×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מָחוּק שֶׁבּוֹ הָיָה מוֹדֵד לַחֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל.
The one that held a tenth of an ephah when leveled was the vessel with which one would measure the flour for the High Priest’s griddle-cake offering, and then that flour would be divided into two equal parts.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מחוק שבו מודד לחביתי כ״ג – כדאמרי׳ חוץ משל כ״ג שהיה גודש בתוכה:
מחוק שבו היה מודד חביתי כ״ג – לפי שיש לו לחלק בשני חצאי עשרון ואם היה גדוש כשהיה מטלטלו לחצותו היה מתפזר על גבי קרקע.
ואילו בכלי העשרון המחוקשבו היה מודד עשרון סולת לצורך חביתי כהן גדול.
The one that held a tenth of an ephah when leveled was the vessel with which one would measure the flour for the High Priest’s griddle-cake offering, and then that flour would be divided into two equal parts.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא עִשָּׂרוֹן אֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ״ט:ד׳} וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד א״כאִם כֵּן מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לְרַבּוֹת חֲצִי עִשָּׂרוֹן.

And the Rabbis disagree with Rabbi Meir and say: There was only one measuring vessel that held a tenth of an ephah there in the Temple, as it is stated: “And one tenth-part for every lamb” (Numbers 29:4). But if so, what is the meaning when the verse states: “A tenth, a tenth, for every lamb” (Numbers 28:29)? Rabbi Meir derived from the repetition of “a tenth” that there were two measuring vessels that held a tenth of an ephah. How do the Rabbis expound that? They hold it serves to include another measuring vessel for dry substances, one that holds one-half of a tenth of an ephah.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחכמים החלוקים על ר׳ מאיר, אומרים כי לא היה שם במקדש שני כלי מדידה לעשרון, אלא כלי עשרון אחד בלבד. ומקור שיטתם של חכמים — שכן נ אמר: ״ועשרון אחד לכבש האחד״ (במדבר כט, ד), לומר שלא היה במקדש אלא כלי עשרון אחד בלבד. ואולם אם כן הוא, מה תלמוד לומר ״עשרון עשרון לכבש האחד״ (שם כח, כט) ממנו למד ר׳ מאיר שהיו במקדש שני כלי עשרונים? — הרי זה בא לרבות כלי מדידת יבש נוסף שהיה במקדש, הכלי למדידת חצי עשרון.
And the Rabbis disagree with Rabbi Meir and say: There was only one measuring vessel that held a tenth of an ephah there in the Temple, as it is stated: “And one tenth-part for every lamb” (Numbers 29:4). But if so, what is the meaning when the verse states: “A tenth, a tenth, for every lamb” (Numbers 28:29)? Rabbi Meir derived from the repetition of “a tenth” that there were two measuring vessels that held a tenth of an ephah. How do the Rabbis expound that? They hold it serves to include another measuring vessel for dry substances, one that holds one-half of a tenth of an ephah.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ור״מוְרַבִּי מֵאִיר חֲצִי עִשָּׂרוֹן מְנָא לֵיהּ נָפְקָא לֵיהּ מִוְּעִשָּׂרוֹן וְרַבָּנַן וי״ווָיו לָא דָּרְשִׁי.

Having cited the baraita, the Gemara discusses each opinion: And as for Rabbi Meir, from where does he derive that there was a measuring vessel that held one-half of a tenth of an ephah? He derives it from the superfluous “and” in the phrase “and one tenth-part for every lamb.” The Gemara asks: And as for the Rabbis, why don’t they expound this from the term “and”? They do not derive anything from “and.” They hold that the addition of the word is not significant enough to be expounded.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מועשרון – וי״ו שבראש דועשרון דריש.
מוי״ו דועשרון נפקא ליה.
ושואלים עתה לשיטת ר׳ מאיר, שדרש מהפסוק ״עשרון עשרון״ שהיו במקדש שני כלי מדידת עשרון, אם כן שהיה במקדש גם כלי למדידת חצי עשרון מנא ליה [מנין לו]? ומשיבים: נפקא ליה [יוצא, נלמד, לו] דבר זה ממה שנאמר ״ועשרון״ (״ועשרון אחד לכבש האחד״), ובאה בו וי״ו יתירה לרבות שהיה במקדש גם כלי למדידת חצי עשרון. ושואלים לשיטת רבנן [חכמים]: מדוע דרשו שהיתה מידת חצי עשרון במקדש מהפסוק ״עשרון עשרון לכבש האחד״, ולא דרשו כן מייתור וי״ו, כדרך שדרש ר׳ מאיר?! ומשיבים: חכמים את האות וי״ו לא דרשי [אינם דורשים], שלדעתם אין לדרוש מכאן.
Having cited the baraita, the Gemara discusses each opinion: And as for Rabbi Meir, from where does he derive that there was a measuring vessel that held one-half of a tenth of an ephah? He derives it from the superfluous “and” in the phrase “and one tenth-part for every lamb.” The Gemara asks: And as for the Rabbis, why don’t they expound this from the term “and”? They do not derive anything from “and.” They hold that the addition of the word is not significant enough to be expounded.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְרַבִּי מֵאִיר הַאי וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד מַאי עָבֵיד לֵיהּ הַהוּא שֶׁלֹּא יִמְדּוֹד לֹא בְּשֶׁל שְׁלֹשָׁה לַפָּר וְלֹא בְּשֶׁל שְׁנַיִם לָאַיִל.

The Gemara asks: And as for Rabbi Meir, this verse: “And one tenth-part for every lamb,” from which the Rabbis derive that there was only one measuring vessel of a tenth of an ephah, what does he do with it? The Gemara answers: That verse teaches that one should not measure the flour by using a measuring vessel of a size that holds the entire volume of flour required, i.e., neither with a vessel that holds three-tenths of an ephah for the meal offering accompanying the sacrifice of a bull, nor with a vessel that holds two-tenths of an ephah for the meal offering accompanying the sacrifice of a ram. Rather, one measures the flour for them by using the tenth-ephah measuring vessel multiple times.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים עתה לצד האחר: ולדעת ר׳ מאיר הסבור ששני כלי מדידת עשרון היו במקדש, האי [פסוק זה] ״ועשרון אחד לכבש האחד״ שחכמים דרשו ממנו שלא היה אלא כלי עשרון אחד במקדש, מאי עביד ליה [מה הוא עושה, דורש בו]? ומשיבים: הפסוק ההוא בא להורות שאף למנחות ששיעור הסולת בהם גדול מעשרון אין מודדים אלא עשרון אחר עשרון, שלא ימדוד לא בכלי מדידה של שלשה עשרונים לצורך מנחת נסכים של פר ולא ימדוד בכלי מדידה של שנים עשרונים לצורך מנחת נסכים של איל.
The Gemara asks: And as for Rabbi Meir, this verse: “And one tenth-part for every lamb,” from which the Rabbis derive that there was only one measuring vessel of a tenth of an ephah, what does he do with it? The Gemara answers: That verse teaches that one should not measure the flour by using a measuring vessel of a size that holds the entire volume of flour required, i.e., neither with a vessel that holds three-tenths of an ephah for the meal offering accompanying the sacrifice of a bull, nor with a vessel that holds two-tenths of an ephah for the meal offering accompanying the sacrifice of a ram. Rather, one measures the flour for them by using the tenth-ephah measuring vessel multiple times.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְרַבָּנַן נָפְקָא לְהוּ מנקודו דְּתַנְיָא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי לָמָּה נָקוּד וי״ווָיו שֶׁבְּאֶמְצַע {במדבר כ״ט:ד׳,י׳,ט״ו} עִשָּׂרוֹן שֶׁל עִשָּׂרוֹן רִאשׁוֹן שֶׁל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁלֹּא יִמְדּוֹד לֹא בְּשֶׁל ג׳שְׁלֹשָׁה לְפַר וְלֹא בְּשֶׁל שְׁנֵים לָאַיִל וְרַבִּי מֵאִיר נקודו לָא דָּרֵישׁ.:

The Gemara asks: And as for the Rabbis, from where do they derive that halakha? The Gemara explains: They derive it from its dot. In the Torah text, a dot appears above the term “a tenth.” This is as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei says: Why is the letter vav in the middle of the term “a tenth [issaron]” dotted the first time that the term “a tenth” appears in the verse concerning the first festival day of the Festival of Sukkot? The verse there states: “And a tenth, a tenth, for every lamb of the fourteen lambs” (Numbers 29:15). This serves to teach that one should not measure flour using a vessel of a size that holds the entire volume required, i.e., neither with a vessel that holds three-tenths of an ephah for the meal offering of a bull, nor with a vessel that holds two-tenths of an ephah for the meal offering of a ram. And as for Rabbi Meir, what does he derive from the dot? He does not derive anything from its dot. He holds that the dot is not significant enough to be expounded.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא (ימזוג) [ימדוד] מדה של ג׳ לפר. שאותו ניקוד שעל ו׳ בא למעט. [חצי] עשרון לר׳ מאיר גדוש היה או מחוק מדאמר ר״מ עשרון של כ״ג מחוק ומדלר׳ מאיר מחוק זה וזה לרבנן נמי מחוק זה וזה. אותן י״ב חלות שעושין מחביתי כ״ג במה מחלקן לחלות ביד או בכלי ישער בידו או יחלקם בכלי:
מנקודי – [שבא] למעט ולחסר [הוא בא] ולהכי ממעט [לרבנן] מתיבה דעשרון [שלא היה] עשרונים מצומצמין [ושלא] היה שם מדה [של] שני עשרונים.
מנקודו – שאותו נקוד שעליו אתי למעט דכל נקודה אתי למעוטי.
ושואלים לצד האחר: ורבנן [וחכמים] שדרשו מפסוק זה לענין שלא היה אלא כלי מדידת עשרון אחד, מהיכן הם לומדים הלכה זו? ומשיבים: נפקא להו [יוצא, נלמד, להם] הלכה זו מנקודו (מהנקודה) הכתובה בתורה מעל המלה ״ועשרון״. דתניא כן שנויה ברייתא], אמר ר׳ יוסי: למה נקוד (רשומה נקודה מעל) האות וי״ו שבאמצע המלה ״עשרון״, של המלה ״עשרון״ בפרשיות המועדות שבפרשת פינחס הראשון מבין שניים (״עשרון עשרון״) הנזכרים בפרשיה של יום טוב הראשון של חג הסוכות (הוא הכתוב ״ועשרון עשרון לכבש האחד לארבעה עשר כבשים״, במדבר כט, טו)? ללמד שלא ימדוד לא בשל שלשה לפר, ולא בשל שנים לאיל. ושואלים עתה לצד השני: ולדעת ר׳ מאיר שדרש הלכה זו מן הכתוב ״ועשרון אחד לכבש האחד״, מדוע לא דרש כן, מהניקוד שעל המלה ״עשרון״, כדרך שדרשו חכמים? ומשיבים: ר׳ מאיר את נקודו (נקודה זו שמעל המלה ״עשרון״) לא דריש [אינו דורש], שלדעתו, אין לדרוש מכך דבר.
The Gemara asks: And as for the Rabbis, from where do they derive that halakha? The Gemara explains: They derive it from its dot. In the Torah text, a dot appears above the term “a tenth.” This is as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei says: Why is the letter vav in the middle of the term “a tenth [issaron]” dotted the first time that the term “a tenth” appears in the verse concerning the first festival day of the Festival of Sukkot? The verse there states: “And a tenth, a tenth, for every lamb of the fourteen lambs” (Numbers 29:15). This serves to teach that one should not measure flour using a vessel of a size that holds the entire volume required, i.e., neither with a vessel that holds three-tenths of an ephah for the meal offering of a bull, nor with a vessel that holds two-tenths of an ephah for the meal offering of a ram. And as for Rabbi Meir, what does he derive from the dot? He does not derive anything from its dot. He holds that the dot is not significant enough to be expounded.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) חֲצִי עִשָּׂרוֹן מָה הָיָה מְשַׁמֵּשׁ שֶׁבּוֹ הָיָה מוֹדֵד לַחֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל.:

§ The mishna teaches: What purpose did the one-half of a tenth of an ephah measuring vessel serve? It was the vessel with which one would measure the flour for the High Priest’s griddle-cake offering. A tenth of an ephah was required each day; he sacrificed half in the morning and the other half in the afternoon. From the mishna it appears that each half-tenth is measured separately.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבו היה מודד חביתי כ״ג – השתא משמע שמודד חצי עשרון בביתו ומביא והיינו דקא פריך מודד.
א שנינו במשנתנו כי הכלי המשמש למדידת חצי עשרון למה היה משמש?שבו היה מודד לחביתי כהן גדול.
§ The mishna teaches: What purpose did the one-half of a tenth of an ephah measuring vessel serve? It was the vessel with which one would measure the flour for the High Priest’s griddle-cake offering. A tenth of an ephah was required each day; he sacrificed half in the morning and the other half in the afternoon. From the mishna it appears that each half-tenth is measured separately.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מוֹדֵד וּרְמִינְהִי חֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא הָיוּ בָּאִין חֲצָאִין אֶלָּא מֵבִיא עִשָּׂרוֹן שָׁלֵם וְחוֹצֵהוּ.

The mishna indicates that the half-tenth vessel was used for measuring. And the Gemara raises a contradiction to this from a mishna (50b): The twelve loaves of matza, baked from a tenth of an ephah of flour, of the griddle-cake offering of the High Priest did not come from the house of the High Priest in halves. Rather, the High Priest brings from his house a complete tenth of an ephah of flour (see Leviticus 6:13) and divides it in half, and he sacrifices half in the morning and half in the afternoon. It is apparent from this mishna that the tenth of an ephah is first measured in its entirety and only then divided.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מודד] – משמע לכתחילה [יכול] להביא חצי עשרוץ מביתו.
מודד ורמינהו חביתי כהן גדול כו׳ – מהא דקאמר ר״מ ומחוק שבו מודד לחביתי כ״ג לא בעי לאקשויי דסלקא דעתך שפעמים מודד בזה ופעמים בזה.
ותוהים: האמנם היה מביא הכהן הגדול מביתו חצי עשרון סולת, ואת אותו חצי עשרון היה מודד במקדש באמצעות כלי מדידה זה? ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] על כך ממה ששנינו במסכתנו (לעיל מנחות נ,ב) כי חביתי כהן גדול אותם מביא הכהן הגדול משל עצמו בכל יום, לא היו באין בשני חצאין חצי עשרון בבוקר וחצי עשרון בערב, אלא הריהו מביא מביתו עשרון שלם ולאחר מכן הריהו חוצהו ולש מכל חצי עשרון שש חלות מצות, שהן שתים עשרה חלות מכל העשרון שהביא, ומקריב מחצית מהן בבוקר ומחצית מהן בערב.
The mishna indicates that the half-tenth vessel was used for measuring. And the Gemara raises a contradiction to this from a mishna (50b): The twelve loaves of matza, baked from a tenth of an ephah of flour, of the griddle-cake offering of the High Priest did not come from the house of the High Priest in halves. Rather, the High Priest brings from his house a complete tenth of an ephah of flour (see Leviticus 6:13) and divides it in half, and he sacrifices half in the morning and half in the afternoon. It is apparent from this mishna that the tenth of an ephah is first measured in its entirety and only then divided.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מַאי מוֹדֵד נָמֵי דְּקָתָנֵי מְחַלֵּק.

To resolve the contradiction Rav Sheshet said: What is the meaning of: Used for measuring, that the mishna here teaches? It means only that the High Priest would divide the tenth of an ephah into two equal portions using the half-tenth measure, but the quantity would initially be measured in its entirety, as the mishna on 50b states.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מחלק – שהיה מביאו מביתו שלם לעזרה ואח״כ חוצהו בחצי העשרון.
אמר רב ששת: מאי [מה פירוש] ״מודד״ נמי דקתני [גם כן ששנינו במשנתנו]? מחלק, שהיה הכהן הגדול מביא מביתו עשרון שלם למקדש, ואחר כך היה חוצהו על ידי מדידתו בכלי זה.
To resolve the contradiction Rav Sheshet said: What is the meaning of: Used for measuring, that the mishna here teaches? It means only that the High Priest would divide the tenth of an ephah into two equal portions using the half-tenth measure, but the quantity would initially be measured in its entirety, as the mishna on 50b states.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) בְּעָא מִינֵּיהּ רָמֵי בַּר חָמָא מֵרַב חִסְדָּא חֲצִי עִשָּׂרוֹן לְרַבִּי מֵאִיר גָּדוּשׁ הָיָה אוֹ מָחוּק הָיָה.

