×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי חולין סד ע״א} תניא אין מוכרין ביצה טרפה1 לגוי אלא אם כן2 נטרפה בקערה לפיכך אין לוקחין מהן3 ביצות4 טרופות:
1. ביצה טרפה: וכן כ״י פריס, אשכול, כבתלמוד כ״י המבורג ״ביצה טרופה״, ובר״ן ע״ז סוף פרק ב. גד, גו, גח: ״ביצת טרפה״, כבתלמוד דפוס וכ״י מינכן. דפוסים: ביצת נבלה. ראה רמב״ם משנ״ת הל׳ מאכלות אסורות (ג:יט).
2. כן: חסר בכ״י פריס, ר״י נרבונא.
3. מהן: חסר בכ״י פריס.
4. ביצות: וכן גד, גו. גח, כ״י פריס: ״בצים״. דפוסים: ביצים.
עוברי דגים – ביצי הדגים כמות שהן מחוברים יחד.
אחר שכל הטהורים אינם אלא כתכונה זו אכל מביצה ששני ראשיה כדין או ששני ראשיה חדין או שחלמון מבחוץ לוקה ומתרין עליו משום שרץ העוף:
תוס׳ בד״ה סימנין כל גבי דגים קטנים אין בהן כו׳ כצ״ל:
בא״ד מהו דתימא הרסנא עיקר כו׳. נ״ב פי׳ ונאכל כמו שהוא חי קמ״ל דקמחא עיקר ואינו נאכל חי ואסור אלמא דלענין בישולי עובדי כוכבים אזלינן בתר עיקר וא״כ ממילא הכא דקמחא עיקר הוי בכלל פת ודו״ק:
בפרש״י בד״ה מדרבנן הא דר״א ב״י כו׳ דקאסר בטהורין אבל טמאין שרץ גמור כו׳ עכ״ל נראה מדבריו אבל עופות טמאין שרץ גמור הוא והיינו משום שרץ העוף אבל שרץ הארץ לא הוו אלא מביצת שרץ דוקא דאל״כ תיקשי לן למאי הלכתא נקט ביצת שרץ וק״ל:
עוברי דגים, ביצי הדגים הדבוקות יחד במעי הדג.
fish embryos, i.e., fish eggs found in the fish’s innards.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְתַנְיָא גַּבֵּי בֵיצִים אֵלּוּ הֵן סִימָנֵי בֵיצִים כָּל שֶׁכּוֹדֶרֶת וַעֲגוּלְגּוֹלֶת רֹאשָׁהּ אֶחָד כַּד וְרֹאשָׁהּ אֶחָד חַד טְהוֹרָה ב׳שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ כַּדִּין אוֹ ב׳שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ חַדִּין טְמֵאִין חֶלְבּוֹן מִבַּחוּץ וְחֶלְמוֹן מִבִּפְנִים טְהוֹרָה חֶלְמוֹן מִבַּחוּץ וְחֶלְבּוֹן מִבְּפָנִים טְמֵאָה חֶלְמוֹן וְחֶלְבּוֹן מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ.

The Gemara continues: And it is taught in a baraita about eggs that these are the signs of bird eggs: Any egg that narrows at the top and is rounded, so that one of its ends is rounded and the other one of its ends is pointed, is kosher. If both of its ends are rounded or both of its ends are pointed, they are non-kosher. If the albumen is on the outside and the yolk on the inside, it is kosher. If the yolk is on the outside and the albumen on the inside, it is non-kosher. If the yolk and albumen are mixed with each other, it is certainly the egg of a creeping animal. Therefore, if it is possible to recognize a kosher egg by these signs, there is no need to rely on the gentile.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חלבון זהו לובן של ביצה:
ערך הלמן
הלמןא(תרומות פרק י׳) ביצה שנתבשלה בתבלין אסורין אפי׳ הלמון שלה אסור. (חולין סד. בפרק אלו טריפות בגמ׳ סימני העוף. עבודה זרה מ.) הלבון מבחוץ והלמון מבפנים טהור׳ הלמון מבחוץ והלבון מבפנים טמא הלמון והלבון מעורבין זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ פי׳ הלמון הוא הפנימי אדום שבביצה. בריר חלמות תרגום הלבון ביעתא והלמונא (א״ב בנסחאות דידן כתוב חלמון):
ערך כד
כדב(עבודה זרה מ. חולין סד.) ואלו הן סימני בצים כל שכודרת ועגולגלת ראשה אחד כד וראשה אחד חד טהורה שני ראשיה כדין וכו׳ (מנחות פז) תנא חביות כדיות לודיות בינוניות פי׳ חביות כדיות של לוד שהן בינוניות (חולין נז) הני תמרי דכדה בתר תריסר ירחי שתא פי׳ תמרים שהתליעו בכד בתרי״ב חדש משתלשם מן האילן שריין דאמרינן שאם התליעו קודם שתלשם כבר מתו בתוך י״ב כדאמרינן כל שאין בו עצם אינו מתקיים שנים עשר חדש והני תולעים דהשתא לא השריצו על הארץ אלא מן הפירות רבותייהו ויש ששונין דכרה ברי״ש כמי כי כרי לשומשמי (בבא קמא כז) פתח בכד וסיים בחבית וכו׳ א״ר פפא היינו כד היינו חבית קיימא לן הכד קטן מן החבית שבו שואבין מים שנאמר וכדה על שכמה וחבית גדולה ממנה. (יבמות ע) הריני כפרת בן בתי כוזא ממזר שמאכילני בתרומה ואיני כפרת בן בתי כדה כהן גדול שפוסלני מן התרומה פירוש מברכת בן בתה ממזר שמאכילה בתרומה כדתנן ממזר מאכיל כך פי׳ המורה של מגנצא כל מקום שהוא אמר הריני כפרת זהו פירושו הריני במקומו לסבול עונותיו כלומר שעונותיו אני מקבל עלי להתכפר ואיני כפרת בן בתי כדה שפוסלני מן התרומ׳ כלומר איני מברכת בן בתי כהן גדול שפוסלני מן התרומה. כוזא כלי קטן משום ממזר שהוא פחות וכדה משמע כלי גדול משום כהן גדול:
א. [געליכען פין אייא.]
ב. [רונד, עממער, קרוג.]
שכודרת – עבה ככדור פלוט״א.
כודרת ועגולגולת – חדא היא דאי תנא עגולגולת לחודה הוה משמע עגולה כעדשה וכגבינה להכי תנא כודרת ועגולגולת כעיגולה של כדור שאינה קלושה אלא עגולה בעובי והדר מפרש ראשה אחד כד וראשה אחד חד דלא ככדור ממש אלא משוכה לארכה ועגולה לרחבה.
כד – פלוט״א בלעז. שאינו חד אלא ככדור.
חלבון – אלבו״ן.
חלמון – מויי״ל.
ביצת השרץ – צב והלטאה מטילין ביצים. ולקמן מפרש למאי הלכתא אשמעינן שהיא ביצת השרץ ליתני טמאה סתמא.
כודרת – פי׳ הקונט׳ כדור פלוט״א בלעז משמע דגרס כודרת ברי״ש דכדור שהוא פלוט״א אחרונה ברי״ש כדאמר בחגיגה (דף ג) דברי חכמים כדרבונות ככדור של בנות ומהא דכתיב (ישעיהו כב) צנוף יצנפך [צנפה] כדור אל ארץ רחבת ידים ופי׳ שם בקונטרס פלוט״א אין ראיה משם דא״כ הוה ליה למימר ככדור אלא אומר ר״ת דכף שימוש הוא כגר שהולך וגולה אל ארץ רחבת ידים במקום שאין מכירים אותו דור כמו (תהלים פד) (גר) מדור באהלי רשע ובסוף פרק אין מעמידין (ע״ז דף מ.) גריס בקונט׳ כודדת בדל״ת ופירש עגולה ככד.
כך סימני קרבי דגים. ומוקים לה במסכת עבודה זרה בפרק אין מעמידין בשילפוחא, והוא נקרא בשיגא, כעין בּוּדֵּל קְרִישְטִיאַנוּ הנמצא בבהמה, והוא עשוי כענין זה שראשו אחד עגול ועב, וראשו השני הוא דק וחד.
כל שכודרת. עבה ככדור הנקרא פֵּלוֹטַא. ועגלגלת. רֵדּוֹנְדְּ. וכודרת ועגלגלת שניהם צריכין לשנות אותם, דאי תנא עגולגלת לחודה, הוה משמע עגולה כעדשה וכגבינה, להכי תנא כודרת ועגולגלת, כעיגול של כדור שאינה קלישה אלא עגולה בעובי שוה גבהו מזה ומזה.
בידוע שהיא ביצת השרץ. שאם רקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ השורץ על הארץ, מה שאין כן בביצת כשרה שרקמה, שאע״פ שאסורין הן כיון שלא יצאו לאויר העולם, הני מילי מדרבנן, אבל לא מדאוריתא, ולא לקי עליה.
הא דאמרינן גבי ביצים סימן לאו דאורייתא, דוקא גבי ביצים אבל בעוברי דגים סימנין דאורייתא וסמכינן עלייהו, והכי משמע בפרק אין מעמידין.
