×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בִּלְשׁוֹן עַזָּה, דִּכְתִיב: {יהושע כ׳:א׳} ״וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: תְּנוּ לָכֶם אֶת עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם״ וְגוֹ׳? מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל תּוֹרָה.
with harsh language, as it is written: “And the Lord spoke [vayedabber] to Joshua saying: Speak [dabber] to the children of Israel, saying: Assign you the cities of refuge of which I spoke [dibbarti] to you by means of Moses” (Joshua 20:1–2). Why does the Torah repeatedly employ a term of dibbur, connoting harsh speech, as opposed to the term of amira, connoting neutral speech? It is due to the fact that the cities of refuge are a mitzva of the Torah, and therefore they warrant emphasis.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מפני מה נאמר פרשת רצחנים בלשון עז, שנ׳ וידבר יי׳ אל יהושע לאמר דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי המקלט כול׳.
בלשון עזה – בכל יהושע כתיב ויאמר ה׳ וכאן נאמר וידבר ה׳ אל יהושע ודיבור לשון עז הוא.
מפני שהן של תורה – אבל שאר אמירות שאמר לא אמר דבר לקיים מצוה הכתובה בתורה חוץ מזו.
גרסינן בכל הספרים: דבר לחוד וידבר לחוד – ולפירוש1 רש״י ז״ל קשה כי היה לו לומר וידבר לחוד. גם לפיר׳ האחרון קשה דהא משלשתן דרשינן הכי אלא דלא דק הכא תלמודא. ויש לפרש דלשון דבור לחוד ול׳ ידבר לחוד בלשון ידבר לא משמע כלל אלא לשון הכבשה ונחת אבל ל׳ דבור פעמים לשון נחת ופעמים לשון קושי והכל לפי עניינו שנכתב שם.
1. כן כנראה צ״ל. בדפוס ראשון: ״ולפירש״.
רש״י בד״ה בלשון עזה כו׳ ודיבור לשון עז הוא נ״ב פירוש התורה נקראת עז דכתיב ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום:
במשנה וא׳ שעבר ממשיחתו מחזירין את הרוצח ר׳ יהודה כו׳ כצ״ל:
בלשון עזה, דכתיב [שנאמר] ״וידבר ה׳ אל יהושע לאמר דבר אל בני ישראל לאמר תנו לכם את ערי המקלט אשר דברתי אליכם ביד משה״ (יהושע כ, א— ב)? מדוע נאמר ״וידבר ה׳⁠ ⁠״, שהוא בלשון קשה, ולא נאמר ״ויאמר״, כמו בשאר המקומות שמוזכרים דברי ה׳ ליהושע? מפני שערי המקלט הן מצוה של התורה, ולכן יש להן תוקף מיוחד.
with harsh language, as it is written: “And the Lord spoke [vayedabber] to Joshua saying: Speak [dabber] to the children of Israel, saying: Assign you the cities of refuge of which I spoke [dibbarti] to you by means of Moses” (Joshua 20:1–2). Why does the Torah repeatedly employ a term of dibbur, connoting harsh speech, as opposed to the term of amira, connoting neutral speech? It is due to the fact that the cities of refuge are a mitzva of the Torah, and therefore they warrant emphasis.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) לְמֵימְרָא, דְּכָל דִּיבּוּר לָשׁוֹן קָשָׁה? אִין, כְּדִכְתִיב: {בראשית מ״ב:ל׳} ״דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדוֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת״. וְהָתַנְיָא: {מלאכי ג׳:ט״ז} ״נִדְבְּרוּ״, אֵין ״נִדְבְּרוּ״ אֵלָּא לְשׁוֹן נַחַת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: {תהלים מ״ז:ד׳} ״יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ״! ״דִּבֶּר״ לְחוֹד, ״יַדְבֵּר״ לְחוֹד.:

The Gemara asks: Is that to say that all instances of speaking [dibbur] indicate harsh language? The Gemara answers: Yes, as it is written with regard to Joseph’s brothers: “The man, the lord of the land, spoke [dibber] harshly to us” (Genesis 42:30). The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita with regard to the verse: “Then they who feared the Lord spoke [nidberu] with one another” (Malachi 3:16), that the term “they spoke” is nothing other than a term of gentleness, and likewise, the same is true of the verse which states: “He subdues [yadber] peoples under us” (Psalms 47:4), meaning that God will calmly and gently conduct the nations under the influence of the Jewish people? The Gemara answers: The meaning of dibber is discrete and the meaning of yadber is discrete. There is a difference between the two conjugations of the same root.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומנא לן דכל דיבור ודיבור לשון קשה הוא? שנ׳ דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות וג׳. איני? והתניא: אז נדברו, ואין נדברו אלא לשון נחת שנ׳ ידבר עמים תחתינו. ושנינן דבר לחוד ידבר לחוד – כלומר דבר קשה, ידבר ניחותא.
מאי בספר תורת אלהים, הכי קאמר, ויכתב יהושע את הדברים האלה בספרו הכתובין בספר תורת אלהים.
ידבר עמים – ינהל עמים תחתינו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דכל דיבור לשון קשה בפ׳ כי תשא גבי וידבר ה׳ אל משה ובפ׳ שמיני גבי וידבר אהרן אל משה ובפרשת בהעלותך גבי ותדבר מרים וגו׳. פרש״י כך דכל דבור לשון קשה הוא כו׳ וכתב הרא״ם שם מפני שהדבור כאשר תבא אחריו כו׳ ע״ש באורך לפי דרכו אבל דבריו תמוהים דהא בדבור דהכא גבי יהושע כתיב אמירה אחריו ואעפ״כ דרשוהו מלשון קושי גם מה שפי׳ שהדבור בכל מקום מורה על הכלל והאמירה אחריו מורה על הפרט מצאתי גם היפך זה הדבור אחר אמירה בפ׳ ציצית והנראה כי הדבור אינו נופל בשום מקום אלא בלשון קשה וזה אב לכולן דיבר אתנו קשות ולכן יפול בדברים של תורה לשון דבור אבל בדברים שאינן של תורה לא יפול בהן כלל לשון וידבר רק אמירה חוץ מקומות מעטים שיצאו מן הכלל שנאמר בהם וידבר לפי שהענין בעצמו איירי בדבר קשה כגון כל אלו שהביא רש״י בפי׳ החומש בפ׳ כי תשא וידבר ה׳ אל משה לך וגו׳ ובפ׳ שמיני וידבר אהרן וגו׳ ובפרשת בהעלותך ותדבר מרים וגו׳ שאינן מדברים בשל תורה ושינה הכתוב לומר בהן וידבר ע״ש קושי הענין ודו״ק:
אין נדברו אלא לשון נחת כו׳. מפורש בפ׳ במה אשה אר״י אר״ל ב׳ ת״ח הנוחין זה כו׳ ע״ש גם בפרש״י ויש לדקדק מי הכריח המקשה להקשות מברייתא דפירשו אין נדברו אלא לשון נחת כו׳ אמאי לא מקשה מגופה דקרא ידבר עמים תחתינו וי״ל דודאי הקרא ידבר עמים וגו׳ יתפרש מלשון הנהגה שהוא הקשה שע״י הנהגה קושי להם ידבר עמים וגו׳ ומ״ה הוצרך להקשות מברייתא:
ושואלים: למימרא [האם לומר] שכל לשון דיבור, לשון קשה היא? ומשיבים: אין [כן], כדכתיב [כמו שנאמר] באחי יוסף ״דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות״ (בראשית מב, ל). ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא] על הפסוק ״אז נדברו יראי ה׳⁠ ⁠״ (מלאכי ג, טז), אין ״נדברו״ אלא לשון נחת, וכן הוא אומר ״ידבר עמים תחתינו״ (תהלים מז, ד) שמתפרש: ינהל בשקט ובנחת עמים תחתינו! ומשיבים: אין זו קושיה, ״דבר״ לחוד, ״ידבר״ לחוד, שיש להבחין בין צורות שונות של אותו שורש עצמו.
The Gemara asks: Is that to say that all instances of speaking [dibbur] indicate harsh language? The Gemara answers: Yes, as it is written with regard to Joseph’s brothers: “The man, the lord of the land, spoke [dibber] harshly to us” (Genesis 42:30). The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita with regard to the verse: “Then they who feared the Lord spoke [nidberu] with one another” (Malachi 3:16), that the term “they spoke” is nothing other than a term of gentleness, and likewise, the same is true of the verse which states: “He subdues [yadber] peoples under us” (Psalms 47:4), meaning that God will calmly and gently conduct the nations under the influence of the Jewish people? The Gemara answers: The meaning of dibber is discrete and the meaning of yadber is discrete. There is a difference between the two conjugations of the same root.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) (סימנ״י רבנ״ן מהמנ״י וספר״י.)

The Gemara provides a mnemonic for the disputes involving Rabbi Yehuda that follow: Rabbis; mehemni, i.e., the dispute with Rabbi Neḥemya; and the dispute with regard to Torah scrolls sewn with threads of flax.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(וסימן לדברים הבאים סימנ״י רבנ״ן מהמנ״י וספר״י).
The Gemara provides a mnemonic for the disputes involving Rabbi Yehuda that follow: Rabbis; mehemni, i.e., the dispute with Rabbi Neḥemya; and the dispute with regard to Torah scrolls sewn with threads of flax.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) פְּלִיגִי בַהּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן, חַד אוֹמר: מִפְּנֵי שֶׁשִּׁיהָם, וְחַד אוֹמר: מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל תּוֹרָה.

