והושיבו ישיבה – לעסוק בתורה.
לאחר שלשים יום – של פטירתי מיד ולא תהיו עסוקין בהספד.
שמעון בני חכם – הוא ולקמן פריך מאי קאמר.
חנינא בר חמא ישב בראש – הישיבה.
(1) 
וְהוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם שִׁמְעוֹן בְּנִי חָכָם גַּמְלִיאֵל בְּנִי נָשִׂיא חֲנִינָא בַּר חָמָא יֵשֵׁב בָּרֹאשׁ.:
וְהוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם שִׁמְעוֹן בְּנִי חָכָם גַּמְלִיאֵל בְּנִי נָשִׂיא חֲנִינָא בַּר חָמָא יֵשֵׁב בָּרֹאשׁ.and reconvene the study sessions at the yeshiva after thirty days of mourning. My son Shimon is a Sage. My son Gamliel should be the Nasi. Ḥanina bar Ḥama will sit at the head of the yeshiva.
איכא דגרסי יום שמת ר׳ בטלה קדושה ולא כפשוטה דא״כ הוה ליה למימר משמת ר׳ בטלה קדושה דכל אנהו בסוף מסכת סוטה ועוד דהתם קתני משמת ר׳ בטלה ענוה ויראת חטא ולא אמר קדושה. ויש גורסין בטלה כהונה והכל ענין אחד הוא דהכי פירושו דבטלו קדושה של כהונה שע״י שנטמאו כהנים במיתתו שהכל מטמאין לנשיא וכמו שפי׳ הר״ן ז״ל והרא״ש ז״ל. ובירושלמי אמר בתוך יהודה נשיאה אבדין ר׳ ינאי אין כהונה ביו׳ מהו שיטמא כהן לרבו וכו׳ עד ר׳ אסי נטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין אמר להן ר׳ מנא חדא מתרתי לא פלטה מבטן אם אבילים אתם הוה למה אכלתם בשר ושתיתם יין ואם אין אבילים אתם למה נטמאתם ע״כ.
שמעון בני חכם אב״ד חנינא בר חמא ישב בראש שתמנו אותו ראש ישיבה. משום טירחא לפי שעיירות מצויות סמוכות זו לזו ואי הוו ספדי ליה רבנן דאזלי אחר מיטתו בכל עיר ועיר הוה טריחא להו מילתא אבל כרכין רחוקין זה מזה ולקמן מפרש רבי בצפורי הוה בשעת פטירתו ומקום קברו היה מוכן לו לבית שערים והוליכוהו מצפורי לבית שערים ל״א סבור מינה משום טירחא דבני כפרים דסמיכי לעיירות ואתו התם למספדיה כיון דקא חזו דקא אספדוהו בכרכים וקא אתו כולי עלמא מעיירות ומכפרים אמרי משום יקרא הוא דקאמר לפי שהיו מספידים אותו ברב עם בכרכים יותר מן העיירות ואית ספרים דכתיב בהו משום זילותא הוא דקאמר ואין הדבר ראוי לצדיק כמותו לספדו במיעוט בני אדם. רש״י ז״ל במהדורא קמא:
וז״ל הראב״ד ז״ל אל תספדוני בעיירות כלומר לבני הישיבה קאמר. סבור מינה משום טירחא דעיירות כלומר כדי שלא יהא להם טורח להביא מן הכרכין חלילין ומקוננות לפי שאין מצויות בעיירות כיון דקא חזו דספדו בכרכין ואתו כ״ע למספד אמרי ש״מ משום יקרא הוה כלומר כדי שיבאו כל העולם לספדו כי יודע היה שיתקבצו שם אותו יום כלם דאי משום טירחא אדרבה יש להם טורח יותר כשעומדים חוץ לבתיהם ומביאין מזונותיהם וצערי לינה ע״כ:
והושיבו ישיבה שתחזור ללימודים הסדירים לאחר שלשים יום״, ולא תבטלו עוד מלימוד בגלל האבל. ״שמעון בני חכם, גמליאל בני יהא נשיא, חנינא בר חמא ישב בראש הישיבה״.
and reconvene the study sessions at the yeshiva after thirty days of mourning. My son Shimon is a Sage. My son Gamliel should be the Nasi. Ḥanina bar Ḥama will sit at the head of the yeshiva.
הכל
(2) אַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָירוֹת.: סְבוּר מִינַּהּ מִשּׁוּם טִרְחָא הוּא דְּקָאָמַר כֵּיוָן דחזי דְּקָסָפְדִי בִּכְרַכִּים וְקָאָתוּ כּוּלֵּי עָלְמָא אָמְרוּ שְׁמַע מִינַּהּ מִשּׁוּם יְקָרָא הוּא דְּקָאָמַר.
The Gemara explains the requests of Rabbi Yehuda HaNasi: Do not eulogize me in the small towns. They understood from this statement that he said this due to the trouble that would be caused for many if he were eulogized in every town, since they would have to travel from the outlying villages to take part in the eulogies. However, when they saw that they were eulogizing him in the cities and everyone came despite the trouble, they said: Conclude from here that he said this due to considerations of honor. Had they eulogized him in the towns, the gatherings would have been small and unfitting for a man of his stature. He therefore requested that they arrange things in a way that large crowds would gather.
The Gemara explains the requests of Rabbi Yehuda HaNasi: Do not eulogize me in the small towns. They understood from this statement that he said this due to the trouble that would be caused for many if he were eulogized in every town, since they would have to travel from the outlying villages to take part in the eulogies. However, when they saw that they were eulogizing him in the cities and everyone came despite the trouble, they said: Conclude from here that he said this due to considerations of honor. Had they eulogized him in the towns, the gatherings would have been small and unfitting for a man of his stature. He therefore requested that they arrange things in a way that large crowds would gather.
סבור מינה משום טורח – דבני כפרים דסמיכו לעיירות ואתו למספדיה כיון דחזו דקא אספדוהו בכרכין וקא אתו כולי עלמא מעיירות ומכפרים אמרי משום יקרא הוא דקאמר.
ש״מ משום יקרא הוא דקאמר. אע״ג דאין לך בענוה כרבי כמ״ש משמת רבי בטלה ענוה מכל מקום בעי יקרא במותו דאי אפשר לו למחול כבוד התורה והיינו דקאמר משמת רבי בטלה ענוה גם לגביה שהרי בעי יקרא ומשום כבוד תורה וק״ל:
גמרא אמרו ש״מ משום יקרא הוא דקאמר. לפי מאי דמסיק בס״פ נגמר הדין דהספידא יקרא דשכבי ורבי לאו משום יקרא דישראל קאמר כדהוי ס״ד שם בתחלה ע״ש צ״ל דס״ל כמ״ד דנשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול וכן משמע מהא דסידר לר״ג ואמר נהוג נשיאתך וכו׳ א״נ משום כבוד תורה וכ״כ מהרש״א ז״ל בח״א ע״ש דהא רבי ענוה יתירה היתה בו כמ״ש משמת רבי בטלה ענוה והא דלא אמרו דאמר משום טירחא ומחיל והם מילתא יתירה עשו משום דבודאי מקיים ביה ותגזור אומר ויקם כדאמרינן לקמן ומסתמא כן היה רצונו:
ומסבירים: מה שאמר ״אל תספדוני בעיירות״, סבור מינה [חשבו לדון מכאן] שמשום טרחא הוא דקאמר [שאמר], שלא רצה שירבו בטירחה עבורו, שאם יספידוהו בכל עיירה, יתעכבו הרבה בדרך. כיון דחזי דקספדי [שראו שהיו סופדים] בכרכים וקאתו כולי עלמא [והיו באים הכל לכרך], שהיו הכל טורחים כדי לבוא להשתתף בהספדים, אמרו: שמע מינה [למד מכאן] שמשום יקרא [כבוד] הוא דקאמר [שאמר], שאם היו סופדים אותו בעיירות היו אלה הספדים קטנים ולא ראויים, ובאופן זה התאסף קהל גדול והיה לו כבוד.
The Gemara explains the requests of Rabbi Yehuda HaNasi: Do not eulogize me in the small towns. They understood from this statement that he said this due to the trouble that would be caused for many if he were eulogized in every town, since they would have to travel from the outlying villages to take part in the eulogies. However, when they saw that they were eulogizing him in the cities and everyone came despite the trouble, they said: Conclude from here that he said this due to considerations of honor. Had they eulogized him in the towns, the gatherings would have been small and unfitting for a man of his stature. He therefore requested that they arrange things in a way that large crowds would gather.
הכל
(3) אהוֹשִׁיבוּ יְשִׁיבָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם דְּלָא עֲדִיפְנָא מִמֹּשֶׁה רַבֵּינוּ דִּכְתִיב {דברים ל״ד:ח׳} וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם תְּלָתִין יוֹמִין סָפְדִין בִּימָמָא וְלֵילְיָא מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפְדוּ בִּימָמָא וְגָרְסִי בְּלֵילְיָא אוֹ סָפְדוּ בְּלֵילְיָא וְגָרְסִי בִּימָמָא בעַד דְּסָפְדִי תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא.
Rabbi Yehuda HaNasi further instructed: Reconvene the study sessions at the yeshiva after thirty days of mourning. This is because I am not better than Moses, our teacher, as it is written: “And the children of Israel wept for Moses in the plains of Moab thirty days” (Deuteronomy 34:8), which means that for thirty days they eulogized him by day and night. From this point forward they eulogized him by day and they studied by night, or they eulogized him by night and studied by day, until they eulogized him for twelve months of the year.
Rabbi Yehuda HaNasi further instructed: Reconvene the study sessions at the yeshiva after thirty days of mourning. This is because I am not better than Moses, our teacher, as it is written: “And the children of Israel wept for Moses in the plains of Moab thirty days” (Deuteronomy 34:8), which means that for thirty days they eulogized him by day and night. From this point forward they eulogized him by day and they studied by night, or they eulogized him by night and studied by day, until they eulogized him for twelve months of the year.
דלא עדיפנא ממשה רבינו כו׳ מכאן ואילך ספדו ביממא וגרסי כו׳. יש לדקדק הא אכתי עדיף ממשה דלאחר שלשים לא ספדו כלל ביממא או בלילה ויש ליישב כיון דהוא לא צוה על כך אלא שהם מעצמם ספדו י״ב חדשים ביממא או בלילה אין לחוש בעדיפה שעשו לו ממשה ויש לדקדק שאמר להושיב ישיבה לאחר שלשים כו׳ ולא תהיו עסוקין בהספד כפרש״י מאי מייתי דלא עדיפא ממשה דהא התם בכי קאמר היה ל׳ יום ולאו היינו הספד כדאמרי׳ בפ׳ ואלו מגלחין בשאר כל אדם שלשה לבכי ושבעה להספד ושלשים לגיהוץ כו׳ ויש ליישב דאפי׳ הספדו של רבי לא רצה להיות יותר מבכיי׳ דגבי משה דעדיף טפי ובטור י״ד סי׳ שצ״ד כתב ואין בוכין על ת״ח יותר מל׳ יום והיינו מהך סוגיא דהכא ותו ל״ק מידי וק״ל:
והושיבו ישיבה לאחר שלשים יום דלא עדיפנא ממשה רבינו כו׳ יש לדקדק מה הוצרך רבי לצוות על ככה ניחזי היכי נהוג בנשיאים שעמדו קודם רבי דודאי לא נהגו בהם נמי אבילות יותר משלשים יום מה״ט גופא דלא עדיפו ממשה רבינו ועוד אמאי לא מייתי מקרא דאהרן דכתיב ביה נמי ויבכו אותו שלשים יום ונלע״ד משום דאיתא בפ׳ הניזקין מימות משה עד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום א׳ ובשביל זה רצו למיעבד ביה מילתא יתירתא להספידו יותר ואי משום דמשה גופא נמי לא אשכחן ביה יותר משלשים יום אפשר דמשום הא לא איריא דהתם משום שכינה דמיד לאחר שלשים נתייחד הדיבור ליהושע כדכתיב בהדיא ואין השכינה שורה מתוך עצבות אבל לעולם דאי לאו האי טעמא שייך למיעבד ליה נמי מלתא יתירתא כיון שהיה תורה וגדולה במקום א׳ מש״ה הוצרך רבי לצוות דאפ״ה אין רשאין להספידו יותר ויליף לה מקרא יתירא דכתיב במשה ויבכו אותו שלשים יום ובלא״ה הוי ידעינן לה מקרא דכתיב באהרן אע״כ דעיקר קרא לאיסורא דאין רשאי להספידו יותר משלשים יום כדאיתא בגמרא דמועד קטן מכאן ואילך אמר הקב״ה אל תהיו רחמנים יותר ממני ואיתא נמי במדרש דיהושע היה רוצה להתאבל יותר ואמר לו הקב״ה עד מתי אתה מתאבל והולך כן נ״ל ודו״ק:
שם גמרא דלא עדיפא ממשה. כתב בספר פני יהושע הא דהוצרך לומר כן משום דהמ״ל דהתם משום מלחמות א״י היה ע״ש. וקשה לי דהא אמרינן ברפ״ק דמגילה שנענש יהושע על שביטל תורה בלילה שלא היה שעת מלחמה בלילה מיד וילן יהושע בתוך העמק שלן בעומקה של הלכה הרי דלא הספידו אפילו בלילה שלא היה שעת מלחמה ויותר נראה דאין ראיה משום דהמ״ל דהתם היה ביטול תורה דרבים של כל ישראל (ועיין במ״א סימן תרפ״ז) ות״ת דרבים עדיף מעבודה אע״ג דאמרינן התם דכבוד תורה עדיף גבי אין מועד בפני ת״ח מ״מ לאחר ל׳ יום שאני אבל הכא לא הוי כל ישראל והוצרך לומר להם ולפ״ז יש לומר דבאמת מה דעסקו בהספד בלילה לא ה״ל יותר ממשה כמו שדקדק מהרש״א ז״ל משום דהתם עסקו במלחמת א״י ביום א״כ יבטלו לגמרי ת״ת אבל הכא כשלמדו ביום שאני ומה דספדו לפעמים ביממא ולפעמים בלילה יש לומר דלא רצו לבטל ההספד אפילו בימים שאין מספידין בהם וספדי בהם בלילה כדי שיהיה הספד בכל יום:
ומה שציוה ״הושיבו ישיבה לאחר שלשים יום״, טעמו — דלא עדיפנא [שאין אני עדיף] ממשה רבינו, דכתיב [שנאמר] בו בפטירתו: ״ויבכו בני ישראל את משה בערבת מואב שלשים יום״ (דברים לד, ח), ועניינו: תלתין יומין ספדין ביממא וליליא [שלושים יום שלאחר הפטירה היו סופדים ביום ובלילה], מכאן ואילך ספדו ביממא וגרסי בליליא [היו סופדים ביום ולומדים בלילה], או ספדו בליליא וגרסי ביממא [סופדים בלילה ולומדים ביום], עד דספדי תריסר ירחי שתא [שספדו שנים עשר חודשי שנה].
