קסבר מגדף – דכתיב ביה כרת היינו מברך את השם וכיון דיש כרת במברך את השם יליף האי מיניה נשיאות חטא נשיאות חטא לגזירה שוה.
(1) 
קָסָבַר מְגַדֵּף הַיְינוּ מְבָרֵךְ הַשֵּׁם וּכְתִיב בִּמְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם {ויקרא כ״ד:ט״ו} וְנָשָׂא חֶטְאוֹ.
קָסָבַר מְגַדֵּף הַיְינוּ מְבָרֵךְ הַשֵּׁם וּכְתִיב בִּמְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם {ויקרא כ״ד:ט״ו} וְנָשָׂא חֶטְאוֹ.He holds that with regard to the case of the blasphemer mentioned in the verse: “That person blasphemes the Lord and that soul shall be cut off [karet] from among his people” (Numbers 15:30), this is identical to the case of one who blesses the name of God, a euphemism for cursing God’s name. And it is written with regard to one who blesses the name of God: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15). Therefore, the punishment of karet applies to a sin about which the Torah states: Shall bear his sin.
פסח ומילה אע״פ שיש במניעת אכילתן כרת אין בשגגת מניעתן חטאת שאין חטאת אלא בלא תעשה וכן המגדף והוא המברך את השם אע״פ שיש בזדונו כרת כדכתיב את ה׳ הוא מגדף ונכרתה ר״ל בלא התראה שהרי בהתראה נסקל הוא וכן אע״פ שהוא בלא תעשה אין בשגגתו חטאת שאין חטאת אלא במעשה וזה דבור הוא ואינו מעשה ולמדת לפי דרכך שהמגדף הוא המברך את השם אבל המזמר לפני ע״ז אינו בכלל מגדף לחיוב כרת אלא שהוא בלאו כמו שיתבאר במקומו:
קסבר [סבור הוא] שמגדף האמור בתורה ״והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר, את ה׳ הוא מגדף ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה״ (במדבר טו, ל), ולא ברור מה משמע מגדף ואם הכוונה לחטא מסוים או לכל עבירה שבמזיד. ולדעת רבי: מגדף זה היינו [זהו] מברך (בלשון נקיה, כלומר: מקלל) השם. וכתיב [ונאמר] במברך את השם: ״ואל בני ישראל תדבר לאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו״ (ויקרא כד, טו) ואם כן נאמר במגדף ״ונשא חטאו״ וכוונתו כפי המבואר בפסוק המקביל — לכרת.
He holds that with regard to the case of the blasphemer mentioned in the verse: “That person blasphemes the Lord and that soul shall be cut off [karet] from among his people” (Numbers 15:30), this is identical to the case of one who blesses the name of God, a euphemism for cursing God’s name. And it is written with regard to one who blesses the name of God: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15). Therefore, the punishment of karet applies to a sin about which the Torah states: Shall bear his sin.
הכל
(2) וְגָמַר הַאי חֶטְאוֹ דְּהָכָא מֵחֶטְאוֹ דְּהָתָם מָה לְהַלָּן כָּרֵת אַף כָּאן נָמֵי כָּרֵת.
And Rabbi Yehuda HaNasi learned the meaning of this phrase: “And he shall bear his sin,” stated here, with regard to one who did not sacrifice the Paschal lamb, by way of a verbal analogy from the phrase: “Shall bear his sin” stated there, with regard to the blasphemer. Just as later, with regard to the blasphemer, it is referring to the punishment of karet, so too here, with regard to the Paschal lamb, it is referring to the punishment of karet. This concludes the Gemara’s explanation of the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
וגמר האי [ולמד את המקרא הזה] ״נשא חטאו״ דהכא [הנאמר כאן] במי שלא עשה פסח, מ״ נשא חטאו״ דהתם [שנאמר שם]. ולכן, מה להלן במגדף הכוונה לעונש כרת, אף כאן נמי [גם כן] במי שלא עשה פסח ״חטאו״ פירושו עונש כרת, זוהי שיטת רבי.
And Rabbi Yehuda HaNasi learned the meaning of this phrase: “And he shall bear his sin,” stated here, with regard to one who did not sacrifice the Paschal lamb, by way of a verbal analogy from the phrase: “Shall bear his sin” stated there, with regard to the blasphemer. Just as later, with regard to the blasphemer, it is referring to the punishment of karet, so too here, with regard to the Paschal lamb, it is referring to the punishment of karet. This concludes the Gemara’s explanation of the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi.
הכל
(3) ור׳ וְרַבִּי נָתָן סָבַר {במדבר ט׳:י״ג} וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה דְּהַאי כִּי לְשׁוֹן דְּהָא הוּא וה״ק וְהָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא דְּהָא קׇרְבַּן ה׳ לֹא הִקְרִיב בְּמוֹעֲדוֹ בָּרִאשׁוֹן.
And Rabbi Natan holds that the verse should be understood differently. In the verse: “And refrains from offering the Paschal lamb, that soul shall be cut off from his people; because [ki] he did not bring the offering of the Lord in its appointed season” (Numbers 9:13), this word ki has the meaning of: Because. And this is what the Torah is saying: “Because he did not bring the offering of the Lord in its appointed season,” referring to participating in the Paschal lamb on the first Pesaḥ, he is liable to receive karet.
ורבי נתן – מוקי ליה להאי כי בלשון דהא וקאי אדלעיל מיניה למיתב טעמא למילתיה ונכרת בראשון משום דהא קרבן ה׳ לא הקריב במועדו בראשון.