היו חלמון וחלבון מעורבין זה בזה בידוע שהוא ביצת השרץ ואין לספק בה אלא בשל נחש ואם נוצר אפרוח בתוכה וניקבה ונגע בה הרי הוא ספק טומאת השרץ ואם אכלה על צד זה לוקה בכזית ומתרין עליו משום שרץ הארץ אלא שיש בזו חולקים כמו שנבאר בסמוך:
היו הביצים מבושלות וחתוכות נאמן הגוי עדין לומר של עוף פלוני הם הואיל והוא רואה עדיין חלבון מבחוץ היו טרופות בקערה אינו נאמן עוד עליהם ביצי טרפה ונבלה אין מוכרין אותן לגוים שמא יחזור וימכרם לישראל כיצד הוא עושה טורפן בקערה ומוכרן ואין לחוש שמא יחזור וימכרם לישראל שהרי אמרו אין לוקחין ביצים טרופות מן הגויים:
פירשו חכמי הצרפתים שגויים שלשו פת בביצים או שטחו פניו בביצים לוקחין מהן במקום שנהגו לאכל פת של גויים ואין לחוש לטיחת הביצה שרוב ביצים המצויים טהורים וכשרים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה כודרת פי׳ הקונטרס כדור כו׳ כדאמרינן בחגיגה דברי חכמים כדרבונות כו׳ עכ״ל לא מצאתיו בחגיגה אלא שדרשוהו שם בכ״ף השימוש ומלשון דרבן אלא דבב״ר איתא הך דרשא ככדור כאילו הוה כתיב ככדרבונות בב׳ כפי״ן ולא חשו לחסרון כ״ף השימוש דכמה קראי כתיבי כה״ג והתוס׳ שכתבו אהא דכדור על ארץ דאין ראיה משם דא״כ הל״ל ככדור כו׳ ר״ל דאין ראיה משם לפי פשוטו כיון דחסר כ״ף השימוש יש לנו לפרש טפי כגר וק״ל:
ותניא [ושנויה ברייתא] גבי ביצים, אלו הן סימני ביצים: כל שכודרת ועגולגולת, עשויה כעין כדור עגול, אבל אינה ממש ככדור, אלא ראשה אחר כד (מעוגל) וראשה אחד חד — היא טהורה. שני ראשיה כדין, או שני ראשיה חדין — הרי הם טמאין. היה החלבון (החלק הלבן) מבחוץ וחלמון (החלק הצהוב) שלה מבפנים — זו היא טהורה. חלמון מבחוץ וחלבון מבפניםטמאה. חלמון וחלבון מעורבין זה בזהבידוע שהיא ביצת השרץ. ואם כן ניתן לזהות אם מדובר בביצה טמאה, ואין צורך לסמוך על עדותו של הגוי!
The Gemara continues: And it is taught in a baraita about eggs that these are the signs of bird eggs: Any egg that narrows at the top and is rounded, so that one of its ends is rounded and the other one of its ends is pointed, is kosher. If both of its ends are rounded or both of its ends are pointed, they are non-kosher. If the albumen is on the outside and the yolk on the inside, it is kosher. If the yolk is on the outside and the albumen on the inside, it is non-kosher. If the yolk and albumen are mixed with each other, it is certainly the egg of a creeping animal. Therefore, if it is possible to recognize a kosher egg by these signs, there is no need to rely on the gentile.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לָא צְרִיכָא דַּחֲתוּכוֹת וְלִיבְדּוֹק בְּחֶלְמוֹן וְחֶלְבּוֹן בִּטְרוּפוֹת בִּקְעָרָה.

The Gemara responds: No, it is necessary if the eggs have already been cut and one cannot know their original shape. The Gemara challenges: But let him inspect the yolk and the albumen, to see which is inside and which is outside. The Gemara responds: The baraita deals with a case where the eggs are mixed in a bowl, and it is impossible to discern this.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכא במאי עסקינן בחתוכות – כלומר שהקליפה חתוכה ואין יכול להכירה באותה סימנין:
ולבדוק בחלבון שאע״פ שחוץ לקליפה הן והקליפה שבורה יכול להכיר בקערה אם חלמון מבפנים:
בחתוכות – דליכא למיקם אכודרת ועגולגולת.
בטרופות בקערה – שהכל מעורב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו אלא במקרה שהביצים חתוכות, כך שלא ניתן לדעת את צורתן. ושואלים: וליבדוק [ושיבדוק] בחלמון וחלבון שלהם, מה בפנים ומה בחוץ! ומשיבים: מדובר במקרה שהביצים טרופות בקערה, ואי אפשר לדעת.
The Gemara responds: No, it is necessary if the eggs have already been cut and one cannot know their original shape. The Gemara challenges: But let him inspect the yolk and the albumen, to see which is inside and which is outside. The Gemara responds: The baraita deals with a case where the eggs are mixed in a bowl, and it is impossible to discern this.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וכה״גוּכְהַאי גַּוְונָא מִי זָבְנִינַן מִינַּיְיהוּ וְהָא תַּנְיָא אֵין מוֹכְרִין בֵּיצַת טְרֵפָה לְגוֹי1 אֶלָּא א״כאִם כֵּן טְרוּפָה בִּקְעָרָה לְפִיכָךְ באֵין לוֹקְחִין מֵהֶם בֵּיצִים טְרוּפוֹת בִּקְעָרָה.

The Gemara counters: But in a case like this, where the eggs are mixed, may we buy eggs from them? Isn’t it taught in another baraita: One may sell the egg of a tereifa bird to a gentile only if it is mixed in a bowl; therefore, one may not buy eggs mixed in a bowl from them, because they may be from tereifot? If so, it cannot be that the baraita deals with a case where they are mixed, and one should be able to inspect the yolk and albumen.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בטרופות בקערה שאין יכול להכיר – והתניא אין מוכרין ביצת טרפה לעובד כוכבים אא״כ טרופו׳ בקערה לפי שאין לוקחין ממנו ביצים טרופות ואין לחוש שמא ימכרם לישראל:
אין מוכרין – ביצת של תרנגולת טרפה לעובד כוכבים דילמא הדר ומזבין לה לישראל אלא א״כ טרופה בקערה דתו לא זבין לה ישראל מיניה לפיכך הואיל ומותר למכור להם ביצה טרופה בקערה אין לוקחין ביצים טרופות דלמא דטרפה הואי וזבנה ישראל ניהליה.
לפיכך אין לוקחין מהם ביצים הטרופות בקערה. פי׳ אע״פ שאמר של עוף פלוני וטהור הוא, שחוששין שמא ביצת טרפות של ישראל ומכרן לזה. ואם תאמר בלא כן ליחוש שמא טרפות של גויםא הן. ישב לומר אין חוששין משום נבלות וטרפות שלהן, דרוב ביצים של כשרות הן, אבל מפני שאין דרך מוכרי ביצים למוכרן טרופות וזה מכרן כן, חוששין שמא ישראל מכרן לו והוא טרפן שיהו ניכרות. לפיכך אין למדין מכאן לאסור פת של גוים שהחליק פניה בחלמון ביצים וכיוצא בהןג. ולי נראהד דבטרופות ליכא למסמך עליה כי אמר של עוף פלוני וטהור הוא, דהא לא ידיע, הילכך איכא למיחש לטרפה וטמאה דאינון רובא כדפרישיתה. ולפיכך לאו דוקא, אלא כלומר אין מוכרין להם אלא טרופות בקערה דמותר, לפי שאין לוקחין מהן טרופותו.
הא דאמרי רבנן שמנה ספיקות הן לבדוק בביצים. אי קשיאז דלמא יש בטהורין דומין לטמאין ואלו דומין לטמאין, אבל אין בטמאין דומין לטהוריםח, לאו מילתא היא, חדא דהא ברייתא קתני שני ראשיה וכו׳ טמאה, אלמא אין בשל טהורים דומיןט לטמאים. ועוד דקים להו לרבנן דליכא אלא דעורבתי דדמיא לדיונה. ומכל מקום תמיהא לי, וכי משום דעורבתי בלחוד נאסור בביציםי, והא מיעוטא דמיעוטא הוא, ונבלות וטרפות נמי בביצים דשחלא קמא לא שכיחי כלל. אלא כך אמרו כיון שמצינו של עורב לא נסמוך על הסימנין שמא יש נמי מינין אחרים שאין ידועין דומין לטהוריןכ, וחששא בעלמא הוא. והיינו לישנא דקאמרינן לאו דאורייתא, כלומר כיון שאינן הלכה למשה מסיני ונמצא בהן טמא, אע״פ שרוב המינין הידועין באים בסימנין הללו, אין סומכין עליהן, שאי אפשר לעמוד על כל הטמאים למיניהם.
א. בנדפס: שלו.
ב. כ״כ תוד״ה סימנין, תוס׳ ביצה טז, ב ד״ה קמחא. וראה ספר הישר סי׳ תנא.
ג. ראה תוס׳ שם.
ד. עי׳ חידושי הרשב״א.
ה. לעיל סג, ב ד״ה ודילמא.
ו. ראה ר״ן כב, א ביאור דברי רבינו.
ז. בנדפס נוסף: לך.
ח. בחידושי הר״ן: ׳ודילמא איכא טהורים דדמו לטמאים ומשום הכי אי אפשר לעמוד על שמונה ספיקות בבדיקת ביציהן, אבל ליכא טמאים דדמו לטהורים, אבל אכתי אפשר דסימני טהרה דאורייתא׳. ועיי״ש המשך הדיבור.
