×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כְּשֵׁם שֶׁנִּיסּוּכוֹ בִּקְדוּשָּׁה כָּךְ שְׂרֵיפָתוֹ בִּקְדוּשָּׁה מַאי מַשְׁמַע אָמַר רָבִינָא אַתְיָא קֹדֶשׁ קֹדֶשׁ כְּתִיב הָכָא {במדבר כ״ח:ז׳} בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ וּכְתִיב הָתָם {שמות כ״ט:ל״ד} וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא.
just as its pouring is in sanctity, so too must its burning be in sanctity. From where may it be inferred that this is referring to burning? Ravina said: It is derived by means of a verbal analogy between the term sanctity written with regard to libations and sanctity written with regard to leftover offerings. It is written here, with regard to libations: “In sanctity shall you pour a libation” (Numbers 28:7), and it is written there, with regard to leftover offerings: “You shall burn the leftovers in fire; they are not to be eaten, for they are sanctity” (Exodus 29:34). Through the verbal analogy it is derived that leftover libations must also be burned.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה ניסוכו בקדושה כו׳ – לא יליף מהכא אלא ששריפתו בקדושה ולא בחיל חוץ לעזרה אבל הוצאתו משם פשיטא ליה כדי שלא יתמלאו ולא צריך קרא.
מאי משמע – מהכא שריפה.
אתיא קדש קדש – ואיכא למימר נמי דמצות הוצאתו ושריפתו מהכא יליף.
רש״י בד״ה אתיא קדש כו׳ הוצאתו ושריפתו כו׳ נ״ב וי״מ המקשן לא פריך על הוצאה מאי משמע דלא צריך קרא אלא מסברא נוכל לומר דס״ל לתנא אף בלא קרא וק״ל:
כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה. ושואלים: מאי משמע [מה המשמעות] כיצד למדים מכתוב זה ענין שריפה שלא נאמר בו? אמר רבינא: אתיא [בא] נלמד הדבר בגזירה שווה ״קדש״ ״קדש״. כתיב הכא [נאמר כאן] בענין נסכים: ״בקדש הסך נסך שכר״ (במדבר כח, ז) וכתיב התם [ונאמר שם] בענין הנותר מן הקרבנות לאחר זמנם: ״ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא״ (שמות כט, לד) ולמדים משם שאף דין הנסכים לבסוף בשריפה.
just as its pouring is in sanctity, so too must its burning be in sanctity. From where may it be inferred that this is referring to burning? Ravina said: It is derived by means of a verbal analogy between the term sanctity written with regard to libations and sanctity written with regard to leftover offerings. It is written here, with regard to libations: “In sanctity shall you pour a libation” (Numbers 28:7), and it is written there, with regard to leftover offerings: “You shall burn the leftovers in fire; they are not to be eaten, for they are sanctity” (Exodus 29:34). Through the verbal analogy it is derived that leftover libations must also be burned.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) כְּמַאן אָזְלָא הָא (דְּתַנְיָא) אנְסָכִים בַּתְּחִילָּה מוֹעֲלִין בָּהֶן יָרְדוּ לַשִּׁיתִין אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן לֵימָא רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק הִיא דְּאִי רַבָּנַן הָא נָחֲתוּ לְהוּ לִתְהוֹם.

The Gemara notes: In accordance with whose opinion is that which is taught in this mishna? With regard to libations, initially, prior to being poured, one can misuse consecrated property with them, as is the case with all consecrated items. However, once they descended to the drainpipes, one does not violate the prohibition against misuse of consecrated property with them, because the mitzva was already fulfilled. Let us say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar bar Tzadok, who holds that the libations did not descend to the depths but would collect between the ramp and the altar and would be collected once every seventy years. As, if it were in accordance with the opinion of the Rabbis, how could the libations be misused? Didn’t they already descend to the depths through the drainpipes?
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בתחילה מועלין בהם – משהוקדשו עד שנתנסכו יש בהם מעילה דקדשי גבוה נינהו.
ירדו לשיתין אין מועלין בהן – שאין בהם שום צורך גבוה.
כמאן – איצטריך למיתני אין מועלין כר׳ אלעזר בר צדוק דאין יורדין לתהום ואפשר לירד ולהביאם.
נסכים בתחילה מועלין בהם – משנה היא במעילה פרק ולד חטאת (מעילה יא.) ומסיק עלה בגמ׳ בלשונות אחרים שאין כתובים כאן וגירסא דהכא עיקר.
ואמרי׳ כמאן אזלא הא דתניא נסכים בתחלה קודם נסוך מועלים בהם הנהנין בהן ירדו לשיתין אין מועלין בהם דאלמא אפי׳ לאחר ניסוך שירדו לשיתין אפשר לאיתהנויי בהו.
לימא ר״א בר צדוק היא דקאמר שמוצאין שם יין קרוש של נסוך דאי רבנן היכי מתעכב שם שיוכלו ליהנות ממנו אחר ניסוך דהא לדידהו בשעת נסוך יורד הוא עד לחלל דהא אמרי שיתין מחוללין עד לתהום כחללו של בור.
אפי׳ תימא רבנן כי קתני ירדו לשית אין מועלין בהם כדקלט – פירוש בשעת ניסוך שהיו יורדים קלט זה מהם בידו בחלל השיתין דקמ״ל שאם נהנה בהם לא מעל.
ומעירים: כמאן אזלא הא דתנן שיטת מי הולכת הלכה זו ששנינו במשנה]: נסכים, בתחילה לפני שניסכום מועלין בהן, שהן כשאר הקדשים, אולם אם כבר ירדו לשיתין — אין מועלין בהן עוד, לפי שכבר נעשתה מצוותם. לימא [האם נאמר] שכשיטת ר׳ אלעזר בר צדוק היא שלא היו הנסכים יורדים לתהום אלא ללול ונלקטים ממנו אחת לשבעים שנה! דאי רבנן [שאם כשיטת חכמים] היא, כיצד אפשר למעול בהם? הא נחתו להו [הרי לשיטתם ירדו להם הנסכים] לתהום דרך השיתין, ואין שייכת בהם עוד מעילה!
The Gemara notes: In accordance with whose opinion is that which is taught in this mishna? With regard to libations, initially, prior to being poured, one can misuse consecrated property with them, as is the case with all consecrated items. However, once they descended to the drainpipes, one does not violate the prohibition against misuse of consecrated property with them, because the mitzva was already fulfilled. Let us say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar bar Tzadok, who holds that the libations did not descend to the depths but would collect between the ramp and the altar and would be collected once every seventy years. As, if it were in accordance with the opinion of the Rabbis, how could the libations be misused? Didn’t they already descend to the depths through the drainpipes?
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן בִּדְאִיקְּלַט.

The Gemara rejects this: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, it could be referring to a case where some of the wine landed outside the drainpipes and was collected in the space between the ramp and the altar.
רש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאיקלט – אם תלה כלי בתוך השיתין וקיבל.
בגמ׳ - בדאיקלט. ועיין במס׳ מעילה (יא:) ובלשונות דרש״י ורבינו גרשום בסוגיא. וללשון א׳ ברש״י ולראב״ד נסכים משירדו לשיתין אין מועלין בהן כ״ז שלא ירדו לקרקע השיתין, הא משירדו לקרקע השיתין מועלין בהן, וז״ל, דקרקע השיתין מקדש להו עכ״ל. דבריהם לכאורה משוללים הבנה.
ויל״פ, חיוב השרפה מתחיל רק לאחר שנגמרה מצות הניסוך לגמרי בירידה לקרקע השיתין. רק אז מתחיל חיוב השרפה המחדש פעם שנית חיוב מעילה. והואיל וכך באיקלט לפני שירדו לקרקע, לא נגמר הניסוך לגמרי ולכן לא חל חיוב השרפה. ברם לגבי דין המעילה בראשונה פוטרו מעשה הניסוך לשיתין - ואפי׳ קודם ירידה לקרקע השיתין - דהא בניסוך לשיתין נעשה עיקר מצות הניסוך ולכן מההיא שעתא אין מועלין בו, מ״מ גמר מצות הניסוך הוא בירידה לקרקע.
ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שהיא כשיטת רבנן [חכמים], אולם כאן מדובר בדאיקלט [שנקלט] קצת מן היין בתוך כלי שתלוהו בתוך השיתין.
The Gemara rejects this: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis, it could be referring to a case where some of the wine landed outside the drainpipes and was collected in the space between the ramp and the altar.
רש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאִיכָּא דְאָמְרִי לֵימָא רַבָּנַן הִיא וְלָא ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק דְּאִי רַבִּי אֶלְעָזָר אַכַּתִּי בִּקְדוּשְׁתַּיְיהוּ קָיְימִי אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה מִצְוָתוֹ וּמוֹעֲלִין בּוֹ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בִּזְמַן שֶׁמְּנַסְּכִין יַיִן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ פּוֹקְקִין אֶת הַשִּׁיתִין לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַה׳.

And some say a different version of this exchange. Let us say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis and not in accordance with the opinion of Rabbi Elazar bar Tzadok. As, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, then the wine that collected between the ramp and the altar remains in its sanctity, as it must be burned, and the prohibition against misuse would still apply. The Gemara rejects this: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, there is no item whose mitzva has been performed with which one can violate the prohibition against misuse of consecrated property. Reish Lakish said: When they pour wine onto the altar, they plug the top of the drainpipes so that the wine does not descend to the depths, in order to fulfill that which is stated: “In sanctity shall you pour a libation of strong drink [shekhar] unto the Lord” (Numbers 28:7).
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושורפין אותו בקדש שנאמר בקדש הסך כשם שניסוכו בקדש כך שרפתו בקדש דקי״ל כל בקדש באש תשרף. אסיקנא אין לך דבר שנעשת מצותו ומועלין בו.
ערך קלט
קלטא(ראש השנה יב) דתנן (שביעית פרק ב) ר״י אומר כל הרכבה שאינה קולטת לג׳ ימים שוב אינה קולטת וכו׳ פי׳ לדברי האומר ל׳ צריך ל׳ ול׳. ל׳ לקליטה ול׳ לעלות לו שנה וכן לדברי האומר ג׳ שלשה נקליטה ול׳ לעלות לו שנה וכן לדברי האומר ט״ו. (שבת קיז: בגמ׳ מצילין) ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט (גיטין עט.) כמאן כרבי דאמר קלוטה כמו שהונח׳ תפוסה באויר אע״פ שלא הונחם כמו שהונחה דמיא (עירובין צט) קולט אדם מן המזחילה פי׳ שחוטף בידו ושותה אבל נוטל מן המזחילה כשהוא מצרף ידו למזחילה אסור. (סוכה מט: מעילה יא) אפילו תימא רבי אליעזר ברבי צדוק דאיקלט איכא דאמרי לימא מתניתא רבי אליעזר בר צדוק ודאיקלט וכו׳ (פסחים נב) לרבי יהודה גברא דחמרא קלטינהו פירוש לפי שהולכין למקום שכלו על גבי החמור קלטן גבו של חמור לחייבה ביעור והיא החזירן למקומו ועדיין לא כלו שם:
ערך שית
שיתב(יומא נא:) אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתייה נקראת (מעילה יא.) הנסכים בתחילה מועלין בהן ירדו לשיתין אין מועלין בהן (סוכה מט) שיתין מחוללין ויורדין עד תהום:
א. [אננעהמען.]
ב. [גרונד.]
א״ד לימא – הא דקתני ירדו לשיתין אין מועלין רבנן היא ואיקלט אין מועלין דאין בהן מעתה צורך גבוה דאי ר׳ אלעזר אכתי בקדושתייהו קיימי דקאמ׳ שורפין אותו בקדושה אלמא קדושתו עליהם מדבעו שריפה.
שנעשית מצותו – וניסוכו הוא עיקר מצותו.
פוקקין את השיתין – את נקב שבראש המזבח שהנסכים יורדין בו לשיתין שיראה היין עליו כגרון מלא ושבע.
שכר – לשון שכרות ושמחה ונסיכה.
איכא דאמרי לימא הא דקתני אין מועלין בהם – פי׳ רבנן היא דאי ר״א הא אפילו בתר נסוך בקדושתן קיימי מדקתני ששורפין אותו בקדושה ולמה אין מועלין בהן ופריק אפילו תימא ר״א ניהו דבקדושתייהו קיימי לענין שריפה בקדש ליתנהו במעילה שאין לך שנעשה בו מצותו ומועלין בו אח״כ אף על פי שהוא בקדושתו.
מתני׳ כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת וכו׳ נשפכה או נתגלתה היה ממלא מן הכיור – פי׳ שהיו משקיעין אותו בים הנחושת שהיו באים מימיו ממי עיטם ושוב אין מי הכיור נפסלין בלינה כדאי׳ ביומא ומפני כן עשו לו מוכני שהיו מוציאין בו מים מן הים על יד הכיור היה ממלא מים מן הים לפי שהמים והיין המגולין פסולין לגבי מזבח.
בד״ה פוקקין כו׳ כצ״ל:
בד״ה שכר לשון שכרות ושמחה ונסיכה. נ״ב מה שפרש״י כך לפי שאינו נופל על המזבח לשון שביעה ושכרות וק״ל:
שם. בגמ׳ - פוקקין את השיתין. בנסכים פוקקים את השיתין ״לקיים מה שנא׳ בקדש הסך נסך שכר לה׳ כו׳ לשון שתיה לשון שביעה לשון שכרות״. ורבא ״אכסא דברכתא אגמע גמועי״. ורש״י מפרש ״דרך שביעה משום חבוב מצוה״, ויש להבין מהי השייכות בין דין שביעה ושכרות בנסכים לדין זה בכוס של ברכה.
ואיכא דאמרי [ויש אומרים] שמועה זו בלשון אחרת: לימא רבנן [האם נאמר שכשיטת חכמים] היא ולא כשיטת ר׳ אלעזר בר צדוק? דאי [שאם] כשיטת ר׳ אלעזר היא, הרי אכתי בקדושתייהו קיימי [עדיין בקדושתם הם עומדים], שהרי לדעתו צריך לשורפם, ואם כן מן הסתם לשיטתו יש בהם עדיין קדושה ודין מעילה! ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שהיא כשיטת ר׳ אלעזר, מכל מקום אף לדעתו אין בהם דין מעילה כי אין לך דבר שנעשתה מצותו ומועלין בו לאחר מכן. אמר ריש לקיש: בזמן שמנסכין יין על גבי המזבח, פוקקין את השיתין מלמעלה בראש המזבח, כדי שישאר היין על גבי המזבח וייראה גרונו של המזבח כביכול מלא ושהוא שבע. לקיים מה שנאמר: ״בקדש הסך נסך שכר לה׳⁠ ⁠״.
And some say a different version of this exchange. Let us say that the mishna is in accordance with the opinion of the Rabbis and not in accordance with the opinion of Rabbi Elazar bar Tzadok. As, if it were in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, then the wine that collected between the ramp and the altar remains in its sanctity, as it must be burned, and the prohibition against misuse would still apply. The Gemara rejects this: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, there is no item whose mitzva has been performed with which one can violate the prohibition against misuse of consecrated property. Reish Lakish said: When they pour wine onto the altar, they plug the top of the drainpipes so that the wine does not descend to the depths, in order to fulfill that which is stated: “In sanctity shall you pour a libation of strong drink [shekhar] unto the Lord” (Numbers 28:7).
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַאי מַשְׁמַע אָמַר רַב פָּפָּא שֵׁכָר לְשׁוֹן שְׁתִיָּה לְשׁוֹן שְׂבִיעָה לְשׁוֹן שִׁכְרוּת אָמַר רַב פָּפָּא שְׁמַע מִינַּהּ כִּי שָׂבַע אִינִישׁ חַמְרָא מִגְּרוֹנֵיהּ שָׂבַע אָמַר רָבָא צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּלָא נְפִישׁא לֵיהּ חַמְרָא לִיגַמַּע גַּמּוֹעֵי רָבָא אַכָּסָא דְבִרְכְּתָא אַגְמַע גַּמּוֹעֵי.

The Gemara asks: From where may it be inferred that this is referring to plugging the drainpipes? Rav Pappa said: Shekhar is an expression of drinking, of satiation, of intoxication. In order to underscore all three aspects of the libations, the space between the altar and the ramp would fill with wine. Rav Pappa said: Conclude from this that when a person is satiated from drinking wine, it is from his throat being filled with wine that he is satiated. Unlike food, wine does not satiate a person when it fills his stomach. Rava said: Therefore, let a young Torah scholar, who does not have much wine, swallow his wine in large swigs, filling his throat each time, as he will thereby maximize his enjoyment. And Rava himself, when drinking a cup of blessing, would swallow large swigs so as to drink the wine accompanying the mitzva in an optimal manner.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבא צורבא מרבנן דלא נפיש חמריה לגמעיה גמועי כי היכי דלישבע נחיריה.
מגרוניה שבע – ע״י ששותהו בלגימות גסות וגרון מלא הוא משביע ולא על ידי שתיה מרובה שמכניס הרבה יין במעיו ע״י לגימות דקות ואינן כאוכלין ששובע שלהם בא במילוי כרס.
לגמע גמועי – בלגימות גסות.
מגמע ליה גמועי – דרך שביעה משום חיבוב מצוה.
פרק חמישי בע״ה ובישועתו:
החליל חמשה וששה וכו׳ זה הפרק כולו בא בענין החלק השלישי מן החלקים שהזכרנו בפתיחת המסכתא ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון בעניני הנהגתם בשמחת בית השואבה החלק השני הוא שעל ידי תקיעות ותרועות שהיו תוקעין ומריעין לשמחת השואבה נתגלגל לבאר ענין התקיעות שהיו במקדש בכל ימות השנה החלק השלישי בענין קרבנות החג זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו קצת דברים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:
והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר:
לשון שמחה לשון שביעה לשון שכרות כו׳. כ״ה גירסת ילקוט וכן נראה מפרש״י גם מפירושו נראה דלשון גמיעה הוא בלגימות גסות אבל בפ׳ המוציא לא משמע כן דקמבעיא ליה אמתני׳ דקתני התם כדי גמיאה בא׳ או גמיעה בע׳ וארנב״י הגמיאני נא מעט מים מכדך משמע דלשון גמיעה לגימה דקה היא גם המשל אינו דומה דלכך פוקקין את השיתין דאדרבה דיותר היה דומה ללגימות גסות אם לא היו פוקקין ולולי פירושו נראה לפרש בהיפך דלכך פוקקין שלא יהא היין הולך לשיתין בפ״א כולו כמו לגימה גסה אלא שיהא פקוק קצת וילך לשיתין במעט מעט דומה כלגימה דקה ורב פפא נמי ה״ק כי שבע אינש חמרא מגרוניה שבע דהיינו בלגימות דקות שהגרון נהנה וטועם ממנו הרבה פעמים משא״כ בלגימה א׳ גסה שאין הגרון נהנה וטועם רק פ״א ואינו שבע ואהא קאמר נמי שפיר דמאן דלא נפישא ליה חמרא לגמוע גמועי דהיינו במעט מעט כההיא דהגמיאני נא מעט וגו׳ כדי שיהא טועם הרבה פעמים ושבע מהר וכן רבא לענין כסא דברכתא שיהא נהנה ממנו הרבה ליגמע מעט מעט ודו״ק:
ושואלים: מאי משמע [מה המשמעות], כיצד למדים מפסוק זה הלכה זו? אמר רב פפא: ״שכר״ — לשון שתיה, וכן לשון שביעה, וכן לשון שכרות. וכדי להדגיש צדדים אלה שבניסוך היין, עשו שיהא היין ממלא את חלל המזבח. אמר רב פפא: שמע מינה [למד מכאן] כי שבע איניש חמרא [כאשר שבע אדם מן היין] — מגרוניה שבע [מגרונו הוא שבע] ממילוי היין בגרון ולא מכניסתו לבטנו, בניגוד לשביעה ממזון. אמר רבא: מכאן נלמד כי צורבא מרבנן דלא נפישא ליה חמרא, ליגמע גמועי [תלמיד חכם שאין מרובה אצלו יין שיגמע אותו בגמיעות גדולות] כך שיתמלא גרונו, שהרי למדנו שבדרך זו רבה ההנאה ממנו. וכן נהג רבא עצמו שאכסא דברכתא אגמע גמועי [בכוס של ברכה היה גומע בגמיעות גדולות] כדי לכבד ולהדר שתיית יין זו.
The Gemara asks: From where may it be inferred that this is referring to plugging the drainpipes? Rav Pappa said: Shekhar is an expression of drinking, of satiation, of intoxication. In order to underscore all three aspects of the libations, the space between the altar and the ramp would fill with wine. Rav Pappa said: Conclude from this that when a person is satiated from drinking wine, it is from his throat being filled with wine that he is satiated. Unlike food, wine does not satiate a person when it fills his stomach. Rava said: Therefore, let a young Torah scholar, who does not have much wine, swallow his wine in large swigs, filling his throat each time, as he will thereby maximize his enjoyment. And Rava himself, when drinking a cup of blessing, would swallow large swigs so as to drink the wine accompanying the mitzva in an optimal manner.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דָּרֵשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב {שיר השירים ז׳:ב׳} מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב מַה יָּפוּ פַּעֲמוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלִין לָרֶגֶל בַּת נָדִיב בִּתּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁנִּקְרָא נָדִיב שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים מ״ז:י׳} נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְלֹא אֱלֹהֵי יִצְחָק וְיַעֲקֹב אֶלָּא אֱלֹהֵי אַבְרָהָם בשֶׁהָיָה תְּחִילָּה לְגֵרִים.

§ Apropos the homiletic interpretations of the verses from Song of Songs with regard to the drainpipes, the Gemara cites additional interpretations. Rava taught: What is the meaning of that which is written: “How beautiful are your steps in sandals, O prince’s daughter” (Song of Songs 7:2)? How beautiful are the feet of the Jewish people at the time when they ascend to Jerusalem for the Festival. “O prince’s daughter”; this is referring to the daughter of Abraham our Patriarch, who was called prince, as it is stated: “The princes of the peoples are gathered, the people of the God of Abraham” (Psalms 47:10). The verse calls the Jewish people the people of the God of Abraham and not the God of Isaac and Jacob. Why are the Jewish people associated specifically with Abraham? Rather than referring to the three Patriarchs, the verse is referring to the God of Abraham, who was first of the converts, and therefore it is reasonable for the princes of other nations to gather around him.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עם אלהי אברהם מפני שהוא תחלה לגרים.
בנעלים – בעליית רגלים.
נדיב – שנדבו לבו להכיר את בוראו.
תחילה לגרים – בנדבת לבו להתגייר.
בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים וגו׳ בהאי קרא דמייתי אינו מפורש שאברהם נקרא נדיב אבל פי׳ הפסוק נדיבי עמים הם הגרים שנדבו לבם להתגייר ונאספו לישראל וקראן עם אלהי אברהם כו׳ שתלאן בו לפי שהוא היה תחלתן של גרים שנדב הוא לבו לשמים להתגייר וע״כ קרא לישראל בת נדיב בת אברהם ומיהו יש לעיין בזה דהתם גבי גרים איכא טעמא שתלאן באברהם ולא ביצחק ויעקב אבל בהאי קרא לענין עליה ברגל מ״ט קראן בת נדיב דהיינו בת אברהם ולא בת יצחק ויעקב וי״ל שגם הוא תחלתן של עולין למקום המקדש להר ה׳ יראה להקריב שם בנו יצחק והקריב עולה תחתיו:
א כיון שלענין שיתין הובאו מדרשי כתובים משיר השירים מביאים דרשות אחרות על פסוקים אלה. דרש רבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב״ (שיר השירים ז, ב)מה יפו פעמותיהן (רגליהם) של ישראל בשעה שעולין לרגל. ״בת נדיב״ — הרי זו בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב, שנאמר: ״נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם״ (תהלים מז, י), ובהדגשה: אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב. ומדוע מייחסים את ישראל דווקא לאברהם — אלא אלהי אברהם שהיה תחילה לגרים — ולכן אפשר שיאספו אליו נדיבי עמים כולם.
