×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְקַטְלֵיאוֹת נְזָמִים וְטַבָּעוֹת אמַעֲבִירִין מִמֶּנָּה כְּדֵי לְנַוְּולָהּ וְאַחַר כָּךְ במֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ.
or chokers [katliyot], or nose rings, or finger rings, they removed them from her in order to render her unattractive. And afterward the priest would bring an Egyptian rope fashioned from palm fibers, and he would tie it above her breasts.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקטליאות – תכשיט הוא כמין חצי עיגול פתוח וסוגרת בו את חלוקה ומקיף את גרונה מן הצדדין.
חבל המצרי – עשוי מצורי דקל מסיב הגדל סביב הדקל וכרוך עליו.
וקושר למעלה מדדיה – כדי שלא ישמטו בגדיה לארץ.
1ואחר כך מביא חבל המצרי – בירושלמי מפרש חבל המצרי וכפיפה המצרית באין משירי הלשכה כחומת העיר ומגדליה ולא ידענא אי סודר שנחנק בו וסייף שנהרג בו דאמרינן פרק נגמר הדין (סנהדרין דף מג.) דבאין משל צבור אי פירושו נמי משירי הלשכה כי הכא.
1. תוס׳ ד״ה ״ואחר כך מביא״ מופיע בדפוס וילנא בדף ח׳:.
זה שביארנו במשנה שאין משקין את הסוטה אלא בב״ד הגדול לא ממה שכתוב בה לפני ה׳ כדכתיב והעמיד אותה הכהן לפני ה׳ שכל שבירושלם לפני ה׳ קרינן ביה והרי בירושלם היו שני בתי דינין של עשרים ושלשה חוץ מבית דין הגדול אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה אלא כך למדוה תורה תורה מזקן ממרא מה להלן בשבעים ואחד כמו שביארנו במקומו אף כאן בשבעים ואחד:
וקטליאות (תכשיטים), נזמים, וטבעות — מעבירין (מסירים) אותם ממנה, כדי לנוולה (לכערה ולבזותה). ואחר כך מביא חבל מצרי (עשוי מסיבי דקל) וקושרו למעלה מדדיה, כדי שלא יישמטו בגדיה לגמרי,
or chokers [katliyot], or nose rings, or finger rings, they removed them from her in order to render her unattractive. And afterward the priest would bring an Egyptian rope fashioned from palm fibers, and he would tie it above her breasts.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) גוְכׇל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּא לִרְאוֹת דחוּץ מֵעֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהֶן הוְכׇל הַנָּשִׁים מוּתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל כ״ג:מ״ח} וְנִוַּסְּרוּ כׇּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה.:

And anyone who desires to watch her may come to watch, except for her slaves and maidservants, who are not permitted to watch because her heart is emboldened by them, as seeing one’s slaves reinforces one’s feeling of pride, and their presence may cause her to maintain her innocence. And all of the women are permitted to watch her, as it is stated: “Thus will I cause lewdness to cease out of the land, that all women may be taught not to do after your lewdness” (Ezekiel 23:48).
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלבה גס בה – כשאדם רואה בני ביתו דעתו מתגברת עליו ולא תירא ולא תודה ואנו מבקשין שתודה ולא ימחה שם הקדש על המים.
וכל הנשים מותרות לראותה – לקמן פריך והא תנא רישא כל הרוצה לראות בה רואה ואפילו אנשים.
ונוסרו כל הנשים – מקרא הוא ביחזקאל.
וכל הרוצה לראות את הדבר בא לראות, חוץ מעבדיה ושפחותיה שאין באים לראותה, מפני שלבה גס בהן שמפני שרגילה בהם אינה מתביישת מהם ואף מתחזקת על ידם. וכל הנשים מותרות לראותה, שנאמר: ״ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה״ (יחזקאל כג, מח).
And anyone who desires to watch her may come to watch, except for her slaves and maidservants, who are not permitted to watch because her heart is emboldened by them, as seeing one’s slaves reinforces one’s feeling of pride, and their presence may cause her to maintain her innocence. And all of the women are permitted to watch her, as it is stated: “Thus will I cause lewdness to cease out of the land, that all women may be taught not to do after your lewdness” (Ezekiel 23:48).
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גמ׳גְּמָרָא: מְנָהָנֵי מִילֵּי א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר גַּמָּדָא א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא אָתְיָא תּוֹרָה תּוֹרָה כְּתִיב הָכָא {במדבר ה׳:ל׳} וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כׇּל הַתּוֹרָה וּכְתִיב הָתָם {דברים י״ז:י״א} עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ מָה לְהַלָּן בְּשִׁבְעִים וְאֶחָד אַף כָּאן בְּשִׁבְעִים וְאֶחָד.:

GEMARA: The Gemara asks concerning the halakha that the sota is brought before the Sanhedrin: From where are these matters derived? Rabbi Ḥiyya bar Gamda says that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: This is derived by means of a verbal analogy between the words tora and tora.” It is written here, with regard to a sota: “And the priest shall execute upon her all this law [tora]” (Numbers 5:30), and it is written there, with regard to a rebellious Elder, who must go to the place chosen by God and follow the ruling of the Sanhedrin: “According to the law [tora] that they shall teach you” (Deuteronomy 17:11). Just as there the verse is referring to what occurs in the presence of the Sanhedrin of seventy-one judges, so too here, with regard to a sota, the verse is referring to what occurs in the presence of the Sanhedrin of seventy-one judges.
רש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ מנא הני מילי – דבעיא ב״ד הגדול נהי דבירושלים בעינן להשקותה כדכתיב והעמיד הכהן את האשה לפני ה׳ אבל ב״ד הגדול דהיינו שבעים ואחד מנלן דלא נתכשרו בה אחד משני בתי דינין שהיו שם של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה כדאמר בסנהדרין (דף פו:).
מה להלן – בזקן ממרא.
בשבעים ואחד – דכתיב (דברים יז) מן המקום ההוא מקום מיוחד דהיינו לשכת הגזית שאפילו מצאן אבי פגי והמרה עליהן ילפינן מיניה דאין המראתו המראה (סנהדרין דף יד:).
מה להלן בשבעים ואחד – תימה אמאי לא תני להו לסוטה וזקן ממרא בפ״ק דסנהדרין (דף ב.) בהדי הני דהוו בב״ד של שבעים ואחד וי״ל משום דגמר של סוטה וזקן ממרא לא היה בבית דין של שבעים ואחד.
מה להלן בבית דין של שבעים ואחד – קשיא כיון דילפינן מזקן ממרא אית לך למימר גבי סוטה שהמקום גורם כמו גבי זקן ממרא ולכך היו מעלין אותה ללשכת הגזית א״כ פסקו המים המרים מיום שגלתה סנהדרין וישבה לה בחנות כדאמר בפרק היו בודקין (סנהדרין דף מא.) לפי שלא רצו לדון דיני נפשות לפי שהמקום גורם ובפרק בתרא דמכילתין (לקמן דף מז.) אמרינן דרבן יוחנן בן זכאי הפסיקן וקודם גלות סנהדרין אומר בפרק היו בודקין (שם מא.) דרבן יוחנן בן זכאי תלמיד יושב לפני רבו היה ולא מקרי רבן ונראה דאיום לא היה מעכב ואם לא היו מאיימין כלל אעפ״כ היתה שותה הילכך היתה נוהגת אפי׳ לאחר גלות.
מה להלן בשבעים ואחד. הקשה הרב ר׳ אלחנן אמאי לא חשיב לה בפרק קמא דסנהדרין בהדי הנך דברים שצריכין שבעים ואחד. וי״ל דתנא ושייר דהכי נמי לא תנא זקן ממרא. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
א גמרא שואלים: מנהני מילי [מניין הדברים הללו] שמביאים אותה לבית דין הגדול דווקא? אמר ר׳ חייא בר גמדא אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: אתיא [בא, נלמד] הדבר בגזירה שווה ״תורה״ ״תורה״: כתיב הכא [נאמר כאן] בפרשת סוטה ״ועשה לה הכהן את כל התורה״ (במדבר ה, ל), וכתיב התם [ונאמר שם] בענין זקן ממרא שיש ללכת אל המקום אשר יבחר ה׳, ולשאול מן השופט, ולברר את המשפט ״על פי התורה אשר יורוך״ (דברים יז, יא), מה להלן שנאמר ״על פי התורה אשר יורוך״ כוונתו בבית דין של שבעים ואחד איש שהוא סנהדרין גדולה — אף כאן בסוטה המדובר הוא בבית דין של שבעים ואחד.
GEMARA: The Gemara asks concerning the halakha that the sota is brought before the Sanhedrin: From where are these matters derived? Rabbi Ḥiyya bar Gamda says that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: This is derived by means of a verbal analogy between the words tora and tora.” It is written here, with regard to a sota: “And the priest shall execute upon her all this law [tora]” (Numbers 5:30), and it is written there, with regard to a rebellious Elder, who must go to the place chosen by God and follow the ruling of the Sanhedrin: “According to the law [tora] that they shall teach you” (Deuteronomy 17:11). Just as there the verse is referring to what occurs in the presence of the Sanhedrin of seventy-one judges, so too here, with regard to a sota, the verse is referring to what occurs in the presence of the Sanhedrin of seventy-one judges.
רש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּמְאַיְּימִין עָלֶיהָ וְכוּ׳.: וּרְמִינְהוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּימִין עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה וכָּךְ מְאַיְּימִין עָלֶיהָ שֶׁתִּשְׁתֶּה אוֹמְרִים לָהּ בִּתִּי אִם בָּרוּר לִךָ הַדָּבָר שֶׁטְּהוֹרָה אַתְּ עִמְדִי עַל בּוּרְיִיךְ וּשְׁתִי לְפִי שֶׁאֵין מַיִם הַמָּרִים דּוֹמִין אֶלָּא לְסַם יָבֵשׁ שֶׁמּוּנָּח עַל בָּשָׂר חַי אִם יֵשׁ שָׁם מַכָּה מְחַלְחֵל וְיוֹרֵד אֵין שָׁם מַכָּה אֵינוֹ מוֹעִיל כְּלוּם.

§ The mishna teaches: And they threaten her in order that she admit her sin, to obviate the need to erase God’s name. And the Gemara raises a contradiction from that which was taught in a baraita in the Tosefta (1:6): In the same manner that they threaten her so that she will not drink, so too, they threaten her so that she will drink, as they say to her: My daughter, if the matter is clear to you that you are pure, arise for the sake of your clear position and drink. If you are innocent you have nothing to fear, because the bitter water is similar only to a dry poison placed on the flesh. If there is a wound there, the poison will penetrate and enter the blood stream, but if there is no wound there, it does not have any effect. This teaches that the woman is warned not to drink if she is guilty, but if she is not guilty she is encouraged to drink. There is no mention of the latter in the mishna.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עמדי על בורייך – היסמכי על נקיותיך.
אע״פ שקודם שנמחקה מגלה מאיימין אותה שלא תשתה כדי שלא ימחה שם הקדוש על המים כמו שביארנו מ״מ לאחר שנמחקה אם ראינוה רועדת משתדלין עמה שתשתה ואומרין לה בתי אם טהורה את עמדי על בורייך ר״ל על אותה טענה שאת טוענת בבריא שטהורה את ואל תפחידך שתיית המים לומר טמאה אני בחנם ולהפסיד כתובתך ולהוציא לעז על בניך ועל עצמך שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי שאם יש שם מכה מחלחל ויורד ואם אין שם מכה אינו מחלחל כלום:
גמ׳ ורמינהו כדרך שמאיימין עליה. עיין לקמן דף יד ע״ב תד״ה אי משום:
ב שנינו במשנה כי משדלים ומאיימין עליה שתודה על מנת שלא תשתה. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: כדרך שמאיימין עליה שלא תשתה — כך מאיימין עליה שתשתה. אומרים לה: בתי, אם ברור לך הדבר שטהורה את — עמדי על בוריך (על בריאותך, על תוקפך) ושתי. ואין לך ממה לחשוש לפי שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי, אם יש שם מכה (פצע) במקום — מחלחל הסם ויורד ומזיק, אין שם מכה — אינו מועיל (פועל) כלום. הרי שיש כאן גם איום שתשתה!
§ The mishna teaches: And they threaten her in order that she admit her sin, to obviate the need to erase God’s name. And the Gemara raises a contradiction from that which was taught in a baraita in the Tosefta (1:6): In the same manner that they threaten her so that she will not drink, so too, they threaten her so that she will drink, as they say to her: My daughter, if the matter is clear to you that you are pure, arise for the sake of your clear position and drink. If you are innocent you have nothing to fear, because the bitter water is similar only to a dry poison placed on the flesh. If there is a wound there, the poison will penetrate and enter the blood stream, but if there is no wound there, it does not have any effect. This teaches that the woman is warned not to drink if she is guilty, but if she is not guilty she is encouraged to drink. There is no mention of the latter in the mishna.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) זלָא קַשְׁיָא כָּאן קוֹדֶם שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִילָּה כָּאן לְאַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִילָּה.:

The Gemara answers: This is not difficult. Here the mishna is referring to before the scroll was erased, and at that point the woman is warned only not to drink if she is guilty, so that the name of God will not be erased. There the baraita is referring to after the scroll was erased. Then she is warned that if she is innocent she should drink because if she now refuses to drink, it will turn out that the scroll was erased for no purpose.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קודם שנמחקה מגילה – כדי שלא ימחה השם מאיימין שלא לשתות ולאחר שנמחקה אומרים לה דברי תנחומין לשתות אם נקיה היא כדי להתירה לבעלה שלא תירא מן המים ותאמר טמאה אני והיא טהורה ותוציא לעז על עצמה ועל בניה.
ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], כאן שאמרנו שמאיימים עליה שלא תשתה לכתחילה — הרי זה קודם שנמחקה המגילה, כדי למנוע מחיקת השם. כאן שאמרנו שמשדלים אותה שתשתה — הרי זה לאחר שנמחקה המגילה, שאם תודה או תמנע עכשיו מלשתות נמצא שנמחקה המגילה לחינם.
The Gemara answers: This is not difficult. Here the mishna is referring to before the scroll was erased, and at that point the woman is warned only not to drink if she is guilty, so that the name of God will not be erased. There the baraita is referring to after the scroll was erased. Then she is warned that if she is innocent she should drink because if she now refuses to drink, it will turn out that the scroll was erased for no purpose.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאוֹמֵר לְפָנֶיהָ וְכוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן חאוֹמֵר לְפָנֶיהָ דְּבָרִים שֶׁל הַגָּדָה וּמַעֲשִׂים שֶׁאֵירְעוּ בִּכְתוּבִים הָרִאשׁוֹנִים כְּגוֹן {איוב ט״ו:י״ח} אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם.

§ The mishna teaches: And the judge says in her presence matters that are not worthy of being heard by her and all her father’s family in order to encourage her to admit her sin. The Gemara cites a baraita that details what was said. The Sages taught in a baraita: The judge says in her presence words of homiletical interpretation and mentions incidents that happened to previous generations that are recorded in the early prophetic writings. For example, they expound the following verse: “That wise men told and did not hide from their fathers” (Job 15:18); this teaches that even during the time of the forefathers, there were people who admitted their sins despite the shame they incurred.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכתובים הראשונים – בדברים הכתובים בתורה שנעשו בימים הראשונים כגון הגדה זו דאשר חכמים יגידו ויודו על חטאם ולא כחדו עונם מאבותיהם ומי הם ראובן במעשה בלהה כדלקמן ויהודה במעשה תמר צדקה ממני.
ג שנינו במשנה: ואומר לפניה הדיין דברים שאינה ראויה לשמעם. כהסבר לכך מביאים מה שתנו רבנן [שנו חכמים]: אומר לפניה דברים של הגדה, ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים, כגון הגדה זאת שדרשו על הפסוק ״אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם״ (איוב טו, יח), שאף בזמן האבות היו שהודו בחטאם.
§ The mishna teaches: And the judge says in her presence matters that are not worthy of being heard by her and all her father’s family in order to encourage her to admit her sin. The Gemara cites a baraita that details what was said. The Sages taught in a baraita: The judge says in her presence words of homiletical interpretation and mentions incidents that happened to previous generations that are recorded in the early prophetic writings. For example, they expound the following verse: “That wise men told and did not hide from their fathers” (Job 15:18); this teaches that even during the time of the forefathers, there were people who admitted their sins despite the shame they incurred.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) יְהוּדָה הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ מֶה הָיָה סוֹפוֹ נָחַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא רְאוּבֵן הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ מֶה הָיָה סוֹפוֹ נָחַל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא וּמָה שְׂכָרָן מָה שְׂכָרָן כִּדְקָא אָמְרִינַן אֶלָּא מָה שְׂכָרָן בָּעוֹלָם הַזֶּה {איוב ט״ו:י״ט} לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא עָבַר זָר בְּתוֹכָם.