Rabbi Yehuda HaNasi further instructed: Reconvene the study sessions at the yeshiva after thirty days of mourning. This is because I am not better than Moses, our teacher, as it is written: “And the children of Israel wept for Moses in the plains of Moab thirty days” (Deuteronomy 34:8), which means that for thirty days they eulogized him by day and night. From this point forward they eulogized him by day and they studied by night, or they eulogized him by night and studied by day, until they eulogized him for twelve months of the year.
הכל
(4) הָהוּא יוֹמָא דְּאַשְׁכָּבְתֵּיהּ דְּרַבִּי נְפַקָא בַּת קָלָא וַאֲמַרָה כֹּל דַּהֲוָה בְּאַשְׁכָּבְתֵּיהּ דְּרַבִּי מְזוּמָּן הוּא לְחַיֵּי העוה״ב הָעוֹלָם הַבָּא הָהוּא כּוֹבֵס כֹּל יוֹמָא הֲוָה אָתֵי קַמֵּיהּ הָהוּא יוֹמָא לָא אֲתָא כֵּיוָן דִּשְׁמַע הָכִי סְלֵיק לְאִיגָּרָא וּנְפַל לְאַרְעָא וּמִית יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה אַף הַהוּא כּוֹבֵס מְזוּמָּן הוּא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.:
The Gemara relates that on the day of the funeral of Rabbi Yehuda HaNasi, a Divine Voice emerged and said: Whoever was present at the funeral of Rabbi Yehuda HaNasi is destined for life in the World-to-Come. There was a certain launderer who would come before Rabbi Yehuda HaNasi every day. On that particular day, he did not come and was therefore not present at the funeral. When he heard this, that Rabbi Yehuda HaNasi had died, he was so full of grief that he ascended to the roof and fell to the ground and died. A Divine Voice emerged and said: That launderer too is destined for life in the World-to-Come.
The Gemara relates that on the day of the funeral of Rabbi Yehuda HaNasi, a Divine Voice emerged and said: Whoever was present at the funeral of Rabbi Yehuda HaNasi is destined for life in the World-to-Come. There was a certain launderer who would come before Rabbi Yehuda HaNasi every day. On that particular day, he did not come and was therefore not present at the funeral. When he heard this, that Rabbi Yehuda HaNasi had died, he was so full of grief that he ascended to the roof and fell to the ground and died. A Divine Voice emerged and said: That launderer too is destined for life in the World-to-Come.
מזומן לחיי העולם הבא – תימה והלא כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב ופירש הרב ר׳ מאיר כל היכא דאמר מזומן לחיי העולם הבא היינו בלא דין ובלא יסורין.
ביממא ובליליא במצותו של ר׳ ההוא כובס דכל יומא בחלי. ההוא יומא דנח נפשיה כיון ששמע כובס בת קול דאמרה הכי. רש״י במהדורא קמא:
וגרסינן בירושלמי ר׳ נתן בשם ר׳ מנא מעשה נסים נעשו באותו היום ערב שבת היה ונכנסו כל העיירות להספידו ואישרוניה תמני עשרי כנסיות ואתוני׳ לבית שרייה ותלא לון יומא עד שהיה כל אחד ואחד מגיע לביתו וממלא לו חבית של מים ומדליק את הנר כיון ששקעה חמה קרא הגבר שריין מציקין אמרין דלמא דחלינן שבתא אתא בת קול ואמרת להון כל מי שלא נתעצל בהספידו של רבי יהא מבושר לחיי העולם הבא בר מן קצרא כיון דשמע כן סליק לאיגרא וטליק גרמי׳ ומית נפקת ברת קלא ואמרת ואף קצרא ע״כ. והשתא ניחא שהרג הכובס את עצמו מדעת משום דחילל שבת ולא נתעסק בהספידו ולהכי סליק לאיגרא ונפל לאגמא ומית דהיינו סקילה כדין המחלל שבת. וכן שמעתי מפי׳ הר׳ קלונימוס ז״ל בירושלים תו׳:
כל דהוה באשכבתי׳ דרבי מזומן כו׳. דכל המתעסק בהספדו לכבודו ביום פטירתו זכה לכך כדקאמר דבטלה קדושה בו ביום שגם הכהן יזכה לכך במתעסק בקבורתו לכבודו וההוא כובס נמי שמצטער על כך להמית עצמו זכה בזה להיות מזומן כו׳ וק״ל:
תוס׳ ד״ה מזומן לחיי עה״ב תימא וכו׳. יש לומר ע״פ מ״ש בס״פ המדיר בשם מהרש״א ז״ל דכשהצדיק נענש בשביל הדור ומכפר עליהם הוא נוטל מחלקם בגן עדן וזהו דקאמר ב׳ פעמים פנו מקום עכ״ל. ועל פי זה פרשנו מ״ש דוד המלך ע״ה בתהילים סימן פ״ד כי טוב יום בחצריך וגו׳ ודרשו חז״ל על יום מיתתו ויש לפרש ע״פ מה שאחז״ל שאלף שנים למעלה הוא כיום אחד למטה אפ״ה טוב לי יום אחד בחצריך בתורה ובמעשים טובים כמ״ש יפה שעה אחת בתשובה וכו׳ ומסיים בתרתי הסתופף בבית אלקי מדור באהלי רשע. ר״ל אף שיתנו לו בג״ע ג״כ מקום הרשעים ויזכה בחלקם. אפ״ה ניחא לי לצדיק בעבודתו בבית ה״ יותר ומסיים קרא כי שמש ומגן וגו׳ שהצדיק בחייו נמשל לשמש שמאיר ומגין על דורו בחייו והארכנו בזה בחידושי תורה בהמשך פסוקים אלו. ויש לומר דמטעם זה לא נכתב מכה של מיתת הצדיקים בתורה מפני שהעונש הוא בחלקם לעה״ב והעה״ב לא נכתב מפורש בתורה כמ״ש חז״ל שהוא הטוב הצפון לצדיקים אך העוסקים בהספד בכל נפשם ומתמרמרים על פטירתו מתכפר להם כדאיתא בשבת פרק האורג וזהו שיצאה בת קול על כל דהוי בהספדא רבא שהיה באשכבתיה לא ינוכה חלקו ומזומן לחיי עה״ב. ואפשר דמטעם זה ההוא כובס השליך נפשו מנגד שלא ניחא ליה בחיי העה״ז שיגן עליו מיתת הצדיק לכך יצאה בת קול גם עליו שהוא מזומן לחיי עה״ב. ועפ״ז יש לפרש מ״ש הושע קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳ אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו ר״ל קחו עמכם דברים מ״ש חז״ל מכה אשר לא כתובה אלא שנאמרה בע״פ ושובו אל ה׳ שלא יהיה לכם מכפר אלא ע״י פרים הנקרבים במזבח ולא ע״י הצדיק שמכפר ונוטל חלקו הטוב וז״ש אמרו אליו על מכה זו כל תשא עון וקח טוב מה זה נשיאות עון בעה״ז שאתה מכפר ע״י זה לכל אבל קח טוב שנוטל חלק הטוב הצפון מוטב ונשלמה פרים שפתינו שהקב״ה יקבל רצוי שפתותינו כקרבן פרים על המזבח ע״י התשובה ואין להאריך יותר:
מסופר: ההוא יומא דאשכבתיה [אותו יום של הלווייתו] של רבי נפקא בת קלא [יצאה בת קול] ואמרה: כל מי דהוה באשכבתיה [שהיה בהלווייתו] של רבי, מזומן הוא לחיי העולם הבא. ההוא כובס (כובס אחד) כל יומא [יום] הוה אתי קמיה [היה בא לפני רבי], ההוא יומא [אותו יום] לא אתא [בא] ונמצא שלא היה בהלוויה. כיון ששמע הכי [כך], שמת רבי, מחמת צער סליק לאיגרא [עלה לגג] ונפל לארעא ומית [לארץ ומת]. יצתה (יצאה) בת קול ואמרה: אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא.
The Gemara relates that on the day of the funeral of Rabbi Yehuda HaNasi, a Divine Voice emerged and said: Whoever was present at the funeral of Rabbi Yehuda HaNasi is destined for life in the World-to-Come. There was a certain launderer who would come before Rabbi Yehuda HaNasi every day. On that particular day, he did not come and was therefore not present at the funeral. When he heard this, that Rabbi Yehuda HaNasi had died, he was so full of grief that he ascended to the roof and fell to the ground and died. A Divine Voice emerged and said: That launderer too is destined for life in the World-to-Come.
הכל
(5) שִׁמְעוֹן בְּנִי חָכָם.: מַאי קָאָמַר הָכִי קָאָמַר גאע״פ אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁמְעוֹן בְּנִי חָכָם גַּמְלִיאֵל בְּנִי נָשִׂיא.
§ Rabbi Yehuda HaNasi said: My son Shimon is a Sage; my son Gamliel should be the Nasi. What was he saying, i.e., what did he mean by these remarks? The Gemara explains: This is what he was saying: Although my son Shimon is a greater Sage, my son Gamliel should be the Nasi.
§ Rabbi Yehuda HaNasi said: My son Shimon is a Sage; my son Gamliel should be the Nasi. What was he saying, i.e., what did he mean by these remarks? The Gemara explains: This is what he was saying: Although my son Shimon is a greater Sage, my son Gamliel should be the Nasi.
שמעון בני חכם מאי קאמר ה״ק אע״פ כו׳. ובסוף הוריות אמרי׳ דרשב״ג נשיא ור״מ חכם ורבי נתן אב״ד דמשמע דע״ש מינויו נקרא חכם ואפשר לפרש שהיה ראש ישיבה משא״כ הכא דליכא לפרושי הכי דהא קאמר ר״ח בר חמא ישב בראש וק״ל:
א על מה שציווה רבי ״שמעון בני חכם, גמליאל בני נשיא״, שואלים: מאי קאמר [מה אמר], מה פירוש דבריו אלה? ומסבירים, הכי קאמר [כך אמר]: אף על פי ששמעון בני חכם יותר, מכל מקום יהיה גמליאל בני נשיא.
§ Rabbi Yehuda HaNasi said: My son Shimon is a Sage; my son Gamliel should be the Nasi. What was he saying, i.e., what did he mean by these remarks? The Gemara explains: This is what he was saying: Although my son Shimon is a greater Sage, my son Gamliel should be the Nasi.
הכל
(6) אָמַר לֵוִי צְרִיכָא לְמֵימַר אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי צְרִיכָא לָךְ וּלְמַטְלַעְתָּךְ מַאי קַשְׁיָא לֵיהּ הָא קְרָא קָאָמַר {דברי הימים ב כ״א:ג׳} וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר.
Levi said: Need this be said? After all, Gamliel was the firstborn. Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said: It is necessary for you and for your limp. The Gemara asks: What did Rabbi Shimon find difficult with Levi’s question that caused him to scoff? Doesn’t the verse state: “But the kingdom he gave to Jehoram because he was the firstborn” (II Chronicles 21:3)? This indicates that the firstborn is the one who inherits his father’s appointment, and so Levi legitimately asked why Rabbi Yehuda HaNasi had to leave specific instructions about this.
Levi said: Need this be said? After all, Gamliel was the firstborn. Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said: It is necessary for you and for your limp. The Gemara asks: What did Rabbi Shimon find difficult with Levi’s question that caused him to scoff? Doesn’t the verse state: “But the kingdom he gave to Jehoram because he was the firstborn” (II Chronicles 21:3)? This indicates that the firstborn is the one who inherits his father’s appointment, and so Levi legitimately asked why Rabbi Yehuda HaNasi had to leave specific instructions about this.
צריכא למימר – דר״ג דבכור הוי נשיאה.
לך ולמטלעתך – פסח היה כדאמרינן בעלמא (סוכה דף נג.) לוי אחוי קידה ואטלע.
מאי קשיא ליה – לר״ש ברבי דאמר צריכא למימר אמאי צריכא הא קרא כתיב.