§ Apropos the homiletic interpretations of the verses from Song of Songs with regard to the drainpipes, the Gemara cites additional interpretations. Rava taught: What is the meaning of that which is written: “How beautiful are your steps in sandals, O prince’s daughter” (Song of Songs 7:2)? How beautiful are the feet of the Jewish people at the time when they ascend to Jerusalem for the Festival. “O prince’s daughter”; this is referring to the daughter of Abraham our Patriarch, who was called prince, as it is stated: “The princes of the peoples are gathered, the people of the God of Abraham” (Psalms 47:10). The verse calls the Jewish people the people of the God of Abraham and not the God of Isaac and Jacob. Why are the Jewish people associated specifically with Abraham? Rather than referring to the three Patriarchs, the verse is referring to the God of Abraham, who was first of the converts, and therefore it is reasonable for the princes of other nations to gather around him.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תָּנָא דְּבֵי רַב עָנָן מַאי דִּכְתִיב {שיר השירים ז׳:ב׳} חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תוֹרָה כְּיָרֵךְ לוֹמַר לָךְ מָה יָרֵךְ בַּסֵּתֶר גאַף דִּבְרֵי תוֹרָה בַּסֵּתֶר.

In the school of Rav Anan it was taught: What is the meaning of that which is written: “The hidden of your thighs” (Song of Songs 7:2)? Why are matters of Torah likened to a thigh? It is to tell you that just as the thigh is always concealed, covered by clothes, so too, matters of Torah are optimal when recited in private and not in public.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי דכתיב חמוקי ירכיך וגו׳ למה נמשלו וכו׳ – רב ענן דרש לקרא כמו חלאים כלוחות שהיו מאבנים טובות כמו נזם [זהב] וחלי כתם (משלי כה) מעשה ידי אמן והלוחות מעשה אלהים (שמות לב).
חמוקי ירכיך – הנסתרים כירך שכבוד התורה בצנעא ולא להיות יושב ושונה בגובה של עיר ולא לשנות לתלמידיו בשוק כדאמר במועד קטן (דף טז.).
לעולם יזהר אדם לעשות כל עניניו בהצנע ובחשאי ולא דרך המייה ופרסום יתר אפילו הוצאת המת והכנסת כלה שאין דרכן בהצנע יספוד במדה נאה ויעשה שמחתו במדה בינונית והוא שדרשו והצנע לכת זו הוצאת המת והכנסת כלה ומה דברים שדרכן בפרסום אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעה כגון צדקה ודברי תורה לא כל שכן:
אף ד״ת בסתר כו׳. דברים שדרכן לעשות בצנעה כו׳ טעם הענין העושה בפרהסיא עושה משום יוהרא ולא הוה לשמה והוא מפורש בסוף פ״ב דמכות ע״ש:
תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של רב ענן: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״חמוקי ירכיך״ (שיר השירים ז, ב)למה נמשלו דברי תורה כירך? לומר לך: מה ירך נמצא תמיד בסתר, שמכוסה בגדים, אף דברי תורה יפה להם שייאמרו בסתר ולא בפומבי.
In the school of Rav Anan it was taught: What is the meaning of that which is written: “The hidden of your thighs” (Song of Songs 7:2)? Why are matters of Torah likened to a thigh? It is to tell you that just as the thigh is always concealed, covered by clothes, so too, matters of Torah are optimal when recited in private and not in public.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהַיְינוּ דא״רדְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי דִּכְתִיב {מיכה ו׳:ח׳} הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה׳ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט זֶה הַדִּין וְאַהֲבַת חֶסֶד זוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ זוֹ הוֹצָאַת הַמֵּת וְהַכְנָסַת כַּלָּה לַחוּפָּה וַהֲלֹא דְּבָרִים ק״וקַל וָחוֹמֶר וּמָה דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹתָן בְּפַרְהֶסְיָא אָמְרָה תּוֹרָה הַצְנֵעַ לֶכֶת דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לַעֲשׂוֹתָן בְּצִנְעָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

And this is what Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “It has been told you, O man, what is good, and what the Lord does require of you; only to do justly, and to love mercy, and to walk humbly with your God” (Micah 6:8)? “To do justly”; this is justice. “To love mercy”; this is acts of kindness. “To walk humbly with your God”; this is referring to taking the indigent dead out for burial and accompanying a poor bride to her wedding canopy, both of which must be performed without fanfare. The Gemara summarizes: And are these matters not inferred a fortiori? If, with regard to matters that tend to be conducted in public, as the multitudes participate in funerals and weddings, the Torah says: Walk humbly, then in matters that tend to be conducted in private, e.g., giving charity and studying Torah, all the more so should they be conducted privately.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר אלעזר מאי דכתיב הגיד לך אדם וגו׳. עשות משפט זו הדין ואהבת חסד זו גמ״ח. והצנע לכת עם (י״י) אלהיך זו הוצאת המת והכנסת כלה. ומה דברים הללו שדרכן להעשות בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת דברים שדרכן לעשות בצנעא כגון זו דברי תורה עאכו״כ. ועוד אמר גדולה צדקה מכל הקרבנות שנאמר עשה צדקה וגו׳. וגמ״ח גדולה מן הצדקה.
תנו רבנן בג׳ דברים גמ״ח גדולה מן הצדקה.
הוצאת המת והכנסת כלה – דכתיב בהו לכת טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה (קהלת ז) אף שם צריך הצנע לסעוד במדה נאה ולשמוח במדה נאה ולא להנהיג קלות ראש בעצמו וי״א אם צריך לבזבז להוצאת מת עני או להכנסת כלה ענייה יעשה בצנעא ולא לימא קמי מאן דלא ידע דעבדי [כן] וכן מפרש בשאלתות דרב אחאי.
דברים שדרכן לעשותן בצנעא – כגון צדקה הניתנת לעני בסתר שאין צריך להודיע לשום אדם מה שאין כן במת ובכלה לפי שאחרים מתעסקין בהן ויודעין היציאה משל מי והיינו דאמר רבי אלעזר דכל מילי בעי צניעותא והוא הדין לדברי תורה.
בד״ה הוצאת המת כו׳ דעבדי כן וכן מפרש כו׳ כצ״ל:
בד״ה דברים שדרכן כו׳ ויודעין היציאה משל מי והיינו כו׳ כצ״ל:
והיינו [והוא] שאמר ר׳ אלעזר, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך״ (מיכה ו, ח). וכך הוא מפרש: ״עשות משפט״ — זה הדין, ״ואהבת חסד״ — זו גמילות חסדים, ״והצנע לכת עם אלהיך״ — זו הוצאת המת שצריכים זרים לטפל בו והכנסת כלה עניה לחופה שראוי לעשותם בלא פרסומת יתירה. והלא דברים קל וחומר: ומה דברים אלה שדרכן לעשותן בפרהסיא שהרי גם בהלוויית המת וגם בחופה באים רבים להשתתף, ובכל זאת אמרה תורה בהם ״הצנע לכת״, דברים שדרכן לעשותן בצנעא (כגון צדקה לעניים) על אחת כמה וכמה, שיש להצטנע בהם.
And this is what Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “It has been told you, O man, what is good, and what the Lord does require of you; only to do justly, and to love mercy, and to walk humbly with your God” (Micah 6:8)? “To do justly”; this is justice. “To love mercy”; this is acts of kindness. “To walk humbly with your God”; this is referring to taking the indigent dead out for burial and accompanying a poor bride to her wedding canopy, both of which must be performed without fanfare. The Gemara summarizes: And are these matters not inferred a fortiori? If, with regard to matters that tend to be conducted in public, as the multitudes participate in funerals and weddings, the Torah says: Walk humbly, then in matters that tend to be conducted in private, e.g., giving charity and studying Torah, all the more so should they be conducted privately.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה יוֹתֵר מִכׇּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {משלי כ״א:ג׳} עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה׳ מִזָּבַח וא״רוְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה שֶׁנֶּאֱמַר {הושע י׳:י״ב} זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חֶסֶד אִם אָדָם זוֹרֵעַ סָפֵק אוֹכֵל סָפֵק אֵינוֹ אוֹכֵל אָדָם קוֹצֵר וַדַּאי אוֹכֵל.

§ Rabbi Elazar said: One who performs acts of charity is greater than one who sacrifices all types of offerings, as it is stated: “To perform charity and justice is more acceptable to the Lord than an offering” (Proverbs 21:3), including all types of offerings. And Rabbi Elazar said: Acts of kindness, assisting someone in need, are greater than charity, as it is stated: “Sow to yourselves according to charity, and reap according to kindness” (Hosea 10:12). This means: If a person sows, it is uncertain whether he will eat or whether he will not eat, since much can go wrong before the seed becomes food. However, if a person reaps, he certainly eats. In this verse, charity is likened to sowing, while acts of kindness are likened to reaping.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נבחר לה׳ מזבח – הכל בכלל זבח חטאת ואשם ועולה ושלמים כולם זבח הם.
שנאמר זרעו לכם לצדקה וגו׳ – קרא הכתוב לזריעה צדקה ואת החסד קרא קציר וטובה קצירה מזריעה כדמפרש.
אדם זורע כו׳. ספק אינו אוכל שמא לא יצמח או ילקה בשדפון וברד.
גדולה מדת גמילות חסדים יותר מן הצדקה שהצדקה בממונו וגמילות חסדים בגופו ובממונו בגופו שטורח בעניני חבירו בממונו מלוה לו מעותיו בשעת דחקו ומשאילו כליו צדקה לעניים גמילות חסדים אף לעשירים משמח חתנים מנחם אבלים מבקר חולים צדקה לחיים גמ״ח אף למתים מלוה את המת ונושא את מטתו וסופדו וקוברו ואף הצדקה שכרה נכפל לפי גמ״ח שבה והוא הטורח שטורח להוליכה לביתו או שטורח להרבות באפייה ובישול כדי ליתן לו פת אפויה ובשר מבושל לקרב הנאתו וכל כיוצא בזה ממה שנותן לבו ודעתו לטובתו של עני המקבלה למדת שגמ״ח גדולה מן הצדקה והוא שאמרו זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל קוצר ודאי אוכל:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
גדול העושה צדקה כו׳ שנאמר עושה צדקה ומשפט וגו׳ יש לדקדק דנקט במלתיה צדקה לחוד ומקרא דמייתי כתיב צדקה ומשפט ואימא דבהדדי צדקה ומשפט הוא גדול יותר מקרבנות אבל צדקה לחוד לא דכה״ג אר״א גופיה לקמן כל העושה צדקה ומשפט כו׳ שנאמר אוהב צדקה ומשפט וגו׳ וי״ל דנבחר לה׳ מזבח משמע ליה דלא קאי אעושה אלא אצדקה ומשפט וא״כ ה״ל למכתב נבחרו בלשון רבים אלא דכתיב נבחר בלשון יחיד דחד מינייהו צדקה או משפט נמי נבחר מזבח ונקט במלתיה צדקה וה״ה משפט לחוד:
גדולה גמ״ח כו׳ שנאמר זרעו לכם לצדקה כו׳. מבואר כי השכר ועונש מקרי פרי לפי המעשה אם לטוב אם לרע בכמה מקראות ולזה המעשה המביא לידי פרי ההוא מקרי לפי דמיון זה זריעה וקצירה והשתא קאמר דמעשה הצדקה אינה אלא כמעשה הזריעה לפרי שספק אוכל הפרי כן הצדקה שבקל יבטל המצוה כמ״ש עבירה מכבה מצוה משא״כ גמ״ח שהיא גדולה שבמצות ותבוא לידי אכילת פרי ולא תבטל שכרה בקל:
ונראה שהיסוד הוא שבין בנסכים ובין בכוס של ברכה יש חלות שירה על היין. הדין הוא שאין אומרים קידוש אלא על היין הראוי לנסך ע״ג מזבח (ב״ב צז.) ומשו״ה היין הגרוע או שאר היינות שפסולים לנסכים פסולים גם לקדוש. ועיין ברמב״ם (פכ״ט משבת הלי״ד). ונ״ל שדין זה נוגע לכל כוס של ברכה, דאע״פ שחמר מדינה כשר לשאר כוסות של ברכה חוץ מקידוש, מ״מ לכתחילה צריכים להדר בכולם אחרי יין - דעיקר קיום השירה הוא על יין. והואיל ובכל כוס של ברכה יש מצות שירה, משוה הגמרא כאן יין נסכים לכל כוסות של ברכה על היין.
ב אמר ר׳ אלעזר: גדול העושה צדקה יותר מהמקריב כל סוגי הקרבנות, שנאמר: ״עשה צדקה ומשפט נבחר לה׳ מזבח״ (משלי כא, ג), ובכלל ״זבח״ כל סוגי הקרבנות. ואמר ר׳ אלעזר: גדולה גמילות חסדים שעוזר לאדם בדבר שהוא זקוק לעזרה יותר מן הצדקה, שנאמר: ״זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד״ (הושע י, יב). וכך הלימוד: אם אדם זורע — ספק אוכל ספק אינו אוכל, שמא לא יצמחו הזרעים, ואפילו אם יצמחו שמא ינזקו במחלות וכדומה, אדם קוצר — ודאי אוכל. ומן הכתוב למדנו שהצדקה מתייחסת לזריעה ואילו מעשה החסד מתייחס לקצירה.
§ Rabbi Elazar said: One who performs acts of charity is greater than one who sacrifices all types of offerings, as it is stated: “To perform charity and justice is more acceptable to the Lord than an offering” (Proverbs 21:3), including all types of offerings. And Rabbi Elazar said: Acts of kindness, assisting someone in need, are greater than charity, as it is stated: “Sow to yourselves according to charity, and reap according to kindness” (Hosea 10:12). This means: If a person sows, it is uncertain whether he will eat or whether he will not eat, since much can go wrong before the seed becomes food. However, if a person reaps, he certainly eats. In this verse, charity is likened to sowing, while acts of kindness are likened to reaping.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וא״רוְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין צְדָקָה מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא לְפִי חֶסֶד שֶׁבָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חֶסֶד.

And Rabbi Elazar said: The reward for charity is paid from Heaven only in accordance with the kindness and generosity included therein and in accordance with the effort and the consideration that went into the giving. It is not merely in accordance with the sum of money, as it is stated: “Sow to yourselves according to charity, and reap according to kindness.”
רש״ימהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לפי גמילות חסדים שבה – הנתינה היא הצדקה והטורח הוא החסד כגון מוליכה לביתו או טורח שתעלה לו להרבה כגון נותן לו פת אפויה או בגד ללבוש או מעות בעת שהתבואה מצויה שלא יוציא מעותיו לאיבוד שנותן לבו ודעתו לטובתו של עני.
זרעו לכם לצדקה – הצדקה היא הזריעה שזורע כדי לקצור לקבל שכר וקצרו לפי חסד שתקבלו שכר לפי החסד שבה.
אלא לפי גמ״ח כו׳. זריעה וקצירה דנקט בהו יתפרש כפי דרש דלעיל דר״א גופיה מרא דשמעתא אלא דהכא דקדק מקרא מדכתיב לפי חסד דמשמע דקאי אצדקה גופה דאינה משתלמת כו׳ וכפרש״י:
יותר מהצדקה כו׳. נראה דהיינו גדולה במעשה קאמר דגדולה בג׳ דברים דהא לא חשיב נמי דגמילות חסדים שאוכל מפירותיהן בעוה״ז והקרן קיימת לעולם הבא כמ״ש בריש מסכת פאה ולא חשיב נמי הא דלעיל דגדולה גמ״ח דקוצר ודאי אוכל ולא כן הצדקה כדלעיל:
ויש להעיר שהרמב״ם סובר דחמר מדינה כשר דוקא לכוס ההבדלה אבל לכוס ברהמ״ז צריך לברך על יין דוקא. אמנם ראשונים אחרים מכשירים חמר מדינה לברהמ״ז ולשאר כוסות של ברכה - חוץ מלקדוש בליל השבת. מ״מ בכל אופן נ״ל דלכ״ע יש להדר בכל כוס של ברכה בתר יין, דעיקר שירה היא על היין. יש חלות של שירה בין בברכות על כוס יין ובין בנסכי יין, ולפי״ז מובנת השייכות בין נסכים לכוס של ברכה הנמצאת בגמרא שלפנינו.
