×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּסְתַרְתֵּהּ לְמַזְּיַהּ כֹּל דַּאֲתָא חַזְיַהּ הֲדַר אַדְּהָכִי וְהָכִי אִבְּלַעוּ לְהוּ.
and exposed her hair as though she were bathing. Anyone who came and saw her stepped back. In the meantime the assembly of Korah was swallowed into the ground, and On, son of Peleth, was spared.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי סנהדרין קי ע״א} אמר רב יהודה1 אמר כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר {במדבר יז:ה} ולא יהיה כקרח וכעדתו. רב אמי2 אמר ראוי ליצטרע3 כתיב הכא {במדבר יז:ה} כאשר דבר י׳י ביד משה לו וכתיב התם {שמות ד:ו} ויאמר י׳י לו הבא נא ידך בחקך. אמר רב חסדא4 כל החולק על רבו כאילו חולק על השכינה שנאמר {במדבר כו:ט} בהצותם על י׳י. אמר5 רבי חמא בר חנינה כל העושה מריבה עם רבו כאילו עשה מריבה עם השכינה שנאמר {במדבר כ:יג} המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל על י׳י. אמר רבי חנינא בר פפא כל המתרעם על רבו כאילו מתרעם על השכינה שנאמר {שמות טז:ח} לא עלי תלונותיכם וגו׳ אמר רבי אבהו כל המהרהר אחרי6 רבו כאילו מהרהר אחר השכינה שנאמר {במדבר כא:ה} וידבר העם באלהים ובמשה7.
{ירושלמי סנהדרין י:ח} ירושלמי ר׳ שמעון בן אלעזר אומר {דברים יז:טז} לא תוסיפון לשוב בדרך הזה8 עוד לישיבה אי9 אתה חוזר אבל אתה חוזר לסחורה ולפרגמטיא10 ולכיבוש11 הארץ:
הדרן עלך כל ישראל יש להן חלק
1. אמר רב יהודה: גט, כ״י הספרייה הבריטית. וכן בשאילתות (פרשת קרח). חסר בכ״י סוטרו, כ״י נ, דפוסים.
2. אמי: דפוסים: אשי.
3. ליצטרעא: דפוסים: להצטרע.
4. חסדא: חסר בדפוסים.
5. אמר: דפוסים: ואמר.
6. חארי: דפוסים: אחר.
7. רב אמי...ובמשה: נוסף בכ״י הספרייה הבריטית, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו, גט, כ״י נ, דפוס קושטא.
8. כאן חסרים דפים בכ״י סוטרו, עד שבועות פרק ב. השלמנו כ״י סוטרו ע״פ כ״י ספה״ב.
9. אי: וכן גט, כ״י נ. דפוסים: אין.
10. ולפרגמטיא: וכן כ״י הספרייה הבריטית. כ״י נ, דפוסים: ״ולפרקמטיא״.
11. ולכיבוש: דפוסים: ולכבוש.
ערך עמץ
עמץא(סנהדרין קי.) כל דחמי לה דהוא שלחה ערטיל עמיץ עינוי ואזיל פי׳ כמו עוצם עיניו (א״ב ומזה ענין אין מעמצין את המת (שבת קנא:) ובעל הערוך גרס מאמצין בערך אמץ ובנוסחאות נשמטה כל הגרסא):
א. [פערשליסען.]
סתרה למזיה – שערה וישבה על פתח הבית כל מי שהיה בא לקרוא רואה ראשה פרוע וחוזר.
וסתרתה למזיה [ופרעה את שערותיה] כמתרחצת. כל דאתא חזיה הדר, אדהכי והכי אבלעו [מי שבא ראה אותה וחזר לאחוריו, ובין כך וכך נבלעו להם אנשי קרח], וניצל און בן פלת.
and exposed her hair as though she were bathing. Anyone who came and saw her stepped back. In the meantime the assembly of Korah was swallowed into the ground, and On, son of Peleth, was spared.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אִיתְּתֵיהּ דְּקֹרַח אֲמַרָה לֵיהּ חֲזִי מַאי קָעָבֵיד מֹשֶׁה אִיהוּ הֲוָה מַלְכָּא לַאֲחוּהּ שַׁוְּויֵהּ כָּהֲנָא רַבָּא לִבְנֵי אֲחוֹהִי שַׁוִּינְהוּ סְגָנֵי דְּכָהֲנָא אִי אָתְיָא תְּרוּמָה אָמַר תֶּיהְוֵי לְכָהֵן אִי אָתוּ מַעֲשֵׂר דשקילתו אַתּוּן אָמַר הַבוּ חַד מי׳מֵעַשְׂרָה לְכָהֵן וְעוֹד דְּגָיֵיז לֵיהּ לְמָזַיְיכוּ וּמִיטַּלַּל לְכוּ כִּי כוּפְתָּא עֵינָא יְהַב בְּמָזַיְיכוּ אֲמַר לַהּ הָא אִיהוּ נָמֵי קָא עָבֵיד אֲמַרָה לֵיהּ כֵּיוָן דְּכוּלְּהוּ רְבוּתָא דִּידֵיהּ אָמַר אִיהוּ נָמֵי {שופטים ט״ז:ל׳} תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים.

