גמרא
פירוש
נֶאֱכָל לְתִשְׁעָה לַעֲשָׂרָה וּלְאַחַד עָשָׂר לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר כֵּיצַד כְּדַרְכּוֹ לְתִשְׁעָה נֶאֱפֶה בְּעֶרֶב שַׁבָּת נֶאֱכָל בְּשַׁבָּת לְתִשְׁעָה חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לנכרים״.
נאכל לאחד עשר יום – כגון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה ביום חמישי דנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש כי היכי דלא לזלזלו ביה לשנה הבאה כשיבאו העדים קודם המנחה כדמוכח בריש ביצה (דף ה:) ובתרא עיקר ומיניה מנינן יוה״כ ויהא יוה״כ ביום א׳ ואז נאכל לי״א אבל אם באו עדים קודם המנחה א״כ למחר ביום ו׳ חול גמור הוא ויכולין לאפות לחם אחר ביום ו׳ ולחם הראשון יפדה דאין התנור מקדשם כיון דקסבר דאינו דוחה לא שבת וי״ט כדפרישית לעיל. ואי אמרת צורכי שבת נעשים בי״ט – תימה לר״י מאי פריך והא רב חסדא לא פליג עליה דרבה אלא שמתיר לבשל בי״ט לשבת כמו שמותר לבשל לבו ביום דקדושה אחת היא כדפ״ה אבל בכה״ג דמייתי אפי׳ לבו ביום אסורה כדקתני סיפא גבי שתי הלחם ובהא לא אמר רב חסדא שיעשו בי״ט יותר מרבה ונראה לר״י דה״פ לעיל צרכי שבת נעשים בי״ט לאו משום דקדושה אחת היא אלא כלומר הואיל שהיא מצות שבת אם לא יעשנה בי״ט שוב לא יעשנה חשיב כמו אוכל נפש די״ט והשתא פריך שפיר בשלמא לדידי דלא שריא בי״ט לשמחת י״ט אלא בכה״ג שיהא עיקרו משום שמחת י״ט והכא ליכא שמחת י״ט וגבי שתי הלחם נמי אין עיקרו לשמתת י״ט אלא עיקרו משום זבח אלא לדידך דאמרת צורכי שבת נעשים בי״ט וכל דבר שהוא מצוה וצריך לעשות בי״ט שאין לו זמן אחר הכא אמאי לא דחי י״ט וכן נראה לקמן גבי שתי הלחם ורש״י פי׳ גבי שתי הלחם דלרבה א״ש דלא שייכא הואיל משום דההיא שעתא לא חזו עד שישחטו עליהם כבשים ויזרוק דמן וקשה לר״י לפירושו כיון דהגמרא אינה יודעת חילוק בין גבוה להדיוט וכי בשביל שלא יהא עכשיו ראוי אע״פ שיהא ראוי לבו ביום יהא אסור הלא כשאופה העיסה לאורחים אינה ראויה עד שתאפה ושלמי חגיגה שמותר לשוחטן אע״פ שאסורים עד שיזרוק דמן ושחט בהמתו נמי בשעת שחיטה אינה ראויה אלא כיון שמותר אחר זמן לבו ביום לאו חסרון הוא וא״כ תיקשי נמי לרבה ומיהו י״ל לפ״ה דשתי הלחם אין להם שום חסרון בגופו. ולר״ש ב״ג דאמר דוחה י״ט – בשלמא לדידי דאמינא דסבירא ליה לת״ק דצורכי שבת אינן נעשים בי״ט איכא למימר דבהא פליגי ולא איירי אלא בדאורייתא וקשה לך מת״ק אי נמי אומר רשב״א דאיכא למימר דפליגי דמר סבר אמרי׳ הואיל ויכול לפדותו ומר סבר לא אמרי׳ הואיל דלא שכיח כדפרי׳ לעיל אלא לדידך דאמרת דטעמא דת״ק משום שבות רחוקה בהא ליפלוג עליה רשב״ג. לכם ולא לגבוה – פי׳ אף ולא לגבוה ודרשינן נמי ולא לנכרי כדמוכח בביצה (דף כ:) דמאן דסבר נדרים ונדבות אין קריבין בי״ט דריש נמי לכם ולא לנכרי גבי אמרו להם בית שמאי לבית הלל והלא כבר נאמר לכם ולא לגבוה. ומוקדשין – פ״ה דבמוקדשין איכא תרתי בשור עובר משום לא תעבוד בבכור שורך וחמור שהוא קדשי בדק הבית חייב משום מעילה ובחנם דחק דבשור גופיה מיחייב משום מעילה אם הוא עולה או חטאת וקשה לר״י דבפרק בתרא דמכות (מכות כב.) אמר מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי הקדש ומשני בבכור ופריך והרי נזיר והשתא מחמור הוה ליה לאקשויי לפ״ה כיון דאיירי בחמור הקדש וע״ק לפי׳ ליחשוב נמי כלאי זרעים ולוקמא כגון שזרע הרבה מינין בכרם דכי האי גוונא פריך במסכת מכות (דף כא.) לחשוב כמה לאוי ונראה לר״י דלא חשיב לאו דמעילה דלא חשיב אלא הנך לאוי דלקי עלייהו אחרישה כל שהוא אבל אלאו דמעילה לא לקי עד שיחרוש בשוה פרוטה וכלאי הכרם מפרש ר״י דחשיב תרי לאוי משום כלאי זרעים ומשום כלאי הכרם וכן משמע כפי׳ מדלא קתני כלאי הכרם אלא כלאים בכרם והא דאמר רבי יאשיה אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד לאו משום דלית ליה כלאי זרעים אלא אינו חייב משום כלאי הכרם קאמר וכן משמע בירושלמי דקאמר על דעתיה דר׳ יאשיה כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים פי׳ כיון דבלא חרצן מיחייב משום שדך ומשני שאם התרו בו משום שדך לוקה ומשום כרמך לוקה וכן משמע בפ׳ אותו ואת בנו (חולין פב.) דקאמר הזורע כלאים כלאים לוקה ופריך כלאים כלאים למה לי ומסיק מילתא אגב אורחיה קמשמע לן דאיכא תרי גווני כלאים לאפוקי מדרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה וכו׳ וקא משמע לן דכי זרע חטין וחרצן ושעורה וחרצן נמי חייב ומדלא נקט חטה ושעורה אלא חטה וחרצן משמע דרבי יאשיה מודה בחטה ושעורה דלוקה משום כלאי זרעים והא דאמרינן בפרק בתרא דבכורות (בכורות נד.) דתירוש ויצהר אין תורמין מזה על זה מדכתיב כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן תן חלב לזה וחלב לזה אשכחן תירוש ויצהר תירוש ודגן דגן ודגן מנין אמרת קל וחומר וכו׳ ולרבי יאשיה מייתי לה הכי מה תירוש ויצהר שאינם כלאים זה עם זה אפילו ע״י ד״א אין מעשרין מזה על זה תירוש ודגן דגן ודגן שהן כלאים ע״י דבר אחר וכו׳ ע״י ד״א דקאמר לא קאי אדגן ודגן דבלאו דבר אחר מיחייב בחטים ושעורים לחוד וטעמא דר׳ יאשיה דכלאים בכרם לא מיחייב אלא בשלשה מינין ובכלאי זרעים מיחייב בב׳ מינין מפר״י דזריעת כלאים משמע בב׳ מיני זרעים וחרצן לאו מין זריעה הוא אבל אין לפרש משום דמשמע לא תזרע בהדי כרמך כלאים אבל שדך בלא שום זרע קרוי שדה דהא לא שייך לפרש כן גבי בהמתך ולפירוש ר״י קשה אמאי נקט שור וחמור בשור לחודי׳ ה״מ לאשכוחי כלאים בשור פסולי המוקדשים כדאמר בפ׳ בתרא דמכות (מכות כב.) דאמר רבי יצחק המנהיג בשור פסולי המוקדשים דלוקה משום דעשאו הכתוב ב׳ גופים דאיתקש לצבי ואיל ולפ״ה ניחא דליכא בפסולי המוקדשי׳ לאו דמעילה ולפר״י י״ל דמשום דעיקר כלאים בשור ובחמור כתיב נקט שור וחמור.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush