זה עבירה ובטעמא דהכא לחוד לא סגי דא״כ ליתני סוטה ברישא והדר נזיר כסדר הפרשה לכך צריך טעמא דהתם דאגב המדיר תנא נדרים ואגב נדרים תנא נזיר והדר חוזר לסוטה שהוא עיקר מסדר נשים.
הרי עלי צפרים ר״ל שתי תורים או שני בני יונה רבי מאיר אומר הרי הוא נזיר ר״ל אחר שנזיר עובר לפניו ואפי׳ היה נזיר טהור ולא הוזכרו תורים אלא לנזיר שנטמא מכל מקום שם נזירות יש כאן וחכמים אומרים אינו נזיר אע״פ שהנזיר עובר לפניו ואפי׳ היה בלבו להזיר שאין הצפרים לשון מוכיח לנזירות כלל שאף הצפרים ר״ל תורים ובני יונה אין באים בנזיר אלא בנזיר שנטמא ואפי׳ היה נזיר טמא עובר לפניו מכל מקום אינו נזיר והלכה כחכמים אלא שחייב להביאם בנדבה:
הריני נזיר מן החרצנים או מן הזגים או מן התגלחת או מן הטומאה הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו רצה לומר שהוא נזיר לכל הדברים ואע״פ שלא היה בלבו אלא למה שהזכיר הואיל ומכל מקום הזכיר בהדיא לשון נזירות ר״ל הריני נזיר ומזכיר נזירותו על אחד מן הדברים שהם מן הדברים הנוהגים בנזיר והמפורשים עליו בתורה נזיר גמור הוא הא אמר הריני נזיר מן הגרוגרות או מן הדבש וכיוצא באלו הואיל ואין מה שהזכיר אסור בנזיר אין עליו דין נזירות כלל אלא שאסור בהן מתורת נדר אבל אם לא הזכיר לשון נזירות אלא שאמר הרי עלי שלא לאכל חרצן אינו נזיר כלל אפי׳ היה בלבו לנזירות אלא שאסור בחרצן מתורת נדר ואע״פ שבהרי עלי לשלח פרע אמרו שאם בלבו לנזירות הרי זה נזיר התם הוא שאין לשון נדר אלא על מניעת דבר ודנין אותו בנזירות אחר שנתכוון לכך אבל הרי עלי שלא לאכל חרצן וכיוצא בו נדר גמור הוא כך נראה לי ברור אלא שיש לבעל הדין לחלוק:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
לענין ביאור יש גורסין בסוגיא זו מכדי תנא מעגלה ערופה קא סליק ר״ל ממסכת סוטה מאי שנא דקתני נזיר ותירץ משום דרבי דאמר רבי למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ומכל מקום בסדורו של רבינו הקדוש מצינו שמסכת נזיר קודמת למסכת סוטה ואף במסכת סוטה שנינו מכדי תנא מנזיר קא סליק ואם כן קשיין אהדדי אלא שעיקר הגירסא בכאן מכדי תנא בסדר נשים קאי מאי טעמא תני נזיר כלומר דהוה ליה למיתנייה בסדר קדשים ומצד הקרבנות ותירץ תנא אקרא קאי דכתיב בגירושין והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר אלמא שסיבת גירושיה היתה בשביל עבירה שהיין גרם לה ואם כן כל הרואה סוטה בקלקולה יתבונן שהיין גרם לה ויזיר עצמו מן היין ונמצא שיש לנזירות מקום אצל סדר נשים משום גיטין וסוטה הבאים בשביל היין ומכל מקום היה לו לשאול דליתני סוטה ברישא אלא שנסמך על מה שביררוה במסכת סוטה והוא שאמרו שם מכדי תנא מנזיר קא סליק מאי שנא דקתני סוטה לכדרבי דאמר למה נסמכה וכו׳ ושאל בה אם כן ליתני סוטה והדר ליתני נזיר ותירץ איידי דתנא כתובות דתני ביה המדיר תני נדרים ואיידי דתני נדרים תני נזיר דדמי ליה והדר תני סוטה לכדרבי ושמא תאמר ועדיין מה הועלנו והלא בסדורו של רבנו הקדוש אין סוטה אחר נזיר אלא כך הוא הסדר יבמות כתבות נדרים נזיר גיטין סוטה קדושין באמת כך הוא אלא שגיטין וסוטה כאחת הן לענין זה שסיבת הגירושין בסיבת הקלקול ואם כן איידי דתנא כתבות דתני ביה המדיר תנא נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר והדר תני גיטין וסוטה שהם כענין אחד לכדרבי שהקלקול הבא מצד היין מביא לידי גיטין וסוטה וזהו עיקר הדברים וגאונים הראשונים נדחקו לומר שמאחר