×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כְּדַעֲבַד לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא לִדְבֵיתְהוּ.
like the one that Rabbi Akiva made for his wife.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ירושלים דדהבא כדעבד ר׳ עקיבא לדביתהו.
{בבלי שבת נט ע״ב} כלילא רב אסר ושמואל שארי דאנסכא1 כולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי דארוקתא מר סבר נסאכא עיקר ומר סבר רוקתא עיקר2 רב אשי מתני לקולא דארוקתא כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי דאנסכא מר סבר3 דילמא שלפא4 ומחויא (לה לחברתה)⁠5 ואתיא לאיתויי (ארבע אמות ברשות הרבים)⁠6 ומר סבר מאן [דרכה]⁠7 למיפק בכלילא אשה חשובה ואשה חשובה לא שלפא ומחויא:
אמר ליה רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף בפירוש אמרת לן משמא דרב כלילא שרי וכן הילכ׳8: אמרו ליה לרב גברא רבה אריכא9 אתא לנהרדעא ודרש כלילא שרי וכן הילכתא:
{כפי׳ ר״ח} פיר׳ ניסכא חוט של כסף או של זהב כלומר שהן חתיכות חתיכות נקובות10 ומכניסין11 בהן12 חוט להעמידן: פיר׳ רוקתא כגון מטלית13 שאותן חתיכות קבועות על המטלית:
אמר רב יהודה אמר רב ששת קמרא שרי {כפי׳ ר״ח} והוא חגור שבמתנים ויש בו חתיכות קבועות כגון14 כלילא איכא דאמרי דארוקתא ואמ׳15 רב סיפרא מידי דהוה אטלית מוזהבת ואיכא דאמרי16 דאניסכא ואמ׳ רב [ספרא]⁠17 מידי דהוה אאבנט של-מלכים וכל בני18 ישראל בני מלכים הם19 וכיון20 דאניסכא שרי ללשנא בתרא כל שכן דארוקתא והלכה כלישנא בתרא:
אמר רב אשי21 האי ריסוקא אי אית ליה מפרחיאתא שרי ואי לא אסיר: פיר׳ ריסוקא חגור של-עור ונקרא22 בלשון ישמעאלים23 מנטקה24 אי אית ליה מפרחיאתא שהן כעין25 סנבוטין26 הרי הוא תכשיט ומותר לצאת בו ואי לא נעשה כמשוי ואסור27:
ולא בקטלא ולא בנזמים: מאי קטלא מנקטא28 פארי {כפי׳ ר״ח} ושמה בלשון ישמעאלים29 מכנקה30. ומאי נזמין נזמי האף:
ולא בטבעת שאין עליה חותם: הא יש עליה חותם חייבת חטאת31 וכן הלכה:
1. דאנסכא: גלא, כ״י נ, דפוסים: ״דאניסכא״. וכן בהמשך.
2. רוקתא עיקר: כ״י נ: ״ארוקתא עקר״.
3. מר סבר: דפוסים: מאן דאסר.
4. שלפא: דפוסים: משלפא.
5. לה לחברתה: חסר ב-גלא, כ״י נ, דפוסים.
6. ארבע אמות ברשות הרבים: חסר ב-גלא, כ״י נ, דפוסים.
7. דרכה: גלא, כ״י נ, דפוסים. כ״י א: ״דירכה״. דפוס קושטא: דדרכה.
8. וכן הילכ׳: חסר בכ״י נ, דפוסים.
9. דפוסים נוסף: ומטלע ומנו לוי הוה כדאמרינן לוי אחוי קידה ואטלע.
10. דפוסים נוסף: על המטלית.
11. ומכניסין: וכן בר״ח, ובעתים (קטע גניזה). כ״י נ: ״ומניחין״.
12. בהן: דפוסים: לתוכן.
13. רוקתא כגון מטלית: כ״י נ: ״ארקתא מטלית כגון״. ר״ח רק: ״רוקתא מטלית״.
14. כגון: כ״י נ, רא״ש (ו:ה): ״כעין״, וכן בעתים (קטע גניזה).
15. ואמ׳: דפוסים: דאמר.
16. דאמרי: דפוסים: דאמר. וכן באיכא דאמרי שבסמוך.
17. ואמ׳ רב ספרא: גלא, דפוסים, רא״ש. כ״י א: ״ואמ׳ רב יוסף״. חסר בכ״י נ.
18. בני: חסר בדפוסים.
19. וכל בני ישראל בני מלכים הם: כפי׳ רש״י כאן. כך נוסף רק בדפוסים.
20. וכיון: וכך בדיוק ברא״ש (ו:ה).
21. אשי: כ״י נ: ״אסי״.
22. חגור, ונקרא: דפוסים בלשון נקבה: חגורה, ונקראת. כ״י נ: ״חגור, שנקרא״.
23. ישמעאלים: כ״י נ, עיתים: ״ישמעאל״.
24. מנטקה: דפוס קושטא: מנגוקא. דפוסים: מגנוקא.
25. כעין: דפוסים: כגון.
26. סנבוטין: דפוסים: שרביטין.
27. הרי הוא תכשיט...ואסור: כ״י נ: ״שרי ואי לא אסור דלאו תכשיט הוא ונעשה כמשוא״.
28. חסר בכ״י א.
29. ישמעאלים: כ״י נ: ״ישמעאל״. דפוסים: ערב, רא״ש (ו:ו): ״ערבי״.
30. מכנקה: רא״ש (ו:ו) ״מננקה״.
31. חטאת: נוסף רק בדפוסים
ערך ירושלם
ירושלםא(שבת נט:) מאי עיר של זהב ירושלם דדהבא כדעבד לה ר׳ עקיבא לדביתהו (נדרים נ.) רמינא לך ירושלים דדהבא פי׳ כתר ועליו צורת ירושלם. (בראשית רבה נו) שם המקום ההוא ה׳ יראה אברהם קרא אותו יראה שם קרא אותו שלם ומלכי צדק מלך שלם אמר הקב״ה אם אני קורא אותו יראה שם אדם צדיק מתרעם ואם אני קורא אותו שלם אברהם אדם צדיק מתרעם אלא הריני קוראו כמו שקראו אותו שניהם ירושלם יראה שלם במגילת איכה הבת ירושלם הבת יריאה ומושלמ׳ לי אמר ר׳ יצחק אמר הקב״ה כשאת יריאה את מושלמ׳ לי:
א. [שטאדט נאמע.]
כדעבד ליה ר׳ עקיבא לדביתהו – במסכת נדרים (דף נ.).
כלילא, בלשון ערבי אכליל והוא תאג [=כתר].⁠א
/נ/יסכא,⁠ב פיר׳ חוט של זהב שמחבר בהן אותן החתיכות בנקבותיהן כדי שיכנסו בהן החוטין המחברין אותן.
פיר׳ (חמרא) [קמרא], ג הוא כעין אבנט אבל יש עליו חתיכות חתיכות או של כסף או של זהב. ובסוף הוריותד אמ׳ ליה לר׳ נתןה (נהו) [נהי] ו (עליו חתיכות חתיכות) דאהני לך (קמחא) [קמרא] ז דאבוך לשויוךח אב בית דין לשויוך נשיא נמי. ט
וריסוקאי נמי דומה לחגור אבל הוא רחב, ומחזיק בו האיש מתניו שלא יארעו ריסוק איברים, ולכך נקרא ריסוקא.⁠כ
א. תרגום שניהם כתר. והביא שני המילים משום שאכליל דומה לכלילא, ותאג הוא הצורה השכיחא.
ב. כ״ה בד״ס אות ר׳. ולפנינו, אניסכא
ג. לפנינו
ד. יג:
ה. לפנינו, רשב״ג
ו. לפנינו
ז. לפנינו
ח. לפנינו, למהוי
ט. בד״ס, לשוייך נשיא נמי. ולפנינו, שויניך נמי נשיא
י. לפנינו, רסוקא
כ. במאירי פירש בדומה לזה שמי שאירעו ריסוק אברים כו׳. ולכאורה צ״ל כן כאן
כדעבד ר׳ עקיבא. לפי שהיתה מוכרת כיפה של צמר ונותנת לבעלה שילך ללמוד לפני חכמי דורו, ומפרש בירושלמי שאשתו של רבינו הקדוש קנאה (בו) [בה] וצעקה על בעלה כשלא היה עושה לה כמוה, והשיב לא עשית לי כאשר עשתה אשת ר׳ עקיבא לבעלה.
פרק במה אשה
מה שכתב כלילא שרי מסתברא דארוקתא, וכרב אשי דמתני לקולא, אבל דאנסכא אסור כרב, דהלכתא כרב באיסורי. ועוד דלכאורה משמע דשמואל סבירא ליה כר׳ אליעזר בעיר של זהב דאמר מאן דרכה למיפק בעיר של זהב אשה חשובה [אשה חשובה], לא שלפא ומחויא. ומיהו מצי למימר דחשיבות הכלילא מרובה מעיר של זהב, ואפילו לרבנן דפליגי בעיר של זהב בכלילא דאנסכא מודו אליבא דשמואל. מכל [מקום] קיימא לן כרב באיסור⁠[י], וכל הני דדרשי כלילא שרי איכא לאוקומה בארוקתא. ואיכא מאן דאמר כיון דסתם קא דרשי כלילא שרי לא שנא דאנסכא ולא שנא דארוקתא.
הא דאמר רב ששת קמרא שרי ואוקימנא דאנסכא אמר רב ספרא מידי דהוה אאבנט של מלכים. טעמא דמילתא דלא גזרינן דילמא שליף ומחוי, דאי שליף נפלי בגדים שעליו, ואין דרך בני אדם להתיר אזורן בשוק, אבל לעולם איש ואשה שוין הן למגזר בהו דילמא שליף ומחוי, ולא יצא האיש בטבעת שיש עליה חותם אע״פ שהוא תכשיט לאיש דילמא שליף ומחוי. וזה שלא כדברי הרב בעל המאור ז״ל.
כלילא הנזכרת כאן הוא תכשיט עשוי טסים טסים של כסף או זהב רצופים על חוט אחד או קבועים על מטלית המונח על פדחת האשה מאזן לאזן וי״מ עטרה המונחת על הראש ומותרת האשה לנושאה ולא סוף דבר בקבועים על מטלית והוא הנקרא כאן דארוקתא אלא אפי׳ ברצופות על גבי חוט ר״ל שהם נקובות ומכניסין בהם חוט להעמידן והוא הנקרא כאן דאניסכא ומכאן התירו רבים לצאת בטסי כסף וזהב התקועים ברצועה אע״פ שמפוזרים לכאן ולכאן וי״מ דאניסכא שכלה טס אחד של כסף מלשון נסכא ודארוקתא רצועה מצויירת בזהב ובמרגליות ומתוך שהנסכא חשובה יותר חששו בה לשלפא ומחויא יותר מן האחרת ולענין פסק אף של נסכא מותרת ומטעם שמתוך שאין דרכן של אלו אלא בחשובות אין בחשובה חשש שליפה ויש פוסקי׳ לאסור בניסכא ולהתיר בארוקתא:
כדעבד ליה [כמו שעשה לה] ר׳ עקיבא לדביתהו [לאשתו].
like the one that Rabbi Akiva made for his wife.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן לֹא תֵּצֵא אִשָּׁה בְּעִיר שֶׁל זָהָב וְאִם יָצְתָה חַיֶּיבֶת חַטָּאת דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא תֵּצֵא וְאִם יָצְתָה פְּטוּרָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יוֹצְאָה אִשָּׁה בְּעִיר שֶׁל זָהָב לְכַתְּחִלָּה.