ואילו ר׳ נתן סבר שיש להבין את הכתוב באופן אחר: מה שנאמר ״וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה כי קרבן ה׳ לא הקריב במעדו״ (במדבר ט, יג) דהאי [שאותו] ״כי״ שנאמר בפסוק זה לשון דהא [שהרי] הוא שהמלה כי משמשת בכמה משמעויות ואחת מהן בתור דהא = שהרי, והכי קאמר רחמנא [וכך אמר, יש להבין את מה שאמרה התורה] ״כי את קרבן ה׳ לא הקריב״ דהא [שהרי] את ״קרבן ה׳ לא הקריב במעדו״ כלומר בפסח ראשון, ודינו כרת.
And Rabbi Natan holds that the verse should be understood differently. In the verse: “And refrains from offering the Paschal lamb, that soul shall be cut off from his people; because [ki] he did not bring the offering of the Lord in its appointed season” (Numbers 9:13), this word ki has the meaning of: Because. And this is what the Torah is saying: “Because he did not bring the offering of the Lord in its appointed season,” referring to participating in the Paschal lamb on the first Pesaḥ, he is liable to receive karet.
הכל
(4) הַאי חֶטְאוֹ יִשָּׂא מַאי עָבֵיד לֵיהּ קָסָבַר מְגַדֵּף לָאו הַיְינוּ מְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם וְגָמַר הַאי חֶטְאוֹ דְּהָתָם מֵהַאי חֶטְאוֹ דְּהָכָא מָה הָכָא כָּרֵת אַף הָתָם כָּרֵת.
The Gemara asks: If so, that part of the verse which says: He shall bear his sin, what does Rabbi Natan do with it? The Gemara answers: Rabbi Natan holds that the case of the blasphemer is not identical with the case of one who blesses the name of God; blasphemy refers instead to one who sings praises to false gods. Thus, the Torah does not specify the punishment of one who curses God. He learned the meaning of that phrase “his sin,” there, with regard to one who curses God, by way of a verbal analogy from this phrase “his sin” here, in the case of one who did not offer the Paschal lamb. Just as here, with regard to the Paschal lamb, the punishment is karet, so too there, with regard to one who curses God, the phrase: He shall bear his sin, is a reference to the punishment of karet.
לאו היינו מברך את השם – אלא מזמר ומשורר לע״ז דאיכא דסבירא ליה הכי בכריתות (דף ז:) ולית לן כרת במברך אי לאו מהכא גמירי לה.
ושואלים: אם כן, האי [אותו] קטע מהפסוק שנאמר בו ״חטאו ישא״ מאי עביד ליה [מה עושה לו כיצד יבין אותו]? ומשיבים: סבר ר׳ נתן כי מגדף לאו היינו [אינו] מברך את השם אלא מזמר ומשורר לעבודה זרה, ואם כן לא נתברר במפורש עונשו בידי שמים של מקלל ה׳, וגמר [ולמד] בגזירה שוה האי ״חטאו״ דהתם [אותו מילה ״ונשא חטאו״ האמור שם] במברך ה׳ מהאי ״חטאו״ דהכא [מ״חטאו״ זה הכתוב כאן] בפסח, מה ״חטאו״ האמור הכא [כאן] בפסח לדברי ר׳ נתן הוא עונש כרת, אף התם [שם] במגדף ״ונשא את חטאו״ הכוונה היא לעונש כרת.
The Gemara asks: If so, that part of the verse which says: He shall bear his sin, what does Rabbi Natan do with it? The Gemara answers: Rabbi Natan holds that the case of the blasphemer is not identical with the case of one who blesses the name of God; blasphemy refers instead to one who sings praises to false gods. Thus, the Torah does not specify the punishment of one who curses God. He learned the meaning of that phrase “his sin,” there, with regard to one who curses God, by way of a verbal analogy from this phrase “his sin” here, in the case of one who did not offer the Paschal lamb. Just as here, with regard to the Paschal lamb, the punishment is karet, so too there, with regard to one who curses God, the phrase: He shall bear his sin, is a reference to the punishment of karet.
הכל
(5) ור׳ וְרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַבְיָא סָבַר וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה אִי קׇרְבַּן ה׳ לֹא הִקְרִיב בְּמוֹעֲדוֹ בַּשֵּׁנִי.
And Rabbi Ḥananya ben Akavya holds that the word ki in the verse should be rendered: If, as Rabbi Yehuda HaNasi interpreted it, but the verse should be understood as follows: “And refrained from participating in the offering of the Paschal lamb, that soul shall be cut off from his people if he did not bring the offering of the Lord in its appointed season,” which is on the second Pesaḥ.
ורבי חנניא – נמי דריש האי כי לשון אי כר׳ אלא קסבר לאו מילתא אחריתי היא אלא כרת דקמא תלא ביה ונכרת במזיד דראשון אם קרבן ה׳ לא יקריב בשני.
ור׳ חנניא בן עקביא סבר: ״וחדל לעשות הפסח ונכרתה כי קרבן ה׳ לא הקריב במועדו ״ומשמעות המילה ״כי״ לדבריו היא ״או״ כשיטת רבי, אולם לשיטתו יש לפרש את דברי הפסוק כך: ״כי״ כלומר אי [אם] ״קרבן ה׳ לא הקריב במועדו״ ומתי — אף בפסח שני — חייב כרת.
And Rabbi Ḥananya ben Akavya holds that the word ki in the verse should be rendered: If, as Rabbi Yehuda HaNasi interpreted it, but the verse should be understood as follows: “And refrained from participating in the offering of the Paschal lamb, that soul shall be cut off from his people if he did not bring the offering of the Lord in its appointed season,” which is on the second Pesaḥ.
הכל
(6) וְהַאי חֶטְאוֹ יִשָּׂא מַאי עָבֵיד לֵיהּ כְּדַאֲמַרַן.
