×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) עִיקָּרָא דְּמָרִירְתָּא.
It is the root of a bitter vegetable.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי חולין נט ע״א} ההוא בר טביא דהוה בי ריש גלותא דאיפסיק כרעיה1 בתריתא [בדקה] רב2 בצומת הגידין [ואכשרה] סבר למיכל [מינה]⁠3 באומצא אמ׳ ליה שמואל לא חאיש מר לנקורי אמ׳ ליה היכי ליעבדי4 אמר ליה אותביה בנורא דהוא בדיק נפשיה אותביה בנורא5 ואיתמח6 ונפל תלחי תלחי קרי שמואל עליה דרב {משלי יב:כא} לא יאונה לצדיק כל און7 קרי8 רב עליה דשמואל9 {דניאל ד:ו} וכל רז לא אניס לך:
{משנה חולין ג:ו} מתני׳ סימני10 בהמה וחיה נאמרו מן התורה [וסימני]⁠11 העוף לא נאמרו מן התורה12 [אמרו חכמים]⁠13 כל עוף דורס טמא וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו14 נקלף טהור ר׳ אלעזר15 ביר׳ צדוק אומר כל עוף חולק16 את רגליו טמא:
{בבלי חולין נט ע״א} גמ׳ אמר רב חסדא היה מהלך במדבר17 ומצא בהמה ופרסותיה חתוכות בודק בפיה [אם]⁠18 אין לה שנים [למעלה]⁠19 בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא20 טמאה והוא שיכיר בן21 גמל דתנא דבי ר׳22 ישמעאל {ויקרא יא:ד} את הגמל כי מעלה גרה הוא שליט בעולמו יודע23 שאין לך דבר24 שמעלה גרה25 וטמא אלא גמל26 לפיכך פרט לך הכתוב הוא. ואמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום בודק בפרסותיה27 [אם] פרסותיה סדוקות בידוע שהיא טהורה ואם לאו בידוע שהיא טמאה והוא שיכיר חזיר28 דתנא דבי ר׳ ישמעאל {ויקרא יא:ז} ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה29 וטמא אלא חזיר לפיכך פרט לך30 הכתוב הוא. ואמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום ופרסותיה חתוכות בודק בבשרה אם מהלך שתי וערב טהורה ואם לאו טמאה והוא שיכיר ערוד ודילמא איכא מינא אחרינא דדאמי לערוד גמירי דליכא והיכא בדיק אמר אביי ואי תימא רב חסדא בכנפי העוקץ:
{משנה חולין ג:ז} מתני׳ ובחגבים כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים
וקרסולין וכנפיו חופות31 את רובו ר׳ יוסי אומר ושמו חגב ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ר׳ יהודה אומר שני קשקשין וסנפיר אחד אילו הן הקשקשים32 הקבועין בו והסנפירין שהוא פורח בהן:
1. כרעיה: וכן כ״י פריס. גח, גקלח: ״כרעה״. דפוסים: כרעא.
2. רב: חסר ב-גקלח.
3. בדקה, ואכשרה, מינה: גח, גקלח, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״בדקיה, ואכשריה, מיניה״.
4. ליעביד: גח: ״ניעביד״. כ״י פריס: ״נעביד״.
5. בנורא, בנורא: גו, גח: ״בנורא, בתנורא״, כ״י פריס: ״בתנורא, בתנורא״.
6. ואיתמח: כ״י פריס: ״איתמח״.
7. כל און: חסר ב-גח.
8. קרי: דפוסים: וקרי.
9. דשמואל: חסר ב-גח.
10. סימני: גח: ״וסימני״.
11. וסימני: גו, גז, גח, כ״י פריס, דפוסים, כברמב״ם פיהמ״ש. כ״י א: ״סימני״, וכן ר״י נרבונא.
12. מן התורה: וכן כ״י פריס, דפוסים. חסר ב-גו, גז, גח, דפוס קושטא כפי שחסר ברמב״ם פיהמ״ש. חסר בדפוס קושטא (אבל בפיסקא בגמרא שם: אבל). בדפוסים: מן התורה אבל (בפיסקא שבגמרא שם רק: אבל).
13. אמרו חכמים: גו, גז, גח, כ״י פריס, דפוס קושטא. כ״י א: ״אלא חכמים אמרום״ (היינו סיום המשפט הקודם). דפוסים: אבל אמרו חכמים, וכן דפוס קושטא בפיסקה שבגמרא.
14. וקרקבנו: וכן גח, כ״י פריס, אשכול. גו, גז, גכט, גקלז, דפוסים: ״וקרקבן״ כברמב״ם פיהמ״ש.
15. אלעזר: דפוסים: אליעזר.
16. דורס, חולק: וכן בחמשת עותקי הגניזה, דפוס קושטא, רמב״ם פיהמ״ש. כ״י פריס, ר״י אלמדארי: ״הדורס, החולק״, כבה״ג. דפוסים: הדורס, שחולק.
17. במדבר: וכן גו, גז, גח, גכט, גקלז, כבה״ג (הלכות חלב). כ״י פריס: ״בדרך״, וכן כ״י א לפני הגהה.
18. אם: גו, גז, גח, גכט, כ״י פריס, דפוסים. חסר בכ״י א, וכן בהמשך שם.
19. למעלה: גו, גז, גח, גכט, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״מלמעלה״.
20. בידוע שהיא: דפוסים, כבה״ג, כבמאמר הבא של ר׳ חסדא.
21. בן: כן בר״י אלמדארי בשם ר״ח. גח: ״בין״. חסר בכ״י פריס כבה״ג.
22. ר׳: חסר ב-גח.
23. יודע: גז: ״ויודע״.
24. דבר: גז: ״בהמה״.
25. כ״י א מוסיף כאן: ״ואין לו שניים מלמעלה״.
26. גמל: חסר ב-גו, גז, גח, גכט, כ״י פריס, דפוסים. כ״י א: ״בן גמל״, מותאם לדברי ר׳ חסדא.
27. בפרסותיה: כ״י פריס: ״פרסותיה״.
28. חזיר: כ״י פריס: ״בן חזיר, כבמאמר הקודם.
29. פרסה: דפוסים: פרסות.
30. לך: חסר בכ״י פריס.
31. חופות: וכן גח, וברמב״ם פיהמ״ש. גג, כ״י פריס, דפוסים: ״חופין״, כבה״ג ואשכול.
32. הקשקשים: כ״י פריס: ״קשקשין״.
עיקרא דטורי – טורא בלעז:
עיקרא דמרירתא – שורש של תור״א.
עיקרא דמרירתא – פ״ה תור״א בלע״ז ובפרק כל שעה (פסחים דף לט.) פירש אמרופיי״ל. וע״ע תוס׳ סוכה יג. ד״ה מרריתא].
רש״י בד״ה ה״ג כו׳. נ״ב ס״א קרסולי גרסי ולא גרסי׳ קרסוליו:
תוס׳ בד״ה ניבי כו׳ ושקול טופריה דבב״ק ובפ׳ במה אשה כו׳ כצ״ל:
בד״ה אלו הן כו׳ קרנים חרוקות כו׳ צ״ל חדוקות כאן ובכ״מ בעמוד שאחריו:
עיקרא דמרירתא [השורש של ירק מר].
It is the root of a bitter vegetable.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר רַב יְהוּדָה הַאי מַאן דַּאֲכַל תְּלָתָא תִּקְלֵי חִלְתִּית אַלִּיבָּא רֵיקָנָא מִישְׁתְּלַח מַשְׁכֵיהּ אָמַר ר׳רַבִּי אֲבָהוּ בְּדִידִי הֲוָה עוֹבָדָא וַאֲכַלִי חַד תִּקְלָא חִלְתִּיתָא וְאִי לָא דִּיתַבִי בְּמַיָּא מִישְׁתְּלַח מַשְׁכַאי וְקִיַּימְתִּי בְּעַצְמִי {קהלת ז׳:י״ב} הַחׇכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ.

Rav Yehuda says: This individual who eats the weight of three shekel of asafoetida on an empty heart, i.e., stomach, his skin sheds due to the fever he contracts. Rabbi Abbahu said: There was an incident in which I was involved, wherein I ate the weight of one shekel of asafoetida, and had I not immediately sat in water to cool off, my skin would have shed. And I thereby fulfilled with regard to myself that which the verse states: “Wisdom preserves the life of him that has it” (Ecclesiastes 7:12).
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משתלח משכיה – כלומר שאוחזו חפפית וחייף עצמו עד שלא נשתייר בו עור שלם:
ערך תבל
תבלא(חולין נט.) והתנן ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיץ מין במינו וכו׳ פי׳ נותן תבלין במאכל של חולין כגון פלפלין או כמון או שאר מיני תבלין (שבת פט:) תבלין כדי לתבל ביצה קלה ורמינהי תבלין שנים ושלשה שמות ממין אחד זו משנה בפרק שני בערלה כגון פילפל ופלפל ארוך ופלפל לבן (חולין קיא) ואי מתבל בה בתבלין כוליה אסור (פסחים קטז) בואו וקחו לכם תבלין למצוה פי׳ קנמון ונמצא בו זכר לתבן שבטיט (בבא בתרא טז) ברא הקב״ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין (נדרים נא) תבל היא תבלין יש בה מי שניא הדא ביאה מכולהו ביאות פי׳ יש בזו טעם יותר מאחרות כלומר כל ביאות של היתר ותפשה בזו מה הנאה יש בזו משאר ביאות של היתר וכן פי׳ תועבה עשו שניהם תועה אתה בה הנחתה כל ביאות של היתר וכולי. (ערכין יג) לא היו אומרין לא בנבל ולא בכנור אלא בפה כדי ליתן תבלין בנעימה פי׳ לפי שקול הילדים הוא דק היה קולן מנעים את השיר׳ כמו התבלין המנעימים את המאכל:
א. [ווירצען. מענגען.]
אליבא ריקנא – קודם אכילה.
משתלח משכיה – נפשט עורו שהחלתית מחממתו מאד ואוחזתו קדחת שקורין שקלפיו״ן.
דיתבי במיא – לקרר עצמי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי לאו דיתבי במיא כו׳ וקיימתי בעצמי החכמה וכו׳. לפי שרפואה זו בחנם היה בדבור שניתן לעולם בחנם כמ״ש במדרש נמשלה התורה למים מה מים בחנם כו׳ ע״כ מביא האי קרא דכתיב ברישא כי בצל החכמה בצל הכסף שפעמים שצריכין לשניהם לחכמת הרופא וגם כסף הוצאת צורך רפואות אבל יתרון דעת החכמה שהיא בעצמה תחיה בעליה בלא כסף כרפואה זו במים קרים וק״ל:
אמר רב יהודה: האי מאן דאכל תלתא תקלי חלתית אליבא ריקנא [מי שאוכל משקל שלושה שקלים חילתית על לב ריק, קיבה ריקה] — מישתלח משכיה [נפשט עורו] מחמת החום שאוחז בו. אמר ר׳ אבהו: בדידי הוה עובדא [בי עצמי היה מעשה], ואכלי חד תקלא חלתיתא [ואכלתי משקל שקל אחד חילתית], ואי לא דיתבי במיא [ואם לא שישבתי מיד במים] להצטנן — מישתלח משכאי [היה עורי נפשט], וקיימתי בעצמי על ידי כך: ״החכמה תחיה בעליה״ (קהלת ז, יב) שבזכות החכמה שלמדתי ניצלו חיי.
Rav Yehuda says: This individual who eats the weight of three shekel of asafoetida on an empty heart, i.e., stomach, his skin sheds due to the fever he contracts. Rabbi Abbahu said: There was an incident in which I was involved, wherein I ate the weight of one shekel of asafoetida, and had I not immediately sat in water to cool off, my skin would have shed. And I thereby fulfilled with regard to myself that which the verse states: “Wisdom preserves the life of him that has it” (Ecclesiastes 7:12).
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַב יוֹסֵף הַאי מַאן דְּאָכֵיל שִׁיתַּסְרֵי בֵּיעֵי וְאַרְבְּעֵי אַמְגּוֹזֵי וְשַׁב בּוּטְיָתָא דְּפִרְחֵי וְשָׁתֵי רְבִיעֵתָא דְּדוּבְשָׁא בִּתְקוּפַת תַּמּוּז אַלִּיבָּא רֵיקָנָא מִתְעֲקַר תַּלְיָא דְּלִיבֵּיהּ.

