×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֶלָּא מָקוֹם הִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ אַף אֲנִי מָקוֹם הִנִּיחוּ לִי אֲבוֹתַי לְהִתְגַּדֵּר בּוֹ.
Rather, it must be that in not eradicating the serpent, his ancestors left Hezekiah room through which to achieve prominence [lehitgader]. I too can say that my ancestors left me room through which to achieve prominence by permitting untithed produce from Beit She’an.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מקום הניחו – כשיבאו בנינו אחרינו אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם.
להתגדר – להתגדל.
אלא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו – תימה דלא משני הכי בפרק במה בהמה (שבת דף נו:) דדרשינן ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר בנה שלמה (אותם בער יאשיהו) כו׳ אפשר בא אסא כו׳ אלא מקיש ראשונים לאחרונים מה אחרונים לא עשו ותלה בהן אף כו׳ ואמאי לא משני דמקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו כדמשני הכא ויש לומר דבשלמא הכא גבי נחש הנחושת לפי שנעשה על פי הדבור טעו בו הראשונים והיו סבורים שהיה אסור לבערו אלא התם במה היו טועין שלא לבער אותן הבמות.
הירק מותר לאכול ממנו אכילת עראי בלא מעשר עד שיוקבע למעשר ואיזה דבר קובעו לכך אם היה ירק שדרכו ליאגד משיאגד ואם אין דרכו ליאגד משימלא ממנו את הכלי:
תוס׳ בד״ה והתיר ר׳ כו׳ דר׳ מאיר אכל עלה של כו׳ כצ״ל:
בא״ד ול״ג נמי מעשר כו׳ אלא תרומה כו׳ עכ״ל וההיא איסורייתא דחרדלא דפ״ק דביצה נמי בתרומה קמיירי כדקאמר התם א״כ מצינו תרומה שזכאי בהרמתה כו׳ והתוספות לעיל דנקטו מעשר בדבריהם שגירת לישנא הוא דאכתי לא אסקי אדעתייהו דאיכא לפלוגי בין תרומה למעשר וק״ל:
אלא מקום הניחו לו אבותיו כו׳ פרש״י מקום הניחו כשיבואו בנינו אחרינו ואם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם עכ״ל אם עשו כן אסא ויהושפט בכוונה כפי המובן מפירושו הוא קשה שיניח את ישראל לעבוד ע״ז משום בנו שיתגדל שמו ואפשר דר״ל שלא בכוונה עשו דהיינו שלא הרגישו בדבר כדי שיתגדל בם בנו וענין מעשה דבית שאן נמי בכה״ג היה שלא הרגישו אבותיו בו וק״ל:
אלא צריך אתה לומר שמקום הניחו לו אבותיו לחזקיה בענין זה להתגדר (להתגדל) בו שיתחדש על ידו. אף אני, הוסיף רבי — מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו.
Rather, it must be that in not eradicating the serpent, his ancestors left Hezekiah room through which to achieve prominence [lehitgader]. I too can say that my ancestors left me room through which to achieve prominence by permitting untithed produce from Beit She’an.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁאָמַר דְּבַר הֲלָכָה שֶׁאֵין מְזִיחִין אוֹתוֹ וְאָמְרִי לָהּ אֵין מַזְנִיחִין אוֹתוֹ וְאָמְרִי לָהּ אֵין מַזְחִיחִין אוֹתוֹ.

The Gemara adds: From here one learns with regard to a Torah scholar who states a new matter of halakha that one does not move [meziḥin] him from his position; and some say: One does not disregard [mazniḥin] him; and some say: One does not attribute his innovative statement to his conceit [mazḥiḥin].
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מכאן – שראינו שקבל רבי עדות זו ולמד הימנה אע״פ שדבר תימה הוא שהרי מעולם היו נוהגין בו איסור למדנו שאין מזיחין תלמיד חכם האומר דבר הלכה חידוש לאמר לא שמעת. אין מזיחין אין מבדילין אותו משמועתו לאמר חזור בך.
מזניחין – משקצים את דבריו.
מזחיחין – לומר גאותך גרמה לך שלא הטית אוזן לשמוע דבר כהלכתו מפי רבך. לישנא אחרינא מגביהין ומסלקין אותו מדבריו.
תלמידי חכמים אסור להם להפריש ממה שאין לפניהם על מה שלפניהם כגון שיאמר על פירות שיש לו במקום פלני שיהיו מעשר על אלו שלפניו כדי שיוכל מעכשיו לאכול את אלו שמא אותם שסמך עליהם נאבדו באותה שעה ונמצא שאכל טבלים למפרע ומ״מ במה שלפניו רשאי ליתן עיניו בצד זה ולקרוא לו שם מעשר אע״פ שאין מפרישו עכשו משם ואוכל מצד שני:
תלמיד חכם שאמר דבר הלכה מחדשת הן דרך הוראה הן דרך גדר הן להחמיר הן להקל אע״פ שהוא מבטל בזה מנהג קדמונים אין ראוי להחזיקו בכך במדת יוהרא ונטילת שם במה שאין ראוי לו לסרב בדבריו מצד שלא נהגו הקדמונים כן אחר שהוא מראה פנים לדבריו ושהוא כדאי לסמוך עליו שכל תלמיד ותלמיד מקום הונח לו להתגדר בו וזהו שאמרו ברבינו הקדוש כשהתיר את בית שאן חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהג בו היתר דרש להם מה שנאמר בחזקיה וכתת את נחש הנחשת וכו׳ אפשר בא אסא ולא ביערו וכו׳ אלא מקום הניחו לו וכו׳ מכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה שאין מזיחין אותו ר״ל שאין מסירין אותו מדעתו מצד המנהג הקדום ואמרי לה אין מזניחין אותו כלומר שאין מעמידין אותו בחזקת שכחן ומורה בדרך שלא נתקבל בה כן:
ממדותיהם של תלמידי חכמים שכל מי שנתלוה עמהם בדרך אפי׳ לא היה מכירו וכן אפילו הוא משאר עממין יהא מסביר לו פנים וחולק לו מכבודו ולא שיתיאש ממנו ויניחהו למקרים שלא יאמרו עליהם כך עושין לבני לויה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומוסיפים: מכאן יש ללמוד לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה חדש, שאין מזיחין אותו, ואמרי לה [ויש אומרים] בלשון: אין מזניחין אותו, ואמרי לה [ויש אומרים] בלשון: אין מזחיחין אותו.
The Gemara adds: From here one learns with regard to a Torah scholar who states a new matter of halakha that one does not move [meziḥin] him from his position; and some say: One does not disregard [mazniḥin] him; and some say: One does not attribute his innovative statement to his conceit [mazḥiḥin].
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַאן דְּאָמַר מְזִיחִין כְּדִכְתִיב {שמות כ״ח:כ״ח} וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן וּמַאן דְּאָמַר אֵין מַזְנִיחִין דִּכְתִיב {איכה ג׳:ל״א} כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם ה׳ וּמַאן דְּאָמַר מַזְחִיחִין דִּתְנַן מִשֶּׁרַבּוּ זְחוּחֵי הַלֵּב רַבּוּ מַחְלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל.

The Gemara explains: With regard to the one who says meziḥin, it is as that which is written: “And the breastplate shall not be loosed [yizaḥ] from the ephod” (Exodus 28:28). And with regard to the one who says: One does not disregard [mazniḥin], it is as it is written: “For the Lord will not abandon [yizaḥ] forever” (Lamentations 3:31). And with regard to the one who says mazḥiḥin, it is as we learned in a baraita (Tosefta, Sota 14:9): From the time that those with conceited [zeḥuḥei] hearts proliferated, dispute proliferated among the Jewish people.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זחוחי – לשון גבוהי הלב שלא דקדק מפי רבו כל צרכו וסמכו על לבם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים את שינוי הלשונות: מאן דאמר [מי שאומר] ״אין מזיחין״כדכתיב [כמו שנאמר]: ״ולא יזח החשן מעל האפוד״ (שמות כח, כח), כלומר, אין מזיזים אותו מדבריו; ומאן דאמר [ומי שאומר] ״אין מזניחין״דכתיב [שנאמר]: ״כי לא יזנח לעולם ה׳ ״(איכה ג, לא), לומר שאין מתעלמים מדעתו; ומאן דאמר [ומי שאמר] ״אין מזחיחין״ — כמו דתנן [ששנינו במשנה]: משרבו זחוחי הלב, רבו מחלוקות בישראל, שאין אומרים לו שבגלל גאוה הוא מחדש דברים.
The Gemara explains: With regard to the one who says meziḥin, it is as that which is written: “And the breastplate shall not be loosed [yizaḥ] from the ephod” (Exodus 28:28). And with regard to the one who says: One does not disregard [mazniḥin], it is as it is written: “For the Lord will not abandon [yizaḥ] forever” (Lamentations 3:31). And with regard to the one who says mazḥiḥin, it is as we learned in a baraita (Tosefta, Sota 14:9): From the time that those with conceited [zeḥuḥei] hearts proliferated, dispute proliferated among the Jewish people.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַתְקֵיף לַהּ יְהוּדָה בְּרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דְּבֵית שְׁאָן לָאו מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא וְהָכְתִיב {שופטים א׳:כ״ז} וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ.

Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, objects to the basic halakha: And is there anyone who says that Beit She’an is not part of Eretz Yisrael? But isn’t it written: “And Manasseh did not drive out the inhabitants of Beth She’an and its towns, nor of Taanach and its towns” (Judges 1:27).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכתי׳ לא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה כלומר לכדה ולא הוריש יושבי העיר אבל היו להם למס עובד:
הוריש וגו׳ – אלא הניחום למס עובד ויושבים ביניהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה על כך] על עיקרה של הלכה זו, יהודה בריה [בנו] של ר׳ שמעון בן פזי: ומי איכא למאן דאמר [והאם יש מי שאומר] שבית שאן לאו מארץ ישראל היא? והכתיב [והרי נאמר]: ״ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה ואת תענך ואת בנותיה״ (שופטים א, כז), אלא הניחום למס עובד והיו יושבים ביניהם, ומכאן משמע שהיא מארץ ישראל!
Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, objects to the basic halakha: And is there anyone who says that Beit She’an is not part of Eretz Yisrael? But isn’t it written: “And Manasseh did not drive out the inhabitants of Beth She’an and its towns, nor of Taanach and its towns” (Judges 1:27).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת שֶׁאָמַר מִשּׁוּם ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ אהַרְבֵּה כְּרַכִּים כְּבָשׁוּם עוֹלֵי מִצְרַיִם וְלֹא כְּבָשׁוּם עוֹלֵי בָּבֶל.

