×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הֵיכִי דָּמֵי דַּאֲמוּר בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד הַבְּעָלִים קוֹדְמִין וְאִם לָאו אוֹמֵר לוֹ הִגַּעְתִּיךָ.:
What are the circumstances of such an offer? It is in a case where the owner initially said he would purchase the field for twenty-one sela. In such an instance, the additional one-fifth amounts to five sela and one dinar, which means that the total payment of the owner is twenty-six sela and one dinar, greater than the offer of the other person. Accordingly, the owner takes precedence, and when the one-fifth is added to the twenty-six sela offer of the other person, the total price paid by the owner is equal to thirty-one sela and one dinar. And if the payment of the owner does not exceed the offer of the other person even when accounting for the additional one-fifth, then the treasurer says to the other person: The field has come into your possession.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ואם לאו אומר לו – לזה תן אתה כ״ו שקלים והגיעתך]:
והיכי דמי כגון דאמרי בכ״א – דהוי בין קרן בין חומש כ״ו ודינר וזה מוסיף ה׳ היינו ל״א ודינר.
הבעלים קודמין – דאי הוה יהבינן ליה להאי הוה פסיד הקדש דינר ממאי דאמור ברישא הלכך הדרי אבעלים על כרחייהו.
ואם לאו אומר לו לזה הגעתיך – דאמרי בעלים אתא גברא בחריקן.
היכי דמי [וכיצד בדיוק מדובר]? דאמור [שאמרו] הבעלים מתחילה בעשרים ואחד סלעים, שהחומש עליהם הוא חמישה סלעים ודינר, יותר מעשרים וששה שהציע האחר — הבעלים קודמין, וכשמוסיפים אותו חומש על עשרים וששה הסלעים שהציע האחר, מגיעים לשלושים ואחד סלעים ודינר. ואם לאו, ולמרות צירוף החומש עדיין נמוכה הצעת הבעלים מהצעת האחר — אומר לו הגיזבר לאחר: הגעתיך.
What are the circumstances of such an offer? It is in a case where the owner initially said he would purchase the field for twenty-one sela. In such an instance, the additional one-fifth amounts to five sela and one dinar, which means that the total payment of the owner is twenty-six sela and one dinar, greater than the offer of the other person. Accordingly, the owner takes precedence, and when the one-fifth is added to the twenty-six sela offer of the other person, the total price paid by the owner is equal to thirty-one sela and one dinar. And if the payment of the owner does not exceed the offer of the other person even when accounting for the additional one-fifth, then the treasurer says to the other person: The field has come into your possession.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַתְנִי׳: אמַחֲרִים אָדָם מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ וּמֵעֲבָדָיו וּמִשִּׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים וּמִשְּׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ וְאִם הֶחְרִים אֶת כּוּלָּם אֵינָם מוּחְרָמִים דִּבְרֵי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מָה אִם לַגָּבוֹהַּ אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהַחְרִים כׇּל נְכָסָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּהֵא אָדָם חָס עַל נְכָסָיו.:

MISHNA: A person may dedicate, for sacred or priestly use, some of his flock and some of his cattle, and some of his Canaanite slaves and maidservants, and some of his ancestral field. But if he dedicated all that he has of any type of property, they are not dedicated, i.e., the dedication does not take effect; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Elazar ben Azarya said: If for the Most High a person may not dedicate all his property, it is all the more so the case that a person should spare his property and not give all of it to others.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מחרים אדם קצת מצאנו ומבקרו כו׳ – לשם שמים שיכול לומר הרי הם חרם עלי ונתפסין:
על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו – כנגד הדיוט שלא יבזבז אותן להדיוט שלא יתנם כולם לאחרים שישייר לעצמו כלום מהיכן יחיה:
מתני׳ מצאנו – מקצת צאנו אומר הרי הן חרם ונותנן לכהן.
את כולם – שלא שייר לעצמו כלום.
להיות חס על נכסיו – שלא יבזבזם להדיוט.
א משנה מחרים אדם מצאנו ומבקרו, ומעבדיו ומשפחותיו הכנענים, ומשדה אחוזתו, ואם החרים את כולם, את כל מה שיש לו ממין מסויים — אינם מוחרמים, דברי ר׳ אליעזר. אמר ר׳ אלעזר בן עזריה, מכאן יש להסיק בקל וחומר: מה אם לצורך גבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיועל אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו, ולא יתן הכל לאחרים.
MISHNA: A person may dedicate, for sacred or priestly use, some of his flock and some of his cattle, and some of his Canaanite slaves and maidservants, and some of his ancestral field. But if he dedicated all that he has of any type of property, they are not dedicated, i.e., the dedication does not take effect; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Elazar ben Azarya said: If for the Most High a person may not dedicate all his property, it is all the more so the case that a person should spare his property and not give all of it to others.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) גְּמָ׳: מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא כ״ז:כ״ח} מִכׇּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא כׇּל אֲשֶׁר לוֹ מֵאָדָם וְלֹא כׇּל אָדָם מִבְּהֵמָה וְלֹא כׇּל בְּהֵמָה מִשְּׂדֵה אֲחוּזָּה וְלֹא כׇּל שְׂדֵה אֲחוּזָּה.

GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters, stated in the mishna, derived? The Gemara explains that this is as the Sages taught in a baraita, with regard to the verse: “Notwithstanding, no dedicated thing that a man may dedicate to the Lord of all that he has, whether of man or animal, or of his ancestral field” (Leviticus 27:28). The verse indicates that one may dedicate “of all that he has” but not all that he has; likewise “of man” but not every man, i.e., not every slave of his; “of man or animal” but not every animal of his; and finally one may dedicate “of his ancestral field” but not all of his ancestral field.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ מכל אשר לו – היינו מטלטלין ולא כל מטלטלין.
מאדם – עבדים הכנענים.
דתנו רבנן מכל אשר לו ולא כל אשר לו – וא״ת והא האי קרא בחרם הניתן לכהנים כתיב דהא בסיפיה דקרא כתיב לא ימכר ולא יגאל ואילו חרמי בדק הבית יש להם פדיון כהקדש והיכי קאמר במתני׳ ומה אם לגבוה כו׳ והא לאו לגבוה הוא כי אם לכהנים ועוד דאיכא בפרק השולח (גיטין דף לח:) מאדם אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים ופריך מינה לרב דאמר המקדיש עבדו יצא לחירות דלמיהוי עם קדוש קאמר ומאי קפריך והא בחרמים אין בהן קדושת הגוף ולא דמי למקדיש לומר דלמיהוי עם קדוש קאמר וי״ל דאפי׳ בחרמים הניתנין לכהנים יש בהן קדושת הגוף כדתני לקמן בפירקין (ערכין כט.) חרמים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהם נתנם לכהן הרי הן כחולין אלמא אית בהו קדושת הגוף.
ב גמרא ומבררים: מנא הני מילי [מנין דברים אלו] ששנינו במשנה? דתנו רבנן [ששנו חכמים בברייתא], נאמר בתורה: ״אך כל חרם אשר יחרים איש לה׳ מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו״ (ויקרא כז, כח), ויש לדרוש: ״מכל אשר לו״ולא יחרים את כל אשר לו, והוסיפה התורה וכתבה: ״מאדם״ ללמדנו — ולא יחרים כל אדם (עבד) שיש לו, ״מ אדם ובהמה״ולא כל בהמה שלו, ״ו משדה אחזה״ולא כל שדה אחוזה שלו.
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters, stated in the mishna, derived? The Gemara explains that this is as the Sages taught in a baraita, with regard to the verse: “Notwithstanding, no dedicated thing that a man may dedicate to the Lord of all that he has, whether of man or animal, or of his ancestral field” (Leviticus 27:28). The verse indicates that one may dedicate “of all that he has” but not all that he has; likewise “of man” but not every man, i.e., not every slave of his; “of man or animal” but not every animal of his; and finally one may dedicate “of his ancestral field” but not all of his ancestral field.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) יָכוֹל לֹא יַחְרִים וְאִם הֶחְרִים יְהוּ מוּחְרָמִין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה במָה אִם לַגָּבוֹהַּ אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְהַחְרִים כׇּל נְכָסָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיְּהֵא אָדָם חָס עַל נְכָסָיו.

It might have been thought that one may not dedicate all his properties ab initio, but if he did dedicate all of them, they should be dedicated. Therefore the verse states: “Notwithstanding,” to teach that they are not dedicated. This is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Elazar ben Azarya said: If for the Most High a person may not dedicate all his property, it is all the more so the case that a person should spare his property and not give it all to others.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ת״ל אך וכל אכין ורקין מיעוטין:
אך כל חרם – אכין ורקין מיעוטין.
יכול לא יחרים לכתחילה את כולם, ואולם אם החרים יהו מוחרמין? תלמוד לומר: ״אך״ לעכב, אלו דברי ר׳ אליעזר. אמר ר׳ אלעזר בן עזריה: מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו!
It might have been thought that one may not dedicate all his properties ab initio, but if he did dedicate all of them, they should be dedicated. Therefore the verse states: “Notwithstanding,” to teach that they are not dedicated. This is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Elazar ben Azarya said: If for the Most High a person may not dedicate all his property, it is all the more so the case that a person should spare his property and not give it all to others.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּצְרִיכָא דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מִכׇּל אֲשֶׁר לוֹ הֲוָה אָמֵינָא כֹּל דְּאִית לֵיהּ לָא לַחְרֵים אֲבָל מִין אֶחָד לַיחְרְמֵיהּ כּוּלֵּיהּ כְּתַב רַחֲמָנָא מֵאָדָם וְלֹא כׇּל אָדָם.

