×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אַלְמָא קָסָבְרִי דְּאָסוּר לְקַנּאוֹת.
Apparently, both Reish Lakish and Rav Yeimar bar Rabbi Shelemya hold that it is prohibited to issue a warning. Both are of the opinion that the word kinnui is a term for anger. Since causing anger is a negative trait, it follows that it is prohibited to issue a warning.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אלמא קסברי דאסור לקנאות – כיון דאמרי לשון הטלת קנאה הוא אלמא אסור.
כל שרואה בעצמו ייסורין או שאר מיני צרות באות עליו יפשפש במעשיו ואפילו בצרות שאינן גדולות כל כך שמא היא באה דרך התראה שיזהר בעצמו שלא לבא לגדולה הימנה וזהו שנאמר ויקנא ה׳ לארצו ר״ל שהתרה בה בשלוח ארבה וילק וחסיל וגזם ואע״פ שהקנוי לפעמים לשון הכעסה והרגזה ודבר המטיל קנאה כמו הם קנאוני בלא אל ואני אקניאם בלא עם זו מיהא לשון התראה ואף האמור בסוטה לשון התראה הוא כמו שהתבאר:
תרי״ג מצות נאמרו לו למשה בסיני ומנין זה בכללו לא מצינו עליו חולק הן בפחות הן ביתר וכבר סמכו כלל חשבון זה מן המקרא במסכת מכות (כ״ג:) תורה צוה לנו משה תורה בגימטריא תרי״א הוו ואנכי ולא יהיה לך ששמעו מפי הגבורה הרי תרי״ג וכן במנין ציצית וחוליותיו וקשריו ומ״מ מנין פרטי המצות לא נתברר אלא הרבה נחלקו בהם הגאונים והחכמים ואף רבותינו ע״ה מצינו שנחלקו בקצת מקראות שלדעת קצתם רשות ולדעת קצתם מצוה וודאי האומר בהם רשות צריך להשלים מנין התרי״ג מצד אחר והוא שנחלקו בראשון של קדושין (כ״א.) בענין וגאל את ממכר אחיו שלדעת ר׳ אליעזר חובה ולדעת ר׳ יהושע רשות והלכה כמותו כמו שביארנו שם וכן בהרבה מקומות ובסוגיא זו נחלקו ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא בשלש מהן והם וקנא את אשתו ולעולם בהם תעבודו ולה יטמא שלדעת ר׳ ישמעאל שלשתם רשות ולדעת ר׳ עקיבא כלם חובה ומה ששאלו בסוגיא לימא בכל התורה פליגי ר״ל בכל מצות עשה שבה דמר סבר רשות ומר סבר חובה פירושו בכל המקראות שאפשר לפרשם בתורת רשות ובתורת חובה על הדרך שביארנו בענין וגאל את ממכר אחיו והרבה כיוצא בו ופירש בה שלא חלק ר׳ ישמעאל אלא באלו מצד שהיה הדבר מוכיח בהם לדעת ר׳ ישמעאל שהם רשות:
ולענין פסק אין המדה שוה בכלם אלא וקנא את אשתו הלכה שהיא רשות שאין הקנוי מצוה מן התורה אלא מדברי סופרים כמו שביארנו ועיקר המצוה היא שכל שיקנא ותסתתר אחר קנויו יעשו לה כסדר האמור בתורה ואלו היה הקנוי מצוה היה הקנוי מצוה אחרת ועשיית הסדר מצוה אחרת על הדרך שמניעת נתינת השמן והלבונה שתי מצות לא תעשה שבסוטה אבל הקנוי אינה מצוה אלא שהוצרכה תורה להרשותו בקנוי מצד מה שמיחתה במקום אחר לא תשנא את אחיך בלבבך והוצרכה תורה להרשות בשנאה הבאה מצד מעשיה המכוערים ולהביאה לידי כך כדי להוציא משפטה לאור ואף על פי שכתוב בה שני פעמים וקנא את אשתו וכדכתיב ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה והיה מספיק לו באחד ר״ל שיאמר וקנא את אשתו והיא נטמאה או לא נטמאה ואחר שכן היה ראוי לומר שלא בא השני אלא לקבעו חובה כך דרכה של תורה להיות חוזרת ושונה דבר האמור בשביל דבר המתחדש ומתוך שהוצרך לחדש והיא לא נטמאה שהרי על הספק הוא משקה אותה ואחר שאמר והיא נטמאה הוצרך לומר גם כן והיא לא נטמאה הוא חוזר בה בלשון קנוי גם כן:
ומ״מ לה יטמא ולעולם בהם תעבודו הלכה בהם כר׳ עקיבא שהן מצוה על הדרך שאנו מבארים עכשו טומאת הכהנים לקרוביהם האמורים בתורה והם אב ואם ובן ובת ואח ואחות בתולה שלא היתה לאיש מצות עשה שנאמר ולאחותו הבתולה וכו׳ לה יטמא ולמדו מפי השמועה לה יטמא מצוה ואם לא רצה ליטמא מטמאין אותו על כרחו והוא הדין לשאר הנזכרים וכן מיטמא לאשתו מדברי סופרים ומדין מת מצוה כלומר שמאחר שהוא יורש אין אחיה משתדלים בקבורתה כמו שביארנו במסכת יבמות ואע״פ שהיה אפשר לפרש שלא הוזכרה טומאת קרובים אלא לרשות שמתוך שאסרם בטומאה הוצרך להרשותם בטומאת קרובים אבל לא לקבעה לחובה יש לדון שאם כן לא הוצרך לומר אלא כי אם לשארו הא משחזר וכתב לה יטמא הכתוב קבעה חובה וכל שהתרנו או חייבנו בטומאת קרובים דוקא במת שלם אבל אינו מיטמא לאבר שבו שנאמר לה ולא לאיבריה אפילו נקטע ראשו של אביו אינו מיטמא לו שנאמר לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר כמו שביררנו במקומו:
ישראל שיש לו עבד כנעני אסור לשחררו שנאמר לעולם בהם תעבודו מפי השמועה למדו לעולם בהם תעבודו מצוה ומ״מ כל ששחררו משוחרר על הדרכים שהתבארו במקומן וכן כל שיש צד מצוה בשחרורו אפילו של סופרים מותר לשחררו אף לכתחלה מעשה באחד מן הגדולים שהיה בבית הכנסת ולא היו שם עשרה ושחרר את עבדו כדי להשלימו כמו שביררנו במקומו:
אלמא קסברי [מכאן שסבורים הם] שאסור לקנאות, ששניהם מדברים על קינוי כלשון הטלת קנאה שהוא ענין שלילי.
Apparently, both Reish Lakish and Rav Yeimar bar Rabbi Shelemya hold that it is prohibited to issue a warning. Both are of the opinion that the word kinnui is a term for anger. Since causing anger is a negative trait, it follows that it is prohibited to issue a warning.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּמַאן דְּאָמַר מוּתָּר לְקַנּאוֹת מַהוּ לְשׁוֹן קִינּוּי אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֵין קִינּוּי אֶלָּא לְשׁוֹן הַתְרָאָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר {יואל ב׳:י״ח} וַיְקַנֵּא ה׳ לְאַרְצוֹ.