The Gemara answers: That which Rabbi Shimon ben Elyakim says in the name of Rabbi Elazar ben Pedat, who says in the name of Rabbi Elazar ben Shammua, escaped the attention of Yehuda: Many cities were conquered by those who ascended from Egypt to Eretz Yisrael, led by Joshua, son of Nun, and were not conquered by those who ascended from Babylonia to Eretz Yisrael in the return to Zion led by Ezra. Among those cities was Beit She’an.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא קידשום עולי בבל וקא סברי קדושה ראשונה וכו׳ קדושה ראשונה שקידשה יהושע קידשה לשעתה כלומר במקדש ראשון ולא קידשה במקדש שני והניחום שלא קידשום בפעם שניה כשעלו מבבל שלא יהו לא בכלל מעשר ולא בכלל שביעית שיחרשו ויזרעו בשביעית שיסמכו עניים עליהם בשביעית ובית שאן נמי לא כבשוה עולי בבל דמשום הכי לא היתה חייבת לא במעשר ולא בשביעי׳ ולפיכך אכל ר׳ מאיר עלה של ירק בלא מעשר:
אשתמיטתיה – ליהודה בריה דר״ש בן פזי.
הרבה כרכים כבשו עולי מצרים – וקדשום בקדושת הארץ ולא כבשום עולי בבל לקדשם בשניה ולכך לא כבשום דקסברי הואיל והותרו הותרו דקדושה ראשונה בטלה דכי קדשה יהושע לשעתה קדשה ולא לעתיד לבא כשגלו בימי נבוכדנצר ולא רצו להחזיר קדושתה כדי שיהא מותר לחרוש ולזרוע שם בשביעית שאין נוהגת בחוצה לארץ ויסמכו עליהן עניים ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני ובית שאן מהן היתה ואותן שקדשו הן לא בטלו בחורבן שני כדאמרינן ביבמות בהערל (דף פב:) והביאך ה׳ אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושניה יש להם שבטלה ירושה ראשונה ונקראת שניה ירושה אבל ירושה שלישית אין להם שהשניה לא פסקה הלכך בימי רבי נהגו איסור בארץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אישתמיטתיה הא דאמר [נשמטה ממנו, שכח שמועה זו שאמר] ר׳ שמעון בן אליקים משום ר׳ אלעזר בן פדת שאמר משום ר׳ אלעזר בן שמוע: הרבה כרכים כבשום עולי מצרים וקידשום בכניסתם לארץ בימי יהושע בן נון, ולא כבשום עולי בבל בשיבת ציון בימי עזרא, ובכללם בית שאן.
The Gemara answers: That which Rabbi Shimon ben Elyakim says in the name of Rabbi Elazar ben Pedat, who says in the name of Rabbi Elazar ben Shammua, escaped the attention of Yehuda: Many cities were conquered by those who ascended from Egypt to Eretz Yisrael, led by Joshua, son of Nun, and were not conquered by those who ascended from Babylonia to Eretz Yisrael in the return to Zion led by Ezra. Among those cities was Beit She’an.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְקָסָבַר בקְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא גוְהִנִּיחוּם כְּדֵי שֶׁיִּסְמְכוּ עֲלֵיהֶן עֲנִיִּים בַּשְּׁבִיעִית.

And Rabbi Yehuda HaNasi holds: The initial consecration with which Eretz Yisrael was sanctified during the era of Joshua, son of Nun, in terms of the obligation to fulfill land-based mitzvot, sanctified Eretz Yisrael for its time but did not sanctify it forever. Rather, the obligation lapsed with the exile to Babylonia. When those who ascended from Babylonia returned to Eretz Yisrael and sanctified the land, they left certain places unsanctified, so that the poor would rely upon them for sustenance during the Sabbatical Year, when produce is not plentiful. Since these areas were not sanctified, it is permitted to sow crops there during the Sabbatical Year, and the poor will not go hungry. Once Rabbi Yehuda HaNasi discovered that Beit She’an was one of those cities, he exempted it from land-based mitzvot.
עין משפט נר מצוהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וקסבר [וסבור הוא]: קדושה ראשונה שנתקדשה ארץ ישראל בימי יהושע בן נון לענין קיום המצוות התלויות בה, קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, אלא פקעה לאחר שנעזבה הארץ בחורבן הבית הראשון. וכשעלו עולי בבל וחזרו וקידשו את הארץ הניחום לאותם מקומות ולא קידשום, כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית, כשאין תבואה מצויה בארץ. שהואיל ואינם קדושים בקדושת הארץ מותר לזרוע שם בשביעית, וכך יוכלו העניים להתפרנס משם. וכיון שהתברר לרבי שבית שאן היא מאותן ערים — התיר אותה.
And Rabbi Yehuda HaNasi holds: The initial consecration with which Eretz Yisrael was sanctified during the era of Joshua, son of Nun, in terms of the obligation to fulfill land-based mitzvot, sanctified Eretz Yisrael for its time but did not sanctify it forever. Rather, the obligation lapsed with the exile to Babylonia. When those who ascended from Babylonia returned to Eretz Yisrael and sanctified the land, they left certain places unsanctified, so that the poor would rely upon them for sustenance during the Sabbatical Year, when produce is not plentiful. Since these areas were not sanctified, it is permitted to sow crops there during the Sabbatical Year, and the poor will not go hungry. Once Rabbi Yehuda HaNasi discovered that Beit She’an was one of those cities, he exempted it from land-based mitzvot.
עין משפט נר מצוהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא וְהָא ר׳רַבִּי מֵאִיר עָלֶה בְּעָלְמָא הוּא דְּאָכֵיל אֲמַר לֵיהּ מֵאֲגוּדָּה אַכְלֵיהּ וּתְנַן דיָרָק הַנֶּאֱגָד מִשֶּׁיֵּאָגֵד.

Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: How did Rabbi Yehuda HaNasi rely on the testimony of Rabbi Yehoshua ben Zeruz to exempt from terumot and tithes produce that grows in Beit She’an? But wasn’t it merely a leaf that Rabbi Meir ate? It is permitted to eat untithed produce incidentally, not in the framework of a meal. Rabbi Zeira said to him: He ate the leaf from a bundle, and we learned in a mishna (Ma’asrot 1:5): With regard to a vegetable that is typically bound in a bundle, one is obligated to separate teruma and tithes from the moment that it is bound. From that point, one may not eat from it even incidentally before tithing.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עלה בעלמא – דאכילת עראי היא ושריא בארץ.
מאגודה אכליה – דמשנאגד אסור לאכול עראי.
הנאגד – שדרכו לאוגדו.
משיאגד – הוקבע למעשר ונאסר באכילת עראי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] ר׳ ירמיה לר׳ זירא: כיצד סמך רבי על עדותו של ר׳ יהושע בן זירוז לפטור ירק מתרומות ומעשרות בבית שאן? והא [והרי] ר׳ מאיר עלה בעלמא הוא דאכיל [עלה בלבד הוא שאכל], ואכילת ארעי מותרת גם במקום שחייב בתרומה ומעשר! אמר ליה [לו]: מאגודה אכליה [אכל אותו], ותנן [ושנינו במשנה]: ירק הנאגד, שדרך לאוגדו יחד, מתחייב בתרומה ומעשר משיאגד, ושוב אין לאכול ממנו אף אכילת ארעי עד שיעשר.
Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: How did Rabbi Yehuda HaNasi rely on the testimony of Rabbi Yehoshua ben Zeruz to exempt from terumot and tithes produce that grows in Beit She’an? But wasn’t it merely a leaf that Rabbi Meir ate? It is permitted to eat untithed produce incidentally, not in the framework of a meal. Rabbi Zeira said to him: He ate the leaf from a bundle, and we learned in a mishna (Ma’asrot 1:5): With regard to a vegetable that is typically bound in a bundle, one is obligated to separate teruma and tithes from the moment that it is bound. From that point, one may not eat from it even incidentally before tithing.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְדִלְמָא לָאו אַדַּעְתֵּיהּ הַשְׁתָּא בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים אֵין הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יָדָן צַדִּיקִים עַצְמָן לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.

Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: And perhaps it was not on Rabbi Meir’s mind, and his attention was diverted when he ate the leaf. Rabbi Zeira answered: Now, since even with regard to the animals of the righteous, the Holy One, Blessed be He, does not generate mishaps through them, is it not all the more so true that the righteous themselves would not experience mishaps?
רש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאו אדעתיה – שכח ר׳ מאיר ולא עשרו ולעולם סבירא ליה דבעי עשורי.
הא דאמרינןא בהמתן של צדיקים אין הקב״ה מביא תקלה על ידן. יש ששואליןב עליה והרי ר׳ ישמעאל מגדולי ישראל היה וקרא והטה כדאיתא בפ״ק דשבתג, ובמס׳ מכותד גבי יהודה בן טבאי איכא אמר ליה שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי, שהרי אמרו חכמים אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם, והודה לדבריו שטעה את ההלכה ושפך דם נקי. ועוד דאמרינן ביבמותה גבי ר׳ אליעזר וקרעו את התורה בחמתן, קרעו ס״ד, אלא נקרעה ספר תורה בחמתן, והיה שם זקן אחד ואמר להם תמה אני אם לא יהיה בית הכנסת ע״ז, והיה זו תקלהו גדולהז.
ורת״ם ז״ל היה אומרח שאין אומרים אין הקב״ה מביא תקלה על ידן אלא בדבר אכילה שגנאי הדבר, כמו שאמרו בגיטיןט שהרי אדם גדול הטיל אימה יתירה בתוך ביתו והאכילוהו דבר גדול, האכילוהו ס״ד השתא בהמתן של צדיקים וכו׳, אבל באיסורין לא. ואין בטעם הזה לא טעם ולא ריחי. ועוד דאמרינן בפ׳ [האשה] שנתארמלהכ והעלו עבד לכהונה על פיו העלו ס״ד השתא בהמתן של צדיקים וכו׳ל.
ורבינו נ״רמ פי׳ בהמתן של צדיקים אין הקב״ה מביא תקלה לאחרים על ידםנ, כחמורו של ר׳ פנחס בן יאיר, שהרי לא היתה מצווה בכך, אבל שלא להכשיל הנותנין לא רצתה לאכול. ור׳ מאיר נמי כיון שבפני אחרים אכל, אלו היה איסור בדבר תקלה לאחרים היא, שהרי התיר רביס את בית שאן על ידו, וכן שחיטת כותי שאכל ר׳ אמי הרי באו להתירה על ידו, אבל בדבר עצמו, אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטאע. ויפה פירש. אלא שהוקשה לי הא דאמרי׳ פ״ק דנדריםפ כנדרי כשרים [וכו׳]⁠צ נדר בנזיר ובקרבן, לפי שאין הקב״ה מביא תקלה על ידן, ולא היו מביאין קרבן למקום, לפיכך היו נודרים בנזירות לפיק וכו׳, אלמא שום תקלה נמי במשמער. ויש לתרץש שאין הקב״ה מביא תקלה לצדיקים כלל בשוגג שבא ליטהר מסייעין אותו, אבל ר׳ ישמעאל פשיעה היתה לו בדבר שלא חשש לדברי חביריו להחמירת, ור׳ אליעזר וחביריו שנקרעה ספר תורה על ידן מתוך שבאו לכלל כעס באו לכלל חטא, שכל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בוא, ודר׳ יהודה בן טבאי שהרג עד זומם, שמא מחויב לשמים היה אותו האיש, וזימנו הקב״ה ליהודה בן טבאי לפגוע בוב, כי ההוא מעשה (דרבי שמעון בן אלעזר) [דר׳ אלעזר בר׳ שמעון]⁠ג, שהרג אותו האיש ונשתטח על קברוד ויצא קול ואמר לוה אל ירע לך הוא ובנו באו על נערה המאורסה ביום הכפורים, ואמר שישו בני מעי שישו.
וקשה לי הא דאמרו בבראשית רבה פרשת חיי שרהו ר׳ ירמיה שלח לר׳ זעירא חד קרסטל דתאנים ר׳ ירמיה אמר אפשר ר׳ זעירא אכיל להון דלא מתקנן, [ר׳ זעירא אמר איפשר לר׳ ירמיה משלח להון דלא מתקנן]⁠ז בין דין לדין מתאכל תאניא בטיבלן, למחר קם ר׳ ירמיה עם ר׳ זעירא אמר ליה תקנת אילין תאניא, אמר ליה לא, אמר ר׳ אבא וכו׳, אמר ר׳ חנינא אפי׳ חמרי לית אנן, חמריה דר׳ פנחס בן יאיר אי יהבי ליה שערי טבילן לא טעמתון, אנן מכלינן תאניא בטבלא. והא הכא שבאה תקלה לר׳ זעירא על ידי ר׳ ירמיה. וי״ל שלשניהם פשיעה היה להם בדבר. אבל מ״מ זו קושיא מפורשת לפי׳ ר׳⁠ ⁠״ת ז״לח.
א. מימרא זו מובאת בגמ׳ גם לעיל ה, ב, אלא שבכת״י כתובים הדברים כאן, וכן בחי׳ הר״ן הובאו הדברים כאן.
ב. תוס׳ לעיל ה, ב ד״ה צדיקים. ורבינו דן בזה בקצרה בחידושיו למכות ה, ב וציין לחידושיו כאן.
ג. יב, ב.
ד. ה, ב.
ה. צו, ב.
ו. בכת״י בטעות: תקנה.
ז. ראה יחוסי תנאים ואמוראים (הוצ׳ מיימון) ע׳ חנינא עמ׳ תלו, שכתב שלא שייך ענין זה אלא במקום שהאדם אנוס, שאין דרך אדם גדול לעמוד על התבשילין, אבל לא בדבר שתלוי בו וסומך על עצמו. ועוד פירש שם שבהוראה לא שייך כלל ענין זה שאין הקב״ה מביא תקלה, עיי״ש שפירש בזה כל המקומות שהביא כאן רבינו.
ח. בתוס׳ כאן, תוס׳ ותוספות הרא״ש שבת יב, ב ד״ה רבי נתן, פסחים קו, ב ד״ה אישתלי, חגיגה טז, ב ד״ה אם לא, יבמות צט, ב ד״ה ס״ד, גיטין ז, א ד״ה השתא.
ט. ז, א.
י. אף ביחוסי תנאים ואמוראים שם דחה חילוק זה - דמאי שנא.
כ. כח, ב.
ל. כבר עמדו ע״ז בתוס׳ לעיל שם, עיי״ש שאם גרסינן ליה צ״ל שאף הוא ענין של אכילה, שמאכיל אשתו תרומה שלא כדין. וכ״ה בריטב״א כתובות שם. וביחותו״א שם כתב ע״ז: ׳ואם הדוחה ירצה לומר כי פסול יוחסים דבר גדול הוא, גם זה אינו, כי איסור כרת כגון הטיית הנר גדול מזה׳.
מ. בכ״מ במסכתין הביא רבינו דברים בשם ״רבינו נ״ר״ [ראה להלן כד, א ד״ה אמר קרא, כה, א ד״ה וחד תוכו], והוא רבו רבינו יעקב בר יקר, כמוכח שם, עיי״ש בהערות. ואפשר שגם כאן כוונתו לרבו זה.
נ. כ״כ בשטמ״ק נדרים ט, א בשם הרא״ם.
ס. בכת״י ליתא תיבה זו.
ע. ע״פ קהלת ז, כ.
פ. ט, א.
צ. הגרשז״ר תיקן: ׳כנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותם נדר׳ וכו׳.
ק. מלה זו נראית מיותרת. [והקריאה בהוצ׳ הגרשז״ר ״לפירו׳⁠ ⁠״ אינה מדוייקת].
ר. ראה פתח עיניים לחיד״א נדרים שם, ובפתח הדביר ח״א ס״ח ע״א, ובשד״ח, כללים, מערכת האל״ף אות רמב.
ש. דברי רבינו דלהלן הובאו בחידושי הר״ן, ומשם ביד מלאכי כללי הדינים סי׳ קלז.
ת. כ״כ הריטב״א שבת שם.
א. נדרים כב, א.
ב. בחידושיו למכות שם כתב רבינו: ׳והתירוץ הנכון בזה לקושיא זו דההוא גברא רשע הוה ומחויב מיתה הוה, כדאמרי׳ לענין עובדא דראב״ש דאמר לו הוא ובנו באו על נערה המאורסה ביום הכפורים ואמר שישו בני מעי שישו, הכא נמי הכי הוה׳.
ג. ב״מ פג, ב. [וכן בחידושי הר״ן נדפס בטעות רשב״א וצ״ל ראב״ש].
ד. שם ליתא לשון זו, אלא במכות שם על ר׳ יהודה בן טבאי.
ה. ראה ריטב״א מכות שם ויש להשלים מכאן.
ו. פ״ח, ח [והנוסח כאן קרוב לנוסחת כ״י שבב״ר הוצ׳ ת״א].
ז. כ״ה בב״ר שם, וכנראה נשמט כאן בטעות הדומות.
ח. ראה חידושי חת״ס (לעיל ה, א) שהר״ן [ורבינו] אינם מחלקים בין איסורי אכילה לשאר איסורים. ועי׳ ספר ישמח משה שמות כג, ז ד״ה חולין. וע״ע שד״ח כללים מערכת א כלל רמב-רמג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ודלמא לאו אדעתיה [ושמא לא על דעתו] כלומר, בהיסח הדעת אכל ר׳ מאיר את העלה! ומשיבים: השתא [עכשיו, הרי] בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן? ואין לייחס לו שגגה כזו.
Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: And perhaps it was not on Rabbi Meir’s mind, and his attention was diverted when he ate the leaf. Rabbi Zeira answered: Now, since even with regard to the animals of the righteous, the Holy One, Blessed be He, does not generate mishaps through them, is it not all the more so true that the righteous themselves would not experience mishaps?
רש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְדִלְמָא עִישֵּׂר עֲלֵיהֶם מִמָּקוֹם אַחֵר לֹא נֶחְשְׁדוּ חֲבֵרִים לִתְרוֹם שֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף וְדִלְמָא נָתַן עֵינָיו בְּצַד זֶה וְאָכַל בְּצַד אַחֵר אֲמַר לֵיהּ חֲזִי מַאן גַּבְרָא רַבָּה קָמַסְהֵיד עֲלֵיהּ.