Rav Yosef says: This individual who eats sixteen eggs and forty nuts and seven fruits of the caper bush, and he drinks a quarter-log of honey in the season of Tammuz, i.e., summer, all on an empty heart, i.e., stomach, his heartstrings are uprooted.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושב ביטייתא דפרחי פרי צלף:
אליבא ריקנא – שלא אכל בתחלה:
מתעקר תליא דליבא – כלומר נעקר לבו:
ערך בטיתא
בטיתאא(ברכות לו:) הוה עובדא ושקליה לניצא דפרחא וחיי בוטיתא (א״ב: בנוסחאות כתוב ושקליה לפרחא דבוטיתא ואיקיים בוטיתא) (חולין נט.) בגמרא אחוזת דם והמעושנת אמר רבי יוסף האי מאן דאכל י״ו ביעין וארבעין אמגוזין ושב בוטיבא דפרחא ושתי רביעית׳ דדובשא בתקופת תמוז אליבא ריקנא מתעק׳ טליא דליביה פי׳ בוטיתא הוא אביונות:
א. [בעערע איינע פרוכט.]
שב בוטיתא דפרחי – גרעיני של צלף שקורין קרפי״ר.
תליא דליביה – כל עיקר חיבור לבו נעקר וכגון דאכיל לכולהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יוסף: האי מאן דאכיל שיתסרי ביעי [מי שאוכל שש עשרה ביצים], וארבעי אמגוזי [וארבעים אגוזים], ושב בוטיתא דפרחי [ושבע אביונות פירות של הצלף], ושתי רביעתא דדובשא [ושותה רביעית דבש] בתקופת תמוז, אליבא ריקנא [על לב ריק, קיבה ריקה]מתעקר תליא דליביה [נעקר חיבור ליבו].
Rav Yosef says: This individual who eats sixteen eggs and forty nuts and seven fruits of the caper bush, and he drinks a quarter-log of honey in the season of Tammuz, i.e., summer, all on an empty heart, i.e., stomach, his heartstrings are uprooted.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הָהוּא בַּר טַבְיָא דַּאֲתָא לְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא דַּהֲוָה מפסק כַּרְעִן בָּתְרָיָיתָא בַּדְקֵיהּ רַב בְּצוֹמֶת הַגִּידִין וְאַכְשְׁרֵיהּ סְבַר לְמֵיכַל מִינֵּיהּ בְּאוּמְצָא א״לאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לָא חָיֵישׁ מָר לְנִיקּוּרֵי.

§ The mishna states that if an animal is bitten by a poisonous snake, it is not a tereifa, but it is nevertheless prohibited for consumption due to the hazard it poses. The Gemara recounts the case of a certain young deer that was brought to the house of the Exilarch after slaughter whose hind legs had been cut. Rav inspected it at the convergence of sinews in the thigh and found them intact, and he deemed it kosher. He thought to eat it rare, i.e., lightly roasted. Shmuel said to him: Is the Master not concerned for the possibility that it may have a snakebite?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא חייש מר לנקורי – כלומר שמא נשכו נחש:
צומת הגידין – בשוק הוא סמוך לארכובה ברגליה האחרונים.
באומצא – אינו צלי כל כך בתנור אלא מולחו מאד וצולהו כל דהו על הגחלים.
לניקורי – שמא נשכה נחש שם ואסורה משום סכנת נפשות.
באומצא. אינו צלי כל כך כמו בתנור, אלא מולחו מאד וצולהו כל דהו על גבי גחלים. לנקודי. שמא נשכה נחש שם ואסורה משום סכנת נפשות. אותביה בתנורא. שישהא שם הרבה. תילחי תילחי. נתפרק ונפל חתיכות חתיכות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובענין הכשת נחש ששנינו במשנתנו מסופר, ההוא בר טביא דאתא לבי ריש גלותא [צבי אחד שהובא לאחר שנשחט לבית ראש הגולה], דהוה מפסק כרען בתרייתא [שהיו חתוכות רגליו האחוריות], בדקיה [בדק אותו] רב בצומת הגידין שבתחתית השוק, וראה שלא נפגם, ואכשריה [והכשיר אותו]. סבר למיכל מיניה באומצא [סבור היה לאכול ממנו בצליה קלה], אמר ליה [לו] שמואל: וכי לא חייש מר לניקורי [אין אדוני חושש שמא נשך אותו נחש]?
§ The mishna states that if an animal is bitten by a poisonous snake, it is not a tereifa, but it is nevertheless prohibited for consumption due to the hazard it poses. The Gemara recounts the case of a certain young deer that was brought to the house of the Exilarch after slaughter whose hind legs had been cut. Rav inspected it at the convergence of sinews in the thigh and found them intact, and he deemed it kosher. He thought to eat it rare, i.e., lightly roasted. Shmuel said to him: Is the Master not concerned for the possibility that it may have a snakebite?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי תַּקַּנְתָּא נוֹתְבֵיהּ בְּתַנּוּרָא דְּאִיהוּ בָּדֵיק נַפְשֵׁיהּ אוֹתְבֵיהּ נְפַל תִּילְחֵי תִּילְחֵי קָרֵי שְׁמוּאֵל עֲלֵיהּ דְּרַב {משלי י״ב:כ״א} לֹא יְאוּנֶּה לַצַּדִּיק כׇּל אָוֶן קָרֵי רַב עֲלֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל {דניאל ד׳:ו׳} כׇּל רָז לָא אָנֵס לָךְ.:

Rav said to him: What is the rectification for such an uncertainty? Shmuel said to him: We shall set it in a hot oven, as it will then inspect itself. Shmuel set it in the oven on a spit, and the meat fell off the bone bit by bit, a sign that a snake had bitten the young deer. Shmuel recited about Rav the verse: “There shall no mischief befall the righteous” (Proverbs 12:21), since he was saved due to his righteousness. Rav recited about Shmuel the verse: “And no secret causes you trouble” (Daniel 4:6), since he was learned even with regard to such matters.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאיהו בדיק נפשיה – מאליו.
תלחי – מתפרק ונופל חתיכות חתיכות.
לא יאונה לצדיק – שנזדמנתי ומנעתיו מלאכול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קרי עליה כו׳. לא יאונה לצדיק כל און עבירה משמע אבל חמירא סכנתא מאיסורא וק״ל:
אמר ליה [לו] רב לשמואל: מאי תקנתא [מה התקנה] לברר את הדבר? אמר לו: נותביה בתנורא דאיהו בדיק נפשיה [נשים אותו בתנור חם, והוא יבדוק את עצמו]. אותביה, נפל תילחי תילחי [שם אותו בתנור על שיפוד, ונפלו ממנו חתיכות חתיכות], שהוא סימן שהכישו נחש. קרי [קרא] שמואל עליה [על] רב את הכתוב: ״לא יאונה לצדיק כל און״ (משלי יב, כא), שניצל בזכות צדקותו. קרי [קרא] רב עליה [על] שמואל את הכתוב: ״וכל רז לא אנס לך״ (דניאל ד, ו), לא נסתר ממך, הכל אתה יודע, אפילו עניינים אלה.
Rav said to him: What is the rectification for such an uncertainty? Shmuel said to him: We shall set it in a hot oven, as it will then inspect itself. Shmuel set it in the oven on a spit, and the meat fell off the bone bit by bit, a sign that a snake had bitten the young deer. Shmuel recited about Rav the verse: “There shall no mischief befall the righteous” (Proverbs 12:21), since he was saved due to his righteousness. Rav recited about Shmuel the verse: “And no secret causes you trouble” (Daniel 4:6), since he was learned even with regard to such matters.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַתְנִי׳: אסִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה בוְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֶמְרוּ אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים גכׇּל עוֹף הַדּוֹרֵס טָמֵא דכֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵירָה וְזֶפֶק וְקוּרְקְבָנוֹ נִקְלָף טָהוֹר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר הכׇּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו טָמֵא.

