×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לְךָ יִהְיֶה הֶחְרִים שְׂדוֹתָיו נוֹתְנָן לַכֹּהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ז:כ״א} כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחוּזָּתוֹ וְגָמַר לַכֹּהֵן לַכֹּהֵן מִגֶּזֶל הַגֵּר.
shall be yours” (Numbers 18:14), i.e., for Aaron and any of his descendants. But if one dedicated his fields, he gives them to a priest of that priestly watch which is currently serving in the Temple, as it is stated: “As a field dedicated; its possession shall be to the priest” (Leviticus 27:21). And one derives a verbal analogy between “to the priest” here and “to the priest” from a verse (Numbers 5:8) discussing property robbed from a convert. The halakha in that case is that if one took an oath that he did not rob a convert, and then after the convert died and left no descendants he admitted to taking a false oath, he must give the stolen property to the priests of the priestly watch currently serving in the Temple.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה – לאיזה כהן שירצה יתנם כלומר שטובת הנאה שלו:
לך יהיה – לאהרן קאמר ליה רחמנא וכל זרעו בכלל.
לך יהיה״ (במדבר יח, יד), כלומר, יהיה לאהרן, והוא הדין לכל אחד מבניו הכהנים. אבל אם החרים אדם את שדותיונותנן לכהן שבאותו משמר כהונה העובד במקדש באותה שעה, שנאמר: ״כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו״ (ויקרא כז, כא), וגמר [ולמד] בגזירה שווה ״לכהן״ ״לכהן״ מגזל הגר, שהגוזל את הגר ונשבע שלא גזלו, ומת הגר ואין לו יורשים — נותן את הגזילה לכהני המשמר המשרת באותה שעה במקדש.
shall be yours” (Numbers 18:14), i.e., for Aaron and any of his descendants. But if one dedicated his fields, he gives them to a priest of that priestly watch which is currently serving in the Temple, as it is stated: “As a field dedicated; its possession shall be to the priest” (Leviticus 27:21). And one derives a verbal analogy between “to the priest” here and “to the priest” from a verse (Numbers 5:8) discussing property robbed from a convert. The halakha in that case is that if one took an oath that he did not rob a convert, and then after the convert died and left no descendants he admitted to taking a false oath, he must give the stolen property to the priests of the priestly watch currently serving in the Temple.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְהָתָם מְנָלַן דְּתַנְיָא {במדבר ה׳:ח׳} לַה׳ לַכֹּהֵן קְנָאוֹ הַשֵּׁם וּנְתָנוֹ לַכֹּהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר.

The Gemara asks: And there, in the case of property robbed from a convert, from where do we derive that it is given to the priests of the current priestly watch? As it is taught in a baraita: In the verse: “But if the man has no kinsman to whom restitution may be made for the guilt, the restitution for guilt that is made shall be the Lord’s, to the priest” (Numbers 5:8), the phrase: “Shall be the Lord’s, to the priest,” indicates that God has acquired the restitution for the guilt and has given it to the priest of that priestly watch.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[דתניא לה׳ לכהן – בגזל הגר מישתעי דדרשי׳ לקרא הכי אם [אין] לאיש גואל דהיינו גר דאין לו גואלים]:
האשם המושב לה׳ לכהן – בגזל הגר הכתוב מדבר שהרי בישראל אין לך אדם מישראל שאין לו גואלין אלא הגוזל את הגר ונשבע והודה ואחר כך מת משלם קרן וחומש לכהן ואשם למזבח ואמרינן בפרק הגוזל בב״ק (דף קי.) האשם זה הקרן המושב זה החומש מלבד איל הכיפורים זה איל אשם שמביא על שבועת שקר שנשבע.
ושואלים: והתם מנלן [ושם מנין לנו], שניתן לכהן שבאותו משמר? דתניא [ששנויה ברייתא], נאמר: ״ואם אין לאיש גואל להשיב האשם (כלומר, הגזילה) אליו, האשם המושב לה׳ לכהן״ (במדבר ה, ח). וממה שנאמר ״לה׳ לכהן״ יש ללמוד כי קנאו השם את הגזל המושב, ונתנו לכהן שבאותו משמר.
The Gemara asks: And there, in the case of property robbed from a convert, from where do we derive that it is given to the priests of the current priestly watch? As it is taught in a baraita: In the verse: “But if the man has no kinsman to whom restitution may be made for the guilt, the restitution for guilt that is made shall be the Lord’s, to the priest” (Numbers 5:8), the phrase: “Shall be the Lord’s, to the priest,” indicates that God has acquired the restitution for the guilt and has given it to the priest of that priestly watch.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אַתָּה אוֹמֵר לַכֹּהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְכׇל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {במדבר ה׳:ח׳} מִלְּבַד אֵיל הַכִּיפּוּרִים אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ עָלָיו הֲרֵי בְּכֹהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

The Gemara objects: Do you say the restitution is given to the priest of that priestly watch; or perhaps is it necessary only for it to be given to any priest to whom the robber wishes to give it. The Gemara explains that when the same verse says: “Besides the ram of the atonement, whereby atonement shall be made for him,” this indicates that the verse speaks of a priest of that priestly watch, i.e., the watch that is currently involved in sacrificing offerings.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשר יכפר בו עליו הוי אומר בכהן שבאותו משמר שעובד ומקריב קרבנות הכתוב מדבר:
הרי בכהן שבאותו משמר – דה״ק קרא שלכהן המכפר בו באיל הכפורים יהא קרן וחומש.
ויש לשאול: אתה אומר שניתן לכהן שבאותו משמר? או אינו אלא לכל כהן שירצה הגזלן לתת לו! כשהוא אומר בהמשך לכך: ״מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו״הרי בכהן שבאותו משמר המקריב את הקרבן הכתוב מדבר.
