×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דְּאִי אִית בֵּיהּ עָוֹן בָּדְקִי לֵיהּ מַיָּא כִּי אִית בֵּיהּ עָוֹן בְּדִידֵיהּ מִי בָּדְקִי לַהּ מַיָּא לְדִידַהּ וְהָא תַּנְיָא {במדבר ה׳:ל״א} וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן וְהָאִשָּׁה הַהִיא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ אבִּזְמַן שֶׁהָאִישׁ מְנוּקֶּה מֵעָוֹן הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ אֵין הָאִישׁ מְנוּקֶּה מֵעָוֹן אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אֶת אִשְׁתּוֹ.
that if he has committed a similar iniquity the water evaluates his actions, this is difficult, as in a case where he has committed a similar iniquity does the water even evaluate her fidelity? But isn’t it taught in a baraita that the verse: “And the man shall be clear from iniquity, and that woman shall bear her iniquity” (Numbers 5:31), indicates that only when the man is clear of iniquity does the water evaluate the fidelity of his wife, but if the man is not clear of iniquity the water does not evaluate the fidelity of his wife?
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך בעל נפש
בעל נפשא(בראשית רבה נג) והוא בעולת בעל א״ר אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה רבנין אמרין מרתא דבעלה בכל מקום האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (בכורות מז:) המאושכן ובעל גבר פירוש שארוך ביותר הגיד עד הארכובה כמו שמפורש בגמר׳ (ובויקרא רבה קדושים תהיו) גדלי בשר בעלי גברים היו רבי אליעזר אומר אף בעלי הדלדולין פסול באדם פ׳ בלעז פו״רי שיוצאין בידי אדם (שבת קמה:) אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה הגמון וקומון ובעלי זמורה פי׳ בעלי זמורה שוטרים וי״א ליצנים כגון זמר. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמ׳ ובאו ובאו (סוטה כח) כשם שהמים בודקין. ירוש׳ המאררים כנגד רמ״ח אברים שבאיש ושבאשה. (מנחות פז) מירוח עכו״ם אינו פוטר גלגול עכו״ם אינו פוטר מדרבנן גזירה משום בעלי כיסים פירוש בני אדם עשירים שלוקחים תבואה מעכו״ם ומישראל ואי אמרת דהאי דזבין מעכו״ם ליפטר דמרוח העכו״ם פוטר דזימנין דזבין מישראל ואמ׳ מעכו״ם זבין או תבואה שגדלה בשדהו ואמ׳ מעכו״ם זבנה כדי ליבטל עצמו מן המעשר. (חולין ו) רבי שמעון בן אלעזר שדריה רבי מאיר לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא אמר ליה ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה כלומר אם אתה גרגרן לשתות מיין הכותיים מוטב לך לשום סכין בלועיך פשטיה דקרא במאי כתיב בתלמיד היושב לפני רבו דתניא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם בין שאל לו ועשה לו קושיות ואם לאו תבין את אשר לפניך מה שיאמר לך ומדעתך ואל תלבין פניו ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה דדעתך ללמוד פרוש ממנו לדבר אחר (נדה טז) אמר רבי זירא מדברי כולן נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה רבא אמר בועל ושונה ואין בכך כלום כי תניא ההיא לטהרות. אמר ליה רבי אבא לרב אשי אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו. (פסחים מ) בעל נפש לא ילתות פירוש חסיד המתרחק מריח עבירה המדקדק על עצמו. וי״מ בעל נפש דכל שעה שאין לו אנינות הדעת שיכול לאכול כל פת. מכאן לבעל הקורה שנכנס בעוביה של קורה כלומר יעקב שהוליד בנים הרבה והכל בניו ובני בניו הוא מבקש רחמים יותר מאבותיו שלא הולידו אלא מעט:
ערך דבר
דברב(ברכות מא:) אמר רב פפא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה טעונין ברכה בין לפניהן בין לאחריהן פי׳ כל דבר הבא בתוך הסעודה מחמת הסעודה לאכול בהן פת כגון מירי תבשילין וכיוצא בהן דעבידי ללפת בהן אין טעונין ברכה לא לפניהן ונא לאחריהן יש מי שאומרי׳ ואפילו ענבים ותאנים ורמונים וכיוצא בהן שהרבה בני אדם אוכלין בהן פיתם בזמן שבאין בתוך הסעודה למלפת בהן פת הפת פוטרתן ואינן צריכין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ודייסא וכיוצא בהן ואף על גב דאמרי בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמ׳ אם נהמא ממש היא דברי הכל פת פוטרת את הפת ואם אינה פת הרי היא תבשיל ופת לדברי הכל פוטר׳ כל תבשיל הבא מחמת סעודה בסעודה אבל דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון מיני מתיקה חביצה ודובשא ופאלודג וכיוצא בהן שבאין למתיקה ולא ללפת טעונין ברכה לפניהן ולת לאחריהן פירוש פאלודג לשון ישמעאל הוא והוא מאכל שעושין מן בצים ושקדים ודבש. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה כגון אבטיחים וענבים ורימונים וכיוצא בהן שאינן באין ללפת בהן שכבר סילקו הפת מלפניהן ועדיין לא רחצו ידיהן הרי אלו טעונין ברכה בין לפניהן ובין לאחריהן שכיון שלא באו ללפת בהן אין ברכת המזון פוטרתן מלברך אחריהן הלכך צריכין ברכה לפניהן ולאחריהן זה פי׳ דברי רב פפא שפסק הלכה. דבר הגורם לממון כממון דמי (בבא קמא עא:) סבר לה כרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי דברים האמורין בפרשה (סוטה כד: יבמות לו) רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה פי׳ בגמר׳ דבני מערבא גרסי (בהבא על יבמתו) דברים האמורים בפרשה לאוסרה לאחיו ולירש נכסי המת ולהתיר צרתה לשוק רבי יוחנן אמר קנה לכל הדברים אמר רבי יצחק מה פליגין כשהערה בה אבל אם גמר את הביאה כולי עלמא מודו שקנה הוא לכל הדברים אמר רב מתנה מה פליגין כשבא עליה בבית אביה אבל אם בא עליה בבית בעלה כולי עלמא מודו שקנה לכל הדברים ש״מ לרבי יוחנן אפי׳ בהערא׳ בבית אביה קנה לכל הדברים ואסורה לבעלה נמי כיבמה ליבם יבמה לבעל אתיא ביאה ביאה אשה לבעלה אתיא קיחה קיחה: (נדרים מז) במשנת הריני עליך חרם ואת עלי שניהן מותרין בדבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והלשכות והבור שבאמצע הדרך ואסורין בדבר של אותה העיר כגון הרחבה המרחץ ובור הכנסת התיבה והספרים. שלשה דברים נחלקו בהן שמאי והלל נדה וחלה ומקוה וארבע שחזרו ב״ה להורות כדברי ב״ש האשה שבאה ממדינת הים ובכתובתה ומי שחציו עבד וחציו בן חורין וכלי חרס מציל על הכל (משנה עדיות ב) אוכלי דבר אחר פסולין לעדות (סנהדרין כו) פי׳ מקבלי צדקה מן הגוי. אי פגע בדבר אחר קשה לדבר אחר (שבת קכט) פי׳ אי פגע בחזיר קשה לצרעת (פסחים עו) מר בר אשי אמר אפילו למיכלה במלחא נמי אסור משום דקשה לריחא ולדבר אחר פי׳ אשה לריח הפה וצרעת. דבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון. מלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה (זבחים צב. שבת מא: שבת מו) הא שמעינן ליה לר׳ שמעון דאמר דב׳ שאין מתכוין מותר דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל. (שבת צג) אמר ריש לקיש פוטר היה רבי שמעון אף במוציא את המת לקוברו דכמלאכה שאינה צריכה לגופה היא ותנא קמא המחייב היינו רבי יהודה ומודה היה רבי שמעון במרא לחפור בו וספר תורה לקרות בו פשיט׳ דאיהו נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכו׳ סבירא לן מיהא שמעינן עיקר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה וכו׳ ור״ח ז״ל אמר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון בהדיא לא אשכחן היכא פליגי אלא מדיוקייהו. (שבת קה) הא רבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה הא רבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ותו הא דתנא ועל עקרב שלא תשוך וכו׳ ואמרינן איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב מאן תנא אמר רב רבי שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכי אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר וחד מינייהו הצד נחש בשבת וממאי דפטור ומותר הוא דתנן ועל עקרב שלא תשוך שמע מינה כיפליגי במתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי וקשיא לן אי הכי חשיא דשמואל אדשמואל הכא אמר דפטור ומותר וטעמא מכופין קערה על גבי הנר אלמא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כרבי שמעון סבירא ליה והא קיימא לן דשמואל סבירא ליה כרבי יהודה דתנן המיחם שפינהו וכו׳ ואמרינן (שבת מו) דשמואל כרבי יהודה סבירא ליה. (בבא קמא נד) נפל לתוכו שור פירוש כגון בהמה וחיה דכתיב בהון בהדיא דמטמאין במגע ובמשא אבל עופות דאינן מטמאין במגע ובמשא אלא כגריס בבית הבליעה בדבר שמוסר עצמו עליו (בבא מציעא צב) פועל אוכל קישות פי׳ בדבר שמוסר נפשו עליו והוא כדי שכרו. בדבר שאין זרעו כלה (פסחים לד מנחות ע) מאי שנא מכל חטי ושערי דעלמא אמר ליה דבר שזרעו כלה בהן כגון אלו לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי דבר שאין זרעו כלה מאי תפשוט דאמר רב יצחק אמר רבי יוחנן ליטרא בצל שתקנו וכו׳ ש״מ חטים ושעורים וכיוצא בהן דבר שזרעו כלה בצל וכדומה לו דבר שאין זרעו כלה (נדרים נט) ודילמא בדבר שזרעו כלה הא תניא אלו הן חסיות הלוף והשום והבצלים. דבר שאין בו דעת לישאל בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים ספיקו טהור (סוטה כח) מה סוטה רשות היחיד אף שרץ רשות היחיד מה סוטה דב׳ שיש בו דעת לישאל אף שרץ שיש בו דעת לישאל. (נדה ג פסחים כ):
א. [בעהערצטער פראם געמוטהליך.]
ב. [ווארט, זאכע.]
גמ׳ דאי אית ביה עון – שבא עליה לאחר שנסתרה.
בזמן שהאיש מנוקה מעון – שלא בא עליה משנאסרה עליו האשה ההיא תשא עונה שיבדקוה המים.
דאי אית ביה [שאם אין בו] עון בדומה לעוונה בדקי ליה מיא [בודקים אותו המים], ואולם האם כי אית ביה עון בדידיה מי בדקי לה מיא לדידה [האם כאשר יש בו עוון האם בודקים המים אותה] כלל? והא תניא [והרי שנינו בברייתא], נאמר: ״ונקה האיש מעון והאשה ההיא תשא את עונה״ (במדבר ה, לא) ללמד: בזמן שהאיש מנוקה מעון — אז המים בודקין את אשתו, אבל אם אין האיש מנוקה מעון — אין המים בודקין את אשתו!
that if he has committed a similar iniquity the water evaluates his actions, this is difficult, as in a case where he has committed a similar iniquity does the water even evaluate her fidelity? But isn’t it taught in a baraita that the verse: “And the man shall be clear from iniquity, and that woman shall bear her iniquity” (Numbers 5:31), indicates that only when the man is clear of iniquity does the water evaluate the fidelity of his wife, but if the man is not clear of iniquity the water does not evaluate the fidelity of his wife?
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאֶלָּא לְבוֹעֵל לִיתְנֵי כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל כָּךְ אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל.

