×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֶלָּא לְעֵדוּת אִשָּׁה בִּלְבָד.
only for testimony that a woman’s husband died, enabling her to remarry. Only in that case can a ruling rely on hearsay testimony, and that is specifically so the woman will be allowed to remarry.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה שבת כב:ב} מתני׳ כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מלפני השבת1 מדיחין אותו בחמין2 בשבת3 חוץ מן המליח הישן וְקוּלְיָס4 האספנין שהדיחתן בחמין זו היא גמר מלאכתן:
{בבלי שבת קמה ע״ב} גמ׳ כל שבא בחמין וכו׳. מאי היא כגון תרנגולתיה דר׳ אבה {פי׳ ר״ח} פי׳5 שהיתה מלוחה ביותר
וכשמבקשין לאכלה שורין אותה במים חמין ואם הובאה בחמין6 מלפני השבת7 שורין אותה בחמין8 בשבת9 ואם לאו אסור לשרותה בחמין בשבת:
וכל שלא בא בחמין מערב שבת אין שורין אותה וכול׳. איבעיא להו הדיח מאי אמר רב יוסף הדיח חייב חטאת:
1. מלפני השבת: כ״י א לפני הגהה: ״בשבת״.
2. בחמין: חסר בריבב״ן.
3. בשבת: ריבב״ן, דפוסים. וכן בפירוש המשנה לרבמ״ם.
4. בכ״י א הוסיפו ניקוד, כנראה מפני שאינו שם מצוי. תדע, שבגליון גם הוסיף תרגום לערבית.
5. פי׳: ריבב״ן, דפוסים. לא צוין בכ״י א.
6. הובאה בחמין: דפוס קושטא: הוחמה במים דפוסים: הובא בחמין.
7. מלפני השבת: כלשון המשנה. בדפוסים מערב שבת.
8. בחמין: בדפוסים במים חמין.
9. בשבת: בדפוס קושטא חסר.
לעדות אשה – לומר לאשה מת בעליך דאקילו בה רבנן משום עיגונא וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקועי רבנן לקדושין מיניה.
איבעיא להו [עד]א מפי עד וכו׳, רחז״ל: והא דתני אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד, אוקימנה בעדותב שהאשה כשרה לה.
והילכ׳ עד מפי עד [נאמן]⁠ג כשר לבכור, פיר׳ עד מפי עד להעיד על בכור בהמה טהורה שזהד המום שיש בו אע״פה שראוי לבוא בידי אדם הוא, לא נפל בו בידו.⁠ו ובזו העדות החכם (מתירן) [מתירו]⁠ז להאכל (במומן) [במומו],⁠ח וכל שכן בעדות גדולה מזו. ומפורש כך בבכורות פרק כל פסולי המוקדשין.⁠ט וסלקא (ש/סינית) [שמעתא]⁠י התםכ דהילכ׳ כרשב״ג דאמ׳ אפי׳ בנו ובתו נאמנין.
{רי״ף סא. מבכורות לה:}
למקצת: בכור שלל כהן צריך שנים מן השוק, פיר׳ בכור בהמה של כהן או בכור בהמה של ישראל (שראוי לינתן) [שניתן]⁠מ לכהן.
[דף קמג:]
חלות דבש שריסקן מערב שבת, פיר׳ כדי שיזוב הדבש מן השעוה. (וחלוב) [וחלות] (דבר) [דבש] הי אלקראץ אל שהד [=הם ככרות הדבש].
[דף קמה:]
מתני׳ כל שבא בחמין מלפני השבתנ וכו׳ גמ׳ מאי היאס אמ׳ ר׳ ספרא כגון תרנגולתיהע דר׳ אבה⁠[ו]פ דאמ׳צ ר׳ ספרא זימנא חדא איקלעיק להתם ואוכליןר מיניה ואוש לאות ר׳ אבהו דאשקיאןא חמרא [בר תלתא טרפי] איתנסי
{ספר הנר}
בר תלתא טרפי, פיר׳ יין ישןב ג׳ שנים.
ר׳ שרירא גאון ז״לג פיר׳: דגאגא תטבך תם תנשאל מן אל מרקה ותחשא באבאזיר וארשאו אלא⁠[כל] (כל) מנהא נקעוהא פי מא חאר ויכלונהא כאנת⁠[ה]⁠א (הדאה) [חראה] [=תרנגולת שמבשלים אותה ואח״כ מוציאים אותה מן המרק וממלאים אותה בתבלינים, וכשרוצים לאכול ממנה שורין אותה במים חמים ואוכלים אותה כשהיא חמה].
מליחד הישן, הו גנס אל סמך פיה דהנייה כתירה ויצלח ללתמליח יסמא באל (אנדלם) [אנדלס] וסאיר בלאד אל מגרב סרדין והוא צגיר (פולה) [כולה] נח⁠[ו] (שכר) [שבר] [=הוא מין דגים שיש בו הרבה שומן וראוי למליחה, נקרא בספרד ושאר ארצות המערב סרדין, והוא קטן כולו כמו זרת].
קוליס האספנן,ה (קילאנה) [קיל אנה] אל שבות וקיל אנה אל תן וכליהמא יצלחו ללתמליח והם (בבאר גרה) [כבאר גדה] וכתיר מן אל אסמאך ימלחו מתל [=יש אומרים שהוא השיבוט, ויש אומרים שהוא הטונה, ושניהם ראויים למליחה, והם גדולים מאד. ודגים רביםו נמלחים כמותם,] (דינם) [דין] כולם שווה בזה העניין.
א. לפנינו.
ב. בד׳, לעדות.
ג. ד׳.
ד. בד׳ ליתא.
ה. בד׳, אפילו זה.
ו. בד׳, מידי אדם.
ז. ד׳.
ח. ד׳.
ט. לה. במשנה, כל המומין הראויין לבא בידי אדם.
י. ד׳.
כ. לה:.
ל. ברי״ף ליתא.
מ. כמבואר בבכורות ל״ה שבכור שאצל ישראל א״צ עדים.
נ. כ״ה ברי״ף. ולפנינו, מערב שבת.
ס. כ״ה ברי״ף. ולפנינו, כגון מאי.
ע. כ״ה ברי״ף. ולפנינו, תרנגולתא.
פ. כדלקמן וד״ס אות צ׳. ולפנינו, אבא. וכן בסמוך.
צ. כ״ה בד״ס. ולפנינו, ואמר.
ק. לפנינו, איקלעית.
ר. לפנינו, ואוכלן.
ש. =ואי, שבד׳. ואפשר דצ״ל כן.
ת. כ״ה בד״ס. ולפנינו, לא.
א. לפנינו, דאשקיין.
ב. נראה להוסיף כד׳, בן.
ג. כן הביא רנ״ג בספר המפתח בשם ר׳ האי גאון.
ד. לפנינו, המליח.
ה. במשניות הרמב״ם, וקוליס האספנן. ולפנינו, וקולייס האיספנין.
ו. ממינים אחרים.
אלא לעדות אשה בלבד, כלומר, להעיד לאשה שמת בעלה, שרק לענין זה התירו לסמוך על עדות שאינה שלמה, כדי להתיר את העגונה.
only for testimony that a woman’s husband died, enabling her to remarry. Only in that case can a ruling rely on hearsay testimony, and that is specifically so the woman will be allowed to remarry.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אִיבַּעְיָא לְהוּ עֵד מִפִּי עֵד לְעֵדוּת בְּכוֹר מַהוּ רַב אַמֵּי אסיר וְרַב אַסִּי שָׁרֵי.