The Gemara objects: Do you say the restitution is given to the priest of that priestly watch; or perhaps is it necessary only for it to be given to any priest to whom the robber wishes to give it. The Gemara explains that when the same verse says: “Besides the ram of the atonement, whereby atonement shall be made for him,” this indicates that the verse speaks of a priest of that priestly watch, i.e., the watch that is currently involved in sacrificing offerings.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) שָׂדֶה אהַיּוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל נוֹתְנָהּ לַמִּשְׁמָר שֶׁפָּגַע בּוֹ יוֹבֵל אִיבַּעְיָא לְהוּ פָּגַע בּוֹ בְּשַׁבָּת מַאי א״ראָמַר רַב חִיָּיא בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּחוּלְפָּנָא נוֹתְנָהּ לַמִּשְׁמָר הַיּוֹצֵא.

§ Rabbi Ḥiyya bar Avin states another halakha involving property that is given to the priests. With regard to a field that was consecrated by its owner and was not redeemed by him, which goes out of his possession and passes to the possession of the priests at the Jubilee Year, one gives it to the members of the priestly watch serving when the Jubilee Year occurred, i.e., the watch serving at the beginning of the Jubilee Year. A dilemma was raised before the Sages: If the beginning of the Jubilee Year occurred on Shabbat, which is the day on which the priestly watches rotate, what is the halakha? Which priestly watch receives the property? Rav Ḥiyya bar Ami says in the name of Ḥulfana: One gives it to the watch that leaves the service of the Temple on that Shabbat.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נותנה למשמר שפגע בו יובל – שחל יובל ליכנס בתוך משמרו:
פגע בו בשבת אם חל יובל ליכנס בשבת ובשבת עובדין ב׳ משמרות משמר היוצא ומשמר הנכנס לאיזה משמר הוא נותנה – נותנה למשמר היוצא הואיל והוא העובד שהקריב תמידין אמש והיום בשחרית:
שדה היוצאה כו׳ – רב חייא בר אבין קאמר לה.
פגע בו – יובל בשבת דמשמרות מתחלפות וחל בו יום הכיפורים בו ביום לאיזו יתן.
למשמר היוצא – שברשותו התחיל היובל אמש.
שדה היוצאה לכהנים ביובל נותנין (למי) [למשמר] שפגע בו יובל – האי מלתא אינו מן הברייתא אלא ממילתא דרבי חייא בר אבין אמר רב חסדא.
א ועוד אמר ר׳ חייא בר אבין בעניינים אלו: שדה היוצאה לכהנים ביובל, שהוקדשה על ידי בעליה ולא נגאלה — נותנה למשמר שפגע בו יובל בזמן שהיה משרת במקדש. איבעיא להו [נשאלה להם] השאלה: פגע בו היובל בשבת, שהוא זמן חילופי המשמרות, מאי [מה הדין], כלומר, לאיזה משמר יינתן? אמר רב חייא בר אמי משמיה [משמו] של חולפנא: נותנה למשמר היוצא, שמסיים את משמרתו בשבת זו.
§ Rabbi Ḥiyya bar Avin states another halakha involving property that is given to the priests. With regard to a field that was consecrated by its owner and was not redeemed by him, which goes out of his possession and passes to the possession of the priests at the Jubilee Year, one gives it to the members of the priestly watch serving when the Jubilee Year occurred, i.e., the watch serving at the beginning of the Jubilee Year. A dilemma was raised before the Sages: If the beginning of the Jubilee Year occurred on Shabbat, which is the day on which the priestly watches rotate, what is the halakha? Which priestly watch receives the property? Rav Ḥiyya bar Ami says in the name of Ḥulfana: One gives it to the watch that leaves the service of the Temple on that Shabbat.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק תניא [נמי הכי] נמצאת אַתָּה אוֹמֵר אֶחָד יוֹבֵל וְאֶחָד שְׁבִיעִית מְשַׁמְּטִין כְּאֶחָד באֶלָּא שֶׁיּוֹבֵל בִּתְחִילָּתוֹ וְהַשְּׁמִטָּה בְּסוֹפָהּ.

Rav Naḥman bar Yitzḥak says: It is taught in a baraita in accordance with these statements: You are found to say that both the Jubilee Year, when fields that were sold are returned to their owners, and the Sabbatical Year, when debts are canceled, abrogate at once, i.e., at the same time, except that the Jubilee Year abrogates at its beginning and the Sabbatical Year abrogates at its end. In other words, the evening of Rosh HaShana at the conclusion of the Sabbatical Year, which is the forty-ninth year of the Jubilee cycle, is also the beginning of the Jubilee Year, which is the fiftieth year. At this time, all debts and land purchases are abrogated, and consecrated fields that were not redeemed become the property of the priests. Accordingly, if Rosh HaShana occurs on a Shabbat, the priestly watch that ends their service receives the fields, as the priestly watches rotate only in the morning.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[אחד יובל ואחד שביעית משמטין כאחד – כלומר ששמיטתן פוגעין זה בזה לפי ששנת מ״ט היא שביעית ושנת נ׳ היא יובל אלא שהיובל משמט בתחילה ובשביעית בסופה:
א״ר נחמן בר יצחק תנ״ה – דבתר התחלה אזלינן.
נמצאת אומר – הואיל ושנת מ״ט התחיל שביעית ושנה של אחריה יובל.
אחד יובל ואחד שביעית משמטין כאחד – ביום אחד שביעית משמטת הלואת כספים ויובל מכירת קרקעות אלא שהיובל כו׳.
אמר רב נחמן בר יצחק: תניא [שנויה ברייתא] המסייעת לו, שכן שנינו: נמצאת אתה אומר, אחד יובל, שמשמט את השדות המכורות מיד הקונים, ואחד שביעית, שמשמטת את החובות — משמטין כאחד, באותה שעה, אלא שיובל משמט בתחילתו והשמטה משמטת בסופה. כלומר, בליל ראש השנה שבו מסתיימת השמיטה (השנה הארבעים ותשע) ונכנס היובל — נשמטים החובות, והשדות שנמכרו נשמטות מיד הקונים. והוא הדין לשדות שהוקדשו על ידי בעליהן, שיוצאות לכהנים. ונמצא שאם היתה זו שבת — זוכה בהן המשמר היוצא, מפני שהמשמרות מתחלפים למחרת, ביום השבת עצמו.