The Gemara notes: And it is necessary to derive this halakha with regard to all the categories in the verse. As, if the Merciful One had written only: “Of all that he has,” I would say that one may not dedicate all that he has, but let him dedicate all of one type of property. Therefore, the Merciful One writes “of man,” to teach that he may not dedicate every man.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומעירים: וצריכא [וצריך] ללמוד מן הכתובים על כל אחד ואחד מן הפרטים, דאי כתב רחמנא [שאם היתה כותבת התורה] רק: ״מכל אשר לו״, הוה אמינא [הייתי אומר]: כל דאית ליה לא לחרים [כל מה שיש לו ציוותה התורה שלא יחרים], אבל מין אחד ליחרמיה כוליה [מותר שיחרימנו כולו], לכן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״מאדם״ולא כל אדם.
The Gemara notes: And it is necessary to derive this halakha with regard to all the categories in the verse. As, if the Merciful One had written only: “Of all that he has,” I would say that one may not dedicate all that he has, but let him dedicate all of one type of property. Therefore, the Merciful One writes “of man,” to teach that he may not dedicate every man.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מֵאָדָם דְּלָא סַגִּיא לֵיהּ בְּלָא עֲבוֹדָה אֲבָל שָׂדֶה סַגִּיא לֵיהּ בְּדִיסְתּוּרָן וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי מִשּׁוּם דְּהָכָא חִיּוּתָא וְהָכָא חִיּוּתָא אֲבָל מְטַלְטְלִין לַיחְרְמִינְהוּ כּוּלְּהוּ צְרִיכִי.

And if the Merciful One had written only: “of man,” one might say that he may not dedicate all of his slaves, as it is not possible for him to be without a slave to perform his work; but with regard to a field, it is possible for him to maintain a livelihood by sharecropping [distoran]. And if the Torah had taught this halakha with regard to only these two types, i.e., ancestral fields and slaves, one might say these may not be dedicated in their entirety because here there is livelihood and here there is also livelihood. But in the case of movable property, on which maintaining a livelihood does not depend, let him dedicate all of them. Therefore, all of these derivations are necessary.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל שדה – (אמאי) [הוה אמינא] ליחרם כל שדותיו דסגיא ליה בדיסתורן שיכול ליקח שדות של אחרים באריסות ויכול לחיות בהן]:
ואי אשמעינן שדה – גרידא הוה אמינא משום הכי לא ליחרמינהו לכולהו שדותיו משום דחיותיה מינייהו אבל מאדם אימא ליחרמינהו לכולהו עבדין דסגיא ליה בשמעא בעלמא:
משום דהכא והכא חיותיה דבין שדות ובין עבדים אין אדם יכול לחיות בלא שדה ובלא עבדים ואם יחרים כל עבדיו אינן מצויין עבדים [אחרים] טובים תדיר לקנות אבל מטלטלין דשכיחי מטלטלין אחרים למיזבן בכל שעה שירצה אימא ליחרמינהו כולהו כתב רחמנא מכל אשר לו ולא כל:
ערך דסטורין
דסטוריןא(ערכין כח.) אבל שדה סגי ליה בדסטורין. (קידושין ס:) על מנת שיש לי בית כור עפר לא צריכא דאף על גב דנקיט ליה בדסטירין פי׳ זו השדה היא אצלו באריסות (א״ב בנוסחאות דידן כתוב בדסתורין):
א. [גערטנער אנטהייל.]
בדיסתורן – שיהא אריס לאחרים ויקבל שדות למחצה ולשליש ולרביע.
אבל מטלטלין אימא ליחרמינהו כולהו – כתב רחמנא מכל אשר לו ולא כל אשר לו דהיינו מטלטלין.
ואי כתב רחמנא [ואם היתה כותבת התורה] ״מאדם״, הייתי אומר כי דווקא על כך אסרה תורה, משום דלא סגיא ליה בלא עבודה [שלא אפשר לו בלא עבד], אבל שדהסגיא ליה בדיסתורן [אפשר לו שיתפרנס באריסות בשדה אחרים]. ואי אשמעינן הני תרתי [ואם היה משמיע לנו רק את שני אלה], הייתי אומר: טעם הדבר, משום דהכא חיותא והכא חיותא [שכאן זה חיותו, פרנסתו, וכאן זה חיותו], אבל מטלטליןליחרמינהו כולהו [אפשר שיחרים את כולם], על כן צריכי [צריכים] כל המקראות להיאמר.
And if the Merciful One had written only: “of man,” one might say that he may not dedicate all of his slaves, as it is not possible for him to be without a slave to perform his work; but with regard to a field, it is possible for him to maintain a livelihood by sharecropping [distoran]. And if the Torah had taught this halakha with regard to only these two types, i.e., ancestral fields and slaves, one might say these may not be dedicated in their entirety because here there is livelihood and here there is also livelihood. But in the case of movable property, on which maintaining a livelihood does not depend, let him dedicate all of them. Therefore, all of these derivations are necessary.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בְּהֵמָה לְמָה לִי לְכִדְתַנְיָא יָכוֹל יַחְרִים אָדָם בְּנוֹ וּבִתּוֹ עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִיִּים וּשְׂדֵה מִקְנָתוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר בְּהֵמָה מָה בְּהֵמָה יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְמוֹכְרָהּ אַף כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְמוֹכְרָהּ.

The Gemara further asks: Why do I need for the verse to state “or animal”? The Gemara explains it is necessary for that which is taught in a baraita: One might have thought a person can dedicate his son or his daughter, his Hebrew slave or maidservant, or his purchased field. Therefore, the verse states “animal” to teach that just as an animal is an item that he has permission to sell, so too, one can dedicate any item that he has permission to sell. He cannot dedicate an item that he does not have the ability to sell.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה בהמה שיש לו רשות – למוכרה לחלוטין ורשאי להחרים למעוטי בנו ובתו עבדו ושפחתו העברים ושדה מקנה שאינו רשאי למוכרן:
ושואלים: ״ו בהמה״ למה לי? ומשיבים: לכדתניא [לכמו ששנויה בברייתא]: יכול יחרים אדם בנו ובתו, עבדו ושפחתו העבריים, ושדה מקנתו? תלמוד לומר: ״בהמה״, מה בהמה היא דבר שיש לו רשות למוכרה, אף כל שיש לו רשות למוכרה יכול להחרימו, אבל מה שאין לו רשות למוכרו — אינו יכול להחרימו.
The Gemara further asks: Why do I need for the verse to state “or animal”? The Gemara explains it is necessary for that which is taught in a baraita: One might have thought a person can dedicate his son or his daughter, his Hebrew slave or maidservant, or his purchased field. Therefore, the verse states “animal” to teach that just as an animal is an item that he has permission to sell, so too, one can dedicate any item that he has permission to sell. He cannot dedicate an item that he does not have the ability to sell.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וַהֲלֹא בִּתּוֹ קְטַנָּה יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְמוֹכְרָהּ יָכוֹל יַחְרִימֶנָּה תַּלְמוּד לוֹמַר בְּהֵמָה מָה בְּהֵמָה יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְמוֹכְרָהּ לְעוֹלָם אַף כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְמוֹכְרָהּ לְעוֹלָם.:

The baraita continues: But in the case of his minor daughter, he has permission to sell her as a Hebrew maidservant. If so, one might have thought he may dedicate her. Therefore, the verse states “animal,” indicating that just as an animal is an item that he always has permission to sell, so too, one can dedicate any item that he always has permission to sell, whereas one may not sell his daughter once she reaches majority. A field as well can be sold only until the Jubilee Year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[או הואיל ורשאי למכור בתו קטנה יכול יחרימנה ת״ל בהמה] מה בהמה כו׳. למעוטי בתו שאינו רשאי למוכרה אלא (עד שהיא) בקטנותה אבל משבגרה שוב אינו רשאי למוכרה:
בתו יש לו רשות למוכרה בקטנותה ולא בנערותה.
(אלא) [ת״ל] בהמה מה בהמה יש לו רשות למכור לעולם – וא״ת א״כ שדה אחוזה נמי שהרי אם מכרה חוזרת לבעלים ביובל וי״ל דמ״מ יש לו רשות להוציא מידו לעולם כגון אם הקדישה וגאלה אחר שמתחלקת לכהנים ביובל א״נ י״ל דה״פ מה בהמה יש לו רשות למוכרה ושדה אחוזה נמי כל זמן שהיא בידו יכול הוא למוכרה משא״כ בבתו דמשתגדיל אין לו רשות למוכרה.
ויש לשאול: והלא בתו קטנה יש לו רשות למוכרה לאמה עבריה, יכול יחרימנה? תלמוד לומר: ״בהמה״, מה בהמה יש לו רשות למוכרה לעולם, אף כל שיש לו רשות למוכרה לעולם, אבל את בתו אינו יכול למכור לכשתגדל, אלא רק בקטנותה.
The baraita continues: But in the case of his minor daughter, he has permission to sell her as a Hebrew maidservant. If so, one might have thought he may dedicate her. Therefore, the verse states “animal,” indicating that just as an animal is an item that he always has permission to sell, so too, one can dedicate any item that he always has permission to sell, whereas one may not sell his daughter once she reaches majority. A field as well can be sold only until the Jubilee Year.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אִם לַגָּבוֹהַּ אֵין אָדָם רַשַּׁאי כּוּ׳.: הַיְינוּ ת״קתַּנָּא קַמָּא.