אמר לוי צריכא לומר לר׳ דרבן גמליאל דבכור הוא דלהוי נשיא. ולמטלעתך הקפיד ר״ש והשיב לו דרך גנאי דודאי היה צריך לומר לו לפי שאני גדול ממנו בחכמה ומשום דלוי היה צולע אמר לו הכי כדאמרינן התם לוי אחוי קידה ואיטלע. רש״י ז״ל במ״ק. ונראה דמשום כבוד אביו דלא לימא דאמר מילתא יתירתא הוא דהשיב ר״ש כן וגם לא הויא מילתא דגנאי כולי האי דהא לא איטלע אלא משום דאחוי קידה דהיינו לימוד תורה כנ״ל. וקא מתמה תלמודא מאי קשיא לר״ש בר׳ כלומר אמאי קפיד אמילתיה דלוי הא לוי קרא קאמר ומשני מ״ה קא קפיד ר״ש דיהורם ממלא מקום אבותיו אבל ר״ג לא הוה ממלא מקום אבותיו כר״ש אחיו ורבי מ״ט עבד הכי שצוה למנותו נשיא כיון דלא הוה ממלא מקום אבותיו ומשני נהי וכו׳ ואית דגרסי הכי קרא קאמר ומשני משום בניו של ר״ג דלהוו נשיאים בתריה אצטריך ליה לרבי למימר. לא קבל ר׳ חנינא דלמניוהו ראש ישיבה מפני שהיה ר׳ אפס חכם. באבראי חוץ מבית המדרש לפי שלא היה רוצה להיות כפוף לו לר׳ אפס ויתיב לוי גבי דר׳ חנינא אבראי משום כבוד דר׳ חנינא. למיתב גביה מאבראי דאיהו לא בעי נמי למיכף ליה לר׳ חנינא ומתוך שראה עצמו יחידי מבחוץ הלך לו לבבל והיינו דאמרי ליה לרב במ׳ שבת דהוה קאי בבבל. לוי ארוך הוה. כלילא עטרה של כלה וכו׳ אמר רב ש״מ וכו׳ מיכף הוה כייף ליה ומשום כבודו דר׳ חנינא הוה יתיב אבראי ואלו הוה ר׳ אפס קיים הוה כייף ליה ולא הוה אתי להכא. כיון דאמר רבי בשעת פטירתו והא הוה ר׳ חייא בשעת פטירתו של ר׳ וליפקוד רבי עלויה דלמנוהו ראש ישיבה. קברו של ר׳ ארונו של רבי. הוריד על ר׳ דמעות איפוך אמר ר׳ אני ראיתי קברו של ר׳ חייא וכו׳ בטלה קדושה כדאמרינן בעלמא ר׳ לא הכניס ידו תחת אבנטו מעולם. רש״י במהדורא קמא:
וז״ל הרא״ש ז״ל בתוספותיו בטלה קדושה שהיו קורין אותו רבינו הקדוש והיינו דתניא בשילהי סוטה משמת רבי בטלה ענוה ויראה וקדושה בכלל והר״ר חיים כהן היה אומר אלמלי הייתי כשנפטר רבי הייתי מטמא לו וכו׳ ובהדיא איתא בירושלמי דמס׳ ברכות דפ׳ מי שמתו כשמת רבי אמרו אין כהונה היום ולא נהירא דמוכח התם דמיירי לענין טומאת בית הפרס דרבנן אבל טומאה דאורייתא לא ורבינו נסים פי׳ כהנים נטמאו במיתתו שהכל חייבים לטמא לנשיא וכן פירש הראב״ד ז״ל ע״כ:
סימן יפה לו בכולהו לא ידענא טעמא בר מערב שבת ומוצאי יום הכיפורים בע״ש משום דבעת מנוחה מת וקא מעייל לאלתר במנוחה וקא מינצל מחבוט הקבר. במוצאי יום הכיפורים נמחלו עונותיו ביום הכפורים וסימן יפה לו. סבר ר״ל לא אפגריה לא אבטלנו ממצות דראש הישיבה מתעסק הוא בצרכי צבור ואינו פנוי לעסוק תדיר במצות. ואריכנא מגלתא ומתקן אני קלפים לכתוב בהן ה׳ חומשי תורה. לא תהא כזאת שלא אמר דבר זה מעולם. אמר להם רבי לחכמים סדרי חכמים לנהוג עצמו בחכמה כאב. נהוג נשיאותך ברמים שתהא יושב בין הגדולים כעין המלך שישב במלכותו וגדולי מלכותו סביבותיו והוא מתפאר בהם וזרוק מרה אימה שתהא אימתך מוטלת עליהם כלומר לא תהא גס לתלמידים אלא עמוד בכבודך והטל אימתך עליהם. ר׳ מוטל בחליו בצפורי ומקום קברו קנוי ומוכן לו בבית שערים. רש״י ז״ל במהדורא קמא. וקבלה בידו שקברו בצפורי ואני זכיתי והייתי על קברו. ואפשר דאף על גב דמקום קברו קנוי לו בבית שערים לפי שנפטר בצפורי והיה ערב שבת כדאמרינן בירושלמי וכדכתיבנא לעיל לא נקבר אלא בצפורי ולא נפרש כמו שפירש רש״י במהדורא קמא לעיל גבי משום טירחא כלישנא קמא עיין לעיל:
בד״ה אותו היום כו׳ שהיו קורין אותו רבינו הקדוש כו׳ י״ל קדושה בכלל עכ״ל וכמסקנא דלעולם לא תיפוך וק״ל:
בא״ד והרר״ח כהן כו׳ היינו קדושת כהונה כו׳ עכ״ל דהשתא ניחא דלא חשיב התם נמי בטלה קדושה דבענין אחר איירי לענין קדושת כהונה שבאותו יום אבל בטלה ענוה ויראה דקאמר היינו מדות היראה וענוה קאמר וק״ל:
שם מאי קשיא ליה הא קרא קאמר ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור. הא דמקשה הכא בפשיטות אע״ג דודאי עיקר מילתא דר׳ שמעון בר רבי דאמר צריכא לך כו׳ היינו משום שהיה גדול מאחיו בתורה והא מילתא לא אשכחן ביהורם מ״מ משמע להמקשה דע״כ ביהורם נמי הכי הוה מדאיצטריך למיהב טעמא כי הוא הבכור אלמא דאי לאו שהיה בכור הוי מוקי לזוטרא מקמי קשישא כיון שאחיו של יהורם היה גדול ממנו ואהא משני שפיר דנהי דאחיו של יהורם היה גדול ממנו ואפילו הכי כיון דממלא מקום אבותיו ממש הוי תו לא קפדינן במה שאחיו גדול ממנו משא״כ בר״ש בר רבי שלא היה ממלא מקומו ממש א״כ ס״ד דאזלינן בתר חכמה מי שהוא גדול כן נ״ל לכאורה והכי משמע בסוגיא בפ״ק דכריתות אלא דמל׳ רש״י ז״ל בד״ה ההוא ממלא מקום אבותיו לא משמע כן דמפרש ביהורם שאין באחיו גדול ממנו ולפ״ז צריך לפרש בענין אחר דהמקשה הוי סובר דודאי אחיו של יהורם גדול ממנו כיון דאשכחן דיהורם רשע הוי ומשני הש״ס דבהאי שעתא מיהא ממלא מקום אבותיו הוי וכמ״ש מהרש״א ז״ל בח״א וכן מבואר להדיא בתוס׳ ישנים בפ״ק דכריתות אלא דאכתי קשה להאי פירושא א״כ כי הוא הבכור למה לי לכך נ״ל לפרש בכוונת רש״י ז״ל איפכא דמה שכתב שאין באחיו של יהורם גדול ממנו היינו בחכמה ובהא הוי ממלא מקום אבותיו אבל ביראת חטא היה אחיו גדול ממנו דאשכחן ביהורם דרשע הוי ואפ״ה נתן לו המלוכה כיון שהוא בכור סגי ליה בחדא מילתא שיהא גדול מאחיו או בתורה או בחכמה וכדמסקינן נמי בר״ג גופא דבמה שממלא מקום אבותיו ביראה סגי כיון שהוא בכור אע״ג דר״ש אחיו גדול ממנו בחכמה וה״ה נמי איפכא היכא שממלא מקום אבותיו בחכמה סגי כדאשכחן ביהורם כן נראה לי נכון ודו״ק ועיין בסמוך:
שם והא הוי ר׳ חייא. אע״ג דבסמוך משמע דר׳ חנינא היה בעל פילפול יותר מר׳ חייא וקי״ל בישיבה הלך אחר החכמה מ״מ אפשר דפשיטא לתלמודא דר׳ חייא הוי סיני טפי דסיני היינו מי שהוא בקי בברייתות ור״ח סידר הברייתות ובהוריות שלחו מתם הכל צריכין למרי חיטי וסיני עדיף וכ״ש הכא דר׳ חייא היה גדול במעשים מהאי גופא דמנצי בהדי ר׳ חנינא ובפ׳ הפועלים קאמר רבי גופא גדולים מעשה חייא ואמר ליה ר״ש בריה אפילו ממר א״ל אין ואמרי׳ נמי התם שהראו לר׳ זירא בחלום דר׳ חנינא תקוע אצל ר׳ חייא אלמא דר״ח גדול מר׳ חנינא ומש״ה מקשה הכא בפשיטות כן נראה לי:
אמר לוי: צריכא למימר [וכי צריך היה דבר זה לאמרו], הלא גמליאל היה הבכור? אמר ר׳ שמעון בר רבי: צריכא [צריך הדבר] לך ולמטלעתך [ולצליעתך], ולפי שלוי היה צולע, לכן אמר לו בלשון זו. ומסבירים: מאי קשיא ליה [מה היה קשה לו] לר׳ שמעון שלגלג על שאלתו של לוי — הא קרא קאמר [הרי הכתוב אומר]: ״ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור״ (דברי הימים ב כא, ג), משמע שהבכור הוא היורש את מינויו של אביו, ולשם מה היה צריך רבי לצוות על כך במפורש!
Levi said: Need this be said? After all, Gamliel was the firstborn. Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said: It is necessary for you and for your limp. The Gemara asks: What did Rabbi Shimon find difficult with Levi’s question that caused him to scoff? Doesn’t the verse state: “But the kingdom he gave to Jehoram because he was the firstborn” (II Chronicles 21:3)? This indicates that the firstborn is the one who inherits his father’s appointment, and so Levi legitimately asked why Rabbi Yehuda HaNasi had to leave specific instructions about this.
הכל
(7) דהַהוּא מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵינוֹ מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה.
The Gemara explains: He, Jehoram, filled the place of his fathers, i.e., he was their equal in his personal attributes and leadership capabilities. However, Rabban Gamliel did not fill the place of his fathers, and for this reason Rabbi Yehuda HaNasi had to specifically command that he nevertheless be appointed as the Nasi.
The Gemara explains: He, Jehoram, filled the place of his fathers, i.e., he was their equal in his personal attributes and leadership capabilities. However, Rabban Gamliel did not fill the place of his fathers, and for this reason Rabbi Yehuda HaNasi had to specifically command that he nevertheless be appointed as the Nasi.
ואת הממלכה נתן ליהורם וגו׳ ההוא ממלא מקום אבותיו הוה כו׳. ק״ק היאך קאמר דממלא מקום אבותיו הוה דהיינו יהושפט שהיה מלך כשר וביהורם כתיב ויהרוג את כל אחיו וגו׳ וכתיב וילך בדרך מלכי ישראל וגו׳ וי״ל דבחיי אביו יהושפט כשר היה ואח״כ סרח ודו״ק:
ומסבירים: ההוא, יהורם, ממלא מקום אבותיו הוה [היה], שהיה גדול ומוצלח כאביו, ולא היה אף אחד מאחיו חכם כמותו, ואולם רבן גמליאל אינו ממלא מקום אבותיו הוה [היה], שהרי היה ר׳ שמעון אחיו חכם ממנו, כמבואר, ולכן היה רבי צריך להורות שבכל זאת ימנוהו במקומו.
The Gemara explains: He, Jehoram, filled the place of his fathers, i.e., he was their equal in his personal attributes and leadership capabilities. However, Rabban Gamliel did not fill the place of his fathers, and for this reason Rabbi Yehuda HaNasi had to specifically command that he nevertheless be appointed as the Nasi.
הכל
(8) וְרַבִּי מַאי טַעְמָא עֲבַד הָכִי נְהִי דְּאֵינוֹ מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו בְּחׇכְמָה הבְּיִרְאַת חֵטְא מְמַלֵּא מְקוֹם אֲבוֹתָיו הֲוָה.:
The Gemara asks: And if that is so, what is the reason that Rabbi Yehuda HaNasi did this? Why did he choose this son to be his successor if he was unfit for the position? The Gemara answers: Although he did not fill the place of his fathers with regard to wisdom, as he was not as great a Torah scholar as his father, he did fill the place of his fathers with regard to fear of sin and was therefore fit to be appointed as the Nasi.
The Gemara asks: And if that is so, what is the reason that Rabbi Yehuda HaNasi did this? Why did he choose this son to be his successor if he was unfit for the position? The Gemara answers: Although he did not fill the place of his fathers with regard to wisdom, as he was not as great a Torah scholar as his father, he did fill the place of his fathers with regard to fear of sin and was therefore fit to be appointed as the Nasi.
מי שהוא זקן וחכם ובן מעלה ראוי לו להוכיח בני דורו ולהורות להם דרך ישרה וכל שכן שאם הוא חולה ומרגיש בעצמו שהוא הולך לבית עולמו ראוי לו לסדר עניניו ולחלק כתרו לבניו כפי הראוי להם לפי ענינם והוגן שלהם ולעולם יהא מניח כתרו הגדול לגדול ואפילו היה אחד משאר בניו חכם יותר ממנו הואיל ומכל מקום הגדול ראוי לכך והוא שאמר רבינו הקדוש גמליאל בני נשיא שמעון בני חכם ר״ל אב בית דין ואע״פ שהיה רבן שמעון ממלא מקומו יותר מרבן גמליאל הואיל ואף הוא היה ממלא מקומו מיהא ביראת חטא הניח לו כתרו המסוים לו וכן ראוי לו לסדר בישיבתו מי ישב בראש במקומו אחריו והוא שאמר על אחד חנניא בן חמא ישב בראש ואעפ״כ אם היה תלמיד חשוב בין שאר התלמידים גדול ממנו וראוי לכך לא יקבל זה אע״פ שהרב ייחדו לכך והוא שאמרו אעפ״כ לא קבל עליו ר׳ חנינא מפני שהיה ר׳ אפס גדול ממנו שתי שנים ומחצה אלא שמאחר שמינהו הרב אם רצה שלא להיות כפוף לו ושלא לילך לישיבתו עם שאר התלמידים אלא שיקבע ישיבה לעצמו עם תלמיד אחד עמו או שנים רשאי והוא שאמרו יתיב ר׳ אפס ויתיב ר׳ חנינא אבראי ואתא לוי ויתיב גביה ואחר שחלק כתריו לבניו לפי הראוי להם ראוי לו שימסור לכל אחד מהם דברי הנהגתו והוא שאמרו אמר להם לבני קטן אני צריך נכנס ר׳ שמעון אצלו ומסר לו מסורות חכמה ר״ל הדרכים שהחכם ואב בית דין ראוי להתנהג בהם ואמר להם לבני גדול אני צריך נכנס רבן גמליאל אצלו ומסר לו סדר נשיאות לומר נהוג נשיאותך ברמים וזרוק מרה בתלמידים שכל שהוא צריך להיות פרנס ומנהיג צריך שתהא אימתו מוטלת ושלא יקל בכבוד עצמו לכבוד שום אדם כמו שביארנו ענינים אלו בארכה בילדותנו בחבור התשובה ואע״פ שהיו משבחים שפלות הרוח אף במלכים כמו שאמרו את יראי י״י יכבד זה יהושפט מלך יהודה שכשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי ומרי תירצו בגמרא הא בצנעא הא בפרהסיא ואם רצה לנהוג שררה בעצמו לצוות שלא להספידו במקום שאינו הגון רשאי והוא שאמרו אל תספדוני בעירות ואמרו עליה משום יקרא הוא דקאמר ובתלמוד המערב אמרו בה מפני המחלקת ונראה לי בפירושו שהכרכים יקנאו עליהם אם יהיו מספדין בפני עצמן לא יבאו בכרכים להתערב עמהם בהספד ולעולם אל ימשכו הספדו בבטול מדרש יותר משלשים יום שאין לנו יותר גדול ממשה רבינו ע״ה שנאמר ויבכו בני ישראל שלשים יום ומכל מקום רצו משלשים ואילך להספידו בשעות קבועות עד שלא יתבטלו מבית המדרש מצד ההספד עושין כל שנים עשר חדש והוא שאמרו כל תלתין יומין ספדי ביממא ובליליא מכאן ואילך ספדי ביממא וגרסי בליליא עד דספדי תריסר ירחי שתא:
ומה שנתגלגל כאן בדין כללא ר״ל עטרה של כלה אם אסור בשבת ומחשש דילמא שלפא ומחויא אם מותר ושלא נחוש לכך כבר ביארנוהו במסכת שבת פרק במה אשה (שבת נ״ט:):
יראה מסוגיא זו שהכהנים מיטמאין לכבוד נשיא ממה שאמרו יום שמת ר׳ בטלה כהנה ואע״פ שגדולי הרבנים גורסין בטלה קדשה ולומר שמשמת ר׳ בטלה קדשה מן העולם אין נראה כך שאם כן כשאמרו במסכת שוטה (מ״ט.) משמת ר׳ בטלה ענוה היה להם לשנות גם כן בטלה קדשה אלא ודאי מדין טומאה נאמרה והוא שאמרו בתלמוד המערב שבמסכת נזיר מהו שיטמא כהן לכבוד נשיא כד דמך ר׳ יהודה נשיאה אכריז ר׳ ינאי אין כהנה היום מהו שיטמא כהן לכבוד רבו נשמעינה מן הדה ר׳ ינאי זעירא דמך חמוי הוא הוה חמוי והוא הוה רביה אתא שאיל לר׳ יוסה ואסר ליה שמע ר׳ אחא אמר יטמאו לו תלמידיו ואכלו בשר ושתו יין אמר להון ר׳ מונא חדא מתרתי לא פלטא מנכון אם אבלים למה אכלתם בשר ושתיתם יין אם אי אתם אבילים למה נטמאתם:
ושואלים: אם כן היה הדבר, ורבי מאי טעמא עבד הכי [מה טעם עשה כך] שמינהו להיות נשיא, אם אינו ממלא מקום כראוי? ומשיבים: נהי [אם אמנם] שאינו ממלא מקום אבותיו בחכמה, שלא היה גדול בתורה כאביו — ביראת חטא ממלא מקום אבותיו הוה [היה], ולכן ראוי היה לו להתמנות נשיא.