A dilemma was raised before the Sages about a related matter: With regard to hearsay testimony in testimony permitting a priest to eat a firstborn animal, what is the halakha? After the destruction of the Temple, the Sages decreed that if a priest has the firstborn offspring of a kosher animal and it becomes blemished, he must bring witnesses to testify that he did not cause the blemish. Priests were suspected of violating the prohibition against inflicting a wound on firstborn animals to enable them to eat the animals. The question here pertains to a case in which there is no one available who can testify that he saw firsthand how the animal was blemished, but there is someone who heard from an eyewitness how the blemish was caused. Rav Ami prohibited accepting hearsay testimony in this case, and Rav Asi permitted doing so.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעדות בכור – בכור ביד כהן כשנתנו ישראל לו שלם ואירע לו בו מום קי״ל בבכורות (דף לה.) נחשדו כהנים להטיל מום בבכור ואין נאמן לומר מום זה נפל בו מאיליו וצריך להביא עדים ואמרינן התם דאשה כשרה לעדות זו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעדות בכור. ליד כהן כשנתנו לו ישראל שלם ואירע בו מום, וקימא לן בבכורות דנחשדו כהנים להטיל מום בבכורות, ואין נאמנים לומר מום זה נפל מאיליו, וצריך להביא ראיה, ואמרינן דאשה כשירה לעדות זה.
עד מפי עד כשר לעדות בכור ר״ל לעדות בכור בהמה שהוא ביד כהן להעיד עליו שנפל בו מום מאליו ולא בגרמתו ומפני שנחשדו הכהנים על הבכור להטיל בו מום הוצרכו בו לעדות ואפי׳ בנו ובתו נאמנים בכך אבל לא אשתו מפני שהיא כגופו ואי אתה מפרשה בבכור אדם לומר ששמע מאביו שזהו בכור שאפי׳ עד אחד אינו נאמן בכך כמו שביארנו במסכת סנהדרין פרק בורר וא״כ אין גורסין כאן מה שגורסין כאן במקצת ספרים ג׳ נאמנים על הבכור חיה ואביו ואמו שזו בבכור אדם נאמרה והגירסא הנכונה בזה אימא לעדות שהאשה כשרה לה דתניא ר׳ יהושע אומר בכור ביד כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו רבן שמעון בן גמליאל אומר אפי׳ בנו ובתו אבל אשתו לא מאי טעמא אשתו כגופו:
א אגב כך איבעיא להו [נשאלה להם] עד מפי עד לעדות בכור מהו הדין? שאם היה בכור בהמה טהורה בידי כהן לאחר חורבן בית המקדש ונפל מום בבכור, תקנו חכמים שיביא הכהן עד להעיד שמום זה נפל מעצמו, ולא עשהו הכהן, שנחשדו הכהנים שהם מטילים מומים בבכורות כדי שיוכלו לאוכלם. והשאלה היתה אם לא היה כאן עד שראה בעצמו את התהוות המום אלא אדם אחר ששמע ממנו. רב אמי אסיר [אסר] לקבל לענין זה עד מפי עד, ורב אסי שרי [התיר].
A dilemma was raised before the Sages about a related matter: With regard to hearsay testimony in testimony permitting a priest to eat a firstborn animal, what is the halakha? After the destruction of the Temple, the Sages decreed that if a priest has the firstborn offspring of a kosher animal and it becomes blemished, he must bring witnesses to testify that he did not cause the blemish. Priests were suspected of violating the prohibition against inflicting a wound on firstborn animals to enable them to eat the animals. The question here pertains to a case in which there is no one available who can testify that he saw firsthand how the animal was blemished, but there is someone who heard from an eyewitness how the blemish was caused. Rav Ami prohibited accepting hearsay testimony in this case, and Rav Asi permitted doing so.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַמֵּי לְרַב אַסִּי וְהָא תָּנָא דְּבֵי מְנַשְּׁיָא אֵין עֵד מִפִּי עֵד כָּשֵׁר אֶלָּא לְעֵדוּת אִשָּׁה בִּלְבָד אֵימָא לְעֵדוּת שֶׁהָאִשָּׁה כְּשֵׁרָה לָהּ בִּלְבָד רַב יֵימַר אַכְשַׁר עֵד מִפִּי עֵד לִבְכוֹר קָרֵי עֲלֵיהּ מָרִימָר יֵימַר שָׁרֵי בּוּכְרָא אוְהִלְכְתָא עֵד מִפִּי עֵד כָּשֵׁר לִבְכוֹר.:

Rav Ami said to Rav Asi: Didn’t the school of Menashya teach that hearsay testimony is only valid in testimony enabling a woman to remarry, indicating that it is not accepted in the case of a firstborn animal? Rav Asi answered: Emend the previously cited ruling and say: Hearsay testimony is only valid in testimony for which the testimony of a woman is valid. A woman’s testimony is accepted with regard to the death of a man, enabling his wife to remarry, and it is also accepted with regard to a firstborn animal. Rav Yeimar deemed hearsay testimony valid in permitting the slaughter of a firstborn animal that developed a blemish. Mareimar called him: Yeimar who permits the firstborn; Mareimar was of the opinion that testimony of that kind is invalid and cannot provide the basis to allow the animal to be slaughtered. The Gemara concludes: And the halakha is that hearsay testimony is valid with regard to a firstborn animal.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא דתניא סוחטין בפגעים ובפרישין ובעוזרדין אבל לא ברמונים דשל בית מנשיא בן מנחם היו סוחטין ברמונים אמר רב נחמן הלכה כשל בית מנשיא בן מנחם וסלקא שמעתא דאסור לסחוט ברמונים בשבת והא דתני אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד. אוקימנא לעדות שהאשה כשרה לה והלכתא עד מפי עד כשר לבכור. פי׳ עד מפי עד נאמן להעיד על בכור בהמה טהורה שזה המום שיש בו אפילו שראוי לבוא בידי אדם הוא לא נפל בו מידי אדם ובזו העדות החכם מתירו להאכל במומו וכל שכן בעדות גדולה מזו. ומפורש כך בבכורות פ׳ כל פסולי המוקדשי׳. וסלקא שמעתא התם דהלכתא כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אפילו בנו ובתו נאמנים ויש מי שאומר כי עד מפי עד נאמן בבכור אדם וטעות הוא בידו.
ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד כשאמר כי מת בעלה התירוה בית דין לינשא ואע״פ שהמועט העתיק דבר זה מזולתו וכמו שביארו דבר זה בפרק אשה שהלך בעלה וצרתה (דף קכב) והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד וכו׳:
עד מפי עד בבכור מהו. עיקר דיליה במסכת בכורות בפרק כל פסולי המוקדשין (בכורות דף לה) דתניא ר׳ יהושע בן קפוסאי אומר בכור בי כהן צריך ב׳ מן השוק להעיד עליו רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו בנו ובתו ואמרו הלכתא כרבן שמעון ודוקא בנו ובתו אבל אשתו לא מאי טעמא אשתו כגופו דמיא ועוד אמרו איבעיא להו עד מפי עד מהו לעדות בכור אמר ליה תני אלא לעדות אשה כשירה לו וכבר נתברר לנו שבתו כשירה והואיל ואשה כשירה לעדות בכור עד מפי עד נמי כשר לעדות בכור וכן פסקה ההלכה וזה שאמרו בבכור בהמה אבל בבכור אדם לא. גרסינן בפרק י׳ יוחסין (קידושין דף עד) ג׳ נאמנין על הבכור חיה ואמו ואביו חיה לאלתר אמו כל ז׳ אביו לעולם:
כגון תרנגלתיה דר׳ אבא. כך פירשה אדוננו האיי גאון ז״ל תרנגולת שמבשלין אותה ומוציאין אותה מהמרק וממלאין אותה בתבלין וכשרוצה לאכול ממנה שורין אותה במים חמים ואוכלים אותה כאילו היא חמה:
סליק פרק חבית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימא לעדות שהאשה כשרה לה – והאי נמי כשרה לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והלכתא עד מפי עד כשר לבכור. דוקא לבכור בהמה לומר שמום זה נפל בו מאליו ולא בגרמתו, אבל בבכור אדם שני עדים בעינן, כדאמרינן בפרק זה בורר מודים חכמים לר׳ יהושע בן קרחה בעדות בכור.
אמר ליה [לו] רב אמי לרב אסי: והא תנא דבי [והרי שנה החכם מבית מדרשו] של מנשיא: אין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד! ומכאן שלעדות בכור אינו כשר. ענה לו רב אסי: אימא [אמור] ותקן שעד מפי עד כשר רק לעדות שהאשה כשרה לה בלבד. והאשה כשרה להעיד שמת אדם וכן כשרה להעיד על בכור, ובעדויות כאלה מקבלים גם עד מפי עד. רב יימר אכשר [הכשיר] עדות עד מפי עד להתיר את הבכור בשחיטה אחר שנעשה בו מום. קרי עליה [קרא עליו] החכם מרימר: יימר שרי בוכרא [מתיר הבכור]. שמרימר סבר שעדות כזו אין בכוחה להכשיר. ומסכמים: והלכתא [והלכה] היא שעד מפי עד כשר לבכור.
Rav Ami said to Rav Asi: Didn’t the school of Menashya teach that hearsay testimony is only valid in testimony enabling a woman to remarry, indicating that it is not accepted in the case of a firstborn animal? Rav Asi answered: Emend the previously cited ruling and say: Hearsay testimony is only valid in testimony for which the testimony of a woman is valid. A woman’s testimony is accepted with regard to the death of a man, enabling his wife to remarry, and it is also accepted with regard to a firstborn animal. Rav Yeimar deemed hearsay testimony valid in permitting the slaughter of a firstborn animal that developed a blemish. Mareimar called him: Yeimar who permits the firstborn; Mareimar was of the opinion that testimony of that kind is invalid and cannot provide the basis to allow the animal to be slaughtered. The Gemara concludes: And the halakha is that hearsay testimony is valid with regard to a firstborn animal.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) חַלּוֹת דְּבַשׁ.: כִּי אֲתָא רַב הוֹשַׁעְיָא מִנְּהַרְדְּעָא אֲתָא וְאַיְיתִי מַתְנִיתָא בִּידֵיהּ זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁרִיסְּקָן מע״שמֵעֶרֶב שַׁבָּת וְיָצְאוּ מֵעַצְמָן אֲסוּרִין בור״אוְרַבִּי אֶלְעָזָר ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּירִין.