Rabbi Yirmeya asked: And perhaps Rabbi Meir tithed those leaves from produce in another place. Rabbi Zeira answered: Ḥaverim are not suspected of separating teruma from produce that is not proximate to the produce for which it is being separated. Rabbi Yirmeya asked: And perhaps Rabbi Meir set his sight on this side of the vegetable with the intent of separating teruma and tithes, and ate a leaf on the other side. Rabbi Zeira said to him: See who the great man is who is testifying about Rabbi Meir. Certainly a man of the stature of Rabbi Yehoshua ben Zeruz accurately observed and reported Rabbi Meir’s actions.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודילמא ממקום אחר עשר ליה – כלומר שהוא היה במדינה [אחרת] ונתן עשור לשם להתיר עלה זו שבמדינה זו:
לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף – כלומר1 לא נחשדו אותו שום אדם שבעולם דהוא הוה תורם אלא משלפניו ומשום הכי אכל עלה. אלא תדע שמותר היה לאכול בלא מעשר. ודילמא נתן עיניו בצד זה ואכל וכו׳ כלומר מאגודה עצמו נתן מעשר שהוא אכל בצד זה ונתן מעשר מצד אחר. חזי מאן גברא אסהיד עליה שלא נתן מעשר על הכל. אני הולך לעשות כלומר אני הולך כמה שגזר עלי הב״ה דכתיב כל הנחלים וכו׳. דלא לימא כך עושים לבני לוויה כשבא למברא הוא עבר ואותו שלוה זה לא עברו:
1. נראה דצ״ל לא נחשד שום חבר שבעולם לתרום שלא מן המוקף אלא וודאי דלא היה תורם אלא משלפניו והיכי אכל העלה אלא ודאי שמותר וכו׳.
ממקום אחר – שמא הוי ליה ירק תלוש בביתו ואמר הרי הוא מעשר על אגודה זו.
לתרום שלא מן המוקף – מן המחובר וסמוך לו כגון אין מקיפין שתי חביות (ביצה דף לב:) וכמו מקפת וקורא לה שם (נדה דף עא:) לשון מקריב ומגיען זה לזה. ואסור לחבר להפריש ממה שאין לפניו על מה שלפניו דשמא אותו שהוא סומך עליו אינו בעין שנאבד או נרקב ונמצא שאין אומר כלום ואוכל טבלים.
נתן עיניו בצד זה – לקרוא לו שם מעשר על צד שני ואכל מצד שני.
חזי מאן גברא רבה אסהיד עליה – ראה כמה אדם גדול העיד עליו דהיינו רבי יהושע הואיל ובא להעיד על זאת יפה כוון ודקדק בדבר אל נכון.
ודילמא נתן עיניו בצד זה ואכל בצד אחר – וא״ת דתנן בפרק במה מדליקין (שבת דף לד.) ספק חשכה מעשרין את הדמאי הא ודאי חשכה לא אמאי כיון דאפשר ע״י נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אם כן יהא מותר להפריש בשבת כדמוכח בפרק נוטל (שם דף קמא:) דתנן רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה ופריך בגמרא (שם דף קמב.) והא מתקן הוא ומשני הא מני רבי שמעון בן אלעזר היא דאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ולהכי לא חשיב תקון בשבת כשמעלה ויש לומר דשאני מדומע שכבר היה נתקן אבל תחלתו של טבל לא שרי על ידי דאפשר ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר. [וע״ע תוספות גיטין לא. ובמנחות נה. ובבכורות נט. ד״ה במחשבה].
[גנאיא נהרא. שם שרב. תדע דאמרי׳ פגע ביה ולא אמרי׳ פגע בגנאי נהרא].
א. קטע זה והקטע הבא הובאו בשטמ״ק בשם הרמב״ן, ולפנינו בנדפס ובכתה״י ליתא, וכנראה היה לפני בעל השטמ״ק בנוסח כ״י לונדון של חי׳ הרמב״ן שממנו מעתיק. [הכת״י שלפנינו חסר בתחילתו וחבל על דאבדין]. ורחוק לתלות ט״ס בציון המקור [עי׳ הערה שם], שכן כ״י השטמ״ק הוא עצם כ״י של רבינו בצלאל אשכנזי. וצ״ע.
ב. ראה תוד״ה אמר ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ודלמא [ושמא] עישר עליהם מירק שהיה לו במקום אחר! ומשיבים: לא נחשדו חברים המקפידים על תרומה ומעשר לתרום שלא מן המוקף (הסמוך). ושואלים: ודלמא [ושמא] נתן עיניו בצד זה של הירק, חישב לעשותו תרומה ומעשר, ואכל בצד אחר! אמר ליה [לו]: חזי מאן גברא רבה קמסהיד עליה [ראה מי האדם הגדול שמעיד עליו], ואדם גדול כר׳ יהושע בן זרוז, וודאי התבונן והיטיב לראות מה עשה ר׳ מאיר.
Rabbi Yirmeya asked: And perhaps Rabbi Meir tithed those leaves from produce in another place. Rabbi Zeira answered: Ḥaverim are not suspected of separating teruma from produce that is not proximate to the produce for which it is being separated. Rabbi Yirmeya asked: And perhaps Rabbi Meir set his sight on this side of the vegetable with the intent of separating teruma and tithes, and ate a leaf on the other side. Rabbi Zeira said to him: See who the great man is who is testifying about Rabbi Meir. Certainly a man of the stature of Rabbi Yehoshua ben Zeruz accurately observed and reported Rabbi Meir’s actions.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותרמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַאי בְּהֶמְתָּן שֶׁל צַדִּיקִים דְּרַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר הֲוָה קָאָזֵיל לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִין פְּגַע בֵּיהּ בְּגִינַּאי נַהֲרָא.

