×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאֵימָא: הַר הַבַּיִת דְּאָסוּר בְּמִנְעָל – לֵילְפֵהּ מִמִּנְעָל. אֲבָל ב״הבֵּית הַכְּנֶסֶת) דִּשְׁרֵי בְּמִנְעָל, אַדְּיָלֵיף מִמִּנְעָל וּלְהֶיתֵּר, נֵילַף מִקַּפֶּנְדַּרְיָא וּלְאִסּוּר!
and say as follows: With regard to the Temple Mount, where one is prohibited from wearing shoes, let us derive the prohibition of spitting from the case of shoes. However, with regard to a synagogue, where one is permitted to wear shoes, instead of deriving the law with regard to spitting from the case of shoes and permitting it, derive it from the case of a shortcut, and prohibit it.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי ברכות סג ע״א} רבא1 אמר כביתו [מה ביתו2] אקפֻנְדַרִיא קפדי אינשי אמנעל [וארקיקה]⁠3 לא קפדי אינשי4 אף בית הכנסת5 קפונדריא אסיר רקיקה ומנעל6 שרי7.
1. רבא: כ״י קרפנטרץ: ״רבה״.
2. מה ביתו: גנב, גפא, כ״י נ, כ״י פריס 312, דפוסים, רא״ה. חסר בכ״י א.
3. אקפנדריא, אמנעל ורקיקה: כ״י א: ״אקפנדריא, אמנעל״, וכן גפא: ״קפונדריא, מנעל״. כ״י קרפנטרץ: ״קפנדריא, ארקיקה״. ר״ח: ״קפונדריא, אמנעל וארקיקה״. גנב: ״קפונדריא, רקיקה ומנעל״, רא״ה: ״קפנדריא, רקיקה ומנעל״. כ״י פריס 312, דפוסים: קפנדריא, מנעל ורקיקה.
4. קפדי אינשי, קפדי אינשי: כ״י קרפנטרץ רק: ״קפיד, קפיד״.
5. אקפנדריא...בית הכנסת: חסר בכ״י נ, שמא מחמת הדומות.
6. רקיקה ומנעל: גפא גם כאן רק: ״מנעל״. כ״י פריס 312: ״מנעל ורקיקה״. וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ תפילה (יא:י).
7. רבא אמר...שרי: לכאורה חסר ב-גנה.
ואימא הר הבית דאסור במנעל – ילפינן רקיקה מיניה לאיסורא בקל וחומר אבל בית הכנסת דשרי במנעל לא נילף רקיקה להתירה דרקיקה מאיסא אלא ילפינן מקפנדריא לאיסורא.
מתני׳ (ברכות נ״ד ע״א) כל חותםא ברכות שבמקדש היו וכו׳ עד העולם. משקילקלו המיניםב ואמרו אין העולם אלא אחד (ש)⁠התקינו שיהוא אומרים מן העולם ועד העולם ושיהאג אדם שואל בשלום חבירו בשם שנ׳ ויאמר (בעז לקוצרים יו׳י עמכםד ואומ׳ אל תבוז כי זקנה אמך, ואומ׳ עת לעשות ליו׳י הפרו תורתך.
א. לפנינו: ״כל חותמי וכו׳ היו אומרים״ ובאוצה״ג שם עמ׳ 72: ״כל חותם הברכות שהיו במקדש היו מן העולם״. וראה להלן הערה 17.
ב. לפנינו: ״הצדוקים״. וראה הגהות דק״ס.
ג. לפנינו: ״והתקינו שיהא״. וראה להלן הערה 15 והערה 23.
ד. נראה שלא גרס ״ויאמרו לו יברכך ה׳⁠ ⁠״ וכ״ה בדק״ס מכתי״מ. ולפנינו נוסף: ״ואומר ה׳ עמך גבור החיל״.