שבשני מסכתיות אין סדר למשנה איכא דמקדים סוטה לנזיר ואיכא דמקדים נזיר לסוטה ותרויהו לכדרבי ודוחק הוא שמכל מקום הוא שואל טעם על סדור כתיבתם לא על סדור משנתם שהמשנה אין אדם שונה אלא ממקום שלבו חפץ ומקדים ומאחר כרצונו ואף רבינו הקדוש היה עושה כן ומתוך כך אין לעמוד על בירור איזו נשנית ראשונה כדי לברור מסדורם סתם ואחר כך מחלוקת ומחלוקת ואחר כך סתם בשני מסכתיות אבל מכל מקום סדור הכתיבה אינו זז ממקומו אלא עיקר הדברים כמו שכתבנו ומה שנתגלגל כאן מענין הדלקה והטמנה והוצאה על ידי אשה ובהמה ונחלה ושאר הדברים המתגלגלים עמהם בקצת ספרים כבר ביארנו כל אחת מהן במקומה הראוי לה וכלן ביחד בתחלת נדרים:
גמ׳ מכדי תנא בסדר נשים קאי מ״ש תני נזיר וראוי היה לסדרו בסדר קדשים משום הבאת קרבנות ואע״ג דבפ״ק דסוטה קא יהיב טעמא אמאי תנא נזיר בתר סוטה ומפרש איידי דתנא כתובות ותנא המדיר תנא נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר דרמיא לנדרים וקתני סוטה לכדר׳ כל הרואה סוטה בקלקולה וכו׳ אותו הטעם אינו מספיק אלא על סדר המסכתות אחר שנתברר לנו מטעם דהכא שראוי לסדרו בסדר נשים ולעקרו ממקום שהיה ראוי יותר לשנותו כגון בסדר קדשים ובמסכת נדרים לא מפרשא תלמודא טעמא אמאי סדרו בסדר נשים משום דמילתא דנפשיה היא שאין לך מקום שראוי לסדרו יותר [מכאן] משום דכתיב בנדרים בין איש לאשתו ובין אב לבתו והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר ורוב המגרשים ע״י ערות דבר מגרשים וע״י קלקול של ערות דבר חייב אדם להזיר עצמו:
פתח בכנויין ומפ׳ ידות בנדרים נמי פריך ותו ידות אינשי שכח התנא להזכיר ידות ברישא:
(לא) [אלא] התם איסורא דנפשיה וכו׳ משום דאיסורא דנפשיה חמיר עלויה מפ׳ (אסור) [איסורא] ברישא ובנדרים ליתא להך טעמא אלא מעיקרא פריך מיש נוחלין ומיש מותרות לבעליהן ומיש טעונות שמן ולבונה ומיש טעונות הגשה ומיש בכור לנחלה ומשני הני משום דאוושן מפ׳ ההיא דפתח ברישא והדר תו פריך מבמה בהמה:
גמרא מכדי תנא בסדר נשים קאי מאי טעמא תני נזיר. בסדר קדשים דאיירי בקרבנות הוי ליה למיתני דבסוף נזירותו מייתי שלש בהמות וגם אם נטמא מייתי צפרים וכבש לאשם. ועוד בכריתות דאיירי בדין שתויי יין וחשיב דברים המשכרים דאסורים לכהן וגמר שכר שכר מנזיר התם הוה שייך טפי למיתני. ומשני תנא אקרא קאי והיה אם לא תמצא חן בעיניו וכתב לה ספר כריתות. והכי קאמר מי גרם לעבירה יין. וקאמר וכל הרואה סוטה בקלקולה ידיר עצמו מן היין. והכי פירושו להכי שייך נזיר בנשים לסדר אותה בגיטין דמי גרם לעבירה יין ועל ידי כך מתגרשת ולכך רגילה היא להזיר. והדר מפרש כל הרואה סוטה בקלקולה. פירוש לאחר ששתת ונתקלקלה על בטנה וירכה וידוע שודאי נבעלה ידיר לפי שגרם לעבירה. ולכך נסמכו פרשיות זה לזה. וכן המגרש אשתו והרואה בגירושה ויודעין בבירור שזינתה שעל ידי כן גירשה ידיר עצמו מן היין. ולכך אינו מביא אלא בקוצר דמיון בעלמא לראיה שידיר עצמו מן היין משום עבירה והלכך תנא נזיר בסדר נשים. והכא לא איירי כלל תלמודא בסוטה ושפיר בעי בסוטה תנא מנזיר סליק. לשון ר״ן:
פתח בכנויין כל כנויי נזירות ומפרש ידות האומר אהא. הוה ליה לומר כנויין נזיק נזיח פזיח ברישא דמתחיל בהון. ותו ידות אינשי וכי שכח האי תנא לשנות כל ידות נדרים כנדרים. אלא בנדרים שנסדרה ראשונה האריך ודקדק כל הצורך וכאן קיצר לשון וסמיך אגמריה דהתם ולא חש להזכיר אלא ראשי דברים והרבה כאלו במסכתות. הר׳ עזריאל ז״ל.
