×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֲמַר לֵיהּ אַדָּא בְּרִי בִּתְרֵי קְטָלֵי קָטְלַתְּ לֵיהּ.:
Rava said to him: Adda my son, will you kill him with two death penalties? Rabbi Yosei concedes that the prohibition of engaging in intercourse with a married woman takes effect in addition to the prohibition of engaging in intercourse with his mother-in-law. If he had violated the transgression unwittingly, he would have been liable to bring two sin-offerings. But if he violated the transgression intentionally, it is impossible to execute him by strangulation after executing him by burning.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
.....⁠א אבל במלקות ובק⁠[רבן – חייב שתים.
היכי דמי איסור מוסיף? כגון] חמותו והיא פנויה: לישרא⁠[לב מותרת היא מתחילה, ואינה אסורה] אלא לו. נשאת – נאסרה לכל א⁠[דם משום אשת איש, וכיון שנאסרה] לכולי עלמא – איתוסף ליה להאי [נמי איסור אשת איש].
א. הדף השני של כת״י 4 קטע 7. קטע זה קרוע לארכו והפרוץ בו מרובה.
ב. אולי הכוונה לאפוקי כהן שהיא אסורה לו אם היא גרושה.
{משנה סנהדרין ט:ו} והבועל ארמית קנאין פוגעין בו:
אמר ליה אדא ברי בתרי קטלי קטלת ליה – בתמיהה אמת שחלו שתיהן עליו ועבירה שיש בה שתי מיתות הוא נדון בחמורה והיאך אתה בא לדונו אף באשת איש וכי תהרגנו שתי פעמים וכי חייל אשת איש אחמותו לרבי יוסי לענין שוגג הוא ולהתחייב שתי חטאות.
אמר ליה [לו]: אדא ברי [בני] בתרי קטלי קטלת ליה [בשתי מיתות אתה הורג אותו]?! כלומר, באמת מודה ר׳ יוסי שאיסור אשת איש חל על איסור חמותו, ואם היה הדבר בשוגג חייב להביא שני קרבנות חטאת, אבל כשנידון למיתה הרי אי אפשר לחנקו אחר שריפתו.
Rava said to him: Adda my son, will you kill him with two death penalties? Rabbi Yosei concedes that the prohibition of engaging in intercourse with a married woman takes effect in addition to the prohibition of engaging in intercourse with his mother-in-law. If he had violated the transgression unwittingly, he would have been liable to bring two sin-offerings. But if he violated the transgression intentionally, it is impossible to execute him by strangulation after executing him by burning.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: אמִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה ב״דבֵּית דִּין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לַכִּיפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִין עַד שֶׁכְּרֵיסוֹ מִתְבַּקַּעַת.:

MISHNA: One who was flogged for violating a prohibition and then repeated the violation and was flogged again assumes the status of a forewarned transgressor. The court places him into the vaulted chamber [lakippa] and feeds him barley bread until his belly ruptures due to the low-quality food, and he dies.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מתני׳]: מי שלקה ושנה, בית דין מכניסין א⁠[ותו וכול׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ מי שלקה ושנה – שלקה שתי פעמים על שתי עבירות.
המשנה הששית והיא באה על ידי גלגול מה שהזכיר משתי מיתות מי שלקה ושנה פי׳ בגמ׳ שלקה באיסור כרת ולקה פעם שניה על אותו כרת בעצמו כגון שאכל חלב ולקה וחזר ואכל חלב ולקה ואמר שאם אכל חלב פעם שלישית אפילו התרו בו למלקות אין מלקין אותו אלא כונסין אותו לכיפה כבר הוחזק בשני מלקיות על אותה עבירה עד שכשיחזור עליה פעם שלישית כונסין אותו לכיפה אבל בעבירה שניה אין כונסים אותו לכיפה שאין העבירות מחזיקות אלא המלקיות ובתרי זימני הויא חזקה וכיפה זו פי׳ בגמ׳ מקום צר שאין בו אלא מלא קומתו והוא צריך לעמוד שם מעומד ומאכילין אותו שעורים וכו׳ וכן פי׳ בגמ׳ שתחלה נותנין לו לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינו ואח״כ מאכילין אותו שעורים עד שתבקע כריסו וממה שפירשנו למדת שבשאר הלאוין שאין בהם אלא מלקות גרידא מלקין וחוזרין ומלקין אפילו מאה פעמים ואין דנין בהם בהכנסת כיפה:
משנה. מי שלקה ושנה בית דין מכניסין אותו לכיפה, ומאכילין אותו שעורין, עד שכריסו מתבקעת.
עיין בגמ׳ וז״ל משום דלקה ושנה בית דין כונסין אותו לכיפה, אמר רבי ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש הכא במלקיות של כריתות עסקינן, דגברא בר קטלא הוא, וקרובי הוא דלא מיקרב קטליה. וכיון דקא מוותר לה נפשיה מקרבינן ליה לקטליה עילויה״. ופרש״י (בד״ה דמוותר נפשיה) וז״ל דמפקיר עצמו לעבירות עכ״ל. ונראה לבאר דהמחייב של עונש כיפה אינו עצם מעשה העבירה אלא המחייב הוא מה דמוותר נפשיה ומפקיר עצמו לעבירות. ומשום כך יש חילוק בין אם עבר עבירה רק פעם אחת או דלקה ושנה דבפעם שלישית מכניסים אותו לכיפה. דאם המחייב היא עצם מעשה העבירה אזי אין מקום לחלק בין אם עבר פעם אחת או ג׳ פעמים, ומוכח דהמחייב של כיפה הוא מה שמפקיר עצמו לעבירות וחל בו חלות שם מומר בגברא, ומשו״ה חייב בכיפה לאחר שעבר ג׳ פעמים דמפקיר עצמו לעבירה וחל בו שם מומר בגברא.
ולכאורה יש להביא סמך לכך דמצינו שיש חילוק בין דין רשע דפסול לעדות ובין דין מומר דשחיטתו פסולה, דעיין בתוס׳ במס׳ חולין (דף יד. ד״ה השוחט) דס״ל דלא נעשה מומר לגבי שחיטה ע״י שחילל שבת פעם אחת, דאיתא במשנה שם ״השוחט בשבת וביוה״כ שחיטתו כשירה״, ותוס׳ מוקי לה דמיירי דשחט במזיד ואעפ״כ שחיטתו כשירה ולא נעשה מומר בעבירה פעם אחת, וס״ל לתוס׳ דלא חל חלות שם מומר בגברא ע״י שעבר עבירה פעם אחת ורק אם עבר כמה פעמים אזי חל חלות שם מומר בגברא ושחיטתו פסולה. אמנם לענין פסול עדות לא מצינו שצריך לעבור על העבירה הפוסלת כמה פעמים, ואפילו אם עבר על עבירה דגזל פעם אחת הריהו נפסל לעדות. ונראה דלענין פסול עדות עצם מעשה העבירה פעם אחת מפקיע את הנאמנות של העד ופוסלו לעדות, משא״כ דין מומר לגבי שחיטה דתלוי בחלות שם מומר שבגברא שחל ע״י שעבר ג׳ פעמים דאזי חל חזקה שמפקיר את עצמו לעבירות, וחל בו חלות שם מומר בגברא. ונראה דדין כיפה תלוי בחלות שם ״עובר עבירה״ וחלות שם מומר, ולכן חל דין כיפה רק בשנה ושילש דמפקיר עצמו לעבירות.
א משנה מי שלקה פעם אחת על עבירה שעבר, ושנה בעבירה, והלקוהו פעם שניה, שרואים בו שהוא עבריין מועד — בית דין מכניסין אותו לכיפה (צינוק) ומאכילין אותו פת שעורין (רמב״ם) עד שכריסו מתבקעת מפני רוע המזון, ומת.
MISHNA: One who was flogged for violating a prohibition and then repeated the violation and was flogged again assumes the status of a forewarned transgressor. The court places him into the vaulted chamber [lakippa] and feeds him barley bread until his belly ruptures due to the low-quality food, and he dies.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: מִשּׁוּם דְּלָקָה וְשָׁנָה ב״דבֵּית דִּין כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לַכִּיפָּה אָמַר ר׳רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בהָכָא בְּמַלְקִיּוֹת שֶׁל כָּרֵיתוֹת עָסְקִינַן דְּגַבְרָא בַּר קְטָלָא הוּא וְקָרוֹבֵי הוּא דְּלָא מְיקָרַב קְטָלֵיהּ וְכֵיוָן דְּקָא מְוַותַּר לַהּ נפשיה מְקָרְבִינַן לֵיהּ לִקְטָלֵיהּ עִילָּוֵיהּ.

GEMARA: Due to the fact that he was flogged and repeated the violation does the court place him into the vaulted chamber for the duration of his life and advance his death? Rabbi Yirmeya says that Rabbi Shimon ben Lakish says: Here, we are dealing with lashes administered for violations of prohibitions punishable by excision from the World-to-Come [karet]. As when one violates such a prohibition, the man is essentially liable to be punished with death at the hand of Heaven, but his death is not advanced by the court, as it is administered by the heavenly court. And in this case, since he surrenders his life through his repeated transgressions, we advance his execution upon him by placing him in the vaulted chamber.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ ריש לקיש: הכא] במלקיות של כריתות – כגון שאכל [חלב והתרו בו] ... ... ולקה, ועד חזר ואכל והתרו בו ולקה, [דחייבי כריתות, כיון שלקו] – נפטרו מידי כריתןא.
והני מילי כגון שא⁠[כל עוד פעם חלב] אחר, אבל אכל חלב ולקה וחזר ואכל ....⁠ב וכיוצא בחייבי כרת מחולקין אין כונסין [אותו לכיפה, אלא] אמרינן לא איתחזק באיסורי, ולא אפקו⁠[ר] .....
גוהא נמי דתני⁠[א]: התרו בו ושתק והרכין בראשו [פ]⁠עם ראש⁠[ונה ושניה וכול׳ – כדאמר] רבינא: [בכיפה] צריך התראה פליגי.
א. וכן כתב לעיל ריש פרק ה דחייבי כריתות לוקין כיון דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן. עיין שם בהערות.
ב. חסר כארבע מילים.
ג. הדף השני של כת״י 1 קטע ד. גם דף זה מחוק וקשה לקריאה. השתדלתי מאוד לדייק בהעתקתו, ומכל מקום יתכן ששגיתי בקריאתו. שתי השורות הראשונות לא הצלחתי להעתיק, ותחילתם הועתקו בנספח 1.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ של כריתות – לאו שיש בו כרת והתרו בו למלקות.
דגברא בר קטלא הוא – בידי שמים יכרתוהו.
וקרובי הוא דלא מקרב קטלא – עדיין לא נתקרבה מיתתו.
דמוותר נפשיה – דמפקיר עצמו לעבירות.
ב גמרא על עצם ההלכה תוהים: וכי משום שלקה ושנה ועבר עבירות שאינן כה חמורות בית דין כונסין אותו לכיפה למאסר לעולם, ומקרבים את מותו?! אמר ר׳ ירמיה אמר ר׳ שמעון בן לקיש: הכא [כאן] במלקיות של כריתות עסקינן [עוסקים אנו], שעבר עבירות שחייבים עליהן כרת, ואם התרו בו — נדון למלקות. דגברא בר קטלא [שאדם זה בעצם בן מוות] הוא, שהרי עונש הכרת הוא מיתתו בידי שמים, ואולם קרובי [להתקרב] הוא שלא מיקרב קטליה [נתקרבה מיתתו] משום שאינה מסורה בידי אדם אלא בידי שמים, וכיון דקא [שהוא] מוותר, מפקיר לה נפשיה [את עצמו] בעבירותיו מקרבינן ליה לקטליה עילויה [אנו מקרבים את מיתתו עליו] על ידי הכיפה.
GEMARA: Due to the fact that he was flogged and repeated the violation does the court place him into the vaulted chamber for the duration of his life and advance his death? Rabbi Yirmeya says that Rabbi Shimon ben Lakish says: Here, we are dealing with lashes administered for violations of prohibitions punishable by excision from the World-to-Come [karet]. As when one violates such a prohibition, the man is essentially liable to be punished with death at the hand of Heaven, but his death is not advanced by the court, as it is administered by the heavenly court. And in this case, since he surrenders his life through his repeated transgressions, we advance his execution upon him by placing him in the vaulted chamber.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לר׳לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא תָּא אַסְבְּרָא לָךְ גבְּמַלְקִיּוֹת שֶׁל כָּרֵת אַחַת אֲבָל שֶׁל שְׁתַּיִם וְשֶׁל שָׁלֹשׁ כָּרֵיתוֹת אִיסּוּרֵי הוּא דְּקָא טָעֵים וְלָא מְוַותַּר כּוּלֵּי הַאי.:

Rabbi Ya’akov said to Rabbi Yirmeya bar Taḥlifa: Come and I will explain to you the circumstances of this halakha. It is in a case where he was flogged with lashes for repeatedly violating one prohibition punishable with karet that he is considered to have surrendered his life. But if he received lashes for violating two or for violating three different prohibitions punishable with karet, he is not placed in the vaulted chamber, as he merely is tasting the taste of prohibition and wants to enjoy the different experiences, and he is not thereby surrendering his life to that extent.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

של כרת אחת – שעבר אותה עבירה עצמה שלש פעמים על השתים לוקה ובשלישית יכנסוהו לכיפה.
אמר ליה [לו] ר׳ יעקב לר׳ ירמיה בר תחליפא, תא אסברא [בוא ואסביר] לך פרטי הלכה זו: מדובר כאן באופן שלקה במלקיות של כרת אחת, שעבר ושנה אותה עבירה, אבל מי שלקה מלקות של שתים ושל שלש כריתות מעבירות שונות — אינו נענש כך, כי איסורי [איסורים] הוא דקא טעים [שהוא, שרצונו, לטעום] שרוצה ליהנות מדברים שונים. ולא מוותר, מפקיר את עצמו כולי האי [כל כך] למיתה, אלא מפני תאוותו עשה.
Rabbi Ya’akov said to Rabbi Yirmeya bar Taḥlifa: Come and I will explain to you the circumstances of this halakha. It is in a case where he was flogged with lashes for repeatedly violating one prohibition punishable with karet that he is considered to have surrendered his life. But if he received lashes for violating two or for violating three different prohibitions punishable with karet, he is not placed in the vaulted chamber, as he merely is tasting the taste of prohibition and wants to enjoy the different experiences, and he is not thereby surrendering his life to that extent.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה.: שָׁנָה אע״גאַף עַל גַּב דְּלָא שִׁילֵּשׁ לֵימָא מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כרשב״גכְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאִי רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָא אָמַר עַד תְּלָת זִימְנֵי לָא הָוְיָא חֲזָקָה.

§ The mishna teaches: One who was flogged for violating a prohibition and then repeated the violation, the court places him into the vaulted chamber. The Gemara infers: He is placed in the vaulted chamber if he repeated the violation, doing it a second time, even if he did not again repeat the violation, doing it a third time. Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, as if it is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, doesn’t he say: Presumptive status is not established until the action is performed three times? In his opinion, only after violating the prohibition three times would one assume the status of a forewarned transgressor.
רי״ףרש״ירמ״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דרבן שמעון – ביבמות נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא דעד תלתא זימנין לא הויה מוחזקת לקבור את בעליה.
לימא מתניתין – דבשתי מלקיות מחזקת ליה רשע ובעי כיפה דלא כרבן שמעון בן גמליאל.
פיסקא מי שלקה ושנה אוקימנא במלקיות של כריתות כגון לאו שיש בו כרת ואתרו ביה למלקות דגברא בר קטלא הוא כלומר סופו שמת בידי שמים וקרובי הוא דלא מיקרב קטליה כלומר שאין המקום ממיתו עכשיו לפי שעדיין לא קרב עת מיתתו וכיון דקא מותר נפשיה כלומר מפקיר נפשו למות שמחייב עצמו כריתות הרבה כדי שתתקרב מיתתו מקרבינן ליה לקטליה. ויש לפרש כיון דקא מותר נפשיה לקטלא שהרי מחייב עצמו כרת מוכחא מילתא דניחא ליה בהכי מיהו בחד זימנא או בתרי זימני לא מיתחזק בהכי עד דעבד תלתא זימני כדמפרש לקמיה אבל בבציר מהכי לא מיתחזק דאימור אקראי בעלמא הוא ולאו ותורי קא מותר נפשיה. והאי פירושא בתרא דייק טפי מההוא קמא. ודוקא במלקיות של כרת אחד ששנה בעבירה אחת ושלש אבל שתים ושלש כריתות של שלש עבירות לאו ותורי קא מותר נפשיה אלא איסורי הוא דקא באעי מיטעם:
ודייקינן מי שלקה ושנה במלקות ואע״ג דלא שילש מכניסין אותו לכיפה לימא מתני׳ דלא כרשב״ג דאמר לא הויא חזקא עד תלתא זימני דתניא נשאת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דמתרי קמאי הוחזקה קטלנית דברי ר׳ רשב״ג אומר לרביעי לא תנשא. ופריק רבינא אפילו תימא רשב״ג קסבר דעבירות מחזיקות אותו בחזקת רשע ומאחר שהתרו בו ועבר ג׳ פעמים כונסין אותו לכיפה. וכי תימא א״כ למה לי למתני מי שלקה ושנה האי מי שעבר ושנה מיבעי ליה לא תיקשי לך דלא מיבעיא לר׳ דס״ל דמלקיות מחזיקות דאי אית ליה עבירות מחזיקות מפעם ראשונה ושנייה איתחזק ליה ולא אשכחן תנא דלימא כונסין אותו לכיפה אלא מעבירה שלישית ואילך ואמטול הכי איצטריך למתנא מי שלקה ושנה דמלקיות מחזיקות אלא אפילו לרשב״ג דס״ל עבירות מחזיקות איצטריך למתנא מי שלקה ושנה משום תרי אנפי חדא מי שעבר ושנה בב״ד כונסין אותו לכיפה הוה משמע דמעבירה שנייה כונסין אותו לכיפה ואע״ג דאכתי לא עבר עבירה שלישית ואלו רשב״ג תלתא זימני באעי ואי תנא מי שעבר ושנה ושלש הוה משמע אפילו בשוגג להכי תנא מי שלקה דמלקות בשוגג ליכא לאשמועינן דלא מיתחזק אלא במזיד ותו דאי תנא מי שעבר ושנה ושלש הוה מיתוקמא מתני׳ דלא כר׳ דאמר בתרתי זימני הויא חזקה דמה נפשך אי עבירות מחזיקות שלש למה לי ואי מלקיות מחזיקות ליבעי לקה ושנה ואמטול הכי נקט תנא דידן מילתא דסלקא לדברי הכל כגון שלקה ושנה במלקות וחזר ועבר דבין לר׳ דאמר בתרי זימנא הויא חזקה ואית ליה מלקיות מחזיקות בין לרשב״ג דאמר בתלתא זימני הויא חזקה ואית ליה עבירות מחזיקות הויא חזקה לר׳ דהא איכא תרי מלקיות לרשב״ג דהא איכא שלש עבירות:
ואותביניה למאן דמוקים ליה לטעמיה דרשב״ג דקסבר עבירות מחזיקות מיהא דתניא עבר עבירה שיש בה מלקות כו׳ מאי לאו דכ״ע לא שנא תנא קמא דאבא שאול ולא שנא אבא שאול סבירא להו מלקיות מחזיקות ותנא קמא ואבא שאול בדר׳ ורשב״ג קא מיפלגי ת״ק סבר לה כר׳ דאמר בתרי זימני הויא חזקה הילכך פעם ראשונה ושניה מלקין אותו דאכתי לאו בר כיפה הוא דמלקיות מחזיקות וכל כמה דלא לקי תרי זימני לא מתחזק לכיפה ואלקוייה בפעם שנייה ועיוליה לכיפה לא אפשר דכיון דלקה שקליה למטרפסיה ועד דעבר עבירה שלישית לא מיחייב ולא מידי ואבא שאול סבר לה כרשב״ג דאמר בתלתא זימני הויא חזקה וכל כמה דלא לקי תלתא זימני לא מיתחזק לכיפה וש״מ דס״ל לרשב״ג מלקיות מחזיקות דהא אוקמתיה לטעמא דאבא שאול דסבירא ליה דמלקיות מחזיקות כרשב״ג והוא הדין נמי לטעמא דת״ק דאוקימתיה כר׳ על כרחיך סבירא ליה דמלקיות מחזיקות דאי עבירות מחזיקות מפעם שנייה ליעיליה לכיפה אלא לאו דכ״ע מלקיות מחזיקות ותיובתא דמאן דמוקי טעמא דרשב״ג דקסבר עבירות מחזיקות. ומפרקינן לא דכ״ע בין לת״ק בין לאבא שאול אית להו דרשב״ג דאמר בתלתא זימני הויא חזקה והכא בהא קא קמיפלגי ת״ק סבר עבירות מחזיקות והאי דקתני מלקין אותו לאו לאחזוקי הוא דקתני אלא דיניה בפעם ראשונה ושנייה קא מפרש ואזיל ואבא שאול סבר מלקיות מחזיקות וכיון דלא מיתחזק עד דלקי תלתא זימני לא אפשר לעיוליה לכיפה (דכך) [עד] פעם רביעית דהא שקליה למטרפסיה בפעם שלישית:
גמ׳. מי שלקה ושנה. שנה אף על גב דלא שילש, לימא מתניתין דלא כרבן שמעון בן גמליאל דאי רבן שמעון בן גמליאל הא אמר עד תלת זימני לא הויא חזקה. אמר רבינא אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל קסבר עבירות מחזיקות. מיתיבי עבר עבירה שיש בה מלקות פעם ראשונה ושניה מלקין אותו, ושלישית כונסין אותו לכיפה. אבא שאול אומר אף בשלישית מלקין אותו, ברביעית כונסין אותו לכיפה. מאי לאו, דכולי עלמא מלקיות מחזיקות, ובפלוגתא דרבי ורבן שמעון בן גמליאל קמיפלגי, לא דכולי עלמא אית להו דרבן שמעון בן גמליאל, והכא בהא קא מיפלגי, דמר סבר עבירות מחזיקות, ומר סבר מלקיות מחזיקות.
והנה הת״ק ואבא שאול נחלקו בדין מי שעבר עבירה שיש בה מלקות פעמיים ולקה, דת״ק סובר דבשלישית כונסין אותו לכיפה, ואילו אבא שאול סובר דבשלישית מלקין אותו וכונסין אותו לכיפה רק לאחר פעם הרביעית שחטא. ובגמ׳ מוקי לה דפליגי אי מלקיות מחזיקות או עבירות מחזיקות, דאם עבירות מחזיקות אזי אדם נכנס לכיפה תיכף לאחר מעשה העבירה השלישית המחזיקה אותו למומר דמוותר נפשיה לעבירה, משא״כ אם מלקיות מחזיקות אזי אין מכניסין אותו לכיפה אלא לאחר מעשה העבירה הרביעית. וצ״ב ביסוד המחלוקת שבין ת״ק ואבא שאול. דהרי כו״ע סברי כרשב״ג דחלה חזקה בג׳ פעמים, וא״כ לכאורה חל עליו שם מומר דמוותר נפשיה לעבירה כשעבר בפעם השלישית, וא״כ צ״ב מהי סברת אבא שאול דאין מכניסים אותו לכיפה עד שיחטא פעם רביעית. ומהי יסוד המחלוקת אי עבירות מחזיקות או מלקיות מחזיקות.
ונראה לבאר דיש לחקור בגדר המחייב דכיפה האם המחייב הוא החלות שם מומר שבגברא בלבד, או דחל עונש של כיפה למי שעבר עבירה של כרת בהיותו מומר, דהנה החיוב דכיפה הוי חיוב דנפשות ומיתת ב״ד (דכונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת), ולכאורה אין עונש דנפשות על עצם השם מומר שבגברא, ורק אם הגברא הוא מומר שמפקיר עצמו לעבירות ואח״כ עשה עבירה של כרת אזי העבירה מחייבת עונש של כיפה. ולכאורה י״ל דנחלקו בזה הת״ק ואבא שאול, דלפי הת״ק שסובר עבירות מחזיקות חל חיוב דכיפה בעבירה שלישית, דס״ל לת״ק דעצם השם רשע ומומר שבגברא שחל מחמת מעשה העבירה הוא המחייב של העונש דכיפה, ומשו״ה ס״ל דכונסין אותו לכיפה מיד לאחר העבירה השלישית, דחל בגברא חלות שם מומר כשעבר עבירה פעם שלישית. משא״כ אליבא דאבא שאול דסובר מלקיות מחזיקות דס״ל דחל חיוב כיפה על מי שחל בו שם מומר ואח״כ עבר על עבירה שיש בה כרת, ומשו״ה ס״ל דכונסין אותו לכיפה לאחר העבירה הרביעית.
ועוד נראה לבאר דיש ב׳ דינים בקביעת חלות שם רשע על הגברא: א) יש דין שעצם מעשה העבירה מחיל שם רשע על הגברא העובר העבירה, ב) יש עוד הלכה בפנ״ע דהגמר דין למיתה או מלקות מחיל חלות שם רשע בגברא. ונראה להביא ראייה ליסוד זה דאיתא בגמ׳ (לעיל מז.) היו בה (בעיר הנדחת) קדשים קדשי מזבח ימותו קדשי בדק הבית יפדו, והוינן בה אמאי ימותו כיון דאיקטול הויא להו כפרה וליסקו לגבוה לאו משום דאמרינן הואיל ונדחו ידחו, א״ל אביי מי סברת מת מתוך רשעו הויא ליה כפרה מת מתוך רשעו לא הויא ליה כפרה״. ומבואר בגמ׳ דקדשי מזבח שבעיה״נ ימותו ואינן קריבין משום דזבח רשעים תועבה (עיין ברש״י שם ד״ה היו בה קדשים). וצ״ע דהרי קיי״ל דכל המומתין מתודין (מג:), ולכאורה אף אנשי עיר הנדחת בכלל זה, וא״כ לכאורה מיירי שעשו תשובה לפני שהומתו, וקיי״ל דתשובה מכפרת על כל העבירות, וא״כ מדוע רק הקשה הגמ׳ דאמאי קיי״ל דקדשי מזבח ימותו דליקרבו מכיון שנתכפרו במיתה, תיפוק״ל דיקרבו משום שנתכפרו מחמת שעשו תשובה לפני שהומתו. ונראה דמבואר מכאן דיש ב׳ דינים בחלות שם רשע שבגברא: א) חל חלות שם רשע מחמת מעשה העבירה, ב) חל חלות שם רשע מחמת עצם גמר הדין בב״ד. ונראה דחלות שם רשע שחל מחמת הגמר הדין לא פקע עד שיתקיים גמר הדין ויענש, משא״כ חלות שם רשע שחל מחמת מעשה העבירה פקע ע״י תשובה בלבד. וי״ל דמשו״ה דקדקו בגמ׳ להקשות ״כיון דאיקטול הויא להו כפרה וליסקו לגבוה״, דע״י קיום מיתת ב״ד פקע מעלייהו חלות שם רשע, ותו לא הוי זבח רשעים תועבה, ואע״פ דחלות שם רשע בגברא שחל מחמת מעשה העבירה פקע ע״י תשובה בלבד, וקיי״ל דכל המומתין מתודין (ואפילו אנשי עיר הנדחת), ומיירי שעשו אנשי עיה״נ תשובה, מ״מ עדיין קדשי מזבח שבעיה״נ פסולין להקרבה מדין זבח רשעים תועבה, ומשום דלא פקע מאנשי עיר הנדחת חלות שם רשע שבגברא שחל עליהן מחמת הגמר דין למיתה - עד שנתקיים העונש, ומשו״ה נקטה הגמ׳ דאע״פ שעשו תשובה מ״מ הוי זבח רשעים תועבה עד שימותו.
ועוד יש להביא ראייה ליסוד זה דיש ב׳ דינים בקביעת חלות שם רשע בגברא, מדברי הרמב״ם (פ״ב מהל׳ טוען ונטען ה״י) שכתב וז״ל לעולם כזה דנין לחשוד עד שילקה בבית דין, אם היו עליו עדים שלקה ועשה תשובה יחזור לכשרותו בין לעדות בין לשבועה עכ״ל, ומשמע שאינו חוזר לכשרותו עד שילקה ויעשה תשובה, ותשובה לבדה אינה מועילה. וצ״ב דלכאורה תשובה מפקיע ממנו חלות שם רשע. וי״ל דתשובה רק מפקיע את השם רשע שבגברא שחלה עליו מחמת מעשה העבירה, אך חלות השם רשע שבגברא שחל מחמת הגמר דין לא פקע עד שיתקיים העונש, ולכן רק לאחר שלקה שנתקיים העונש אז פקע ממנו חלות שם רשע שחל מכח הגמר דין, דאזי הריהו חוזר לכשרותו לעדות ולשבועה.
ודרך אגב יש להעיר דלכאורה יש סתירה ברמב״ם דבפי״ב מהל׳ עדות (ה״ד) כתב וז״ל וז״ל כל מי שנתחייב מלקות בין שעשה תשובה בין שלקה בבית דין חוזר לכשרותו עכ״ל, ומשמע דחוזר לכשרותו בתשובה או מלקות לבד, וצ״ע דבפ״ב מהל׳ טוען ונטען (ה״י) משמע דבעי מלקות ותשובה ביחד כדי שיחזור לכשרותו. ועיין בכס״מ (פי״ב מהל׳ עדות ה״ד) שנתקשה בזה וכתב לתרץ דמש״כ הרמב״ם בהל׳ עדות מיירי באופן שלא נתחייב מלקות וכגון דליכא התראה דאזי סגי בתשובה לבד, משא״כ בהל׳ טוען ונעטן מיירי שנתחייב מלקות ואזי בעינן תשובה ומלקות ביחד להכשירו. ומבואר דבעינן שיתקיים העונש של מלקות כדי להפקיע את השם רשע שחל בו מחמת הגמר דין למלקות. ועוד ראייה לזה דקיי״ל (רמב״ם פי״ג מהל׳ סנהדרין ה״ו) דאין מתאבלין על הרוגי בית דין, וצ״ע דהרי כל המומתין מתודין (מג:) וא״כ הרי הוא עשה תשובה לפני שהמיתוהו, ולכאורה פקע מיניה חלות שם רשע ע״י תשובה, ולמה אין מתאבלין עליהן. ועכצ״ל דתשובה מועילה להפקיע חלות שם רשע שחל מחמת מעשה העבירה, אך חלות שם רשע שחל מחמת הגמר דין לא פקע עד שיתקיים העונש, ורק לאחר הקבורה ואיכא צערה מתקיים העונש ופקע שם רשע מיניה, אך מכיון דאבילות מתחילה מסתימת הגולל ובאותה שעה עדיין חל בהרוגי ב״ד חלות שם רשע אמרינן דהואיל ונדחו ידחו (כדמבואר בגמ׳ לעיל מז:).
ולפי״ז נראה לבאר את המחלוקת בין ת״ק ואבא שאול בסוגיין, דת״ק סובר עבירות מחזיקות וחל חיוב כיפה בעבירה השלישית, ואילו אבא שאול סובר דמלקיות מחזיקות וחל חיוב כיפה בעבירה הרביעית. וי״ל דת״ק ואבא שאול נחלקו האם השם מומר שמוותר נפשו לעבירות, שמחמת זה חל עליו חיוב כיפה, חל ע״י מעשה העבירה, או דהשם מומר לענין חיוב כיפה תלוי בחלות שם רשע שחל מחמת חיוב העונש והגמר דין. דלפי הת״ק דסובר ״עבירות מחזיקות״, י״ל דהחלות שם רשע שחל מחמת מעשה העבירה מחזיקו למומר ומוותר בנפשו, וס״ל לת״ק דב״ד מטילין עליו עונש של כיפה משום עצם החלות שם רשע ומומר שבגברא, ומשו״ה ס״ל דחל עונש כיפה בעבירה השלישית. משא״כ לפי אבא שאול שסובר ״מלקיות מחזיקות״, ס״ל דחל עליו חלות שם מומר לגבי חיוב כיפה ע״י חלות שם רשע שחל מחמת גמר הדין וחיוב העונש, וכשלקה בשלישית חל עליו שם רשע מחמת גמר הדין והעונש, אך אין מכניסין אותו לכיפה עד שיעבור פעם רביעית. ונראה דאבא שאול סובר דהעונש של כיפה אינו חל מחמת החלות שם מומר ורשע שבגברא בלבד, דכיפה מהווה חלות חיוב עונש מיתה, ובעלמא ליכא חיוב מיתה רק משום החלות שם שבגברא, וס״ל דחיוב כיפה חל על מי שחל בו שם מומר ואח״כ עבר על עבירה שיש בה כרת, ומשו״ה ס״ל שבעבירה רביעית מכניסין אותו לכיפה.⁠א
וי״ל דיש עוד נפ״מ בין ת״ק ואבא שאול אם עשה תשובה ואח״כ שוב חזר ועבר על אותה עבירה, האם מועילה תשובתו בעד העבירה הראשונה, או״ד דמכיון שחטא עוד פעם פקע תשובתו דמיעקרא והוי ליה כאילו לא עשה תשובה כלל, דהרמב״ם (פ״ב מהל׳ תשובה ה״ב) כתב וז״ל ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו׳ וכן יתנחם על שעבר וכו׳ ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם עכ״ל, ומשמע דאם חטא אח״כ אזי נתברר למפרע דתשובתו לא היתה תשובה כללב. ושיטתו היא כנגד דעת בעל חובת הלבבות (שער התשובה פרק ד׳) והמאירי (חיבור התשובה משיב נפש מאמר א׳ פרק ט׳) שכתבו שאם עשה תשובה וחזר לחטאו תשובתו מועילה עכ״פ לשעתה. וי״ל דלפי החובת הלבבות והמאירי יש נפ״מ בין מ״ד ״עבירות מחזיקות״ למ״ד ״מלקיות מחזיקות״ באופן שעשה תשובה בינתיים על העבירות הראשונות האם מועיל תשובה כדי שלא יחול עליו דין עונש דכיפה, די״ל דלמ״ד עבירות מחזיקות אי אפשר להכניסו לכיפה דכבר פקע ממנו חלות שם רשע שחל מחמת מעשה העבירה ע״י תשובה, משא״כ למ״ד מלקיות מחזיקות המחייב של עונש כיפה הוא חלות השם רשע שחל מחמת הגמר דין, ורק קיום העונש מפקיע את השם רשע שמחמת גמר הדין, דתשובה רק מפקיע חלות שם רשע שחל מחמת מעשה העבירה, וא״כ י״ל דמכניסין אותו לכיפה בעבירה שלישית אע״פ שעשה תשובה על העבירות הראשונות.
אמנם רש״י ותוס׳ בסוגיין פירשו את הגמ׳ באופן אחר, דרש״י (ד״ה ומר סבר לא הוחזק עד שילקה ג׳ מלקיות) מפרש דלמ״ד מלקיות מחזיקות בעינן עבירה רביעית כדי להתחייב בחיוב כיפה משום דבתרי דיני לא דיניינן ליה. ונראה לבאר דרש״י סובר דהמחייב של עונש כיפה הוא השם רשע בגברא לבד, (ולא כהצד שהמחייב של כיפה הוי מעשה העבירה שיש בה כרת הנעשה ע״י גברא שחל בו חלות שם רשע ומומר). והטעם דס״ל דבעינן מעשה עבירה רביעית כדי להתחייב בעונש של כיפה הוא משום דלאחר ג׳ עבירות של מלקות נגמר דינו כרשע דמלקות וא״כ א״א לחייבו דין עונש אחר – כלומר עונש דכיפה מחמת חלות שם רשע דמלקות, ולכן בעינן שיעבור עבירה רביעית דאזי חל עליו גמר דין וחלות שם רשע לענין כיפה. ועיין בתוס׳ (ד״ה ומר) וז״ל פי׳ בקונטרס לא הוחזק עד שילקה ג׳ מלקיות, וכיון דלקה על השלישית אף על גב דהשתא איתחזק רשע לא מעיילינן ליה לכיפה דבתרי דיני לא דיינינן ליה. ועל חנם דחק לפרש כן דמלקיות מחזיקות היינו שאין מתייסר אף על פי שהלקוהו ב׳ וג׳ פעמים ואינו נמנע מלעבור שוב לא יתייסר עכ״ל. ונראה דתוס׳ הקשו דאם הפשט אליבא דרש״י הוא דלמ״ד מלקיות מחזיקות כשהלקוהו על העבירה השלישית תו א״א להכניסו לכיפה בעבירה השלישית משום דתרי דיני לא דיינינן, א״כ י״ל שבאופן שהתרו בו ושתק התרו בו והרכין ראשו דאע״פ שקיבל עליו התראה וחלה ההתראה לענין להחזיקו לרשע מ״מ לא לקי שלא התיר עצמו למלקות א״כ אמאי קאמר אבא שאול דמכניסין אותו לכיפה רק כשעבר בפעם רביעית, והרי כאן לא נענש על העבירות הראשונות וא״כ למה לא נכניסנו לכיפה בפעם השלישית דלא יהיה בזה חסרון של תרי דיני לא דיינינן. ועוד נראה לבאר דיש ב׳ דינים בחזקה: א) יש חזקה שחלה בנוגע להבא וכגון מתו אחיו מחמת מילה וקטלנית, דיש לחשוש להבא שמא יארע זאת אף בעתיד, ב) יש חזקה שחלה על לשעבר ומועילה החזקה להחיל עליו חלות שם - וכגון חזקת מומר לענין שחיטה, שאם הוי מומר לחלל שבת חל עליו שם מומר דשחיטתו פסולה, ואין זה משום דאיכא חשש שמא יחלל שבת אף בעתיד. ורש״י ותוס׳ נחלקו בסוגיין דחל חיוב כיפה מחמת חלות שם מומר בגברא האם זהו מחמת חזקה לשעבר וחלות שם מומר, דלרש״י חיוב כיפה תלוי בחלות שם מומר בגברא שחל ע״י שעבר ג׳ פעמים אלא דא״א להענישו בכיפה בפעם שלישית משום דתרי דיני לא דיינינן. ואילו תוס׳ ס״ל דדין כיפה הוא משום חזקה להבא דחל עליו חלות שם מומר ומפקיר נפשו לעבירה, דחיישינן שיתנהג ככה גם לעתיד, ורק לאחר שלקה ג׳ פעמים ואעפ״כ עשה עבירה אח״כ פעם רביעית אזי חלה חזקה להבא דמוותר נפשיה לעבירה שלא נמנע מלעבור העבירה אע״פ שהלקוהו ג׳ פעמים, ולכן רק בפעם הרביעית מכניסים אותו לכיפה.
א. דשני הנידונים תלויים זה בזה, דאם חלות שם מומר ורשע שבגברא חל מחמת מעשה העבירה, משום שעבר ג׳ פעמים על עבירה שחייב כרת, אזי י״ל דעצם החלות שם רשע שבגברא מחייב עונש של כיפה, וזוהי שיטת הת״ק. משא״כ אליבא דאבא שאול דחל חלות שם רשע מפאת עצם העונש דמלקות, לכאורה לא מסתבר לומר דעצם השם רשע ומומר שבגברא מחייבו עונש דכיפה, דהרי עונש דכיפה מהווה חלות חיוב מיתה, והיאך יתכן דיתחייב חיוב מיתה מחמת חלות שם רשע ורשעות דחל מפאת חיוב מלקות. ולפיכך נראה לומר דאבא שאול סובר דחל חיוב כיפה בעבירה רביעית משום דיסוד החיוב מיתה דכיפה חל על מי שהוא מומר ועבר אח״כ עוד עבירה שיש בה כרת, דאזי חייבוהו מיתה ע״י כיפה מהלל״מ (עיין בר״ן ד״ה מי שלקה). ויוצא דת״ק ואבא שאול נחלקו האם השם רשע וחלות שם מומר שבגברא חל מחמת מעשה העבירה או מחמת הגמר דין וחיוב העונש, והאם עצם החלות שם שבגברא מחייב עונש דכיפה או דגברא שחל בו שם מומר ואח״כ עשה עבירה שיש בה כרת חייב כיפה מחמת העבירה שעשה כשהוא מומר. (רבינו זצ״ל)
ב. ועיין בספר הליקוטים ברמב״ם דפוס פרנקל מש״כ בשם הספר יגל יעקב שג״כ דייק כנ״ל בשיטת הרמב״ם. ועיין בס׳ אור ישראל – כוכבי אור להגר״י סלנטר זצ״ל סימן ז׳ ד״ה ומעתה. ועיין במבי״ט בס׳ בית אלוקים שער התשובה פרק ו׳. ועיין בלח״מ שם שפירש דברי הרמב״ם באופן אחר.
ג שנינו במשנה שכונסים לכיפה מי שלקה ושנה ונדייק: שנה משמע אף על גב [אף על פי] שלא שילש בעבירה, לימא מתניתין [האם לומר שמשנתנו] שלא כשיטת רבן שמעון בן גמליאל היא? דאי [שאם] תאמר שהיא כשיטת רבן שמעון בן גמליאלהא [הרי] הוא אמר שעד תלת זימני [שלוש פעמים] לא הויא [אין זו] חזקה, ואם כן, העובר פעמיים עדיין לא יוחזק כבעל עבירה קבוע, ולא יענשוהו עד כדי כך!
§ The mishna teaches: One who was flogged for violating a prohibition and then repeated the violation, the court places him into the vaulted chamber. The Gemara infers: He is placed in the vaulted chamber if he repeated the violation, doing it a second time, even if he did not again repeat the violation, doing it a third time. Let us say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, as if it is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, doesn’t he say: Presumptive status is not established until the action is performed three times? In his opinion, only after violating the prohibition three times would one assume the status of a forewarned transgressor.
רי״ףרש״ירמ״הרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רָבִינָא אֲפִילּוּ תֵּימָא רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קָסָבַר עֲבֵירוֹת מַחֲזִיקוֹת.