ט. כי״ל: דומה.
י. בנדפס: הביצים.
כ. ראה חידושי הרשב״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אין מוכרים ביצת טריפה. ברי״ף הגירסא נבילה:
ושואלים: וכהאי גוונא מי זבנינן מינייהו [וכגון זה, שהן טרופות, האם אנו קונים מהם]? והא תניא [והרי שנויה ברייתא]: אין מוכרין ביצת תרנגולת טרפה לגוי אלא אם כן היא טרופה בקערה, לפיכך אין לוקחין (קונים) מהם ביצים טרופות בקערה, שמא ביצת טריפה היא שמכרה להם ישראל. ואם כן, בהכרח מדובר בביצים שאינן טרופות, שניתן לברר, לפי סימניהן, אם טהורות הן או טמאות!
The Gemara counters: But in a case like this, where the eggs are mixed, may we buy eggs from them? Isn’t it taught in another baraita: One may sell the egg of a tereifa bird to a gentile only if it is mixed in a bowl; therefore, one may not buy eggs mixed in a bowl from them, because they may be from tereifot? If so, it cannot be that the baraita deals with a case where they are mixed, and one should be able to inspect the yolk and albumen.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא אָמַר ר׳רַבִּי זֵירָא סִימָנִין לָאו דְּאוֹרָיְיתָא דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי הָא דְּאָמַר רַב אַסִּי שְׁמֹנָה סְפֵיקוֹת הֵן לִיבְדּוֹק בְּבֵיצִים דִּידְהוּ אֶלָּא ש״משְׁמַע מִינַּהּ סִימָנִין לָאו דְּאוֹרָיְיתָא.

Rather, Rabbi Zeira said: The signs of a kosher egg are not valid by Torah law. As, if you do not say so, one encounters difficulty with that which Rav Asi says: There are eight birds whose kosher status is uncertain. Why is there uncertainty? Let one inspect their eggs for the signs listed in the baraita to determine whether they are kosher. Rather, learn from it that the signs are not valid by Torah law and one may not rely on them.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא א״ר זירא סימנין לאו דאורייתא – כלומר סימני ביצים:
הכי גרסינן: אלא אמר ר׳ זירא סימנים לאו דאורייתא – הנך סימני ביצים לאו הלכה למשה מסיני נינהו ולא סמכינן עלייהו.
ח׳ ספיקות הן – בעופות כדאמרן לעיל בשמעתא.
ליבדוק בביצים דידהו – ומהם הוא ניכר אם עוף טהור הוא.
סימנין לאו דאורייתא – אומר ר״ת דדוקא סימני ביצים משום דאיכא דעורב דדמו לדיונה אבל סימני עוברי דגים דאורייתא יש לסמוך עליהם כדאמר סוף פרק אין מעמידין (ע״ז דף מ. ושם) דאמר רב קרבי דגים אין נקחין אלא מן המומחה ופריך ל״ל מומחה לבדוק בסימנין דתניא כסימני ביצים כו׳ ומשני שנימוחו ולא משני סימנים לאו דאורייתא וכי תימא משום דמשמע ליה דבכל ענין אין ניקחין אלא מן המומחה אפילו אמר של דג פלוני וטהור דאז היה ראוי לסמוך עליו דעל כרחך לא איירי בכל ענין דבאומר מלחתים נקחים אף שלא מן המומחה ועל זה אנו סומכים לאכול אותן דגים שקורין ברבט״א בלע״ז ואפילו לא ידעינן אם נשרו הקשקשין בשעה שעולה מן המים סמכינן אסימני עוברי דגים ומיהו בירושלמי משמע דאין לסמוך על סימני עוברי דגים דגרסי׳ התם נתן בר אבא קם קמיה דשמואל אמר ידענא מפרשא בין עוברי דגים טהורים לעוברי דגים טמאים עוברי דגים טמאים עגולים עוברי דגים טהורים ארוכים אחזי ליה (דהדר בקליפתה) אמר ליה כזה מהו א״ל טמא אמר ליה לא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא סופך לומר על טמא טהור אלמא אין בודקין בסימנין כדהדר ליה שמואל לנתן בר אבא ומשמע אפי׳ על סימני הברייתא אין לסמוך מדלא אמר לו שיבדוק בסימני הברייתא וגם מה שאמר נתן בר אבא הן סימני הברייתא והש״ס דידן הוה מצי לשנויי הכי אלא דשפיר קא משני ומה שאנו לוקחין מן העובדי כוכבים ביצים אע״פ שאינם אומרים של עוף פלוני וטהורים הם אנו סומכים על רוב ביצים שמצויין בינינו דשל עופות טהורים הם ומה שאנו לוקחים מן העובדי כוכבים אובליא״ש וקנטיא״ש שנילושו בביצים אע״ג דאסרי׳ הכא ליקח מהם ביצים טרופות בקערה לא דמיא דהכא איכא ריעותא מדזבין להו עובד כוכבים טרופות בקערה ש״מ דמוכחא מילתא דישראל מכרם לו לפי שהיו של טרפה אבל עיסה שנלושה בביצים לא חיישינן ואזלינן בתר רוב ביצים שאינן של טריפות ולא חיישינן שמא היה בהם דם דרוב ביצים אין בהם דם ומעשים בכל יום שאנו אוכלין ביצים מגולגלות אע״פ שאין יכולות ליבדק ומיהו ר״ת היה אוסר ליקח מן העובדי כוכבים אובליא״ש וקנטיא״ש משום בשולי עובדי כוכבים אע״ג דאמר בירושלמי דפת נמנו עליו והתירוהו שאני הכא שנילושו בביצים ונאסרו מטעם שלקות שלא היה בכלל ההיתר דשתי גזירות היו דגזרה דפת מי״ח דבר דגזור תלמידי שמאי והלל אבל גזרה דשלקות קדמה הרבה תדע מדבעי למימר בסוף פרק אין מעמידין (ע״ז דף לז:) דהויא מדאורייתא מדכתיב אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי מה מים שלא נשתנו אף אוכל שלא נשתנה ולבסוף מסיק דקרא אסמכתא בעלמא הוא ואי מי״ח דברים היתה לא היה טועה בה הש״ס שידועות לכל היו כדאמר בפרק אין מעמידין (שם דף לו.) שפשט איסורן בכל ישראל ומיהו נראה דאע״ג דאמרינן הלכה כמאן דאסר ביצים משום בישולי עובדי כוכבים בפ׳ אין מעמידין דתניא כוותיה מכל מקום עיסה שנלושה בביצים אין לאסור משום דקמחא עיקר כיון דמברכין עליה המוציא לחם מן הארץ ואנו סומכין על היתר דירושלמי דפת ואמרינן בפרק אין מעמידין (שם לח.) גבי (קרבי דגים) אין בהם משום בישולי עובדי כוכבים ואי עבדינהו עובד כוכבים כסא דהרסנא יש בהם משום בישולי עובדי כוכבים ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא הרסנא עיקר קמ״ל קימחא עיקר משמע דאי הוה הרסנא עיקר היה מותר ואע״פ שהקמח מעורב בו ומטעם זה אין להתיר עיסה של פשטיד״א שאפאו עובד כוכבים שהשמנונית הוא בעין על העיסה וגם מתחילתו הוא נאסר משום בישולי עובדי כוכבים ולא דמי לעיסה שנלושה בביצים שהביצה נתבטלה מתחלה ולא נאסר מעולם.
אלא אמר ר׳ זירא סימנין לאו דאורייתא. איכאא דקשיא ליה דבמס׳ ע״ז בשלהי פ׳ אין מעמידיןב אקשינן בגמ׳ גבי דגים למה לי מומחה לבדוק בסימנין, מי לא תניא כסימני ביצים כך סימני עוברי דגים וכו׳, ופריק רבינאג הכאד בשנמוחו, ואמאי והא סימנין לאו דאורייתא. ואומר רבינו תםה ז״ל דודאי בעוברי דגים סימנין דאורייתא שהרי אף בביצים עצמן אין לחוש אלא משום דאיכא עורבתיו דדמיא לדיונה, מה שאין כן בדגים דקים להו לרבנן דליכא טמא דדמי לטהור. וברייתא הכי קתני כסימנין האמורין בביצים שאם טמא טמא ואם טהור תוליןז, כך סימני עוברי דגים שאם טמא טמא ואם טהור טהור. ולפיכך היה אומר שהדגים הבאים בלא קשקשת ואין ידוע אם אין להם או השירום בשעה שעוליןח מן הים, בודקין בעובריהם, אם נמצאו בסימנין הללו טהורין.