And if the mishna is rather referring to the alleged paramour, who is also evaluated by the water that the woman drinks, then let the mishna teach as is taught in its latter clause: Just as she is forbidden to her husband, so too is she forbidden to her paramour. Just as there the paramour is mentioned explicitly, so too here, the mishna should have stated: Just as the water evaluates whether she was unfaithful, so too, it evaluates whether the paramour committed this iniquity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לבועל ליתני – כך בודקין את הבועל בהדיא כדתני סיפא בהדיא כך אסורה לבועל ולא תנא כך אסורה לו.
ואלא נאמר שהכוונה היא לבועל שהמים פועלים גם עליו, אולם אם כן ליתני כדקתני סיפא [שישנה במפורש כמו ששנה בסוף]: כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ושיאמר אף כאן: כשם שהמים בודקים אותה, כך בודקים הם את הבועל!
And if the mishna is rather referring to the alleged paramour, who is also evaluated by the water that the woman drinks, then let the mishna teach as is taught in its latter clause: Just as she is forbidden to her husband, so too is she forbidden to her paramour. Just as there the paramour is mentioned explicitly, so too here, the mishna should have stated: Just as the water evaluates whether she was unfaithful, so too, it evaluates whether the paramour committed this iniquity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לְעוֹלָם לַבּוֹעֵל וְרֵישָׁא אַיְּידֵי דִּתְנָא אוֹתָהּ תָּנֵי אוֹתוֹ סֵיפָא אַיְּידֵי דִּתְנָא בַּעַל תְּנָא בּוֹעֵל.:

The Gemara answers: The entire mishna actually does refer to the paramour, and the reason he is not mentioned explicitly in the first clause of the mishna is because since it teaches that the water evaluates whether the wife was unfaithful by using the direct object her, it also teaches that the water evaluates whether the paramour committed the by act using the direct object him, without mentioning the paramour explicitly. In the latter clause of the mishna, on the other hand, since it teaches explicitly that the woman is forbidden to her husband, it also teaches explicitly that she is forbidden to her paramour.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: לעולם הכוונה היא לבועל, ולגבי ההבדל בסגנון, רישא [בראשה, תחילתה] של המשנה — איידי דתנא [מתוך ששנה] ״בודקין אותה״ תני [שנה] גם כן ״בודקין אותו״, להשוואת הלשון. סיפא [בסוף המשנה] — איידי דתנא [מתוך ששנה] ״אסורה לבעל״ תנא [שנה] גם ״אסורה לבועל״.
The Gemara answers: The entire mishna actually does refer to the paramour, and the reason he is not mentioned explicitly in the first clause of the mishna is because since it teaches that the water evaluates whether the wife was unfaithful by using the direct object her, it also teaches that the water evaluates whether the paramour committed the by act using the direct object him, without mentioning the paramour explicitly. In the latter clause of the mishna, on the other hand, since it teaches explicitly that the woman is forbidden to her husband, it also teaches explicitly that she is forbidden to her paramour.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) שֶׁנֶּאֱמַר וּבָאוּ וּבָאוּ.: אִיבַּעְיָא לְהוּ בָּאוּ וּבָאוּ קָאָמַר אוֹ וּבָאוּ וּבָאוּ קָאָמַר.

§ In the mishna Rabbi Akiva proves that the water evaluates the paramour as well, as it is stated: “And the water that causes the curse shall enter into her” (Numbers 5:24), and: “And the water that causes the curse shall enter into her and become bitter” (Numbers 5:27). A dilemma was raised before the Sages concerning the precise wording of the mishna: Does the mishna state: “Shall enter [ba’u],” “and shall enter [uva’u]”? According to this version of the mishna, it is derived from the superfluous conjoining prefix vav that the paramour is also evaluated by the water. Or, alternatively, does the mishna state: “And shall enter,” “and shall enter,” indicating that this halakha is derived from the repetition of the phrase in two separate verses?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באו ובאו קאמר – מרבויא דוי״ו או ובאו ובאו הכפולים בפרשה דריש.
א שנינו במשנה ראיה לדבר שהמים בודקים גם אותו לדברי ר׳ עקיבא, שנאמר: ״ובאו״ ״ובאו״. איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] בגירסת המשנה: האם ״באו״ ״ובאו״ קאמר [אמר] והלימוד הוא מן הוא״ו היתירה, או ״ובאו״ ״ובאו״ (במדבר ה, כב. במדבר ה, כד. במדבר ה, כז) קאמר [אמר] והלימוד הוא מן הכפילות בפרשה?
§ In the mishna Rabbi Akiva proves that the water evaluates the paramour as well, as it is stated: “And the water that causes the curse shall enter into her” (Numbers 5:24), and: “And the water that causes the curse shall enter into her and become bitter” (Numbers 5:27). A dilemma was raised before the Sages concerning the precise wording of the mishna: Does the mishna state: “Shall enter [ba’u],” “and shall enter [uva’u]”? According to this version of the mishna, it is derived from the superfluous conjoining prefix vav that the paramour is also evaluated by the water. Or, alternatively, does the mishna state: “And shall enter,” “and shall enter,” indicating that this halakha is derived from the repetition of the phrase in two separate verses?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״שתָּא שְׁמַע כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרָה לַבַּעַל כָּךְ אֲסוּרָה לַבּוֹעֵל שֶׁנֶּאֱמַר נִטְמָאָה וְנִטְמָאָה.