Korah’s wife said to him: See what Moses is doing. He is the king, he appointed his brother High Priest, and he appointed his brother’s sons deputy priests. If teruma comes, he says: Let it be for the priest; if the first tithe comes, which you as Levites take, he says: Give one tenth to the priest. And furthermore, he shears your hair and waves you as if you are as insignificant as excrement (see Numbers 8:5–11), as though he set his sights on your hair and wishes you to be shaven and unsightly. Korah said to her: But didn’t he also do so; he shaved his hair like the rest of the Levites? She said to him: Since it is all done for his own prominence, he also said metaphorically: “Let me die with the Philistines” (Judges 16:30); he was willing to humiliate himself in order to humiliate you.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעשר – ראשון דשקליתו אתון אמר הבו חד מי׳ לכהן.
דגייז למזייכו – דכתיב (במדבר ח) והעבירו תער על [כל] בשרם ומשחק בכם כאילו אתם שוטים.
ככופתא – רעי כמו בטולא דכופתא דאמרן לעיל (דף צח:) כגלל הזה אתם חשובים בעיניו.
עינא יהב – עין נתן בשעריכם כדי שלא יהא בכם צורה כמותו.
אמר לה – קרח איהו נמי משה עצמו גלח כל שערו.
כיון דכולא רבותא דידיה הוא – אינו חושש אם גילח עצמו דקאמר לנפשיה תמות נפשי עם פלשתים אגזוז שערי כמותם ומה לי בכך שהם מקיימין אפילו מה שאני מצוה לשחוק אגזוז עכשיו כמותם כדי להפיס דעתם.
אשתו של קרח אמרה לו הראית מה עשה משה הוא נעשה מלך וגם לאהרן אחיו מנהו כ״ג וגם בני אהרן עשאן סגני כהונה ואם באת תרומה הוא אומר תהא לכהן ואף מעשר ראשון שאתם נוטלין אותו אינו מניחו לכם כולו אלא אומר לכם תנו ממנו מעשר לכהן ועוד שגוזז שער ראשיכם דכתיב והעבירו תער על כל בשרם והוא משחק בכם כדרך שמשחקין בכפותא אית דאמרי כפותא צואה כדאמרינן בפרקין בכפותא דחמרא. אמר לה גם הוא עושה כן שגוזז את שערו ונותן מעשר מן המעשר לכהן. א״ל כיון שכל הגדולה שלו היא שהרי הכל נעשה כמצותו נוח לו לבזות עצמו עמכם כדי שתשמעו לו לבזות אתכם כענין שנאמר תמות נפשי עם פלשתים ולא עוד אלא שאומר לכם תנו חוט א׳ של תכלת על כנפי בגדיהם ואם התכלת חשובה היא מפני מה אתה נותן חוט אחד בלבד (הוא) [הבא] טליתות שכולן צבועות תכלת וכסה בם כל בני ישיבתך:
ויקם משה וילך אל דתן שלא רצה לנהוג שררה לעצמו אלא הלך אצל מי שקטנים ממנו מכאן שאין מחזיקין במחלוקת ואגררא דאין מחזיקין במחלוקת אייתינן נמי הא דר׳ יוסי בר חנינא דאמר כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש דכתיב ויזבח אדוניהו כו׳ אדוניהו חולק על בית דוד הוה דהא מקמיה הכין אשתבע דוד מלכא לבת שבע למנוייה לשלמה בריה בדוכתיה כדמוכח בתחילת מלכים דכתיב כי כאשר נשבעתי לך בה׳ אלהי ישראל לאמר:
גמ׳ אמרה ליה חזי מאי כו׳ אמר איהו נמי כו׳ דתכילתא וכסינהו לכולהו כו׳ מן השרופים ומן הבלועין מן הבלועין דכתיב כו׳ ותורתו אמת והן בדאין אמר כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה אמר לה קרח כו׳ כצ״ל:
א״ל חזי מאי קעביד משה כו׳ ר״ל דמנפשיה קעביד ולא נצטווה על כך ואי אתיא תרומה אמר כו׳ שלא נצטווה על כך ולא נצטווה משה רק על י׳ דברות ששמעו בסיני כמ״ש כי כל העדה כלם קדושים וכ״ה במדרש ועוד דגיז למזייכו כו׳ לפי שדרך האדם לסלסל בשערו ונתגנה בהשחתתן כמ״ש לגבי נזיר מה ראית לשחת שער נאה שלך ע״כ אמרה כי אמר כן שתשחיתו שער שלכם לגנות שלא תהיו נראין נאים וכשער נזיר שהן נשחתין לשמים לתת במקדש על האש תחת זבח השלמים אין אתם חשובין אבל שעריכם נשלכים שלא במקדש בכ״מ כגלל הזה תחת רגלי בני אדם כי אין אתם חשובים בעיניו רק כגלל הזה:
כיון דכולהו רבותא דידיה כו׳. ר״ל כיון דכל החשיבות שלו הוא אין לו גנאי כל כך כמו גנות שלכם ואמר תמות נפשי וגו׳ כמו ששמשון לא היה נחשב לו חיותו לגבי מיתת פלשתים כך משה לא היה חושש על גנותו לגבי גנותם ועוד דקא״ל עבדיתו תכלתא כו׳ מסמיכות פ׳ זו לפ׳ ציצית דרשו כן כדאיתא במדרש ואמר וה״ד חכמות נשים כו׳ ואולת בידה תהרסנה זו אשתו כו׳ כמ״ש ותבלע אותם ואת בתיהם וגו׳. ואמר ואנשים מבני ישראל וגו׳ מיוחדים וכו׳. דודאי שהיו בני ישראל אבל אשמועינן קרא שהיו מובחרים ומיוחדים מתוך בני ישראל בכמה מעלות בתורה ובחכמה הגם שמפורש בקרא שהיו נשיאי עדה לאו ממש נשיאי עדה של כל שבט ושבט שהם לא היו רק י״ב וכאן היו ר״ן אנשים אלא חשובי עדה היו ולזה אמר קריאי מועד שהיו יודעים כו׳ דקריאי עדה ממש כבר כתיב נשיאי עדה דהיינו חשיבותן לקרוא להן לכל דבר אבל דרשו בו קריאי מועד ממש דהיינו עיבור שנים כו׳ דבהן תלוי קביעות המועדים וע״כ כתיב מועד ולא עדה כדרך הכתוב בכל מקום ואמר אנשי שם הוא דבר נוסף על חשיבותן שהיה להן בבני ישראל גם בכל העולם היה להן שם בחשיבות ומעלה ואפשר דהיינו בעושר כמ״ש דקרח העשירן משלו. ואמר וישמע משה וגו׳ מה שמועה שמע כו׳. דאמר על מה שאמרו רב לכם וגו׳ ומדוע תתנשאו וגו׳ אמר ששמע משה לא ה״ל להשמיט אהרן כדכתיב לעיל מיניה ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב וגו׳ והל״ל וישמעו משה ואהרן ויפלו על פניהם וע״כ דרשו שמיעה הזאת למשה לחוד שחשדוהו בא״א וכבר בארנו זה בפ״ק דב״ק בחידושינו שם לפי שפירש מן האשה ע״פ הדבור והיו ליצני הדור אומרים שאי אפשר לילוד אשה לפרוש מן האשה ע״ש ודרשו כן מדכתיב ויקנאו למשה במחנה דמשמע כ״ז שהיה במחנה קנאו לנשותיהם עד שנטה אהלו מחוץ למחנה וזהו ויפול על פניו מחמת כיסופא כמו שת״י:
א איתתיה [אשתו] של קרח אמרה ליה [לו]: חזי מאי קעביד [ראה מה שעושה] משה, איהו [הוא]הוה מלכא [הריהו מלך], לאחוה [את אחיו] שוויה כהנא רבא [עשה כהן גדול], לבני אחוהי [את בני אחיו] — שוינהו סגני דכהנא [עשה סגני כהונה], אי אתיא [אם באה] תרומה, אמר: תיהוי [אומר הוא שתהיה] לכהן, אי אתו [אם בא] מעשר ראשון דשקילתו אתון [שמקבלים אתם], אמר [הריהו אומר]: הבו חד [תנו אחד] מעשרה לכהן. ועוד, דגייז ליה למזייכו, ומיטלל לכו כי כופתא, עינא יהב במזייכו [שגזז את שערותיכם ומגלגל אתכם כמו רעי, כאילו עין נתן בשערותיכם], ורוצה שתהיו מגולחים ולא יפים. אמר לה קרח: הא איהו נמי קא עביד [הרי הוא גם כן עושה כך], שגילח את כל שערו כשאר הלויים. אמרה ליה [לו]: כיון דכולהו רבותא דידיה [שכולם לגדולתו שלו], אמר איהו נמי [הוא גם כן] בבחינת ״תמת נפשי עם פלשתים״ (שופטים טז, ל), ואינו נפגע כל כך,
Korah’s wife said to him: See what Moses is doing. He is the king, he appointed his brother High Priest, and he appointed his brother’s sons deputy priests. If teruma comes, he says: Let it be for the priest; if the first tithe comes, which you as Levites take, he says: Give one tenth to the priest. And furthermore, he shears your hair and waves you as if you are as insignificant as excrement (see Numbers 8:5–11), as though he set his sights on your hair and wishes you to be shaven and unsightly. Korah said to her: But didn’t he also do so; he shaved his hair like the rest of the Levites? She said to him: Since it is all done for his own prominence, he also said metaphorically: “Let me die with the Philistines” (Judges 16:30); he was willing to humiliate himself in order to humiliate you.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְעוֹד דְּקָאָמַר לְכוּ עָבְדִיתוּ תְּכֵלְתָּא אִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ תְּכֵלְתָּא חֲשִׁיבָא [מִצְוָה] אַפֵּיק גְּלִימֵי דִּתְכֵלְתָּא וְכַסִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ מְתִיבְתָּךְ הַיְינוּ דִּכְתִיב {משלי י״ד:א׳} חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹן בֶּן פֶּלֶת וְאִוֶּלֶת בְּיָדָהּ תֶּהֶרְסֶנָּה זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל קֹרַח.

She said to him: And furthermore, with regard to that which he said to you, to prepare sky-blue dye for your ritual fringes, one could respond to him: If it enters your mind, Moses, that using sky-blue dye is considered a mitzva, take out robes that are made entirely of material colored with sky-blue dye, and dress all the students of your academy in sky-blue robes without ritual fringes; why could one not fulfill the mitzva in that manner? Clearly, Moses is fabricating all this. This is the meaning of that which is written: “The wisdom of women builds her house” (Proverbs 14:1); this is referring to the wife of On, son of Peleth. And: “Folly plucks it down with her hands” (Proverbs 14:1); this is referring to the wife of Korah.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד דקאמר לכו – עשו פתיל תכלת בד׳ כנפות הבגד ואי ס״ד תכלת חשוב מפני מה לא יאמר לעשות כל הבגד כולו תכלת.
אפיק גלימא דתכלתא – קח לך בגדים של תכלת וכסינהו לכולהו מתיבתך וכסה בהן בבה״מ אתה וחברותך.
ועוד אמרה לו: דקאמר לכו עבדיתו תכלתא [שאמר לכם עשו תכלת בציצית], אי סלקא דעתך תכלתא חשיבא [אם עולה על דעתך, סבור אתה משה כי תכלת] חשובה למצוהאפיק גלימי דתכלתא וכסינהו לכולהו מתיבתך [הוצא גלימות שכולן תכלת, וכסה את כל בני ישיבתך] בגלימות תכלת בלא ציציות ומדוע לא ייחשבו אלה למצוה? אלא בוודאי בודה הוא כל זה מלבו. היינו דכתיב [זהו שנאמר]: ״חכמות נשים בנתה ביתה״ (משלי יד, א)זו אשתו של און בן פלת, ״ואולת בידה תהרסנה״ (משלי יד, א)זו אשתו של קרח.
She said to him: And furthermore, with regard to that which he said to you, to prepare sky-blue dye for your ritual fringes, one could respond to him: If it enters your mind, Moses, that using sky-blue dye is considered a mitzva, take out robes that are made entirely of material colored with sky-blue dye, and dress all the students of your academy in sky-blue robes without ritual fringes; why could one not fulfill the mitzva in that manner? Clearly, Moses is fabricating all this. This is the meaning of that which is written: “The wisdom of women builds her house” (Proverbs 14:1); this is referring to the wife of On, son of Peleth. And: “Folly plucks it down with her hands” (Proverbs 14:1); this is referring to the wife of Korah.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) {במדבר ט״ז:ב׳} וַיָּקוּמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים ומאתים מיוחדים שֶׁבָּעֵדָה קְרִיאֵי מוֹעֵד שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים לְעַבֵּר שָׁנִים וְלִקְבּוֹעַ חֳדָשִׁים אַנְשֵׁי שֵׁם שֶׁהָיָה לָהֶם שֵׁם בְּכׇל הָעוֹלָם.