Ravina rejects that proof and says: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, the tanna holds that transgressions, not lashes, establish the presumptive status of a transgressor. Therefore, the mishna that teaches: One who was flogged for violating a prohibition and then repeated the violation and was flogged, is placed in the vaulted chamber only after he violated the prohibition a third time, is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עבירות מחזיקות – אותו בחזקת רשע הוא ובהתראה ולא מלקות הלכך בשלישי כונסין אותו לכיפה דהא איתחזק ליה בשלש עבירות.
1אפילו תימא רבי שמעון בן גמליאל קסבר עבירות מחזקות – תימה דבסוף פרק הבא על יבמתו (יבמות סד: ושם) אמרינן נשואין ומלקיות כרבי משום דסתם לן תנא כוותיה דמי שלקה ושנה וכו׳ וי״ל דרב יוסף דהתם סבר מלקיות מחזקות ואע״ג דאשכחן תנא דאית ליה עבירות מחזקות בברייתא דבסמוך דקתני התרו בו ושתק התרו בו והרכין ראשו דהתם מלקות ליכא מכל מקום משמע ליה דמתני׳ סברה מלקיות מחזקות מדקתני מי שלקה אי נמי קסבר כיפה צריכה התראה ועד דמחזק בתרי או בתלת אין מתרין בו לכיפה הלכך אם איתא דבתלת זימני הויא חזקה עד רביעית אין כונסין אותו לכיפה כדמוכח בסמוך וקצת תימה אמאי מתרין בו לכיפה בשניה לר׳ ובשלישית לרשב״ג שאם יעבור אחר כך יהא מוחזק ויכניסוהו לכיפה ויש לומר דאין מחייבו כיפה עד שיהא מוחזק לעבור בהתראת מלקות הלכך אי מתרינן ביה אכיפה לחודה לא סגי בהכי ואי מתרינן ביה אמלקות ואכיפה הא לא עבדינן ביה תרתי.
1. תוס׳ ד״ה ״אפילו תימא״ מופיע בדפוס וילנא בדף פ״א.
אמר רבינא לדחות קושי זה: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת רבן שמעון בן גמליאל, קסבר [סבור הוא] כי עבירות מחזיקות בחזקת רשע, כלומר, אין חזקת עבריין לענין זה באה משום שלקה שלש פעמים, אלא משום העבירות שעובר, ואם כן משנתנו האומרת ״לקה ושנה״ עולה יפה גם לדעת רבן שמעון בן גמליאל, שכן אדם זה לקה ושנה בעבירה, ושוב לקה, וכיון ששילש בעבירה מכניסים אותו לכיפה בלא להלקות.
Ravina rejects that proof and says: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, the tanna holds that transgressions, not lashes, establish the presumptive status of a transgressor. Therefore, the mishna that teaches: One who was flogged for violating a prohibition and then repeated the violation and was flogged, is placed in the vaulted chamber only after he violated the prohibition a third time, is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מֵיתִיבִי עָבַר עֲבֵירָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַלְקוֹת פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה מַלְקִין אוֹתוֹ וּשְׁלִישִׁית כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לַכִּיפָּה אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אַף בַּשְּׁלִישִׁית מַלְקִין אוֹתוֹ בָּרְבִיעִית כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לַכִּיפָּה מַאי לָאו דְּכוּלֵּי עָלְמָא מַלְקִיּוֹת מַחְזִיקוֹת וּבִפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי ורשב״גוְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קָמִיפַּלְגִי.

The Gemara raises an objection from a baraita: If one performed a transgression that has lashes as its punishment, the first and the second time, the court flogs him; and the third time, the court places him in the vaulted chamber. Abba Shaul says: Even the third time the court flogs him; and the fourth time, the court places him in the vaulted chamber. What, is it not that everyone agrees that lashes establish the presumptive status of a transgressor, and it is concerning the dispute of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel, whether presumptive status is established after two or three times, that the Rabbis and Abba Shaul disagree?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי – לרבינא דמהדר לאוקומה למתני׳ כרבן שמעון בן גמליאל מדפליג אבא שאול ואמר כר׳ שמעון בן גמליאל מכלל דת״ק לאו כרשב״ג.
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:
מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: עבר עבירה שיש בה מלקות פעם ראשונה ושניהמלקין אותו, ושלישיתכונסין אותו לכיפה! אבא שאול אומר: אף בשלישית מלקין אותו, ורק ברביעית כונסין אותו לכיפה. מאי לאו [האם לא] נבין את המחלוקת הזו כי דכולי עלמא [לדעת הכל] מלקיות מחזיקות, הן שעושות את החזקה שהוא עבריין מועד, ואם כן חכמים ואבא שאול בפלוגתא [במחלוקת] של רבי ורבן שמעון בן גמליאל קמיפלגי [חלוקים הם], האם חזקה היא בפעמיים או בשלש!
The Gemara raises an objection from a baraita: If one performed a transgression that has lashes as its punishment, the first and the second time, the court flogs him; and the third time, the court places him in the vaulted chamber. Abba Shaul says: Even the third time the court flogs him; and the fourth time, the court places him in the vaulted chamber. What, is it not that everyone agrees that lashes establish the presumptive status of a transgressor, and it is concerning the dispute of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabban Shimon ben Gamliel, whether presumptive status is established after two or three times, that the Rabbis and Abba Shaul disagree?
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דרשב״גדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְהָכָא בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר עֲבֵירוֹת מַחְזִיקוֹת וּמָר סָבַר מַלְקִיּוֹת מַחְזִיקוֹת.