המשנה העשירית כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים מן העולם משקלקלו המינים אמרו אין העולם אלא אחד התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם התקינו שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם שנאמר והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה׳ עמכם ויאמרו לו יברכך ה׳ ואומר ה׳ עמך גבור החיל ואומר אל תבוז כי זקנה אמך ואומר עת לעשות לה׳ הפרו תורתך אמר הר״מ פי׳ מינין הם הכופרים בתורה שלא יאמינו בחיי העולם הבא ועוד נבאר ענין העולם הבא במקומו במסכת סנהדרין ופי׳ קלקלו השחיתו הדעות והאמונות וכשאמרו כלל התקנות שתקנו שיהא האדם שואל בשלום חברו בשם הא-ל מפני שמלת שלום הוא שם משמות הב״ה והביאו ראיה שהדבר ההוא מותר מענין בעז שאמר ה׳ עמכם והשיבוהו יברכך ה׳ ומה שאמר אחר כן אל תבוז כי זקנה אמך איני ראיה על מה שהקדים שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם אבל הביאוהו ראיה שלא יבוז וילעיג לדברי חכמים ותקנתם ואעפ״י שהם ישנות וקדמוניות ועל זה הזהיר שלמה בזה המשל ואחר כך הביא ראיה על כל העוברים על התקנות ההם כי יבא זמן להפרע מהם ולענוש אותם כי הם הפרו התורה וזה ענין שאמר הפרו תורתך עת לעשות לה׳ אבל מי שיעזוב הפסוק על סדורו ויפרשהו ויאמר עת לעשות לה׳ הפרו תורתך יאמר כי כשיבא העת להפרע מהם ולהנקם יזדמנו סבות לבני אדם להפר התורה כדי שיביא עליהם העונש במשפט וזה ענין עמוק עמוק מי ימצאנו כי נצא ממנו לענין הדין הנגזר מהב״ה על כל אדם ועל כן אל תבקש ממני אתה בענין זה אשר אני בו אלא לבאר דברי המדברים בלבד על דרך פירוש פשוט בכל דבריו כי דברי הכתוב יבטלו קצתם לקצתם בענין ההוא וכן דברי החכמים אבל הסוד הוא כי הב״ה יגמול לטובים ויעניש לרעים והכל במשפט כי כן העיד עליו הכתוב כי משפטיו צדק בכל עת שנאמר כי כל דרכיו משפט ודרך הצדק בהם אין ביכולת אדם להשיגו כאשר אין בכח שכל האדם להיות שכלו כולל דעת הב״ה וכבר הודיענו הב״ה כי אין ביכולת רעיונינו להשיג חכמתו וצדק דיניו בכל מה שפעל ויפעל והוא מה שאמר כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם וכו׳ ועל כן יש לך לסמוך על היסוד ואל תשגה נפשך להעמיק אחר הענין הזה כי כל מי שחקר אחריו מאנשי תורתנו וזולתה לא השיג ממנו אבל הוא כמו שאמרנו צלל במים אדירים והעלה חרס בידו ואם תראה בדברי המדברים בזה הענין דמות ענינים אמתיים ומילים דומים טענה אינם כן אך בעת תיטיב להסתכל יסור הצפוי ההוא שהוא כסף סיגים מצופה על חרס ויש עליו קושיות ובאחרונה יחזור למה שאמרתי לך ונאבד רוב הדברים וחבור הספרים וכל דברי הפלוסופים בענין ההוא והם הבקיאים בפלוסופיא הוא דבר מופלג מאד ועמוק וצריך להקדמות רבות והרגל בחכמות והמשכיל הנבוב ישיב אל לבו הדברים ההם ויקשרם עם דברי השם יתברך ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וכו׳ אות באות ויכוין דבריהם ענין קרוב ממה שזכרתי לך ביסוד הזה או מה שהוא יותר מדוייק ממנו ומבורר ועוד נדבר בקצת הענין הזה במסכת אבות ואראך קצת מהסכמת בקיאי הפלוסופים לדברי הב״ה בכל הענינים ואין זה מקום להביא הדבר הזה לולי אשר היא כונתי כשיבא זכר דבר בענין האמונה לבאר בו מעט כי יקר בעיני ללמד עקר מעקרי הדת והאמונה יותר מכל אשר אלמדהו:
גמרא אדיליף ממנעל ולהיתרא נילף מקפנדריא ולאיסורא כו׳ והר הבית נמי ה״מ למילף רקיקה מקפנדריא לאיסור אלא דניחא ליה למילף ממנעל בק״ו וק״ל:
(חידושי אגדה)
ציון א.
עיין בירור הלכה למגילה כט, א ציון ג-ו.