§ In light of Rabbi Meir’s opinion that there were two vessels for measuring a tenth of an ephah, one that held its measure when leveled and one when it was heaped, Rami bar Ḥama raised a dilemma before Rav Ḥisda: With regard to the one-half of a tenth of an ephah measuring vessel, according to the opinion of Rabbi Meir, was it one that held its measure when heaped or was it one that held its measure when leveled?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ב ובעקבות דברי ר׳ מאיר המבחין בין שני סוגי מידות עשרון שהיו במקדש, המחוק והגדוש, בעא מיניה [שאל אותו] רמי בר חמא מרב חסדא שאלה זו: כלי מדידת חצי עשרון שהיה במקדש, לשיטת ר׳ מאיר, האם גדוש היה, או מחוק היה?
§ In light of Rabbi Meir’s opinion that there were two vessels for measuring a tenth of an ephah, one that held its measure when leveled and one when it was heaped, Rami bar Ḥama raised a dilemma before Rav Ḥisda: With regard to the one-half of a tenth of an ephah measuring vessel, according to the opinion of Rabbi Meir, was it one that held its measure when heaped or was it one that held its measure when leveled?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) (סִימָן חצ״י חבית״י שלח״ן).

Before citing Rav Ḥisda’s response, the Gemara provides a mnemonic that alludes to the three dilemmas it will immediately present: Half; griddle-cake offering; Table. This alludes to one-half of a tenth of an ephah; the High Priest’s griddle-cake offering; and the shewbread Table.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולפני שמביאים את מענה רב חסדא לבעייתו זו של רמי בר חמא שבעקבותיה תבואנה בהמשך הסוגיה עוד שתי בעיות ששאל רמי בר חמא את רב חסדא, מביאים סימן לזכור על ידו את נושאיהן של שלוש הבעיות הללו: חצי (=חצי עשרון), חביתי (=חביתי כהן גדול), שלחן (=שולחן הפנים).
Before citing Rav Ḥisda’s response, the Gemara provides a mnemonic that alludes to the three dilemmas it will immediately present: Half; griddle-cake offering; Table. This alludes to one-half of a tenth of an ephah; the High Priest’s griddle-cake offering; and the shewbread Table.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְתִיבְּעֵי לָךְ לְרַבָּנַן לְרַבָּנַן עִשָּׂרוֹן גּוּפֵיהּ קָא מִיבַּעְיָא לְהוּ גָּדוּשׁ הָיָה אוֹ מָחוּק הָיָה.

Rav Ḥisda said to Rami bar Ḥama: But why do you ask specifically with regard to the opinion of Rabbi Meir? The dilemma can be raised according to the opinion of the Rabbis. Rami bar Ḥama answered: According to the opinion of the Rabbis, it would be with regard to the measuring vessel of a tenth of an ephah itself that one raises the dilemma, asking whether it was one that held its measure when heaped or was one that held its measure when leveled. The dilemma I raised concerned the half-tenth vessel, which is pertinent specifically according to the opinion of Rabbi Meir, as he holds that there were both heaped and leveled measuring vessels of a tenth of an ephah.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותיבעי לך לרבנן – דלדברי הכל צריך חצי עשרון.
אמר לו רב חסדא לרמי בר חמא, בטרם פתר לו את בעייתו: מדוע מעלה אתה את בעייתך דווקא לשיטת ר׳ מאיר, והרי תיבעי [תישאל] לך בעיה זו אף לשיטתם של רבנן [חכמים] החולקים על ר׳ מאיר, שהרי הכל מודים שהיה כלי למדידת חצי עשרון, ומעתה יש לדון בו האם היה גדוש או מחוק. הסביר רמי בר חמא: כוונתי היתה לומר כי לרבנן שיטת חכמים] גם בכלי למדידת העשרון גופיה [עצמו] כבר בעיה זו קא מיבעיא להו [היא נשאלת להם], האם גדוש היה או מחוק היה. ואולם לר׳ מאיר בכלי למדידת עשרון עצמו אין מקום לבעיה זו, שהרי לשיטתו שני כלים היו, אחד מחוק ואחד גדוש. אלא אף לשיטת ר׳ מאיר יש מקום לשאול האם הכלי ששימש למדידת חצי עשרון היה גדוש או מחוק.
Rav Ḥisda said to Rami bar Ḥama: But why do you ask specifically with regard to the opinion of Rabbi Meir? The dilemma can be raised according to the opinion of the Rabbis. Rami bar Ḥama answered: According to the opinion of the Rabbis, it would be with regard to the measuring vessel of a tenth of an ephah itself that one raises the dilemma, asking whether it was one that held its measure when heaped or was one that held its measure when leveled. The dilemma I raised concerned the half-tenth vessel, which is pertinent specifically according to the opinion of Rabbi Meir, as he holds that there were both heaped and leveled measuring vessels of a tenth of an ephah.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲמַר לֵיהּ מדר׳מִדְּרַבִּי מֵאִיר נִשְׁמַע לְרַבִּי מֵאִיר וּמִדְּרַבִּי מֵאִיר נִשְׁמַע לְרַבָּנַן.

In answer to Rami bar Ḥama’s dilemma, Rav Ḥisda said to him: From the opinion of Rabbi Meir concerning the vessel of a tenth of an ephah we can extrapolate what Rabbi Meir holds concerning the vessel of one-half of a tenth of an ephah; and from that opinion of Rabbi Meir we can extrapolate what the Rabbis hold concerning both vessels.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדר״מ נשמע לר״מ – מחדא מילתא נשמע לאידך מילתא מדאמר ר׳ מאיר עשרון דחביתין מחוק אלמא סבירא ליה דמדת חביתין במחיקה חצי עשרון [נמי] מחוק דהא של חביתין הוא.
מדאמר ר״מ עשרון שבו מודד לחביתי כ״ג מחוק חצי עשרון נמי מחוק הוה – דהא הוה נמי לחביתי כ״ג.
ומדר״מ – דאמר שניהם מחוק היו אותו עשרון של כ״ג והחצי עשרון נמי לרבנן נמי לא היה בו אלא עשרון אחד ובו היה מודד לחביתי כ״ג ה״נ דמחוק היה זה וזה דלדברי הכל של כ״ג מחוק היה דהכי פליגי בברייתא רבי מאיר ורבנן מחוק שבו היה מודד לחביתי כ״ג וחכמים אומרי׳ לא היה בו אלא עשרון אחד מחוק.
אמר ליה [לו] רב חסדא לרמי בר חמא בפתרון בעייתו: מתוך דברי ר׳ מאיר ביחס לכלי למדידת עשרון נשמע (נבין) מה היה הכלי למדידת חצי עשרון לדעת ר׳ מאיר, ומתוך דברי ר׳ מאיר נשמע מה היה כלי זה לדעת רבנן [חכמים].
In answer to Rami bar Ḥama’s dilemma, Rav Ḥisda said to him: From the opinion of Rabbi Meir concerning the vessel of a tenth of an ephah we can extrapolate what Rabbi Meir holds concerning the vessel of one-half of a tenth of an ephah; and from that opinion of Rabbi Meir we can extrapolate what the Rabbis hold concerning both vessels.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מִדְּאָמַר ר׳רַבִּי מֵאִיר עִשָּׂרוֹן מָחוּק חֲצִי עִשָּׂרוֹן נָמֵי מָחוּק מדר׳מִדְּרַבִּי מֵאִיר מָחוּק לְרַבָּנַן נָמֵי מָחוּק.

Rav Ḥisda elaborates: From the fact that Rabbi Meir said that the vessel of a tenth of an ephah used for the High Priest’s griddle-cake offering held its measure when leveled, we can extrapolate that the vessel of one-half of a tenth, as well, was such that it held its measure when leveled. It is reasonable that since both vessels were used for the same offering, they should be of the same type. And from the fact that Rabbi Meir holds that vessels used for the High Priest’s griddle-cake offering held their measures when leveled, we can extrapolate that also according to the Rabbis, who hold that both vessels were used for the High Priest’s griddle-cake offering, both of them held their measures when leveled.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדר״מ מחוק לרבנן נמי מחוק – [דהא] אמרי אף חביתין מודדין בו דבהא לא פליגי ר״מ ורבנן אלא במנין עשרונים.
ומפרט רב חסדא את דבריו: מתוך מה שאמר ר׳ מאיר כי הכלי למדידת העשרון המחוק הוא שנועד לצורך מנחת חביתי כהן גדול, מכאן יש ללמוד שאף כלי המדידה של חצי עשרון שנועד לחביתי כהן גדול נמי [גם כן] מחוק היה. ומתוך שלמדנו כי לדעת ר׳ מאיר הכלי המשמש למדידה (הן זה של עשרון והן זה של חצי העשרון) לצורך חביתי כהן גדול היה מחוק, נסיק מכאן שלדעת רבנן נמי [חכמים גם כן] היה הכלי המשמש למדידה לחביתי כהן גדול מחוק, הן זה של חצי עשרון והן זה של עשרון (שלדעת חכמים, שימש את כל המנחות כולן). שהרי לא נחלקו ר׳ מאיר וחכמים אלא בשאלה האם היו שני כלי עשרון או כלי עשרון אחד, משמע שמוסכם אף על חכמים שכלי עשרון שהיה במקדש היה מחוק.
Rav Ḥisda elaborates: From the fact that Rabbi Meir said that the vessel of a tenth of an ephah used for the High Priest’s griddle-cake offering held its measure when leveled, we can extrapolate that the vessel of one-half of a tenth, as well, was such that it held its measure when leveled. It is reasonable that since both vessels were used for the same offering, they should be of the same type. And from the fact that Rabbi Meir holds that vessels used for the High Priest’s griddle-cake offering held their measures when leveled, we can extrapolate that also according to the Rabbis, who hold that both vessels were used for the High Priest’s griddle-cake offering, both of them held their measures when leveled.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) בְּעָא מִינֵּיהּ רָמֵי בַּר חָמָא מֵרַב חִסְדָּא חֲבִיתֵּי כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל בַּמֶּה מְחַלְּקָן לְחַלּוֹת בַּיָּד אוֹ בִּכְלִי אפְּשִׁיטָא דִּבְיַד דְּאִי בִּכְלִי טוּרְטָנֵי יַכְנִיס.

Rami bar Ḥama raised another dilemma before Rav Ḥisda: With regard to the dough used for the High Priest’s griddle-cake offering, with what would one divide it into the loaves of the offering, six in the morning and six in the afternoon? Was the division done with one’s hand or with a measuring vessel? Rav Ḥisda said to him: It is obvious that it was divided with one’s hand, as if one suggests that it was done with a measuring vessel, would one bring scales [turtanei] into the Temple courtyard for this purpose?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימיוחס לרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאי בכלי וכי טורטני יכניס – א״כ היה צריך להביא משקלות:
ערך טרטן
טרטןא(שבת פא.) וכי טרטני יכניס (בבא בתרא קיט) בזמן שהן יושבין והטורטני לפניהם. (בבא בתרא נא) ושל טורטני תלויה. (נדה יד.) החמרין מהן רשעין ומהן צדיקין הא דמיכף אותן שעשימין אוכף ויושבין על גביו צדיקין שהאוכף קשה ואינו מחמם דמטרטן שרוכב כדרך זכר ירך אחד מכאן וירך אחד מכאן רשע שבא לידי חימו׳ אבל אם יושב כדרך אשה שני שוקיו לצד אחד אינו בא לידי חימום מטרטן כמו טורטני יכניס שמשקל א׳ מכאן ומשקל א׳ מכאן. (מנחות פז: פ״ב דמדות) חביתי כ״ג במה מחלק׳ לחלות ביד או בכלי פשיטא דביד דאי בכלי טורטני יכניס ויכניס כיון דבקללה כתיב ואכלתם לחמכם במשקל לאו אורח ארעא. (סוטה לד) אמר רבי בלשון הקדש אמר רבי יצחק טורטני וטורטני דטורטני פי׳ טורטני בלשון יון קנה של מאזנים וכיצד נשאוהו הביאו שנים עמודים של עצים וסורגים בחבלים ונתנו האשכול על גבי החבלים ונתנו מוטות בקצת העמודים המסורגים מוט בחבלים א׳ מן הקצה מזה הראש וכיוצא בו בראש הקצה האח׳ נמצא שני מוטות בראשי העמודים המסורגים בחבלים והאשכול נתון על גבי החבלים ועל כל מוט מאלו המוטות ב׳ מוטות פחותים מהם מוט בראש זה ומוט בראש זה נמצאו ארבע מוטות בראש שני מוטות הנתונים בראש העמודים וכל מוט מאלו ד׳ מוטות היו סובלין אותו ב׳ אנשים נמצאו ח׳ סובלים האשכול וזה פי׳ טורטני וטורטני דטורטני כלו׳ מוטות ומוטות על המוטות (א״ב פי׳ בלשון יוני ורומי פלס וידוע כי בהתרחק המשקל מן המוט יכריע כמה פעמים כמות משקלו ויש מעשה ערמנות לסבול ולהניע אדם אחד משא אנשים רבים בדרך פלס וזה אמרם טרטני וטרטני דטרטני להורות כובד האשכול):
א. [וואגע.]
במה מחלקה – שמחלקה העיסה לחלות שהיא באה שש חלות בבקר ושש בין הערבים.
ביד – בלא מדה.
או בכלי – במדה שאר מנחות דבאות עשר עשר פשיטא לן דסגי ביד לחלקו דלא איכפת לן אם זו גדולה מזו כדתניא בשלהי אלו מנחות כל המנחות שריבה במדת חלתן או שמיעט ממדת חלתן כשרות חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן הגדול דלחם הפנים לא היתה העיסה מתחלקת דכל חלה שני עשרונים היתה נלושת כל אחת בפני עצמה.
טורטני יכניס – וכי משקולת מאזנים יכניס בעזרה וקא פריך יכניס מאי איכפת לן.
חביתי כ״ג – אותן שנים עשר חלות שעושה ששה בבקר וששה בערב.
במה מחלקן – לחלות ביד או בכלי ישער בידו או יחלקם בכלי.
וכי טורטני יכניס – אם היה צריך להביא משקלות.
במה מחלקה לחלות – פירש בקונטרס שמחלקה לעיסה וא״א לומר כך דהא אמרינן לקמן (דף פח:) דרביעית נמשחה שבו היה מודד לחביתי כ״ג רביעית שמן לכל חלה וחלה וקודם לישה צריך לבלול כשהוא סלת ומכל מקום לא אפשר לעשות בו טורטני דמשקולת ומאזנים סימן קללה בסלת כמו בעיסה ומדה קטנה כל כך של א׳ משנים עשר בעשרון לא רצו לתקן ואפשר דקטנה כל כך גם היא אינה סימן ברכה.
גמ׳ פשיטא דביד. עיין לעיל דף עו ע״ב תוספות ד״ה שריבה:
ג ועוד בעיה בעא מיניה [שאל אותו] רמי בר חמא מרב חסדא: את העיסה המשמשת לעשיית חביתי כהן גדול במה היה מחלקן לשתי מחציות, להכנת שש החלות הקרבות בבוקר, ולהכנת שש החלות הקרבות בערב, האם ביד ובלא להיעזר בכלי מדידה, או בכלי מדידה? אמר לו רב חסדא: פשיטא [פשוט] הוא שהעיסה היתה נחלקת ביד. וטעם הדבר: משום דאי [שאם] היתה החלוקה נעשית בכלי כיצד היא תיעשה? האם טורטני (פלס, מאזניים) יכניס לעזרה לשם כך?!
Rami bar Ḥama raised another dilemma before Rav Ḥisda: With regard to the dough used for the High Priest’s griddle-cake offering, with what would one divide it into the loaves of the offering, six in the morning and six in the afternoon? Was the division done with one’s hand or with a measuring vessel? Rav Ḥisda said to him: It is obvious that it was divided with one’s hand, as if one suggests that it was done with a measuring vessel, would one bring scales [turtanei] into the Temple courtyard for this purpose?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימיוחס לרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְיַכְנִיס כֵּיוָן דְּבִקְלָלָה כְּתִיב לָאו אוֹרַח אַרְעָא.

Rami bar Ḥama responds: And let him bring scales into the courtyard. Rav Ḥisda explains: Since in God’s admonition of the Jewish people the act of weighing bread is written as part of a curse: “When I break your staff of bread, ten women shall bake your bread in one oven, and they shall deliver your bread again by weight; and you shall eat and not be satisfied” (Leviticus 26:26), as weighing bread is generally performed only at a time of famine, therefore it is not proper conduct to weigh the dough in the Temple.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דכיון דבקללה כתיב והשיבו לחמכם במשקל:
כיון דבקללה כתיב – והשיבו לחמכם במשקל.
כיון דבקללה כתיב – והשיבו לחמכם במשקל (ויקרא כו).
שאל רמי בר חמא: ומדוע לא יכניס מאזניים לעזרה?! השיב רב חסדא: אין להכניס מאזניים לצורך מדידת הלחם המובא בו, כיון שבפרשת התוכחה שבספר ויקרא, בכלל הקללה כתיב [נאמר] ״בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו״ (ויקרא כו, כו), הרי ששקילת לחם היא מנהג של רעב, לכך לאו [אין] זה אורח ארעא [דרך ארץ] לנהוג כן במקדש.
Rami bar Ḥama responds: And let him bring scales into the courtyard. Rav Ḥisda explains: Since in God’s admonition of the Jewish people the act of weighing bread is written as part of a curse: “When I break your staff of bread, ten women shall bake your bread in one oven, and they shall deliver your bread again by weight; and you shall eat and not be satisfied” (Leviticus 26:26), as weighing bread is generally performed only at a time of famine, therefore it is not proper conduct to weigh the dough in the Temple.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) בְּעָא מִינֵּיהּ רָמֵי בַּר חָמָא מֵרַב חִסְדָּא שֻׁלְחָן מַהוּ שֶׁיְּקַדֵּשׁ קְמָצִים בְּגוֹדֶשׁ שֶׁלּוֹ מִדִּמְקַדֵּשׁ לֶחֶם קְמָצִים נָמֵי מְקַדֵּשׁ אוֹ דִלְמָא דַּחֲזֵי לֵיהּ מְקַדֵּשׁ דְּלָא חֲזֵי לֵיהּ לָא מְקַדֵּשׁ.

