×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הַאי עֲשֵׂה וְהַאי עֲשֵׂה אעֲשֵׂה דִּכְבוֹד תּוֹרָה עֲדִיף סַלְּקֵיהּ לְדִינָא דְּיַתְמֵי וְאַחֲתֵיהּ לְדִינֵיהּ כֵּיוָן דַּחֲזָא בַּעַל דִּינֵיהּ יְקָרָא דְּקָא עָבֵיד לַיהּ אִיסְתַּתֻּם טַעְנָתֵיהּ.:
This is a positive mitzva, for judges to judge cases properly, and this is a positive mitzva, to honor Torah scholars and their families. Rav Naḥman concluded that the positive mitzva of giving honor to the Torah takes precedence. Therefore, he put aside the case of the orphans and settled down to judge the case of that man, under the mistaken assumption that he was a relative of Rav Anan. Once the other litigant saw the honor being accorded to that man by the judge, he grew nervous until his mouth, i.e., his ability to argue his claim, became closed, and he lost the case. In this manner, justice was perverted by Rav Anan, albeit unwittingly and indirectly.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״ירא״הריטב״אשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך גה
גהא(מגילה יז.) היה כותב דורשה ומגיהה. ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא. (כתובות יב.) אמר רבי אמי ספר שאינו מוגה עד ל׳ יום מותר לשהותו. (כתובות קו.) אמר רבה בר חנה א״ר יוחנן מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה (ברכות יג) גמרא בקורא להגיה שאינו קורא בניקודה אלא בכתיבתה כגון מקרא קורהו מקרא כגון חסר יוד בענין זה קורא׳ להגיה וזה שצריך לכוין את לבו. פי׳ אחר שבתחילה היה קורהו להגיהו ולא היה קורא אלא לדילוגין וכיון זה לבו וקורא שלא לדילוגין יצא:
א. [פעהלער אויסבעסערן.]
האי עשה והאי עשה – מצות הדיינים עשה ושפטתם צדק.
עשה דכבוד תורה – דיניה דהאי גברא דהוא עשה דאיכא כבוד תורה דרב ענן בהדיה עדיף.
פרק שלשה עשר
איסתתם טענתיה. הכא עדיין לא פתחו בדינא דיתמי כדאתא האי לקמי׳ רב (ענן) [נחמן], דבשלמא בחבר עצמו שרינן לדיניה ברישא ואע״ג דפתחו בדינא דאחריני, כדי שלא יתבטל מתלמודו ומשום כבוד דידיה, דאע״ג דאיכא מצוה לדון את הבא ראשון מדכתיב (דברים א, יז) כקטן כגדול תשמעון בפ״ק דסנהדרין (ח, א), עשה דכבוד תורה עדיף, והיינו דאמרינן בפרק כל כתבי הקדש (קיט, א) אמר רבא תיתי לי דכי אתא צורבא דרבנן לעיוני בדיניה כי היכי דלשרייה לאלתר, אבל כבוד קרובו של חכם אינו אלא מדדרבנן, ולא דחי עשה דאורייתא, אבל הכא עדיין לא פתחו באידך דינא, ובכל חד מינייהו איכא מצות עשה לדון מדכתיב (דברים א, טז) ושפטתם צדק כדכתב רש״י ז״ל, וכיון דכן האי עשה דקרובו של חבר עדיף דאיכא בהדיה עשה דרבנן דכבודו של חכם. כך היא מפורשת בשם ה״ר פנחס הלוי ז״ל.
אסתתם טענותי׳ קשיא לן הא דאמר בפרק שבועת העדות דשלח ליה רב יוסף לרב נחמן עולא חברינו עמל בתורה ובמצות הוא ואמרי׳ מאי שלח ליה לחנופי ליה אלא שודר ציה למשרי תגרי׳ ברישא אי נמי לשודא ולא חייש לאסתתמי טענותי׳ דאידך וי״ל דבחבר שבא לדין ליכא משום אסתתמי טענותי׳ דהא ידיעה דחזי להכי ובעל דינא נמי ניחא ליה דלשבקנו לאלתר אבל הכא דלא הוה חבר ולא קרובו של חבר אלא דרב ענן הוא דהוה סבר סבר דמחניף ליה ואסתתום טענותיה דאידך וזה ברור. ודעת מורי ז״ל דהכא עדיין לא פרשו בדיני דיתמי בדאתא האי לקמיה דרב ענן בשלמא בחבר עצמו שרינן תגרי׳ ברישא ואע״ג דפתחו בדינא דאחרינא כדי שלא יתבטל מתלמודו ומשום כבוד דידיה ואע״ג דאיכא מצוה לדון את שבא ראשון כקטן כגדול תשמעון וכו׳ בפ״ק דסנהדרין עשה דכבוד תורה עדיף והיינו דאמר בפרק כל כתבי אמר רבא תיתי לי כדאתא צורבא מרבנן לעיוני׳ בדיני׳ כי היכי דלשרייה לאלתר אבל כבוד קרובו של חכם אינו אלא מדרבנן ולא דחי עשה דאורייתא אבל הכא עדיין לא פתחו באידך דינא ובכל חד איכא מצות עשה לדון מדכתיב ושפטתם צדק כדכתב רש״י וכיון דכן האי עשה דקרובו של חבר עדיף דאיכא בהדי׳ עשה דרבנן דכבודו של חכם כך היא מפורשת בשם הר״ר פנחס הלוי ז״ל וכן גורס רבינו חננאל ז״ל. דבי רבי ישמעאל תנא כלי שרת באים מתרומת הלשכה פי׳ ממה שנתנו בקופת עצמן ובא לחלוק על סוגיא דלעיל דמוקי האי קרא דשארי הכסף בקדשי בדק הבית שגבו ואלא דבי ר׳ ישמעאל אומר דקרא בתרומת הלשכה מיירי.
אסתתם טענתיה קי״ל הא דאמרי׳ בפ׳ שבועת העדות דשלח ליה רב יוסף לרב נחמן עולא חברינו דעמית בתורה ובמצות הוא ואמרינן מאי שלח ליה לחנופי ליה אלא למשרי תבריה ברישא א״נ לשודא ולא חיישינן לאסתתמי טענתיה דהא ידיע דחזי להכי ובעל דיניה נמי ניחא ליה דלשבקנהו לאלתר אבל הכא דלא הוה חבר ולא קרובו של חבר אלא דרב ענן הוא דהוה סביר הכי סבר דמחניף ליה ואסתתים טענתיה וזה ברור ודעת מורנו נר״ו דהכא עדיין לא פתחו בדינא דיתמי כדאתא האי לקמי׳ רב ענן דבשלמא בחבר עצמו שרינן ברישא ואע״ג דפתחו בדינא דאחרים כדי שלא יתבטל מתלמודו ומשום כבוד דידיה דאע״ג דאיכא מצוה לדון את הבא ראשון מדכתיב כקטן כגדול תשמעון בפ״ק דסנהדרין עשה דכבוד תורה עדיף והיינו דאמר בפק כל כתבי אמר רבא תיתי לי דכי אתא צורבא מדרבנן לעיוניה בדיניה כי היכי דלשרייה לאלתר אבל כבוד קרובו של חכם אינו אלא מדרבנן ולא דחי עשה דאורייתא אבל הכא מ דין לא פתחו באידך דינא ובכל חד איכא מצות עשה לדון מדכתיב ושפטתם צדק כדכתב רש״י ז״ל וכיון דכן האי עשה דקרובו של חבר עדיף דאיכא בהדיה עשה דרבנן דכבוד של חכם כך היא מפורשת בשם ה״ר פנחס הלוי ז״ל. הריטב״א ז״ל:
בד״ה מבקרי מומין כו׳ תימה כו׳ הנוטל שכר להיות רואה בכורות אין שוחטין אותן כו׳ עכ״ל ולא ניחא להו לאוקמא מבקרי מומין דהכא היינו כאילא ביבנה דקתני התם נמי במתני׳ דהתירו לו חכמים ליטול שכר וק״ל:
אמר האי עשה והאי כו׳ פרש״י מצות הדיינים עשה ושפטתם צדק עכ״ל פירושו אינו מובן דמאי משמע מושפטתם צדק לדון דיתמי ברישא אבל מקרא דבתר הכי יליף ליה בפ״ק דסנהדרין כקטן כגדול תשמעון שיהיה חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה למנ״מ לאקדומי ע״ש והכא דין. היתום בא מקודם ולדברי הרמב״ם דמקדימין דין יתום כו׳ שנאמר שפטו יתום וגו׳ ניחא טפי שהזכיר כאן דנקט דינא דיתמי מיהו לדבריו לא הוה צריך למנקט דהוה קאים דינא דיתמי קמיה דא״נ באו בבת אחת דין יתום קודם אי לאו דכבוד תורה עדיף:
בגמרא אמר האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף. וכתב הריטב״א ז״ל בחידושיו דלאו עשה ממש אלא מצוה דרבנן היה לכבד קרובי ת״ח אלא דאפ״ה סלקיה לדינא דיתמי משום דאכתי לא פתח בדינא דיתמי ועיין באריכות בדרישה בח״מ סי׳ י״ז אלא דאכתי לענ״ד קשה לשון עשה דכבוד תורה דלכאורה לא אשכחן בכולה תלמודא שיהא מצוה לקרב ולכבד קרובי החכם טפי מאדם אחר לקום מפניו או להדרו ולענ״ד היה נראה לפרש בענין אחר דבלא״ה קשיא לי מאי שלח רב ענן לר׳ נחמן דלדייניה להאי גברא משום דאיהו פסול ליה לדינא דבלא״ה מהיכי תיתי לא לדייניה ר״נ ולא מסתבר לומר דר׳ ענן היה גדול מר׳ נחמן דהא לעיל איקפד ר׳ הונא על ר׳ ענן דקריא ליה הונא חברין ור׳ נחמן היה רגיל תמיד לקרות לר׳ הונא הונא חברין ור׳ הונא גופא קאמר עליה דר״נ דאיהו ושבור מלכא אחי בדיני לכך היה נראה מזה דר׳ ענן שלח ליה הכי כדי למישרי ליה תיגרא ברישא וקסבר ר״נ דמשום דקרובו הוא מש״ה רוצה ר׳ ענן בכך ולפ״ז א״ש דעשה דכבוד תורה היינו אדר׳ ענן גופא לקיים דבריו ולכך נענש ר׳ ענן במה שנתן מקום לר״נ לטעות בזה כך היה נ״ל לכאורה אלא שלא מצאתי לי חבר בזה ועוד דא״כ אכתי קשה באמת אדר׳ ענן גופא למה שלח ליה לר׳ נחמן דלידייניה דהא לקושטא דמילתא לאו משום דלמישרי ליה תיגרא ברישא עביד הכי דהא לאו קרובים הוו אם לא שנאמר שמחמת הדורון הטהו לבו ומש״ה נענש אלא דיותר נראה דהאי גברא ממקומו של ר׳ ענן היה הוא ובעל דינו ור׳ נחמן היה במקום אחר ולא היה ר״נ יכול לכפותו לשכנגדו להוציאו ממקומו של ר׳ ענן אי לאו דשדר ליה דפסילנא לדינא כן נ״ל:
גמרא האי עשה והאי עשה וכו׳. כתב הריטב״א והביאו הב״י בסימן ט״ו והרמ״א בהג״ה דבת״ח עצמו שבא לדין אפילו פתחו כבר בדינא דוחין דין הת״ח לדין אחר כדי שלא יתבטל מלמודו. משא״כ הכא בקרובו של ת״ח אינו דוחה. וצ״ע דהא אמרינן בפ״ק דמגילה ת״ת דיחיד קל וכבוד תורה דיחיד חמיר. וא״כ הכא מאי מעליותא איכא בת״ח עצמו שלא יתבטל מלמודו. ונראה לפענ״ד דבאמת עשה דכבוד תורה דוחה עשה דכקטן כגדול וגו׳. אלא דקשה לפי מאי דאמרינן לעיל דף מ״ וליתי עשה ונדחה לא תעשה וקאמר טעמא משום דאי איהי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל. א״כ ה״נ הא קי״ל הרב שמחל על כבודו כבודו מחול. וא״כ אם אמר הת״ח שמחל על כבודו מי איתא לעשה כלל. ואינו דומה להך דמגילה דאין מועד בפני ת״ח שמת ואין כבודו מחול ואף שכתבנו לעיל דף י״ז גבי מלך דכיון דכבודו קודם א״צ למחול היינו לגבי כבוד של אחר אבל בשביל מצות עשה אחרת יש לומר דכיון דאי בעי אמר לא בעינא אינו דוחה אך הנ״ל דלא דמי דבשלמא התם באנוסה ליכא שום מצוה שלא תמחול ע״כ ראוי הוא שתמחול כדי שלא יעבור. אבל הכא כיון שיצטרך לבטל מלמודו אף דת״ת דיחיד קל ולא דחי שאר עשה מ״מ הא קי״ל בריש שבת דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך אפילו בחטא קל. א״כ ממילא אין לת״ח למחול על כבודו ולבטל מלמודו בשביל שיזכה הדיין וכיון דאינו מוחל ממילא איכא לגבי דיין עשה דכבוד תורה ודוחה שאר עשה. ואף למאי שכתבו התוס׳ שם דהיכא דלא פשע חבירו אומרים לאדם חטא הכא שאני דלא עביד הדיין איסורא כלל דעשה דכבוד תורה דוחה. ויש לדמות לכלאים בציצית דכתבו התוס׳ ביבמות דף צ׳ ע״ב דעיקר מצות ציצית היינו אחר שנתעטף כבר. אע״ג דאם רוצה אינו מתעטף כלל ולא בא למצוה עשה דציצית דהא קי״ל ציצית חובת גברא הוא מכל מקום כיון דאיכא קצת מציה להביא עצמו לידי מצות ציצית כדאמר מלאכא לרב קטינא מותר ללובשו ולדחות ל״ת דכלאים כ״ש אצל חבירו דאין לו לבטל מלמודו בשביל שימחול על כבוד שלא ידחה עשה דקטן כגדול. מיהו לפמ״ש התוס׳ ישינים לעיל דף מ״ט. דהא דאמר אי אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה היינו משום דבדידה ליכא עשה והיא מוזהרת כמותו. א״צ לזה דהא עשה דקטן כגדול אינו אלא על הדיין. ועפ״ז יש ליישב קצת דברי הרמב״ם שכתב דדין אלמנה קודם לת״ח. אע״ג דאמרינן הכא דדין היתום נדחה מפני כבוד ת״ח ויתום קודם לאלמנה כדאיתא בש״ע שם ועיין בסמ״ע שם ולפמ״ש יש לומר דהא דיתום קודם לאלמנה היינו משום דהב״ד אביהן של יתומים אע״ג דבאלמנה איכא זילותא טפי מ״מ מצות הבית דין עצמו יותר מוטל על היתומים. אבל לגבי אחרים לא שייך זה דזילותא דאלמנה היא שוה לכל אדם. נמצא לגבי ת״ח שייך סברת התוס׳ ישינים דאי אמר לא בעינא דלגבי דידיה ליכא עשה דכבוד תורה ואיכא זילותא באלמנה. משא״כ לגבי יתום דאינו מצוה אלא על הבית דין שהן אביהן של יתומים ולא שייך הך סברא אי אמר לא בעינא לכך אינו מחויב למחול ואתי עשה דכבוד תורה ודחי ודוק:
רש״י ד״ה הוי פיישי וכו׳. ולחם ביכורים הוא עשרים וחד וכו׳. זהו לפי מאי דאמרינן בפ״ק דסנהדרין דלחם ביכורים כמשמעו ר״ל תחילת קציר ע״ש אבל לפי מאי דדריש לעיל דדורן לת״ח הוי כביכורים א״כ משמע דקאי על עשרים לחם דאינהו עיקר הדורן דלמה יקרא ללחם א׳ יותר ביכורים מאינך וע״כ לחם ביכורים היינו העשרים לחם לדורון ולולי פירש״י ז״ל היה אפשר קצת לפרש אף לפי דרשא דלעיל דכרמל בצקלונו מסתמא היה בו כשיעור שיש בלחם אחרים וממילא דע״כ היה בו כפלים כלחם אחת כדאמרינן לעיל דף ס״ד ע״ב צא מהן מחצה לחנוני נמצא שהלחם נתמעט מחצה וזה שהיה בלבושו עדיין כפירש״י במלכים ב׳ סימן ד׳ ודאי היה כפול וה״ל כשנים וק״ל:

הקדמת הדיון בדין של תלמיד חכם וקרובו

ציון א.
גמרא. אמר: מדשלח לי הכי - שמע מינה קריביה הוא. הוה קאים דינא דיתמי קמיה, אמר: האי עשה והאי עשה, עשה דכבוד תורה עדיף, סלקיה לדינא דיתמי ואחתיה לדיניה, כיון דחזא בעל דיניה יקרא דקא עביד ליה - איסתתם טענתיה.
תלמידי חכמים... אם היה לו דין והיה עומד בכלל בעלי דינין הרבה - מקדימין אותו ומושיבין אותו.(רמב״ם תלמוד תורה ו, י)
היו לפני הדיינין בעלי דין הרבה - מקדימין את דין היתום לדין האלמנה, שנאמר ״...שפטו יתום ריבו אלמנה״, ודין האלמנה קודם לדין תלמיד חכמים, ודין תלמיד חכמים קודם לדין עם הארץ, וכו׳.(רמב״ם סנהדרין כא, ו)
צריך הדיין שיקדים לדון הדין שבא לפניו תחלה, אבל צריך להקדים דין של תלמיד חכם אפילו בא לבסוף, וכן מצוה עליו להפך בזכותו מה שיוכל. הגה. ואם התלמיד חכם בעצמו לפני הדיינים, אפילו פתחו כבר בדין אחר - דנין אותו תחלה שלא יתבטל מלמודו. אבל אם קרובו בא לדין, אם פתחו בדין אחר - אין צריכים לפסוק, ואם לאו - צריכין לדון אותו תחלה משום כבוד החכם.
היו לפניו דינים הרבה - מקדימים דין היתום לדין האלמנה, ודין האלמנה קודם לדין תלמיד חכם, וכו׳.(שו״ע חושן משפט טו, א-ב)

א. תלמיד חכם ויתום - מי קודם.

בגמרא נאמר שרב נחמן חשב שאותו אדם שנשלח בידי רב ענן היה קרובו ולכן הקדים לדונו לפני היתומים מפני כבודו של רב ענן, ובפשטות ניתן ללמוד מהגמרא שתלמיד חכם קודם ליתום.
אולם הרמב״ם כותב בהלכות סנהדרין שהדין של יתום ואלמנה קודם לדין של תלמיד חכם, וכבר מקשים עליו הכסף משנה והרמ״א בדרכי משה (סק״א) שדבריו סותרים את הגמרא.
בעל התומים (סק״ג בתירוצו הראשון) מתרץ שהרמב״ם מפרש את סוגייתנו בכגון שיש כמה בתי דין בעיר, ואז מפנים את היתומים לבית דין אחר מפני כבודם של החכמים. אבל כאשר יש רק בית דין אחד בעיר, הרמב״ם סובר שאין דוחים את היתומים אלא מקדימים אותם לפני החכמים וזהו פשר דבריו בהלכה שלפנינו.
הלחם משנה מתרץ שהרמב״ם מפרש שלמסקנת הסוגיה אין להקדים את הדין של תלמיד חכם ליתום, שהרי הגמרא אומרת שנסתתמו טענותיו של בעל הדין השני מפני שרב נחמן הקדימו. הוא מסביר שיש מצוה להקדים דין של תלמיד חכם לפני עם הארץ, כמבואר במסכת שבועות (דף ל, א), ובכגון זה אין לחוש שיסתתמו טענותיו של בעל הדין השני מפני שיודע שנוהגים על פי הדין. אבל כשרואה שמקדימים תלמיד חכם שלא על פי הדין, הוא חושש שהדיין מחניף לו ולכן מסתתמות טענותיו, ולפי זה יש ראיה מסוגייתנו לאידך גיסא, שאין להקדים תלמיד חכם ליתומים.
הריטב״א מפרש בניגוד לרמב״ם שגם למסקנת הגמרא יש להקדים תלמיד חכם ליתום. באשר לתקלה שיצאה מכך הוא מסביר שבתלמיד חכם אין לחוש שיסתמו טענות בעל הדין שהרי רואה מי עומד לפניו, אבל כאן אותו אדם שהקדימו לא היה תלמיד חכם ולא קרובו, אלא שרב נחמן חשב כך בטעות, ורק משום כך נסתמו טענותיו.
בדברי הריטב״א לא מבואר אם סובר שמקדימים גם קרוב של תלמיד חכם לכל אדם. אולם בהמשך הדברים הריטב״א מביא את דעת רבו וממנה עולה שמקדימים אף את קרובו של תלמיד חכם לפני כל אדם, אפילו לפני יתומים, וזאת בתנאי שעדיין לא פתח בדין של האחר.