ואמר ר׳ אלעזר: אין צדקה משתלמת לו מן השמים לפי גודל הסכומים שנתן אלא לפי חסד ונדיבות שהיו בצדקה זו, ולפי דרך הנתינה ורוב ההשתדלות וההתבוננות שעשה בה, שנאמר: ״זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד״ (הושע י, יב).
And Rabbi Elazar said: The reward for charity is paid from Heaven only in accordance with the kindness and generosity included therein and in accordance with the effort and the consideration that went into the giving. It is not merely in accordance with the sum of money, as it is stated: “Sow to yourselves according to charity, and reap according to kindness.”
רש״ימהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה צְדָקָה בְּמָמוֹנוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ צְדָקָה לָעֲנִיִּים גְּמִילוּת חֲסָדִים בֵּין לָעֲנִיִּים בֵּין לָעֲשִׁירִים צְדָקָה לַחַיִּים גְּמִילוּת חֲסָדִים בֵּין לַחַיִּים בֵּין לַמֵּתִים.

The Sages taught that acts of kindness are superior to charity in three respects: Charity can be performed only with one’s money, while acts of kindness can be performed both with his person and with his money. Charity is given to the poor, while acts of kindness are performed both for the poor and for the rich. Charity is given to the living, while acts of kindness are performed both for the living and for the dead.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צדקה לחיים היא ולעניים והיא בממונו. וגמ״ח לעניים ולעשירים לחיים ולמתים בגופו ובממונו.
גמילות חסדים בין בגופו – כגון מספיד למת נושאו קוברו משמח חתן מלוה חבירו בדרך.
ובממונו – מלוה לו מעות משאילו כלים ובהמה.
תנו רבנן [שנו חכמים]: בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: צדקה עושה אדם בממונו בלבד, ואילו גמילות חסדים — בין בגופו שעוזר לאחרים, בין בממונו. וכן: צדקה ניתנת רק לעניים, ואילו גמילות חסדים שייכת בין לעניים בין לעשירים. ועוד: צדקה אפשר לעשות רק עם אנשים חיים, ואילו גמילות חסדים יכולה להיעשות בין לחיים בין למתים.
The Sages taught that acts of kindness are superior to charity in three respects: Charity can be performed only with one’s money, while acts of kindness can be performed both with his person and with his money. Charity is given to the poor, while acts of kindness are performed both for the poor and for the rich. Charity is given to the living, while acts of kindness are performed both for the living and for the dead.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וא״רוְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כׇּל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט כְּאִילּוּ מִילֵּא כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ חֶסֶד שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ל״ג:ה׳} אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה׳ מָלְאָה הָאָרֶץ שֶׁמָּא תֹּאמַר כׇּל הַבָּא לִקְפּוֹץ קוֹפֵץ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {תהלים ל״ו:ח׳} מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים (חֶסֶד ה׳ מָלְאָה הָאָרֶץ) וְגוֹ׳ יָכוֹל אַף יְרֵא שָׁמַיִם כֵּן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {תהלים ק״ג:י״ז} וְחֶסֶד ה׳ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו.

And Rabbi Elazar said: Anyone who performs charity and justice is considered as though he filled the whole world in its entirety with kindness, as it is stated: “He loves charity and justice; the earth is full of the kindness of the Lord” (Psalms 33:5). Lest you say that anyone who comes to leap and perform an act of kindness may simply leap and do so without scrutiny, the verse states: “How precious is your kindness, O God” (Psalms 36:8). It is a precious and rare occurrence to perform an act of kindness properly. One might have thought that even a God-fearing individual does not always encounter the opportunity to perform acts of kindness. Therefore, the verse states: “But the kindness of the Lord is from everlasting to everlasting upon them that fear Him” (Psalms 103:17).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והאוהב צדקה ומשפט כאילו מילא העולם חסד שנ׳ אוהב צדקה ומשפט וחסד וגו׳. ושמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת״ל מה יקר חסדך. יכול אף יראי שמים כן ת״ל וחסד י״י. וכל מי שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים שנאמר וחסד י״י מעולם ועד עולם על יראיו. ועוד אמרינן מאי דכתיב פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה וגו׳ תורה לשמה ותורה ללמדה זו היא תורת חסד. ושאינה כן אינה תורה של חסד.
שמא כל הבא לקפוץ – ולעשות צדקה וחסד קופץ ומספיקין וממציאין לו אנשים מהוגנים לכך ת״ל מה יקר צריך לתת לב ולטרוח ולרדף אחריה לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנים.
שמא תאמר כל הבא לקפוץ כו׳. עיין פרש״י בכל זה וכבר כתבנו בספ״ק דע״ז דרך אחרת בזה דלפי מ״ש שם דזהירות מביא לידי כו׳ וחשיב כמה מדרגות עד יראה מביאה לידי חסידות והיא מביאה לידי רוח הקודש וע״ז קאמר הכא כל העושה צדקה ומשפט הוא ודאי בא לידי מדת חסידות ובמדתו מביא חסד בעולם. ואמר ש״ת כל הבא לקפוץ כו׳ ר״ל שמבלתי הדרגה ממעלה למעלה יוכל אדם לקפוץ על המדרגות דחשיב התם ויבא למדת חסידות ת״ל מה יקר חסדך וגו׳ דקשה ויקר לבא לידי מדת חסידות כי אם בהדרגה. ואמר יכול אף ירא שמים כן שלא יוכל לבא לידי מדת חסידות מהר תלמוד לומר וחסד ה׳ מעולם על יראיו דליכא שום מדה המפסקת בין יראת שמים לחסידות כגירס׳ דשקלים כמפורש ספ״ק דע״ז:
שנא׳ וחסד ה׳ וגו׳ ויהיה לשון חסד מלשון ותשא חן וחסד לפניו וגו׳ ודייק ליה מדכתיב על יראיו דכפי פשוטו הו״ל למכתב ליראיו:
שם. בגמ׳ - גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות. [חידושי אגדה]. מצות הקרבנות היא להביאם ״לפני ד׳⁠ ⁠״ כי ע״י הבאת הקרבן באים הבעלים לפני ד׳, ובביאה לפני ד׳ יש חלות שמחה - ״ושמחת לפני ד׳⁠ ⁠״. בעת שמחה ביו״ט יש חובה לשמח אחרים ובמיוחד את האומללים כמש״כ הרמב״ם (פ״ו מיו״ט הלי״ז - י״ח) וז״ל: וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו ועל אלו נאמר זבחיכם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם וכו׳. וכן בשמחת פורים - עיקר השמחה המתנות לאביונים, וז״ל הרמב״ם (פ״ב ממגילה הלט״ז): מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה שנא׳ להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים עכ״ל. יוצא כי עיקר השמחה היא לשמח אנשים אומללים מרי נפש. אמנם גם בהבאת קרבנות יש שמחה דהיינו בביאת הבעלים לפני ד׳. ברם אין להשוות השמחה של הבאת קרבן למי שמשמח אנשים מדוכאים ומרי נפש, דזהו עיקר השמחה שבתורה, וא״כ גדול העושה צדקה יותר מן הקרבנות.
שם. בגמ׳ - ואר״א אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה. [חידושי אגדה]. כתב רש״י בד״ה אלא לפי גמילות חסדים שבה וז״ל שנותן לבו ודעתו לטובתו של עני עכ״ל. דרגת הצדקה היא כפי כמות הנתינה ודרגת החסד היא כפי איכות הנתינה. הרמב״ם מונה ח׳ מדרגות בצדקה וחסד (פ״י ממתנות עניים הל״ז - ט״ו). המדרגות האלו אינן מחולקות לפי כמות אלא לפי איכות ובדרך ובאופן הנתינה, כי מעלת הנתינה תלויה בחסד שבה. חסד מתהווה באופן הנתינה ובאיכותה ואינו בר מדידה כי תלוי הוא בעיקר ברגשי הלב.