§ The Gemara asks: What is the reference to animals of the righteous, about whom it is stated that God does not generate mishaps through them? It is based on the incident where Rabbi Pineḥas ben Ya’ir was going to engage in the redemption of captives, and he encountered the Ginai River.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גינאי – שם הנהר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ומבררים: מאי [מהו] ענין זה של בהמתן של צדיקים שהזכרנו כמה פעמים, שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן? כפי המסופר שר׳ פנחס בן יאיר הוה קאזיל [היה הולך] לפדיון שבויין, פגע ביה [פגש בו] בגינאי נהרא [הנהר] בתוך דרכו,
§ The Gemara asks: What is the reference to animals of the righteous, about whom it is stated that God does not generate mishaps through them? It is based on the incident where Rabbi Pineḥas ben Ya’ir was going to engage in the redemption of captives, and he encountered the Ginai River.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲמַר לֵיהּ גִּינַּאי חֲלוֹק לִי מֵימֶךָ וְאֶעֱבוֹר בָּךְ אֲמַר לֵיהּ אַתָּה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֶךָ וַאֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנִי אַתָּה סָפֵק עוֹשֶׂה סָפֵק אִי אַתָּה עוֹשֶׂה אֲנִי וַדַּאי עוֹשֶׂה אֲמַר לֵיהּ אִם אִי אַתָּה חוֹלֵק גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ בְּךָ מַיִם לְעוֹלָם חֲלַק לֵיהּ.

He said to the river: Ginai, part your water for me and I will pass through you. The river said to him: You are going to perform the will of your Maker and I am going to perform the will of my Maker, to flow in my path. With regard to you, it is uncertain whether you will perform His will successfully, and it is uncertain whether you will not perform His will successfully. I will certainly perform His will successfully. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said to the river: If you do not part, I will decree upon you that water will never flow through you. The river parted for him.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רצון קוני – כל הנחלים הולכים אל הים בגזירת המלך.
ספק עושה – שמא לא יתנו לך בפדיון.
אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך כו׳ – שמא שר של ים השיב לו כך אי נמי רבי פנחס היה מחשב בלבו שלכך היה מניח מלחלוק לו וכענין זה צריך לפרש בפרק קמא דמסכת ע״ז (עבודה זרה יז.) גבי רבי אליעזר בן דורדייא דאמר שמים בקשו עלי רחמים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ א״ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו כו׳ יראה שהיתה התשובה בזה שהספק שלי התלוי בבחירה שלי טוב מודאי שלך שאתה עושה שיוכל ליבטל שהנה גוזרני שלא יעברו בך מים לעולם שאז ודאי אי אתה עושה ואני ספק עושה וכמאמר החכם שההכרח לא ישובח ולא יגונה ובין ודאי עושה ובין ודאי אי אתה עושה מוכרחים בגזירה וספק שלי התלוי בבחירתי כדאמרי׳ הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים טוב מהם וק״ל:
שלא יעברו כו׳ [עי׳ פירושו בחדושי הלכות]:
א״ל חלוק כו׳ יש לנו רמז בנס זה בקרא בס׳ תהלים גבי קריעת ים סוף שאמר הכתוב הפך ים ליבשה היינו קריעת ים סוף בנהר יעברו ברגל היינו האי נהרא גינאי שעברו בו רבי פנחס וההוא דדרי חיטי והיינו ברגל שם נשמחה לשמחת יו״ט דפסחא ואמר מושל בגבורתו לשנות הטבעים עיניו גם בגוים תצפינה דהיינו לההוא טייעא שיעבור שם משום דהסוררים שהוא הטייעא אל ירומו פיהם לגבי שמיא כמ״ש כך עושין לבני לויה כו׳ וק״ל:
קדושים הם כו׳ [עי׳ פירושו בחדושי הלכות]:
אל תלחם גו׳ כי כמו שער בנפשו גו׳ מפורש בפ׳ אלו נאמרין ע״ש:
אם בחייהן כך כו׳ [עי׳ פירושו בחדושי הלכות]:
שאימתן כו׳ אפרדות דלעיל קאי וסבר כמ״ד בפסחים דפרד בימי ענה הוה ואיכא מ״ד התם דפליג וסבירא ליה דפרד מימי בראשית הוה ופירוש ימים אליביה כמו שתרגום אונקלוס גובריא וק״ל:
אמר ליה [לו] לנהר: גינאי, חלוק לי מימך לכאן ולכאן ואעבור בך. אמר ליה [לו] הנהר: אתה הולך לעשות רצון קונך, לקיים מצות פדיון שבויים, וגם אני הולך לעשות רצון קוני, שאני זורם באפיקי כפי שנבראתי לכך, אתהספק עושה שספק אם אתה מצליח בפדיון השבויים ספק אי אתה עושה, אניודאי עושה את רצון קוני. אמר ליה [לו] ר׳ פנחס בן יאיר: אם אי [אין] אתה חולק מימיך, גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם! חלק ליה [לו] הנהר מימיו ועבר בו.
He said to the river: Ginai, part your water for me and I will pass through you. The river said to him: You are going to perform the will of your Maker and I am going to perform the will of my Maker, to flow in my path. With regard to you, it is uncertain whether you will perform His will successfully, and it is uncertain whether you will not perform His will successfully. I will certainly perform His will successfully. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said to the river: If you do not part, I will decree upon you that water will never flow through you. The river parted for him.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הֲוָה הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה דָּארֵי חִיטֵּי לְפִיסְחָא אֲמַר לֵיהּ חֲלוֹק לֵיהּ נָמֵי לְהַאי דִּבְמִצְוָה עָסֵיק חֲלַק לֵיהּ הֲוָה הָהוּא טַיָּיעָא דִּלְוָוה בַּהֲדַיְיהוּ אֲמַר לֵיהּ חֲלוֹק לֵיהּ נָמֵי לְהַאי דְּלָא לֵימָא כָּךְ עוֹשִׂים לִבְנֵי לְוִיָּה חֲלַק לֵיהּ.