ב גמרא תחילה מבררים מה מקומה של המסכת בסדר נשים שבששה סדרי משנה. מכדי [הלא] התנא בסדר נשים קאי [עומד, נמצא], ואם כן מאי טעמא תני [מה טעם שנה] את מסכת נזיר כאן, בסדר נשים? שהרי, לכאורה, אין עניינה כלל לסדר זה!
GEMARA: The Gemara begins by clarifying why this tractate appears in the order of Nashim within the six orders of the Mishna. Now, the tanna is engaged in the study of the order of Nashim, which discusses laws concerning marriage and the resulting obligations as well as with forbidden sexual relations. What then is the reason that he teaches the laws of the nazirite here?
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תַּנָּא אַקְּרָא קָאֵי {דברים כ״ד:א׳} וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וה״קוְהָכִי קָאָמַר מִי גָּרַם לָהּ לָעֲבֵירָה יַיִן וְקָאָמַר כׇּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן.

The Gemara answers: The tanna is engaged in the study of the verse pertaining to divorce: “Then it comes to pass, if she finds no favor in his eyes, because he has found some unseemly matter about her” (Deuteronomy 24:1). And this is what he is saying: What caused the woman to commit the transgression of adultery, alluded to in the verse by the phrase “unseemly matter”? It was wine. And the tanna is saying: Anyone who sees a sota in her disgrace should abstain from wine. Consequently, tractate Nazir is placed in the order of Nashim, immediately preceding tractate Sota, which is about a woman suspected by her husband of having been unfaithful, and tractate Gittin, which discusses divorce.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא אקרא קאי וכו׳ – ובדין הוא דהוה ליה למיתנייה לבתר סוטה אלא איידי דתנא כתובות דעיקר סדר נשים ותנא ביה פרק המדיר תנא ליה נדרים לבתר כתובות והדר תנא נזיר דמסמיך ליה קרא לנדור נדר נזיר וגו׳ והדר תנא סוטה דאמר מר כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין היינו כדאמרינן בסוטה (דף ז.) בתי הרבה יין עושה כו׳.
והמשנה הראשונה ממנו תבאר ענין החלק הראשון ותחל בביאור החלק השני והוא שאמר כל כנויי נזירות כנזירות האומר אהא הרי זה נזיר או אהא נווה הרי זה נזיר נזיק נזיח פזיח הרי זה נזיר הרי אני כזה הרי אני מסלסל הרי אני מכלכל הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר הרי עלי צפרים ר׳ מאיר אומר נזיר וחכמים אומרים אינו נזיר הרי אני מן החרצנים מן הזוגים ומן התגלחת ומן הטומאה הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו אמר הר״ם פי׳ זה אשר אמר אהא נווה אינם כנויי נזירות ואמנם הם חלקי הנזירות והם אשר יקראו ידות ר״ל חלקי המאמרים אשר יורו על ענין הנזירות ויהיה שיעור המשנה כל כנויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות ואלו הן ידות האומר אהא אשר ביאורו אהיה והכונה שהוא אומר אהיה נזיר ובתנאי שיהה נזיר עובר לפניו בעת הדבור ויאמר גם כן שזה הענין כאן ואמנם השמיענו שלא נצטרך בנזירות שיהיו פיו ולבו שוין אבל כאשר היה בלבו ואע״פ שפיו לא יורה על זאת הכונה שלמה חייב בנזירות וכן כאשר אמר אהא נוה אשר ביאורו אהיה נאה והתנאי שיחזיק בשער אצל זה המאמר על דרך הרמז כאלו יאמר אהא מתנאה בזה ונזיק נזיח פזיח הם כינויי נדרים והעקר בהם שהלועזים מהאומות המשתפות לישראל הם מביאים מלת נזיר לפי התחלף לשונם אחר נעתק זה אל ההמון ונפסד הלשון בלשונם עד שיהיו אומרים מנזיר גם כן נזיח פזיח והריני כזה ר״ל שהוא רמז אל נזיר אל השער זה בו ביד ומכלכל רבוי השער ואמרו בעבוי השער בערוה ורבי משתכל כל העטרה וכאשר נטה ידו לשער ראשו ואמר והוא מחזיק בו הריני מכלכל הריני מסלסל חייבתו בנזירות וצפורים הם שתי תורים או שני בני יונה לבד ויקריבם נדבה והלכה כחכמים וכאשר אמר הריני נזיר מן החרצנים לבד חייבוהו דיני הנזירות כולן וכן כשיאמר מן הזגים או מן התגלחות:
אמר המאירי צריך שתדע דרך הקדמה שהנזירות בכלל הנדרים וכדכתיב איש כי ידור נדר נזיר ומכל מקום אין דינו שוה לשאר נדרים ששאר נדרים באים דרך מניעת דבר ושלילתו כגון שאמר קונם דבר זה עלי כלומר שהוא עליו קדש שלא לאכלו או ליהנות ממנו ואינו חל אלא על מה שהוא מזכיר בפרט ובאותו דבר אסור לעולם עד שישאל על נדרו ואין לו מן הסתם זמן קצוב בנדרו אבל נזירות הוא בא דרך חיוב וקנין לעצמו ר״ל שאומר הריני נזיר ומיד חל עליו נזירות לכל היוצא מן הגפן ולתגלחת ולאזהרת טומאה למתים ולדיני קרבנות נזיר ושאר דינין שבו אע״פ שלא הזכיר דברים אלו בפרט כלל וסתמו אינו נזיר אלא שלשים יום ואפי׳ אסר על עצמו דרך קונם יין כגון שאמר קונם עלי יין אינו אסור אלא ביין ואף זה לא נאסר לו מתורת נזירות אלא מתורת נדר ואסור בו לעולם ומותר בשאר איסורי נזיר הואיל ולא אסר עליו את היין בלשון נזירות וכן אפי׳ צירף בקונמו כל היוצא מן הגפן ואפי׳ אסר כל פירות שבעולם עליו בקונם אם יגלח או יטמא למתים כל שבלשון קונם הוא אוסרם על עצמו אע״פ שפירט כל איסורי נזיר אינו נאסר בהם מתורת נזירות אלא מתורת נדר ואסור בהם לעולם וכמו שאמרו בתחלת נדרים (ד׳:) נדר לית ליה קיצותא אבל נזירות סתמו שלשים יום אבל כל שאמר הריני נזיר חלו עליו כל דיני נזירות לשלשים יום ואפי׳ פירט על עצמו אחד מאיסורי נזיר הואיל ובלשון נזירות אמרו נאסר בכלם ר״ל שאם אמר הריני נזיר מן היין נעשה נזיר בכל ועיקר הנזירות הוא שיאמר הריני נזיר או הריני נזיר לשם או הרי עלי לנהוג נזירות וכיוצא באלו ובא ללמד במשנה זו שאע״פ שאין עיקר נזירות אלא באלו יש לדון בהם כנויי נזירות כנזירות ולפי מה שהתבאר במס׳ נדרים דענין הכנויים הוא שהיו בזמנם הרבה מקומות שעמי הארץ מצויים לשם והיה לשון הקדש מתערבב בפיהם עד שכשהיו רוצים להזכיר לשון נזיר היו אומרים נזיק נזיף נזיח פזיח ולימד במשנה זו שמאחר שלשם נזירות הם מתכוונים ושזהו לשון השגור בפיהם מחמת עלגותם הרי הן כנזירות גמורה ואם אמר הריני נזיק או נזיף וכיוצא באלו הרי זה נזיר ומכל מקום התבאר בנדרים בענין כנוי נדרים שכנויי כנויין שבנדרים כגון מקנמנא מקנסנא וכיוצא באלו אינן כלום ואף כאן אם אמר בכנויי כנויין כגון שאמר מנזיקנא מינזיהנא מיפזיחנא אינו כלום ומשנה זו פתחה בכנויין ופירש ידות תחלה ופירשו בגמרא חסורי מיחסרא והכי קתני כנויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות ואין הן ידות ואיידי דסליק מידות פריש להו ברישא וענין היד לפי מה שהתבאר בנדרים הוא שאוחז בלשונו ראש הדבור ומניח את סופו שהוא העיקר כענין ידות הכלים שהם בית אחיזה ליד הכלי שלא בנגיעת גוף הכלי ולימד שמאחר שהוא גומר בלבו לנדור בנזיר אע״פ שלא הוציא בשפתיו לשון נזירות גמורה אף בלשון כנוי נזירות ולא בשום לשון של נזירות כל שהיה שם אי זה ענין שמוכיח על אותו דבור שלענין נזירות נתכוון בו אע״פ שלא הזכיר לשון נזירות כלל הרי זה נזיר כיצד האומר אהא נאוה וצריך אתה לקרות שתי מלות אלו ר״ל אהא ונאוה בלשון שני ענינים ר״ל בהפסק קריאה ביניהם ונזיר מוסב על שניהם כלומר מי שאמר אהא או שאמר אהא נאוה נזיר הוא והיה לו לומר האומר אהא או שאמר אהא נאוה אלא שקיצר הלשון שבודאי אם אמר נאוה לבד אינו כלום ובאומר אהא פירשנו בגמרא כשהיה נזיר עובר לפניו באותה שעה שאמר כן שאחר שאמר אהא בשעה שהנזיר עובר לפניו בודאי אהא נזיר קאמר וידים מוכיחות הן שהן ידים ואע״פ שאפשר לדון ביד מוכיח גם כן שתהא כונתו לומר אהא במקומו להביא קרבנות נזיר בשבילו פירשנו בגמ׳ כשהוא אומר לנזירות נתכוונתי ואחר שהוא אומר כך ושהיה יד מוכיח בכך נזירות מעליא הוא אע״פ שלא הוציא בשפתיו מה שהיה בלבו הא אם לא אמר שנתכוון לכך אינו נזיר שמא לחייב עצמו בקרבנותיו נתכוון שהוא יד מוכיח לענין נזירות גם כן וכן אם אמר אהא ולא היה נזיר עובר לפניו באותה שעה אע״פ שכבר עבר לפניו קודם לכך שעה או יתר או פחות אינו כלום אפי׳ היה תפוס בשערו אלא דנין שמא אהא בתענית קאמר ולא שנחייבהו בתענית אלא שמכל מקום אין דנין אותו בלשון נזירות אלא שמא כיון לאי זה ענין אחר הא למדת שמשנתנו בנזיר עובר לפניו והוא אומר אהא וכן שאמר שלנזירות נתכוון:
ומשיבים: התנא אקרא קאי [על הכתוב עומד, נמצא], שהוא מתייחס למה שנאמר בענין גירושי אשה: ״והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר״ (דברים כד, א). והכי קאמר [וכך אמר], כלומר, זו כוונת הדברים: מי גרם לה לעבירה של האשה (״ערות דבר״) — יין, וקאמר [ואמר] החכם: כל הרואה סוטה בקלקולה (בחטאה ובעונשה) יזיר עצמו מן היין, ומשום כך קבע התנא את מסכת נזיר סמוך למסכת סוטה, שהן קשורות למסכת גירושין, וכל אלה שייכות לסדר נשים.
The Gemara answers: The tanna is engaged in the study of the verse pertaining to divorce: “Then it comes to pass, if she finds no favor in his eyes, because he has found some unseemly matter about her” (Deuteronomy 24:1). And this is what he is saying: What caused the woman to commit the transgression of adultery, alluded to in the verse by the phrase “unseemly matter”? It was wine. And the tanna is saying: Anyone who sees a sota in her disgrace should abstain from wine. Consequently, tractate Nazir is placed in the order of Nashim, immediately preceding tractate Sota, which is about a woman suspected by her husband of having been unfaithful, and tractate Gittin, which discusses divorce.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) פָּתַח בְּכִינּוּיִין וּמְפָרֵשׁ יָדוֹת.

§ The Gemara asks a question with regard to the mishna’s presentation of the different topics it addresses: The tanna began with the statement that all substitutes for the language of nazirite vows are considered nazirite vows, but then it explains the halakha of intimations of nazirite vows by providing examples of intimations rather than examples of substitutes for nazirite vows. Why didn’t the Gemara provide examples of substitutes immediately after stating the halakha concerning substitutes?
מיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פתח בכינויין – דקתני כל כינויי נזירות כנזירות.
ומפרש ידות – האומר אהא.
ומקשי פתח בכנויין ומפרש ידות. כלומר שלא הוזכרו כלל במשנה. ובנדרים גרסינן ותו ידות אינשי. כלומר ואפילו לא היה מפרש ידות והיה מפרש בכנוין מיד הוה קשיא לן אינשי וכי שכח אותם מלהזכירם ברישא. ותימה כיון שמחסר ותאני לה היה לו לומר חסורי מחסרא והכי קתני כל ידות נזירות כנזירות וכל כנויי נזירות כנזירות כיצד האומר אהא הרי זה נזיר דהשתא הוי כסדר. וי״ל דדבר ראשון של משנתינו לא רצה לשבשה דקבלה היא שהמסכתא מתחלת בכנוי ולא בידות. עד כאן. שיטה:
והתם פריך הניחא למאן דאמר כנויין לשון נכרים הם כו׳. ומשני לא חסורי קמחסרת לה (ותני) תני נמי ידות ברישא כל ידות נדרים כנדרים וכל כנויי נדרים כנדרים. אבל הכא לא מסתבר ליה לשנויי הכי ולשבושי תחלת המסכתא וניחא ליה טפי לשנויי דמתחיל בעיקר קרבן. והתם לא שייך לשנויי הכי. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ג לאחר מכן מבררים את סדר הדברים במשנה, שאינו ברור כל כך, שהרי התנא פתח בכינויין שאמר שכל כינויי נזירות כנזירות, ומפרש כדוגמא ללשונות אלה מייד לאחר מכן לא כינויי נזירות, אלא ידות, כלומר, ביטויים מקוצרים שאין בהם הזכרת שם נזירות מפורשת, אך אפשר ללמוד מהם ענין זה (כמו ידית של כלי שאינה הכלי עצמו אבל על ידה מחזיקים בכלי).