Come and hear a proof from Rabbi Akiva’s second statement in the mishna, where he says: Just as she is forbidden to her husband, so too is she forbidden to her paramour, as it is stated: “Is defiled [nitma’a],” “And is defiled [venitma’a]” (Numbers 5:29). Here it seems that Rabbi Akiva derives his interpretation from the superfluous prefix vav rather than from the repetition of the phrase. Therefore, the first derivation should be understood in the same manner.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנאמר נטמאה ונטמאה – ש״מ רבי עקיבא וו״י דריש.
גמ׳ שנאמר נטמאה ונטמאה ועדיין תיבעי נטמאה ונטמאה כו׳ כתיבי חד לידיעה וחד לצוואה וחד לעשייה ורבי כשם כו׳ כצ״ל:
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] תשובה לשאלה זו מלימוד דומה שבהמשך דברי ר׳ עקיבא: כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, שנאמר: ״נטמאה״ ״ונטמאה״, משמע שהלימוד הוא מריבוי הוא״ו.
Come and hear a proof from Rabbi Akiva’s second statement in the mishna, where he says: Just as she is forbidden to her husband, so too is she forbidden to her paramour, as it is stated: “Is defiled [nitma’a],” “And is defiled [venitma’a]” (Numbers 5:29). Here it seems that Rabbi Akiva derives his interpretation from the superfluous prefix vav rather than from the repetition of the phrase. Therefore, the first derivation should be understood in the same manner.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וַעֲדַיִין תִּיבְּעֵי נִטְמָאָה נִטְמָאָה קָאָמַר אוֹ נִטְמָאָה וְנִטְמָאָה קָאָמַר.

The Gemara asks: But still, let the dilemma be raised with regard to this halakha too: Does Rabbi Akiva state that the source for the halakha is the mention of the phrase “is defiled,” “is defiled,” in two different verses (Numbers 5:14, 29), or does he state that the halakha is derived from the superfluous vav in the phrase “is defiled,” rendering it “and is defiled” (Numbers 5:29)?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועדיין – בהא גופא מיבעיא לי נטמאה ונטמאה דריש מרבויא וו״י או חד נטמאה וחד ונטמאה קדריש.
ומקשים: ועדיין תיבעי [תישאל] לך: ״נטמאה״ ״נטמאה״ קאמר [אמר] שם או ״נטמאה״ ״ונטמאה״ קאמר [אמר], שאף כאן יש לשאול שוב האם הלימוד הוא מן הריבוי, או מן הוא״ו היתירה?
The Gemara asks: But still, let the dilemma be raised with regard to this halakha too: Does Rabbi Akiva state that the source for the halakha is the mention of the phrase “is defiled,” “is defiled,” in two different verses (Numbers 5:14, 29), or does he state that the halakha is derived from the superfluous vav in the phrase “is defiled,” rendering it “and is defiled” (Numbers 5:29)?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״שתָּא שְׁמַע מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא רַבִּי אוֹמֵר שְׁנֵי פְּעָמִים הָאֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה וְנִטְמָאָה וְנִטְמָאָה אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל מִכְּלָל דְּרַבִּי עֲקִיבָא וָוֵי קָדָרֵישׁ.

Come and hear a proof from the fact that the mishna teaches in the latter clause that Rabbi Yehuda HaNasi says: The two times that the wife’s defilement is stated in the passage, namely: “And he warns his wife, and she is defiled” (Numbers 5:14), and the later verse: “When a wife, being under her husband, goes astray and is defiled” (Numbers 5:29), indicate that there are two prohibitions due to her defilement. One is to forbid her to her husband and one is to forbid her to her paramour. By inference from the fact that the dissenting derivation of Rabbi Yehuda HaNasi is from the repetition of the entire phrase, evidently Rabbi Akiva derives this halakha from the superfluous vav.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תא שמע [בוא ושמע] מדקתני סיפא [ממה ששנה בסוף (בהמשך)], רבי אומר: שני פעמים האמורין בפרשה ״ונטמאה״ ״ונטמאה״ — אחד לבעל ואחד לבועל. מכלל זה, ממה שניסח רבי את דבריו כך (״אחד... ואחד״), שלמד ממה שנאמר הדבר שתי פעמים, משמע שרבי עקיבא ו״וי קדריש [את הוא״וים הוא דורש] ולא את הכפילות.
Come and hear a proof from the fact that the mishna teaches in the latter clause that Rabbi Yehuda HaNasi says: The two times that the wife’s defilement is stated in the passage, namely: “And he warns his wife, and she is defiled” (Numbers 5:14), and the later verse: “When a wife, being under her husband, goes astray and is defiled” (Numbers 5:29), indicate that there are two prohibitions due to her defilement. One is to forbid her to her husband and one is to forbid her to her paramour. By inference from the fact that the dissenting derivation of Rabbi Yehuda HaNasi is from the repetition of the entire phrase, evidently Rabbi Akiva derives this halakha from the superfluous vav.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הִלְכָּךְ לְרַבִּי עֲקִיבָא שִׁיתָּא קְרָאֵי כְּתִיבִי.

Therefore, according to the opinion of Rabbi Akiva, since the phrase “and the water…shall enter” is mentioned three times in the passage, and the prefix vav, written each time, is expounded as though the phrase were mentioned twice, the phrase is treated as though it were written in six verses, as follows.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיתא קראי – שלשה ובאו כתובים שם ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן להודיע לנו דבטן והדר ירך שלא להוציא לעז כדאמרי׳ בפ״ק (לעיל ט:) וחד והשקה את האשה את מי המרים המאררים ובאו בה המים וגו׳ לצואה שהקב״ה גוזר שיבואו בה המים למרים וחד לעשייה והשקה את המים והיתה אם נטמאה וגו׳ לעשייה כאן הודיע הכתוב את ישראל דמבטיח להן שיבדקוה המים ובכולם כתיב וו״י יתירי הרי שית.
רש״י בד״ה שיתא קראי כו׳ להודיע לנו דבטן כו׳ המים וגו׳ לצוואה כו׳ וחד והשקה את כו׳. בד״ה דידיה דבועל כו׳ וצוואה הס״ד:
הלכך [על כן] לדעת ר׳ עקיבא בעצם שיתא קראי כתיבי [ששה כתובים נאמרו] בענין זה של ״ובאו המים״, אם מונים את שלוש הפעמים ואת ריבוי הוא״ו שבהן:
Therefore, according to the opinion of Rabbi Akiva, since the phrase “and the water…shall enter” is mentioned three times in the passage, and the prefix vav, written each time, is expounded as though the phrase were mentioned twice, the phrase is treated as though it were written in six verses, as follows.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) חַד לְצַוָּאָה דִּידַהּ וְחַד לְצַוָּאָה דִּידֵיהּ.

