×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גמ׳גְּמָרָא: ת״ר אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ הַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה בש״אבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים צְרִיכָה שְׁנֵי עֵדִים עַל כׇּל תַּשְׁמִישׁ אוֹ תְּשַׁמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר ובה״אוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים דַּיָּהּ בִּשְׁנֵי עֵדִים כׇּל הַלַּיְלָה.
GEMARA: The mishna teaches that according to Beit Shammai it is permitted to engage in intercourse by the light of a lamp. In this regard, the Sages taught in a baraita: Even though the Sages said with regard to one who engages in intercourse by the light of a lamp, that this is disgraceful, Beit Shammai say: A woman is required to examine herself with two cloths, once before and once after each act of intercourse, or she must engage in intercourse by the light of a lamp. And Beit Hillel say: It is sufficient for her to examine herself with two cloths throughout the night, once before the first act of intercourse and once after the final act of intercourse.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
גמ׳ מגונה – טעמא מפרש לקמן.
כל שהיא צריכה בדיקה ובדקה בעד ואבד העד אסורה לשמש עד שתבדוק פעם שניה ואע״ג דאלו איתיה משמשת אע״ג דלא ידעא עד שתעיין למחר זו מוכיחה קיים לברר בו למחר אם יטמאו טהרות אם לאו וזו אין מוכיחה קיים ואף זו דוקא בזמן טהרות אע״פ שגדולי המחברים הביאוה לענין ביתה:
א גמרא שנינו במשנתנו שלדעת בית שמאי מותר לשמש לאור הנר, ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: אף על פי שאמרו חכמים כי משמש מטתו לאור הנרהרי זה מגונה, בית שמאי אומרים: צריכה האשה שתבדוק עצמה בשני עדים על כל תשמיש שמשמשת באותו הלילה, או שתשמש לאור הנר כדי שתוכל לבדוק לאורו את עד הבדיקה. ובית הלל אומרים: דיה בשני עדים כל הלילה, אחד לבדיקה לפני התשמיש הראשון ואחד לבדיקה אחר התשמיש האחרון.
GEMARA: The mishna teaches that according to Beit Shammai it is permitted to engage in intercourse by the light of a lamp. In this regard, the Sages taught in a baraita: Even though the Sages said with regard to one who engages in intercourse by the light of a lamp, that this is disgraceful, Beit Shammai say: A woman is required to examine herself with two cloths, once before and once after each act of intercourse, or she must engage in intercourse by the light of a lamp. And Beit Hillel say: It is sufficient for her to examine herself with two cloths throughout the night, once before the first act of intercourse and once after the final act of intercourse.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תַּנְיָא אָמְרוּ לָהֶם ב״שבֵּית שַׁמַּאי לב״הלְבֵית הִלֵּל לְדִבְרֵיכֶם לֵיחוּשׁ שֶׁמָּא תִּרְאֶה טִיפַּת דָּם כְּחַרְדָּל בְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה וּתְחַפֶּנָּה שִׁכְבַת זֶרַע בְּבִיאָה שְׁנִיָּה.

It is taught in a baraita that Beit Shammai said to Beit Hillel: According to your statement that a woman may engage in intercourse several times in one night without an examination between each act of intercourse, let us be concerned lest she will see, i.e., emit, a drop of blood the size of a mustard seed during the first act of intercourse, and will thereby become impure, and semen from the second act of intercourse will cover it. Since the examination after the last act of intercourse will not reveal the drop of blood, the woman will erroneously think she is pure.
ר׳ חננאלרש״ירמב״ןתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא אמרו בית שמאי לבית הלל, לדבריכם שאתם אומ׳ דייה שני עדים כל הלילה, ניחוש שמא תראה כחרדל בבדיקתא ביאה ראשונה ותחפנה שכבת זרע של ביאה שניה.
אמרו להן בית הלל, לדבריכם נמי ניחוש שמא עד שהרוק לתוך הפה, כלומר בעד שהלחלוחית של תשמיש לתוך הפה, נימוקה אותה הטיפה והלכה לה.
אמ׳ להן, אינה דומה נימוקה פעם אחת לנימוקה פעמים.
א. וכן פירשו תוספות בד״ה ב״ש.
ב. הובא בערוך ערך רק. וכן הוא בתשובת הגאונים אסף תרפ״ט סי׳ קצז עמ׳ 108: ניחוש שמא עד שהרוק בתוך הפה נימוק והלך לו. וכו׳ שמא עודנו דש באה טיפה, וכשהוציא האיש שכבת זרע נחפתה בה ונימוקה בתוכה. וזה פתרון עד שהרוק בתוך הפה נימוק והלך לו, בלשון כבוד. על רוק בתוך הפה ראה גם בערוך ערך נחר: כל זמן שהרוק מצוי בתוך הפה מחמת תשמיש, פירשו חכמי מגנצא, כל זמן שהדם מצוי לה באותו מקום מחמת תשמיש, וכו׳, ואמר לן רבי, דאית מפרשי האי רוק שכבת זרע, ולא מסתבר ליה. וגם מדברי הרי״ף בשבועות נראה שפירש כמו הערוך, זה לשונו: עד שתחיה המכה. עד כמה, וכו׳, משמשת וראת דם, מחמת תשמיש הוא, אינה משמשת וראת דם, מחמת נדה הוא. וככל הנראה פירש את דברי שמואל ׳כל זמן שהרוק בתוך הפה׳, כל זמן שהיא משמשת, אבל אינה משמשת וראתה דם, הרי זה דם נדה.
שמא תראה – בביאה ראשונה ויעמידוהו כותלי בית הרחם וכיון דלא מצריכיתו בדיקה בין תשמיש לתשמיש כי הדר משמש תחפנה שכבת זרע בביאה שניה וכי בדקה לאחר תשמיש אחרון לא מינכר למחר ונהי נמי דלדידן משמשא לאחר קינוח ואע״ג דלא ידעינן עד למחר מיהו בעינן מוכיחה קיים דאי לאו הכי מה הועילו חכמים בתקנתם.
גמרא. אמרו להם ב״ש לדבריכם – כיון שאתם מודים בבדיקה שלאחר תשמיש משום שמא ראתה מחמת תשמיש (הוה) [הודו] נמי בבדיקה בין תשמיש לתשמיש שמא תראה טפת דם כחרדל בביאה ראשונה שבא אורח מחמת תשמיש ותחפנה שכבת זרע בביאה שנייה, ושוב לא תמצא בעד שלאחר כל התשמישין. אמרו להם ב״ה א״כ אף מתחלת ביאה לסוף ביאה ניחוש כן, ויכולין היו ב״ש לומר שאין דנין אפשר מא״א, אלא גדולה מזו אמרו שאינו דומה וכו׳.
ולדברי הר״מא ז״ל צריכין לפרש תראה טיפה דם כחרדל בעד של אחר ביאה ראשונה ותחפנו שכבת זרע לאחר ביאה שנייה, ואמרו להם ב״ה אף לדבריכם שמא בקנוח ראשון עצמו נמוקה הטפה ובטלה בשכבת זרע.
ומצאתי בתוספותב שפי׳ כדבריו בשמו של ר׳ שמואל רומרוגי ז״ל, והם הקשוג ללשון רש״י ממה ששנינו צריכין ב׳ עדים על כל תשמיש ותשמיש, או תשמש לאור הנר, ומשמע דמשמשת לאור הנר אינה צריכה אלא כדברי ב״ה, ולפירושו עדיין המשמשת לאור הנר צריכה לבדוק ולאחר כל תשמיש ותשמיש ולראות בעד כדברי ב״ש וב״ה אינה צריכה בדיקה כלל עד סוף כל הלילה, מ״מ לשון תראה, מתפרש לנו יפה.
א. בסוף הדיבור הקודם.
ב. בתוס׳ לפנינו בשם הרשב״ם.
ג. עי׳ גליון התוס׳.
שמא תראה טפת דם כחרדל בביאה ראשונה ותחפנו שכבת זרע בביאה שניה. פרש״י וישאר בבית הרחם ויעמידו כותלי בית הרחם הדם בביאה ראשונה ובביאה שניה תחפנו שכבת זרע ולא יראה על העד ול״נ דלא משמע דאיירי שיהא נימוק בתוך הפה אלא בתשובת ב״ה ולאידך פי׳ שפירשתי שבודקת בכל תשמיש ותשמיש ניחא דה״פ שמא תראה טפת דם כחרדל על העד בביאה ראשונה ותחפנה שכבת זרע על העד בביאה שניה:
ב ועוד במחלוקת זו של בית שמאי ובית הלל, תניא [שנויה ברייתא]: אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם, שיכולה לשמש כמה פעמים באותו הלילה, ואינה צריכה לבדוק בין כל תשמיש ותשמיש, ליחוש [נחשוש] שמא תראה טיפת דם קטנה כגודל גרגיר צמח החרדל כבר בביאה ראשונה, ונטמאה בה, ותחפנה (תכסה אותה) שכבת זרע שבביאה השניה, ולא תימצא טיפת דם זו בבדיקה שלאחר הביאה האחרונה, ותחשוב האשה שהיא טהורה, ואינה אלא טמאה! אלא ודאי צריכה לבדוק אחרי כל תשמיש.
It is taught in a baraita that Beit Shammai said to Beit Hillel: According to your statement that a woman may engage in intercourse several times in one night without an examination between each act of intercourse, let us be concerned lest she will see, i.e., emit, a drop of blood the size of a mustard seed during the first act of intercourse, and will thereby become impure, and semen from the second act of intercourse will cover it. Since the examination after the last act of intercourse will not reveal the drop of blood, the woman will erroneously think she is pure.
ר׳ חננאלרש״ירמב״ןתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאָמְרוּ לָהֶם ב״הבֵּית הִלֵּל אַף לְדִבְרֵיכֶם לֵיחוּשׁ עַד שֶׁהָרוֹק בְּתוֹךְ הַפֶּה שֶׁמָּא נִימּוֹק וְהוֹלֵךְ לוֹ.