§ The Gemara asks a question with regard to the mishna’s presentation of the different topics it addresses: The tanna began with the statement that all substitutes for the language of nazirite vows are considered nazirite vows, but then it explains the halakha of intimations of nazirite vows by providing examples of intimations rather than examples of substitutes for nazirite vows. Why didn’t the Gemara provide examples of substitutes immediately after stating the halakha concerning substitutes?
מיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא כְּדִי חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי כׇּל כִּינּוּיֵי נְזִירוּת כִּנְזִירוּת וִידוֹת נְזִירוּת כִּנְזִירוּת וְאֵלּוּ הֵן יָדוֹת הָאוֹמֵר אֱהֵא הֲרֵי זֶה נָזִיר.

Rava said, and some say this statement without attribution [kedi]: The mishna is incomplete and is teaching the following: All substitutes for the language of nazirite vows are like nazirite vows. And similarly, all intimations of nazirite vows are like nazirite vows. And these are examples of intimations: One who says: I will be, is a nazirite.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא ואיתימא כדי [ויש אומרים שמועה זו סתם] בלי ציון שמו של חכם מסויים: חסורי מיחסרא והכי קתני [חסרה המשנה בלשונה וכך היא שנויה], כך יש להבין אותה: כל כינויי נזירות כנזירות, וכן כל ידות נזירות כנזירות, ואלו הן ידות: האומר ״אהא״ — הרי זה נזיר.
Rava said, and some say this statement without attribution [kedi]: The mishna is incomplete and is teaching the following: All substitutes for the language of nazirite vows are like nazirite vows. And similarly, all intimations of nazirite vows are like nazirite vows. And these are examples of intimations: One who says: I will be, is a nazirite.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְלִפְרוֹשׁ כִּינּוּיֵי בְּרֵישָׁא תַּנָּא מֵהָהוּא דְּסָלֵיק הָהוּא מְפָרֵשׁ בְּרֵישָׁא כְּדִתְנַן בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמֶּה אֵין מַדְלִיקִין וּמְפָרֵשׁ אֵין מַדְלִיקִין בְּרֵישָׁא.

The Gemara asks: But nevertheless, let the tanna explain the cases of substitutes first, before providing examples of intimations, as the halakha of substitutes is mentioned before the halakha of intimations. The Gemara answers: The tanna employs the general style of the Mishna, which is that the subject with which it concludes is the one that it explains first, as we learned in a mishna (Shabbat 20b): With what may one light the Shabbat lamp and with what may one not light it? And the mishna explains the details of what one may not light first, before providing examples of fuel that may be used to light the Shabbat lamp.
מיוחס לרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא מההוא דסליק כו׳ – אורחא דתנא מההוא דסליק מתחיל לפרושי ברישא כדתנן כו׳.
כל כינוי נזירות כול׳ והיכא דפתח לא הדר מפרש ברישא והא תנן במה בהמה יוצא1 כול׳ – ובריש נדרים מקשה מיש נוחלין ומיש מותרות לבעליהן ומיש טעונות שמן ולבונה ומיש בכור לנחלה דבכולהו מפרש מאי דפתח ביה ברישא. ומתרץ: הלין משום דאוושן ליה מפרש ההוא דפתח ברישא והדר מקשה והא במה בהמה יוצא והכא קיצר ולא הביא כי אם במה בהמה יוצא והכא נמי יהיב טעמא בין במה מדליקין ובמה טומנין ובין במה בהמה יוצא והתם לא יהיב טעמא לא אמר אלא לאו דוקא זימנין מפרש ההוא דפתח ביה ברישא וזימנין מפרש ההוא דסליק מיניה ברישא והתם נמי מקשה על מאי דתני כינויין ברישא הניחא למאן דאמר כינוין לשון גוים הן אלא למאן דאמר כינויין לשון שבדו להן חכמים להיות נודר בהן מאי איכא למימר. ומתרץ: ומי קתני ידות אלא חסורי מיחסרא והכי קתני אקדים נמי ותני ידות ברישא כל ידות נדרים כנדרים וכל כינויי נדרים כנדרים. והכא לא מקשה ולא מתרץ. ויש לומר מה שקיצר כאן פירש שם ומה שקיצר שם פירש כאן ולא גר׳ הכא אלא לעולם תני הכי ותני הכי דהא טעמא קא יהיב התם דאיסורא דנפשיה כול׳.
