×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לבזבזין אוֹ בְּשֶׁלֹּא חִיפָּה אֶת לבזבזין וְאָמַר לֵיהּ אלָא שְׁנָא צִיפּוּי עוֹמֵד וְלָא שְׁנָא צִיפּוּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד לָא שְׁנָא חִיפָּה אֶת לבזבזין וְלָא שְׁנָא לָא חִיפָּה לבזבזין.
the Table’s rim [levazbazin] as well as the Table itself, or even to a case where one did not cover its rim? And Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: The case of a permanent covering is not different, and the case of a covering that is not permanent is not different. Likewise, the case where one covered the rim is not different, and the case where one did not cover the rim is not different. In any case a vessel’s status is determined according to the material of the external covering, and the shewbread Table should be susceptible to impurity because its external covering was of gold. It is therefore not necessary to derive that the Table is susceptible to impurity due to the fact that it is not designated to rest in a fixed place.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשחיפה הצפוי לבזבזי השלחן בטל העץ – וא״ל לא שנא צפוי כו׳ והכא נמי האי שלחן דמקדש אע״ג דצפוי אינו קבוע ליבטל עצו ולטמא משום צפוי:
לבזבזין – שפה סביב לשולחן והיא מסגרת.
המזבח עץ גו׳ וידבר אלי זה השלחן פתח כו׳ שלחנו של אדם מכפר כו׳. פירש התוספות דגדולה לגימא עכ״ל וכן משמע בפרק הרואה דקאמר והמאריך על שלחנו דלמא אתי עניא ויהיב ליה דכתיב המזבח עץ גו׳ והוא מפורש באורך פרק ח״ה ע״ש אבל ממתני׳ פ״ג דאבות משמע משום דאומרין עליו ד״ת ועי׳ בזה בפרושי אבות:
הלבזבזין (הדפנות של טבלת השולחן והדולבקי), שרק אז ציפוי השיש מחשיב אותם ככלי אבנים, ואין הם עוד ראוים לקבל טומאה. או שמא מדובר במשנה זו אף בשלא חיפה את הלבזבזין של השולחן והדולבקי. ואמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש בפתרון שאלותיו אלה, כי לא שנא [אינו שונה] אם היה זה ציפוי עומד, ולא שנא [ואינו שונה] אם היה ציפוי שאינו עומד, וכמו כן לא שנא [אינו שונה] אם חיפה את הלבזבזין, ולא שנא [ואינו שונה] אם לא חיפה את הלבזבזין, בכל מקרה הריהם נחשבים מעתה ככלי אבנים. הרי שאין להעמיד את המשנה דווקא בציפוי עומד. ומעתה חוזרת השאלה מדוע נזקקים אנו להסביר ששולחן הפנים מקבל טומאה משום שהוא כלי עץ המיטלטל, והרי אף אם איננו מיטלטל, הריהו ראוי לקבל טומאה משום ציפוי הזהב שעליו!
the Table’s rim [levazbazin] as well as the Table itself, or even to a case where one did not cover its rim? And Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: The case of a permanent covering is not different, and the case of a covering that is not permanent is not different. Likewise, the case where one covered the rim is not different, and the case where one did not cover the rim is not different. In any case a vessel’s status is determined according to the material of the external covering, and the shewbread Table should be susceptible to impurity because its external covering was of gold. It is therefore not necessary to derive that the Table is susceptible to impurity due to the fact that it is not designated to rest in a fixed place.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְכִי תֵּימָא עֲצֵי שִׁיטִּים חֲשִׁיבִי וְלָא בָּטְלִי הָנִיחָא לְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּכְלֵי אֶכְּסְלָגוֹס הַבָּאִים מִמְּדִינַת הַיָּם אֲבָל כְּלִי מִסְמָס חֲשִׁיבִי וְלָא בָּטְלִי שַׁפִּיר אֶלָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן בדְּאָמַר כְּלֵי מִסְמָס נָמֵי בָּטְלִי מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.

The Gemara suggests another explanation: And if you would say that the acacia wood from which the shewbread Table is fashioned is different, as it is an important, valuable type of wood and therefore the Table’s status as a wooden vessel is not negated by the fact that it was covered with gold, there would still be a difficulty. This explanation works out well according to the opinion of Reish Lakish, who said: The mishna taught that the status of a wooden vessel is determined according to the material of its covering only with regard to vessels made of medium-grade akhsalgos wood, which come from overseas, but vessels made of expensive masmas wood are important, and therefore their status as wooden vessels is not negated by the covering. According to this opinion the ruling works out well, as the acacia wood of the shewbread Table is also valuable. But according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said the importance of masmas vessels is also negated by the covering, what is there to say?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכלי עץ ששמו אבטולגוס שאין דמיו יקרין כ״כ אבל כלי מסומס עץ יקר הרבה חשיב ולא בטיל אף עצי שטים נמי לא בטלי:
מאי איכא למימר1 ונימא ותיפוק לי משום צפוי שאני שלחן אע״ג דמצופה רחמנא קרייה עץ ולא בטיל עצו דכתיב המזבח עץ וכו׳:
1. אולי צ״ל וקשיא דתיפוק לי כו׳.