Beit Hillel said to them in response: Even according to your statement, let us be concerned that while the saliva was still in the mouth, i.e., while the blood was in her vagina, perhaps it was squashed and disappeared. Even if she examines herself after each act of intercourse, as mandated by Beit Shammai, it is possible that the semen of that act covered the blood, and it will not be revealed by the examination.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עד שהרוק בתוך הפה כו׳ – רוק דם. פה אותו מקום. כלומר אפילו כשהיתה בודקת לאחר תשמיש שמא ראתה טפה כחרדל וחפתה שכבת זרע באותה ביאה עצמה.
אסור לאדם שישמש מטתו ביום שנאמר ואהבת לרעך כמוך כלומר שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ובבית אפל מותר ותלמיד חכם מאפיל בטליתו ומותר:
אמרו להם בית הלל בתשובה לכך: אף לדבריכם שבודקת היא את עצמה לפני כל תשמיש ותשמיש, גם כן ליחוש [נחשוש], שכן אפשר שעד (בעוד) שהרוק (הדם) נמצא עדיין בתוך הפה (כינוי לבית הערוה) שמא נימוק (נמעך) והולך לו, שאף לשיטתכם יתכן ששכבת זרע של אותו תשמיש חיפתה אותו, ולא הועילה הבדיקה שלאחר התשמיש הראשון להראותה את הדם!
Beit Hillel said to them in response: Even according to your statement, let us be concerned that while the saliva was still in the mouth, i.e., while the blood was in her vagina, perhaps it was squashed and disappeared. Even if she examines herself after each act of intercourse, as mandated by Beit Shammai, it is possible that the semen of that act covered the blood, and it will not be revealed by the examination.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמְרוּ לָהֶם לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה נִימּוֹק פַּעַם אַחַת לְנִימּוֹק שְׁתֵּי פְּעָמִים.

Beit Shammai said to Beit Hillel: One cannot compare the two situations, as a squashed drop of blood after the woman has engaged in intercourse once is not similar to a squashed drop of blood after the woman has engaged in intercourse twice, and therefore our concern is more reasonable.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרו להם בית שמאי לבית הלל בתשובה לכך: אין הדברים דומים לפי שאינו דומה נימוק (נמעך) הנמצא בבית הערוה פעם אחת שהוא הבסיס לחשש שהעליתם, לנימוק שתי פעמים ויותר שהוא הבסיס לחשש שלנו.
Beit Shammai said to Beit Hillel: One cannot compare the two situations, as a squashed drop of blood after the woman has engaged in intercourse once is not similar to a squashed drop of blood after the woman has engaged in intercourse twice, and therefore our concern is more reasonable.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) תַּנְיָא א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי ב״שבֵּית שַׁמַּאי אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו רַבִּי כַּמָּה הֶאֱרַכְתָּ עָלֵינוּ אָמַר לָהֶם מוּטָב שֶׁאַאֲרִיךְ עֲלֵיכֶם בעוה״זבָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיַּאֲרִיכוּ יְמֵיכֶם לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא.

It is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua said: I see as correct the statement of Beit Shammai in this case. His students said to him: Our teacher, how you have weighed [he’erakhta] us down with this stringent ruling. Rabbi Yehoshua said to them: It is preferable that I weigh you down in this world, so that you do not sin by engaging in prohibited intercourse, i.e., so that your days in the World-to-Come will be lengthened [sheya’arikhu].
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא, אמ׳ ר׳ אשמעון רואה אני דברי בית שמאי, אמרו לו ...⁠ב
א. לפנינו, ר׳ יהושע.
ב. ע״כ החלק הראשון של כתי״ב מס׳ 1.
הארכת – החמרת.
ג ועוד במחלוקתם זו, תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ יהושע: רואה (מעדיף) אני את דברי בית שמאי בענין זה. אמרו לו תלמידיו: רבי, כמה הארכת (הכבדת) עלינו בפסק זה! אמר להם: מוטב שאאריך עליכם בעולם הזה, כדי שלא תחטאו בביאת איסור ובכך יאריכו ימיכם לעולם הבא.
It is taught in a baraita that Rabbi Yehoshua said: I see as correct the statement of Beit Shammai in this case. His students said to him: Our teacher, how you have weighed [he’erakhta] us down with this stringent ruling. Rabbi Yehoshua said to them: It is preferable that I weigh you down in this world, so that you do not sin by engaging in prohibited intercourse, i.e., so that your days in the World-to-Come will be lengthened [sheya’arikhu].
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר ר׳רַבִּי זֵירָא מִדִּבְרֵי כּוּלָּם נִלְמַד בַּעַל נֶפֶשׁ לֹא יִבְעוֹל וְיִשְׁנֶה.

§ Rabbi Zeira says: From the statements of all of them, i.e., both Beit Shammai, who permit engaging in intercourse a second time only after an examination, and Beit Hillel, who rule that the second examination must be performed only after the final act of intercourse of the night, we can learn that their dispute relates only to that which is permitted after the fact. But a pious person [ba’al nefesh] should not engage in intercourse and repeat his act without an examination between each act.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעל נפש – חסיד.
לא יבעול וישנה – בלא בדיקה בינתים דאפילו ב״ה מצרכי בדיקה לסוף תשמיש אלמא חיישינן לשמא ראתה דם מחמת תשמיש אלמא מי שהוא ירא ופורש מספק איסור לא יבעול וישנה.
לא יבעול וישנה – פירוש אם לא יבדוק דשמא מחמת חימוד תשמיש ראשון ראתה ודוקא בעל נפש דר׳ זירא ידע נמי דלבעלה לא בעיא בדיקה ורבא אמר אפי׳ בעל נפש לא דלמא לבו נוקפו ופורש וא״ת ומאי מייתי תניא נמי הכי דלמא ברייתא לא מיירי בבעל נפש אלא בסתם בני אדם או בביאה ראשונה וי״ל דאבל לבעלה מותרת משמע היתר גמור לכל העולם ואפי׳ בביאה שניה.
הא דאמר ר׳ זירא בעל נפש לא יבעול וישנה – לא שהוא סבור שמשנתינו לבעלהא, שהוא עצמו אומר בפרק קמאב כל לבעלה לא בעיא בדיקה, ושםג הביאו ברייתא זו בד״א לטהרות וכו׳. אלא ה״ק, כיון שאע״פ שבדקה לפני תשמיש חששו כולם שמא ראתה מחמת תשמישד ומניחים העדים עד למחר, הילכך בעל נפש לא יכניס עצמו לבית הספק אפילו לבדוק ולהניח דזה לא יועיל לגבי הבעלה, ורבא אמר שאין בחששות הללו שום ספק אלא חומר של טהרות הואו.
א. כנראה דאתא לאפוקיה משיטת הרמב״ם פרק ד מאיסו״ב הי״ז דפסק כר״ז ומשנה זו אף לבעלה מיירי ובעל נפש היינו מחששא דדינא וכ״כ בכ״מ שם, וברייתא דתנ״ה אע״פ שידע לה ר״ז מוקמי ליה באשה שיל״ו ולפני תשמיש [ועי׳ ר״ן שבועות שכ׳ כעי״ז בפי׳ הר״מ]. מיהו בחי׳ הר״א משמע דרבנו נחית משום פי׳ רש״י ע״ש.
ב. לעיל יב, א.
ג. שם יא, ב.
ד. שמחמת חימוד שימוש עלולה לראות וכמו שכ׳ בתוס׳ וראשונים, ועי׳ לעיל הערה 70.
ה. וחמירא מב״ה דקאי לטהרות דבודקת ומניחה לבוקר אבל לבעלה צריך שיבדוק ויראה מיד, וכ״ד התוס׳ ד״ה לא יבעול, לפנינו וראשונים [ועי׳ בתוד״ה ב״ש בא״ד], ועי׳ בסמוך. והא דבעי ר׳ זירא לעיל יב, א מהו שתבדוק לבעלה ופשיט ליה ר״י דא״צ, היינו קודם שימוש, אבל הכא מחמיר לאחר שימוש דעלולה טפי לראות. ועי׳ רשב״א ור״ן.
ו. ור״ז ורבא פליגי בדין הטהרות דלר״ז הוי משום חששא ומשו״ה יש מקום לבע״נ לחוש אפילו לבעלה ורבא ס״ל דאינו אלא משום דררא דחומר טהרות.
גמרא הא דאמר ר׳ זירא בעל נפש לא יבעול וישנה, לאו למימרא שיהא סבור דמתניתין אפילו לבעלה קאמר דאיהו גופיה הוא דקאמר בפרק קמא כל לבעלה אינה צריכה בדיקה, אלא הכי קאמר, כיון דלכולי עלמא צריכה היא בדיקה לאחר תשמיש, ואע״פ שכבר בדקה לפני התשמיש, אלמא מיחש חיישינן דילמא אגב ביאה אתא דם, אלא כדי שלא להאריך את הדרך, הקלו לגבי בעל שלא להצריכה בדיקה, הילכך בעל נפש לא יבעול וישנה, כלומר אלא בבדיקה, ושתראה בעד קודם ביאה שנייה ואתיא הא כאידך דידיה (נדה יב.) דבעא לעיל מיניה דרב יהודא אשה מהו שתבדוק לבעלה, ואמר רבא דליתא, דההיא דאצרכוה בדיקה לטהרות, לאו משום חשש ספק הוא אלא חומר הוא בטהרות, דכל היד המרבה לבדוק בנשים לגבי טהרות הרי זו משובחת והא דאמרינן תניא נמי הכי במה דברים אמורים לטהרות, לא שהביאו אותה קושיא לדברי ר׳ זירא, דר׳ זירא נמי מידע ידע לה ומודה בה, לא לעיקר שמעתין קדריש, לומר דמתניתין דוקא לטהרות היא ולא לבעלה.
מדברי כולם נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה. ואף לב״ה נמי צריכה בדיקה לאחר תשמיש אחרון אלמא חיישינן שמא תראה מחמת תשמיש וכ״ש לפירושינו דלב״ה נמי צריכה בדיקה על כל תשמיש ותשמיש:
גמרא מדברי כלם נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה – פי׳ בלא בדיקה בינתים ותמה לפירוש רש״י ז״ל היאך נלמוד כן מדברי ב״ה וי״ל דכיון דתניא דאף ב״ה לא מיעטו בדיקות אלא כדי שלא להאריך את הדרך ומשום דסוף סוף א״א לתקן הדבר לגמרי ש״מ דבעל נפש ראוי לו לחוש.
אמר ר׳ זירא: מדברי כולם, הן בית שמאי שלא התירו לשמש שנית אלא לאחר בדיקה, והן בית הלל שהתירו לשמש שנית אף בלא בדיקה וחייבו לבדוק לאחר התשמיש האחרון, נלמד (יש ללמוד) כי אין זה אלא בגדר המותר, ואולם כל שהוא בעל נפש (הנוהג בחסידות) — לא יבעול וישנה (ויחזור) בלא לבדוק בין תשמיש לתשמיש.
§ Rabbi Zeira says: From the statements of all of them, i.e., both Beit Shammai, who permit engaging in intercourse a second time only after an examination, and Beit Hillel, who rule that the second examination must be performed only after the final act of intercourse of the night, we can learn that their dispute relates only to that which is permitted after the fact. But a pious person [ba’al nefesh] should not engage in intercourse and repeat his act without an examination between each act.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רָבָא אָמַר בּוֹעֵל וְשׁוֹנָה כִּי תַנְיָא הַהִיא לִטְהָרוֹת.