The Gemara asks: And according to the one who says that it is permitted for him to issue a warning, what is the meaning of the term kinnui? Rav Naḥman bar Yitzḥak says: The term kinnui means nothing other than a term of forewarning, and so it says: “Then the Lord warned [vayekanneh] concerning His land and had pity for His people” (Joel 2:18). As detailed in that passage, the Lord ordered the locusts to stop destroying Eretz Yisrael.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[רב נחמן בר]1 יצחק אמר אין קינוי אלא [לשון התראה וכן הוא אומר ויקנא ה׳ לארצו.]2
1. קרוע בכ״י קמברידג׳ והושלם על פי הבבלי.
2. קרוע בכ״י קמברידג׳ והושלם על פי הבבלי.
ולמ״ד מותר לקנאות מאי לשון קינוי.
ויקנא ה׳ לארצו – התרה בילק וחסיל וגזם שלא ישחיתו עוד את ארצו דבשילוח גובאי משתעי פרשה לעיל לארצו על ארצו כמו וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כו) על אשתו האתם תריבון לבעל (שופטים ו).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומאן דאמר לדעת מי שאומר] מותר לקנאות, מהו לשון ״קינוי״? אמר רב נחמן בר יצחק: אין ״קינוי״ אלא לשון התראה, וכן הוא אומר: ״ויקנא ה׳ לארצו ויחמול על עמו״ (יואל ב, יח) — שהתרה בפולש מלבוא אליה.
The Gemara asks: And according to the one who says that it is permitted for him to issue a warning, what is the meaning of the term kinnui? Rav Naḥman bar Yitzḥak says: The term kinnui means nothing other than a term of forewarning, and so it says: “Then the Lord warned [vayekanneh] concerning His land and had pity for His people” (Joel 2:18). As detailed in that passage, the Lord ordered the locusts to stop destroying Eretz Yisrael.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תַּנְיָא הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר והקב״הוְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיז עָלָיו בְּגָלוּי שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ה׳:יד׳,ל׳} וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְאֵין עֲבֵירָה אֶלָּא לְשׁוֹן הַכְרָזָה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל״ו:ו׳} וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה.

It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: A person commits a transgression in private and the Holy One, Blessed be He, proclaims about him openly, i.e., in public, that he transgressed, as it is stated concerning a sota, who transgressed in private: “The spirit of jealousy came [avar] upon him” (Numbers 5:14); and the term avira means nothing other than a term of proclamation, as it is stated: “And Moses gave the commandment, and they caused it to be proclaimed [vaya’aviru] throughout the camp” (Exodus 36:6).
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[תניא היה רבי מאיר אומר אדם]1 עובר עביר⁠[ה בסתר והק]⁠ב״ה2 [מכריז עליו בגלוי שנאמר ועבר עליו רוח קנאה, ואין]3 לשון העברה אלא לשון 4[הכרזה שנאמר ויצו משה ויע]⁠בירו קול במחנה.
1. קרוע בכ״י קמברידג׳ והושלם על פי הבבלי.
2. קרוע בכ״י קמברידג׳ והושלם על פי הבבלי.
3. קרוע בכ״י קמברידג׳ והושלם על פי הבבלי.
4. קרוע בכ״י קמברידג׳ והושלם על פי הבבלי.
אדם עובר עבירה – כגון אשה פרוצה עוברת בסתר.
והקב״ה מכריז בגלוי – שנותן בלב בעלה לקנאות לה והדבר מתפרסם בגלוי.
ואין עבירה גרסינן.
לשון הכרזה – הקב״ה מתכוין להעביר קול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה ואין עבירה גרסי׳ הס״ד:
תוס׳ בד״ה ר״י כו׳ ותימה לפי הירושל׳ כו׳ נ״ב פי׳ ועוד תימה ודו״ק:
גמ׳ והקב״ה מכריז בגלוי שנאמר ועבר עליו רוח כו׳. פירש״י שהקב״ה מכריז כו׳ לכאורה משמע שיהיה רוח טהרה משמים כמ״ד לקמן הכי וק״ק דא״כ אמאי לא מייתי סייעתא מהך ברייתא כמ״ד רוח טהרה ויש ליישב דה״ק הקב״ה מכריז בגלוי כו׳ ע״י השטן ורוח הטומאה וק״ל:
תניא [שנויה ברייתא], היה ר׳ מאיר אומר: אדם עובר עבירה בסתר והקדוש ברוך הוא מכריז עליו בגלוי שעשאה, שנאמר בסוטה שזנתה בסתר ״ועבר עליו רוח קנאה״ (במדבר ה, יד), ואין עבירה (״ועבר עליו״) אלא לשון הכרזה, שנאמר: ״ויצו משה ויעבירו קול במחנה״ (שמות לו, ו).
It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: A person commits a transgression in private and the Holy One, Blessed be He, proclaims about him openly, i.e., in public, that he transgressed, as it is stated concerning a sota, who transgressed in private: “The spirit of jealousy came [avar] upon him” (Numbers 5:14); and the term avira means nothing other than a term of proclamation, as it is stated: “And Moses gave the commandment, and they caused it to be proclaimed [vaya’aviru] throughout the camp” (Exodus 36:6).
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵין אָדָם עוֹבֵר עֲבֵירָה אא״כאֶלָּא אִם כֵּן נִכְנַס בּוֹ רוּחַ שְׁטוּת שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ה׳:י״ב} אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ תִּשְׂטֶה כְּתִיב.

Reish Lakish says: A man commits a transgression only if a spirit of folly [shetut] enters him, as it is stated: “If any man’s wife goes aside [tisteh]” (Numbers 5:12). The word tisteh is written with the Hebrew letter shin, affording an alternative reading of tishteh, which is related to the term for folly, the word shetut.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שנאמר: ״איש איש כי תשטה אשתו״ (במדבר ה, יב) ״תשטה״ בשי״ן כתיב [נכתב], ויכולה להקרא בשי״ן שמשמעה לשון שטות.
Reish Lakish says: A man commits a transgression only if a spirit of folly [shetut] enters him, as it is stated: “If any man’s wife goes aside [tisteh]” (Numbers 5:12). The word tisteh is written with the Hebrew letter shin, affording an alternative reading of tishteh, which is related to the term for folly, the word shetut.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תנא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל מִפְּנֵי מָה הֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד בְּסוֹטָה שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר שֶׁהֲרֵי קִינֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא טְמֵאָה.