And on this subject, the Sages taught in the Tosefta: A woman may not go out into the public domain on Shabbat with a city of gold ornament.And if she went out with it into the public domain she is liable to bring a sin-offering; that is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: She may not go out with it ab initio, and if she went out she is exempt. And Rabbi Eliezer says: A woman may go out with a city of gold ornament ab initio.
ר׳ חננאלרי״ףראב״ןספר הנרההשלמהבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן לא תצא אשה בעיר של זהב ואם יצא חייבת חטאת דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים לא תצא ואם יצאת פטורה. ר׳ אליעזר אומר יוצאה אשה בעיר של זהב לכתחלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ונראה לי דבגדולה כל כך הוא דפליג ר׳ מאיר ואמר משוי הוא ולא תכשיט כיון דאינה עשויה כשאר בתי נפש וגם לא נפקא בה בחול ולא הויא תכשיט לחול ולא הוי תכשיט לשבת, ורבנן סברי תכשיט הוא אלא דחיישינן דכיון שמצויירת ומתוקנת שלא כשאר בתי נפש שלפא ומחויא לחברותיה מפני שהוא דבר חידוש ואתי לאתויי ארבע אמות ברשות הרבים, ור׳ אליעזר סבר אשה חשובה לא מחויא דזילות הוא לה, וגם נשים אחרות מתייראות לומר לה תראה לנו. אבל בתי נפש שלנו שהן כולן עשויות בצורה אחת וגם תכשיט הם לה לחול, דברי הכל תכשיט הם לשבת, וגם למישלף ואתויי ליכא למיחש דאינו דבר חדשא.
ונראה לי דמטעם הזה לא מיחו הראשונים בזמן הזה בנשים לצאת בבתי נפש בשבת. ואל תיקשי לי מהא דאמ׳ (שבת סב ע״א) ולא בכוליאר ואמרינן מאי כוליאר אמר רב מכבנתא, וסלקא דעת׳ שהיא בת נפשב, וליתה, אלא תכשיט שמשימה סביב ראשה, כמו ששנינו במס׳ יומא (כה ע״א) הכהנים מקיפין ועומדין כמין כוליארג.
א. שיטה חדשה לרבינו. אין חוששין בתכשיטין לדילמא שלפא ומחויא. ורק בעיר של זהב חששו רבנן כיון שאינה כשאר בתי נפש. וקטלא ונזמים וטבעת שאין עליה חותם שנמנו במשנה בריש פירקין, לא משום דילמא שלפא ומחויא [כדפירש״י במשנה ׳דכולהו תכשיטין נינהו ורבנן הוא דגזור בהו דילמא שלפא ומחויא׳], אלא לכל אחד מהן טעם נפרד כמו שיפרש רבינו להלן. ובעיקר הדבר שתכשיט שאין רגילות להראותו לא אסרו חכמים, כ״ה בתשו׳ רש״ש גאון שהובאה בתוס׳ דס״ד סע״ב [ולדעתו אף ברה״ר לא אסרו כמפורש בתשובתו תג״ל סי׳ ע, אוצה״ג עמ׳ נט]. וכ״ד היראים סי׳ רעד דקמ״ח ע״ב וכ״ה ברוקח סי׳ ק. אלא שלד׳ רבינו כל תכשיטין סתמייהו אין דרך להראותן חוץ מיוצא מן הכלל כעיר של זהב.
ב. וכדפירשו ׳רוב המפרשים׳ כמש״כ בפיסקי הרי״ד. וקשיא ליה לרבינו לשיטתו דאין איסור בתכשיטין אמאי לא תצא. ולכאו׳ בלא״ה קשה פירוש זה [וכדהקשה בפסקי הרי״ד הנ״ל] שהרי על כוליאר אמרו חייבת חטאת.
ג. וכן פי׳ ר״ח ורי״ף וערוך ע׳ ככליאר. ולפירוש זה ניחא ליה לרבינו, כנראה משום ששוה לעיר של זהב. וכמש״כ בפי׳ רבינו יהונתן מלוניל: והוא משום שאין רוב הנשים יוצאות בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עיר של זהב כבר ביארנו במשנה שאסורה אשה לצאת בה לכתחילה ומ״מ גדולי המפרשים כתבו שמאחר שפסקנו בכלילא שהיא מותרת ונתפרש הטעם בגמ׳ משום דאשה חשובה לא שלפא ומחויא וראינו טעם זה בעצמו שהוזכר בעיר של זהב לדעת ר׳ אלעזר בסוגיא זו ראוי לפסוק בו ג״כ להתיר לכתחילה ואין הדברים נראין שמ״מ לדעת חכמים אין עיר של זהב חשובה כ״כ עד שתהא מיוחדת לחשובה שבנשים ככלילא:
בגמרא תנו רבנן לא תצא אשה בעיר של זהב ואם יצאת חייבת חטאת דברי ר״מ. וקשיא לי טובא מ״ט דר״מ דמחייב חטאת דנהי דסבר דלאו תכשיט הוא אלא משוי כדמפרשינן בגמרא אפילו הכי אמאי חייב חטאת הרי לא הוציאתו כדרך המוציאין דהא אשכחן לר״מ בפרק קמא (דף י״ב) דאפילו באומן דרך אומנתו כגון נגר בקיסם שבאוזנו ושולחני בדינר שבצוארו דאמר דפטור אבל אסור אף ע״ג שדרך הוצאתו של זה בכך אפילו דרך משוי וכ״ש בהאי דהכא שאין דרך משוי בכך להניחו על מצחו או על ראשו (ועיין מ״ש התוספות שם בד״ה אם יצא) ויש ליישב לפי מ״ש בריש פירקין בטעמא דמילתא דמותרת אשה מן התורה לצאת בתכשיטין היינו משום דחשיבי כמו מלבושיה א״כ לפ״ז כיון דעיר של זהב לאו תכשיט הוא ולא דמי למלבוש מש״ה הוי כמשוי כיון שהוציאתו כדרך תכשיטין כנ״ל ועדיין צ״ע ועיין בסמוך:
ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: לא תצא אשה בעיר של זהב. ואם יצתה (יצאה) בו לרשות הרבים הריהי חייבת חטאת, אלו דברי ר׳ מאיר. וחכמים אומרים: מלכתחילה לא תצא בו, ואולם אם יצתהפטורה. ור׳ אליעזר אומר: יוצאה אשה בעיר של זהב לכתחלה.
And on this subject, the Sages taught in the Tosefta: A woman may not go out into the public domain on Shabbat with a city of gold ornament.And if she went out with it into the public domain she is liable to bring a sin-offering; that is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: She may not go out with it ab initio, and if she went out she is exempt. And Rabbi Eliezer says: A woman may go out with a city of gold ornament ab initio.
ר׳ חננאלרי״ףראב״ןספר הנרההשלמהבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי ר״מרַבִּי מֵאִיר סָבַר מַשּׂוֹי הוּא וְרַבָּנַן סָבְרִי תַּכְשִׁיט הוּא דִּילְמָא שָׁלְפָא וּמַחְוְיָא לֵיהּ וְאָתְיָא לְאֵתוֹיֵי ור״אוְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר מַאן דִּרְכֵּהּ לְמִיפַּק בְּעִיר שֶׁל זָהָב אִשָּׁה חֲשׁוּבָה וְאִשָּׁה חֲשׁוּבָה לָא משלפא וּמַחְוְיָא.

The Gemara explains: With regard to what principle do they disagree? Rabbi Meir holds that it is considered a burden and not an ornament, and one who carries a burden into the public domain is liable to bring a sin-offering. And the Rabbis hold that it is an ornament. Why, then, did they prohibit going out into the public domain wearing it? They are concerned lest she remove it, and show it to another, and come to carry it in the public domain. And Rabbi Eliezer holds: Whose manner is it to go out with a city of gold ornament? Only an important woman, and in that case there is no concern, as an important woman does not remove ornaments and show them to others.
רי״ףספר הנרההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי מאיר סבר משוי הוא. כלומר: מתוך כובדו. ואי נמי שאינו עשוי לתכשיטות אלא להראות עושר.
ומסבירים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון, הם חלוקים]? ר׳ מאיר סבר [סבור] כי תכשיט זה כמשוי (משא) הוא נחשב ולא כתכשיט, והנושא משא ברשות הרבים חייב חטאת. ורבנן סברי [סבורים] כי תכשיט הוא. ומדוע אסרוהו? — משום החשש דילמא שלפא ומחויא ליה ואתיא לאתויי [שמא תשלוף, תוציא את התכשיט ממקומו ותראה אותו לחברתה ותבוא לטלטלו ברשות הרבים]. ור׳ אליעזר סבר [סבור]: מאן [מי] דרכה למיפק [לצאת] בעיר של זהב? רק אשה חשובה, ואם כן אין מקום לחשש זה, שכן אשה חשובה לא משלפא ומחויא [אינה שולפת ומראה].
The Gemara explains: With regard to what principle do they disagree? Rabbi Meir holds that it is considered a burden and not an ornament, and one who carries a burden into the public domain is liable to bring a sin-offering. And the Rabbis hold that it is an ornament. Why, then, did they prohibit going out into the public domain wearing it? They are concerned lest she remove it, and show it to another, and come to carry it in the public domain. And Rabbi Eliezer holds: Whose manner is it to go out with a city of gold ornament? Only an important woman, and in that case there is no concern, as an important woman does not remove ornaments and show them to others.
רי״ףספר הנרההשלמהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כְּלִילָא רַב אָסַר אוּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי.

After discussing going out into the public domain on Shabbat with a city of gold ornament, the Gemara discusses other ornaments. There is a dispute among amora’im with regard to a kelila, which is a tiara-like ornament. Rav prohibited going out with it, and Shmuel permitted doing so.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלילא רב אסר ושמואל שרי. פי׳ נסכא חוטין מלשון המסכת (כלים פכ״א). רוקתא מטלית. וקיימא לן כרב אשי דהוא בתראה דאמר ארוקתא כו׳ כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגא כלילא דאניסכא רב אסר ושמואל שרי וקיימא לן כרב באיסורי ואף על גב דאיכא למימר מעשה רב והא דדרש [לוי] כלילא [שרי] ונפקו כ״ד כלילי מנהרדעא וכן הא דדרש רבה בר אבוה במחוזא כלילא שרי כלילא דאניסכא דרשו דשרי. כיון דלא איתמרא בהדיא לא שרינן לה דדלמא לא שרי אלא דארוקתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך כליל
כלילא(שבת נט:) כלילא רב אסר ושמואל שרי פירושו בערך נסכא. (בבא בתרא ח.) ההוא דמי כלילא דשדו אעבריא פירוש נגנב נזר המלך אמר המלך הואיל ופשעו היהודים בשמירת העיר ישלמו דמי הנזר (בבא בתרא טז) איכא דאמרי אילני הוו להו ואיכא דאמרי כלילי הוו להו פירוש ג׳ אילנות הוו לכל חד בפרדס וכל חד מנייהו נטוע לשום חד וכשהיה מתיבש אחד מהן היו יודעים שאינו שרוי בטובה איכא דאמרי לכל תד וחד מנהון הוה כתר וחקוקין עליו ג׳ פרצופין של ג׳ חבירין וכשרואין שמשתנה הצורה היו יודעין שאינו שרוי בטובה. (גיטין ז.) כלילא מנא לך דאסיר אמר ליה דתנן גזרו על עטרות חתנים רב חסדא אמר קרא כתיב הסר המצנפת והרם העטרה וכו׳ מה ענין מצנפת אצל עטרה וכו׳. הפארים והצעדות תרגומו כליליא ושירי (א״ב תרגום עטרת מלכם כלילא מלכיהון):
א. [קרוין.]
כלילא – על פדחתה היא קושרתו מאזן לאזן יש שכולו טס זהב שקורין לימ״א ויש שעושין ממשי טווי עם הזהב שקורין פריז״ש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א מאחר ודובר אודות היתר היציאה בתכשיט הנקרא עיר של זהב, מוסיפים עוד לדון בענין תכשיטים אחרים. כלילא, שהוא תכשיט כעין עטרה, נחלקו אמוראים האם מותר לצאת בו, רב אסר לצאת בו ושמואל שרי [התיר].
After discussing going out into the public domain on Shabbat with a city of gold ornament, the Gemara discusses other ornaments. There is a dispute among amora’im with regard to a kelila, which is a tiara-like ornament. Rav prohibited going out with it, and Shmuel permitted doing so.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דַּאֲנִיסְכָּא כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דאסור כִּי פְּלִיגִי דַּאֲרוּקְתָּא מָר סָבַר אֲנִיסְכָּא עִיקָּר וּמָר סָבַר אֲרוּקְתָּא עִיקָּר.