Rava says: Even a pious person may engage in intercourse and repeat the act without an examination in between, as when that baraita is taught, it is referring to a woman who handles pure items. But with regard to intercourse with her husband, there is no cause for concern.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבא אמר בועל כי תניא ההיא לטהרות – פירוש לאו למימרא דר׳ זירא סבר דאף לבעלה גרידא תניא בהא איהו דאמר בפ״ק דלבעלה גרידא לא בעיא בדיקה ואע״ג דמטמא דשמואל אמר לה לא משמע דפליג עלה מדלא אמר לה תלמודא התם או הכא אלא הכי פירושו דר׳ זירא סבר דאע״ג דרבנן לא הצריכו בדיקה לבעלה אינו אלא כדי שלא להאריך הדרך דכיון דאצריכוה לטהרות נדנוד ספק יש בדבר וכיון דכן ראוי לבעל נפש לחוש ורבא אמר שזה אינו דלא תניא לה משום נדנוד אלא למעלת טהרות בלבד ודמיא למאי דא״ל ר׳ זירא לרב יהודה בפרק קמא ותבדוק ומה בכך וכדפי׳ התם בס״ד.
והא דקתני תניא נמי הכי לאו לאפוקי מדר׳ זירא אלא לאלומי מילתא לדברי הכל דמתני׳ בעסוקה בטהרות נשנית או אפשר דמסייעין לרבא מדהאריך תנא טובא ולא קתני נמי דבעל נפש בודק.
ואילו רבא אמר: אף מי שהוא בעל נפש מותר שיהא בועל ושונה (חוזר) ובועל אף בלא בדיקה בינתיים. שכן כי תניא ההיא [כאשר שנויה אותה] ברייתא בחיוב הבדיקות כשמשמשת כמה פעמים באותו הלילה, הרי זה דווקא לענין האשה העסוקה בטהרות, ואולם באשר לתשמיש עם בעלה, אין כל חשש.
Rava says: Even a pious person may engage in intercourse and repeat the act without an examination in between, as when that baraita is taught, it is referring to a woman who handles pure items. But with regard to intercourse with her husband, there is no cause for concern.
ריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בד״אבַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים לִטְהָרוֹת אֲבָל לְבַעְלָהּ מוּתֶּרֶת אובד״אוּבַמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁהִנִּיחָהּ בְּחֶזְקַת טׇהֳרָה אֲבָל הִנִּיחָהּ בְּחֶזְקַת טְמֵאָה לְעוֹלָם הִיא בְּחֶזְקָתָהּ עַד שֶׁתֹּאמַר לוֹ טְהוֹרָה אֲנִי.

This opinion is also taught in a baraita: In what case is this statement said, i.e., that a woman must examine herself before and after every act of intercourse according to Beit Shammai, or before the first act and after the last act, according to Beit Hillel? It was said with regard to a woman who handles pure items; but a woman is permitted to her husband even without any examination, and he is not required to ask her if she is pure. But in what case is this lenient statement said? When her husband traveled and left her with the presumptive status of ritual purity. But if he left her with the presumptive status of ritual impurity, she remains forever in her presumptive status of impurity until she says to him: I am pure.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בד״א – דבעיא בדיקה.
והא דאמרי׳: תניא נמי הכי – לא שהוא לבעל נפש, אלא שהוא דוקא לטהרות ולא לגבי הבעלא, וכיוצא בזה תניא נמי הכי שאינו לראיה ממש, בפרק קמא דמגילהב מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה וכו׳. ובתוספותג מפרשים לא יבעול וישנה בלא בדיקה הא בבדיקה מותר אפילו לחסיד שבחסידים, מדאמרינן במס׳ שבתד אמר ר׳ יוסי ה׳ בעילות בעלתי ושניתי, ואין סוגיא מתחוורת בפי׳ הזה.
א. כלומר דתנ״ה אינו קושיא לר״ז דהא ר״ז נמי מודה בה, ואין בזה סיוע דשונה בלא בדיקה אלא לעיקר שמעתי׳ קאי דאינו אלא לטהרות ולא לבעלה.
ב. ד, סע״ב.
ג. תוס׳ לפנינו מפרש כרבנו דתבדוק ותראה. ועי׳ ת׳ הרא״ש.
ד. קיח ב.
לעולם יהא אדם זריז בקיום תורה ומצותיה ואל ינצל עצמו בגזירת מערכות עליונות שכבר נתנה בחירה בידו של אדם לעשות טובה או רעה מלבו וכדכתוב מפי עליון לא תצא הרעות והטוב והתורה אמרה ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וכו׳ והוא שאמרו הכל בידי שמים ר״ל הדברים שהונחו בטבע כגון להיות ארוך או קצר לבן או שחור וכיוצא באלו חוץ מיראת שמים ר״ל קיום דרכי התורה והמצות שהבחירה בידו להכריח טבעו לקיימן הרי אמרו על כרחך אתה נוצר על כרחך אתה חי ולא אמרו על כרחך אתה חוטא או על כרחך אתה זוכה כמו שביארנו בילדותנו בחבור התשובה:
ואכן תניא נמי הכי [שנויה ברייתא האומרת גם כן כך]: במה דברים אמורים שחייבת האשה לבדוק לפני כל תשמיש ולאחריו לשיטת בית שמאי, או אחת לפני התשמיש הראשון ואחת לאחר האחרון לשיטת בית הלל — לטהרות, אבל לבעלהמותרת אף שלא בדקה עצמה כלל, ואף אם אינו שואל אותה. ובמה דברים אמורים — כשהניחה בשעה שיצא לדרך כשהיא בחזקת טהרה, אבל אם בשעה שיצא לדרך הניחה כשהיא בחזקת טמאהלעולם היא בחזקתה כטמאה, עד שתאמר לו במפורש ״טהורה אני״.
This opinion is also taught in a baraita: In what case is this statement said, i.e., that a woman must examine herself before and after every act of intercourse according to Beit Shammai, or before the first act and after the last act, according to Beit Hillel? It was said with regard to a woman who handles pure items; but a woman is permitted to her husband even without any examination, and he is not required to ask her if she is pure. But in what case is this lenient statement said? When her husband traveled and left her with the presumptive status of ritual purity. But if he left her with the presumptive status of ritual impurity, she remains forever in her presumptive status of impurity until she says to him: I am pure.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״ראָמַר רַבִּי אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב בבָּדְקָה בְּעֵד וְאָבַד אֲסוּרָה לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁתִּבְדּוֹק מַתְקֵיף לַהּ ר׳רַבִּי אִילָא אִילּוּ אִיתֵאּ מִי לָא מְשַׁמְּשָׁה ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּלָא יָדְעָה הַשְׁתָּא נָמֵי תְּשַׁמֵּשׁ.