§ The Gemara discusses why the testimony of one witness suffices with regard to defilement. The school of Rabbi Yishmael taught a baraita: For what reason did the Torah deem credible a single witness with regard to the defilement of a sota? It is because there is a basis for anticipating the matter, as there is strong circumstantial evidence that she committed adultery. What is the basis for anticipating the matter? As he warned her not to seclude herself with a specific man, and she nevertheless secluded herself with him, and one witness testifies that she is defiled, then the combination of her behavior and the testimony renders it reasonable to assume that she has in fact committed adultery.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא דבי 1[ר׳ ישמעאל מפני מה אמרה תור]⁠ה עד אחד2 נאמן בשוטה 3שרגלים לדבר, שהרי קינא לה ונסתרה, ועד אחד מעידה שהיא טמאה.
1. קרוע בכ״י קמברידג׳ והושלם על פי הבבלי.
2. עד כאן הושלם מכ״י קמברידג׳.
3. כאן מתחיל כ״י בהמ״ל.
רגלים לדבר – שנטמאת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מפני מה האמינה וכו׳. עיין מרדכי פרק הגוזל קמא סי׳ קל״ח:
א תניא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה לענין טומאה — לפי שרגלים לדבר, שיש בסיס לחשד זה, שהרי קינא לה, ואחר כך נסתרה, ועד אחד מעידה שהיא טמאה.
§ The Gemara discusses why the testimony of one witness suffices with regard to defilement. The school of Rabbi Yishmael taught a baraita: For what reason did the Torah deem credible a single witness with regard to the defilement of a sota? It is because there is a basis for anticipating the matter, as there is strong circumstantial evidence that she committed adultery. What is the basis for anticipating the matter? As he warned her not to seclude herself with a specific man, and she nevertheless secluded herself with him, and one witness testifies that she is defiled, then the combination of her behavior and the testimony renders it reasonable to assume that she has in fact committed adultery.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְהָא כִּי כְּתִיבָה קִינּוּי בָּתַר סְתִירָה וְטוּמְאָה הוּא דִּכְתִיבָה.

Rav Pappa said to Abaye: But when the warning is written in the Torah, it is written in the verse after seclusion and defilement are mentioned, indicating that the circumstance in which one witness is deemed credible with regard to defilement is even when there was no previous warning. The order in which the Torah describes the sota process seems to indicate that the husband’s warning is issued only after the wife already secluded herself with the other man and was defiled, as the verses state: “And a man lie with her carnally, and it was hidden from the eyes of her husband, and she was defiled secretly, and there is no witness against her, and she was not taken. And the spirit of jealousy came [ve’avar] upon him, and he warned his wife, and she had become defiled” (Numbers 5:13–14).
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא כי כתיב קינוי בתר סתירה וטומאה – דאיתהימן בה עד אחד כתיב ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה וגו׳ וסמיך ליה ועבר עליו וגו׳ אלמא בלא קינוי נמי עד אחד מהימן בטומאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפירש״י בד״ה והא כי כתיב קינוי כו׳ אלמא בלא קינוי נמי כו׳ עכ״ל כצ״ל מפי׳ ישן וק״ל:
אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: והא כי כתיבה [והרי כאשר כתוב] קינוי (״ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו״. (במדבר ה, יד) בתר [אחר] סתירה וטומאה הוא דכתיבה [שכתוב], ולכאורה משמע שעד אחד נאמן על טומאה גם אם לא היה קינוי!
Rav Pappa said to Abaye: But when the warning is written in the Torah, it is written in the verse after seclusion and defilement are mentioned, indicating that the circumstance in which one witness is deemed credible with regard to defilement is even when there was no previous warning. The order in which the Torah describes the sota process seems to indicate that the husband’s warning is issued only after the wife already secluded herself with the other man and was defiled, as the verses state: “And a man lie with her carnally, and it was hidden from the eyes of her husband, and she was defiled secretly, and there is no witness against her, and she was not taken. And the spirit of jealousy came [ve’avar] upon him, and he warned his wife, and she had become defiled” (Numbers 5:13–14).
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״לאֲמַר לֵיהּ וְעָבַר וּכְבָר עָבַר.

Abaye said to him in response: That which the verse states: “And the spirit of jealousy came [ve’avar] upon him,” means: And it had already come upon him, that the husband warned his wife not to seclude herself with a specific man prior to her seclusion and defilement.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] אביי: הכתוב בפסוק ״ועבר עליו רוח קנאה ״— כוונתו וכבר עבר לפני כן, לפני הסתירה והטומאה.
Abaye said to him in response: That which the verse states: “And the spirit of jealousy came [ve’avar] upon him,” means: And it had already come upon him, that the husband warned his wife not to seclude herself with a specific man prior to her seclusion and defilement.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא מֵעַתָּה {במדבר ל״ב:כ״א} וְעָבַר לָכֶם כׇּל חָלוּץ ה״נהָכִי נָמֵי.

The Gemara asks: If that is so, that “ve’avar” is referring to a matter that already occurred, then in the case of the agreement between Moses and the tribes of Gad and Reuben before they entered Eretz Yisrael, where he stated: “And every armed man of you will pass over [ve’avar] the Jordan” (Numbers 32:21), so too did he mean that they had already crossed? Moses was stipulating a condition with regard to the future; they had yet to cross the Jordan.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועבר לכם כל חלוץ – בבני גד ובבני ראובן כתיב שהיה משה מצוה אותם לעבור עם יהושע את הירדן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אלא מעתה, התנאי שהתנה משה עם בני גד וראובן לפני הכניסה לארץ ״ועבר לכם כל חלוץ״ (במדבר לב, כא) הכי נמי [כך גם כן] תאמר שהכוונה היא שכבר עבר? והרי על העתיד מדובר!
The Gemara asks: If that is so, that “ve’avar” is referring to a matter that already occurred, then in the case of the agreement between Moses and the tribes of Gad and Reuben before they entered Eretz Yisrael, where he stated: “And every armed man of you will pass over [ve’avar] the Jordan” (Numbers 32:21), so too did he mean that they had already crossed? Moses was stipulating a condition with regard to the future; they had yet to cross the Jordan.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָתָם מִדִּכְתִיב {במדבר ל״ב:כ״ב} וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה׳ וְאַחַר תָּשׁוּבוּ מַשְׁמַע דִּלְהַבָּא אֶלָּא הָכָא אִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ כְּדִכְתִיבִי וְעָבַר בָּתַר טוּמְאָה וּסְתִירָה קִינּוּי לְמָה לִי.