§ The mishna teaches that Rabbi Elazar ben Azarya said: If for the Most High a person may not dedicate all his property, it is all the more so the case that one should spare his property and not give it all to others. The Gemara raises a difficulty: This is identical to the opinion of the first tanna, i.e., Rabbi Eliezer, who prohibits the dedication of all one’s property.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[היינו דת״ק – ת״ק נמי אמר אם החרים את כולן אינן מוחרמין:
ג שנינו במשנה, אמר ר׳ אלעזר בן עזריה: מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים כל נכסיו, על אחת כמה וכמה שיהא אדם חס על נכסיו, שלא לתיתם לאנשים אחרים. ושואלים: היינו תנא קמא [והרי זו היא שיטת התנא הראשון], ר׳ אליעזר, שאסר על האדם להחרים את כל נכסיו!
§ The mishna teaches that Rabbi Elazar ben Azarya said: If for the Most High a person may not dedicate all his property, it is all the more so the case that one should spare his property and not give it all to others. The Gemara raises a difficulty: This is identical to the opinion of the first tanna, i.e., Rabbi Eliezer, who prohibits the dedication of all one’s property.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּרַבִּי אִילָא דְּאָמַר רַבִּי אִילָא בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ הַמְבַזְבֵּז גאַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ.

The Gemara responds: There is a practical difference between them with regard to the statement of Rabbi Ila, as Rabbi Ila said: In Usha the Sages instituted that one who dispenses his money to charity should not dispense more than a fifth. Rabbi Eliezer, who did not state that one should spare his property, rules that one may give all his money to charity, provided he keeps a small portion for himself, whereas Rabbi Elazar ben Azarya maintains that one should not give more than a fifth.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא בינייהו דר׳ אילא דאמר – במסכת כתובות המבזבז את נכסיו לצדקה אל יבזבז יותר מחומש שלא יצטרך לבריות ת״ק דלא אמר יהא אדם חס לית ליה דר׳ אילא אלא אם ישייר לעצמו קצת יכול להחרים כל השאר ור׳ אלעזר בן עזריה דאמר יהא אדם חס אית ליה דר׳ אילא שיהא חס ואל יבזבז יותר מן החומש:
המבזבז – לעניים.
חומש – דגמרינן מיעקב דכתיב ביה תרין עישורין. ר׳ אלעזר בן עזריה אית ליה דרבי אילא דהא אתא לאשמועינן שיהא אדם חס על נכסיו ר״א לית ליה דרבי אילא דאי בזבז טובא לא איכפת לן אלא ששייר לעצמו קצת דומיא דחרם.
ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל] בענין מה שאמר ר׳ אילא, שאמר ר׳ אילא: בזמן שהיתה הסנהדרין באושא התקינו תקנה, שהמבזבז (המפזר מנכסיו) לצדקה, אל יבזבז יותר מחומש (חמישית) מנכסיו. ר׳ אליעזר, שלא השתמש בביטוי ״שיהא אדם חס על נכסיו״, סבור כי די שישייר לעצמו מעט מכל דבר, ואילו ר׳ אלעזר בן עזריה אוסר לבזבז יותר מחומש.
The Gemara responds: There is a practical difference between them with regard to the statement of Rabbi Ila, as Rabbi Ila said: In Usha the Sages instituted that one who dispenses his money to charity should not dispense more than a fifth. Rabbi Eliezer, who did not state that one should spare his property, rules that one may give all his money to charity, provided he keeps a small portion for himself, whereas Rabbi Elazar ben Azarya maintains that one should not give more than a fifth.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבִּקֵּשׁ לְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ וְלֹא הִנִּיחוּ לוֹ חֲבֵרָיו וּמַנּוּ רַבִּי יְשֵׁבָב וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי יְשֵׁבָב וְלֹא הִנִּיחוּ לוֹ חֲבֵירָיו וּמַנּוּ רַבִּי עֲקִיבָא.:

The Gemara relates that there was an incident involving a certain individual who sought to dispense more than a fifth of his property as charity, and his friend did not let him act upon his wishes. And who was this friend? It was Rabbi Yeshevav. And some say it was Rabbi Yeshevav who wanted to give too much charity, and his friend did not let him do so. And who was the friend? It was Rabbi Akiva.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבקש לבזבז יותר מחומש]:
ומביאים: מעשה באחד שבקש לבזבז יותר מחומש, ולא הניחו לו חבריו, ומנו [ומי הוא] איש זה? ר׳ ישבב. ואמרי לה [ויש אומרים] שהאיש שרצה לעשות זאת היה ר׳ ישבב, ולא הניחו לו חביריו, ומנו [ומיהו] חביריו אלה? ר׳ עקיבא.
The Gemara relates that there was an incident involving a certain individual who sought to dispense more than a fifth of his property as charity, and his friend did not let him act upon his wishes. And who was this friend? It was Rabbi Yeshevav. And some say it was Rabbi Yeshevav who wanted to give too much charity, and his friend did not let him do so. And who was the friend? It was Rabbi Akiva.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מַתְנִי׳: דהַמַּחְרִים בְּנוֹ וּבִתּוֹ וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וּשְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֵין מוּחְרָמִין שֶׁאֵין אָדָם מַחְרִים דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ ההַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אֵין מַחְרִימִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הַכֹּהֲנִים אֵין מַחְרִימִין שֶׁהַחֲרָמִין שֶׁלָּהֶן וְהַלְוִיִּם מַחְרִימִין שֶׁאֵין הַחֲרָמִין שֶׁלָּהֶן.