וכי תימא – עצי שיטין דשולחן חשיבי ולא בטלי ולא מקבלי טומאה אגב ציפוי אי לאו דמגביהין אותן.
לא שנו – דגבי חיפן בשייש דאזלינן בתר ציפוי אלא בכלי עץ אכסלגוס דלא חשיב כמסמס.
כלי אכסלגוס – שם מקום דבפרק דם חטאת (זבחים דף צד.) מייתי לה גבי עורות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא [ואם תאמר] בתשובה לשאלה זו, כי ציפוי הזהב אינו מבטל את שם כלי העץ של שולחן הפנים, משום שעצי שיטים מהם נעשה השולחן הריהם חשיבי [חשובים], ולכך הם לא בטלי [לא בטלים] אצל ציפוי הזהב שעליהם — הסבר זה אכן הניחא [הריהו נוח] לשיטת ריש לקיש בפירוש משנה זו שבמסכת כלים, שאמר כי לא שנו במשנה זו שציפוי השיש מבטל את שם כלי העץ של השולחן והדולבקי אלא בכלי אכסלגוס העשויים מעץ שאינו יקר כל כך הבאים ממדינת הים, שאף שהם חשובים אינם חשובים דיים, ולכך בטלים הם לגבי ציפויים. אבל כלי מסמס, שהעץ ממנו הם עשויים יקר מאוד, הריהם חשיבי [חשובים] ולכך לא בטלי [לא בטלים] לגבי הציפוי, שפיר [יפה] היא הבחנה זו אף ביחס לשולחן הפנים, שהיה עשוי מעצי שיטים שהם עצים יקרים, ולכן אינו בטל אצל ציפוי הזהב שעליו. אלא לדעת ר׳ יוחנן שאמר כי כלי מסמס היקרים נמי בטלי [גם כן בטלים] לגבי הציפוי, מאי איכא למימר [מה יש לומר]?
The Gemara suggests another explanation: And if you would say that the acacia wood from which the shewbread Table is fashioned is different, as it is an important, valuable type of wood and therefore the Table’s status as a wooden vessel is not negated by the fact that it was covered with gold, there would still be a difficulty. This explanation works out well according to the opinion of Reish Lakish, who said: The mishna taught that the status of a wooden vessel is determined according to the material of its covering only with regard to vessels made of medium-grade akhsalgos wood, which come from overseas, but vessels made of expensive masmas wood are important, and therefore their status as wooden vessels is not negated by the covering. According to this opinion the ruling works out well, as the acacia wood of the shewbread Table is also valuable. But according to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said the importance of masmas vessels is also negated by the covering, what is there to say?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שָׁאנֵי שׁוּלְחָן דְּרַחֲמָנָא קַרְיֵיהּ עֵץ שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל מ״א:כ״ב} הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת גָּבוֹהַּ אׇרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת ומקצעות לוֹ וְאׇרְכּוֹ וְקִירוֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשּׁוּלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳.

The Gemara answers: The Table is different, because the Merciful One called it wood, as it is stated: “The altar was of wood, three cubits high, and its length two cubits, and so its corners; and its length, and its walls were also of wood, and he said to me: This is the Table that is before the Lord” (Ezekiel 41:22). This verse is referring to the shewbread Table, and it describes it as being made of wood, even though the wood was not visible. This indicates that its status is like that of all wooden vessels, which are not susceptible to impurity unless they are carried both when empty and when full.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקצעותיו לו – שהיה מרובע.