The Gemara sets the parameters of the disagreement: With a kelila made of metal, everyone agrees that it is prohibited to go out into the public domain. Where they disagree is in the case of a woven fabric inlaid with metal. One Sage, Rav, holds that in that type of ornament the metal is the primary element, and it is prohibited. And one Sage, Shmuel, holds that the woven fabric is the primary element, and it is consequently permitted.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אנִיסְכא עלי כיט:
ארוקתא עלי כרקה:
אניסכא על חוט.
ארקתא על בד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך נסך
נסךא(שבת נט:) דאנסכא כ״ע לא פליגי פי׳ נסכא חוטין מלשון מסכת רוקתא מטלת קמרא חגור שבמתני׳ מדקאמרה ליה תרי המייני קאמרת ש״מ דקמרא המיינא הוא פירוש כלילא וקמרא חתיכות חתיכות של זהב נקובות ובהן מרגליות ומעמידן בחוטין שמכניסין בנקבין נמצא דאנסכא כגון מלאכת אבנט של מלכים כן מלאכתן להעשות בחוטין רוקתא מטלת שנמצאין בין כלילא בין קמרא חתיכות של זהב נקובות ומרגליות קבועות במטלת שנמצאת מלאכתן כגון מלאכת טלית מוזהבת. ריסקא פירוש חגור של עור. מפרחייתא חתיכות שהן כזרת זרת יוצאת ממנו לשמאלו ולימינו ולאחריו תכשיט הוא ושרי ואי לא אינו מלאכת תכשיט ואסור לצאת בו בשבת כי אינו כלי וזה שאמר רבי נחמיא בטבעת הלך אחר חותמה לענין טומאה קאמר דכל כלי וכלי הלך אחר עיקר שלו וטבעת שאין עליה חותם מה צורך יש בה הלכך הלך אחר חותמה ובן בעול ובסולא ובעדשה. (שבת צו:) והא איגודו בידו בניסכא בתרא פירוש חוט הערב שבסוף שאין איגודו בידי האורג: נסך (שבת צב). והא איכא מקום חלאמא דאי בעי מיפקע ושקיל בניסכא (בבא קמא צו): האי מאן דגזל נסכא מחבריה ועבדיה זוזי לא קני. (כתובות קי): ואימא נסכא א״ר אלעזר שכתוב בו מטבע. (נזיר כו) אבל ניסכא לא. (בבא בתרא לג) סבור רבנן קמי דאביי למימר היינו ניסכא דרבי אבא: (שבועות לב) דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה. (בבא בתרא קכח) רב פפא אמר אפילו נסכא אפשר דמכוין שקלותיו. (מנחות קו) ודילמא נסכא א״ר אלעזר דאמר מטבע (פירוש חתיכות ובפרט של כסף או זהב):
א. [גאלד זילבער פלאטטען פאדן.]
דניסכא – טס העשוי כולו מניסכא דהיינו זהב או כסף דבר הניתך.
דאסיר – מגו דחשיב גזירה דילמא שלפא ומחוייא.
דארוקתא – רצועה שמצויירת בזהב ובאבנים טובות.
אניסכא – דאית ביה עיקר ומחויא ליה ומר סבר ארוקתא הוא עיקר דידיה ולא חשיב ליה ולא מחויא ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומגדירים את המחלוקת: בכלילא דאניסכא [של מתכת] כולי עלמא לא פליגי [הכל אינם חלוקים] ולדעת הכל אסור לצאת בו. כי פליגי דארוקתא [כאשר נחלקו היה זה באריג משובץ מתכת]. מר סבר [חכם זה, רב האוסר, סבור] כי בתכשיט מעין זה אניסכא [המתכת] היא העיקר, ואסור. ומר סבר [וחכם זה, שמואל המתיר, סבור] כי ארוקתא [האריג] הוא העיקר, ולכן יש להתיר.
The Gemara sets the parameters of the disagreement: With a kelila made of metal, everyone agrees that it is prohibited to go out into the public domain. Where they disagree is in the case of a woven fabric inlaid with metal. One Sage, Rav, holds that in that type of ornament the metal is the primary element, and it is prohibited. And one Sage, Shmuel, holds that the woven fabric is the primary element, and it is consequently permitted.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַב אָשֵׁי מַתְנֵי לְקוּלָּא בדַּאֲרוּקְתָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי כִּי פְּלִיגִי דַּאֲנִיסְכָּא מָר סָבַר דִּילְמָא שָׁלְפָא וּמַחְוְיָא וְאָתֵי לְאֵתוּיֵי וּמָר סָבַר מַאן דִּרְכֵּהּ לְמִיפַּק בִּכְלִילָא אִשָּׁה חֲשׁוּבָה וְאִשָּׁה חֲשׁוּבָה לָא שָׁלְפָא וּמַחְוְיָא.

Rav Ashi taught this disagreement with a lenient interpretation, as he said: With a kelila of woven fabric, everyone agrees that it is permitted to go out into the public domain. Where they disagree is in the case of a metal ornament. One Sage, Rav, holds that it is prohibited because there is concern lest she remove it, and show it to another, and come to carry it in the public domain. And one Sage, Shmuel, holds that it is permitted. Whose manner is to go out with a kelila ornament? Only an important woman;and an important woman does not remove ornaments and show them to others.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כולי עלמא לא פליגי דשרי – דארוקתא עיקר.
מאן דרכה למיפק בכלילא אשה חשובה – אומר ר״י דדוקא בכלילא שרי שמואל הכא וכן רבי אליעזר דוקא בעיר של זהב שאין כל הנשים רגילות בהן אלא אשה חשובה אבל שאר תכשיטי נשים אסירי אפי׳ לאשה חשובה דאין לחלק בין הנשים והביא ראיה מס״פ כירה (לעיל דף מו:) דקאמר עולא מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי עליהן ומה דחק לומר כן כיון דחזי לנשים חשובות דאפי׳ לרבנן דאסרי בעיר של זהב לאשה חשובה מודו בשאר תכשיטים אליבא דשמואל דשרי כלילא אפילו לרבנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי מתני לה לקולא דארוקתא כולי עלמא לא פליגי דשרי – קשיא לי אטו מפני שהיא רצועה אם יש עליה זהב ומרגליות לא חשיבא לה למישלף ואחזויי והא אמרן לעיל גבי טטפת וסנבוטין עניות עושות אותן של מיני צבעונין והן אסורות דשלפא ומחזיא וכל שכן ארוקתא מוזהבת.
ושמואל אמר מאן דרכה למיפק בכלילא אשה חשובה ואשה חשובה לא שלפא ומחויא. ולאו למימרא דשמואל כרבי אליעזר דעיר של זהב סבירא ליה אלא מיסבר סבר דבהא כולי עלמא מודו בה, דכל היכא דלא הוי חשוב כולי האי לא ליפוק ביה אפילו חשובה דאי כולהו נפקי ביה גזרינן ביה דילמא נפקא ביה אשה חשובה ואשה שאינה חשובה נמי ושלפא ומחויא, וכל היכא דחשוב טובא כעיר של זהב סברי רבנן דכיון דחשוב כולי האי אף אשה חשובה נמי שלפא ומחויא ורבי אליעזר סבר כיון דחשובה כולי האי דנפקא בעיר של זהב אף היא חשובה לנהוג שררה בעצמה ולא שלפא ומחויא, אבל חשוב ואינו חשוב ככלילא דנסכא קסבר שמואל דכיון דחשובה כל כך דלא נפקא בה אלא אשה חשובה ואינה חשובה כל כך שתהא שולפת ומראה לכולי עלמא שפיר דמי.
תוס׳ בד״ה מאן דרכה כו׳ לנשים חשובות דאפילו כו׳. נ״ב פי׳ דלא תימא מש״ה לא מוקי בנשים חשובות משום דלרבנן אפי׳ נשים חשובות אסורות כמו בעיר של זהב ע״כ מסקי דאפי׳ רבנן מודין כו׳ אי לאו דלא שייך לומר נשים חשובות אלא בעיר של זהב או כלילא ודו״ק:
בד״ה מאן דרכה כו׳ והביא ראיה כו׳ דאפילו לרבנן כו׳ מודו בשאר תכשיטים אליבא דשמואל כו׳ עכ״ל ק״ק דאין זו הראיה מכרעת דאימא אכתי דאיצטריך ליה לעולא האי טעמא הואיל ואיכא תורת כלי עליהן אליבא דרב דלא שרי לרבנן בשאר תכשיטים אפילו לאשה חשובה ויש ליישב וק״ל:
רב אשי מתני לקולא [שנה מחלוקת זו בפירוש מיקל] שאמר: דארוקתא כולי עלמא לא פליגי דשרי [של אריג הכל אינם חלוקים שמותר]. כי פליגי דאניסכא [וכאשר נחלקו היה זה בשל מתכת]. ומחלוקתם: מר סבר [חכם זה, רב האוסר, סבור] כי יש לחשוש דילמא שלפא ומחויא ואתיא לאתויי [שמא תשלוף, תוציא ותראה אותו לחבירתה, ובתוך כך תבוא להביאו, לטלטלו]. ומר סבר [וחכם זה, שמואל המתיר, סבור] כי מאן [מי] דרכה למיפק [לצאת] בכלילאאשה חשובה, ואשה חשובה לא שלפא ומחויא [אינה שולפת ומראה] את הכלילא שלה.
Rav Ashi taught this disagreement with a lenient interpretation, as he said: With a kelila of woven fabric, everyone agrees that it is permitted to go out into the public domain. Where they disagree is in the case of a metal ornament. One Sage, Rav, holds that it is prohibited because there is concern lest she remove it, and show it to another, and come to carry it in the public domain. And one Sage, Shmuel, holds that it is permitted. Whose manner is to go out with a kelila ornament? Only an important woman;and an important woman does not remove ornaments and show them to others.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר בַּר חָנָה לְרַב יוֹסֵף בְּפֵירוּשׁ אֲמַרְתְּ לַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כְּלִילָא שְׁרֵי.