§ Rabbi Abba says that Rabbi Ḥiyya bar Ashi says that Rav says: If a woman examined herself at night with a cloth, and the cloth was then immediately lost, it is prohibited for her to engage in intercourse again until she examines herself with another cloth, as perhaps there was blood on the cloth that was lost. Rabbi Ila objects to this: If this cloth were intact, i.e., if it were not lost, couldn’t this woman engage in intercourse with her husband that night, on the basis that she will examine the cloth only the following day, and isn’t this the halakha even though she does not know at the time of intercourse whether there is blood on the cloth? Now too, although the cloth is lost, let her engage in intercourse with her husband.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בדקה בעד – בלילה לפני תשמיש.
ואע״ג דלא ידעה – דהא לב״ה עד למחר לא בדקה ואפי׳ לב״ש נמי אם יש לה ב׳ עדים לכל תשמיש משמשת בלא נר אף ע״ג דלא ידעה אי איכא דם בעדים של תשמיש ראשון.
בדקה ואבד העד – לפירוש רשב״ם ה״פ בדקה לפני תשמיש ואבד העד לפני תשמיש אסורה לשמש עד שתבדוק פעם שניה אבל לאחר תשמיש אפילו לא אבד העד צריכה לעולם בדיקה לפני תשמיש ור״א פריך ממתני׳ שפיר אע״ג דמתני׳ לא איירי בעד שלפני תשמיש אלא בשל אחר תשמיש א״נ מיירי הכא בעד שאחר תשמיש אם אבד אסורה לשמש עד שתבדוק אפי׳ אם רוצה לשמש מיד אחר תשמיש ראשון אבל אם לא אבד מותרת כי למה תבדוק ב׳ פעמים מיד זה אחר זה.
בדקה בעד ואבד אסורה לשמש עד שתבדוק – לדברי רש״יא ז״ל בעד שלפני תשמיש, ופשוטה היא. ולדברינוב כגון שהחמירה ובדקה לאחר תשמיש ראשון, או שהיתה דעתה שלא לשמש כל הלילה, ומכיון שאין מוכיחה קיים ולא תדע אם ראתה כלום מחמת תשמיש זה אסורה לשמש עד שתבדוק לפני תשמיש לאור הנר ככל בדיקה של בעל, ואקשינן אלו קנחה בו ואיתיה מי לא משמשה אע״ג דלא ידעה, הא אפילו ב״ש דמחמרי שרו לבדוק ולהניח ולשמש. והאי דאקשינן הכי, ולא אקשינן מדב״ה דלא מצרכי בדיקה זו, דמי מדמי מקשינן, דאלו התם דילמא משום קולא דבעל הוא שלא להטריח עליו בין תשמיש לתשמיש, אבל מכיון שבדקה (דנמלך) [ונמלך אח״כ לשמש] צריכה היא בדיקה ממש לאור הנר.
ומפרק זו מוכיחה קיים לטהרות וזו אין מוכיחה קיים לטהרות, שמא ראתה לאחר תשמיש זה ולא תדע למחר, הילכך אף לבעלה אסורה משום מגו של טהרות. וכן נמי לב״ה דלא מצרכי הך בדיקה מוכיחה בעד שלאחר תשמיש אחרון ואין חוששין לנימוק, אבל זו כבר נתקנח הדם בזה ואבד הילכך אסורה עד שתחזור ותבדוק עכשיו לפני תשמיש, דבהכי ודאי מותרת שא״א להחמיר עליה יותר מכאן לא יהא זה חמור מן הוסת שאם בדקה ומצאה טהור טהורג, ואפילו לטהרות עצמן אם בטלה בדיקה של עונה אחת כגון של שחרית או של ערבית בודקת עכשיו ועוסקת בהן, וכן בבדיקה של אחר תשמיש בין לטהרות בין לבעלה.
א. במשנה ד״ה וב״ה, וראה רבנו לעיל.
ב. עי׳ ברשב״א.
ג. טז, א.
בדקה בעד ואבד אסורה לשמש. פירש רש״י ז״ל בעד שלפני תשמיש, וכל זמן שמוכיח קיים מותרת לשמש, ואע״פ שאינה צריכה לבדוק ולראות בעד קודם תשמיש כדעתו ז״ל שפירש דעד שלפני תשמיש נמי אינה רואה בו בלילה אלא מניחתו עד למחר, והיינו דפרכינן השתא אילו איתיה מי לא משמשא. ולפי דברי שאר המפרשים שפירש דעד שלפני תשמיש צריכה לבדוק אותו לאור הנר קודם תשמיש אי אפשר לפרש כאן בעד שלפני תשמיש, דההוא ודאי אלו איתיה לא משמשא עד שתבדוק ותראה בו, אלא בעד של אחר תשמיש קאמר, דההוא ודאי לכולי עלמא אינה צריכה לבדוק בו לאור הנר, אלא מניחתו עד למחר, והא דלא אקשינן מדבית הלל דאינן מצריכין בדיקה כלל באמצע תשמישין אלא בסוף כל התשמישים כדברי רש״י ז״ל משום דדילמא טעמא דבית הלל משום שלא רצוי להאריך את הדרך ולהטריח את הבעל בין כל תשמיש ותשמיש, אבל הכא שבדקה לבסוף ונמלך אח״כ לשמש שמא בהא מודו בית הלל דלא תשמש אלא אם כן תבדוק ממש לאור הנר אבל לדברי הרמב״ם ז״ל ורבותינו בעלי התוספות, שפירשו דאף לבית הלל צריכה היא בדיקה בין כל תשמיש ותשמיש בעדים הראשונים, מיהא הא נמי פשיטא דלא איפשטא למיפרך מדבית הלל אלא לדברי בית הלל אפשר נמי דלא תשמש עד שתבדוק, והילכך לית ליה פירכא אלא דאילו איתיה מי לא משמשא, ופרקינן זו מוכיחה קיים.
בדקה בעד אחד ואבד אסורה לשמש עד שתבדוק. לפרש״י ניחא דאיירי בבדיקה דקודם תשמיש. ואם אבד אותו עד לא תשמש עד שתבדוק אבל לפי מה דפרישנא דאיירי בבדיקה דלאחר תשמיש מאי קאמר בדקה בעד ואבד אפי׳ לא אבד נמי צריכה לבדוק לפני תשמיש ודוחק לפרש אסורה לשמש עד שתבדוק בדיקה אחרת אחר תשמיש זה מלבד בדיקה שלפני תשמיש אחר א״נ לא קאי אבדיקות דמתניתין אלא בדיקת עד שלפני תשמיש ומשום דבעי לאותובי עלה ממתניתין דבודקת בכל תשמיש ותשמיש אע״ג דלא ידעה מייתי לה הכא:
בדקה בעד ואבד לה אסורה לשמש – פירשה רש״י ז״ל בעד שלפני תשמיש דאלו בין תשמיש ותשמיש הא לא בעיא בדיקה כלל אליבא דב״ה שהלכה כמותם לפי שיטתו ז״ל. ומאי דמתקיף לה ר׳ זירא דכי איתיה נמי משמשה בלא בדיקה עולה לפי שיטתו ז״ל שכתב דאפילו עד בלא בדיקה ראשונה אינו צריכה לבדקו לאור הנר וכבר פירשנו לעיל שזה אינו אלא הכא בעד שלאחר תשמיש קאמר ועולה כפי׳ התוספות שאמר שאף לב״ה צריכה בדיקה בין תשמיש לתשמיש בעסוקה בטהרות דבדידה איירינן וגם לפי׳ רש״י ז״ל יש להלום דאע״ג דלב״ה אינה צריכה בדיקה בין התשמישין לפי שעשו כלן כתשמיש אחד מ״מ זו שהחמירה על עצמה ובדקה בנתים הרי עשתה עצמה כאלו מפסקת ועושה כל התשמיש באנפי נפשה ובדיקה שלאחר תשמיש ראשון הוא גם להיות לתשמיש הבא אחרי כן בבדיקה הראשונה דלפני תשמישין ולפי׳ אמר רב שאסורה לשמש עד שתבדוק דאלו אשה דעלמא ששמשה ופסקה ואח״כ נמלכה לשמש צריכא היא בדיקה בתחלה גם לבית הלל ואף זו כן כיון שבדקה ור׳ זירא אתקיף לה דהא אלו רצתה אינה משמשת בלא שום בדיק׳ והשתא דליתיה נמי לעד לא תיחוש ופרקינן דההיא מוכיחה הראשון קיים וזה אין מוכיחה קיים דלדידה זה העד האחרון הוא מוכיח שלה לפי דעתה לתשמיש שלאחר כך כנ״ל.
הא דאמרינן אסור לשמש מטתו לאור הנר כתב הראב״ד ז״ל דאפי׳ מאפיל בטליתו אסור מדאבעיא לן במסכת יום טוב מהו לכבות את הנר מפני דבר אחר וכו׳ כדאיתא התם.
רש״י בד״ה בדקה בעד בלילה לפני תשמיש הס״ד:
ד ועוד בענין בדיקות שלפני התשמיש בלילה אמר ר׳ אבא, אמר ר׳ חייא בר אשי, אמר רב: בדקה האשה עצמה בלילה בעד, ואבד עד הבדיקה — אסורה לשמש פעם נוספת עד שתבדוק עצמה בעד אחר, שמא ראתה דם והיה על עד הבדיקה שאבד. מתקיף לה [מקשה עליה, על שמועה זו] ר׳ אילא: אילו איתא [ישנו] לעד הבדיקה הזה, שלא אבד העד, מי לא [האם אין] האשה משמשה [משמשת] שוב עם בעלה באותו הלילה, על סמך שתעיין בעד רק למחרת, ואף על גב דלא ידעה [ואף על פי שאינה יודעת] בשעה שמשמשת בפעם השניה אם יש על עד הבדיקה דם? השתא נמי [עכשיו שאבד העד גם כן] תשמש!
§ Rabbi Abba says that Rabbi Ḥiyya bar Ashi says that Rav says: If a woman examined herself at night with a cloth, and the cloth was then immediately lost, it is prohibited for her to engage in intercourse again until she examines herself with another cloth, as perhaps there was blood on the cloth that was lost. Rabbi Ila objects to this: If this cloth were intact, i.e., if it were not lost, couldn’t this woman engage in intercourse with her husband that night, on the basis that she will examine the cloth only the following day, and isn’t this the halakha even though she does not know at the time of intercourse whether there is blood on the cloth? Now too, although the cloth is lost, let her engage in intercourse with her husband.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא זוֹ מוֹכִיחָהּ קַיָּים וְזוֹ אֵין מוֹכִיחָהּ קַיָּים.