MISHNA: The signs that indicate that a domesticated animal and an undomesticated animal are kosher were stated in the Torah, and the signs of a kosher bird were not explicitly stated. But the Sages stated certain signs in a bird: Any bird that claws its prey and eats it is non-kosher. Any bird that has an extra digit behind the leg slightly elevated above the other digits, and a crop, which is a sack alongside the gullet in which food is stored prior to digestion, and for which the yellowish membrane inside its gizzard can be peeled, is kosher. Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: Any bird that splits the digits of its feet when standing on a string, placing two digits on one side of the string and two on the other, is non-kosher.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבעל המאורר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הדורס טמא – שקולט מאויר:
החולק את רגליו טמא – כדמפרש בגמרא מותחין לו חוט של משיחה כו׳:
ערך חדק
חדקא(שבת מו.) מאי חליות כעין חליות דאית ביה חידקי חידקי פי׳ שאין יוצאין זה מזה אבל נראין כשהן פרודין ואינן פרודין ונראה המעמידה או מטלטלה כבונה הלכך החליות בין גדולה בין קטנה אסירא וכו׳. (חולין נט.) סימני חיה חדוקות בעינן (א״ב בנוסחאות דידן כתוב חרוקות):
א. [טיילכען. צואזאממענגעזעצטע שטיקער.]
מתני׳ סימני בהמה וחיה – דכתיב זאת החיה וגו׳.
הדורס – האוחז בצפרניו ומגביה מן הקרקע מה שאוכל.
אצבע יתירה – זו אצבע הגבוה שאחורי האצבעות.
החולק רגליו – מפרש בגמ׳ שכשמעמידו על החוט נותן שתי אצבעות מכאן ושתים מכאן.
טמא – בידוע שהוא דורס.
גמל ניבי אית ליה – תימה דהשתא תיקשי איפכא הרי גמל יש לו שינים דהכי פריך בסוף משפן וארנבת.
ניבי – פירש בקונטרס שני שינים יש לו למעלה אחת מכאן ואחת מכאן עוד פירש לשון אחר ניבי שקורין יינציב״ש בלעז ובולטין וניכר מקום בליטתן זה אצל זה כשינים וראשון נראה לי כמו שקיל ניביה ושקיל טופריה דבפרק במה אשה (שבת סג:) גבי כלב שהן שינים גדולות שיש לו לפנים שהוא נושך בהן ובפרק כיצד הרגל (ב״ק כג:) דאפקי לניביה וסרטיה.
בידוע שהיא מעלת גרה ומפרסת פרסה – וכגון שהוא מכיר בן גמל כדאמר רב חסדא.
{שמעתא דסימני עוף}
מתני׳: סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה. סימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים, כל עוף הדורס טמא – משנה זו וגמ׳ שעליה (סוף דף ס:) קבלנו פירושה בג׳ דרכים, על דעת ג׳ כתות מן החכמים.
הדרך האחת על דעת חכמי הדור שלפנינו. שאמרו כי כל כ״ד עופות טמאים (עיין דף סא:) כולן הן דורסים, חוץ מפרס ועזניה [שהאחד מהם אינו דורס. גם כולן, חוץ מפרס ועזניה]⁠1 ונשר ועורב, יש להן לכל אחד ואחד שלשה סימני טהרה. והם אצבע יתירה וזפק וקורקבן נקלף. אבל פרס ועזניה אין להם אלא סימן אחד של טהרה, לכל אחד משניהם. וסימן שאינו דורס, באחד מהם, אינו נמצא בכל שאר עופות טמאים, אבל סימן של חבירו הוא נמצא בשאר עופות טמאים, אלא שהוא בסימן אחד של טהרה והם בשלשה שלשה.
והכת הזאת מן החכמים גורסים (בדף סא.): ונילף מתורים. א״כ, שאר עופות טמאים למה לי. ונילף משאר עופות טמאים, מה התם דאית להו תלתא לא תיכול, אף כל דאית ליה תלתא לא תיכול. א״כ, עורב דכתב רחמנא למה לי. השתא דאית ליה תלתא אמרת לא, דלית ליה אלא תרי מיבעיא.
ובדין הוא דמצי מסלק ליה מצד אחר. דליכא למילף משאר עופות טמאים משום דהוו להו שני כתובים הבאים כאחד. אלא הא עדיפא למימר ליה: א״כ, עורב דכתב רחמנא למה לי, הא לא איצטריך קרא למכתביה. ואף האי נמי דמקשי׳ (דף ס״א:) - טעמא דכתב רחמנא נשר. הא לאו הכי הוה אמינא נילף מפרס ועזניה. הוו להו שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין - על הדין אורחא דאמרי׳ מרבויא דקראי מקשי ליה. דכיון דה״ל פרס ועזניה שני כתובים הבאים כאחד, א״כ, נשר דכתב רחמנא למה לי. הא לא איצטריך קרא למכתביה.
ודאמרי׳ בגמ׳ (עיין דף סא:), סוף סוף דאיתיה בפרס איתיה בחד מהנך ודאיתיה בעזניה איתיה בחד מהנך והוו להו שני כתובים הבאין כאחד, אף על גב דלא דמו לגמרי, דהא פרס ועזניה לית להו אלא חד חד ושאר עופות טמאים אית להו תלתא, אכתי ה״ל שני כתובים הבאים כאחד. דבשלמא עופות טמאים לא אתו לאיסורא מפרס ועזניה, דהני לית להו אלא חד חד ולדידהו אית להו תלתא תלתא, אלא פרס ועזניה ניתי משאר עופות טמאים. הלכך, הוו להו שני כתובים הבאים כאחד.
1. הוסף מכתי״ו.
משנה. ז. סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה. דכתי׳ זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ, וכתי׳ וכל בהמה מפרסת פרסה וגו׳.
סימני העוף לא נאמרו. מפרש בגמ׳ לא נאמרו פירושן מן התורה מפורש אלא מדברי סופרים, שדרשו מייתור המקרא דילפינן מנשר ותורים, שכל אותן הסימנים שאנו מוצאין בתורים אנו מוצאין כנגדן, כלומ׳ בהפך, בנשר שאסרה לנו התורה, לפיכך קבעום והזכירום חכמים ושנאום, שלא יטעה אדם באחד מהם.
מה תורים שיש להם אצבע יתירה, וזפק, וקרקבנו נקלף, ואינו דורס, ומותר, אף אני אביא כל מי שיש להם אלו הסימנין כשר הוא. ואין להרהר עליו, שכשר הוא.
ופי׳ אצבע יתירה, זו אצבע יתר וגבוה משאר האצבעות, והוא מאחורי הרגל. וזפק, הוא הכיס שהמאכל נקבץ בתוכו קודם שירד לבני מעים. וקרקבנו נקלף הוא הכיס של עור דק בתוך הקרקבן והפרש בתוכו, והוא נקלף ביד בלא טורח כשאדם חותך הקרקבן בסכין. ואינו דורס. פירושו שאינו אוכל שום עוף בעודנו חי עד שיהרגנו כמנהג הנץ והאסטור שאוכלין העופות שהן צדין בעודם חיים, והוא סימן טומאה.
ואחר שכל אלו הסימנין נודעים לנו מן התורה, אלו לאיסור ואלו להיתר, מסרו חכמים שני סימנין להקל על האדם, שלא יצטרך לטרוח למי שאינו בקי בהם ובשמותיהם, ואמרו, אם נמצא עוף שנראה אותו שדורס, אינך צריך לחזור אחר שלשת סימני טומאה, שכיון שדורס, בודאי טמא, אע״פ שיש לו אצבע יתירה שהוא סימן טהרה, אפי׳ הכי אסור, שכיון שדורס בודאי אית ליה סימן טומאה אחר והוא ממין עורב שיש לו שני סימני טומאה ואחד מהן שהוא דורס ושני סימני טהרה, וכיון שאינו בקי בהן ובשמותיהן לא יאכלנו, או שמא מין פרס או מין עזניה הוא, שכל אחד מאלו אין לו אלא סימן אחד של טהרה ושלשה סימני טומאה, ודורס הוא אחד מהן.
וכל שיש לו אצבע יתירה, וזפק, וקרקבנו נקלף, בידוע שהוא טהור. כלומ׳ אם אינו יודע אם דורס הוא אם לאו, מותר הוא לו, דפשיטא לן שאינו דורס, ומין תורים הוא או שאר עופות טהורים הוא, שיש להם ד׳ סימני טהרה, דליכא לספוקיה באחד מעשרים וארבעה עופות טמאים. דבנשר ליכא לספוקי, דהא לית ליה כלל סימני טהרה. ובפרס ליכא לספוקי דהא אין לו אלא סימן אחד של טהרה, והוא אצבע יתירה. ובעזניה נמי ליכא לספוקי דהא אין לו אלא סימן אחד של טהרה, שאינו דורס, ואין לו לא אצבע יתירה, ולא זפק, ולא קרקבנו נקלף. ובעורב ליכא לספוקי, דהא אין לו לעורב אלא שני סימני טהרה, והן אצבע יתירה וזפק. ובעשרים עופות הנשארים שיש להם שלשת סימני טהרה נמי ליכא לספוקי, לפי שברור לנו שאותן עשרים עופות, אחד מסימני טהרתן הן שאינן דורסין כלל ושני סימני טהרה אחרים הן זפק ואצבע יתירה. וזה העוף שיש בו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף, ודאי נאמ׳ שאינו דורס כלל, ומין תורים הוא. והוא הדין שאפי׳ היה דורס טהור הוא, דהא ליכא לדמוייה לאחד מכ״ד עופות טמאין, כדפרישית, אלא קים להו לרבנן דלא משכחת לעולם עוף שידרוס שיהיו לו שלשה סימני טהרה.
בקצרה. סימן לעשרים וארבעה עופות טמאים. נשר אין לו סימן טהרה כלל כלל. עזניה אינו דורס כלל, ויש לו שלשה סימני טומאה. פרס יש לו סימן אחד של טהרה, שיש לו אצבע יתירה, ושלשה סימני טומאה יש לו, ודורס אחד מהם. עורב יש לו שני סימני טהרה, אצבע יתירה וזפק, ושני סימני טומאה, ודורס אחד מהם. עשרים עופות הנשארים יש להן שלשה סימני טהרה, שאינן דורסין, ואצבע יתירה, וזפק, וסימן טומאה אחד שאין קרקבנן נקלף כלל, לא ביד ולא בסכין.
ר׳ אליעזר בר׳ צדוק אומר כל העוף החולק את רגליו טמא. מסר לנו סימן אחד לטומאה שכולל כל העשרים וארבעה עופות, שאם חולק את רגליו כשנעמידהו על חוט או מקל והוא נותן שתי אצבעות מכאן ושתי אצבעות מכאן, ודאי טמא הוא, שזה המנהג הוא נוהג ברוב עופות הטמאין, ולא בכולן, שאם היה בכולן היה לו להשמיענו כח דהיתרא, ולומ׳ כל עוף שאינו חולק את רגליו טהור הוא, אלא ודאי יש מהן שאינם חולקין את רגליהם, אבל דבר ברור הוא לר׳ אליעזר שאין שום עוף טהור חולק את רגליו, ולפיכך אמ׳ כל, ואמר טמא, ולא אמר ספיקו טמא, אלא, בידוע שהוא טמא, כלומ׳ שדורס, או שהוא מן העשרים עופות, אע״פ שאינו דורס.
מתני׳א. וסימני העוף לא נאמרו אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא. כך פירשו הראשוניםב שאין בכל מיני עופות טהורין דורס, וכל עוף הדורס טמא שהוא מכ״ד עופות הטמאין. ובפירוש דורס יש בו מחלוקת שרש״י ז״ל אומרג שהואד הנותן רגלו על האוכל כשהוא אוכל ומחזיקו ברגלו שלא ינוד ולא ינטל כולו לתוך פיוה. ור״ת ז״לו פי׳ שהוא האוכל עוף כשהוא חי, כדאמרינן בפ״ק דנזיקיןז אמר שמואל ארי ברשות הרבים דרס ואכלח פטור טרף ואכל חייב, והוינן בה למימרא דלאו אורחיה למטרף והא כתיב אריה טורף בדי גורותיו וכולה כדאיתא התם. והנכון שהוא הצד ציד והורג אותם במכת דריסהט שדורס בצפרניו כעין הדרוסה שהזכירו למעלהי בנץ וגס, ואע״פ שנסתפקו בהןכ למעלהל אם יש להן דרוסה, לומרמ שמא אין הורגין בזיהרא שלהן, אלא שמנהגן לצוד ולהמית בנקיבת צפורן, והרבה מהן צדין גדולים כפלים בעצמן ודורסין אותם, ואע״פ שאין להם דין דריסה בגדולים.
וכל שיש לו אצבע יתרה. פרש״י ז״לנ דהכי קתני ושאינו דורס ויש לו אצבע יתרה וזפק וקורקבנו נקלף טהור, מאחר שיש לו סימני טהרה. וכן כתוב בהלכות גדולותס. והויע יודע שאפשר להתיר אפילו בשני סימנין, וימנו אותן שאינן בעורב, שהעורב ידוע לחכמים ומצוי בישוב. אלא שלא בא התנא בכאן אלא לשנות סימני הטהרה שהטמאין והטהורין חלוקין בהן, שנה במתני׳ מה ששנו בברייתאפ, מה נשר מיוחד שיש לו ארבעה סימני טומאה אף כל כיוצאצ בו טמא ומה תורין מיוחדין שיש להן ארבעה סימני טהרה אף כל כיוצא בהן טהור, אבל לידע המותר מן האסור בפחות מיכן סגי, דאינו דורס, בחד סימן מכל הני סגי כמו שאפרשק בע״הר בגמרא. וממתני׳ לא שמעינן עוף הבא בסימן אחד מהו עד שבא ר׳ חייא ולמדנו דמתניתין דומיא דתורין קתני להיתירא.
א. בכתה״י מופיע דבור זה והבא - להלן ס, ב (על הציטוט בגמ׳ מן המשנה). והבאנוהו כאן לתועלת הלומדים, כבשאר המהדורות הנדפסות.
ב. בנדפס: הגאונים.
ג. להלן סב, א ד״ה והני מילי.
ד. כי״ל: הוא.
ה. וכן מפרש הראב״ד, ראה ארחות חיים הל׳ טריפות סי׳ קז, ובספר המאורות כאן. ובמשנה לעיל נט, א ד״ה הדורס פירש רש״י: ׳האוחז בצפרניו ומגביה מן הקרקע מה שאוכל׳. והם שני פירושים שונים, שהרי בנדה נ, ב ד״ה חזיוה פירש: ׳חזיוה רבנן דדרסה - מקבלת ברגליה מה שאוכלת ואני אומר שדורסת על מאכלה ברגליה לאחוז שלא יבא כולו לפיה ואין עוף טהור עושה כן׳. וכ״נ בפסקי הרא״ש (סי׳ נח) שכתב: ׳פרש״י ז״ל שאוחז בצפרנים ומגביה מן הקרקע מה שאוכל או דורס עליו שלא ימשך כולו לפיו׳. וראה מעיו״ט שם ס״ק ט ומרדכי סי׳ תרלח. וראה תוס׳ להלן סא, א ד״ה הדורס שהקשו על פירוש רש״י שבמשנה שאף תרנגול עושה כן. ולכאורה אינה קושיה על פירושו השני, וכן מפורש בלב אריה על התוס׳ שם [ועי׳ פירושי רבינו חיים פלטיאל על התורה דברים יד, יא]. וכן מוכח בהגהות מיימוניות (הל׳ מאכ״א פ״א אות י), שהביא קושיה זו, וכתב אמנם בגמ׳ פירש״י וכו׳. אכן, הר״ן (כ, ב) הביא קושית ר״ת על פירושו השני של רש״י. ועי׳ רש״ש ודמשק אליעזר. וראה הערת הגרשז״ר ומ״ש עליו הגרר״ב.
ו. ספר הישר סי׳ תנ, תוס׳ להלן סא, א ד״ה הדורס, וראה תוס׳ פסחים מט, ב ד״ה מה ארי, ב״ק טז, ב ד״ה דרס. וראה אשכול (רצ״ב אויערבך) הל׳ סימני בהמה עמ׳ 61.
ז. ב״ק טז, ב.
ח. כי״ל: דורס ואוכל.
ט. כי״ל: הדריסה.
י. במשנה מב, א.
כ. לעיל נג, ב.
ל. הגרא״ז הגיה: ׳למעלה מהן׳. וכוונתו ש׳למעלה׳ כאן אין משמעותו ׳לעיל׳ [וכ׳למעלה׳ הקודם], אלא הגדולין מהן וכדלהלן. אכן ראה ר״ן (כ, ב): ׳וכ״ת א״כ מאי קא מיבעיא לן לעיל שאר עופות טמאים אם יש להם דריסה אם לאו׳ וכו׳.
מ. כן פירש ר״ת בספר הישר שם.
נ. להלן סה, א ד״ה הכי גרסינן.
ס. הל׳ טריפות ד״ו קלא, א, הוצ׳ רע״ה ירושלים ח״ג עמ׳ 180.
ע. בחידושי הרשב״א: ׳ואם תשאל למה אנו צריכין ארבע סימנין להתיר עוף הבא לפנינו, והלא באחד בגופו וידוע שאינו דורס יש להתירו שאין לך בכולהו עופות טמאים כזה, וכן בשני סימנין בגופו שאינן אותן שהן בעורב, והעורב מצוי הרבה וידוע להן איזה סימנין יש לו׳ וכו׳. וראה ר״ן (כ, ב).
פ. להלן סא, א.
צ. מכאן עד ׳בהן טהור׳ נשמט בנדפס, ובכי״ל נוסף עה״ג.
ק. להלן סב, א ד״ה והלכתא.
ר. תיבה זו איתא רק בנדפס.
המשנה הששית והכונה להתחיל בה בביאור החלק החמשי והוא בדיקת סימני בהמה חיה ועוף ודגים למי שאינו מכיר איזה מהן טמא ואיזה מהן טהור סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה והם מפריסי פרסה ומעלה גרה ואין הבהמה טהורה אלא בשניהם וידוע שכל מעלה גרה מפריס פרסה חוץ מן הגמל והארנבת והשפן וכן ידוע שכל מפריס פרסה מעלה גרה חוץ מן החזיר אלו הן סימנין שנאמרו בתורה בענין זה ובגמרא הוסיפו רבותינו עליהם שני סימנין והם שידוע להם שכל בהמה טהורה אין לה שנים למעלה ר״ל בלחי העליון וכל בהמה טמאה יש לה שנים למעלה חוץ מן הגמל הבחור שהזקן אע״פ שאין לו שנים גמורים יש לו מ״מ רושם שנים וכן ידוע להם שכל בהמה טהורה בשרה שתחת עצם האליה מהלך שתי וערב ואינו כן בבהמה טמאה אלא בערוד הרי לך עכשיו ארבעה סימני טהרה שנים של תורה ושנים מדברי סופרים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה סימני בהמה וחיה הטהורים נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו במפורש, אבל אמרו חכמים בהם סימנים: כל עוף הדורס שנועץ ציפורניו בטרפו ואוכל — טמא. כל שיש לו אצבע יתירה מאחור, וזפק, מעין כיס בצד הוושט שבו שוהה המזון קודם העיכול, וקורקבנו נקלף, שעורו הפנימי הצהבהב של הקורקבן נקלף ממנו — טהור. ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר: כל עוף החולק את רגליו, שכאשר הוא עומד על חוט, שתים מאצבעותיו מצויות מלפנים ושתים מאחור — הרי הוא טמא.
MISHNA: The signs that indicate that a domesticated animal and an undomesticated animal are kosher were stated in the Torah, and the signs of a kosher bird were not explicitly stated. But the Sages stated certain signs in a bird: Any bird that claws its prey and eats it is non-kosher. Any bird that has an extra digit behind the leg slightly elevated above the other digits, and a crop, which is a sack alongside the gullet in which food is stored prior to digestion, and for which the yellowish membrane inside its gizzard can be peeled, is kosher. Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: Any bird that splits the digits of its feet when standing on a string, placing two digits on one side of the string and two on the other, is non-kosher.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבעל המאורר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ווּבַחֲגָבִים כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם וְקַרְצוּלַּיִם וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר זוּשְׁמוֹ חָגָב חוּבַדָּגִים כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׁקֶשֶׁת רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵי קַשְׂקַשִּׂין וּסְנַפִּיר אֶחָד וְאֵלּוּ הֵן קַשְׂקַשִּׂין הַקְּבוּעִין בּוֹ וּסְנַפִּירִים הַפּוֹרֵחַ בָּהֶן.:

And with regard to grasshoppers, whose signs were also not stated in the Torah, the Sages stated: Any grasshopper that has four legs, and four wings, and two additional jumping legs, and whose wings cover most of its body, is kosher. Rabbi Yosei says: And this applies only if the name of its species is grasshopper. And with regard to fish, the signs are explicitly stated in the Torah: Any fish that has a fin and a scale is kosher; Rabbi Yehuda says: Two scales and one fin. And these are scales: Those that are fixed to its body; and fins are those with which the fish swims.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גבן
גבןא(בכורות מג:) כל שיש ב׳ גבין ושני שדרות: (חולין נט.) בגמרא סימני חיה. (נדה כד) וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת האדם השסועה בריה שיש לה שני גבין ושני שדרות רב סבר בריה בעלמא ליכא וכו׳ (בהמפלת):
ערך חף
חףב(בסוף כלים פי״ו) חפוי האלה והקשת והרומח הרי אלו טהורין זה הכלל העשוי לתיק טמא ולחפוי טהור (כלים פי״ח) נקליטי המטה וחמור וחפוי טהורין. (כלים פרק כ״ו) עור שעשאו חפיו לכלים תרגום מכסה חופאה ולמשקלות טהור אם עשאו כדי לכסות בו המשקולות טהור. (מועד קטן ג) (מכות כא:) המנכש והמחפה בכלאים לוקה פי׳ המכסה הזרעים בעפר לוקה משום לא תזרע כרמך כלאים. (חולין נט.) וכנפיו חופין את רובו פי׳ מכסין. באפר יתפלשו תרגום בקיטמת יהון חפיפין. (סוטה כב) חפו גרדי (מועד קטן י״ג) בשלמא כיתנא חזי לחפיפא פי׳ לכסות נזייתא דשיכרא לצורך המועד (מעשר שני פרק ב) כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה פי׳ כסוי שלה. (במגילת איכה) נביאיך חזו לך שוא ותפל דהוון מסיין על חפוי:
ערך סנפיר
סנפירג(חולין נט.) ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת:
ערך קרסל
קרסלד(חולין נט.) וארבע כנפים וקרסולים (בריש אהלות) עשרה בקרסול פי׳ גב״ולא מן ולא מעדו קרסולי:
א. [ריקן. הויקער.]
ב. [שיידע איבערצאג.]
ג. [פליס פעדרען.]
ד. [קנעכעל.]
ובחגבים – זהו סימן טהרתם כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים ויש לו קרצולים הם שני רגלים ארוכין לבד הארבעה והם סמוך לצוארו ממעל לרגליו לנתר בהם כשהוא רוצה לקפץ וכנפיו חופין את רובו והן ד׳ סימנים.
ה״ג: כל שיש לו ד׳ רגלים וד׳ כנפים וקרצוליו וכנפיו חופין את רובו ולא גרסינן וקרסוליו וכנפיו ובגמרא נפקא לן מקרא.
(הפורח בהם – שט בהם על המים).
גמ׳ ניבי – שתי שינים יש לו למעלה אחת מכאן ואחת מכאן וגם בסוסים הם ניכרות אע״פ שהרבה שינים יש לו. לשון מורי ניבי שאע״פ שאין לו שינים ממש חנכין שקורין יינציב״ש יש לו ובולטין וניכר מקום בליטתן זו אצל זו כשינים.
אין לך מעלה גרה וטמא אלא גמל – פירוש ושאר הכתובים עמו שפן וארנבת ושסועה.
ח. ובחגבים, כל שיש לו וכו׳. ובחגבים זהו סימן טהרתם. כל שיש לו ארבע רגלים, וארבע כנפים, וקרסולין. ויש לו קרסולין, הן שני רגלים האחרונים, לבד הארבעה, והם סמוך לצוארו ממעל לרגליו לנתר בהם, כשהוא רוצה לקפץ מתעצם בהן וקופץ. וכנפיו חופין את רובו. והם ארבעה סימנין. ולא גרסי׳ וקרסוליו וכנפיו חופין את רובו, דמשמע שעונה את רובו גם לקרסולין, אלא הכי גרסינן ארבע רגלים וארבע כנפים וקרסולין, וכנפיו חופין את רובו.
ר׳ יוסי אומר ושמו חגב. כלומ׳, אם נמצא מין ארבה שאיננו נכלל בכלל חגב, אע״פ שיש לו ד׳ סימנין הללו, אסורין, דכתו׳ ואת החגב למינהו, למה לי למיכתב ואת החגב, דהא לשון חגב כלל הוא לרוב מיני הארבה חוץ מן המיעוט, אלא להשמיענו שהסימנין האלו לא יועילו לו אלא לאותן הנכללין בכלל חגב, וארבה וחרגול וסלעם שם פרט הוא, ונכללין בכלל גדול, שהוא לשון חגב. ור׳ יוסי לא בא לחלוק, אלא לפרש.
ובגמ׳ מפ׳ למה הוצרכו שלשה להכתב, ארבה וסלעם וחרגול. ומתרץ, לפי שארבה אין לו גבחת כלל, שאין ראשו שרוט כלל, וסלעם יש לו גבחת, ולחרגול יש לו גבחת ויש לו זנב, נמצא שאין דומה אחד מהן לחבירו, ולפיכך לא היינו למדים זה מזה כלל, אלא אם נתפרשו. וסלעם שהיה יכול להתלמד מבין ארבה וחרגול, בא להשמיענו מין אחד ממיני החגב שיש לו גבחת וזנב וגם ראשו ארוך, שכשר הוא, כיון ששמו חגב ויש לו ארבעה סימנין.
ובדגים וכו׳. סימן טהרה שלהם. שיש לו סנפיר וקשקשת. ולפי שאמ׳ תנא קמא קשקשת בלשון יחיד, כלשון סנפיר, בא ר׳ יהודה לחלוק, או לפרש, דשני קשקשים בעינן, דקשקשת אחת שמא מקרה הוא, או נדבקה שם ממקום אחר, אבל בשנים ליכא לספוקי. אי נמי דלא מיקרי קשקשת אלא כשאחת עולה על חברתה קצת, ואז הוא דומה לשריון קשקשים, שהאחד נופל על חברו ומכסה ממנו מעט.
ואלו הן קשקשין, הקבועים בו. שאין זזין כלל ממקומם מאיליהם אלא בידים, אבל הסנפיר מתפשט וכווץ בעודנו במים, ובהן שט במים בפשוטם ובכיווצם.
סנפירין, אותן שפורח בהן. אותן כנפים ששט בהן, כמו העוף שפורח בכנפיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובחגבים, שגם בהם לא ניתנו סימני טהרה מפורשים בתורה — גם בהם נתנו חכמים סימנים: כל שיש לו ארבע רגלים, וארבע כנפים, שתים גדולות לעוף בהן, ושתים המכסות אותן בשעת המנוחה, וקרצולים, כלומר, רגלי ניתור גבוהות, וכנפיו חופין את רובו. ר׳ יוסי אומר, צריך להוסיף לכל אלה תנאי נוסף: ושמו חגב. ובדגים, סימן טהרתם כתוב בתורה: כל שיש לו על גופו סנפיר וקשקשת (ויקרא יא, ט). ר׳ יהודה אומר: צריכים שיהיו לו לפחות שני קשקשין וסנפיר אחד. ואלו הן קשקשין — אותם הקבועין בו, וסנפיריםהפורח בהן, אלה שהוא שט בהם.
And with regard to grasshoppers, whose signs were also not stated in the Torah, the Sages stated: Any grasshopper that has four legs, and four wings, and two additional jumping legs, and whose wings cover most of its body, is kosher. Rabbi Yosei says: And this applies only if the name of its species is grasshopper. And with regard to fish, the signs are explicitly stated in the Torah: Any fish that has a fin and a scale is kosher; Rabbi Yehuda says: Two scales and one fin. And these are scales: Those that are fixed to its body; and fins are those with which the fish swims.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גְּמָ׳: תָּנוּ רַבָּנַן טאֵלּוּ הֵן סִימָנֵי בְּהֵמָה {ויקרא י״א:ג׳} כׇּל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְגוֹ׳ כׇּל בְּהֵמָה שֶׁמַּעֲלַת גֵּרָה בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין לָהּ שִׁינַּיִם לְמַעְלָה וּטְהוֹרָה.