On the same topic, Rav Shmuel bar bar Ḥana said to Rav Yosef who, due to illness, forgot his learning: You explicitly said to us in the name of Rav: With regard to a kelila, it is permitted to go out into the public domain on Shabbat.
רי״ףרש״יבעל המאורספר הנרההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמב״ן מלחמות ה'גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפירוש אמרת לן משמיה דרב – לפני חלייך קודם ששכחת תלמודך.
כלילא שרי – אלמא דרב אשי עיקר דמוקי פלוגתא בדניסכא אבל בארוקתא מודה רב ואיכא לאוקמי לדידיה בארוקתא.
{שמעתא דיציאה עם כלילא וכיוצא בה}
אמר ליה רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף: בפירוש אמרת לן משמיה דרב, כלילא שרי – פירוש: ולא קשיא דרב אדרב, דנקטינן כרב אשי דמתני לקולא, ודארוקתא שרי ודאניסכא אסור.
וכן הלכתא. והרי״ף סתם דברים הללו ולא פירשם.
נקטינן מהא שמעתא שתכשיטי הזהב או הכסף שהם תקועים ומחוברין ברצועה או בבגד ומפוזרין לכאן ולכאן, אשה יוצאה בהן כדין כלילא דארוקתא. ותכשיטין שהם כולן של זהב ושל כסף, אסורין באשה כדין כלילא דאניסכא וכעיר של זהב.
ובאיש, בין כך ובין כך מותר, מידי דהוה אקמרא דאניסכא ואאבנט של מלכים. ולא חיישינן באיש דלמא שליף ומחוי, אלא משום דלמא נפיל. אבל באיש לא חיישינן לעולם דלמא שליף ומחוי, מפני שהוא בן דעת. אבל לנשים וקטנים שדעתן קלה עליהם, חיישינן. ומש״ה לא שרו בני מלכים לצאת בזגין אלא בארוג בכסותו (בבלי שבת ס״ז.).
ומפורש טעם זה בתלמוד ירושלמי (ירושלמי שבת ו׳:א׳) - תכשיטין, למה הן אסורין. אמר ר׳ אבא1: ע״י שהנשים שחצניות הן, מתירתן להראותן לחברתה, והיא שכוחה ומהלכת בהן [ד׳ אמות].⁠2 והאיש, ע״י שאינו שוחץ, מותר. נשמעינן מן הדא. מעשה בר״ג ב״ר שירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו, וגערו בו חביריו משום תכשיט. הדא אמרה: העשוי לתכשיט, אסור. [הדא אמרה:]⁠3 העשוי לכך ולכך, מותר4. הדא אמרה: א׳ האיש וא׳ האשה. הדא אמרה: אפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצאת אינה חייבת חטאת, אסורה לצאת בו לחצר.
ואע״פ שנראה מן הירושלמי הזה שהוא אוסר אפילו באיש, יש לומר מתוך שהוא עשוי לכך ולכך, בין לאיש בין לאשה, אסור לצאת בו כדרך קשוטו, אחד האיש ואחד האשה, אפי׳ לחצר, וכל שכן לרשות הרבים. אבל דבר שהוא מיוחד לתכשיט של איש, מותר לצאת בו אפי׳ לרה״ר, ולא חיישי׳ דלמא שליף ומחוי. וכן בטבעת שיש עליה חותם.
וכן פסק הרב ר׳ שמואל הלוי הנגיד בטבעת שיש עליה חותם, שמותר האיש לצאת בה אפילו לרה״ר בשבת. ונראין דבריו. ועוד אוסיף ביאור בזה במקומו5.
וההוא עובדא דרבי יהודה נשיאה דנפק בחומרתא דמדושא, במסכת מועד קטן בפ׳ מי שהפך את זיתיו (מועד קטן י״ב:), טבעת שאין עליה חותם היתה ולחצר יצא בה. כדתניא: השירים והנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר. והא ברייתא מייתי התם על ההוא עובדא.
וההוא דנפק בחומרתא דמדושא, בפ׳ הדר עם הנכרי (עירובין ס״ט.), לרה״ר הוה. וטבעת שאין עליה חותם, לאיש אסור לצאת בה לרה״ר, ואם יצא, חייב חטאת. ובפירוש רש״י מפרש לה לההיא בטבעת שיש עליה חותם, ואם כן לא הוציאה האיש באצבעו דרך קישוטא אלא בתוך ידו. ואין לשון דנפק מוכיח כן. ומההוא עובדא דפרק מי שהפך את זיתיו נראה לנו כפירושנו בחומרתא דמדושא, שהיא טבעת שאין עליה חותם. שאילו היתה טבעת שיש עליה חותם, אפי׳ לרה״ר היה מותר לצאת בה, כדאמרי׳: לא6 חיישי׳ באיש דלמא שליף ומחוי. ומדמייתינן על ההיא עובדא דההיא7 ברייתא דהשירים והנזמים וכו׳, אלמא לרה״ר אסור.
ויש שפוסקין להיתר לצאת לחצר בכל הכלים, אחד האיש ואחד האשה, מההוא דרבי יהודה נשיאה דנפק בחומרתא דמדושא לחצר. לכך8 נראה להם שהלכה כר׳ ענני בר ששון משמיה דרבי ישמעאל בר׳ יוסי, דאמר: הכל ככבול.
ולא כן פסק הרי״ף ז״ל, ואנו נוטין לדבריו. וההוא עובדא דר׳ יהודה נשיאה ל״ק ולא מידי. שיש לנו להעמיד דברי הרי״ף ולומר שלא אמר רב, כל [מקום]⁠9 שאסרו חכמים לצאת בו לרה״ר אסור לצאת בו לחצר, אלא בדברים כעין כבול ופאה, שאם יצא בהן לרשות הרבים אין חייבין עליהם חטאת, והם הם שאסרו חכמים. אף ע״פ שאין סברא זו בדברי התלמוד ירושלמי שכתבנו, אין נראה מתלמודנו לאסור אלא בדברים שאם יצאה אינה חייבת חטאת. ובהנהו איכא למיגזר בהו דלמא נפיק בהו לרה״ר. אבל דברים שחייבין עליהם חטאת ביציאתן לרה״ר, התורה אסרתן, ולא גזרי׳ בהו דלמא נפיק בהו לרה״ר, ומותר לצאת בהן לחצר.
1. גירסתנו: ר׳ בא
2. נוסף ע״פ כתי״ו
3. נוסף ע״פ כתי״ו. וכך גירסתנו
4. מוכח מדבריו בשמעתא דהוצאת טבעת דלא גרסינן תיבה זו. וכן בכתי״ו ובירושלמי לפנינו ליתא
5. עיין שמעתא דהוצאת טבעת (בבלי שבת ס״ב.)
6. בכתי״ו: דלא. וכן נראה נכון
7. בכתי״ו: מההיא. וכן נראה נכון
8. בכתי״ו: לפיכך
9. נוסף ע״פ כתי״ו
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כלילא שרי – פירוש: ועטרות כלה לא נאסרו אלא בשבעת ימי חופתה אבל כל ימות השנה מותרות הן.
{שמעתא דיציאה עם כלילא וכיוצא בה}
כתוב בספר המאור, אמר ליה רב שמואל בר בר חנה כו׳, והרי״ף ז״ל סתם דברים הללו ולא פירשן.
אמר הכותב: איני נסכם לפי׳ הזה. דרב שמואל משמיה דרב יוסף לבטל מחלוקת רב ושמואל מכאן בא.
והרי חברתה בפ׳ חבית (שבת קמ״ו:): אמרת לן משמיה דרב, משחא שרי.
אבל ר״ח חשש משום דרב אשי משני לפלוגתא דרב ושמואל והוא בתרא. ודלוי ומחוזא ונהרדעא, דלמא דארוקתא היו.
ג״כ ראיתי שם בפ׳ חבית שלא סמך הרב ז״ל על רב שמואל בר בר חנה אלא על סתם הגמ׳, ששונין, רב אסר ושמואל שרי. וכאן נמי אחר מסקנא דשמעתא האריך לפרש מהו נסכא ומהו רוקתא, לקיים דברי רב אשי שהפריש ביניהם.
גמ׳ א״ל רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף. לקמן קמו ע״ב:
באותו ענין אמר ליה [לו] רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף שחלה ושכח תלמודו: בפירוש אמרת לן משמיה [לנו משמו] של רב שבתכשיט כלילא שרי [מותר] לצאת בשבת.
On the same topic, Rav Shmuel bar bar Ḥana said to Rav Yosef who, due to illness, forgot his learning: You explicitly said to us in the name of Rav: With regard to a kelila, it is permitted to go out into the public domain on Shabbat.
רי״ףרש״יבעל המאורספר הנרההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמב״ן מלחמות ה'גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַב אֲתָא גַּבְרָא רַבָּה אֲרִיכָא לִנְהַרְדְּעָא וּמִטְּלַע וְדָרֵשׁ כְּלִילָא שְׁרֵי אֲמַר מַאן גַּבְרָא רַבָּה אֲרִיכָא [דְּאִיטְּלַע] לֵוִי ש״משְׁמַע מִינַּהּ נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אַפָּס וִיתִיב ר׳רַבִּי חֲנִינָא בְּרֵישָׁא וְלָא הֲוָה לֵיהּ אִינִישׁ לְלֵוִי לְמֵיתַב גַּבֵּיהּ וְקָאָתֵי לְהָכָא.

The Gemara relates that one day they said to Rav: A great, tall man came to Neharde’a and he was limping. And he taught: With a kelila, it is permitted to go out into the public domain on Shabbat. Rav said: Who is a great, tall man who limps? Levi. Conclude from this that Rabbi Afes passed away and Rabbi Ḥanina is sitting at the head of the yeshiva in Eretz Yisrael in his place. And, consequently, Levi had no one before whom to sit and study and he came here. As long as Rabbi Afes headed the yeshiva, Rabbi Ḥanina would sit outside the study hall. Entering the study hall would indicate that he accepted the authority of Rabbi Afes. Rabbi Ḥanina, who was a great man, refused to do so. In deference to Rabbi Ḥanina, Levi would sit with him as a colleague outside the study hall. When Levi arrived from Eretz Yisrael, it was clear that Rabbi Afes must have died. Levi, who considered himself Rabbi Ḥanina’s equal in terms of both scholarship and age, did not want to defer to Rabbi Ḥanina’s authority and decided to go to elsewhere, to Babylonia.
ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גברא רבא אריכא אתא לנהרדעאי ומטלע פירוש והוא צולע על יריכו כדמתרגמינן והוא מטלע והדבר שגרם לו זה מפורש בפ׳ ג׳ דתענית (דף כה) לוי גזר תעניתא בעא רחמי ולא אתא מיטרא אמר לפניו רבונו של עולם עלית וישבת למעלה במרום ואי אתה משגיח על בניך ואתא מיטרא ואיטלע אמר ר׳ אלעזר אל יטיח אדם דברים כלפי למעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי למעלה ואטלע ובמסכת סוכה (דף נג) בפ׳ החליל קאמרי לוי אחוי קידה קמיה דר׳ ואטלע ואמרו בפירוקה הא והא גרמא ליה אבל מעשה דר׳ אפס ור׳ חנינא בר חמא ומה דאמר רבנו הקדוש בצוויו חנינא בר חמא ישב בראש כו׳ (מעשה כמפורש) [מפורש] בפרק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גברא רבה אריכא ומטלע – לוי איטלע דאחוי קידה קמיה דרבי.
נח נפשיה דרבי אפס – במסכת כתובות בהנושא (קג:) אמרינן דכי שכיב רבי אמר רבי חנינא בר חמא ישב בראש ולא קיבל עליו ר׳ חנינא שהיה רבי אפס גדול ממנו שתי שנים ויתיב רבי אפס ברישא ומתוך שהיה רבי חנינא חשוב לא נכנס לבית מדרשו והיה יושב בחוץ ומשום כבודו ישב לו לוי אצלו.
וקאתי להכא – שלא היה רבי חנינא גדול הימנו לא בתורה ולא בשנים ולא ניכף ליה לוי ובא לכאן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אריכא דאיטלע לוי כו׳ לוי לר׳ אפס מיכף הוה כייף ליה כצ״ל. ונ״ב אף דר׳ חנינא לא רצה למיכף ליה היינו דלא רצה לסרב כ״כ נגד רבי שגזר עליו נשיאות לכך היה יושב בחוץ כעין שב ואל תעשה ודו״ק:
אגב דבר זה מסופר כי יום אחד אמרו ליה [לו] לרב: אתא גברא רבה אריכא [בא אדם גדול גבה קומה] לנהרדעא ומטלע [והוא צולע], ודרש כי כלילא שרי [מותר] לצאת בה בשבת. אמר רב: מאן גברא רבה אריכא דאיטלע [מי הוא אדם גבה קומה שהוא צולע]לוי, ואם כן שמע מינה נח נפשיה [למד מכך כי נחה נפשו, נפטר] ר׳ אפס ויתיב [ויושב] ר׳ חנינא ברישא [בראש הישיבה], ולא הוה ליה איניש [היה לו אדם] ללוי למיתב גביה [לשבת אצלו], וקאתי להכא [ובא לכאן]. כי בשעה שהיה ר׳ אפס בראש הישיבה, היה ר׳ חנינא יושב מחוץ לבית המדרש. כי כניסה לבית המדרש היתה בה קבלת מרותו של ראש הישיבה ולא רצה ר׳ חנינא שהיה חשוב לעשות כן. ומשום כבודו ישב לוי אתו כחבר מחוץ לבית המדרש. ומאחר שבא לוי מארץ ישראל וודאי נפטר ר׳ אפס, ולוי שלא רצה להיות כפוף לר׳ חנינא, מכיון שלא היה ר׳ חנינא גדול ממנו לא בשנים ולא בתורה, החליט ללכת למקום אחר, לבבל.
The Gemara relates that one day they said to Rav: A great, tall man came to Neharde’a and he was limping. And he taught: With a kelila, it is permitted to go out into the public domain on Shabbat. Rav said: Who is a great, tall man who limps? Levi. Conclude from this that Rabbi Afes passed away and Rabbi Ḥanina is sitting at the head of the yeshiva in Eretz Yisrael in his place. And, consequently, Levi had no one before whom to sit and study and he came here. As long as Rabbi Afes headed the yeshiva, Rabbi Ḥanina would sit outside the study hall. Entering the study hall would indicate that he accepted the authority of Rabbi Afes. Rabbi Ḥanina, who was a great man, refused to do so. In deference to Rabbi Ḥanina, Levi would sit with him as a colleague outside the study hall. When Levi arrived from Eretz Yisrael, it was clear that Rabbi Afes must have died. Levi, who considered himself Rabbi Ḥanina’s equal in terms of both scholarship and age, did not want to defer to Rabbi Ḥanina’s authority and decided to go to elsewhere, to Babylonia.
ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְדִילְמָא נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא ור׳וְרַבִּי אַפָּס כִּדְקָאֵי קָאֵי וְלָא הֲוָה לֵיהּ אִינִישׁ לְלֵוִי לְמֵיתַב גַּבֵּיהּ וְקָאָתֵי לְהָכָא אִם אִיתָא דְּרַבִּי חֲנִינָא שְׁכֵיב לֵוִי לר׳לְרַבִּי אַפָּס מִיכָּף הֲוָה כְּיִיף לֵיהּ וְתוּ דְּרַבִּי חֲנִינָא לָא סַגִּי דְּלָא מָלֵיךְ דְּכִי הֲוָה קָא נִיחָא נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אָמַר חֲנִינָא בר׳בְּרַבִּי חָמָא יתיב בָּרֹאשׁ וּכְתִיב בְּהוּ בְּצַדִּיקִים {איוב כ״ב:כ״ח} וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקׇם לָךְ וְגוֹ׳.