ורבינו הגדול ז״ל כתב בשלהי פרק אין מעמידיןט כסימני ביצים כך סימני קרבי דגים וכו׳, וכן כתב כאןי. וכתב שאין נקחין אלא מן המומחה, ולא כתב מה שאמרו בגמ׳ למה לי מומחה ליבדוק בסימנין ולא מאי דאוקימנא בשנימוחו, משמע דסמך אהך סוגיא דאוקימנא דלאו דאורייתאכ, וסבירא ליה כמאן דאמר התםל דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים. הלכך עוברי דגים נקחין מכל אדם ואין צריכין סימן, שדג טמא אינו מטיל ביצים. וקרבי דגים אין נקחין אלא מן המומחה דסימנין לאו דאורייתא, דהך סוגיא עיקר, ואע״ג דרבינא בתראמ, דמסתבר טעמיה דר׳ זירא, דאי לאו, שמונה ספיקות ליבדוק בביצים. ועוד דהא איתמרא בדוכתה גבי הלכתא דהאי דינא. וכיון דבביצים לאו דאורייתא בדגים נמי לאו דאורייתא, דהא ברייתא הכי תניא כל שכודרת ועגולגולת ספק, שני ראשיה כדין וחדין ודאי טמאה, אחד כד ואחד חד ספק, וקתני כסימני ביצים כך סימני קרבי דגים.
ובירושלמי מצאתי שם במס׳ ע״זנ ר׳ נתן בר בא אמר קומי שמואל, ידענא לפרושי בין עוברי דגים טמאין לעוברי דגים טהורין, עוברי דגים טמאין עגולין ועוברי דגים טהורין ארוכין הן, חמי ליה חדא סלפותאס אמר ליה כזה מהו אמר ליה טמא, אמר ליה לא ביש לי דאמרת על טהור טמא אלא סופך לומר על טמא טהור. משמע מיהא דסימני קרבי דגים ועוברין למאן דאמר יש להם עוברין לאו דאורייתא, דר׳ נתן בר בא ברייתא דגמ׳ דידן קאמר ולא קביל שמואל מיניה דסבירא ליה כר׳ זירא, אלמא אף סימני קרבי דגים ועוברין לאו דאורייתאע כדעת רבנו הגדול ז״לפ.
א. הובאו דברי רבינו בחידושי הרשב״א כאן ובע״ז מ, א, ובתוה״ב בית ג ש״א מב, ב, ובר״ן (כב, א).
ב. מ, א.
ג. וכן הגירסא בחידושי הרשב״א ובר״ן כאן ובע״ז שם, ובכ״י נ״י 15 ופריז 1337 של מסכת ע״ז. ולפנינו שם: רבא [ורבינו בודאי גרס רבינא שהרי כתב להלן אע״ג דרבינא בתרא].
ד. כי״פ ליתא תיבה זו.
ה. בתוד״ה סימנין, תוס׳ ע״ז מ, א ד״ה אמר רבא, ספר התרומה הל׳ איסור והיתר סי׳ כז, סמ״ג לאוין קלב, או״ז הל׳ טריפות סי׳ תלו, הגמי״י מאכ״א פ״ג ה״כ אות ס, סמ״ק מצוה ריא והגהת רבינו פרץ שם. וכן דעת הראב״ד בחידושיו לע״ז שם, הובאו גם בחידושי הרשב״א שם ובתוה״ב שם. וכתב הרשב״א בחיבוריו הנ״ל שכ״נ דעת רש״י, שכתב ׳סימנין לאו דאורייתא, הנך סימני ביצים לאו הל״מ נינהו ולא סמכי׳ עילויהו׳. וכ״נ מלשון רבינו חננאל. וע״ע ראבי״ה תשובות וביאורי סוגיות סי׳ תתקמו.
ו. בנדפס: עורב.
ז. בחידושי הרשב״א הוסיף לבאר: ׳משום דאיכא דטמאין דדמו לטהורין׳. וכ״כ בתוה״ב שם. [וא״צ להגיה כך בלשון רבינו, שדרך רבינו לקצר].
ח. בנדפס: שעלו.
ט. יז, ב.
י. כא, ב.
כ. בחידושי הרשב״א ע״ז שם: ׳וכן נראה גם מהלכות הרב אלפסי ז״ל... נראה שהוא ז״ל סבור ששתי הסוגיות זו שבכאן ואותה שבחולין חולקת בסימנים אי דאורייתא אי דרבנן, וסמך לו על אותה סוגיא שבחולין משום דאיתמרא בדוכתה גבי הלכתא דהאי דינא׳.
ל. ע״ז מ, א.
מ. בנדפס: בתראה. והלכה כבתראי, ראה סדר תנאים ואמוראים, ח״ב אות כה ואות נ, תג״ק סי׳ צא, שע״צ ח״ד שער ב סי׳ לא. וראה ספר כריתות ימות עולם שער ג סי׳ ו (הוצ׳ סופר עמ׳ קפה והערה מו); הליכות עולם שער ה פ״ג (הוצ׳ ר״ש פורטנוי עמ׳ רנט), ויבין שמועה שם.
נ. פ״ב ה״ט. הובא בתוס׳ ע״ז מ, א ד״ה אמר רבא.
ס. וכן בתוס׳ ע״ז שם. לפנינו בירושלמי שם: סלפיתא. בנדפס: סלופתא. בכי״פ: חלפותא. ובחידושי הרשב״א ע״ז שם: ׳צלופחא׳.
ע. ובתוס׳ ע״ז שם כתבו: ׳משמע דיש עוברי דג טמא דומין לשל טהור כמו בביצים דאיכא דעורבא דדמיא ליונה אלמא סימנים לאו דאורייתא ואין לסמוך על סימני עוברי דגים׳.
פ. וכ״פ ר״י בתוס׳ שם, ורמב״ם הל׳ מאכ״א פ״ג ה״כ (ראה ב״י סי׳ פג אות ז). וראה חידושי הרשב״א הנ״ל, וחידושי הריטב״א ע״ז שם, ור״ן שם (יז, א), ושו״ת רדב״ז ח״ג סי׳ תקצ.
לא צריכה בחתוכה. כלומר שאין יכולין לעמוד על סימני ראשיה אם שניהם כדודין או חדודין או אחד חד ואחד כד, ולבדוק בחלבון וחלמון, דהא תרי סימני קא מסיימא ברייתא בהו אם שלמין בודק בראשיהן ואם חתוכין בודק בחלבון וחלמון, והכא נמי אמאי איצטריכיה לעדותו של נכרי המוכר ולומר של עוף פלוני הוא וטהור אפילו בסתמא בבדיקה סגי להו, ופרקינן בטרופות בקערה שאין יכול לעמוד עליהן. וקשיא לן אם כן כי אמר נמי של עוף פלוני וטהור היכי מהימנן ליה, והלא מצי משתמיט ליה דהא אי אפשר לעמוד עליהן, ואם תאמר דהיינו דאקשיה ליה ואזיל מדתניא אין מוכרין ביצת טריפה לנכרי אלא אם כן נטרפה בקערה לפיכך אין לוקחין מהן ביצים טרופות בקערה, הא ודאי לא משמע הכי, דאדרבה משמע [מ]⁠דקתני לפיכך אין לוקחין מהן נראה דעיקר איסור לקיחת ביצת טרפה בקערה מן הנכרי אינה אלא משום היתר שהתירו חכמים למכור להן ביצת טרופה שנטרפת בקערה, הא לאו הכי משרא שרי ליקח מן הנכרי, ובאומר של עוף פלוני וטהור הוא, ויש לומר דהוא הדין דהוה מצי לאקשויי ליה הכי, אלא דעדיפא ליה לאקשויי מברייתא. עוד נראה לי דאפילו בטרופות בקערה כי אמר של עוף פלוני טהור מדינא מהימן דרתותי מרתת, דילמא יהב ישראל דעתיה עלייהו וטורף ביצה אחרת בקערה ומקיפ⁠(י)⁠ן ועל ידי כך יכיר ויפריש ביניהם, שאי אפשר לשני מיני⁠[ם] חלוקין שלא יהא הפרש כל דהו ביניהן. ועם תירוץ זה יעלה לנו תירוץ גם כן להא דאמרינן לקמן (חולין סד.) דסימנין לאו דאורייתא, משום דאיכא דעורבתי דדמיא לדיונה, ואפילו הכי כי אמר של עוף פלוני וטהור הוא סמוך עילויה, וכיון דדמו להדדי כי אמר של יונה היא מאי הוי, הא מצי משתמט ליה למימר דדיונה היא והיא אינה אלא דעורבא, אלא ודאי שמע מינה דאף על גב דדמו אהדדי אכתי רתותי מרתת דילמא יהב ישראל דעתיה עליה ומקיפן לדיונה ומכיר. ומיהו נראה מתוך דברי רבינו יצחק ז״ל שכתב בע״ז (ע״ז מ.) דהא דאמרינן לפיכך אין לוקחין מהן ביצים טרופות בקערה, עיקר אסורה משום דמצי משתמיט היא, ולא משום דמוכרין להן, ואדרבה משום שאין לוקחין [משום הכי] (ו)⁠מוכרין להן כמו שאנו עתידין לכתוב בשמו בס״ד. ומיהו לא⁠(ו) משמע הכי, מדקאמר לפיכך אין לוקחין מהן דאדרבה משמע דעיקרא דמלתא משום דמוכרים הוא דאין לוקחים, הא לאו הכי משרא שרי כמו שכתבתי, ועוד דאם כן אפילו בביצה שלמה תיקשי לן אמאי זבנינן מינייהו, ואף על גב דקאמר של עוף פלוני וטהור כיון דאיכא טמאין דדמו לטהורין, וצריך עיון לפי דברי רבינו ז״ל.
