1 מטמאין טומאת משקין ברביעית. דבכל הנך ג׳ כתיב בהו משקה:
טומאה חמורה – במגע ובהיסט:
(1) 
וַחֲלֵב אִשָּׁה מְטַמְּאִין טוּמְאַת מַשְׁקִין בִּרְבִיעִית רוּקּוֹ זוֹבוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו מְטַמְּאִין טוּמְאָה חֲמוּרָה בְּכֹל שֶׁהוּא.
וַחֲלֵב אִשָּׁה מְטַמְּאִין טוּמְאַת מַשְׁקִין בִּרְבִיעִית רוּקּוֹ זוֹבוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו מְטַמְּאִין טוּמְאָה חֲמוּרָה בְּכֹל שֶׁהוּא.and the milk of a woman who is a zava transmit impurity of liquids where there is a quarter-log. The saliva, gonorrhea-like discharge of a zav, and urine transmit severe impurity in any amount.
רוקו בכל שהוא – דכתיב (ויקרא טו) וכי ירוק הזב בטהור וגו׳ וזובו ומי רגליו ילפינן מרוקו במסכת נדה בפרק דם הנדה (דף נה.).
וחלב האשה מטמא טומאת משקין ברביעית – ואם תאמר כיון דמשקה הוי מן התורה כדמשמע בפרק דם הנדה (נדה נה:) דקאמר דמעות עינו דכתיב ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ) וחלב דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו (שופטים ד) א״כ ליטמא בכל שהוא כמו שאר משקין כדמשמע פר׳ קמא דפסחים (דף יד.) דקאמר (אי) דאיכא משקה בהדי בשר ואין רגילות שיהא רביעית מים נדבק בבשר וגם פרק קמא דהתם (פסחים יז:) קאמר משקה דמטבחייא דכן לא אמרן אלא ברביעית דחזי להטביל מחטין וצינורות אבל בציר מרביעית לא וגם בפ׳ אלו דברים (ברכות נב.) קאמר נוטלין לידים ואח״כ מוזגין הכוס שמא יטמאו המשקין שאחורי הכוס מחמת הידים ויחזרו ויטמאו הכוס ואין רגילות שיהא נדבק רביעית בדופני הכוס לכך נראה לומר שאין אלו רק מדרבנן ולכך בעי רביעית וקרא דקמייתי אסמכתא בעלמא.
וחלב אשה זבה — מטמאין טומאת משקין ברביעית. רוקו של הזב, זובו, ומימי רגליו — מטמאין טומאה חמורה כזב עצמו, בכל שהוא.
and the milk of a woman who is a zava transmit impurity of liquids where there is a quarter-log. The saliva, gonorrhea-like discharge of a zav, and urine transmit severe impurity in any amount.
הכל
(2) וְאִי אָמְרַתְּ מְקוֹם חָלָב מְעַיֵּין חָלָב נָמֵי נְטַמֵּא טוּמְאָה חֲמוּרָה בְּכֹל שֶׁהוּא כְּזוֹבוֹ וְרוּקּוֹ אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ מְקוֹם חֲלֵב אִשָּׁה לָאו מַעְיָין הוּא.
And if you say in accordance with the opinion of Rava that the location from which the milk emerges is considered a spring, then milk also should transmit severe impurity in any amount, like the gonorrhea-like discharge of a zav and his saliva. Rather, conclude from it that the location from which the milk of a woman emerges is not considered to be a spring, and the milk must be rendered susceptible to impurity in order to become impure or transmit impurity.
ואי אמרת חלב מעיין הוא כו׳:
אי הכי – כיון דאמרת דלאו מעיין הוא קשיא הא דאמאי מטמא אפילו שלא לרצון:
לעולם לאו מעיין הוא ומי סברת דהאי שלא לרצון דקאמר דאמר דלא ניחא ליה לא מאי שלא לרצון בסתמא ומשום הכי מטמא אפילו בסתם דלא אמר דניחא ליה דקי״ל דבסתם דעתיה קריבה גבי חלב הילכך מטמא אפי׳ בסתמא אבל אי חזינא דלא ניחא ביה לינוקא לא מיתכשר וטהור:
ואי אמרת [ואם אומר אתה] כדברי רבא, שמקום חלב מעיין הוא, חלב של זבה נמי נטמא [גם כן יטמא] טומאה חמורה בכל שהוא, כזובו ורוקו! אלא שמע מינה [למד מכאן]: מקום חלב אשה לאו מעיין הוא, והחלב צריך הכשר כדי ליטמא ולטמא.
And if you say in accordance with the opinion of Rava that the location from which the milk emerges is considered a spring, then milk also should transmit severe impurity in any amount, like the gonorrhea-like discharge of a zav and his saliva. Rather, conclude from it that the location from which the milk of a woman emerges is not considered to be a spring, and the milk must be rendered susceptible to impurity in order to become impure or transmit impurity.
הכל
(3) אִי הָכִי קַשְׁיָא הָא מַתְנִיתָא וְאָמַר רָבָא מְטַמֵּא בֵּין לְרָצוֹן וּבֵין שֶׁלֹּא לְרָצוֹן.
The Gemara objects: If so, this mishna in Makhshirin cited earlier (13a), which Rava said supports his opinion, is difficult, as it states that a woman’s milk renders food susceptible to impurity whether it emerged to the satisfaction of the infant or not to his satisfaction. The mishna is difficult, as food is generally rendered susceptible to impurity only when the liquid comes into contact with it to the owner’s satisfaction.
ושואלים: אי הכי [אם כך], קשיא הא מתניתא [קשה משנה זו] ואמר והוכיח ממנה רבא כשיטתו, ששנינו בה שחלב אשה מטמא בין לרצון ובין שלא לרצון, והרי אוכל אינו מוכשר ליטמא אלא לרצון!
The Gemara objects: If so, this mishna in Makhshirin cited earlier (13a), which Rava said supports his opinion, is difficult, as it states that a woman’s milk renders food susceptible to impurity whether it emerged to the satisfaction of the infant or not to his satisfaction. The mishna is difficult, as food is generally rendered susceptible to impurity only when the liquid comes into contact with it to the owner’s satisfaction.
הכל
(4) מִי סָבְרַתְּ שֶׁלֹּא לְרָצוֹן דְּאָמַר דְּלָא נִיחָא לֵיהּ לָא מַאי שֶׁלֹּא לְרָצוֹן דְּאָמַר דְּדַעְתֵּיהּ דְּתִינוֹק קָרִיבָא לְגַבֵּי חָלָב אֲבָל אָמַר לָא נִיחָא לֵיהּ טָהוֹר.:
The Gemara explains: Do you maintain that the term: Not to their satisfaction, that the mishna states, means that the emergence of the milk is not amenable to him? No; rather, what is the meaning of the expression: Not to his satisfaction, that the mishna states? It means that the child did not indicate whether he desires the milk or not, but as a child’s mind is close to milk, i.e., he generally enjoys the milk, an explicit indication of interest or satisfaction is unnecessary in order for the milk to be susceptible to ritual impurity or to render other food items impure. But if he says, i.e., indicates, explictly that the milk is not amenable to him, then the milk is not susceptible to ritual impurity, and it remains pure.
ומשיבים: מי סברת [האם סבור אתה] כי ״שלא לרצון״ דאמר [שאומר התנא] כוונתו — דלא ניחא ליה [שלא נוח לו], שאינו רוצה בחלב? לא, מאי [מהו] ״שלא לרצון״ שאמר [שהוא אומר] — בסתם, דדעתיה דתינוק קריבא [שדעתו של התינוק קרובה] לגבי חלב, ולכן אין צורך ברצון מפורש כדי לקבל טומאה, אבל אם הוא אמר [אומר] במפורש שלא ניחא ליה [נוח לו] — הרי החלב טהור.
The Gemara explains: Do you maintain that the term: Not to their satisfaction, that the mishna states, means that the emergence of the milk is not amenable to him? No; rather, what is the meaning of the expression: Not to his satisfaction, that the mishna states? It means that the child did not indicate whether he desires the milk or not, but as a child’s mind is close to milk, i.e., he generally enjoys the milk, an explicit indication of interest or satisfaction is unnecessary in order for the milk to be susceptible to ritual impurity or to render other food items impure. But if he says, i.e., indicates, explictly that the milk is not amenable to him, then the milk is not susceptible to ritual impurity, and it remains pure.
הכל
(5) אָכַל אוֹכָלִין טְמֵאִין וְכוּ׳.: לְמָה לִי שְׁהִיָּיה דְּקָתָנֵי וְשָׁהָה אָמַר רַב יְהוּדָה הָכִי קָתָנֵי אָכַל אוֹכָלִין טְמֵאִין וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין וְשָׁתָה רְבִיעִית יַיִן וְשָׁהָה בַּאֲכִילָתָן וּבִשְׁתִיָּיתָן כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַיָּיב.:
The mishna teaches that if one ate one quarter-loaf of ritually impure foods or drank a quarter-log of ritually impure liquids, or if one drank a quarter-log of wine, and he entered the Temple and remained there for the time it takes to eat a half-loaf of bread, he is liable. The Gemara objects: Why do I need him to remain in the Temple in order to be liable, such that it teaches: And remained there? Rav Yehuda said that this is what the mishna is teaching: In the case of one who ate a quarter-loaf of ritually impure foods or drank a quarter-log of impure liquids, or drank a quarter-log of wine, and remained involved in eating them or drinking them for no more than the time it takes to eat a half-loaf of bread, and then entered the Temple, he is liable.
אבל אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין – באוכלין שהן אב הטומאה קא מיירי דנגעי במת והיכי אשכחן דאוכלין הוו אב הטומאה כדאמר בפ׳ אור ארבעה עשר ובהנהו חייב כרת כשאכלן ונכנס למקדש1 אבל באוכלין טמאין בטומאה דרבנן לא הוי חייב כרת אלא לאו בעלמא:
נכנס למקדש ושהה – האי ושהה לא ידעינן אי שהה במקדש קאמר או שהה באכילתן:
ר׳ אלעזר אמר אם הפסיק בה באותו רביעית שלא שתאן ביחד או אם נתן לתוכו מים כל שהוא ושתאו ונכנס פטור:
למה לי שהייה דקתני – [נכנס למקדש ושהה] דמשמע דאנכנס למקדש קאי ושהה ושם אינו צריך שהייה כלום אלא מכיון שנכנס הרי הוא חייב דאפי׳ התם במסכת שבועות דקא בעי שהייה שיעור השתחויה הני מילי שניטמא בפנים בהיכל. אבל בשניטמא בחוץ לאלתר כשנכנס חייב:
אמר רב יהודה – האי ושהה דקתני באכילתו קתני:
1. נראה דצ״ל אבל אכל אוכלין טמאין דאינו אלא טומאה דרבנן לא הוי חייב כרת אלא איסורא בעלמא.
אכל אוכלין טמאין כו׳ – פירש״י דלא קאי אנכנס למקדש דלא מחייב אביאת מקדש באכילת אוכלין טמאין אפי׳ נטמאו במת דאינן נעשין אבות הטומאה כיון דאין להם טהרה במקוה ונראה דאיירי באכל נבילת עוף טהור ושתה משקין טמאין כגון דם השרץ שמטמא כבשרו ונכנס למקדש.
א שנינו במשנה: אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין, שתה רביעית יין ונכנס למקדש, ושהה כדי אכילת פרס — חייב. ושואלים: למה לי שהייה במקדש כדי להתחייב על כך, דקתני [שהוא שונה] ושהה? אמר רב יהודה, הכי קתני [כך הוא שונה]: אכל אוכלין טמאין ושתה משקין טמאין ושתה רביעית יין, ושהה באכילתן ובשתייתן כדי אכילת פרס, ואחר כך נכנס למקדש — חייב.
The mishna teaches that if one ate one quarter-loaf of ritually impure foods or drank a quarter-log of ritually impure liquids, or if one drank a quarter-log of wine, and he entered the Temple and remained there for the time it takes to eat a half-loaf of bread, he is liable. The Gemara objects: Why do I need him to remain in the Temple in order to be liable, such that it teaches: And remained there? Rav Yehuda said that this is what the mishna is teaching: In the case of one who ate a quarter-loaf of ritually impure foods or drank a quarter-log of impure liquids, or drank a quarter-log of wine, and remained involved in eating them or drinking them for no more than the time it takes to eat a half-loaf of bread, and then entered the Temple, he is liable.
הכל
(6) ר״א רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כּוּ׳.: ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא י׳:ט׳} יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ יָכוֹל אֲפִילּוּ כֹּל שֶׁהוּא אֲפִילּוּ מִגִּתּוֹ.
§ The mishna teaches that Rabbi Elazar says: If one interrupted his drinking of the quarter-log of wine, or if he placed any amount of water into the wine, he is exempt. The Sages taught in a baraita: When the Torah instructs Aaron the High Priest: “Drink no wine nor intoxicating drink, you, nor your sons with you, when you go into the Tent of Meeting, that you shall not die” (Leviticus 10:9), one might have thought that this applies even if he drank any amount, and even if he drank wine from its press, i.e., wine that has not finished fermenting.
ב שנינו במשנה, ר׳ אליעזר אומר: אם פסק בשתיית רביעית יין, או שנתן לתוכו מים כל שהוא, ונכנס למקדש — פטור. בענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר לאהרן הכהן ״יין ושכר אל תשת אתה ובניך בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו״ וכו׳ (ויקרא י, יט), אילו נאמר רק ״יין״ — יכול אפילו שתה יין כל שהוא, יכול אפילו שתה יין מגתו, שעדיין לא תסס, יהא חייב?
§ The mishna teaches that Rabbi Elazar says: If one interrupted his drinking of the quarter-log of wine, or if he placed any amount of water into the wine, he is exempt. The Sages taught in a baraita: When the Torah instructs Aaron the High Priest: “Drink no wine nor intoxicating drink, you, nor your sons with you, when you go into the Tent of Meeting, that you shall not die” (Leviticus 10:9), one might have thought that this applies even if he drank any amount, and even if he drank wine from its press, i.e., wine that has not finished fermenting.
הכל
(7) את״ל תַּלְמוּד לוֹמַר וְשֵׁכָר אֵין אָסוּר אֶלָּא כְּדֵי לְשַׁכֵּר וְכַמָּה כְּדֵי לְשַׁכֵּר רְבִיעִית יַיִן בֶּן מ׳ אַרְבָּעִים יוֹם.
Therefore, the verse states: “Nor intoxicating drink,” indicating that only the consumption of a quantity of wine sufficient to intoxicate is prohibited. And how much wine is sufficient to intoxicate? It is a minimum of a quarter-log of wine that is forty days old, which has already fermented.
תלמוד לומר: ״ושכר״, לומר שאין אסור אלא יין שיש בו כדי לשכר, וכמה כדי לשכר? לפחות רביעית יין, וכן שיהיה זה יין בן ארבעים יום, שכבר תסס.