The Gemara asks: How did Rav arrive at that particular conclusion? And perhaps Rabbi Ḥanina died and Rabbi Afes remained standing in his position at the head of the yeshiva as he stood previously; and Levi had no one with whom to sit outside the study hall, and that is why he came here? The Gemara answers that that could not be the case for two reasons. First, if it were so, that Rabbi Ḥanina died, Levi would have been subject to the authority of Rabbi Afes. It was only in deference to Rabbi Ḥanina that Levi did not enter the study hall. And furthermore, it could not be that Rabbi Ḥanina died and did not reign as head of the yeshiva, as when Rabbi Yehuda HaNasi died, he said in his dying testament: Ḥanina, son of Rabbi Ḥama, shall sit at the head of the yeshiva. And of the righteous it is written: “You will decree a saying and it will be established for you, and the light will shine on your ways” (Job 22:28). Since the statement that Rabbi Ḥanina will serve at the head of the yeshiva crossed the lips of a righteous person, Rabbi Yehuda HaNasi, it is inconceivable that it would not have been realized.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לוי לרבי אפס מיכף הוה כייף ליה – שהרי זקן ממנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מדוע הסיק רב מסקנה זו דווקא? ודילמא נח נפשיה [ושמא נחה נפשו, נפטר] ר׳ חנינא, ור׳ אפס כדקאי קאי [כפי שעמד עדיין הוא עומד], שעדיין הוא ראש הישיבה, ולא הוה ליה איניש [היה לו אדם] ללוי למיתב גביה [לשבת אצלו] מחוץ לבית המדרש, וקאתי להכא [ובא לכאן]? ומשיבים כי דבר זה לא יתכן, משני טעמים: ראשית אם איתא [יש, קרא] אכן שר׳ חנינא הוא ששכיב [נפטר]לוי לר׳ אפס מיכף הוה כייף ליה [היה כפוף לו], שאף מתחילה, רק מפני כבודו של ר׳ חנינא לא נכנס לוי לבית המדרש. ותו [ועוד], ר׳ חנינא לא סגי [יתכן] שלא מליך [ימלוך, יעמוד בראש הישיבה], דכי הוה קא ניחא נפשיה כן כאשר נחה נפשו, נפטר] רבי (ר׳ יהודה הנשיא) אמר בדברי צוואתו: חנינא בר׳ חמא יתיב [ישב] בראש הישיבה. וכתיב בהו [ונאמר בהם] בצדיקים: ״ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור״ (איוב כב, כח), וכיון שיצא הדבר מפי צדיק לא יתכן שלא יתקיימו דבריו שישב ר׳ חנינא בראש.
The Gemara asks: How did Rav arrive at that particular conclusion? And perhaps Rabbi Ḥanina died and Rabbi Afes remained standing in his position at the head of the yeshiva as he stood previously; and Levi had no one with whom to sit outside the study hall, and that is why he came here? The Gemara answers that that could not be the case for two reasons. First, if it were so, that Rabbi Ḥanina died, Levi would have been subject to the authority of Rabbi Afes. It was only in deference to Rabbi Ḥanina that Levi did not enter the study hall. And furthermore, it could not be that Rabbi Ḥanina died and did not reign as head of the yeshiva, as when Rabbi Yehuda HaNasi died, he said in his dying testament: Ḥanina, son of Rabbi Ḥama, shall sit at the head of the yeshiva. And of the righteous it is written: “You will decree a saying and it will be established for you, and the light will shine on your ways” (Job 22:28). Since the statement that Rabbi Ḥanina will serve at the head of the yeshiva crossed the lips of a righteous person, Rabbi Yehuda HaNasi, it is inconceivable that it would not have been realized.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דְּרַשׁ לֵוִי בִּנְהַרְדְּעָא כְּלִילָא שְׁרֵי נפיק עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע כְּלִילֵי מִכּוּלַּהּ נְהַרְדְּעָא דְּרַשׁ רַבָּה בַּר אֲבוּהּ בְּמָחוֹזָא כְּלִילָא שְׁרֵי וּנְפַקוּ תַּמְנֵי סְרֵי כְּלִילֵי מֵחֲדָא מְבוֹאָה.

The Gemara returns to the subject of kelila. When Levi taught in Neharde’a that with the kelila ornament, one is permitted to go out into the public domain on Shabbat, twenty-four women wearing the kelila ornament went out into the public domain from all of Neharde’a. When Rabba bar Avuh taught in Meḥoza that the kelila ornament is permitted, eighteen women wearing the kelila ornament went out from one alleyway. Meḥoza was a wealthy mercantile city, and many women there owned precious jewelry.
רי״ףספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואנו חוזרים לענין ״כלילא״. כאשר דרש לוי בנהרדעא שהתכשיט כלילא שרי [מותר] לצאת בו בשבת, נפיק עשרין [יצאו עשרים] וארבע כלילי מכולא [נשים לבושות בתכשיט כלילא מכל] נהרדעא. ואילו כאשר דרש רבה בר אבוה במחוזא כי כלילא שרי [מותר] נפקו תמני סרי כלילי מחדא מבואה [שמונה עשרה נשים לבושות בתכשיט כלילא ממבוא אחד], שהעיר מחוזא היתה עיר מסחר עשירה, ונשים רבות היו בה בעלות תכשיטים יקרים.
The Gemara returns to the subject of kelila. When Levi taught in Neharde’a that with the kelila ornament, one is permitted to go out into the public domain on Shabbat, twenty-four women wearing the kelila ornament went out into the public domain from all of Neharde’a. When Rabba bar Avuh taught in Meḥoza that the kelila ornament is permitted, eighteen women wearing the kelila ornament went out from one alleyway. Meḥoza was a wealthy mercantile city, and many women there owned precious jewelry.
רי״ףספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב שְׁמוּאֵל קַמְרָא שְׁרֵי אִיכָּא דְאָמְרִי דַּאֲרוּקְתָּא וְאָמַר רַב סָפְרָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַטַּלִּית מוּזְהֶבֶת.

Rav Yehuda said that Rav Shmuel said: With a precious gilded belt [kamra], a woman is permitted to go out into the public domain on Shabbat. Some say that he was referring to a belt made of woven fabric and inlaid with gold. And Rav Safra said: It is permitted just as it is permitted in the case of a gilded cloak.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרההשלמהרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קמרא1 מנטקה
1. קמרא] בא׳ קרמא. עד כאן הדף הראשון של TS Ar. 47.18. מכאן על פי TS Ar. 16.11.
קמרא חגורה.
אמר רב ששת קמרא שרי הוא חגור שבמתנים כגון אבנט רחב מדבעא רבינא מרב אשי קמרא עילוי המיינא מאי ואמר ליה תרי המייני קאמרת שמע מינה דקמרא המיינא הוא והא דרב אשי אתמר בה תרי לישני ולישנא בתראה אניסכא שרי פי׳ כלילא וקמרא. חתיכות חתיכות של זהב נקובות ובהן מרגלית ומעמידין בחוטין שמכניסין בנקבין. נמצא דאניסכא כגון מלאכת אבנט של מלכים כי כן מלאכתן להיעשות בחוטין. רוקתא מטלית. שנמצא בין כלילא בין קמרא חתיכות של זהב נקובות ומרגלית קבועו׳ במטלי׳ שנמצאת מלאכתן כגון מלאכת טלית מוזהבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קמר
קמרא(הוריות יד) א״נ רשב״ג לרבי נתן נהי דאהני לך קמרא דאביך למהוי אב בית דין למהוי נשיא מי אהני לך פירש קמרא חגורה שחוגרין אותה באבנט אלא שהיא רחבה יותר מאבנט וקובעין עליה כסף וזהב ומשמשי מלכים לובשין אותה וזהו דגרסינן (שבת נט:) א״ר יהודה קמרא שרי א״ד ארוקת׳ וא״ר ספרא מדי דהוה אטלית מוזהבת א״ד אנסכא וא״ר ספרא מדי דהוה אאבנט של מלכים ופי׳ רוקתא מטלית שעושין מעשה אורג וקובעין עליה חתיכות של כסף ושל זהב ומדמין אותו לטלית מוזהבת ומותר בשבת ופי׳ נסכא חוטין שעושין אותן מעשה עבות כשרשרת וכאבנט וקובעין עליו חתיכות של כסף ושל זהב ומדמין אותו לאבנט של מלכים ומותר בשבת וזה מעשה דרשב״ג כשביקש רבי נתן לחלוק עליו להיות נשיא שהיה רבי נתן בבלי ובכמה מקומות אמרינן רבי נתן בבלאה הוא והיה אביו ראש גולה בבבל והיו ראשי גליות רגילין ללבוש חגורות דאינון קמרי ולעמוד לפני מלכי פרסיים עד סוף מלכות פרס ועלה רבי נתן לארץ ישראל והיה אב בית דין לפיכך אמר לו אם הועילה לך חגורי של ראש גלות שלבש אביך להיות אב בית דין הלא דיי לך זאת ובקשת להיות גם נשיא זה פירוש רב שרירא גאון וכעין זה הפירוש פירשנו בערך נסך. חגרו שקים תרגום קמרו שקים על בשריהון (א״ב פירוש בל״י, חגורה וגם מין תכשיט של נשים):
א. [גירטעל.]
קמרא – אבנט חשוב יש שעושין אותו טס של זהב ויש שעושין אותו רצועה משבצות זהב ואבנים קבועות בו.
מידי דהוה אטלית מוזהבת – דהוי תכשיט ושריא ולמישלף ואחויי נמי לא חיישינן שאין דרך להתיר אזורו בשוק ויפלו בגדיו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר מר יהודה אמר רב ששת קמרא שרי. פירוש המיינא, מדקאמרינן בסמוך קמרא עלוי המיינא מאי אמר ליה תרי המייני קאמרת דאלמא קמרא נמי היינו המיינא, והמיינא היינו חגור וכדאמרינן בפרק קמא (שבת ט:) הני חברין בבלאי מכי שרו המיינא לא מטרחינן להו. וכן פירש רבנו האי גאון ז״ל.
שם אמר ר״י אמר רב ששת קמרא כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה כלילא כו׳ לדידיה בארוקתא כצ״ל:
ב אמר רב יהודה אמר רב שמואל: קמרא שרי [חגורה מוזהבת יקרה מותרת] לצאת בה בשבת. איכא דאמרי דארוקתא [יש אומרים שהמדובר הוא בקמרא העשוי אריג ומשובץ בזהב], ואמר רב ספרא: מידי דהוה [כשם שהוא הדין] בטלית מוזהבת שמותר לצאת בה בשבת.
Rav Yehuda said that Rav Shmuel said: With a precious gilded belt [kamra], a woman is permitted to go out into the public domain on Shabbat. Some say that he was referring to a belt made of woven fabric and inlaid with gold. And Rav Safra said: It is permitted just as it is permitted in the case of a gilded cloak.
רב שרירא גאון ערביתרב שרירא גאון תרגום לעבריתר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרההשלמהרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאִיכָּא דְאָמְרִי גדַּאֲנִיסְכָּא וְאָמַר רַב סָפְרָא מִידֵּי דְּהָוֵה אַאַבְנֵט שֶׁל מְלָכִים.

And some say that it is referring to a belt made entirely of metal. And Rav Safra said: It is permitted just as it is permitted to go out into the public domain on Shabbat with the belt of kings made entirely of gold.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרההשלמהרשב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אאבנט של מלכים – שעשוי כולו דניסכא וכל ישראל בני מלכים ראוים לו.
אאבנט של מלכים – שמלבושם הוא ואין להם אבנט אחר ה״נ שרי האי קמרא לאיתתא דמלבושה היא ולא משלפא ומחויא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי דאנסכא ואמר רב ששת מידי דהוה אאבנט של מלכים. מכאן הביא ר״ת ז״ל ראיה דלא אסרו תכשיטין באיש אלא באשה, שהרי קמרא דאנסכא תכשיט⁠(ין) הוא וקא שרי ליה משום [מידי] דהוי אאבנט של מלכים, והיינו נמי דבמתניתין לא איירי אלא בתכשיטי נשים. אלא דאיכא למימר שדברו בהווה דדרך נשים להתקשט ואין האנשים מתקשטים. ועוד ראיה מדקאמרינן לקמן (שבת סא, א-ב) גבי קמיע מומחה ובלבד שלא יקשרנו בשיר ובטבעת אלמא שיר וטבעת עצמן שרי. ונראה לי דאין זו ראיה, דאילו היה מותר לקשור בשיר ובטבעת היו טפילה לקמיע ושרי מידי דהוה אצלוחית של פליטון (שבת סב:). אבל בירושלמי (דפרקין ה״א) מפורש כדבריו, דגרסי׳ התם תכשיטין למה הן אסורין אמר ר׳ אבא ע״י שהנשים שחצניות היא מתרתן להראותן לחברתה והיא שכחה ומהלכת בהן ד׳ אמות. ואע״פ שאמרו שם בירושלמי במקום אחר (בסוף ההלכה הנ״ל) והאיש על ידי שאינו שוחץ מותר, נשמעינה מן הדא מעשה ברבן גמליאל ברבי שירד לטייל לתוך חצירו ומפתח של זהב בידו וגערו בו חביריו משום תכשיט הדא אמרה העשוי לתכשיט אסור הדא אמרה העשוי לכך ולכך הדא אמרה אחד האיש ואחד האשה הדא אמרה אפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצאת אינה חייבת אסור לצאת בו לחצר, דאלמא אפילו באיש גזרו. איכא למימר דפליגא אההיא דר׳ אבא, ובשל רבנן הלך אחר המיקל. ועוד דפשטא דמתניתין ושמעתתא דגמרין הכין דייקי, הלכך באיש מותר. והא דאמרינן לקמן (שבת סב.) גבי טבעת שיש עליה חותם ושאין עליה חותם וחילופיהן באיש, לאו אחיוב חטאת ופטור אבל אסור קאי דנשמע מינה דטבעת שיש עליה חותם באיש פטור אבל אסור, אלא אחיוב חטאת בלחוד קאי, כלומר: חילופיהן באיש דכשאין בה חותם הוי משוי וחייב חטאת, אבל כשיש עליה חותם הוי תכשיט והלכך מותר אפילו לכתחילה. וטעמא משום דאנשים דעתם מיושבת עליהם ואינם מתפארים להראות תכשיטיהם כנשים. ואי קשיא לך הא דתנן (שבת סו:) ובני מלכים בזוגין וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה ואוקימנא בגמרא (שבת סז.) באריג בכסותו הא לאו הכי אסור. יש לומר דמתניתין בקטנים שדעתן קלה עליהן כנשים, אבל גדולים אפילו אינו אריג בכסותן שרי, ומאי כל אדם דקתני כל אדם (גדול) [קטן]. אבל בירושלמי (דפרקין ה״ט עי״ש) אמרו מהו כל אדם הכל במשמע בין קטנים בין גדולים. ולפי זה יש לומר דטעמא דזוגין משום דחיישינן דילמא מחייכו עלייהו ואתי למישלף ולאתויי. וכן התיר הנגיד ז״ל בתכשיטי אנשים. אבל רבנו האי גאון ז״ל ור״ח ז״ל אסרו, וכך אמרו: והדין כך הוא שיהיה האיש מותר לצאת בטבעת שיש עליה חותם והאשה בטבעת שאין עליה חותם מפני שתכשיט הוא להם וכל תכשיט שרי, אלא מפני גזירה דרבא דאמר (שבת סב.) פעמים שהאשה נותנת לבעלה והאיש נותן לאשתו ולפיכך אסרו אחד האיש ואחד האשה. והוא מן התימה שלא נאמרו לקמן דברי רבא אלא לתרוצא למתניתין דקתני בטבעת שיש עליה חותם חייבת חטאת ואמרינן בגמרא דאיש כשאין עליה חותם חייב חטאת, ואקשינן והא הוצאה כלאחר יד הוא, ופריק רבא דלאו כלאחר יד הוא להם דפעמים שהאיש נותן לאשתו להניחו בקופסא והאשה נותנת לבעלה להוליכו לאומן והן נושאין באצבע, ולא בא רבא לאסור שאין עליה חותם באשה ושיש עליה חותם באיש מההוא טעמא. ועכשיו שלא הוזהרו בכך בין אנשים ואפילו נשים, הנח להן לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין.
רש״י ד״ה אאבנט וכו׳ וכל ישראל בני מלכים. עיין לקמן דף קיא ע״א:
ואיכא דאמרי דאניסכא [ויש אומרים שהמדובר בקמרא העשויה ממתכת], ואמר רב ספרא: מידי דהוה [כשם שהוא הדין] באבנט של מלכים שעשוי כולו זהב.
And some say that it is referring to a belt made entirely of metal. And Rav Safra said: It is permitted just as it is permitted to go out into the public domain on Shabbat with the belt of kings made entirely of gold.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרההשלמהרשב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי קַמְרָא עִילָּוֵי הֶמְיָינָא מַאי א״לאֲמַר לֵיהּ דתְּרֵי הֶמְיָינֵי קָאָמְרַתְּ.