One of the mentions (Numbers 5:27) is interpreted for the command concerning her, the woman, meaning that God empowered the waters to punish the woman; and one, the prefix vav in that same verse, is expounded for the command concerning him, the paramour, i.e., that he too shall be punished by the water if he is guilty.
רש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דידיה – דבועל.
דידה – דאשה ידיעה וצוואה ועשייה כדפרישית.
גמ׳ חד לצואה דידה שהקדוש ברוך הוא גוזר שיבואו בה המים וחד לידיעה דידה להודיעה דבטן ואחר כך ירך שלא להוציא לעז כדאמר פ״ק. וחד לעשייה והשקה את המים והיתה אם נטמאה ותמעול מעל באישה. ובאו בה המים המאררים למרים ל״ה. וגר׳ דידה ברישא תחלה לפי שעיקר המעשה באשה הוא. א״ר ישמעאל ק״ו אינו צריך להביא מקרא לפסלה מלהנשא לכהן דמק״ו אתיא ומה גרושה בת כהן שנתגרשה מישראל וזרע אין לה שמותרת בתרומה כדכתיב מלחם אביה תאכל פסלה מן הכהונה זו שפסולה לתרומה מריבויא (בעלמא) [דונטמאה] כדקאמרת אינו דין שפסולה לכהן ל״ה. מה ת״ל והיא נטמאה ה״ג ול״ג אם כן מה ת״ל ונסתרה והיא נטמאה והיא נטמאה יתירה לא דרי׳ דהא דרשי׳ לעיל בפ״ק ול״נ כמש״כ במתני׳. ועוד פ״ה דלאו ר׳ ישמעאל לחודיה קאמר לה אלא סתמא היא וקראי דעניינא קא דריש ואזיל ל״ה:
חד [אחד מהם] (במדבר ה, כז)לצואה דידה [לציווי שלה, של האשה], כלומר, שה׳ אומר ומצווה שכך יהא, וחד [ואחד], הוא״ו שבו — לצואה דידיה [לציווי שלו], של הבועל, שייבדק גם הוא על ידי המים.
One of the mentions (Numbers 5:27) is interpreted for the command concerning her, the woman, meaning that God empowered the waters to punish the woman; and one, the prefix vav in that same verse, is expounded for the command concerning him, the paramour, i.e., that he too shall be punished by the water if he is guilty.
רש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) חַד לַעֲשִׂיָּיה דִּידַהּ וְחַד לַעֲשִׂיָּיה דִּידֵיהּ.

One mention of the phrase, in the description of the drinking of the bitter water of a sota (Numbers 5:24), is interpreted for the execution of her punishment, as the punishment will go into effect so long as the process was performed properly; and one, the prefix vav in that verse, is expounded for the execution of his punishment.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חד [אחד] בתיאור השקאת הסוטה (במדבר ה, כד)לעשייה דידה [שלה] להודיע שכך ייעשה בה, וחד [ואחד (הוא״ו)] לעשייה דידיה [שלו], ללמד שכך נעשה גם בו.
One mention of the phrase, in the description of the drinking of the bitter water of a sota (Numbers 5:24), is interpreted for the execution of her punishment, as the punishment will go into effect so long as the process was performed properly; and one, the prefix vav in that verse, is expounded for the execution of his punishment.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) חַד לִידִיעָה דִּידַהּ וְחַד לִידִיעָה דִּידֵיהּ.

One mention (Numbers 5:22) is for her knowledge, i.e., the priest informs her that this punishment will be the result; and one, the prefix vav, is for his knowledge.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חד [אחד] (במדבר ה, כב)לידיעה דידה [שלה] שמודיע לה הכהן שכך יהיה בה, וחד [ואחד (הוא״ו)] — לידיעה דידיה [שלו].
One mention (Numbers 5:22) is for her knowledge, i.e., the priest informs her that this punishment will be the result; and one, the prefix vav, is for his knowledge.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְרַבִּי תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבִי חַד לְצַוָּאָה וְחַד לַעֲשִׂיָּיה וְחַד לִידִיעָה.

But Rabbi Yehuda HaNasi maintains that only three verses worthy of exposition are written with regard to the water entering the woman; he does not derive anything additional from the prefix vav that introduces the various mentions of this matter. He therefore interprets one for the command, and one for the execution, and one for the knowledge, all with regard to the woman herself.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבי – דלא דריש וו״י תלתא קראי הוא דכתיבי וכולהו לדידה ידיעה ועשייה וצוואה.
ולדעת רבי תלתא קראי כתיבי [שלושה כתובים נאמרו] כיון שאינו דורש את הואוי״ם היתירים: חד [אחד] — לצואה [לציווי] שלה, וחד [ואחד]לעשייה שלה וחד [ואחד] — לידיעה שלה.
But Rabbi Yehuda HaNasi maintains that only three verses worthy of exposition are written with regard to the water entering the woman; he does not derive anything additional from the prefix vav that introduces the various mentions of this matter. He therefore interprets one for the command, and one for the execution, and one for the knowledge, all with regard to the woman herself.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְרַבִּי כְּשֵׁם שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ כָּךְ בּוֹדְקִין אוֹתוֹ מְנָא לֵיהּ.

The Gemara asks: And from where does Rabbi Yehuda HaNasi derive the principle in the mishna that just as the water evaluates whether she was unfaithful, so too, it evaluates whether he committed the sin?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ורבי, ענין זה שכשם שהמים בודקים אותה כך בודקין אותו מנא ליה [מניין לו]?
The Gemara asks: And from where does Rabbi Yehuda HaNasi derive the principle in the mishna that just as the water evaluates whether she was unfaithful, so too, it evaluates whether he committed the sin?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) נָפְקָא לֵיהּ מדתני׳מִדְּתַנְיָא {במדבר ה׳:כ״ב} לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּיל יָרֵךְ בִּטְנוֹ וִירֵיכוֹ שֶׁל בּוֹעֵל אַתָּה אוֹמֵר בִּטְנוֹ וִירֵיכוֹ שֶׁל בּוֹעֵל אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בִּטְנָהּ וִירֵיכָהּ שֶׁל נִבְעֶלֶת כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵיכָהּ הֲרֵי בִּטְנָהּ וִירֵיכָהּ שֶׁל נִבְעֶלֶת אָמוּר וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּיל יָרֵךְ בִּטְנוֹ וִירֵיכוֹ שֶׁל בּוֹעֵל.

The Gemara answers: He derives it from that which is taught in a baraita, that the verse: “And cause the belly to swell and the thigh to fall away” (Numbers 5:22), is referring to the belly and thigh of the paramour. Do you say that the intention is the belly and the thigh of the paramour, or is it only the belly and the thigh of the adulteress? When it says later: “And her belly shall swell, and her thigh shall fall away” (Numbers 5:27), the belly and thigh of the adulteress are explicitly stated. And therefore, how do I realize the meaning of the former verse: “And cause the belly to swell, and the thigh to fall away”? Clearly, it is referring to the belly and thigh of the paramour.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: נפקא ליה מדתניא [יוצא לו נלמד הדבר ממה ששנינו בברייתא]: מה שנאמר ״לצבות בטן ולנפל ירך״ (במדבר ה, כב) אלה הם בטנו ויריכו של בועל. אתה אומר שהכוונה היא בטנו ויריכו של בועל, או אינו אלא בטנה ויריכה של הנבעלת? כשהוא אומר ״וצבתה בטנה ונפלה ירכה״ (במדבר ה, כז) הרי בטנה ויריכה של נבעלת אמור במפורש, ומה אני מקיים את הכתוב ״לצבות בטן ולנפל ירך״ — בטנו ויריכו של בועל.
The Gemara answers: He derives it from that which is taught in a baraita, that the verse: “And cause the belly to swell and the thigh to fall away” (Numbers 5:22), is referring to the belly and thigh of the paramour. Do you say that the intention is the belly and the thigh of the paramour, or is it only the belly and the thigh of the adulteress? When it says later: “And her belly shall swell, and her thigh shall fall away” (Numbers 5:27), the belly and thigh of the adulteress are explicitly stated. And therefore, how do I realize the meaning of the former verse: “And cause the belly to swell, and the thigh to fall away”? Clearly, it is referring to the belly and thigh of the paramour.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאִידַּךְ הַהוּא בדְּמוֹדַע לַהּ כֹּהֵן דְּבֶטֶן בְּרֵישָׁא וַהֲדַר יָרֵךְ שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל הַמַּיִם הַמָּרִים.