GEMARA: The mishna states that the signs of a kosher domesticated animal are stated in the Torah. With regard to this, the Sages taught in a baraita: These are the signs of a kosher domesticated animal: “Whatsoever parts the hoof, and is wholly cloven-footed, and chews the cud, among the animals, that may you eat” (Leviticus 11:3). Any animal that chews the cud certainly has no upper front teeth, i.e., incisors, and is kosher.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולענין פסק כל שאתה יכול לבחון בשל תורה אי אתה בוחן בשל סופרים וכל שסימני תורה אי אפשר לבדוק בהן אתה בודק בשל סופרים מעתה היה מהלך ומצא בהמה ורואה בה שמעלה גרה ופרסותיה סדוקות אין לו אצל בדיקה אחרת כלום מצאה מעלה גרה אבל פרסותיה חתוכות ואי אפשר לבדקן כשרה ובלבד שיכיר שפן וארנבת וגמל מצאה מפרסת פרסה אבל אינו רואה אותה עכשיו מעלת גרה שהעלאת גרה אינה סימן שבגופה אלא ממקרים שבה ואינו מצוי בכל עת אא״כ ישהא זמן מרובה אחר אכילתה מ״מ הואיל ורואה אותה מפרסת פרסה כשרה והוא שיכיר חזיר ואם היו לה קרנים יצאה מספק חזיר היו פרסותיה חתוכות ואי אפשר לו לבדקן וכן לא ראה אותה עכשיו מעלת גרה אם מצא שאין לה שנים למעלה כשרה ובלבד שיכיר בן גמל היו פרסותיה חתוכות ופיה גמום ר״ל חתוך ואין לה בדיקה לא בפרסות ולא בשנים וכן אינו רואה אותה עכשיו מעלת גרה בודק בבשרה שתחת עצם האליה אם מהלך שתי וערב ר״ל שחוטי הבשר הולכים אחד לאורך ואחד לרוחב כשרה ובלבד שיכיר ערוד והיאך אתה יודע שחיה בכלל בהמה לסימנין אלו שהרי בטהורות פתח בבהמה וסיים בחיה דכתיב זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי ויחמור וגו׳:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שהתבאר בגמרא ושאר דברים שבאו עליה בגמרא אלו הן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא על מה ששנינו במשנה שסימני בהמה טהורה נאמרו מן התורה, תנו רבנן [שנו חכמים], אלו הן סימני בהמה — ככתוב: ״כל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות מעלת גרה״ (ראה ויקרא יא, ג). ומוסיפים: כל בהמה שמעלת גרהבידוע שאין לה שינים חותכות למעלה בקדמת הפה, וטהורה.
GEMARA: The mishna states that the signs of a kosher domesticated animal are stated in the Torah. With regard to this, the Sages taught in a baraita: These are the signs of a kosher domesticated animal: “Whatsoever parts the hoof, and is wholly cloven-footed, and chews the cud, among the animals, that may you eat” (Leviticus 11:3). Any animal that chews the cud certainly has no upper front teeth, i.e., incisors, and is kosher.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּכְלָלָא הוּא וַהֲרֵי גָּמָל דְּמַעֲלֵה גֵרָה הוּא וְאֵין לוֹ שִׁינַּיִם לְמַעְלָה וְטָמֵא גָּמָל נִיבֵי אִית לֵיהּ.