דרכי התנהגות בבית הכנסת

ציון ב.
גמרא. ...אלא אמר רבא: כי ביתו, מה ביתו אקפנדריא קפיד אינש, ארקיקה ומנעל לא קפיד אינש - אף בית הכנסת קפנדריא הוא דאסור, רקיקה ומנעל - שרי.
...ומותר לאדם ליכנס לבית הכנסת במקלו במנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו, ואם היה צריך לרוק - ירוק בבית הכנסת.(רמב״ם תפילה יא, י)
מותר ליכנס בבית הכנסת במקלו ובתרמילו ובאפונדתו...
יכול לרוק בו, ובלבד שישפשפנו ברגליו, או יהיה שם גמי, שאם ירוק לתוכו לא יהא נראה.
טיט שעל רגליו - ראוי לקנחו קודם שיכנס להתפלל, וראוי שלא יהא עליו ולא על בגדיו שום לכלוך.(שו״ע אורח חיים קנא, ו-ח)

א. כניסה במנעל.

בגמרא מבואר כדבר פשוט שמותר להכנס לבית הכנסת כשמנעלו על רגלו, אולם מובא במאירי שיש מנהג לפיו הנכנס לבית הכנסת, להיכל שיש בו ספר תורה - חולץ את מנעליו, וכן מובא בשו״ת הרשב״ש (סי׳ רפה) בשם הרשב״ץ. הטעם למנהג הוא שכך נהגו הגוים בארצותיהם כשנכנסו לבתי תפילתם, וכנראה שחששו שיחשבו את בית הכנסת כאילו ירוד הוא בדרגתו. בעל כפתור ופרח מביא מקור למנהג הזה מהירושלמי (ב״מ ב, ח), שם נאמר שיהודה ברבי כשנכנס לבית הכנסת חלץ את סנדלו.
הרמב״ם כותב את המבואר בגמרא שמותר לאדם להכנס לבית הכנסת במנעלו, אבל הטור אינו מזכיר זאת, ואף השלחן ערוך משמיט את הפרט הזה, והמגן אברהם (סי׳ צא סק״ה) כותב שמהר״ם מינץ תיקן שלא להכנס לבית הכנסת במנעלים. אמנם לגבי דבריו יתכן שהכוונה לנעלים מגושמות במיוחד כמגפים, כמו שכותב הפרי מגדים.
הברכי יוסף (סי׳ קנא, ח) כותב שרוב העולם נכנסים במנעל לבית הכנסת אף במקום שאין נכנסים במנעל לבתי תפילה של הגוים, אבל החתם סופר (או״ח סי׳ לא) כותב שאפילו דבר שמותר לעשותו מן הדין - בכל זאת ראוי להחמיר במקום שאומות העולם מקפידים עליו בבית תפילתם, שלא לגרום לחילול השם. עם זאת יש לדון בענין זה בהשוואה לאיסור שלא לנהוג בחוקות הגוי, ועיין על כך בבירור הלכה למסכת סנהדרין דף עד, א ציון ו.

ב. במקל.