The Gemara asks: And with regard to that phrase: “He shall bear his sin,” what does Rabbi Ḥananya ben Akavya do with it? The Gemara answers: He uses it in the same way as Rabbi Natan, as we said above, to derive the punishment for one who curses God.
ושואלים: והאי [וזה הכתוב] ״חטאו ישא״ מאי עביד ליה [מה עושה בו כיצד יבין אותו]? ומשיבים: כדאמרן [כפי שאמרנו] וכדברי ר׳ נתן שבא ללמד לענין מברך השם.
The Gemara asks: And with regard to that phrase: “He shall bear his sin,” what does Rabbi Ḥananya ben Akavya do with it? The Gemara answers: He uses it in the same way as Rabbi Natan, as we said above, to derive the punishment for one who curses God.
הכל
(7) הִלְכָּךְ אהֵזִיד בָּזֶה וּבָזֶה דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב שָׁגַג בָּזֶה וּבָזֶה דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר.
Therefore, if one intentionally refrained from offering the Paschal lamb on both the first and second Pesaḥ, all agree that he is liable to receive karet. If one unwittingly forgot on both the first and second Pesaḥ, all agree that he is exempt from karet.
הלכך [לכן], המסקנות המעשיות מן המחלוקת אלו הן: מי שהזיד בזה ובזה שהזיד ולא עשה לא פסח ראשון ולא פסח שני — דברי הכל חייב כרת, שגג בזה ובזה — דברי הכל פטור.
Therefore, if one intentionally refrained from offering the Paschal lamb on both the first and second Pesaḥ, all agree that he is liable to receive karet. If one unwittingly forgot on both the first and second Pesaḥ, all agree that he is exempt from karet.
הכל
(8) הֵזִיד בָּרִאשׁוֹן וְשָׁגַג בַּשֵּׁנִי לְרַבִּי ולר׳ וּלְרַבִּי נָתָן במִחַיְּיבִי לְרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַבְיָא פָּטוּר.
If one intentionally refrained from offering the Paschal lamb on the first Pesaḥ and unwittingly forgot on the second, according to the opinions of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Natan he is liable to receive karet, because he intentionally refrained from offering the sacrifice on the first Pesaḥ and did not rectify his mistake on the second Pesaḥ;however, according to the opinion of Rabbi Ḥananya ben Akavya he is exempt, because he holds that one is liable only if he intentionally refrained both times from offering the Paschal lamb.
הזיד בראשון ושגג בשני לשיטת רבי ור׳ נתן — מחייבי [מחייבים] אותו כרת, שהרי בפסח ראשון הזיד ולא תיקן בפסח שני, ואילו לר׳ חנניא בן עקביא פטור שלשיטתו אין חייב אלא מי שהזיד בשניהם.
If one intentionally refrained from offering the Paschal lamb on the first Pesaḥ and unwittingly forgot on the second, according to the opinions of Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Natan he is liable to receive karet, because he intentionally refrained from offering the sacrifice on the first Pesaḥ and did not rectify his mistake on the second Pesaḥ;however, according to the opinion of Rabbi Ḥananya ben Akavya he is exempt, because he holds that one is liable only if he intentionally refrained both times from offering the Paschal lamb.
הכל
(9) שָׁגַג בָּרִאשׁוֹן וְהֵזִיד בַּשֵּׁנִי גלְרַבִּי חַיָּיב לר׳ לְרַבִּי נָתָן ולר׳ וּלְרַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַבְיָא פָּטוּר.:
If one unwittingly forgot on the first Pesaḥ and intentionally refrained from bringing the offering on the second Pesaḥ, according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi he is liable, because Rabbi Yehuda HaNasi considers the second Pesaḥ an independent Festival that is mandatory for all those who did not offer the Paschal lamb on the first Pesaḥ. According to the opinions of Rabbi Natan and Rabbi Ḥananya ben Akavya, who hold that the second Pesaḥ is a chance to redress the sin of the first Pesaḥ, since he did not intentionally fail to offer the Paschal lamb on the first Pesaḥ, he is exempt from the punishment of karet even if he intentionally failed to offer the Paschal lamb on the second Pesaḥ.
שגג בראשון והזיד בשני לרבי חייב – דאית ליה כרת בשני באנפי נפשיה.
לר׳ נתן ור׳ חנניא פטור – דהא לא כתיב כרת אלא אראשון והרי שגג בו.
שגג בראשון והזיד בשני, לשיטת רבי הרי חייב, שהרי לדעתו פסח שני הוא רגל לעצמו, ומי שלא עשה את הראשון חייב לעשות את השני. ואילו לר׳ נתן ולר׳ חנניא בן עקביא שאין השני אלא מילואים של הראשון, כיון שבראשון לא נתחייב (שהרי היה שוגג) גם על השני פטור.
If one unwittingly forgot on the first Pesaḥ and intentionally refrained from bringing the offering on the second Pesaḥ, according to the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi he is liable, because Rabbi Yehuda HaNasi considers the second Pesaḥ an independent Festival that is mandatory for all those who did not offer the Paschal lamb on the first Pesaḥ. According to the opinions of Rabbi Natan and Rabbi Ḥananya ben Akavya, who hold that the second Pesaḥ is a chance to redress the sin of the first Pesaḥ, since he did not intentionally fail to offer the Paschal lamb on the first Pesaḥ, he is exempt from the punishment of karet even if he intentionally failed to offer the Paschal lamb on the second Pesaḥ.
