ערך בנני
בנני –
אכל האומות היה כבינוניות (ובריש גמרא דסוכה ו.
מנחות פז: ובפרק י״ו. כלים) כל כלי בעלי בתים שיעורן האמה שאמרו באמה הבינונית ומפרש שם כי האמה של משה היתה קטנה ואחרת היתה יתירה עליה חצי אצבע ואחרת היתה יתירה עליה חצי אצבע נמצאת האמה שהיא בת ו׳ טפחים וחצי אצבע היא הבינונית פי׳ אחר אמה בינונית היא היתה של משה והיא ו׳ טפחים וגדולה יתירה על של משה אצבע והקטנה היתה בת ה׳ טפחים וזה הפי׳ עיקר שאחר משה עשו האמות יתירות:
ערך בעל נפש
בעל נפש –
ב(בראשית רבה נג) והוא בעולת בעל א״ר אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה רבנין אמרין מרתא דבעלה בכל מקום האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה
(בכורות מז:) המאושכן ובעל גבר פירוש שארוך ביותר הגיד עד הארכובה כמו שמפורש בגמר׳ (ובויקרא רבה קדושים תהיו) גדלי בשר בעלי גברים היו רבי אליעזר אומר אף בעלי הדלדולין פסול באדם פ׳ בלעז פו״רי שיוצאין בידי אדם
(שבת קמה:) אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה הגמון וקומון ובעלי זמורה פי׳ בעלי זמורה שוטרים וי״א ליצנים כגון זמר. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמ׳ ובאו ובאו
(סוטה כח) כשם שהמים בודקין. ירוש׳ המאררים כנגד רמ״ח אברים שבאיש ושבאשה.
(מנחות פז) מירוח עכו״ם אינו פוטר גלגול עכו״ם אינו פוטר מדרבנן גזירה משום בעלי כיסים פירוש בני אדם עשירים שלוקחים תבואה מעכו״ם ומישראל ואי אמרת דהאי דזבין מעכו״ם ליפטר דמרוח העכו״ם פוטר דזימנין דזבין מישראל ואמ׳ מעכו״ם זבין או תבואה שגדלה בשדהו ואמ׳ מעכו״ם זבנה כדי ליבטל עצמו מן המעשר.
(חולין ו) רבי שמעון בן אלעזר שדריה רבי מאיר לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא אמר ליה ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה כלומר אם אתה גרגרן לשתות מיין הכותיים מוטב לך לשום סכין בלועיך פשטיה דקרא במאי כתיב בתלמיד היושב לפני רבו דתניא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם בין שאל לו ועשה לו קושיות ואם לאו תבין את אשר לפניך מה שיאמר לך ומדעתך ואל תלבין פניו ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה דדעתך ללמוד פרוש ממנו לדבר אחר
(נדה טז) אמר רבי זירא מדברי כולן נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה רבא אמר בועל ושונה ואין בכך כלום כי תניא ההיא לטהרות. אמר ליה רבי אבא לרב אשי אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו.
(פסחים מ) בעל נפש לא ילתות פירוש חסיד המתרחק מריח עבירה המדקדק על עצמו. וי״מ בעל נפש דכל שעה שאין לו אנינות הדעת שיכול לאכול כל פת. מכאן לבעל הקורה שנכנס בעוביה של קורה כלומר יעקב שהוליד בנים הרבה והכל בניו ובני בניו הוא מבקש רחמים יותר מאבותיו שלא הולידו אלא מעט:
ערך כד
כד –
ג(
עבודה זרה מ. חולין סד.) ואלו הן סימני בצים כל שכודרת ועגולגלת ראשה אחד כד וראשה אחד חד טהורה שני ראשיה כדין וכו׳
(מנחות פז) תנא חביות כדיות לודיות בינוניות פי׳ חביות כדיות של לוד שהן בינוניות
(חולין נז) הני תמרי דכדה בתר תריסר ירחי שתא פי׳ תמרים שהתליעו בכד בתרי״ב חדש משתלשם מן האילן שריין דאמרינן שאם התליעו קודם שתלשם כבר מתו בתוך י״ב כדאמרינן כל שאין בו עצם אינו מתקיים שנים עשר חדש והני תולעים דהשתא לא השריצו על הארץ אלא מן הפירות רבותייהו ויש ששונין דכרה ברי״ש כמי כי כרי לשומשמי
(בבא קמא כז) פתח בכד וסיים בחבית וכו׳ א״ר פפא היינו כד היינו חבית קיימא לן הכד קטן מן החבית שבו שואבין מים שנאמר וכדה על שכמה וחבית גדולה ממנה.