Rami bar Ḥama raised another dilemma before Rav Ḥisda: With regard to the shewbread Table, what is the halakha as to whether it consecrates handfuls removed from meal offerings or from frankincense that were not consecrated by being placed in a service vessel, as they should have been, but were instead placed on the upper part of the Table, between the rows of shewbread? The Gemara clarifies the dilemma: Does one say that from the fact that the Table consecrates the loaves of shewbread placed upon it, it follows that it also consecrates handfuls placed upon it? Or perhaps the Table consecrates only that which is fit for it, i.e., the loaves, but it does not consecrate that which is not fit for it, such as the handfuls.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלחן מהו שיקדש קמצין – כגון קומץ מנחה או של לבונה בלא בזיכין בגודש שלו שלא הניחן בתוך שלו בין לבזבזיו אלא למעלה בגודשו שהניח הקומץ בין לחם ללחם:
בגודש שלו – השלחן אין לו תוך אם נתן עליו שני קומצי לבונה בלא בזיכין אצל הלחם.
מהו – שיקדשו כאילו היה שם הבזיכין.
דחזי ליה – לחם חזי לשלחן קמצים לא חזי לשלחן אלא לבזיכין.
שלחן מהו שיקדש קמצים בגודש שלו – כגון שאם הניח קומץ של מנחה או (של) לבונה בלא בזיכין שהיה לו לקדשו בכלי והניחן על השולחן שבו לחם ולא קידשו בכלי אחר והיינו בגודש שלו שלא הניחו בבזיכין אלא למעלה בין לחם ללחם שהכל היה בגודש שלא הניחן בתוך כלי. ענין אחר בגודש שלו דשולחן לא היה לו בית קיבול כלל למעלה וכל מה שמניחין עליו הוי כמו שמונח בגודש כך שמעתי.
דלא חזי ליה – כגון קומץ ולבונה בלא בזיכין.
מהו שיקדש קמצים בגודש שלו – פי׳ בקונט׳ שני קומצי לבונה בלא בזיכין וקשיא דהוה ליה למימר לבונה בהדיא ועוד כיון דעם שולחן נמי בעי בזיכין כדכתיב כפותיו ותניא לקמן בפרק שתי הלחם (מנחות צז.) כפותיו אלו הבזיכין היאך תיסק אדעתין למימר דסגי בלא בזיכין ונראה לפרש דמיירי בקומץ של מנחה כדאמרי׳ בפ״ק (לעיל ח.) דמנח׳ שקמצה בהיכל כשרה ומיהו הא דמסיק אינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל לפי׳ הקונטרס ניחא דמקדש ליפסל בטבול יום ובלינה דאי לאו שולחן לא מיפסלי דעדיין לא נתקדשה בכלי שרת כיון דלא נתנוה בבזיכין אבל למאי דפרישית הא מיקמי הכי כבר נתקדשה כולה מנחה בכלי שרת ומיפסלא בטבול יום ובלינה ויש לפרש כי ההוא דפ״ק (שם ו:) גבי זר שקמץ דמקדשין ליפסל לענין דלא מהני תו חזרה מאחר שנתקדש הקומץ על השולחן.
ד ובעיה נוספת בעא מיניה [שאל אותו] רמי בר חמא מרב חסדא: שלחן של לחם הפנים מהו דינו לענין שיקדש את הקמצים המורמים מן המנחה או מן הלבונה שלא ניתנו כדינם בכלי שרת, אלא בגודש (בחלקו העליון, בין לחם ללחם) שלו של שולחן הפנים? וצדדי הבעיה: מתוך שהשולחן מקדש את הלחם שעליו, אף את הקמצים הריהו נמי [גם כן] מקדש. או דלמא [שמא] יש לומר כי רק את הדבר דחזי ליה [שראוי לו] מן הדין להינתן עליו מקדש אותו. ואולם מה דלא חזי ליה [שאינו ראוי לו] מן הדין להינתן עליו לא מקדש אותו השולחן?
Rami bar Ḥama raised another dilemma before Rav Ḥisda: With regard to the shewbread Table, what is the halakha as to whether it consecrates handfuls removed from meal offerings or from frankincense that were not consecrated by being placed in a service vessel, as they should have been, but were instead placed on the upper part of the Table, between the rows of shewbread? The Gemara clarifies the dilemma: Does one say that from the fact that the Table consecrates the loaves of shewbread placed upon it, it follows that it also consecrates handfuls placed upon it? Or perhaps the Table consecrates only that which is fit for it, i.e., the loaves, but it does not consecrate that which is not fit for it, such as the handfuls.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) א״לאֲמַר לֵיהּ אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ אִינִי וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר טִפְחַיִים וּמֶחֱצָה קוֹפֵל נִמְצָא שֻׁלְחָן מְקַדֵּשׁ חֲמִשָּׁה עָשָׂר טֶפַח לְמַעְלָה לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר טִפְחַיִים קוֹפֵל נִמְצָא שֻׁלְחָן מְקַדֵּשׁ י״בשְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח לְמַעְלָה.