שאני שולחן דרחמנא קרייה עץ – תימה דבסוף חומר בקודש (חגיגה דף כו:) תנן כל הכלים שהיו במקדש טעונין טבילה חוץ ממזבח הזהב והמזבח הנחושת מפני שהן כקרקע דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מפני שהן מצופין ומפרש בגמרא וחכמים מטמאין מפני שהן מצופין והשתא מה בכך הא רחמנא קרייה נמי למזבח עץ דכתיב והמזבח עץ שלש אמות ועוד קשה דהכא משמע דציפוי לא בטל גבי שולחן ודולבקי היכא דלא שייר כלום ולאידך לישנא קאמר התם דחכמים לדברי רבי אליעזר קאמרי ליה מאי דעתיך דמטהרת להו מטעם קרקע ולא מטעם עץ משום דמצופין מבטל בטיל ציפויין גבייהו ויש לך לטהר מטעם עץ וי״ל דהא דכתיב המזבח עץ לאו אמזבח קאי אלא כדמתרגם יונתן פתורא דלקבל מדבחא ואידך לישנא סבר דאפילו לא קאי אשולחן מ״מ מדאפקיה לשולחן בלשון מזבח שמע מינה דמזבח נמי בטל ציפויו כציפוי השולחן אי נמי היינו טעמא דבטל ציפוי גבייהו כדמפרש התם טעמא דמתניתין דלא בעי טבילה מזבח הנחשת דכתיב מזבח אדמה מזבח הזהב דכתיב המנורה והמזבחות מדאיתקיש מזבחות זו לזו.
המזבח עץ שלש אמות – אין שיעור זה לא למזבח ולא לשולחן ושמא זה היה גובהן של סניפין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: שאני [שונה] הוא שולחן הפנים, דרחמנא קרייה כן התורה קראה אותו] ״עץ״, שנאמר ״המזבח עץ שלוש אמות גבה ארכו שתים אמות ומקצעותיו לו וארכו וקירתיו עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה׳ ״(יחזקאל מא, כב). משמע שהשולחן נקרא בכתוב ״עץ״, אף שאין העץ שבו נראה, ולכך הריהו נדון כשאר כלי עץ לענין קבלת טומאה, ואלמלא היו מטלטלים אותו לצורך עולי רגלים — לא היה ראוי לקבל טומאה.
The Gemara answers: The Table is different, because the Merciful One called it wood, as it is stated: “The altar was of wood, three cubits high, and its length two cubits, and so its corners; and its length, and its walls were also of wood, and he said to me: This is the Table that is before the Lord” (Ezekiel 41:22). This verse is referring to the shewbread Table, and it describes it as being made of wood, even though the wood was not visible. This indicates that its status is like that of all wooden vessels, which are not susceptible to impurity unless they are carried both when empty and when full.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) פָּתַח בַּמִּזְבֵּחַ וְסִיֵּים בַּשּׁוּלְחָן ר׳רַבִּי יוֹחָנָן ור׳וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל אָדָם וְעַכְשָׁיו שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים שׁוּלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו.:

The Gemara challenges: Why does the verse begin with the word “altar” and conclude with the word “Table,” even though both terms are referring to the same item? Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar both say the following interpretation: When the Temple is standing, the altar effects atonement for the transgressions of a person, but now that the Temple is not standing, a person’s table effects atonement for his transgressions, if he provides for the poor and needy from the food on his table.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלחנו מכפר – להכנסת אורחין:
שולחנו של אדם מכפר – עליו. דנותן פרוסה לאורחים.
שלחנו מכפר עליו – דגדולה לגימא (סנהדרין דף כג:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון שהוזכר פסוק זה מבארים דבר תמוה: פתח הכתוב בתיאור המזבח (״המזבח עץ שלש אמות גבוה...״), וסיים בשולחן (״וידבר אלי זה השולחן...״). ובענין זה ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] שכך יש לדרוש את איזכור השולחן בצד המזבח: בזמן שבית המקדש קיים — המזבח הוא שמכפר על חטאיו של האדם, בקרבנות הקרבים עליו. ועכשיו, שאין בית המקדש קייםשולחנו של אדם מכפר עליו, אם הוא משתמש בשולחנו כדי להאכיל את העניים והנזקקים.
The Gemara challenges: Why does the verse begin with the word “altar” and conclude with the word “Table,” even though both terms are referring to the same item? Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar both say the following interpretation: When the Temple is standing, the altar effects atonement for the transgressions of a person, but now that the Temple is not standing, a person’s table effects atonement for his transgressions, if he provides for the poor and needy from the food on his table.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ארבע סְנִיפִין שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם [וְכוּ׳].: מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב קַטִּינָא אָמַר קְרָא {שמות כ״ה:כ״ט} וְעָשִׂיתָ קְּעָרוֹתָיו וְכַפּוֹתָיו וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיּוֹתָיו.