MISHNA: In the case of one who dedicates his son or his daughter, or his Hebrew slave or maidservant, or his purchased field, those items are not considered dedicated, as a person may not dedicate an item that is not his. Priests and Levites may not dedicate their property; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: Priests may not dedicate their property, as all dedicated property is theirs; it is one of the priestly gifts, as the verse states: “Everything dedicated in Israel shall be yours” (Numbers 18:14). But Levites may dedicate their property, as dedicated property is not theirs.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו – דעבדו ושפחתו העברים ושדה מקנה חוזרין ביובל:
[הכהנים והלוים אין מחרימין – נכסיהן שאין נוהג בהן דין חרמים כדמפרש לקמן:
מתני׳ שהחרמים שלהם – דכתיב כל חרם בישראל וגו׳ וכיון דדידיה הוא מה הנאה בכך אי הוה מחרים איהו גופיה זכי ביה ולא יהב ליה לכהן אחר.
ד משנה המחרים בנו ובתו, ועבדו ושפחתו העברים, ושדה מקנתואין מוחרמין, שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו, ואלה אינם שלו. הכהנים והלוים אין מחרימין, דברי ר׳ יהודה. ר׳ שמעון אומר: הכהנים אין מחרימין — מפני שהחרמין שלהן, כלומר, ממתנות הכהונה הם, שנאמר: ״כל חרם בישראל לך יהיה״ (במדבר יח, יד). והלוים מחרימיןשהרי אין החרמין שלהן.
MISHNA: In the case of one who dedicates his son or his daughter, or his Hebrew slave or maidservant, or his purchased field, those items are not considered dedicated, as a person may not dedicate an item that is not his. Priests and Levites may not dedicate their property; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: Priests may not dedicate their property, as all dedicated property is theirs; it is one of the priestly gifts, as the verse states: “Everything dedicated in Israel shall be yours” (Numbers 18:14). But Levites may dedicate their property, as dedicated property is not theirs.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַבִּי נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּקַרְקָעוֹת שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אֲחוּזַּת עוֹלָם הִיא לָהֶם וְדִבְרֵי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמִטַּלְטְלִין שֶׁאֵין הַחֲרָמִין שֶׁלָּהֶן.:

Rabbi Yehuda HaNasi said: The statement of Rabbi Yehuda appears to be correct with regard to land, as it is stated about the land of the Levites: “But the fields of the open land surrounding their cities may not be sold, as that is their perpetual possession” (Leviticus 25:34), and they cannot renounce that land. And the statement of Rabbi Shimon appears to be correct with regard to movable property, which the Levites may dedicate, as dedicated property is not theirs. It is a gift for the priests, not the Levites.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נראין דברי ר׳ יהודה – דלוים אין מחרימין בקרקעות.
ודברי ר׳ שמעון במטלטלין – שהרי אין החרמים שלהן הלכך אי מחרימי מטלטלין חיילא עלייהו חרם ויהבי להו לכהנים.
אמר רבי: נראין דברי ר׳ יהודה בקרקעות, שאין יכולים הלויים להחרימם, שנאמר: ״ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם היא להם״ (ויקרא כה, לד), ואינם יכולים להפקיע מעצמם את הקרקע. ונראים דברי ר׳ שמעון במטלטלין, שיכולים הלויים להחרימם, מפני שאין החרמין שלהן, כלומר, ממתנות הלויים, אלא הם ממתנות הכהונה.
Rabbi Yehuda HaNasi said: The statement of Rabbi Yehuda appears to be correct with regard to land, as it is stated about the land of the Levites: “But the fields of the open land surrounding their cities may not be sold, as that is their perpetual possession” (Leviticus 25:34), and they cannot renounce that land. And the statement of Rabbi Shimon appears to be correct with regard to movable property, which the Levites may dedicate, as dedicated property is not theirs. It is a gift for the priests, not the Levites.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גְּמָ׳: ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה בִּשְׁלָמָא כֹּהֲנִים אֵין מַחְרִימִין שֶׁחֲרָמִין שֶׁלָּהֶן אֶלָּא לְוִיִּם בִּשְׁלָמָא מְקַרְקְעֵי לָא מַחְרְמִי דִּכְתִיב כִּי אֲחוּזַּת עוֹלָם הִיא לָהֶם אֶלָּא מִטַּלְטְלֵי לַיחְרְמֵי אָמַר קְרָא מִכֹּל אֲשֶׁר לוֹ וּמִשְּׂדֵה אֲחוּזָּתוֹ מַקִּישׁ מִטַּלְטְלִין לְקַרְקָעוֹת.