The Gemara answers: There, from the fact that it is written: “And the land be subdued before the Lord, and you return afterward” (Numbers 32:22), it is clear that it teaches concerning the future. But here, if it enters your mind that the verses should be understood as they are written in the Torah, that ve’avar (Numbers 5:14) is after the defilement and seclusion, then why do I need a warning? If the woman had already secluded herself with the man and become defiled, the husband’s warning would be irrelevant, as she had already become forbidden to him. Therefore, the word ve’avar in this context must be referring to a past event, i.e., the husband issuing a warning to his wife prior to the seclusion.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תשובו – מוכיח דלהבא הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: התם מדכתיב [שם ממה שנאמר] ״ונכבשה הארץ לפני ה׳ ואחר תשבו״ (במדבר לב, כב) משמע שמדובר להבא. אלא הכא [כאן], אי סלקא דעתך כדכתיבי [אם עולה על דעתך כפי הסדר שכתובים] המקראות, ותפרש כי ״ועבר״ כוונתו שהקינוי היה בתר [אחר] טומאה וסתירה, אם כן קינוי למה לי? הרי כבר נסתרה ונטמאה! אם כן חייבים לומר שהכוונה שכבר עבר וקינא.
The Gemara answers: There, from the fact that it is written: “And the land be subdued before the Lord, and you return afterward” (Numbers 32:22), it is clear that it teaches concerning the future. But here, if it enters your mind that the verses should be understood as they are written in the Torah, that ve’avar (Numbers 5:14) is after the defilement and seclusion, then why do I need a warning? If the woman had already secluded herself with the man and become defiled, the husband’s warning would be irrelevant, as she had already become forbidden to him. Therefore, the word ve’avar in this context must be referring to a past event, i.e., the husband issuing a warning to his wife prior to the seclusion.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵין אָדָם מְקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ אא״כאֶלָּא אִם כֵּן נִכְנְסָה בּוֹ רוּחַ שֶׁנֶּאֱמַר וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ מַאי רוּחַ.

The school of Rabbi Yishmael taught: A man issues a warning to his wife only if a spirit entered him, as it is stated: “And the spirit of jealousy came upon him, and he warned his wife” (Numbers 5:14). The Gemara asks: Of what spirit does Rabbi Yishmael speak?
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח, שנ׳ ועבר עליו רוח. רבנן אמ׳ רוח טמאה, רב אשי אמ׳ רוח טהרה.
נכנסה בו רוח – ממרום ולקמן מפרש רוח טהרה או רוח טומאה ע״י שטן הבא להחטיאו להקניט את אשתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אא״כ נכנסה בו רוח שטות כו׳ תשטה כתיב כו׳. דאי מלשון נטייה ה״ל למכתב כי תטה ואי מלשון סוטה כמו עשה סטים שנאתי ה״ל למכתב בס׳ כי תסטה וע״כ דרשוהו מלשון שטות ובמ״ר מייתי לה דכתיב נואף אשה חסר לב וגו׳ והיינו כי המנאפת מפתה אותו גם בדברי שטות והוא עושה רצונה אבל מלישנא דתלמודא אין אדם עובר עבירה כו׳ משמע דבכל עבירה יש ללמוד כן והיינו שהרוח מטעה ומשטה אותו מדרך טובה לדרך רעה וק״ל:
תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח, שנאמר: ״ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו״ (במדבר ה, יד). ושואלים: מאי [מה היא] רוח זו שנכנסה בו?
The school of Rabbi Yishmael taught: A man issues a warning to his wife only if a spirit entered him, as it is stated: “And the spirit of jealousy came upon him, and he warned his wife” (Numbers 5:14). The Gemara asks: Of what spirit does Rabbi Yishmael speak?
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַבָּנַן אָמְרִי רוּחַ טוּמְאָה רַב אָשֵׁי אָמַר רוּחַ טׇהֳרָה.

The Rabbis say: A spirit of impurity, as one should not issue a warning to one’s wife. Rav Ashi says: A spirit of purity, as issu-ing a warning indicates that he will not tolerate promiscuous behavior.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנה: רוח טהרה, כר׳ עקיבה דאמ׳, חובה היא, ואי סלקא דעתך רוח טמאה חייב אדם להכניס עצמו רוח טמאה.
רבנן – דבי רב אשי אמרי רוח טומאה.
רוח טהרה – ששונא את הפריצות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועבר עליו רוח וגו׳ רבנן אמרי רוח טהרה כו׳. כמו רוח ה׳ וגו׳ והם מלאכיו שנקראו רוחות כמ״ש עושה מלאכיו רוחות וגו׳ שהם המעוררים את המקנא לידי טהרה זו שלא תבא אשתו לידי פריצות. ומ״ד רוח טומאה כמו והייתי רוח שקר בפי וגו׳ והם המעוררים את המקנא לידי טומאה שקינא לה בעוד שלא נסתרה עדיין כדמסיק לעיל ודו״ק:
רבנן אמרי [חכמים אומרים]: הכוונה היא שנכנסה בו רוח טומאה, לפי שלא היה צריך לעשות זאת. רב אשי אמר: רוח טהרה.
The Rabbis say: A spirit of impurity, as one should not issue a warning to one’s wife. Rav Ashi says: A spirit of purity, as issu-ing a warning indicates that he will not tolerate promiscuous behavior.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אוּמִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר רוּחַ טׇהֳרָה דְּתַנְיָא וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ רְשׁוּת דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בחוֹבָה אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא רוּחַ טׇהֳרָה שַׁפִּיר אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ רוּחַ טוּמְאָה רְשׁוּת וְחוֹבָה לְעַיּוֹלֵי לְאִינִישׁ רוּחַ טוּמְאָה בְּנַפְשֵׁיהּ.