The Gemara resumes the discussion of the harsh language employed in the portion discussing murderers in the book of Joshua. Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree with regard to this matter. One says harsh language was employed because Joshua delayed fulfilling the mitzva of designating cities of refuge, and one says it is because the cities of refuge are a mitzva of the Torah, and therefore they warrant emphasis.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני ששיהם – שלא הפרישם לאחר שחלקו מיד עד שנאמר לו מפי הקב״ה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושבים לשאלה מדוע נאמרה פרשת רוצחים ליהושע בלשון קשה, ואומרים, פליגי בה [נחלקו בכך] ר׳ יהודה ורבנן, חד [אחד מהם] אומר: מפני ששיהם ששיהה אותם, את ערי המקלט, ולא קיים את המצוה מיד. וחד [ואחד מהם] אומר: מפני שהן של תורה, ולכן היה צורך לומר זאת בלשון עזה, לקיים את מצות התורה הזאת. ומביאים מחלוקת נוספת הקשורה לפרשת ערי המקלט שביהושע.
The Gemara resumes the discussion of the harsh language employed in the portion discussing murderers in the book of Joshua. Rabbi Yehuda and the Rabbis disagree with regard to this matter. One says harsh language was employed because Joshua delayed fulfilling the mitzva of designating cities of refuge, and one says it is because the cities of refuge are a mitzva of the Torah, and therefore they warrant emphasis.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) {יהושע כ״ד:כ״ו} ״וַיִּכְתּוֹב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים״. פְּלִיגִי בַהּ ר׳רַבִּי יְהוּדָה ור׳וְרַבִּי נְחֶמְיָה, חַד אוֹמר: שְׁמֹנָה פְסוּקִים, וְחַד אוֹמר: עָרֵי מִקְלָט.

The Gemara cites an additional dispute with regard to the portion of the cities of refuge in the book of Joshua. It is written: “And Joshua wrote these matters in the scroll of the Torah of God” (Joshua 24:26). Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya disagree with regard to this matter. One says: The reference is to the final eight verses in the Torah that record the death of Moses and were recorded by Joshua in the scroll of the Torah, in addition to the rest of the Torah that was written by Moses (see Bava Batra 15a). And one says: The reference is to the portion of the cities of refuge that appears in the book of Joshua.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פליגי בה – בפירושא דהאי קרא מה כתב יהושע בס״ת.
חד אמר שמנה פסוקים – מוימת שם משה עד סיפא וחד אמר בפרשת ערי מקלט הוא אומר שכתובה בספר יהושע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויכתוב יהושע את הדברים האלה וגו׳ ר״י ור״ן חד אמר ח׳ פסוקים כו׳. והכי אמרינן בפ״ק דב״ב אפשר משה מת וכתב וימת שם משה אלא ע״כ כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע דברי ר״י ואמרי ליה ר״ן כו׳ ויש לפרש לפי זה את הדברים האלה ר״ל ענין ודברים אלה שהזכיר להם יהושע ואשלח את משה וגו׳ ואוציא את אבותיכם וגו׳ וישם מאפל ביניכם ובין מצרים ויבא עליו את הים וגו׳ כל זה כתב ג״כ יהושע בספר תורת אלהים באותן ח׳ פסוקים כמ״ש לכל האותות אשר שלחו ה׳ וגו׳ ולכל היד החזקה ולכל המורא וגו׳ ולמ״ד ערי מקלט ניחא טפי הדברים האלה דקאי אאותן דברים שהן של תורה וכתובים בספר יהושע וק״ל:
גמ׳ ר״י ור׳ נחמיה חד אמר. עי׳ ב״ב טו ע״א:
נאמר ״ויכתב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים״ (יהושע כד, כו), פליגי בה [נחלקו בכך] ר׳ יהודה ור׳ נחמיה באלו דברים מדובר, חד [אחד מהם] אומר: הכוונה היא לשמנה פסוקים אחרונים בתורה, שבהם מדובר על מות משה, והם הדברים שכתב והוסיף יהושע בספר תורת אלקים (ספר התורה) על הדברים שכתבם משה. וחד [ואחד מהם] אומר: זו פרשת ערי מקלט הכתובה בספר יהושע (פרק כ).
The Gemara cites an additional dispute with regard to the portion of the cities of refuge in the book of Joshua. It is written: “And Joshua wrote these matters in the scroll of the Torah of God” (Joshua 24:26). Rabbi Yehuda and Rabbi Neḥemya disagree with regard to this matter. One says: The reference is to the final eight verses in the Torah that record the death of Moses and were recorded by Joshua in the scroll of the Torah, in addition to the rest of the Torah that was written by Moses (see Bava Batra 15a). And one says: The reference is to the portion of the cities of refuge that appears in the book of Joshua.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בִּשְׁלָמָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר ח׳שְׁמוֹנָה פְסוּקִים, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים״, אֵלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר עָרֵי מִקְלָט, מַאי ״בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים״? ה״קהָכֵי קָאָמַר: ״וַיִּכְתּוֹב יְהוֹשֻׁעַ, בְּסִפְרוֹ, ״אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״ הַכְּתוּבִים ״בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים״.

The Gemara discusses these two opinions: Granted, according to the one who says that the reference is to the final eight verses in the Torah, that is the reason that it is written: “And Joshua wrote these matters in the scroll of the Torah of God,” as he wrote those verses and they were included in the Torah. But according to the one who says that the reference is to the portion of the cities of refuge in the book of Joshua, what is the meaning of the phrase “in the scroll of the Torah of God”? They appear in the book of Joshua, not in the Torah. The Gemara answers: This is what the verse is saying: And Joshua wrote in his book these matters that are also written in the scroll of the Torah of God.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודנים: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר], שהכוונה היא לשמונה פסוקים שבתורה — היינו דכתיב [זהו שנאמר] ״ויכתוב... בספר תורת אלהים״, שנכתבו הדברים בספר התורה עצמו. אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] שהכוונה היא לפרשת ערי מקלט שבספר יהושע מאי [מה משמע] ״בספר תורת אלהים״? והרי לא נכתבו דברים אלה בתורה! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר], כך צריך להבין את הדברים: ויכתוב יהושע בספרו את הדברים האלה הכתובים בספר תורת אלהים. אגב מחלוקות אלו מזכירים עוד מחלוקת בין ר׳ יהודה וחכם אחר, שלא נתפרש בה מה אמר כל אחד.
The Gemara discusses these two opinions: Granted, according to the one who says that the reference is to the final eight verses in the Torah, that is the reason that it is written: “And Joshua wrote these matters in the scroll of the Torah of God,” as he wrote those verses and they were included in the Torah. But according to the one who says that the reference is to the portion of the cities of refuge in the book of Joshua, what is the meaning of the phrase “in the scroll of the Torah of God”? They appear in the book of Joshua, not in the Torah. The Gemara answers: This is what the verse is saying: And Joshua wrote in his book these matters that are also written in the scroll of the Torah of God.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) סֵפֶר שֶׁתְּפָרוֹ בְּפִשְׁתָּן, פְּלִיגִי בַהּ ר׳רַבִּי יְהוּדָה ור״מוְרַבִּי מֵאִיר, חַד אוֹמר: כָּשֵׁר, וְחַד אוֹמר: אפָּסוּל.

The Gemara proceeds to cite another dispute between Rabbi Yehuda and one of the Sages in which it is not clear which opinion is attributable to which Sage. In the case of a Torah scroll where one sewed its sheets with linen threads, Rabbi Yehuda and Rabbi Meir disagree with regard to this matter. One says: The Torah scroll is fit for use, and one says: The Torah scroll is unfit for use.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ספר שתפרו בפשתן, ר׳ יהודה ור׳ מאיר, חד אמר פסול, שנ׳ למען תהיה תורת יי׳ בפיך ואיתקש כל התורה לתפילין, מה תפילין הלכה למשה מסיני לתפרן בגידין אף כל התורה כולה בגידין. וחד אמר כשר, כי איתקשא תורה לתפילין להיכתב במותר בפיך, להילכותיו לא איתקוש.
ספר תורה ותפלין שתפרן בחוטי פשתן פסולים אין תפירתן אלא בגידין של בהמה טהורה אפי׳ מנבלות וטרפות שבהן כמו שיתבאר במקומו:
אמר המאירי אחד משוח בשמן המשחה וכו׳ כבר ידעת מה שהוזכר בתורה שאין הרוצח רשאי לשוב לעירו עד מות הכהן הגדול ואומר שכל שהוא כהן גדול מחזיר את הרוצח במיתתו אחד שנמשח בשמן המשחה ואחד שלא נמשח אלא שהוא מרובה בבגדים כגון מיאשיהו ואילך שנגנזה צלוחית של שמן המשחה ואחד כהן שעבר כגון שאירע פסול בכהן גדול ומנו אחר תחתיו ונתרפא הראשון וחזר והאחר נקרא כהן שעבר ואין צריך לומר במיתת כהן העובד ועל שני אלו שאלו בגמ׳ אם במיתת כלם הוא חוזר ר״ל במיתת שניהם או אף במיתת אחד מהם ופסק הדברים שבמיתת אחד מהם הוא חוזר וא״צ למיתת שניהם ור׳ יהודה אומר אף משוח מלחמה והוא הכהן שנמשח לימנות על חלוצי צבא ואומר להם אל ירך לבבכם וכו׳ ואין הלכה כר׳ יהודה שמשוח מלחמה אינו אלא ככהן הדיוט:
ספר תורה שתפרו בפשתן וכו׳ – וקי״ל כמאן דאמר פסול דהכי סוגיין במסכת מגלה (מגילה ח׳:) דתנן אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרי׳ נכתבים בכל לשון ותפילין ומזוזה אין נכתבין אלא אשורית ואמרינן בגמרא הא לטמא את הידים ולתופרן בגידין שווין וכן הלכה. ודקדק מכאן רבינו מאיר הלוי ז״ל דמזוזה צריכה עבוד לשמה כס״ת ותפילין דהא אתקוש לכל מילי דהא לא אמרינן הוקש ס״ת לתפילין אלא שהוקשה כל התורה כולה לרבות אפילו מזוזה ובמתני׳ דהתם תפילין ומזוזי כי הדדי נקט להו ולא נחלקו אלא לענין שרטוט דהלכה למשה מסיני דמזוזה ותפילין צריכין שרטוט וכבר ברירנא לן בדוכתי אחרינא דכל שהיא קדושה עצמה הזמנה מילתא היא ובעינן עיבוד לשמה ולא נחלקו אלא ברצועת תפילין שהם תשמיש קדושה כדאיתא במסכת מגילה. ופשיטא דמזוזה קדושה עצמה היא. איכא דגרסי חזינא להו לתפילי דבי רב דתפירי בכיתנא וטעותא היא דהא בתפלין כולי עלמא לא פליגי ובס״ת הוא שנחלקו כדאי׳ לעיל. וה״ג חזינא להו לספרי דבי רב דתפירי בכיתנא דסבר כמאן דאמר פשר ולית הלכתא כוותיה. ואיכא דגרסי לתילי דבי רב והיינו ספר דכתיב ביה קווצותיו תלתלים זה שרטוט כדאיתא במדרש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם ספר שתפרו בפשתן. עיין מגילה דף ח ע״ב ודף יט ע״א:
ספר תורה שתפרו את יריעות הקלף שלו בפשתן, פליגי בה [נחלקו בכך] בדינו של ספר זה ר׳ יהודה ור׳ מאיר, חד [אחד מהם] אומר: כשר, וחד [ואחד מהם] אומר: פסול.
The Gemara proceeds to cite another dispute between Rabbi Yehuda and one of the Sages in which it is not clear which opinion is attributable to which Sage. In the case of a Torah scroll where one sewed its sheets with linen threads, Rabbi Yehuda and Rabbi Meir disagree with regard to this matter. One says: The Torah scroll is fit for use, and one says: The Torah scroll is unfit for use.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) למ״דלְמַאן דְּאָמַר פָּסוּל, דִּכְתִיב: {שמות י״ג:ט׳} ״לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ״, וְאִיתַּקַּשׁ כָּל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לַתְּפִילִּין: מַה תְּפִילִּין בהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי לְתוֹפְרָן בְּגִידִין, אַף כָּל לְתוֹפְרָן בְּגִידִין. וְאִידַּךְ? כִּי אִיתַּקַּשׁ לַמּוּתָּר בְּפִיךָ, לְהִלְכוֹתָיו לָא אִיתַּקַּשׁ.

The Gemara elaborates: According to the one who says that the Torah scroll is unfit for use, the reason is as it is written with regard to phylacteries: “And it shall be for you a sign on your hand and a memorial between your eyes, in order that the Torah of God shall be in your mouth” (Exodus 13:9). And in this verse the entire Torah is juxtaposed and likened to phylacteries: Just as with regard to phylacteries, there is a halakha transmitted to Moses from Sinai to sew them with sinews, so too, with regard to all sheets of the Torah scroll, there is a requirement to sew them with sinews. And the other Sage holds: When the Torah scroll is juxtaposed and likened to phylacteries, it is only with regard to the principle that the sheets of the Torah scroll may be prepared only from a species of animal that is permitted to your mouth, i.e., that it is permitted for a Jew to eat; but with regard to its other halakhot, it is not juxtaposed and likened to phylacteries.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למען תהיה תורת וגו׳ – ורישיה דקרא משתעי בתפילין ואיתקש הכא תורה לתפילין.
כי איתקש למותר בפיך – דכתיב בהאי קרא בפיך מן המותר בפיך שאין נכתבין על עור בהמה טמאה.
להלכותיהן – לדבר שאינו כתוב בתורה ובתפילין גופייהו לא גמרינן ליה אלא מהלכה למשה מסיני לא ילפי׳ בהיקשא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים את דעותיהם: למאן דאמר דעת מי שאומר] פסול, טעם הדבר הוא — דכתיב [משום שנאמר] ״והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך... למען תהיה תורת ה׳ בפיך״ (שמות יג, ט), ואיתקש [והוקשה, הושוותה] כל התורה כולה בפסוק זה לתפילין, שנזכרים קודם בפסוק זה: מה תפילין הלכה למשה מסיני לתופרן בגידיןאף כל היריעות של ספר תורת ה׳ צריך לתפרן בגידין הלקוחים מבהמה. ואידך [והאחר] סבור: כי איתקש [כאשר הוקשה הושוותה] התורה לתפילין הרי זה דווקא לענין למותר בפיך, שאין עושים יריעות ספר תורה אלא ממין בהמה שמותר באכילה לישראל, אבל לפרטי הלכותיו לא איתקש [הושוותה].
The Gemara elaborates: According to the one who says that the Torah scroll is unfit for use, the reason is as it is written with regard to phylacteries: “And it shall be for you a sign on your hand and a memorial between your eyes, in order that the Torah of God shall be in your mouth” (Exodus 13:9). And in this verse the entire Torah is juxtaposed and likened to phylacteries: Just as with regard to phylacteries, there is a halakha transmitted to Moses from Sinai to sew them with sinews, so too, with regard to all sheets of the Torah scroll, there is a requirement to sew them with sinews. And the other Sage holds: When the Torah scroll is juxtaposed and likened to phylacteries, it is only with regard to the principle that the sheets of the Torah scroll may be prepared only from a species of animal that is permitted to your mouth, i.e., that it is permitted for a Jew to eat; but with regard to its other halakhot, it is not juxtaposed and likened to phylacteries.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֲמַר רַב: חָזֵינַן לְהוּ לִתְפִילִּין דְּבֵי חֲבִיבִי דִּתְפִירִי בְּכִיתָּנָא, וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ.:

Rav said: I saw that the phylacteries of the house of my uncle, Rabbi Ḥiyya, were sewn with linen. But the halakha is not in accordance with his opinion; phylacteries may be sewn only with sinews.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב: חזינא להו לתפיליא דבי חביבי דתפירי בכיתנא ולית הילכתא כוותיה.
א. כבגמרא לפנינו. אבל ריטב״א כתב דטעותא היא והכי גרסינן חזינא להו לספרי דבי רב, ואיכא דגרסי לתילי דבי רב עיי״ש.
דבי חביבי – דודי אחי אבא והוא רבי חייא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב: חזינן להו [ראיתי אותן] לתפילין דבי חביבי [של בית דודי, ר׳ חייא] דתפירי בכיתנא הם תפורים בפשתן], ולית הלכתא כוותיה [ואין הלכה כמותו] אלא תפירתן צריכה להיות דווקא בגידים.
Rav said: I saw that the phylacteries of the house of my uncle, Rabbi Ḥiyya, were sewn with linen. But the halakha is not in accordance with his opinion; phylacteries may be sewn only with sinews.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מתני׳מַתְנִיתִין: גאֶחָד מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְאֶחָד הַמְּרוּבֶּה בַּבְּגָדִים, וְאֶחָד שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחוּתוֹ, מַחְזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מַחְזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ.