We learned in the mishna that according to Rabbi Eliezer, honey that flows on its own from honeycombs is permitted on Shabbat. When Rav Hoshaya came from Neharde’a, he came and brought a baraita with him: With regard to olives and grapes that one crushed before Shabbat and their juices seeped out on their own on Shabbat, the juices are prohibited for use on Shabbat; and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon permit using them.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורין ור׳ אלעזר מתיר. כי אתא רב הושעיא מנהרדעא אתא ואייתי מתניתא בידיה זיתים וענבים שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורים. ור׳ אלעזר ור״ש מתירין. והא מתניתא מסייעא נמי לר׳ יוחנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חלות דבש שריסקן כו׳ – דוקא בריסקן פליגי דתו לא גזרינן דילמא אתי למישחט דאפילו אי סחיט להו ליכא חייוב חטאת כדאמרן בפירק׳ קמא אבל אם ריסקן מודו לתנא קמא דאסירי ותנא קמא אפילו ריסקן אסר שאם סוחט אותן איכא חייוב חטאת והכי אשכחן דפליגי בשום ובוסר ומלילות ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבה בפרק קמא. ואי קשיא: מאי שנא שום ומלילות מפגיעין ופרישין. ויש לומר: דשום ומלילות דרך בני אדם להוציא מימיהן ודמו לרימונים וכל שדרכו בכך אסור כגון תפוחים שמוציאין מהן יין וכן הלימוני חדשים שסוחטין אותם למימיהן כל הני אסירי מדרבנן ולכתוש שומין שלא להוציא מימיהן אלא לערב בהן חומץ או מים או שמן אסור ואינן דומין לפלפלין דשרינן בפרק תולין בקתא דסכינא דהתם אף על גב דאסירי משום טוחן כדכתבית בפרק כלל גדול על ידי שינוי שרי דהוי כמפרק אוכלין והכא נמי אם רוצה לפזר שחיקתן של שומים על התבשיל שרי על ידי שינוי אבל לערב בתוכן חומץ זה הוא כעין לישה ואסור לעשותו בשבת כדאמרן בפרק תולין חרדל שלשו מערב שבת ושחלים ושומין שריסקן מערב שבת ובשבת אסירי דמיחזי כי לש.
ב במשנה שנינו שאמר ר׳ אליעזר שדבש הזב מעצמו מן החלות מותר בשבת. כי אתא [כאשר בא] רב הושעיא מנהרדעא אתא ואייתי מתניתא בידיה [בא והביא ברייתא בידו], וכך נאמר בה: זיתים וענבים שריסקן מערב שבת, ויצאו המשקים מעצמןאסורין בשבת. ור׳ אלעזר ור׳ שמעון מתירין.
We learned in the mishna that according to Rabbi Eliezer, honey that flows on its own from honeycombs is permitted on Shabbat. When Rav Hoshaya came from Neharde’a, he came and brought a baraita with him: With regard to olives and grapes that one crushed before Shabbat and their juices seeped out on their own on Shabbat, the juices are prohibited for use on Shabbat; and Rabbi Elazar and Rabbi Shimon permit using them.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב יוֹסֵף גַּבְרָא יַתִּירָא אֲתָא לְאַשְׁמֹעִינַן א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי טוּבָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּאִי מִמַּתְנִיתִין הֲוָה אָמֵינָא הָתָם הוּא דְּמֵעִיקָּרָא אוּכְלָא וּלְבַסּוֹף אוּכְלָא אֲבָל הָכָא דְּמֵעִיקָּרָא אוּכְלָא וּלְבַסּוֹף מַשְׁקֶה אֵימָא לָא קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:

Rav Yosef said rhetorically: Did he merely come to teach us an additional person? This opinion already appears in the mishna in the name of Rabbi Elazar. Did Rav Hoshaya cite the baraita merely to add the name of Rabbi Shimon? Abaye said to him: He is teaching us a great deal, as if we learned this matter from the mishna alone, I would have said: It is there that it is permitted, because initially it was food and ultimately it remained food, since it is possible to assert that the honey that seeped is a food rather than a liquid. However, here, with regard to olives and grapes, which initially were food and ultimately became liquid, say that it is not permitted even according to Rabbi Elazar. Therefore, he is teaching us that Rabbi Elazar rules leniently even in the case of olives and grapes.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גברא יתירא – ר״ש דמתני׳ ר״א תנן בה.
אתא לאשמעינן – בתמיה כלומר מה בא ללמדנו אם לא זאת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יוסף בתמיהה: וכי גברא יתירא אתא לאשמעינן [אדם נוסף בא להשמיענו], שהרי כבר ידענו מן המשנה על דעה זו, אלא נאמרה בשמו של ר׳ אלעזר בלבד והוסיף רב הושעיא גם את ר׳ שמעון ואין בכך לכאורה כל חשיבות. אמר ליה [לו] אביי: טובא קא משמע לן [הרבה השמיע לנו], וחידוש הדברים הוא מהותי, דאי ממתניתין הוה אמינא [שאם מהמשנה בלבד הייתי אומר]: התם [שם] הוא מותר — כיון דמעיקרא אוכלא [שמתחילה היה אוכל] ולבסוף אוכלא [אוכל], שאפשר לומר שאף הדבש הזב דינו כמאכל ולא כמשקה, אבל הכא דמעיקרא אוכלא [כאן בענבים שמתחילה אוכל] ולבסוף משקהאימא [אמור] שלא יתיר אפילו ר׳ אלעזר, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שהוא מתיר אפילו בזיתים וענבים.
Rav Yosef said rhetorically: Did he merely come to teach us an additional person? This opinion already appears in the mishna in the name of Rabbi Elazar. Did Rav Hoshaya cite the baraita merely to add the name of Rabbi Shimon? Abaye said to him: He is teaching us a great deal, as if we learned this matter from the mishna alone, I would have said: It is there that it is permitted, because initially it was food and ultimately it remained food, since it is possible to assert that the honey that seeped is a food rather than a liquid. However, here, with regard to olives and grapes, which initially were food and ultimately became liquid, say that it is not permitted even according to Rabbi Elazar. Therefore, he is teaching us that Rabbi Elazar rules leniently even in the case of olives and grapes.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מתני׳מַתְנִיתִין: גכׇּל שֶׁבָּא בְּחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין בְּשַׁבָּת וְכׇל שֶׁלֹּא בָּא בְּחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת מְדִיחִין אוֹתוֹ בְּחַמִּין בַּשַּׁבָּת חוּץ מִן הַמָּלִיחַ הַיָּשָׁן (וְדָגִים מְלוּחִין קְטַנִּים) וְקוֹלְיָיס הָאִיסְפְּנִין שֶׁהַדָּחָתָן זוֹ הִיא גְּמַר מְלַאכְתָּן.:

MISHNA: Any salted food item that was already placed in hot water, i.e., cooked, before Shabbat, one may soak it in hot water even on Shabbat. And anything that was not placed in hot water before Shabbat, one may rinse it in hot water on Shabbat but may not soak it, with the exception of old salted fish and small salted fish and the kolyas ha’ispanin fish, for which rinsing with hot water itself is completion of the prohibited labor of cooking.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ כל שבא בחמין מלפני השבת וכו׳ – ומיבעיא לן כגון מאי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אספנן
אספנןא(שבת קמה:) חוץ מן המליח הישן וקוליס האספנין. (מכשירין פרק ו׳) רבי יהודה אומר חתיכת אלתית ודג המצרי הבא בקופה וקוליס האספנין הרי אלו בחזקת טהרה (שבת לט.) ובריש גמרא די״ט שחל להיות בשבת פי׳ קוליס האספנין דג שבמקומות האספניא ושמו בלשון ערבי אלשבו״ט ובלשון הקדש שיבוט׳ ובלשון רבנן כופיא כדאמר מררתא דכופיא וי״א שהוא טוני״נא:
א. [פון דאס לאנד שפאניא.]
מתני׳ כל שבא בחמין – כלומר שנתבשל.
שורין אותו בחמין – כדי שיהא נמוח.
וכל שלא בא בחמין – כגון בשר יבש שאוכלין אותו חי ע״י הדחק.
מדיחין אותו – ולא אמרי׳ זהו בישוליה אבל לא שורין.
חוץ מן המליח ישן – דג מליח של שנה שעברה.
וקולייס האיספנין – שם דג שאוכלין אותו מחמת מלחו ע״י הדחה בחמין והנך אפילו הדחה נמי לא שזהו גמר מלאכתן והוי בשול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ד. כל שבא בחמין מלפני השבת. כלומר שנתבשל יותר ממאכל בן דרוסאי, אם ירצה לשרותו בחמין שהוחמו מלפני השבת, כדי שיהיה נמוח יותר, מותר.
וכל שלא בא בחמין. כגון בשר מליח ודג יבש שאוכלין אותו על ידי הדחק בלא בישול.
מדיחין אותו בחמין. לפי שעה, ולא אמרינן הדחה זהו בישולו. אבל לא שורין אותו שעה או חצי שעה, שכיון שהיה מליח קצת בו [ע״י] השראה שהיא בכלי ראשון, יתבשל קצת כמאכל בן דרוסאי, ואם שרה חייב חטאת משום מבשל, ואעפ״י שלא נגמרה בישולו.
חוץ מן המליח הישן. דג מליח של שנה שעברה, והוא נוח להתבשל ממליח של בשר.
וקולייס האספנין. שם דג שאוכלין אותו על הדחק בחמין, מחמת רוב מלחו שנמלחו, והנך אפי׳ בהדחה לבדה אסור, דזהו גמר מלאכתן והוי בישולו. (וצריך עיון שהרי גם מצטמק ויפה לו אסור להשהותו על גבי כירה, כל שכן לשרותו בחמין. ולכך צריך לפרש האי כל [ש]⁠בא בחמין שהיה מבושל לגמרי היטב היטב, ושורה אותו בחמין להיות נימוח).
וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת – פירוש: מדיחין אין אבל שורין לא ולא דמו לתבלין דתנן בפרק כירה אבל נותן הוא לתוך הקערה דהתם שרייתן לא הויא גמר מלאכתן אבל הני שהן מלוחין שרייתן היא גמר מלאכתן.
המשנה השלישית כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותן בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן וקולייס האספנין שהדחתן היא גמר מלאכתן אמר הר״ם פי׳ אמר כי כל מה שנתבשל קודם השבת ואחר כך הוציאו מן המרק והצניעו שמותר להשרותו במים חמין בשבת וכל מה שלא נתבשל קודם השבת שאסור להשרותו אלא מדיחין אותה בלבד חוץ מן הדג המליח ומן הדג דק הקלפה והוא הנקרא קולייס האספלנית לפי שאלו הדחתן מכשרתן לאכילה ויהיה אם כן כמו שבשל אותם בשבת:
אמר המאירי המשנה השלישית והכונה בה ככונת מה שלפניה והוא שאמר כל שבא בחמין לפני השבת ר״ל שנתבשל כל צרכו אלא שרוצה עכשו לשרותו כדי לרככו להיותו ראוי לאכילה יפה יפה שורין אותו בשבת בחמין שהוחמו מבערב עד שתתרכך שאין כאן בישול שהרי כבר נתבשל כל צרכו וכל שלא בא בחמין מלפני השבת אלא שאוכלין אותו בשבת על ידי הדחק בלא בישול כגון בשר מליח ביותר מדיחין אותו בחמין בשבת ואין אומרין הדחתו זהו בישולו שאף ההדחה אינה מספקת להאכילו בריוח ושלא ע״י הדחק אבל לא שורין כלומר שעה או חצי שעה שהשראתו הואיל ובכלי ראשון היא מבשלתו קצת חוץ מן המליח הישן ר״ל של שנה שעברה וקולייס האספלנין והוא דג שאוכלי׳ אותו על ידי הדחתו בחמין שכל אלו אף בהדחה לבדה נאסרו שאף בחול הדחתם זהו גמר בשולם וי״מ כל שבא בחמין שנתבשל כמאכל בן דרוסאי ואין זה נראה שהרי מ״מ מצטמק ויפה לו הוא אלא שנתבשל כל צרכו וכמו שהתבאר ובכל אלו שהזכרנו ששרייתם או הדחתם אסורה אם שרה או הדיח חייב חטאת:
זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
ג משנה כל שבא בחמין שהתבשל כבר מערב שבתשורין אותו בחמין בשבת, שאין איסור בישול בדבר המבושל כבר כראוי. וכל שלא בא בחמין מערב שבתמדיחין אותו בחמין בשבת, חוץ מן המליח הישן ודגים מלוחין קטנים והדג הקרוי קולייס האיספנין, שאסורים אף בהדחה, כיון שהדחתן זו היא גמר מלאכתן ואינם צריכים לבישול נוסף, ונמצא שמבשלם בשבת.
MISHNA: Any salted food item that was already placed in hot water, i.e., cooked, before Shabbat, one may soak it in hot water even on Shabbat. And anything that was not placed in hot water before Shabbat, one may rinse it in hot water on Shabbat but may not soak it, with the exception of old salted fish and small salted fish and the kolyas ha’ispanin fish, for which rinsing with hot water itself is completion of the prohibited labor of cooking.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: כְּגוֹן מַאי אָמַר רַב סָפְרָא כְּגוֹן תַּרְנְגוֹלְתָּא דר׳דְּרַבִּי אַבָּא וְאָמַר רַב סָפְרָא זִימְנָא חֲדָא אִיקְּלַעִית לְהָתָם וְאוֹכְלַן מִינֵּיהּ וְאִי לָא רַבִּי אַבָּא דְּאַשְׁקְיַין חַמְרָא בַּר תְּלָתָא טַרְפֵי אִיתְּנַסִי.

GEMARA: We learned in the mishna that an item that was cooked before Shabbat may be soaked in hot water on Shabbat. The Gemara asks: In what case would soaking in hot water be required after the item was already cooked? Rav Safra said: In the case of the chicken of Rabbi Abba, which for medical reasons was cooked so thoroughly that it completely dissolved. And Rav Safra said: One time I happened to come there and he fed me chicken prepared that way, and if not for the fact that Rabbi Abba gave me three-leaf-, i.e., year, old wine to drink, I would have been forced to vomit.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר רב ספרא כגון תרנגולתא דר׳ אסא שהיתה מלוחה ביותר וכשמבקשין לאוכלה שורין אותה במים חמין. אמר רב ספרא כגון זו התרנגולת אם הובאה בחמין מלפני השבת מותר לשרותה בחמין בשבת ולאוכלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ כגון מאי – הוי בא בחמין שחוזרין ושורין אותו בחמין.
תרנגולתיה דר׳ אבא – מבשלה ושורה אותה ימים רבים בחמין למחות מאליה ואוכלה לרפואה.
בר תלתא טרפי – בן ג׳ שנים.
אתנוסי – הייתי נאנס להקיא מחמת מיאוס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד גמרא שנינו במשנה שדבר שבושל בחמין מערב שבת — שורין אותו בחמין בשבת. ושואלים: דבר שכבר בושל בערב שבת וצריך להשרותו שוב בחמין בשבת כגון מאי [מה]? ולשם מה צריך בישול נוסף זה? אמר רב ספרא: כגון תרנגולתא [התרנגולת] של ר׳ אבא. שלצורך רפואה היו מבשלים תרנגולת פעמים רבות כל כך עד שנימוחה ונמסה לגמרי ואמר רב ספרא: זימנא חדא איקלעית להתם, ואוכלן מיניה [פעם אחת הזדמנתי לשם והאכיל אותי ממנה, מתרנגולת כזו], ואי [ואם] לא ר׳ אבא דאשקיין חמרא בר תלתא טרפי [שהשקני יין בן שלשה עלים, שלוש שנים]איתנסי [הייתי אנוס להקיא].
GEMARA: We learned in the mishna that an item that was cooked before Shabbat may be soaked in hot water on Shabbat. The Gemara asks: In what case would soaking in hot water be required after the item was already cooked? Rav Safra said: In the case of the chicken of Rabbi Abba, which for medical reasons was cooked so thoroughly that it completely dissolved. And Rav Safra said: One time I happened to come there and he fed me chicken prepared that way, and if not for the fact that Rabbi Abba gave me three-leaf-, i.e., year, old wine to drink, I would have been forced to vomit.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי יוֹחָנָן רָיֵיק מִכּוּתָח דְּבַבְלָאֵי אָמַר רַב יוֹסֵף וְלִירוֹק אֲנַן מִתַּרְנְגוֹלְתָּא דְּרַבִּי אַבָּא וְעוֹד אָמַר רַב גַּזָּא זִימְנָא חֲדָא אִיקְּלַעִית לְהָתָם וַעֲבַדִית כּוּתָח דְּבַבְלָאֵי שְׁאִילוּ מִינֵּיהּ כׇּל בְּרִיחֵי מַעְרְבָא.:

The Gemara relates that Rabbi Yoḥanan would spit from the thought of Babylonian kutaḥ, because he found it so disgusting. Rav Yosef said: Then we should spit from the thought of Rabbi Abba’s chicken, which is even more disgusting to people from Babylonia. And furthermore, Rav Gaza said: On one occasion I happened to come there, to Eretz Yisrael, and I prepared Babylonian kutaḥ, and all of the sick people of the West, Eretz Yisrael, asked me for it. Apparently, not everyone in Eretz Yisrael found it disgusting.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך כתא
כתאא(עירובין סה.) אמר אביי אמרה לי אם קריב לי כותא (א״ב כותח כתוב) (שבת קמה:) רבי יוחנן דייק מכותא דבבלאי פירוש היינו כותח:
א. [מעהל שפייז.]
רייק – רוקק מכותחא דבבלאי כשזוכרו שהיה מאוס בעיניו.
אמר רב יוסף כו׳ – קשה היה בעיניו שנמאסין בני בבל על בני ארץ ישראל אמר אנו נמי יש לנו לרוק מתרנגולתיה דר׳ אבא שהם אוכלים.
ועוד כותח – אינו מאוס כל כך בעיני שאר בני מערבא.
דהא אמר רב גזא כו׳ – ושאילו מיניה אותו כותח.
בריחי – חולים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר כי ר׳ יוחנן רייק [היה יורק] מכותח דבבלאי [הבבלי], כשהיה נזכר בו, מחמת גועל. אמר רב יוסף: ולירוק אנן מתרנגולתא [ושנירק אנחנו מן התרנגולת] של ר׳ אבא, שהיא מאוסה יותר, בעיני יושבי בבל. ועוד, הרי אמר רב גזא: זימנא חדא איקלעית להתם, ועבדית [פעם אחת הזדמנתי לשם, לארץ ישראל, ועשיתי] כותח דבבלאי [הבבלי], שאילו מיניה כל בריחי מערבא [וביקשו ממני כל חולי ארץ ישראל] נמצא שאינו מאוס בעיני כל בני הארץ.
The Gemara relates that Rabbi Yoḥanan would spit from the thought of Babylonian kutaḥ, because he found it so disgusting. Rav Yosef said: Then we should spit from the thought of Rabbi Abba’s chicken, which is even more disgusting to people from Babylonia. And furthermore, Rav Gaza said: On one occasion I happened to come there, to Eretz Yisrael, and I prepared Babylonian kutaḥ, and all of the sick people of the West, Eretz Yisrael, asked me for it. Apparently, not everyone in Eretz Yisrael found it disgusting.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כׇּל שֶׁלֹּא בָּא בְּחַמִּין וְכוּ׳.: הֵדִיחַ מַאי אָמַר רַב יוֹסֵף הֵדִיחַ חַיָּיב חַטָּאת אָמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא חוּץ מִמָּלִיחַ יָשָׁן וְקוֹלְיָיס הָאִיסְפְּנִין שֶׁהֲדָחָתָן זוֹ הִיא גְּמַר מְלַאכְתָּן שְׁמַע מִינַּהּ.