Rav Naḥman bar Yitzḥak says: It is taught in a baraita in accordance with these statements: You are found to say that both the Jubilee Year, when fields that were sold are returned to their owners, and the Sabbatical Year, when debts are canceled, abrogate at once, i.e., at the same time, except that the Jubilee Year abrogates at its beginning and the Sabbatical Year abrogates at its end. In other words, the evening of Rosh HaShana at the conclusion of the Sabbatical Year, which is the forty-ninth year of the Jubilee cycle, is also the beginning of the Jubilee Year, which is the fiftieth year. At this time, all debts and land purchases are abrogated, and consecrated fields that were not redeemed become the property of the priests. Accordingly, if Rosh HaShana occurs on a Shabbat, the priestly watch that ends their service receives the fields, as the priestly watches rotate only in the morning.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אַדְּרַבָּה מִשּׁוּם הָכִי הֲוַאי אֵימָא מִפְּנֵי שֶׁהַיּוֹבֵל כּוּ׳.

The Gemara questions the terminology of the baraita: Why does the baraita state: Except that? This statement indicates that the Sabbatical Year and the Jubilee Year abrogate simultaneously despite the fact that the Jubilee Year abrogates at its beginning. On the contrary, this halakha is due to that very reason, i.e., they abrogate simultaneously because the Jubilee Year abrogates at its beginning and the Sabbatical Year at its end. The Gemara explains that in fact one should say the baraita as follows: They abrogate at the same time, due to the fact that the Jubilee Year abrogates at its beginning and the Sabbatical Year at its end.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אדרבה האי משום הכי הוא – כלומר טעמא מאי משמטין כאחד מפני שהשביעית משמטת בסופה לכספים ויובל בתחילתה אלא תריץ הכי במקום אלא תני מפני שהיובל בתחילה כו׳]:
אדרבה – טעמא דשניהם משמטים ביום אחד מש״ה דשביעית בסופה ויובל בתחילתו דהשתא אשתכח דבין [השמשות] של ערב שבת יובל נפקא שביעית וההיא שעתא תרוייהו משמטין.
ושואלים על לשון הברייתא: מדוע נאמר שם ״אלא״, שמשמעו שהם משמטים כאחד למרות שהיובל משמט בתחילתו? אדרבה [גדולה מזו, להיפך], משום הכי הואי [משום כך הוא] כלומר, טעם הדבר שהם משמטים כאחד הוא מפני שהיובל משמט בתחילתו, והשמיטה משמטת בסופה! ומשיבים, אימא [אמור] בברייתא: מפני שהיובל משמט בתחילתו והשמיטה בסופה.
The Gemara questions the terminology of the baraita: Why does the baraita state: Except that? This statement indicates that the Sabbatical Year and the Jubilee Year abrogate simultaneously despite the fact that the Jubilee Year abrogates at its beginning. On the contrary, this halakha is due to that very reason, i.e., they abrogate simultaneously because the Jubilee Year abrogates at its beginning and the Sabbatical Year at its end. The Gemara explains that in fact one should say the baraita as follows: They abrogate at the same time, due to the fact that the Jubilee Year abrogates at its beginning and the Sabbatical Year at its end.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בִּשְׁלָמָא שְׁבִיעִית בְּסוֹפָהּ דִּכְתִיב {דברים ט״ו:א׳} מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה אֶלָּא יוֹבֵל בִּתְחִילָּתוֹ בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים הוּא דִּכְתִיב {ויקרא כ״ה:ט׳} בַּיּוֹם הַכִּיפּוּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכׇל אַרְצְכֶם הָא מַנִּי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הִיא דְּאָמַר גמר״המֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא דְּחָיֵיל יוֹבֵל.

The Gemara asks: Granted, it is clear that the Sabbatical Year abrogates at its end, as it is written: “At the end of every seven years you shall make a release” (Deuteronomy 15:1). But does the Jubilee Year abrogate at its very beginning? It abrogates only ten days later, on Yom Kippur, as it is written: “On Yom Kippur shall you make proclamation with the shofar throughout all your land…and you shall return every man to his possession” (Leviticus 25:9–10). The Gemara explains: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who says: It is from Rosh HaShana that the Jubilee Year takes effect.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בשלמא שביעית משמטת בסופה – בהשמטת כספים מיירי דאי בהשמטת קרקע לענין זריעה וחרישה מתחילת שביעית משמטין:
דכתיב מקץ שבע שנים בסופה תעשה שמטה וזה דבר השמטה וגו׳:
אלא יובל בתחלתה – ביום הכפורים חייל יובל והיאך משמטין כאחד והרי עשרה ימים הן בין סוף שביעית להתחלת יובל:
[הא מני – דמשמטין כאחד:
ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקא היא]:
אלא – תני הכי משמטין כאחד מפני שהיובל בתחילתו ושביעית בסופה.
דרבי ישמעאל בפרק קמא דר״ה (דף ח:).
ושואלים: בשלמא [נניח] שביעית משמטת חובות בסופהדכתיב [שנאמר]: ״מקץ שבע שנים תעשה שמטה״ (דברים טו, א), ו״מקץ״ משמעו — בסוף, אלא יובל האם הוא משמט בתחילתו? הלוא ביום הכיפורים הוא משמט, דכתיב [שנאמר]: ״ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם... ושבתם איש אל אחוזתו״ (ויקרא כה, ט—י)! ומשיבים: הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא]? כשיטת ר׳ ישמעאל בנו של ר׳ יוחנן בן ברוקה היא, שאמר: כבר מראש השנה הוא דחייל [שחל] היובל. ושבים לתחילת דבריו של ר׳ חייא בר אבין, שהמחרים מיטלטליו נותנם לכל כהן שירצה, בניגוד למחרים קרקע, שהוא ניתן לכהני המשמר שבאותה שעה.