And how does the other tanna, Rabbi Akiva, interpret the repetition of verses? The former verse indicates that the priest informs her that her belly will be afflicted first and then her thigh, so as not to cast aspersions on the bitter water of a sota, i.e., to prevent people from claiming that the guilty woman’s death was not due to the bitter water but rather to some other cause. The reason people might claim this is that the priest says to the woman: “The Lord will make you a curse and an oath among your people, when the Lord makes your thigh fall away, and your belly swell” (Numbers 5:21). This seems to imply that her thigh is supposed to be afflicted before her belly. Therefore, when her belly swells first, people might conclude that it is not due to the water. It is for this reason that the priest needs to inform her that her belly will swell first.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא להוציא לעז – משום דהוא אמר לה בקללה ברישא את יריכך נופלת וגו׳ וסוף המים לבדוק כדרך כניסתן דכתיב וצבתה בטנה והדר ונפלה יריכה לכך הוצרך להודיע תחילה שהמים כדרך כניסתן יבדקוה.
ההוא דמודע לה כהן – פירוש הכהן צריך להודיע שלא להוציא לעז וכיון דגלי לן קרא דהוא נבדק כמותה וכתיב בה צואה ידיעה ועשייה לא צריך למכתב תו ביה.
שם ואידך ההוא דמודע לה כו׳. נ״ב אין הפשט שמודיע לה כי מאי איכפת בדידה הלא היא תמות לדיראון אלא כך הוא הלשון דמודע לה רצה לומר אותו הענין מודיע הכהן לכל העומדין משום הכי פרש״י בפ״ק כדי שלא יאמרו כו׳ אלא על אחרים קאי וק״ל:
בד״ה ההוא דמודע כו׳ שלא להוציא לעז ולומר לה עכ״ל הס״ד ואח״כ מה״ד ש״מ תרתי וכיון דגלי לן כו׳ עכ״ל כצ״ל ומהרש״ל שפירש בשמעתין דמודע לה לאו דוקא אין זה מוכרח ובפ״ק נמי לא משמע כן ואין להאריך ע״ש:
ואידך [והאחר], ר׳ עקיבא, שאינו לומד מכאן, סבור כי הכתוב ההוא בא לומר דמודע [שמודיע] לה הכהן שהבטן ברישא [בתחילה] נפגעת והדר [ואחר כך] הירך, שלא להוציא לעז על המים המרים. שאם לא יודיעוה, תאמר שמה שקרה לא היה מפני המים המרים אלא מטעם אחר, שהרי הכהן אמר לה קודם (במדבר ה, כא) ״ירכך נופלת״ ואחר כך ״ואת בטנך צבה״.
And how does the other tanna, Rabbi Akiva, interpret the repetition of verses? The former verse indicates that the priest informs her that her belly will be afflicted first and then her thigh, so as not to cast aspersions on the bitter water of a sota, i.e., to prevent people from claiming that the guilty woman’s death was not due to the bitter water but rather to some other cause. The reason people might claim this is that the priest says to the woman: “The Lord will make you a curse and an oath among your people, when the Lord makes your thigh fall away, and your belly swell” (Numbers 5:21). This seems to imply that her thigh is supposed to be afflicted before her belly. Therefore, when her belly swells first, people might conclude that it is not due to the water. It is for this reason that the priest needs to inform her that her belly will swell first.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאִידַּךְ א״כאִם כֵּן לִכְתּוֹב קְרָא בִּטְנָהּ וִירֵיכָהּ מַאי בֶּטֶן וְיָרֵךְ ש״משְׁמַע מִינַּהּ לְבוֹעֵל.

And why does the other tanna, Rabbi Yehuda HaNasi, disagree with Rabbi Akiva? The Gemara answers: If it is so that the verse: “And cause the belly to swell, and the thigh to fall away” (Numbers 5:22), is referring to the woman, the verse should have written: Her belly…and her thigh. What is meant by the phraseology of “the belly…and the thigh”? Conclude from it that it is referring to the belly and thigh of the paramour.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואידך [והאחר], רבי, סבור: אם כן, לכתוב קרא [שיכתוב הכתוב] ״בטנה ויריכה״, מאי [מה] הלשון הכללית ״בטן״ ו״ירך״ — שמע מינה [למד מכאן] שהכוונה לבועל.
And why does the other tanna, Rabbi Yehuda HaNasi, disagree with Rabbi Akiva? The Gemara answers: If it is so that the verse: “And cause the belly to swell, and the thigh to fall away” (Numbers 5:22), is referring to the woman, the verse should have written: Her belly…and her thigh. What is meant by the phraseology of “the belly…and the thigh”? Conclude from it that it is referring to the belly and thigh of the paramour.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְאֵימָא כולי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא אִם כֵּן לִכְתּוֹב בִּטְנוֹ וִירֵיכוֹ מַאי בֶּטֶן וְיָרֵךְ ש״משְׁמַע מִינַּהּ תַּרְתֵּי.:

The Gemara asks: And say that the entire verse comes for this, to indicate that the water evaluates the paramour as well, and does not teach the order of the punishment? The Gemara answers: If so, the Torah should have written: His belly…and his thigh. What is the meaning of the general wording: “The belly…and the thigh”? Conclude from it two conclusions: That the paramour is punished and that the priest informs the woman with regard to the order of the punishment.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואימא כוליה להכי הוא דאתא – לבועל להודיע דבטן לקה ברישא מנלן.
מאי בטן וירך – סתם הכא והכא דריש ליה.
ושואלים: אם כך, ואימא כולי להכי [ואמור שהפסוק כולו לכך] הוא דאתא [שבא], שהמים בודקים את הבועל, ולא בא ללמד כלל על האשה? ומשיבים: אם כן לכתוב [שיכתוב] ״בטנו ויריכו״, מאי [מה לשון] ״בטן״ ו״ירך״ שהיא לשון כללית — שמע מינה תרתי [למד מכאן שני דברים].
The Gemara asks: And say that the entire verse comes for this, to indicate that the water evaluates the paramour as well, and does not teach the order of the punishment? The Gemara answers: If so, the Torah should have written: His belly…and his thigh. What is the meaning of the general wording: “The belly…and the thigh”? Conclude from it two conclusions: That the paramour is punished and that the priest informs the woman with regard to the order of the punishment.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כָּךְ הָיָה דּוֹרֵשׁ זְכַרְיָה כּוּ׳.:

§ It is stated in the mishna that Rabbi Yehoshua said: That was how Zekharya ben HaKatzav would interpret it. Rabbi Yehuda HaNasi says: The two times that the defilement of the wife is stated in the passage indicate that there are two prohibitions due to her defilement; one is to forbid her to her husband and one is to forbid her to her paramour.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ב שנינו במשנה, אמר ר׳ יהושע: כך, כר׳ עקיבא, היה דורש זכריה בן הקצב. רבי אומר: שני פעמים האמורים בפרשה ״ונטמאה״ ״ונטמאה״ — אחד לבעל ואחד לבועל.
§ It is stated in the mishna that Rabbi Yehoshua said: That was how Zekharya ben HaKatzav would interpret it. Rabbi Yehuda HaNasi says: The two times that the defilement of the wife is stated in the passage indicate that there are two prohibitions due to her defilement; one is to forbid her to her husband and one is to forbid her to her paramour.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הָאֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה אִם נִטְמְאָה נִטְמָאָה וְנִטְמָאָה לָמָּה אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל וְאֶחָד לִתְרוּמָה דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