The Gemara comments: And it stands to reason like the one who says that Rabbi Yishmael was speaking of a spirit of purity, as it is taught in a baraita: “And he warned his wife,” i.e., the issuing of the warning, is optional, that the husband is neither enjoined to nor prohibited from issuing a warning; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: It is mandatory, as one who sees his wife behaving in an inappropriate manner with another man is obligated to warn her. The Gemara explains: Granted, if you say that Rabbi Yishmael was speaking of a spirit of purity, then it is well, as it may be optional, or even mandatory, to issue a warning. But if you say that he was speaking of a spirit of impurity, can it be optional or mandatory for a person to introduce a spirit of impurity into himself? The Torah would not require a husband to act in a manner that results from having a spirit of impurity enter him.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גופה, וקנא את אשתו רשות, דברי ר׳ ישמעאל. מאי טעמיה, כלפי שאמרה תורה לא תשנא את אחיך בלבבך, יכול כגון זו, ת״ל ועבר עליו רוח קנאה.
ר׳ עקיב׳ או׳, חובה, מיכדי כתיב וקנא את אשתו, קינוי אחרינא דכת׳ רחמנא למה לי, שמ׳ מינה לחובה.
ומסתברא כמ״ד – דרוח דקאמר רבי ישמעאל טהרה היא.
דתניא – דקאמר רבי ישמעאל רשות פלוגתא דר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא לקמן מפרש טעמייהו.
שפיר – אי רשות אי חובה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: ומסתברא כמאן דאמר [ומסתבר כמי שאומר] שהכוונה היא שנכנסה בו רוח טהרה. דתניא כן שנינו בברייתא]: ״וקנא את אשתו״ — הרי זו רשות, אלו דברי ר׳ ישמעאל. ר׳ עקיבא אומר: חובה היא, שאם רואה אותה שנוהגת כך — חובה עליו לקנא. אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] ש״עבר עליו רוח״ הוא רוח טהרה — שפיר [יפה] נחלקו אם רשות או חובה, אלא אי אמרת [אם אומר אתה] שרוח טומאה היא זו, וכי רשות או חובה לעיולי לאיניש [להכניס לאדם] רוח טומאה בנפשיה [בעצמו]? אלא ודאי הכוונה היא שהרוח הזו — רוח טהרה היא.
The Gemara comments: And it stands to reason like the one who says that Rabbi Yishmael was speaking of a spirit of purity, as it is taught in a baraita: “And he warned his wife,” i.e., the issuing of the warning, is optional, that the husband is neither enjoined to nor prohibited from issuing a warning; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: It is mandatory, as one who sees his wife behaving in an inappropriate manner with another man is obligated to warn her. The Gemara explains: Granted, if you say that Rabbi Yishmael was speaking of a spirit of purity, then it is well, as it may be optional, or even mandatory, to issue a warning. But if you say that he was speaking of a spirit of impurity, can it be optional or mandatory for a person to introduce a spirit of impurity into himself? The Torah would not require a husband to act in a manner that results from having a spirit of impurity enter him.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) גּוּפָא וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ רְשׁוּת דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חוֹבָה {ויקרא כ״א:ג׳} לָהּ יִטַּמָּא רְשׁוּת דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ור״עוְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר גחוֹבָה.

§ The Gemara discusses the matter itself. “And he warned his wife,” i.e., the warning, is optional; this is the statement of Rabbi Yishmael. And Rabbi Akiva says: It is mandatory. The Gemara notes that Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva engage in a similar dispute with regard to several other verses. Although under normal circumstances it is prohibited for a priest to become ritually impure through contact with a corpse, the verse states that he may do so for the sake of burying his relatives. The baraita teaches: “For her may he become impure” (Leviticus 21:3), i.e., for a priest to participate in the burial of his sister, despite the fact that he will contract ritual impurity, is optional; this is the statement of Rabbi Yishmael. A priest is not obligated to participate, but he may. And Rabbi Akiva says: It is mandatory for him to do so.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך לה
להא(סוטה ג.) ולאחותו הבתולה לה יטמא רשות דברי ר׳ ישמעאל ר׳ עקיבא אומר חובה:
א. [צו איהר.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגופא [לגופה] של אותה ברייתא, נאמר: ״וקנא את אשתו״ (במדבר ה, יד) — הרי זו רשות, אלו דברי ר׳ ישמעאל. ור׳ עקיבא אומר: חובה. כיוצא בו נחלקו במה שנאמר בדין טומאת הכהן לקרובתו שנפטרה: ״לה יטמא״ (ויקרא כא, ג) הרי זו רשות, אלו דברי ר׳ ישמעאל. ור׳ עקיבא אומר: חובה היא.
§ The Gemara discusses the matter itself. “And he warned his wife,” i.e., the warning, is optional; this is the statement of Rabbi Yishmael. And Rabbi Akiva says: It is mandatory. The Gemara notes that Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva engage in a similar dispute with regard to several other verses. Although under normal circumstances it is prohibited for a priest to become ritually impure through contact with a corpse, the verse states that he may do so for the sake of burying his relatives. The baraita teaches: “For her may he become impure” (Leviticus 21:3), i.e., for a priest to participate in the burial of his sister, despite the fact that he will contract ritual impurity, is optional; this is the statement of Rabbi Yishmael. A priest is not obligated to participate, but he may. And Rabbi Akiva says: It is mandatory for him to do so.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) {ויקרא כ״ה:מ״ו} לְעוֹלָם בָּהֶם תַּעֲבוֹדוּ רְשׁוּת דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר דחוֹבָה.

The verse states: “Of them may you take your bondmen forever” (Leviticus 25:46), i.e., keeping one’s Canaanite slave forever, is optional, this is the statement of Rabbi Yishmael. One is not enjoined against emancipating a Canaanite slave, but one is permitted to keep his Canaanite slaves forever. Rabbi Akiva says: It is mandatory, and it is prohibited for one to free his Canaanite slave.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ עקיבא אומר חובה – שאסור לשחרר עבדו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן הכתוב האמור בעבדים כנענים ״לעלם בהם תעבדו״ (ויקרא כה, מו) — הרי זו רשות, שמותר לשעבדם לעולם, אלו דברי ר׳ ישמעאל. ר׳ עקיבא אומר: חובה היא, ואסור לשחררם.
The verse states: “Of them may you take your bondmen forever” (Leviticus 25:46), i.e., keeping one’s Canaanite slave forever, is optional, this is the statement of Rabbi Yishmael. One is not enjoined against emancipating a Canaanite slave, but one is permitted to keep his Canaanite slaves forever. Rabbi Akiva says: It is mandatory, and it is prohibited for one to free his Canaanite slave.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְאָמְרִי לַהּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא לְרָבָא לֵימָא ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ור׳וְרַבִּי עֲקִיבָא בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ הָכִי פְּלִיגִי דְּמָר אָמַר רְשׁוּת וּמָר אָמַר חוֹבָה א״לאֲמַר לֵיהּ הָכָא בִּקְרָאֵי פְּלִיגִי.