Rava said to him: There is a difference between the two cases, as when the cloth is intact, this woman’s proof exists, and if she discovers on the following day that she was impure they will be obligated to bring sin offerings for engaging in intercourse in a state of ritual impurity. But with regard to that woman who lost her cloth, her proof does not exist, and therefore they will never know if they require atonement.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זו מוכיחה קיים – הרי העד לפנינו ולמחר תראה בו ומהני לה לטהרות דכי אצרכוה רבנן לשמש בעדים משום טהרות הוא וגם אם ימצא דם באותו שלפני תשמיש תביא חטאת כפרתה.
וזו – שאבד עדה אין מוכיחה קיים ואי אמרת תשמש מה תקנת חכמים יש כאן דהרי היא כמו שלא בדקה.
בד״ה זו מוכיחה כו׳ כפרתה הס״ד:
אמר ליה [לו] רבא: יש הבדל בין שני המקרים, שכן במקרה שעד הבדיקה נמצא בידה, הרי זו האשה שעד הבדיקה בידה — מוכיחה (ההוכחה) אם טהורה היא אם לא קיים ועומד, ואם תימצא למחר על פי עד הבדיקה הזה שהיא טמאה, תביא קרבן על ששימשה בטומאה. ואילו זו שאבד עד הבדיקה שלה — אין מוכיחה קיים, ולעולם לא תדע אם צריכה היא כפרה, ועומדת לעולם בספק חוטאת.
Rava said to him: There is a difference between the two cases, as when the cloth is intact, this woman’s proof exists, and if she discovers on the following day that she was impure they will be obligated to bring sin offerings for engaging in intercourse in a state of ritual impurity. But with regard to that woman who lost her cloth, her proof does not exist, and therefore they will never know if they require atonement.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גאָסוּר לָאָדָם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם (אָמַר רַב הַמְנוּנָא) מַאי קְרָא שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ג׳:ג׳} יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר הוֹרָה גָבֶר לַיְלָה נִיתַּן לְהֵרָיוֹן וְיוֹם לֹא נִיתַּן לְהֵרָיוֹן ר״לרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מֵהָכָא {משלי י״ט:ט״ז} בּוֹזֵה דְרָכָיו יָמוּת.

§ Rabbi Yoḥanan says: It is prohibited for a person to engage in intercourse by day. Rav Hamnuna says: What is the verse from which this is derived? As it is stated: “Let the day perish on which I was born, and the night on which it was said: Conceived is a man-child” (Job 3:3). It is derived from here that nighttime is meant for conception, but daytime is not meant for conception. Reish Lakish says that the proof is from here: “But he who despises his ways shall die” (Proverbs 19:16). One might see something unpleasing in his wife in the daylight and come to despise her.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בוזה דרכיו – תשמיש כמו (משלי ל) דרך גבר בעלמה. והמשמש ביום בא לידי בזיון שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו.
בגמרא אמר רב המנונא כו׳ בגמרות ישנות אינו אלא דמהאי קרא הכל מדברי ר״י הוא וכן נראה מדפריך לקמן ור״י כו׳ וק״ל:
אסור לאדם כו׳ שנאמר יאבד יום כו׳ יום לא ניתן כו׳. מלת יום כולל יום ולילה בכ״מ והיינו שיום ולילה נתנו להוולד אבל בהריון שינה לומר והלילה שאין היום בכללו ללמדך לילה ניתנה להריון ולא היום ור״ל דקאמר מהכא בוזה דרכיו וגו׳ דתחלת המקרא שומר מצוה שומר נפשו דהיינו שומר מצות פריה ורביה שומר נפשו דהמניח בן ליורשו כאילו הוא קיים וע״כ קאמר בוזה דרכיו יומת במצות פריה ורביה שהיא תתגנה עליו ומבטל מצות פריה ורביה והרי זה מת ואינו כאילו הוא קיים וק״ל:
ה אמר ר׳ יוחנן: אסור לאדם שישמש מטתו ביום. אמר רב המנונא: מאי קרא [מהו הכתוב] ממנו נלמד דבר זה? — שנאמר: ״יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר״ (איוב ג, ג)לילה ניתן להריון, ויום לא ניתן להריון. ריש לקיש אמר, מהכא [מכאן, מכתוב זה] יש להביא ראיה שנאמר: ״בוזה דרכיו ימות״ (משלי יט, טו), שמא לאור היום יראה באשתו דבר מגונה ותתבזה בעיניו.
§ Rabbi Yoḥanan says: It is prohibited for a person to engage in intercourse by day. Rav Hamnuna says: What is the verse from which this is derived? As it is stated: “Let the day perish on which I was born, and the night on which it was said: Conceived is a man-child” (Job 3:3). It is derived from here that nighttime is meant for conception, but daytime is not meant for conception. Reish Lakish says that the proof is from here: “But he who despises his ways shall die” (Proverbs 19:16). One might see something unpleasing in his wife in the daylight and come to despise her.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ור״לוְרֵישׁ לָקִישׁ הַאי קְרָא דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן מַאי דָּרֵישׁ בֵּיהּ מִבָּעֵי לֵיהּ לְכִדְדָרֵישׁ רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא דְּדָרֵישׁ ר׳רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְמוּנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן לַיְלָה שְׁמוֹ וְנוֹטֵל טִפָּה וּמַעֲמִידָהּ לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאוֹמֵר לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם טִפָּה זוֹ מָה תְּהֵא עָלֶיהָ גִּבּוֹר אוֹ חַלָּשׁ חָכָם אוֹ טִיפֵּשׁ עָשִׁיר אוֹ עָנִי.