The Sages taught in a baraita: With regard to the three times that the defilement of the wife is stated in the passage, namely: “If she is defiled” (Numbers 5:27), “and he warns his wife, and she is defiled” (Numbers 5:14), and “when a wife being under her husband goes astray and is defiled” (Numbers 5:29), why are all three necessary? One is to prohibit her to her husband, and one is to prohibit her to her paramour, and one is to prohibit her from partaking of teruma, even if she is the wife or daughter of a priest. This is the statement of Rabbi Akiva.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלשה פעמים – וקינא את אשתו והיא נטמאה והיתה אם נטמאה תחת אישה ונטמאה.
ואחד לתרומה – שאפילו היא בת כהן ובעלה כהן נפסלה מן התרומה.
המים בודקין דרך כניסתן ר״ל שבטנה צבה תחלה ואחר כך ירכה נופלת ואף הכהן צריך להודיעה כן מפני שבקללתו הזכיר ירך תחלה כדכתיב בתת ה׳ את ירכך נופלת ואת בטנך צבה ושמא כשהיא רואה שהבטן לוקה תחלה תבא לידי חשד וכפירה ולפיכך צריך להודיעה שכך יארע לה ולשון המקרא אין בו מוקדם ומאוחר:
גרושה בת כהן שנתגרשה מישראל ואין לה זרע ממנו חוזרת לתרומה והיא פסולה לכהונה מצד שהיא גרושה ואשה שקנא לה בעלה ולא שתת על איזה צד שהופקעה שתייתה על הדרכים שביארנו למעלה כשם שאסורה בתרומה כך פסולה לכהונה משום ספק זונה:
הסוטה לא נעשית בה ביאת אונס ושגגה כמזיד ר״ל שאם נבעלה לזה שנתקנאה בו בשוגג או באונס אם נתברר אנסה או שגגתה מותרת לבעלה אם הוא ישראל ואם לא נתברר שותה ואין המים בודקין אותה ומ״מ יראה לי מתלמוד המערב שהכל תלוי בה ר״ל שאם הוא שוגג והיא מזידה מים בודקין אותה ולא הוא ואסורה לבעל ולבועל ואם הוא מזיד והיא שוגגת אין מים בודקין לא הוא ולא היא ומותרת לבעל אלא שיראה לי שאסורה לבועל אם גירשה הבעל וכן כל שראינו שנבדקה היא והוא לא נבדק אין מחזיקין אותה בטהורה אלא שמא תלה לה זכות ואם נבדק הוא והיא לא נבדקה אין מחזיקין אותה בטמאה אלא טהורה היא והוא או נענש מצד אחר או ארעתהו סיבה ודברים אלו כלם נתבררו בתלמוד המערב אלא שהם דברים שאינן מבוררים כל הצורך:
אע״פ שהסוטה לא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון מ״מ עשה בה ספק כודאי ליפסל באכילת תרומה עד שתבדק אם היא בת בדיקה ואם היא מאותן שאינן שותות אסורה בתרומה לעולם:
ולענין הטמאות נעשה בה שוגג כמזיד ר״ל שאם נגע השרץ בטהרות בשגגה או באונס לא הופקעה טומאתן מצד האונס והרי הן טמאות וכל שכן שהספק נעשה בו כודאי ר״ל שכל ספק נגע ספק לא נגע נטמאו הטהרות מספק ומ״מ דוקא כשהוא כעין האמור בסוטה והוא שיהא ספק זה ברשות היחיד הא ברשות הרבים ספקו טהור ואף ברשות היחיד דוקא בדבר שיש בו דעת לישאל כגון שהיה אדם לשם עוסק בטהרות ונמצא שרץ בצדן ששואלין לו אם נגע בו אם לאו ואם אינו יודע מטמאין אותם מספק הא במי שאין דעת לישאל כגון חרש שוטה וקטן טהור כל שאין שם חזקת טומאה כמו שביררנו באחרון של קדושין ומ״מ אע״פ שבסוטה יש דעת לישאל במטמא ובמיטמא ר״ל בבועל ובנבעלת אין דנין ממנה כן לשאר הטהרות אלא כל שיש דעת לישאל מצד אחד דיו ומטמאין מספק ויש מפרשין דוקא למקבל טומאה וכדקאמר הכא וכל טהור יאכל בשר הא ספק טהור לא שיש דעת לישאל למקבל הטומאה אבל אם אין דעת לישאל למקבל הטומאה אלא למקבלה לא ואין זה כלום דחדא מינייהו נקט והוא הדין לאידך ובהדיא אמרו בראשון של נדה (ה׳:) אמר רבי יוחנן ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה אפילו בכלי המונח על גבי הקרקע כמי שיש בו דעת לישאל כלומר שאף על פי שמקבל את הטומאה אין לו דעת לישאל עושין אותה כיש לו דעת לישאל הואיל וספק הטומאה באה על ידי מי שיש לו דעת לישאל שאין מטהרין בחסרון דעת שאלה אלא כשאינה באה על ידי אדם כלל כגון שהיה שרץ מונח על הקרקע אצל כלי ספק נגע ספק לא נגע שאין דעת שאלה לא למטמא ולא למיטמא וכן הלכה:
המשנה השנית והכונה בה בענין החלק השני ובפרט במה שנתגלגל לבאר בענין טומאה וטהרה והוא שאמר בו ביום דרש ר׳ עקיבא וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו וגו׳ איני אומר טמא אלא יטמא לטמא את אחרים וללמד על הככר השני שיטמא את השלישי אמר ר׳ יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהייתה אומר עתיד דור אחר לטהר את הככר השלישי שאין לו מן התורה והרי עקיבא תלמידך הביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא שנ׳ כל אשר בתוכו יטמא אמר הר״ם פי׳ השרץ מאבות הטומאה וכאשר נפל לאויר כלי חרס ואע״פ שלא נגע בדפניו נטמא זה הכלי כמו שיתבאר בשני מכלים וישוב זה הכלי ראשון לטומאה והאוכלין אשר בתוכו שני לטומאה לפי שהוא נטמא בכלי שהוא ראשון ואמר שאשר בזה הכלי אשר הוא ראשון כמו שבארנו יטמא זולתו ר״ל שהוא יטמא אוכל אחר הרי למד על ככר השני שהוא מטמא את השלישי אצל ר׳ עקיבא שני עושה שלישי בחולין ואינה הלכה אבל אין שני עושה שלישי בתרומה והנה נבאר אלו העיקרים כלם וראיתם במקומם מסדר טהרות ואשר אמר במשנה בו ביום שהשיבו את ר׳ אלעזר בן עזריה בישיבה:
אמר המאירי כל מקום שנאמר בתלמוד בו ביום פירושו ביום שהושיבו את ר׳ אלעזר בן עזריה נשיא שבעוד שהיה רבן גמליאל בנשיאותו לא היתה יד כל החכמים שולטת ליכנס מפני שהיה רבן גמליאל אומר כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש וכשנתמנה רבי אלעזר בן עזריה נשיא נכנסו הכל ולא היתה הלכה תלויה בבית המדרש שלא פרשוה והעיד במשנה זו על רבי עקיבא שדרש בו ביום שהשני עושה שלישי בחולין והביאה מדכתיב וכלי חרש אשר יפול מהם ר״ל מן השרצים שהן אב הטומאה אל תוכו ר״ל לאוירו של כלי שהרי כלי חרס מטמא מאוירו כל אשר בתוכו יטמא והרי הכלי הראשון ומה שבתוכו שני ומדכתב רחמנא יטמא ולא כתב טמא יש אם למסורת וקרינא ביה יטמא מבנין הדגוש לומר שמה שבתוכו שהוא שני עושה שלישי אף בחולין ותפש לשון ככר שני מפני שהיו התנורים מצויים אצלם שהם כלי חרס ואין הלכה כר׳ עקיבא שאין שני עושה שלישי בחולין אלא מדרגות הטומאה הוא שראשון עושה שני אף בחולין ושני עושה שלישי בתרומה ולא בחולין ושלישי עושה רביעי לקדש אבל לא לתרומה כמו שביארנו בחגיגה ובכמה מקומות ורבן יוחנן בן זכאי היה אומר שעתידין דורות הבאין לטהר ככר שלישי אף בתרומה מפני שאין לו עקר מן התורה שיהא טמא ורבי עקיבא הביאה מן המקרא אף בחולין וכבר ביארנו שאין הלכה לא כרבי עקיבא ולא כמה שהיה סבור רבן יוחנן בדורות הבאים אלא לעולם שני עושה שלישי בתרומה אבל לא בחולין:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
תנו רבנן [שנו חכמים]: שלש פעמים האמורין בפרשה ״והיתה אם נטמאה״ (במדבר ה, כז) ״וקינא את אשתו והיא נטמאה״ (במדבר ה, יד) ״אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה״ (במדבר ה, כט) למה?אחד שהיא טמאה ואסורה לבעל, ואחד לבועל, ואחד לתרומה שאסורה לאכול, אם היתה כהנת או נשואה לכהן, אלו דברי ר׳ עקיבא.
The Sages taught in a baraita: With regard to the three times that the defilement of the wife is stated in the passage, namely: “If she is defiled” (Numbers 5:27), “and he warns his wife, and she is defiled” (Numbers 5:14), and “when a wife being under her husband goes astray and is defiled” (Numbers 5:29), why are all three necessary? One is to prohibit her to her husband, and one is to prohibit her to her paramour, and one is to prohibit her from partaking of teruma, even if she is the wife or daughter of a priest. This is the statement of Rabbi Akiva.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קַל וָחוֹמֶר וּמָה גְּרוּשָׁה שֶׁמּוּתֶּרֶת לִתְרוּמָה אֲסוּרָה לִכְהוּנָּה זוֹ שֶׁאֲסוּרָה בִּתְרוּמָה אֵינוֹ דִּין שֶׁאֲסוּרָה לִכְהוּנָּה.