It is written: “And they arose before Moses, with men from the children of Israel, two hundred and fifty princes of the congregation, the elect men of the assembly, men of renown” (Numbers 16:2). These men were the distinctive people of the assembly. “The elect men of the assembly [keri’ei moed]” is referring to those who knew how to intercalate the years and establish the months in order to determine the time for each Festival [moed]. “Men of renown [shem],” is referring to those who had a reputation [shem] throughout the world.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר שם: ״ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים״ (במדבר טז, ב). ומי היו אלה האנשים — מיוחדים שבעדה היו. ״קראי מועד״שהיו יודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, שהם היו האנשים הקובעים את המועדים. ״אנשי שם״שהיה להם שם בכל העולם.
It is written: “And they arose before Moses, with men from the children of Israel, two hundred and fifty princes of the congregation, the elect men of the assembly, men of renown” (Numbers 16:2). These men were the distinctive people of the assembly. “The elect men of the assembly [keri’ei moed]” is referring to those who knew how to intercalate the years and establish the months in order to determine the time for each Festival [moed]. “Men of renown [shem],” is referring to those who had a reputation [shem] throughout the world.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) {במדבר ט״ז:ד׳} וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפּוֹל עַל פָּנָיו מָה שְׁמוּעָה שְׁמַע אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן שֶׁחֲשָׁדוּהוּ מֵאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ק״ו:ט״ז} וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה א״ראָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק מְלַמֵּד שֶׁכׇּל אֶחָד וְאֶחָד קִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ מִמֹּשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל״ג:ז׳} וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.

With regard to the verse: “And Moses heard and he fell on his face” (Numbers 16:4), the Gemara asks: What report did he hear that elicited that reaction? Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: He heard that they suspected him of adultery with a married woman, as it is stated: “And they were jealous of Moses in the camp” (Psalms 106:16). Rabbi Shmuel bar Yitzḥak says: This teaches that each and every man warned his wife to distance herself from Moses and not enter into seclusion with him, as it is stated: “And Moses would take the tent and pitch it outside the camp” (Exodus 33:7). It was due to this slander that he withdrew from the camp.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קנא לאשתו – אל (הסתר) [תסתדי] עם משה. קנוי היינו התראה.
ונטה לו מחוץ למחנה – יצא מחוץ למחנה שלא יחשדוהו עוד.
בד״ה קנא לאשתו כו׳ התראה הס״ד:
נאמר: ״וישמע משה ויפל על פניו״ (במדבר טז, ד), ושואלים: מה שמועה שמע שהתרגש כל כך? אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: שחשדוהו מאשת איש, שהאשימוהו שחוטא באשת איש, ולכך נפגע ביותר, שנאמר: ״ויקנאו למשה במחנה״ (תהלים קו, טז). אמר ר׳ שמואל בר יצחק: מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה, שהזהירה שלא תסתר עמו ביחידות, שנאמר: ״ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה״ (שמות לג, ז) שמפני דיבה זו פרש מן המחנה.
With regard to the verse: “And Moses heard and he fell on his face” (Numbers 16:4), the Gemara asks: What report did he hear that elicited that reaction? Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: He heard that they suspected him of adultery with a married woman, as it is stated: “And they were jealous of Moses in the camp” (Psalms 106:16). Rabbi Shmuel bar Yitzḥak says: This teaches that each and every man warned his wife to distance herself from Moses and not enter into seclusion with him, as it is stated: “And Moses would take the tent and pitch it outside the camp” (Exodus 33:7). It was due to this slander that he withdrew from the camp.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) {במדבר ט״ז:כ״ה} וַיָּקׇם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ מִכָּאן שֶׁאֵין מַחְזִיקִין בְּמַחְלוֹקֶת דְּאָמַר רַב כׇּל הַמַּחְזִיק בְּמַחְלוֹקֶת עוֹבֵר בְּלָאו שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ז:ה׳} וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ.

§ With regard to the verse: “And Moses arose and went to Dathan and Abiram” (Numbers 16:25), Reish Lakish says: From here we derive that one may not perpetuate a dispute, as Rav says: Anyone who perpetuates a dispute violates a prohibition, as it is stated: “And he will not be like Korah and his assembly, as the Lord spoke by the hand of Moses to him” (Numbers 17:5). Even the aggrieved party must seek to end the dispute. Dathan and Abiram accused Moses and by right should have initiated the reconciliation. Nevertheless, Moses was not insistent on this; he went to them.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכאן שאין מחזיקין במחלוקת – שמחל על כבודו והוא עצמו הלך לבטל מחלוקת.
אע״פ שהמחלקת בכללו דבר שנוא ומשוקץ ודרך הערה אמרו עליו שהוא בלאו שנאמר ולא יהיה כקרח מ״מ כשהוא חולק עם רבו או עם מי שהוא בראוי לקבל מרות מהם הוא שנוא ביותר והוא שאמרו כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו נחש וכל החולק על רבו כאלו חלק על השכינה שנאמר בהצותם על י״י וכל המהרהר אחריו כאלו מהרהר אחר שכינה שנאמר באלהים ובמשה:
ויקם משה וילך גו׳ מכאן שאין מחזיקים כו׳. דמשום דיבור סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים וגו׳ לא הוה אצטריך לילך אצלם שהיה אפשר ע״י שלוחו אבל גם אחר שא״ל הקב״ה למשה העלו מסביב למשכן קרח דתן וגו׳ הלך משה בעצמו אליהם לדבר עמם דברי רצוי אולי ישובו עוד ומכאן שאין כו׳:
כל המחזיק כו׳. שנאמר ולא יהיה כקרח וגו׳ דאחר שכתב למען אשר לא יקרב איש זר וגו׳ ע״כ ולא יהיה כקרח כו׳ הוא ענין אחר דהיינו שלא יחזיק במחלוקת כמו שעשו קרח ועדתו. ואמר שראוי להצטרע כתיב הכא ביד משה וגו׳ ומפורש בפירוש רש״י בחומש בחולקים על הכהונה כינוי דלו על קרח ומהו ביד משה ולא כתיב אל משה רמז לחולקים על הכהונה כו׳ ע״ש:
ב על הנאמר ״ויקם משה וילך אל דתן ואבירם״ (במדבר טז, כה), אמר ריש לקיש: מכאן למדנו שאין מחזיקין במחלוקת, שאף הצד הצודק ראוי לו לוותר הרבה ולנסות להתפייס. שהרי דתן ואבירם הם שהאשימו את משה והם שהיו צריכים ללכת לפייסו, ובכל זאת לא עמד משה על דעתו והלך לקראתם. שאמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו (מצות ״לא תעשה״), שנאמר: ״ולא יהיה כקרח וכעדתו כאשר דבר ה׳ ביד משה לו״ (במדבר, יז, ה), שאיסור הוא להיות בעל מחלוקת כמותם.
§ With regard to the verse: “And Moses arose and went to Dathan and Abiram” (Numbers 16:25), Reish Lakish says: From here we derive that one may not perpetuate a dispute, as Rav says: Anyone who perpetuates a dispute violates a prohibition, as it is stated: “And he will not be like Korah and his assembly, as the Lord spoke by the hand of Moses to him” (Numbers 17:5). Even the aggrieved party must seek to end the dispute. Dathan and Abiram accused Moses and by right should have initiated the reconciliation. Nevertheless, Moses was not insistent on this; he went to them.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַב אָשֵׁי אָמַר רָאוּי לִיצְטָרֵעַ כְּתִיב הָכָא בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ וּכְתִיב הָתָם {שמות ד׳:ו׳} וַיֹּאמֶר ה׳ לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ.