Ravina said to Rav Ashi: With regard to going out with a gilded belt over another belt [hemyana], what is the halakha? He said to him: Two belts you said; it is certainly uncommon to wear two belts. Therefore, one of them is a burden.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תרי המייני קאמרת – הא ודאי משאוי הוא ואסור לשון תלמידי רבינו יצחק נ״ע [ובתלמידי] רבינו הלוי מצאתי מותר והראשון נראה לי משום דגבי הצלת דליקה מנינן לר׳ יוסי שמנה עשר כלים והתם חד חגור הוא דמנינן בכל כתבי הקדש (לקמן דף קכ.) ואי שני חגורות שרי לכתחילה נימני התם תרי.
תרי המייני קאמרת – לשון אחד פי׳ בקונטרס לאיסור ואע״ג דחשיב בפ׳ כל כתבי (לקמן דף קכ:) בי״ח כלים פונדא וחגור ופי׳ התם בקונט׳ דפונדא הוא אזור היינו כגון שיש בגד מפסיק בינתים אבל תרי המייני זה על גב זה אסור ולא דמי לכמה מלבושים שאדם לובש בשביל הקור אבל תרי המייני מה הנאה יש ואין דרך לחגור ומשוי הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: קמרא עילוי המיינא מאי [על גבי אבנט מהו] דינו, המותר לצאת בו בשבת? אמר ליה תרי המייני קאמרת [שתי חגורות אמרת], וודאי אין דרכו של אדם לצאת בשתי חגורות, ואחת מהן אם כן משא הוא.
Ravina said to Rav Ashi: With regard to going out with a gilded belt over another belt [hemyana], what is the halakha? He said to him: Two belts you said; it is certainly uncommon to wear two belts. Therefore, one of them is a burden.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרההשלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַב אָשֵׁי ההַאי רְסוֹקָא אִי אִית לֵיהּ מַפְרְחָיָיתָא שְׁרֵי וְאִי לָא אֲסִיר.:

Rav Ashi said: This short cloak; if it has short straps with which to tie it, it is permitted to go out with it, and if not, it is prohibited.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב אשי ריסוקא – פירוש: חגור של עור אי אית ביה מפרחייתא שרי ותכשיט הוא ואי לא אסור פי׳ אם יש לו מפרחייתא חתיכות יוצאות ועודפות ממנו לימינו ולשמאלו תכשיט הוא ואי לא אינו מלאכת תכשיט ואסור לצאת בו בשבת כי אינו כלי. קטלא תכשיט בצואר. כגון ענק והיא בלשון ערבי מכנקא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רסוקי – חתיכת מעיל רחבה.
אי אית ליה מפרחייתא – רצועות קצרות תלויות בה לקושרה בהם ולהדקה סביבותיו.
שרי – דמיהדק שפיר וליכא למיחש דילמא משתרי קטרי ונפיל ואתי לאיתויי.
מפרחייתא – פינדצ״א בלעז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

האי רסוקא. מפורש בהלכות. ויש לפרש חתיכת מעיל רחבה או של עור.
אית ליה מפרחיאתא. רצועות קצרות תלויות בהן לקשרה בהן ולהדקה סביבותיה, כדי למהדק שפיר, וליכא למיחש דילמא משתרי קיטריה ונפיל ואתי לאתויי, שאם לא היו שם הרצועות, משום רחבן לא היה יכול לחגור בו מתניו, ומשתרי הקשר ואתי לאתויי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טבעת של מתכת וחותמה של אלמוג טמאה היא של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה שהכל הולך אחר הטבעת ופשוטי כלי מתכות מקבלין טומאה ולא פשוטי כלי עץ ואין אומרין בטבעת הלך אחר חותמו ואף החותם אינו מקבל טומאה אחר שהוא מחובר לעץ וטפל לו וכן העול אין הולכים אחר סמלונין אלא אחר העול שהוא מעמיד את סמלוניו וענין זה הוא שנוקבין שני נקבים בעול וביניהם כעובי ערף השור ותוחבים בהם שני יתדות פעמים של מתכת פעמים של עץ להיות רוחב צואר השור שקוע בין שני הסמלונין ואם היו הסמלונין של מתכת והעול של עץ אינו מקבל טומאה שהכל הולך אחר העול וכן הסולם אין הולכים בו אחר שליבותיו אלא אחר הסולם והוא עמודים הארוכים שמכאן ומכאן שהשליבות תקועות לתוכן והוא מעמידן וכן הקולב אין הולכים בו אחר מסמרותיו אלא אחר הקולב עצמו וענין זה הוא כמין עמוד רחב שמסמרים הרבה קבועים בו והחנוני מעמידו לפני חלון חנותו ותולה באותן המסמרים אבנטים ורצועות לימכר וכל שהקולב של עץ אין כאן טומאת מסמרים כלל וכן העדשה והם מאזנים גדולות העשויות לשקול בהם צמר ושעוה ושאר דברים אין אומרין לילך בו אחר שלשלותיו שהם תלויות בהם עם הקנה עד שאם הן של מתכת שיהו מקבלות טומאה אלא אחר העדשה עצמה ר״ל גוף המאזנים עצמן ונקראת עדשה על שם העגול וי״מ הקנה הארוך שהשלשלאות תלויות בה משני קצותיה:
אמר רב אשי: האי רסוקא (מעין גלימה קצרה), אי אית ליה מפרחייתא [אם יש לה רצועות קצרות לקושרה]שרי [מותר] לצאת בה, ואי [ואם] לאאסיר [אסור].
Rav Ashi said: This short cloak; if it has short straps with which to tie it, it is permitted to go out with it, and if not, it is prohibited.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְלֹא בְּקַטְלָא.: מַאי קַטְלָא מְנַקְּטָא פָּארֵי.: נְזָמִים.: ונִזְמֵי הָאָף.:

We learned in the mishna: And a woman may not go out on Shabbat with a katla. The Gemara explains: What is a katla? A type of small bib hung from the neck. The nezamim mentioned in the mishna with which a woman may not go out on Shabbat refer to nose rings, not earrings.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נזמים יש נזמי האף ונזמים שבאזנים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מנקטא
מנקטאא(שבת נט:) ולא בקטלא (גמ׳) מא׳ קטלא מנקטא פארי פירוש לשון ארמי הוא והוא התכשיט המפורש בערך קטלא (א״ב עיין ערך פארי):
א. [איין ארט ציהרינג.]
מנקטא פארי – מושטניצ״א והוא בגד שיש לו שנצים כעין מכנסים ומכנסת בו רצועה רחבה וקושרת סביב צוארה והבגד תלוי על לבה והוא חשוב ומצוייר בזהב וי״מ כמין חצי עגול עשוי כמין כלבוס אוחזת בו מפתחי חלוקה והפגם בולע צוארה והוא של זהב לוי״ה.
נזמי האף – אבל נזמי האוזן מותרין לכתחלה דטריחא לה מילתא למישלף ואחויי מפני שאזניה מכוסות בקישורין.
ולא בנזמים מאיא נזמים נזמי האף. מדקאמר נזמי האף ולא אמר נזמי האוזן, ש״מ דנזמי האוזן תכשיט הן לאשה ושרוב. ולמישלף ואתויי ליכא למיחש דהא קשור מאחורי צואר זה בזה וגם חרוזין באזניה. אבל נזמי האף אינן תכשיטג. ולהכי לא מיחו בנשים מלצאת בנזמי האוזן.
א. כגי׳ קצת כת״י של הגמ׳.
ב. לשיטתו דלא חששו בסתם תכשיט לשלפא ומחויא. עיין לעיל הערה קיב (ראב״ן שבת נ״ז.).
ג. דאם היו תכשיט לא היו אוסרים וכנ״ל. אבל צ״ב אם אינן תכשיט למה אינה חייבת חטאת. וכן יש לשאול להלן בריש סי׳ הבא לענין מחט.
מנקטא פארי – פירורי הפת ותכשיט הוא.
נזמי האף – ונזמי האוזן שרו כדפי׳ בקונטרס ואע״ג דאמר לקמן הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן ואמר בגמ׳ דשל מיני צבעונים אסירי דילמא משלפי הואיל ותכשיט נינהו התם יותר קל ליטלם מנזמי האוזן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנקטא פארי. יש מפרשין הוא בגד שיש לו שנצין כעין מכנסים, ומכנסת בו רצועה רחבה וקושרת סביב צוארה, והוא תלוי על לבה, וחשוב ומצוייר בזהב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה מנקטא פארי כו׳. נ״ב עיין לעיל ברש״י (שבת דף נ״ז) ע״ש:
כלבוס כזה:
בד״ה מנקטא פארי כו׳. נ״ב ומנקטא לשון מקבלת כעין שפרש״י לעיל:
תוס׳ ד״ה נזמי האף וכו׳ ליטלם מנזמי האזן. עיין תשו׳ ב״ח החדשות סי׳ מ״א:
עוד שנינו במשנה שלא תצא האשה בשבת בקטלא. ומסבירים: מאי [מהי] קטלא זו — מנקטא פארי [כעין סינור קטן התלוי על הצואר]. ונזמים ששנינו במשנה שלא תצא האשה בהם בשבת, מסבירים כי הם נזמי האף, ולא נזמי אוזניים.
We learned in the mishna: And a woman may not go out on Shabbat with a katla. The Gemara explains: What is a katla? A type of small bib hung from the neck. The nezamim mentioned in the mishna with which a woman may not go out on Shabbat refer to nose rings, not earrings.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְלֹא בְּטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם.: הָא יֵשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם חַיֶּיבֶת אַלְמָא לָאו תַּכְשִׁיט הוּא.