The Gemara asks: Granted, it is clear that the Sabbatical Year abrogates at its end, as it is written: “At the end of every seven years you shall make a release” (Deuteronomy 15:1). But does the Jubilee Year abrogate at its very beginning? It abrogates only ten days later, on Yom Kippur, as it is written: “On Yom Kippur shall you make proclamation with the shofar throughout all your land…and you shall return every man to his possession” (Leviticus 25:9–10). The Gemara explains: In accordance with whose opinion is this baraita? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, who says: It is from Rosh HaShana that the Jubilee Year takes effect.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) שַׁמְעַהּ חִזְקִיָּה בַּר בילוטו וַאֲזַל אֲמַר קַמֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי אֲבָהוּ וְלַיקֵּישׁ מִטַּלְטְלֵי לְקַרְקָעוֹת.

The Gemara returns to the statement of Rabbi Ḥiyya bar Avin that one who dedicates his movable property may give it to a priest of his choosing, whereas one who dedicates his land gives it to members of the current priestly watch. The Gemara relates that Ḥizkiyya bar Biluto heard this statement and went and said the following difficulty before Rabbi Abbahu: But let one juxtapose movable property to land, as the verse states: “That a man may dedicate to the Lord of all that he has, whether of man or animal, or of his ancestral field” (Leviticus 27:28). If so, movable property must also be given to members of the current priestly watch.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמעה חזקיה בר בילוטי – להא דאמר חייא בר אבין:
אמרה קמיה דרבי אבהו – אמר ליה אמאי אמר נותנן לכל כהן שירצה וליקוש מטלטלין לקרקעות [דליתנן לכהן שבאותו משמר]:
שמעה חזקיה בר בילוטי – להא דרב חייא בר אבין.
וליקיש מטלטלין – דחרם.
לקרקעות – דחרם דהא איתקיש דכתיב מכל אשר לו ומשדה אחוזתו ולימא דליתבו נמי מטלטלין לכהן שבאותו משמר.
מסופר, שמעה חזקיה בר בילוטו, ואזל אמר קמיה [והלך ואמר לפני] ר׳ אבהו: וליקיש מטלטלי [ושיקיש מיטלטלים] לקרקעות, כפי שמשמע מן הכתוב ״אשר יחרים איש לה׳ מכל אשר לו, מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו״ (שם כז, כח), ואף המיטלטלים ינתנו לכהן שבאותו המשמר!
The Gemara returns to the statement of Rabbi Ḥiyya bar Avin that one who dedicates his movable property may give it to a priest of his choosing, whereas one who dedicates his land gives it to members of the current priestly watch. The Gemara relates that Ḥizkiyya bar Biluto heard this statement and went and said the following difficulty before Rabbi Abbahu: But let one juxtapose movable property to land, as the verse states: “That a man may dedicate to the Lord of all that he has, whether of man or animal, or of his ancestral field” (Leviticus 27:28). If so, movable property must also be given to members of the current priestly watch.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לָאו תַּנָּאֵי הִיא דְּאִיכָּא דְּמַקֵּישׁ וְאִיכָּא דְּלָא מַקֵּישׁ כמ״דכְּמַאן דְּאָמַר לָא מַקְּשִׁינַן.:

Rabbi Abbahu responded: Is it not a dispute between tanna’im? As there are those who juxtapose and there are those who do not juxtapose, in accordance with the earlier explanation of the Gemara that this is the basis for the dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon with regard to whether or not Levites may dedicate movable property. Rabbi Ḥiyya bar Avin holds in accordance with the opinion of the one who says we do not juxtapose movable property and land.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאו תנאי – היא דרבי יהודה מקיש מטלטלי לקרקעות ור׳ שמעון לא מקיש ור׳ חייא סבר לה כמאן דלא מקיש:
לאו תנאי היא – ר׳ יהודה ור״ש איפלגי לעיל בהא דרבי יהודה מקיש ור״ש לא מקיש.
כמאן דלא מקיש – וא״ת הא דאמרן לעיל בשלמא כהנים אין מחרימין דחרמים שלהם והלא שדה חרמים צריך ליתנם לכהן שבאותו משמר וא״כ אם החרים כהן שדהו אם אינו במשמרתו אמאי אינו צריך ליתנה לכהן שבאותו משמר וצ״ל דלרווחא דמילתא אמר הכי שהרי אם החרים כהן שדהו אינו חרם דכתיב אחוזת עולם הוא להם ואע״ג דגבי לוים הוא דכתיב מסתמא לכהנים נמי הכי הוא ואם החרים הכהן מטלטלים למאן דמקיש פשיטא דאינו יכול להחרים ואפילו למאן דלא מקיש החרמים שלהן כדאמרן נותנו לכל כהן שירצה וניחא נמי הא דאמר לעיל ורבי שמעון בשלמא כהנים כדאמרי׳ ומשום מטלטלין הוא דאמר הכי אע״ג דאין מקיש מ״מ החרמים שלהם אבל בקרקעות אחוזת עולם דכתיב גבי לוים ה״ה לכהנים כן.
אמר לו ר׳ אבהו: לאו תנאי [האם לא מחלוקת תנאים] היא? דאיכא דמקיש, ואיכא דלא מקיש [שיש שמקיש, ויש שלא מקיש], שכך הסברנו (בעמוד הקודם) את מחלוקת ר׳ יהודה ור׳ שמעון האם לויים מחרימים מיטלטלים שלהם או לא, ור׳ חייא בר אבין סבור כמאן דאמר [כמי שאומר]: לא מקשינן [אין אנו מקישים].
Rabbi Abbahu responded: Is it not a dispute between tanna’im? As there are those who juxtapose and there are those who do not juxtapose, in accordance with the earlier explanation of the Gemara that this is the basis for the dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon with regard to whether or not Levites may dedicate movable property. Rabbi Ḥiyya bar Avin holds in accordance with the opinion of the one who says we do not juxtapose movable property and land.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַתְנִי׳: דחֶרְמֵי כֹּהֲנִים אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן אֶלָּא נִותָּנִים לַכֹּהֲנִים כִּתְרוּמָה ר׳רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר סְתַם חֲרָמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ז:כ״ח} כׇּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה׳.

MISHNA: Dedications of property for priests, unlike consecrations of property for Temple maintenance, have no redemption; rather, one gives it to the priests, and it is their property in every sense, like teruma. Rabbi Yehuda ben Beteira says: Dedications dedicated without specification of their purpose are designated for Temple maintenance, as it is stated: “Every dedicated item is most sacred to the Lord” (Leviticus 27:28).
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חרמי כהנים שישראל מחרים לדעת שיבוא ליד כהן אין להן פדיון אלא ליתנם לכהן כדכתיב כל חרם בישראל לך יהיה:
סתם חרמים שלא הזכיר כהן:
מתני׳ חרמי כהנים – חרמים שהחרימם כדי לתתם לכהן אין להם פדיון דכתיב (ויקרא כז) לא ימכר ולא יגאל אבל חרמי בדק הבית יש להם פדיון דאדעתא דהכי אחרמינהו דהא אין ראוי לבדק הבית אלא מעות.
חרמי כהנים – פי׳ חרמים (ליתן) הניתנים לכהנים אין להן פדיון כדכתיב (ויקרא כז) לא ימכר ולא יגאל וע״כ בחרמי כהנים איירי אע״ג דסתמא כתיב דאי בחרמי בדק הבית פשיטא דנפדין הן כדי לעשות מהן צרכי בדק הבית.
ב משנה חרמי כהנים, שהחרים אדם מנכסיו לטובת הכהנים, אין להם פדיון, כפי שיש לכל דבר שהוקדש (הוחרם) לבדק הבית, אלא נותנים אותם לכהנים כתרומה, שהיא רכושם לכל דבר. ר׳ יהודה בן בתירא אומר: סתם חרמים, שהחרים איש מנכסיו ולא פירש למי החרימם, ניתנים לבדק הבית, שנאמר: ״כל חרם קדש קדשים הוא לה׳ ״(ויקרא כז, כח).
MISHNA: Dedications of property for priests, unlike consecrations of property for Temple maintenance, have no redemption; rather, one gives it to the priests, and it is their property in every sense, like teruma. Rabbi Yehuda ben Beteira says: Dedications dedicated without specification of their purpose are designated for Temple maintenance, as it is stated: “Every dedicated item is most sacred to the Lord” (Leviticus 27:28).
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים סְתַם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ז:כ״א} כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחוּזָּתוֹ א״כאִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר כׇּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה׳ שֶׁחָל עַל קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וְעַל קָדָשִׁים קַלִּים.

And the Rabbis say: Dedications dedicated without specification of their purpose are designated for priests, as it is stated with regard to one who consecrated a field and did not redeem it: “As a field dedicated; its possession shall be to the priest” (Leviticus 27:21), indicating that a non-specific dedication belongs to the priest. If so, why is it stated: “Every dedicated item is most sacred to the Lord”? This comes to teach that dedication takes effect on offerings of the most sacred order and offerings of lesser sanctity. If one consecrated an animal for sacrifice and then dedicated it, the dedication takes effect. Nevertheless, it does not take effect on the body of the animal; rather, it applies to the owner’s financial stake in the offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שחל החרם על קדשי קדשים ועל קדשים קלים – כיצד כדמפרש לקמן לא שיהא יכול להתפיס הן עצמן לשום חרם או לשום דבר אחר דאין הקדש חל על הקדשים אלא כדמפרש מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים אם נדר הם שאמר עלי שחייב באחריותו נותן דמיהם לכהנים מפני שהחרימן והן עצמן אינן לשום חרם אלא קרבין לשום חובתו ואם הן נדבה שאינו חייב באחריותן לא חשיבי ממונו ואין נותן לכהנים בשביל החרם אלא טובתה מה שהוא רשאי ליטול הימנה טובת הנאה ומפרש כיצד נותן את טובתה אמר שור זה עולה דלא אמר עלי דאינו חייב באחריותו ואח״כ אמר הרי הוא חרם אומדין כמה אדם כו׳. אע״ג דנדבה הוא ואין חייב באחריותן אכתי אדם שאינו מחוייב עולה אי משכח לה בזול יקנה אותה ואותה אחריות הוי עליו ונותן אותן דמים. פירוש אחר אומדין כמה אדם כהן שאינו ממשמר זה שעובד רוצה ליתן להמתנדב משור זה שימתין לו שיתנו לו (להקריבו) להעלהו עולה בזמן משמרתו כדי שיזכה בעורו כמו שאותו כהן היה נותן לו כך וכך יתן זה שהחרימו לכהנים וזהו קדשי קדשים:
שחל החרם על קדשי קדשים כו׳ – כדמפרש מחרים אדם את קדשיו וכו׳ והיאך מוחרמים והלא אינו שלו אלא אם נדר הן דאמר הרי עלי עולה והפריש בהמה לנדרו ואחר כך החרימה הואיל והוא חייב באחריותה אם מתה או נגנבה נמצאת שלו היא והוא נותן כל דמיה לכהן ואת הבהמה יקריב לנדרו דהא ודאי אית ליה פדיון דלאו גופה איחרם דלאו דידיה הוא.
וחכמים אומרים: סתם חרמים ניתנים לכהנים, שנאמר לגבי המקדיש שדה ולא גאלה: ״כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו״ (שם כז, כא), הרי שסתם שדה חרם — של הכהן היא. אם כן, למה נאמר ״כל חרם קדש קדשים הוא לה׳ ״? ללמד שחרם חל גם על קדשי קדשים ועל קדשים קלים, שאם הקדיש אדם בהמה לקרבן, ולאחר מכן החרימה — החרם חל, ואולם לא על גופה, אלא על השייכות הכספית שיש לו בה.