We learned in the mishna: Anything that was not cooked in hot water before Shabbat, one may rinse it in hot water on Shabbat except for salted fish and kolyas ha’ispanin. The Gemara asks: If one unwittingly rinsed it, what is the halakha? Rav Yosef said: If one rinsed these foods, he is liable to bring a sin-offering for having performed the prohibited labor of cooking. Mar, son of Ravina, said: We, too, have also learned this ruling in the mishna, which states: Except for old salted fish and kolyas ha’ispanin, rinsing itself is completion of their prohibited labor of cooking. One who rinses these items is considered to have performed a prohibited labor. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that this is the ruling.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הדיח – קולייס מאי.
חייב חטאת – דהוי בישול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. הדיח חייב חטאת. דנחשב (לומר) [לגמר] מלאכה, ואע״פ שיותר שוה אם יתבשל יותר.
שנינו במשנה שכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחים אותו בחמין בשבת חוץ מדג מליח וקולייס האיספנין. ושואלים: ואם הדיח בשוגג מאי [מה דינו]? אמר רב יוסף: אם הדיחחייב חטאת כמבשל. אמר מר בריה [בנו] של רבינא: אף אנן נמי תנינא [אנחנו גם כן שנינו] במקום אחר: חוץ ממליח ישן וקולייס האיספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן. והרי שהוא חייב על מלאכה זו. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.
We learned in the mishna: Anything that was not cooked in hot water before Shabbat, one may rinse it in hot water on Shabbat except for salted fish and kolyas ha’ispanin. The Gemara asks: If one unwittingly rinsed it, what is the halakha? Rav Yosef said: If one rinsed these foods, he is liable to bring a sin-offering for having performed the prohibited labor of cooking. Mar, son of Ravina, said: We, too, have also learned this ruling in the mishna, which states: Except for old salted fish and kolyas ha’ispanin, rinsing itself is completion of their prohibited labor of cooking. One who rinses these items is considered to have performed a prohibited labor. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that this is the ruling.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) יָתֵיב רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרַבִּי אַסִּי קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְיָתֵיב רַבִּי יוֹחָנָן וְקָא מְנַמְנֵם אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְרַבִּי אַסִּי מִפְּנֵי מָה עוֹפוֹת שֶׁבְּבָבֶל שְׁמֵנִים א״לאֲמַר לֵיהּ כְּלָךְ לְמִדְבַּר עַזָּה וְאַרְאֵךְ שְׁמֵנִים מֵהֶן מִפְּנֵי מָה מוֹעֲדִים שֶׁבְּבָבֶל שְׂמֵחִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן עֲנִיִּים מִפְּנֵי מָה ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל מְצוּיָּינִין לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה מִפְּנֵי מָה גּוֹיִם1 מזוהמי׳מְזוֹהָמִים מִפְּנֵי שֶׁאוֹכְלִין שקצי׳שְׁקָצִים ורמשי׳וּרְמָשִׂים.

Apropos relations between the Jews of Eretz Yisrael and Babylonia, the Gemara relates: Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Asi were sitting before Rabbi Yoḥanan, and Rabbi Yoḥanan was sitting and dozing. In the meantime the two of them conversed. Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Asi: For what reason are the fowl in Babylonia fatter than those in Eretz Yisrael? He said to him: This is not at all the case; go to the desert of Gaza in Eretz Yisrael, and I will show you fowl that are fatter than them. Rabbi Ḥiyya bar Abba then asked: For what reason are Festivals in Babylonia more joyous than those in Eretz Yisrael? Rabbi Asi answered him: Because in Babylonia they are poor, and it is only on Festivals that they have a lot to eat, which causes them to rejoice. Rabbi Ḥiyya then asked: For what reason are Torah scholars in Babylonia distinguished by their special rabbinic garb? Rabbi Asi answered: Because they are not well-versed in Torah. If they would not distinguish themselves by dressing differently, they would not be respected for their Torah knowledge. He then asked: For what reason are gentiles ethically contaminated? He answered: Because they eat abominable creatures and crawling things, and that causes bad character traits.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני מה עופות שבבבל שמנים – משל א״י.
כלך – לכה לך אלא שקיצר הלשון.
למדבר עזה – והיא מא״י.
מועדים שבבבל שמחים – רגילים לשמוח במועדים יותר מא״י.
מפני שהם עניים – וכל השנה אין להם שמחה במאכל ומשתה ואין להם מרגוע ממלאכה לפיכך במועדים כל שמחתם.
מצויינין – מציינין עצמן בלבושים נאים.
מצויינין – מקושטין.
שאינן בני תורה – כל כך לכבדם כבני ארץ ישראל מחמת תורתם מכבדים אותם מחמת לבושיהן שנראין חשובים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למדבר עזה. פירש״י והיא מא״י עכ״ל ולמאי דמסיק טעמא משום דגלו מא״י נ״ב שנה צ״ל דמדבר עזה גם שהיא ג״כ מא״י לא גלו העופות ממנה שהיא מארץ פלשתים מכלל א״י וק״ל:
מפני שהן עניים כו׳. דעיקר שמחה במועד לאנשים ביין כדאמרי׳ פ׳ ע״פ ובא״י היין מצוי להם כל השנה משא״כ בבבל שהן עניים ואין היין מצוי להם וק״ל:
ה אגב הדברים שהוזכרו בענין יחסי בני ארץ ישראל ובבל מספרים: יתיב [ישבו] ר׳ חייא בר אבא ור׳ אסי קמיה [לפני] ר׳ יוחנן ויתיב [וישב] ר׳ יוחנן וקא [והיה] מנמנם, והם בינתיים שוחחו ביניהם. אמר ליה [לו] ר׳ חייא בר אבא לר׳ אסי: מפני מה עופות שבבבל שמנים יותר מאלה שבארץ ישראל? אמר ליה [לו]: אין זה נכון כלל, כלך [לך] למדבר עזה שבארץ ישראל ואראך שמנים מהן. ועוד שאלו ר׳ חייא בר אבא: מפני מה במועדים האנשים שבבבל שמחים יותר מאלו שבארץ ישראל? ענה לו ר׳ אסי: מפני שהן עניים ורק בחג מרבים הם באכילה ושמחים הם בכך. ועוד שאל ר׳ חייא: מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינין בלבוש מיוחד של תלמידי חכמים? אמר לו ר׳ אסי: לפי שאינן בני תורה, ואם לא יהיו ניכרים בלבושם לא יכבדום מפני תורתם. ועוד שאלו: מפני מה הגוים מזוהמים מבחינה מוסרית? אמר לו: מפני שאוכלין שקצים ורמשים והדבר גורם להם למדות רעות.
Apropos relations between the Jews of Eretz Yisrael and Babylonia, the Gemara relates: Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Asi were sitting before Rabbi Yoḥanan, and Rabbi Yoḥanan was sitting and dozing. In the meantime the two of them conversed. Rabbi Ḥiyya bar Abba said to Rabbi Asi: For what reason are the fowl in Babylonia fatter than those in Eretz Yisrael? He said to him: This is not at all the case; go to the desert of Gaza in Eretz Yisrael, and I will show you fowl that are fatter than them. Rabbi Ḥiyya bar Abba then asked: For what reason are Festivals in Babylonia more joyous than those in Eretz Yisrael? Rabbi Asi answered him: Because in Babylonia they are poor, and it is only on Festivals that they have a lot to eat, which causes them to rejoice. Rabbi Ḥiyya then asked: For what reason are Torah scholars in Babylonia distinguished by their special rabbinic garb? Rabbi Asi answered: Because they are not well-versed in Torah. If they would not distinguish themselves by dressing differently, they would not be respected for their Torah knowledge. He then asked: For what reason are gentiles ethically contaminated? He answered: Because they eat abominable creatures and crawling things, and that causes bad character traits.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִיתְּעַר בְּהוּ רַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר לְהוּ דַּרְדְּקֵי לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לָכֶם {משלי ז׳:ד׳} אֱמוֹר לַחׇכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ דאִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּאֲחוֹתְךָ שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְךָ אוֹמְרֵהוּ וְאִם לָאו לֹא תֹּאמְרֵהוּ אֲמַרוּ לֵיהּ וְלֵימָא לַן מָר אֵיזֶה מֵהֶן מִפְּנֵי מָה עוֹפוֹת שֶׁבְּבָבֶל שְׁמֵנִים מִפְּנֵי שֶׁלֹּא גָּלוּ שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו מ״ח:י״א} שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ.

Rabbi Yoḥanan woke up due to their discussion and said to them: You children, did I not tell you this, that the verse “Say to wisdom: You are my sister, and call understanding your kin” (Proverbs 7:4) means that if the matter is as clear to you as the fact that your sister is forbidden to you, say it, and if not, do not say it; and these explanations that you offered are unfounded. They said to him: Then will the Master tell us the answers to some of them? He said to them: Why are the fowl in Babylonia fatter than those in Eretz Yisrael? Because they were not exiled, as it says: “Moab has been at ease since his youth and he has settled on his lees, and he was not emptied from vessel to vessel and did not go into captivity; therefore his taste remained in him and his scent did not change” (Jeremiah 48:11). Apparently, one who is not exiled retains his strength.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דרדקי – בחורים שלא הגיעו לסברא.
מפני שלא גלו – העופות כמו אותן של א״י כדאמרינן לקמן.
שאנן מואב מנעוריו וגו׳ – סיפיה דקרא על כן עמד טעמו בו אלמא הגולין מפיגין טעמן ושמנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמור לחכמה אחותי וגו׳ אם ברור לך כו׳. מפורש במס׳ סנהדרין (דף ז׳ ע״ש):
שאנן מואב וגו׳. מייתי ראיה ממואב על בבל היינו דמצינו מי שאינו גולה עומד בשמנו וטעמו כדמסיים בהאי קרא על כן עמד טעמו בו וריחו וגו׳ וק״ל:
בהמ״ה גימטריא נ״ב כו׳. דמלת בהמה יתורא הוא דבכלל מקנה הוא ועוד דהי״ל להקדים בהמה לעוף כמו זאת תורת הבהמה והעוף וגו׳ וכן רבים וע״כ דרשו דבהמה גופה ודאי בכלל מקנה הוא ועד בהמה גימטריא הוא דעד נ״ב שנין נדדו וגלו ולא יותר ואהא מייתי דכולן חזרו חוץ מקולייס כו׳ בקרא אינו מפורש דהדגים גלו כלל ואפשר לומר דלמדו לומר כן דגלו מדלית ליה לקולייס בא״י וק״ל:
איתער בהו התעורר בהם, מדבריהם] ר׳ יוחנן ואמר להו [להם]: דרדקי [תינוקות]! וכי לא כך אמרתי לכם שכוונת הפסוק ״אמור לחכמה אחתי את ומודע לבינה תקרא״ (משלי ז, ד) לומר: אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לךאומרהו, ואם לאו [לא]לא תאמרהו, וסברות אלה שאמרתם אינן מבוססות. אמרו ליה [לו]: ולימא לן מר [ושיאמר לנו אדוני] איזה מהן? אמר להם: מפני מה עופות שבבבל שמנים יותר מאלה של ארץ ישראל — מפני שלא גלו, וכפי שנאמר: ״שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר״ (ירמיהו מח, יא), ומכאן אנו למדים שמי שלא גלה נשמרים כוחותיו הראשונים.
Rabbi Yoḥanan woke up due to their discussion and said to them: You children, did I not tell you this, that the verse “Say to wisdom: You are my sister, and call understanding your kin” (Proverbs 7:4) means that if the matter is as clear to you as the fact that your sister is forbidden to you, say it, and if not, do not say it; and these explanations that you offered are unfounded. They said to him: Then will the Master tell us the answers to some of them? He said to them: Why are the fowl in Babylonia fatter than those in Eretz Yisrael? Because they were not exiled, as it says: “Moab has been at ease since his youth and he has settled on his lees, and he was not emptied from vessel to vessel and did not go into captivity; therefore his taste remained in him and his scent did not change” (Jeremiah 48:11). Apparently, one who is not exiled retains his strength.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהָכָא מְנָלַן דִּגְלוֹ דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נ״בחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לֹא עָבַר אִישׁ בִּיהוּדָה שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ט׳:ט׳} עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְגוֹ׳ מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ בהמ״הבְּהֵמָה בְּגִימַטְרִיָּא חַמְשִׁין וְתַרְתֵּין הָווּ.

And here in Eretz Yisrael, from where do we derive that even the animals and birds were exiled? As it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda says that no person passed through the land of Judea for fifty-two years, as it is stated: “I will raise crying and wailing for the mountains and a lamentation for the pastures of the wilderness, for they have been burned, with no person passing through, and they do not hear the voice of the cattle, from the bird of the heavens to the beast [behema, spelled beit, heh, mem, heh], all have fled and gone” (Jeremiah 9:9). Behema has a numerical value of fifty-two, alluding to the fact that no one passed through for fifty-two years. From the verse cited in this baraita, it is clear that even the animals and birds were exiled, as it states: “All have fled and gone.”
רי״ףרש״יתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נ״ב שנה – משגלו בימי צדקיה בחרבות ירושלים עד שנפקדו בימי כורש ואז עלו מהם לייסד את הבית י״ח שנים קודם גמר הבנין שהיא לסוף ע׳ שנה בשנת שתים לדריוש כדאמרי׳ במגילה (דף יא:).
בהמה בגימטריא – אסמכתא בעלמא היא דנ״ב נפקא לן בלאו גימטריא כדפי׳ בקונטרס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והכא מנלן [וכאן, בארץ ישראל מנין לנו] שגלו בעלי החיים? — דתניא כן שנינו בברייתא]: ר׳ יהודה אומר חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה, וכפי שנאמר: ״על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי ניצתו מבלי איש עובר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו״ (ירמיה ט, ט), ״בהמ״ה״ בגימטריא חמשין ותרתין הוו [חמישים ושתים הן], מכל מקום נאמר בכתוב שאף בעלי החיים גלו מן הארץ (״נדדו הלכו״).
And here in Eretz Yisrael, from where do we derive that even the animals and birds were exiled? As it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda says that no person passed through the land of Judea for fifty-two years, as it is stated: “I will raise crying and wailing for the mountains and a lamentation for the pastures of the wilderness, for they have been burned, with no person passing through, and they do not hear the voice of the cattle, from the bird of the heavens to the beast [behema, spelled beit, heh, mem, heh], all have fled and gone” (Jeremiah 9:9). Behema has a numerical value of fifty-two, alluding to the fact that no one passed through for fifty-two years. From the verse cited in this baraita, it is clear that even the animals and birds were exiled, as it states: “All have fled and gone.”
רי״ףרש״יתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״ראָמַר רַבִּי יַעֲקֹב א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כּוּלָּן חָזְרוּ חוּץ מִקּוֹלְיָיס הָאִיסְפְּנִין דַּאֲמַר רַב הָנֵי מִדְרֵי דְבָבֶל מְהַדְּרִי מַיָּא לְעֵין עֵיטָם וְהַאי כֵּיוָן דְּלָא שָׁרִיר שִׁדְרֵיהּ לָא מָצֵי סָלֵיק.

Rabbi Ya’akov said that Rabbi Yoḥanan said: They all returned except for the kolyas ha’ispanin, as Rav said: Those inclines of Babylonia return the water through underground watercourses to the spring of Eitam in Eretz Yisrael, and the fish also returned through these watercourses. And this fish, the kolyas, because its spine is not strong, it could not ascend these watercourses and did not return to Eretz Yisrael.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בי מדרי
בי מדריא(שבת קמה:) אמר רב הני בי מדרי בבבל מהדרי מיא לעין עיטם והאי כיון דלא שדר שדרו לא מצי סליק (בכורות מד:) ואמר רב הני בי מדרי בבבל מהדרי מיא לעין עיטם י״מ מדרונות של בבל אם משתין עליהן מי רגלים מהדרי לעין עיטם לנהר שבא״י ויהיו שותין ממנו לפיכך לא ישתין אלא על מקום נמוך שיבלע שם המים:
ערך שר
שרב(שבת קמה:) כיון דלא שריר שדריה לא מצי סליק פי׳ שאינו שדרו חזק מהו דתימא לשרורי קא מיכוין כבר פירשנו בערך סך ארץ אשר אבניה ברזל תרגום ירושלמי שרירן וברירן:
א. [אבפאלל, איין טיף אורט.]
ב. [שטארק.]
וכולן חזרו – הבהמות ועופות ואף הדגים חוץ מן קולייס האספנין וכולן חזרו דהא עד בהמה כתיב ומכלל דמכאן ואילך הדור חוץ מקולייס כדמפרש.
הני מדרי דבבל מהדרי מיא לעין עיטם – מדרונות שבבבל מחזירין מים הנשפכים בהן לעין עיטם שהוא מקום גבוה שבא״י שאותו מעיין מביא מים לבית טבילת כה״ג ביה״כ דמתוקן בחומת עזרה על גבי שער המים כדאמרינן בסדר יומא (דף לא.) עין עיטם גבוה מקרקע העזרה כ״ג אמות והיאך מחזירין שיש בפרת סילונות וסולמות למטה מן הקרקע (הים) ודרך אותן סולמות חוזרין המים לא״י וחוזרין ונובעין במעיינות והדגים חזרו דרך אותן סולמות שנוחים להעלותן יותר מדרך פרת עצמו.
והאי – קולייס האספנין.
כיון דלא שריר שדריה – אין קשה שדרה שלו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ יעקב שכך אמר ר׳ יוחנן: כולן חזרו, חוץ מקולייס האיספנין וכפי שאמר רב: הני מדרי [אותם מדרונות] של בבל מהדרי מיא [מחזירים את מימיהן] דרך מחילות תת⁠־קרקעיות לעין עיטם שבירושלים, ודרך אותן מחילות חזרו אף הדגים. והאי [וזה, הקולייס] כיון דלא שריר שדריה [שאין שדרתו חזקה] לא מצי סליק [אינו יכול לעלות] באותן מחילות, ולא חזר לארץ.
Rabbi Ya’akov said that Rabbi Yoḥanan said: They all returned except for the kolyas ha’ispanin, as Rav said: Those inclines of Babylonia return the water through underground watercourses to the spring of Eitam in Eretz Yisrael, and the fish also returned through these watercourses. And this fish, the kolyas, because its spine is not strong, it could not ascend these watercourses and did not return to Eretz Yisrael.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מִפְּנֵי מָה מוֹעֲדִים שֶׁבְּבָבֶל שְׂמֵחִים מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ בְּאוֹתָהּ קְלָלָה דִּכְתִיב {הושע ב׳:י״ג} וְהִשְׁבַּתִּי כׇּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חׇדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ וּכְתִיב {ישעיהו א׳:י״ד} חׇדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטוֹרַח מַאי הָיוּ עָלַי לָטוֹרַח א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא דַּיָּין לְיִשְׂרָאֵל שֶׁחוֹטְאִין לְפָנַי אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לֵידַע אֵיזוֹ גְּזֵירָה קָשָׁה אָבִיא עֲלֵיהֶן א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק אֵין לָךְ כׇּל רֶגֶל וָרֶגֶל שֶׁלֹּא בָּאתָה בּוֹלֶשֶׁת לְצִיפּוֹרִי וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֵין לְךָ כׇּל רֶגֶל וָרֶגֶל שֶׁלֹּא בָּא לִטְבֶרְיָה אַגְמוֹן וְקֹמְטוֹן וּבַעַל זְמוֹרָה.