אלא אמר רבי זירא סימנין לאו דאורייתא. קשיא לן דבמסכת ע״ז (בסופו) [בסוף אין מעמידין] (מ.) אמרינן אין לוקחין עוברי דגים אלא מן המומחה, ואקשינן למה לי מומחה, ליבדק בסימנין, דתניא כסימני ביצים כך סימני עוברי דגים, ותירצ׳ רבינא בשנמוחו, דאלמא שמעינן מינה דסימנין דאורייתא. ורבינו אלפסי ז״ל כתב דברי ר׳ זירא, ובשלהי פרק אין מעמידין (עבודה זרה מ.) כתב ההוא דקרבי דגים אינן נקחין אלא מן המומחה ולא כתב כלל מה שהקשו עליה בגמרא ויבדוק בסימנין, ולא דברי רבינא שהעמידה בשנמוחו, נראה דעת רבינו ז״ל בכך ששתי הסוגיות חולקות אי סימנין דאורייתא או לא, וסמך לו על סוגיא זו דהיא עיקר דאיתמרא בדוכתא גבי הלכתא דהאי דינא. ואף על גב דרבינא בתרא הוא, אפילו הכי מסתבר טעמיה דרבי זירא דהכא, דהא טעמא קאמר, דאי לא תימא הכי שמונה ספיקות לבדוק בביצייהו, וכיון דסימני ביצים לאו דאורייתא ולא סמכי עליהו סימני דגים נמי לא סמכינן עלייהו, דהא ברייתא להדדי מדמי להו. ור״ת ז״ל אמר דהא סוגיא דהכא וסוגיא דהתם, תרוייהו איתנהו, דודאי גבי דגים סימנין דאורייתא נינהו, דהא בבצים נמי אי לאו דאיכא דעורבא דדמי לדיונה אסימנין נמי הוינן סמכי בהו, ובדגים קים להו לרבנן דליכא טמא דדמי לטהור כלל, וברייתא הכי קתני כסימני ביצים כך סימני עוברי דגים מה סימני ביצים שאם טמא טמא וטהור תולין משום דאיכא דטמאין דדמו לטהורין כך סימני עוברי דגים שאם טמא טמא ואם טהור טהור, ולכאורה כדבריו נראה, דרבינא ודאי כבר עמד על דברי רבי זירא, ועל מה שהקשה משמנה ספיקות ואיך לא חשש להן, ואם אתה אומר שאף על פי כן לא קבלם, אנו איך נניח דברי רבינא שהוא אחרון ונתפוס דברי רבי זירא, אחר שדחה אותם רבינא, ועוד דודאי אי דמי להדדי לא הוה שתיק גמרא התם מהך קושיא דרבי זירא, והוה ליה לאקשויי התם אי הכי שמונה ספיקות ליבדוק בביצייהו, אלא ודאי הדעת מכרחת כדברי ר״ת ז״ל דאין זו דומה לזו, וכן נראית דעת רש״י ז״ל שכתב כאן וז״ל אלא אמר ר׳ זירא סימנין לאו דאורייתא הנך סימני ביצים לאו הלכה למשה מסיני נינהו ולא סמיכ׳ עילויהו, וכלשון הזה כתב רבינו חננאל ז״ל אלא לאו שמע מינה סימנין של ביצים לאו דאורייתא. ומיהו רבינו יצחק ז״ל בעל התוספות אמר (כההיא) [דההיא] דשילהי פרק אין מעמידין (עבודה זרה מ.) באומר של דג פלוני וטהור הוא קא מיירי, והילכך אוקמה רבינא בשנמוחו, דאי לאו הכי לכולי עלמא שרי, דהא איכא תרתי לטיבותא וכדאמרינן הכא גבי ביצים, ואם תאמר מאי דוחקיה התם לאקומה באומר של דג פלוני וטהור הוא דאצטריך לדחוקיה ולאוקמיה בשנימוחו, לוקמה סתמא בדלא אמר של דג פלוני וטהור ואף על פי שלא נימוחו כדרבא דסימנין לאו דאורייתא, יש לומר דניחא ליה לאוקמה בכל ענין. ואם תאמר והא על כרחין לא אפשר לאוקומה בכל ענין, דהא לא מיירי באומר אני מלחתים, דאלו אומר אני מלחתים נאמן כדאיתא התם. יש לומר שאינן רגילות שיהא שם בשעת מליחה, אבל רגילות הוא שידע שהוא של דג פלוני וטהור. ומדברי רבינו ז״ל נלמוד דהא דקתני אין לוקחין ביצים טרופות בקערה מן הנכרי, עיקר איסורא ליתא משום דמוכרין להן, אלא משום דאי אפשר לעמוד עליהן ומצי משתמיט ליה כמ״ש למעלה, דהא דגים ליכא משום טריפות ומשום נבילות, ואף על פי כן כתב רבינו ז״ל כאן דבנמוחו אף על גב דאמר של דג פלוני וטהור אינו נאמן ואין סומכין עליו, וכבר כתבתי מה שקשה לי על זה לכאורה, וצריך עיון. נמצא בין לדברי רבינו אלפסי ז״ל בין לדברי [ר״י] בעל התוספת ז״ל שאין לסמוך על סימני קרבי דגים, דבין בביצים בין בדגים סימנין לאו דאורייתא, והרב רבינו משה בר נחמן ז״ל הביא ראיה לדברי רבינו אלפסי ז״ל מהא דגרסינן בירושלמי שם במסכת ע״ז (ירושלמי ע״ז פ״ב, ה״ט) ר׳ נתן בר בא אומר קמי שמואל ידענא לפרושי בין עוברי דגים טמאים לעוברי דיגם טהורים עוברי דגים טמאים עגולים עוברי דגים טהורין ארוכים, חמי ליה חדא שלפותא אמר ליה כזה מהו אמר ליה טמא, אמר ליה לא ביש לי דאמרת [על] טהור טמא אלא סופך לומר על טמא טהור, משמע מיהא דלמאן דאמר דגים טמאין יש להם עוברי אף סימני עוברי דגים לאו דאורייתא, דאף על גב דרב נתן בר בא סימנין דקתני בברייתא דידן הוה גמיר, ועלייהו הוה סמיך, אפילו הכי לא קביל שמואל מיניה דסבירא ליה כרבי זירא. ומיהו בעוברין סבירא ליה לרבינו אלפסי ז״ל דטהורין ואינן צריכין סימנין כמ״ש למעלה דס״ל כמאן דאמר התם (ע״ז מ.) דג טמא משריץ טהור מטיל ביצים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר ר׳ זירא: טעם הדבר שלא ניתן לסמוך על כך, הוא משום שסימנין אלו בביצים לאו דאורייתא [אינם מן התורה], ולכן אי אפשר לסמוך עליהם באיסור של תורה. דאי לא תימא הכי [שאם לא תאמר כך], אלא ניתן לסמוך על הסימנים, הא [זו] שאמר רב אסי בענין עופות טמאים: שמנה עופות ספיקות הן האם טמאים הם או טהורים — ליבדוק בביצים דידהו [שנבדוק את הביצים שלהם], ונראה לפי הסימנים האמורים בברייתא, אם הם טהורים או לא! אלא שמע מינה [למד מכאן]: סימנין לאו דאורייתא [אינם מן התורה].
Rather, Rabbi Zeira said: The signs of a kosher egg are not valid by Torah law. As, if you do not say so, one encounters difficulty with that which Rav Asi says: There are eight birds whose kosher status is uncertain. Why is there uncertainty? Let one inspect their eggs for the signs listed in the baraita to determine whether they are kosher. Rather, learn from it that the signs are not valid by Torah law and one may not rely on them.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא לְמַאי הִלְכְתָא קָתָנֵי לַהּ הָכִי קָאָמַר גב׳שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ כַּדִּין אוֹ ב׳שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ חַדִּין אוֹ חֶלְמוֹן מִבַּחוּץ וְחֶלְבּוֹן מִבִּפְנִים וַדַּאי טְמֵאָה רֵישֵׁיהּ חַד חַד רֵישֵׁיהּ חַד כַּד וְחֶלְבּוֹן מִבַּחוּץ וְחֶלְמוֹן מִבִּפְנִים וְאָמַר לָךְ שֶׁל עוֹף פְּלוֹנִי וְטָהוֹר הוּא סְמוֹךְ עליהם בִּסְתָמָא לָא תִּסְמוֹךְ עליהם דְּאִיכָּא דְּעוֹרְבָא דְּדָמֵי לִדְיוֹנָה.

The Gemara asks: But if one may not rely on these signs, with regard to what halakha is the baraita teaching them? The Gemara responds: This is what the baraita is saying: If both of its ends are rounded, or both its ends are pointed, or the yolk is on the outside and the albumen is on the inside, it is certainly non-kosher. But if one of its ends is pointed and one of its ends is rounded, and the albumen is on the outside and the yolk on the inside, and the gentile says to you that it is from such and such bird, and that bird is kosher, rely on the signs. But if he offers no specification of the type of bird, or if one simply finds eggs with these signs, do not rely on them, since there are crow’s eggs that resemble those of a pigeon.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודאי טמאה – ואי אמר לך עובד כוכבים של עוף פלוני טהור הוא ודאי משקר.