The Gemara asks: And if that is so, what is the reason that Rabbi Yehuda HaNasi did this? Why did he choose this son to be his successor if he was unfit for the position? The Gemara answers: Although he did not fill the place of his fathers with regard to wisdom, as he was not as great a Torah scholar as his father, he did fill the place of his fathers with regard to fear of sin and was therefore fit to be appointed as the Nasi.
הכל
(9) חֲנִינָא בַּר חָמָא יֵשֵׁב בָּרֹאשׁ לֹא קִיבֵּל רַבִּי חֲנִינָא שֶׁהָיָה ר׳ רַבִּי אַפָּס גָּדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים וּמֶחֱצָה יְתֵיב רַבִּי אַפָּס בְּרֵישָׁא וִיתֵיב רַבִּי חֲנִינָא אַבָּרַאי וַאֲתָא לֵוִי וִיתֵיב גַּבֵּיהּ.
§ Rabbi Yehuda HaNasi instructed: Ḥanina bar Ḥama will sit at the head of the yeshiva. The Gemara relates: Rabbi Ḥanina did not accept this appointment, because Rabbi Afes was older than him by two and a half years and he did not want to precede him in accepting this position. Consequently, Rabbi Afes sat at the head of the yeshiva, and Rabbi Ḥanina sat outside, as it was unbefitting for him to sit as a student before Rabbi Afes. And Levi came and sat and studied with him outside.
§ Rabbi Yehuda HaNasi instructed: Ḥanina bar Ḥama will sit at the head of the yeshiva. The Gemara relates: Rabbi Ḥanina did not accept this appointment, because Rabbi Afes was older than him by two and a half years and he did not want to precede him in accepting this position. Consequently, Rabbi Afes sat at the head of the yeshiva, and Rabbi Ḥanina sat outside, as it was unbefitting for him to sit as a student before Rabbi Afes. And Levi came and sat and studied with him outside.
ב על מה שציווה רבי: ״חנינא בר חמא ישב בראש״, מסופר, שלא קיבל ר׳ חנינא מינוי זה, משום שהיה ר׳ אפס גדול ממנו שתי שנים ומחצה ולא רצה להקדימו במינוי. יתיב [ישב] ר׳ אפס ברישא [בראש הישיבה] ויתיב [וישב] ר׳ חנינא אבראי [בחוץ] שלא היה נאה שישב כתלמיד לפני ר׳ אפס, ואתא [ובא] לוי ויתיב גביה [וישב איתו] בחוץ ללמוד יחד איתו.
§ Rabbi Yehuda HaNasi instructed: Ḥanina bar Ḥama will sit at the head of the yeshiva. The Gemara relates: Rabbi Ḥanina did not accept this appointment, because Rabbi Afes was older than him by two and a half years and he did not want to precede him in accepting this position. Consequently, Rabbi Afes sat at the head of the yeshiva, and Rabbi Ḥanina sat outside, as it was unbefitting for him to sit as a student before Rabbi Afes. And Levi came and sat and studied with him outside.
הכל
(10) נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אַפָּס וִיתֵיב רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵישָׁא וְלָא הֲוָה לֵיהּ לְלֵוִי אִינִישׁ לְמֵיתַב גַּבֵּיהּ וְקָאָתֵא לְבָבֶל וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי לֵיהּ לְרַב גַּבְרָא רַבָּה אִקְּלַע לִנְהַרְדְּעָא וּמַטְלַע וְדָרֵישׁ כְּלִילָא ושְׁרֵי אֲמַר שְׁמַע מִינַּהּ נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אַפָּס וִיתֵיב רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵישָׁא וְלָא הֲוָה לֵיהּ לְלֵוִי אִינִישׁ לְמֵיתַב גַּבֵּיהּ וקאתא.
Rabbi Afes died, and Rabbi Ḥanina, taking his place, sat at the head of the yeshiva. And Levi did not have anyone to sit and study with, and so he came to Babylonia. And this is the background to the incident in which they said to Rav: A great man came to Neharde’a, and he limps, and he taught: It is permitted for a woman who is wearing a kelila, a tiara-like ornament, to go out into the public domain on Shabbat. Rav then said: Conclude from this that Rabbi Afes died and Rabbi Ḥanina, taking his place, sat at the head of the yeshiva, and Levi did not have anyone to sit and study with, and so he came to Babylonia.
Rabbi Afes died, and Rabbi Ḥanina, taking his place, sat at the head of the yeshiva. And Levi did not have anyone to sit and study with, and so he came to Babylonia. And this is the background to the incident in which they said to Rav: A great man came to Neharde’a, and he limps, and he taught: It is permitted for a woman who is wearing a kelila, a tiara-like ornament, to go out into the public domain on Shabbat. Rav then said: Conclude from this that Rabbi Afes died and Rabbi Ḥanina, taking his place, sat at the head of the yeshiva, and Levi did not have anyone to sit and study with, and so he came to Babylonia.
וקאתא – לבבל.
כלילא שרי – לצאת בה בשבת מאי טעמא מאן דרכה למיפק בכלילא אשה חשובה ואשה חשובה לא שלפא ומחויא בפרק במה אשה יוצאה (שבת דף נט:).
נח נפשיה [נחה נפשו, נפטר] ר׳ אפס ויתיב [וישב] ר׳ חנינא ברישא [בראש הישיבה] ולא הוה ליה [היה לו] ללוי איניש למיתב גביה [איש לשבת איתו] וקאתא [ובא] לבבל. והיינו דאמרי ליה [והוא שאמרו לו] לרב: גברא רבה אקלע [אדם גדול בא] לנהרדעא ומטלע [והוא צולע] ודריש כלילא שרי [ודרש שכתר שנותנים בראש הכלות מותר] לצאת בו ברשות הרבים בשבת. אמר רב: שמע מינה נח נפשיה [למד מכאן שנחה נפשו, נפטר] ר׳ אפס, ויתיב [וישב] ר׳ חנינא ברישא [בראש הישיבה], ולא הוה ליה [היה לו] ללוי איניש למיתב גביה [איש לשבת איתו], וקאתא [ובא] לוי לבבל.
Rabbi Afes died, and Rabbi Ḥanina, taking his place, sat at the head of the yeshiva. And Levi did not have anyone to sit and study with, and so he came to Babylonia. And this is the background to the incident in which they said to Rav: A great man came to Neharde’a, and he limps, and he taught: It is permitted for a woman who is wearing a kelila, a tiara-like ornament, to go out into the public domain on Shabbat. Rav then said: Conclude from this that Rabbi Afes died and Rabbi Ḥanina, taking his place, sat at the head of the yeshiva, and Levi did not have anyone to sit and study with, and so he came to Babylonia.
הכל
(11) וְאֵימָא רַבִּי חֲנִינָא נָח נַפְשֵׁיהּ ור׳ וְרַבִּי אַפָּס כְּדִיתֵיב יְתֵיב וְלָא הֲוָה לֵיהּ לְלֵוִי אִינִישׁ לְמֵיתַב גַּבֵּיהּ וקאתא אִיבָּעֵית אֵימָא לֵוִי לר׳ לְרַבִּי אַפָּס מִיכָּף הֲוָה כַּיִיף לֵיהּ.
The Gemara asks: How did Rav know that it was Rabbi Afes who died? Say that Rabbi Ḥanina was the one who died, and Rabbi Afes sat as he had sat, i.e., he continued to sit at the head of the yeshiva, and Levi did not have anyone to sit with, and so he came to Babylonia. The Gemara answers: If you wish, say that Levi was subordinate to Rabbi Afes and would have sat before him as a student had Rabbi Afes still been alive, and the only reason why he sat outside in the first place was in deference to Rabbi Ḥanina, who sat outside because he did not consider himself subordinate to Rabbi Afes.
The Gemara asks: How did Rav know that it was Rabbi Afes who died? Say that Rabbi Ḥanina was the one who died, and Rabbi Afes sat as he had sat, i.e., he continued to sit at the head of the yeshiva, and Levi did not have anyone to sit with, and so he came to Babylonia. The Gemara answers: If you wish, say that Levi was subordinate to Rabbi Afes and would have sat before him as a student had Rabbi Afes still been alive, and the only reason why he sat outside in the first place was in deference to Rabbi Ḥanina, who sat outside because he did not consider himself subordinate to Rabbi Afes.
גמ׳ לוי לר׳ אפס מיכף הוה כייף ליה כו׳. נ״ב אף שרבי חנינא לא רצה למיכף ליה ורש״י פי׳ בהדיא בפ׳ במה אשה דרבי חנינא לא הוה גדול מלוי לא בתורה ולא בשנים אפילו הכי לק״מ כי רבי חנינא לא רצה כל כך לעבור על גזירת רבו שגזר עליו נשיאות וק״ל:
ואבעית אימא לוי לר׳ אפס הוה כייף ליה כו׳ ר״ל דאם היה ר״ח מת הוה כייף לו לילך לישיבתו של ר׳ אפס ולא היה גולה ממקומו אבל כשהיו שניהם חיים רבי אפס ור״ח משום כבודו של ר״ח דיתיב אבראי לא הוה לוי כייף לר׳ אפס ויתיב גבי ר״ח וגם בזה לא עשה שפיר ונענש על כך כדאמר פרק מי שמתו מ״ט לא סלקת למתיבתא דרקיעא א״ל דא״ל כל כי הנך שני דלא סליקית למתיבתא דרבי אפס ואחלשתיה דעתיה כו׳ ע״ש:
אני ראיתי קברו והורדתי עליו כו׳. בין שהיה באשכבתי׳ כדמשמע לקמן ובין שלא היה שם קאמר על רבי כשראיתי קברו הורדתי עליו דמעות והיינו רבותי׳ מה שאין כן בשאר מתים דאסור דג׳ ימי בכי ולא יותר וק״ל:
ושואלים: ומניין לו לרב שר׳ אפס נפטר? ואימא [ואמור] שהיה אחרת, שר׳ חנינא הוא שנח נפשיה [נחה נפשו, נפטר] ור׳ אפס כדיתיב יתיב [כמו שישב ישב] ולא הוה ליה [היה לו] ללוי איניש למיתב גביה וקאתא [איש לשבת איתו ולכן הוא בא]? ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] — לוי לר׳ אפס מיכף הוה כייף ליה [היה כפוף לו], והוא כשלעצמו היה יושב לפניו כתלמיד, ולא היה לו לבא לבבל.
The Gemara asks: How did Rav know that it was Rabbi Afes who died? Say that Rabbi Ḥanina was the one who died, and Rabbi Afes sat as he had sat, i.e., he continued to sit at the head of the yeshiva, and Levi did not have anyone to sit with, and so he came to Babylonia. The Gemara answers: If you wish, say that Levi was subordinate to Rabbi Afes and would have sat before him as a student had Rabbi Afes still been alive, and the only reason why he sat outside in the first place was in deference to Rabbi Ḥanina, who sat outside because he did not consider himself subordinate to Rabbi Afes.
הכל
(12) וְאִי בָּעֵית אֵימָא כֵּיוָן דְּאָמַר ר׳ רַבִּי חֲנִינָא בַּר חָמָא יֵשֵׁב בָּרֹאשׁ לָא סַגִּי דְּלָא מָלֵיךְ דִּכְתִיב בְּהוּ בְּצַדִּיקִים {איוב כ״ב:כ״ח} וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקׇם לָךְ.
And if you wish, say instead that since Rabbi Yehuda HaNasi had said: Ḥanina bar Ḥama will sit at the head of the yeshiva, it is not possible that he will not one day rule the yeshiva. Therefore, it must have been Rabbi Afes who died and Rabbi Ḥanina who took his place, as it is written about the righteous: “You shall also decree a thing, and it shall be established unto you” (Job 22:28).
And if you wish, say instead that since Rabbi Yehuda HaNasi had said: Ḥanina bar Ḥama will sit at the head of the yeshiva, it is not possible that he will not one day rule the yeshiva. Therefore, it must have been Rabbi Afes who died and Rabbi Ḥanina who took his place, as it is written about the righteous: “You shall also decree a thing, and it shall be established unto you” (Job 22:28).
ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] כיון שאמר רבי ״חנינא בר חמא ישב בראש״ — לא סגי [יכול להיות] שלא מליך [יהיה ראש] ור׳ אפס שהיה עד עכשיו ראש ישיבה ודאי מת, דכתיב בהו [שהרי נאמר בהם] בצדיקים: ״ותגזר אמר ויקם לך״ (איוב כב, כח).