Rabbi Yoḥanan continued to answer the questions of Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Asi: For what reason are the Festivals in Babylonia more joyous than those in Eretz Yisrael? Because they were not included in that curse with which Eretz Yisrael was cursed, as it is written: “And I will cause all of her happiness to cease, her Festival, her New Moon, and her Shabbat and all her Festivals” (Hosea 2:13). And it is also written: “My soul hates your New Moons and your Festivals; they are a burden to Me; I am weary to bear them” (Isaiah 1:14). What is the meaning of the phrase: “They are a burden to me”? Rabbi Elazar said that the Holy One, Blessed be He, said: Is it not enough for the Jewish people that they sin before Me, that they also burden Me to know which harsh decree I will bring upon them? Rabbi Yitzḥak said: Because of this curse, there is not a single Festival on which troops did not come to Tzippori to conduct searches or to collect taxes. And Rabbi Ḥanina said: There is not a single Festival on which an egmon and a kamton and a branch bearer, Roman officials, did not come to Tiberias to collect taxes, thereby disrupting the festive celebrations.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בעל נפש
בעל נפשא(בראשית רבה נג) והוא בעולת בעל א״ר אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה רבנין אמרין מרתא דבעלה בכל מקום האיש גוזר ברם הכא כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (בכורות מז:) המאושכן ובעל גבר פירוש שארוך ביותר הגיד עד הארכובה כמו שמפורש בגמר׳ (ובויקרא רבה קדושים תהיו) גדלי בשר בעלי גברים היו רבי אליעזר אומר אף בעלי הדלדולין פסול באדם פ׳ בלעז פו״רי שיוצאין בידי אדם (שבת קמה:) אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה הגמון וקומון ובעלי זמורה פי׳ בעלי זמורה שוטרים וי״א ליצנים כגון זמר. כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמ׳ ובאו ובאו (סוטה כח) כשם שהמים בודקין. ירוש׳ המאררים כנגד רמ״ח אברים שבאיש ושבאשה. (מנחות פז) מירוח עכו״ם אינו פוטר גלגול עכו״ם אינו פוטר מדרבנן גזירה משום בעלי כיסים פירוש בני אדם עשירים שלוקחים תבואה מעכו״ם ומישראל ואי אמרת דהאי דזבין מעכו״ם ליפטר דמרוח העכו״ם פוטר דזימנין דזבין מישראל ואמ׳ מעכו״ם זבין או תבואה שגדלה בשדהו ואמ׳ מעכו״ם זבנה כדי ליבטל עצמו מן המעשר. (חולין ו) רבי שמעון בן אלעזר שדריה רבי מאיר לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא אמר ליה ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה כלומר אם אתה גרגרן לשתות מיין הכותיים מוטב לך לשום סכין בלועיך פשטיה דקרא במאי כתיב בתלמיד היושב לפני רבו דתניא כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם בין שאל לו ועשה לו קושיות ואם לאו תבין את אשר לפניך מה שיאמר לך ומדעתך ואל תלבין פניו ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה דדעתך ללמוד פרוש ממנו לדבר אחר (נדה טז) אמר רבי זירא מדברי כולן נלמוד בעל נפש לא יבעול וישנה רבא אמר בועל ושונה ואין בכך כלום כי תניא ההיא לטהרות. אמר ליה רבי אבא לרב אשי אלא מעתה בעל נפש לא יגמור ביאתו. (פסחים מ) בעל נפש לא ילתות פירוש חסיד המתרחק מריח עבירה המדקדק על עצמו. וי״מ בעל נפש דכל שעה שאין לו אנינות הדעת שיכול לאכול כל פת. מכאן לבעל הקורה שנכנס בעוביה של קורה כלומר יעקב שהוליד בנים הרבה והכל בניו ובני בניו הוא מבקש רחמים יותר מאבותיו שלא הולידו אלא מעט:
א. [בעהערצטער פראם געמוטהליך.]
לטבריה – לבוז ולהטיל עליהם עול ולא שמתכוונין לבטלן משמחת הרגל אבל הקללה גרמה לכך.
קומטין – לשון לעז, הוא שלטון.
בולשת – חיל המלך.
ציפורי וטבריא מא״י.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ קמטין ובעל זמורה כו׳. נ״ב מצאתי בעלי זמורה ליצנים לשון זמר כך הגיה מהר״ר אברהם מפראג:
והשבתי כל משושה כו׳. לכאורה קשה דבאותה קללה בא״י הוזכר נמי חדשה ושבתה וא״כ הל״ל דבבל נמי לא היה באותה קללה של חדשה ושבתה וי״ל דכל משושה משמע דלא קאי רק אחגה דסמיך ליה דכתיב ביה שמחה בתורה ולמילי אחרנייתא קאמר והשבתי חדשה ושבתה וק״ל:
וכתיב חדשיכם ומועדיכם וגו׳. משום דכתיב במועדים אלה מועדי ה׳ וגו׳ ר״ל שגם השמחה יהיה לה׳ לשם שמים אבל חדשיכם ומועדיכם הם שאתם משמחים בהם שלא לש״ש והיו עלי רק לטורח לידע איזו גזירה אביא עליהם מאחר שהם מקיימים שמחת יו״ט אלא שאינו לש״ש רק להרבות ולמלא תאותם ואמר שזו הגזירה מביא הקב״ה אין לך כל רגל ורגל כו׳ שחיל המלך יעלו סעודתם ומבטל מהם שמחתם שהיה להם שלא לש״ש ודו״ק:
והמשיך ר׳ יוחנן להסביר להם את תמיהות ר׳ חייא בר אבא: מפני מה במועדים האנשים שבבבל שמחים יותר מאלו שבארץ ישראל? — מפני שלא היו באותה קללה שנתקללה ארץ ישראל, דכתיב [שנאמר]: ״והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה״ (הושע ב, יג). וכתיב כן נאמר]: ״חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשוא״ (ישעיה א, יד) מאי [מה פירוש] ״היו עלי לטרח״? אמר ר׳ אלעזר, אמר הקדוש ברוך הוא: וכי לא דיין לישראל שחוטאין לפני, אלא שעוד מטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהן! ואמר ר׳ יצחק: מכוח קללה זו אין לך כל רגל ורגל שלא באתה בולשת לציפורי לחיפושים או לגבות קנסות. ואמר ר׳ חנינא: אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה אגמון וקמטון ובעל זמורה (פקידים רומאיים) שבאו לגביית המיסים ומשביתים את שמחת הרגל.
Rabbi Yoḥanan continued to answer the questions of Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Asi: For what reason are the Festivals in Babylonia more joyous than those in Eretz Yisrael? Because they were not included in that curse with which Eretz Yisrael was cursed, as it is written: “And I will cause all of her happiness to cease, her Festival, her New Moon, and her Shabbat and all her Festivals” (Hosea 2:13). And it is also written: “My soul hates your New Moons and your Festivals; they are a burden to Me; I am weary to bear them” (Isaiah 1:14). What is the meaning of the phrase: “They are a burden to me”? Rabbi Elazar said that the Holy One, Blessed be He, said: Is it not enough for the Jewish people that they sin before Me, that they also burden Me to know which harsh decree I will bring upon them? Rabbi Yitzḥak said: Because of this curse, there is not a single Festival on which troops did not come to Tzippori to conduct searches or to collect taxes. And Rabbi Ḥanina said: There is not a single Festival on which an egmon and a kamton and a branch bearer, Roman officials, did not come to Tiberias to collect taxes, thereby disrupting the festive celebrations.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מִפְּנֵי מָה ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל מְצוּיָּינִין לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי מְקוֹמָן דְאָמְרִי אִינָשֵׁי בְּמָתָא שְׁמַאי בְּלָא מָתָא תּוֹתְבַאי {ישעיהו כ״ז:ו׳} הַבָּאִים יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל תָּנֵי רַב יוֹסֵף אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל שֶׁעוֹשִׂין צִיצִין וּפְרָחִים לַתּוֹרָה.

