וזיז כל שהוא דקאמר שמואל י״א דלאו דוקא דכ״ש אם הוא גדול יותר דהוי היכרא טפי וכן נרא׳ מלשון רש״י ז״ל ויש שפירשו דדוק׳ נקט זיז כל שהוא דאלו יש בו רחב ד׳ הרי הוא כחלון עצמו וכאלו מוצי׳ מרשות שניהם לרשות היחיד וליכא היכר׳ ודיקא נמי דלא קאמר מוציא ממנו אפי׳ זיז כל שהוא.

(85b:15) ורב יהודה אמר אפי׳ קניא – וא״ת ומה הוסיף רב יהודה בזה על דברי שמואל תירץ מורי הרשב״א דאנן דילמא הוה ס״ד דזיז כל שהוא היינו שיש בו טפח דחשיב קצת ועביד היכרא וכאותה שאמר בפרק חלון וכמה כל שהוא קמ״ל דאפי׳ קניא בעלמא וכל שהוא ממש קאמר ואינו מחוור בעיני דכיון דשינה לשונו מזיז דקניא משמע שהשנוי הוא בגופם ולא בשעורם לכך נראה לי דזיז כל שהוא משמע דבר קבוע כעין סתם זיז ורב יהודה פירש אפי׳ קניא שנתנו שם עראי לפי שעה כסתם קניא א״ל אביי כו׳ פי׳ אין אדם אוסר לחבירו בדבר שאין תשמישו אלא בדרך אויר כלומר בהפלגת אויר ד׳ טפחים כי הכא שמפלגת החלון מן הכתל ד׳ אבל בזריקת גובה אויר ודאי אוסר כשאינה מופלגת ואפי׳ לזה בשלשול ולזה בזריקה אוסר לרב אלא ודאי כדאמרן ופשוט הוא אלא שראיתי לא׳ מן הגדולים שהוקשה לו כתל שבין שתי חצרו׳ גבוה עשרה ורחב ד׳ ששניהם אסורין ואף על פי שהם משתמשים בו דרך זריקה ולפום חורפיה לא דק בה מרן דהתם זריקת גניבה והכא זריקת הפלגה וכדמוכח׳ סוגיין כלה דשמואל מאי היא פרש״י ז״ל כי כשנאמרו דברי רב יהודה לפני אביי ורב יוסף לא נאמרו עם דברי שמואל אלא באנפי נפשייהו בלחוד.

(ג) אילמא מהא וכו׳ – פי׳ וקס״ד דטעמא משום דאסרי עלייהו בני רשות הרבים בתשמישם פרש״י ז״ל ואע״ג דאיכא זריקת אויר דהא איכא חפופי ד׳ סמוך לכתלים ומתרחקים על כרחם אלמא אדם אוסר על חבירו דרך אויר ומהדרינן ודילמא התם כדרב פפא דכיון דמכתפי עלה בכומת׳ וסודרא תשמיש נוח והגון הוא ולא תשיב תשמיש אויר.

אלא מהא וכו׳ ואלו לרב אין צריך כלום דאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר אלימא וכו׳ ואמר רב וכו׳ – פירש דכיון דמופלגת ד׳ טפחים ה״ל תחתונה שבעליונה בדרך זריקת הפלג׳ אויר ואין אדם אוסר בכך על חבירו ודילמא שאני התם כו׳ פירשנו לעיל הפי׳ הנכון שפרש״י ז״ל דה״ק דכיון דלבני תחתונה בזריקת גובה וזריקת הפלגת אויר וגם בשלשולו לעליונה בשלשול לחודיה ה״ל לזה כפתח ולזה בזריקה דמי.