הכל
(10) מתני׳ מַתְנִיתִין : דאֵיזוֹ הִיא דֶּרֶךְ רְחוֹקָה מִן הַמּוֹדִיעִים וְלַחוּץ וּכְמִדָּתָהּ לְכׇל רוּחַ דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא ר״א רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מֵאִיסְקוּפַּת הָעֲזָרָה וְלַחוּץ אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי לְפִיכָךְ נָקוּד עַל {במדבר ט׳:י׳} ה׳ לוֹמַר לָא מִפְּנֵי שֶׁרָחוֹק וַדַּאי אֶלָּא מֵאִיסְקוּפַּת הָעֲזָרָה וְלַחוּץ.:
MISHNA: What is the definition of a distant journey that exempts one from observing the first Pesaḥ? Anywhere from the city of Modi’im and beyond, and from anywhere located an equal distance from Jerusalem and beyond in every direction; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Eliezer says: From the threshold of the Temple courtyard and beyond is considered a distant journey;therefore, anyone located outside the courtyard at the time that the Paschal lamb is slaughtered is exempt from observing the first Pesaḥ. Rabbi Yosei said to him: Therefore, the word is dotted over the letter heh in the word “distant [reḥoka]” to say that the meaning of the word should be qualified: It should be understood that it is not because he is really distant; rather, it includes anyone located from the threshold of the Temple courtyard and beyond.
מתני׳ איזו היא דרך רחוקה מן המודעית ולחוץ וכמדתה לכל רוח כו׳ – פי׳ שיהיה שם כחצי היום אמר עולא מן המודעית לירושלים חמשה עשר מיל סבר לה כר׳ יוחנן דאמר עשר פרסאות מהלך אדם בינוני ביום חמשה מילין מעלות השחר ועד הנץ החמה וחמשה מילין משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים פשו שלשים מיל חמשה עשר מצפרא לפלגיה דיומא וחמשה עשר מפלגיה דיומא עד לאורתא וקי״ל כל מצות התמיד מכי ינטו צללי ערב והפסח אחריו השתא אימת קא מחייב האי גברא למעבד פסח בחצות כיון דאיבעי סגויי לא מתעייל ליה עד דאיכא שמשא פטור כי אחר ביאת השמש אינו שוחט כלל.
ערך אסכופה
אסכופה – א(שבת צא:) במשנה קופה שהוא מלאה פירות ונתונה על האסקופה החיצונה. (פסחים צג:) במשנה לפיכך נקוד על ה׳ דרחוקה לומר לך לא מפני שהיא רחוקה ודאי אלא מאסקופת העזרה ולחוץ. (אהלות בפרק ארובה היתה נתונה בצד האסקופה) (שבת יד) אסכופה משמשת שתי רשייות פי׳ אסכופה מפתן.
ערך מדעית
מדעית – ב(חגיגה כה:) מן המודעית ולפנים נאמנין על כלי חרס. (פסחים צג:) אי זו היא דרך רחוקה מן המודעית ולחוץ. גמרא אמר עולא מן המודעית לירושלים ט״ו מילין הוי פי׳ שם מקום.
ערך נקד
נקד – ג(בריש מעשרות) החרובים משינקדו וכל השחורין משינקדו (ירושלמי) וכל השחורים כגון ענבי הדס וענבי סנה משינקדו תנא ר׳ חננא ב״ר פפא משיעשה נקודות נקודות שחורות. י׳ נקודות בתורה מפורשות באבות דרבי נתן בפרק י׳ נסים נעשו לאבותינו במצרים. ובהגדת משלי בפסוק בשפתיו ינכר שונא (באבות) למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע׳ שבעד אלא כך אמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר לי מפני מה כתבת אלו אומר לו כבר נקדתי עליהן ואם יאמר לי יפה כתבת אותם אסלק נקודותיה׳ מעליהן. (ובהגדת משלי) מלמד שאמרו ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם על מה שבגלוי אנו מצווין ולא על מה שבסתר אמר להן הקב״ה אף על שבגלוי אין אתם יכולין לעמוד (סנהדרין מג:) למה נקוד על לנו ולבנינו ועל ע׳ שבעד מלמד שלא ענש הכתוב עד שעברו את הירדן דברי רבי יהודה אמר לו ר׳ נחמיה וכי ענש הכתוב על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם אלא כשם שלא ענש על הנסתרות כך לא ענש על עונשין שבגלוי (פסחים צג:) למה נקוד על ה׳ שברחוקה (מנחות פז) א״ר יוסי למה נקוד על ו׳ שבאמצע עשרון עשרון של יו״ט הראשון של חג שלא ימוד לא בשל שלשה לפר ובשל ב׳ לאיל.
ערך גדף
גדף – ד(כריתות ז:) ת״ר את ה׳ הוא מגדף איסי בן יהודה אומר כאדם שאומר לחבירו גדפת את הקערה וחסרת קא סבר מגדף היינו מברך את ה׳ פירוש כגון גודף קערה וחסר מן הקערה עצמה קא סבר מגדף היינו מברך את השם כלומר שפושט יד וכופר בעיקר גדפת הקערה ולא חסרת דקסבר מגדף גודף קערה שכופר בעיקר ולא חסרה שלא פשט ידיו לעיקר (שבת עה.) מאי אמגושתא רב אמר חרשי ושמואל אמר גידופי פי׳ שמחרף כלפי מעלה וכבר פירשתי בערך אמגוש. (פסחים צג) קסבר מגדף היינו מברך את ה׳ מגדף בה רבי אבהו אלא מעתה דכתב לכן עתה יגלו בראש גולים וכו׳. (שבת סב) בגמ׳ ולא בכוחל׳ (סנהדרין מ: קידושין עא) מגדף בה ר׳ אבהו ואימא לאתויי חקירות. פי׳ רב שרירא גאון מגדף מראה תימה בידו כאדם שגודף מן הקערה (פסחים מב) בפי׳ רבינו חננאל אשה לא תלוש לא במים גדופים. ויש מפרשים כמו לייטי עלה במערבא.