Therefore, the verse states: “Nor intoxicating drink,” indicating that only the consumption of a quantity of wine sufficient to intoxicate is prohibited. And how much wine is sufficient to intoxicate? It is a minimum of a quarter-log of wine that is forty days old, which has already fermented.
הכל
(8) אִם כֵּן מָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר יַיִן לוֹמַר לְךָ שֶׁמּוּזְהָרִין עָלָיו כֹּל שֶׁהוּא וּמוּזְהָרִין עָלָיו מִגִּתּוֹ.
If so, why must the verse state “wine,” when the term “intoxicating drink” would have sufficed? It is to tell you that although one is not liable to receive death at the hand of Heaven for it, it is prohibited to drink any amount of it, even less than a quarter-log, and then enter the Temple; and similarly, it is prohibited to drink it from its press and then enter the Temple, and one who does so is liable to be flogged, as is the case with any other prohibition by Torah law.
אם כן, די היה לכתוב ״שכר״, מה תלמוד לומר ״יין״? לומר לך, שאף שחיוב מיתה אין בו מוזהרין עליו מלשתות אפילו כל שהוא, גם אם אין בו רביעית, וכן מוזהרין עליו אפילו כשהוא מגתו, ולכן יש בכך עונש מלקות, כדין כל ״לא תעשה״ שבתורה.
If so, why must the verse state “wine,” when the term “intoxicating drink” would have sufficed? It is to tell you that although one is not liable to receive death at the hand of Heaven for it, it is prohibited to drink any amount of it, even less than a quarter-log, and then enter the Temple; and similarly, it is prohibited to drink it from its press and then enter the Temple, and one who does so is liable to be flogged, as is the case with any other prohibition by Torah law.
הכל
(9) ר׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יַיִן אֵין לִי אֶלָּא יַיִן שְׁאָר מְשַׁכְּרִין מִנַּיִן ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר וְשֵׁכָר אִם כֵּן מָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר יַיִן עַל הַיַּיִן בְּמִיתָה בוְעַל שְׁאָר מַשְׁקִין בְּאַזְהָרָה.
Rabbi Yehuda says: From the word “wine” I have derived only that wine is forbidden; from where is it derived that other intoxicating beverages are forbidden as well? The verse states: “Nor intoxicating drink.” If so, why must the verse state “wine”? This comes to teach that for entering the Temple after drinking wine one is liable to receive the punishment of death at the hand of Heaven, but for entering after drinking other intoxicating drinks, one violates only a regular prohibition.
ר׳ יהודה אומר: ״יין״ — אין לי אלא יין בלבד, שאר משקים משכרין מנין? תלמוד לומר: ״ושכר״; אם כן מה תלמוד לומר ״יין״? על היין, אם נכנס למקדש — בחיוב מיתה, ועל שאר משקין משכרים באזהרה בלבד.
Rabbi Yehuda says: From the word “wine” I have derived only that wine is forbidden; from where is it derived that other intoxicating beverages are forbidden as well? The verse states: “Nor intoxicating drink.” If so, why must the verse state “wine”? This comes to teach that for entering the Temple after drinking wine one is liable to receive the punishment of death at the hand of Heaven, but for entering after drinking other intoxicating drinks, one violates only a regular prohibition.
הכל
(10) ר׳ רַבִּי אליעזר אוֹמֵר יַיִן אַל תֵּשְׁתְּ וְשֵׁכָר אַל תִּשְׁתֵּהוּ כְּדֶרֶךְ שִׁכְרוּתוֹ הָא אִם הִפְסִיק בּוֹ אוֹ נָתַן לְתוֹכוֹ מַיִם כֹּל שֶׁהוּא פָּטוּר.
Rabbi Elazar says that the verse is interpreted to mean: Wine you shall not drink, and intoxicating drink, meaning that you shall not drink it in the manner of its being intoxicating. But if one interrupted his drinking, or placed any amount of water into it and drank it, he is exempt.
ר׳ אליעזר אומר, יש להבין את הכתוב ״יין ושכר אל תשת״ כאילו נאמר: ״יין אל תשת ושכר״, וכוונתו: יין אל תשתהו כדרך שכרותו, הא [אבל] אם הפסיק בו בשתייתו, או נתן לתוכו מים כל שהוא ושתהו — פטור.
Rabbi Elazar says that the verse is interpreted to mean: Wine you shall not drink, and intoxicating drink, meaning that you shall not drink it in the manner of its being intoxicating. But if one interrupted his drinking, or placed any amount of water into it and drank it, he is exempt.
הכל
(11) בְּמַאי פְלִיגִי תַּנָּא קַמָּא סָבַר גָּמְרִינַן {במדבר ו׳:ג׳} שֵׁכָר שֵׁכָר מִנָּזִיר.
The Gemara explains: With regard to what do they disagree? The first tanna holds: We learn by verbal analogy that the term “intoxicating drink” is referring to wine, from the term “intoxicating drink” mentioned with regard to a nazirite in the verse: “He shall abstain from wine and intoxicating drink” (Numbers 6:3). There it is referring only to wine (see Nazir 4a).
ומסבירים: במאי פליגי [במה הם חלוקים]? תנא קמא סבר [התנא הראשון סבור]: גמרינן [למדים אנו] גזירה שווה ״שכר״ ״שכר״ מנזיר, שנאמר בו: ״מיין ושכר יזיר״ (במדבר ו, ג) ולא נאסר עליו אלא יין, ש״שכר״ האמור כאן גם הוא יין (משכר).
The Gemara explains: With regard to what do they disagree? The first tanna holds: We learn by verbal analogy that the term “intoxicating drink” is referring to wine, from the term “intoxicating drink” mentioned with regard to a nazirite in the verse: “He shall abstain from wine and intoxicating drink” (Numbers 6:3). There it is referring only to wine (see Nazir 4a).
הכל
(12) ור׳ וְרַבִּי יְהוּדָה לָא יָלֵיף שֵׁכָר שֵׁכָר מִנָּזִיר ור׳ וְרַבִּי אליעזר סָבַר מַאי שֵׁכָר מִידֵּי דְּהוּא מְשַׁכֵּר.
But Rabbi Yehuda does not derive that the term “intoxicating drink” refers only to wine by the verbal analogy from the term “intoxicating drink” stated with regard to a nazirite. Consequently, he interprets the word as referring to an intoxicating drink that is not wine. And Rabbi Elazar holds: What is the meaning of the phrase: “Wine and intoxicating drink”? It is not referring to two separate items, but rather to wine in the manner that it intoxicates.
ור׳ יהודה לא יליף [אינו לומד] מגזירה שווה זו של ״שכר״ ״שכר״ מנזיר, ולכן הוא מפרש ״שכר״ במובן של משקה משכר שאינו יין. ור׳ אליעזר סבר [סבור]: מאי [מה] פירושו של ״יין ושכר״? לא שני דברים שונים, אלא: יין מידי [כמו, כדרך] שהוא משכר.
But Rabbi Yehuda does not derive that the term “intoxicating drink” refers only to wine by the verbal analogy from the term “intoxicating drink” stated with regard to a nazirite. Consequently, he interprets the word as referring to an intoxicating drink that is not wine. And Rabbi Elazar holds: What is the meaning of the phrase: “Wine and intoxicating drink”? It is not referring to two separate items, but rather to wine in the manner that it intoxicates.