אבל ראש אחד כד כו׳ – סייעתא הוו הנך סמנים לעובד כוכבים לדבריו אי אמר לך של עוף פלוני טהור סמוך עליה דקא מסייעי ליה סימני ואי לא לא תסמוך עליה.
ה״ג: דאיכא דעורבא דדמי לדיונה.
בסתמא לא תסמוך עליה, דאית דעורבא דדמי לדיונה. שביצת העורב דומה לביצת היונה בסימנין הנזכרין, ויתכוין להטעותו ולא יתבייש, שיכול לדחות המערער עליו במינים רבים, כיון שלא הזכיר שמם, אבל מכיון שפירש דבריו ואמ׳ של יונה הן, לא אתי לאורועי נפשיה, כיון דבמעט עופות יש לו להתלות, שאינו אלא מין אחד, והוא איש רגיל למכור עופות, יתבייש מלומר שקר, אע״פ שאין אדם יכול לתפשו בדבריו.
והא דחזינן במס׳ עבודה זרה בקרבי דגים דלא בעינן למימר לן הגוי של דג פלוני הן, אלא כיון שיאמר אני מלחתים והוצאתים מדג כשר נאמן, לא דמי, דבדג טהור לא משכחת שום דג בעולם שידמה לו בסימנין אלו, ולא ידחה אדם בזה, אבל בעוף יש לו להטעות ביצי עורב בביצי יונה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אלא אם לא ניתן לסמוך על הסימנים, למאי הלכתא קתני לה [לאיזו הלכה שנה אותה] את הברייתא הזו של סימני הביצים? ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר]: אם שני ראשיה כדין, או שני ראשיה חדין, או חלמון מבחוץ וחלבון מבפניםודאי טמאה היא. אבל אם רישיה חד [ראשה האחד] חד, ורישיה חד [וראשה השני] כד [רחב], וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים, ואמר לך גוי: של עוף פלוני הן, וטהור הואסמוך עליהם על סימנים אלה. אבל בסתמא [בסתם] שלא אמר לך באיזה עוף מדובר, אלא באות לפניו ביצים עם סימנים אלה — לא תסמוך עליהם, דאיכא דעורבא דדמי לדיונה [שיש ביצים של עורב שדומים לשל יונה].
The Gemara asks: But if one may not rely on these signs, with regard to what halakha is the baraita teaching them? The Gemara responds: This is what the baraita is saying: If both of its ends are rounded, or both its ends are pointed, or the yolk is on the outside and the albumen is on the inside, it is certainly non-kosher. But if one of its ends is pointed and one of its ends is rounded, and the albumen is on the outside and the yolk on the inside, and the gentile says to you that it is from such and such bird, and that bird is kosher, rely on the signs. But if he offers no specification of the type of bird, or if one simply finds eggs with these signs, do not rely on them, since there are crow’s eggs that resemble those of a pigeon.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר מָר חֶלְבּוֹן וְחֶלְמוֹן מְעוֹרָבִין זֶה בָּזֶה בְּיָדוּעַ שֶׁהִיא בֵּיצַת הַשֶּׁרֶץ לְמַאי הִלְכְתָא אָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא לוֹמַר שֶׁאִם רִיקְּמָה וְנִיקְּבָה (בְּכַעֲדָשָׁה מְטַמֵּא).

The Gemara analyzes the baraita: The Master said: If the albumen and yolk are mixed with each other, it is certainly the egg of a creeping animal and not of a non-kosher bird. The Gemara asks: For what halakha is this information necessary? Either way, the egg is forbidden. Rav Ukva bar Ḥama said: The baraita means to say that if tissue of an embryo developed [rikema] inside it and it was perforated, and one touched it, it transmits ritual impurity provided that the embryo is at least the size of a lentil-bulk, because the carcass of a creeping animal of this size is a source of ritual impurity.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאם ריקמה וניקבה1 שנקבה הציור בתוכה דמי כשרץ עצמו ומטמא בכעדשה. ואמאי מטמא בכעדשה שכן חומט תחיל׳ ברייתו בכעדשה:
1. נראה דצ״ל שריקם השרץ בתוכה דמי כשרץ עצמו וכו׳.
ערך רקם
רקםא(חולין סד.) שאם ריקמה וניקבה תטמא בכעדשה. (חולין קכו:) ביצת השרץ המרוקמת טהורה ניקבה כל שהיא טמאה (נדה כד) אם היתה מרוקמת תשב לזכר ולנקב הפי׳ אם היתה אותה החתיכה מרוקמת מצוירת כצורת אדם ואין בה לא סימן זכר ולא סימן נקבה סופרת לזכר ולנקבה (נדה לא) רקמתי בתחתיות ארץ רדתי לא נאמר אלא רקמתי פי׳ לא נגמרה ריקום הצורה אלא במדור התחתון שהוא תחתיות ארץ המחושקה ברקמי זהב כבר פי׳ בערך רם (יומא עב) רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד חושב מעשה אורג לפיכך ב׳ פרצופין:
ערך טרף
טרףב(ברכות לד.) לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף פי׳ לשון בילבול. (כלאים פרק ט) צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה (תענית יט.) ועל הספינה המטרפת בים. (נדה יג) שנטרפה דעתו. (שבת פ:, כלים פרק ה) ביצה קלה שבבצים טרופה ונתונה באילפס. (משנה עדיות פרק ב) ביצה טרופה שהיא נתונה על גבי ירק (שבת קמז) מי שנפרקה ידו או רגלו לא יטרפנה בצונן. טרף בקלפי פי׳ ערבבם. (סוכה לז) כל העם מטרפין בלולביהן. בגמ׳ דסימן העוף (חולין סד) בפרק אלו טרפות אין מוכרין ביצה לעכו״ם אלא אם כן טורפה בקערה (שבת קלג.) אם לא טרף יין ושמן (א״ב תרגום ותפעם רוחו ומטרפא רוחיה):
ערך ספן
ספןג(ביצה ז. חולין סד) בגמרא נשתברו רגליה בדספנא מארעא פי׳ כשאין לה תרנגול ומתעפרת בעפר ויולדתו ומאותן הבצים לא יצא מהן אפרוח. (כתובות עב.) שלא תלך לבית האבל. ואין כל בריה סופנה פירוש אין קוברה בעפר:
א. [געבילדעט.]
ב. [פערמישט ווערין.]
ג. [רייבען אן דער ערד.]
ריקמה – נוצר השרץ בתוכה.
וניקבה – שיוכל ליגע בריקום.
של נחש דומה לשל שרץ וטומאה אין בה.
שאם ריקמה וניקבה מטמא בכעדשה – דווקא ניקבה כדתנן בפרק העור והרוטב (לקמן קכו:) ביצת שרץ המרוקמת טהורה ניקבה כל שהוא טמאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודנים במה שאמר מר [החכם] בברייתא: חלבון וחלמון מעורבין זה בזהבידוע שהיא ביצת השרץ, ולא ביצת עוף טמא. ושואלים: למאי הלכתא [לאיזו הלכה] נאמר הדבר? והרי בין זו ובין זו אסורות הן! אמר רב עוקבא בר חמא: לומר שאם ביצה כזו ריקמה (נוצר השרץ בתוכה), וניקבה, ונגע בה — טמאה, אם גודלו של השרץ שבתוכה הוא בכעדשה, שהוא השיעור שבו שרץ מת מטמא.
The Gemara analyzes the baraita: The Master said: If the albumen and yolk are mixed with each other, it is certainly the egg of a creeping animal and not of a non-kosher bird. The Gemara asks: For what halakha is this information necessary? Either way, the egg is forbidden. Rav Ukva bar Ḥama said: The baraita means to say that if tissue of an embryo developed [rikema] inside it and it was perforated, and one touched it, it transmits ritual impurity provided that the embryo is at least the size of a lentil-bulk, because the carcass of a creeping animal of this size is a source of ritual impurity.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא וְדִלְמָא דְּנָחָשׁ הִיא אֶלָּא אָמַר רָבָא דשֶׁאִם רִיקְּמָה וְאָכְלָה לוֹקֶה עָלֶיהָ מִשּׁוּם שֶׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ.

Ravina objects to this: But perhaps it is the egg of a snake, whose carcass does not transmit ritual impurity, even though the albumen and yolk of its eggs are mixed together. Rather, Rava said: The baraita does not teach about ritual impurity, but rather that if tissue of an embryo developed inside the egg and one ate it, he is flogged on its account, due to the prohibition: “And every swarming thing that swarms upon the earth is a detestable thing; it shall not be eaten” (Leviticus 11:41).