And if you wish, say instead that since Rabbi Yehuda HaNasi had said: Ḥanina bar Ḥama will sit at the head of the yeshiva, it is not possible that he will not one day rule the yeshiva. Therefore, it must have been Rabbi Afes who died and Rabbi Ḥanina who took his place, as it is written about the righteous: “You shall also decree a thing, and it shall be established unto you” (Job 22:28).
הכל
(13) וְהָא הֲוָה ר׳ רַבִּי חִיָּיא נָח נַפְשֵׁיהּ וְהָאָמַר ר׳ רַבִּי חִיָּיא אֲנִי רָאִיתִי קִבְרוֹ שֶׁל רַבִּי וְהוֹרַדְתִּי עָלָיו דְּמָעוֹת אֵיפוֹךְ.
The Gemara asks: But wasn’t Rabbi Ḥiyya there? Why didn’t Rabbi Yehuda HaNasi appoint him as head of the yeshiva? The Gemara answers: He died before Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ḥiyya say: I saw the grave site of Rabbi Yehuda HaNasi and I shed tears over it? The Gemara answers: Reverse the names. It was Rabbi Yehuda HaNasi who said that he saw the grave site of Rabbi Ḥiyya.
The Gemara asks: But wasn’t Rabbi Ḥiyya there? Why didn’t Rabbi Yehuda HaNasi appoint him as head of the yeshiva? The Gemara answers: He died before Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ḥiyya say: I saw the grave site of Rabbi Yehuda HaNasi and I shed tears over it? The Gemara answers: Reverse the names. It was Rabbi Yehuda HaNasi who said that he saw the grave site of Rabbi Ḥiyya.
ושואלים: והא הוה [והרי היה] שם ר׳ חייא: ומדוע לא מינה אותו רבי להיות ראש ישיבה? ומשיבים: ר׳ חייא נח נפשיה [נחה נפשו, נפטר] לפני רבי. ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר׳ חייא: אני ראיתי קברו של רבי, והורדתי עליו דמעות! משיבים: איפוך [הפוך] את הדברים, שרבי סיפר שראה את קברו של ר׳ חייא.
The Gemara asks: But wasn’t Rabbi Ḥiyya there? Why didn’t Rabbi Yehuda HaNasi appoint him as head of the yeshiva? The Gemara answers: He died before Rabbi Yehuda HaNasi. The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ḥiyya say: I saw the grave site of Rabbi Yehuda HaNasi and I shed tears over it? The Gemara answers: Reverse the names. It was Rabbi Yehuda HaNasi who said that he saw the grave site of Rabbi Ḥiyya.
הכל
(14) וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה קְדוּשָּׁה אֵיפוֹךְ.
The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ḥiyya say: On that day that Rabbi Yehuda HaNasi died, sanctity ceased? The Gemara answers: Reverse the names. It was Rabbi Yehuda HaNasi who made this statement about Rabbi Ḥiyya.
The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ḥiyya say: On that day that Rabbi Yehuda HaNasi died, sanctity ceased? The Gemara answers: Reverse the names. It was Rabbi Yehuda HaNasi who made this statement about Rabbi Ḥiyya.
אותו היום שמת רבי בטלה קדושה – שהיו קורין אותו רבינו הקדוש והא דתניא בשילהי סוטה (דף מט.) משמת ר׳ בטלה ענוה ויראה י״ל קדושה בכלל והרב רבי חיים כהן היה אומר אילמלי הייתי כשנפטר ר״ת הייתי מטמא לו דהאי בטלה קדושה דקאמר הכא היינו קדושת כהונה וכן מוכח מדקאמר אותו היום משמע אותו היום דוקא ותו לא ובהדיא אמר בירושלמי דמס׳ ברכות בפ׳ מי שמתו דכשמת רבי אמרו אין כהונה היום ואין נראה לרבי דכמדומה לרבי דהתם מיירי בטומאת בית הפרס דרבנן אבל טומאה דאורייתא לא.
תוספות בד״ה אותו היום שמת רבי בטלה קדושה שהיו קורין אותו רבינו הקדוש עכ״ל. נראה שכתבו כן לפי מאי דמשנינן איבעית אימא לא תיפוך משא״כ להאי שינויא דמשנינן איפוך לא שייך לומר כן ואפשר דאפ״ה שפיר קאמר רבי משמת רבי חייא בטלה קדושה כיון דרבי גופא אמר לר״ש בריה דגדולים מעשה חייא אפילו ממני דאף דאפשר דדרך ענוה קאמר כמו שפירש מהרש״א ז״ל בפ׳ הפועלים בח״א ומוכח לה מהא מילתא גופא דרבי היה גדול אף מר׳ יוסי מדקרי ליה רבינו הקדוש מ״מ ה״נ קאמר דרך ענוה דמשמת רבי חייא בטלה קדושה והיינו לגבי דכ״ע לבר מדידיה שלא היה רוצה לגלות כן נ״ל:
שם שמעון בני חכם מאי קאמר וכו׳. הקשה מהרש״א דהא בסוף הוריות קאמר רשב״ג נשיא ור״מ חכם משמע על שם מנויו יקרא חכם ואפשר לומר דא״כ ה״ל להקדים גמליאל בני נשיא כיון דמעלת הנשיא הוא קודם למעלת חכם וכדקאמר התם ויותר נראה דמסתמא לא מת מי שהיה לו מנוי זה באותה שעה אלא דמעיקרא היה ר״ש חכם ור״ג היה יושב בראש והניח את ר״ש על מנויו ור״ג נעשה נשיא ובמקומו ישב ר״א בראש ושפיר מקשה מאי קאמר כיון דכבר היה לו מנוי זה וק״ל:
שם מאי קשיא ליה הא קרא קאמר ואת הממלכה וגו׳. יש לדקדק דה״ל להביא מן התורה דאמר יעקב לראובן בכורי אתה וגו׳ ופירש התרגום לך הוי חזי וכו׳. וכן פירש״י דיתר עוז היינו מלכות. ותו דע״ז לא הוי מצי לשנויא ההוא ממלא מקום אבותיו. שאין באחיו חכם כמותו דהרי יוסף היה חכם ממנו כדפירש התרגום בן זקונים ארי בר חכים הוא ליה שכל מה שלמד משם ועבר מסר לו. ואמרו במשנה דסוטה יוסף זכה לקבור אביו ואין באחיו גדול הימנו. ונראה דמ״ש שהיה ראוי לו יתר שאת ויתר עז דהיינו כהונה ומלכות לא אמר עליו בעצמו שימלוך על אחיו אלא שכל נבואתו וברכתו היה על דורות הבאים שעתידים לצאת מהם לדורות עולם ונטל המלוכה מדורותיו של ראובן ונתן ליהודה שאמר לו ישתחוו לך בני אביך וקאי על דוד המלך ע״ה ומשיח צדקינו שיבא במהרה בימינו אבל בין השבטים עצמם זכה יוסף באמת למלוכה כמפורש במקרא ובמשנה והטעם מפני שהיה חכם שבכולן. וכן פירש״י בקהלת סימן ז׳ והחכמה תעוז לחכם יותר מעשרה שליטים וגו׳. דקאי על יוסף שזכה למלוכה יותר מעשר אחיו הקודמים לו. נמצא דאדרבא מזה ראיה דחכמה עדיפא מיהו ע״פ האמת דמשני ביראת חטא ממלא מקום אבותיו הוי אין קושיא מיוסף שהוא היה ממלא מקום אבותיו אף ביראת חטא. ויש לפרש בזה הפסוקים סוף פרשת וילכו אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים ויאמר להם יוסף אל תיראו כי התחת אלקים אני ופירש התרגום ארי דחלא דה׳ אנא שאמר להם שיש לו יראת חטא. דאל״ה לא היה זוכה למלוכה עליהם והיינו דמסיים קרא בקהלת שם בתר קרא והחכמה וגו׳. כי אדם אין צדיק בארץ וגו׳. ר״ל שהרי גם יוסף הצדיק שנקרא צדיק ואפ״ה היה לו יראת חטא עם החכמה. ועמ״ש בחידושי תורה בפסוקים אלו. ונראה דהא דקשיא ליה לר״ש היינו משום יוסף בעצמו ויותר נראה דקשיא ליה מדוד המלך ע״ה שהמליך את שלמה אף שהיה אחיו גדול ממנו כדכתיב במלכים א׳ סימן ב׳ ושאלי לו המלוכה כי הוא אחי הגדול ממנו וזהו משום חכמתו ואפשר לומר דמה דאמר ללוי צריכא לך ולמטלעתך רמז לו ללוי דאחוי קידה על אפים כפירש״י וכדאיתא במסכת מגילה דף כ״ב ע״ב שהראה קידה הנאמר בבת שבע ותקוד בת שבע אפים על הארץ וזה היה בשביל המלוכה שהמליך את שלמה ולא את אדוניהו כמפורש בקרא. ועיין בספר כלי יקר שפירש מה שאמר לה דהע״ה מה לך הוא מפני שעשתה. קידה שאין דרך לעשות כן אפילו לפני מלך והשיבה על דבר המלוכה של שלמה וק״ל:
שם גמרא והיינו דא״ל לרב גברא רבא וכו׳. משמע להדיא דרב נחית לבבל מקמי דר׳ חנינא יתיב ברישא. וקשה לכאורה אהא דאמרינן בסוף מסכת יומא דף פ״ז ע״ב דאזיל רב לגבי דר׳ חנינא תליסר מעלי דכפורי ולא אפייס משום חלמא דחזי לרב דזקפי בדיקלא וכו׳ ופירש״י דדאג ר״ח למות לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה ע״ש וצ״ל דאף דלא היה עדיין ראש ידע דמקיים בודאי דברי רבי משום דתגזר אומר וגו׳ כדקאמרינן בסמוך היינו דפירש״י שם בד״ה אלמא וכו׳ כדאמר רבי בשעת פטירתו וכו׳ דלכאורה אינו מובן כוונתו בזה ולפמ״ש א״ש כנ״ל ובזה נלענ״ד לתרץ הגהת רמ״א ז״ל בא״ח סימן תר״ו ס״א שכתב המוחל לא יהיה אכזרי אם לא שמכוין לטובת המבקש מחילה והקשה הט״ז דמנ״ל הא דהא התם הוי לטובת המחול ולפמ״ש יש לומר דמוכח שפיר כיון דעדיין ר״ח לא קיבל על עצמו להיות ראש מפני רב אפס א״כ מה היה יראתו הא כמו כן יוכל לסרב שלא לקבל להיות ראש אפילו לאחר מיתת רב אפס אלא דאז בהכרח יהיה רב ראש בתחלה וימות הוא מהר מפני מלכות דר״ח נמצא עכ״פ הוא טובת אחד מהם ושפיר מוכח אפילו טובת המבקש מחילה. וק״ל:
תוס׳ ד״ה אותו היום וכו׳ היינו קדושת כהונה. הנה בפסחים דף ע״א משמע דבנשיא שמת רוב הציבור מטמאין אע״ג שיעשו הפסח בטומאה ונראה מזה דה״ה טומאת כהנים והטעם דה״ל כטומאת קרובים דהכל כקרובים אצלו והא דכתבו התוס׳ בחגיגה בדף י״ז ע״א בשם ירושלמי דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננים והקריבו למחר וקשה לפ״ז דהא היו רוב ציבור טמאים וחגיגת ט״ו לא דחי טומאה כדאיתא בפסחים דף ע״ו ע״א ואפשר שאין דרך המלכים לקבור אותן מיד דחונטים אותם. ואע״ג דאין מלינן את המת בירושלים כדאיתא בב״ק דף פ׳ צ״ל דמלך שאני. ומה שמקשים העולם שם דהא אין אנינות נוהג ברגל יש לומר דאנינות כל ישראל שאני דהא אמרינן בר״פ אלו מגלחין הטעם דאין אנינות נוהג ברגל דאתי עשה דרבים ודחי עשה דיחיד והכא הוי אנינות נמי עשה דרבים ומהא דהוי להם דין אנינות נמי משמע דהוי ממש כקרובים ובזה יש לפרש מה שפירש״י בעמוס סימן ה׳ על פסוק והפכתי חגיכם לאבל כענין שנאמר כל יהודה מתאבלים וגו׳ דכוונתו דאיך שייך שיהפך החג לאבל דהא אינו נוהג ברגל לכך פי׳ דכיון דהוי אבילות דרבים שאני. אי נמי יש לומר דלא עדיף מצוה לטמא לנשיא מטומאת קרובים דלא דחי עבודה כדאיתא ריש פרק קמא דמגילה וכיון דאם יטמאו תו לא יוכלו לקיים מצות חגיגה כל ז׳ לא דחי והקריבו חגיגה תחילה וכן משמע קצת בהריגת רבן שמעון הנשיא שטימא ר׳ ישמעאל כהן הגדול עצמו כמפורש שם ועיין בי״ד סימן שע״ג ס״ט וצ״ע. אך מדברי התוס׳ משמע דלכל חכם מופלג בדורו כמו רבינו תם מותרים לטמאות ואפשר דמשמע ליה משינויא דאיפך דקאי על ר׳ חייא ומה שהביאו התוס׳ מן הירושלמי דכשמת רבי. היינו דבשביל זה משמע להו דמה דקאמר הכא בטלה קדושה היינו קדושת כהונה אבל עיקר הראיה משינויא דאיפך וצ״ל דס״ל כדעת הרמב״ן בי״ד ס״ס שע״ד דטומאת כהנים ואנינות לאו הא בהא תליא דהא משמע בברכות דף י״ט ע״א דהיו חייבים בק״ש דאפקוהו סמוך לק״ש והרי רב יוסף גדול בדורו ויתיב ברישא אלא ע״כ דלאו הא בהא תליא ולא כדעת הכלבו שם. וק״ל:
שם בגמרא זרוק מרה בתלמידים וכו׳. ענינו שהתורה נקראת חק ומשפט ופירש״י בכ״מ חק הוא דבר שאינו ידוע טעמו ומשפט מה שטעמו ידוע והוא שבהתחלות לימוד התלמידים א״א שיבינו טעמי הלכות כמ״ש לגמור והדר לסבור. ואמרו בברכות דף ס״ג הסכת ושמע הס והדר כתת מפני שלא יטעמו המתיקות שבה ולכן בהתחלת הלימוד נקראת חוקה. אבל לאחר היגיעה יורה ה׳ להם טעמי הלכות ויהיה בפיהם למתוק מדבש ונופת צופים ואז נקרא משפט. ועד״ז פרשנו בחידושי תורה שזה היה ענין מרה שהקדים השי״ת קודם קבלת התורה והבינם במי מרה שבתחילה היה מר ויורהו ה׳ עץ וימתקו המים להיות להם למשל על התורה וזהו שנאמר וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט וגו׳. והארכנו בכל הפסוקים שם באמרי נועם:
שם בגמרא ואת יראי ה׳ יכבד זה יהושפט וכו׳. עיין בש״ס סוף מכות שהאריך באלו הפסוקים וענינא דקרא שכל אדם שחשקה נפשו לגור באהל ה׳ ילמוד המעלות הטובים מן האנשים הצדיקים שקיימו וקיבלו אלו המעלות הגדולות. ובחדושי תורה כתבתי בסדר המעלות הנזכרים שם דיש להבין הא דקאמר קרא ואות יראי ה׳ יכבד נשבע להרע ולא ימיר שבאמת השבועה לשם שמים הוא מצוה שנאמר ובשמו תשבע כמ״ש באליהו כמה פעמים שאמר חי ה׳ אשר עמדתי לפניו. אך שהקדים הכתוב ובו תדבק ובשמו תשבע ואחז״ל אם אתה תקיים ובו תדבק אז אתה מצווה ובשמו תשבע. אבל מי שלא קיים ובו תדבק ירחיק עצמו משבועה מאוד ואמרו עוד וכי אפשר לדבק בשכינה אלא זה המשיא בתו לת״ח מעלה עליו * כאלו נדבק בשכינה אך לאו כל אדם זוכה לזה ומצינו שאחז״ל בשבת דף כ״ג ע״ב מאן דמוקיר רבנן ה״ל חתני רבנן נמצא כיון שיקיים ואת יראי ה׳ יכבד שיהיה מוקיר רבנן יזכה לחתני רבנן שישאו בנותיו לת״ח ויקוים ובו תדבק ואז יגיע למעלה נשבע להרע ולא ימיר. וק״ל:
ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר׳ חייא: אותו היום שמת רבי בטלה קדושה! ומשיבים: איפוך [הפוך] שרבי הוא שאמר על ר׳ חייא דבר זה.