We learned in the mishna: Nor with a ring that has no seal on it. By inference: If it does have a seal on it, she is liable to bring a sin-offering. She is only exempt from bringing a sacrifice when she goes out with a ring that does not have a seal on it, which is an ornament; however, a ring with a seal on it, typically used by men for sealing documents, is considered a burden for a woman on Shabbat. Apparently, that ring is not an ornament.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבעל המאורספר הנרההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא בטבעת שאין עליה חותם הא יש עליה חותם משאוי ואם תצא בו חייבת חטאת. אלמא לאו תכשיט הוא איני והתניא תכשיטי נשים עיר של זהב קטלאות נזמים וטבעת אחת טבעת שיש עליה חותם ואחת טבעת שאין עליה חותם ונזמי האף [טמאים] ומשני ר׳ זירא בטבעת של אלמוג וחותמה של מתכת ומתניתין [כרבנן] בכלים פרק י״ג דאמרי טהורה. [וכיון] לענין טומאה לאו כלי הוא לענין שבת נמי לאו כלי הוא. ומשוי הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא בטבעת שאין עליה חותם – קתני מתניתין דאם יצאת פטורה דתכשיט הוא לה ומשום דילמא משלפא ומחויא הוא דמיתסר.
הא יש עליה חותם חייבת חטאת – דלאו תכשיט הוא והוי משאוי.
הא יש עליה חותם חייבת חטאת – אסיפא סמיך דקתני בהדיא דחייבת חטאת.
{שמעתא דדיוקא דאשה חייבת כשיצאה בטבעת עם חותם}
מתני׳: ולא בטבעת שאין עליה חותם – דייקינן עלה בגמרא: הא יש עליה חותם, חייבת. ואע״ג דמתני׳ בהדיא היא (בבלי שבת ס״ב.), איצטריך להאי דיוקא. דאי ממתניתין, הוה אמינא: ה״מ, היא של מתכת וחותמה של אלמוג הוא דהוי משאוי. אבל חותמה של מתכת תהוי תכשיט. קמ״ל, דאפי׳ חותמה של מתכת חייבת חטאת, דלאו תכשיט [הוא]⁠1 אא״כ אין עליה חותם כלל. והיינו דדייקינן לה מרישא דמתניתין.
ואותבי׳ עלה מההיא דקתני, תכשיטי נשים טמאים. ואוקמה רבי זירא למתניתין, דקתני, הא יש עליה חותם חייבת חטאת, כר׳ נחמיה, דאמר, עיקר טבעת [הוא]⁠2 החותם ואין דרך הנשים לחתום.
והיינו דתניא: ר׳ נחמיה מטמא.⁠3 כלומר, בחותמת של מתכת והיא של אלמוג, דככלי מתכות דמיא.⁠4 ולא הויא כפשוטי כלי עץ, לפי שהחותם הוא העיקר. ובירושלמי (ירושלמי שבת ו׳:ג׳) תנא: ר׳ נחמיה מחליף.
1. נוסף מכתי״ו
2. נוסף מכתי״ו
3. כך בכתי״ו. אבל בדפ״ר: מעמד
4. בכתי״ו: הוא
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמרינן: הא יש עליה חותם חייבת – בדין הוא דהוה ליה לאתויי מסיפאא דקתני ואם יצאת חייבת חטאת. אלא אורחא דתלמודא הוא.⁠ב כי ההיא דאמרינן לעיל בפרק כירהג כבתה אין לא כבתה לא, ואף ע״ג דהוה יכול לאתויי מרישא דקתני בהדיא חוץ מן הנר הדולק בשבת. וכיוצא בה בפרק אלו מציאות וכיוצא בה בפ״ק דב״ב, ורבות אחרות.
א. סב, א.
ב. וכ״ה במיוחס לריטב״א ובריטב״א ומקורם ברבנו, ובתוס׳ כ׳ דאסיפא סמיך, ועי׳ מהרש״א משום דמדיוקא אפשר למידק איפכא כדין האיש ע״ש. וזה קצת דוחק דפשיטא דלגבי אשה אין עליה חותם עדיף, ועי׳ בעל המאור ורשב״א שתי׳ בענין אחר, ועי׳ ראש יוסף.
ג. מד, ע״א.
הא יש עליה חותם חייבת. הוא הדין דהוה מצי לאתויי מסיפא (שבת סב.) דקתני בהדיא ולא בטבעת שיש עליה חותם ואם יצתה חייבת חטאת, אלא אורחא דתלמודא הוא בהרבה מקומות דכי קאי ברישא דייק מרישא ושביק סיפא דמפרשא בהדיא ואי נמי מסיפא אע״ג דמפרשא ברישא בהדיא. ולי נראה דהכא ניחא ליה למידק מרישא דבטבעת שאין עליה חותם פטורה אבל אסורה דאלמא תכשיט פטור אבל אסור, הלכך כיון דלבסוף לא סגיא דלא דייק מרישא ניחא ליה טפי למידק כולה מילתא מרישא.
קמרא הוא תכשיט של איש והוא אזור שבמתנים כעין אבנט אלא שאינו נכנס בשוצי המכנסים אלא שאדם כורך בגד על פניו וחוגר עליו והוא עשוי בטסים של כסף או זהב מהם באניסכא ומהם בארוקתא על הדרך האמור בכלילא ומותר לצאת בו בשבת בין באניסכא בין בארוקתא אם מן הטעם שהזכרנו בכלילא או שמא מתוך שהיא במקום צנוע אין שם חשש שליפה אם מצד שאין ראוי לחוש לשליפה אלא באשה על הדרך שהזכרנו לקצת מפרשים וכן אבנט של מלכים וטלית מוזהבת מותר לצאת בו שהרי אבנט של מלכים הוא כקמרא העשוי באניסכא וטלית המוזהבת הוא העשוי בארוקתא אבל אסור לצאת בשני אבנטים או באבנט וקמרא וכמ״ש כאן תרי הימייני ודאי אסירי מתוך שאין דרך אלא באחד נמצא השני לו משאוי ויש גורסין ודאי שארו וכן נראה שכל שהותר אין ליתן בו את הדבר לשיעורין ולפעמים הוא צריך להם לפי תכונת המלבושים ואע״פ שבפרק כתבי הקדש (שבת ק״כ.) מנו במנין הבגדים חגור שבמתניו ולא מנו אלא אחד טעם הדבר שלא מנה אלא מה שדרך רוב בני אדם בו ומ״מ רוב גאונים אוסרים עד שמכאן אסרו רבים לנעול שני מנעלים ברגלו ע״ד שעושים קצת בני אדם להציל מן הטיט ואין טענה מהיתר סנדל שאינו מסומר שזה תכשיט גמור ודרכו בכך:
בד״ה הא יש עליה חותם כו׳ אסיפא סמיך דקתני בהדיא כו׳ עכ״ל דמדיוקא איכא למידק איפכא הא יש עליה חותם יוצאת לכתחלה כדין האיש וק״ל:
שם פיסקא ולא בטבעת שאין עליה חותם הא יש עליה חותם חייבת כו׳ וכתבו בתוספות דאסיפא סמיך דקתני בהדיא דחייב ונראה בכוונתן דאפ״ה ניחא ליה לאקשויי מדיוקא דרישא כדאשכחן בכמה דוכתי. ולכאורה שוה דוחק (ועיין בחידושי הרשב״א) ולענ״ד נראה דמסיפא לא פסיקא ליה לאקשויי דאיכא למימר דהא דקתני בטבעת שיש עליה חותם חייבת חטאת היינו בגיזברת כאוקימתא דרבי ירמיה התם ואפשר דהיינו משום דסתמא דמילתא הכי הוא כיון דטבעת שיש עליה חותם לאו תכשיט מיקרי אם כן אין דרך הנשים לצאת בהן אלא גזברת לחוד ומש״ה הוי כדרך המוציאין כפרש״י שם ואפילו הכי מטמא דאע״ג דלאו תכשיט הוא מ״מ כלי הוא כיון שראוי לחתום בו אגרות או ליתנו לסימן וא״כ הוי תכשיט דאדם אבל מדיוקא דרישא מקשה שפיר דהא רישא דמתניתין מסתם נשים איירי ולא בגזברת ואפשר דמשום הכי סיפא דמתני׳ נמי לא קיימא כאוקימתא דרבי ירמיה בגזברת אלא כדמסיק רבא התם כן נ״ל נכון:
ג שנינו במשנה שלא תצא האשה בשבת בטבעת שאין עליה חותם. ומנסים להסיק מכאן: הא [הרי] כאשר יש עליה חותם — הריהי חייבת חטאת. שאינה נפטרת מקרבן אלא כאשר היא יוצאת בטבעת שאין עליה חותם והיא כתכשיט, אבל טבעת שיש עליה חותם, ומשמשת בעיקר לגברים לחתום בה על מסמכים שונים נחשבת לאשה בשבת כמשאוי. אלמא לאו [מכאן שטבעת זו לא] תכשיט הוא.
We learned in the mishna: Nor with a ring that has no seal on it. By inference: If it does have a seal on it, she is liable to bring a sin-offering. She is only exempt from bringing a sacrifice when she goes out with a ring that does not have a seal on it, which is an ornament; however, a ring with a seal on it, typically used by men for sealing documents, is considered a burden for a woman on Shabbat. Apparently, that ring is not an ornament.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבעל המאורספר הנרההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וּרְמִינְהוּ תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים טְמֵאִים וְאֵלּוּ הֵן תַּכְשִׁיטֵי נָשִׁים קַטְלָאוֹת נְזָמִים וְטַבָּעוֹת וְטַבַּעַת בֵּין שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם בֵּין שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם וְנִזְמֵי הָאָף.

The Gemara raises a contradiction from a mishna in tractate Kelim: Women’s ornaments can become ritually impure. And these are women’s ornaments: Bibs; earrings; and rings; and a ring whether it has a seal on it or whether it does not have a seal on it; and nose rings. Apparently, even a ring that has a seal on it is considered a woman’s ornament.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נזמים – נזמי האוזן.
וטבעת בין שיש כו׳ – כלומר וטבעת שאמרנו בין שיש עליה כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה וטבעת כו׳ עליה כו׳ הס״ד:
בד״ה הא ר׳ נחמיה כו׳ תכשיט הוא רבנן הד״א:
שם ורמינהו תכשיטי נשים כו׳ בין שיש עליה חותם כו׳. נראה דהמקשה ודאי הוי ידע דאין לדמות שבת לטומאה דלענין שבת בתכשיט תליא מילתא ולענין טומאה במידי דמיקרי כלי תליא מילתא כדמשני ר״נ ב״י אלא דאפ״ה מקשה שפיר מדקתני התם ואלו הן תכשיטי נשים משמע דמטעם תכשיט טמא ולא מטעם כלי וכל שכן דא״ש למאי דפרישית בסמוך דסתם נשים שאינן גזברות לא מיקרי כלי כיון שאינן לצורך תכשיטיה כן נ״ל:
ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] לכך ממה ששנינו במסכת כלים: תכשיטי נשים טמאים (בני קבלת טומאה). ואלו הן תכשיטי נשים: קטלאות, נזמים וטבעות, וטבעת בין שיש עליה חותם ובין שאין עליה חותם, ונזמי האף. והרי שאף טבעת שיש עליה חותם נחשבת כתכשיט נשים!
The Gemara raises a contradiction from a mishna in tractate Kelim: Women’s ornaments can become ritually impure. And these are women’s ornaments: Bibs; earrings; and rings; and a ring whether it has a seal on it or whether it does not have a seal on it; and nose rings. Apparently, even a ring that has a seal on it is considered a woman’s ornament.
רי״ףרש״יספר הנרההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְאָמַר רַבִּי זֵירָא לָא קַשְׁיָא הָא ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה הָא רַבָּנַן.