The Gemara asks: And how does Reish Lakish interpret this verse cited by Rabbi Yoḥanan? The Gemara answers that he requires that verse for that which Rabbi Ḥanina bar Pappa taught. As Rabbi Ḥanina bar Pappa interpreted that verse in the following manner: That angel that is appointed over conception is called: Night. And that angel takes the drop of semen from which a person will be formed and presents it before the Holy One, Blessed be He, and says before Him: Master of the Universe, what will be of this drop? Will the person fashioned from it be mighty or weak? Will he be clever or stupid? Will he be wealthy or poor?
הערוך על סדר הש״סתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך ליל
לילא(נדה טז:) מלאך שממונה על ההריון לילה שמו נוטל את הטיפה ומעמידה לפני הקב״ה ואומר לפניו רבונו של עולם טפה זו מה תהא גבור או חלש חכם או טיפש עני או עשיר אבל צדיק או רשע לא אמר וכו׳:
א. [נאהמע אינער ענגעל.]
מלאך הממונה על ההריון – אבל על הלידה אין שום מלאך ממונה כדאמר בריש תענית (דף ב.) ג׳ מפתחות בידו של הקב״ה של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים והנהו שלש מפתחות נמי פעמים מוסרין לשליח לפי שעה שהרי אליהו היה בידו מפתח של גשמים והחייה המת וכן אלישע וכמה צדיקים ואף ברי (אותת) (איוב לז) שהוא שר מטר אין עושה אלא ברשות הקב״ה.
כתוב בספר בן סירא שלשה שנאתי וארבעה לא אהבתי שר הנרגל בבית המשתאות ר״ל בן מעלה שמתהדיט ומרגיל עצמו בבית המשתאות ותלמיד חכם המושיב ישיבתו במרומי קריה שתראה כגסות הרוח להיות קול משנתו נשמע למרחוק והאוחז באמה ומשתין והנכנס לבית פתאום אפילו לביתו ואין צריך לומר בבית חבירו ואף רבותינו אמרו בשם ר׳ שמעון ארבעה הב״ה שונאן ואף אני איני אוהבן הנכנס לבית פתאום והאוחז באמה ומשתין והמשמש מטתו ערום ר״ל שלא יתכסה בטליתו או בבגדים המוצעים על מטתו והמשמש מטתו בפני כל חי ר״ל שיש בו דעת כגון לפני עבדיו ושפחותיו ובני ביתו ומ״מ לפני שאר בעלי חיים או אף בפני תינוק שאינו יודע לדבר מותר ומה שאמרו רבה מקרקש גיזי דכלתיה כלומר שהיה גוער בצירעין שבכילה ואביי כלי דידבי כלומר שהיה מונע הזבובים אין הענין כן אלא שירגישו בני ביתו שרוצה הוא לישן ויניחוהו:
מלאך הממונה על ההריון. והא דאמרינן בריש תענית ג׳ מפתחות לא נמסרו ביד שליח של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים י״ל דהקב״ה נותן לאשה הריון ואח״כ מתעסק בה המלאך:
מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל כו׳ טפה זו מה תהא עליה גבור כו׳. ובאגדות חלק אמרו ויחלק עליהם לילה אר״י אותו מלאך שנזדמן לאברהם אבינו לילה שמו שנאמר הלילה אמר הורה גבר ונראה לכוון שני המאמרים האלו לפי שמלאך הממונה על הגזירה לילה שמו ועל ידו נגזר להיות נמרוד שהוא ראש מלחמה זו גבור ציד כמ״ש ונמרוד היה גבור ציד לפני ה׳ ירצה מאז כשהיה מלאך הגזירה מעמיד הטפה שנוצר ממנה נמרוד לפני ה׳ היה נגזר עליו להיות גבור ציד ועכשיו ע״י זכותו של אברהם נשתלח מלאך הגזירה אשר שמו לילה לשנות אותה הגזירה ושיהיה אברהם מחליש גבורתו ומנצחו:
טפה זו מה כו׳ גבור או חלש חכם כו׳ ואלו צדיק או כו׳. והוא פירוש הכתוב אל יתהלל חכם וגו׳. ר״ל כי ההכרח לא ישובח ולא יגונה וע״כ אלו השלשה חכם גבור ועשיר שהם בהכרח הגזרה מעת יצירתו לא ישובח ויהולל בהם כ״א בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע וגו׳ שהוא דבר התלוי בבחירתו וק״ל:
ושואלים: וריש לקיש, האי קרא [כתוב זה] שדרשו ר׳ יוחנן מאי דריש ביה [מה הוא דורש בו]? ומשיבים: מבעי ליה [צריך אותו] לדרשה אחרת, וכמו דדריש [שדרש] ר׳ חנינא בר פפא. דדריש כן דרש] ר׳ חנינא בר פפא: ״והלילה אמר הורה גבר״ — אותו מלאך הממונה על ההריון, ״לילה״ שמו. ונוטל מלאך זה את הטפה של זרע שממנה עתיד להיווצר אדם, ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר לפניו: רבונו של עולם, טפה זו מה תהא עליה? האם יהיה האדם הנוצר ממנה גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני?
The Gemara asks: And how does Reish Lakish interpret this verse cited by Rabbi Yoḥanan? The Gemara answers that he requires that verse for that which Rabbi Ḥanina bar Pappa taught. As Rabbi Ḥanina bar Pappa interpreted that verse in the following manner: That angel that is appointed over conception is called: Night. And that angel takes the drop of semen from which a person will be formed and presents it before the Holy One, Blessed be He, and says before Him: Master of the Universe, what will be of this drop? Will the person fashioned from it be mighty or weak? Will he be clever or stupid? Will he be wealthy or poor?
הערוך על סדר הש״סתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאִילּוּ רָשָׁע אוֹ צַדִּיק לָא קָאָמַר כדר׳כִּדְרַבִּי חֲנִינָא דא״רדְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם דחוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר {דברים י׳:י״ב} וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה׳ אֱלֹהֶיךָ שׁוֹאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה וְגוֹ׳.

The Gemara notes: But this angel does not say: Will he be wicked or righteous? This is in accordance with a statement of Rabbi Ḥanina, as Rabbi Ḥanina said: Everything is in the hand of Heaven, except for fear of Heaven. People have free will to serve God or not, as it is stated: “And now, Israel, what does the Lord your God ask of you other than to fear the Lord your God” (Deuteronomy 10:12). The fact that God asks of the Jewish people to fear Him indicates that it is a person’s choice to do so.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שלש
שלשא(נדה ח:) שלשה בתולות הן בתולת קרקע בתולת שקמה בתולת אדם וכו׳ עיין בערך בתול׳ (נדה טז:) שלשה דברים נאמרו בצפרנים זורקן רשע שורפן חסיד קוברן צדיק פי׳ משום הכי נקרא חסיד אע״ג דידע ששריפת צפרניו מזיק לגופו אפ״ה שורפן שלא יהו בעולם למכשול קוברן צדיק שזה דינם (יבמות קיו בגמ׳ שני אחים) ידבק אדם בשלשה בהבאת שלום ובהפרת נדרים בחליצה ויתרחק מג׳ מן המיאונין ומן הערבות ומן הפקדונות (ובריש ויגש אליו בב״ר מכות כג: ובב״ר בויחי יעקב ובסוף ברכות ירושלמי) ג׳ דברים עשו ב״ד של מטה והסכימו ב״ד של מעלה על ידם מקרא מגלה ושאילת שלום בשם והבאת שלום וכו׳ (זבחים מג) הני אשם שלישי ושלשה ודאי אין מלמדין (בהלכה קמא בחולין) תנן התם (בפר״ח בתרומה) ג׳ משקין אסור משום גלוי המים והיין והחלב (ובילמדנו בויקח קרח פרשת קח את המטה) יש להן סמך מן התורה מים דכתיב לרוקע הארץ על המים חלב דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו ותכסהו יין וכל כלי פתוח (גיטין סה) ג׳ מדות בקטן צרור וזורקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים וכו׳ (בבא קמא כד) הרי אלו ג׳ עדיות והן עדות אחת להזמה פי׳ כגון דאתו תרי סהדי אסהידו בפני ב״ד ובפני בעלים דהדין תורא נגח תורא דראובן בחד בשבא במקום פלוני ואתו אחריני ואסהידו בב״ד בתרי בשבא נגח האי תורא דשמעון במקום פלוני ואתו אחריני ואסהידו בג׳ בשבא נגח תורא דלוי במקום פלוני נעשה השור מועד ומעכשיו כל מה שיגח משלם נזק שלם מן העלייה נמצאת כת אחת זוממת כגון שבאו עדים ואמרו עמנו הייתם במקום פלוני בההוא חד בשבא רחוק מן המקום שהעידו כי ראו העדות באותו מקום יותר ממהלך יום בעל השור פטור הוא מלשלם נזק שלם שהרי עדיין אין השור מועד ונמצא שלא נגח אלא שני נגיחות בלבד ועדיין תם הוא והעדים פטורין מלשלם צד המועדות כי לאחר שנתקיים העדות של ג׳ כיתות מתחייבי במועדות וכיון שמקצתן הוזמו ומקצתן לא הוזמו כשם שפטורין מי שלא הוזמו כך פטורין מי שהוזמו וזה דומה לשני עדים שהעידו והוזם אחד מהן והאחד לא הוזם ששניהן פטורין ולפיכך אמרו הברייתא והן עדות אחד להזמה כלומר אינן חייבין עד שיוזמו שלשתן ובענין הזה השנייה והשלישית ואף על פי שהראשונה כשהוזמה פטורה מלשלם צד המועדות שבנגיחה רביעית משלמת התמות שחייבתו לשלם לראובן עומדת וכן דין השנייה וכן דין השלישית אבל אם הוזמו אלו ג׳ כתות כולן משלמות ראשונה מה שחייבתו בעדות לשלם לראובן והשנייה משלמת מה שחייבתו לשלם לשמעון והשלישית מה שחייבתו לשלם ללוי ושלשתן משלמות ומשלמות צד מועדות שבנגיחה רביעית ועל זה אמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ופעמים שמשלמות גם צד התמות שברביעית היכי דמי כגון שהודה בנגיחה רביעית וקיי״ל פלגו ניזקא קנסא ואין אדם משלם קנס על פי עצמו וכיון שהעידו הללו שהוא מועד נתחייב על עדותן (בבא בתרא נו) שלשה אחין והאחד מצטרף עמהן הרי אלו ג׳ עדיות והן עדות אחת להזמה פי׳ ראובן שמעון ולוי ג׳ אחין וכלב נכרי העיד ראובן וכלב בראשונה ושמעון וכלב בשנייה ולוי וכלב בשלישית הרי זו חזקה נמצאו ו׳ אחין בחצי וכלב בחצי האחר והן עדות אחת להזמה ההוא שטרא דהוו חתימי עליה תרי שכיב חד מינייהו אתא אחוהי דקאיו חד נוכראה לאסהודי אחתימת ידי׳ דמיתנא והאי דקא מסהיד אחתימו׳ ידי׳ דנפשי׳ כה״ג לא מקיימינן האי שטרא דהא נפיק פלגו דממונא אפומא דהאי סהדא דהוא חי ופלגו אחריתי נפיק אפומא דאחוה דהאי דהוא חי ואפומא דהאי נוכראה דמסהדי אחתימו׳ ידי׳ דמיתנא אשתכח דקא נפיק האי ממונא כוליה דכתיב בשטרא נכי ריבעא אפומא דחד והילכתא בהא כרב אשי דפסיל פ״א הרי אלו שלש עדיות שעל מה שמעיד אח זה אינו מעיד אח זה וכשרה היא העדות והן עדות אחת הואיל וכל אחת מצטרף עם זה נכרי אם הוזם זה נמי או אחד מן האחין שמצטרף עמו בטלה כל העדות של חזקה הואיל וזה נכרי מעיד עם כולן. אין הכרעה שלישית מכרעת כבר פי׳ בערך כרע (בסוף נגעים) ג׳ טהרות במצורע וג׳ טהרות ביולדת ג׳ מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוי וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו כלום (בויקרא רבה בריש אחרי מות ובפרשת אחרי מות ובפסק׳ דפרה ובילמדנו זאת חוקת התורה פ׳ לוה רשע) י״ג חופות קשר לו הקב״ה לאדה״ר בגן עדן הה״ד בעדן גן אלהים היית וכו׳ (בריש מעשרות) התבואה והזתים משיביאו שליש (ירושלמי) א״ר זעירא עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שהוא נזרע ונצמח יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח (בבא מציעא סט) מותר שליש בשכרך פי׳ כל שיעלה בריוח עד כנגד שליש בקרן נחלוק בינינו והמותר מן השליש יהיה לך לבד בשכרך כגון דהוי קרן ש׳ זוזי א״ל כל מה דהוי טפי מן ק׳ זוזי הוא אגרך. עד שליש משלו כבר פי׳ בערך הדר (בבא מציעא סט) ומגדלין אותן עד שיהו שלשין פי׳ עד שיהא בעגל בשליש בשור ובסייח בשליש בסוס ואח״כ יטול השומר חצי השבח (מנחות כט) בתחיל׳ שליש העליון:
א. [דרייא.]
הכל בידי שמים – כל מדותיו וקורותיו של אדם באין לו בגזרת מלך חוץ מזו.
כי אם ליראה – דבר זה לבדו הוא שואל ממך לפי שהכל בידו וזה בידך.
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים – ובאלו נערות (כתובות ל.) דאמר הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים הכא איירי בתולדות האדם ובמדותיו והתם מיירי במאורעות כגון חלאים ופורעניות דהכל נגזר עליו ואינו יכול ליזהר כדאמר בחולין (דף ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא״כ מכריזין עליו מלמעלה חוץ מצינים ופחים שיכול לשמור עצמו וא״ת והא חזקיה חזא דהוו ליה בני דלא מעלו (ברכות י.) אלמא דנגזר קודם לידה שלא יהיו יראי שמים וי״ל דהראהו מה שעתיד להיות ועוד דהרבה דברים תלוי במזל כדאמר בשילהי שבת (דף קנו.) מאן דאיתיליד בצדק יהא צדקן במצות דאיתיליד בשבת מתקרי קדישא וכן הא דאמרי כלדאי לאמיה דרב נחמן בר יצחק בריך גנבא ליהוי (שם:) ועוד דאין זה בידי שמים כי אין הקב״ה רוצה לשנות הילוך המזלות.
הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. הא דאמרינן בפ׳ אלו נערות הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים במאורעות הבאים לאדם בכל יום ויום אבל הכא בדברים הנגזרים על האדם להתנהג בהן כל ימי חייו והא דאמרינן בסוף מס׳ שבת האי מאן דמתייליד בצדק יהיה צדקן במצות ואמרינן נמי התם דאמרו ליה כלדאי לאימיה דר״נ בריך גנבא להוי אלמא צדיק ורשע תלוי (במצות) במזל. י״ל (איפשר) [שאף] שמזלו נוטה באחד מן הדרכים מ״מ בידו הוא להתחזק על יצרו:
תוס׳ בד״ה הכל בידי שמים כו׳ מה שעתיד להיות. נ״ב ולא כדעת רלב״ג וסיעתו וק״ל:
בא״ד ועוד דאין זה בידי שמים כו׳. נ״ב כך נ״ל לפרש דלפי תירוץ הראשון שאמר ועוד הרבה דברים תלוים במזל ה״ק כלומר עוד הרבה דברים שאינם מסורים ביד האדם אלא בידי שמים הן ובמזלו ועכשיו קאמר ועוד כו׳ לא זו שאינה בידי אדם אלא אפילו בידי שמים נמי לא אלא במזל לבד והקב״ה אינו רוצה לשנות כו׳ ודו״ק:
תוס׳ בד״ה הכל בידי שמים כו׳ וכן הא דאמרינן כלדאי כו׳ בריך גנבא ליהוי ועוד כו׳ עכ״ל מלת ועוד נמשך אדלעיל ורצה לומר דהרבה דברים תלוים במזל כדאיתא שלהי שבת כו׳ וקמייתו קצת מהם הכא ועוד יש שם אחרים ע״ש וכל דבריהם תירוץ אחד הוא אבל מהרש״ל הבין דלשון ועוד נמשך למטה עוד תירוץ אחר וכתב לפרש כוונת התוס׳ בדחוקים ואין להאריך:
ואילו רשע או צדיק לא קאמר [אין הוא אומר], והרי זה כדברי ר׳ חנינא. שכך אמר ר׳ חנינא: הכל, כל מדות וקורות האדם לאורך חייו הריהם בידי שמים, חוץ מיראת שמים, וכפי שנאמר: ״ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה׳ אלהיך״ (דברים י, יב).
The Gemara notes: But this angel does not say: Will he be wicked or righteous? This is in accordance with a statement of Rabbi Ḥanina, as Rabbi Ḥanina said: Everything is in the hand of Heaven, except for fear of Heaven. People have free will to serve God or not, as it is stated: “And now, Israel, what does the Lord your God ask of you other than to fear the Lord your God” (Deuteronomy 10:12). The fact that God asks of the Jewish people to fear Him indicates that it is a person’s choice to do so.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן א״כאִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא גֶּבֶר הוֹרָה מַאי הוֹרָה גֶּבֶר לַיְלָה נִיתַּן לְהֵרָיוֹן וְיוֹם לֹא נִיתַּן לְהֵרָיוֹן.