ב. הקדמה לאחר שפתחו בדין אחר.

מלשון הגמרא משמע לכאורה שרב נחמן היה עסוק כבר בדינם של היתומים, ואם כן יוצא שמקדימים תלמיד חכם לכל אדם אפילו אם פתחו בדינו של מישהו אחר לפניו.
אכן התוספות במסכת שבועות (דף ל, א ד״ה למישרי) בפירושם השני כותבים שצריך להקדים תלמיד חכם אפילו אם אדם אחר הגיע לדין לפניו. הם מוסיפים שאמנם בדרך כלל זה שבא תחילה קודם, כפי שלומדת הגמרא בסנהדרין (דף ח, א) מדרשת הפסוק ״כקטן כגדול תשמעון״, אך אם השני הוא תלמיד חכם עשה של כבוד התורה עדיף, ומסתמכים בזה על הגמרא בסוגייתנו שמסבירה בדרך זו מדוע יש להקדים את החכם אפילו לאחר שכבר נפתח דין של מישהו אחר.
לעומת זאת בפירושם הראשון כותבים התוספות שמקדימים את החכם רק כשבאו שני בעלי הדין בבת אחת, אבל אם בא אחד תחילה יש מצוה להקדימו.
בעל הדרישה (סק״א) מבאר שבפירושם הראשון התוספות סוברים שאין ללמוד מסוגייתנו שמקדימים תלמיד חכם אפילו לאחר שכבר נפתח דין אחר, מפני שניתן לפרש את הלשון ״סלקיה לדינא״ באופן שהיתומים באו לפניו יחד עם הקרוב של רב ענן ובכך שהקדים אותו ולא את היתומים נחשב כאילו סילקם.
מלבד זאת ניתן להסביר שהתוספות בפירושם הראשון לא רצו להסתמך על סוגייתנו מפני שמן הגמרא משמע שרב נחמן טעה בכך שלא הקדים את היתומים. אך בעל הדרישה כותב שדוחק לפרש כך בתוספות. הריטב״א כותב בשם רבו שבענין זה יש חילוק בין תלמיד חכם לבין קרובו, שתלמיד חכם קודם אפילו לאחר שפתחו בדין אחר, כדי שלא יבטל מלימודו ומשום עשה של כבוד התורה שעדיף על המצוה לדון תחילה את מי שבא ראשון, מה שאין כן כשמדובר בקרובו שכבודו הוא רק מדרבנן, שאין מקדימים אותו לאחר שפתחו בדין של אחר.

ג. שיטת ההלכה.

שיטת הרמב״ם נתבארה לעיל שסובר שתלמיד חכם קודם לעם הארץ כדברי הגמרא במסכת שבועות, אבל אינו סובר שקודם ליתום ולאלמנה.
כמו כן אין ראיה מהרמב״ם שמקדימים תלמיד חכם גם לאחר שנפתח הדין של עם הארץ, ומסתבר על כן לומר שאסור לעשות זאת. זאת משום שהמקור היחיד שממנו ניתן ללמוד את ההיתר הוא מסוגייתנו, וכשם שנתבאר שלדעת הרמב״ם אין לומדים מכאן שמקדימים את החכם לפני היתום - כך גם אין לומדים שמקדימים אותו לאחר שכבר התחילו בדין אחר.
מחבר השלחן ערוך כותב שמלכתחילה הדיין צריך להקדים לדון את הדין שבא לפניו תחילה, אולם כשבא תלמיד חכם יקדים את דינו אפילו כשבא לבסוף.
הסמ״ע (סק״א) מבאר בדעת המחבר שמשעה שהעמיד את עצמו לפני הדיין וזה הכין את עצמו לשמוע טענתו, נקרא שבא לפניו תחילה, ויוצא שבכגון זה תלמיד חכם קודם.
אולם הרמ״א כותב שתלמיד חכם קודם אפילו פתחו כבר בדין אחר כדי שלא יתבטל מלימודו, ובזה הוא מחלק בין החכם לבין קרובו שאותו מקדימים רק אם עדיין לא פתחו בדין אחר, והרי זה כשיטת רבו של הריטב״א.
בעל התומים (סק״ג) מקשה על הרמ״א שמזה שאינו משיג על המחבר בסעיף ב נראה שמסכים לשיטת הרמב״ם שהיתומים קודמים לתלמיד חכם, ויוצא שדוחה את סוגייתנו מההלכה כפי שנתבאר לעיל בשם הלחם משנה, וכיצד אם כן פוסק כרבו של הריטב״א הלומד את שיטתו מסוגייתנו מתוך ההנחה שהלכה כרב נחמן.
בעל התומים עצמו מיישב שניתן לפרש את הגמרא לפי שיטת הרמב״ם באופן שאינו דוחה את סוגייתנו מהלכה, כפי שהובא לעיל.
אולם ניתן לתרץ באופן אחר, שמקורו של הרמ״א אינו מסוגייתנו, ואכן הסמ״ע (סק״ה) מסביר שהרמ״א מסתמך על משמעות הפסוק הנזכר בסנהדרין (ח, א) ״כקטן כגדול תשמעון״ שממנו עולה שהתורה מקפידה על השמיעה, דהיינו לאחר שפתחו בדין והחלו לשמוע את טענות הצדדים. לפי זה יוצא שבדרך כלל אסור מדין תורה להקדים אחד אחרי שפתחו בדין של אחר, ורק לגבי תלמיד חכם אמרו שעשה של כבוד התורה עדיף, כלומר שמצוה להקדימו גם לאחר שכבר פתחו בדין של מישהו אחר. אך כל זה בתלמיד חכם עצמו שהחיוב לכבדו מהתורה, מה שאין כן בקרובו שהחיוב לכבדו הוא רק מדרבנן, שאי אפשר להקדימו לאחר שפתחו בדין של מישהו אחר שכן זהו איסור תורה. עם זאת, מקדימים את הקרוב אף על פי שנכנס לבית הדין מאוחר יותר, מפני שהחיוב להקדים את הראשון שנכנס ועדיין לא נפתח דינו הוא רק מדרבנן, והם אמרו שכאשר מגיע קרוב של תלמיד חכם יקדימו את דינו תחילה.
יש להעיר שבדברי הרמב״ם והמחבר לא נזכר כלל הדין שמקדימים קרוב של תלמיד חכם, ובעל שו״ת שבות יעקב (ח״א סי׳ קמד) כותב שלדעתם אין חובה לכבד את קרובו של החכם ולהקדימו, וכך הוא פוסק להלכה.

שכר מגיהי ספרים

ציון ה.
גמרא. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
מגיהי ספרים שבירושלם נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. וכו׳.(רמב״ם שקלים ד, ז)
רש״י מפרש שמדובר כאן על מגיהי ספרים של כל אדם, שהרי אסור להשהות ספר שאינו מוגה, וכן כותב המאירי שמדובר בספר של כל אחד ואחד.
רש״י מסביר שאף על פי שזה ענין פרטי, בכל זאת בית דין הפקירו את תרומת הלשכה למטרה זו מפני שראו שהיו מתעצלים בדבר. גם התוספות בשבועות (י, ב ד״ה קדושה) כותבים שלב בית דין היה מתנה על השכר של מגיהי ספרים, כלומר שהיה צורך להפקיע את הקדושה שבמעות מפני שלא מדובר בצורך של המקדש.
יש להדגיש שהמאירי כותב במפורש שמדובר בהגהת ספר תורה, ואילו רש״י כותב ספרים סתם כלשון הגמרא, ואפשר שסובר שמגיהים גם נביאים וכתובים, כפי שיטתו לעיל (יט, ב ד״ה ספר) שהאיסור להניח ספר שאינו מוגה חל גם עליהם.
אולם בירושלמי שקלים (ד, ב) נאמר הדין הזה בקשר למגיהי ספר העזרה, הוא הספר הנזכר במשנה במסכת מועד קטן (יח, ב) לענין זה שאין מגיהים אותו בחול המועד. רש״י שם מסביר שהיה ספר מוגה מונח בעזרה וממנו היו מגיהים את כל הספרים, ומוסיף שיש גורסים ספר עזרא, והפירוש הוא כנראה שזה היה ספר מתקופת עזרא.
לפי הירושלמי יוצא שמדובר רק במגיהי הספר שבעזרה, ומובן יותר מדוע נוטלים שכרם מתרומת הלשכה.
בעל שיירי קרבן (שם) כותב שגם כוונת הבבלי היא לספר שבעזרה ולא לכל הספרים שבירושלים. ניתן להביא סיוע לדבריו מדברי תלמיד הרשב״א (מובא בשטמ״ק) המפרש שמדובר בספרים שהכהנים היו לומדים בהם את סדר העבודה, ולכן הגהת הספרים נחשבת כצורך העבודה.
לשון המאירי בפירושו למסכת שקלים (שם, א) היא: ״ומגיהי ספרי תורה שבעזרה או שבירושלים״, ואולי גם לדעתו אין מדובר בספרים של אנשים פרטיים שבירושלים אלא בספרים של הציבור.
הרמב״ם מביא להלכה את לשון הגמרא בסוגייתנו, ובעל ספר משנת אליהו (שקלים שם) מסיק מכך שסובר כפירוש רש״י שאין מדובר רק על הספר שבעזרה.

הפרוכות מתרומת הלשכה או מקדשי בדק הבית

ציון ו.ז.
גמרא. אמר רב נחמן אמר רב: נשים האורגות בפרכות - נוטלות שכרן מתרומת הלשכה, ואני אומר: מקדשי בדק הבית, הואיל ופרכות תחת בנין עשויות. מתיבי: נשים האורגות בפרכות, ובית גרמו על מעשה לחם הפנים, ובית אבטינס על מעשה הקטרת - כולן היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה! התם בדבבי, דאמר רבי זירא אמר רב: שלשה עשר פרכות היו במקדש שני, שבעה כנגד שבעה שערים, אחד לפתחו של היכל ואחד לפתחו של אולם, שנים בדביר, שנים כנגדן בעליה.
...פרוכות של היכל תחת בנין עשויות, ואינן באין מתרומת הלשכה אלא מקדשי בדק הבית, אבל פרוכות של שערים באין מתרומת הלשכה, וכו׳.(רמב״ם שקלים ד, ב)
בגמרא מבואר שהיו שני סוגים של פרוכות, ומפרש רש״י שהיו פרוכות כנגד הפתחים העשויות לצניעות בלבד, והן באות מתרומת הלשכה, ולעומתן היו פרוכות של הבנין, כגון אלה המבדילות בין ההיכל לבין קדש הקדשים, והן באות מקדשי בדק הבית.
האור שמח כותב שמסקנה זו מתאימה לנאמר להלן (ע״ב) בברייתא שמזבח העולה, הלשכות והעזרות באים מקדשי בדק הבית, ואם כן הוא הדין לפרוכות שהן צורך בנין שבאות מקדשי בדק הבית.
החילוק שבין סוגי הפרוכות נזכר גם ברמב״ם, אולם האור שמח מקשה עליו שהוא עצמו כותב בהלכה ח שההיכל והעזרות נעשים משיירי הלשכה כשיטת הירושלמי בשקלים (פ״ד ה״ב, כמבואר בבירור הלכה להלן), ומדוע אם כן הוא כותב שהפרוכות באות מקדשי בדק הבית.
האור שמח מיישב שאולי הרמב״ם בא לחדש שהפרוכת הפנימית הסמוכה לקדש הקדשים יש בה קדושה יתרה, כמו שלמדנו במסכת יומא (דף נא, ב), ולכן עושים אותה דוקא מקדשי בדק הבית.
בדרך אחרת הוא כותב לאידך גיסא, שאף לצורך ההיכל והעזרות הנדונים בהלכה ח הרי זה ברור שלוקחים אותם מקדשי בדק הבית, והחידוש הוא שאפשר לקחתם גם משיירי הלשכה.
בעל ספר מקדש דוד (א, ז) מדייק בלשון הרמב״ם שיש חילוק בין דבר שעושים לתחילת הבנין לבין דבר שלוקחים לתיקון, שבתחלה לוקחים משיירי הלשכה ורק לתיקון לוקחים מכספי בדק הבית. לפיכך, כיון שבכל שנה היו עושים שתי פרוכות חדשות, הרי זה נחשב כתיקון ולא כתחילת הבנין, ומטעם זה לוקחים אותן מקדשי בדק הבית, שלא כבנין ההיכל והעזרות שנעשים משיירי הלשכה.
האי [זו] מצות עשה של הדיינים לשפוט בצדק והאי [וזו] מצות עשה לכבד את בעלי התורה וגם את בני משפחתם — עשה של כבוד התורה עדיף. לכן סלקיה לדינא דיתמי ואחתיה לדיניה [סילק, הניח את דין היתומים והורידו, ונפנה לדין] של אותו אדם, משום שסבר שהוא קרובו של רב ענן, כיון דחזא בעל דיניה יקרא דקא עביד ליה [שראה בעל דינו את הכבוד שהדיין עושה לו], איסתתם טענתיה [נסתתמו טענותיו] והפסיד במשפט. ונגרם איפוא על ידי רב ענן, אם כי שלא בכוונה ושלא במישרין, עוול במשפט.
This is a positive mitzva, for judges to judge cases properly, and this is a positive mitzva, to honor Torah scholars and their families. Rav Naḥman concluded that the positive mitzva of giving honor to the Torah takes precedence. Therefore, he put aside the case of the orphans and settled down to judge the case of that man, under the mistaken assumption that he was a relative of Rav Anan. Once the other litigant saw the honor being accorded to that man by the judge, he grew nervous until his mouth, i.e., his ability to argue his claim, became closed, and he lost the case. In this manner, justice was perverted by Rav Anan, albeit unwittingly and indirectly.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״ירא״הריטב״אשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַב עָנָן הֲוָה רְגִיל אֵלִיָּהוּ דְּאָתֵי גַּבֵּיהּ דַּהֲוָה מַתְנֵי לֵיהּ סֵדֶר דְּאֵלִיָּהוּ כֵּיוָן דַּעֲבַד הָכִי אִיסְתַּלַּק יְתֵיב בְּתַעֲנִיתָא וּבְעָא רַחֲמֵי וַאֲתָא כִּי אֲתָא הֲוָה מְבַעֵית לֵיהּ בַּעוֹתֵי.