The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ḥiyya say: On that day that Rabbi Yehuda HaNasi died, sanctity ceased? The Gemara answers: Reverse the names. It was Rabbi Yehuda HaNasi who made this statement about Rabbi Ḥiyya.
הכל
(15) וְהָתַנְיָא כְּשֶׁחָלָה רַבִּי נִכְנַס ר׳ רַבִּי חִיָּיא אֶצְלוֹ וּמְצָאוֹ שֶׁהוּא בּוֹכֶה אָמַר לוֹ רַבִּי מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה וְהָתַנְיָא מֵת מִתּוֹךְ הַשְּׂחוֹק סִימָן יָפֶה לוֹ מִתּוֹךְ הַבֶּכִי סִימָן רַע לוֹ פָּנָיו לְמַעְלָה סִימָן יָפֶה לוֹ פָּנָיו לְמַטָּה סִימָן רַע לוֹ פָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם סִימָן יָפֶה לוֹ כְּלַפֵּי הַכּוֹתֶל סִימָן רַע לוֹ פָּנָיו יְרוּקִּין סִימָן רַע לוֹ פָּנָיו צְהוּבִּין וַאֲדוּמִּים סִימָן יָפֶה לוֹ מֵת בע״ש בְּעֶרֶב שַׁבָּת סִימָן יָפֶה לוֹ במו״ש בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת סִימָן רַע לוֹ מֵת בְּעֶרֶב יוהכ״פ יוֹם הַכִּפּוּרִים סִימָן רַע לוֹ בְּמוֹצָאֵי יוהכ״פ יוֹם הַכִּפּוּרִים סִימָן יָפֶה לוֹ מֵת מֵחוֹלִי מֵעַיִים סִימָן יָפֶה לוֹ מִפְּנֵי שֶׁרוּבָּם שֶׁל צַדִּיקִים מִיתָתָן בְּחוֹלִי מֵעַיִים.
The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: When Rabbi Yehuda HaNasi fell ill, Rabbi Ḥiyya entered to be with him and found him crying. He said to him: My teacher, for what reason are you crying? Isn’t it taught in a baraita:
If one dies while laughing, it is a good sign for him; while crying, it is a bad sign for him.
If one dies with his face upward, it is a good sign for him; with his face downward, it is a bad sign for him.
If one dies with his face facing the people standing around him, it is a good sign for him; with his face facing the wall, it is a bad sign for him.
If one’s face is sallow, it is a bad sign for him; if his face is yellow or ruddy, it is a good sign for him.
If one dies on the Shabbat eve it is a good sign for him, because he is heading straight into the Shabbat rest; if one dies at the conclusion of Shabbat it is a bad sign for him.
If one dies on the eve of Yom Kippur, it is a bad sign for him, as his sins have not yet been forgiven; if one dies at the conclusion of Yom Kippur it is a good sign for him, because he died after his sins have been forgiven.
If one dies due to an intestinal disease, it is a good sign for him, because most of the righteous die due to intestinal disease.
The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: When Rabbi Yehuda HaNasi fell ill, Rabbi Ḥiyya entered to be with him and found him crying. He said to him: My teacher, for what reason are you crying? Isn’t it taught in a baraita:
If one dies while laughing, it is a good sign for him; while crying, it is a bad sign for him.
If one dies with his face upward, it is a good sign for him; with his face downward, it is a bad sign for him.
If one dies with his face facing the people standing around him, it is a good sign for him; with his face facing the wall, it is a bad sign for him.
If one’s face is sallow, it is a bad sign for him; if his face is yellow or ruddy, it is a good sign for him.
If one dies on the Shabbat eve it is a good sign for him, because he is heading straight into the Shabbat rest; if one dies at the conclusion of Shabbat it is a bad sign for him.
If one dies on the eve of Yom Kippur, it is a bad sign for him, as his sins have not yet been forgiven; if one dies at the conclusion of Yom Kippur it is a good sign for him, because he died after his sins have been forgiven.
If one dies due to an intestinal disease, it is a good sign for him, because most of the righteous die due to intestinal disease.
כשהלה רבי כו׳ מפני מה אתה בוכה כו׳. סמוך למיתתו היה ושא״ל אתורה ומצות קא בכינא דודאי מי שבוכה מפני יראת מיתה סימן רע הוא לו אבל אני בוכה על תורה ומצות שיתבטלו ממני כדאמר במתים חפשי מן המצות כמ״ש באותו ענין היסופר בקבר חסדך אמונתך וגו׳:
ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: כשחלה רבי נכנס ר׳ חייא אצלו ומצאו שהוא בוכה, אמר לו: רבי, מפני מה אתה בוכה? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מת מתוך השחוק — סימן יפה לו, ואם מת מתוך הבכי — סימן רע לו. מת כאשר פניו למעלה — סימן יפה לו, פניו למטה — סימן רע לו. אם היו פניו כלפי העם (האנשים שסביבו) — סימן יפה לו, ואם היו פניו כלפי הכותל — סימן רע לו. היו פניו ירוקין — סימן רע לו, ואם היו פניו צהובין ואדומים — סימן יפה לו. אם מת בערב שבת — סימן יפה לו, שהולך מיד למנוחת שבת. ואם מת במוצאי שבת — סימן רע לו. ואם מת בערב יום הכפורים — סימן רע לו, שעדיין לא נמחלו לו עוונותיו, מת במוצאי יום הכפורים — סימן יפה לו, שאחר מחילת עוונותיו נפטר. מת מחולי מעיים — סימן יפה לו, מפני שרובם של צדיקים מיתתן בחולי מעיים.
The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: When Rabbi Yehuda HaNasi fell ill, Rabbi Ḥiyya entered to be with him and found him crying. He said to him: My teacher, for what reason are you crying? Isn’t it taught in a baraita:
If one dies while laughing, it is a good sign for him; while crying, it is a bad sign for him.
If one dies with his face upward, it is a good sign for him; with his face downward, it is a bad sign for him.
If one dies with his face facing the people standing around him, it is a good sign for him; with his face facing the wall, it is a bad sign for him.
If one’s face is sallow, it is a bad sign for him; if his face is yellow or ruddy, it is a good sign for him.
If one dies on the Shabbat eve it is a good sign for him, because he is heading straight into the Shabbat rest; if one dies at the conclusion of Shabbat it is a bad sign for him.
If one dies on the eve of Yom Kippur, it is a bad sign for him, as his sins have not yet been forgiven; if one dies at the conclusion of Yom Kippur it is a good sign for him, because he died after his sins have been forgiven.
If one dies due to an intestinal disease, it is a good sign for him, because most of the righteous die due to intestinal disease.
If one dies while laughing, it is a good sign for him; while crying, it is a bad sign for him.
If one dies with his face upward, it is a good sign for him; with his face downward, it is a bad sign for him.
If one dies with his face facing the people standing around him, it is a good sign for him; with his face facing the wall, it is a bad sign for him.
If one’s face is sallow, it is a bad sign for him; if his face is yellow or ruddy, it is a good sign for him.
If one dies on the Shabbat eve it is a good sign for him, because he is heading straight into the Shabbat rest; if one dies at the conclusion of Shabbat it is a bad sign for him.
If one dies on the eve of Yom Kippur, it is a bad sign for him, as his sins have not yet been forgiven; if one dies at the conclusion of Yom Kippur it is a good sign for him, because he died after his sins have been forgiven.
If one dies due to an intestinal disease, it is a good sign for him, because most of the righteous die due to intestinal disease.
הכל
(16) א״ל אֲמַר לֵיהּ אֲנָא אַתּוֹרָה וּמִצְוֹת קָא בָכֵינָא.
Rabbi Yehuda HaNasi said to him: I am crying for the Torah and the mitzvot that I will be unable to fulfill after I die. This indicates that Rabbi Ḥiyya was present at the time of Rabbi Yehuda HaNasi’s death.
Rabbi Yehuda HaNasi said to him: I am crying for the Torah and the mitzvot that I will be unable to fulfill after I die. This indicates that Rabbi Ḥiyya was present at the time of Rabbi Yehuda HaNasi’s death.
אמר ליה [לו] רבי: אנא [אני] על תורה ומצות קא בכינא [אני בוכה], על שאני מפסיד אותם במותי. מכאן שר׳ חייא היה בשעת מיתתו של רבי!
Rabbi Yehuda HaNasi said to him: I am crying for the Torah and the mitzvot that I will be unable to fulfill after I die. This indicates that Rabbi Ḥiyya was present at the time of Rabbi Yehuda HaNasi’s death.
הכל
(17) אִיבָּעֵית אֵימָא אֵיפוֹךְ וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם לָא תֵּיפוֹךְ ר׳ רַבִּי חִיָּיא עָסוּק בְּמִצְוֹת הֲוָה וְרַבִּי סָבַר לָא אֲפַגְּרֵיהּ.
The Gemara answers: If you wish, say that one must reverse the names and that it was Rabbi Yehuda HaNasi who came to visit Rabbi Ḥiyya prior to his death. And if you wish, say instead that actually we do not need to reverse the names in all of the above statements, but rather explain that Rabbi Ḥiyya was occupied with the performance of mitzvot and Rabbi Yehuda HaNasi thought: I will not hold him back from his performance of mitzvot by appointing him head of the yeshiva.
The Gemara answers: If you wish, say that one must reverse the names and that it was Rabbi Yehuda HaNasi who came to visit Rabbi Ḥiyya prior to his death. And if you wish, say instead that actually we do not need to reverse the names in all of the above statements, but rather explain that Rabbi Ḥiyya was occupied with the performance of mitzvot and Rabbi Yehuda HaNasi thought: I will not hold him back from his performance of mitzvot by appointing him head of the yeshiva.
ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] איפוך [הפוך] שרב הוא שבא לר׳ חייא לפני מותו, ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] לעולם לא תיפוך [אל תהפוך] את כל הדברים הללו, אלא ר׳ חייא עסוק במצות הוה [היה] ורבי סבר לא אפגריה [אמנע אותו] מלעסוק במצוות על ידי מינויו כראש ישיבה.
The Gemara answers: If you wish, say that one must reverse the names and that it was Rabbi Yehuda HaNasi who came to visit Rabbi Ḥiyya prior to his death. And if you wish, say instead that actually we do not need to reverse the names in all of the above statements, but rather explain that Rabbi Ḥiyya was occupied with the performance of mitzvot and Rabbi Yehuda HaNasi thought: I will not hold him back from his performance of mitzvot by appointing him head of the yeshiva.
הכל
(18) וְהַיְינוּ דְּכִי הֲווֹ מִינְּצוּ ר׳ רַבִּי חֲנִינָא ור׳ וְרַבִּי חִיָּיא א״ל אֲמַר לֵיהּ ר׳ רַבִּי חֲנִינָא לר׳ לְרַבִּי חִיָּיא בַּהֲדֵי דִידִי מִינְּצֵת דְּאִם חַס וְשָׁלוֹם נִשְׁתַּכְּחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל מַהְדַּרְנָא לֵיהּ מִפִּלְפּוּלַי.
And this is the background to an exchange that took place when Rabbi Ḥanina and Rabbi Ḥiyya argued. Rabbi Ḥanina said to Rabbi Ḥiyya: You are arguing with me? If, Heaven forfend, the Torah would be forgotten from the Jewish people, I would restore it through my analyses, i.e., using my abilities of analysis I would be able to rediscover all that had been lost.
And this is the background to an exchange that took place when Rabbi Ḥanina and Rabbi Ḥiyya argued. Rabbi Ḥanina said to Rabbi Ḥiyya: You are arguing with me? If, Heaven forfend, the Torah would be forgotten from the Jewish people, I would restore it through my analyses, i.e., using my abilities of analysis I would be able to rediscover all that had been lost.
והיינו [והוא הדבר] דכי הוו מינצו [שכאשר היו רבים] ר׳ חנינא ור׳ חייא, אמר ליה [לו] ר׳ חנינא לר׳ חייא: בהדי דידי מינצת [איתי אתה רב]? שאם חס ושלום נשתכחה תורה מישראל מהדרנא ליה [מחזיר אני אותה] מפלפולי, שעל ידי חריפותי אוכל לחזור ולגלות את הדברים שנשתכחו.
And this is the background to an exchange that took place when Rabbi Ḥanina and Rabbi Ḥiyya argued. Rabbi Ḥanina said to Rabbi Ḥiyya: You are arguing with me? If, Heaven forfend, the Torah would be forgotten from the Jewish people, I would restore it through my analyses, i.e., using my abilities of analysis I would be able to rediscover all that had been lost.