הכל
(13) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא גאָכַל דְּבֵילָה קְעִילִית וְשָׁתָה דְּבַשׁ אוֹ חָלָב וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְשִׁימֵּשׁ לוֹקֶה כְּמַאן כר׳ כְּרַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַב יְהוּדָה בַּר אֲחוֹתַאי הֲלָכָה כְּרַבִּי אליעזר וְקָרֵי רַב עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר טוּבְיָנָא דְּחַכִּימֵי.
The Gemara comments: In accordance with whose opinion is that which is taught in the following baraita: In the case of one who ate a sweet dried fig from Ke’ila, or drank honey or milk, all of which can have an intoxicating effect, and he entered the Temple and performed the Temple service, he is flogged. In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who maintains that any item which intoxicates is included in the prohibition. Rav Yehuda bar Aḥotai says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, and Rav referred to Rabbi Elazar as the most gratified of the Sages, as the halakha is in accordance with his opinion.
אמר רב הלכה כרבי אליעזר – ואם תאמר והא אמר רב (כתובות דף י:) אכל תמרים אל יורה ויש לומר דהתם מדרבנן אבל מן התורה יין דוקא.
ונכנס למקדש ושימש – דאינו חייב אלא בשעת עבודה כדיליף לה בסיפיה מקידוש ידים ורגלים:
בה״ג כהן ששתה יין ונשא כפיו פסול ושיעורו ברביעית כדאמרינן השותה רביעית יין אל יתפלל דתפלה בעי כוונה ומסתמא ברכת כהנים לא בעי כוונה טפי מתפלה.
בה״ג כהן ששתה יין ונשא כפיו פסול ושיעורו ברביעית כדאמרינן השותה רביעית יין אל יתפלל דתפלה בעי כוונה ומסתמא ברכת כהנים לא בעי כוונה טפי מתפלה.
ואומרים: כמאן אזלא הא דתניא [כדעת מי הולכת אותה ברייתא ששנויה]: אכל דבילה קעילית, שגורמת למעין שיכרון, וכן שתה דבש או חלב, ונשתכר, ונכנס למקדש ושימש — לוקה, כמאן [כדעת מי]? כדעת ר׳ יהודה, שסבור שעל כל דבר משכר יש אזהרה. אמר רב יהודה בר אחותאי: הלכה כר׳ אליעזר, ומעירים: וקרי [וקורא] היה רב עליה [עליו] על ר׳ אלעזר ״ט ובינא דחכימי״ [המאושר שבחכמים], שהלכה כמותו.
The Gemara comments: In accordance with whose opinion is that which is taught in the following baraita: In the case of one who ate a sweet dried fig from Ke’ila, or drank honey or milk, all of which can have an intoxicating effect, and he entered the Temple and performed the Temple service, he is flogged. In accordance with whose opinion is this? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who maintains that any item which intoxicates is included in the prohibition. Rav Yehuda bar Aḥotai says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, and Rav referred to Rabbi Elazar as the most gratified of the Sages, as the halakha is in accordance with his opinion.
הכל
(14) רַב אַחָא דְּהוּצָל הֲוָה נִידְרָא עֲלַהּ דְּבֵיתְהוּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי א״ל אֲמַר לֵיהּ זִיל הָאִידָּנָא וְתָא לִמְחַר דְּרַב לָא מוֹקֵי אָמוֹרָא עֲלֵיהּ מִיּוֹמָא טָבָא לְחַבְרֵיהּ מִשּׁוּם שִׁכְרוּת.
The Gemara relates that Rav Aḥa of the city of Huzal had taken a vow not to derive benefit from his wife. He came before Rav Ashi to request that he dissolve the vow. Rav Ashi said to him: Go now and come back tomorrow, as I have just drunk wine, and it is prohibited for me to issue a halakhic ruling, as Rav would not place a disseminator before him to communicate his lectures to the masses from the meal of one Festival day until the other, i.e., the next morning, due to drunkenness. Since it was customary to drink wine during Festival meals, Rav would not deliver public lectures on Festival days, as one who has consumed wine may not issue halakhic rulings.
אתא לקמי׳ דרב אשי – כדי להתיר לו נדרו ובי״ט היה:
א״ל זיל האידנא ותא למחר – שלאחר אכילה בא לפניו:
דרב לא מוקים אמורא עליו – לדרוש ולהורות בי״ט בצורך הלכתא די״ט שני משום שכרות שלא יטעה ומשום שכרות נמי לא רצה להתיר לו עד למחר:
נדרא עלה דביתהו – שלא ליהנות הימנה.
אתא לקמיה דרב אשי – לאחר אכילה ושתיה.
לא מוקים אמורא עליה – למידרש בפירקא.
מיומא טבא לחבריה – מאחר שעשה שמחת יום טוב שאכל ושתה עד למחר משום שכרות.
מסופר, רב אחא דהוצל (מן העיר הוצל) הוה נידרא עלה דביתהו [היה נדר על אשתו], שנדר שלא ליהנות ממנה, אתא לקמיה [בא לפני] רב אשי כדי שיתיר לו את נדרו, אמר ליה [לו]: זיל האידנא ותא [לך עכשיו ובוא] למחר, כי עכשיו שתיתי יין, ונאסר עלי להורות, שהרי רב לא היה מוקי אמורא עליה [מעמיד מתורגמן עליו], כלומר, לא היה דורש ברבים מיומא טבא לחבריה [מיום טוב אחד, לאחר שאכל ושתה יין, עד לחבירו, למחרת] משום שכרות, מפני שהשותה יין אסור לו להורות, כמבואר להלן.
The Gemara relates that Rav Aḥa of the city of Huzal had taken a vow not to derive benefit from his wife. He came before Rav Ashi to request that he dissolve the vow. Rav Ashi said to him: Go now and come back tomorrow, as I have just drunk wine, and it is prohibited for me to issue a halakhic ruling, as Rav would not place a disseminator before him to communicate his lectures to the masses from the meal of one Festival day until the other, i.e., the next morning, due to drunkenness. Since it was customary to drink wine during Festival meals, Rav would not deliver public lectures on Festival days, as one who has consumed wine may not issue halakhic rulings.
הכל
(15) אֲמַר לֵיהּ וְהָאָמַר רַב הֲלָכָה כר׳ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר וּמָר הוּא דְּקָא רָמֵי בֵּיהּ מַיָּא אֲמַר לֵיהּ הָא לָא קַשְׁיָא הָא בִּרְבִיעִית הָא בְּיוֹתֵר מִכְּדֵי רְבִיעִית.
Rav Aḥa said to him: But doesn’t Rav say: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar that if one diluted the wine he drank with water and entered the Temple he is exempt; and the Master is one who puts water into his wine? Rav Ashi said to him: That is not difficult; that ruling of Rabbi Elazar applies in a case where one drank precisely a quarter-log of wine, whereas in this case I drank more than a quarter-log of wine. In such a case one does not maintain a clear mind even if he mixed in a small amount of water.
א״ל רב אחא והאמר רב הלכה כר׳ אלעזר שאם נתן לתוכו מים כל שהן פטור דאינו משכר:
הא ברביעית – (בטעות) בשאינו שותה אלא רביעית ונותן בו מים כל שהוא אינו משכר הא אם יהא יותר מרביעית אע״פ שנתן בו מים כל שהוא אינו מפיג טעמו ומשכר ואני שתיתי יין יותר מרביעית:
אמר ליה [לו] רב אחא, והאמר [והרי אמר] רב: הלכה כר׳ אלעזר, שאם נתן מים לתוך היין פטור, ומר הוא דקא רמי ביה מיא [ואדוני הוא שהטיל בו מים] ביין שלו! אמר ליה [לו] רב אשי, הא לא קשיא [זה אינו קשה]: הא [זה] שפטור אם נתן בו מים כל שהוא — ברביעית יין בדיוק, הא [זה] ביותר מכדי רביעית יין, שגם אם נתן בתוכו מעט מים עדיין הוא משכר.