א. [שוועל.]
ב. [ארטס נאמע.]
ג. [פוקנט.]
ד. [לעסטערן.]
א משנה איזו היא דרך רחוקה האמורה בתורה שהמצוי בה פטור מלהקריב בפסח ראשון כשנמצא מן העיר מודיעים ולחוץ וכמדתה כשיעור מרחק זה מירושלים לכל רוח, אלו דברי ר׳ עקיבא. ר׳ אליעזר אומר: מאיסקופת (מפתן) העזרה ולחוץ זוהי דרך רחוקה שמי שנמצא בשעת שחיטה מחוץ לעזרה פטור מפסח ראשון. אמר ליה [לו] ר׳ יוסי: לפיכך נקוד בתורה על ״ה׳ ״ במלה ״רחוקה״ כדי לומר שיש לצמצם את הוראת המלה ולהבין לא מפני שרחוק ודאי אלא אפילו מאיסקופת העזרה ולחוץ.
MISHNA: What is the definition of a distant journey that exempts one from observing the first Pesaḥ? Anywhere from the city of Modi’im and beyond, and from anywhere located an equal distance from Jerusalem and beyond in every direction; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Eliezer says: From the threshold of the Temple courtyard and beyond is considered a distant journey;therefore, anyone located outside the courtyard at the time that the Paschal lamb is slaughtered is exempt from observing the first Pesaḥ. Rabbi Yosei said to him: Therefore, the word is dotted over the letter heh in the word “distant [reḥoka]” to say that the meaning of the word should be qualified: It should be understood that it is not because he is really distant; rather, it includes anyone located from the threshold of the Temple courtyard and beyond.
הכל
(11) גמ׳ גְּמָרָא : אָמַר עוּלָּא המִן הַמּוֹדִיעִים לִירוּשָׁלַיִם חֲמִשָּׁה עָשָׂר מִילִין הָוְיָא סָבַר לַהּ כִּי הָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כַּמָּה מַהֲלַךְ אָדָם בַּיּוֹם עֲשָׂרָה פַּרְסָאוֹת מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר וְעַד הָנֵץ הַחַמָּה חֲמֵשֶׁת מִילִין מִשְּׁקִיעַת הַחַמָּה וְעַד צֵאת הַכּוֹכָבִים חֲמֵשֶׁת מִילִין פָּשׁוּ לֵהּ תְּלָתִין חֲמֵיסַר מִצַּפְרָא לְפַלְגָא דְיוֹמָא וַחֲמֵיסַר מִפַּלְגָא דְיוֹמָא לְאוּרְתָּא.
GEMARA: Ulla said: The distance from the city of Modi’im to Jerusalem is fifteen mil. He held like this following opinion that Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: How far can an average person walk on an average day? One can walk ten parasangs [parsaot], which are forty mil. This is divided in the following way: From dawn until sunrise one can walk a distance of five mil, and from sunset until the emergence of the stars one can walk another five mil. There are thirty mil remaining that one can walk in a day: Fifteen from the morning until midday, and fifteen from midday until evening.
גמ׳ חמשה עשר מילין – מדקרי ליה תנא דידן דרך רחוקה לגבי פסח וסבירא ליה לעולא דרך רחוקה כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה כל שעת שחיטה מהלך ואינו מגיע ושעת שחיטה מחצות היום ואילך דבין הערבים כתיב ביה כתמיד ותמיד אע״פ שנשחט בשש ומחצה זמנו מן התורה מתחלת שבע ואילך שמתחלת החמה להתעקם כלפי מערב קצת ומשחרי כותלי דהכי אמרינן ביומא בפ׳ שלישי (דף כח:) צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי והיינו מחצות היום ולהלן ופרכינן עלה מהא דתנן תמיד נשחט בשש ומחצה ומשני שאני כותלי בית המקדש דלא מכווני רחבם מתחתיהן ולא משחרי בעיקום פורתא עד חצי שבע ומיהו זמן שחיטה מתחלת שבע ואילך ונמשך עד שתשקע החמה ומשתשקע החמה לא דדם נפסל בשקיעת החמה באיזהו מקומן (זבחים דף נו.) ומחצות ועד שקיעת החמה מהלך חמשה עשר מילין כי הא דר׳ יוחנן.
סבר לה – עולא.
כמה מהלך אדם – בינוני וביום בינוני דתקופת ניסן ותשרי שהימים והלילות שוין.
עשרה פרסאות – ארבעים מילין.
מעלות השחר עד הנץ החמה חמשה מיל – כך שהיית החמה לצאת בעוביו של רקיע וכנגדה שוהה בשקיעתה ליכנס דהיינו משקיעתה ועד צאת הכוכבים.
פשו תלתין – מהנצה ועד שקיעתה.
לאורתא – לשקיעת החמה דשוב אין זמן שחיטה דדם קדשים נפסל בשקיעת החמה כדאמרינן באיזהו מקומן בשחיטת קדשים.