The Gemara explains: And Rabbi Yoḥanan derives two halakhot from the verse “and the night on which it was said: Conceived is a man-child,” as he holds as follows: If so, i.e., if it is referring only to the statement of the angel, let the verse write: And the night that said: A man-child is conceived. What is the meaning of: “Conceived is a man-child”? It is derived from the juxtaposition of the word “night” and the word “conceived” that nighttime is meant for conception but daytime is not meant for conception.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי הורה גבר – מדסמך הריון ללילה ש״מ למדרש הכי לילה ניתן להריון ולא יום מדאסמכיה קרא שמעינן לדר׳ יוחנן ומגופה דקרא שמעינן להא דר׳ חנינא בר פפא.
ואילו ר׳ יוחנן לא דרש כך, משום שאם כן שלכך בא הכתוב, נכתוב קרא [שיכתוב הכתוב] ״והלילה אמר גבר הורה״, מאי [מה פירוש] ״הורה גבר״?לילה ניתן להריון, ויום לא ניתן להריון.
The Gemara explains: And Rabbi Yoḥanan derives two halakhot from the verse “and the night on which it was said: Conceived is a man-child,” as he holds as follows: If so, i.e., if it is referring only to the statement of the angel, let the verse write: And the night that said: A man-child is conceived. What is the meaning of: “Conceived is a man-child”? It is derived from the juxtaposition of the word “night” and the word “conceived” that nighttime is meant for conception but daytime is not meant for conception.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן הַאי קְרָא דר״לדְּרֵישׁ לָקִישׁ מַאי דָּרֵישׁ בֵּיהּ מִבְּעֵי לי׳לֵיהּ לִכְדִכְתִיב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא שְׁלֹשָׁה שָׂנֵאתִי וְאַרְבָּעָה לֹא אָהַבְתִּי שַׂר הַנִּרְגָּל בְּבֵית הַמִּשְׁתָּאוֹת וְאָמְרִי לָהּ שַׂר הַנִּרְגָּן (וְאָמְרִי לַהּ שַׂר הַנִּרְגָּז).