Rav Aḥa said to him: But doesn’t Rav say: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar that if one diluted the wine he drank with water and entered the Temple he is exempt; and the Master is one who puts water into his wine? Rav Ashi said to him: That is not difficult; that ruling of Rabbi Elazar applies in a case where one drank precisely a quarter-log of wine, whereas in this case I drank more than a quarter-log of wine. In such a case one does not maintain a clear mind even if he mixed in a small amount of water.
הכל
(16) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא י׳:י׳} וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקּוֹדֶשׁ וּבֵין הַחוֹל אֵלּוּ דָּמִין וַעֲרָכִין חֲרָמִין וְהֶקְדֵּשׁוֹת.
§ In the continuation of the passage in which the Torah prohibits a priest from entering the Temple after drinking wine, the verse states: “And that you may differentiate between the sacred and the common, and between the impure and the pure; and that you may instruct the children of Israel in all the statutes which the Lord has spoken to them by the hand of Moses” (Leviticus 10:10–11). The Sages taught in a baraita: The verse states: “And that you may differentiate between the sacred and the common.” These terms are referring to the halakhot of values and valuations, dedications and consecrations, and the verse is teaching that it is prohibited to issue a ruling concerning these matters after drinking wine.
ולהבדיל דכתיב בתר יין ושכר אל תשת לימד דשתויי יין אל יורה:
בין הקדש ובין החול – דהיינו דמים וערכין וחרמים והקדשות להורות באיזה ענין שאמר שיהיה קדש שאם אמרו בענין אחר חול:
ערך דם
דם – א(בבא בתרא סב:) אלא לדמי הכא נמי לדמי אמר רבי׳ חננאל ז״ל קיבלנו מרבותינו קבלה רב מפי רב כי זה לדמי פי׳ שמין את השדה שפירש חוץ השדה פלוני וכשיעור דמי אותה שדה שייר לעצמו המוכר בשדה שמכר ואם נשאר בשדה שפירש לו כי מכרה מתשעה קבין ולמעלה המכירה קיימת נוטל המוכר ממנה כשיעור דמי אותה שדה שאמרנו חוץ ממנה והשאר ללוקח ואם הנשאר פחות מתשעה קבין בטלה המכירה שפחות מתשעה קבין אותה נקראת שדה והוא בפי׳ אמר ליה שדה פלוני מכורה לך וזה כגון זו ששנינו האומר לחברו חצי שדי אני מוכר לך משמנין ביניהן ואמר ר׳ יוחנן ולוקח נוטל כחוש ואוקימנא לדמי. (כריתות יג:) תנו רבנן ולהבדיל בין הקדש ובין החול אלו דמים וערכים פי׳ בערך ערך (בבא מציעא סג) רבי ינאי אומר מה לי הן מה לי דמיהן פי׳ נתן לו תשעה כספים בשביל איפה של חטים והוקירה ועמדה בי״ב כשם שמותר ליקח האיפה של חטים כך מותר ליקח י״ב כספים ששוה עכשיו וכן הלכה. (בבא מציעא נח) אמר אמימר עד כדי דמיהם פי׳ כפליים כדמיהן. (פסחים לא) פטור מדמי התשלומין ומדמי העצים פי׳ אל תאמר חשובה זו התרומה כאלו שרפה ונהנה הימנה וחייב לשלם כפי הנאתו אלא אפילו כעצים העומדין לשריפה אינו חייב לשלם דחמץ בפסח איסור הנאה הוא (כתובות קג) נכנס רבן גמליאל בנו אצלו מסר לו סדרי נשיאות ואמר לו נהוג נשיאותך בדמים פי׳ הגאון טעם הדבר שלא תראה כרץ אחר שררה אלא כאדם שמקחו גדול בעיניו ואינו מוכרו אלא דמים יקרים. פי׳ אחר אפי׳ אם תהנה מהם דמים אעפ״כ לא תזלזל בפניהם. ס״א נהוג נשיאותך ברמים ברי״ש. פי׳ לא תזלזל נשיאותך בפני התלמידים אלא נהוג בהן ביד רמה (א״ב תרגום אקנה מאותך אזבון מינך בדמים).
ערך הלך
הלך – ב(סוטה כב.) תנא התנאים מבלי עולם אמר רבי שמעון וכי מבלי עולם הן והלא מישבי עולם המתעסקים במשנה דכתיב הליכות עולם לו פי׳ הלכות של משנה אלא המתעסקים במשנה ואין מבררין הלכה למעשה. (מגילה כב:) תנא דבי אליהו כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן העולם הבא שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות (קידושין מט) התקדשי לי בכוס זה על מנת שאני שונה חזקיה אמר הלכות ורבי יוחנן אמר תורה מיתיבי אי זו היא משנה רבי מאיר אומר הלכה רבי יהודה אומר מדרש מאי מדרש מדרש דעל התורה (ברכות כב) בעל קרי שונה בהלכות דרך ארץ פי׳ מסכת קטנה ושמה דרך ארץ ומותר לשנות בה. (יבמות לה) הלכתא כריש לקיש בהני תלת ומפורשין שס א׳ החולץ למעוברת שני דתנן (בבא בתרא קכו) המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד וכו׳ (בבא בתרא קלו פסחים עד) בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא (כריתות יג) אשר דבר ה׳ זו הלכה ביד משה זה תלמוד. הלכה כרבי אליעזר (נדה ח) פי׳ הלכה דכריתות נדה בערך תלמוד. פי׳ הלכתא דבר שהולך ובא מקודם ועד סוף או שישראל מתהלכין בו כאשר תאמר בל׳ ישמעאל אל סירה. (בבא מציעא צג) שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה (במגלת איכה קראתי למאהבי המה רמוני) שיתי לבך למסלה דרך הלכת אמר ר׳ אחא הלכתי כתיב ללמדך שכל מקום שגלו ישראל שם גלתה שכינה עמהן (א״ב תרגום כמשפט הבנות כהלכתא בנת ישראל ובל׳ גמ׳ אומרים סוגיא תרגום הלך סגי).
ערך תלמוד
תלמוד – ג(בבא בתרא קיט) אין למדין הלכה לא מפי תלמוד פי׳ רבי חננאל ז״ל מפי תלמוד זה שכתוב במשנה והלכה כדבריו כגון הא דתנן (נדה ז.) רבי אליעזר אומר ד׳ נשים דיין שעתן וכו׳ עד אבל הלכה כדבריו ותנן עוד (נדה לו:) כמה תשהה ותהא זבה מעת לעת דברי ר׳ אליעזר והלכה כדבריו ותנן עוד זב וזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור וכו׳ עד והלכה כדבריו א״ר יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בד׳ והני תלת עינייהו ואקשינן מאי אתא לאשמועינן בכולהו תנא בהו הלכה כדבריו במתניתין ופרקינן אין למדין הלכה מפי תלמוד ולולי שאמר שמואל הלכה כדבריו בהני תלת לא הוה מיתוקמא הלכה ממתניתין כיוצא בהן (יבמות מט) איזהו ממזר שמעון התימני אומ׳ כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו ולולי שאמר בתלמוד שהלכה כדבריו לא סמכינן אמאי דפסיק הלכה במתניתין (תלמוד ירושלמי בראש פיאה ירוש׳) אין למדין לא מהלכות ולא מהגדות ולא מתוספות אלא מן התלמוד פי׳ לאו דסמכא הוא אלא אם יסמכו בו אנשי התלמוד ויודו בו (יבמות מט) תנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים והלכה כדבריו פי׳ רבינו חננאל ז״ל קיי״ל הלכה כוותיה ולא משום דתני במתניתין הלכה כדבריו דבהדיא קיימא לן אין למדין הלכה לא מפי תלמוד וזהו מפי תלמוד ולא מפי מעשה אלא משום דתני לה גבי הילכתא פסיקתא בפירקא קמא בהלכה בתרא גופא אר״א אע״פ שנחלקו ב״ש וב״ה בצרות מודין שאין ממזר וכו׳ ותנן (קידושין סו) כל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה קדושין על אחרים הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה (ירושלמי בפרק החולץ) בר מנדה מ״ט שנייה היא הנדה שאין בה בשר לפיכך אין ממזר ממנה (כריתות יג) ביד משהזה תלמוד יכול אפילו משנה ת״ל ולהורות פי׳ רבי יוסף ברבי יהודה אומר יכול אפילו תלמוד ת״ל ולהורות שמעינן מדרבי יוסי בר׳ יהודה שקריאת התלמוד אינה הוראה כמאן אזלא הא דתניא יצא שרץ טמא וצפרדע טהור שתויי יין מורין בהן הלכה טמא רבי יוסי ברבי יהודה היא דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה ומקשינן עלה דרב מי אמר רב הלכה כרבי יוסי בר׳ יהודה דאמר קריאת התלמוד אינה הוראה והא רב לא הוה מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה פי׳ כיון שהיה שותה יין ביו״ט לא הוה מוקי אמורא כלומר לא היה דורש אפילו בדברים שיעשו ביו״ט שני וכ״ש לזולתו מכלל דשתויי יין אסורין לקרות בתלמוד כי הוראה היא ופרקינן רב לא הוה נמנע אלא מן ההוראה ואמרינן ולוקי אמורא לאשמועי תלמוד ולא יורה ופריק כל היכא דמוקי רב אמורא לא סגי ליה בלא הוראה כלומר לא יתכן לרב להשמיע דברי תלמוד בלא הוראה (סוכה כח) מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות (בבא מציעא לג) הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד (סנהדרין קא) כל ימי עני רעים אלו בעלי תלמוד וטוב לב משתה תמיד אלו בעלי משנה רבא אמר איפכא (סוטה לד) הכן בחוץ מלאכתך זה מקרא משנה ותלמוד ועתדה בשדה לך אלו מעשים טובים אחר ובנית ביתך בא ודרוש וקבל שכר (בבא קמא קד) גזילה ועושק אבדה ופקדון יש תלמיד ישתלמון קאמר מר משמע ישתלמו מן היורשין דילפי מרישיה דקרא יש תלמוד קאמינא דנכתוב קרא והשיב את אשר גזל או את אשר עשק או את אשר הפקד אתו או את אשר מצא מדכתב רחמנא גזלה ועושק פקדון ואבידה ש״מ שהיורשין משלמין קרן (נזיר כ) ואמר ואני א״ל חוב לא שבקת רווחא לתלמודא.
א. [געלד.]
ב. [גאנג. ארט. פערכהייט. רעכט געריכטס ארדנונג.]
ג. [לעהרונג.]
ולהבדיל – יין ושכר אל תשת בבואכם אל אהל מועד וגו׳ ולהבדיל וגו׳ ובבואכם להבדיל בין הקדש והחול נמי אל תשת יין ושכר.
הדמין והערכין והקדשות – שאסורים שתויי יין לשום אותן לבעלים לפדותן דדילמא לא שיימי להו שפיר.
ג בהמשך לאיסור על הכהנים להיכנס למקדש שתויי יין, נאמר: ״ולהבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור, ולהורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דיבר ה׳ אליהם ביד משה״ (ויקרא י, י—א), ועל כך תנו רבנן [שנו חכמים]: ״ולהבדיל בין הקדש ובין החל״ — אלו דיני דמין וערכין, וחרמין והקדשות, שאסור לדון בענייני הקדש כשהוא שתוי יין,
§ In the continuation of the passage in which the Torah prohibits a priest from entering the Temple after drinking wine, the verse states: “And that you may differentiate between the sacred and the common, and between the impure and the pure; and that you may instruct the children of Israel in all the statutes which the Lord has spoken to them by the hand of Moses” (Leviticus 10:10–11). The Sages taught in a baraita: The verse states: “And that you may differentiate between the sacred and the common.” These terms are referring to the halakhot of values and valuations, dedications and consecrations, and the verse is teaching that it is prohibited to issue a ruling concerning these matters after drinking wine.
הכל
(17) בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר אֵלּוּ טְמָאוֹת וּטְהָרוֹת וּלְהוֹרוֹת דזוֹ הוֹרָאָה אֵת כׇּל הַחוּקִּים אֵלּוּ מִדְרָשׁוֹת אֲשֶׁר דְּבַר ה׳ זוֹ הֲלָכָה בְּיַד מֹשֶׁה זֶה תַּלְמוּד.
“Between the impure and the pure”; these terms indicate that it is prohibited for one who drank wine to render decisions with regard to ritually impure items and ritually pure items. “And that you may instruct”; this is referring to issuing a ruling about what is permitted or prohibited. “All the statutes”; this is referring to the halakhic expositions of the Torah. “Which the Lord has spoken”; this is referring to halakha transmitted orally to Moses from Sinai. “By the hand of Moses”; this is referring to the Talmud, the deliberations on the Oral Law, from which halakhic conclusions are derived. It is prohibited to teach any of these subjects after drinking wine.
ולהורות זו הוראה – של איסור והיתר:
את כל החקים אלו המדרש – שאם דורש בהגדה בפירוש מקראות לא יפרש ולא יורה בהן אם הוא שתויי:
אשר דבר זו הלכה – [משנה] שאפילו במשנה שסתומה אל יעסוק בם בשביל להורות:
ביד משה זה התלמוד ששם לא יעסוק כל עיקר שהתלמוד מפרש הכל:
ההוראה – של איסור והיתר שתויי יין אסורין בה.
מדרשות – שדורשין בפירקא אסור לשתויי יין שיש בהן הוראה.
הלכה – למשה מסיני.
ולהורות זו הוראה כו׳. פירש״י הוראה של איסור כו׳ ע״ש. מפירושו נראה דהוראה של דין שרי וכ״כ התוס׳ בס״פ היו בודקין ע״ש:
שם את כל החקים אלו מדרשות. פירש״י מדרשות שדורשין בפירקא אסור לשתויי יין שיש בהן הוראה. הלכה למשה מסיני ויותר נראה לפרש מדרשות דבר שבא ממדרש חכמים כמו בי״ג דברים שהתורה נדרשת בהם וכן מוכח בפ״ק דקדושין שאמרו נמי שם החוקים אלו המדרשות כו׳ ועיין בחדושינו שם וק״ל:
שם אשר דבר ה׳ זו תלמוד ביד משה זו הל״מ. כך היא הגירסא הנכונה ופי׳ דבר ה׳ בדבור בעלמא דדברים שבע״פ אי אתה רשאי לכותבן וביד משה היינו הל״מ שבא מיד משה מסיני וק״ל:
״בין הטמא ובין הטהור״ — אלו דיני טמאות וטהרות, ״ולהורת״ — זו הוראה באיסור והיתר, ״את כל החקים״ — אלו מדרשות, דרשות הכתובים בענייני הלכה, שאסור ללמדן כשהוא שתוי יין, ״אשר דבר ה׳ ״— זו הלכה למשה מסיני (שניתנה בדיבור ולא בכתב), ״ביד משה״ — זה תלמוד, המשא ומתן של התורה שבעל פה, שיש ממנו מסקנות להלכה,
“Between the impure and the pure”; these terms indicate that it is prohibited for one who drank wine to render decisions with regard to ritually impure items and ritually pure items. “And that you may instruct”; this is referring to issuing a ruling about what is permitted or prohibited. “All the statutes”; this is referring to the halakhic expositions of the Torah. “Which the Lord has spoken”; this is referring to halakha transmitted orally to Moses from Sinai. “By the hand of Moses”; this is referring to the Talmud, the deliberations on the Oral Law, from which halakhic conclusions are derived. It is prohibited to teach any of these subjects after drinking wine.