בגמרא לא מדובר על כך, ורק ניתן להבין שאין איסור כשם שאין איסור במנעל, וכך גם יש לומר לפי ההגדרה של רבא שיש לנהוג בבית הכנסת כמו בביתו, שכשם שנכנס לביתו עם מקלו - כך גם נכנס לבית הכנסת.
היתר זה מפורש ברמב״ם ובשלחן ערוך, והב״ח כותב על אלה שנוהגים שלא להכנס במקלם שאין בכך אפילו משנת חסידים.
כפי הנראה יש שנהגו ונוהגים להחמיר בדבר, וכלפיהם מתכוון הב״ח בדבריו, ואכן מצינו שבעל עולת תמיד כותב שיש בחומרא זו משום כבוד שמים. גם החיד״א כותב בספר יוסף אומץ (סי׳ טו) שרצוי להזהר בכך, שהרי בערי אדום מקפידים בדבר זה בחצרות המלכים, וקל וחומר לכבוד ה׳, ועיין עוד בבירור הלכה לעיל סב, ב ציון ה בדין של מורא מקדש.

ג. רקיקה.

עיין בירור הלכה לעיל דף כד, ב ציון ו.ז.

נוסח הברכות במקדש

ציון ג.
משנה (נד, א). כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים ׳עד העולם׳.
גמרא. כל כך למה? לפי שאין עונין ׳אמן׳ במקדש.
כשהיו מתפללין על הסדר הזה בירושלים, היו מתכנסין בהר הבית כנגד שער המזרח ומתפללין כסדר הזה, וכשמגיע שליח צבור לומר ׳מי שענה את אברהם׳ אומר: ׳ברוך אתה ה׳ אלהינו אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך אתה ה׳ גואל ישראל׳, והן עונין אחריו ׳ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד׳. וכו׳.(רמב״ם תעניות ד, טו)
במשנה כאן מדובר על נוסח החתימה, וכששואלת הגמרא ״כל כך למה״, משיבים ״לפי שאין עונים ׳אמן׳ במקדש״, ולכאורה אין קשר בין השאלה לתשובה. אבל הריטב״א ובעל המכתם מסבירים שכיון שהעונים מאריכים ואומרים ׳ברוך שם כבוד מלכותו׳ - לכן גם המברכים מאריכים בנוסח החתימה.
לגופם של דברים הם כותבים שהדברים אמורים רק לגבי הברכות בתפילה, ולא בברכות האחרות שהיו אומרים אותן במקדש בנוסח הרגיל.
לדעת רב האי גאון (ספר הנר) וכן לדעת תוספות ישנים, הרא״ש בתוספותיו ורבינו יהונתן (כולם במסכת יומא סט, ב) כך היתה התקנה כבר בבית ראשון, אולם לדעת רש״י ביומא (שם ד״ה ויברך) מוכיחים הפסוקים מספר נחמיה שכל הדברים אמורים רק מימי עזרא ואילך.
רב האי גאון כותב שמה שאמרו שאין עונים ׳אמן׳ במקדש אין הכוונה לאסור זאת לגמרי, אלא רק לענות ׳אמן׳ בפני עצמו, אך מותר לענות ולומר ׳אמן והלל לה׳⁠ ⁠׳ או בצירוף אחר.
הרמב״ם כותב את ההלכה בהלכות תעניות בתוך סדר התפילות של תענית ציבור, ולא ברור מדוע אינו כותב את הדברים בתור הלכה לכתחילה הנוגעת לסדר התפילה במקדש.
מלבד זה הוא כותב לגבי נשיאת כפים (תפילה יד, ט) את הנוסח הנזכר לחתימת הברכות בתור נוסח שהקהל עונה לברכת הכהנים, במקום ׳אמן׳ שאומרים כרגיל. יתכן שהוא סובר שכיון שזה הנוסח לחתימת הברכות במקדש - לכן יש לאומרו גם בברכת הכהנים, וכיון שהכהנים אינם אומרים אותו - על הקהל לאומרו, ורק כאשר שליח הציבור בעצמו חותם בנוסח הזה - אומר הציבור ׳ברוך שם כבוד מלכותו׳.
אמנם בעל ספר הערוך (ערך עת) כותב שהכהנים עצמם הם שאומרים את הנוסח הזה, מלבד ברכת הכהנים הרגילה.