Rav Pappa said to Abaye, and some say that Rav Mesharshiyya said to Rava: Shall we say that Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva disagree in this manner with regard to the entire Torah? In other words, is it so that whenever there is a statement where it is unclear whether it is referring to an optional or mandatory act, that one master, Rabbi Yishmael, says that it is optional, and the other master, Rabbi Akiva, says that it is mandatory. Abaye said to Rav Pappa in response: Here, in these particular cases, they disagree with regard to the meaning of these specific verses, but it is not a general dispute.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכל התורה – בכל עשה שבתורה א״כ אין לך מצות עשה לרבי ישמעאל חובה.
רבי ישמעאל אומר רשות – תימה לרבי וכי לית להו הא דאמר בשלהי מסכת מכות (דף כג:) שש מאות וי״ג מצות נאמרו למשה מסיני וכי לרבי ישמעאל דאמר רשות בצר להו או לר׳ עקיבא טפי להו ונראה דבשאר מצות דמפיק ר׳ ישמעאל מקרא עביד ליה ר׳ עקיבא אסמכתא ודריש ליה לדרשה אחריתי בירושלמי אמרי׳ דר׳ אליעזר אמר חובה ואין להקשות הא אמרינן לעיל המקנא דיעבד אין אלמא קסבר אסור לקנאות דתנא דידן דוקא דתני כי הך לישנא סבירא ליה הכי אבל ר׳ אליעזר לא סבירא ליה הכי והכי נמי אמרי׳ בפ׳ קמא דקידושין (קידושין כא.) וגאל את ממכר אחיו ר׳ אליעזר אומר חובה ובפרק השולח (גיטין דף לח:) נמי אמרינן לעולם בהם תעבודו חובה ואין להקשות נמי מפ״ב דמכות (דף יב.) דאמר ר׳ עקיבא ורצח גואל הדם רשות מי כתיב ירצח והכא אמרינן וקנא חובה דשאני הכא משום דכתיב תרי קינויין אבל קשיא מירושלמי דרבי יהושע אמר התם רשות ומפרש טעמא אתיא דר׳ יהושע כבית הילל דבית הילל אומרים אפי׳ הקדיחה תבשילו לפום כן הוא אמר רשות רצה לקנא יקנא רצה לגרש יגרש והא ר׳ עקיבא מיקל התם טפי מבית הילל ואמר התם אפילו מצא אחרת נאה הימנה מגרשה ואפי׳ הכי אמר חובה והתם בירושלמי פליג רבי אליעזר עליה דר׳ יהושע ואמר חובה ואמר אתיא דר׳ אליעזר כבית שמאי דבית שמאי אומרים לא יגרש אדם את אשתו אלא א״כ מצא בה ערות דבר מצא בה דברים כעורים לגרשה אינו יכול שלא מצא בה ערוה לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כעורים לפום כן הוא אמר חובה והא תניא משום בית שמאי אין לי אלא היוצאת משום ערוה מנין היוצאת משום דראשה פרוע וצדדיה מפורמין וזרועותיה חלוצות ת״ל כי מצא בה ערות דבר אמר רבי מנא קיימת כאן בעדים וכאן שלא בעדים ותימה לפי הירושלמי כיון דתליא קינוי בגירושין הוה ליה למיתני סוטה בתר גיטין ובתר סוטה נזיר בסדר פרשיות ובתר נזיר נדרים ובתר נדרים כתובות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רב פפא לאביי, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב משרשיא לרבא: לימא [האם נאמר] כי ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא בכל התורה כולה, בכל מקום שיש בו משפט חיווי, שאין ברור אם הוא סיפור דברים או ציווי הכי פליגי [כך הם חלוקים], דמר [שחכם זה] ר׳ ישמעאל אמר רשות ומר [וחכם זה] ר׳ עקיבא אמר חובה? אמר ליה [לו]: הכא בקראי פליגי [כאן בכתובים הם חלוקים], ואין זו מחלוקת כללית, אלא דווקא במקרים מסויימים אלה.
Rav Pappa said to Abaye, and some say that Rav Mesharshiyya said to Rava: Shall we say that Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva disagree in this manner with regard to the entire Torah? In other words, is it so that whenever there is a statement where it is unclear whether it is referring to an optional or mandatory act, that one master, Rabbi Yishmael, says that it is optional, and the other master, Rabbi Akiva, says that it is mandatory. Abaye said to Rav Pappa in response: Here, in these particular cases, they disagree with regard to the meaning of these specific verses, but it is not a general dispute.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ רְשׁוּת דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חוֹבָה.

The Gemara explains their dispute in these specific contexts, beginning with the dispute concerning a man’s warning to his wife: “And he warned his wife,” the warning is optional; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: It is mandatory.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומפרשים: נאמר ״וקנא את אשתו״ — רשות, אלו דברי ר׳ ישמעאל. ר׳ עקיבא אומר: חובה.
The Gemara explains their dispute in these specific contexts, beginning with the dispute concerning a man’s warning to his wife: “And he warned his wife,” the warning is optional; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: It is mandatory.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מ״טמַאי טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר לַהּ כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כְּלַפֵּי שֶׁאָמְרָה תּוֹרָה {ויקרא י״ט:י״ז} לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ יָכוֹל כְּגוֹן זוֹ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ.

What is the reason of Rabbi Yishmael? He holds in accordance with the statement of this tanna, as it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: With regard to that which the Torah said: “You shall not hate your brother in your heart” (Leviticus 19:17), one might have thought that this prohibition applies in a case such as this one, when one sees his wife behaving improperly with another man, and the verse would instruct the husband to avoid conflict and strife. Therefore, the verse states: “And the spirit of jealousy came upon him, and he warned his wife” (Numbers 5:14), teaching that it is permitted for one to issue a warning to his wife in such a case.
רש״יבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא – לא גרסינן אלא הדר ונקיט למילתייהו לפרושי כל חדא באפי נפשה.
כלפי – כמו אחרי שאמרה תורה שאסור להביא עצמו לידי שנאה ותגר.
יכול אף זה כן – שיראה את אשתו עוברת על דת יהודית נסתרת עם שכיניה לא יקנא לה. כלפי לשון כנגד.
תלמוד לומר וקנא – אם רצה לקנא הרשות בידו ומשום דאי לא כתיב קרא הוה אמינא דאסור הוא דא״ר ישמעאל הכא רשות אבל בכל מצות עשה שבתורה לא אמר הכי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי טעמא דר׳ ישמעאל סבר לה כי האי תנא. זה לשון גיליון מאי טעמא דר׳ ישמעאל דשני ליה האי עשה מכל עשה שבתורה. ומשני סבר לה כי האי תנא הלכך מצי למדרש קרא בלשון רשות. ומשום דמסתבר ליה למימר רשות דסבר כבית הלל כדפירש לעיל. ולכך דחיק הלמודא למימר דוקינא את אשתו לכדתנא דבי ר׳ ישמעאל וכן בהנך דריש קראי לפי סברתו. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ ישמעאל — סבר לה כי האי תנא [סבור הוא בה בהלכה זו כדברי תנא זה], דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: כלפי (כנגד) מה שאמרה תורה ״לא תשנא את אחיך בלבבך״ (ויקרא יט, יז), יכול גם כגון זו כשרואה שאשתו אינה נוהגת בצניעות יימנע מסיכסוך ומריבה? תלמוד לומר: ״ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו״ (במדבר ה, יד), והוצרכה התורה לומר שמותר לו לאדם לעשות כן. ומשום כך פירש ר׳ ישמעאל שבא הכתוב לתת רשות לקנא לאשתו.
What is the reason of Rabbi Yishmael? He holds in accordance with the statement of this tanna, as it is taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: With regard to that which the Torah said: “You shall not hate your brother in your heart” (Leviticus 19:17), one might have thought that this prohibition applies in a case such as this one, when one sees his wife behaving improperly with another man, and the verse would instruct the husband to avoid conflict and strife. Therefore, the verse states: “And the spirit of jealousy came upon him, and he warned his wife” (Numbers 5:14), teaching that it is permitted for one to issue a warning to his wife in such a case.
רש״יבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ור״עוְרַבִּי עֲקִיבָא קִינּוּי אַחֲרִינָא כְּתִיב.