MISHNA: The Torah states that an unintentional murderer is required to remain in the city of refuge to which he fled until the death of the High Priest. The mishna elaborates: With regard to High Priests, who were appointed in several different manners, one anointed with the anointing oil, which was the method through which High Priests were consecrated until the oil was sequestered toward the end of the First Temple period; and one consecrated by donning multiple garments, the eight vestments unique to the High Priest, which was the practice during the Second Temple period; and one who received a temporary appointment due to the unfitness of the serving High Priest, who departed from his anointment with the restoration of the serving High Priest to active service, their deaths facilitate the return of the murderer from the city of refuge to his home. Rabbi Yehuda says: Even the death of a priest anointed for war to address the soldiers (see Deuteronomy 20:1–7) facilitates the return of the murderer.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחד משוח (מלחמה) בשמן המשחה ואחד מרובה בגדים כול׳.
מתני׳ אחד כהן משוח בשמן המשחה – הם כהנים גדולים שהיו עד יאשיהו.
ואחד המרובה בבגדים – הם ששימשו מיאשיהו ואילך שנגנז שמן המשחה כדאמרינן בהוריות (דף יב.) ושוב לא נמשחו כהנים ולא היתה ניכרת כהונה גדולה בהם אלא בריבוי בגדים שמשמש בח׳ בגדים.
ואחד שעבר ממשיחותו – שאירע פסול בכ״ג ושימש אחר תחתיו וכשנתרפא כהן חזר לעבודתו ועבר זה ממשיחותו.
מחזירין את הרוצח – במיתתן כמו שנאמר ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח.
משוח מלחמה – כהן המשוח לומר במלחמה צרכי המלחמה אל ירך לבבכם וכל הענין (דברים כ).
ואע״ג דכי כתיב מעשה דאחיתופל מקמי מעשה דזבן דוד בית המקדש הוה, שיתיןא מעיקרא כרנהו, ברשות ארונה כדברי רש״י ז״ל,⁠ב שהרי היה יודע דוד באיזה מקום עתיד בית המקדש ליבנות, כדאמרי׳ בזבחיםג בדקו ומצאו בס׳ יהושע מדכתיבד ועלה כתיב ותאר [וכלה מילתא] כדאיתא התם.
הא דתנן ואחד מרובה בבגדים – פרש״י ז״ל בימי יאשיהו נגנז שמן המשחהה ולא היו מושחים כהנים גדולים.⁠ו והכהן הגדול שלא נמשח נקרא מרובה בגדים. ומי׳ אף בזמן בית המקדש ראשון אם לא משחוהו ונתרבה בבגדים ה״נ מיקרי, וכשמתקנין כהן א׳ ביוה״כ אין מושחין אותו, אלא ברבוי בגדים הוא משמש.⁠ז וקשיא לן דהא אמרי׳ בפרק בתרא דהוריותח משוח בשמן המשחה קודם לפדות למרובה בגדים, מרובה בגדים קודם למשיח שעבר. אלמא תרווייהו בזמן א׳ [הם] ואינו כהן גדול שלאחר יאשיהו. ובמס׳ נזירט נמי אמרי׳ גבי מת מצוה משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים.
יטמא מרובה בבגדים ואל יטמא משוח בשמן המשחה אבל בירושלמי במס׳ הוריות פ״גי אשכח משוח בשמן המשחה בבית ראשון מרובה בגדים בבית אחרון ואתיא כדיימר ר״ש בר׳ יונה בש״ר אחא חמשה דברים היה הבית הראשון יותר מן הבית האחרון שמן המשחה וכו׳, וזה מפו׳ כדברי רש״י ז״ל. והא דאמרי׳כ משוח [בשמן] המשחה ומרובה בגדים איזה מהם קודם. יש לפרש היינו משיח שעבר דכיון שזה משוח בשמן המשחה אע״פ שעבר איהו עדיף, והאי דלא קרי ליה משיח שעבר משום דלא מיתמר האי לישנא אלא בשיש שם משיח אחר עובד.⁠ל ומיהא לא מיחוור לי הא דאמרי׳ לקמןמ במיתת כולן הוא חוזר וכו׳. דהא ליכא בזמן אחד אלא שנים מהם, וכל זמן שלא אירע פסול בכהן גדול ליכא נמי עבר ממשיחתו. אלא כיון שיש זמן ששלשתן קיימין כגון משיח שעבר ורבוי בגדים אחר תחתיו כמו שפירשתי.⁠נ
ופעמים שיש שנים, משום הכי קאמר במיתת כלן הוא חוזר. ועוד כיון דלר׳ יהודה איכא שלישי, קאמר לישנא דכלהו.
א. עי׳ רש״י כאן שפי׳ יסודות. וע׳ מהרש״א סוכה מט, ב דשם משמע דהוי חלל שתחת המזבח.
ב. ד״ה נשא, ועי׳ ריטב״א.
ג. נד, ב.
ד. יהושע יח, ובזבחים שם: בכולהו כתיב וירד ועלה הגבול ותאר הגבול בשבט בנימין ועלה כתיב וירד לא כתיב.
ה. הוריות יב, א, יומא נב, ב. ועיין רבנו בפי׳ התורה פ׳ אחרי יז, לב שכתב שם כל הקטע.
ו. ולרש״י לא משכחת שניהם בב״א, ועי׳ לקמן ע״ב ברש״י ד״ה וליהדר, ותוס׳ שנץ שם.
ז. בריטב״א הוסיף שאין מושחין שני כה״ג בדור אחד. [ובאמת צ״ע המקור, ואפשר משום שנא׳ הכהן המשוח והיינו המיוחד]. מיהו בתוס׳ נזיר מז, א ד״ה וכן ובתוס׳ שנץ כאן שכתבו כגון שנמשח א׳ ובתוך כך נגנז שמן המשחה ומינו מרובה בגדים תחתיו ע״ש, מבואר דאילו הוי שמן המשחה מושחין. [שו״ר בפי׳ התורה לרבנו שם בהערות ידידי הרחד״ש שהביא מפנים יפות וכור הזהב משום שלא היה אלא לפי שעה, ובכלי חמדה שם כתב ע״פ הראב״ד בתו״כ ע״ש]. ועי׳ רמב״ם בפ״א מהל׳ יוה״כ דכהן שנכנס תחת כהן שאירע בו פסול אינו צריך חינוך אלא עבודתו מחנכתו.
ח. יג, א.
ט. שם.
י. הלכה ב׳, ועיין ריטב״א.
כ. הוריות שם.
ל. עי׳ ריטב״א שכתב שלשון עבר ממשיחתו לאו דוקא אלא לרבויי קרי הכי, ועיין רש״ש שנעלם ממנו דברי הריטב״א, ועי׳ מהרש״א. ועי׳ פי׳ המשנה לר״מ פ״ג מהוריות מ״א.
מ. לקמן ע״ב.
נ. כגון שכהן המשוח נתעכב במקום אחד ומינו אחר תחתיו, ולרבנו דאין מושחין ב׳ כהנים השני הוה רק מרובה בגדים, ואם אירע בו פיסול ממנין אחר במקומו נמצא דאיכא כולן, ובמקדש שני הו ירק ב׳ כה״ג. ועי׳ מהרש״ל ומהרש״א לקמן שם.
המשנה התשיעית ויתחיל בה בביאור ענין החלק הרביעי והוא שאמר אחד המשוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד שעברה משיחותו ר׳ יהודה אומר אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להם מחיה וכסות כדי שלא יתפללו עליהם שימותו אמר הר״ם כהן שעברה משיחותו הוא כשאירע בו מום או אירע בו קרי בכהן גדול ביום הכפרים ומנו אחר תחתיו ובא בהורג נפש זכירת כהן גדול שלש פעמים וישב בה עד מות הכהן הגדול וכתוב כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול וכתוב ואחר מות הכהן הגדול ישוב וכו׳ ור׳ יהודה אומר משוח מלחמה לפי שנאמר בהורג נפש לשוב לשבת בארץ עד מות כהן גדול וחכמים אינם דורשים זה הפסוק לפי שלא אמר בו הכהן הגדול וכשימות אחד מאלה חוזר ואפילו שהאחד חי ואין הלכה כר׳ יהודה נגמר דינו ומת כהן גדול הרי זה אינו גולה ואם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו כהן גדול אחר תחתיו ולאחר מכן נגמר דינו חוזר במיתתו של שני נגמר דינו בלא כהן גדול אינו יוצא משם לעולם ההורג כהן גדול וכהן גדול שהרג אינו יוצא משם לעולם ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפילו ישראל צריכין לו ואפי׳ שר צבא כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם שנאמר שמה שמה שמה שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו וכשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט:
מתניתין אחד כהן משוח בשמן המשחה ואחד המרובה בגדים ואחד שעבר ממשיחתו מחזירין את הרוצח – פירש רש״י ז״ל: משוח בשמן המשחה הם כהנים גדולים שהיו עד זמן יאשיהו שנגנז השמן בימיו. ומרובה בגדים כהנים גדולים שהיו אחר יאשיהו שלא היה שם שמן המשחה למשוח אותם וכדאיתא במסכת הוריות ולא היתה כהונה גדולה שלהם אלא בריבוי בגדים שהיו משמשין בשמונה בגדים ובירושלמי דמסכת הוריות משמע כן דגרסינן התם משוח בשמן המשחה בבנין ראשון מרובה בגדים בבנין אחרון. ואתיא כדמר ר׳ שמעון בשם ר׳ אחא חמשה דברים היו בבית ראשון יתר על בית אחרון שמן המשחה וכו׳ ולפ״ז לא משכחת כהן משיח וכהן מרובה בגדים בזמן אחד. וקשה דהא איבעיא לן לקמן במיתת כולן חוזר או במיתת אחד מהם אלמא משכחת להו בדור אחד. ובמסכת הוריות אמרו משוח בשמן המשחה קודם לפדו׳ למרובה בגדים ואמרינן נמי במסכת נזיר יטמא מרובה בגדים ואל יטמא משוח בשמן המשחה. לכך י״ל דמשכחת להו כולהו קודם יאשיהו כגון שהלך כהן משוח למקום אחד ונתעכב שם או נשבה שם שממנין אחר תחתיו ואין מושחין אותו שאין מושחין שני כהן גדול בדור אחד ואם אירע פיסול בזה השני ממנין אחר עד שיעבור פיסולו של שני ואם חזר למקומו השני והוי השלישי כהן שעבר ממשיחתו ומיהו ממשיחתו לאו דוקא אלא לרבויו קרי הכי כדמתרגמינן הכהן המשיח דמתרבא. וגם רש״י ז״ל מודה בזה אלא שתפס במשנתינו פי׳ מרובה בגדים שהוא כהן גדול העיקרי וזה אינו אלא אחר יאשיהו.⁠1
1. בדפוס ראשון מופיע כאן ד״ה: ״ההורג כהן גדול״ ו״ואינו יוצא״, כהמשך למשנה זו. במהדורתנו הם מובאים להלן מכות י״א:.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה נאמר בתורה כי הרוצח בשגגה יושב בעיר המקלט עד מות הכהן הגדול. ואמרו על כך: אחד כהן גדול משוח בשמן המשחה כדרך שהיו הכהנים הגדולים נמשחים לכהונה בזמן בית ראשון, ואחד כהן גדול המרובה בבגדים בלבד, כדרך שהיה בבית השני, שהלבישום שמונה בגדי כהונה גדולה, אבל לא נמשחו בשמן המשחה, ואחד כהן גדול שעבר ממשיחותו כגון שנמצא פסול בכהן גדול ומינו את זה תחתיו, ולאחר שחזר הכהן הראשון לכשרותו, העבירו את זה מן הכהונה הגדולה — כולם במותם מחזירין את הרוצח מעיר מקלטו. ר׳ יהודה אומר: אף כהן משוח מלחמה שנמשח כדי לצאת בראש הצבא למלחמה, מחזיר במותו את הרוצח.
MISHNA: The Torah states that an unintentional murderer is required to remain in the city of refuge to which he fled until the death of the High Priest. The mishna elaborates: With regard to High Priests, who were appointed in several different manners, one anointed with the anointing oil, which was the method through which High Priests were consecrated until the oil was sequestered toward the end of the First Temple period; and one consecrated by donning multiple garments, the eight vestments unique to the High Priest, which was the practice during the Second Temple period; and one who received a temporary appointment due to the unfitness of the serving High Priest, who departed from his anointment with the restoration of the serving High Priest to active service, their deaths facilitate the return of the murderer from the city of refuge to his home. Rabbi Yehuda says: Even the death of a priest anointed for war to address the soldiers (see Deuteronomy 20:1–7) facilitates the return of the murderer.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) לְפִיכָךְ אִימּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים מְסַפְּקוֹת לָהֶן מִחְיָה וּכְסוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶם שֶׁיָּמוּתוּ.:

The mishna continues: Therefore, the mothers of High Priests would provide those exiled to cities of refuge with sustenance and garments so that they would not pray that their sons would die. The more comfortable their lives in the city of refuge, the less urgency they would feel to leave, and the less likely it would be that they would pray for the death of the High Priests.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וישב בה עד מות הכהן הגדול, לפיכך אימתיהם של כהנים גדולים היו מספקיןאבגדים לרצחנים כול׳.
א. אצ״ל מזון ובגדים. וכבמשנה, מחיה וכסות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לפיכך אימותיהן של כהנים גדולים מספקות להן לגולים לערי המקלט מחיה וכסות, כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו, שאם יהיו חייהם קשים שם — יתפללו שימותו הכהנים הגדולים, ויוכלו לצאת משם.
The mishna continues: Therefore, the mothers of High Priests would provide those exiled to cities of refuge with sustenance and garments so that they would not pray that their sons would die. The more comfortable their lives in the city of refuge, the less urgency they would feel to leave, and the less likely it would be that they would pray for the death of the High Priests.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גמ׳גְּמָרָא: מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אֲמַר רַב כַּהֲנָא: דַּאֲמַר קְרָא: {במדבר ל״ה:כ״ה} ״וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל״, וּכְתִיב: {במדבר ל״ה:כ״ח} ״כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל״, וּכְתִיב: {במדבר ל״ה:כ״ח} ״וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל״,

GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters, that the death of these High Priests facilitates the return of the murderer, derived? Rav Kahana said they are derived from a verse, as the verse states: “And he shall dwell there until the death of the High Priest who was anointed with the sacred oil” (Numbers 35:25), and it is written: “For in his city of refuge he shall dwell until the death of the High Priest” (Numbers 35:28), and it is written: “And after the death of the High Priest the murderer shall return to his ancestral land” (Numbers 35:28). The three mentions of the death of the High Priest correspond to the three types of High Priest enumerated by the first tanna of the mishna: One anointed with oil, one consecrated by donning the eight vestments, and one who was relieved of his position.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ וישב בה עד מות הכהן הגדול – הא חד כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול הא תרי ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח הא תלתא.
לפיכך אמותיהם של כהנים גדולים מספקות להם מחיה ומזון שלא יתפללו על בניהם שימותו ואע״פ שכתוב כצפור לנוד וכדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא אין זה קללת חנם שהיה להם לבקש רחמים על בני דורם ולא בקשו:
ובגמרא נסח אחר בזה והוא שיתפללו על בניהם שלא ימותו ושאלו בה מאי הוה להו למעבד הכא אמרי טוביה חטא (זיבוד) [זיגוד] מינגד התם אמרי שכם נסיב מגבאי קטע ותירצו בה גם כן שהיה להם לבקש רחמים על דורם או שמא פעמים שהשוגג ברציחה תלמיד חכם וקללת חכם אפילו על חנם היא באה וכן אמרו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה ומתוך כך נראה לי בקללת הצבור הבאה על תנאי שכופלים בה שאם לא יעבור על תנאם שתהא הקללה נהפכת לו לברכה:
נגמר דינו ומת כהן גדול אחר גמר דין הרי זה אינו גולה שאחר שנגמר דינו הרי הוא כמי שגלה אע״פ שלא הגיעהו עונש הגלות שמה שנחקק בדמיונו גלותו גרם לו להכנע עד שבכניעתו נתכפר לו במיתת כהן גדול ומתוך כך הפקיעה מיתתו גלותו של זה ואם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו אחר תחתיו ונגמר דינו מחזירין אותו במיתתו של שני שנגמר דינו בפניו:
נגמר דינו בלא כהן גדול כלומר שלא היה שם כהן גדול בשעה שנגמר דינו של זה גולה ואינו יוצא משם לעולם ויתבאר בגמ׳ שאם נמצא הכהן בן גרושה ובן חלוצה בטלה כהנה והרי הוא כמי שנגמר דינו בלא כהן גדול ומעתה ההורג כהן גדול או כהן גדול שהרג אינו יוצא משם לעולם:
ובהורג כהן גדול מיהא פירשו גדולי הרבנים אם לא מנו אחר קודם שנגמר דינו ואף גדולי המחברים כתבו כן ויש מקשים מאי איריא הורג כהן גדול אף בהורג אח״כ אם אין כהן גדול בשעה שנגמר דינו ומתרצים בה שהייתי סבור לומר שיהא פטור מגלות אע״פ שלא מנו אחר הואיל וראהו בשעה שהרגו ולמד שעל כל פנים חייב גלות ומ״מ אנו מפרשים שאפילו מנו אחר ונגמר דינו בזמן השני שאינו יוצא משם לעולם:
ואינו יוצא וכו׳ כלומר כל הגולה הן אותם שאין דינם לצאת מעולם הן אותם שאין דינם לצאת עד שימות הכהן אינו יוצא אפילו לצורך אפילו לדבר מצוה אפילו להצלת נפשות כגון מן הגייס ומן הדליקה אפילו לעדות בין של ממון בין של נפשות ואפילו היו כל ישראל צריכין לו או שהיה שר צבא כיואב בן צרויה וכל שיצא התיר עצמו למיתה כמו שיתבאר:
אינו יוצא משם לעולם כלומר עד שימות הכהן או אפילו לעולם ובאלו שאין להם חזרה ואפילו מתו בתוך הזמן לשם קוברין אותם שנאמר שמה שלשה פעמים שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו אלא שאם הוא מאותם שמיתת הכהן מחזירתם לכשימות הכהן מוליכין עצמותיו לקברי אבותיו כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט ומשנכנס לתחומה נקלט וגואל הדם נהרג עליו כאלו הוא בתוך העיר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא על האמור במשנה, שכל הכהנים הללו במותם מחזירים את הרוצח מעיר המקלט, שואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר רב כהנא: שאמר קרא [הכתוב] ״וישב בה עד מות הכהן הגדל אשר משח אותו בשמן הקדש״ (במדבר לה, כה), וכתיב [ונאמר] גם ״כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדל״ (במדבר לה, כח), וכתיב [ונאמר] עוד ״ואחרי מות הכהן הגדל״ (במדבר לה, כח), הרי נזכר שלוש פעמים ״כהן גדול״ כנגד שלושה מיני כהנים גדולים שנמנו במשנה לדעת התנא הראשון: משוח בשמן המשחה, מרובה בגדים, וכהן שעבר ממשיחותו.
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters, that the death of these High Priests facilitates the return of the murderer, derived? Rav Kahana said they are derived from a verse, as the verse states: “And he shall dwell there until the death of the High Priest who was anointed with the sacred oil” (Numbers 35:25), and it is written: “For in his city of refuge he shall dwell until the death of the High Priest” (Numbers 35:28), and it is written: “And after the death of the High Priest the murderer shall return to his ancestral land” (Numbers 35:28). The three mentions of the death of the High Priest correspond to the three types of High Priest enumerated by the first tanna of the mishna: One anointed with oil, one consecrated by donning the eight vestments, and one who was relieved of his position.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה? כְּתִיב קְרָא אָחֳרֵינָא: {במדבר ל״ה:ל״ב} ״לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ עַד מוֹת הַכֹּהֵן״ (וְגוֹ׳) וְאִידַּךְ? מִדְּלָא כְתִיב ״הַגָּדוֹל״, חַד מֵהָנָךְ הוּא.:

And Rabbi Yehuda holds that another verse is written: “And you shall take no ransom for him that fled to his city of refuge, to return and dwell in the land until the death of the priest” (Numbers 35:32), from which it is derived that the death of the priest anointed for war also facilitates the return of the murderer. And the other tanna says: From the fact that High Priest is not written in that verse, it is clear that the reference is not to an additional type of High Priest; rather, the reference is to one of those High Priests mentioned in the preceding verses.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ יהודה סבור: כתיב קרא אחרינא [נאמר עוד כתוב אחר] ״לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן״ (במדבר לה, לב) הרי שנזכר כהן נוסף, והוא משוח המלחמה. ואידך התנא האחר] סבור: מכיון שלא כתיב [נאמר] באותו פסוק ״הגדול״ — אין זה רמז לכהן נוסף אלא חד מהנך [אחד מאלה] הוא שהוזכרו קודם לכן, ואין כאן אלא חזרה על אותם דברים.
And Rabbi Yehuda holds that another verse is written: “And you shall take no ransom for him that fled to his city of refuge, to return and dwell in the land until the death of the priest” (Numbers 35:32), from which it is derived that the death of the priest anointed for war also facilitates the return of the murderer. And the other tanna says: From the fact that High Priest is not written in that verse, it is clear that the reference is not to an additional type of High Priest; rather, the reference is to one of those High Priests mentioned in the preceding verses.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לְפִיכָךְ אִימּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים וְכוּ׳.: טַעֲמָא דְּלָא מְצַלּוּ, הָא מְצַלּוּ, מָיְיתִי? וְהָכְתִיב: {משלי כ״ו:ב׳} ״כַּצִּפּוֹר לָנוּד, כַּדְּרוֹר לָעוּף, כֵּן קִלְלַת חִנָּם לֹא תָבֹא״! (א״ל) הַהוּא סָבָא: מִפִּירְקֵיהּ דְּרָבָא שְׁמִיעַ לִי, שֶׁהָיָה לָהֶן לְבַקֵּש רַחֲמִים עַל דּוֹרָן וְלֹא בִּקְּשׁוּ.