The Gemara asks: And is this an established principle? But isn’t there a camel, which chews the cud, and has no upper front teeth, and it is still non-kosher (see Leviticus 11:4)? The Gemara responds: A camel has cuspid-like upper incisors, one on each side.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ניבי אית ליה – כלומר שחדודין כשינים:
ערך נב
נבא(שבת סד) שקלי ניביה ושקילי טופריה (בבא קמא כג:) אפקיה לניביה וסרטיה פי׳ כגון דמפקיה לניביה שיני הכלב שהן ניבים גדולים יוצאין מפיו ולחון והכה בהן ולא הכניס ידו לתוך פיו. ומתלעות לביא לו תרגום וניבוהי כבר אריון. (חולין נט.) גמל ניבי הוא דאית ליה (בראשית רבה פ״ז) ויהי איש מצליח אמר לון אתון מסתכלון מה דעליה ואנא מסתכל מה בנביה:
א. [צעהנע.]
גמל ניבי אית ליה. קשיא לןא מאי ניחותא, הא ברייתא קתני כל בהמה שמעלת גרה בידוע שאין לה שינים למעלה וטהורה, אלמא כל שמעלת גרה אין צריך לחזר אחר סימן אחר שבידוע שאין לה שינים למעלהב וטהורה היא, והא איכא גמל דמעלה גרה וטמא, וכשתאמר שיש לו נמי שינים או ניבי קשיא בתרתיג. ויש לפרש כך, דמעיקרא קס״ד דהכי קתניד כל בהמה שמעלת גרה ובידוע שאין לה שינים למעלה טהורה, שלא עלה על הדעת שיכשיר כל שמעלת גרה, שהרי הכתוב אוסרה בפירוש, אלא מכיון שמעלת גרה, מחמת חסרון השינים הרי סימנהה יותר יפה ומתירו. ומשום הכי אקשינן אפי׳ תימא תרתי בעי מעלת גרה ואין לה שינים, אפילו הכי יש מהן אסורה כגון גמל. ופריק לטעמיה ואמר גמל ניבי אית ליה. ואקשינן והרי בן גמל, ומהדרינן ולטעמיךז והרי שפן וארנבת, כלומר כיון דסברת דהך ברייתא דוקא היא ליקשי לך שפן וארנבת, דהא ברייתא במעלת גרה בלבד היא מתרתח שכל שהיא מעלת גרה בידועט שהיא טהורה קתני לומר שאין אתה צריך לחזר אחר סימן אחר. ועוד מידי שינים כתיבי להיתירא שאתה אומר בידוע שאין לה שינים, היה לו לומר בידוע שהיא טהורה. אלא ברייתא משבשתא היא, והכי תניא כל שאין לה שינים בידוע שהיא מעלת גרה והוא מסימני טהרה, ואם מפרסת פרסה היא או שמכיר בן גמל טהורה וכדרב חסדא. ובשאלתות דרב אחא משבחא גאוןי ז״ל בפרשת ביום השמיניכ גריס לה הכי כל שמפרסת פרסה בידוע שאין לה שינים ומעלת גרה היאל וטהורה.
א. כ״ה בחידושי הרשב״א וברא״ה (בשטמ״ק).
ב. כי״פ ליתא תיבה זו.
ג. כן הקשו תוד״ה ניבי ותוספות הרא״ש ד״ה גמל.
ד. נתבאר בחידושי הרשב״א: ׳וי״ל דמעיקרא אקשי ליה אדינא דכאיל ואמר דכל שאין לה שינים כלל למעלה טהורה שהרי גמל דאין לו ואפ״ה טמא, ומהדר לאוקומי לקושייה ולבטולי דינא דברייתא, ופריך והרי בן גמל דאפילו ניבי נמי לית ליה וטמא, ובתר דקמה ליה קושייה בבטולי דינא, הדר ופריך אכללא דברייתא ולמימר דברייתא ודאי משבשתא׳ וכו׳. וראה עוד תורת חיים ולב אריה.
ה. כי״ל: סימניה.
ו. כי״ל ובנדפס: ומותר.
ז. וכ״ה ברא״ה (הובא בשטמ״ק). לפנינו בגמ׳: ותו והרי שפן וכו׳.
ח. כי״ל ובנדפס: מותרת.
ט. שכי״ל: בידוע הוא.
י. כי״ל ליתא תיבה זו.
כ. ליתא לפנינו שם (בשאילתא פג).
ל. הגרא״ז הגיה: כל שמפרסת פרסה ואין לה שינים, בידוע שמעלת גרה היא וטהורה.
והרי גמל דמעלה גרה ואין לו שנים למעלה וטמא. כלומר ואם כן היכי כאילת ותנית דכל בהמה שמעלת גרה ואין לו שנים למעלה טהורה ושני ליה גמל ניבי אית ליה והן השינים שלועסין בהם והגמל יש לו אחת מכאן ואחת מכאן בקצות הלסתות וכנגדן בסוס נכר כן פירש רבינו שלמה ז״ל וכן עיקר. וכן פירשו בתוס׳ ואם תאמר ואכתי היכי מיתרצא מתניתא דהא דתני כל שמעלת גרה בידוע שאין לה שינים למעלה ואפילו ניבי קאמר דלית ליה, אם כן ליקשי [ד]⁠מכל מקום קשיא דהא גמל מעלה גרה ויש לו שינים למעלה, וברייתא קתני דכל מעלת גרה אין לו שינים למעלה כלל, וכדאקשינן לבסוף משפן וארנבת. ויש לומר דמעיקרא אקשי ליה אדינא דכאיל ואמר דכל שאין לה שינים כלל למעלה טהורה שהרי גמל דאין לו ואפילו הכי טמא, ומהדר לאוקומי לקושייה ולבט⁠(ו)⁠ל דינא דברייתא, ופריך והרי בן גמל דאפילו ניביה נמי לית ליה וטמא, ובתר דקמא ליה קושייה בבטולי דינא הדר ופריך אכללא דברייתא ולמימר דברייתא ודאי משבשתא היא דבר מן דין, והרי שפן וארנבת דמעלין גרה ואפילו הכי אית להו שינים הרבה, ופרקינן דברייתא הכי קתני כל שאין לה שינים למעלה בידוע שמעלת גרה וטהורה חוץ מבן גמל, והלכך כל שמצא בהמה במדבר ואינו יודע אם טמאה ואם טהורה בודק בפיה אם אין לה שינים למעלה בידוע שהוא טהורה ואף על פי שפרסותיה חתוכות סומך על בדיקת שניה והולך ואוכל ואינו נמנע, ובלבד שיכיר בן גמל, דהא ליכא מינא אחרינא דדמי לבן גמל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: וכללא [וכי כלל] הוא זה? והרי גמל שמעלה גרה הוא, ואין לו שינים למעלה, ובכל זאת הריהו טמא (שם ד)! ומשיבים: גמל ניבי אית ליה [שני ניבים יש לו] מלמעלה, שן מכאן ושן מכאן.
The Gemara asks: And is this an established principle? But isn’t there a camel, which chews the cud, and has no upper front teeth, and it is still non-kosher (see Leviticus 11:4)? The Gemara responds: A camel has cuspid-like upper incisors, one on each side.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וַהֲרֵי בֶּן גָּמָל דְּנִיבֵי נָמֵי לֵית לֵיהּ וְתוּ הֲרֵי שָׁפָן וְאַרְנֶבֶת דְּמַעֲלַת גֵּרָה הֵן וְיֵשׁ לָהֶן שִׁינַּיִם לְמַעְלָה וּטְמֵאִין וְעוֹד שִׁינַּיִם מִי כְּתִיבִי בְּאוֹרָיְיתָא אֶלָּא הָכִי קָאָמַר יכׇּל בְּהֵמָה שֶׁאֵין לָהּ שִׁינַּיִם לְמַעְלָה בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא מַעֲלַת גֵּרָה וּמַפְרֶסֶת פַּרְסָה וּטְהוֹרָה.

The Gemara asks: But isn’t there a young camel, which does not even have cuspid-like upper incisors and is still non-kosher? And furthermore, aren’t there the hyrax and the hare, which chew the cud, and yet they have upper front teeth, and are non-kosher? And furthermore, one might ask: Are teeth written in the Torah with regard to the kosher status of an animal? Rather, this is what the tanna is saying: Any animal that does not have upper front teeth certainly chews the cud and parts the hoof and is kosher.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והרי בן גמל דניבי נמי לית ליה – כלומר עייר שעדיין לא באין לו ניבי:
אלא כל בהמה שאין לה שינים למעלה – כלומר לא תיתני כל בהמה שמעלת גרה כו׳ אלא תני הכי כל בהמה שאין לה שינים למעלה אע״ג דאינו יודע אם מעלת גרה היא יכול לשוחטה דודאי כיון דאין שינים למעלה בידוע דמעלת גרה:
בן גמל – בעודו קטן אין לו ניבי עד שיגדל.
ועוד שינים מי כתיבי – דקאמרת בידוע שאין לה שינים ומה לנו לשינים שלה.
אלא הכי קאמר כל בהמה שאין לה שינים – בידוע שמעלת גרה ואין אנו צריכין להמתין עד שנראה אם מעלת גרה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אלא ה״ק כל בהמה שאין לה שיניים כו׳ ומפרסת פרסה וליבדוק כו׳ ק״ק מי הכריחו לכך דלא הל״ל אלא בידוע שהוא מעלה גרה וקושטא הוא דבודק בפרסותיה ואפי׳ בשאינו מכיר בן גמל ויש ליישב ודו״ק:
ושואלים: ועדיין כלל הוא? והרי בן גמל, גמל צעיר, דניבי נמי לית ליה [שניבים גם כן אין לו], והוא טמא! ותו [ועוד], הרי שפן וארנבת שמעלת גרה הן ויש להן שינים למעלה, ובכל זאת הם טמאין (שם ה—ו)! ועוד יש לשאול, שינים מי כתיבי באורייתא [האם הן כתובות בתורה] כסימן טומאה? ומסיקים: אלא הכי קאמר [כך אומר] התנא, כך צריך להבין את הדברים: כל בהמה שאין לה שינים למעלהבידוע שהיא מעלת גרה ומפרסת פרסה, וטהורה.
The Gemara asks: But isn’t there a young camel, which does not even have cuspid-like upper incisors and is still non-kosher? And furthermore, aren’t there the hyrax and the hare, which chew the cud, and yet they have upper front teeth, and are non-kosher? And furthermore, one might ask: Are teeth written in the Torah with regard to the kosher status of an animal? Rather, this is what the tanna is saying: Any animal that does not have upper front teeth certainly chews the cud and parts the hoof and is kosher.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְלִיבְדּוֹק בְּפַרְסוֹתֶיהָ כְּגוֹן שֶׁהָיוּ פַּרְסוֹתֶיהָ חֲתוּכוֹת וְכִדְרַב חִסְדָּא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא כהָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר וּמָצָא בְּהֵמָה שֶׁפַּרְסוֹתֶיהָ חֲתוּכוֹת בּוֹדֵק בְּפִיהָ אִם אֵין לָהּ שִׁינַּיִם לְמַעְלָה בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְהוֹרָה אִם לָאו בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְמֵאָה וּבִלְבַד שֶׁיַּכִּיר גָּמָל גָּמָל נִיבֵי אִית לֵיהּ אֶלָּא וּבִלְבַד שֶׁיַּכִּיר בֶּן גָּמָל.