There was a certain man who was carrying wheat for the preparation of matza for Passover. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said to the river: Part your waters for that person too, as he is engaged in the performance of a mitzva. The river parted for him. There was a certain Arab [taya’a] who was accompanying them. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said to the river: Part your waters for that person too, so that he will not say: Is that what one does to a person who accompanies him? The river parted for him.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבמצוה עסיק – דכתיב (שמות יב) ושמרתם את המצות דמתחלת טחינה והרקדה בעיא שימור לשם מצה.
דלווה בהדייהו – נתחבר עמם בדרך.
טייעא – סוחר ערבי.
כך עושין – בתמיה.
לבני לויה – לבני חבורה שמניחן והולך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוה ההוא גברא דהוה דארי חיטי לפיסחא [היה איתו אדם אחד שהיה נושא חיטים לצורך מצות של פסח], אמר ליה [לו] ר׳ פנחס לנהר: חלוק ליה נמי להאי [חלוק לו גם כן מימיך לזה], שבמצוה עסיק [הוא עוסק], חלק ליה [לו] מימיו. הוה ההוא טייעא דלווה בהדייהו [היה ערבי אחד שהיה מתלווה עימם], אמר ליה [לו] ר׳ פנחס לנהר: חלוק ליה נמי להאי [חלוק לו מימיך גם כן לזה], דלא לימא [שלא יאמר]: כך עושים לבני לויה? חלק ליה [לו].
There was a certain man who was carrying wheat for the preparation of matza for Passover. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said to the river: Part your waters for that person too, as he is engaged in the performance of a mitzva. The river parted for him. There was a certain Arab [taya’a] who was accompanying them. Rabbi Pineḥas ben Ya’ir said to the river: Part your waters for that person too, so that he will not say: Is that what one does to a person who accompanies him? The river parted for him.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַב יוֹסֵף כַּמָּה נְפִישׁ גַּבְרָא מִמֹּשֶׁה וְשִׁתִּין רִבְּוָון דְּאִילּוּ הָתָם חַד זִימְנָא וְהָכָא תְּלָתָא זִימְנִין וְדִלְמָא הָכָא נָמֵי חֲדָא זִימְנָא אֶלָּא כְּמֹשֶׁה וְשִׁתִּין רִבְּוָון.

Rav Yosef said: How great is this man, Rabbi Pineḥas ben Ya’ir, greater than Moses and the six hundred thousand who left Egypt, as there, at the Red Sea, the waters parted one time, and here the waters parted three times. The Gemara asks: And perhaps here too, the waters parted one time, and the river began to flow again only after all three of them passed. Rather, this man was as great as Moses and the six hundred thousand children of Israel.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ממשה רבינו ושיתין ריבוואן כלומר שחלק להן הב״ה היינו שהיו ישראל ששים רבוא שש מאות אלף רגלי אלו ששים רבוא. נקרינהו ולא אכל כלומר שביררום מן הצרורות ומן הפסולת ועדיין לא אכל (בחשינה). [חבטינהו] שכברום בכברה:
דלמא ה״נ חדא זימנא – אלא מתיירא היה שלא יחזרו המים וישטפו השנים והיה מדבר עליהם שימתין להם הנהר.
כמשה ושתין רבוון – שנחלק להן ים סוף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יוסף: כמה נפיש גברא [גדול אדם זה] ר׳ פנחס בן יאיר ממשה ושתין רבוון [וששים ריבוא מישראל], דאילו התם חד זימנא [שאילו שם נבקע הים רק פעם אחת], והכא תלתא זימנין [וכאן נבקע הנהר שלוש פעמים]. ותמהים: ודלמא הכא נמי חדא זימנא [ושמא כאן גם כן היה פעם אחת], שהנהר לא חזר לזרום עד שעברו שלושתם! אלא הכוונה היא צריך לומר שכוחו גדול כמשה ושתין רבוון [וששים ריבוא].
Rav Yosef said: How great is this man, Rabbi Pineḥas ben Ya’ir, greater than Moses and the six hundred thousand who left Egypt, as there, at the Red Sea, the waters parted one time, and here the waters parted three times. The Gemara asks: And perhaps here too, the waters parted one time, and the river began to flow again only after all three of them passed. Rather, this man was as great as Moses and the six hundred thousand children of Israel.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אִקְּלַע לְהָהוּא אוּשְׁפִּיזָא רְמוֹ לֵיהּ שְׂעָרֵי לְחַמְרֵיהּ לָא אֲכַל

After crossing the river, Rabbi Pineḥas ben Ya’ir happened to come to a certain inn [ushpiza]. His hosts cast barley before his donkey for him to eat. The donkey did not eat it.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאחר שעבר ר׳ פנחס בן יאיר את הנהר אקלע לההוא אושפיזא [הזדמן לפונדק אחד], רמו ליה שערי לחמריה [השליכו שעורים לפני חמורו] על מנת שיאכל, לא אכל,
After crossing the river, Rabbi Pineḥas ben Ya’ir happened to come to a certain inn [ushpiza]. His hosts cast barley before his donkey for him to eat. The donkey did not eat it.
מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

חולין ז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה חולין ז. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום חולין ז., רש"י חולין ז., תוספות חולין ז., רמב"ן חולין ז. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אביגדור אריאלי. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי חולין ז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה חולין ז., מהרש"א חידושי הלכות חולין ז., מהרש"א חידושי אגדות חולין ז., פירוש הרב שטיינזלץ חולין ז., אסופת מאמרים חולין ז.

Chulin 7a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Chulin 7a, Attributed to R. Gershom Chulin 7a, Rashi Chulin 7a, Tosafot Chulin 7a, Ramban Chulin 7a, Meiri Chulin 7a, Maharshal Chokhmat Shelomo Chulin 7a, Maharsha Chidushei Halakhot Chulin 7a, Maharsha Chidushei Aggadot Chulin 7a, Steinsaltz Commentary Chulin 7a, Collected Articles Chulin 7a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144