§ The mishna describes the shewbread Table (96a): There were four panels of gold there, which split up at their upper ends, above the Table, and there were twenty-eight rods that rested upon the panels. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Ketina said: The verse states with regard to the Table: “And you shall make its dishes and its pans, uksotav umnakkiyyotav, with which it shall be covered; of pure gold you shall make them” (Exodus 25:29).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנא הני מילי – דעבדינן סניפין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנתנו כי ארבע סניפין של זהב היו שם בשולחן הפנים, ובפיצוליהם של הסניפים הללו היו נתונים עשרים ושמונה קנים. ושואלים: מנא הני מילי [מנין לנו כל הדברים הללו]? אמר רב קטינא: שכך אמר קרא [הכתוב] בתיאור שולחן הפנים, ״ועשית קערתיו וכפתיו וקשותיו ומנקיתיו אשר יוסך בהן זהב טהור תעשה אותם״ (שמות כה, כט),
§ The mishna describes the shewbread Table (96a): There were four panels of gold there, which split up at their upper ends, above the Table, and there were twenty-eight rods that rested upon the panels. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Ketina said: The verse states with regard to the Table: “And you shall make its dishes and its pans, uksotav umnakkiyyotav, with which it shall be covered; of pure gold you shall make them” (Exodus 25:29).
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גקְעָרוֹתָיו אֵלּוּ דְּפוּסִין כַּפּוֹתָיו אֵלּוּ בָּזִיכִין קְשׂוֹתָיו אֵלּוּ סְנִיפִין וּמְנַקִּיּוֹתָיו אֵלּוּ קָנִים אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן שֶׁמְּסַכְּכִין בָּהֶן אֶת הַלֶּחֶם.

Rav Ketina interprets the verse: “Its dishes,” these are the molds in which the loaves are kneaded, baked, and placed after baking (see 94a). “Its pans,” these are the bowls for the frankincense that is placed on the Table with the shewbread. Kesotav,” these are the four panels of gold. Umnakkiyyotav,” these are the rods, which rest on the notches in the panels and bear the loaves, one on top of the other. “With which it shall be covered,” this indicates that the bread is covered by the rods.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דפוסין – שנערך ונילוש ונאפה בהן כדאמר בריש פירקין.
קשותיו אלו סניפין – מריבוייא דקרא לישנא אחרינא שמקשה הלחם ומחזקו שלא ישבר ולא מפי השמועה.
מנקיות אלו הקנים – שמנקין הלחם מעיפוש.
שמסככין בהן את הלחם – שעל הלחם מסככין הקנים בין חלה לחבירתה.
קשותיו אלו סניפין – לר׳ יוסי קשה מה ידרוש כדפרישית לעיל (דף צו: ושם ד״ה לא).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופירוש הדברים: ״קערתיו״אלו הן הדפוסין (תבניות) שבהם לשים ואופים ומניחים את החלות האפויות, וכדרך שהתבאר למעלה (צד,א). ״כפתיו״אלו הן הבזיכין (כפות) שבהם מניחים את הלבונה הניתנת על לחם הפנים. ״קשותיו״אלו הן ארבעת הסניפין של זהב, שנים לצידיו (או על גביו) ושנים על גביו, לצידי שתי מערכות הלחם שמצידי השולחן. ״ומנקיתיו״אלו עשרים ושמונה הקנים הניתנים על פיצוליהם של הסניפים, ונושאים הם את הלחמים זה מעל זה. ״אשר יסך בהן״שמסככין בהן באותם קנים את הלחם שמתחתם.
Rav Ketina interprets the verse: “Its dishes,” these are the molds in which the loaves are kneaded, baked, and placed after baking (see 94a). “Its pans,” these are the bowls for the frankincense that is placed on the Table with the shewbread. Kesotav,” these are the four panels of gold. Umnakkiyyotav,” these are the rods, which rest on the notches in the panels and bear the loaves, one on top of the other. “With which it shall be covered,” this indicates that the bread is covered by the rods.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מוֹתֵיב רָבָא לֹא סִידּוּר הַקָּנִים וְלֹא נְטִילָתָן דּוֹחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּאוֹרָיְיתָא אַמַּאי אֵין דּוֹחוֹת אֶת הַשַּׁבָּת.

Rava raises an objection to this interpretation, which indicates that the rods are required by Torah law: The mishna states: Neither the arranging of the rods for the new shewbread, nor their removal from the arrangement of the old shewbread, overrides Shabbat. And if it enters your mind to say the rods are required by Torah law, why does their arrangement not override Shabbat?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי ס״ד דאורייתא כיון דנפקי מקראי אמאי אין דוחין את השבת:
לא סידור הקנים כו׳ – ואי ס״ד סידור קנים דאורייתא כדמפקת לעיל.