Rabbi Yishmael said: It is unnecessary to derive from a verse that it would also be prohibited for this woman to marry a priest, as it can be derived a fortiori: If a divorced daughter of a priest, who is permitted to partake of teruma, is nevertheless forbidden to marry into the priesthood, then with regard to this sota, who is forbidden to partake of teruma, is it not logical that it is also prohibited for her to marry into the priesthood?
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קל וחומר – אינו צריך להביא מן המקרא לפוסלה מן הכהונה מלינשא לכהן דמקל וחומר אתי.
מה גרושה – בת כהן שנתגרשה מישראל וזרע אין לה שמותרת בתרומה כדכתיב מלחם אביה תאכל (ויקרא כב) פסולה לכהונה.
זו שפסולה מתרומה – מרבויא דנטמאה כדקאמרת אינו דין שפסולה לכהונה ולקמן פריך והא לא איירי רבי עקיבא בפסול כהונה כלל דלא אצרכה קרא ומאי קאמר ליה רבי ישמעאל.
זו שאסורה בתרומה אינה דין שאסורה לכהונה – וליכא למימר בת ישראל יוכיח שאסורה בתרומה ומותרת לכהונה דה״פ ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה ע״י מעשה שנעשה בה דהיינו גירושין זו וכו׳ אינו דין שאסורה לכהונה ע״י זנות שנעשה בה אבל בת ישראל מה שפסולה בתרומה אינו ע״י מעשה ועוד אם תנשא בת ישראל לכהן תהא מותרת לתרומה מה שאין כן באלו שאין להם היתר לעולם בספרי מתני הכי ומה גרושה קלה שמותרת לחזור למגרשה בישראל פסולה מן הכהונה סוטה חמורה דין הוא שפסולה מן הכהונה.
תוס׳ בד״ה אינו דין כו׳ דעשה בהן אונס כרצון. נ״ב פירש גבי נזיר ילפינן שאפילו באונס נטמא הלך הנזירות וצריך לגלח כו׳ וגבי פסח לא צריך קרא דפשיטא אפילו נטמאה באונס שלא יכול לעשות פסח וק״ל:
בד״ה זו שאסורה כו׳ מותרת לתרומה משא״כ אלו שאין כו׳ שפסולה מן הכהונה עכ״ל הס״ד ואח״כ מה״ד מה ת״ל והיא נטמאה כו׳ וא״ת וכי איצטריך קרא למיסר ספיקא י״ל הכתוב כו׳ עכ״ל לכאורה פי׳ לדבריהם וכי איצטריך קרא למיסר ספיקא דאי לאו קרא נמי הוה מטמאין לה מספיקא לחומרא אבל קשה מאי קושיא דהא אי לאו קרא לא הוה מטמאינן לה משום דאוקמא אחזקתה דטהורה הויא ומה״ט איצטריך לן נמי למילף מסוטה ספק נגע בשרץ ספק לא נגע דטמא ברה״י משום דאל״ה הוה טהור דאוקי לטהרות בחזקתן שהן טהורות והכי משמע בכמה דוכתין ומה״ט הקשו התוס׳ ג״כ לקמן למאי איצטריך לטהר ברה״ר הלכתא נימא העמד דבר על חזקתו ויש ליישב בדוחק ודו״ק:
אמר ר׳ ישמעאל: הלא קל וחומר הוא; ומה גרושה (בת כהן) שמותרת לתרומה — אסורה לכהונה, זו, הסוטה, שאסורה בתרומה — אינו דין שאסורה לכהונה?
Rabbi Yishmael said: It is unnecessary to derive from a verse that it would also be prohibited for this woman to marry a priest, as it can be derived a fortiori: If a divorced daughter of a priest, who is permitted to partake of teruma, is nevertheless forbidden to marry into the priesthood, then with regard to this sota, who is forbidden to partake of teruma, is it not logical that it is also prohibited for her to marry into the priesthood?
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְהִיא נִטְמָאָה וְהִיא לֹא נִטְמָאָה אִם נִטְמְאָה לָמָּה שׁוֹתָה אִם לֹא נִטְמְאָה לָמָּה מַשְׁקָהּ גמַגִּיד לְךָ הַכָּתוּב שֶׁהַסָּפֵק אֲסוּרָה.

The baraita continues by citing additional expositions involving the verse: “And she is defiled” (Numbers 5:14): What is the meaning when the verse states with regard to the cases in which a husband can compel his wife to drink the bitter water of a sota: “And he warns his wife, and she is defiled; or if the spirit of jealousy comes upon him, and he warns his wife, and she is not defiled” (Numbers 5:14)? If she is defiled, why does she need to drink? And if she is not defiled, why does he make her drink? The baraita answers: The verse tells you that it is discussing a case when there is uncertainty as to whether the woman was faithful to her husband, yet it is prohibited for her to engage in sexual intercourse with her husband until the matter is clarified.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה ת״ל והיא נטמאה כו׳ גרסינן. ולא גרס א״כ דמילתא באנפי נפשה היא ולא נטמאה יתירא קמיבעיא ליה דהא דרשינן ולאו רבי ישמעאל לחודיה קאמר לה אלא סתמא היא וקראי דעניינא קדריש ואזיל.
מה תלמוד לומר וקנא את אשתו והיא נטמאה – דמשמע דודאי נטמאה ומה תלמוד לומר או עבר עליו וגו׳ והיא לא נטמאה אי פשיטא ליה דנטמאה למה שותה ואי פשיטא דלא נטמאה למה משקה.
מגיד לך הכתוב שעל הספק אסורה – והכי קאמר קרא אשה זו שמא נטמאה ושמא לא נטמאה וקאמר לך דישקנה לברר הספיקא ואי לא משקה לה אסורה.
מה ת״ל היא נטמאה וכו׳ – כגירסת רש״י וכך סיומא ללמדך שלעולם אין משקין אלא על הספק וא״ת וכי איצטריך קרא למיסר ספיקא יש לומר הכתוב אוסרה קודם שתיה כאילו היא ודאי ואע״ג דליכא מלקות כדמוכח בפ״ק דיבמות (דף יא:) מיהו לאו הבא מכלל עשה איכא ואפי׳ אם היא טהורה נענש בב״ד של מעלה אם בא עליה כמו על חייבי עשה ולא כשאר ספיקות כגון ספק חלב ספק שומן ואכלו ונודע שהוא שומן אע״ג דצריך כפרה וסליחה מיהו לא חמיר כחייבי עשה.
בד״ה מגיד לך כו׳ לה איסורא הס״ד:
ועוד דרשו בענין זה: מה תלמוד לומר בתיאור המקרים בהם משקה הבעל את אשתו ״והיא נטמאה״ (במדבר ה, יד) ובהמשך אותו פסוק נאמר ״והיא לא נטמאה״ — לומר כך: אם נטמאה למה שותה, אם לא נטמאה למה משקה? מגיד לך הכתוב שהספק אסורה, שנאסרת על בעלה אפילו מחמת הספק, ואינה מותרת לו עד שיתברר הדבר.
The baraita continues by citing additional expositions involving the verse: “And she is defiled” (Numbers 5:14): What is the meaning when the verse states with regard to the cases in which a husband can compel his wife to drink the bitter water of a sota: “And he warns his wife, and she is defiled; or if the spirit of jealousy comes upon him, and he warns his wife, and she is not defiled” (Numbers 5:14)? If she is defiled, why does she need to drink? And if she is not defiled, why does he make her drink? The baraita answers: The verse tells you that it is discussing a case when there is uncertainty as to whether the woman was faithful to her husband, yet it is prohibited for her to engage in sexual intercourse with her husband until the matter is clarified.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) דמִכָּאן אַתָּה דָּן לְשֶׁרֶץ וּמָה סוֹטָה השֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד וְאוֹנֶס כְּרָצוֹן עָשָׂה בָּהּ סָפֵק כְּוַדַּאי שֶׁרֶץ שֶׁעָשָׂה בּוֹ שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד וְאוֹנֶס כְּרָצוֹן אֵינוֹ דִּין שֶׁיַּעֲשֶׂה בּוֹ סָפֵק