Rav Ḥisda said to him: The Table does not consecrate these handfuls. Rami bar Ḥama retorted: Is that so? But didn’t Rabbi Yoḥanan say: The shewbread loaves were longer that the length of the Table. Accordingly, it was necessary to fold the edges of the loaves in order that they would rest entirely upon the Table itself and not protrude past its edges. How much of each side needed to be folded up is subject to a tannaitic dispute concerning the length of the Table (see 96a). According to the statement of the one who says that one folds two and a half handbreadths from each side of the loaves, it emerges that the Table consecrates fifteen handbreadths above it, as there were six loaves on each side of the Table, which were each two and a half handbreadths high. And according to the statement of the one who says that one folds two handbreadths from each side of the loaves, it emerges that the Table consecrates twelve handbreadths above it. Rabbi Yoḥanan stated that the Table consecrates that which is placed above it, regardless of whether it is fit for the Table or not.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אינו מקדש – שאין דרכו לקדש אלא הלחם:
לדברי האומר טפחיים ומחצה כופל כדאמרינן בפרק שתי הלחם נותן ארכו של לחם שהוא עשרה טפחים כנגד רוחבו של שלחן שהוא ה׳ טפחים נמצא אורך של לחם יותר מרחבו של שלחן ה׳ טפחים ונמצא כופל כל לחם ולחם טפחים ומחצה מיכן נמצאו שש כפולין של טפחים ומחצה של מערכת גבוהין ט״ו טפחים נמצא השלחן מקדש ט״ו טפחים למעלה כל דבר בין לחם בין קמצין בגודש שלו דהיינו עד ט״ו טפחים ולדברי האומר טפחים כופל היינו רבי מאיר (ובלל):
והא אמר ר׳ יוחנן – בפ׳ שתי הלחם.
לדברי האומר – לחם הפנים טפחים ומחצה באמה בת חמשה טפחים.
כופל – שדופן הלחם היה כפול טפחיים ומחצה לפי שאורך הלחם היה עשרה טפחים ורוחב השלחן אמה בת ה׳ טפחים ואורך הלחם מונח ברוחב השלחן נמצא שהוא כופל טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן כלפי מעלה שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה כדאמרינן בפרק שתי הלחם.
נמצא השלחן מקדש למעלה ט״ו טפחים – דשש חלות היו במערכה זו על גבי זו לכל אחת שני טפחים ומחצה הוי להו ט״ו טפחים עולה למעלה מהשלחן ומקדש השלחן את העליון כתחתון.
לדברי האומר – דטפחים באמה בת ששה טפחים.
נמצא השלחן כו׳ – ור׳ יוחנן ע״כ בשאר מילי קאמר כגון קמצים דמקדש להו גודש דשלחן דאי בלחם אטו עד השתא לא ידעינן דשלחן מקדש להו.
אינו מקדש – שאין דרכו לקדש כי אם לחם.
לדברי האומר טפחיים ומחצה קופל – כדאמרינן בפרק שתי הלחם (לקמן צו.) נותן ארכו של כל לחם שהוא עשרה טפחים כנגד רחבו של שולחן שהוא חמשה טפחים נמצא ארכו של לחם יותר מרחבו של שולחן חמשה טפחים נמצא קופל כל לחם ולחם טפחיים ומחצה מכאן וטפחיים ומחצה מכאן נמצא ששה קיפולין של טפחיים ומחצה שכל מערכה של ששה לחם גבוה חמש עשרה טפחים נמצא השלחן מקדש חמש עשרה טפחים למעלה כלומר דקידושו של שלחן היה עולה חמשה עשר טפחים והיה מקדש כל דבר בין לחם בין קמצים בחמש עשרה טפחים דהיינו גודש שלו ואמאי אמרת אינו מקדש.
אמר ליה [לו] רב חסדא לרמי בר חמא בפתרון בעייתו זו: את הקמצים הללו השולחן אינו מקדש. תמה על כך רמי בר חמא: איני [האמנם] כך הוא? והאמר [והרי אמר] ר׳ יוחנן: לדברי האומר שבלטו הלחמים בשיעור טפחיים ומחצה אל מחוץ לשולחן משני צידיו קופל את יתרת הלחם הזו כלפי מעלה. וכיון שששה לחמים הם הנתונים זה מעל זה נמצא איפוא שהיה השלחן מקדש את הלחמים הנמצאים בגובה כדי חמשה עשר טפח (שהם כפולה של ששה לחמים, שכל אחד מהם מוגבה שני טפחים ומחצה מעל השולחן) למעלה. ואילו לדברי האומר כי טפחיים מלחם הפנים היה קופל כלפי מעלה, נמצא שהיה השלחן מקדש כדי שנים עשר טפח למעלה. הרי שהשולחן מקדש אף בחלק הגדוש, שמחוצה לו!
Rav Ḥisda said to him: The Table does not consecrate these handfuls. Rami bar Ḥama retorted: Is that so? But didn’t Rabbi Yoḥanan say: The shewbread loaves were longer that the length of the Table. Accordingly, it was necessary to fold the edges of the loaves in order that they would rest entirely upon the Table itself and not protrude past its edges. How much of each side needed to be folded up is subject to a tannaitic dispute concerning the length of the Table (see 96a). According to the statement of the one who says that one folds two and a half handbreadths from each side of the loaves, it emerges that the Table consecrates fifteen handbreadths above it, as there were six loaves on each side of the Table, which were each two and a half handbreadths high. And according to the statement of the one who says that one folds two handbreadths from each side of the loaves, it emerges that the Table consecrates twelve handbreadths above it. Rabbi Yoḥanan stated that the Table consecrates that which is placed above it, regardless of whether it is fit for the Table or not.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) בא״לאֲמַר לֵיהּ אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ לִיקְרַב אֲבָל מְקַדֵּשׁ לִיפָּסֵל.:

Rav Ḥisda said to him: When I said that the Table does not consecrate the handfuls, I meant that it does not consecrate them to the extent that they can be sacrificed on the altar. But it certainly consecrates them to the extent that they will be disqualified by the same disqualifications that apply to handfuls that were consecrated by being placed in a service vessel, e.g., by being left overnight or by coming in contact with a ritually impure person who had immersed that day.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל מקדש ליפסל הקמצים בלינה:
אבל מקדש ליפסל – בטבול יום וביוצא קדיש ליפסל כאילו קדיש בבזיכין עצמן.
א״ל – הא דאמרי׳ אינו מקדש מאי דלא חזי ליה היינו ליקרב שאין הקומץ מתקדש שם שעדיין יש לו לקדשו בכלי אחר קודם שיקטירנו אבל מקדש הקמצים ליפסל דקדשי ליפסל בלינה וביוצא. עניין אחר מ״ר ז״ל אבל מקדש ליפסל שפסולה המנחה הואיל ועשאן שלא כמצותן ושוב אין יכול להחזירן לעשרון.
אמר ליה [לו] רב חסדא לרמי בר חמא: מה שאמרתי לך שאינו מקדש את הקמצים אינו מקדש את הקמצים לענין ליקרב על המזבח. אבל אכן הוא מקדש אותם לענין ליפסל בלינה ובמי שהוא טבול יום, כדין הקמצים שהתקדשו כתיקנם.
Rav Ḥisda said to him: When I said that the Table does not consecrate the handfuls, I meant that it does not consecrate them to the extent that they can be sacrificed on the altar. But it certainly consecrates them to the extent that they will be disqualified by the same disqualifications that apply to handfuls that were consecrated by being placed in a service vessel, e.g., by being left overnight or by coming in contact with a ritually impure person who had immersed that day.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מַתְנִי׳: גשֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁל לַח הָיוּ בְּמִקְדָּשׁ הִין וַחֲצִי הִין וּשְׁלִישִׁית הַהִין וּרְבִיעִית הַהִין.

MISHNA: There were seven measuring vessels for liquids in the Temple. There was a vessel of one hin, i.e., twelve log. Three vessels were used to measure the oil and wine for the meal offerings and libations that accompanied the sacrifice of an animal. For a bull there was a vessel of one-half of a hin, i.e., six log; and for a ram there was one of one-third of a hin, i.e., four log; and for a lamb there was one of one-quarter of a hin, i.e., three log.
קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה משנה ולאחר שנידונו בפרקנו כלי המידות של הדברים היבשים שהיו במקדש, מונים עתה את כלי המידות של הדברים הלחים (כשמן ויין) שהיו במקדש. שבע מדות של לח היו במקדש, ואלו הן: הין (שהוא בן שנים עשר לוג); וחצי ההין (ששה לוגים) המשמש למדידת השמן והיין למנחת נסכים של פר; ושלישית ההין (ארבעה לוגים), המשמש למדידת השמן והיין למנחת נסכים של איל; ורביעית ההין (שלושה לוגים), המשמש למדידת השמן והיין למנחת נסכים של כבש.
MISHNA: There were seven measuring vessels for liquids in the Temple. There was a vessel of one hin, i.e., twelve log. Three vessels were used to measure the oil and wine for the meal offerings and libations that accompanied the sacrifice of an animal. For a bull there was a vessel of one-half of a hin, i.e., six log; and for a ram there was one of one-third of a hin, i.e., four log; and for a lamb there was one of one-quarter of a hin, i.e., three log.
קישוריםעין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) לוֹג וַחֲצִי לוֹג וּרְבִיעִית לוֹג.

In addition, there was a vessel that held one log to measure the oil for all standard meal offerings; and another one that held one-half of a log for measuring the water used in the rite of a woman suspected by her husband of having been unfaithful [sota] and also for the oil used in the loaves accompanying the thanks offering (see 88a); and another one that held one-quarter of a log for measuring the water used in the purification of a leper and also for the oil used in the wafers and loaves that the nazirite brings on the day that his term of naziriteship ends.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובמידות הלוג: כלי שמידתו לוג. המשמש למדידת שמן לכל המנחות, שהרי כל מנחה טעונה לפחות לוג שמן; וחצי לוג שהיה משמש למדידת מים לסוטה, ולמדידת השמן ללחמי התודה (כמבואר להלן מנחות פח,א); ורביעית לוג שהיה משמש למדידת מים למצורע שנתרפא ולמדידת שמן לרקיקים וחלות שמביא הנזיר ביום השלמת נזירותו (כמבואר להלן, שם).
In addition, there was a vessel that held one log to measure the oil for all standard meal offerings; and another one that held one-half of a log for measuring the water used in the rite of a woman suspected by her husband of having been unfaithful [sota] and also for the oil used in the loaves accompanying the thanks offering (see 88a); and another one that held one-quarter of a log for measuring the water used in the purification of a leper and also for the oil used in the wafers and loaves that the nazirite brings on the day that his term of naziriteship ends.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר ר׳רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר שְׁנָתוֹת הָיוּ בְּהִין עַד כָּאן לַפָּר וְעַד כָּאן לָאַיִל עַד כָּאן לַכֶּבֶשׂ.

Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, says: It was not necessary to have several vessels of different sizes; rather, there were graduations [shenatot] on the vessel that held one hin indicating that until here is the quantity needed for the bull, and until here is the quantity needed for the ram, and until here is the quantity needed for the lamb.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אלעזר בר צדוק אומר לא היו שבע מדות אלא הין בלבד ושנתות סימניות היו בו:
מתני׳ שנתות היו להין – לא היה שם אלא הין ובו היו סמנין מסמנות או פגימות.
עד כאן לפר – חצי ההין.
עד כאן לאיל – שלישית ההין.
עד כאן לכבש – רביעית ההין.
מתני׳ רבי אליעזר ברבי צדוק אומר – לא היה שם ד׳ מדות אלא הין בלבד ושנתות סימנין היו בו עד כאן לפר כו׳ והכי נמי היו בו שנתות ללוג וחצי לוג:
שנתות היו בהין – בפ׳ המוכר את הספינה (ב״ב דף פו:) אמרי׳ כדאמר רב כהנא שנתות היו בהין ה״נ שנתות היו במדות ופירש שם רבינו שמואל דמילתא דרב כהנא בפ׳ שתי מדות ואינה כאן אלא משנה שלימה שנינו אבל במסכת שבת פרק המוציא יין (שבת פ:) גבי אנדיפי מפרש רב כהנא שנתות כדתנן שנתות היו בהין והשתא הכי קאמרינן התם כדאמר רב כהנא על תירוץ אחר שנתות היו בהין הכא נמי נתרץ שנתות היו במדות.
ר׳ אליעזר בר ר׳ צדוק אומר: לא היו במקדש כלי מידות רבים אלא כלי אחד שמידתו הין, ושנתות (חריצים מסמנים) היו בהין זה, במחציתו של הכלי היה סימון האומר: עד כאן יש כשיעור הראוי לפר (כלומר, חצי ההין). ובשליש גובהו של הכלי היה סימון האומר כי עד כאן יש כשיעור הראוי לאיל (כלומר, שליש ההין). וברבע גובהו של כלי ההין היה סימון האומר כי עד כאן יש כשיעור הראוי לכבש (כלומר, רבע ההין).
Rabbi Eliezer, son of Rabbi Tzadok, says: It was not necessary to have several vessels of different sizes; rather, there were graduations [shenatot] on the vessel that held one hin indicating that until here is the quantity needed for the bull, and until here is the quantity needed for the ram, and until here is the quantity needed for the lamb.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא הָיָה שָׁם הִין וְכִי מֶה הָיָה הִין מְשַׁמֵּשׁ אֶלָּא מִדָּה יְתֵירָה שֶׁל לוֹג וּמֶחֱצָה הָיְתָה שָׁם שֶׁבָּהּ הָיָה מוֹדֵד לְמִנְחַת כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל לוֹג וּמֶחֱצָה בַּבּוֹקֶר לוֹג וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבַּיִם.:

Rabbi Shimon says: There was no vessel there in the Temple that held one hin, as what purpose could a one-hin vessel serve? That volume of liquid was never used in an offering. Rather, there was an additional measuring vessel of one and a half log there, in the Temple, which completed the tally of seven vessels, with which one would measure the oil used for the griddle-cake meal offering of the High Priest; one and a half log were used in the morning and one and a half log in the afternoon.
הערוך על סדר הש״סרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך בנני
בנניאכל האומות היה כבינוניות (ובריש גמרא דסוכה ו. מנחות פז: ובפרק י״ו. כלים) כל כלי בעלי בתים שיעורן האמה שאמרו באמה הבינונית ומפרש שם כי האמה של משה היתה קטנה ואחרת היתה יתירה עליה חצי אצבע ואחרת היתה יתירה עליה חצי אצבע נמצאת האמה שהיא בת ו׳ טפחים וחצי אצבע היא הבינונית פי׳ אחר אמה בינונית היא היתה של משה והיא ו׳ טפחים וגדולה יתירה על של משה אצבע והקטנה היתה בת ה׳ טפחים וזה הפי׳ עיקר שאחר משה עשו האמות יתירות:
ערך בעל נפש
בעל נפשב(בראשית רבה נג) והוא בעולת בעל א״ר אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה רבנין אמרין מרתא דבעלה בכל מקום האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (בכורות מז:) המאושכן ובעל גבר פירוש שארוך ביותר הגיד עד הארכובה כמו שמפורש בגמר׳ (ובויקרא רבה קדושים תהיו) גדלי בשר בעלי גברים היו רבי אליעזר אומר אף בעלי הדלדולין פסול באדם פ׳ בלעז פו״רי שיוצאין בידי אדם (שבת קמה:) אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה הגמון וקומון ובעלי זמורה פי׳ בעלי זמורה שוטרים וי״א ליצנים כגון זמר. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמ׳ ובאו ובאו (סוטה כח) כשם שהמים בודקין. ירוש׳ המאררים כנגד רמ״ח אברים שבאיש ושבאשה. (מנחות פז) מירוח עכו״ם אינו פוטר גלגול עכו״ם אינו פוטר מדרבנן גזירה משום בעלי כיסים פירוש בני אדם עשירים שלוקחים תבואה מעכו״ם ומישראל ואי אמרת דהאי דזבין מעכו״ם ליפטר דמרוח העכו״ם פוטר דזימנין דזבין מישראל ואמ׳ מעכו״ם זבין או תבואה שגדלה בשדהו ואמ׳ מעכו״ם זבנה כדי ליבטל עצמו מן המעשר. (חולין ו) רבי שמעון בן אלעזר שדריה רבי מאיר לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא אמר ליה ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה כלומר אם אתה גרגרן לשתות מיין הכותיים מוטב לך לשום סכין בלועיך פשטיה דקרא במאי כתיב בתלמיד היושב לפני רבו דתניא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם בין שאל לו ועשה לו קושיות ואם לאו תבין את אשר לפניך מה שיאמר לך ומדעתך ואל תלבין פניו ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה דדעתך ללמוד פרוש ממנו לדבר אחר (נדה טז) אמר רבי זירא מדברי כולן נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה רבא אמר בועל ושונה ואין בכך כלום כי תניא ההיא לטהרות. אמר ליה רבי אבא לרב אשי אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו. (פסחים מ) בעל נפש לא ילתות פירוש חסיד המתרחק מריח עבירה המדקדק על עצמו. וי״מ בעל נפש דכל שעה שאין לו אנינות הדעת שיכול לאכול כל פת. מכאן לבעל הקורה שנכנס בעוביה של קורה כלומר יעקב שהוליד בנים הרבה והכל בניו ובני בניו הוא מבקש רחמים יותר מאבותיו שלא הולידו אלא מעט:
ערך כד
כדג(עבודה זרה מ. חולין סד.) ואלו הן סימני בצים כל שכודרת ועגולגלת ראשה אחד כד וראשה אחד חד טהורה שני ראשיה כדין וכו׳ (מנחות פז) תנא חביות כדיות לודיות בינוניות פי׳ חביות כדיות של לוד שהן בינוניות (חולין נז) הני תמרי דכדה בתר תריסר ירחי שתא פי׳ תמרים שהתליעו בכד בתרי״ב חדש משתלשם מן האילן שריין דאמרינן שאם התליעו קודם שתלשם כבר מתו בתוך י״ב כדאמרינן כל שאין בו עצם אינו מתקיים שנים עשר חדש והני תולעים דהשתא לא השריצו על הארץ אלא מן הפירות רבותייהו ויש ששונין דכרה ברי״ש כמי כי כרי לשומשמי (בבא קמא כז) פתח בכד וסיים בחבית וכו׳ א״ר פפא היינו כד היינו חבית קיימא לן הכד קטן מן החבית שבו שואבין מים שנאמר וכדה על שכמה וחבית גדולה ממנה. (יבמות ע) הריני כפרת בן בתי כוזא ממזר שמאכילני בתרומה ואיני כפרת בן בתי כדה כהן גדול שפוסלני מן התרומה פירוש מברכת בן בתה ממזר שמאכילה בתרומה כדתנן ממזר מאכיל כך פי׳ המורה של מגנצא כל מקום שהוא אמר הריני כפרת זהו פירושו הריני במקומו לסבול עונותיו כלומר שעונותיו אני מקבל עלי להתכפר ואיני כפרת בן בתי כדה שפוסלני מן התרומ׳ כלומר איני מברכת בן בתי כהן גדול שפוסלני מן התרומה. כוזא כלי קטן משום ממזר שהוא פחות וכדה משמע כלי גדול משום כהן גדול:
ערך נקד
נקדד(בריש מעשרות) החרובים משינקדו וכל השחורין משינקדו (ירושלמי) וכל השחורים כגון ענבי הדס וענבי סנה משינקדו תנא ר׳ חננא ב״ר פפא משיעשה נקודות נקודות שחורות. י׳ נקודות בתורה מפורשות באבות דרבי נתן בפרק י׳ נסים נעשו לאבותינו במצרים. ובהגדת משלי בפסוק בשפתיו ינכר שונא (באבות) למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע׳ שבעד אלא כך אמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת אלו אומר לו כבר נקדתי עליהן ואם יאמר לי יפה כתבת אותם אסלק נקודותיה׳ מעליהן. (ובהגדת משלי) מלמד שאמרו ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם על מה שבגלוי אנו מצווין ולא על מה שבסתר אמר להן הקב״ה אף על שבגלוי אין אתם יכולין לעמוד (סנהדרין מג:) למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע׳ שבעד מלמד שלא ענש הכתוב עד שעברו את הירדן דברי רבי יהודה אמר לו ר׳ נחמיה וכי ענש הכתוב על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי (פסחים צג:) למה נקוד על ה׳ שברחוקה (מנחות פז) א״ר יוסי למה נקוד על ו׳ שבאמצע עשרון עשרון של יו״ט הראשון של חג שלא ימוד לא בשל שלשה לפר ובשל ב׳ לאיל:
ערך פשל
פשלה(מגילה כח.) ואין מפשילין לתוכו חבלים (פסחים כז ובסוף כלאים) והצנועין מפשילין במקל (ביצה כט:) ומוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו (בבא קמא כ) היתה קופתו מופשלת לאחוריו (מנחות פז) לאחר שהשלים מלאכתו הפשיל כליו לאחוריו:
ערך קש
קשו(בכורות מד) המקיש בקרסוליו פי׳ כשהולך מקיש קרסוליו זו בזו ומשמיע קול והוא הקישן שבגמרא ועיקרו מן דא לדא נקשן (זבין פרק ד) זב שהקיש על כציצטרא פי׳ הכה כאותה ששנינו הקיש בקנה (מנחות פז סנהדרין כה:) בנקישא תליא מלתא פי׳ שסופק כפיו זו לזו כדי להפריח יונו ויקדים לאידך יון אמר אנא ידענא למנקש טפי ולא גמר ומקני הילכך פסול אבל תולה בדעת עצמו כגון משחק בפספסין דלאו בכח תליא מלתא פי׳ שסופק כפיו זו בזו אמינא גמר ומקני קמ״ל (בבא מציעא נח) במשלם שערי מן כדא נקיש ואתי תיגרא פי׳ בהפנות התבואה מן הכלי כלומר נשאר הבית ריקן מן המזון דופקת המריבה ובאה (מגילה יב:) בן קיש בן שהקיש על דלתי רחמים ופתחו לו פי׳ דפק (בבא קמא נב) מהו דתימא איבעי ליה לנקושי עליה קמ״ל פי׳ לדפוק (עירובין ג) ואי נקש ביה סיכת וחבריה ביה חבריה. ותתקע את היתד תרגומו ונקשת ית סיכתא וכן ותתקע ביתד דדלילה (סנהדרין סה. כריתות ג) הקשת זרועותיו הוי מעשה פי׳ שמקשקש בזרועותיו:
א. [מיטטלער מיטטעלדינג.]
ב. [בעהערצטער פראם געמוטהליך.]
ג. [רונד, עממער, קרוג.]
ד. [פוקנט.]
ה. [אנהענגען.]
ו. [צוזאממען שלאגען.]
אלא מדה יתירה – היתה שם להשלים שבע מדות.
חביתי כה״ג – היה צריך לה ג׳ לוגין שמץ לוג ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערבים כדאמרי׳ בפ׳ התכלת.
וכי מה היה הין משמש – והלא לא הוצרכו לו מעולם אלא פעם אחת היה מימי משה לשמן המשחה דכתיב שמן זית הין (שמות ל).
מדה יתירה – להשלים הז׳ מדות.
שבו היה מודד שמן לחביתי כהן גדול – שהיה צריכה שלשה לוגין כדאמרינן לעיל (דף נא.) בשמן להוסיף לה שמן.
ר׳ שמעון אומר: מידות חצי ההין ושליש ההין ורבע ההין היו במקדש, ואולם לא היה שם במקדש כלי מידה בשיעור הין. וטעמו: וכי מה היה הין משמש? שהרי אין דבר הבא במקדש שמידתו היא בהין, ואין איפוא צורך בכלי שכזה. אלא לדעת ר׳ שמעון כדי להשלים את מספר הכלים למדידת הלח שהיו במקדש לשבעה, מדה יתירה (נוספת) של לוג ומחצה היתה שם, שבה היה מודד שמן לצורך מנחת חביתין של כהן גדול הצריכה שלושה לוגים שמן, והיו שלושה לוגים אלה נחלקים לשניים: לוג ומחצה שמן למחצית המנחה הקרבה בבוקר, ולוג ומחצה שמן למחצית המנחה הקרבה בין הערבים.
Rabbi Shimon says: There was no vessel there in the Temple that held one hin, as what purpose could a one-hin vessel serve? That volume of liquid was never used in an offering. Rather, there was an additional measuring vessel of one and a half log there, in the Temple, which completed the tally of seven vessels, with which one would measure the oil used for the griddle-cake meal offering of the High Priest; one and a half log were used in the morning and one and a half log in the afternoon.
הערוך על סדר הש״סרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) גְּמָ׳: תָּנוּ רַבָּנַן שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁל לַח הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ רְבִיעִית לוֹג וַחֲצִי לוֹג וְלוֹג וּרְבִיעִית הַהִין וּשְׁלִישִׁית הַהִין וַחֲצִי הִין וְהִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הִין וַחֲצִי הִין וּשְׁלִישִׁית הַהִין וּרְבִיעִית הַהִין וְלוֹג וַחֲצִי לוֹג וּרְבִיעִית לוֹג רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא הָיָה שָׁם הִין וְכִי מָה הָיָה הִין מְשַׁמֵּשׁ