אמאי לא דחי שבת – דאף על גב דאין שבות במקדש האי טלטול לאו משום שבות הוא אלא דמיחזי כבונה וסותר.
לא סידור הקנים כו׳ – ואף על גב דאין שבות במקדש האי טלטול לאו משום שבות הוא אלא משום דמיחזי כבונה וסותר כך פירש בקונטרס ולא משמע כן בריש כל הכלים (שבת דף קכג: ושם) דאמר קנים קודם התרת כלים נשנו משמע דליכא אלא איסור בעלמא ואשכחן נמי שבות דאסרו במקדש כגון ציר העליון שמא יתקע נגר המונח בפ׳ בתרא דעירובין (דף קב. ושם).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מותיב [מקשה] רבא על דרשת כתובים זו, שממנה עולה כי דין תורה הוא שיהיו קנים בשולחן הפנים, ממה ששנינו במשנתנו כי לא סידור הקנים בלחם הפנים החדש הניתן עתה, ולא נטילתן של הקנים מלחם הפנים הישן שסולק מהשולחן הריהן דוחות את השבת, שאין מלאכות אלה נעשות בשבת. ואולם אי סלקא [אם עולה] בדעתך לומר כי דין הקנים שבשולחן הפנים הריהו דאורייתא [מן התורה], אמאי [מדוע] אין מלאכות אלה דוחות את השבת?
Rava raises an objection to this interpretation, which indicates that the rods are required by Torah law: The mishna states: Neither the arranging of the rods for the new shewbread, nor their removal from the arrangement of the old shewbread, overrides Shabbat. And if it enters your mind to say the rods are required by Torah law, why does their arrangement not override Shabbat?
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הֲדַר אָמַר רָבָא לָאו מִילְּתָא הוא דַּאֲמַרִי דִּתְנַן כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כׇּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת אינו דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְהָנֵי נָמֵי אֶפְשָׁר דְּלָא דָּחֵי שַׁבָּת עֲלַיְיהוּ.

Rava then said: That which I said, that one can infer from the mishna that the rods are not required by Torah law, is not correct, as we learned in the mishna that Rabbi Akiva stated a principle: Any labor that can be performed on Shabbat eve does not override Shabbat. And these actions, arranging and removing the rods, can also be performed in a manner that does not require overriding Shabbat for them, as the rods can be removed before Shabbat, and the rods can be arranged for the new loaves once Shabbat has ended.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אפשר – דלא דחי עלייהו שבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאחר דבריו אלה, הדר [חזר] ואמר רבא: לאו מילתא [לא דבר] של ממש הוא זה דאמרי [שאמרתי], שאין זו קושיה, דתנן כן שנינו] שכלל אמר ר׳ עקיבא בדין המלאכה הדוחה את השבת במקדש: כל מלאכה שאפשר לה לעשותה אף מערב שבת, ואין היא נצרכת להיעשות דווקא בשבת — אינו דוחה את השבת, והני נמי [ואלה המלאכות, סידור וסילוק הקנים בשולחן, גם כן] אפשר דלא דחי [שאינו דוחה] שבת עלייהו [עליהם], שהרי יכולות הן להיעשות אף שלא בשבת. שנטילתם מן הלחם הישן יכולה להיעשות בערב שבת, וסידורם לצורך הלחם החדש יכול להיעשות גם לאחר השבת.
Rava then said: That which I said, that one can infer from the mishna that the rods are not required by Torah law, is not correct, as we learned in the mishna that Rabbi Akiva stated a principle: Any labor that can be performed on Shabbat eve does not override Shabbat. And these actions, arranging and removing the rods, can also be performed in a manner that does not require overriding Shabbat for them, as the rods can be removed before Shabbat, and the rods can be arranged for the new loaves once Shabbat has ended.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) טַעְמָא מַאי דְּלָא לִיעַפַּשׁ לֶחֶם בְּכִי הַאי שִׁיעוּרָא לָא מִיעַפַּשׁ.

Rava explains why the rods can be arranged after Shabbat: What is the reason that the rods are required? They are necessary in order to create a gap between the loaves, so that the bread does not become moldy. In such a short time period as this, from when the new loaves are placed on the Table on Shabbat until the arrangement of the rods after Shabbat, the loaves will not become moldy.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דקנים טעמא דלא מיעפש לחם בכי הא שיעורא בלילה וחצי יום שלא יהיו שם הקנים לא מיעפש לא את החדש ולא את הישן ואינו דוחה את השבת:
דטעמא מאי – משוי להו לקנים משום עיפוש.