ואמר ר׳ אלעזר: כל העושה צדקה ומשפט, כאילו מילא את כל העולם כולו חסד. שנאמר: ״אוהב צדקה ומשפט חסד ה׳ מלאה הארץ״ (תהלים לג, ה). שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ, שלכל אדם ניתנת הזדמנות לעשות חסד אמיתי — תלמוד לומר: ״מה יקר חסדך אלהים״ (תהלים לו, ח), שדבר יקר ונדיר הוא לעשות חסד כראוי. יכול אף ירא שמים כן אין מזדמן לו חסד תמיד — תלמוד לומר: ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו״ (תהלים קג, יז).
And Rabbi Elazar said: Anyone who performs charity and justice is considered as though he filled the whole world in its entirety with kindness, as it is stated: “He loves charity and justice; the earth is full of the kindness of the Lord” (Psalms 33:5). Lest you say that anyone who comes to leap and perform an act of kindness may simply leap and do so without scrutiny, the verse states: “How precious is your kindness, O God” (Psalms 36:8). It is a precious and rare occurrence to perform an act of kindness properly. One might have thought that even a God-fearing individual does not always encounter the opportunity to perform acts of kindness. Therefore, the verse states: “But the kindness of the Lord is from everlasting to everlasting upon them that fear Him” (Psalms 103:17).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״ראָמַר רַבִּי חָמָא בַּר פָּפָּא כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חֵן בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא יְרֵא שָׁמַיִם שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר חֶסֶד ה׳ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וא״רוְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי דִּכְתִיב {משלי ל״א:כ״ו} פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ וְכִי יֵשׁ תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד וְיֵשׁ תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חֶסֶד אֶלָּא תּוֹרָה לִשְׁמָהּ זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חֶסֶד אִיכָּא דְּאָמְרִי תּוֹרָה לְלַמְּדָהּ זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד שֶׁלֹּא לְלַמְּדָהּ זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חֶסֶד.:

Rabbi Ḥama bar Pappa said: With regard to any person who has grace about him, it is certain that he is God-fearing, as it is stated: “But the kindness of the Lord is from everlasting to everlasting upon them that fear Him.” When one sees that a certain individual is endowed with grace and kindness, one can be certain that he is a God-fearing person. And Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “She opens her mouth with wisdom, and a Torah of kindness is on her tongue” (Proverbs 31:26)? The Gemara asks: Is there, then, a Torah of kindness and a Torah that is not of kindness? Rather, it is Torah studied for its own sake that is a Torah of kindness, as one studies it wholeheartedly; and it is Torah studied not for its own sake but for some ulterior motive that is a Torah that is not of kindness. Some say that it is Torah studied in order to teach it to others that is a Torah of kindness; it is Torah studied with the intent of not teaching it to others that is a Torah that is not of kindness.
מהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על לשונה כו׳. כינוי דלשונה מתפרש לפי דרש דהכא על תורת חסד גופה דהיינו תורה לשמה אבל בפ״ק דברכות לפי הדרש דהתם על לשונה מתפרש ארוח הקודש או אנפש כמפורש שם ותורה לשמה נקראת הכא תורת חסד ע״ש שהיא נותנת חן ללומדיה לשמה כמ״ש תתן לראשך לוית חן:
ואיכא דאמרי תורה ללמדה כו׳ היינו מלמדה לאחרים היא נותנת חן וחסד ודייק ליה מעל לשונה דהיינו שלא די לו בשמיעה מאחרים אלא שמוציאה בלשונו לאחרים:
בה״ג מונה צדקה למצוה אחת. מאידך הוא מונה מצוות רבות בגמילות חסדים - קבורת המת, בקור חולים, והכנסת כלה, כל א׳ וא׳ לעצמה. ובביאור נראה כי המצוה של צדקה קשורה לכמות. אין הבדל באיכות הנתינה לגבי מצות הצדקה, רק שינתן הכסף למי שזקוק לעזרה. מאידך גיסא מצות החסד קשורה לאיכות, היינו להרגיש את הצרה הפרטית של הזולת ולפעול לתקנתה. החסד בבקור חולים אינו אותו החסד שיש בהכנסת הכלה, ולפיכך כל אופן של חסד מהוה קיום מצוה מיוחדת.
אמר ר׳ חמא בר פפא: כל אדם שיש עליו חן — בידוע שהוא ירא שמים. שנאמר: ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו״, כלומר: כשרואים שיש חן וחסד לאדם, ודאי הוא מיראי ה׳. ואמר ר׳ אלעזר: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה״ (משלי לא, כו), וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד? אלא כך יש להסביר: תורה לשמהזו היא תורה של חסד, שהרי לומדה בלב שלם ומרצונו, תורה שלא לשמהזו היא תורה שאינה של חסד. איכא דאמרי [יש אומרים] כך פירושו: תורה שהוא לומד על מנת ללמדה לאחרים — זו היא תורה של חסד, תורה שלומד שלא ללמדה לאחרים — זו היא תורה שאינה של חסד.
Rabbi Ḥama bar Pappa said: With regard to any person who has grace about him, it is certain that he is God-fearing, as it is stated: “But the kindness of the Lord is from everlasting to everlasting upon them that fear Him.” When one sees that a certain individual is endowed with grace and kindness, one can be certain that he is a God-fearing person. And Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “She opens her mouth with wisdom, and a Torah of kindness is on her tongue” (Proverbs 31:26)? The Gemara asks: Is there, then, a Torah of kindness and a Torah that is not of kindness? Rather, it is Torah studied for its own sake that is a Torah of kindness, as one studies it wholeheartedly; and it is Torah studied not for its own sake but for some ulterior motive that is a Torah that is not of kindness. Some say that it is Torah studied in order to teach it to others that is a Torah of kindness; it is Torah studied with the intent of not teaching it to others that is a Torah that is not of kindness.
מהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) כְּמַעֲשֵׂהוּ בַּחוֹל כּוּ׳.: וְאַמַּאי נַיְיתֵי בִּמְקוּדֶּשֶׁת אֲמַר זְעֵירִי קָסָבַר אֵין שִׁיעוּר לַמַּיִם וּכְלֵי שָׁרֵת מְקַדְּשִׁין שֶׁלֹּא מִדַּעַת

§ The mishna continues: As its performance during the week, so is its performance on Shabbat, except that on Shabbat one would not draw water. Instead, on Shabbat eve, one would fill a golden barrel that was not consecrated and would place it in the Temple chamber, and water would be drawn from there on Shabbat. The Gemara asks: And why should one do so? Let him bring the water in a consecrated barrel. Ze’iri said: The tanna in the mishna holds that there is no requisite measure for the water to be poured for libation, and therefore more than three log could be consecrated; and that Temple vessels consecrate their content if it is fit to be consecrated, even without intent to consecrate it.
ר׳ חננאלרש״יריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ כמעשהו בחול כו׳ אמאי לייתי במקודשת זעירי חזקיה ור׳ ינאי חלקו בזה.
ואמאי נייתי במקודשת – דקא סלקא דעתיה אין הכלי מקדשן קדושת הגוף ליפסל בלינה אא״כ דעתו שיקדשנו הכלי או אם יש בהן יותר מכשיעור אין ראויין לכלי ואין הכלי מקדשן דאין מקדשין אלא הראוי להם.
אין שיעור למים – שאפילו יותר משלשה לוגין ראויין לנסך דלא פירשה בהן תורה שיעורא הלכך ראויין לכלי הם וכלי מיד מקדשם דכתיב (שמות לא) כל הנוגע בהם יקדש ואפילו אינו רוצה שיתקדשו עד מחר הכלי מקדשן מיד שלא מדעת.