אלא מהא דאמר רבה כו׳ – והראי׳ שאנו מביאין מכאן לומר דרב סבר אין אדם אוסר על חבירו בדרך אויר הוא מן המסקנא דאוקימיא משום דעבידא כחצובא דאי עבידא כשור׳ אפילו אמצעי מות׳ לפי שתשמיש שניהם בדרך אויר הוא והיינו דאמרי׳ ויתיב בר ברונא וכלה גרסי׳ לה בווין עד סיפא והא דקאמר ב׳ בתי׳ וג׳ חורבות ביניהם מיירי בשאין הבתים פתוחים שם אלא שמשתמשין בהן מן הבתים האלו דרך חלונות ופרש״י ז״ל כי החורבו׳ האלו מחיצותיהן פרוצות זו לזו ואין בהם דיורין ואין להם בעלים אלא בני הבתים האלה שמשתמשין בהם דרך חלונות ודקדקו בתוספו׳ כי נר׳ מדבריו שאלו היה להם בעלים היה אסור לאלו להשתמש בהם בשבת כלל כשם שאסור להוציא מרשות חבירו לרשותו כל זמן שלא ערבו דאע״ג דחורבא אינה אוסרת דגריעא מבית התבן דקי״ל שאינו אוסר מ״מ אסורה היא ויש מביאין ראיה לדברי רש״י ז״ל דהא קי״ל שאפי׳ הלך לשבות אצל ביתו בעיר אינו אוסר ולא מסתברא שתהא ביתו מותרת להם אלמ׳ פעמים אינו אוסר מפני שאין בה דיורין ואעפ״כ היא אסורה וזו אינה ראיה דהתם נמי דילמ׳ כשם שאינו אוסר קאמר כך אין ביתו אסורה כיון שאין בה דיורין היום ועוד הביאו ראיה מדאמרינן פרק הדר דלר׳ מאיר אע״ג דעובד כוכבי׳ ומזלות כי ליתיה אינו אוסר ביתו אסור להוציא ולהכניס וגם זו אינה ראיה דההיא אליבא דר״מ דס״ל דדירה בלא בעלים שמה דירה אלא דבעובדי כוכבים ומזלות האלו היכא דליתיה מפני שהיא כדיר של בהמה שלא יאסור וביתו אסורה דסוף סוף דירה הוא אבל אנן דקי״ל כר׳ יוסי ור׳ שמעון דדירה בלא בעלים לא שמה דירה שאינו אוסר כך אינה אסורה בין בעובד כוכבים ומזלות בין בישראל ועוד הביאו ראיה מדאמרינן בפרק הדר גבי מבוי ורבי יוחנן אמר אפילו בית וחרבה ושקלינן וטרינן עליה ואמרינן דרבי יוחנן לא גזר דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחורבה מפני השתוף דאלמא אסור להכניס ולהוציא כלי ביתו לחורבתו של חבירו וזו ראיה מחוורת אבל ר״י ז״ל דחה אותם דהתם בשיש לבעל החורבה בית סמוך לה והוא משתמש בה ולפיכך היא אסורה וא״ת וא״כ תיפוק לי שמכשירין המבוי בלתי וקורה משום אותו בית והיינו דשמואל דאמר אפילו בית אחד וחצר אחת י״ל בשהיתה בית פתוח למבוי אחד ואינו רגיל לצאת ולבא בפתח שבחורבה ולעולם חורבה בעלמא וכן כל שאינו אוסר בחצר או במבוי מפני שאין בו דירה כך אינו אוסר להם שלא אסרו חכמים אלא רשות חבירו שיש בו דירה ובירושלמי יש בכאן קצת סיוע לסברא זו של ר״י ז״ל דבכל ההיא דפרק הדר דש״ס דילן נדחקת מאד לפר״י ז״ל ויש מקשים על דברי רש״י ז״ל מדאמרינן בשלהי פ׳ הדר עשרה בתים זו לפנים מזו אינו אוסר ונותן את ערובו אלא הפנימי בלבד ואידך הוו להו כבי׳ שער שאינו אוסר וע״י עירובי הפנימי משתמשין בשאר הבתים דאלמא כשם שאין בית שער אוסר כך אינו אסור להם ולאו קשיא היא כלל דשאני התם שנתנו כלם בערובו של פנימי כיון שהם לו כבית שער.