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודילמא דנחש הוא כלומר ונחש לא מטמא שאין מטמאין אלא שמנה שרצים:
השורץ על הארץ – ואי לא אשמעינן שהיא ביצת השרץ אלא טמאה סתם ה״א משום עוף טמא הוא דאסירא ובעי לאתרויי ביה משום שרץ העוף ואי אתרו ביה משום שרץ הארץ לא לקי.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״מדרבנן״ שמופיע במהדורתנו בתחילת דף ס״ד:
שאם ריקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ כו׳ – וא״ת לאכילה ולמלקות ל״ל ריקמה הא קיי״ל כל היוצא מן הטמא טמא כדתניא בפ״ק דבכורות (דף ה:) ומהאי טעמא אסרינן התם מי רגלים של חמור וכן בסמוך דדריש ביצת טמאה דאסירא מדכתיב ואת בת היענה ל״ל (וכי האי גוונא) משמע בפ׳ גיד הנשה דקרא דבת היענה לא איצטריך לגופיה אלא למידק מניה הא דעוף טהור שריא דס״ד אמינא דאסירא משום דלא אשכח מידי דאתי מחי ושריא כדאמר בפ״ק דבכורות (בכורות ו:) גבי חלב של בהמה טהורה דבעי התם קרא למשרי ואין הלשון משמע כן דקאמר מנין לביצת טמאה שאסורה ולא קאמר מנין לביצת טהורה שמותרת ונראה לפרש דביצת עוף טהור נפקא לן דשרי מדדרשינן לקמן (דף קמ.) גבי שלוח הקן תקח לך ולא לכלביך דממעטינן מיניה עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא ולהכי אצטריך בת היענה לאסור ביצי עוף טמא דס״ד דשרו משום דליכא מידי דאתי מחי ושריה רחמנא והך ביצה כי אבר מן החי היא ושריה רחמנא הלכך הויא שריא אפילו בעוף טמא ודיוקא דלך ולא לכלביך הוה אוקמינן אאפרוחים טמאים אבל ביצים לישתרו דכה״ג קאמר בפ״ק דבכורות (דף ו:) גבי חלב בהמה טמאה והשתא ניחא הא דנקט ביצת שרץ דוקא ריקמה אסירא ואי לא ריקמה שריא מטעם חידוש כמו דעוף טהור שבעופות הוא דכתב קרא דבת היענה ולא בשרץ ומיהו קשה כיון דביצת השרץ לא ילפי מביצת עוף טמא כל שכן ביצת טרפה ובריש מסכת ביצה (דף ג:) משמע דאסירא מדאורייתא וי״ל דמסברא דעוף מעוף ילפינן אע״פ שזה מין היתר אבל ביצת השרץ אדרבה מסתברא דילפינן מטומאה כדדרשינן פרק העור והרוטב (לקמן קכו:) לטומאה בעינן ריקום כדכתיב השרץ מה שרץ ריקם אף ביצת שרץ שריקם ושפיר ילפינן איסור מטומאה כיון דאשכחן במסכת מעילה פרק קדשי מזבח (מעילה טז:) דמשוו להו לענין בכעדשה ואע״ג דהשתא דאיכא תרתי דאתי מחי ושרו כמו חלב וביצים מ״מ חשיב להו חידוש שפיר משום דאין שניהן באין מן החי בענין אחד וכן יש לפרש גבי דבש של דבורים דדריש מקרא בפרק קמא דבכורות (בכורות ז:) דשרי דלא דמי לחלב אי נמי כיון דכל שאר אבר מן החי אסור מקרי הנך חידוש ועוד היינו יכולים לומר דכל ביצים מותרות בין דטמא בין דטהור מההיא טעמא דבפ״ק דבכורות (דף ז:) דשרינן הני יאלי דיחמורתא לפי שהוא זרע האיל שנקרש וכן עור הבא כנגד פנים של חמור דמסתברא דהיינו טעמא דשרי משום דאתי משכבת זרע של חמור ונקרש מעצמו ונעשה עור ומותר ולא שייך לצורת הולד מידי ולכך מותר כיון דמתחלתו בא מחמת השכבת זרע דהויא כנבלה מוסרחת ושרי ולבסוף אע״פ שנקרש ונעשה עור מ״מ מותר הוא כמו אפרוח ביצת טרפה שהוא מותר דכי גדיל פירשא בעלמא הוא וכולהו ביעי נמי משכבת זרע קאתו ושרו מהאי טעמא חוץ מביצת טמאה שאסר הכתוב להכי איצטריך קרא וביצת טריפה ילפינן מיניה כדפירשנו ומיהו אין מתיישב טעם זה גבי ביצים דכולהו מתחלתן מעורות בגידין וחשובים כבשר.
ואם רקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ השורץ על הארץ. איכא למידקא בלא ריקמה נמי שכל היוצא מן הטמא טמאב. ואיכא למימר נהי דאיסורא איכא, מילקא לא לקי עלה, דלאו שרץ השורץ הואג, אבל בביצת עוף טמא אפשר דלקיד מלאו דבת היענהה.
א. כן הקשו תוס׳ ד״ה שאם, עיי״ב.
ב. בכורות ה, ב.
ג. ראה חידושי הרשב״א ור״ן.
ד. ראה רמב״ם הל׳ מאכ״א פ״ג ה״ו.
ה. ראה להלן ע״ב.
חלמון מבפנים וחלבון מבחוץ. משכחת לה טמאה ומשכחת לה טהורה אי אמר לך של עוף פלוני וטהור הוא, דאיכא תרתי לטיבותא סמוך עלוי׳ בסתמא לא תסמוך עלויה דאית בה דעורבתא דדמי לדיונה. ראיתי למקצת רבותינו המפרשים שפירשו דדוקא קאמר דקים להו לרבנן דליכא טמא דדמי לטהור אלא דעורבא דדמי לדיונה, ולא מיחוור, חדא, דהא סתמא קאמרינן חלמון מבפנים וחלבון מבחוץ משכחת לה טמאה משכחת לה טהורה, אי אמר לך של עוף פלוני וטהור דמשמע דבכולהו ביצים קאמר בין דומין לתרנגולת בין דומין לדיונה, וברייתא נמי סתמא קתני לוקחין ביצים בכל מקום, ומוקמינן לה באומר של עוף פלוני וטהור. ואם איתא הא כולהו ביצים ניקחין בכל מקום חוץ משל יונה, ורבי זירא נמי דאמר סימנים לאו דאורייתא טפי הוה עדיף לפרוקי בהדיא הכא במאי עסקינן בביצת היונה, משום דאיכא דעורבתא דדמיא לדיונה, ולעולם סימנין בשאר ביצים כולהו דאורייתא, ועוד דאם איתא קושיא דר׳ זירא משמונה ספיקות אכתי לא אפריקה לה, דאם איתא לבדוק בביצייהו, אלא אם תאמר דכולהו הני ספיקתא משום עורב ומיניו נינהו, והוא דוחק דודאי עורב וכל מיניו שכיחי גבייהו ובקיאין הוו בהן, ועוד דאי משום עורב הוו מספקי בהן. כי קרקבנן נקלף מאי הוי, והא עורב קורקבנו נקלף הוא, ודוחק הוא גם כן להעמידה כר׳ אליעזר דזרזיר כמ״ש במקומה. ואם תאמר דתרי סימנין הוו להו בר מקורקבן, אם כן לאו מין עורב נינהו, דעורב אין לו זפק, אלא ודאי נראה דהא דקאמר דאיכא דעורבתא דדמי לדיונה לאו דוקא קאמר, אלא דבהאי קים להו דדמי ליונה וספוקי הוה מספקו כיון דאיכא חד דדמי הכי נמי איכא אחריני דדמו, והלכך כולהו אינן נקחין אלא באומר של עוף וטהור דאיכא תרתי לטיבותא כך נראה לי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: ודלמא [ושמא] ביצת נחש היא, שהחלבון והחלמון מעורבים בה, ונחש אינו אחד מן השרצים המטמאים במותם! אלא אמר רבא, מה שנאמר בברייתא: בידוע שהיא ביצת השרץ, אינו נוגע לדיני טומאה, אלא לומר שאם ביצה כזו ריקמה (נוצר השרץ בתוכה) ואכלהלוקה עליה משום ״שרץ השורץ על הארץ״ (ויקרא יא, מא).
Ravina objects to this: But perhaps it is the egg of a snake, whose carcass does not transmit ritual impurity, even though the albumen and yolk of its eggs are mixed together. Rather, Rava said: The baraita does not teach about ritual impurity, but rather that if tissue of an embryo developed inside the egg and one ate it, he is flogged on its account, due to the prohibition: “And every swarming thing that swarms upon the earth is a detestable thing; it shall not be eaten” (Leviticus 11:41).