1. כן בכ״י ששון 557, וכן גם בהמשך. בדפוסים: ״יוצאה״.
ושואלים: גם אם נאמר שיש לשנות במשנה ענין ידות, מכל מקום ולפרוש כינויי ברישא [ויפרש התנא דינם של כינויים בתחילה] ואחר כך יפרש את דין הידות, שהרי זהו סדר הדברים בראשית המשנה! ומשיבים: התנא מההוא דסליק [מאותו דבר שבו הוא סיים] — ההוא [אותו] הוא מפרש ברישא [בתחילה] כשהוא מפרט את הדברים. כדתנן [כפי ששנינו] במשנה במסכת שבת, שפותחת: ״במה מדליקין נר שבת ובמה אין מדליקין״, ומפרש את הפרטים של ״אין מדליקין״ ברישא [בתחילה].
The Gemara asks: But nevertheless, let the tanna explain the cases of substitutes first, before providing examples of intimations, as the halakha of substitutes is mentioned before the halakha of intimations. The Gemara answers: The tanna employs the general style of the Mishna, which is that the subject with which it concludes is the one that it explains first, as we learned in a mishna (Shabbat 20b): With what may one light the Shabbat lamp and with what may one not light it? And the mishna explains the details of what one may not light first, before providing examples of fuel that may be used to light the Shabbat lamp.
מיוחס לרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמֶּה אֵין טוֹמְנִין וּמְפָרֵשׁ אֵין טוֹמְנִין בְּרֵישָׁא.

Similarly, another mishna (Shabbat 47b) states: In what may one insulate a pot of cooked food on Shabbat eve, and in what may one not insulate it? And the mishna explains the cases of material in which one may not insulate it first, before providing examples of materials in which one may insulate a pot of cooked food.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן מתחיל התנא משנה אחרת במסכת שבת: ״במה טומנין את האוכל בשבת ובמה אין טומנין״, ומפרש ״אין טומנין״ ברישא [בתחילה].
Similarly, another mishna (Shabbat 47b) states: In what may one insulate a pot of cooked food on Shabbat eve, and in what may one not insulate it? And the mishna explains the cases of material in which one may not insulate it first, before providing examples of materials in which one may insulate a pot of cooked food.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בַּמָּה אִשָּׁה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה וּמְפָרֵשׁ לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּרֵישָׁא.

A third example of this style is in the following mishna (Shabbat 57a): With what items may a woman go out into the public domain on Shabbat and with what items may she not go out? And the mishna explains the items with which a woman may not go out first, before providing examples of items with which she may go out.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן במשנה ״במה אשה יוצאה בשבת לרשות הרבים ובמה אינה יוצאה״ ומפרש ״לא תצא אשה״ ומפרט את כל הדברים האסורים ברישא [בתחילה].
A third example of this style is in the following mishna (Shabbat 57a): With what items may a woman go out into the public domain on Shabbat and with what items may she not go out? And the mishna explains the items with which a woman may not go out first, before providing examples of items with which she may go out.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְהָתְנַן בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה וּבַמֶּה אֵינָהּ יוֹצְאָה וּמְפָרֵשׁ יוֹצֵא גָּמָל בְּרֵישָׁא.

The Gemara challenges this explanation: But didn’t we learn in a mishna (Shabbat 51b): With what may an animal go out into the public domain on Shabbat, and with what may it not go out? And it explains the items with which a camel may go out first, before providing examples of items with which it may not go out.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: האם דבר זה הוא כלל קבוע? והתנן [והרי שנינו במשנה]: ״במה בהמה יוצאה לרשות הרבים בשבת ובמה אינה יוצאה״ ומפרש ״יוצא גמל״ ברישא [בתחילה].
The Gemara challenges this explanation: But didn’t we learn in a mishna (Shabbat 51b): With what may an animal go out into the public domain on Shabbat, and with what may it not go out? And it explains the items with which a camel may go out first, before providing examples of items with which it may not go out.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) יֵשׁ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין מַנְחִילִין וְלֹא נוֹחֲלִין לֹא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין וּמְפָרֵשׁ אֵלּוּ נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין בְּרֵישָׁא.

Similarly, it is taught in another mishna (Bava Batra 108a): There are some relatives who inherit and bequeath, e.g., a father and son, who are heirs to each other; some who inherit but do not bequeath; some bequeath but do not inherit; and some do not inherit and do not bequeath. And the mishna explains the cases of those who both inherit and bequeath first, before providing examples of the other categories that were mentioned later in the opening clause of the mishna.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן שנה במשנה בבבא בתרא: ״יש נוחלין (יורשים) ומנחילין (מורישים), נוחלין ולא מנחילין, מנחילין ולא נוחלין, לא נוחלין ולא מנחילין״, ואחר כך מפרט אותם, ומפרש ״אלו נוחלין ומנחילין״ ברישא [בתחילה]. ואם כן אין זה סדר קבוע במשנה שמפרט התנא קודם את הכלל האחרון!