Rav Ashi says: One who perpetuates a dispute is fit to be afflicted with leprosy. It is written here: “By the hand of Moses to him,” and it is written there: “And the Lord said furthermore to him: Put now your hand into your bosom. And he put his hand into his bosom; and when he took it out, behold, his hand was leprous, as white as snow” (Exodus 4:6). Based on the verbal analogy based on the term “to him” written in both verses, it is derived that the punishment for perpetuating a dispute is leprosy.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי אמר: הממשיך במחלוקת ראוי ליצטרע, ומנין אתה למד זאת — כתיב הכא [נאמר כאן]: ״ביד משה לו״, וכתיב התם [ונאמר שם]: ״ויאמר ה׳ לו עוד הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג״ (שמות ד, ו), שמגזירה שווה מהמילים ״לו״ למדים שעונשה של מחלוקת — צרעת כיון שהוזכר איסור מחלוקת בכלל מוסיפים בענין זה;
Rav Ashi says: One who perpetuates a dispute is fit to be afflicted with leprosy. It is written here: “By the hand of Moses to him,” and it is written there: “And the Lord said furthermore to him: Put now your hand into your bosom. And he put his hand into his bosom; and when he took it out, behold, his hand was leprous, as white as snow” (Exodus 4:6). Based on the verbal analogy based on the term “to him” written in both verses, it is derived that the punishment for perpetuating a dispute is leprosy.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי כׇּל הַחוֹלֵק עַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד רָאוּי לְהַכִּישׁוֹ נָחָשׁ כְּתִיב הָכָא {מלכים א א׳:ט׳,י״ט,כ״ה} וַיִּזְבַּח אֲדוֹנִיָּהוּ צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא עִם אֶבֶן הַזּוֹחֶלֶת וּכְתִיב הָתָם {דברים ל״ב:כ״ד} עִם חֲמַת זוֹחֲלֵי עָפָר.

Apropos the prohibition of perpetuating a dispute, Rabbi Yosei says: With regard to anyone who disputes the reign of the house of David, it is fitting for a snake to bite him. As it is written here: “And Adonijah slaughtered sheep and cattle and fatlings by the stone of Zoheleth” (I Kings 1:9); and it is written there: “With the poison of crawling things [zoḥalei] of the dust” (Deuteronomy 32:24). Adonijah, who rebelled against his father, King David, was fit to be bitten by a snake.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל החולק על מלכות בית דוד שנאמר ויזבח אדוניהו צאן וגו׳. ואע״ג דאדוניהו נמי מבית דוד הוה כיון דכבר נתן דוד המלוכה לשלמה כמ״ש אתה נשבעת בה׳ אלהים וגו׳ שלמה בנך ימלוך וגו׳ מקרי שפיר חולק על מלכות בית דוד וענין ראוי להכישו נחש כמ״ש שהנחש היה מלך בחיות ונתקנא באדם היותר חשוב ממנו וע״י כך נתקלל כן המתקנא במלכות בית דוד וחולק עליו וע״כ ראוי להכישו נחש הזה שעשה כמדתו:
אמר ר׳ יוסי: כל החולק על מלכות בית דוד ראוי להכישו [לנשכו] נחש. ורמז לדבר — כתיב הכא [נאמר כאן]: ״ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזחלת״ (מלכים א׳ א, ט), וכתיב התם [ונאמר שם]: ״עם חמת זחלי עפר״ (דברים לב, כד), משמע ש״זוחלים״ אלו נחשים הם, ואדוניהו ראוי היה להכשת נחש.
Apropos the prohibition of perpetuating a dispute, Rabbi Yosei says: With regard to anyone who disputes the reign of the house of David, it is fitting for a snake to bite him. As it is written here: “And Adonijah slaughtered sheep and cattle and fatlings by the stone of Zoheleth” (I Kings 1:9); and it is written there: “With the poison of crawling things [zoḥalei] of the dust” (Deuteronomy 32:24). Adonijah, who rebelled against his father, King David, was fit to be bitten by a snake.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב חִסְדָּא אכׇּל הַחוֹלֵק עַל רַבּוֹ כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ״ו:ט׳} בְּהַצּוֹתָם עַל ה׳ א״ראָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא בכָּל הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם רַבּוֹ כְּעוֹשֶׂה עִם שְׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ׳:י״ג} הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל (על) [אֶת] ה׳.

Rav Ḥisda says: Anyone who disagrees with his teacher is like one who disagrees with the Divine Presence, as it is stated with regard to Dathan and Abiram: “When they strove against the Lord” (Numbers 26:9), although their dispute was with Moses. Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Anyone who initiates a quarrel [meriva] with his teacher is like one who initiates a quarrel with the Divine Presence, as it is stated: “These are the waters of Meribah, where the children of Israel quarreled with the Lord” (Numbers 20:13), although their quarrel was with Moses.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חלק
חלקא(משנה מעשרות א׳:ח׳) מחליקין בתאנים ובענבים של טבל פי׳ לשון חילוק הוא. (משנה פאה ג) המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבשין לגורן פי׳ מחלקאת בצליו וקוצר את הלחים למוכרן בשוק ומקיים את היבשים להצניעם לעשות מהן גורן. (מכשירין פ״ו נדרים נה מועד קטן יג:) חלקא טרגיס וטיסני פירשנו בערך זריד חילק׳ ופלגו חילקא פירשנו בערך אזיא (א״ב פירוש הלקא בל׳ רומי מין תקון של חטים שמסירים קליפתם וחולטים אותם במים חמין וחוברין אותם בתוך בגד עב ומערבים עמם חול נקי ואחר זמן מסירים החול ונעשים מן החטים כדורים קטנים כעין זרע גד ותיקון זה בזמניהם היה מורגל אבל טרגיס בלשון יוני ורומי מין תקון אחר של חטים גם כן חלוטם במים חמים ופירוש פטסני בלשון יוני ורומי דגן ובפרט שעורה אשר הוסרה קליפתה אחר ששורין אותה במים) תנו חלק לפלוני בכור פירשנו בערך בר. (ברכות כז:) הנחלק על ישיבתו של רבו. (סנהדרין קי.) כל הנחלק על רבו כאילו נחלק על השכינה וכו׳. (שביעית פרק ד) המחלק שלשה זה בצד זה פירוש הנוטל ג׳ זה בצד זה הוא המחליק. (מקואות פרק ח) ראה מים חלוקין או עכורין בתחילה טמא פ׳ אם היו המים חלוקין או עכורין קודם השתן טהור ואם אחריו מין קרי הוא. (ברכות פרק הרואה מקום בגמ׳ בנה בית בירושלמי) אל חי חלקנו צורינו צוה ידידות שארנו משחת ועיקרה בתוספת ברכות:
א. [טיילען, שטרייטען.]
חולק על רבו – חולק על ישיבתו.
אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה׳ – מעלה עליהם הכתוב כאלו היו חולקים כלפי שכינה.
מריבה – תגר וקטטה לפטפט נגדו בדברים.
בד״ה חולק על כו׳ ישיבתו הס״ד בד״ה מהרהר מחפה עליו דברים הס״ד:
ומ״ש דחולק על רבו כו׳. פירש״י על ישיבתו כו׳ ומייתי מקרח שהיה חולק על שררה של משה ובכללו על תורתו של משה כדאמרי׳ לעיל:
ומריבה עם רבו כו׳. פירש״י תגר וקטטה כו׳ דהא דכתיב בהך ענינא ולמה הבאתם את קהל ה׳ אל המדבר הזה למות כו׳ אין זה מקרי מריבה אלא תרעומת ועד״ז ודאי לא נענשו משה ואהרן אלא על שהיו מריבים עמהם כשאמר להם המן הסלע הזה נוציא וגו׳ שהיו ישראל מתקוטטים וא״ל מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים לכך א״ל המורים כו׳ כפירש״י בחומש אשר ע״י קטטה זו נענשו משה ואהרן כדברי המפרשים:
אמר רב חסדא: כל החולק על רבוכחולק על השכינה, שנאמר: ״בהצתם על ה׳ ״(במדבר כו, ט), ואותו ריב על משה היה, ללמד שהחולק עליו כחולק על השכינה. אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: כל העושה מריבה עם רבו הריהו כעושה מריבה עם שכינה, שנאמר: ״המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה׳ ״(במדבר כ, יג), אף שמריבתם היתה עם משה.
Rav Ḥisda says: Anyone who disagrees with his teacher is like one who disagrees with the Divine Presence, as it is stated with regard to Dathan and Abiram: “When they strove against the Lord” (Numbers 26:9), although their dispute was with Moses. Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Anyone who initiates a quarrel [meriva] with his teacher is like one who initiates a quarrel with the Divine Presence, as it is stated: “These are the waters of Meribah, where the children of Israel quarreled with the Lord” (Numbers 20:13), although their quarrel was with Moses.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא גכׇּל הַמִּתְרַעֵם עַל רַבּוֹ כְּאִילּוּ מִתְרַעֵם עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ט״ז:ח׳} לֹא עָלֵינוּ תלונותיכם כִּי (אִם) עַל ה׳ א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ דכׇּל הַמְהַרְהֵר אַחַר רַבּוֹ כְּאִילּוּ מְהַרְהֵר אַחַר שְׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ״א:ה׳} וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה.

Rabbi Ḥanina bar Pappa says: Anyone who expresses resentment against his teacher for wronging him, it is as though he is expressing resentment against the Divine Presence, as it is stated: “Your murmurings are not against us, but against the Lord” (Exodus 16:8). Rabbi Abbahu says: Anyone who suspects his teacher of wrongdoing, it is as though he suspects the Divine Presence, as it is stated: “And the people spoke against God, and against Moses” (Numbers 21:5). The verse likens God and Moses with regard to this matter.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתרעם – אומר על רבו שנוהג לו מדה כבושה ומדת אכזרית.
מהרהר – מחפה עליו דברים.
אמר ר׳ אבהו כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחר שכינה שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה וכי תעלה על דעתך שישראל מהרהרין אחר שכינה אלא מתוך שהרהרו אחר משה מעלה עליהם הכתוב כאלו דברו בשכינה ובמשה ד״א אי ס״ד דאחר שכינה הרהרו למה להן להרהר אחר משה כלום מתרעמין על העבד שעשה מצות רבו.
ואמר רבי לוי משאוי ש׳ פרדות לבנות של מפתחות היו של בית גנזיו של קרח לשון הבאי הוא וכלן מפתחות של עור ומנעולין של עור הא קמ״ל דנפישי להו טובא טפי דאי הוה דפרזלא לא הוו כולי האי משום דתקיל ליה טעונה טפי וכולה מילתא לשון הבאי הוא.
אמ״ר יוחנן קרח לא מן הבלועין ולא מן השרופין [כו׳ במתניתא תנא קרח מן השרופין ומן הבלועין היה מן הבלועין] דכתיב ותבלע אותם ואת קרח מן השרופין דכתיב ואש ילאה ותאכל את החמשים את לרבות את קרח ד״א מדכתיב מקריבי הקטורת וקרח נמי הוה בהדייהו דכתיב ואתה ואהרן איש מחתתו. ור׳ יוחנן אמר לך כי כתיב ואת קרח לאו מוסיף על ענין ראשון הוא אלא ואת קרח אבמות העדה קאי ואידך קרא דאת לית ליה מ״ט דאת לא דריש.
דרש רבא מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה אית דאמרי לה משום דכתיב לעיל מיניה ותבקע ארץ כלומר בשעת ביקוע הארץ עלו שמש וירח לזבול ואני אומר ממקומו הוא מוכרע דכתיב שמש ירח עמד זבולה וכתיב יהלכו בתחילה עמד ולבסוף יהלכו מפני חיציו של מקום מלמד שעלו שמש וירח מרקיע שלהם לרקיע שעל גביו ששמו זבול כדאיתא בחגיגה (י״ב:) ואמרו לפני כו׳ אמר להן בכבודי לא מחיתם כשעשו ישראל את העגל וכמה עכו״ם שהיו מכעיסים לפני המקום בכבוד בשר ודם מחיתם. והאידנא עד דמחי להו לא נפקי, מאותה שעה גזר עליהן שלא יצאו בכל יום עד שיזרוק בהן חיציו ולאו חצים ממש אלא עונש בעלמא, ואית דגרס והאידנא עד דמחו לא נפקי אינן יוצאין עד שממחין בכבודו של מקום:
המתרעם על רבו כו׳ כפירש״י שרבו נוהג עמו מדת אכזריות והיינו שהתרעמו ומתלוננים מי יתן מותנו ביד ה׳ וגו׳. בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם וגו׳ אשר ע״ז השיב משה ונחנו מה לא עלינו וגו׳ ר״ל הגם שאתם מתלוננים עלינו כמ״ש וילונו כל עדת וגו׳ על משה וגו׳ ואין אתם חוששים אבל הוו יודעים כי לא עלינו וגו׳ כ״א על ה׳ כי המתרעם על רבו כמתרעם על השכינה:
וכל המהרהר אחר רבו כו׳. כפירש״י מהרהר מחפה עליו דברים דהיינו דבר נוסף דהתרעומת היינו דבר שנחסר לו עתה ממה שהיה לו מקודם כמ״ש לעיל אבל הרהור הוא המבקש יותר ממה שצריך לו כדכתיב ביה בההוא קרא אחר שהיה להם המן ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ולכך נענשו כאן יותר כי ההרהור הוא דבר נוסף על התרעומת והעונש היה נשיכת נחש כמ״ש לעיל דהמבקש ומתקנא ביותר ממה שראוי לו ראוי לנשכו נחש:
אמר ר׳ חנינא בר פפא: כל המתרעם על רבו שעשה לו עוול הריהו כאילו מתרעם על השכינה, שנאמר: ״לא עלינו תלנתיכם כי על ה׳ ״(שמות טז, ח). אמר ר׳ אבהו: כל המהרהר אחר רבו שטעה או שחטא בדבר מה — כאילו מהרהר אחר שכינה, שנאמר: ״וידבר העם באלהים ובמשה״ (במדבר כא, ה), שעשה הכתוב שניהם כביכול כאחד לענין זה.
Rabbi Ḥanina bar Pappa says: Anyone who expresses resentment against his teacher for wronging him, it is as though he is expressing resentment against the Divine Presence, as it is stated: “Your murmurings are not against us, but against the Lord” (Exodus 16:8). Rabbi Abbahu says: Anyone who suspects his teacher of wrongdoing, it is as though he suspects the Divine Presence, as it is stated: “And the people spoke against God, and against Moses” (Numbers 21:5). The verse likens God and Moses with regard to this matter.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) {קהלת ה׳:י״ב} עוֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ זֶה עוֹשְׁרוֹ שֶׁל קֹרַח {דברים י״א:ו׳} וְאֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו וְאָמַר רַבִּי לֵוִי מַשּׂוֹי ג׳שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת לְבָנוֹת הָיוּ מַפְתְּחוֹת שֶׁל בֵּית גְּנָזָיו שֶׁל קֹרַח וְכוּלְּהוּ אַקְלִידֵי וְקִילְפֵי דְּגִילְדָּא.