The Gemara asks: And how does Rabbi Akiva derive that it is mandatory? The Gemara answers: There is another warning written in the same verse, as the entire verse reads: “And the spirit of jealousy came upon him, and he warned his wife, and she be defiled; or if the spirit of jealousy came upon him, and he warned his wife, and she be not defiled.” Therefore, the first half of the verse teaches that it is permitted to issue a warning, and the second half teaches that it is in fact mandatory.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קינוי אחרינא כתיב – ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה חד לרשות וחד לחובה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולדעת ר׳ עקיבא: קינוי אחרינא כתיב [אחר, נוסף, נאמר] (״או איש אשר תעבור עליו רוח קנאה וקנא את אשתו״. במדבר ה, ל), מכתוב אחד למדים שהדבר מותר, ומן הכתוב האחר למדים שחובה היא.
The Gemara asks: And how does Rabbi Akiva derive that it is mandatory? The Gemara answers: There is another warning written in the same verse, as the entire verse reads: “And the spirit of jealousy came upon him, and he warned his wife, and she be defiled; or if the spirit of jealousy came upon him, and he warned his wife, and she be not defiled.” Therefore, the first half of the verse teaches that it is permitted to issue a warning, and the second half teaches that it is in fact mandatory.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אַיְּידֵי דְּבָעֵי לְמִיכְתַּב וְהִיא נִטְמָאָה וְהִיא לֹא נִטְמָאָה כְּתִיב נָמֵי וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ.

The Gemara asks: And how does Rabbi Yishmael explain the repetition? The Gemara answers: Since it needed to write in this verse both possibilities as to whether the woman was unfaithful: “And she be defiled,” and also: “And she be not defiled,” to teach that although it is uncertain whether she had become defiled, she is still forbidden to her husband, therefore, it is also written: “And he warned his wife,” a second time. This repetition should not be interpreted as rendering the issuance of the warning as mandatory.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ ישמעאל, איידי דבעי למכתב והיא נטמאה והיא לא נטמאה כת׳ רחמ׳ וקינא זמנא אחריתי.
ורבי ישמעאל – אמר לך איידי דבעי למיכתב והיא נטמאה והיא לא נטמאה שספק הוא בידינו ואעפ״כ אסרה הכתוב מספק כתב נמי וקנא אחרינא ואף ע״ג דמצי למיכתב הכי ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא נטמאה או לא נטמאה אפילו הכי אורחיה דקרא לחזור ולשנות את האמור מפני דבר אחר המתחדש בכפילתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ור׳ ישמעאל מה סבור הוא? הרי נאמר קינוי פעם נוספת! ומשיבים: איידי דבעי למיכתב [מתוך שהיה צריך לכתוב] גם ״והיא נטמאה״ וגם ״והיא לא נטמאה״ בפסוק שלאחריו, כלומר, שגם שהדבר ספק אם נטמאה — אסורה, כתיב נמי [כתוב גם כן] שנית ״וקנא את אשתו״, אבל אין ללמוד מכך להלכה.
The Gemara asks: And how does Rabbi Yishmael explain the repetition? The Gemara answers: Since it needed to write in this verse both possibilities as to whether the woman was unfaithful: “And she be defiled,” and also: “And she be not defiled,” to teach that although it is uncertain whether she had become defiled, she is still forbidden to her husband, therefore, it is also written: “And he warned his wife,” a second time. This repetition should not be interpreted as rendering the issuance of the warning as mandatory.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) לְכִדְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כָּל פָּרָשָׁה שֶׁנֶּאֶמְרָה וְנִישְׁנֵית לֹא נִישְׁנֵית אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר שֶׁנִּתְחַדֵּשׁ בָּהּ.

This manner of interpreting verses is as taught by the school of Rabbi Yishmael, as the school of Rabbi Yishmael taught: Every passage in the Torah that was stated and repeated was repeated only for the novel element introduced therein. Although the Torah could have merely mentioned the element necessary to teach an additional halakha, one should not interpret the repetition of a previously mentioned matter as teaching a second additional halakha, as the style of the Torah is to repeat a passage even to teach only one additional halakha. In the case of the passage concerning a sota as well, the repetition of the warning does not teach a new halakha.
ר׳ חננאלתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכל פרשה שנאמרה ונשנת לא נשנת אלא בשביל דבר שנתחדש בה.
לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש – תימה לרבי היכא דאיכא למדרש כי הכא אמאי לא דרשינן לה כדאמר גבי קל וחומר מילתא דאתיא מקל וחומר טרח וכתב לה קרא ואפילו הכי היכא דאיכא למדרש דרשינן וכן בפרק כל שעה (פסחים דף כד:) כל היכא דאיכא למדרש לא מוקמינן ליה בלאוי יתירי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושיטה זו בפירוש המקרא היא לפי שיטת תנא דבי [החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל, דתנא דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: כל פרשה בתורה שנאמרה פעם אחת ונישנית פעם נוספת — לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. אבל שאר הדברים שנשנו בה, לא באו ללמד הלכה חדשה אלא לחזור על הענין הקודם. ואף כאן החזרה על הקינוי שהוזכר קודם לכן אינה מלמדת הלכה חדשה.
This manner of interpreting verses is as taught by the school of Rabbi Yishmael, as the school of Rabbi Yishmael taught: Every passage in the Torah that was stated and repeated was repeated only for the novel element introduced therein. Although the Torah could have merely mentioned the element necessary to teach an additional halakha, one should not interpret the repetition of a previously mentioned matter as teaching a second additional halakha, as the style of the Torah is to repeat a passage even to teach only one additional halakha. In the case of the passage concerning a sota as well, the repetition of the warning does not teach a new halakha.
ר׳ חננאלתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) לָהּ יִטַּמָּא רְשׁוּת דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ר׳רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חוֹבָה.