Similarly, it is taught in another mishna (Bava Batra 108a): There are some relatives who inherit and bequeath, e.g., a father and son, who are heirs to each other; some who inherit but do not bequeath; some bequeath but do not inherit; and some do not inherit and do not bequeath. And the mishna explains the cases of those who both inherit and bequeath first, before providing examples of the other categories that were mentioned later in the opening clause of the mishna.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֶלָּא לְעוֹלָם תָּנֵי הָכִי וְתָנֵי הָכִי.

Rather, the mishna actually teaches in this manner at times, and it teaches in that manner at other times. There are instances where the tanna begins by elaborating on the first principle mentioned in the mishna, while on other occasions he first elaborates upon the last principle mentioned.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לעולם תני הכי ותני הכי – ומסתברא טעמא דהתם גבי במה בהמה יוצאה איידי בהמה הוא דאתי שאסור לגמל לצאת (באפסר) אבל הוא אינו חייב בדבר שאינו ראוי לה הלכך קלישא איסורא ולהכי מפרש התירא ברישא.
אלא לעולם תני הכי והכי – ובכולהו איכא טעמא התם דאיסורא דנפשיה פי׳ התלויה באדם עצמו כגון הדלקה והטמנה ובמה אשה יוצאה מפרש איסורו ברישא וגבי בהמה דאיסור דבהמה מפרש היתר ברישא.
אלא, לעולם יש לפרש כי תני הכי ותני הכי [שנה כך ושנה כך], שפעמים מתחיל לפרט את הכלל הראשון, ופעמים את הכלל האחרון.
אלא שיש טעם לשינויים אלה בסדר, התם [שם] במשניות ״במה מדליקין״, ״במה טומנין״ ו״במה אשה יוצאה״, דאיסורא דנפשיה [שאיסור שחל על האדם עצמו] הוא — מפרש איסורא דנפשיה ברישא [את האיסור שחל על עצמו בתחילה] מפני חומרתו, ואילו גבי [אצל] בהמה (״במה בהמה יוצאה״) דאיסורא איידי [שהאיסור על ידי] בהמה הוא דאתי [שבא] ואינו חל על האדם עצמו — מפרש את היתירא ברישא [ההיתר בתחילה].
Rather, the mishna actually teaches in this manner at times, and it teaches in that manner at other times. There are instances where the tanna begins by elaborating on the first principle mentioned in the mishna, while on other occasions he first elaborates upon the last principle mentioned.
However, there is a rationale as to when the tanna employs each style. There, in the passages concerning the fuels one may use to light the Shabbat lamp, the materials one may use to insulate a pot on Shabbat eve, and the items with which a woman may go out on Shabbat to the public domain, where it is the individual’s own prohibition that is being discussed, the tanna explains the cases pertaining to the individual’s own prohibition first. By contrast, with regard to the mishna that addresses an animal carrying into the public domain on Shabbat, where the prohibition comes by means of the animal, the tanna explains what is permitted first.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֶלָּא הָתָם דְּאִיסּוּרָא דְנַפְשֵׁיהּ הוּא מְפָרֵשׁ אִיסּוּרָא דְנַפְשֵׁיהּ בְּרֵישָׁא גַּבֵּי בְּהֵמָה דְּאִיסּוּרָא אַיְּידֵי בְּהֵמָה הוּא דְּאָתֵי מְפָרֵשׁ הֶיתֵּירָא בְּרֵישָׁא

However, there is a rationale as to when the tanna employs each style. There, in the passages concerning the fuels one may use to light the Shabbat lamp, the materials one may use to insulate a pot on Shabbat eve, and the items with which a woman may go out on Shabbat to the public domain, where it is the individual’s own prohibition that is being discussed, the tanna explains the cases pertaining to the individual’s own prohibition first. By contrast, with regard to the mishna that addresses an animal carrying into the public domain on Shabbat, where the prohibition comes by means of the animal, the tanna explains what is permitted first.
שיטה מקובצתעודהכל
התם דאיסורא דנפשיה הוא מפרש לאיסורא ברישא. אבל במה בהמה דאיסורא איידי בהמה קאתי על ידי הבהמה לבא לאדם האיסור ובדין כיון שבאה לו האיסור על ידי בהמתו היה לנו לאסור בכל עניינו דכי מתירין לו הוי חדוש ולהכי התחיל החדוש ברישא. הר׳ עזריאל ז״ל:
שיטה מקובצתהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144