For example, Judah admitted that he sinned with Tamar and was not embarrassed to do so, and what was his end? He inherited the life of the World-to-Come. Reuben admitted that he lay with his father’s concubine Bilhah and was not embarrassed, and what was his end? He too inherited the life of the World-to-Come. The Gemara asks: And what is their reward? The Gemara interjects: What is their reward? Their reward was clearly as we say, that they inherited the life of the World-to-Come. The Gemara clarifies: Rather, the second question was: What is their reward in this world? The Gemara answers by citing the next verse in the book of Job: “To them alone the land was given, and no stranger passed among them” (Job 15:19). Judah was given the kingship, and Reuben inherited a portion of land in the Transjordan before the other tribes.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
להם לבדם נתנה הארץ – יהודה זכה למלכות בתוספת׳ דברכות (פ״ד) ראובן נטל חלק תחילה בארץ בעבר הירדן.
ולא עבר זר בתוכם – דרש רבי תנחומא אימתי לא עבר זר בתוכם כשבא משה לברכן.
לא עבר זר בתוכם – פירש ר״י בשם רבי שמואל היינו בחלוקת יחזקאל שראובן ויהודה שכנים.
אע״פ שאמרו שכר מצות בהאי עלמא ליכא אין הכונה אלא על תכלית השכר הנצחי ומ״מ כל שאין עון מעכב אף הוא נגמל בעולם הזה כמו שביארנו בחבור התשובה והוא שאמרו כאן בראובן ויהודה שהודו ולא בשו מה היה בסופן נחלו העולם הבא ומה היה שכרן בעולם הזה להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם והוא שיהודה נטל מלכות וראובן נטל חלקו בעבר הירדן:
בהרבה מקומות ביארנו שנדוי על תנאי ר״ל שנתנדה אם יעשה כך או אם לא יעשה אע״פ שנתקיים התנאי שעליו נתנדה מ״מ נדוי הוא וצריך הפרה ואפילו נדה הוא את עצמו והוא שאמרו כאן דרך הערה כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו עצמות יהודה מגולגלין בארון והענין הוא שיוצאי מצרים העלו כל עצמות השבטים עמהם והוא שאמר יוסף והעליתם את עצמותי מזה אתכם כלומר עם העצמות שלכם וכולם היה שלדן קיימת חוץ מיהודה על שנדה את עצמו בעירבונו של בנימין כדכתיב וחטאתי לאבי כל הימים ודרשו בו אפי׳ לעולם הבא ושאר הדברים שבהגדה זו פירשנו בקצת חיבורינו:
אעפ״י שבכל עבירות שבין אדם למקום אמרו שעזות הוא לו לפרסם חטאו וכן שהכתוב אומר על זה אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ולא נאמר מכסה פשעיו לא יצליח אלא בעבירות שבין אדם לחברו מ״מ כל שהדבר צריך לכך לאי זו סבה ראוי לחוטא שיודה ויפרסם וזו היא שהשתדלנו בסוטה שתודה כדי שלא ימחה שם הנכתב בקדושה על המים וכן להוציא תעלומתה לאור עם בעלה אם להיתר אם לאיסור וכן יהודה כשנשתבח בהודאתו במעשה תמר הענין כדי שלא יביאה לבית השריפה ואף ראובן נשתבח בהודאתו כדי שלא יחשדו שאר האחים אצל אביהם וכן כל כיוצא בזה:
כבר ביארנו בפרק הכותב שהלכה כותבין שובר ר״ל שכל שחייב לחברו בשטר ואינו מוצא השטר ותובע חובו בלא שטר ואף הלוה מודה שלוה הימנו ואינו פוטר עצמו בשום טענה אלא שאומר לא אפרעך עד שתחזיר לי שטרי ואיני סומך על שובר שאהא צריך לשומרו מן העכברים כופין אותו לפרוע והלה כותב לו שובר וכן בכתובה אם אבדה ואין הלכה כדברי האומר אין כותבין שובר ומ״מ אף לדברי האומר אין כותבין או במקום שאין כותבין הואיל ואי אפשר אלא בכך כותבין:
ולענין ביאור מיהא מה שאמרו כאן שמעת מינה כותבין שובר יש שואלין ומאי אוכחתיה מהא דילמא בעלמא אין כותבין ואינו פורעו עד שיחזיר הלה שטרו אבל זו אינה באה ליפרע ואין זה כלום שמאחר שהפסידה כתובתה כופין אותה להחזירה אלמלא שכותבין שובר ושמא תאמר והא אף בעלמא לא אמרו כותבין אלא כשהשטר אבד הימנו אבל זו הרי לא אבדה כתבתה והיאך מספיק לה בשובר אף זו כמי שאין השטר בידה הוא שבודאי לא הכריחוה להביא כתובתה בירושלם על הספק ושמע מינה שאף האומר יש לי שטר אבל אינו בידי ובמקום פלוני הוא שכותבין שובר:
יהודה הודה בחטאו עם תמר ולא בוש, מה היה סופו — נחל חיי העולם הבא. ראובן הודה בכך שבא על בלהה פילגש אביו ולא בוש, מה היה סופו — נחל חיי העולם הבא. ומה שכרן? ותוהים: מה שכרן?! כדקא אמרינן [כפי שאמרנו] שנחלו חיי העולם הבא! אלא הכוונה היתה: מה שכרן בעולם הזה, ועל כך נאמר ״להם לבדם נתנה הארץ ולא עבר זר בתוכם״ (איוב טו, יט). ודנים בברייתא זו.
For example, Judah admitted that he sinned with Tamar and was not embarrassed to do so, and what was his end? He inherited the life of the World-to-Come. Reuben admitted that he lay with his father’s concubine Bilhah and was not embarrassed, and what was his end? He too inherited the life of the World-to-Come. The Gemara asks: And what is their reward? The Gemara interjects: What is their reward? Their reward was clearly as we say, that they inherited the life of the World-to-Come. The Gemara clarifies: Rather, the second question was: What is their reward in this world? The Gemara answers by citing the next verse in the book of Job: “To them alone the land was given, and no stranger passed among them” (Job 15:19). Judah was given the kingship, and Reuben inherited a portion of land in the Transjordan before the other tribes.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בִּשְׁלָמָא בִּיהוּדָה אַשְׁכְּחַן דְּאוֹדִי דִּכְתִיב {בראשית ל״ח:כ״ו} וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי אֶלָּא רְאוּבֵן מְנָלַן דְּאוֹדִי.

The Gemara questions the source for Reuben’s admission. Granted, with regard to Judah we have found a source that he admitted his sin with Tamar, as it is written: “And Judah acknowledged them and said: She is more righteous than I” (Genesis 38:26). Judah admitted that he was the one who had impregnated Tamar. But from where do we derive that Reuben admitted his sin?
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא יהודה אשכחן דאודי דכתיב צדקה ממני אלא ראובן כו׳ כל הסוגיא מפורש פ״ק דמכות ע״ש וק״ל:
בשלמא [נניח] ביהודה אשכחן דאודי [מצאנו שהודה] על חטאו, דכתיב כן נאמר]: ״ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני״ (בראשית לח, כו), אלא ראובן מנלן דאודי [מניין לנו שהודה]?
The Gemara questions the source for Reuben’s admission. Granted, with regard to Judah we have found a source that he admitted his sin with Tamar, as it is written: “And Judah acknowledged them and said: She is more righteous than I” (Genesis 38:26). Judah admitted that he was the one who had impregnated Tamar. But from where do we derive that Reuben admitted his sin?
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דא״רדְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב {דברים ל״ג:ו׳} יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמוֹת {דברים ל״ג:ז׳} וְזֹאת לִיהוּדָה.