The Gemara rejects that parallel. No, it can be explained that everyone, the Rabbis and Abba Shaul, agrees with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel that presumptive status is established after three times, and here it is with regard to this matter that they disagree: That one Sage, the Rabbis, holds: Transgressions establish the presumptive status of a transgressor, and after he is flogged twice and performs the transgression a third time, the court places him in the vaulted chamber; and one Sage, Abba Shaul, holds: Lashes establish the presumptive status of a transgressor, and it is only after he performs the third transgression and is flogged for that transgression that he assumes the status of a forewarned transgressor, and when he performs the transgression a fourth time, he is placed in the vaulted chamber.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומר סבר לא הוחזק עד שילקה שלש מלקיות – וכיון דלקי על השלישית אע״ג דאיתחזק השתא רשע לא מעיילינן ליה לכיפה דבתרי דיני לא דיינינן ליה.
ומר סבר מלקיות מחזקות – פי׳ בקונטרס לא הוחזק עד שילקה ג׳ מלקיות וכיון דלקה על השלישית אע״ג דהשתא איתחזק רשע לא מעיילינן ליה לכיפה דבתרי דיני לא דיינינן ליה ועל חנם דחק לפרש כן דמלקיות מחזיקות היינו שאין מתייסר אע״פ שהלקוהו ב׳ וג׳ פעמים ואינו נמנע מלעבור שוב לא יתייסר.
בפירש״י בד״ה ומר סבר כו׳ אע״ג דאיחזק השתא רשע לא מעיילינן ליה לכיפה דבתרי דיני כו׳ עכ״ל וה״ה לדברי המקשה דכולי עלמא מלקיות מחזיקות ובפלוגתא דרבי ורשב״ג קמפלגי צ״ל הא דקתני לרבי דבשלישית כונסין אותו לכיפה אע״ג דאתחזק לרבי בתרי לא מעיילינן ליה בתרי לכיפה משום האי טעמא דבתרי דיני לא דיינינן ליה וק״ל:
ודוחים: לא, אפשר לפרש דכולי עלמא אית להו [הכל יש להם, מקבלים] את שיטת רבן שמעון בן גמליאל שחזקה בשלוש פעמים, והכא בהא קא מיפלגי [וכאן בדבר זה הם חלוקים] דמר סבר [חכם זה, חכמים, סבור] כי בשלישית כונסים אותו לכיפה כי העבירות עצמן הן שמחזיקות, והרי אדם זה שילש בעבירה, ומר סבר [והחכם, אבא שאול, סבור] שהמלקיות הן שמחזיקות, וזה אמנם עבר בשלישית אך טרם לקה ולא הוחזק עד שילקה, וכיון שלקה בפעם השלישית ושב עבר ברביעית — ידון לכיפה.
The Gemara rejects that parallel. No, it can be explained that everyone, the Rabbis and Abba Shaul, agrees with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel that presumptive status is established after three times, and here it is with regard to this matter that they disagree: That one Sage, the Rabbis, holds: Transgressions establish the presumptive status of a transgressor, and after he is flogged twice and performs the transgression a third time, the court places him in the vaulted chamber; and one Sage, Abba Shaul, holds: Lashes establish the presumptive status of a transgressor, and it is only after he performs the third transgression and is flogged for that transgression that he assumes the status of a forewarned transgressor, and when he performs the transgression a fourth time, he is placed in the vaulted chamber.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְהָדְתַנְיָא דהִתְרוּ בּוֹ וְשָׁתַק הִתְרוּ בּוֹ וְהִרְכִּין רֹאשׁוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה מַתְרִין בּוֹ שְׁלִישִׁית כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לַכִּיפָּה אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אַף בַּשְּׁלִישִׁית מַתְרִין בּוֹ בִּרְבִיעִית כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לַכִּיפָּה.

The Gemara questions that interpretation of the dispute. And that which is taught in a baraita: With regard to a case where witnesses forewarned him that he was about to violate a prohibition punishable by lashes and he was silent and did not acknowledge that he accepted the forewarning, and likewise a case where the witnesses forewarned him and he bowed his head but did not explicitly acknowledge that he accepted the forewarning, the first and second time they forewarn him the court does not flog him, because he did not accept the forewarning. If this scenario occurs a third time, the court places him in the vaulted chamber. Abba Shaul says: Even the third time the witnesses forewarn him the court does not flog him; and the fourth time, the court places him in the vaulted chamber.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

התרו בו ושתק – שהראה בעצמו כמקבל התראה ומיהו לא התיר עצמו למלקות בהדיא וכן בהרכין בראשו ורמז שהוא מקבלה אע״פ דלא לקי בהתראות כי הני דלא התיר עצמו למלקות מ״מ התראות נינהו להחזיקו רשע ופעם ראשונה מתרין ביה ושבקינן ליה וכן בעבירה שניה ושבקינן ליה ובשלישית מתרין ביה למלקות וכונסין אותו לכיפה עליה שהרי הוחזק רשע בשלש עבירו׳ של התראת מלקות.
אבא שאול אומר וכו׳ – והא הכא מלקות ליכא דלא התיר עצמו למלקות שהרי שתק דנימא טעמא בדאבא שאול משום דמלקיות מחזיקות ולא הוחזק עד שילקה וכיון דלקה על השלישית לא עייל ליה לכיפה.
והא דתניא התרו בו ושתק או שהתרו בו והרכין בראשו ורמז כמי שמקבל עליו התראה פעם ראשונה ושנייה מתרין בו למלקות ושבקינן ליה דהא לא קבל עליו שלישית כונסין אותו לכיפה ואעפ״י שלא התרו בו כלל ואשמועינן האי תנא דאע״פ שלא התיר עצמו למלקות בראשונה ובשנייה שהרי לא קבל עליו התראה בפירוש לענין כיפה לא איכפת לן דהא עבירות מחזיקות והאי דבעינן התראה כל דהו לשווייה מזיד הוא דבעינן כי היכי דתתברר לן מילתא דוותר נפשיה לקטלא מדחייב נפשיה שתים או שלש כריתות אבל לחיובי מלקות ודאי לא מיחייב עד דמקביל עליה התראה בהדיא ואע״ג דקבולי התראה לא כתיבא בחייבי מלקיות [ילפינן להו מחייבי מיתות] ב״ד בק״ו ומה חייבי מיתות חמורות בזמן שלא קבלו עליהן התראה פטורין דכתיב יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה חייבי מלקיות לא כ״ש וכי תימא אי הכי כיפה נמי תילף מחייבי מיתות בק״ו שאני כיפה דמדברי סופרים היא ואין דנין דיני סופרים מדברי תורה אבא שאול אומר אף בשלישית מתרין בו כלומר אין כונסין אותו לכיפה בשלישית אלא אם התרו בו ועבר והתם מלקיות ליכא כי היכי דתימא דטעמא דאב״ש כרשב״ג וקסבר מלקיות מחזיקות חדא דלא קתני לה במתניתא ותו דהא לא קביל עליה התראה הילכך על כרחיך סבירא להו להני תנאי עבירות מחזיקות וא״כ במאי פליגי אי בדר׳ ורשב״ג הא אמרת עבירות מחזיקות וא״כ אבא שאול דבאעי פעם רביעית מדקתני אף בשלישית מתרין מכלל דאכתי לאו בר כיפה הוא כמאן דלא כר׳ ולא כרשב״ג:
אמר רבינא לעולם כדקאמרינן דכ״ע אית להו דרשב״ג דאמר בתלתא זימני הויא חזקה והכא בכיפה צריכא התראה פליגי ת״ק סבר כיפה אינה צריכה התראה להתרות בו אל תעבור כדי שלא תכנס לכיפה הילכך כיון דאתרו ביה פעם ראשונה ושנייה למלקות לא צריך לאתרויי ביה בשלישית דהא בשלישית בר כיפה הוא ולאו בר מלקות וכיפה אינה צריכה התראה ואבא שאול סבר כיפה צריכה התראה הילכך בשלישית נמי בעי התראה לכיפה והיינו דקתני אב״ש אומר אף בשלישית מתרין בו ולאתרויי ביה לכיפה קאמר. ואי קשיא לך התם אמר אבא שאול מלקיות מחזיקות הילכך אין כונסין אותו לכיפה עד פעם רביעית והכא קאמר עבירות מחזיקות הילכך בשלישית נמי כונסין אותו לכיפה לא קשיא הא לטעמא דידיה דסבר מלקיות מחזיקות הא לטעמיה דרשב״ג דסבר עבירות מחזיקות:
על הסבר זה של המחלוקת מקשים והדתניא [ומה ששנינו בברייתא]: מי שהתרו בו בעבירה שחייבים עליה מלקות, ושתק ולא אמר שהוא מקבל על עצמו את ההתראה, וכן אם התרו בו והרכין ראשו ולא אמר במפורש, שמקבל עליו, הרי פעם ראשונה ושניה שאירע דבר כגון זה מתרין בו אבל אין בית הדין עונשו, כיון שלא אמר במפורש שהוא מקבל את ההתראה. ואולם אם עשה כן פעם שלישיתכונסין אותו לכיפה. אבא שאול אומר: אף בשלישית מתרין בו, ורק ברביעית כונסין אותו לכיפה,
The Gemara questions that interpretation of the dispute. And that which is taught in a baraita: With regard to a case where witnesses forewarned him that he was about to violate a prohibition punishable by lashes and he was silent and did not acknowledge that he accepted the forewarning, and likewise a case where the witnesses forewarned him and he bowed his head but did not explicitly acknowledge that he accepted the forewarning, the first and second time they forewarn him the court does not flog him, because he did not accept the forewarning. If this scenario occurs a third time, the court places him in the vaulted chamber. Abba Shaul says: Even the third time the witnesses forewarn him the court does not flog him; and the fourth time, the court places him in the vaulted chamber.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְהָתָם מַלְקוֹת לֵיכָּא בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי אָמַר רָבִינָא בְּכִיפָּה צְרִיכָה הַתְרָאָה קָמִיפַּלְגִי.

And there, in the case in the baraita, there are no lashes, as he did not explicitly acknowledge acceptance of the forewarning. The reference is to a case where one violated the transgression several times, and if their dispute is not with regard to the number of times required to establish presumptive status, with regard to what matter do they disagree? Ravina says: It is with regard to whether placing an individual into a vaulted chamber requires forewarning that they disagree. The Rabbis hold that once he disregarded the forewarning three times, the court places him in a vaulted chamber. Abba Shaul holds that after he is forewarned three times that he will be flogged if he performs the transgression, he requires additional forewarning, before the fourth time, that he will be placed in a vaulted chamber if he performs the transgression again.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במאי קא מיפלגי – והא לא לרבינא מותיב דהא לדידן נמי קשיא דבפלוגתא דרבי ורשב״ג לא מצינו לאוקומה דהא ע״כ עבירות מחזיקות סבירא להו דהא אין כאן מלקות ואמאי בעי אבא שאול רביעית.
אמר רבינא – בין הכא בין במתניתין קמייתא בכיפה צריכה התראה קא מיפלגי ודכולי עלמא כרשב״ג ולא הוחזק עד שלש עבירות של התראת מלקות מקובלות או בפיו או בשתיקה או בהרכנת ראש וקמיפלגי בכיפה אי צריכה התראה ת״ק סבר כיון שהוחזק רשע על שלש התראות של מלקות כונסין אותו לכיפה ואע״פ שלא הותרה על כך ואבא שאול סבר על ג׳ התראות של מלקות הוחזק רשע ולא על השתים ומהשתא בעינן עבירה רביעית להתרות בו אם תעבור תכנס לכיפה.
ואיכא דאמרי דהאי דקאמר רבינא בכיפה צריכה התראה קא מיפלגי לאו למתניתא בתריתא בלחוד קאמר אלא לתרויהו קאמר דכ״ע בתלתא זימני הויא חזקה מיהו לא מיתחזק עד שלש עבירות של התראת מלקות מקובלות או בהרכנת הראש או בשתיקה וקא מיפלגי בכיפה צריכה התראה תנא קמא סבר כיון שהוחזק רשע על שלש התראות של מלקות דהא אתרו ביה תלתא זימני למלקות ועבר אע״פ שעדיין לא התרו בו לכיפה כונסין אותו לכיפה מיד דכיפה אינה צריכה התראה ואבא שאול סבר כיפה צריכה התראה הילכך אע״ג דאתרו ביה בשלישית למלקות (וברביעית מתרין בו) [אין כונסין אותו] לכיפה שהרי הוצרך התראה לכיפה אלא מתרין בו בשלישית למלקות וברביעית מתרין בו לכיפה ואם עבר כונסין אותו לכיפה. והאי פירושא איכא עליה כמה פריכי חדא דקאמר דלכ״ע לא מיתחזק עד שלש עבירות של התראת מלקות והא לא מצינן למימר דהא ת״ק דמתניתא בתריתא לא צריך התראה בשלישית כלל מדקתני פעם ראשונה ושניה מתרין בו שלישית כונסין אותו לכיפה דאלמא לא בעי התראה אלא פעם ראשונה ושניה. ותו מדקאמר אבא שאול אף בשלישית מתרין בו מכלל דת״ק לא בעי התראה בשלישית. ותו דקאמר דקסבר אבא שאול במתניתא בתריתא דבעינן התראה רביעית לכיפה והא מילתא מהיכא נפקא להו דהא אבא שאול לא קאתי לאוסופי אדת״ק אלא התראה שלישית בלחוד ואם איתא הכי מיבעי ליה למתנא אבא שאול אומר אף בשלישית אין כונסין אותו לכיפה (מיבעי ביה) אלא מתרין בו בשלישית למלקות וברביעית לכיפה. ותו דאם כן הוה ליה למימר אלא אמר רבינא דמשמע דהדר ביה מתירוצא קמא ומדקאמר אמר רבינא מכלל דתירוצא קמא כדקאי קאי. ותו מאן דאמר כיפה אין צריכה התראה כיון דבשלישית כונסין אותו לכיפה היכי מתרינן ביה בשלישית למלקות הא לאו בר מלקות הוא. ותו היכי מצי לאוקומי פלוגתא דת״ק ואבא שאול במתניתא קמייתא בכיפה צריכה התראה והא פלוגתא דת״ק ואבא שאול במתני׳ קמייתא בהדיא מיפרשא דת״ק סבר בשלישית כונסין אותו לכיפה ואבא שאול סבר אף בשלישית מלקין אותו ברביעית כונסין אותו לכיפה והתם לא מפרש אבא שאול התראה לכיפה כלל אלא ודאי ש״מ דהאי פירושא ליתיה ומחוורתא כדפרשינן:
ואיבעיא לן כיפה היכא רמיזא בקרא דהא ודאי פשיטא לן הלכה למשה מסיני היא מיהו קמיבעיא לן היכא רמיזא מקצת אמר ריש לקיש תמותת רשע רעה מכאן שיש חיוב מיתה למי שהוחזק רשע. ואיידי דאיירי ריש לקיש בהאי קרא דתמותת רשע רעה דאלמא האי רעה כיפה היא אייתינן ליה נמי לאידך קרא דמצודה רעה חכה שמשעה שהדג נאחז בה הוא מצטער מחמת שנוקבת את חכו מה שאין כן בשאר מצודות:
פיסקא ההורג את הנפשות שלא בעדים. ומתמהינן שלא בעדים מנא ידעינן דקטל דליחייביה בכיפה. אמר רב בעדות מיוחדת אחד רואה אותו מחלון זה ואחד מחלון זה ואין שניהם רואין זה את זה דסהדותא מעליתא להימונינהו מיהו רחמנא הוא דחס עילויה דלא ליקטליה בהאי סהדותא והכא גבי ההורג את הנפשות מיחייב כי היכי דלא ליפשו להו רוצחים. ושמואל אמר שלא בהתראה. רב חסדא אמר אבימי כיון דאתכחוש בבדיקות דלא צריכי לגופא דסהדותא כגון הא דתנן מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים והתם הוא דמיפטר ממיתת ב״ד אבל מכיפה לא פטרינן לה וקסבר רב חסדא אמר אבימי בן זכאי כי פטריה ממיתת ב״ד פטריה דהיינו סייף אבל מכיפה לא פטריה וכולהו הני אמוראי סברי דהאי שלא בעדים דקתני לאו שלא בעדים ממש קאמר אלא שלא בעדות שחייבין בה מיתת ב״ד. ואי קשיא לך היכי מוקים לה רב חסדא בדאתכחוש בעוקצי תאנים כדבן זכאי דאלמא לא מחייבינן ליה אלא כיפה בלחוד והא שמעינן ליה לרב חסדא בפרק היו בודקין (מ״א.) דאמר אחד אומר כליו שחורים ואחד אומר כלים לבנים הרי זה נכון אלמא קטלא נמי מיחייב והתם אמרינן בהדיא דרב חסדא לית ליה דבן זכאי. לא קשיא דרב חסדא טעמא דאבימי קאמר הכא וליה לא סבירא ליה:
גמרא אמר רבינא בכיפה צריכה התראה קמפלגי כו׳ וה״ה דהוה מצי למימר דכולי עלמא ס״ל כיפה צריכה התראה ומאן דאמר בשלישית כונסין ס״ל כרבי והכי מוקי לה רב יוסף מתני׳ דהכא בפרק הבא על יבמתו כמ״ש התוס׳ לעיל לחד תירוצא אלא דרבינא מהדר לאוקמא בכולי שמעתין מתני׳ דהכא אפילו כרבן שמעון בן גמליאל ואי לא הוה מאן דסבירא ליה דכיפה אינה צריכה התראה לא הוה מצי לאוקמא מתני׳ כר׳ שמעון בן גמליאל ודו״ק:
והתם [ושם] בברייתא זו הלא מלקות ליכא [אין], שהרי לא קבל עליו התראה ואינו לוקה ומדובר באדם שרק עבר כמה עבירות, ואם תפרש שאינם חולקים בשאלה בכמה פעמים היא חזקה, אם כן במאי קמיפלגי [במה באיזה עקרון נחלקו]? אמר רבינא: בשאלה אם הכנסתו לכיפה צריכה התראה קמיפלגי [נחלקו], שחכמים סבורים שכיון שעבר ושנה ושילש את אי ציותו להתראה, מכניסין אותו לכיפה, ואבא שאול אומר שלפני שעובר פעם שלישית יש להודיעו שאם לא יימנע מכך — יוכנס לכיפה, וכיון שלא הודיעוהו — לא יוכנס, אלא לאחר עבירה רביעית, שלפניה יתרוהו שאם ישוב ויעבור — יוכנס לכיפה.
And there, in the case in the baraita, there are no lashes, as he did not explicitly acknowledge acceptance of the forewarning. The reference is to a case where one violated the transgression several times, and if their dispute is not with regard to the number of times required to establish presumptive status, with regard to what matter do they disagree? Ravina says: It is with regard to whether placing an individual into a vaulted chamber requires forewarning that they disagree. The Rabbis hold that once he disregarded the forewarning three times, the court places him in a vaulted chamber. Abba Shaul holds that after he is forewarned three times that he will be flogged if he performs the transgression, he requires additional forewarning, before the fourth time, that he will be placed in a vaulted chamber if he performs the transgression again.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמַאי כִּיפָּה אָמַר רַב יְהוּדָה המְלֹא קוֹמָתוֹ וְהֵיכָא רְמִיזָא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ {תהלים ל״ד:כ״ב} תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה.