מעלות השחר כו׳. במסקנא קאמר ויאיצו שאני ומפורש בירושלמי המלאך מקדיר לפניהם הדרך ופי׳ שהוה משוה להם העקוב למישור כמו מקדרין בהרים דמס׳ עירובין ויש לדקדק דא״כ לפי המסקנא מנלן דשיעור משיעלה עמוד השחר עד הנץ החמה ד׳ מילין וכ״ה בהדיא בירושלמי דיליף ליה נמי מהאי קרא ואומא דע״י קפיצת המלאך הלך כשיעור זה דהא ה׳ מילין הויא וכדמשני ויאיצו שאני וי״ל לפי דעת הירושלמי לא קפץ לו הדרך אלא שקדר לו ההרים והחכמים שיערו בארץ ההיא שהקידור פיחת חלק חמישית וכיון שאר״ח שה׳ מילין הויא והקידור השוה ליה ד׳ מילין ולוט הלך לו כל זה מעלות השחר עד הנץ החמה יליף לה שפיר אף לפי המסקנא וק״ל:
ב גמרא אמר עולא: המרחק מן העיר מודיעים לירושלים חמשה עשר מילין הויא [הוא]. סבר לה [סבור הוא]. כי הא [כשיטה זו] שאמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: כמה מהלך אדם בינוני ביום בינוני — עשרה פרסאות שהם ארבעים מיל וחלוקת הזמנים: מעלות השחר ועד הנץ החמה הולך הוא מרחק של חמשת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים מהלך חמשת מילין, פשו לה תלתין [נשארו להם שלשים] מיל שהולך במשך היום עצמו, חמיסר מצפרא לפלגא דיומא [חמשה עשר מילין מהבוקר עד חצי היום] וחמיסר מפלגא דיומא לאורתא [וחמשה עשר מילין מחצי היום לערב].
GEMARA: Ulla said: The distance from the city of Modi’im to Jerusalem is fifteen mil. He held like this following opinion that Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: How far can an average person walk on an average day? One can walk ten parasangs [parsaot], which are forty mil. This is divided in the following way: From dawn until sunrise one can walk a distance of five mil, and from sunset until the emergence of the stars one can walk another five mil. There are thirty mil remaining that one can walk in a day: Fifteen from the morning until midday, and fifteen from midday until evening.
הכל
(12) עוּלָּא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר עוּלָּא אֵי זֶה הוּא דֶּרֶךְ רְחוֹקָה כֹּל שֶׁאֵין יָכוֹל לִיכָּנֵס בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה.
The Gemara explains that Ulla conforms to his standard line of reasoning below, as Ulla said: What is the definition of a distant journey? It is any distance from which one is unable to reach Jerusalem and enter the Temple by the earliest time of the slaughter of the Paschal lamb. The obligation to slaughter the Paschal lamb begins at noon; therefore, if one is a distance of fifteen mil from the Temple in the morning, he will not be able to arrive there before the time that the offering may be slaughtered.
עולא לטעמיה – תימה מנא ליה לעולא דלא הוי שעת שחיטה מתחילת שקיעה דדם נפסל בשקיעת החמה דריש ליה מביום הקריבו את זבחו והא קיימא לן בפ׳ שני דמגילה (מגילה כ:) דעד צאת הכוכבים יממא הוא.
ומסבירים: כי עולא לטעמיה [לטעמו לשיטתו] שאמר עולא: אי זה הוא דרך רחוקה — כל שאין יכול ליכנס למקדש בשעת שחיטה. וחיוב שחיטת הפסח מאימתי הוא מתחיל — מחצות היום ואילך ולכן אם הוא נמצא בזמן שחיטת הפסח במרחק של חמשה עשר מיל מירושלים, הרי הוא בדרך רחוקה לפי שאינו יכול להגיע לירושלים עד תום זמן שחיטה, והריהו דחוי מן הקרבן.
The Gemara explains that Ulla conforms to his standard line of reasoning below, as Ulla said: What is the definition of a distant journey? It is any distance from which one is unable to reach Jerusalem and enter the Temple by the earliest time of the slaughter of the Paschal lamb. The obligation to slaughter the Paschal lamb begins at noon; therefore, if one is a distance of fifteen mil from the Temple in the morning, he will not be able to arrive there before the time that the offering may be slaughtered.
הכל
(13) אָמַר מָר מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַד הָנֵץ הַחַמָּה חֲמֵשֶׁת מִילִין מְנָא לַן דִּכְתִיב {בראשית י״ט:ט״ו} וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים וְגוֹ׳ וּכְתִיב {בראשית י״ט:כ״ג} הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צוֹעֲרָה וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא לְדִידִי חֲזֵי לִי הָהוּא אַתְרָא וְהָוְיָא חֲמִשָּׁה מִילִין.
The Gemara addresses the previously mentioned discussion: The Master said that from dawn until sunrise one can walk a distance of five mil. From where do we derive this? As it is written: “And when the morning arose, the angels hastened Lot, saying: Arise, take your wife and your two daughters that are here, lest you be swept away in the iniquity of the city” (Genesis 19:15), and it is written: “The sun was risen upon the earth when Lot came to Zoar” (Genesis 19:23). Therefore, the distance between Sodom and Zoar is the distance one can walk between dawn and sunrise, and Rabbi Ḥanina said: I myself saw that place, and it is a distance of five mil. This serves as a biblical proof that one can walk five mil between dawn and sunrise.
באותו ענין דנים, אמר מר [החכם] מעלות השחר עד הנץ החמה מהלך חמשת מילין, מנא לן [מנין לנו] דבר זה? דכתיב [שנאמר]: ״וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמור קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות פן תספה בעוון העיר״ (בראשית יט, טו) וכתיב [ונאמר]: ״השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה״ (בראשית יט, כג) הרי שמעלות השחר עד הנץ החמה (זמן יציאת השמש) הוא המהלך מסדום לצוער. ואמר ר׳ חנינא: לדידי חזי לי ההוא אתרא [אני ראיתי אותו מקום] והויא [והוא] מרחק של חמשה מילין ואפשר איפוא ללמוד מן הכתובים שיעור זמן זה.