The Gemara answers: It is as Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written concerning Reuben and Judah in Moses’ blessing of the tribes at the end of his life: “Let Reuben live and not die in that his men become few” (Deuteronomy 33:6), and immediately afterward, in the following verse, it is stated: “And this for Judah, and he said: Hear, Lord, the voice of Judah, and bring him in unto his people; his hands shall contend for him, and You shall be a help against his adversaries” (Deuteronomy 33:7). What is the connection between the blessing of Reuben and that of Judah, juxtaposed with the conjunction “and”?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יחי ראובן וזאת ליהודה – אין לך בברכת כל השבטים מתחלת וזאת חוץ מזו.
ומשיבים: שאמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יוחנן: מאי דכתיב [מהו שנאמר] בברכת משה לשבטים בסוף ימיו ״יחי ראובן ואל ימת״ (דברים לג, ו) ומיד אחר כך נאמר ״וזאת ליהודה ויאמר שמע ה׳ קול יהודה ואל עמו תביאנו יד רב לו ועזר מצריו תהיה״ (דברים לג, ז)?
The Gemara answers: It is as Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yoḥanan says: What is the meaning of that which is written concerning Reuben and Judah in Moses’ blessing of the tribes at the end of his life: “Let Reuben live and not die in that his men become few” (Deuteronomy 33:6), and immediately afterward, in the following verse, it is stated: “And this for Judah, and he said: Hear, Lord, the voice of Judah, and bring him in unto his people; his hands shall contend for him, and You shall be a help against his adversaries” (Deuteronomy 33:7). What is the connection between the blessing of Reuben and that of Judah, juxtaposed with the conjunction “and”?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כׇּל אוֹתָן שָׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר הָיוּ עַצְמוֹתָיו שֶׁל יְהוּדָה מְגוּלְגָּלִין בָּאָרוֹן עַד שֶׁעָמַד מֹשֶׁה וּבִקֵּשׁ עָלָיו רַחֲמִים אָמַר לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מִי גָּרַם לִרְאוּבֵן שֶׁהוֹדָה יְהוּדָה וְזֹאת לִיהוּדָה.

Rabbi Yoḥanan says: All those years that the Jewish people were in the desert, the bones of Judah, which the Jewish people took with them from Egypt along with the bones of his brothers, were rolling around in the coffin, until Moses arose and asked for compassion on Judah’s behalf. Moses said before God: Master of the Universe, who served as the impetus for Reuben that he admit his sin, through which he merited a blessing and was not excluded from the count of the twelve sons of Jacob (see Genesis 35:22)? It was Judah, as Reuben saw him confess his sin, and thereby did the same. Moses continues in the next verse: “And this for Judah,” as if to say: Is this Judah’s reward for serving as an example of confessing to one’s sins, that his bones roll around?
רש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עצמותיו של יהודה מתגלגלין בארון – עצמות כל השבטים העלו ממצרים והוא שאמר יוסף והעליתם את עצמותי מזה אתכם (שמות יג) עם עצמותיכם והיו עצמות כל השבטים שלדן קיימת ויהודה איבריו מתפרקין ומתגלגלין בארונו מפני שנידה את עצמו בערבונו של בנימין וחטאתי לך כל הימים (בראשית מג) אפי׳ לעולם הבא ומהכא נפקא לן (מכות דף יא:) נידוי של חכם אפילו על תנאי הוא בא.
מי גרם לראובן שיודה – במעשה יצועי אביו.
יהודה – שהודה במעשה תמר וכן היה מסורת בידיהם ומדרש אגדה דר׳ תנחומא כשאמר יהודה צדקה ממני עמד ראובן ואמר בלבלתי יצועי אבי ועכשיו יחי ראובן שלדו קיימת כאילו הוא חי וזאת ליהודה שהוא מתגלגל.
לבדם נתנה הארץ פ״ה יהודה זכה למלכות בתוספתא דברכות (פ״ד) קאמר דראובן נטל תחלה חלק בעבר הירדן:
היו עצמותיו מגולגלין פ״ה איבריו היו מתפרקין בארונו מפני שנדה את עצמו בערבונו של בנימין וחטאתי לך כל הימים אפי׳ לעולם הבא ומהכא נפקא לן נידוי של תלמיד חכם אפילו על תנאי בא ל״ה:
מי גרם שיודה יהוד׳ פ״ה דאמרי׳ במדרש ר׳ תנחומא בשעה שאמר יהודה צדקה ממני אמר ראובן גם אני בלבלתי יצועי אבי ועכשיו יחי ראובן שלדו קיימת כאילו הוא חי וזאת ליהודה בתמיה שעצמותיו מגולגלין:
על איברי לשפא למקום שנתקו משם כמו דשף מדוכתיה:
מאן דמפרש הטאיה. והתם (ביומא פ״ז) רמי כתוב אחד אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתוב אחר אומר ומודה ועוזב ירוחם. לא קשיא כאן בחטא המפורסם טוב לו להודות לרבים דנראה שאינו נכלם בדבר. ש״מ ממתני׳ כותבין שובר ופלוגתא היא (בב״ב ק״ע). רבא אמר במקום שאין כותבין. וקשה דהא רבא גופא אמר בגט פשוט דכותבין שובר משום דעבד לוה לאיש מלוה והכא משמע דלית ליה. וי״ל דאית ליה דכותבין והא דקאמר הכא במקום שאין כותבין דיחוי בעלמא הוא כלומר מהא לא תפשוט מידי דאיכא לאוקמא במקום שאין כותבין:
מה הקשר בין ברכת ראובן לברכת יהודה שבגללו היא מתחילה בוי״ו החיבור ״וזאת ליהודה״? ויש להסביר: כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה שהעלו אותם בני ישראל ממצרים מגולגלין בארון, שהתפרקו העצמות שבשלד, עד שעמד משה ובקש עליו רחמים. אמר לפניו: רבונו של עולם, מי גרם לראובן שהודה על חטאו — יהודה, ״וזאת ליהודה״, כלומר, האם זהו שכרו של יהודה שיהיו עצמותיו מגולגלות?!
Rabbi Yoḥanan says: All those years that the Jewish people were in the desert, the bones of Judah, which the Jewish people took with them from Egypt along with the bones of his brothers, were rolling around in the coffin, until Moses arose and asked for compassion on Judah’s behalf. Moses said before God: Master of the Universe, who served as the impetus for Reuben that he admit his sin, through which he merited a blessing and was not excluded from the count of the twelve sons of Jacob (see Genesis 35:22)? It was Judah, as Reuben saw him confess his sin, and thereby did the same. Moses continues in the next verse: “And this for Judah,” as if to say: Is this Judah’s reward for serving as an example of confessing to one’s sins, that his bones roll around?
רש״יתוספות איווראפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מִיָּד {דברים ל״ג:ז׳} שְׁמַע ה׳ קוֹל יְהוּדָה עָל אֵיבְרֵיהּ לְשָׁפָא וְלָא הֲוָה קָא מְעַיְּילִין לֵיהּ לִמְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא {דברים ל״ג:ז׳} וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ וְלָא הֲוָה קָא יָדַע מִשְׁקַל וּמִטְרַח בִּשְׁמַעְתָּא בַּהֲדֵי רַבָּנַן {דברים ל״ג:ז׳} יָדָיו רָב לוֹ לָא הֲוָה קָא סָלְקָא לֵיהּ שְׁמַעְתָּא אַלִּיבָּא דְהִילְכְתָא {דברים ל״ג:ז׳} וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה.