הכל
(18) יָכוֹל אַף הַמִּשְׁנָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר וּלְהוֹרוֹת ר׳ רַבִּי יוֹסֵי בר׳ בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יָכוֹל אַף תַּלְמוּד ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר וּלְהוֹרוֹת.
One might have thought that it is prohibited to teach even Mishna after drinking wine. Therefore, the verse states: “And that you may instruct,” indicating that the prohibition is limited to material that provides practical halakhic instruction, whereas one does not derive practical rulings from the Mishna. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: One might have thought that even teaching Talmud is prohibited. Therefore, the verse states: “And that you may instruct,” indicating that the prohibition is limited to issuing halakhic rulings, but it does not include teaching material such as Talmud, although halakhic conclusions may be derived from it.
יכול אפי׳ משנה – לא יעסוק בה אפי׳ שלא יתכוין להורות:
ת״ל ולהורות – לא אמר אלא בשונה בה ע״מ להורות:
ור׳ יוסי אמר יכול אפי׳ תלמוד לא ישנה אפי׳ שלא יתכוין להורות:
ת״ל ולהורות – אינו אסור אלא ע״מ להורות:
תלמוד לומר ולהורות – לאפוקי משנה שאין מורין הלכה מתוך משנה הלכך מותר לשתויי יין לשנות.
ר׳ יוסי אומר יכול אפילו התלמוד – יהא אסור ללמוד תלמוד לומר ולהורות לא אסרתי אלא הוראת הלכה למעשה.
יכול אף המשנה אסור ללמד? תלמוד לומר: ״ולהורת״, כלומר מדובר פה רק בדבר שיש ממנו הוראת הלכה למעשה, ואין מורים הלכה מן המשנה. ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: יכול אף תלמוד אסור לעסוק בו? תלמוד לומר: ״ולהורת״, דווקא הוראת הלכה למעשה נאסרה, ולא דבר שרק ניתן להסיק ממנו הוראה.
One might have thought that it is prohibited to teach even Mishna after drinking wine. Therefore, the verse states: “And that you may instruct,” indicating that the prohibition is limited to material that provides practical halakhic instruction, whereas one does not derive practical rulings from the Mishna. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: One might have thought that even teaching Talmud is prohibited. Therefore, the verse states: “And that you may instruct,” indicating that the prohibition is limited to issuing halakhic rulings, but it does not include teaching material such as Talmud, although halakhic conclusions may be derived from it.
הכל
(19) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא היָצָא שֶׁרֶץ טָמֵא וּצְפַרְדֵּעַ טָהוֹר שֶׁשְּׁתוּיֵי יַיִן מוֹרִין בָּהֶן הוֹרָאָה נֵימָא רַבִּי יוֹסֵי בר׳ בְּרַבִּי יְהוּדָה הִיא וְלָא רַבָּנַן אפי׳ אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן וְשָׁאנֵי הָכָא דְּזִיל קְרִי בֵּי רַב הוּא.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: The rulings that a carcass of a creeping animal is ritually impure and that a carcass of a frog is pure are excluded from this principle, as those who have drunk wine may issue a halakhic ruling about these matters. Let us say that this is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who says it is permitted to teach Talmud, and these conclusions are obvious from the Talmud, and that it is not in accordance with the opinion of the Rabbis. The Gemara responds: You may even say that it is in accordance with the opinion of the Rabbis, and that this case is different, as it is a topic that one could go learn in a children’s school, and teaching is not considered issuing a halakhic ruling.
יצא שרץ – ששתויי יין יכול להורות בו שהוא טמא. וכן צפרדע יכול להורות שהוא טהור הנוגע בו:
נימא ר׳ יוסי בר׳ יהודה היא – דשרי אפילו תלמוד ולא רבנן:
אפי׳ תימא רבנן – היינו טעמא דמורין בהן דזיל קרי בי רב הוא דשרץ טמא הוא ולא צפרדע:
שתויי יין מורים – ששרץ טמא וצפרדע טהור ואין חוששין שהרי לכל גלוי.
נימא רבי יוסי בר יהודה היא – דאמר שתויי יין מותר בגמרא ואי אפשר שלא יבין ויורנו משם ולא רבנן דאסרו אפילו לשנות בגמרא וכל שכן שום הוראה.
ושואלים: כמאן אזלא הא דתניא [כדעת מי הולכת זו ששנויה בברייתא]: יצא דין שרץ, להורות שהוא טמא, וצפרדע, להורות שהוא טהור, שאפילו שתויי יין מורין בהן הוראה, נימא [האם לומר] שדעת ר׳ יוסי בר׳ יהודה היא, המיקל בענין זה, ולא שיטת רבנן [חכמים]? ודוחים: אפילו תימא [תאמר] כדעת רבנן [חכמים] מותר הדבר. ושאני הכא [ושונה כאן], דזיל קרי בי רב הוא [ש״לך קרא בבית הרב״ הוא], שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, ואין בו הוראה.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which is taught in a baraita: The rulings that a carcass of a creeping animal is ritually impure and that a carcass of a frog is pure are excluded from this principle, as those who have drunk wine may issue a halakhic ruling about these matters. Let us say that this is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who says it is permitted to teach Talmud, and these conclusions are obvious from the Talmud, and that it is not in accordance with the opinion of the Rabbis. The Gemara responds: You may even say that it is in accordance with the opinion of the Rabbis, and that this case is different, as it is a topic that one could go learn in a children’s school, and teaching is not considered issuing a halakhic ruling.
הכל
(20) אָמַר רַב והֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה וְהָא רַב לָא מוֹקֵים אָמוֹרָא מִיּוֹמָא טָבָא לְחַבְרֵיהּ מִשּׁוּם שִׁכְרוּת שָׁאנֵי רַב דְּאוֹרִי מוֹרֵי וְנֹיקֵם דְּלָא לוֹרֵי ז כֹּל הֵיכָא דְּיָתֵיב רַב לָא סַגִּי לֵיהּ בְּלָא הוֹרָאָה.:
Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, that it is permitted to teach material from which halakha may be derived, but it is prohibited to issue halakhic rulings. The Gemara objects: But Rav himself would not place a disseminator before him to communicate his lectures to the masses from the meal of one Festival day until the other, i.e., the next morning, due to drunkenness. The Gemara explains: Rav is different, as he would issue halakhic rulings during his lectures. The Gemara further objects: And let him place a disseminator and deliver a lecture but not issue halakhic rulings. The Gemara explains: Wherever Rav sits and delivers a lecture, it is not possible for him to do so without issuing a halakhic ruling.
הלכה כר׳ יוסי בר׳ יהודה – דבתלמוד מותרין לעסוק שתויי יין:
והא רב לא מוקים אמורא מי״ט לחבריה לפרש כלל בתלמוד משום שכרות:
שאני רב דאורויי מורי – שהוא היה רגיל להורות לצבור ואם יפרש האמורא לפניו כלום בתלמוד אי אפשר שלא היה מורה:
ונוקים ולא נורי – כלומר יעמיד אמורא וישמור עצמו שלא יורה. דבר זה לא יתכן דכל היכא דיתיב רב מתקבצין לפניו אנשים הרבה ושואלין אותו באיסור והיתר ולא סגי ליה בלא הורה:
והא רב לא מוקים כו׳ – ואמאי לא דריש בפירקא כיון דגמרא שרי כל שכן מדרשות.
לא סגי בלא הוראה – דכ״ע בעו מיניה.
אמר רב: הלכה כר׳ יוסי בר׳ יהודה, שכל שאין בו הוראת הלכה למעשה מותר ללמד, למרות שניתן להסיק משם הלכה. ומקשים: והא [והרי] רב לא מוקים אמורא מיומא טבא לחבריה [לא היה מעמיד מתורגמן לדרשה מיום טוב אחד לחבירו] משום שכרות! ומשיבים: שאני [שונה] רב, דאורי מורי [שהיה מורה הוראה בתוך הדרשה]. ואומרים: וניקם דלא לורי [ושיעמיד מתורגמן וידרוש ולא יורה הוראה]! ומשיבים: כל היכא דיתיב [מקום שיושב] רב ודורש לא סגי ליה [לא יתכן שיהיה] בלא הוראה.
Rav says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, that it is permitted to teach material from which halakha may be derived, but it is prohibited to issue halakhic rulings. The Gemara objects: But Rav himself would not place a disseminator before him to communicate his lectures to the masses from the meal of one Festival day until the other, i.e., the next morning, due to drunkenness. The Gemara explains: Rav is different, as he would issue halakhic rulings during his lectures. The Gemara further objects: And let him place a disseminator and deliver a lecture but not issue halakhic rulings. The Gemara explains: Wherever Rav sits and delivers a lecture, it is not possible for him to do so without issuing a halakhic ruling.
הכל
(21) מתני׳ מַתְנִיתִין : חיֵשׁ אוֹכֵל אֲכִילָה אַחַת וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ אַרְבָּעָה חַטָּאוֹת וְאָשָׁם אֶחָד טָמֵא שֶׁאָכַל חֵלֶב וְהָיָה נוֹתָר מִן הַמּוּקְדָּשִׁין ביוה״כ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים .
MISHNA: There is a case where one can perform a single act of eating an olive-bulk of food and be liable to bring four sin offerings and one guilt offering for it. How so? This halakha applies to one who is ritually impure who ate forbidden fat, and it was left over from a consecrated offering after the time allotted for its consumption [notar], on Yom Kippur. He is liable to bring sin offerings for eating forbidden fat and notar, for eating the meat of an offering while impure, and for eating on Yom Kippur. He is also liable to bring a guilt offering for misuse of consecrated property.
ארבע חטאות – אחד משום טמא שאכל קדש ואחד משום חלב ואחד משום נותר ואחד משום יוה״כ ואשם אחד משום זר שנהנה מן הקדש:
ואשם אחד – והא דחייב אשם מעילה אנותר אע״ג דלא שוה מידי ואמרינן בפרק כל שעה (דף כ״ט) האוכל חמץ הקדש במועד לא מעל התם בקדושת דמים דלא נחת עליו קדושת הגוף וכשנאסר בהנאה אינו ש״פ ולא נהנה מן ההקדש שוה פרוטה.
מתני׳ ואשם א׳. ע׳ זבחים מה ע״א תד״ה והשוחטן ובחולין קיז ע״א תד״ה אמר ר״י:
תוס׳ ד״ה ואשם כו׳ אנותר. ע״ל כג ע״א ברש״י ד״ה בגסה:
ד משנה יש אוכל אכילה אחת וחייבין עליה ארבעה חטאות ואשם אחד, כיצד? טמא שאכל חלב, והיה החלב נותר, מן המוקדשין, ואכלו ביום הכפורים — חייב באכילתו משום חלב, משום נותר, משום טמא שאכל את הקודש, ומשום אכילה ביום הכיפורים, ואשם על המעילה בקודש.
MISHNA: There is a case where one can perform a single act of eating an olive-bulk of food and be liable to bring four sin offerings and one guilt offering for it. How so? This halakha applies to one who is ritually impure who ate forbidden fat, and it was left over from a consecrated offering after the time allotted for its consumption [notar], on Yom Kippur. He is liable to bring sin offerings for eating forbidden fat and notar, for eating the meat of an offering while impure, and for eating on Yom Kippur. He is also liable to bring a guilt offering for misuse of consecrated property.
הכל
(22) רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אִם הָיָה שַׁבָּת וְהוֹצִיאוֹ חַיָּיב אָמְרוּ לוֹ אֵינוֹ מִן הַשֵּׁם.:
Rabbi Meir says: If it was Shabbat and he carried it out from a private domain to a public domain while eating it, he would be liable to bring an additional sin offering for performing prohibited labor on Shabbat. The Rabbis said to him: That liability is not from the same type of prohibition, as it is not due to the act of eating, and therefore, it should not be counted.
ר׳ מאיר אומר אם היתה שבת – כשאוכל והוציאו בפיו חייב חטאת משום שבת ואע״ג דאמרינן המוציא בפיו לאחר ידו ובמרפקו פטור שלא הוציא כדרך המוציאין הני מילי כי הוציא שאר חפציו בפיו. אבל אוכל כדרכו והוציאו בפיו חייב אמרו לו אינו מן השם דאינו משום שם אכילה אמר דחייב דהוצאה לאו אכילה הוא:
ארבע חטאות ואשם אחד – ואם תאמר אמאי לא חשיב ה׳ כגון נשבע שלא יאכלנו ואכלה ויש לומר מידי דאיתיה בשאלה לא קתני ומוקדשין דתני אף על גב דהוו בשאלה מכל מקום השתא שנשחטו ונזרקו דמן כהילכתא ליתא בשאלה אבל ליכא למימר דאיירי בבכור שהרי קאמר בגמרא אקדשיה מיגו דאיתוסף בה איסור וכו׳ ואי הוי מיירי בבכור לא הוה אומר אקדשיה שהרי קדוש בפטר רחם.
1אם היה שבת והוציאו – וא״ת מה שייך זה לענין אכילה ויש לומר דהכי פירושו והוציאו בפיו דכיון שהניחו בפיו ברה״י והוציאה ברשות הרבים מחייב משום הוצאה דבליעתו היא הנחתו דהא מוציא שתי אותיות וכתבן כשהוא מהלך חייב דכתיבתן זו היא הנחתן.
1. תוס׳ ד״ה ״אם היה שבת״ מופיע בדפוס וילנא בדף י״ד.
ר׳ מאיר אומר: אם היה שבת והוציאו בתוך כדי אכילתו מרשות היחיד לרשות הרבים — חייב. אמרו לו: זה אינו מן השם (מן הענין), אין חיוב זה משום אכילה, ולכן אין למנותו.
Rabbi Meir says: If it was Shabbat and he carried it out from a private domain to a public domain while eating it, he would be liable to bring an additional sin offering for performing prohibited labor on Shabbat. The Rabbis said to him: That liability is not from the same type of prohibition, as it is not due to the act of eating, and therefore, it should not be counted.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.