§ The mishna teaches: Therefore, the mothers of High Priests would provide those exiled to cities of refuge with sustenance and garments so that they would not pray that their sons will die. The Gemara asks: The reason that the High Priest will not die is that they do not pray; but if they prayed for the death of the High Priest, would he die? But isn’t it written: “As the wandering sparrow, as the flying swallow, so a curse that is baseless shall come home” (Proverbs 26:2)? Why does the mishna express concern over a baseless curse? A certain elder said to him: I heard in the lecture delivered by Rava that it is not a baseless curse, as the High Priests share the blame for the unintentional murders performed by these people, as they should have pleaded for mercy for their generation, that no murder should transpire, even unintentionally, and they did not plead. Due to their share in the blame, prayers for their death could be effective.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן: למימרא דאי מצלו צלותיהו מתקבלא? והכתיב כן קללת חנם לא תבא. ופרקינן היה להם לבקש רחמים על דורם – שלא יארע כזה בימיהם.
שהיה להן לבקש רחמים על דורן – הלכך לאו קללת חנם היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שהיה להן לבקש רחמים על דורן כו׳. ודבר זה תלוי יותר בכ״ג שכך היה תפלתו ביוה״כ על כפרת עון שתבטל הגזירה שלא יהרג גם שהרשעים ישובו מעונם ותיבטל מהם גזירה רעה כההיא דר׳ זירא בפ׳ אד״מ וק״ל:
ג נאמר במשנה: לפיכך אימותיהן של כהנים היו מספקות מחיה וכסות לגולים, כדי שלא יתפללו על בניהן שימותו. ותוהים: טעמא [הטעם, דווקא] משום שלא מצלו [יתפללו], הא מצלומייתי [הרי אם יתפללו שימותו — הם אכן ימותו]? והכתיב [והרי נאמר] ״כצפור לנוד כדרור לעוף כן קללת חנם לא תבא״ (משלי כו, ב), והרי קללת חינם היא זו, ומדוע יחששו לה? אמר ליה [לו] ההוא סבא [זקן אחד]: מפירקיה [מדרשתו] של רבא שמיע לי [שמעתי] שאין זו קללת חנם, כיון שהכהנים הגדולים יש להם מקצת אשמה במעשה הרציחה שעשו אלה, שכן היה להן לבקש רחמים על דורן שלא תארע תקלה של רצח, ואף לא בשגגה, ולא בקשו. וכיון שיש בהם קצת אשמה יכולה התפילה שימותו להזיק להם.
§ The mishna teaches: Therefore, the mothers of High Priests would provide those exiled to cities of refuge with sustenance and garments so that they would not pray that their sons will die. The Gemara asks: The reason that the High Priest will not die is that they do not pray; but if they prayed for the death of the High Priest, would he die? But isn’t it written: “As the wandering sparrow, as the flying swallow, so a curse that is baseless shall come home” (Proverbs 26:2)? Why does the mishna express concern over a baseless curse? A certain elder said to him: I heard in the lecture delivered by Rava that it is not a baseless curse, as the High Priests share the blame for the unintentional murders performed by these people, as they should have pleaded for mercy for their generation, that no murder should transpire, even unintentionally, and they did not plead. Due to their share in the blame, prayers for their death could be effective.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאִיכָּא דְּמַתְנֵי: כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶם שֶׁלֹּא יָמוּתוּ. טַעֲמָא דְּמַצְלוּ, הָא לָא מְצַלּוּ, מָיְיתִי? מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֶעֱבַד? הָכָא אָמְרִינַן: ״טוֹבִיָּה חֲטָא וְזִיגּוּד מִנְּגִיד!״

And some teach a variant reading of the mishna: Therefore, the mothers of High Priests would provide those exiled to cities of refuge with sustenance and garments, so that those exiled would pray that their sons will not die. The Gemara infers: The reason that the High Priests will not die is that they pray, but if they did not pray for the High Priest not to die, would the High Priest die? What could the High Priest have done to prevent the unintentional murder? Here, in Babylonia, we say an adage to describe a situation of that sort: Toviyya sinned and Zigud is flogged. Toviyya violated a prohibition and Zigud came as a single witness to testify against him. Since the testimony of a single witness is not valid in court, he is flogged for defaming Toviyya. The sinner is unpunished and the person who sought to testify against him is flogged. This became a colloquialism for a situation where one is punished for the sin of another.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פירוש טוביה חטא וזיגוד מינגד – העיד זיגוד על טוביה שחטא, ומפני שהיה עד אחד נתחייב מלקות. ונעשה כמו משל בפי הכל אחד חטא וזה לוקה.
הכא אמרי – בבבל אומרין משל זה על אדם שלוקה בשביל סרחון של אחרים.
טוביה חטא וזיגוד מנגיד – משום ההיא דאמרי׳ בערבי פסחים טוביה חטא וזיגוד אסהיד ביה ביחידי שלא היה עד שני בדבר ונגדי׳ רב פפא לזיגוד א״ל טוביה חטא וזיגוד מנגיד ומאז היתה למשל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיכא דמתני [יש ששונים] את המשנה בגירסה שונה במקצת: לפיכך אימותיהן של כהנים מספקות להם מחיה וכסות — כדי שיתפללו על בניהם שלא ימותו. ונדייק: טעמא דמצלו [הטעם, דווקא, משום שמתפללים] לא ימותו, הא לא מצלומייתי [הרי אם לא יתפללוימותו]? מאי הוה ליה למעבד [מה היה לו לכהן הגדול לעשות] כדי למנוע את הדבר? הכא אמרינן [כאן, בבבל אומרים אנו] פתגם זה: טוביה חטא וזיגוד מנגיד [לוקה]. שאדם בשם טוביה חטא חטא מסויים, ואדם בשם זיגוד בא לבדו להעיד עליו. וכיון שאין מקבלים עדות כזו, והוא כמוציא שם רע בלבד — הלקוהו משום הוצאת שם רע. ונמצא שהחוטא יצא בלא עונש, ודווקא זה שבא להעיד על כך לקה. ומכאן נעשה הדבר לפתגם מקובל לאדם שלוקה בעוון חבירו.
And some teach a variant reading of the mishna: Therefore, the mothers of High Priests would provide those exiled to cities of refuge with sustenance and garments, so that those exiled would pray that their sons will not die. The Gemara infers: The reason that the High Priests will not die is that they pray, but if they did not pray for the High Priest not to die, would the High Priest die? What could the High Priest have done to prevent the unintentional murder? Here, in Babylonia, we say an adage to describe a situation of that sort: Toviyya sinned and Zigud is flogged. Toviyya violated a prohibition and Zigud came as a single witness to testify against him. Since the testimony of a single witness is not valid in court, he is flogged for defaming Toviyya. The sinner is unpunished and the person who sought to testify against him is flogged. This became a colloquialism for a situation where one is punished for the sin of another.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) הָתָם אָמְרִי: ״שְׁכֶם נָסֵיב וּמַבֻּגַאי גְזִיר!״

There, in Eretz Yisrael, they say a different adage with the same application: Shechem married a woman and Mavgai circumcised himself. This is based on the episode of the abduction of Dinah in the city of Shechem (see Genesis, chapter 34), where Shechem compelled all the male residents of the city to undergo circumcision so that he could marry Dinah. Shechem married Dinah, while the rest of the males suffered the pain of circumcision and received no benefit.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והוא כמו שכם – שביקש לישא דינה והעיר כולה נימולים. פירוש מבגאי – לשון באגיא. כן זה הדבר, כלומר זה הרג וכהן גדול מתחייב, בופריק שהיה לו לבקש רחמים על דורו ולא ביקש.
ירושלמי (ירושלמי מכות ב׳:ו׳): ר׳ יוסי בן חלפתא אומר: עיתים עיתים הם לתפילה, שנ׳ ואני תפילתי לך יי׳ עת רצון. גשאלו לחכמה מהו עונשו של חוטא? אמרה להם חטאים תרדף רעה. והנבואה אמרה הנפש החוטאת היא תמות. דוהתורה אמרה יביא קרבן ויתכפר לו שנ׳ ונרצה לו. והקב״ה אמר יעשה תשובה שנ׳ טוב וישר יי׳ על כן יורה חטאים בדרך, כלומר יורה להן דרך תשובה.
א. בערוך נוסף: כלומר עובדי אדמה, כמשל. ויש להשלים את פירוש ר״ח על פיו.
ב. כפילות יש כאן ואולי כיון שחזר להסביר את הפתגם הביא שוב את התירוץ של הגמרא.
ג. קטע זה של הירושלמי נמצא שם לפני מימרת ר׳ יוסי בן חלפתא, ואיני יודע למה הביאו ר״ח כאן. ובירושלמי כתבו המפרשים שהוא בא לדרוש את הפסוק יורה חטאים בדרך, אחר שפירשו את הדין להורות הדרך לערי מקלט. ושוב מובאות הירושלמי מובאות בפירוש ר״ח שלא במקומם.
ד. עיינו בירושלמי שם לגבי הנוסחאות השונות בקטע זה.
התם אמרי׳ – בא״י אומרין משל זה.
שכם נסיב מבגאי גזר – שכם בן חמור לקח את דינה בת יעקב וההנאה שלו ושאר בני העיר שלא נהנו מלו עצמן ונצטערו. מבגאי שם איש מבני העיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

התם אמרי [שם בארץ ישראל היו אומרים] פתגם אחר על אותו ענין: שכם נסיב [נושא אשה] ומבגאי גזיר [מל] את עצמו. שלקחו לדוגמה מה שאירע בעיר שכם, כאשר שכם רצה לשאת את דינה וגרם לכל בני העיר שימולו. שנמצא ששכם הוא הנושא את האשה ונהנה, ואילו כל מי שנמצא שם צריך היה לסבול ולמול את עצמו.
There, in Eretz Yisrael, they say a different adage with the same application: Shechem married a woman and Mavgai circumcised himself. This is based on the episode of the abduction of Dinah in the city of Shechem (see Genesis, chapter 34), where Shechem compelled all the male residents of the city to undergo circumcision so that he could marry Dinah. Shechem married Dinah, while the rest of the males suffered the pain of circumcision and received no benefit.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֲמַר (לֵיהּ) הַהוּא סָבָא: מִפִּירְקֵיהּ דְּרָבָא שְׁמִיעַ לִי, שֶׁהָיָה לָהֶן לְבַקֵּש רַחֲמִים עַל דּוֹרָן וְלֹא בִּקְּשׁוּ. כִּי הָא דְּהַהוּא גַּבְרָא דְּאַכְלֵיהּ אַרְיָא בִּרְחוֹק תְּלָתָא פַרְסֵי מִינֵּיהּ דר׳דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, וְלָא אִישְׁתַּעִי אֵלִיָּהוּ בַּהֲדֵיהּ תְּלָתָא יוֹמֵי.