בכי האי שיעורא – ששומטן מערב שבת ערבית ולמחר בחצי היום מסלקו ומסדר אחרים בלא קנים ולמוצאי שבת מסדר הקנים בכי האי שיעורא דהוי חצי יום לזו וחצי יום לזו לא מיעפשה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שהרי עיקר טעמא [הטעם] לנתינת הקנים תחת הלחמים מאי [מהו]? שיווצר רווח בין לחם ללחם, כדי שלא ליעפש [לא יתעפש] הלחם, הנמצא בצפיפות זה מתחת לזה, ואולם בכי האי שיעורא [בכזה שיעור זמן קצר] משעת עריכת הלחם החדש בשבת ועד לסידורו על הקנים לאחר השבתלא מיעפש [לא מתעפש] הלחם.
Rava explains why the rods can be arranged after Shabbat: What is the reason that the rods are required? They are necessary in order to create a gap between the loaves, so that the bread does not become moldy. In such a short time period as this, from when the new loaves are placed on the Table on Shabbat until the arrangement of the rods after Shabbat, the loaves will not become moldy.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כִּדְתַנְיָא דכֵּיצַד נִכְנַס מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְשֹׁמְטָן וּמַנִּיחָן לְאׇרְכּוֹ שֶׁל שׁוּלְחָן וּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִכְנָס מַגְבִּיהַּ רָאשֶׁיהָ שֶׁל חַלָּה וּמַכְנִיס קָנֶה תַּחְתֶּיהָ וְחוֹזֵר וּמַגְבִּיהַּ רָאשֶׁיהָ שֶׁל חַלָּה וּמַכְנִיס קָנֶה תַּחְתֶּיהָ.

This is as it is taught in a baraita with regard to the removal and arrangement of the rods: How does the priest proceed? He enters the Sanctuary on Shabbat eve and removes the rods from between the loaves. And he places them in the space of two handbreadths between the two arrangements, along the length of the Table. And at the conclusion of Shabbat he enters the Sanctuary again. He raises the ends of a loaf of the shewbread and inserts a rod underneath it, and again raises the ends of a loaf and inserts a rod underneath it.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפוצלין מראשיהן – בראש כל לחם ולחם כדי שיהו סומכין בהן את הלחם והקנים מונחין ראשיהן על גבי אותן הפצולין:
כדתניא – דלמוצאי שבת מסדר קנים ומגביה ראשה של חלה השניה ונותן שלשה קנים על התחתונה אחת מכאן ואחת מכאן ואחת באמצע וכן על השנית בין לחם ללחם.
לאורכו של שולחן – על הרצפה היה מניחו לאורך השולחן דעל השולחן לא היה מקום פנוי למדוד הקנים לאורכן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדתניא [כמו ששנויה ברייתא] בתיאור סילוק וסידור הקנים בשולחן הפנים, כיצד הכהן נוהג בהם? נכנס הכהן להיכל מערב שבת ושמטן את הקנים מתחת ללחמים המונחים עליהם, ומניחן במקום הפנוי שבשולחן לארכו של שולחן (יעויין לעיל מנחות צו,א). ובמוצאי שבת נכנס שוב, ומגביה את ראשיה (קצותיה) של החלה האחת שבמערכה זו של הלחמים, ומכניס קנה תחתיה, וחוזר ומגביה ראשיה של החלה השניה שבמערכה זו, ומכניס קנה תחתיה. ומוסיפה הברייתא ומתארת עוד את הקנים שבשולחן הפנים.
This is as it is taught in a baraita with regard to the removal and arrangement of the rods: How does the priest proceed? He enters the Sanctuary on Shabbat eve and removes the rods from between the loaves. And he places them in the space of two handbreadths between the two arrangements, along the length of the Table. And at the conclusion of Shabbat he enters the Sanctuary again. He raises the ends of a loaf of the shewbread and inserts a rod underneath it, and again raises the ends of a loaf and inserts a rod underneath it.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) האַרְבָּעָה חַלּוֹת צְרִיכוֹת שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה קָנִים הָעֶלְיוֹנָה אֵינָהּ צְרִיכָה אֶלָּא שְׁנַיִם לְפִי שֶׁאֵין עָלֶיהָ מַשּׂאוֹי הַתַּחְתּוֹנָה אֵינָהּ צְרִיכָה כׇּל עִיקָּר לְפִי שֶׁמּוּנַּחַת עַל טׇהֳרוֹ שֶׁל שׁוּלְחָן.