GEMARA: The Gemara asks: And as for Rabbi Yehuda, what is his reasoning? Granted, priests may not dedicate property, as dedicated property is theirs; it is one of the gifts of the priesthood. But why are Levites unable to dedicate their property? Granted, they may not dedicate land, as it is written: “As that is their perpetual possession” (Leviticus 25:34). But let them dedicate movable property. The Gemara explains that the verse states: “Notwithstanding, no dedicated thing, that a man may dedicate to the Lord of all that he has, whether of man or animal, or of his ancestral field” (Leviticus 27:28). The verse juxtaposes the dedication of movable property to that of land. Accordingly, as Levites cannot dedicate land, they cannot dedicate movable property either.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שחרמין שלהן – מה יתרון אם היה מחרים היה שלו שחרמים לכהנים:
נראין דברי ר׳ יהודה – דאמר לויים אין מחרימין בקרקעות דכתיב כי אחוזת עולם הוא להם:
ודברי ר׳ שמעון דאמר לוים מחרימין במטלטלין הואיל ואין חרמין שלהן אלא של כהנים הלכך מחרימין]:
ואיתקוש מטלטלין לקרקעות – מה קרקעות אין מחרימין אף מטלטלין נמי:
גמ׳ מדאיצטריך ליה לרבי למימר במטלטלין נראין דברי ר״ש דמשמע אבל בקרקעות אין נראין דבריו מכלל דאקרקעות נמי פליגי.
ה גמרא ושואלים: ור׳ יהודה מה סברתו? בשלמא [נניח, מובן הדבר] שהכהנים אין מחרימין — מפני שחרמין שלהן, כלומר, ממתנות הכהונה, אלא לוים מדוע לא יחרימו? בשלמא מקרקעי לא מחרמי [נניח שקרקעות לא מחרימים] — מפני דכתיב [שנאמר]: ״כי אחזת עולם היא להם״, אלא מטלטלי ליחרמי [מיטלטלין שיחרימו] הלויים! ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: ״אך כל חרם אשר יחרים איש לה׳ מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו... קדש קדשים הוא לה׳⁠ ⁠״ (ויקרא כז, כח), הרי שמקיש הכתוב מטלטלין לקרקעות לענין חרמים, ולפיכך אין הלויים יכולים להחרים אף מיטלטלים.
GEMARA: The Gemara asks: And as for Rabbi Yehuda, what is his reasoning? Granted, priests may not dedicate property, as dedicated property is theirs; it is one of the gifts of the priesthood. But why are Levites unable to dedicate their property? Granted, they may not dedicate land, as it is written: “As that is their perpetual possession” (Leviticus 25:34). But let them dedicate movable property. The Gemara explains that the verse states: “Notwithstanding, no dedicated thing, that a man may dedicate to the Lord of all that he has, whether of man or animal, or of his ancestral field” (Leviticus 27:28). The verse juxtaposes the dedication of movable property to that of land. Accordingly, as Levites cannot dedicate land, they cannot dedicate movable property either.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּשְׁלָמָא כֹּהֲנִים כְּדַאֲמַרַן אֶלָּא לְוִיִּם בִּשְׁלָמָא מְטַלְטְלִים לַחְרֵים דְּלָא מַקֵּישׁ אֶלָּא מְקַרְקְעֵי אַמַּאי הָכְתִיב אֲחוּזַּת עוֹלָם הִיא לָהֶם מַאי מַחְרִימִין נָמֵי דְּקָאָמַר מִטַּלְטְלֵי.

The Gemara asks: And with regard to Rabbi Shimon, what is his reasoning? Granted, priests may not dedicate their property, as we stated above, because dedicated property is theirs. But why may Levites dedicate their property? Granted, let them dedicate movable property, as Rabbi Shimon does not juxtapose movable property to land. But why may Levites dedicate land? Isn’t it written: That is their perpetual possession? The Gemara answers: What does Rabbi Shimon mean when he says Levites may dedicate property? He means they may dedicate only movable property.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ור׳ שמעון מה סברתו? בשלמא [נניח] שהכהנים אינם יכולים להחרים אפילו מיטלטלים — כדאמרן [כמו שאמרנו], מפני שהחרמים שלהם, אלא לוים, בשלמא [נניח] מטלטלים לחרים [יחרימו], מפני שר׳ שמעון לא מקיש מיטלטלין לקרקעות, אלא מקרקעי אמאי [קרקעות שלהם מדוע] יכולים הלויים להחרים? הכתיב [הרי נאמר]: ״אחזת עולם היא להם״! ומשיבים: מאי [מהו] ״מחרימין״ נמי דקאמר [גם כן שאומר ר׳ שמעון]? הכוונה היא שמחרימים מטלטלי [מיטלטלין] בלבד.
The Gemara asks: And with regard to Rabbi Shimon, what is his reasoning? Granted, priests may not dedicate their property, as we stated above, because dedicated property is theirs. But why may Levites dedicate their property? Granted, let them dedicate movable property, as Rabbi Shimon does not juxtapose movable property to land. But why may Levites dedicate land? Isn’t it written: That is their perpetual possession? The Gemara answers: What does Rabbi Shimon mean when he says Levites may dedicate property? He means they may dedicate only movable property.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְהָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא אָמַר רַבִּי נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בִּמְקַרְקְעֵי וְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמִטַּלְטְלֵי מִכְּלָל דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מְקַרְקְעֵי נָמֵי קָאָמַר הָכִי קָאָמַר אָמַר רַבִּי נִרְאִין דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּקַרְקָעוֹת שֶׁאַף ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא נֶחְלַק [עליו] אֶלָּא בְּמִטַּלְטְלִין אֲבָל בְּקַרְקָעוֹת מוֹדֵה לֵיהּ.:

The Gemara objects: But from the fact that the latter clause of the mishna teaches: Rabbi Yehuda HaNasi said the statement of Rabbi Yehuda appears to be correct with regard to land, and the statement of Rabbi Shimon appears to be correct with regard to movable property; by inference one may conclude that Rabbi Shimon also says Levites can dedicate their land. The Gemara explains that this is what the mishna is saying: Rabbi Yehuda HaNasi said that the statement of Rabbi Yehuda appears to be correct even to Rabbi Shimon with regard to land belonging to Levites, as even Rabbi Shimon disagrees with Rabbi Yehuda about the ability of Levites to dedicate property only with regard to movable property. But with regard to land, Rabbi Shimon concedes to Rabbi Yehuda that the Levites cannot dedicate it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[והא מדקתני סיפא אמר ר׳ נראין דברי ר׳ יהודה בקרקעות ודברי ר׳ שמעון במטלטלין – ר׳ דהוה מכריע קאמר הכי נראין אבל מכלל דר׳ שמעון גופיה מקרקעי נמי קאמר דלויים מחרימין:
לא (לא) לעולם סבירא ליה לר׳ שמעון דמקרקעי אין מחרימין והכי קאמר רבי נראין דברי ר׳ יהודה לר׳ שמעון דלויים אין מחרימין בקרקעות דכתיב כי אחוזת עולם היא להם שאף רבי שמעון לא נחלק עליו כו׳]:
שאף רבי שמעון לא נחלק עליו כו׳ – והכי משמע מילתיה דרבי נראין דברי ר׳ יהודה לר׳ שמעון בקרקעות שדברי ר״ש במטלטלין.
ומקשים: והא מדקתני סיפא [והרי ממה ששנינו בסוף המשנה]: אמר רבי: נראין דברי ר׳ יהודה במקרקעי [בקרקעות] ודברי ר׳ שמעון במטלטלי [במיטלטלין], יש להסיק מכלל זה שר׳ שמעון מקרקעי נמי קאמר [קרקעות גם כן אומר], שיכולים הלויים להחרים! ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר], לכך כוונת המשנה, אמר רבי: נראין דברי ר׳ יהודה לר׳ שמעון בקרקעות של הלויים, שאף ר׳ שמעון לא נחלק עליו, שיכולים הלויים להחרימם, אלא במטלטלין, אבל בקרקעות מודה ליה [לו] ר׳ שמעון, שאין יכולים הלויים להחרים מאחוזתם.
The Gemara objects: But from the fact that the latter clause of the mishna teaches: Rabbi Yehuda HaNasi said the statement of Rabbi Yehuda appears to be correct with regard to land, and the statement of Rabbi Shimon appears to be correct with regard to movable property; by inference one may conclude that Rabbi Shimon also says Levites can dedicate their land. The Gemara explains that this is what the mishna is saying: Rabbi Yehuda HaNasi said that the statement of Rabbi Yehuda appears to be correct even to Rabbi Shimon with regard to land belonging to Levites, as even Rabbi Shimon disagrees with Rabbi Yehuda about the ability of Levites to dedicate property only with regard to movable property. But with regard to land, Rabbi Shimon concedes to Rabbi Yehuda that the Levites cannot dedicate it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) א״ראָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין והֶחְרִים מְטַלְטְלִין נוֹתְנָן לְכׇל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה שֶׁנֶּאֱמַר כׇּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל

§ Rabbi Ḥiyya bar Avin says: One who dedicated movable property may give it to any priest that he wishes, as it is stated: “Everything dedicated in Israel
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
החרים מטלטלין – בישראל קא מיירי:
החרים מטלטלין נותנן לכל כהן שירצה שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה – אין זה עיקר דרש דהא קרא איצטריך כדדריש ליה לקמיה נתנו לכהן הרי הוא כחולין לכל דבריו שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה והא דאמר הכא נותנן לכל כהן שירצה מסברא הוא כמו תרומה שנותנה לכל כהן ואין צריך ליתנה לכהן שבאותו משמר ועוד אי הוי עיקר דרשא מאי הא דפריך לקמן ליקיש מטלטלין לקרקעות והלא גזירת הכתוב היא אלא ש״מ דלאו עיקר דרשה הוא זה.
ו אמר ר׳ חייא בר אבין: מי שהחרים מטלטליןנותנן לכל כהן שירצה, שנאמר: ״כל חרם בישראל
§ Rabbi Ḥiyya bar Avin says: One who dedicated movable property may give it to any priest that he wishes, as it is stated: “Everything dedicated in Israel
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144