§ With regard to the verse: “Wealth is kept for the owner to his detriment” (Ecclesiastes 5:12), Reish Lakish says: This is referring to the wealth of Korah, which was of no use to him. The fact that Korah was wealthy is derived from the verse: “And all the substance that was at their feet” (Deuteronomy 11:6), as Rabbi Elazar says: This is referring to a person’s property, which stands him on his feet. And Rabbi Levi says: The keys alone to Korah’s treasury were a burden requiring three hundred white mules to transport them, and moreover, all the keys [aklidei] and locks were of leather. This conveys the vastness of his wealth.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קלד
קלדא(פסחים קט סנהדרין קי.) וכולהו אקלידי וגופלי דגילדא. ס״א אקלידי דקיפלי דגלדאי פי׳ קלידי מפתחות קופלי בלעז קנטר״ו גילדא עור. (סנהדרין קיג) מסר ליה אקלידא דמטרא (גיטין נו.) כל אקלידי מסר לשמעיה לבר מדציבי. (שבת פט) אבל עצים דחזו לבבא דאקליד׳ (מנחות נז) לעולם במקום אחד וחזו לבבא דאקלידא (חולין צג) א״ר כהנא אקלודי מיקלד בהו פי׳ מקום יש בירך שמתפצל ומתהפך פנימי על החיצון ובמקום דפרעי טבחי פי׳ מפתח בל״י קלידי:
א. [שליסעל.]
אקלידי – מפתחות.
וקולפי – מנעולים.
דגילדי – כולם המפתחות והמנעולים של עור היו ואעפ״כ היו שלש מאות פרדות טעונות ל״א דגלדא לצורך שקים והמרצופין וכיסין של עור היו.
עושר שמור כו׳. זה עושרו של קרח לפי שעושר זה של יוסף חלק ממנו הוא שמור וגנוז לטובת צדיקים בעה״ב כדמסיק קאמר דזה החלק ממנו לקרח היה שמור וטמון לו מאוצרו של יוסף לרעה לו בעה״ב כדאמרינן לעיל עדת קרח אין להם חלק לעה״ב שע״י עושרו נתקנא להיות ראוי למעלות משה ואהרן ובניו:
ואת כל היקום וגו׳ זה ממונו של אדם כו׳. בפ׳ עקב כתיב גבי דתן ואבירם אחר שכתב ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם כתיב ואת כל היקום אשר ברגליהם דהיינו דבר נוסף שהוא עושר וממון שלהם שעל זה סמכו לחלוק עם משה ונסמך זה כאן שהעשירו ג״כ מעושרו של קרח כמ״ש ויקח קרח וגו׳ שלקחן בממון ובפרק ע״פ גרסינן שנאמר ואת כל היקום וגו׳ והוא ראיה אדלעיל וכמ״ש ודו״ק:
ג׳ מאות פרדות לבנות כו׳. מפרש רשב״ם בפ׳ ע״פ לאו דוקא נקט ג׳ מאות אלא דכן דרך התלמוד מיהו הא דנקט דלבנות היו משמע דדוקא נקט ואפשר משום דמכת פרדה לבנה קשה כמ״ש בפ״ק דחולין לכך היה משאו על פרידות לבנות שלא יבא אחר לנגוע באותן מרצופים של עור ולגנוב מהן שהיה ירא ממכתן:
ג על הנאמר ״עשר שמור לבעליו לרעתו״ (קהלת ה, יב), אמר ריש לקיש: זה עושרו של קרח שלא הביא לו תועלת. ומנין שהיה עשיר — שנאמר: ״ואת כל היקום אשר ברגליהם״ (דברים יא, ו), ולפרש כתוב זה אמר ר׳ אלעזר: ״יקום״ זה ממונו של אדם, שמעמידו (מקימו) על רגליו. ואמר ר׳ לוי: כדי משוי (משא) שלש מאות פרדות לבנות היו רק המפתחות של בית גנזיו של קרח, וכולהו אקלידי וקילפי דגילדא [וכולם מפתחות וקופסאות של עור], ומכאן נבין מה רבים היו האוצרות עצמם.
§ With regard to the verse: “Wealth is kept for the owner to his detriment” (Ecclesiastes 5:12), Reish Lakish says: This is referring to the wealth of Korah, which was of no use to him. The fact that Korah was wealthy is derived from the verse: “And all the substance that was at their feet” (Deuteronomy 11:6), as Rabbi Elazar says: This is referring to a person’s property, which stands him on his feet. And Rabbi Levi says: The keys alone to Korah’s treasury were a burden requiring three hundred white mules to transport them, and moreover, all the keys [aklidei] and locks were of leather. This conveys the vastness of his wealth.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״ראָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא ג׳שָׁלֹשׁ מַטְמוֹנִיּוֹת הִטְמִין יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם אַחַת נִתְגַּלְּתָה לְקֹרַח וְאַחַת נִתְגַּלְּתָה לְאַנְטוֹנִינוּס בֶּן אַסְוִירוּס וְאַחַת גְּנוּזָה לְצַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא.

Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Joseph concealed three buried treasures in Egypt that he accumulated from the sale of grain during the years of famine. The location of one was revealed to Korah, and the location of one was revealed to Antoninus, son of Asveirus, emperor of Rome, and one remains hidden for the righteous in the future, i.e., in the messianic era.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלשה מטמוניות הטמין יוסף כו׳. כדאמרינן בפרק ע״פ דיוסף ליקט כל כסף וזהב שבעולם שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא וגו׳ ע״ש ומסיים בההוא קרא ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה דמשמע ביתה מקום פנימי שהיה לו והיה קבלה בידם שעשה שלשה מטמוניות וההיא דאמרינן התם דישראל העלוהו ממצרים וכו׳ והיה מונח עד רחבעם בא שישק וכו׳ פליגא אדהכא וק״ל:
אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים מן הכסף שצבר במכירת התבואה, אחת מהן נתגלתה לקרח, ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס קיסר רומי, ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא בימות המשיח (ב״ש).
Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, says: Joseph concealed three buried treasures in Egypt that he accumulated from the sale of grain during the years of famine. The location of one was revealed to Korah, and the location of one was revealed to Antoninus, son of Asveirus, emperor of Rome, and one remains hidden for the righteous in the future, i.e., in the messianic era.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וא״רוְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קֹרַח לֹא מִן הַבְּלוּעִים וְלֹא מִן הַשְּׂרוּפִין לֹא מִן הַבְּלוּעִין דִּכְתִיב {במדבר ט״ז:ל״ב} וְאֶת כׇּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְלֹא קֹרַח וְלֹא מִן הַשְּׂרוּפִים דִּכְתִיב {במדבר כ״ו:י׳} בַּאֲכוֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וְלֹא קֹרַח.

And Rabbi Yoḥanan says: Korah was neither among the swallowed nor among the burned; he died in a plague. He was neither among the swallowed, as it is written: “And the earth opened its mouth and swallowed them and their houses and all the men who were with Korah” (Numbers 16:32), from which it is inferred: But not Korah himself. Nor was he among the burned, as it is written: “When the fire consumed two hundred and fifty men” (Numbers 26:10), but not Korah.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא מן הבלועין ולא מן השרופין – אלא במגפה מת.
ולא קרח – ר״נ היו לבד קרח דכתיב חמשים ומאתים מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו.
בד״ה אקלידי מפתחות הס״ד:
לא מן הבלועים כו׳. דכתיב ואת כל האדם אשר לקרח ולא כו׳ כצ״ל הוא מבואר הר״ן איש לא חלקו רק על כהונה של אהרן כדכתיב איש מחתתו ר״ן מחתות ואתה ואהרן אבל דתן ואבירם חלקו גם על מעלות משה כי לא היו בכלל מקריבי הקטורת ולכך הר״ן איש לא נענשו רק בשריפת נשמה וגוף קיים על ידי מקריבי קטרת שהריח הוא דבר שנשמה נהנה ממנו אבל דתן ואבירם חטאו בכל גופם ומאודם וע״כ נבלעו בכל מכל כל והשתא למ״ד קרח עצמו לא מן השרופין ולא מן הבלועים היה כי לא חטא כל כך שטעה כדאמרינן שראה שלשלת יוחסין הבאה ממנו ולכך לא נענש בכל זה אלא שמת במגפה בעבור שהוציא דבה על משה ואהרן כמו שמתו המרגלים במגפה על שהוציאו דבה על ארץ ישראל ומאן דאמר שהיה מן הבלועים ומן השרופים לפי שהוא היה בעל המעשה וחטא הרבים תלוי בו ובמדרש תנחומא ולמה נעשה בו ב׳ דינין שאלו נשרף ולא נבלע היו הבלועים מתרעמים כו׳ עיין שם באורך:
ואמר ר׳ יוחנן: קרח עצמו לא מן הבלועים היה ולא מן השרופין היה, אלא במגפה מת. לא מן הבלועיןדכתיב [שנאמר]: ״ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח״ (במדבר טז, לב), משמע: ולא קרח עצמו בתוכם. ולא מן השרופיםדכתיב [שנאמר]: ״באכל האש את חמשים ומאתים איש״ (במדבר כו, י), משמע: ולא קרח בתוכם.
And Rabbi Yoḥanan says: Korah was neither among the swallowed nor among the burned; he died in a plague. He was neither among the swallowed, as it is written: “And the earth opened its mouth and swallowed them and their houses and all the men who were with Korah” (Numbers 16:32), from which it is inferred: But not Korah himself. Nor was he among the burned, as it is written: “When the fire consumed two hundred and fifty men” (Numbers 26:10), but not Korah.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) בְּמַתְנִיתָא תָּנָא קֹרַח מִן הַשְּׂרוּפִין וּמִן הַבְּלוּעִין מִן הַבְּלוּעִים דִּכְתִיב {במדבר כ״ו:י׳} וַתִּבְלַע אוֹתָם וְאֶת קֹרַח מִן הַשְּׂרוּפִין דִּכְתִיב {במדבר ט״ז:ל״ה} (וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה׳) [וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה׳] וַתֹּאכַל אֵת חמשים וּמָאתַיִם אִישׁ וְקֹרַח בַּהֲדַיְיהוּ.