GEMARA: The Sages taught in a baraita: There were seven measuring vessels for liquids in the Temple. Listed in ascending order of size, they held: One-quarter of a log; one-half of a log; one log; one-quarter of a hin; one-third of a hin; one-half of a hin; and one hin. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says that there were these seven vessels but he lists them in descending order: One hin; one-half of a hin; one-third of a hin; one-quarter of a hin; one log; one-half of a log; and one-quarter of a log. Rabbi Shimon says: There was no vessel there in the Temple that held one hin, as what purpose could a one-hin vessel serve? That volume of liquid was never used in an offering.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי יהודה מחשב ממטה למעלה ורבי מאיר ממעלה למטה:
גמ׳ רבי יהודה קחשיב ממטה למעלה ורבי מאיר קחשיב ממעלה למטה.
ו גמרא שנינו במשנתנו כי שבעה כלי מדידה של נוזלים היו במקדש, ובענין זה עוד תנו רבנן [שנו חכמים], שבע מדות של לח היו במקדש, הנמנות בסדר עולה: רביעית לוג, וחצי לוג, ולוג, ורביעית ההין, ושלישית ההין, וחצי ההין, והין, אלו דברי ר׳ יהודה. אף ר׳ מאיר אומר כי שבע מדות של לח היו במקדש, אלא שהוא מונה אותן בסדר יורד: הין, וחצי הין, ושלישית ההין, ורביעית ההין, ולוג, וחצי לוג, ורביעית לוג. ר׳ שמעון אומר: לא היה שם במקדש כלי מדידה בשיעור הין, וטעמו: וכי מה היה הין משמש?
GEMARA: The Sages taught in a baraita: There were seven measuring vessels for liquids in the Temple. Listed in ascending order of size, they held: One-quarter of a log; one-half of a log; one log; one-quarter of a hin; one-third of a hin; one-half of a hin; and one hin. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says that there were these seven vessels but he lists them in descending order: One hin; one-half of a hin; one-third of a hin; one-quarter of a hin; one log; one-half of a log; and one-quarter of a log. Rabbi Shimon says: There was no vessel there in the Temple that held one hin, as what purpose could a one-hin vessel serve? That volume of liquid was never used in an offering.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות פז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מנחות פז:, עין משפט נר מצוה מנחות פז: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות פז:, הערוך על סדר הש"ס מנחות פז:, רש"י מנחות פז:, מיוחס לרש"י מנחות פז:, תוספות מנחות פז:, גליון הש"ס לרע"א מנחות פז:, פירוש הרב שטיינזלץ מנחות פז:

Menachot 87b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Menachot 87b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 87b, Attributed to R. Gershom Menachot 87b, Collected from HeArukh Menachot 87b, Rashi Menachot 87b, Attributed to Rashi Menachot 87b, Tosafot Menachot 87b, Gilyon HaShas Menachot 87b, Steinsaltz Commentary Menachot 87b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144