The baraita continues to describe the placement of the rods: Each arrangement contains six loaves. The four loaves in the middle of the six require three for the first of the four middle loaves, and likewise three rods for each of the other middle loaves, totaling twelve rods. The upper loaf requires only two rods, as the weight of another loaf does not bear upon it. Each arrangement therefore requires a total of fourteen rods, and the two arrangements require twenty-eight rods. As for the lowest loaf of each arrangement, it does not require rods at all, as it rests on the Table itself.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכ״ח קנים היו – לב׳ הסדרים:
ומפרש בגמרא מ״ט י״ד [לסדר זה] – ארבע חלות צריכין שלשה שלשה קנים והעליונה ב׳ בלבד כו׳. וכל קנה היה כחצי קנה מבוקע וחלול כדי שלא יהא לו כובד מפני שהוא של זהב. ונותן לארכו של שלחן על גבי הרצפה מפני שכל הכלים שהיו במקדש על גבי הארץ ארכן לארכו של בית:
1 נותנין לחם הפנים בכניסתו. בשעה שהוציאום מן התנור עד שיקטירו המוספין או עד שיביאו הבזיכין כדאמר מוספין בו׳ בזיכין בז׳ ואחר כך ד׳ כהנים נכנסין ב׳ נוטלין אותו הלחם מן השלחן של שיש מוליכין אותו לפנים וכו׳:
וביציאתו – בשעת סלוקו נוטלין אותו ומניחין אותו על אותו של זהב עד שיקטירו את הבזיכין:
ארבעה חלות – משניה קא חשיב מלבד התחתונה:
העליונה – (הששית תחתיה) [שהששית מונחת עליה] אינה צריכה אלא ב׳ קנים לפי שאין עליה על החמישית אלא משוי חלה אחת:
טהרו – על גבי השלחן עצמו על של זהב ולא מיעפשא:
1. מתיבת נותנין עד תיבת את הבזיכין שייך למתני׳ דלקמן (דף צ״ט ע״ב).
ארבעה חלות – אמצעיות לכל סדר צריכות שלשה קנים תחת כל אחת ואחת הרי י״ב קנים והעליונה אין צריך אלא שני קנים לפי שאין משוי עליה שיכבידנה על שלמטה הימנה.
על טהרו של שלחן – ולא מיעפש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ארבעה החלות האמצעיות מבין השש המונחות בכל מערכת — צריכות כל אחת שלשה שלשה קנים. והרי אלה איפוא בסך הכל שנים עשר קנים. החלה העליונהאינה צריכה אלא שנים קנים, לפי שאין עליה משאוי (משא) של חלה הניתנת עליה. והרי אלה איפוא בסך הכל ארבעה עשר קנים. והחלה התחתונה ביותר בכל מערכת אינה צריכה קנים כל עיקר, לפי שמונחת על טהרו (גופו) של שולחן. ומעתה נמצאו עשרים ושמונה קנים, לשתי מערכות הלחם.
The baraita continues to describe the placement of the rods: Each arrangement contains six loaves. The four loaves in the middle of the six require three for the first of the four middle loaves, and likewise three rods for each of the other middle loaves, totaling twelve rods. The upper loaf requires only two rods, as the weight of another loaf does not bear upon it. Each arrangement therefore requires a total of fourteen rods, and the two arrangements require twenty-eight rods. As for the lowest loaf of each arrangement, it does not require rods at all, as it rests on the Table itself.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תְּנַן הָתָם רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כׇּל אַמּוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ בֵּינוֹנִיּוֹת חוּץ מִמִּזְבַּח הַזָּהָב וְהַקֶּרֶן וְהַסּוֹבֵב וְהַיְּסוֹד רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר ואַמַּת בִּנְיָן שִׁשָּׁה טְפָחִים וְשֶׁל כֵּלִים חֲמִשָּׁה.

§ We learned in a mishna there (Kelim 17:10) that Rabbi Meir says: All the cubits that were mentioned with regard to the Temple were medium cubits, consisting of six handbreadths, except in the case of the following items: The golden altar, which was one cubit long and one cubit wide; each protruding corner of the external altar, which were one cubit long, one cubit wide, and one cubit high; the surrounding ledge of the external altar, which was five cubits high and one cubit wide; and the base of the altar, which was one cubit high and one cubit wide. In all these cases, the cubit was of five handbreadths. Rabbi Yehuda says: The measure of a cubit that was used with regard to the building of the Temple was a cubit of six handbreadths, but the cubit mentioned with regard to the Temple vessels, e.g., the Table, the Candelabrum and the golden altar, was a smaller cubit of five handbreadths.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בבינונית – באמה בת ששה משום הכי קא קרי לה בינונית לפי שיש קטנה ממנה ויתירה ממנה:
הקרן והסובב והיסוד – של מזבח החיצון:
רבי יהודה אומר אמת הבנין – הקורות:
של כלים – רבי יהודה מרבה כל הכלים באמה בת חמשה:
בבינוניות – של ששה טפחים ולקמן מפרש לה אמאי קרי לה בינונית משום דאיכא דבצירא ואיכא דטפיא.