The Gemara discusses the second dispute between Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva. The baraita teaches: “And for his sister a virgin, that is near to him, that has had no husband, for her may he become impure” (Leviticus 21:3), i.e., for a priest to participate in the burial of his sister despite the fact that he will contract ritual impurity is optional; this is the statement of Rabbi Yishmael. A priest is not obligated to participate, but he may do so. Rabbi Akiva says: It is mandatory for him to do so.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן חלקו לעניין טמאת כהנים לנשיהם להיטמא, רשות דברי ר׳ ישמעאל, ר׳ עקיבה אומ׳ חובה כול׳, ואסיקנה דאינו מיטמא לאיבריה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכך, בפירוש הפסוקים יש להסביר את המחלוקת הנוספת: ״לה יטמא״ (ויקרא כא, ג)רשות, אלו דברי ר׳ ישמעאל. ר׳ עקיבא אומר: חובה.
The Gemara discusses the second dispute between Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva. The baraita teaches: “And for his sister a virgin, that is near to him, that has had no husband, for her may he become impure” (Leviticus 21:3), i.e., for a priest to participate in the burial of his sister despite the fact that he will contract ritual impurity is optional; this is the statement of Rabbi Yishmael. A priest is not obligated to participate, but he may do so. Rabbi Akiva says: It is mandatory for him to do so.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) מ״טמַאי טַעְמָא דר׳דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל אַיְּידֵי דכתי׳דִּכְתִיב {ויקרא כ״א:א׳} אמור אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו אִיצְטְרִיכָא לְמִיכְתַּב לָהּ יִטַּמָּא.

What is the reason of Rabbi Yishmael? Since it is written: “Speak to the priests, the sons of Aaron, and say to them: There shall none become impure for the dead among his people” (Leviticus 21:1), indicating that a priest is enjoined from contact with the dead, it was necessary to be written: “For her may he become impure,” which teaches that a priest may become impure at the burial of a relative.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איצטריך למיכתב לה יטמא – לומר שמותר ליטמא לקרובים הללו.
לה יטמא מצוה – ונ״מ לעוסק במצוה כדאמרינן בסוף פרק משוח מלחמה (לקמן דף מד.) ולטמאותו בעל כרחו אם לא ירצה לטמאות כדאמרי׳ בפרק טבול יום (זבחים ק.) מעשה ביוסף הכהן וכו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה לה יטמא מצוה ונ״מ לעוסק במצוה כו׳ עכ״ל משמע להו דודאי לא מיירי אלא ביש לה מתעסקים אחרים דאל״כ הו״ל מת מצוה ואינו קרוב נמי מטמא לו וא״כ אין סברא היכא שיש לו מתעסקים שיחייב הכהן לטמאות עצמו לקרובים וכי גרע הוא משאר אדם שאינו כהן דהיכא שיש לו מתעסקים שאינו חייב לטמאות עצמו לקרובים ואהכי קאמרי נ״מ לעוסק במצוה כו׳ ולטמאות בע״כ כו׳ כההיא דיוסף כהן כו׳ שהיה חייב לטמאות עצמו דבע״פ היה שאז אין לו מתעסקים אחרים ודו״ק:
מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ ישמעאל — איידי דכתיב [מתוך שנאמר] ״אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו״ (ויקרא כא, א), איצטריכא למיכתב [צריך היה לכתוב] ״לה יטמא״ שמותר להיטמא לקרובותיו.
What is the reason of Rabbi Yishmael? Since it is written: “Speak to the priests, the sons of Aaron, and say to them: There shall none become impure for the dead among his people” (Leviticus 21:1), indicating that a priest is enjoined from contact with the dead, it was necessary to be written: “For her may he become impure,” which teaches that a priest may become impure at the burial of a relative.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) ור׳וְרַבִּי עֲקִיבָא מִכִּי {ויקרא כ״א:ב׳} אִם לִשְׁאֵרוֹ נָפְקָא לָהּ יִטַּמָּא לְמָה לִי לְחוֹבָה.

The Gemara asks: And how does Rabbi Akiva derive that it is mandatory? The Gemara answers: He derives that it is permissible from the previous verse, which states: “Except for his kin, that is near to him” (Leviticus 21:2). Since it is derived that it is permitted from that verse, why do I need the additional verse: “For her may he become impure”? To teach that it is mandatory.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכי אם לשארו נפקא – לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו וגו׳ ולאחותו הבתולה וממילא שמעינן דמיטמא לאלו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ עקיבא אומר שדין זה שמותר להיטמא מ״כי אם לשארו״ (ויקרא כא, ב) נפקא [יוצא, נלמד], וכיון שכך מה שנאמר ״לה יטמא״ למה לי — הרי זה בא לומר שהדבר אינו רק רשות אלא חובה.
The Gemara asks: And how does Rabbi Akiva derive that it is mandatory? The Gemara answers: He derives that it is permissible from the previous verse, which states: “Except for his kin, that is near to him” (Leviticus 21:2). Since it is derived that it is permitted from that verse, why do I need the additional verse: “For her may he become impure”? To teach that it is mandatory.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל לָהּ מִיטַּמֵּא הוְאֵין מִיטַּמֵּא לְאֵיבָרֶיהָ

The Gemara asks: And how does Rabbi Yishmael explain the repetition? The Gemara answers: He explains that the verse teaches that he may become impure for her, but he may not become impure to bury only one of her limbs. This additional verse teaches that a priest may become ritually impure to bury a relative only in the case of burying a complete body.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לה יטמא – אם מתה ואינו מטמא לאיבריה אם אחד מאלו מוכה שחין ואיבריו נופלין אין מיטמא להן דקיימא לן בהעור והרוטב (חולין דף קכח:) אבר מן החי מטמא כאבר מן המת ואיצטריך לה למעוטי איבריה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואינו מטמא לאבריה. פירש רש״י לאבר מן החי שלה. ולא היה צריך לפרש כן דאף לאבר מן המת אינו מטמא כדאיתא בנזיר פרק שלושה מינין (דף מ״ג ע״ב). הרא״ש ז״ל בפירושיו.
ור׳ ישמעאל סבור שמה שנאמר ״לה יטמא״ בא לדייק: לה בשלימותה מיטמא, ואין מיטמא לאיבריה, שעל אבר של קרובותיו אסור לו להיטמא.
The Gemara asks: And how does Rabbi Yishmael explain the repetition? The Gemara answers: He explains that the verse teaches that he may become impure for her, but he may not become impure to bury only one of her limbs. This additional verse teaches that a priest may become ritually impure to bury a relative only in the case of burying a complete body.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה ג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוטה ג., ר׳ חננאל סוטה ג., הערוך על סדר הש"ס סוטה ג., רש"י סוטה ג., תוספות סוטה ג., בית הבחירה למאירי סוטה ג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה ג., שיטה מקובצת סוטה ג., מהרש"א חידושי הלכות סוטה ג., מהרש"א חידושי אגדות סוטה ג., גליון הש"ס לרע"א סוטה ג., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה ג., אסופת מאמרים סוטה ג.

Sotah 3a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 3a, R. Chananel Sotah 3a, Collected from HeArukh Sotah 3a, Rashi Sotah 3a, Tosafot Sotah 3a, Meiri Sotah 3a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 3a, Shitah Mekubetzet Sotah 3a, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 3a, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 3a, Gilyon HaShas Sotah 3a, Steinsaltz Commentary Sotah 3a, Collected Articles Sotah 3a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144