אין מעברים את השנה בחוץ לארץ

גמרא. אמר רב ספרא, רבי אבהו הוה משתעי: כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. שגרו אחריו שני תלמידי חכמים, רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל. כיון שראה אותם אמר להם: למה באתם? אמרו ליה: ללמוד תורה באנו. הכריז [עליהם]: אנשים הללו גדולי הדור הם, ואבותיהם שמשו בבית המקדש, כאותה ששנינו: זכריה בן קבוטל אומר: הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל. התחיל הוא מטמא והם מטהרים, הוא אוסר והם מתירים. הכריז עליהם: אנשים הללו של שוא הם, של תהו הם! אמרו לו: כבר בנית ואי אתה יכול לסתור, כבר גדרת ואי אתה יכול לפרוץ. אמר להם: מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים, אני אוסר ואתם מתירים? אמרו לו: מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. אמר להם: והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ! אמרו לו: הנח רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל. אמר להם: אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל! אמרו לו: גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים, והם שגרונו אצלך, וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו, אם שומע - מוטב, ואם לאו - יהא בנדוי, ואמרו לאחינו שבגולה, אם שומעין - מוטב, ואם לאו - יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכנור, ויכפרו כולם ויאמרו: אין להם חלק באלהי ישראל. מיד געו כל העם בבכיה ואמרו: חס ושלום, יש לנו חלק באלהי ישראל! וכל כך למה? משום שנאמר ״כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם״.
אין מחשבין וקובעין חדשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל, שנאמר ״כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם״. ואם היה אדם גדול בחכמה ונסמך בארץ ישראל ויצא לחוצה לארץ ולא הניח בארץ ישראל כמותו - הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים בחוצה לארץ, ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו, ואין צריך לומר גדול ממנו - הרי זה אסור לקבוע ולעבר בחוצה לארץ, ואם עבר וקבע ועיבר - לא עשה כלום.(רמב״ם קדוש החדש א, ח)

א. עיבור או חישוב.

הרמב״ם כותב שאין מחשבים ואין מעברים בחוץ לארץ, וגם בהמשך ההלכה כותב על מי שהיה גדול ולא הניח כמותו שמחשב וקובע ומעבר בחוץ לארץ, משמע שמשווה את החישוב לעיבור עצמו. אבל התוספות כותבים במסכת סנהדרין (יא, ב ד״ה מעברין) שהחישוב לבדו אינו כלול באיסור, ובדרך זו הם מסבירים סוגיות אחרות מהן נשמע שעסקו בעיבור כשהיו בחוץ לארץ אף על פי שלא היו גדולי הדור.
גם הריטב״א מחלק בין החישוב לבין העיבור עצמו, אך כותב שלכתחילה עדיף שגם החישוב יעשה בארץ ישראל, וכמוהו כותבים התוספות במסכת יבמות (קטו, א ד״ה אמר ר״ע). יתכן איפוא שזוהי גם שיטת הרמב״ם, אף על פי שאינו מפרש שיש איזה חילוק בין החישוב לבין העיבור.
אמנם בעל מנחת חינוך (מצוה ד) מדייק בלשון הרמב״ם שמחלק במשהו כשכותב בסוף ההלכה שאם נודע שיש אדם גדול בארץ ישראל - התבטל העיבור שעשו בחוץ לארץ, משמע שהחישוב אינו בטל.
באוצר הגאונים לסנהדרין (שם) מובאת תשובת רב האי גאון שכותב שהעיבור שיש בו שינוי מהמסורת אינו כשר אלא בארץ ישראל, והרי משמע שהדין שבסוגייתנו אינו כולל עיבורים שנעשו לפי סדר העיבור הרגיל, וקל וחומר, אם כן, שמותר לדעתו לעשות את החישובים בחוץ לארץ.

ב. כשלא הניח כמותו בארץ ישראל.