The Gemara addresses the previously mentioned discussion: The Master said that from dawn until sunrise one can walk a distance of five mil. From where do we derive this? As it is written: “And when the morning arose, the angels hastened Lot, saying: Arise, take your wife and your two daughters that are here, lest you be swept away in the iniquity of the city” (Genesis 19:15), and it is written: “The sun was risen upon the earth when Lot came to Zoar” (Genesis 19:23). Therefore, the distance between Sodom and Zoar is the distance one can walk between dawn and sunrise, and Rabbi Ḥanina said: I myself saw that place, and it is a distance of five mil. This serves as a biblical proof that one can walk five mil between dawn and sunrise.
הכל
(14) גּוּפָא אָמַר עוּלָּא אֵיזֶה הוּא דֶּרֶךְ רְחוֹקָה כֹּל שֶׁאֵין יָכוֹל לִיכָּנֵס בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה וְרַב יְהוּדָה אָמַר כֹּל שֶׁאֵין יָכוֹל לִיכָּנֵס בִּשְׁעַת אֲכִילָה.
The Gemara discusses the matter of the above statement itself. Ulla said: What is the definition of a distant journey; any journey of a distance from which one is unable to reach Jerusalem and enter the Temple by the earliest time of the slaughter of the Paschal lamb. And Rav Yehuda said: Any journey of a distance from which one is unable to reach Jerusalem, where the Paschal lamb is eaten, and enter during the time of the eating, the following night.
רב יהודה אמר כל שאינו יכול ליכנס בשעת אכילה – תימה דלרב יהודה מן המודיעים לא יכול ליכנס בחצי היום וכל הלילה ולעולא בשעת שחיטה דניחזי אנן ויש לומר דאיסתתום דרכים כדאמרינן בר״ה (דף כג:) ועוד דאליבא דר״ע קיימי׳ דאית ליה תחומין דאורייתא ולרב יהודה יכול ליכנס מן המודיעים עד סמוך לתחום בתחלת הלילה וליכא בינייהו השתא כולי האי וכן משמע בירושלמי.
ג גופא [לגופו של ענין שהזכרנו] בקביעת דרך רחוקה אמר עולא: איזה הוא דרך רחוקה — כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה לעזרה. ורב יהודה אמר: כל שאין יכול ליכנס בשעת אכילה לירושלים שרחוק עד כדי כך שלא יוכל להגיע לעיר עד סוף זמן אכילה בחצות הלילה.
The Gemara discusses the matter of the above statement itself. Ulla said: What is the definition of a distant journey; any journey of a distance from which one is unable to reach Jerusalem and enter the Temple by the earliest time of the slaughter of the Paschal lamb. And Rav Yehuda said: Any journey of a distance from which one is unable to reach Jerusalem, where the Paschal lamb is eaten, and enter during the time of the eating, the following night.
הכל
(15) אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְעוּלָּא לְדִידָךְ קַשְׁיָא וּלְרַב יְהוּדָה קַשְׁיָא לְדִידָךְ קַשְׁיָא דְּאָמְרַתְּ כֹּל שֶׁאֵין יָכוֹל לִיכָּנֵס בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה וְהָא טְמֵא שֶׁרֶץ דְּאֵין יָכוֹל לִיכָּנֵס בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה וְקָאָמְרַתְּ שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טְמֵא שֶׁרֶץ.
Rabba said to Ulla: According to your opinion it is difficult, and according to Rav Yehuda’s opinion it is difficult. According to your opinion it is difficult, as you said that any journey of a distance from which one is unable to reach Jerusalem and enter the Temple courtyard by the time of the slaughter of the Paschal lamb is considered a distant journey. Yet with regard to one who is ritually impure due to contact with a dead creeping animal, who is unable to enter the Temple courtyard at the time of the slaughter due to his impurity, you said: One may slaughter the Paschal lamb and sprinkle its blood on behalf of one who is ritually impure due to contact with a dead creeping animal, even though he will only become pure after nightfall, when the Paschal lamb is eaten.
ולרב יהודה קשיא – דאמר כל שאינו יכול ליכנס בשעת אכילה הוא דפטור הא איחזי למיכל לאורתא חייב.
והא טמא שרץ כו׳ – ופלוגתייהו בפרק האשה (פסחים דף צ:).
וקאמרת שוחטין וזורקין על טמא שרץ – לאלומיה פירכי׳ הוא דקאמר הכי ואפי׳ סבר אין שוחטין הוה מצי למיפרך מטבול יום דלכולי עלמא שוחטין וזורקין עליו אע״פ שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה.
תוס׳ בד״ה וקאמרת שוחטין כו׳ לאלומי׳ פירכא הוא דקאמר הכי כו׳ ה״מ למפרך מטבו״י דלכ״ע כו׳ עכ״ל ק״ק דהא אי הוה סבר אין שוחטין כו׳ היינו ע״כ משום דטמא שרץ דחייה רחמנא דכתיב כו׳ דמי לא עסקינן שחל ז׳ כו׳ כדלקמן ובפרק האשה וא״כ אית לן למילף דרך רחוקה מטמא שרץ מהאי היקשא דר׳ עקיבא ולא הוה תיקשי לן ע״כ מטבו״י וכמו שהקשו התוס׳ לקמן לרב יודא ואימא דלא ניחא ליה לרבה כתירוץ שכתבו התוס׳ לרב יודא וק״ל:
אמר ליה [לו] רבה לעולא: לדידך קשיא [לשיטתך קשה] ולשיטת ר׳ יהודה קשיא [קשה]. לדידך קשיא [לשיטתך קשה], שאמרת כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה, והא [והרי] טמא שרץ שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה מפני טומאתו וקאמרת [ואומר אתה] כי שוחטין וזורקין על טמא שרץ, אף שבשעת שחיטה עדיין טמא הוא ולא יטהר אלא בערב, בשעת אכילה.