A certain elder said to him: I heard in the lecture delivered by Rava that the High Priests share the blame, as they should have pleaded for mercy for their generation and they did not plead. Consequently, they required the exiles to pray on their own behalf. The Gemara illustrates the concept of the responsibility held by the spiritual leadership: This is like in this incident where a certain man was eaten by a lion at a distance of three parasangs from the place of residence of Rabbi Yehoshua ben Levi, and Elijah the prophet did not speak with him for three days because of his failure to pray that an incident of this kind would not transpire in his place of residence.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כההוא דאכליה אריא ברחוק ג׳ פרסי מאתריה דר׳ יהושע בן לוי, ולא אישתעי אליהו בהדיה ג׳ יומי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה ההוא סבא [לו זקן אחד]: מפירקיה [מדרשתו] של רבא שמיע לי [שמעתי] מדוע ראויים הכהנים הגדולים לעונש — שהיה להן לבקש רחמים על דורן שלא תארע תקלה של רצח בשגגה, ולא בקשו, ולכן היו צריכים תפילה של הגולים עצמם בעדם. ומביאים ראיה נוספת לרעיון זה, כי הא דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה [כמו מעשה זה שאדם אחד שאכל אותו אריה במרחק שלש פרסות ממנו] ממקומו של ר׳ יהושע בן לוי, ולא אישתעי [שוחח] אליהו הנביא בהדיה תלתא יומי [אתו שלושה ימים], שהקפיד עליו על אדם שנהרג בסביבתו, משום שלא התפלל שלא יארע דבר כגון זה במקומו. מכיון שדיברנו בעניני קללות והתגשמותן, מביאים עוד.
A certain elder said to him: I heard in the lecture delivered by Rava that the High Priests share the blame, as they should have pleaded for mercy for their generation and they did not plead. Consequently, they required the exiles to pray on their own behalf. The Gemara illustrates the concept of the responsibility held by the spiritual leadership: This is like in this incident where a certain man was eaten by a lion at a distance of three parasangs from the place of residence of Rabbi Yehoshua ben Levi, and Elijah the prophet did not speak with him for three days because of his failure to pray that an incident of this kind would not transpire in his place of residence.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אֲמַר רַב יְהוּדָה אֲמַר רַב: קִלְלַת חָכָם, אפי׳אֲפִילּוּ בְּחִנָּם הִיא בָּאָה. מְנָלַן? מֵאֲחִיתוֹפֶל, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁכָּרָה דָּוִד שִׁיתִין, קְפָא תְּהוֹמָא, בְּעָא לְמִישְׁטְפָא לְעָלְמָא, אֲמַר: מַהוּ לִכְתּוּב שֵׁם אַחַסְפָּא וּמִישְׁדָא בִּתְהוֹמָא דְּלֵיקוֹ אַדּוּכְתֵּיהּ? לֵיכָּא דַּאֲמַר לֵיהּ מִידִי, אֲמַר: כָּל הַיּוֹדֵעַ דָּבָר זֶה וְאֵינוֹ אוֹמְרוֹ, יֵחָנֵק בִּגְרוֹנוֹ!

Apropos curses that are realized, Rav Yehuda says that Rav says: With regard to the curse of a Sage, even if it is baseless, i.e., based on a mistaken premise, it nevertheless comes to fruition and affects the object of the curse. From where do we derive this? It is derived from this incident involving Ahithophel. When David dug the drainpipes in preparation for building the Temple, the waters of the depths rose and sought to inundate the world. David said: What is the halakha? Is it permitted to write the sacred name on an earthenware shard and throw it into the depths, so that the water will subside and stand in its place? There was no one who said anything to him. David said: Anyone who knows the answer to this matter and does not say it shall be strangled.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב: קללת חכם אפילו בחנם מתקיימת, מנא לן? מאחיתופל – שקיללו דוד ואמר: כל היודע אם מותר לכתוב שם אחספא ולמשדייה בתהומא לאוקומיה ולא יאמר ייחנק בגרונו.
שכרה דוד שיתין – יסודות של בית המקדש ובגמרת ירושלמי (סנהדרין פ״י) מצינו תימוליוס של בית המקדש והוא יסוד בלשון יוני.
קפא תהומא – צף התהום בגמרת ירושלמי (שם) שמצא שם חרס שהגביה קולו ואמר לו אל תטלני מכאן שאני כבוש על התהום מיום מתן תורה שרעדה כל הארץ ולא שמע דוד לדבריו ונטלו.
מי שרי למכתב שם – פן ימחקוהו המים ועובר משום ואבדתם את שמם (דברים יב) ולא תעשון כן וגו׳ (שם).
גמרא קללת חכם אפילו בחנם היא באה – לפי שאין בה תנאי כאידך דעלי והוה משמע כי אחיתופל לפי שלא היה יודע לדרש קל וחומר בתחלתו הוא שלא גלה לו קרי ליה קללת חנם מיהו לאו חנם ממש דהא בכל אדם אמר הכתוב קללת חנם לא תבא כי נצטע׳ דוד בדבר על שלא גלה לו מיד ולא שם את לבו לדרו׳ קל וחומר.
שבשעה שכרה דוד שיתין – הקשה רש״י ז״ל דהא כשקנה דוד מקום המזבח מארונה היבוסי בסוף ימיו של דוד היה כדאיתא בקרא וכבר מת אחיתופל זה כמה שנים קודם. ותירץ דאפילו הכי שיתין מעיקרא כרוהו בימי שמואל כי יודע היה דוד באיזה מקום יבנה בית המקדש וכדאיתא בזבחים פרק איזהו מקומן (זבחים נד ע״ב).
קפא תהומא בעיא למישטפא לעלמא – בתלמוד ירושלמי יש שמצא שם חרש שהגביה קולו ואמר אל תטלני מכאן שאני כבוש על התהום מיום מתן תורה שרעדה הארץ ולא שמע דוד לדבריו ובא ונוטלו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שבשעה שכרה דוד שיתין כו׳. מבואר באורך במסכת סוכה פ׳ לולב וערבה ע״ש ובחומש פ׳ בראשית:
כל היודע דבר זה ואינו אומרו יחנק בגרונו כו׳. לפי שדבר זה שטיפת המים הנטבע בהם היא מיתת חנק כדאמרי׳ בד׳ מיתות אע״פ שבטלו דינן לא בטל ולהכי היודע להצילנו ממיתת חנק זו ואינו אומר יחנק בגרונו במדה זו וק״ל:
אמר רב יהודה אמר רב: קללת חכםאפילו בחנם, כאשר מתברר שלא היתה סיבה לקללה זו — מכל מקום היא באה על המקולל. מנלן [מנין לנו] זאת? ממה שאירע באחיתופל, שבשעה שכרה דוד שיתין את היסודות העמוקים הנמצאים מתחת למזבח שבבית המקדש, קפא תהומא בעא למישטפא לעלמא [צף ועלה התהום וביקש לשטוף את העולם]. אמר דוד: מהו, האם מותר לכתוב שם קדוש אחספא [על חרס] ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה [ולזרוק אותו בתהום כדי שיעמוד התהום במקומו]? והשאלה היתה האם אין בכך משום בזיון השם שמשתמשים בו בדבר זה, ושהוא עלול להימחק בכך. ליכא דאמר ליה מידי [לא היה מי שאמר שהשיב לו דבר]. אמר דוד: כל היודע דבר זה ואינו אומרו — יהיה עונשו שיחנק בגרונו.
Apropos curses that are realized, Rav Yehuda says that Rav says: With regard to the curse of a Sage, even if it is baseless, i.e., based on a mistaken premise, it nevertheless comes to fruition and affects the object of the curse. From where do we derive this? It is derived from this incident involving Ahithophel. When David dug the drainpipes in preparation for building the Temple, the waters of the depths rose and sought to inundate the world. David said: What is the halakha? Is it permitted to write the sacred name on an earthenware shard and throw it into the depths, so that the water will subside and stand in its place? There was no one who said anything to him. David said: Anyone who knows the answer to this matter and does not say it shall be strangled.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) נָשָׂא אֲחִיתוֹפֶל ק״וקַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמוֹ, אֲמַר: וּמָה, לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, אָמְרָה הַתּוֹרָה, שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדוּשָּׁה יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם, לְכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן? א״לאֲמַר לֵיהּ: שָׁרֵי. כְּתַב שֵׁם אַחַסְפָּא, שַׁדִּי אַתְּהוֹמָא, נְחַת וְקָם אַדּוּכְתֵּיהּ.

Then Ahithophel raised an a fortiori inference on his own and said: And if in order to make peace between a man and his wife in the case of a sota, when the husband suspects his wife of having committed adultery, the Torah says: My name that was written in sanctity shall be erased on the water, then, in order to establish peace for the whole world in its entirety, is it not all the more so permitted? Ahithophel said to David: It is permitted. David wrote the sacred name on an earthenware shard and cast it into the depths, and the water in the depths subsided and stood in its place.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשא אחיתופל כו׳ – יש תימה בדבר שהרי לא קנה דוד את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה דהסתה שהיתה לאחר מיתת אחיתופל ג׳ שנים ולפי דברים הללו צריכין אנו לומר שאע״פ שלא קנה הגורן יודע היה מנעוריו מיום [שנמשח] וישבו הוא ושמואל בנוית הרמה ובדקו בספר יהושע ומצאו מקום לבית המקדש כדכתיב עד אמצא מקום וגו׳ וכדדרשינן ליה בזבחים באיזהו מקומן (דף נד:) וחפר היסודות ברשותו.
ימחה על המים – דכתיב בסוטה (במדבר ה) ומחה אל מי המרים והרבה הזכרות בפרשה ואפ״ה כתיב ומחה כו׳. וקללה זו בחנם היתה שלא היה מקללו אלא אם אינו אומר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו, אמר: ומה על מנת לעשות שלום בין איש לאשתו, כשחושד האיש באשתו שהיא סוטה, ומביאה לשתות מי סוטה, אמרה התורה: שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, שהרי מוחקים במים אלה מן המגילה שכתוב בה כמה פעמים שם ה׳, ומשקים איתם את האשה, כדי לעשות שלום בין בני הזוג. לצורך דבר כזה של תהום העלול לשטוף את כל העולם, שהוא שלום והצלה לכל העולם כולו לא כל שכן שמותר להשתמש בשם, גם אם הוא עלול להימחק במים? אמר ליה [לו] אחיתופל לדוד: שרי [מותר] הדבר. ועל סמך זה כתב דוד שם אחספא [על חרס], שדי אתהומא, נחת וקם אדוכתיה [זרק על התהום, וירד התהום ועמד במקומו].
Then Ahithophel raised an a fortiori inference on his own and said: And if in order to make peace between a man and his wife in the case of a sota, when the husband suspects his wife of having committed adultery, the Torah says: My name that was written in sanctity shall be erased on the water, then, in order to establish peace for the whole world in its entirety, is it not all the more so permitted? Ahithophel said to David: It is permitted. David wrote the sacred name on an earthenware shard and cast it into the depths, and the water in the depths subsided and stood in its place.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) ואפ״הוַאֲפִילּוּ הָכֵי, כְּתִיב: {שמואל ב י״ז:כ״ג} ״וַאֲחִיתוֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ, וַיַּחֲבוֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ (וְ)⁠אֶל עִירוֹ, וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ, וַיֵּחָנַק״ וְגוֹ׳.