הכל
(19) א״ל אֲמַר לֵיהּ ר׳ רַבִּי חִיָּיא אֲנָא עֲבַדִי דְּלָא מִשְׁתַּכְחָה תּוֹרָה מִיִּשְׂרָאֵל דְּאַיְיתִינָא כִּיתָּנָא וְשָׁדֵיינָא וּמְגַדֵּלְנָא נִישְׁבֵּי וְצָיֵידְנָא טביא וּמַאֲכֵילְנָא בִּישְׂרָא לְיַתְמֵי וְאָרֵיכְנָא מְגִילְּתָא מִמַּשְׁכֵי דטביא וְסָלֵיקְנָא לְמָתָא דְּלֵית בַּהּ מַקְרֵי דַרְדְּקֵי וְכָתֵיבְנָא חַמְשָׁא חוּמְשֵׁי לְחַמְשָׁא יָנוֹקֵי וּמַתְנֵינָא שִׁיתָּא סִידְרֵי לְשִׁיתָּא יָנוֹקֵי לְכֹל חַד וְחַד אֲמַרִי לֵיהּ אַתְנִי סִידְרָךְ לְחַבְרָךְ.
Rabbi Ḥiyya said to Rabbi Ḥanina: I am working to ensure that the Torah will not be forgotten from the Jewish people. For I bring flax and I plant it, and I then weave nets from the flax fibers. I then go out and trap deer, and I feed the meat to orphans, and I form scrolls from the skins of the deer. And I go to a town that has no teachers of children in it and I write the five books of the Torah for five children. And I teach the six orders of the Mishna to six children. To each and every one of these children I say: Teach your order to your friends. In this way all of the children will learn the whole of the Torah and the Mishna.
Rabbi Ḥiyya said to Rabbi Ḥanina: I am working to ensure that the Torah will not be forgotten from the Jewish people. For I bring flax and I plant it, and I then weave nets from the flax fibers. I then go out and trap deer, and I feed the meat to orphans, and I form scrolls from the skins of the deer. And I go to a town that has no teachers of children in it and I write the five books of the Torah for five children. And I teach the six orders of the Mishna to six children. To each and every one of these children I say: Teach your order to your friends. In this way all of the children will learn the whole of the Torah and the Mishna.
שדיינא – זרענא.
ומגדלנא נישבי – מקלע אני מכמורת ודומה לו אין פורסין נשבין ליונים (ב״ב דף כג.).
וציידנא טביי – צביים.
ואריכנא מגילתא – ומתקן אני קלפים אריכנא לשון תיקון כדאמר במסכת סוכה (דף מד:) אריך או לא אריך כלומר מתוקן או אינו מתוקן ובס׳ עזרא (סימן ד) נמי כתיב וערות מלכא לא אריך לנא למחזא.
אמר ליה [לו] ר׳ חייא: אנא עבדי [אני עושה] שלא משתכחה [תשכח] תורה מישראל. דאייתינא כיתנא ושדיינא ומגדלנא נישבי וציידנא טביא ומאכילנא בישרא ליתמי [שאני מביא פשתן וזורע ואורג מן הפשתן רשתות, וצד צבאים ושוחט אותם ומאכיל את בשרם ליתומים] ואריכנא מגילתא ממשכי דטביא [ואני עושה מגילות מעורות צבאים] וסליקנא למתא דלית בה מקרי דרדקי [ואני הולך לעיר שאין בה מלמד תינוקות] וכתיבנא חמשא חומשי לחמשא ינוקי [וכותב אני חמישה חומשים לחמישה תינוקות] ומתנינא שיתא סידרי לשיתא ינוקי [ושונה אני שישה סדרים של משנה לשישה תינוקות], לכל חד וחד אמרי ליה [אחד ואחד אני אומר לו] אתני סידרך לחברך [שנה את סידרך, את מה שלמדת, לחברך] ועל ידי כך למדים כולם תורה ומשנה כולה.
Rabbi Ḥiyya said to Rabbi Ḥanina: I am working to ensure that the Torah will not be forgotten from the Jewish people. For I bring flax and I plant it, and I then weave nets from the flax fibers. I then go out and trap deer, and I feed the meat to orphans, and I form scrolls from the skins of the deer. And I go to a town that has no teachers of children in it and I write the five books of the Torah for five children. And I teach the six orders of the Mishna to six children. To each and every one of these children I say: Teach your order to your friends. In this way all of the children will learn the whole of the Torah and the Mishna.
הכל
(20) וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי כַּמָּה גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂה חִיָּיא א״ל אֲמַר לֵיהּ ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן ב״ר בְּרַבִּי אֲפִילּוּ מִמְּךָ א״ל אֲמַר לֵיהּ אִין א״ל אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אֲפִילּוּ מֵאַבָּא א״ל אֲמַר לֵיהּ חַס וְשָׁלוֹם לֹא תְּהֵא כָּזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל.
And this is what Rabbi Yehuda HaNasi referred to when he said: How great are the actions of Ḥiyya. Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said to his father: Even greater than your works? He said to him: Yes. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to Rabbi Yehuda HaNasi: Even greater than the work of Rabbi Yosei, my father? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Heaven forfend. Such comments should not be made among the Jewish people.
And this is what Rabbi Yehuda HaNasi referred to when he said: How great are the actions of Ḥiyya. Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said to his father: Even greater than your works? He said to him: Yes. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to Rabbi Yehuda HaNasi: Even greater than the work of Rabbi Yosei, my father? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Heaven forfend. Such comments should not be made among the Jewish people.
והיינו [והוא] שאמר רבי: כמה גדולים מעשה חייא. אמר ליה [לו] ר׳ שמעון ברבי לאביו: אפילו ממך? אמר ליה [לו]: אין [כן]. אמר ליה [לו]: ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: אפילו מאבא מר׳ יוסי? אמר ליה [לו] רבי: חס ושלום, לא תהא כזאת בישראל. ושוב חוזרים לסיפור פטירתו של רבי.
And this is what Rabbi Yehuda HaNasi referred to when he said: How great are the actions of Ḥiyya. Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, said to his father: Even greater than your works? He said to him: Yes. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said to Rabbi Yehuda HaNasi: Even greater than the work of Rabbi Yosei, my father? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: Heaven forfend. Such comments should not be made among the Jewish people.
הכל
(21) אָמַר לָהֶן לִבְנִי קָטָן אֲנִי צָרִיךְ נִכְנַס ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶצְלוֹ מָסַר לוֹ סִדְרֵי חׇכְמָה.
§ The Gemara returns to the narrative of the impending death of Rabbi Yehuda HaNasi: He said to them: I need my younger son. Rabbi Shimon entered his presence. He transmitted to him the orders of wisdom, including how he should conduct himself and the essential principles of the Torah.
§ The Gemara returns to the narrative of the impending death of Rabbi Yehuda HaNasi: He said to them: I need my younger son. Rabbi Shimon entered his presence. He transmitted to him the orders of wisdom, including how he should conduct himself and the essential principles of the Torah.
אמר להן רבי לסובבים אותו: ״לבני קטן אני צריך״. נכנס ר׳ שמעון אצלו, מסר לו סדרי חכמה כיצד הוא צריך לנהוג, ומה הם עיקרי תורה,
§ The Gemara returns to the narrative of the impending death of Rabbi Yehuda HaNasi: He said to them: I need my younger son. Rabbi Shimon entered his presence. He transmitted to him the orders of wisdom, including how he should conduct himself and the essential principles of the Torah.
הכל
(22) אָמַר לָהֶן לִבְנִי גָּדוֹל אֲנִי צָרִיךְ נִכְנַס רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶצְלוֹ וּמָסַר לוֹ סִדְרֵי נְשִׂיאוּת אָמַר לוֹ בְּנִי נְהוֹג נְשִׂיאוּתָךְ בְּרָמִים זזְרוֹק מָרָה בַּתַּלְמִידִים.
He said to them: I need my older son. Rabban Gamliel entered his presence, and Rabbi Yehuda HaNasi transmitted to him the procedures of the office of the Nasi. Rabbi Yehuda HaNasi said to Rabban Gamliel: My son, conduct your term as Nasi with assertiveness and cast fear upon your students, i.e., treat them in a firm manner so that they will fear you.
He said to them: I need my older son. Rabban Gamliel entered his presence, and Rabbi Yehuda HaNasi transmitted to him the procedures of the office of the Nasi. Rabbi Yehuda HaNasi said to Rabban Gamliel: My son, conduct your term as Nasi with assertiveness and cast fear upon your students, i.e., treat them in a firm manner so that they will fear you.
ערך זרק
זרק – א(כתובות קג:) זרוק מרה בתלמידים כלומר הטל אימתך עליהם. (וב״ר פרשה כז) זרוק חיטרא לאוירא ועל עיקריה קאי כך לפי שכתוב ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה לפיכך ויהי יוסף יפה תואר.
ערך בקת
בקת – ב(יבמות פד.) אלא משום בקתא פירוש משום זו הסמוכה לה במשנה והוא חלל שנשא כשרה ואיידי דתצא בבת בקתא נשא תנא סיפא נמי נשא. (כתובות נד.) תני רב יוסף בביתי ולא בביקתי פי׳ בהרויח בביתי ולא בעקתי בדוחקי. (כתובות קג) בגמרא אלמנה שאמר׳ אי אפשי. (מנחות כד) בסוף הלכה שתי מנחות אביי אמר אפי׳ מטמא אחד מהן נמי שניהן מצטרפין מאי טעמא כולהו נמי בני בקתא דהדדי ננהו. (מעילה יז) רב אשי אמר ראשון ושני לגבי שלישי בני חדא בקתא אינון. (שבת עז) בקתא בי עקתא פירש בית קטן שאינו אלא ד׳ אמות על ד׳ אמות ואינו גבוה למעלה אלא כג׳ אמות לפיכך קורא אותה בי עקתא כלומר מקום צר הוא ושני ענינים לבקתא יש לשון שכינו׳ ויש לשון בית.
ערך ברך
ברך – ג(פסחים קה.) חוץ מברכ׳ המצות וברכת הפירות שפותח בהן בברוך ואין חותם בהם בברוך ברכת הפירות פירות ממש ברכת המצות תפילין ומזוזה וציצית ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אקב״ו להתעטף בציצית. (סוכה מו.) תני תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי וחכמים אומרים אין מברכין עליהן אלא שחרית בלבד אתמר אביי אמר הלכה כר׳ רבא אמר הל׳ כחכמים אמר רב מרי ברה דבת שמואל חזינא לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא כל אימת דמנח להו מברך וכן הלכתא. תנן (פסחים קכא) בירך ברכת הפסח פטר את של זבח וכו׳ תניא בתוספתא דסוף פסחים איזו היא ברכת הפסח אומר בא״י אקב״ו לאכול הפסח איזו ברכת הזבח בא״י אקב״ו לאכול הזבח. (זבחים ל״ו) מנין לניתנין בזריק׳ שנתנן בשפיכ׳ יצא ת״ל ודם זבחיך ישפך סבר לה כר״ע דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה דתנן בירך ברכת הפסח פטר את של זבח וכו׳ (פסחים קכ״א) כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה לדברי ר״ע לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה פי׳ קיימא לן הפסח דמו בשפיכה כדתנן כהן הקרב אצל המזבח זורק זריקה אחת כנגד היסוד והזבח כגון השלמים וכיוצא בהן דמן בזריקה ואמרי כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל דאמר ברכת הפסח פוטר את של זבח ואינו צריך לברך על הזבח ברכה בפני עצמה אבל ברכת הזבח אינה פוטרת של פסח זריקה בכלל שפיכה כלו׳ הטעון זריקה אם תזרקהו בכלל שפיכה יצא אבל אין שפיכה בכלל זריקה והטעון שפיכה אם יזרקהו לא יצא אלא טעון שפיכה לדברי ר׳ עקיבא לא זו פוטר את זו (ברכות מב) בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון. פי׳ אח׳ שישלים סעודתו ונטל ידיו לברך ברכת המזון אם ביקש לשתות יין קודם ברכת המזון אינו צריך לברך בפה״ג וה״מ בשבתות ובימים טובים ובעת שיצא מן המרחץ ובשעת הקזת הדם וכיוצא בהם שאדם קובע סעודתו על היין ובדעתו לשתות אחר סעודתו וכי מברך בתחלה דעתו על כל מה שישתה אבל בשאר ימות השנה ברכת היין שלפני המזון אינה פוטרת היין שלאחר המזון אבל היין שלאחר ברכת המזון בין בזה ובין בזה צריך לברך וברכת המזון ודאי מפסק׳ וכיון דמפסקא איתסר ליה למשתי ולא שתי עד דבריך כדרבה בר מרי דבריך על היין שלפני המזון ואחר ברכת המזון. (ראש השנה כט) תני אהבה בריה דר׳ זירא כל הברכות כולן אע״פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם המוציא לחם מן הארץ ברכת היין בורא פרי הגפן שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוצי׳. ירושלמי בברכות בפרק מי שמתו׳ תני כל מצות שאדם פטור אדם מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון והא תנינן כל שאינו מחוייב בדב׳ אינו מוציא את הרבים ידי חובתן הא מחוייב אע״פ שיצא מוציא א״ר אילא שאני ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך בעי רחבה ברכת הלחם של מצה שצריך לברך המוציא ועל אכילת מצה וברכת יין של קדוש היום שצריך לברך ברכת היין וברכת קדוש היום מהו מי אמרינן כיון דחובה הוא מפיק או דילמא ברכה לאו חובה ופשטינן ליה מההיא דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש וכי הוה אתו אריסי מדברא הוה מקדש להו שמעינן מינה שאף על פי שיצא מוציא והוא הדין לברכת הלחם. כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא (ברכות לד. סוטה לח) ברכת הבית ברובה (כתובות קג) פי׳ ברכת הבית כגון הא דאמר נר לאחד נר למאה כל כי האי גוונא אין נותנין אלא כגון פת וכיוצא בה נותנין לה ואפילו בבית אביה (מגילה כב) אין אומרין ברכת אבלים וחתנים ואין מזמנין על המזון בשם פחות מי׳. ברכת אבלים ברכת רחבה וא״ר יצחק א״ר יוחנן ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין ברכת אבלים בי׳ ואין אבלים מן המנין. (כתובות ז) אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן מברכין ברכת חתנים בי׳ וחתנים מן המנין וכו. ואמר רבי יוחנן ברחבה ואסיק ברכ׳ רחבה כל ז׳ מי איכא משכחת לה בפנים חדשות כי הא דרב חייא בר אשי מקרי בריה דר״ל היה ואמרי לה מתני בריה דר״ל הוה וכו׳. פי׳ רב האי גאון ברכת רחבה מאי דבריך יהודה מתורגמני׳ דר״ל ואית ביה נפישי מילי כגון צדוק הדין וחותם דילה בא״י מחיה המתים. ומנהגא דילה הכי הוה אחר שקוברין את המת נקבצין ועומדין במעמד והוא שדה שמפטירין בה מתים ועומדין מעומד ומיושב אחורי קבורה יש להם מקום קבוע מוכן ברחבה ומכריזים ואומרים שבו יקרים שבו ויושבין וממתינין כמעט ומכריזים עמדו יקרים עמודו ועומדים למקום אחר ומכריזים שבו יקרים שבו ובאותה עמידה ובאותה ישיבה מנחמין את האבל בין שאבלין עוברין וכל העם עומדין ובין שאבלין עומדין וכל העם עוברין במקום שרגילים לעמוד בשורה ובין שיושבין ואין מנחמין בעמידה אלא בישיבה כמנהגנו עכשיו כשאר העם אבל בראשונים מנהג לעמוד בשורה ואבלין עוברין ומקודם ישיבה ראשונה מאחרי הקבורה לאלתר מברכין ברכת רחבה קודם עטיפת ראש האבל ומאלתר עוטפין את ראשו לומר שחלה עליו אבילות וי״ל ברכת רחבה כמה שערים בצידוק הדין וכל אחד מוסיף מחכמתו ואין מנהג ברכת רחבה בבבל. תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ויקרא יעבץ אל ה׳ ויאמר אם ברך תברכני. (תמורה טו) מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו. (בגמ׳ דפרק יש בערכי׳) ברוך שחלק מכבודו למלכי׳. (בילמדנו ראה החילותי) הרואה את המלך כך חייב לברך. ברכת לבנה בא״י אשר במאמרו ברא שחקים וכו׳. (סנהדרין מ״ב) בסוף גמ׳ דפרק היו בודקין מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת מפני שהיא תחלת ברייתה רבי הונא בשם רבי יוחנן אמר אף מוצאי יום הכפורים מברכין מפני ששבת האו׳ כל היום (וב״ר פרש׳ יא ויב ובסוף פר׳ כג ובברכות ירושלמי) בפרק אלו דברים בגמ׳ בית שמאי אומרים שברא מאור האש.