The Gemara asks: But why should one inspect the teeth? Let him simply inspect whether the hooves are cloven. The Gemara responds: One inspects the teeth in a case where its hooves were cut and one cannot tell whether they are cloven. And this is in accordance with the statement of Rav Ḥisda, as Rav Ḥisda says: If one was walking in the wilderness, and he found an animal whose hooves were cut, he may inspect its mouth. If it has no upper front teeth, it is certainly kosher; if that is not the case, it is certainly non-kosher, provided that he recognizes that this animal is not a camel, which is non-kosher even though it has no upper incisors. The Gemara asks: Why must one recognize that this is not a camel? A camel has cuspid-like upper incisors. Rather, say: Provided that one recognizes that it is not a young camel, which has no cuspid-like upper incisors.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובלבד שיכיר – שלא יהא גמל דגמל נמי אין לו שינים וטמא. ופרכינן לאו אמרת איכא בן גמל ה״נ איכא למיחש למינא אחרינא דלית ליה שינים וטמא.
גמרא. והוא שיכיר בן גמל. דלבן גמל אפי׳ ניבי לית ליה. חינכי וניבי אחד הן, ובלע״ז יינבש. בכנפי העוקץ. תחת עצם האליה, שקורין אנקא בלע״ז, יש בשר כשקורעים אותו נקרע שתי ויש שנקרע ערב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: לשם מה לו לבדוק בשינים? ליבדוק בפרסותיה [שיבדוק את פרסותיה]! ומשיבים: כגון שהיו פרסותיה חתוכות, ואינו יכול לבדוק דבר זה. וכדברי רב חסדא, שאמר רב חסדא: היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפרסותיה חתוכותבודק בפיה, אם אין לה שינים למעלהבידוע שהיא טהורה, אם לאו [לא]בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר גמל, כלומר, שידע שאין זה גמל. ותוהים: מדוע צריך לדעת בבירור שאין זה גמל? והרי גמל ניבי אית ליה [ניבים יש לו]! אלא צריך לומר: ובלבד שיכיר שידע שאינו בן גמל, שהרי לבן גמל אין ניבים.
The Gemara asks: But why should one inspect the teeth? Let him simply inspect whether the hooves are cloven. The Gemara responds: One inspects the teeth in a case where its hooves were cut and one cannot tell whether they are cloven. And this is in accordance with the statement of Rav Ḥisda, as Rav Ḥisda says: If one was walking in the wilderness, and he found an animal whose hooves were cut, he may inspect its mouth. If it has no upper front teeth, it is certainly kosher; if that is not the case, it is certainly non-kosher, provided that he recognizes that this animal is not a camel, which is non-kosher even though it has no upper incisors. The Gemara asks: Why must one recognize that this is not a camel? A camel has cuspid-like upper incisors. Rather, say: Provided that one recognizes that it is not a young camel, which has no cuspid-like upper incisors.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) לָאו אָמְרַתְּ אִיכָּא בֶּן גָּמָל אִיכָּא נָמֵי מִינָא אַחֲרִינָא דְּדָמֵי לְבֶן גָּמָל לָא ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתָנֵי דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל {ויקרא י״א:ד׳} וְאֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר מַעֲלֵה גֵרָה וְטָמֵא אֶלָּא גָּמָל לְפִיכָךְ פָּרַט בּוֹ הַכָּתוּב הוּא.

The Gemara asks: How can one rely only on an inspection of the mouth? Did you not say that there is a young camel, which has no upper incisors but is still non-kosher? If so, perhaps there is also another species that is similar to a young camel and is non-kosher despite having no upper incisors. The Gemara responds that this possibility should not enter your mind, as the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states: “The camel, because it chews the cud but parts not the hoof, it is unclean” (Leviticus 11:4). The Ruler of His world knows that nothing other than the camel chews the cud and is still non-kosher. Therefore, the verse singles it out with the word “it,” i.e., it and no other.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל – וחבריו האמורים בפרשה.
פרט בו הוא גרסינן. ללמדך שאין לך לחוש למעלה גרה אחת דכל שאר מעלה גרה טהורים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים על דברי רב חסדא: וכיצד ניתן לסמוך על כך להתיר בהמה כזו? לאו אמרת איכא [האם לא אמרת שיש] בן גמל שאין לו ניבים ובכל זאת הוא טמא? שמא איכא נמי מינא אחרינא דדמי [שמא יש גם כן מין אחר טמא, שאינו מפריס פרסה, שדומה] לבן גמל, שהוא מעלה גרה ואין לו שינים! ומשיבים: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך לומר כן], דתני דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: נאמר ״ואת הגמל כי מעלה גרה הוא״ (שם ד), הקדוש ברוך הוא, שהוא שליט בעולמו, יודע שאין לך דבר שהוא מעלה גרה וטמא אלא גמל, לפיכך פרט בו הכתוב ״מעלה גרה הוא״ — הוא ולא אחר.
The Gemara asks: How can one rely only on an inspection of the mouth? Did you not say that there is a young camel, which has no upper incisors but is still non-kosher? If so, perhaps there is also another species that is similar to a young camel and is non-kosher despite having no upper incisors. The Gemara responds that this possibility should not enter your mind, as the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states: “The camel, because it chews the cud but parts not the hoof, it is unclean” (Leviticus 11:4). The Ruler of His world knows that nothing other than the camel chews the cud and is still non-kosher. Therefore, the verse singles it out with the word “it,” i.e., it and no other.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאָמַר רַב חִסְדָּא להָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָא בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ גָּמוּם בּוֹדֵק בְּפַרְסוֹתֶיהָ אִם פַּרְסוֹתֶיהָ סְדוּקוֹת בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְהוֹרָה אִם לָאו בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְמֵאָה וּבִלְבַד שֶׁיַּכִּיר חֲזִיר.

And Rav Ḥisda says: If one was walking on the road, and he found an animal whose mouth was mutilated, he may inspect its hooves. If its hooves are cloven, it is certainly kosher. If not, it is certainly non-kosher. This applies provided that he recognizes that it is not a pig, which is non-kosher even though it has cloven hooves.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למאי נפקא מינה לבדוק בפרסות – כלומר למאי נפקא מינה1 מן השינים אמאי בודק בשיניה לבדוק בפרסות אם סדוקות ודאי דטהור׳ היא:
שפיה גמום – כלו׳ חתוך:
1. נראה דצ״ל למאי נפקא מינה לסימן דאין לה שיניים ואמאי צריך לבדוק בשיניים לבדוק בפרסות וכו׳.
גמום – חתוך ולשון משנה הוא כמו (לקמן דף צב:) גוממו עם השופי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר רב חסדא: היה מהלך בדרך ומצא בהמה שפיה גמום (חתוך) ואינו יכול לדעת על פי שיניה — בודק בפרסותיה, אם פרסותיה סדוקות, שיש בהן שסע באמצען — בידוע שהיא טהורה, אם לאו [לא]בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר וידע שאין זה חזיר, שחזיר הוא שוסע שסע, וטמא.
And Rav Ḥisda says: If one was walking on the road, and he found an animal whose mouth was mutilated, he may inspect its hooves. If its hooves are cloven, it is certainly kosher. If not, it is certainly non-kosher. This applies provided that he recognizes that it is not a pig, which is non-kosher even though it has cloven hooves.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לָאו אָמְרַתְּ אִיכָּא חֲזִיר אִיכָּא נָמֵי מִינָא אַחֲרִינָא דְּדָמְיָא לַחֲזִיר לָא ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתָנָא דְּבֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל {ויקרא י״א:ז׳} וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא שַׁלִּיט בְּעוֹלָמוֹ יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמַּפְרִיס פַּרְסָה וְטָמֵא אֶלָּא חֲזִיר לְפִיכָךְ פָּרַט בּוֹ הַכָּתוּב הוּא.

The Gemara asks: But didn’t you say that there is a pig, which has cloven hooves but is still non-kosher? If so, perhaps there is also another species that is similar to a pig. The Gemara responds that this possibility should not enter your mind, as the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states: “And the pig, because it parts the hoof, and is cloven-footed, but chews not the cud, it is unclean” (Leviticus 11:7). The Ruler of His world knows that nothing other than the pig parts the hoof and is still non-kosher. Therefore, the verse singles it out with the word “it.”
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושוב שואלים: וכיצד יועיל הדבר שידע שאין זה חזיר? לאו אמרת איכא [האם לא אמרת שיש] חזיר שהוא שוסע שסע וטמא? שמא איכא נמי מינא אחרינא דדמיא [שמא יש גם כן מין אחר שדומה] לחזיר שהוא מפריס פרסה ואינו שוסע שסע! ודוחים: לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לומר כן, דתנא דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: ״ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא״ (שם ז) — שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר, לפיכך פרט בו הכתוב ״כי מפריס פרסה הוא״.
The Gemara asks: But didn’t you say that there is a pig, which has cloven hooves but is still non-kosher? If so, perhaps there is also another species that is similar to a pig. The Gemara responds that this possibility should not enter your mind, as the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states: “And the pig, because it parts the hoof, and is cloven-footed, but chews not the cud, it is unclean” (Leviticus 11:7). The Ruler of His world knows that nothing other than the pig parts the hoof and is still non-kosher. Therefore, the verse singles it out with the word “it.”
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאָמַר רַב חִסְדָּא מהָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר וּמָצָא בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ גָּמוּם וּפַרְסוֹתֶיהָ חֲתוּכוֹת בּוֹדֵק בִּבְשָׂרָהּ אִם מְהַלֵּךְ שְׁתִי וָעֵרֶב בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְהוֹרָה וְאִם לָאו בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא טְמֵאָה וּבִלְבַד שֶׁיַּכִּיר עַרְוָד.