The Gemara clarifies: And what is the nature of this vaulted chamber? Rav Yehuda says: It is a small chamber that is the full height of the transgressor, and it does not allow him to move in it. The Gemara asks: And where is this punishment intimated? Reish Lakish said that it is intimated in the verse: “Evil shall kill the wicked” (Psalms 34:22). Ultimately, an evildoer finds his demise through his evil, and the result is this harsh form of death.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמאי כיפה? בנין מלא קומתו, כדכת׳: תמותת רש⁠[ע] רעה.
א. מכאן גם בכת״י 4 קטע 7. הועתק בנספח 2.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מלא קומתו – גובה.
והיכא רמיזא – ודאי הלכה למשה מסיני היא הך עונש דכיפה ומיהו היכא רמיזא מקצת.
תמותת רשע רעה – מי שהוחזק רשע תמיתתו רעתו אלמא מוחזק רשע בר מיתה הוא.
והיכא רמיזא אמר ר״ל תמותת רשע רעה. עיין פרש״י ולפי ענינו יותר נראה לפרש תמותת רשע רעה שעושין לו דהיינו לכונסו לכיפה ולהאכילו שעורים כו׳ שימות שם מאליו דהשתא הוה מילת רעה דומיא דאידך דר״ל מצודה רעה וק״ל:
ד לגוף ההלכה שואלים: ומאי [ומה] טיבה של כיפה זו? אמר רב יהודה: חדר קטן שהוא רק מלא קומתו של הנידון ואינו יכול לנוע בו. ושואלים: והיכא רמיזא [והיכן נרמז] עונש זה? אמר ריש לקיש: ״תמותת רשע רעה״ (תהלים לד, כב), כלומר, סופו של הרשע שהוא מת ברעתו — ונעשה הדבר במיתה קשה זו.
The Gemara clarifies: And what is the nature of this vaulted chamber? Rav Yehuda says: It is a small chamber that is the full height of the transgressor, and it does not allow him to move in it. The Gemara asks: And where is this punishment intimated? Reish Lakish said that it is intimated in the verse: “Evil shall kill the wicked” (Psalms 34:22). Ultimately, an evildoer finds his demise through his evil, and the result is this harsh form of death.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מַאי דִּכְתִיב {קהלת ט׳:י״ב} כִּי [גַּם] לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה מַאי מְצוֹדָה רָעָה אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ חַכָּה.:

The Gemara cites a related statement. And Reish Lakish says: What is the meaning of that which is written: “For man also knows not his time, like fish snared in an evil net” (Ecclesiastes 9:12)? What is the nature of this evil net? Reish Lakish says: It is a hook; although it is small and the fish is much larger, the fish cannot escape it.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מצודה [רעה ז]⁠ו חכה, כדכת׳ כדגים הנאחזים במצודה רע⁠[ה].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חך
חךא(בבא קמא פא.) ומחכין בימא של טבריה פי׳ שהיו כל השבטים צדין מימא של טבריא דגים בחכין כדכתיב כל משליכי ביאור חכה אבל לא ברשת. (סנהדרין פא:) כדגים הנאחזים במצודה רעה מאי מצודה רעה חכה:
א. [אנגטל.]
במצודה רעה – איידי דאיירי הכא ריש לקיש בהאי קרא מייתינן לאידך דרשא דר״ל.
מאי מצודה רעה חכה – אמ״ו בלעז שהוא רע וחלש וקטן ואוחז בו דגים גדולים פתאום ואינו רואה ואינו דומה לנאחז ברשתות ע״י מארב ותחבולות.
מאי מצודה רעה אמר ר״ל חכה. ממלת רעה שהוא מיותר דריש דהיינו חכה שהיא רעה בגופו של דג ומכאיב לו בבשרו משא״כ שאר מיני מצודות שניצוד בו שהוא ניצוד מחוץ לגופו וק״ל:
ואגב הזכרת רעה זו מביאים מה שאמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה״ (קהלת ט, יב), מאי [מה] טיבה של ״מצודה רעה״ זו? אמר ריש לקיש: חכה, שאף שהיא קטנה, הדג שהוא גדול ממנה בהרבה נתפס בה, ואינו יכול להיחלץ ממנה.
The Gemara cites a related statement. And Reish Lakish says: What is the meaning of that which is written: “For man also knows not his time, like fish snared in an evil net” (Ecclesiastes 9:12)? What is the nature of this evil net? Reish Lakish says: It is a hook; although it is small and the fish is much larger, the fish cannot escape it.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מתני׳מַתְנִיתִין: והַהוֹרֵג נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא בְּעֵדִים מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לַכִּיפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ {ישעיהו ל׳:כ׳} לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ.:

MISHNA: With regard to one who kills a person not in the presence of witnesses and it is impossible to judge him in court, the court places him into a vaulted chamber and feeds him sparing bread and scant water (see Isaiah 30:20).
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ההורג נפשות של⁠[א] בעדים – אוקמה רב בעדות [מי]⁠וחדת שהיא עדות, אבל מפני שאינה מתקיימת, כדגרסי׳נן בפרק כיצד [ה]⁠עדים נעשין זוממין:⁠א אמר רב: מ⁠[נין] לעדות מיוחדת שפ⁠[סו]⁠לה? שנ׳: לא יומת על פי עד אחד – פירוש על פי עדות שראו אחדב. כדתניא: לא יומת על פי עד אחד, להביא שנים שראו אחד מחלון זה ואחד מחלון אחר ואין רואין זה את זה שאין מצטרפין.
א. ו,ב.
ב. בכת״י 4, אחד אחד. וכבגמרא שם: אלא מאי אחד, אחד אחד. ובר״ח מכות שם: והאי דכתיב לא יומת על פי עד אחד והיא עדות מיוחדת הני מילי בעדות נפשות שהתורה חסה עליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ שלא בעדים – שלא ניתן לב״ד להרגו.
לחם צר – לקמן בעי מאי שנא בכיפה קמייתא.
כשם שבארנו בלאוין שאין בהם אלא מלקות שמלקין וחוזרין ומלקין ואין דנין בהן בהכנסת כיפה כך הדין בחייבי כריתות שהתרו בהם למלקות אם לא שנה ושלש בדבר אחד אלא שהרבה בכריתות חלוקים והתרוהו בכלם למלקות שמלקין אותו בכל פעם ופעם ואין דנין אותו בהכנסת כיפה אפילו בכמה פעמים שכל עבירה ועבירה אינן נגררות זו אחר זו אלא כך היא כונתו לטעום טעם איסורין ואין מחזיקין אותו מזו לזו:
משנה. ההורג נפש שלא בעדים מכניסין אותו לכיפה.
ובגמ׳ איתא ״מנא ידעינן, אמר בעדות מיוחדת״, ופרש״י (בד״ה עדות מיוחדת) וז״ל דשנים מעידין עליו ועדותן אמת אלא שאין מיתתו מסורה לב״ד כגון שנים רואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה דאמרינן במכות (דף ו:) דלא מיקטיל עליה, ומיהו הכא תנינן דעייל לכיפה, אבל ע״פ עד א׳ מוציא דבה בעלמא הוא עכ״ל. ומבואר דעדות מיוחדת מהני לגבי חיוב עונש דכיפה אע״פ שאינה מועילה בדיני נפשות בעלמא, ולכאורה מוכח מכאן דהא דעדות מיוחדת לא מהני בד״נ דעלמא אינו מפאת חסרון בנאמנות העדים ובבירור הדבר, אלא דיש הלכה מיוחדת שאין ב״ד הורגין ד׳ מיתות ב״ד עפ״י עדות מיוחדת והוא דין מדיני הצלה ד״והצילו העדה״. דאם נימא דיש חסרון בנאמנות העדים א״כ צ״ע למה סומכין על עדותן לחייבו עונש כיפה, ומוכח דהא דאין מועיל עדות מיוחדת בד״נ לחייבו ד׳ מיתות ב״ד הוי הלכה מסוימת בקיום מיתת ב״ד מגזה״כ ד״לא יומת על פי עד אחד – אחד אחד״ (מכות דף ו:). אך שפיר חל צירוף בין העדים ונאמנים לברר הדבר לגבי עונש של כיפה.
ויש להביא ראייה ליסוד זה מהגמ׳ במכות (דף ו:) דבמשנה תנן ״היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה ואחד מתרה בו באמצע, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת, ואם לאו הרי אלו שתי עדיות, לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין והשניה פטורה״. ובגמ׳ שם איתא ״אמר רב נחמן עדות מיוחדת כשירה בדיני ממונות, דכתיב לא יומת על פי עד אחד, בדיני נפשות הוא דאין כשירה, אבל בדיני ממונות כשירה. מתקיף לה רב זוטרא אלא מעתה בדיני נפשות תציל, אלמה תנן הוא והן נהרגין קשיא״. ופרש״י (בד״ה בדיני נפשות) וז״ל כששנים רואין מחלון זה ושנים מחלון זה והוזמה כת האחת תצטרף עדות זו להיות כולם ככת אחת להציל את הזוממין ואת הנדון שתהא עדותן בטלה כיון דבעלמא מצטרפת יש טעם כאן להצילו ורחמנא אמר והצילו העדה עכ״ל. ומבואר דיש נאמנות לעדים בעדות מיוחדת וחל צירוף כת ביניהן אף בד״נ אלא דיש דין ״והצילו העדה״ שלא ימיתו ב״ד עפ״י עדות כזו, ומשו״ה הקשה הגמ׳ דמכיון שאף בעדות מיוחדת חל צירוף כת נימא דמדין נמצא א׳ קרוב או פסול תיבטל כל העדות.
ועיין ברמב״ם (פ״ו מהל׳ רוצח ה״ה) וז״ל וכן כל הרצחנים שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהן אם הרגן גואל הדם אין להם דמים, לא יהיו אלו חמורים מההורג בלא כוונה עכ״ל. והשיג עליו הראב״ד וז״ל תימה הוא ואיך נאמין בעד אחד להתיר דמו של זה לגואל הדם עכ״ל. ותירץ הכס״מ וז״ל וי״ל דלא בע״א קאמר רבינו אלא היינו בעדות מיוחדת, כלומר שהעיד עד אחד היום וחבירו למחר, או שראהו אחד אחר האחד וכמ״ש רבינו בפ״ד גבי ההורג נפשות שלא בעדים שכונסין אותו לכיפה ואוקמוה בגמרא בעדות מיוחדת עכ״ל. ומבאר דיש חלות דין נאמנות לעדות מיוחדת לברר אפילו בדיני נפשות, אלא דיש מצוה על הב״ד שלא להעניש במיתת ב״ד עפ״י עדות מיוחדת, אבל לענין בירור עצם הרציחה בנוגע להריגת גואל הדם שפיר מועיל עדות מיוחדת.
אמנם מצד הסברא היה נראה לומר דיש ב׳ סוגי עדות מיוחדת, דבציור שא׳ רואה אותו מחלון זה וא׳ רואה אותו מחלון זה, דשניהם ראו אותו מעשה אזי י״ל דחל צירוף ביניהן לענין בירור הדבר אלא דיש הלכה מסוימת שאין ב״ד מענישין עפ״י עדות כזו. משא״כ היכא שהעידו על ב׳ מעשים שונים אע״פ שבדיני ממונות מועיל עדותן, וכגון הלואה אחר הלואה דמצטרפין (לא.) היינו משום דבד״מ חל העדות על החיוב, משא״כ בדיני נפשות דבעינן שיעידו על המעשה. וי״ל דבעדות מיוחדת בד״נ כשהעידו על ב׳ מעשים לא חל צירוף והוי כעדות עד אחד וליכא דין כיפה. אך עיין ברמב״ם (פ״ד מהל׳ רוצח ה״ח) וז״ל ההורג נפשות ולא היו שני העדים רואין אותו כאחת אלא ראהו האחד אחר האחד, או שהרג בפני שני עדים בלא התראה, או שהוכחשו העדים בבדיקות ולא הוכחשו בחקירות, כל אלו הרצחנין כונסין אותן לכיפה ומאכילין אותן לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מיעיהן ואחר כך מאכילים אותן שעורים עד שכריסם נבקעת מכובד החולי עכ״ל. וצ״ע דלכאורה כשראוהו אחד אחר האחד הו״ל כראיית שני מעשים שונים, והו״ל עדות מיוחדת שאינה מצטרפת וחשיב כעד אחד, ואמאי מכניסין אותו לכיפה.⁠א
א. ועיין בשו״ת בית הלוי (ח״ב סימן ל״ט).
ה משנה ההורג נפש אדם שלא בעדים ואי אפשר לדונו בדין סנהדרין — מכניסין אותו לכיפה, ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ, כלשון הכתוב (״ונתן לכם ה׳ לחם צר ומים לחץ״. ישעיה ל, כ).
MISHNA: With regard to one who kills a person not in the presence of witnesses and it is impossible to judge him in court, the court places him into a vaulted chamber and feeds him sparing bread and scant water (see Isaiah 30:20).
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גמ׳גְּמָרָא: מְנָא יָדְעִינַן אָמַר רַב זבְּעֵדוּת מְיוּחֶדֶת וּשְׁמוּאֵל אָמַר חשֶׁלֹּא בְּהַתְרָאָה.