Elijah the Prophet was accustomed to come and visit Rav Anan, as the prophet was teaching him the statements that would later be recorded in the volume Seder deEliyahu, the Order of Elijah. Once Rav Anan did this and caused a miscarriage of justice, Elijah departed. Rav Anan sat in observance of a fast and prayed for mercy, and Elijah came back. However, when Elijah came after that, he would scare him, as he would appear in frightening forms.
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אותיב בתעניתא כו׳ כי אתא הוה מבעית ליה בעותיה כו׳. יראה הטעם בזה לפי שנכשל בשתים שלא היה לו לקבל אפי׳ בדרך דורון כיון שלכתחלה דרך שוחד דברים הביא לו כמו ר״י ב״י ור״י בן אלישע דלעיל שאמרו ומה אני שלא נטלתי כו׳ ואח״כ נכשל שנית במה ששלח לרב נחמן נידייניה מר להאי גברא דאנא כו׳ דמתוך לשון זה הבין רב נחמן דקריביה הוא ואסתתם טענתיה דחבריה והשתא במה דאותיב בתענית נתכפר לו על אוכלו הדגים קטנים שקבל אבל עדיין חטא דנבעת חבריה ואסתתם טענתיה במקומו עומד ולכך נענש במדה זו דהוה מבעית ליה:
הוו פיישו תרי אלפין ומאתן רבנן בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי אנא איבעי רחמי כו׳. יש לדקדק בזה דמצינו בימי חכמי התלמוד דבעו רחמי אכפנא בפ״ק דתענית ולא נשאו ק״ו זה בעצמם מאלישע דלא בעי רחמי ואין סברא דבימיהם הוו פיישי טפי מתרין אלפין ומאתן וי״ל ברעב של כליה שבא לעולם גוזרים תענית ואיבעי רחמי ובהכי איירי הנך דפ״ק דתענית אבל הכא מיירי ברעב של בצורת דהיינו דהגשמים מועטים והשער ביוקר ולא היה ליבעי רחמי אלא משום דוחקא דתלמידים ועביד ק״ו מאלישע דפיישי כ״כ תלמידים ב׳ אלפין ומאתן ולא איבעי רחמי משום דוחקייהו כ״ש בשני דרב יוסף דלא פיישו רק ארבע מאות תלמידים דלא איבעי רחמי משום דוחקייהו וכן מוכח בפ״ק דסנהדרין דבימי אלישע לא הוה רק רעב של בצורת ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: רב ענן הוה [היה] רגיל אליהו הנביא דאתי גביה [שבא אצלו] דהוה מתני ליה [שהיה משנה, מלמד, לו] מה שנכתב אחר כך בספר סדר דאליהו. כיון דעבד הכי [שעשה כך], שגרם לעיוות הדין, איסתלק [הסתלק] אליהו. יתיב בתעניתא ובעא רחמי ואתא [ישב רב ענן בתענית וביקש רחמים ובא] אליהו, אבל כי אתא, הוה מבעית ליה בעותי [כאשר היה בא, היה מפחיד אותו], שהיתה התגלותו בפעמים אלה באופן מפחיד.
Elijah the Prophet was accustomed to come and visit Rav Anan, as the prophet was teaching him the statements that would later be recorded in the volume Seder deEliyahu, the Order of Elijah. Once Rav Anan did this and caused a miscarriage of justice, Elijah departed. Rav Anan sat in observance of a fast and prayed for mercy, and Elijah came back. However, when Elijah came after that, he would scare him, as he would appear in frightening forms.
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וַעֲבַד תֵּיבוּתָא וִיתֵיב קַמֵּיהּ עַד דְּאַפֵּיק לֵיהּ סִידְרֵיהּ וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי סֵדֶר דְּאֵלִיָּהוּ רַבָּה סֵדֶר אֵלִיָּהוּ זוּטָא.

And Rav Anan made a box where he settled himself down and he sat before Elijah until he took out for him, i.e., taught him, all of his Seder. And this is what the Sages mean when they say: Seder deEliyahu Rabba, the Major Order of Elijah, and Seder Eliyahu Zuta, the Minor Order of Elijah, as the first order was taught prior to this incident and the second came after it.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך סדר
סדראסדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא (כתובות קו.) פי׳ משניות חיצונות הן ורבה הוי ג׳ בבי ול׳ פירקין וזוטא יב פירקי ודאמרי בגמ׳ תני דבי אליהו כלהון בגווייהו. (פסחים קה:) סדרנא אנא פי׳ מסדר הלכות (סוטה יד) מפורש סדר מנחות כיצד אדם מביא מנחה וכו׳ (בבא מציעא קיד) כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבעל חוב פי׳ מעריכין נכסי הלוה ואם הוא עני אע״פ שאינו נשלם החוב כולו אין נוטלין כל מה שיש לו אלא משיירין לו לפי כבודו כגון מפץ לעני ומצע לעשיר כך מסדרין בערכין כשאמר ערכי עלי ואינו עשיר שיתן כמה שכתוב בתורה עומד לפני הכהן ומעריכו כדכתיב ואם מך הוא מערכך וגו׳ ע״פ אשר תשיג יד הנודר ואם מסרב ליתן מה שמעריכו הולך שליח ב״ד וממשכן אותו דתנן בערכין חייבי ערכין ממשכנין אותן וכשהוא ממשכנו אינו נוטל כל מה שיש לו דתנן אע״פ שאמרו ממשכנין אותו נותנין לו מזון ל׳ יום וכסות י״ב חדש ומיטה מוצעת וסנדליו ותפילין לו אבל לא לאשתו ולבניו עיקר סידור בערכין כתיב דכתיב ואם מך הוא מערכך מפרש בגמרא החייהו מערכך ויש ששונין מסרדין פי׳ משיירין כגון ובשרידים אשר ה׳ קורא (נדרים סה) ש״מ אין מסדרין בבעל חוב:
א. [ארדענען איינריכטען.]
סדר אליהו רבה – שלמד חוץ לתיבה סדר אליהו זוטא שלמד בתוך התיבה.
והיינו דאמרינן סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא – א״ר לפי שהפסיק בלמודו לרב ענן חלקו לשני סדרים ובפעם ראשון למד ממנו יותר מן הארבע ידות קרי לראשון סדר אליהו רבה ולבתרא קרי זוטא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סדר אליהו אגדות וברייתות. אסתלק ותו לא אתא משום ההיא מעשה דשלח ליה לרב נחמן דעל ידיה אסתתים טענתיה דבעל דיניה דההוא גברא דאייתי ליה גלדני. הוה קא מבעית רב ענן מאליהו דלא הוה אתי ליה בניחותא והוה מפחיד ליה. עבד רב ענן תיבותא והוה יתיב בגו׳ ואליהו הוה יתיב אבראי ומתני ליה סדר אליהו רבה שלמד חוץ לתיבה. זוטא שלמד תוך התיבה שהרי לא למד הימנו בתוך התיבה אלא מעט שלא היה יכול לקבל וללמוד ממנו בענין זה ונסתלק ממנו אליהו לגמרי. כי הוו מפטרי רבנן מניה דהוו עסקי באורייתא קמי׳ כל יומא ולרמשא הוו אזלי להו לבתיהו הוו פיישי בביתיה ב׳ אלפין ומאתן רבנן דהוו אכלי בהדיה לא הוה בעי רחמי דבכלהו שני דהוו שני בצורת בימיו לא בקש רחמים שאלו היה מבקש רחמים לא היה רעב בעולם. ומאי דפיישן תרי אלפי ומאתן לגבי אלישע. אי לימא כולהו דכתיב עשרים לחם שעורים ולחם בכורים וכרמל קמי מאה איש טובא מזונות וכו׳. אלא כל חדא וחדא לפני מאה איש ומטי לתרי אלפי ומאתן בכ״ב לחם שהביא לו לחם א׳ של שעורים מתבואה חדשה כדאמרי׳ אין לך בכל ארץ ישראל קלה לבשל כבעל שלישה ואעפ״כ לא בכרה אלא עשרים לחם שעורים משעורים ישנים בכורים היינו ראשית תבואתו של אדם. אלישע עשיר היה דכולהו נביאים עשירים היו כדאמרינן בפרק אין בין המודד אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על גבור עשיר וחכם. דריש בתליסר אמוראי שהיו מתרגמין ומשמיעין דבריו לרבים לפי שאין קולו נשמע לרבים. ונפצי גלמייהו שהיו מנערין טליתות שלהן מן האבק ומכסי ליומא היו מחשכין החמה מרוב אבק טליתם שהיה עולה למעלה במערבא כשהיו רואים בארץ ישראל חשך החמה. וקרו נפשיהו יתמו משום דלגבי רב הונא הוו פיישי שמנה מאות ולגביהו לא הוו פיישי אלא ד׳ מאה. יתמי דיתמי דאינהו נמי בצרי מרבה ורב יוסף דהוו קרי נפשייהו יתמי. מבקרי מומין של בהמות לקרבן ולבכור. מתרומת הלשכה מאותן שקלים שהיו תורמין בג׳ קופות מן הלשכה בפרוס הפסח ובפרוס עצרת ובפרוס החג להביא מאותו כסף תרומת תמידין ומוספין והן הן קרבנות צבור ומייתי נמי שאר קרבנות צבור ולפי שלא היו עוסקין אותן מבקרי מומין בדבר אחר היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה דבקור מומין צורך קרבנות נינה. רש״י ז״ל במהדורא קמא. ואם תאמר והא תנן בפרק קמא דבכורות הנוטל שכר לראות בעור אין שוחטין אותו ע״פ אלא אם כן היה מומחה כאילא וי״ל כדתרי׳ לעיל גבי גוזרי גזירות ועי״ל דהתם גבי בכור דוקא יש לחוש שמא יתירנו בשכר לישחט במדינה אבל הכא מיירי בבדיקת מומי שארי קדשים והכי איתא בהדיא במס׳ שקלים פ׳ התרומה יצחק בר רדיפא בשם ר׳ אמי מבקרי קדשים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה לשון הרא״ש ז״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועבד תיבותא ויתיב קמיה עד דאפיק ליה סידריה [ועשה רב ענן לעצמו תיבה וישב לפניו עד שהוציא לו גמר ללמד אותו את סדרו]. והיינו דאמרי [והוא שאומרים]: סדר דאליהו רבה, סדר אליהו זוטא, שאת הראשון לימדו קודם מעשה זה, ואת האחר לימדו לאחר מעשה.
And Rav Anan made a box where he settled himself down and he sat before Elijah until he took out for him, i.e., taught him, all of his Seder. And this is what the Sages mean when they say: Seder deEliyahu Rabba, the Major Order of Elijah, and Seder Eliyahu Zuta, the Minor Order of Elijah, as the first order was taught prior to this incident and the second came after it.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) בִּשְׁנֵי דְּרַב יוֹסֵף הֲוָה רִיתְחָא אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב יוֹסֵף לִיבְעֵי מָר רַחֲמֵי אֲמַר לְהוּ הַשְׁתָּא וּמָה אֱלִישָׁע דְּכִי הֲווֹ רַבָּנַן מִיפַּטְרִי מִקַּמֵּיהּ הֲווֹ פָּיְישִׁי תְּרֵי אלפן וּמָאתַן רַבָּנַן בְּעִידָּן רִיתְחָא לָא הֲוָה בָּעֵי רַחֲמֵי אֲנָא אֶיבְעֵי רַחֲמֵי.