And Rav Ḥisda says: If one was walking in the wilderness, and he found an animal whose mouth was mutilated and whose hooves were cut, he may inspect its flesh. If it runs like warp and woof, i.e., part of it stretches vertically and part of it horizontally, it is certainly kosher; and if not, it is certainly non-kosher, provided that one recognizes that this animal is not a wild donkey, which is non-kosher even though its flesh runs like warp and woof.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם מהלך שתי וערב – כלומר דמצד אחד הבשר נקלף בשתי ומצד אחד נקלף בערב:
ערוד – חמור מדברי:
בודק בבשרה – לקמיה מפרש היכא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר רב חסדא: היה מהלך במדבר, ומצא בהמה שגם פיה גמום וגם פרסותיה חתוכותבודק בבשרה, אם מהלך (נמשך) הבשר שתי וערב, שחלק ממנו נמשך מלמעלה למטה וחלק ממנו לרוחב — בידוע שהיא טהורה, ואם לאו [לא]בידוע שהיא טמאה, ובלבד שיכיר וידע שאין זה ערוד, שגם בשרו של ערוד נמשך שתי וערב, והוא טמא.
And Rav Ḥisda says: If one was walking in the wilderness, and he found an animal whose mouth was mutilated and whose hooves were cut, he may inspect its flesh. If it runs like warp and woof, i.e., part of it stretches vertically and part of it horizontally, it is certainly kosher; and if not, it is certainly non-kosher, provided that one recognizes that this animal is not a wild donkey, which is non-kosher even though its flesh runs like warp and woof.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) לָאו אָמְרַתְּ אִיכָּא עַרְוָד אִיכָּא נָמֵי מִינָא אַחֲרִינָא דְּדָמֵיא לְעַרְוָד גְּמִירִי דְּלֵיכָּא וְהֵיכָא בּוֹדֵק אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב חִסְדָּא נבְּכַנְפֵי הָעוֹקֶץ.:

The Gemara asks: Didn’t you say that there is a wild donkey, whose flesh runs like warp and woof but who is still non-kosher? If so, perhaps there is also another species that is similar to a wild donkey. The Gemara responds: It is learned as a tradition that there are no similar species. The Gemara asks: And where does one inspect the flesh? Abaye said, and some say that Rav Ḥisda said: At the edges of the tailbone, on the upper thighs.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בכנפי העוקץ – תכף לאליה:
תחת העוקץ – תחת עצם האליה שקורים אנק״א יש בשר שכשקורעין אותו נקרע שתי ויש שנקרע ערב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: וכיצד יועיל סימן זה? לאו אמרת איכא [האם אין אתה אומר שיש] ערוד שבשרו שתי וערב, והוא טמא? שמא איכא נמי מינא אחרינא דדמיא [יש גם כן מין אחר שדומה] לערוד בענין זה! ומשיב: גמירי דליכא [למודים אנו במסורת שאין מין אחר]. ושואלים: והיכא [והיכן] בודק את הבשר? אמר אביי, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב חסדא: בכנפי העוקץ, בחלק העליון של הירך, מתחת לעצם האליה, שבקצה השדרה.
The Gemara asks: Didn’t you say that there is a wild donkey, whose flesh runs like warp and woof but who is still non-kosher? If so, perhaps there is also another species that is similar to a wild donkey. The Gemara responds: It is learned as a tradition that there are no similar species. The Gemara asks: And where does one inspect the flesh? Abaye said, and some say that Rav Ḥisda said: At the edges of the tailbone, on the upper thighs.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) סִימָנֵי חַיָּה.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אֵלּוּ הֵן סִימָנֵי סחַיָּה חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה הִיא לְסִימָנִין אָמַר רַבִּי זֵירָא

§ The mishna states: The signs of an undomesticated animal were stated in the Torah. With regard to this, the Sages taught in a baraita: These are the signs of an undomesticated animal. The Gemara interjects: Why does one need signs for an undomesticated animal? An undomesticated animal [ḥayya] is included in the category of a domesticated animal [behema] with regard to signs, as the verse states: “These are the living things [ḥayya] which you may eat among all the animals [behema] that are on the earth. Whatsoever parts the hoof” (Leviticus 11:2–3). Rabbi Zeira said:
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חיה בכלל בהמה היא לסימנין – קושיא היא דהא כתיב זאת החיה כו׳ וכתיב סימנין בתריה.
הא דתנו רבנן אלו הן סימני חיה כל שיש לה קרנים וטלפים ר׳ דוסא אומר יש לה קרניים אין צריך לחזור על הטלפים יש לה טלפים אתה צריך לחזור על הקרנים.
ותרצה רב זעירא דלהתיר חלבה קאמר דכל שיש קרנים וטלפים חלבה מותר. קשיא להו לרבוותי ז״ל ולהתיר חלבה [ב]⁠טלפים למה דבהמה נמי טלפים יש לה. ותירץ רבינו יצחק ב״ה רבי מאיר זצ״ל דתרתי קאמר, טלפים להתיר בשרה וכדאמר רב חסדא היה מהלך במדבר ומצא בהמה שפיה גמום בודק בפרסותיה והוא שיכיר חזיר, והכא אין צריך להכיר אפילו חזיר שהרי אין בחיות כמותו. וקרנים להתיר חלבה, ורבי דוסא פליג, ואמר דאין אתה צריך לחזור על הטלפים כלל דאין לך חיה טמאה שיש לה קרנים וכל שיש לה קרנים בידוע שיש לה טלפים. והא דתנן בנדה (נדה נא:) כל שיש לה קרנים יש לה טלפים, רבי דוסא היא. ור״ת אחיו ז״ל פירש דטלפין משונין קאמר, שאין כיוצא בהן לבהמה, ושני סימנין קאמר, דכל שיש לה קרנים אתה צריך לחזור על הטלפים וכל שיש לה טלפים אי אתה צריך לחזור על הקרנים דבכל חד מינייהו סגי, ורבי דוסא פליג אטלפים, ולחומרא פליג, ומתני׳ דפרק בא סימן כולי עלמא היא. ונראין דברי רבינו יצחק ז״ל דשקלינן וטרינן בגמרא להפריש בין קרני החיה לשל בהמה ובטלפים לא מפרש כלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה אלו הן סימני חיה כו׳ יש לה טלפים כטלפי חיה אכתי איכא לספוקי בבהמה דיש טלפי חיה דומות כטלפי בהמה עכ״ל מפירוש מהרש״ל וממילא נמי איכא לספוקי שמא ישתנה מין עז וכה״ג שיהיה דומה בטלפים לחיה עכ״ל ואין זה בכח מאמר דבריהם ואינו אלא דברי נביאות שהרי עיקר קושייתם לפר״ת דבהמות המנויין שור כשב ועז אינן משתנין בקרניהן ובטלפיהם ואם נימא דמשתנין בטלפים איכא למימר נמי דמשתנין נמי בקרניהן אלא דבתרוייהו אין משתנין בשום בהמה ואין כאן קושיא כלל לפר״ת וע״כ הנראה דסברתם זאת קיימת דאין בהמות משתנין לא בקרנים ולא בטלפים אלא דהחיות טהורין אינן מצוין כולן בינינו ויש טלפי חיה דומות כטלפי בהמה וה״ק רבי דוסא דההוא סימנא דקרנים הוא סימן מובהק דאם יש לו קרנים כקרני חיה חלבו מותר ואם לאו ודאי בהמה הוא וחלבו אסור אבל סימנא דטלפים אינו מובהק דאף אם אין לו טלפי חיה אין זה ודאי בהמה דאפשר דחיה הוא דיש טלפי חיה שאינן מצויין בינינו דומות לטלפי בהמה ודו״ק:
בא״ד והשתא מתניתין דפ׳ בא סימן כו׳ אתי ככ״ע דרבנן מודו כל שיש לו קרנים יש לו פרסות סדוקות עכ״ל פי׳ והשתא היינו בין לפר״ת בין להאי וי״ל כו׳ שכתבו ולאפוקי מפי׳ ריב״ם דלא מצי אתי הך מתניתין אלא כר׳ דוסא כמ״ש לעיל:
ודע לפי׳ זה קרנים וטלפים דהתם בכל קרנים וטלפים איירי ולענין טמאה וטהורה וה״ק כל שיש לו קרנים אפי׳ של בהמה ואפי׳ קרן א׳ כמ״ש התוס׳ לקמן יש לו טלפים פרסות סדוקות וטהור וכל שיש לו פרסות סדוקות אין לו קרנים כגון חזיר וכן נראה מפרש״י שם אבל הרמב״ם לא פי׳ שם כן ועיין בחדושינו שם ודו״ק:
בא״ד אך קשה על פי׳ זה דכי פריך והרי עז שיש לו קרנים וטלפים מסתמא הוי ההוא טלפים דעז כטלפי חיה כו׳ עכ״ל אין עיקר קושייתם לדברי המקשה דאימא בין אקרנים לחוד ובין אטלפים לחוד פריך והרי עז דיש לו קרנים וטלפים דה״נ בברייתא דקתני קרנים וטלפים או או קתני אבל עיקר קושייתם לדברי המתרץ מאי קמשני כרוכות בעינן דאכתי תקשי לן מטלפים כיון דבחד סגי ומהרש״ל דחק בזה לאין צורך ואין להאריך וק״ל:
ג שנינו במשנה: סימני חיה נאמרו מן התורה. ועוד בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: אלו הן סימני חיה. ותחלה תוהים: מדוע יש צורך בסימנים מיוחדים לחיה? והרי חיה בכלל בהמה היא לסימנין, שנאמר: ״זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה... כל מפרסת פרסה״ וכו׳ (ויקרא יא, ב—ג)! אמר ר׳ זירא:
§ The mishna states: The signs of an undomesticated animal were stated in the Torah. With regard to this, the Sages taught in a baraita: These are the signs of an undomesticated animal. The Gemara interjects: Why does one need signs for an undomesticated animal? An undomesticated animal [ḥayya] is included in the category of a domesticated animal [behema] with regard to signs, as the verse states: “These are the living things [ḥayya] which you may eat among all the animals [behema] that are on the earth. Whatsoever parts the hoof” (Leviticus 11:2–3). Rabbi Zeira said:
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין נט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים חולין נט., עין משפט נר מצוה חולין נט. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין נט. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין נט., הערוך על סדר הש"ס חולין נט., רש"י חולין נט., תוספות חולין נט., בעל המאור חולין נט. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ר"י מלוניל חולין נט. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן חולין נט. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין נט. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין נט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין נט., מהרש"א חידושי הלכות חולין נט., מהרש"א חידושי אגדות חולין נט., פירוש הרב שטיינזלץ חולין נט.

Chulin 59a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Chulin 59a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 59a, Rif by Bavli Chulin 59a, Attributed to R. Gershom Chulin 59a, Collected from HeArukh Chulin 59a, Rashi Chulin 59a, Tosafot Chulin 59a, Baal HaMaor Chulin 59a, Ri MiLunel Chulin 59a, Ramban Chulin 59a, Rashba Chulin 59a, Meiri Chulin 59a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 59a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 59a, Maharsha Chidushei Aggadot Chulin 59a, Steinsaltz Commentary Chulin 59a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144