And the Rabbis say: Dedications dedicated without specification of their purpose are designated for priests, as it is stated with regard to one who consecrated a field and did not redeem it: “As a field dedicated; its possession shall be to the priest” (Leviticus 27:21), indicating that a non-specific dedication belongs to the priest. If so, why is it stated: “Every dedicated item is most sacred to the Lord”? This comes to teach that dedication takes effect on offerings of the most sacred order and offerings of lesser sanctity. If one consecrated an animal for sacrifice and then dedicated it, the dedication takes effect. Nevertheless, it does not take effect on the body of the animal; rather, it applies to the owner’s financial stake in the offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) המַחְרִים אָדָם אֶת קֳדָשָׁיו בֵּין קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים אִם נֶדֶר נוֹתֵן דְּמֵיהֶן.

As the Sages delineated: A person may dedicate his sacrificial animals, both offerings of the most sacred order and offerings of lesser sanctity. If the offering he dedicated was the object of a vow, e.g., if he said: It is incumbent upon me to sacrifice a burnt offering, since he is obligated to replace such offerings they are considered his property, and therefore he gives their value to the priests.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1 שאינו חייב כלום. (בתמורה בישראל בקדשים) [שאינו רשאי] כלומר כיון שאינו חייב באחריותו אינו נותן דמי כלו אלא טובת הנאתו כדאמרן:
ובין קדשים קלים כיצד – הבכור כשהוא ברשות ישראל בין תם בין בעל מום מחרימין אותו טובת הנאתו ולא דמי כולו שאינו חייב באחריותו וכיצד פודין אותו כלומר כיצד שמין טובת הנאתו אומדים כמה אדם מישראל רוצה ליתן בבכור זה לבעלים שיתננו לבן בתו כהן או לבן אחותו כהן כך יתן זה שהחרימו לכהנים:
1. נראה דצ״ל שאינו רשאי. כלומר שאינו חייב כלום להקריב עולה כלומר כיון וכו׳.
ערך על
עלא(תמורה לב.) ומקדשין אותן הקדש עילוי. פי׳ א׳ קדשי מזבח וא׳ קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון שלמים לעולה ומקדישין אותן קדשי מזבח הקדש עילוי לשם קדשי בדק הבית ואותו עילוי נותן לבדק הבית כדאמרינן (ערכין כח:) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהן פי׳ שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו כיון דלא סגי דלא מקריב ליה נותן דמיו לבדק הבית ואם נדבה הוא אותן קדשי מזבת שהקדיש לעילוי כיון דנדבה לא אמר עלי אלא אמר הרי זו עולה דאינו חייב באחריותה אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאתה ומה הוא טובתה אמר כמה אדם כהן אחד ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעל השור שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו כדי שיזכה לו בעורו שאינו רשאי זה כהן להעלותו אלא בזמן משמרתו כמה שאותו כהן רוצה ליתן כן הוא חייב ליתן לבדק הבית היינו עילוי ומחרימין אותו קדשי מזבח יכול לומר יהו חרם ואם אמר כן אם נדר הן נותן את דמיהן לכהנים ואם נדבה נותן את טובתן כדאמרינן (ערכין כז) הבעלים נותנין ל׳ שאין מוסיפין חומש על עילויו של זה (בכורות טו) הרי הן כחולין לכל דבריהן אין לך בהם אלא מצות עילוי לבד פי׳ חומרא דבעו פדייה. והיה ערכך תרגום ירושלמי והיה עילוייך (קידושין מב) במקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעילויא פי׳ בשומא דשופרא וסניא ואוקומינהו בדמי אבל אפלוג במשחתא פי׳ במדה כל שהוא חוזר (יבמות ד) ואי כתב רחמנא לא יעלה הוה אמינא כל העלאה קא אסר רחמנא פי׳ שנושאין הכלאים בידיכן להראותן קמ״ל לא תלבש. (יבמות עא) אני שונה עיגול בעיגול עולה פי׳ מעלה אחד ממאה והשאר מותרין ולולי שהתרומה בזמן הזה דרבנן לא היה התנא שונה עולה אלא מדמע הכל (כתובות מח) עולה עמו ואינה יורדת עמו בעלת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו פי׳ אם היה עשיר או ממשפחה חשובה ממשפחתה עולה עמו כמנהג מעלתו ואם היתה היא עשירה והוא עני או פחות ממשפחתה אינה יורדת עמו ממעלתה. (חולין יז) סכין עולה ויורד מותר לשחוט בו פי׳ שקצותיה רחבות ואמצעיתה צר זו היא עולה ויורד והוא שפיו חלק ואין בו פגימה כלל (מנחות סא) נותן שתי הלחם על שני כבשים ומניח שתי ידיו למטה מוליך ומביא מעלה ומוריד א״ר יוחנן מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו מוליך ומביא למי שהרוחות שלו וכו׳ עד וכן ללולב (שבת קכו) והכי משני א״ר חסדא על יד על יד פי׳ מעט מעט (כתובות ק) איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד (שבועות ב) ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד. (כריתות ו) אלו מביאין קרבן עולה ויורד פי׳ אם היה עשיר מביא קרבן עשיר עני מביא קרבן עני. (בילמדנו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו) יורדים ועולים מיבעי ליה אלא שהמלאכי׳ שמסורין לו בארץ ישראל עולין ואותן שירדו היו משמרין אותו בחוצה לארץ. (ברכות כא. בבא בתרא קיח: סוטה לו) אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין אל תקרי עלי עין אלא עולי עין פי׳ כל מה שמעיינין להן בעין רע לא יזיקום אלא מועיל להן ומעלין ביותר. רבי גרשם זצ״ל פי׳ שהן עולין על העין כדבר שיושב למעלה מן העין ואין עין שולט עליו ורבינו חננאל ז״ל היה שונה עלי עין כלומר בואי העין במקום אחר ואל תזיקני (תענית ג) וסימניך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא פי׳ שמואל בנהרדעא ורב בסורא ותרוייהו על פרת ונהרדעא לעיל מן סורא טפי מן ב׳ בית פרסה שמואל ונהרדעא בעו מיא ורב וסוראי תתאי לא בעו מיא דכיון שהם תחתיים נקיום המים עליהן ומתקיימין אצלם והלכך יום ס׳ כלאחר ס׳ (יבמות כא) וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו וסימניך דעילאי דרב פי׳ רב אמר אשת אחי האם וזעירי אמר אף אשת אבי האם האב שהוא למעלה ורב מאי טעמא לא תני לה משום דמחלפא באשת אבי אביו אם תאמר אשת אבי האם יש לה הפסק אתי למימר אשת אבי אביו נמי יש לה הפסק וזעירי אמר לגבי אשת אבי אביו שכיח דאזיל ולפיכך אין לה הפסק אבל לגבי אשת אבי אמו לא שכיח דאזיל ולפיכך יש לה הפסק פ״א לגבי משפחת אביו שכיח דאזיל משום דאתי ליה ירושה מהתם וידע דאית ליה קורבא להתם ולא אתי למיסב מהתם גבי משפחת אמו לא שכיח דאזיל. (סוכה מה) ראיתי בני עלייה והן מועטין פי׳ ראיתי ברוח הקדש בראיית חלום כי הצדיקים שבדור הזה הראוין לעלות לגן עדן מועטין (בבא קמא טז) מועד משלם נזק שלם מן העלייה גמרא מאי עלייה מעולה שבנכסים. אצל מעולין שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה (כתובות לה) בין דרך ירידה בין דרך עלייה כדכתיב יודע כמביא למעלה בסבך כשהגרזן ביד אדם ומעלהו למעלה ממנו להורידו להכות על העץ או על זולתו כיוצא בו (משנה פאה ו) אל תסג גבול עולים: ירושלמי רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים וחד אמר אלו שירדו מנכסיהם. לסמיא צווחין סגי נהורא וכזה הענין קראו אחריך מלא ריקם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב לא שכחו בע״ה דכתיב קצירך ושכחת לא ששכחוהו פועלין דכתיב כי תקצר ושכחת:
ערך טב
טבב(מנחות כג) יבא טוב ויקבל טובה מטוב לטובים וכו׳ (מגילה כה. ברכות לג:) על טוב יזכר שמך פי׳ מודה לך ה׳ על כל טובה וטובה שאתה עושה עמי נמצא מודה על הטובה ולא על הרעה. ותנן חייב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה כי הרעות שמביא הקב״ה על האדם לטובתו הן שהן כפרה לעונותיו כאדם שמצער עצמו בהקזת הדם ורפואתו היא וחייב לברך. (פסחים קיא) הודה למי שגובה חובתו של אדם בטובתו פי׳ בטובה שלו כלומר בממונו מכל אדם כפי השגת ידו עשיר בשורו עני בשיו וכו׳. (בכורות יד) השתא רע בטוב אמרת לא טוב ברע מיבעיא אמר לך טוב מעיקרו עושה תמורה וכו׳. (תמורה ל.) בגמ׳ ממירין על הבקר אמר אביי נכתוב קרא טוב ברע או רע מאי בטוב הכי קאמר טוב מעיקרו עושה תמורה וכו׳. (ובסיפרא) טוב ברע תמים בבעל מום שלא תזבח לה׳ אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום. (פסחים מז קידושין נט) טובת הנאה אינה ממון פי׳ אותה הנאה שיש לו לישראל לתת חלתו לכהן ויבחר כהן שיחזיק לו טובה מר סבר אינה ממון ומר סבר ממון. פירוש אחר דבר מועט שיתן ישראל לחבירו בשביל שיתן בכור שלו לבן בתו כהן וכך מפורש (ערכין כח) הבכור בין טמא ובין בעל מום מחרימין אותו כיצד פודין אותו אומדין כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה וליתנו לבן בתו או לבן אחותו. (יומא יד) ומטיב את הנרות פי׳ מכבה את הנר ומקנחה מכל פסולת שיש בה מן הלילה ומשים לשם הפתילה (יומא כו) א״ר כר׳ אלעזר קרי רב עליה דר״א טובינא דחכימי. (חולין פד) מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט לעולם יאכל אדם וישתה וכו׳. (גיטין יד) טב טב רמו ליה פי׳ בטוב טוב הכוהו. (בראשית רבה כו) כי טובות הנה א״ר יודן טבת כתיב משהיו מטיבין אותה לבעלה היה גדול נכנס ובועלה תחלה הה״ד כי טובות הנה אלו הבתולות ויקחו להם נשים אלו הנשואות מכל אשר בחרו זה בכור ובהמה (בריש ויקרא רבה פר׳ ג) רבי יצחק פתח טוב מלא כף נחת טוב מי שיש לו זהובים ונושא ונותן בהן ומתפרנס מהן ממי שהולך ולוה בריבית במתלא אמרין מאבד את דיליה ודלא דיליה אלא ורעות רוח רעותיה מתקרי פרגמטוטי׳. (ובאם בחקתי פרשה לו) ר׳ יצחק פתח טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם ר״מ אומר טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר רבי יהודה אומר טוב מזה ומזה שנודר ומשלם. (שביעית פרק ו) שנטייבה או שנדיירה (ירושלמי) איזהו טייב כל העם חורשין פעם אחת והוא חורש שני פעמים. טוביה חטא וזיגוד מינגד (מכות יא) פי׳ העיד זיגוד על טוביה שחטא ומפני שהיה עד אחד נתחייב מלקות ונעשה כמו משל בפי הכל אחד חוטא וזה לוקה:
ערך נר
נרג(משנה פאה ב) הבור והניר והזרע אחר (ערכין כח) נירה או חכירה פי׳ חרישה כמו נירו לכם ניר (שביעית פרק ד) חוכר נירין פירוש מקבלי שדות חרישות בחכירות:
א. [ערהרען.]
ב. [גוט.]
ג. [אקקער.]
וכך אמרו חכמים: מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים, כיצד? אם היה הקרבן שהחרים נדר, וכגון שאמר ״הרי עלי עולה״, והפריש קרבן, הואיל והוא חייב באחריותו אם מת או אבד — נחשב הקרבן כשלו, ולכן נותן דמיהן (שוויים) לכהנים.
As the Sages delineated: A person may dedicate his sacrificial animals, both offerings of the most sacred order and offerings of lesser sanctity. If the offering he dedicated was the object of a vow, e.g., if he said: It is incumbent upon me to sacrifice a burnt offering, since he is obligated to replace such offerings they are considered his property, and therefore he gives their value to the priests.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״ספירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאִם נְדָבָה נוֹתֵן אֶת טוֹבָתָן ושׁוֹר זֶה עוֹלָה אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן בְּשׁוֹר זֶה לְהַעֲלוֹתוֹ עוֹלָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי.

And if the offering he dedicated was a gift offering, e.g., if he said: This animal is a burnt offering, in which case he is not obligated to replace the animal, he gives the monetary benefit that he has in them. For example, if he said: This bull is a burnt offering, one estimates how much money a person would be willing to give in order to sacrifice the animal as a voluntary burnt offering, even though he is not permitted to do so.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם נדבה – היא דאינו חייב באחריותה אם היתה מתה הא ודאי לא חייל חרם דלאו דידיה.
אלא בכדי טובתה – טובת הנאה שיש לו בה יתן לכהן כיצד שור זה עולה והחרימו אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להקריבו עולה שאינו חייב כלומר אדם שאינו חייב עולה אם ימצא בזול נוטלו להקריב דורון לקונו וכאותן דמים יתן זה שזו היא טובת הנאה שיש לו בה שהרי אם מתה או נגנבה אינו חייב באחריותה ומשהפרישה יצא ידי חובתו ומעתה אם תאבד אינו מפסיד אלא שלא הקריב דורון לקונו הרי שהפסיד העלאת עולה שאינו חייב. ואית ספרים דכתב בהן להעלות עולה שאינו רשאי והיא היא.
רשאי – לשון חייב נושה (שמות כב) מתרגמינן רשיא.
אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה אע״פ שאינו רשאי – (ליתן) פירוש שאינו חייב כמו נושה דמתרגמינן רשיא כך פירש״י ולפ״ז אומר הרב רבי יעקב בר שמשון הא דאיתא בפ״ק דקדושין (דף לג. ושם) אין בעלי אומניות רשאין לעמוד בפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקים במלאכתן מיירי אפילו בעסוקין במלאכתם ורשאין ר״ל חייבין כמו אע״פ שאינו רשאי דהכא ר״ל אע״פ שאינו חייב ואי מיירי במלאכת אחרים ניחא למימר רשאין ממש.
ואם היה הקרבן שהחרים נדבה, שהוא פטור מאחריותה אם אבדה, וכגון שאמר על בהמה ״הרי זו לעולה״ — נותן את טובתן, את הזכות הכספית שיש לו בהם, וכגון אם אמר: ״שור זה עולה״אומדין כמה כסף אדם רוצה ליתן בשור זה כדי להעלותו עולה, אף על פי שאינו רשאי (חייב) להקריבה.
And if the offering he dedicated was a gift offering, e.g., if he said: This animal is a burnt offering, in which case he is not obligated to replace the animal, he gives the monetary benefit that he has in them. For example, if he said: This bull is a burnt offering, one estimates how much money a person would be willing to give in order to sacrifice the animal as a voluntary burnt offering, even though he is not permitted to do so.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) זהַבְּכוֹר בֵּין תָּם בֵּין בַּעַל מוּם מַחְרִימִין אוֹתוֹ וְכֵיצַד פּוֹדִים אוֹתוֹ אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן בִּבְכוֹר זֶה לִיתְּנוֹ לְבֶן בִּתּוֹ אוֹ לְבֶן אֲחוֹתוֹ.:

With regard to a firstborn animal, whether it is unblemished or whether it is blemished, its owner may dedicate it. And how does one assess the payment required to redeem it? One estimates how much an Israelite person would be willing to give in exchange for that firstborn in order to give it to a priest who is his daughter’s son or to a priest who is his sister’s son.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכיצד פודין אותו – דהבכור גופו אינו מוחרם שהרי אינו שלו אלא לכהן.
אלא אומדין כמה אדם – מישראל רוצה ליתן לבעל הבית זה ליתן בכורו לבן בתו כהן או לבן אחותו ואותה טובת הנאה יתן בעל הבית זה לכהן בשביל החרם. ודוקא נקט בן בתו ובן אחותו כהן דההיא דיהיב לה להך טובת הנאה ליהוי ישראל אבל בן בנו כהן ובן אחיו כהן דהאי דיהיב לה להך טובת הנאה הוי כהן לא מצי יהיב ליה אגרא ואע״ג דלאו משום דידיה יהיב ליה כיון דלדידיה נמי חזי הבכור נראה ככהן המסייע בבית הגרנות לדוש ולזרות כדי שיתנו לו תרומותיו בשכרו ואשתכח דלא שקיל בתורת תרומה אלא בתורת שכר והכי אמרינן בבכורות בפ׳ עד כמה (דף כו:).⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״הרי״ המופיע במהדורתנו בתחילת דף כ״ט.
לבן בתו או לבן אחותו כהן – ולא מצי׳ למימר לבן בנו או לבן אחיו דכיון דחזיא ליה הוי ליה ככהן המסייע בבית הגרנות כדאיתא בפ׳ עד כמה (בכורות כו:) וכן פירש״י.
הבכור, בין שהיה תם בין שהיה בעל מוםמחרימין אותו בעליו. וכיצד פודים אותו כלומר, כמה צריך ליתן לכהן בשביל החרם? אומדין כמה אדם מישראל רוצה ליתן בעבור בכור זה כדי ליתנו לכהן שהוא בן בתו או לכהן שהוא בן אחותו.
With regard to a firstborn animal, whether it is unblemished or whether it is blemished, its owner may dedicate it. And how does one assess the payment required to redeem it? One estimates how much an Israelite person would be willing to give in exchange for that firstborn in order to give it to a priest who is his daughter’s son or to a priest who is his sister’s son.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144