And Rabbi Zeira said: This is not difficult. Rather, this ruling in our mishna, which distinguishes between a ring with a seal and a ring without a seal, is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya; that ruling in the mishna in tractate Kelim, which does not distinguish between rings, is in accordance with the opinion of the Rabbis.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא ברייתא ר׳ נחמיה היא דמשוי ליה לענין [טומאה] מנא לענין שבת נמי תכשיט הוא דתנינן טבעת של מתכת וחותמה של אלמוג [טמאה היא של אלמוג] וחותמה של מתכת טהורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא רבי נחמיה – דאמר עיקר טבעת אדעתא דחותם הוא חייבת חטאת דחותם לאשה לאו תכשיט הוא דאין דרך לאשה לחתום ולשלוח שלוחים שאין חותם עשוי אלא לאדם גדול וממונה והא דקתני תכשיט הוא רבנן דאמרי גופה של טבעת עיקר ואדעתא דטבעת נפקא ביה וטבעת ודאי תכשיט הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אזור של עור רחב והוא הנקרא ריסוקא ונראה לי שקרוי כך מפני שהוא עשוי למי שנתרסקו אבריו להעמיד צלעותיו אם יש לו שנצים מכאן ומכאן ליקשר אלו באלו ולהתהדק סביבותיו יפה מותר לצאת בו ואם לאו אלא שמתחברים ראשיהם זה בזה אסור שמתוך רחבן אין קשרי הראשים מתחברים יפה והקשר ניתר מאליו ויבא להביאה ברה״ר:
אמר ר׳ זירא: לא קשיא [אין זה קשה], אלא הא [זה] שאמרנו בהבנת דברי המשנה שיש לחלק בין טבעת בעלת חותם לזו שאינה בעלת חותם שיטת ר׳ נחמיה היא, ואילו הא [זו] המשנה במסכת כלים שאינה מחלקת בין הטבעות שיטת רבנן [חכמים] היא.
And Rabbi Zeira said: This is not difficult. Rather, this ruling in our mishna, which distinguishes between a ring with a seal and a ring without a seal, is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya; that ruling in the mishna in tractate Kelim, which does not distinguish between rings, is in accordance with the opinion of the Rabbis.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרההשלמהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) דְּתַנְיָא הִיא שֶׁל מַתֶּכֶת וְחוֹתָמָהּ שֶׁל אַלְמוֹג טְמֵאָה הִיא שֶׁל אַלְמוֹג וְחוֹתָמָהּ שֶׁל מַתֶּכֶת טְהוֹרָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה מְטַמֵּא שֶׁהָיָה ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר בְּטַבַּעַת הַלֵּךְ אַחַר חוֹתָמָהּ בְּעוֹל הַלֵּךְ אַחַר סִמְלוֹנָיו

As it was taught in a baraita: If the ring were made of metal and its seal was made of coral, it can become ritually impure because the primary component of the ring is metal, a material that can become ritually impure. If the ring were made of coral and its seal of metal, it is ritually pure and cannot become ritually impure. Rabbi Neḥemya deems it ritually impure, as Rabbi Neḥemya would say: With regard to a ring, follow its seal; if the seal were made of material that can become ritually impure, the entire ring can become ritually impure, and if it were made of material that cannot become ritually impure, the entire ring remains pure. The same is true with regard to a yoke of an animal: Follow its rods. Rods are placed in the yoke to fasten it to the animal; the component material of the rods determines whether or not the entire yoke can become ritually impure.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ נחמיה מטמא.
סימלוניו פי׳ רצועות שהן בעול דתנינן בתורת כהנים מיד בא ושיבר העול וקיצץ סימלונין כדכתיב י״י צדיק קצץ עבות רשעים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אלמוג
אלמוגאהיא של מתכת וחותמה של אלמוג (שבת נט:) טבעת של אלמוג בפרק י״ג בכלים בהסייף והסכין אלמוגין כסותא (ראש השנה כג.) פי׳ אלמוג כמו עצי אלמוגים ובלעז קורא״לו:
ערך סמלון
סמלוןב(שבת נט:) בעול הלך אחר סמלוניו פי׳ עול של חרישה בתחלה פשוטי כלי עץ הוא ואינו מקבל טומאה כיון שנוקבין בו ב׳ נקבין מצד זה וב׳ נקבין מצד זה ובהן מכניסין יתידות שיהו השני צידי צואר שור אילך ואילך והן הן סמלוניו נעשה כלי ומקבל טומאה: פ״א רצועות שהן בעול דתנינן בתורת כהנים שבר העול וקיצץ סמלונים כדכתיב ה׳ הצדיק קיצץ עבות רשעים:
ערך ארקתא
ארקתאג(שבת נט) פי׳ בנסכא ובקמרא:
ערך חלי
חליד(ברכות ג:) אין הבור מתמלא מחוליתו פי׳ עפר שעל פי הבור איכא דאמרי מעפר שחופרין מן הבור אינו מתמלא עד שתוסיף בו עפר אחר. (שבת נט עירובין פג:) חולית הבור והסלע שהן גבוהין י׳ טפחין פירוש עפר היוצא מן הבור מניחין אותו סביביו כדי שיהא לו כמו מעק׳ אם החוליא גבוהה י׳ ורחבה ד׳ הרי היא כרשות היחיד. (יומא פד) ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא ומעלהו פי׳ עוקר חוליא משפת הבור כדי שיוכל לירד לבור (בבא קמא נא) כגון שעקרו שניהן חוליא בבת אחת והשלימוה לעשרה. חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא כבר פירשנו בערך חכן:
ערך נער
נערה(שבת קמג.) מסלק את הטבלא כולה ומנערה (שבת קמב.) ולינערינהו נעורי (שבת קמז) המנער טליתו בשבת (בבא מציעא כט) מצא כסות מנערה פי׳ כמו גם חצני נערתי התנערי מעפר. (בריש מכשירין) הנוער אגודה של ירק פי׳ הוא המנפץ אגודה של ירק להשליך ממנה המים (שבת נט כלים פכ״ח) מטלית פחות מג׳ על ג׳ שהתקינו לפקוק בו את המרחץ ולנער בו הקדירה פי׳ אוחז בה קדירה כשהיא חמה ומנערה:
א. [קרעל.]
ב. [יאך רימען.]
ג. [גירטל.]
ד. [שראלען.]
ה. [אויס שיטטלען.]
טמאה – דטבעת עיקר והוה ליה פשוטי כלי מתכות.
היא של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה – דהוה ליה פשוטי כלי עץ.
הלך אחר סמלוניו – ואם של מתכות הם טמא.
סמלוניו – העול שלהם לא היה פגום כשלנו אלא חלק ונוקבים בו שני נקבים וביניהם כעובי עורף השור ותוחבין בהן שתי יתדות והם סימלונין.
רבי נחמיה מטמא – נראה לר״י דברישא מטהר דלא בעי למימר הלך אף אחר חותמה אלא דוקא אחר חותמה שהוא עיקר וכן משמע בהדיא בתוספתא דמסכת כלים דתניא טבעת של מתכת וחותמה של אלמוג רבי נחמיה מטהר שהיה רבי נחמיה אומר בטבעת הלך אחר חותמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דקתני ברייתא ור׳ נחמיה מטמא לאו דוקא – וה״ה דפליג בהיא של מתכות וחותמה של אלמוג דרישא שטהורה,⁠א והיינו דמפרש עלה בטבעת הלך אחר חותמה, והיינו בין לטומאה בין לטהרה, וה״נ תני לה בהדיא בתוספתא בדוכתא.⁠ב ובירושלמי דפרקיןג נמי קתני רבי נחמי׳ מחליף, וכן פירש״י ז״ל.⁠ד והיינו נמי דמחייב חטאת במתני׳ה דאי ס״ד היא של מתכות וחותמה של אלמוג דרישא מודה בה רבי נחמיה, אם כן כבר הודה דתכשיט הוא משום המעמיד כברייתא דמטמא להו.⁠ו ומיהו צריך טעם למה שנו כאן מטמא.⁠ז
א. וכ״כ בתוס׳ רשב״א ומיוחס לריטב״א.
ב. תוס׳ כלים ב״מ פ״ג הי״ב.
ג. הלכה ו.
ד. עי׳ ד״ה הא.
ה. לקמן סב, א.
ו. עי׳ מהרש״א שכיון לראיית רבנו דהוי מצי להוכיח ממתני׳ דאי לר״נ אזלינן נמי אחר חותמה ומטמא נמי בהיא של מתכות וחותמה של אלמוג דאין חותם עיקר אמאי חייבת חטאת, וע״ש שדחה דודאי לרבנן דהטבעת עיקר והחותם בטל לגביה הוי כולה תכשיט אבל לר׳ נחמיה נהי דהחותם אינו עיקר מ״מ הטבעת אינו עיקר דליהוי החותם בטל לגביה והוי החותם משוי, ומיהו רבנו לא ס״ל סברא זו דאם הטבעת אינה בטלה לחותם היינו משום שיש גם עיקר לטבעת ויש עליה שם תכשיט אפילו כשיש עליה חותם ולכן אין החותם גורע דלהוי משוי.
ז. הגרא״ז ז״ל הוסיף: ולא מחליף.
הא דקתני: רבי נחמיה מטמא. אסיפא דוקא קאי, אבל ארישא דהיינו היא של מתכת וחותמה של אלמוג מטהר, דלדידיה הכל הולך אחר החותם. ובדין הוא דליתני ורבי נחמיה מחליף, והכי קתני בירושלמי בפרקין (ה״ג). והכין תני לה בתוספתא בדוכתא (כלים ב״מ פ״ג ה״ח) בהדיא.
טבעת שיש עליה חותם כבר ביארנו במשנה שאינו קרוי תכשיט אצל האשה ומ״מ לענין טומאה תכשיט הוא ומקבל טומאה שכל התכשיטין מקבלי טומאה הם כגון קטלאות ונזמים בין של אף בין של אזן וטבעות בין יש עליהם חותם בין שאין עליהם חותם:
בד״ה הלך אחר כו׳ הם טמא כס״ד ואח״כ מה״ד סמלונין כו׳:
בד״ה ר׳ נחמיה כו׳ דלא בעי למימר הלך אף אחר חותמה כו׳ וכן משמע בהדיא כו׳ עכ״ל יש לדקדק דאמאי לא הוכיחו כן מגופא דשמעתין דאם הולך אף אחר חתימה קאמר ומדמה נמי בהיא של מתכות וחותמה של אלמוג דאין חותם עיקר האיך מתוקמא הך מתני׳ הא יש לה חותם חייבת כר׳ נחמיה כיון דאין עיקר הטבעת אדעתא דחותם ה״ל גוף הטבעת תכשיט ואמאי חייבת וי״ל דודאי לרבנן דהטבעת עיקר והחותם בטל לגביה הוי כולו תכשיט אבל לר׳ נחמיה נהי דהחותם אינו עיקר מ״מ הטבעת נמי אינו עיקר דליהוי החותם בטל לגביה וכיון דהחותם אינו תכשיט לאשה הוי משוי וחייבת וכן הך דואלו הן תכשיטי נשים כו׳ נמי אע״ג דלפום סברא דהשתא לרבי נחמיה אין החותם עיקר יותר מגוף הטבעת מ״מ כיון דהטבעת נמי אינו עיקר ואין החותם בטל לגביה לא הוי ליה למקרי טבעת שיש עליה חותם תכשיט נשים ולא מצי אתיא כרבי נחמיה ודו״ק:
דתניא כן שנינו בברייתא]: אם היתה היא, הטבעת, של מתכת וחותמה של אלמוגטמאה (מקבלת טומאה). משום שעיקר החפץ הוא גוף הטבעת, והוא עשוי מתכת המקבלת טומאה. ואולם, אם היא של אלמוג וחותמה של מתכתטהורה (אינה מקבלת טומאה). ואילו ר׳ נחמיה מטמא, שהיה ר׳ נחמיה אומר: בטבעת הלך (לך) אחר חותמה, ואם החותם עשוי מחומר המקבל טומאה — טמא, ואם מחומר שאינו מקבל טומאה — טהור. וכן בעול הלך אחר סמלוניו, שהם כעין מסמרים ששמים בו להדקו ולפי החומר שממנו עשויים הסמלונים דנים אם העול כולו טמא.
As it was taught in a baraita: If the ring were made of metal and its seal was made of coral, it can become ritually impure because the primary component of the ring is metal, a material that can become ritually impure. If the ring were made of coral and its seal of metal, it is ritually pure and cannot become ritually impure. Rabbi Neḥemya deems it ritually impure, as Rabbi Neḥemya would say: With regard to a ring, follow its seal; if the seal were made of material that can become ritually impure, the entire ring can become ritually impure, and if it were made of material that cannot become ritually impure, the entire ring remains pure. The same is true with regard to a yoke of an animal: Follow its rods. Rods are placed in the yoke to fasten it to the animal; the component material of the rods determines whether or not the entire yoke can become ritually impure.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת נט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת נט:, רב שרירא גאון ערבית שבת נט: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת נט: – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן⁠־צבי (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל שבת נט:, ר׳ נסים גאון שבת נט:, רי"ף שבת נט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת נט:, רש"י שבת נט:, ראב"ן שבת נט: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת נט:, בעל המאור שבת נט: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ספר הנר שבת נט: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת נט: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת נט: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת נט:, רמב"ן שבת נט: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן מלחמות ה' שבת נט: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת נט: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת נט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת נט:, מהרש"א חידושי הלכות שבת נט:, פני יהושע שבת נט:, גליון הש"ס לרע"א שבת נט:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת נט:, אסופת מאמרים שבת נט:

Shabbat 59b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 59b, R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 59b, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 59b, R. Chananel Shabbat 59b, R. Nissim Gaon Shabbat 59b, Rif by Bavli Shabbat 59b, Collected from HeArukh Shabbat 59b, Rashi Shabbat 59b, Raavan Shabbat 59b, Tosafot Shabbat 59b, Baal HaMaor Shabbat 59b, Sefer HaNer Shabbat 59b, Ri MiLunel Shabbat 59b, HaHashlamah Shabbat 59b, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 59b, Ramban Shabbat 59b, Ramban Milchamot HaShem Shabbat 59b, Rashba Shabbat 59b, Meiri Shabbat 59b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 59b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 59b, Penei Yehoshua Shabbat 59b, Gilyon HaShas Shabbat 59b, Steinsaltz Commentary Shabbat 59b, Collected Articles Shabbat 59b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144