And even so it is written that during the rebellion of Absalom: “And Ahithophel saw that his counsel was not taken, and he saddled his donkey and he arose and went to his house, to his town, and he commanded his household and strangled himself” (II Samuel 17:23). Although David stipulated that his curse would take effect only if one who knows the answer fails to share it with him, and Ahithophel did not fail to share it with him, the curse was realized.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואע״ג דבתר הכי אמר ליה אחיתופל שרי, נתקיימה בו הקללה שנ׳: ויצו אל ביתו ויחנק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואפ״ה כתיב ואחיתופל ראה שלא נעשתה וגו׳ ויצו אל ביתו ויחנק וכו׳. דמשום שראה שלא נעשתה עצתו ודאי לא היה חונק עצמו אי לאו קללה של דוד אע״פ שהיתה על תנאי וק״ל:
ואפילו הכי כתיב [ואפילו כך נאמר] בזמן מרד אבשלום ״ואחיתפל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את החמור ויקם וילך אל ביתו אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק״ (שמואל ב יז, כג). הרי שאף שלא היה מקום לקללה זו שקילל דוד לחול, שהרי השיב לו אחיתופל מה ששאל, מכל מקום כיון שיצא דבר קללה עליו מפי דוד — נתקיימה בו הקללה.
And even so it is written that during the rebellion of Absalom: “And Ahithophel saw that his counsel was not taken, and he saddled his donkey and he arose and went to his house, to his town, and he commanded his household and strangled himself” (II Samuel 17:23). Although David stipulated that his curse would take effect only if one who knows the answer fails to share it with him, and Ahithophel did not fail to share it with him, the curse was realized.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) א״ראֲמַר רַבִּי אַבָּהוּ: קִלְלַת חָכָם, אֲפִילּוּ עַל תְּנַאי הִיא בָּאָה. מְנָלַן? מֵעֵלִי, דְּקָאָמַר לֵיהּ [עֵלִי] לִשְׁמוּאֵל: {שמואל א ג׳:י״ז} ״כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף, אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר״. וְאַף עַל גַּב דִּכְתִיב: {שמואל א ג׳:י״ח} ״וַיַּגֵּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הַדְּבָרִים וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ״, [ואפ״הוַאֲפִילּוּ הָכֵי] כְּתִיב: {שמואל א ח׳:ג׳} ״וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו״ וְגוֹ׳.

The Gemara cites a similar statement: Rabbi Abbahu says: With regard to the curse of a Sage, even if it is stated conditionally, it comes to realization. From where do we derive this? It is derived from an incident involving Eli the High Priest, as Eli said to Samuel, after the latter had received a prophetic vision with regard to Eli, that his sons do not follow his path: “Therefore may God do to you, and more also, if you hide any matter from me of all the matters that He spoke unto you” (I Samuel 3:17). And even though it is written immediately thereafter: “And Samuel told him all the matters, and did not hide from him” (I Samuel 3:18), it is written at the time of Samuel’s death: “And his sons did not follow in his ways” (I Samuel 8:3), indicating that God did to Samuel as he prophesied with regard to Eli, and his own sons did not follow his path. Despite the fact that Eli stated the curse conditionally, Samuel was affected by the curse.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמב״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ אבהו: קללת חכם אפילו על תנאי באה. מנא לן? מעלי, דאמר ליה לשמואל כה יעשה לך אלהים – יבעטו גם בניך. ואע״ג דכתיב ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו, הא כתיב ולא הלכו בניו בדרכיו.
ערך כה
כהא(מכות יא.) א״ר אבהו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה מנא לן מעלי דקא א״ל לשמואל כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף:
א. [אלזא.]
אפי׳ על תנאי – ולא נתקיים התנאי אעפ״כ היא באה דהא קללה על תנאי היתה אם תכחד ממני ולא נתקיים שלא כיחד ואעפ״כ נתקיימה הקללה דכתיב ולא הלכו בניו בדרכיו וגו׳ וזו קללה קללו עלי כה יעשה לך כמו שנעשה לי שאין בני מהוגנין.
קללת חכםא אפי׳ על חנם היא באה – פי׳, לפי שדוד קלל [כל מי] שלא יאמ׳ לו מיד, כדי שלא ישטוף תהום את העולם, ואחיתופל לא הי׳ יודע עד שדרש ק״ו, ואפ״ה כיון שלא אמר מיד ונצטער דוד בנתיים, אתקיים ביה. וקללת עלי, על תנאי היה ונתקיים, ומ״ה אמר [הכא] על תנאי, והכא על חנם.⁠ב ויש לפרש דעל חנם הוי טפי מעל תנאי, ושל אחיתופל ע״ת הוא ועל חנם, שלא היה יודע כשהשביעו, ואעפ״כ נתקיים בו, אע״פ שהיה על תנאי. אבל של עלי ע״ת היה ולא על חנם, שהרי היה יודע בשעה שהשביעו, ואעפ״כ נתקיים בו שהיה צריך להתיר לו קללתו לאחר שהגיד לו. ורש״י ז״ל כתב דשל דוד על חנם [היתה] שלא היה לו לקללו, ואיני מיושב בו.
א. בנד׳: חכמים.
ב. הביאור דרבנו ס״ל דקללה בחנם לגמרי ל״ה מידי, שכן קללת חנם לא תבא, וע״כ צ״ל שאצל דוד נמי מפני שנצטער ותו מחלק רבנו דמשמע בגמ׳ דאצל דוד משום חנם הוי ולא משום תנאי ואצל עלי משום תנאי גרידא, [ולרש״י שניהם בתנאי וחנם הוי, ואמאי שני לישני]. ולכן פי׳ רבנו דדוד קלל כל מי שלא יאמר לו מיד, ואחיתופל באמת לא ידע מיד, ולכן זה בגדר חנם ולא בתנאי, אבל אצל עלי דידע הקללה היתה על תנאי, ובפי׳ הב׳ כתב רבנו דאצל דוד אפשר נמי דהיה ע״ת, ומ״מ הוי חידוש טפי דהוי נמי על חנם, ובר״ח משמע כרש״י, ועי׳ ריטב״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דקא״ל עלי לשמואל כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד וגו׳. דהאי לישנא דכה יעשה וגו׳ נאמר במקרא על המקבל עליו שום קללה הנזכרת כבר כמו שאמרה רות כה יעשה ה׳ לי וכה וגו׳ כפרש״י שם כאשר התחיל להרע בי שיצאה בי ידו להמית אישי ולירד מנכסי וכה יוסיף אם יפריד וגו׳ וכאן לא נזכר לעיל מיניה שום צרה רק זאת ובני עלי בני בליעל וגו׳ ולא ישמעו לקול אביהן וגו׳ שעל זה נתכוין לומר כה יעשה ה׳ לך וגו׳ וק״ל:
ועוד בענין זה אמר ר׳ אבהו: קללת חכםאפילו נאמרה על תנאי היא באה (מתקיימת). מנלן [מנין לנו]? מעלי הכהן הגדול, דקאמר ליה [שאמר לו] [עלי] לשמואל כשהיה לו חזון נבואה על עלי שבניו לא הלכו בדרכיו: ״כה יעשה לך אלהים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר״ (שמואל א ג, יז). ואף על גב דכתיב [ואף על פי שנאמר] מיד אחר כך ״ויגד לו שמואל את כל הדברים ולא כחד ממנו״ (שמואל א ג, יח)[ואפילו הכי] כתיב [כך נאמר] מאוחר יותר לעת זקנת שמואל ״ולא הלכו בניו בדרכיו״ (שמואל א ח, ג) כלומר, שכה עשה לו אלקים כמו שעשה לעלי, שבניו לא הלכו בדרכיו. הרי שאף שעלי קיללו על תנאי אם לא יגלה לו, ואילו שמואל גילה לו, ולא התקיים התנאי — מכל מקום פגעה הקללה בשמואל.
The Gemara cites a similar statement: Rabbi Abbahu says: With regard to the curse of a Sage, even if it is stated conditionally, it comes to realization. From where do we derive this? It is derived from an incident involving Eli the High Priest, as Eli said to Samuel, after the latter had received a prophetic vision with regard to Eli, that his sons do not follow his path: “Therefore may God do to you, and more also, if you hide any matter from me of all the matters that He spoke unto you” (I Samuel 3:17). And even though it is written immediately thereafter: “And Samuel told him all the matters, and did not hide from him” (I Samuel 3:18), it is written at the time of Samuel’s death: “And his sons did not follow in his ways” (I Samuel 8:3), indicating that God did to Samuel as he prophesied with regard to Eli, and his own sons did not follow his path. Despite the fact that Eli stated the curse conditionally, Samuel was affected by the curse.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמב״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מכות יא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מכות יא., עין משפט נר מצוה מכות יא., ר׳ חננאל מכות יא. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס מכות יא., רש"י מכות יא., רמב"ן מכות יא. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי מכות יא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מכות יא., מהרש"ל חכמת שלמה מכות יא., מהרש"א חידושי הלכות מכות יא., מהרש"א חידושי אגדות מכות יא., גליון הש"ס לרע"א מכות יא., פירוש הרב שטיינזלץ מכות יא., אסופת מאמרים מכות יא.

Makkot 11a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Makkot 11a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Makkot 11a, R. Chananel Makkot 11a, Collected from HeArukh Makkot 11a, Rashi Makkot 11a, Ramban Makkot 11a, Meiri Makkot 11a, Ritva Makkot 11a, Maharshal Chokhmat Shelomo Makkot 11a, Maharsha Chidushei Halakhot Makkot 11a, Maharsha Chidushei Aggadot Makkot 11a, Gilyon HaShas Makkot 11a, Steinsaltz Commentary Makkot 11a, Collected Articles Makkot 11a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144