Immediately after Moses prayed, the verse states: “Hear, Lord, the voice of Judah” (Deuteronomy 33:7). His bones then entered their sockets [shafa], and his skeleton was reassembled. But the angels still did not elevate him into the heavenly study hall. Moses then prayed: “And bring him in unto his people” (Deuteronomy 33:7), i.e., those in the heavenly study hall. This prayer was accepted, but he still did not know how to deliberate in Torah matters with the heavenly sages. Moses then prayed: “His hands shall contend for him” (Deuteronomy 33:7), meaning that he should have the ability to contend with them in study. But still he was unable to draw conclusions from his discussion in accordance with the halakha. Moses then prayed: “And You shall be a help against his adversaries” (Genesis 33:7).
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך טר
טרא(שבת קח) א״ל מה למיטרא (למימשי) מהני מיא בשבתא א״ל שפיר דמי מהו למימץ ומיפתח פי׳ ליתן בפניו (בסוף גמרא דמסכת תמיד) שקל מהנהו מיא טרא באפיה. (בבא מציעא סב) ואי איניש דאתא מעלמא דלא שקיל וטרי בהדיה פי׳ אדם שלא נשא ונתן מעולם עמו. כולם אחוזי חרב תרגום וכהנאי וליואי וכל שבטיא דישראל כולהון אחידן בפיתגמי אוריתא דמתילן לחרבא ושקלן וטרן בהון כגיברין מאלפי קרבא. (מכות יא: סוטה ז:) בגמרא ואומר לה דברים שאינן כדי לא הוה ידע למישקל ומיטר׳ בהדי רבנן ידיו רב לו כלומר יש לו כח לישא וליתן:
ערך איים
אייםבמאיימין עליה במשקין בפרק קמא דסוטה (סוטה ז):
ערך חל
חלג(שבת יא.) אין מספיקין לכתוב חללה של רשות (בבא מציעא מט.) אי יהבינן ליה כל חללי דעלמא לא מחליף בדיבוריה (שבת נב) במתנית׳ תנא במחוללין פי׳ שלא היו הטבעות דבוקין אלא היו מרווחין שנעשו חלולין נבובין ומים נכנסים בהם ואין שם לוחות חציצה (שבת נז) תיכי חלילאתא פי׳ כעין אזור חלול שקולעת בה שערה (שבת סו) ולציירונהו בחללא דבי צוארא פי׳ ויקשרם באותו בגד שלוקח מבית הצואר כשפותחו ומחלחלו. (ובפרק ג׳ דמעשר שני) בתי הבדים שפתחן לחוץ וחללן לפנים מלשון נבוב לוחות תרגום חליל לוחין (פרק י׳ דכלים) מגופת החבית המחולחלת ואינה נשמטת פי׳ כסוי שאינו קבוע בפי הכלי בהידוק כן שמו מחילחל כדכתיב ותתחלחל המלכה מאד. (פרק ט׳ באהלות) בד״א בזמן שהיא כלי מחולחלת (פרק ד׳ במקואות) היו צרורות מתחלחלין לתוכו פסולין פי׳ מתרועעין (ובריש טבול יום) קולית של מים המחולחלת. (פרק ג׳ במכשירין) אם פקק את הצינור או חלחל לתוכן פי׳ פירשם בגג ליפול עליהם מים. (ברכות נט) רב אסי אמר עכנא חולחילי מתחלחל ואתי זיקא ומנשב על פומא ודמי כזיקא על פום דנא: (חולין נ) אמר זעירי חלחולא שניקבה כשרה הואיל וירכים מעמידין אותה פי׳ היא כרכשא. (סוטה ז) אם יש מכה מחלחל ויורד (חולין קכט) ומי איכא שומר על גבי שומר חלחולי מחלחלא פי׳ העור הוא שומר הבשר ומגין עליו והשער על העור וכי יש שומר על גבי שומר ופריקו כל שערה בגומתה בוקעת ויוצאה כבשר וזה פי׳ חלחולי מחלחלא:
ערך פרם
פרםד(שבת עד:) האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן פי׳ פרים סילקא כעין כתישה ואינו כעין חיתוך חייב משום טוחן ויש מי שאומרים מאן דפריס כמו הלא פרוס לרעב לחמך (ברכות לט.) פרמינהו פורמי רברבי פי׳ חתכן חתיכות גדולות (מגילה ח) פריעה ופרימה תגלחת וצפרים פי׳ פריעה לגדל פרע שער ראשו ולכשיטהר טעון גילוח כל שערו פרימה קריעת בגדים (סוטה ז) הכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו אם נפרמו נפרמו פי׳ קרע בגופו של בגד שלא במקום התפר פרימה במקום התפר (בבא מציעא מב) והאידנא דשכיחי פרומאי פי׳ מל׳ בגדיו יהיו פרומים (גיטין צ:) ופרומה משני צדדיה (מועד קטן כח) פרים בבי ואפקוה (גיטין סח) פירמה דכרתי פירמא דסילקא פ׳ מלא היד חתיכות של כרישין ושל תרדין:
א. [געבן האנדלען.]
ב. [אבשרעקן.]
ג. [בעיועגלוכקייטען.]
ד. [שפאלטען, טהיילען.]
לשפא – למקום שנתקו משם כמו דשף מדוכתיה (חולין דף מב:).
למתיבתא – לישא וליתן עם שאר החכמים.
למשקל ומטרח – לישא וליתן.
ידיו רב לו – יהא לו נצחון לריב ריבו והאי דכתיב ידיו לשון מלחמה הוא מלחמתה של תורה.
אליבא דהילכתא – לא היה זוכה לומר דבר המתקבל.
מיד ״שמע ה׳ קול יהודה״ (דברים לג, ז). על איבריה לשפא [נכנסו איבריו למקומם] ונתחברו העצמות, ועדיין לא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא [היו מכניסים אותו לישיבה של מעלה ברקיע], ביקש עליו משה ״ואל עמו תביאנו״ (דברים לג, ז). הכניסוהו ולא הוה קא ידע משקל ומטרח בשמעתא בהדי רבנן [היה יודע לשאת ולתת בהלכה עם החכמים בישיבה שם], ביקש עליו ״ידיו רב לו״ (דברים לג, ז). לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא [היתה עולה לו השמועה לפי ההלכה], על כן ביקש עליו ״ועזר מצריו תהיה״ (דברים לג, ז).
Immediately after Moses prayed, the verse states: “Hear, Lord, the voice of Judah” (Deuteronomy 33:7). His bones then entered their sockets [shafa], and his skeleton was reassembled. But the angels still did not elevate him into the heavenly study hall. Moses then prayed: “And bring him in unto his people” (Deuteronomy 33:7), i.e., those in the heavenly study hall. This prayer was accepted, but he still did not know how to deliberate in Torah matters with the heavenly sages. Moses then prayed: “His hands shall contend for him” (Deuteronomy 33:7), meaning that he should have the ability to contend with them in study. But still he was unable to draw conclusions from his discussion in accordance with the halakha. Moses then prayed: “And You shall be a help against his adversaries” (Genesis 33:7).
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בִּשְׁלָמָא יְהוּדָה דְּאוֹדִי כִּי הֵיכִי דְּלֹא תִּישָּׂרֵף תָּמָר אֶלָּא רְאוּבֵן לְמָה לֵיהּ דְּאוֹדִי וְהָאָמַר רַב שֵׁשֶׁת טחֲצִיף עלי (בר ישראל) דמפריט חֶטְאֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיחַשְׁדוּ אֲחוֹהִי.:

The Gemara discusses the propriety of admitting one’s sins in public. Granted, with regard to Judah, it was proper that he admitted his sin in public, as he did so in order that Tamar not be burned innocently. But why did Reuben admit his sin in public? But didn’t Rav Sheshet say: I consider one who specifies his sins in public to be brazen, as one who does so indicates that he is not embarrassed by his actions? The Gemara answers: The reason he admitted his sin in public was in order that his brothers should not be suspected of having committed the deed.
עין משפט נר מצוהרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאן דמפריט חטאיה – לרבים נראה שאינו נכלם בדבר.
דלא ליחשדו אחוהי – שלא יהו שאר אחיו נחשדין מאביהם.
חציף עלי מאן דמפרש חטאיה. והתם בפרק בתרא דיומא רמי כתוב אחד אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתוב אחר אומר מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם. ומשני כאן בחטא מפורסם טוב להודות כאן בחטא שאינו מפורסם אין לו לומר לרבים דנראה דאינו בוש בדבר. תוספי הרא״ש ז״ל.
ועוד שואלים בנושא זה: בשלמא [נניח] יהודה דאודי כי היכי [שהודה, עשה כן כדי] שלא תישרף תמר, אלא ראובן למה ליה דאודי [לו שהודה]? והאמר [והרי אמר] רב ששת: חציף [חצוף] עלי, בעיני מאן דמפריט חטאיה [מי שמפרט את חטאו] ומודיעו לרבים. ומדוע הודה ראובן? די היה בכך שיעשה תשובה! ומשיבים: הסיבה לכך שהודה במעשה היתה כי היכי דלא ליחשדו אחוהי [כדי שלא ייחשדו אחיו] במעשה זה שהם עשאוהו.
The Gemara discusses the propriety of admitting one’s sins in public. Granted, with regard to Judah, it was proper that he admitted his sin in public, as he did so in order that Tamar not be burned innocently. But why did Reuben admit his sin in public? But didn’t Rav Sheshet say: I consider one who specifies his sins in public to be brazen, as one who does so indicates that he is not embarrassed by his actions? The Gemara answers: The reason he admitted his sin in public was in order that his brothers should not be suspected of having committed the deed.
עין משפט נר מצוהרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִם אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי וְכוּ׳.: שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ כּוֹתְבִין שׁוֹבָר.

§ The mishna teaches: If after the judge’s warning she says: I am defiled, she writes a receipt for her marriage contract. The Gemara comments: You can learn from this mishna that one writes a receipt to serve as proof that a debt has been paid rather than tearing the promissory note. This matter is the subject of a dispute between the tanna’im in tractate Bava Batra (170b).
רש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמע מינה כותבין שובר – ופלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי היא בבבא בתרא (דף קע:) דקאמר רבי יהודה אין כותבין שובר אלא יקרעו את השטר דאם כן צריך זה לשמור שוברו מן העכברים.
שמעת מינה כותבין שובר – תימה והא הכא לא אפשר בלא שובר אם היא אומרת אבדה כתובתי במה יכוף אותה להחזיר כתובתה בשלמא לוה בעלמא מעכב הפרעון עד שיחזיר מלוה את השטר אבל כאן אין פרעון שהרי כאן אבדה כתובתה והיכא דלא אפשר דברי הכל כותבין וי״ל שהיה יכול לעכב את הגט אצלו עד שתחזיר לו הכתובה אבל תמיה לפום מאי דמסיק במקום שאין כותבין כתובה כותבין שובר למה לי למיכתב שובר יקרע הגט ויכתוב עליו גיטא דנן דקרענוהו לא משום דגיטא פסולא הוא אלא דלא תהדר ותגבי ביה זימנא אחריתי כדאמרינן בפ׳ הכותב (כתובות דף פט:) ובפרק קמא דבבא מציעא (ב״מ יח.) וי״ל דהכא מיירי מן הסכנה ואילך דאמר בפרק הכותב (כתובות דף פט:) דגובה בעדי גירושין אפילו בלא גט.
שמע מינה כותבין שובר. תימה מאי קאמר שמע מינה כותבין שובר דאפילו אי בעלמא אין כותבין שובר ללוה עד שיחזיר לו המלוה את השטר שלא יצטרך הלוה לשמור שוברו מן העכברים הכא על כרחיה לכתוב שובר שהרי אי אפשר שתוציא כתובתה כיון דאמרה טמאה אני. ואם אבדה כתובתה כיון דאמרה טמאה על כרחו צריך לכתוב שובר. ויש לומר דהכי קאמר שמע מינה כותבין שובר דאי אמרת דבעלמא אין כותבין שובר הוה להו למגזר דהכא אטו דעלמא ולא הוה להו למתני שוברת כתובתה דמשמע דבלשון שובר אלא הוה להו למיתני לשון מחילה שמוחלת כתובתה ואומרת שזינתה והפסידה כתובתה:
ד שנינו במשנה: אם אמרה הסוטה ״טמאה אני״ — שוברת את כתובתה. ומעירים: שמעת מינה [לומד אתה מכאן] מלשון המשנה ״שוברת״, כי כותבין שובר כהוכחה של פרעון שטר, ואין קורעים את שטר החוב, שדבר זה שנוי במחלוקת חכמים.
§ The mishna teaches: If after the judge’s warning she says: I am defiled, she writes a receipt for her marriage contract. The Gemara comments: You can learn from this mishna that one writes a receipt to serve as proof that a debt has been paid rather than tearing the promissory note. This matter is the subject of a dispute between the tanna’im in tractate Bava Batra (170b).
רש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר אַבָּיֵי תְּנִי מְקָרַעַת א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא וְהָא שׁוֹבֶרֶת קָתָנֵי אֶלָּא אָמַר רָבָא בִּמְקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין כְּתוּבָּה עָסְקִינַן.:

Abaye said: Teach in the mishna differently. Rather than understanding that she writes a receipt, explain it to mean: She tears her marriage contract. Rava said to him: But the mishna teaches explicitly that she writes a receipt. Rather, to explain the mishna, Rava said: We are dealing with a place in which they do not write a marriage contract, as they rely on the rabbinical ordinance that all wives are entitled to the sum of a standard marriage contract upon divorce or being widowed, even if no marriage contract has been written. Because there is no marriage contract to tear, a receipt is written so that the man can prove that he no longer has a monetary obligation. However, generally, it is possible that the document would be torn, and no proof can be adduced from this mishna.
רש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תני מקרעת – שטר כתובתה.
במקום שאין כותבין כתובה – אלא סומכין על תנאי בית דין שתקנו לבתולה מאתים ולאלמנה מנה וכשמגרשה מוציאה גיטה וגובה בה וכשנתאלמנה מביאה עדי מיתה וגובה והתם כיון דלא אפשר מודי רבי יהודה שכותבין שובר דטוב לו שיהא בידו קצת ראיה שפרע כדי שלא תחזור ותביא עדי מיתה אחרים בבית דין אחר ותתבענו.
אמר רבא במקום שאין כותבין כתובה עסקינן – מקשים הא במקום שכותבין אין כותבין שובר ובגט פשוט (ב״ב דף קעא:) אמר ה״נ מסתברא דכותבין שובר דאי אין כותבין יאכל הלה וחדי א״ל אביי אלא מאי כותבין אבד שוברו יאכל הלה וחדי א״ל רבא אין עבד לוה לאיש מלוה אלמא דקיבל אותה סברא דכותבין ונראה דרבא ס״ל כותבין אבל הכא דחייה בעלמא הוא דליכא למשמע מהכא דכותבין שובר.
אמר אביי תני מקרעת. כלומר שוברת דקתני לא שיכתבו שובר אלא ששוברים כתובתה. ומיהו צריך הוא לשטר מחילה שגבתה כתובתה ממנו דהא אביי סבר כרבי יוחנן דאמר הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום:
במקום שאין כותבין כתובה עסקינן. דלא שייך למגזר אטו שובר דעלמא דידעי אינשי דהיכא דלא אפשר ודאי כותבין שובר. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
אמר אביי, תני [שנה]: מקרעת כתובתה. אמר ליה [לו] רבא: והא [והרי] ״שוברת״ קתני [שנה]! אלא אמר רבא: במקום שאין כותבין כתובה עסקינן [עוסקים אנו], אלא סומכים על מה שתיקנו חכמים לתת כתובה כשמגרש את אשתו או כשמת. וכדי להוכיח שאין לבעל עוד התחייבות של כתובה חייבים לכתוב שובר.
Abaye said: Teach in the mishna differently. Rather than understanding that she writes a receipt, explain it to mean: She tears her marriage contract. Rava said to him: But the mishna teaches explicitly that she writes a receipt. Rather, to explain the mishna, Rava said: We are dealing with a place in which they do not write a marriage contract, as they rely on the rabbinical ordinance that all wives are entitled to the sum of a standard marriage contract upon divorce or being widowed, even if no marriage contract has been written. Because there is no marriage contract to tear, a receipt is written so that the man can prove that he no longer has a monetary obligation. However, generally, it is possible that the document would be torn, and no proof can be adduced from this mishna.
רש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאִם אָמְרָה טְהוֹרָה אֲנִי מַעֲלִין אוֹתָהּ לְשַׁעֲרֵי מִזְרָח.: מַעֲלִין אוֹתָהּ

§ The mishna teaches: But if after the warning she maintains her innocence and says: I am pure, they would bring her up to the Eastern Gate. The Gemara asks: Would they bring her up?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה שנינו במשנה: ואם אמרה ״טהורה אני״ מעלין אותה לשערי מזרח. ותוהים: מעלין אותה?!
§ The mishna teaches: But if after the warning she maintains her innocence and says: I am pure, they would bring her up to the Eastern Gate. The Gemara asks: Would they bring her up?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה ז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוטה ז:, הערוך על סדר הש"ס סוטה ז:, רש"י סוטה ז:, תוספות סוטה ז:, תוספות איוורא סוטה ז:, בית הבחירה למאירי סוטה ז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), שיטה מקובצת סוטה ז:, מהרש"א חידושי אגדות סוטה ז:, גליון הש"ס לרע"א סוטה ז:, פירוש הרב שטיינזלץ סוטה ז:

Sotah 7b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sotah 7b, Collected from HeArukh Sotah 7b, Rashi Sotah 7b, Tosafot Sotah 7b, Tosefot Evreux Sotah 7b, Meiri Sotah 7b, Shitah Mekubetzet Sotah 7b, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 7b, Gilyon HaShas Sotah 7b, Steinsaltz Commentary Sotah 7b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144