GEMARA: The Gemara asks: If there are no witnesses, from where do we know that he killed a person and is liable to be punished? Rav says: The tanna of the mishna is speaking about a case of disjointed testimony, where the witnesses were not together and they witnessed the murder from different vantage points. The court cannot convict a person for committing a murder based on that type of testimony even though it is clear that the witnesses are telling the truth. And Shmuel says: The tanna of the mishna is speaking about a case where the witnesses testified that they witnessed the murder but there was no forewarning, and therefore the court cannot convict him.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואוקמה שמואל בעדות שלא בהתראה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מנא ידעינן – הואיל וליכא עדות.
בעדות מיוחדת – דשנים מעידין עליו ועדותן אמת אלא שאין מיתתו מסורה לב״ד כגון שנים רואין אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה דאמר במסכת מכות (דף ו:) דלא מיקטל עליה ומיהו הכא תנינן דעייל לכיפה אבל על פי עד א׳ מוציא דבה בעלמא הוא.
רש״י בד״ה בעדות מיוחדת כו׳ ועדותן אחת כו׳ כצ״ל:
גמ׳. שמואל אמר שלא בהתראה.
וצ״ע דלעיל איתא דאליבא דאבא שאול כיפה בעי התראה. וי״ל דאבא שאול מיירי בחייבי כרת, משא״כ כאן מיירי לגבי רוצח, וי״ל דחל חיוב מיוחד דכיפה ברוצח אפילו בלי התראה. וסמך לכך יש להביא מדברי הרמב״ם (פ״ד מהל׳ רוצח ה״ט) שכתב לגבי עונש של כיפה, וז״ל ואין עושין דבר זה לשאר מחוייבי מיתת בית דין אלא אם נתחייב מיתה ממיתין אותו ואם אינו חייב מיתה פוטרין אותו, שאע״פ שיש עונות חמורין משפיכות דמים אין בהן השחתת ישובו של עולם כשפיכות דמים, אפילו ע״ז ואין צריך לומר עריות או חילול שבת אינן כשפיכות דמים, שאלו העונות הן מעבירות שבין אדם להקב״ה אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חבירו, וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא רשע גמור ואין כל המצות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עון זה ולא יצילו אותו מן הדין שנ׳ אדם עשוק בדם נפש וכו׳ עכ״ל. ונראה עוד לומר דלפי אבא שאול לא תתכשר עדות מיוחדת והכחשה בבדיקות בכיפה של חייבי כריתות, דהתם כיפה מהווה חלות שם עונש ב״ד כשאר עונשי ב״ד ובעינן עדות מעליא לעונש של כיפה, משא״כ ברוצח חל דין מסוים של כיפה בלי התראה ובלי עדות מעליא.
ו גמרא ושואלים: אם לא היו עדים, מנא ידעינן [מנין יודעים אנו] שהרג, שיענישוהו על כך? אמר רב: בעדות מיוחדת, כלומר, שראו אותו העדים כשהם עומדים בשני מקומות, ועדות כזו אין בית הדין יכול לחייב עליה, אף כי ברור שהעדים מספרים אמת. ושמואל אמר: מדובר באופן שהעידו בו שהרג אדם אבל לא היתה התראה לפני המעשה, שאי אפשר לחייבו.
GEMARA: The Gemara asks: If there are no witnesses, from where do we know that he killed a person and is liable to be punished? Rav says: The tanna of the mishna is speaking about a case of disjointed testimony, where the witnesses were not together and they witnessed the murder from different vantage points. The court cannot convict a person for committing a murder based on that type of testimony even though it is clear that the witnesses are telling the truth. And Shmuel says: The tanna of the mishna is speaking about a case where the witnesses testified that they witnessed the murder but there was no forewarning, and therefore the court cannot convict him.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְרַב חִסְדָּא אָמַר אֲבִימִי טכְּגוֹן דְּאִיתַּכְחוּשׁ בִּבְדִיקוֹת וְלָא אִיתַּכְחוּשׁ בַּחֲקִירוֹת כְּדִתְנַן מַעֲשֶׂה וּבָדַק בֶּן זַכַּאי בְּעוּקְצֵי תְאֵנִים.:

And Rav Ḥisda says that Avimi says: The tanna of the mishna is speaking of a case where the witnesses contradicted each other in the examinations that involve matters peripheral to the murder but did not contradict each other in the interrogations, which are integral to the murder, i.e., time and place. Therefore, it is clear to the court that the accused is guilty and consequently they place him in the vaulted chamber. As we learned in a mishna (40a): There was an incident and ben Zakkai examined the witnesses with regard to the stems of figs on the fig tree beneath which the murder took place. Rabban Yoḥanan ben Zakkai questioned the witnesses about the thickness of the stems in order to determine whether they would contradict each other in this peripheral detail in order to save the accused (see 41a).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעוקצי תאנים – בדיקות יתירא הוא ונהי דבן זכאי פטר ליה בההוא הכחשה מקטלא מיהו עדות אמת הוא ועייל לכיפה.
בד״ה בעוקצי כו׳ מקטלא מיהו עדות כו׳ כצ״ל:
בד״ה גזירין פקעין כו׳ נ״ב נ״ל כי האי דבפרק ב׳ דיומא הממונה על הפקיע מאי פקיע נגדי ופירש״י רצועות העשויות להכות בו סוסים והיינו בייטשין בלשון אשכנז:
גמ׳. רב חסדא אמר אבימי כגון דאיתכחוש בבדיקות ולא איתכחוש בחקירות כדתנן מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים.
ופרש״י (בד״ה בעוקצי תאנים) וז״ל בדיקות יתירא הוא ונהי דבן זכאי פטר ליה בההוא הכחשה מקטלא מיהו עדות אמת הוא ועייל לכיפה עכ״ל. לכאורה צ״ע דלעיל (דף ל:) נחלקו רבא ונרהדאי בדין הכחשה בבדיקות בדיני ממונות, דרבא סובר דעדותן פסולה ואילו נהרדעי מכשירין, וצ״ע דלכאורה לפי רבא ליכא בירור ואמאי מועיל עדות כזו לענין עונש דכיפה. וי״ל דר׳ חסדא ס״ל כשיטת נהרדעי דעדותן כשירה. ועוד י״ל דרק בהכחשה בבדיקות דבן זכאי דהן בדיקות יתירות מועיל העדות לענין כיפה.
ורב חסדא אמר אבימי: כגון דאיתכחוש [שהוכחשו] העדים בבדיקות ולא איתכחוש [הוכחשו] בחקירות, שנמצאה סתירה חיצונית בעדותם. כדתנן [כפי ששנוי] מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים שתחת עץ התאנה אירע לדברי העדים הרצח, ובחן רבן יוחנן בן זכאי את העדים בעובי עוקצי תאנה זו, לראות אם יכחישו העדים זה את זה בפרט קטן וטפל כזה, כדי להציל את הנאשם (ראה לעיל מא, א). אבל ברור לבית הדין שעצם המעשה שהעידו עליו העדים — אמת הוא, ומשום כך מכניסין אותו לכיפה.
And Rav Ḥisda says that Avimi says: The tanna of the mishna is speaking of a case where the witnesses contradicted each other in the examinations that involve matters peripheral to the murder but did not contradict each other in the interrogations, which are integral to the murder, i.e., time and place. Therefore, it is clear to the court that the accused is guilty and consequently they place him in the vaulted chamber. As we learned in a mishna (40a): There was an incident and ben Zakkai examined the witnesses with regard to the stems of figs on the fig tree beneath which the murder took place. Rabban Yoḥanan ben Zakkai questioned the witnesses about the thickness of the stems in order to determine whether they would contradict each other in this peripheral detail in order to save the accused (see 41a).
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ.: מַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָנֵי נוֹתְנִין לוֹ לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּקָתָנֵי מַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִין עַד שֶׁכְּרֵיסוֹ מִתְבַּקַּעַת אָמַר רַב שֵׁשֶׁת יאִידֵּי וְאִידֵּי נוֹתְנִין לוֹ לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ עַד שֶׁיּוּקְטַן מַעְיָינוֹ וַהֲדַר מַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִין עַד שֶׁכְּרֵיסוֹ מִתְבַּקַּעַת.:

The mishna teaches: And feeds him sparing bread and scant water. The Gemara asks: What is different in the mishna here that the tanna teaches that the court gives him sparing bread and scant water in the vaulted chamber, and what is different in the previous mishna there that the tanna teaches that the court feeds him barley bread until his belly ruptures; are these two different punishments? Rav Sheshet says: Both this and that are one punishment; first, the court gives him sparing bread and scant water until his intestines contract due to his starvation diet, and then the court feeds him barley bread that expands in his innards until his belly ruptures.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנה: מאכילין אותו לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעינו – כלומר: יעשו בני מעיוא צרים, ואחרי כן מאכילין אותו שעורים עד שכריסו [נבקעת].
א. ע״כ בכת״י 4.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעייניה – בני מעיו.
והדר מאכילין אותו שעורין – שנופחין בתוך מעיו ומתוך שהוקטן מעיינו הוא נבקע.
ז שנינו במשנה שמאכילין אותו לחם צר ומים לחץ. ומעירים: מאי שנא הכא דקתני [במה שונה כאן במשנתנו ששנינו] שנותנין לו לחם צר ומים לחץ, ומאי שנא התם דקתני [ובמה שונה שם במשנה הקודמת ששנינו] שמאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת, האם שני מיני עונש הם? אמר רב ששת: ענין אחד הוא, אידי ואידי [זה וזה] נותנין לו תחילה לחם צר ומים לחץ עד שיוקטן מעיינו, כלומר, עד שתתכווץ בטנו ויתרגל למזון מועט, והדר [ואחר כך] מאכילין אותו שעורין שנפחן מרובה עד שכריסו מתבקעת.
The mishna teaches: And feeds him sparing bread and scant water. The Gemara asks: What is different in the mishna here that the tanna teaches that the court gives him sparing bread and scant water in the vaulted chamber, and what is different in the previous mishna there that the tanna teaches that the court feeds him barley bread until his belly ruptures; are these two different punishments? Rav Sheshet says: Both this and that are one punishment; first, the court gives him sparing bread and scant water until his intestines contract due to his starvation diet, and then the court feeds him barley bread that expands in his innards until his belly ruptures.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מתני׳מַתְנִיתִין: כהַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְוָה וְהַמְקַלֵּל בְּקוֹסֵם לוְהַבּוֹעֵל אֲרַמִּית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ מכֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּטוּמְאָה אֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לב״דלְבֵית דִּין אֶלָּא פִּרְחֵי כְהוּנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּמְפַצְיעִין אֶת מוֹחוֹ בִּגְזִירִין זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בְּחֶנֶק וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים נבִּידֵי שָׁמַיִם.:

MISHNA: With regard to one who steals a kasva, and one who curses with a sorcerer, and one who engages in intercourse with an Aramean woman, zealots strike him and kill him. Although the Torah does not say that one who performs one of these actions is liable to be executed, it is permitted for anyone who zealously takes the vengeance of the Lord to do so. In the case of a priest who performed the Temple service in a state of ritual impurity, his priestly brethren do not bring him to court for judgment; rather, the young men of the priesthood remove him from the Temple courtyard and pierce his skull with pieces of wood. In the case of a non-priest who performed the service in the Temple, Rabbi Akiva says: His execution is by strangulation, and the Rabbis say: He is not executed with a court-imposed death penalty; rather, he is liable to receive death at the hand of Heaven.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הגונב את הקסוה – כלי [ש]⁠רת, כדכת׳: ואת קשות הנסך. והיכ⁠[א] רמיזה מיתתו? ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו, [ומתרגמינן]: כד מכסן ית מני קודשא.
ו⁠[המ]⁠קלל בקוסם – קו⁠[סם] שם ע״זא, ואומר: יכה קוסם לו וללקחו ב.... והמקלל ואומר: [יכה] קוסם [את קוסמו] לו ולק⁠[ונו ולל]⁠ק⁠[ח]⁠ו, מיחזי כמבר⁠[ך את] השםג – פירוש: כגון ישראל שהיה [מברך] גוי: יכה י״י אתך ואת אלהי⁠[ך].
הבועל ארמית – קנאין [פוג]⁠עין בו.
א. כן כתב הרמב״ם בפירוש המשנה כאן, ובפרק ב מהל׳ עבודה זרה הל׳ ט: מי שגדף את השם בשם עבודה זרה קנאין פוגעין בו והורגין אותו. וכן כתב בפסקי רי״ד, אלא שהרי״ד פירש את דברי רבנן לו ולקונו ולמקנו, או לו או לקונו, בין קלל את חבירו ובין קלל את השם קנאים פוגעין בו. ומדברי ר״ח נראה שפירש שזה עוד אופן של קללת השם, שהוא מקלל את חבירו יחד עם אלקיו. וזה לשון הערוך (ערך קסם ב): המקלל בקוסם. גמרא תני רב יוסף יכה קוסם את קוסמו. פי׳ מקלל בקסם שלו שם המיוחד, וכנה השם בקסמו, כמו (ש״א ג,יג) כי מקללים להם בניו. ובזה הפרק לפנינו (להלן פב,ב) כהן ששימש, והא המקלל בקוסם, הא תני רב יוסף יכה קוסם את קיסמו דמיחזי כמברך את השם, רבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרי יכה קוסם לו ולקונו ולמקנו. פי׳ מחשב הקסם באלוה, ומקלל בו חבירו. וכפי הנראה פירש שנחלקו במקלל את חבירו בעבודה זרה שלו, ואפשר שהרמב״ם פסק כרב יוסף שאינו חייב אלא משום מברך את השם.
ב. חצי שורה לא קריאה.
ג. כדאמרינן להלן פב,ב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קן
קןא(גיטין ז׳.) וקינה ודימונ׳ ועדעדה כל מי שיש לו קנאה על חברו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין (סוטה ב) מאי לשון קינוי דבר המטיל קנאה בינו לבין אחרי׳ א״ר נחמן אין קינוי אלא ל׳ התראה וכן הוא אומר ויקנא ה׳ לארצו וגו׳ (מגילה י) קנאה את מעוררת עלינו פירוש כיון שתיכתב ותיקבע לדורות יהו האומות שומעים הדבר הזה ומתקנאים ואומרים נשלם גמולכם. (סנהדרין קג) מאן דפרע קנאיה מחריב קיניה פי׳ מי שפורע קנאתו וחמתו מחריב ביתו כמו נבות היזרעאלי שגורש ממחיצתו (בראשית רבה מב) ויבא הפליט אמר אברהם זה קוניון הוא כלומר קנאי (סנהדרין פא:) הבועל ארמית קנאין פוגעין בו פי׳ מי שמקנא לשם שמים כמו פנחס דכתיב ביה בקנאו את קנאתי:
ערך קסוה
קסוהב(סנהדרין פא:) הגונב את הקסוה פי׳ כלי שרת כדכתיב ואת קשות הנסך:
ערך קסם
קסםג(סנהדרין פא:) המקלל בקוסם (גמרא) תאני רב יוסף יכה קוסם את קיסמו פירוש מקלל בקוסם שלו שם המיוחד וכינה שם בקיסמו כמו כי מקללים להם בניו ובזה הפרק לפנינו כהן ששימש והוא מקלל בקוסם. הא תאני רב יוסף יכה קוסם את קיסמו דמחזי כמברך את השם רבנן ואיתימא רבה בר מרי אמרי יכה קיסם לו ולמקנו ולקונו פירוש מחשב הקסם באלוהו ומקלל בו חברו:
ערך גזר
גזרדשני גזרי עצים לרבות את העצים (יומא כד: שקלים ט׳ ובסיפרא בפרשת קרבן מנחה) האומר הרי עלי עצים לא יפחות משני גזרי עצים. (תמיד כט.) החלו מעלין בגזירין פי׳ גזרי עצים חתיכות עצים שהיה מנהגם בכל יום עורכין המערכה ואח״כ נכנסין שני כהנים בשני גזרי עצים ומשימין אותן על המערכה דאמר הכתוב ונתנו עצים על האש וכן היו עושין כשמקריבין תמיד של בין הערבים (יומא כח) וסידור שני גזירי עצים וכו׳ ושם (זבחים לג) גזירים שעשה משה ארכם אמה ורחבן אמה ועוביין כמחק גדיש של סאה אמר רבי ירמיה באמה גדומה אמר רב יוסף אי הכי היינו דכתיב על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא יהו עצים יוצאים מן המזבח כלום. (שבת קל) אמר רבי אושעיא שאילית את רבי יהודה הגוזר פי׳ המוהל (בבא קמא פא) אי לאו יהודה בן נקוסא את גזרית לשקיך בגיזרא דפרזלא פי׳ הייתי מקשה לך עד שהייתי משבר שוקיך ויש מפרשים כלי ברזל ממש כענין ומגזרות הברזל. (סנהדרין פא) פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו בגזירין וגם זה כלי ברזל ויש מפרשים בגזירין של עצים:
ערך הר
הרה(חגיגה י.) הלכות שבת חגיגות ומעילות כהררין התלויין בשערה פי׳ החופר גומא ואיך כוונתו לגומא אלא ליטול עפר ולכסות הצואה וכיוצא בה פטור עליה שנמצא מקלקל גבי הגומא ותנן כל המקלקלין פטורין והן כמו הרין התלויין בחוט השערה שאין כח בשער להחזיק ההר אלא נראה כתלוי ועומד באויר כך כל הלכות אלו דמדאורייתא כל מלאכה אסורה ובאה ההלכה ופירשה מלאכת מחשבת אינו חייב במלאכה עד שיתכוין לעשות ותהיה מלאכה. (מדות פרק שני) הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה (ובריש כלים) הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם פי׳ הר שהבית בנוי עליו ארכו חמש מאות אמה ורחבו חמש מאות ומסובב חומה בלא קורות. (ובמדות פרק שני) שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה ומתכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזיית הדם פי׳ הר המשחה הוא הר הזיתים (תמיד ל:) אמר ר׳ אלעזר בן דגלי עזים הוו לאבא בהרי מכוור והיו מתעטשות מריח הקטורת (סנהדרין פא) אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבותיו ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל שלא הלך בקומה זקופה ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חברו ואל אשה נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה. (בראשית רבה יב) אלה תולדות השמים אמר ר׳ יודן הרים הגבוהים ליעלים היעלים אין כתיב כאן אלא ליעלים הרים גבוהים למה נבראו בשביל יעלים אילה זו תשה והיא מתיראה מן החיה בשעה שמבקשת לשתות הקב״ה מכניס בה רוח חזזית ומקרקשת בקרניה וחיה שומעת ובורחת סלעים מחסה לשפנים הדין טפזא מגין תחות שקפא מפני העוף בשעת שהוא פורח שלא יאכלנו ומה בשביל דבר טמא ברא הקב״ה את עולמו בשביל זכות אברהם אע״ה כמה וכמה (ובילמדנו ומקנה רב היה לבני גד) מהו כי לא ממוצא וממערב לא ממה שאדם עמל ויגע ועושה סחורה הוא נעשה עשיר אפילו הוא יוצא והולך בשיירה ואפילו פורש כל המערב ואפילו הוא מחזר כל המדברות וכל ההרים אינו נעשה עשיר שנאמר כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים וכל הרים טורים חוץ מזה שהוא רוממות אין אדם מתרומם מן הדברים הללו מה הקב״ה עושה נוטל ממונו של זה ונותן לזה שנא׳ כיהשם שופט זה ישפיל וזה ירים למה נקרא שמם נכסים שנכנסים מזה ונגלין לזה וכן חנה אמרה ה׳ מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם מהו משפיל אף מרומם אלא באף שהות מביא על זה מרומם את זה:
ערך כף
כףו(עירובין יא: יומא יא:) כופה ר״מ מחייב במזוזה פי׳ זו כיפה האמורה כאן פתוחה מארבע רוחותיה אלא מסוכתה כפופה כמו קשת ועומדת על ד׳ רגלים ר״מ מחייבה במזוזה שאומר שהיא כמו בית וראויה לדירה וחכמים פוטרין שאינה ראויה לדירה ושוין שאם יש ברגלה שלשה טפחים הואיל וגבוה כל כך ראויה לדירה וחייבת במזוזה אמר אביי הכל מודים כל היכא דהכופה רחבה ד׳ טפחים ואין ברגלה ג׳ ולא כלום דכל הפחות מג׳ כלבוד דמי ואפי׳ אויר ליכא הכא יש כרגלה ג׳ ואין רחבה ארבע טפחים ולא כלום דכל פחות מד׳ לא הוי מקום כי פליגי דיש ברגליה ג׳ ורחבה ד׳ ואינה גבוה י׳ ויש בה לחוק ולהשלימה לי׳ ר״מ סבר הואיל ויכול לחוק רואין כמה שחקוק ומשלם ליה ונחשוב הרגלים אע״פ שאינם מגיעים לי׳ כמו שמגיעין לי׳ דמו והוי כמו שיש ברגליה י׳ חייבת ורבנן סברי אין חוקקין להשלים עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר רואין ומ״ס אין רואין אבל יש בעלות כפיפת הכיפה ממנה ולמטה י׳ טפחים לכולי עלמא אע״פ שאין ברגליה אלא ג׳ נחשבת כמו שהן י׳ וחייבת זה פי׳ הגאון בערובין כפים על גבי כפים כיפה כנגד האוטם כבר פירשנו בערך אוטם. (מועד קטן כה) כי נח נפשיה דרבה ורב יוסף נשוק כיפי דפרת אהדדי דאביי ורבא נשוק כיפי דדיגלא אהדדי פי׳ כיפאות של גשרים נשתברו ונשקה כיפה זו את זו (מגילה יא) המולך מהודו ועד כוש ת״ר ג׳ מלכו בכיפה פי׳ בכל העולם כולו כלומר תחת השמים שעשוי ככיפה. (עירובין קב) א״ר אסי הני כיפי דארבא בזמן שיש בהן טפח וכו׳ פי׳ יש לספנים לוחות שקושרין אותן בטבעות שבספינה וכופפין אותן על גבי הספינה ובימות החמה כשתקדיר עליהן החמה פורשין ע״ג הלוחות מחצלות ומסככין על עצמן (חגיגה יט. חולין לא) מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין פירוש שני ראשי הגל המחוברין במי הים כפי׳ אמצעית הגל העשוי ככיפה לפי שאין מטבילין באויר (קידושין ט) אמר אביי בחטאת מלמד שכונסה לכיפה ומתה מאיליה. (סנהדרין פא) מי שלקה ושינה כונסין אותו לכיפה (גמ׳) מאי כיפה אמר רבי יהודה מלא קומתו (עבודה זרה טז) הגיעו לכיפה שמעמידין בה וכו׳ פי׳ היו בונים מרחצאות ומנהגם לעשות בו בנין ועושין בה צורה אסור לבר ישראל לבנותה. (בבא בתרא כה) וכיון שחמה נוגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחורי כיפה. (סוטה לב) מלמד שהיו המים נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין:
א. [בעניידען.]
ב. [שאלע.]
ג. [צויבערער.]
ד. [שייטיל, האלץ שניט.]
ה. [בארג.]
ו. [געוועלבט.]
מתני׳ הקסוה – מפרש בגמרא.
ארמית – בת עובד כוכבים.
קנאין פוגעין בו – בני אדם כשרין המתקנאין קנאתו של מקום פוגעין בו בשעה שרואין את המעשה אבל לאחר מיכן אין מיתתו מסורה לבית דין והלכה למשה מסיני הוא.
פוגעין – ממיתין כמו לך ופגע בו (מלכים א ב).
גזירין – פקעין אשעל״ש בלעז.
מי שעבר על כרת או מיתת בית דין והתרו בו ושתק או הרכין בראשו שאין הורגין אותו הואיל ולא קבל התראתו כמו שהתבאר וכן אין מלקין אותו שהמלקות גם כן צריך התראה ופטרנוהו וחזר על דרך זה פעם שניה ופטרנוהו אם חזר על דרך זה פעם שלישית מכניסין אותו לכיפה צל הדרך שהתבאר ובראשונות מיהא מכין אותו מכת מרדות אפילו באיסורי סופרים ולמדת שהכיפה אין מכניסין בה לדברים אלו אא״כ הותרה אף בפעם שלישית ומ״מ כל שהותרה אע״פ שלא קבלה מכניסין אותו וכן אין צריך שיתרוהו בהכנסת כיפה שאין כיפה צריכה התראה:
יתבאר במקומו שהאשה שנשאת לאחד ומת וחזרה ונשאת לשני ומת הוחזקה קטלנית ואסורה לינשא לשלישי שבענין זה שני פעמים חזקה ויש דברים אחרים שאין להם חזקה אלא בשלשה כמו שיתבאר במקומו:
המשנה השביעית והכונה להתחיל בה בבאור החלק הרביעי ההורג נפשות שלא בעדים פי׳ בגמ׳ שלא בעדות המספקת אלא בעדות מיוחדת והוא שראוהו שני העדים אחד מחלון זה ואחד מחלון זה ואין רואין זה את זה שאין עדותן עדות לנפשות מכניסין אותו לכיפה ומאכילים אותו לחם צר ומים לחץ פי׳ בגמ׳ עד שיוקטן מעיינו ואח״כ מאכילין אותו שעורים עד שתבקע כריסו על הדרך שביארנו ופי׳ בגמ׳ שכך הדין במי שהרג בעדים המספיקים אלא שלא היתה שם התראה או שלא היתה שם התראה המספקת או שהוכחשו העדים בבדיקות ולא בחקירות וי״מ שלא באמר דבר זה אלא בבדיקות שאינן בגוף ההריגה כגון עוקצי תאנים וכלים שחורים ולבנים אבל אותן שבגוף ההריגה כגון סייף וארירן לא ואין צריך בכך שהרי כללנום בפרק בדיקה בחקירות אע״פ שאין הזמה תלויה בהם ודבר זה אין עושין אותו אלא לרצחנים אבל לא לשאר חייבי מיתות בית דין ויש לך רמז בזה בשמועת לעז האמורה בפרק ראשון ומפני ישובו של עולם יש בעבירה זו חומרא גדולה לענינים אלו יותר לשאר עבירות אף של ע״ז וכמו שנאמר באחאב ויצא הרוח זה רוחו של נבות כלומר שעליו נחתם גזר דינו אע״פ שהיה בידו עון ע״ז ואע״פ שלא הרג הוא אלא שסבב וכן יש צדדין אחרים שאין בית דין דנין לא בהרג ולא בהכנסה לכיפה כגון שוכר לסטים להרוג את חבירו או שכופתו לפני ארי שהוא פטור כמו שביארנו או שרצה להרוג את עצמו ומ״מ אם רצה מלך ישראל להרגן בדיניו רשאי או אפילו בית דין בדרך הוראת שעה ואם לא התעסק בו מלכות ואין בית דין רואין שם צורך שעה מ״מ חייבין להכותם מרדות גדולה ולאסרן במצור ובמצוק שלא לגרום תקלה וכן בכל ענין וענין כפי מה שיראה לבית דין שבאותה שעה:
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
המשנה השמינית וענינה גם כן בבאור החלק הרביעי ואמר הגונב את הקסוה פי׳ בגמ׳ כלי שרת מלשון קשות הנסך ומפני שהוא קרוב לגנבו שהוא כעין שבט קצר תפש בו את הענין והוא הדין לאחרים ואין בזה לאו מיוחד שהרי אין להם בעלים ובגמ׳ פרשוהו מולא יבואו לראות כבלע את הקדש והוא מענין הסתרה והחבאה אע״פ שעיקרו בא לסבה אחרת והוא ללויים שלא לראות בשעת סלוק מסעות בהכנסת כלים לנרתיק שלהם שהיו אהרן ובניו מכסים הארון והמזבחות וכדכתיב ובא אהרן בנסוע המחנות והורידו את פרכת המסך כמו שיתבאר במקומו וכן המקלל את השם בקוסם ר״ל בע״ז או בעובדיה לדעת קצת המפרשים כן בקוסם אלא שלא יראה כן וכן הבועל ארמית אין בית דין נזקקין באלו אלא קנאין ר״ל בחורים נכבדים המקנאים בקנאתו של הקב״ה פוגעין בהם ופגיעתן זכות להם ואין צריכין להתרות:
זהו ביאור המשנה ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:
משנה. הגונב את הקסוה, והמקלל בקוסם, והבועל ארמית קנאין פוגעין בו.
ובגמ׳ איתא ״מאי קסוה אמר רב יהודה כלי שרת וכו׳ והיכא רמיזא ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו״. ועיין ברמב״ם בספה״מ (שורש שלישי) שאין ראוי למנות מצוה שאינה נוהגת לדורות, והשיג הרמב״ם על הבה״ג וז״ל וכבר טעה גם כן זולתנו בשרש הזה ומנה בעבור שהצר לו היכולת ולא יבאו לראות כבלע את הקדש (ס״פ במדבר). ומנה לא יעבוד עוד (בהעלותך ח) בלוים. ואלו גם כן אינן נוהגות לדורות כי אם במדבר. ואף על פי שאמרו (סנה׳ פא ב) רמז לגונב את הקסוה לא יבואו לראות, ויש די ספוק באמרם רמז ושפשטיה דקרא אינו כן. ואינו גם כן מכלל מחוייבי מיתה בידי שמים וכו׳ עכ״ל. וי״ל דלפי הרמב״ם האיסור לגנוב כלי שרת אינו מהוה חלות שם איסור בפנ״ע אלא דזה נכלל באיסור מעילה, דיש ב׳ גדרים באיסור מעילה: א) איסור הנאה מהקדש, ב) איסור הוצאה מרשות הקדש, ובאיסור הנאה מהקדש חל חיוב תשלומין דחומש ואשם, ואילו לגבי איסור הוצאה וגזילה מהקדש חל חיוב מיוחד דהגונב כלי שרת מהקדש דקנאין פוגעין בו. והרמב״ם סובר שהפסוק ״ולא יבואו לראות כבלע את הקדש״ אינו אלא רמז דיש איסור הוצאה מהקדש, אך לפי הרמב״ם האיסור הוי חלות שם איסור לאו דמעילה דהוצאה אלא דיש הלל״מ דעל איסור הוצאת כלי שרת מהקדש קנאין פוגעין בו, ולפיכך לא מנה הרמב״ם איסור נפרד בפנ״ע של ״ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו״. אמנם עיין ברמב״ן (בהשגות לספה״מ שורש שלישי), ונראה דס״ל לרמב״ן דהבה״ג סובר דיש לאו מיוחד לגזול כלי שרת מהקדש מהפסוק ״ולא יבואו לראות כבלע את הקדש״ דעונשו הוא שקנאין פוגעין בו, ואין העונש חל משום חלות איסור מעילה ושלא כהרמב״ם.⁠א
משנה. והמקלל בקוסם.
עיין ברמב״ם שפירש דמקלל בקוסם היינו בשם עבודה זרה שכתב (פ״ב מהלכות עבודה זרה ה״ט) וז״ל מי שגידף את השם בשם עבודת כוכבים קנאים פוגעים בו והורגים אותו ואם לא הרגוהו קנאים ובא לבית דין אינו נסקל עד שיברך בשם מן השמות המיוחדים עכ״ל.
משנה. והבועל ארמית קנאין פוגעין בו.
יש לעיין בדין קנאין פוגעין בו האם הוא חלות חיוב מיתה שחל בשעת מעשה העבירה או דהוי רק היתר ומצוה בעלמא. ועיין ברמב״ן במלחמות ה׳ (עד:) דמשמע דס״ל דהוי חיוב, שכתב דמי שחל בו דין יהרג וא״י ואינו מוסר את נפשו למיתה קנאין פוגעין בו, ומשמע דס״ל דקנאין פוגעין בו הוי חיוב. וכן משמע מדברי הגרע״א זצ״ל (כתובות כט. בתוס׳ ד״ה ועל הכותית) שנקט דהבא על הנכרית פטור מקנס משום דחל דין קלב״מ מכיון דקנאין פוגעין בו, ומבואר דס״ל דקנאין פוגעין בו הוי חיוב מיתה ולא רק חלות היתר.⁠ב אמנם עיין ברמב״ם (פי״ב מהל׳ איסורי ביאה ה״ד) וז״ל כל הבועל כותית בין דרך חתנות בין דרך זנות אם בעלה בפרהסיא והוא שיבעול לעיני עשרה מישראל או יתר אם פגעו בו קנאין והרגוהו הרי אלו משובחין וזריזין, ודבר זה הל״מ הוא ראיה לדבר זה מעשה פנחס בזמרי עכ״ל. ועיין ברמב״ם (פי״ח מהלכות סנהדרין ה״ו) וז״ל הגונב כלי שרת מן המקדש והמקלל בקוסם והבועל ארמית אין בית דין נזקקין להן, אלא הקנאין פוגעין בהן וכל שהורגן זכה עכ״ל, ומלשונו משמע דס״ל דהוי היתר ורשות אבל לא חיוב מיתה.⁠ג
א. ויתכן דיש נפ״מ בגונב כלי שרת בשוגג, האם חל דין קלבד״מ לפוטרו מדתנא דבי חזקיה דאם חיוב קנאין פוגעין בו במזיד הוא משום מעילה אזי בשוגג חל פטור קלבד״מ מתנא דבי חזקיה. אך אם החיוב דקנאין פוגעין בו הוא חלות שם איסור בפני עצמו וכהבה״ג אזי לא חל פטור קלבד״מ לפוטרו מחיוב מעילה בשוגג דמהוה איסור אחר.
ב. ועיין בדברי יחזקאל ס׳ כ״ג.
ג. וכן מבואר מדברי הרא״ש (פ״ט סימן ד׳) וז״ל ואם פירש זמרי והרגו פינחס נהרג עליו. ואם נהפך זמרי והרג לפינחס לא היה נהרג עליו שהרי רודף (גמור) הוא. לפי שאין מצוה להורגו אלא רשות בעלמא. אבל אינש אחרינא נהרג עליו דלאו רודף גמור הוא כיון דברשות קעביד. ולזמרי דוקא ניתן להציל עצמו בנפשו של פינחס אבל לא לאיניש דעלמא. דלכל איניש איתיהיב רשותא להרוג את זמרי הלכך לית ליה רשות להצילו בנפשו של פינחס עכ״ל. ומבואר דס״ל דדין קנאין פוגעין בו הוי רק רשות. ועיין במשנה למלך פ״א מהל׳ רוצח הט״ו וז״ל נסתפקתי ברוצח בשגגה שיש רשות לגואל הדם להורגו אם נתאמץ הרוצח והרג לגואל הדם אם נהרג עליו. ומסתברא דאינו נהרג עליו וסמך לדברי זמרי דאמרינן (סנהדרין פ״ב.) נהפך זמרי והרג לפנחס אין נהרג עליו, ועדיין אין בידי ראיה מכרחת לזה. וכן נסתפקתי ברודף אחר חבירו להורגו וכן רודף אחר הערוה שניתן להצילו בנפשו אם נתאמץ הרודף והרג את המציל אם נהרג עליו. ונראה דבאלו נהרג עליו דדוקא גבי זמרי דליכא מצוה גבי פנחס אלא רשות אמרינן נהפך זמרי והרגו לפנחס אינו נהרג אבל רודף אחר חבירו או אחר הערוה דאיכא מצוה להצילו וכמ״ש רבינו אם הרג רודף למציל נהרג עליו. וכן יש לדקדק מדברי רי״ו ז״ל במישרים נל״א ח״ב שכתב ואם הבועל נהפך והרגו לקנאי אפילו בשעת מעשה אינו נהרג כי רודף היה הקנאי כי אינו מצוה להרגו אלא ברשות בעלמא ע״כ. הרי שתלה הדבר לפי שאינו מצוה להורגו ודוק. ורוצח בשגגה דינו כדין בועל ארמית שהרי רשות היא ביד גואל הדם ולא מצוה ודוק עכ״ל. ומבואר דהמשל״מ נקט דקנאין פוגעין בו הוי רק היתר ורשות ומשו״ה אמרינן דאם נהפך זמרי והרגו לפנחס אין נהרג עליו.
ח משנה הגונב את הקסוה, והמקלל בקוסם, והבועל ארמית (גויה) — קנאין פוגעין בו (הורגים אותו). שאמנם לא נאמר בתורה שחייב על כל אלו מיתה בידי אדם, ואולם כל המקנא את קנאת ה׳ ופוגע בו — מותר לו. כהן ששמש במקדש בטומאהאין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין, אלא פרחי כהונה (צעירי הכהנים) מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפציעין (שוברים) את מוחו בגזירין (חתיכות של עץ). זר (שאינו כהן), ששמש במקדש, ר׳ עקיבא אומר: דינו בחנק, וחכמים אומרים: אינו נענש בידי אדם, אלא בידי שמים.
MISHNA: With regard to one who steals a kasva, and one who curses with a sorcerer, and one who engages in intercourse with an Aramean woman, zealots strike him and kill him. Although the Torah does not say that one who performs one of these actions is liable to be executed, it is permitted for anyone who zealously takes the vengeance of the Lord to do so. In the case of a priest who performed the Temple service in a state of ritual impurity, his priestly brethren do not bring him to court for judgment; rather, the young men of the priesthood remove him from the Temple courtyard and pierce his skull with pieces of wood. In the case of a non-priest who performed the service in the Temple, Rabbi Akiva says: His execution is by strangulation, and the Rabbis say: He is not executed with a court-imposed death penalty; rather, he is liable to receive death at the hand of Heaven.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) גמ׳גְּמָרָא: מַאי קַסְוָה אָמַר רַב יְהוּדָה סכְּלִי שָׁרֵת וְכֵן הוּא אוֹמֵר {במדבר ד׳:ז׳} וְאֶת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ וְהֵיכָא רְמִיזָא {במדבר ד׳:כ׳} וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ.:

GEMARA: The Gemara asks: What is the kasva mentioned in the mishna? Rav Yehuda says: It is a term used to describe any service vessel utilized in the Temple. And likewise, it is stated: “And the jars [kesot] with which to pour libations” (Numbers 4:7). The Gemara asks: And where is it intimated that one who steals a service vessel is liable to be killed by zealots? The Gemara answers that it is intimated in the verse: “But they shall not come to see the sacred items as they are being covered [kevala], lest they die” (Numbers 4:20). The Gemara interprets the term kevala as one who ingests, i.e., who takes (see Job 20:15), and the verse thereby teaches that one who steals a service vessel is liable to be killed.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ והיכא רמיזא – דשייכא בה מיתה.
כבלע את הקדש – לשון גנב שמבליעין ומחביאין ורמז בעלמא הוא ולא מקרא נפיק דעיקר קרא בלוים כתוב שהוזהרו שלא לראות בסלוק מסעות בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהן שהיו אהרן ובניו מכסין הארון והמזבחות כמו שכתוב שם ובא אהרן בנסעם והורידו.
ט גמרא שואלים: מאי [מהי] ״קסוה״ זו שהוזכרה במשנה? אמר רב יהודה: כלי שרת, כלומר, הרי זה כינוי לכל אחד מכלי השרת שבמקדש. וכן הוא אומר ״ואת קשות הנסך״ (במדבר ד, ז), הרי ש״קסוה״ הוא שם של כלי שרת. ושואלים: והיכא רמיזא [והיכן נרמז] דין זה שהגונב כלי מכלי הקודש דינו מיתה? ומשיבים, שנאמר: ״ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו״ (שם כ), ומפרשים: הבולע, הלוקח לעצמו, חפץ של קודש דינו מיתה.
GEMARA: The Gemara asks: What is the kasva mentioned in the mishna? Rav Yehuda says: It is a term used to describe any service vessel utilized in the Temple. And likewise, it is stated: “And the jars [kesot] with which to pour libations” (Numbers 4:7). The Gemara asks: And where is it intimated that one who steals a service vessel is liable to be killed by zealots? The Gemara answers that it is intimated in the verse: “But they shall not come to see the sacred items as they are being covered [kevala], lest they die” (Numbers 4:20). The Gemara interprets the term kevala as one who ingests, i.e., who takes (see Job 20:15), and the verse thereby teaches that one who steals a service vessel is liable to be killed.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְהַמְקַלֵּל בְּקוֹסֵם.: תָּנֵי רַב יוֹסֵף יַכֶּה קוֹסֵם אֶת קוֹסְמוֹ רַבָּנַן וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר מָרִי אָמְרִי יַכֵּהוּ קוֹסֵם לוֹ וּלְקוֹנוֹ וּלְמַקְנוֹ.:

The mishna teaches: And one who curses with a sorcerer is among those liable to be killed by zealots. Rav Yosef teaches that the reference is to one who says: Let the sorcerer strike his sorcerer, meaning one who curses God in the name of idol worship. He does not explicitly say God’s name, but he believes that a sorcerer can curse the sorcerer who provided him with his powers, i.e., the Divine Presence. The Rabbis, and some say that it was Rabba, son of Mari, say that the reference is to one who says: Let the sorcerer strike him, i.e., the individual with whom he is quarreling, and his Creator and his Provider. Since he curses God, it is permitted for zealots to kill him.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יכה קוסם את קוסמו – שמקלל כלפי מעלה בקוסם יכה הקוסם זה את קוסמו היינו כלפי מעלה שנותן קסמים האלו בלבו (קסבר המקלל דקא מחשב ליה) האי קוסם בעיניו שהוא ראוי ויש בו כח לקלל בו.
יכהו קוסם – מקלל את חבירו ואומר יכהו הקוסם הזה.
לו ולקונו ולמקנו – דהיינו כלפי מעלה שהוא קונה את העולם ומקנה לבריותיו את טובו.
מתני׳ הגונב את הקסוה קשות הנסך והמקלל בקוסם מברך את השם בקוסם דמפני מה החמיר בו לפי שהוא מראה כאלו יש בקוסם כח לברך את השם והבועל ארמית קנאין פוגעין בהן כלומר הורגין אותן ואשכחן כי האי לישנא בקרא כדכתיב (מ״א ב׳) ופגע בו וקברתו וכולהו הני הלכה למשה מסיני הוא ושאר מתני׳ פשוטה היא ובגמרא מפרש מנא לן: ואיבעיא לן הגונב כלי שרת היכא רמיזא דאית ביה מיתה ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו רמז בעלמא דשייכא מיתה בכלי שרת אבל פשטיה דקרא בלוים כתיב שלא יבואו לראות כשאהרן ובניו מכסין כלי הקדש ומתחייבין מיתה בידי שמים אלא ממתינין בחוץ עד שיכסו הכהנים את הכלים ואז ינשאו לנשאם:
פיסקא המקלל בקוסם תני רב יוסף יכה קוסם את קוסמו כלומר למי שנתן בו כח לקסום והיינו כלפי מעלה. רבנן ואיתימא רב מארי אמרי יכה קוסם לקסום לו לחבריה קאמר ולקונו ולמקנו והיינו כלפי מעלה מי שקונה ומקנה לבריותיו: ובועל ארמית כו׳:
בד״ה יכה קוסם כו׳ יכה הקוסם זה את קוסמו היינו כלפי מעלה הנותן קסמים האלו בלבו וקחשיב ליה האי קוסם בעיניו שהוא ראוי כצ״ל. ונ״ב ס״א יראה:
בד״ה יכהו צ״ל יכה קוסם כו׳ הזה לו הס״ד:
י שנינו במשנה ביטוי סתום: ״והמקלל בקוסם״. תני [שנה] רב יוסף: פירושו הוא, שאומר יכה קוסם את קוסמו, כלומר, מקלל כלפי שמים, בשמה של עבודה זרה, אלא שאינו מפרש את שם ה׳, וחושב שקוסם אחר יוכל לקלל את קוסמו, שאף כלפי השכינה הוא מתבטא בכינוי של קוסם. רבנן [חכמים], ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רבה בר מרי, אמרי [אמרו]: יכהו קוסם לו — לאיש שעמו הוא רב, ולקונו ולמקנו (רבונו, אדונו, הנותן לו כל טוב) וכיון שכך הריהו מקלל כלפי מעלה ולכן מותר להורגו.
The mishna teaches: And one who curses with a sorcerer is among those liable to be killed by zealots. Rav Yosef teaches that the reference is to one who says: Let the sorcerer strike his sorcerer, meaning one who curses God in the name of idol worship. He does not explicitly say God’s name, but he believes that a sorcerer can curse the sorcerer who provided him with his powers, i.e., the Divine Presence. The Rabbis, and some say that it was Rabba, son of Mari, say that the reference is to one who says: Let the sorcerer strike him, i.e., the individual with whom he is quarreling, and his Creator and his Provider. Since he curses God, it is permitted for zealots to kill him.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְהַבּוֹעֵל אֲרַמִּית.: בְּעָא מִינֵּיהּ רַב כָּהֲנָא מֵרַב

The mishna teaches that one who engages in intercourse with an Aramean woman is among those liable to be killed by zealots. Rav Kahana asked of Rav:
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יא בין אלו שקנאים פוגעים בהם שנינו במשנה גם את הבועל ארמית. בעא מיניה [שאל אותו] רב כהנא מרב:
The mishna teaches that one who engages in intercourse with an Aramean woman is among those liable to be killed by zealots. Rav Kahana asked of Rav:
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין פא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סנהדרין פא:, עין משפט נר מצוה סנהדרין פא:, ר׳ חננאל סנהדרין פא: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף סנהדרין פא: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין פא:, רש"י סנהדרין פא:, תוספות סנהדרין פא:, רמ"ה סנהדרין פא:, בית הבחירה למאירי סנהדרין פא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין פא:, מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין פא:, מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין פא:, רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין פא: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין פא:, אסופת מאמרים סנהדרין פא:

Sanhedrin 81b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sanhedrin 81b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 81b, R. Chananel Sanhedrin 81b, Rif by Bavli Sanhedrin 81b, Collected from HeArukh Sanhedrin 81b, Rashi Sanhedrin 81b, Tosafot Sanhedrin 81b, Ramah Sanhedrin 81b, Meiri Sanhedrin 81b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 81b, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 81b, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 81b, Reshimot Shiurim Sanhedrin 81b, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 81b, Collected Articles Sanhedrin 81b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144