It was taught in a baraita: Korah was both among the burned and among the swallowed. He was among the swallowed, as it is written: “And the earth opened its mouth and swallowed them with Korah” (Numbers 26:10). He was among the burned, as it is written: “And fire came forth from the Lord, and devoured the two hundred and fifty men that burned the incense” (Numbers 16:35), and Korah was with them.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מן הבלועים ומן השרופין היה – שנשרפה נשמתו וגוף קיים ואח״כ נתגלגל עד מקום הבלועין ונבלע דכתיב בפרשת פנחס ותבלע אותם ואת קרח עמהם ורבי יוחנן דאמר לא מן הבלועין ולא מן השרופין דריש ליה להאי ואת קרח לאחריו ואת קרח במות העדה במגפה.
וקרח בהדייהו – מדכתיב ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת וקרח ממקריבי הקטרת הוה דכתיב חמשים ומאתים מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו א״נ ואת לרבות קרח עמהם.
וקרח בהדייהו. פירש רש״י מדכתיב ותאכל וגו׳ וקרח ממקריבי הקטורת הוה דכתיב כו׳. לכאורה קשה דאדרבה כיון דעל כרחך קרח מקריב קטרת היה בזולת הר״ן איש כדמייתי ר״ן מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו ולגבי שרופים לא הזכיר רק הר״ן איש משמע דקרח לא היה מן השרופים ויש ליישב דה״ק וילמד סתום מן המפורש כיון דר״ן איש נשרפו משום שהיו מקריבי קטורת קרח נמי נשרף שהיה ג״כ מקריב קטורת וק״ל:
ואילו במתניתא תנא [בברייתא שנו]: קרח מן השרופין ומן הבלועין היה, ששני העונשים נתקיימו בו. מן הבלועיםדכתיב [שנאמר]: ״ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח״ (במדבר כו, י), מן השרופיןדכתיב [שנאמר] ״ואש יצאה מאת ה׳ ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטורת״ (במדבר טז, לה), וקרח בהדייהו [עמם].
It was taught in a baraita: Korah was both among the burned and among the swallowed. He was among the swallowed, as it is written: “And the earth opened its mouth and swallowed them with Korah” (Numbers 26:10). He was among the burned, as it is written: “And fire came forth from the Lord, and devoured the two hundred and fifty men that burned the incense” (Numbers 16:35), and Korah was with them.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רָבָא מַאי דִּכְתִיב {חבקוק ג׳:י״א} שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבוּלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ לִזְבוּל אָמְרוּ לְפָנָיו רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם אַתָּה עוֹשֶׂה דִּין לְבֶן עַמְרָם נֵצֵא וְאִם לָאו לֹא נֵצֵא עַד שֶׁזָּרַק בָּהֶם חִצִּים אָמַר לָהֶן בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם וְהָאִידָּנָא לָא נָפְקִי עַד דְּמָחוּ לְהוּ.

Rava says: What is the meaning of that which is written: “The sun and moon stand still in their habitation [zevula], at the light of Your arrows as they go” (Habakkuk 3:11)? This teaches that the sun and moon ascended to zevul, one of the seven firmaments, in which the upper Temple stands. They said before God: Master of the Universe, if You perform justice for Moses, the son of Amram, and prove his righteousness, we will emerge and illuminate the world. And if not, we will not emerge. They did not emerge until God fired arrows at them and said to them: You did not protest with regard to My honor, as people would see the sun and the moon each day and worship them, but you protested for the honor of flesh and blood? And today, the sun and the moon do not emerge until they are struck, as in deference to God they hesitate to emerge.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמש ירח עמד זבולה – לעיל מיניה כתיב ותבקע ארץ בשעת בקיעת הארץ שנבלעו בקרקע שמש וירח עלו לאותו רקיע ששמו זבול ואמרו להקב״ה אם אי אתה עושה דין לבן עמרם מקרח ועדתו.
לא נצא – ונאיר לעולם.
בכבודי לא מחיתם – שהרי בכל יום מלכי מזרח ומערב בשעה שמניחין כתריהן בראשם משתחוים לחמה.
והאידנא לא נפקי עד דמחו להו – שכך גזר עליהם המקום כן שמעתי ל״א והאידנא לא נפקי מאחר שראו שהקפיד הקב״ה על שלא מיחה לכבודו עד דמחו להו לא נפקי שחשו לכבוד המקום על בני אדם שמשתחוים לשמש וירח.
בד״ה וקולפי מנעולם הס״ד:
בד״ה מן הבלועין כו׳ קיים ואח״כ כו׳ כצ״ל:
בד״ה בכבודי כו׳ משתחוין לחמה הס״ד:
בד״ה נתבצר מל׳ עיר בצורה כו׳ ולא מתו הס״ד והשאר נמחק. נ״ב בס״א:
מלמד שעלו שמש וירח לזבול כו׳. הטעם בזה עיין בחידושינו נדרים פ״ד והאי קרא שמש וירח עמד זבולה איירי במעשה קרח דכתיב לעיל מינה תבקע ארץ כו׳ כפירש״י ועיין בר״ן פ״ד פ״א:
אמר רבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״שמש ירח עמד זבלה לאור חציך יהלכו״ (חבקוק ג, יא)מלמד שעלו שמש וירח לזבול שהוא אחד משבעת הרקיעים, ובו מקדש של מעלה, אמרו לפניו: רבונו של עולם! אם אתה עושה דין לבן עמרם ומראה צדקתו -- נצא ונאיר, ואם לאו [לא] תעשה כן — לא נצא. עד שזרק (ה׳) בהם חצים. אמר להן: בכבודי לא מחיתם אף שאתם רואים בכל יום שעובדים אתכם בעבודה זרה, בכבוד בשר ודם מחיתם?! ומעירים: והאידנא [ועכשיו] הם לא נפקי [יוצאים] להאיר עד דמחו להו [שמכים אותם], שמפני כבוד ה׳ אינם רוצים לצאת.
Rava says: What is the meaning of that which is written: “The sun and moon stand still in their habitation [zevula], at the light of Your arrows as they go” (Habakkuk 3:11)? This teaches that the sun and moon ascended to zevul, one of the seven firmaments, in which the upper Temple stands. They said before God: Master of the Universe, if You perform justice for Moses, the son of Amram, and prove his righteousness, we will emerge and illuminate the world. And if not, we will not emerge. They did not emerge until God fired arrows at them and said to them: You did not protest with regard to My honor, as people would see the sun and the moon each day and worship them, but you protested for the honor of flesh and blood? And today, the sun and the moon do not emerge until they are struck, as in deference to God they hesitate to emerge.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) דָּרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב {במדבר ט״ז:ל׳} וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳ וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם בְּרִיאָה גֵּיהִנָּם מוּטָב וְאִם לָאו יִבְרָא ה׳ לְמַאי אִילֵימָא לְמִבְרְיַהּ מַמָּשׁ וְהָא {קהלת א׳:ט׳} אֵין כׇּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ אֶלָּא לְקָרוֹבֵי פִּיתְחָא.

Rava taught: What is the meaning of that which is written: “But if the Lord creates a new creation and the earth opens its mouth” (Numbers 16:30)? Moses said before the Holy One, Blessed be He: If Gehenna is already created, good, but if not, God should create it now. The Gemara asks: For what was Moses asking? If we say that his request was for God to actually create Gehenna, but isn’t it written: “There is nothing new under the sun” (Ecclesiastes 1:9)? There are no new creations after the six days of Creation. Rather, Moses asked God to bring the opening of Gehenna close to there, so that the assembly of Korah would be buried alive.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין כל חדש תחת השמש – ואי גיהנם לא אברי עד ההוא שעתא הוה ליה חדש.
לקרובי פתחה – שיקרב פתחה של גיהנם ותפתח הארץ במקום שהן.
בריאה גיהנם כו׳ והא אין חדש תחת השמש כו׳ בפ״ד נדרים איתא הסוגיא בע״א דאהא דאם בריאה גיהנם כו׳ פריך מהא דתניא ז׳ דברים נבראו קודם שנברא עולם וחשיב גיהנם ומשני אם איברי פומא כו׳ ואהא פריך והא אין כל חדש כו׳ ומה שיש לדקדק בסוגיא עיין בחידושינו שם:
דרש רבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״ואם בריאה יברא ה׳ ופצתה האדמה את פיה״ (במדבר טז, ל)אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: אם בריאה (ברואה) כבר גיהנםמוטב, ואם לאו [לא]יברא ה׳ אותה עכשיו. ושואלים: למאי [למה] לאיזה ענין ביקש זאת? אילימא למבריה [אם תאמר לברוא אותה] ממש, והא [והרי] יודעים אנו ש״אין כל חדש תחת השמש״ (קהלת א, ט), שלא תיתכן בריאת דבר חדש לגמרי לאחר ששת ימי בראשית, אלא לקרובי פיתחא [לקרב את פתחה] של גיהנם לאותו מקום, שייבלעו שם עדת קרח.
Rava taught: What is the meaning of that which is written: “But if the Lord creates a new creation and the earth opens its mouth” (Numbers 16:30)? Moses said before the Holy One, Blessed be He: If Gehenna is already created, good, but if not, God should create it now. The Gemara asks: For what was Moses asking? If we say that his request was for God to actually create Gehenna, but isn’t it written: “There is nothing new under the sun” (Ecclesiastes 1:9)? There are no new creations after the six days of Creation. Rather, Moses asked God to bring the opening of Gehenna close to there, so that the assembly of Korah would be buried alive.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) {במדבר כ״ו:י״א} וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ תָּנָא מִשּׁוּם רַבֵּינוּ אָמְרוּ מָקוֹם נִתְבַּצֵּר לָהֶם בְּגֵיהִנָּם וְיָשְׁבוּ עָלָיו וְאָמְרוּ שִׁירָה אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קאזלינא בְּאוֹרְחָא אֲמַר לִי הַהוּא טַיָּיעָא תָּא וְאַחְוֵי לָךְ בְּלוּעֵי דְקֹרַח אָזֵיל חזא תְּרֵי בִּזְעֵי דַּהֲוָה קָא נָפֵק קִיטְרָא מִנַּיְיהוּ שְׁקַל גְּבָבָא דְעַמְרָא אמשיי׳אַמְשְׁיֵיהּ מַיָּא וְאוֹתְבֵיהּ בְּרֵישׁ רוּמְחֵיהּ ואחלפי׳וְאַחְלְפֵיהּ הָתָם אִיחֲרַךְ א״לאָמַר לִי אַצֵּית מָה שָׁמְעַתְּ וּשְׁמַעִית דַּהֲווֹ קָאָמְרִי הָכִי מֹשֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת וְהֵן בִּדְאַיָּם