לעומת האמור כאן, למדנו בפרקי דרבי אליעזר (פרק ח, יט, א) שאין מעברים בחוץ לארץ אפילו היו צדיקים וחכמים בחוץ לארץ ורועי צאן ובקר בארץ ישראל, ומפרש הרד״ל שכנראה סברתו היא שהאיסור לעבר בחוץ לארץ הינו איסור גמור מדאורייתא, ולכן אף לגדול הדור אסור, בעוד שלפי סברת הסוגיה שבגמרא הרי זה רק איסור מדרבנן, שאינו קיים כשלא הניח כמותו בארץ ישראל.
אמנם לפי זה ניתן להניח שבכל אופן עדיף שיעשו את העיבור לכתחילה בארץ ישראל, ורק בדיעבד הותר העיבור לגדול הדור, וכן כותבים התוספות ביבמות (שם). אולם מלשון הרמב״ם משמע שכך הדין לכתחילה, שמחשב וקובע חדשים ומעבר שנים בחוץ לארץ. עם זאת, ראוי להוסיף את מה שכותב החתם סופר (יורה דעה סי׳ רנב) כבדרך אגב, שהכוונה בסוגייתנו היא למצב שגדול הדור נמצא בחוץ לארץ ועמו רוב חכמי ישראל.
על הגדלות עצמה שמדובר כאן, נראה בפשטות שהכוונה לגדולה בתורה, וכן נראה מלשון הרמב״ם שמדבר על אדם גדול בחכמה.
אולם האור שמח (הלכה טז) מסביר שכוונת הרמב״ם למי שגדול בחכמת החשבון של העיבור. בדרך זו הוא מתרץ את קושית התוספות במסכת יבמות (שם) איך עיבר רבי שמעון בן יהוצדק בחוץ לארץ בזמן שרבי יוחנן שהיה גדול ממנו נמצא בארץ ישראל.
מדברי המהרש״א בחידושי אגדות שכותב על רבי עקיבא שהותר לו לעבר בחוץ לארץ מפני שהיה מופלא שבבית דין משמע שמדובר על גדלות בתורה.
ואימא [ואומר]: כך: הר הבית שאסור במנעללילפא [שילמד] בו איסור רקיקה ממנעל. אבל בית הכנסת דשרי [שמותר] במנעל, אדיליף [עד שאתה לומד] ממנעל ולהיתר, נילף [נלמד] מקפנדריא ולאסור!
and say as follows: With regard to the Temple Mount, where one is prohibited from wearing shoes, let us derive the prohibition of spitting from the case of shoes. However, with regard to a synagogue, where one is permitted to wear shoes, instead of deriving the law with regard to spitting from the case of shoes and permitting it, derive it from the case of a shortcut, and prohibit it.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֶלָּא אָמַר רָבָא: כִּי בֵיתוֹ מָה בֵּיתוֹ, אַקַּפֶּנְדַּרְיָא קָפֵיד אִינָשׁ, אַרְקִיקָה וּמִנְעָל לָא קָפֵיד אִינָשׁ, אַף ב״הבֵּית הַכְּנֶסֶת, אקַפֶּנְדַּרְיָא הוּא דַּאֲסִיר, ברְקִיקָה וּמִנְעָל – שְׁרֵי.:

Rather, Rava said a different reason: The synagogue is like one’s house. Just as one objects to a person using his house as a shortcut, but does not mind spitting and wearing shoes therein, so too in the case of a synagogue, a shortcut is prohibited while spitting and wearing shoes are permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם אקפנדריא קפיד איניש ארקיקה ומנעל לא קפיד כו׳ מה״ט ה״מ למילף נמי במתניתין ובברייתא קפנדריא בק״ו לאיסורא ממנעל וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אמר רבא נימוק אחר: כי [כמו] ביתו; מה ביתו, על קפנדריא קפיד אינש [מקפיד אדם] שלא יעשו כן בביתו, אך על רקיקה ומנעל לא קפיד אינש [מקפיד אדם], אף בית הכנסת, קפנדריא הוא שאסור, ואולם רקיקה ומנעלשרי [מותרים].
Rather, Rava said a different reason: The synagogue is like one’s house. Just as one objects to a person using his house as a shortcut, but does not mind spitting and wearing shoes therein, so too in the case of a synagogue, a shortcut is prohibited while spitting and wearing shoes are permitted.
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144