זה משתמש בסמוך לו ע״י זריקה – פרש״י ז״ל משום דלדידיה תשמישו בחול בשלשול לחוד כיון שהוא סמוך לו ולגבי חצרו אין משתמש שם אלא בזריקת הפלגה שהרי מופלגת ממנו הרבה וה״ל לדידיה בנחת ולחבירו בקשה וכאלו לזה בפתח ולחברו בזריקה והיינו דפריך ליה ר׳ אליעזר בסמוך משום דשרי בהא והא את הוא דאמרת לזה בשלשול ולזה בזריקה שניהם אוסרין וא״כ הא דקאמר זה משתמש בסמוך לו ע״י זריקה ברבותא נקט שמשתמש בכל אותה חורבה ואפי׳ בצד שהוא רחוק ומופלג ממנו ולא דמי לבור שבין שתי חצרות ומופלגו׳ מכתל זה בד׳ דסתם אינו משתמש בבור כלל אלא בזריקה ומבוי שלפניו מקום אחר הוא אבל הכא כיון שהותרה לו החורבה כשורה כלומר שהשלש חרבות בשורה אחת שנמצאת האמצע מופלגות משניהם ואין משתמשין בה בזריקת אויר וה״ל לזה בזריקה ולזה בזריקה וש״מ דלרב כך הוא זריקת אויר דהפלגה כזריקת אויר בגובה למיסר אהדדי וא״כ היא הנותנת שיהא כל אחד אסור אפי׳ בסמוך לו דאע״ג דלדידיה בשלשול ולחברי׳ בזריקת אויר הא מר הוא דאמר לזה בשלשול ולזה בזריקה שניהם אסורים ואף על גב דההוא בזריקת גובה איתמרא מאמצעי אסור דייק לן דזריקא משך כזריקת גובה והראיה דהיינו קושיא דר׳ אליעזר מדאהדר ליה רב מי סברת דעביד׳ כשורה לא בחצובה כלומר דלדידי זריקת משך אויר אינה אוסרת כלל וכל דעבידי כשורה אפילו אמצעי מותר והא דאמר אמצעי אסור׳ דעבידה כחצובה שהאמצעי סמוך לשניהם ומשתמשין בו בשלשול ולפי׳ אוסרין זה על זה ומדקא דייקי׳ לעיל דס״ל לרב שאין אדם אוסר על חבירו בדרך אויר דהפלגה ופירושא דעבידא כחצובה לומר שהם כעין שלשת רגלי קנקן שני׳ כשור׳ ואחת למטה בין שניהם כעין סגול כגון זה והבתים האלו ראיתי לאחד מרבותי שיחי׳ שמצייר אותה שהם תחת החורב׳ הג׳ כגון זה ולפי צורה זו אף החורבות השתים הם מופלגות מכל אחד מהם ודין אחד מהם משתמש בה אלא בדרך אויר וקשיא ליה דא״כ למה אין שניהם משתמשים בהם לרב דאמר אדם אוסר על חבירו דרך אויר שהוא דבור המופלגות מכתל זה בד׳ ומכתל זה בד׳ ותירץ הוא נראה דמיירי בשחרבה שבימין מיוחדת לראובן ושל שמאל מיוחד׳ לשמעון ולא אמר רב שאין אדם אוסר על חבירו דרך אויר אלא באויר משותף כההיא דבור וחורבה אמצעית ואויר רשות הרבים אבל באויר שהוא מיוחד בהם ודאי אוסר אפי׳ לרב ע״כ ולא ירדתי לסוף דעתו כי המימרא פשוטה היא לפנינו כי השני בתים עומדים משני צדי החרבה האמצעית ונמצאו שתיהן סמוכות לאמצעי והאחד סמוך לחרבה שבצדו ומופלג מן החרבה שהיא סמוכ׳ לבית חבירו וכדקאמר זה משתמש בסמוך לו בשלשול כמו שפירשנו למעלה וחבירו משתמש שם בזריקה ולפיכך הוא אוסר על חבירו ואין חברו אוסר עליו כגון זה ואף על פי שהג׳ בתים בנתים מ״מ השלש׳ חרבו׳ בחצבה הם והם נראין לי פשוט וכן נראה מפרש״י ז״ל והא דפרכינן לעיל והא לזה בשלשול ולזה בזריקה הא לאו דוקא לזה בזריקה לחוד דהא אין חבירו משתמש בסמוך לו אלא בשלשול וזריקת אויר אלא דס״ל שאין הפרש לרב בין שתי כחות לכח א׳ כיון שאינו כפתח לא׳ מהם וכדפרישנ׳ לעיל.