With regard to the verse: “And the sons of Korah did not die” (Numbers 26:11), it is taught in a baraita that in the name of our teacher, the Sages said: A place was fortified for them in Gehenna and they sat upon it and recited songs of praise. Rabba bar bar Ḥana said: One time I was walking on the path, and a certain Arab said to me: Come and I will show you those from the assembly of Korah who were swallowed. I went and I saw two fissures in the ground from which smoke was emerging. That Arab took a woolen fleece and dampened it with water and placed it on the tip of his spear and passed it over the fissures there. The fleece was singed, indicating the level of heat there. He said to me: Listen; what do you hear? And I heard that this is what they were saying: Moses and his Torah are truth, and they, referring to themselves, are liars.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בד
בדא(סנהדרין פט:) אמר לו אברהם לשטן כך עונשו של בדאי אפילו אומר אמת אין שומעין לו. (בבא בתרא עד. ובסנהדרין קי.) גמ׳ דעדת קרח ואמרי הכי משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. (ברכות ד) למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז:
ערך בז
בזב(בבא בתרא עד) (סנהדרין קי.) אחו׳ ליה תרי בזי דהוה נפיק מבי חוטרא דקוטרי מבייניהו. ס״א אזלי וחזאי ההיא ביזתא דסליק תתא מיני׳ (נדרים נו:) מפה אעולי ואפוקי בביזיוני דרגא אעולי ואפוקי באבקתא פי׳ בזיוני נקבי העצים מכניסין החבלים באבקתא בלולאות ועונבין אותן מבפנים. (בבא בתרא לז) אמר רבי ישמעאל והוא דבזויי בזויי. פי׳ מבוקעות שורה בתוך שורה שנמצא אוכל בכל שנה י׳ מכלל השלשים אבל אם היו ג׳ שורות בכל שורה עשרה ואכל בכל שנה אחת אינה חזקה ואע״פ ששאר השורות לא הוציאו פירות. (ובויקרא רבה) כי יזוב זוב דמה והכה את הבית הגדול רסיסים ואת הבית הקטן בקיעים אמר רב הונא דמי הדין ריסא להדין ביזא מן הדין ריסא לית מניה אלא רסיס מן הדין ביזא וכו׳ (א״ב: ביזא כמו בזעא ובנוסחאות דידן כתוב הדא ריסא אית מינה אלתוס והדין ביזעא לית מינה אלתוס):
ערך טמש
טמשג(סוכה י:) עבדי׳ דרב אשי איטמישא ליה כותנתיה במיא (בבא בתרא עד. סנהדרין קי.) אייתו גבבא דעמרא וטמשיה במיא וטבלת פתך בחומץ תרגומו וטמישי סעדיך בתבשיל׳ דאיתבשל בחל׳:
א. [ליגען. ערזיננען.]
ב. [שפאלטען.]
ג. [איין געטינקט.]
נתבצר – מלשון (ישעיהו כז) עיר בצורה התקין להון הקב״ה מקום גבוה שלא העמיקו כל כך בגיהנם ולא מתו.
טייעא – סוחר ישמעאל.
בלועי – מקום שנתבלעו לשם עדת קרח.
בזעא – ראה נקב שממנו יצא עשן.
גבבא – גיזה.
אמשיה – שרה אות׳ במים לשון (ברכות דף יד:) משי ידיה.
(וכל שלשים יום. חוזר לגיהנם ועולה לשם).
ובני קרח לא מתו כו׳. מקום נתבצר להם בגיהנם כו׳ למדו לומר כן דמדכתיב ותבלע אותם וגו׳ ואת כל האדם אשר לקרח אפילו למ״ד ולא קרח בניו ודאי בכלל כל האדם הן שגם הם מן הבלועים היו אלא אחר שהרהרו תשובה בלבם נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם כפי׳ רש״י בחומש ושאמרו שירה הוא בתהלים פ״ח שיר מזמור לבני קרח למנצח על מחלת לענות וגו׳ וחיי לשאול הגיעו נחשבתי עם יורדי בור וגו׳ שתני בבור וגו׳ שכל הענין מדבר שהתפללו לינצל מתוך הבליעה ואמרו בג׳ לשונות שיר מזמור למנצח נגד ג׳ בני קרח ועל מחלת שמחל להם הקב״ה ומזמור מ״ט אמרו על קרח אביהם הבוטחים על חילם וברוב עשרם יתהללו וגו׳:
אחוי לך בלועי דקרח כו׳ חזא תרי בזעי כו׳ כל דברי המאמר מפורש בחידושינו פ׳ הספינה:
על הנאמר ״ובני קרח לא מתו״ (במדבר כו, יא), תנא [שנה החכם] משום (בשם) רבינו, אמרו: מקום נתבצר (נתחזק ונבדל) להם בגיהנם וישבו עליו ואמרו שירה. אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קאזלינא באורחא [פעם אחת הייתי הולך בדרך], אמר לי ההוא טייעא [ערבי אחד]: תא ואחוי [בוא ואראה] לך את בלועי מחלוקת קרח. אזיל חזא תרי בזעי דהוה קא נפק קיטרא מנייהו [הלך וראה שני בקעים שיוצא עשן מהם]. שקל גבבא דעמרא, אמשייה מיא, ואותביה בריש רומחיה, ואחלפיה התם, איחרך [לקח אותו ערבי גיזת צמר, הרטיבה במים, ושמה בראש רומחו, והעביר אותה שם, ונחרכה] להראותו כמה לוהט המקום. אמר לי: אצית מה שמעת [הקשב מה אתה שומע], ושמעית דהוו קאמרי הכי [ושמעתי אותם שהיו אומרים כך]: ״משה ותורתו אמת, והן (עצמם) בדאים״.
With regard to the verse: “And the sons of Korah did not die” (Numbers 26:11), it is taught in a baraita that in the name of our teacher, the Sages said: A place was fortified for them in Gehenna and they sat upon it and recited songs of praise. Rabba bar bar Ḥana said: One time I was walking on the path, and a certain Arab said to me: Come and I will show you those from the assembly of Korah who were swallowed. I went and I saw two fissures in the ground from which smoke was emerging. That Arab took a woolen fleece and dampened it with water and placed it on the tip of his spear and passed it over the fissures there. The fleece was singed, indicating the level of heat there. He said to me: Listen; what do you hear? And I heard that this is what they were saying: Moses and his Torah are truth, and they, referring to themselves, are liars.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין קי. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין קי., רי"ף סנהדרין קי. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין קי., רש"י סנהדרין קי., רמ"ה סנהדרין קי., בית הבחירה למאירי סנהדרין קי. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין קי., מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין קי., פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין קי.

Sanhedrin 110a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 110a, Rif by Bavli Sanhedrin 110a, Collected from HeArukh Sanhedrin 110a, Rashi Sanhedrin 110a, Ramah Sanhedrin 110a, Meiri Sanhedrin 110a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 110a, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 110a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 110a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144