For what reason are the Torah scholars in Babylonia distinguished by special garb? Because they are not native to that place and therefore require special dress to distinguish themselves, as people say in the folk expression: In my own city, I am honored for my name; in a place that is not my own city, I am honored for my clothing. The Gemara then praised the Sages of Babylonia by interpreting the verse “In days to come Jacob will take root, Israel will bud and blossom” (Isaiah 27:6). Rav Yosef taught: These are the Torah scholars in Babylonia, who add buds and blossoms to the Torah.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך צץ
צץא(עירובין נד.) בני אדם דומין לעשב השדה הללו נוצצין והללו נובלין פי׳ נוצצין צומחין כמו ויצץ ציץ כלומר שמתעשרין נובלין צומקין כלומר מתענין (שבת קמה:) יצץ ופרח לישראל תני רב יוסף אילו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחין לתורה פי׳ שמגדילין מדרשות:
ערך תב
תבב(חולין מח) תותב וקרום ונקלף פי׳ תותב העשוי ככובע ומכסה כשמנה היא שמלתו לעורו תרגומו היא תותביה. (שבת קמה:) במתאי שמאי בלא מתאי תותבאי. (כתובות סו.) ואמר רב פפא הני תותבאי דבי מכסי פ׳ שמלות:
ערך בלשת
בלשתגשנכנסה לעיר בשעת שלום (עבודה זרה עא. כתובות כז.) בגמ׳ עיר שכבשוה כרכום. (שבת קמה) כל שלא בא בחמין אין לך כל רגל ורגל שלא באה בלש׳ לציפורי. ובפרק יום טוב (ביצה כא) בגמ׳ מביאין שלמים בלשת שבא לעיר ובקש׳ לחפור את העיר (ברכות מה) שדר בלושי ומייתין ליה לביתיה ענין חפוש הגדוד שמחפשי׳ את העיר. מקל הבלשין בכל כלי עץ בפרק ט״ו (כלים ט״ו כלים ד) פי׳ בעלי המכס יש לה שמשים שעומדין לעיין הנכנסין והבאין ובידן מקל של עץ או של מתכת לראות ולידע מה בתוך השק והוא כעין שפוד תרגום ויחפש ובלש. (ובילמדנו ויהי בעת ההיא וירד יהודה) בנוהג שבעולם בלשי מסר לפרצוף אם בורח ממנו חי. (ובפרשת לכה ארה לי) שלח עמה אפוקילין ובלשיון כבר פירשנו בערך אופוקילין:
ערך הגמון
הגמוןד(שבת קמה) הגמון וקומן (עבודה זרה יא.) דוכסא להגמונא הגמונא לקומא. (גיטין ב.) מהגמוניא להגמוניא. (ובילמדנו פרשת וישמע יתרו) אמרו להגמוניות שעליהן עשו עמנו מדת רחמים והעבירונו על בני ישמעאל אחינו פי׳ שלטונין. (א״ב פי׳ בלשון יוני פקיד וקצין ופי׳ הגמוניא מדינ׳ אשר תחת ממשלת ההגמון תרגו׳ בפסוק ויאמר אחשורוש לאסתר המלכה אעביד מינך הגמונין):
ערך טפח
טפחה(בסוף תרומות) להיות יושב ומטפח (שבת קמה) ולא יטפח בשמן פי׳ טובל ידו בשמן הנשפך עליו ומאסף השמן:
ערך כבש
כבשו(שביעית פ״ט פסחים נב.) הכובש שלשה כבשים בחבית אחת. (פרק ב דטהרות) האשה שהיתה כובשת ירק פי׳ והוא טבולת יום (מקואות פרק ז) מי כבשין ומי שלקות (פסחים לט.) לא כבושין ולא שלוקין פי׳ כבושין בלעז קומפו״שטא שמונחין בחומץ או במלח שלא ירקבו. (שבת קח) (בגמרא) אין עושין הילמי לתת לתוך הכבשין בגסטרא. (שבת קמה) כבשין שסחטן. האשה שכובשת ירק בקדרה. זתים שכבשן בטרפיהן פי׳ בערך זית. משחת כבישא פירושו בערך כשרתא (חולין יז. שם ניא) דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל:
ערך מלח
מלחז(סוכה כ: אהלות פרק ג) או שאכלתו מלחת פי׳ חפירה שתהא בארץ ויהיה באותה חפירה כמין עפר לבן דומה למלח כדכתיב ארץ מלחה לא תשב ותחתך הכותל מצד לצד ויתאכל העפר וימלח עד שיעשה בה כמין חור כדכתיב כי שמים כעשן נמלחו. (ברכות מד.) הביאו לו מליח פירוש דג מליח כדתנן הנודר מן המליח אינו אסור אלא במליח של דגים ואוכלי פירות גינוסר כמו תאנים שרף התאנים קשה לשפתים ואוכלין המליח דג או ציר והן עיקר והפת טפילה (ברכות מה) אמר רב כל סעודה שאין בה מליח אינה סעודה כלומר שלא שבעו שאין יכולין לאכול אלא מליח אינה סעודה שלא שבעו (שבת קמה) חוץ מן המליח הישן וקונייס האספנין (קידושין סו) אבותינו היה אוכלין מלוחין בזמן וכו׳ פי׳ ינאי המלך היה מבני חשמונאי וכשחזר מן המדבר הביא עמו ירקות ושמם מלוחים והם חרולין כדמתרגמינן ממשק חרול ומכרה מלח משמע חרול ומחפרין דמלח אמר לחכמים אבותינו כשעשוי המשכן היו במדבר אוכלין מלוחין ועושין המשכן פי׳ מלוחין כדכתיב הקוטפים מלוח עלי שיח (כתובות סה) מלח ממון חסד ואמרי לה חסר פי׳ כל דבר צריך מלח למלחו שלא יסרח וממון צריך למלחו שלא יכלה ובמה מולחו בגמילות חסד ואמרי לה חסר שצריך לחסרו לצדקה ולמצות ולכבוד תורה. (חולין קיג) מליח הרי היא כרותח (שבת סז) ליזיל למלחתא וליתקול מתקלא מלחא פי׳ למקום שעושין מלח:
א. [שפראטצען.]
ב. [בעדעקען.]
ג. [קונדשאפטין, לעגיאן.]
ד. [הערשער. הערשאפט.]
ה. [צוזאממען נעמין.]
ו. [איין ווייקען.]
ז. [זאלץ.]
שאינן במקומם – שמא״י גלו לשם והגולה למקום נכרי מציין עצמו במלבושים שיהא חשוב.
במתא שמאי – בעירי איני צריך להתכבד אלא בשמי שאני ניכר בו.
בלא מתא – במקום שאינה עירי.
תותבאי – כבודי תלוי בשמלתי שמלתו מתרגמינן תותביה (שמות כב).
ציצין – צמחין.
הבאים – אותן של יעקב שיבאו לבבל ישרשו ויעשו ציצין ופרחים לתורה וסייעתא אתיא לר׳ יוחנן דטעמא דמצויינין לאו לפי שאינן בני תורה כדרבי אסי אלא לפי שאינן במקומן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם לפי שאינן במקומן דאמרי כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה הני מרדי כו׳ מן הקרקע ודרך כו׳ כצ״ל:
אלו ת״ח כו׳. ר״ל אותן של יעקב הבאים לבבל הם שרשם בתורה כדאמרי׳ פ׳ המגרש צדקה עשה הקב״ה כו׳ ועדיין גלות יכניה קיימת שנא׳ החרש והמסגר בשעה שפותחין נעשו הכל כחרשין וכיון שסוגרין אינן פותחין וק״ל:
מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינין (מסומנים בסימן מיוחד) — לפי שאינן בני מקומן ולכן צריכים הם לסימן. דאמרי אינשי [שאומרים אנשים] כפתגם עממי: במתא [בעירי, במקומי] מכובד אני בשל שמאי [שמי], בלא מתא [שלא בעירי] — בשל תותבאי [בגדי]. ועוד הוסיפו בשבחם של חכמי בבל במדרש הפסוק ״הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל״ (ישעיה כז, ו). תני [שנה] רב יוסף: אלו תלמידי חכמים שבבבל, שעושין ציצין ופרחים לתורה.
For what reason are the Torah scholars in Babylonia distinguished by special garb? Because they are not native to that place and therefore require special dress to distinguish themselves, as people say in the folk expression: In my own city, I am honored for my name; in a place that is not my own city, I am honored for my clothing. The Gemara then praised the Sages of Babylonia by interpreting the verse “In days to come Jacob will take root, Israel will bud and blossom” (Isaiah 27:6). Rav Yosef taught: These are the Torah scholars in Babylonia, who add buds and blossoms to the Torah.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מִפְּנֵי מָה גּוֹיִם1 מְזוֹהָמִין שֶׁלֹּא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי שֶׁבְּשָׁעָה

Rabbi Yoḥanan then explained to them: Why are gentiles ethically contaminated? It is because they did not stand on Mount Sinai. As when
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
רי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד הסביר להם ר׳ יוחנן: מפני מה גוים מזוהמין מבחינה מוסרית — מפני שלא עמדו על הר סיני. שבשעה
Rabbi Yoḥanan then explained to them: Why are gentiles ethically contaminated? It is because they did not stand on Mount Sinai. As when
רי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קמה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת קמה:, עין משפט נר מצוה שבת קמה:, ר׳ חננאל שבת קמה:, ר׳ נסים גאון שבת קמה:, רי"ף שבת קמה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קמה:, רש"י שבת קמה:, תוספות שבת קמה:, ספר הנר שבת קמה: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קמה: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת קמה: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת קמה:, בית הבחירה למאירי שבת קמה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קמה:, מהרש"א חידושי אגדות שבת קמה:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת קמה:, אסופת מאמרים שבת קמה:

Shabbat 145b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 145b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 145b, R. Chananel Shabbat 145b, R. Nissim Gaon Shabbat 145b, Rif by Bavli Shabbat 145b, Collected from HeArukh Shabbat 145b, Rashi Shabbat 145b, Tosafot Shabbat 145b, Sefer HaNer Shabbat 145b, Ri MiLunel Shabbat 145b, HaHashlamah Shabbat 145b, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 145b, Meiri Shabbat 145b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 145b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 145b, Steinsaltz Commentary Shabbat 145b, Collected Articles Shabbat 145b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144