חוץ ממזבח הזהב – שהיה אמה על אמה והקרן של מזבח העולה שהיו לו לארבע פינותיו ארבע אבנים של אמה גובה ואמה על אמה עובי ואותה אמה היתה באמה בת חמש טפחים ולקמן מפרש אי דגובה אי דאורך ורוחב.
היסוד והסובב – של מזבח העולה וכולהו מפרש לקמן.
אמת בנין – כגון חומת הבית ומזבח העולה.
אמת כלים – ארון ושולחן ומזבח הזהב.
תנן התם ר׳ מאיר אומר כו׳ – משנה היא במסכת כלים פרק כל [כלי] בעלי בתים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב תנן התם [שנינו שם, במשנה במסכת כלים] עוד במידות שנהגו במקדש, ר׳ מאיר אומר: כל האמות שהיו במקדש, כלומר, כל מידות האמה האמורות במקדש וכליו, כולן בינוניות, כלומר, אמות בנות שישה טפחים, חוץ ממזבח הזהב (שהיה אמה על אמה) וכל הקרן מקרנות מזבח הנחושת (שהיתה אמה על אמה בגובה אמה), והסובב (במזבח הנחושת, בגובה חמש אמות, שרוחבו אמה), והיסוד שבמזבח (שגובהו אמה ורחבו אמה) — שכל אלה היו באמה של חמישה טפחים. ואילו ר׳ יהודה אומר: אמת בנין (האמה שעל פיה נבנו בנייני המקדש), היתה של ששה טפחים, ואולם האמה של הכלים שבמקדש, כגון השולחן והמנורה ומזבח הזהב, היתה של חמשה טפחים.
§ We learned in a mishna there (Kelim 17:10) that Rabbi Meir says: All the cubits that were mentioned with regard to the Temple were medium cubits, consisting of six handbreadths, except in the case of the following items: The golden altar, which was one cubit long and one cubit wide; each protruding corner of the external altar, which were one cubit long, one cubit wide, and one cubit high; the surrounding ledge of the external altar, which was five cubits high and one cubit wide; and the base of the altar, which was one cubit high and one cubit wide. In all these cases, the cubit was of five handbreadths. Rabbi Yehuda says: The measure of a cubit that was used with regard to the building of the Temple was a cubit of six handbreadths, but the cubit mentioned with regard to the Temple vessels, e.g., the Table, the Candelabrum and the golden altar, was a smaller cubit of five handbreadths.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ {יחזקאל מ״ג:י״ג} וְאֵלֶּה מִדּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בָּאַמּוֹת אַמָּה אַמָּה וָטוֹפַח

Rabbi Yoḥanan says: And both Rabbi Meir and Rabbi Yehuda derived their opinions from the same verse: “And these are the measures of the altar by cubits: The cubit is a cubit and a handbreadth,
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמה וטפח – אמה בת חמשה כלומר אמה שצריך להוסיף לה טפח קודם שתהא כאותה של בת ששה:
(אמה וטופח על אותה אמה תהא צריך להוסיף טפח דהוה בת חמש שחסירה טפח מאמה.
מדות המזבח – מזבח העולה.
באמות אמה אמה וטופח – באמות בינוניות יהא אמה אמה וטפח דאמותיו והן בשל חמש דהויא לה של ששה אמה וטפח באלו.
באמות אמה אמה וטופח – פירוש מדת המזבח יהיה באותן אמות שאמה בינונית תחזיק מהן אמה וטפח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובהסבר מחלוקתם אמר ר׳ יוחנן: ושניהם מתוך מקרא אחד דרשו את שיטותיהם, שכן נאמר: ״ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטפח
Rabbi Yoḥanan says: And both Rabbi Meir and Rabbi Yehuda derived their opinions from the same verse: “And these are the measures of the altar by cubits: The cubit is a cubit and a handbreadth,
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות צז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות צז. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות צז., רש"י מנחות צז., תוספות מנחות צז., מהרש"א חידושי הלכות מנחות צז., פירוש הרב שטיינזלץ מנחות צז.

Menachot 97a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 97a, Attributed to R. Gershom Menachot 97a, Rashi Menachot 97a, Tosafot Menachot 97a, Maharsha Chidushei Halakhot Menachot 97a, Steinsaltz Commentary Menachot 97a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144