Rabba said to Ulla: According to your opinion it is difficult, and according to Rav Yehuda’s opinion it is difficult. According to your opinion it is difficult, as you said that any journey of a distance from which one is unable to reach Jerusalem and enter the Temple courtyard by the time of the slaughter of the Paschal lamb is considered a distant journey. Yet with regard to one who is ritually impure due to contact with a dead creeping animal, who is unable to enter the Temple courtyard at the time of the slaughter due to his impurity, you said: One may slaughter the Paschal lamb and sprinkle its blood on behalf of one who is ritually impure due to contact with a dead creeping animal, even though he will only become pure after nightfall, when the Paschal lamb is eaten.
הכל
(16) וּלְרַב יְהוּדָה קַשְׁיָא דְּאָמַר כֹּל שֶׁאֵין יָכוֹל לִיכָּנֵס בִּשְׁעַת אֲכִילָה וְהָא טְמֵא שֶׁרֶץ דְּיָכוֹל לִיכָּנֵס בִּשְׁעַת אֲכִילָה וְקָאָמַר אֵין שׁוֹחֲטִין וְזוֹרְקִין עַל טְמֵא שֶׁרֶץ.
And according to Rav Yehuda’s opinion it is difficult, as he said that any journey of a distance from which one is unable to enter Jerusalem during the time of the eating is considered a distant journey; yet with regard to one who is ritually impure due to contact with a dead creeping animal, who is able to enter Jerusalem and participate in consuming the offering at the time of the eating, he said the opposite: One may not slaughter the Paschal lamb and sprinkle its blood on behalf of one who is ritually impure due to contact with a dead creeping animal, even though he will be able to immerse and become ritually pure by nightfall, when the offering is to be eaten.
ואף לרב יהודה קשיא [קשה], שאמר: כל שאין יכול ליכנס בשעת אכילה, והא [והרי] טמא שרץ שיכול ליכנס בשעת אכילה וקאמר [ואמר] הוא עצמו היפך שיטתו: אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אף כי יכול הוא להטהר בשעת אכילה!
And according to Rav Yehuda’s opinion it is difficult, as he said that any journey of a distance from which one is unable to enter Jerusalem during the time of the eating is considered a distant journey; yet with regard to one who is ritually impure due to contact with a dead creeping animal, who is able to enter Jerusalem and participate in consuming the offering at the time of the eating, he said the opposite: One may not slaughter the Paschal lamb and sprinkle its blood on behalf of one who is ritually impure due to contact with a dead creeping animal, even though he will be able to immerse and become ritually pure by nightfall, when the offering is to be eaten.
הכל
(17) אֲמַר לֵיהּ לָא לְדִידִי קַשְׁיָא וְלָא לְרַב יְהוּדָה קַשְׁיָא לְדִידִי ל״ק לָא קַשְׁיָא דֶּרֶךְ רְחוֹקָה לַטָּהוֹר וְאֵין דֶּרֶךְ רְחוֹקָה לַטָּמֵא
Ulla said to him: According to my opinion it is not difficult, and according to Rav Yehuda’s opinion it is not difficult. According to my opinion it is not difficult because I hold that the concept of a distant journey applies only to one who is ritually pure, and the principle of a distant journey does not apply to one who is ritually impure. If one is ritually impure at the time of the slaughter, his obligation is immediately deferred to the second Pesaḥ regardless of the fact that he will become ritually pure in time to eat the offering at nightfall.
לדידי לא קשיא – דאף על גב דדרך רחוקה פטרנא להאי דחזי לאורתא ומיחייבנא ליה גבי טמא שרץ היינו טעמא דדרך רחוקה תלא רחמנא פטורא דטהור והיינו דרך רחוקה שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה דגבי עשייה כתיב ואף על גב דיכול ליכנס בשעת אכילה רחמנא פטריה אבל לטמא לא תלה רחמנא פטורא דידיה בדרך רחוקה אלא בטומאה וטעמא דטומאה משום אכילה היא ולאו משום עשיה דהא יכול לשלח קרבנותיו ועוד מדכתב טמא נפש ולא כתב בעל קרי או טמא שרץ שמעינן מיניה לא פטרי אלא בטומאה אריכתא דלא חזי לאורתא.
דרך רחוקה לטהור כו׳ – דתלייה בעשיה דכתיב ובדרך לא היה וחדל לעשות כו׳ ואע״ג דבההוא קרא גופיה כתיב טומאה והאיש אשר הוא טהור אזלינן בתר אכילה מדחייב טמא שרץ דכתיב טמא נפש ולא כתיב טמא שרץ.
אמר ליה [לו] עולא: לא לדידי קשיא [לא לשיטתי קשה] ולא לשיטת רב יהודה קשיא [קשה]. לדידי לא קשיא [לשיטתי אינו קשה] משום שאני סבור כי דרך רחוקה נאמרה רק לטהור ואין שיקול של דרך רחוקה לטמא, וכל שהוא רחוק כעת נדחה מיד מחובת הפסח ואין דנים בו אם יוכל להטהר ולאכול לאחר מכן.
Ulla said to him: According to my opinion it is not difficult, and according to Rav Yehuda’s opinion it is not difficult. According to my opinion it is not difficult because I hold that the concept of a distant journey applies only to one who is ritually pure, and the principle of a distant journey does not apply to one who is ritually impure. If one is ritually impure at the time of the slaughter, his obligation is immediately deferred to the second Pesaḥ regardless of the fact that he will become ritually pure in time to eat the offering at nightfall.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.