ואמאי ניתי בחבית מקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים – פירוש אין להם שיעור שאלו היה להם שיעור למעלה ומביא מהם יותר מכשיעור לא היה הכלי מקדשתן שלא היו מקדשין אלא כשיש להם שיעור הראוי ולא יותר אבל עכשיו שאין להם שיעור אפילו נתן בהם יותר משלשת לוגין היה כלי שרת מקדשן אם הכלי מקודש והיו נפסלין בלינה ואפי׳ לא היה בדעתו של כהן לקדשו מעכשיו היו מתקדשין דקסבר כלי שרת מקדשין שלא מדעת הלכך אם אייתי במקודשת אפסילו להו בלינה וק״ל דמהכ׳ משמע דאלו בחול בחבית מקודשת היו מביאין אותן וא״כ הא איפסילא לה חבית ביוצא חוץ למחיצתה ופוסלת את המים שכל שדרכו לעמוד במקדש נפסל ביוצא ופוסל מה שבתוכו. וי״ל דמימי ניסוך אין נפסלין משום פסול יוצא ולא משום פסול לינה אלא לאחר שנתקדשו וכלי שרת אין מקדשין אלא במקומן ואחר שנתקדשו שוב לא יצאו ולא נפסלו ביוצא וכ״ת א״כ מע״ש ג״כ יביאום בחבית מקודשת ולא יכניסום במקדש ולא יהא נפסלין ג״כ בלינה כשם שאין נפסלין בחול ביוצא. י״ל דאי עבדי הכי אה״נ דלא מיפסלי בלינה אבל אינו ראוי שילינו הם כלי שרת לינה אחת חוץ למקדש ומוטב שיביאו׳ בחבית שאינה מקודשת ואי מייתי במקודשת איפסילו להו בלינה לאו משום דאין ראוין לקרב בלילה כדסבר הראב״ד ז״ל דהא ליתא מדאמרינן בפ״ק דתענית דאמר מר ומנחתם ונסכיהם בלילה אלא לומר שאין נוהגין ליקרב אלא בלילה וכיון שכן מפסלי ואל תתמה שיהו ראוין ליקרב ויפסל בלינה שאם הדבר שהוא עצמו הולך וקרב כגון אברים ופדרים העומדים עד הבוקר היא פוסלת וכ״ש באלו שאינה קרבין אף על פי שהגיע זמנם ואף על פי שאמרו במסכת תמורה שלא אמרו נסכים בלילה אלא בנסכים הבאים מעצמן שלא עם הזבח ואלו נסוך המים קרב עם הזבח הא לא תקשי דנסוך המים אינו חשוב בא עם הזבח שחובת היום הוא ולא חובת המזבח כלל שהזבח של תמיד בנסכים של יין הוא נכשר כמו בשאר ימים אלא שיש חובת היום ג״כ לעשות נסוך המים וזה כפתור ופרח לרבינו הגדול ז״ל.
בנוגע לקדימת מצוות צדקה וחסד - כגון בביקור חולים ונחום אבלים איזה קודם (עיין ברמב״ם פי״ד מאבל הל״ז) - אין המדה לפי ממד הצדקה אלא לפי ממד החסד. מבחינת צדקה אין הבדל למי או למה נותנים סכום כסף, ההבדל הוא דוקא בתחום החסד. בחסד - משערים כל מצב ומצב לעצמו כי אין שני מעשי חסד דומים זה לזה כלל. יש קדימה במצוות החסד, ברם אין קדימה במצוות צדקה.
שם. בגמ׳ - כל העושה צדקה ומשפט כאילו מילא כל העולם כולו חסד. [חידושי אגדה]. העולם נברא במדת החסד של הקב״ה ותכלית בריאת האדם שיעשה גם הוא חסד כמו בוראו. כשאדם עושה חסד עם אחרים הוא מתדמה לבוראו ובכך נעשה שותף במעשה בראשית. ״עולם חסד יבנה״ - בין ע״י הקב״ה שעושה חסד עם בריותיו ובין ע״י האדם שעושה חסד עם חבריו שבחסד מתקיים העולם.
שם. בגמ׳ - שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת״ל מה יקר חסדך אלקים. [חידושי אגדה]. במדה רבה, תלויה עשיית החסד בסבלנות עם הזולת. אנשים מעוצבנים חייבים להיות מתונים וסבלנים כדי לעזור לחבריהם הנמצאים בצרה וצוקה. אמנם לשנות א׳ ממדות האדם קשה מאד. בהתאם לכך ניתן לפרש: ״יקר״ הוא, כלומר, קשה מאד לאדם לשנות את האופי שלו לאישיות של חסד, כי בעל חסד יש לו מדות החסד באישיותו, וקניית המדות הללו קשה.
והגמרא ממשיכה: יכול אף ירא שמים כן וכו׳. קל יותר לירא שמים להיות בעל חסד. היחס בין אדם לחבירו תלוי בשעור יראת השמים. מי שהוא ירא שמים עשוי להיות בעל חסד, ומי שאינו ירא שמים ר״ל עלול להיות אכזרי. חז״ל אמרו מי שכחש בחבירו מכחיש בשלישי שביניהם (ספרא, ויקרא ה, פסוק כא׳). כוונתם שבגזל ועושק יש יסוד של כפירה בה׳ יתברך. לא יתכן שהמזלזל בחבירו יהיה בעל יראת שמים. מי שיש לו יראת שמים אינו מתעלם מצרת חבירו ואינו מתאכזר אליו. הגר״ח זצוק״ל שהיה מפורסם כבעל חסד נפלא אמר לבניו שבאופיו נולד אכזרי - אלא שע״י עבודה רבה על עצמו נהפך לבעל חסד, והוסיף מו״ר שליט״א שהגר״ח זצוק״ל הצליח בעבודה קשה זו משום שהיה ירא שמים באמת.
שם. בגמ׳ - כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים. [חידושי אגדה]. חז״ל אמרו אסתר ירקרקת היתה אלא שחוט של חסד היה משוך עליה (מגילה יג.). ״ותשא חן וחסד לפניו״, אסתר גברה על אחשורוש כשנשאה חן לפניו על ידי יראת השמים שלה, ולכן צמה ג׳ ימים - כדי להגביר את כח יראת השמים שלה - כי ע״י זה נשאה חן לפני המלך.
שם. בגמ׳ - ואמאי נייתי במקודשת. ועיין ברש״י שמפרש שהמים אינם מתקדשים. ועולה השאלה למה יביאו את המים בכלי שרת, דאם אינו מקדש מה לי כלי שרת מה לי כלי חול. ונראה, דשאיבת המים אינה סתם אופן להביא המים למקדש אלא מהוה קיום מצוה בפני עצמה כדכתיב ושאבתם מים בששון, וזה מוכח מכל סדר השאיבה כדמפורש במשניות ובגמרא. בכלל קיום זה יש חלות כלי שרת - ואע״פ שאינו מקדש, ובלי כלי שרת יש חסרון בקיום השאיבה.
ג שנינו במשנה בענין ניסוך המים כי כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שבשבת היו מכניסים את המים לחבית שאינה מקודשת. ושואלים: ואמאי [ומדוע] יעשו כן? נייתי [שיביא] את המים בחבית מקודשת! אמר זעירי: קסבר [סבר] חכם זה אין שיעור למים שצריכים לנסך, וכלי שרת מקדשין מעצמם את תוכנם, אם הוא דבר הראוי להיות קדוש, אפילו שלא מדעת גם אם אינו מתכוון לקדשם.
§ The mishna continues: As its performance during the week, so is its performance on Shabbat, except that on Shabbat one would not draw water. Instead, on Shabbat eve, one would fill a golden barrel that was not consecrated and would place it in the Temple chamber, and water would be drawn from there on Shabbat. The Gemara asks: And why should one do so? Let him bring the water in a consecrated barrel. Ze’iri said: The tanna in the mishna holds that there is no requisite measure for the water to be poured for libation, and therefore more than three log could be consecrated; and that Temple vessels consecrate their content if it is fit to be consecrated, even without intent to consecrate it.
ר׳ חננאלרש״יריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוכה מט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סוכה מט:, ר׳ חננאל סוכה מט:, הערוך על סדר הש"ס סוכה מט:, רש"י סוכה מט:, תוספות סוכה מט:, בית הבחירה למאירי סוכה מט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א סוכה מט:, מהרש"ל חכמת שלמה סוכה מט:, מהרש"א חידושי אגדות סוכה מט:, רשימות שיעורים לגרי"ד סוכה מט: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סוכה מט:

Sukkah 49b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sukkah 49b, R. Chananel Sukkah 49b, Collected from HeArukh Sukkah 49b, Rashi Sukkah 49b, Tosafot Sukkah 49b, Meiri Sukkah 49b, Ritva Sukkah 49b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sukkah 49b, Maharsha Chidushei Aggadot Sukkah 49b, Reshimot Shiurim Sukkah 49b, Steinsaltz Commentary Sukkah 49b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144