(יבמות ע) הריני כפרת בן בתי כוזא ממזר שמאכילני בתרומה ואיני כפרת בן בתי כדה כהן גדול שפוסלני מן התרומה פירוש מברכת בן בתה ממזר שמאכילה בתרומה כדתנן ממזר מאכיל כך פי׳ המורה של מגנצא כל מקום שהוא אמר הריני כפרת זהו פירושו הריני במקומו לסבול עונותיו כלומר שעונותיו אני מקבל עלי להתכפר ואיני כפרת בן בתי כדה שפוסלני מן התרומ׳ כלומר איני מברכת בן בתי כהן גדול שפוסלני מן התרומה. כוזא כלי קטן משום ממזר שהוא פחות וכדה משמע כלי גדול משום כהן גדול:
ערך נקד
נקד –
ד(בריש מעשרות) החרובים משינקדו וכל השחורין משינקדו (ירושלמי) וכל השחורים כגון ענבי הדס וענבי סנה משינקדו תנא ר׳ חננא ב״ר פפא משיעשה נקודות נקודות שחורות. י׳ נקודות בתורה מפורשות באבות דרבי נתן בפרק י׳ נסים נעשו לאבותינו במצרים. ובהגדת משלי בפסוק בשפתיו ינכר שונא (באבות) למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע׳ שבעד אלא כך אמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת אלו אומר לו כבר נקדתי עליהן ואם יאמר לי יפה כתבת אותם אסלק נקודותיה׳ מעליהן. (ובהגדת משלי) מלמד שאמרו ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם על מה שבגלוי אנו מצווין ולא על מה שבסתר אמר להן הקב״ה אף על שבגלוי אין אתם יכולין לעמוד
(סנהדרין מג:) למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע׳ שבעד מלמד שלא ענש הכתוב עד שעברו את הירדן דברי רבי יהודה אמר לו ר׳ נחמיה וכי ענש הכתוב על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי
(פסחים צג:) למה נקוד על ה׳ שברחוקה
(מנחות פז) א״ר יוסי למה נקוד על ו׳ שבאמצע עשרון עשרון של יו״ט הראשון של חג שלא ימוד לא בשל שלשה לפר ובשל ב׳ לאיל:
ערך פשל
פשל –
ה(מגילה כח.) ואין מפשילין לתוכו חבלים (
פסחים כז ובסוף כלאים) והצנועין מפשילין במקל
(ביצה כט:) ומוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו
(בבא קמא כ) היתה קופתו מופשלת לאחוריו
(מנחות פז) לאחר שהשלים מלאכתו הפשיל כליו לאחוריו:
ערך קש
קש –
ו(בכורות מד) המקיש בקרסוליו פי׳ כשהולך מקיש קרסוליו זו בזו ומשמיע קול והוא הקישן שבגמרא ועיקרו מן דא לדא נקשן
(זבין פרק ד) זב שהקיש על כציצטרא פי׳ הכה כאותה ששנינו הקיש בקנה (
מנחות פז סנהדרין כה:) בנקישא תליא מלתא פי׳ שסופק כפיו זו לזו כדי להפריח יונו ויקדים לאידך יון אמר אנא ידענא למנקש טפי ולא גמר ומקני הילכך פסול אבל תולה בדעת עצמו כגון משחק בפספסין דלאו בכח תליא מלתא פי׳ שסופק כפיו זו בזו אמינא גמר ומקני קמ״ל
(בבא מציעא נח) במשלם שערי מן כדא נקיש ואתי תיגרא פי׳ בהפנות התבואה מן הכלי כלומר נשאר הבית ריקן מן המזון דופקת המריבה ובאה
(מגילה יב:) בן קיש בן שהקיש על דלתי רחמים ופתחו לו פי׳ דפק
(בבא קמא נב) מהו דתימא איבעי ליה לנקושי עליה קמ״ל פי׳ לדפוק
(עירובין ג) ואי נקש ביה סיכת וחבריה ביה חבריה. ותתקע את היתד תרגומו ונקשת ית סיכתא וכן ותתקע ביתד דדלילה (
סנהדרין סה. כריתות ג) הקשת זרועותיו הוי מעשה פי׳ שמקשקש בזרועותיו:
א. [מיטטלער מיטטעלדינג.]
ב. [בעהערצטער פראם געמוטהליך.]
ג. [רונד, עממער, קרוג.]
ד. [פוקנט.]
ה. [אנהענגען.]
ו. [צוזאממען שלאגען.]