The Gemara asks: And Rabbi Yoḥanan, how does he interpret that verse cited by Reish Lakish? The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan requires that verse: “But he who despises his ways shall die,” to teach that which is written in the book of ben Sira: Three people I have hated, and a fourth I have not loved: A minister who frequents [hanirgal] drinking houses, as he disgraces himself and leads himself to ruin and death; and some say a different version of the text: A minister who chats [hanirgan] in drinking houses; and some say a third version: A minister who is short-tempered [hanirgaz] when in drinking houses.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שר
שרא(בחלק בגמ׳ הלוקח) שרי שמן שרי בצים פירוש שרים ששואלים בהם בשמן ובבצים מותר לשאול בהן בחול דלח מסכני ואם השמן בכלי לוחשין עליו לרפואה דלא מסכן אבל היה ביד ולוחש בו מסתכן (נדה טז:) שר הנרגל בבית המשתאות פי׳ שר גדול ששותה הרבה בבית המשתה והשתכר ומתבזה ואמרי לה הנרגן שעושה דברים מכוערים שמרגנין עליו אפילו בבית המשתה כמו ותרגנו באהליכם:
ערך בעל נפש
בעל נפשב(בראשית רבה נג) והוא בעולת בעל א״ר אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה רבנין אמרין מרתא דבעלה בכל מקום האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (בכורות מז:) המאושכן ובעל גבר פירוש שארוך ביותר הגיד עד הארכובה כמו שמפורש בגמר׳ (ובויקרא רבה קדושים תהיו) גדלי בשר בעלי גברים היו רבי אליעזר אומר אף בעלי הדלדולין פסול באדם פ׳ בלעז פו״רי שיוצאין בידי אדם (שבת קמה:) אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה הגמון וקומון ובעלי זמורה פי׳ בעלי זמורה שוטרים וי״א ליצנים כגון זמר. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמ׳ ובאו ובאו (סוטה כח) כשם שהמים בודקין. ירוש׳ המאררים כנגד רמ״ח אברים שבאיש ושבאשה. (מנחות פז) מירוח עכו״ם אינו פוטר גלגול עכו״ם אינו פוטר מדרבנן גזירה משום בעלי כיסים פירוש בני אדם עשירים שלוקחים תבואה מעכו״ם ומישראל ואי אמרת דהאי דזבין מעכו״ם ליפטר דמרוח העכו״ם פוטר דזימנין דזבין מישראל ואמ׳ מעכו״ם זבין או תבואה שגדלה בשדהו ואמ׳ מעכו״ם זבנה כדי ליבטל עצמו מן המעשר. (חולין ו) רבי שמעון בן אלעזר שדריה רבי מאיר לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא אמר ליה ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה כלומר אם אתה גרגרן לשתות מיין הכותיים מוטב לך לשום סכין בלועיך פשטיה דקרא במאי כתיב בתלמיד היושב לפני רבו דתניא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם בין שאל לו ועשה לו קושיות ואם לאו תבין את אשר לפניך מה שיאמר לך ומדעתך ואל תלבין פניו ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה דדעתך ללמוד פרוש ממנו לדבר אחר (נדה טז) אמר רבי זירא מדברי כולן נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה רבא אמר בועל ושונה ואין בכך כלום כי תניא ההיא לטהרות. אמר ליה רבי אבא לרב אשי אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו. (פסחים מ) בעל נפש לא ילתות פירוש חסיד המתרחק מריח עבירה המדקדק על עצמו. וי״מ בעל נפש דכל שעה שאין לו אנינות הדעת שיכול לאכול כל פת. מכאן לבעל הקורה שנכנס בעוביה של קורה כלומר יעקב שהוליד בנים הרבה והכל בניו ובני בניו הוא מבקש רחמים יותר מאבותיו שלא הולידו אלא מעט:
ערך ברדלס
ברדלסג(פסחים ט:) כ״מ שחולדה וברדלס מצויין שם (בבא קמא טז.) הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס הרי אלו מועדין (בבא מציעא צג) הרי אלו אונסין (נדה טז) מפני שחולדה וברדלס מצויין שם פי׳ בגמ׳ ברדלס זו אפא וז׳ שנים הראשונים שהוא זכר נקרא צבוע וכשמתהפך לנקבה נקראת נפרזא ורעה היא יותר מן הזכר וכבר פי׳ בערך אפא: (א״ב: פי׳ פרדליס בלשון יוני ורומי נקבה של מין חיה אורבת וטורפת כמו נמר ולא יכולתי להבין מאמר ברדלא זו אפא כי אפא הוא אפעה ונחש:)
ערך שחק
שחקד(נדה טז) שתקי דכיתנא פי׳ בלאי בגד פשתן (א״ב תרגום בלוי הסחבות ובלוי מלחים בלאי טפסן ובלאי שחקן):
א. [טרונק העלד, העקסער מיינסטער.]
ב. [בעהערצטער פראם געמוטהליך.]
ג. [רויבטהיר.]
ד. [אבגשאבטעס קלייד.]
מיבעי ליה כו׳ – והיינו בוזה דרכיו שמגנה עצמו שמלעיזין עליו בני המדינה במנהגו.
שר – תלמיד חכם.
הנרגל – רגיל.
נרגן – מרבה דברים.
ואמרי לה נרגז – בזעם דנראה כנבל ומשתכר.
שר הנרגל – פירש בערוך שמתרעמים עליו בבית המשתאות.
שם שר הנרגז בגמרות ישנות אינו:
שר הנרגל כו׳. ע״פ מ״ש פרק הדר בשלשה דברים האדם ניכר בכיסו בכוסו ובכעסו והיינו שר הנרגל בבית המשתאות הוא ניכר בכוסו ושר הנרגן כפירוש התוספות שמרננים עליו בבית המשתאות שאין משאו ומתנו באמונה כההיא דפרק י״ה אומרים עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה כו׳ ראו כמה מקולקלים מעשיו כו׳ ושר הנרגז היינו בכעסו:
ואמר והמושיב שבת כו׳. כדאמרינן במ״ק חמוקי יריכיך מה ירך בסתר אף ד״ת בסתר ולפי שבן סירא לא חשיב להו בוזה דרכיו אלא לגבי הבריות כמ״ש שלשה שנאתי כו׳ הוסיף רשב״י לומר דגם הקב״ה שונאן כמ״ש כל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו וקאמר דהקב״ה שונאן שהם כולם מילי דפריצותא אבל לגבי עצמו א״ר שמעון ואני איני אוהבן דאפשר שאין אלו מילי דפריצותא כדאי לעבור על לאו דלא תשנא אחיך וגו׳ וק״ל:
ושואלים לשיטת ר׳ יוחנן: האי קרא [כתוב זה] שהביאו ריש לקיש מאי דריש ביה [מה הוא דורש בו]? ומשיבים: מבעי ליה [צריך אותו] לענין כדכתיב [כמו שכתוב] בספר בן סירא: ״שלשה אנשים שנאתי, וארבעה לא אהבתי, ואלו הם: שר, ובכל זאת הוא נרגל (רגיל להימצא) בבית המשתאות, שבכך הוא מבזה את עצמו (״בוזה דרכיו״), ובא לכלל הרס עצמי (״ימות״). ואמרי לה יש האומרים אותה] באופן שונה: שר הנרגן (מרבה לפטפט) בבית המשתאות. ואמרי לה יש האומרים אותה] באופן אחר: שר הנרגז (הממהר לרגוז) בהיותו בבית המשתאות,
The Gemara asks: And Rabbi Yoḥanan, how does he interpret that verse cited by Reish Lakish? The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan requires that verse: “But he who despises his ways shall die,” to teach that which is written in the book of ben Sira: Three people I have hated, and a fourth I have not loved: A minister who frequents [hanirgal] drinking houses, as he disgraces himself and leads himself to ruin and death; and some say a different version of the text: A minister who chats [hanirgan] in drinking houses; and some say a third version: A minister who is short-tempered [hanirgaz] when in drinking houses.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְהַמּוֹשִׁיב שַׁבָּת בִּמְרוֹמֵי קֶרֶת וְהָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין מַיִם וְהַנִּכְנָס לְבֵית חֲבֵירוֹ פִּתְאוֹם אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וַאֲפִילּוּ לְבֵיתוֹ.

That is the first that he hated. And the others are one who dwells at the highest point of the city, where everyone sees him; and one who holds his penis and urinates. And the fourth, whom he has not loved, is one who enters the house of another suddenly, without warning. Rabbi Yoḥanan says: And this includes even one who comes into his own house without prior warning, as the members of his household might be engaged in private activities.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והמושיב שבת – לתלמידים במרומי קרת אחת שנראה מגסי הרוח ועוד שמפסיקין אותן עוברי דרכים.
ואפילו לביתו – דלמא עבדי מידי דצניעותא.
והמושיב שבת במרומי קרת (בגובהה של עיר, במקום שעיני הכל נשואות שמה). והאוחז באמה ומשתין מים. והנכנס לבית חבירו פתאום. אמר ר׳ יוחנן: ובכלל זה אפילו הנכנס פתאום לביתו שלו שמא בני הבית עסוקים באותה שעה בדבר הראוי לצניעות.
That is the first that he hated. And the others are one who dwells at the highest point of the city, where everyone sees him; and one who holds his penis and urinates. And the fourth, whom he has not loved, is one who enters the house of another suddenly, without warning. Rabbi Yoḥanan says: And this includes even one who comes into his own house without prior warning, as the members of his household might be engaged in private activities.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אַרְבָּעָה דְּבָרִים הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנְאָן וַאֲנִי אֵינִי אוֹהֲבָן הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ פִּתְאוֹם ואצ״לוְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לְבֵית חֲבֵירוֹ וְהָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין מַיִם

The Gemara cites a similar saying. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Four matters the Holy One, Blessed be He, hates, and I do not love them, and they are: One who enters his house suddenly, and needless to say one who suddenly enters the house of another; and one who holds his penis and urinates;
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ו ועוד בענין זה, אמר ר׳ שמעון בן יוחאי: ארבעה דברים הקדוש ברוך הוא שונאן, ואני איני אוהבן. ואלו הם: הנכנס לביתו פתאום, ואין צריך לומר — הנכנס לבית חבירו. והאוחז באמה ומשתין מים,
The Gemara cites a similar saying. Rabbi Shimon ben Yoḥai says: Four matters the Holy One, Blessed be He, hates, and I do not love them, and they are: One who enters his house suddenly, and needless to say one who suddenly enters the house of another; and one who holds his penis and urinates;
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה טז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה טז: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה טז: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה טז:, רש"י נדה טז:, תוספות נדה טז:, רמב"ן נדה טז: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה טז: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה טז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה טז:, ריטב"א נדה טז:, מהרש"ל חכמת שלמה נדה טז:, מהרש"א חידושי הלכות נדה טז:, מהרש"א חידושי אגדות נדה טז:, פירוש הרב שטיינזלץ נדה טז:, אסופת מאמרים נדה טז:

Niddah 16b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 16b, R. Chananel Niddah 16b, Collected from HeArukh Niddah 16b, Rashi Niddah 16b, Tosafot Niddah 16b, Ramban Niddah 16b, Rashba Niddah 16b, Meiri Niddah 16b, Tosefot Rosh Niddah 16b, Ritva Niddah 16b, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 16b, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 16b, Maharsha Chidushei Aggadot Niddah 16b, Steinsaltz Commentary Niddah 16b, Collected Articles Niddah 16b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144