ערך דם
דם – ד(בבא בתרא סב:) אלא לדמי הכא נמי לדמי אמר רבי׳ חננאל ז״ל קיבלנו מרבותינו קבלה רב מפי רב כי זה לדמי פי׳ שמין את השדה שפירש חוץ השדה פלוני וכשיעור דמי אותה שדה שייר לעצמו המוכר בשדה שמכר ואם נשאר בשדה שפירש לו כי מכרה מתשעה קבין ולמעלה המכירה קיימת נוטל המוכר ממנה כשיעור דמי אותה שדה שאמרנו חוץ ממנה והשאר ללוקח ואם הנשאר פחות מתשעה קבין בטלה המכירה שפחות מתשעה קבין אותה נקראת שדה והוא בפי׳ אמר ליה שדה פלוני מכורה לך וזה כגון זו ששנינו האומר לחברו חצי שדי אני מוכר לך משמנין ביניהן ואמר ר׳ יוחנן ולוקח נוטל כחוש ואוקימנא לדמי. (כריתות יג:) תנו רבנן ולהבדיל בין הקדש ובין החול אלו דמים וערכים פי׳ בערך ערך (בבא מציעא סג) רבי ינאי אומר מה לי הן מה לי דמיהן פי׳ נתן לו תשעה כספים בשביל איפה של חטים והוקירה ועמדה בי״ב כשם שמותר ליקח האיפה של חטים כך מותר ליקח י״ב כספים ששוה עכשיו וכן הלכה. (בבא מציעא נח) אמר אמימר עד כדי דמיהם פי׳ כפליים כדמיהן. (פסחים לא) פטור מדמי התשלומין ומדמי העצים פי׳ אל תאמר חשובה זו התרומה כאלו שרפה ונהנה הימנה וחייב לשלם כפי הנאתו אלא אפילו כעצים העומדין לשריפה אינו חייב לשלם דחמץ בפסח איסור הנאה הוא (כתובות קג) נכנס רבן גמליאל בנו אצלו מסר לו סדרי נשיאות ואמר לו נהוג נשיאותך בדמים פי׳ הגאון טעם הדבר שלא תראה כרץ אחר שררה אלא כאדם שמקחו גדול בעיניו ואינו מוכרו אלא דמים יקרים. פי׳ אחר אפי׳ אם תהנה מהם דמים אעפ״כ לא תזלזל בפניהם. ס״א נהוג נשיאותך ברמים ברי״ש. פי׳ לא תזלזל נשיאותך בפני התלמידים אלא נהוג בהן ביד רמה (א״ב תרגום אקנה מאותך אזבון מינך בדמים).
ערך צהב
צהב – ה(חילין כב ובסיפרא בפר׳ ואם מן העוף) תחילת הציהוב בזה ובזה פסול פי׳ ציהוב מדכתיב ושער צהוב והוא קרוב לגוון הזהב (מדות פרק ב) מפני שנאשתן מצהיב פי׳ מאיר ומבהיק (נגעים פרק ג) הנתקין מטמאין בב׳ שבועו׳ בב׳ סימנין בשער לבן ובשער צהוב דק (ובריש הפרק) צהבו פניו של יוסף הבבלי (מנחות סח:) שתק ר׳ טרפון צהבו פניו של ר׳ יהודה (חולין ז) רצונך סעוד אצלי אמר לו הין צהבו פניו של רבי (פסחים קיב:) צהבו פניו של רב ספרא (נדרים מט) א״ר טרפון היום פניך צהובים (כתובות קג) פניו צהובין סימן יפה לו פניו ירוקין סימן רע לו.
א. [שליידערן. ווארפין.]
ב. [נאכבארשפט נעהע.]
ג. [זעגענען בענטשען.]
ד. [געלד.]
ה. [גלענצען וויא גאלד.]
א״ל לבני קטן אני כו׳ א״ל לבני גדול כו׳. היה ראוי להקדים לקרוא בנו גדול ואפשר דהחכמה היתה חביבה בעיניו מהנשיאות וכן לעיל שמעון בני חכם גמליאל כו׳ וק״ל:
נהוג נשיאותך ברמים כו׳ נראה מפרש״י נהוג נשיאותך ברמים דהיינו לגבי גדולים והוסיף בתלמידים שאינם גדולים כ״כ זרוק מרה בהם כמשמעה מטבע המרה שלא תראה להם פנים שוחקות וק״ל:
אמר להן: ״לבני גדול אני צריך״, נכנס רבן גמליאל אצלו, ומסר לו סדרי נשיאות. אמר לו: ״בני, נהוג נשיאותך ברמים (ביד רמה), זרוק מרה בתלמידים״, שתנהג בהם בתקיפות שתהא אימתך עליהם.
He said to them: I need my older son. Rabban Gamliel entered his presence, and Rabbi Yehuda HaNasi transmitted to him the procedures of the office of the Nasi. Rabbi Yehuda HaNasi said to Rabban Gamliel: My son, conduct your term as Nasi with assertiveness and cast fear upon your students, i.e., treat them in a firm manner so that they will fear you.
הכל
(23) אִינִי וְהָא כְּתִיב {תהלים ט״ו:ד׳} וְאֶת יִרְאֵי ה׳ יְכַבֵּד וְאָמַר מָר זֶה יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה תַּלְמִיד חָכָם הָיָה עוֹמֵד מִכִּסְּאוֹ וּמְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ וְקוֹרֵא לוֹ רַבִּי רַבִּי מָרִי מָרִי.
The Gemara asks: Is that so that it is correct to behave in such a manner? But isn’t it written: “But he honors those that fear the Lord” (Psalms 15:4), and the Master said: This is referring to Jehoshaphat, king of Judea. When he would see a Torah scholar he would rise from his throne and hug him and kiss him and call to him: My teacher, my teacher, my master, my master. This demonstrates that it is appropriate even for a king to behave with affection toward Torah scholars.
The Gemara asks: Is that so that it is correct to behave in such a manner? But isn’t it written: “But he honors those that fear the Lord” (Psalms 15:4), and the Master said: This is referring to Jehoshaphat, king of Judea. When he would see a Torah scholar he would rise from his throne and hug him and kiss him and call to him: My teacher, my teacher, my master, my master. This demonstrates that it is appropriate even for a king to behave with affection toward Torah scholars.
גמ׳ כשהיה רואה ת״ח. בילקוט מלכים ב׳ א׳ סי׳ רכ״ד אית׳ תנא דבי אליהו מ״מ זכה אליהו ז״ל שהחיה את המת לפי שעשה וכו׳ וכשהיה רואה ב״א צדיקים היה מגפפן ומחבקן ומנשקן:
ושואלים: איני [וכי כן היא] הדרך? והא כתיב [והרי נאמר]: ״ואת יראי ה׳ יכבד״ (תהלים טו, ד), ואמר מר [החכם]: זה יהושפט מלך יהודה, כשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו, ומחבקו ומנשקו, וקורא לו: רבי רבי, מרי מרי [אדוני אדוני], הרי שאפילו מלך כשר נוהג קירבה לתלמידים!
The Gemara asks: Is that so that it is correct to behave in such a manner? But isn’t it written: “But he honors those that fear the Lord” (Psalms 15:4), and the Master said: This is referring to Jehoshaphat, king of Judea. When he would see a Torah scholar he would rise from his throne and hug him and kiss him and call to him: My teacher, my teacher, my master, my master. This demonstrates that it is appropriate even for a king to behave with affection toward Torah scholars.
הכל
(24) לָא קַשְׁיָא הָא בְּצִינְעָא הָא בְּפַרְהֶסְיָא.
The Gemara answers: This is not difficult. This display of affection should be applied in private, when only the teacher and student are present, and that stern demeanor should be applied in public, in order to ensure the teacher’s authority.
The Gemara answers: This is not difficult. This display of affection should be applied in private, when only the teacher and student are present, and that stern demeanor should be applied in public, in order to ensure the teacher’s authority.
ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה] הא בצינעא [זה בצינעה] שהיה בין שניהם — היה מכבד ומחבב את התלמידים, הא בפרהסיא [זה ברבים], צריך שתהא אימתו מוטלת עליהם.
The Gemara answers: This is not difficult. This display of affection should be applied in private, when only the teacher and student are present, and that stern demeanor should be applied in public, in order to ensure the teacher’s authority.
הכל
(25) תַּנְיָא רַבִּי מוּטָל בְּצִיפּוֹרִי וּמָקוֹם מוּכָן לוֹ בְּבֵית שְׁעָרִים וְהָתַנְיָא {דברים ט״ז:כ׳} צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף הַלֵּךְ אַחַר ר׳ רַבִּי לְבֵית שְׁעָרִים.
It is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi was lying ill in Tzippori and a burial site was ready for him in Beit She’arim. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: “Justice, justice shall you follow” (Deuteronomy 16:20); follow Rabbi Yehuda HaNasi to Beit She’arim, i.e., one should seek to have his case adjudicated by Rabbi Yehuda HaNasi’s court in Beit She’arim. This indicates that Beit She’arim, not Tzippori, was Rabbi Yehuda HaNasi’s place of residence, and therefore he must have been lying ill in Beit She’arim.
It is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi was lying ill in Tzippori and a burial site was ready for him in Beit She’arim. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: “Justice, justice shall you follow” (Deuteronomy 16:20); follow Rabbi Yehuda HaNasi to Beit She’arim, i.e., one should seek to have his case adjudicated by Rabbi Yehuda HaNasi’s court in Beit She’arim. This indicates that Beit She’arim, not Tzippori, was Rabbi Yehuda HaNasi’s place of residence, and therefore he must have been lying ill in Beit She’arim.
תניא [שנויה ברייתא]: רבי היה מוטל בשעת חוליו בציפורי, ומקום מוכן לו לקבורה בבית שערים. ומקשים, והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מה שנאמר ״צדק צדק תרדף״ (דברים טז, כ) — הלך אחר רבי לבית שערים, משמע ששם היה מקום מגוריו הקבוע!
It is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi was lying ill in Tzippori and a burial site was ready for him in Beit She’arim. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: “Justice, justice shall you follow” (Deuteronomy 16:20); follow Rabbi Yehuda HaNasi to Beit She’arim, i.e., one should seek to have his case adjudicated by Rabbi Yehuda HaNasi’s court in Beit She’arim. This indicates that Beit She’arim, not Tzippori, was Rabbi Yehuda HaNasi’s place of residence, and therefore he must have been lying ill in Beit She’arim.
הכל
(26) ר׳ רַבִּי בְּבֵית שְׁעָרִים הֲוָה אֶלָּא כֵּיוָן דַּחֲלַשׁ אַמְטְיוּהִי לְצִיפּוֹרִי
The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi was in Beit She’arim, but when he became ill they transferred him to Tzippori,
The Gemara answers: Rabbi Yehuda HaNasi was in Beit She’arim, but when he became ill they transferred him to Tzippori,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
כתובות קג: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה כתובות קג: – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס כתובות קג:, רש"י כתובות קג:, תוספות כתובות קג:, בית הבחירה למאירי כתובות קג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א כתובות קג:, מהרש"ל חכמת שלמה כתובות קג:, שיטה מקובצת כתובות קג:, מהרש"א חידושי הלכות כתובות קג:, מהרש"א חידושי אגדות כתובות קג:, פני יהושע כתובות קג:, הפלאה כתובות קג:, גליון הש"ס לרע"א כתובות קג:, בירור הלכה כתובות קג:, פירוש הרב שטיינזלץ כתובות קג:, אסופת מאמרים כתובות קג:
Ketubot 103b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Ketubot 103b, Collected from HeArukh Ketubot 103b, Rashi Ketubot 103b, Tosafot Ketubot 103b, Meiri Ketubot 103b, Ritva Ketubot 103b, Maharshal Chokhmat Shelomo Ketubot 103b, Shitah Mekubetzet Ketubot 103b, Maharsha Chidushei Halakhot Ketubot 103b, Maharsha Chidushei Aggadot Ketubot 103b, Penei Yehoshua Ketubot 103b, Haflaah Ketubot 103b, Gilyon HaShas Ketubot 103b, Beirur Halakhah Ketubot 103b, Steinsaltz Commentary Ketubot 103b, Collected Articles Ketubot 103b