From here you can derive the halakha in a case of uncertainty with regard to whether the carcass of a creeping animal has imparted ritual impurity: Just as in the case of a sota, where the Torah does not consider unwitting adultery like intentional adultery, and rape is not treated like a willing transgression, because if a married woman committed adultery unwittingly or was raped she is not punished, yet still the Torah considers an uncertain case of adultery like a certain violation inasmuch as the woman is forbidden to her husband until the truth is clarified; so too, with regard to a creeping animal or other agents of ritual impurity, where the Torah does consider unwitting contact with impure items like intentional contact, as one contracts impurity whether or not his contact was intentional and an accident is treated like willing contact, is it not logical that the Torah must also consider an uncertain case of transmission of ritual impurity
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומכאן אתה – למד ק״ו לשרץ ספק נגע בטהרות ספק לא נגע דמחזקינן לה בטומאה מספק.
סוטה לא עשה בה כו׳ – דכתיב והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת והוא הדין לשוגג אשתו ואשת איש עמו בבית ונתכוון לאשתו ונזדמנה לו זו ואף היא שגגה כסבורה שהוא בעלה.
אינו דין שעשה בו ספק כודאי – ליכא למיפרך נזיר ועושה פסח יוכיחו שעשה בהן אונס כרצון דנפקא לן מכי ימות מת עליו בפתע פתאום בספרי ובפרק ב׳ דכריתות (כריתות ט.) ואפ״ה לא עשה בהן ספק טומאת התהום כודאי לפי שטומאת התהום הלכה הוא ולא סתרינן ק״ו מהלכה וה״ה דאין להוכיח משם דהכי אמר בהוכחה אף אני אביא זה והלא אין ללמוד הימנו אבל הא איכא למתמה אמאי לא פרכינן מה לסוטה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה כדפרכינן לעיל בריש פ״ק (דף ב:) ואין לומר משום דלעיל מיירי בטומאה דבתר קינוי וסתירה דמהימן עד א׳ התם ודאי איכא רגלים אבל הכא ילפינן מסתירה דבתר קנויא גרידא דליכא למיפרך שכן קינא לה דקנויא לא חשיב רגלים בלא סתירה דהא בריש מסכת נדה (דף ב:) דמייתי התם מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו על גביו בין ברה״ר בין ברה״י טמא ר״ש אומר ברה״ר טהור ברה״י תולין ושניהם לא למדוה אלא מסוטה רבנן סברי כסוטה מה סוטה ספק הוא ועשאוה כודאי אף כו׳ ופריך אי מסוטה נימא מה סוטה ברה״י טמא ודאי הכא נמי טמא ודאי הכי השתא התם יש רגלים לדבר שהרי קנא לה ונסתרה הכא מאי רגלים לדבר איכא אלמא אע״ג דמסתירה דבתר קנויא יליף כי הכא פריך והכא אמאי לא פריך הכי ויש לומר דסתירה על ידי קנויא בסוטה הוי כספק מגע שרץ שהרי בלא קנויא לא היה שום ספק בסתירה גרידא דלא נחשדו על העריות הלכך הקנויא גורם הספק וה״פ במס׳ נדה התם גבי סוטה וספק שרץ הרי ריעותא דהיינו השרץ והבועל קמן אצל הטהרות והאשה אבל גבי מקוה קודם טבילה לא ראינו שום ריעותא דאיכא לספוקי על ידה ולעיל בפ״ק קודם העדאת עדים לא הואי שום ריעותא.
ומכאן אתה דן לשרץ פ״ה מכאן אתה למד בק״ו דשרץ ספק נגע ספק לא נגע בטהרות דמחזקי׳ ליה בטומאה מספק. ומה סוטה שלא עשה בה שוגג כמזיד פ״ה סוטה שלא עשה בה כו׳ דכתיב והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת וה״ה לשוגג אשתו ואשת איש עמו ונתכוין לאשתו ונזדמנה לו זאת ואף היא שוגגת כסבורה שהוא בעלה עשה בה ספק כודאי ל״ה. ונראה דאין ק״ו גמור אלא גלוי מלתא בעלמא הוא דאי ק״ו גמור הוא א״כ נילף כל איסורין שעשה בה שוגג כמזיד שיעשה בהם ספק כודאי מהאי ק״ו (עם) [וגם] נחלוק בין רשות היחיד לרשות הרבים כמו בטומאה:
ועוד דאיכא למיפרך מה לסוטה שכן נסתרה ויש רגלים לדבר תאמר בשרץ שאין בו כן אלא ש״מ דאין זה ק״ו גמור אלא גלוי מלתא בעלמא הוא ובכולי תלמודא גמרי׳ ספק טומאה ברה״י מסוטה כדאמר הלכתא גמירי לה מסוטה והוי כמו הלכה למשה מסיני. א״נ מדכתיב ונסתרה והיא נטמאה בסוטה ילפינן טומאה והלכתא גמירי לה מסוטה לאו דוקא אלא כלומר דמסוטה גמרינן לה והא דילפינן מסוטה היינו ספק טומאה ברה״י דכל ספק טומאה ברה״ר דספקו טהור לא גמרי מינה:
בא״ד טומאת התהום כוודאי לפי שטומאת התהום הוא הלכה ולא סתרינן ק״ו מהלכה כו׳ כצ״ל:
בא״ד והוא הדין דאין להוכיח משם כו׳. נ״ב פי׳ מאותו ק״ו:
בא״ד והלא אין ללמוד הימנו כו׳. נ״ב פירוש מן הלכה:
בא״ד אי מסוטה נימא מה סוטה כו׳ כצ״ל:
בד״ה אינו דין שעשה בו ספק כו׳ דטומאת התהום הלכה ואין דנין ק״ו מהלכה וה״ה דאין להוכיח משם כו׳ עכ״ל כצ״ל וכ״כ בעל ספר כריתות מההיא דנזיר פרק כ״ג דאין דנין ק״ו מהלכה וכן אין דנין יוכיח מהלכה עכ״ל ופירוש לדבריהם כיון דבכל יוכיח נאמר אף אני אביא זה דבאנו ללמוד מאותו יוכיח וא״כ היכא דההוא יוכיח הלכה הוא אין למדין ממנו כמו דאין למדין ממנו הק״ו והגהת מהרש״ל ופירושו בכאן אינו מבוררת וק״ל:
בא״ד ופריך אי מה סוטה ברה״י טמא ודאי ה״נ טמא ודאי הכי השתא התם יש רגלים לדבר כו׳ עכ״ל לפי הסוגיא דהתם לר״ש פריך הכי אי מה סוטה טמא ודאי כו׳ ואליביה משנינן התם יש רגלים לדבר כו׳ והשתא אין מקום לתמיהת התוס׳ דלר״ש קושטא הוא בכל טומאות דלא ילפינן מסוטה לטמא משום הך פירכא דהתם יש רגלים לדבר וכ״כ התוס׳ בהדיא שם דבכל ספק טומאה ברה״י אית ליה לר״ש תולין וצ״ע:
ומכאן אתה דן ולמד לדינו של שרץ מת, אם יש ספק טומאה על ידו: ומה סוטה, שלא עשה בה שוגג כמזיד ולא עשה בה אונס כרצון, שאם שגגה או נאנסה אינה נבדקת — בכל זאת עשה בה ספק כודאי, שמפני הספק בלבד היא נאסרת עד שיתברר הדבר, שרץ (או שאר טומאות) שעשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון, שהרי עצם מגעו מטמא, ואין כל הבדל כיצד אירע הדבר — אינו דין שיעשה בו ספק
From here you can derive the halakha in a case of uncertainty with regard to whether the carcass of a creeping animal has imparted ritual impurity: Just as in the case of a sota, where the Torah does not consider unwitting adultery like intentional adultery, and rape is not treated like a willing transgression, because if a married woman committed adultery unwittingly or was raped she is not punished, yet still the Torah considers an uncertain case of adultery like a certain violation inasmuch as the woman is forbidden to her husband until the truth is clarified; so too, with regard to a creeping animal or other agents of ritual impurity, where the Torah does consider unwitting contact with impure items like intentional contact, as one contracts impurity whether or not his contact was intentional and an accident is treated like willing contact, is it not logical that the Torah must also consider an uncertain case of transmission of ritual impurity
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות איווראמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה כח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוטה כח., הערוך על סדר הש"ס סוטה כח., רש"י סוטה כח., תוספות סוטה כח., תוספות איוורא סוטה כח., בית הבחירה למאירי סוטה כח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה כח., מהרש"א חידושי הלכות סוטה כח., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה כח., אסופת מאמרים סוטה כח.

Sotah 28a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 28a, Collected from HeArukh Sotah 28a, Rashi Sotah 28a, Tosafot Sotah 28a, Tosefot Evreux Sotah 28a, Meiri Sotah 28a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 28a, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 28a, Steinsaltz Commentary Sotah 28a, Collected Articles Sotah 28a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144