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִי הָכִי מַאי אִירְיָא דִּטְמֵאָה אֲפִילּוּ דִּטְהוֹרָה נָמֵי דְּתַנְיָא {ויקרא י״א:ל״א-מ״ד} כׇּל הַשֶּׁרֶץ הַשּׁוֹרֵץ עַל הָאָרֶץ

The Gemara asks: If so, why specifically mention the egg of a non-kosher creeping animal? The same would apply even for one who eats the embryo of a kosher bird as well. In either case, one is flogged, as it is taught in a baraita that the verse: “Every swarming thing that swarms upon the earth,”
רי״ףרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאם ריקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ השורץ. ואם תאמר לענין אכילה ולענין מלקות למה לי ריקמה, הא קיימא לן דכל היוצא מן הטמא טמא, כדתנן בפרק קמא דבכורות (בכורות ה:) בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה מותרת באכילה, וטמאה שילדה כמין בהמה טהורה אסור באכילה, שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור, יש לומר דלענין מלקות איצטריך, דנהי דאסורה באכילה אבל מילקא לא לקי עלה. והרמב״ם ז״ל כתב כן פ״ג של מאכלות אסורות (ה״א) שכל מאכל היוצא ממין מן המינין האסורין שלוקין על אכילתן הרי אותו מאכל אסור באכילה מן התורה, כגון חלב בהמה וחיה הטמאין וביצי עוף ודג הטמאין, שנאמר (ויקרא יא, טז) ואת בת היענה זו ביצתה, והוא הדין לכל איסור כיענה ולכל הדברים הדומין לביצה. ומדברי רבותינו בעלי התוספות ז״ל נראה דאם לא ריקמה אפילו איסורא דאורייתא ליכא. דכיון דשרא רחמנא ביצת עוף טהור כדכתיב (דברים כב, ו) והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים וגו׳ וכתיב ואת הבנים תיקח לך, ודרשינן לקמן בפרק שלוח הקן (חולין קמ.) תקח לך ולא לכלביך, דאלמא דביצי עוף טהור משרא שרא להו רחמנא, ואף על גב דביצה זו כאבר מן החי, אלא חדוש הוא שחדשה התורה בו, וכיון שחדוש הוא אף כל ביצה אסורה מדינא מותרת, והיינו דאיצטריך רחמנא למעוטי ביצת עוף טמא כדכתיב ואת בת היענה, דאי לאו דמיעטיה קרא בהדיא משרא שריא, וכי האי גוונא אמרינן בבכורות (בכורות ג:) גבי חלב בהמה טמאה סלקא דעתך אמינא כיון דחלב טהור חדוש הוא דאמר מר דם נעכר ונעשה חלב בטמאה נמי לשתרי, קא משמע לן קרא, וביצת טרפה שאסורה מדאורייתא כדמשמע בביצה (ביצה ז.) היינו משום דילפינן עוף מעוף, אבל ביצת השרץ לא ילפה מעוף אלא מטומאה ילפה, ולענין טומאה בעינן ריקום כדאיתא לקמן מדכתיב (ויקרא יא, מא) השרץ מה שרץ שרקם אף ביצה שרקמה. ולדבריהם (כל שכן) דאיצטריך הכא לאוקומה בשריקמה ריקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ, ואפשר היה לומר דביצת עוף טמא אפילו לא ריקמה לקי אביצתה כמו עליה, אבל בביצת השרץ לא לקי עליה עד שעת ריקום, והיינו דאתא לאשמועינן תנא דברייתא, אלא שאין הלשון מתחוור בו כל כך, דהוה לן למימר שעד שלא ריקמה אינו לוקה, דהא עיקר הלכתה דאינו לוקה עד שרקמה הוא. ועוד שראיתי לר״ם ב״ם ז״ל שכתב דאפילו ביצת עוף טמא אינו לוקה עליה אלא אם כן תלויה באשכול שהיא כגון העוף, וזה לשונו אף על פי שחלב בהמה טמאה אינו לוקה עליה עוף טמא אסורין, אין לוקין עליהן שנאמר (שם ח, יא) מבשר׳ לא תאכלו על הבשר הוא לוקה ואינו לוקה על הביצה ועל החלב, והרי האוכל אותה כאוכל חצי שיעור שהוא אסור מן התורה, ואינו לוקה אלא מכין אותו מכת מרדות עד כאן. ואפשר לומר דלאורויי שהיא ביצת השרץ הוא [ד]⁠אתא, ונפקא מינה להתראה שצריך להתרות משום שרץ השורץ על הארץ ולא משום שרץ העוף. וכן כתב הרמב״ם ז״ל (שם, ה״ח) דביצת עוף טמא שהתחיל אפרוח להתרקם בה ואכלה לוקה עליה משום אוכל שרץ העוף, דקשיא לי דהא משמע בשמעתין דהכא ובשמעתין דלקמן בשלהי פרקין דאין לוקין משום שרץ העוף עד שיצא לאויר העולם כעוף המעופף על הארץ, דהא קתני בברייתא כל השרץ לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם, ואסיקנא הכא דמדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא ואם איתא דאפרוח של עוף טמא אסור משום שרץ העוף, אמאי אסמכוה רבנן אקרא דכל שרץ השורץ על הארץ, אקרא דכל שרץ העוף הוה להו לאסמוכיה, ועוד דאמר לקמן (חולין סז:) כל השרץ השורץ על הארץ להוציא זיזין שבעדשים ויתושין (שבאכלוסין) [שבכלוסים], ואוקימנא אליבא דשמואל דוקא בשהתליעה לאחר שנתלשה, אבל התליעה באיביה אסורה משום שרץ השורץ על הארץ, אלמא כל אימת דלא נפקי לאויר העולם אינן אוסרין משום שרץ העוף, ואף על פי שעתידין לפרוח אם יצאו חוצה, ומסתברא לי דנפקא מינה למלקות, שבביצת השרץ אם ריקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ השורץ על הארץ, אבל ביצת עוף טמא אינו לוקה אפילו בשריקמתה, דלאו שרץ השורץ על הארץ הוא ולא שרץ העוף עד שיצא לאויר העולם, וצ״ע.
דתניא כל השרץ השורץ על הארץ לרבות אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם דברי ר׳ אליעזר בן יעקב. ופליגי רבנן עליה, ואסיקנא דאפילו ר׳ אליעזר בן יעקב מדרבנן קאמר, אבל מדאורייתא משרא שרי. ולענין פלוגתא דר׳ אליעזר בן יעקב, פסק רבינו אלפסי ז״ל כרבנן דשרי. ואיכא מאן דפסק כר׳ אליעזר בן יעקב, דמשנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי. והרב בעל העיטור ז״ל כרבינו אלפסי ז״ל סבירא ליה דלא אמרינן משנת ר׳ אליעזר קב ונקי אלא במשנה, אבל בברייתא לא, והרבה יש בתלמוד דאין הלכה כמותן, דהא אפליגו רב ורבי יוחנן באפרוח שנולד בי״ט דרב אסר ור׳ יוחנן שרי כדאיתא בביצה (ביצה ד.) וקיימא לן כר׳ יוחנן, ועוד דבחול לכולי עלמא שרי, ואף הרב בעל התרומות ז״ל כרבנן פסק. אלא שאני תמה במה שכתב, שכך כתב דמכל מקום מן התורה אסור משום נבילה, ואפילו שוחטו אין בכך כלום שאין שחיטה שייכא ביה, וכן בהמה שלא שהיתה שמונה ימים ואמרינן ביבמות (יבמות לו:) ובשבת (שבת קלה:) כל שלא שהה שמונה ימים בבהמה נפל, אבל איסור שרץ השורץ על הארץ לית ביה אלא אסמכתא דעלמא הוא, וזה תימא, דהא רב ורבי יוחנן תרוייהו משמע דמודו דבחול משרא שרי ליה לאלתר, ואפילו בי״ט נמי קיימא לן כר׳ יוחנן, דכל רב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן, ואף על גב דאינהו נמי פליגי בעגל שנולד בי״ט, (וק״ל) [והא דקיימא לן] בבהמה דכל שלא שהתה שמנה ימים הרי זה נפל, התם בלא קים ליה שכלו לו חדשיו, ופלוגתייהו דרב ור׳ יוחנן בשכלו לו חדשיו, ועוד קשה דאם איתא כיון דאיכא עליה איסורא דאורייתא משום נבילה, למה אסמכוה חכמים אקרא דכל השרץ השורץ, אלא שהרב ז״ל בעצמו תירץ קושיא זו, דשמא משום דאיתיה באפרוח טמא מן התורה אסמכוה גם בטהור, וצריך עיון. ומיהו קודם שיצא לאויר העולם לכולי עלמא אסור ומדרבנן כדאמרי הכא ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בן יעקב אלא היכא דיצא לאויר העולם אבל לא יצא לאויר העולם אפילו רבנן מודו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: אי הכי [אם כך] שעל איסור אכילה מדובר, מאי איריא [מה שייך] בביצה של טמאה של שרץ? אפילו בביצה של טהורה נמי [גם כן] לוקה על אכילתה! דתניא [ששנויה ברייתא]: ״כל השרץ השורץ על הארץ״ (שם)
The Gemara asks: If so, why specifically mention the egg of a non-kosher creeping animal? The same would apply even for one who eats the embryo of a kosher bird as well. In either case, one is flogged, as it is taught in a baraita that the verse: “Every swarming thing that swarms upon the earth,”
רי״ףרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין סד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין סד. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף חולין סד. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום חולין סד., הערוך על סדר הש"ס חולין סד., רש"י חולין סד., תוספות חולין סד., ר"י מלוניל חולין סד. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה חולין סד. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן חולין סד. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א חולין סד. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי חולין סד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין סד., מהרש"א חידושי הלכות חולין סד., גליון הש"ס לרע"א חולין סד., פירוש הרב שטיינזלץ חולין סד., אסופת מאמרים חולין סד.

Chulin 64a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 64a, Rif by Bavli Chulin 64a, Attributed to R. Gershom Chulin 64a, Collected from HeArukh Chulin 64a, Rashi Chulin 64a, Tosafot Chulin 64a, Ri MiLunel Chulin 64a, HaHashlamah Chulin 64a, Ramban Chulin 64a, Rashba Chulin 64a, Meiri Chulin 64a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 64a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 64a, Gilyon HaShas Chulin 64a, Steinsaltz Commentary Chulin 64a, Collected Articles Chulin 64a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144