§ The Gemara relates: In the years of Rav Yosef there was a divine anger, manifested by world hunger. The Sages said to Rav Yosef: Let the Master pray for mercy concerning this decree. He said to them: Now, if in the case of the prophet Elisha, when the Sages would take their leave of him, 2,200 Sages would remain behind whom he would support from his own pocket, and yet he would not pray for mercy at a time of divine anger and famine, should I pray for mercy?
הערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך לב
לבאב״ד מתנה עליהם (זבחים ד׳: כתובות קו. מנחות ע״ט. שביעית יא ב״ר פרשה מט) וסעדו לבבכם אין כתיב כאן אלא וסעדו לבכם שאין יצר הרע שולט במלאכים היא דעתי׳ דרבי חייא דאמר שיתו לבבכם לחילה אין כתיב כאן אלא שיתו לבכם הדא אמרת שאין יצר הרע שולט לעתיד לבא (ברכות סא) בכל לבבך בשני יצרים ביצר טוב וביצר הרע (א״ב פי׳ אליבא מלה מורגלת בגמרא לדעת כמו ללב) הזכרים יוצאין לבובין (שבת כב עבודה זרה ל״ב) ת״ר איזהו עור לבוב וכו׳:
א. [הערץ.]
הוה ריתחא – כעס של מקום ובא רעב לעולם.
דכי מיפטרי – תלמידיו ממנו לעמוד מבית המדרש.
הוו פיישי גביה – אוכלי שלחנו תרי אלפים ומאתים דכתיב עשרים לחם ולחם בכורים הא עשרים וחד וכרמל הרי עשרים ותרתין וכל אחד לפני מאה איש הרי תרי אלפין ומאתים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה הוו פיישי כו׳ ומאתים דכתיב כו׳ הד״א:
שם בשני דר׳ יוסף הוי ריתחא א״ל רבין ניבעי מר רחמי א״ל השתא ומה אלישע כו׳. ולכאורה יש לתמוה דבכמה דוכתי אשכחן בתנאי ואמוראי דבעו רחמי אכפני וכ״ש בימי הנביאים ולענ״ד נראה דמדלא קאמר הכא בשני דר׳ יוסף הוי כפנא אלא הוה ריתחא משמע שהיה ידוע להם דעידן ריתחא הוי ובעידן ריתחא אמר להו שפיר דאין לבקש רחמים אלא בעת רצון ואהא מייתי ראיה מאלישע דעביד מעשה ניסים למיברי מזוני ליתן לחם א׳ לפני מאה איש שהוא שינוי הטבע ולא ביקש רחמים אכפנא גופא שאינו שינוי הטבע אע״כ דהוה קים ליה דעידן ריתחא הוי ואפשר שהיה באותו זמן דכתיב לעיל מהאי פרשה ויהי קצף גדול על ישראל או במאי דכתיב בתר האי פרשה כי קרא ה׳ לרעב שבע שנים כן נ״ל ועיין בחידושי אגדות למהרש״א ז״ל והנלע״ד כתבתי:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א מסופר, בשני [בשנותיו] של רב יוסף הוה ריתחא [היה זמן זעם של המקום], שהיה רעב בעולם. אמרי ליה רבנן [אמרו לו חכמים] לרב יוסף: ליבעי מר רחמי [יבקש אדוני רחמים] על הגזירה. אמר להו [להם]: השתא [עכשיו] הרי ומה אלישע דכי הוו רבנן מיפטרי מקמיה, הוו פיישי תרי אלפן ומאתן רבנן [שכאשר היו חכמים נפטרים מלפניו, היו נשארים אלפיים ומאתים חכמים] שהוא היה מפרנסם משלו, בכל זאת בעידן ריתחא [בזמן זעם ורעב] לא הוה בעי רחמי [היה מבקש רחמים], אנא איבעי רחמי [אני אבקש רחמים]?
§ The Gemara relates: In the years of Rav Yosef there was a divine anger, manifested by world hunger. The Sages said to Rav Yosef: Let the Master pray for mercy concerning this decree. He said to them: Now, if in the case of the prophet Elisha, when the Sages would take their leave of him, 2,200 Sages would remain behind whom he would support from his own pocket, and yet he would not pray for mercy at a time of divine anger and famine, should I pray for mercy?
הערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּמִמַּאי דְּפָיְישִׁי הָכִי דִּכְתִיב {מלכים ב ד׳:מ״ג} וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ מַאי לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ אִילֵימָא דְּכוּלְּהוּ לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ בִּשְׁנֵי בַצּוֹרֶת טוּבָא הֲווֹ אֶלָּא דְּכֹל חַד וְחַד קַמֵּי מֵאָה אִישׁ.

The Gemara asks: And from where is it derived that this number of scholars would remain behind with Elisha? As it is written: “And his servant said: How should I set this before a hundred men” (II Kings 4:43). What is the meaning of “before a hundred men”? If we say that all of the gifts that he had received, i.e., the first fruits, twenty loaves of barley, and fresh ears of corn mentioned in the preceding verse, were meant to be placed before one hundred men, in years of drought and famine this was a good deal of food, which would have sufficed for them. Rather, it must mean that each and every one of the loaves was to be placed before one hundred men. Since he had twenty loaves plus two meals of first-fruits and ears of corn, there must have been 2,200 people present.
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא דכל חד לפני מאה איש כו׳ והכי מוכח לישנא דקרא ומה אתן זה וגו׳ לשון יחיד דהל״ל ומה אתן אלו לפני וגו׳ וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וממאי דפיישי הכי [וממה יודעים אנחנו שכך נשארו]? דכתיב [שנאמר]: ״ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש״ (מלכים ב ד, מג), ונברר: מאי [מה פירוש] ״לפני מאה איש״? אילימא דכולהו [אם תאמר שכולם], כל מה שקיבל במתנה, שהיו עשרים לחם ולחם ביכורים וכרמל, לפני מאה איש בשני בצורת טובא הוו [הרבה הם] ויכולים להסתפק בכך! אלא הכוונה היתה שכל חד וחד קמי [אחת ואחת מן הככרות הללו לפני] מאה איש, ולפי זה היו אלפיים ומאתים חכמים שם.
The Gemara asks: And from where is it derived that this number of scholars would remain behind with Elisha? As it is written: “And his servant said: How should I set this before a hundred men” (II Kings 4:43). What is the meaning of “before a hundred men”? If we say that all of the gifts that he had received, i.e., the first fruits, twenty loaves of barley, and fresh ears of corn mentioned in the preceding verse, were meant to be placed before one hundred men, in years of drought and famine this was a good deal of food, which would have sufficed for them. Rather, it must mean that each and every one of the loaves was to be placed before one hundred men. Since he had twenty loaves plus two meals of first-fruits and ears of corn, there must have been 2,200 people present.
ריטב״אמהרש״א חידושי אגדותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כִּי הֲווֹ מִיפַּטְרִי רַבָּנַן מִבֵּי רַב הֲווֹ פָּיְישִׁי אַלְפָּא וּמָאתַן רַבָּנַן מִבֵּי רַב הוּנָא הֲווֹ פָּיְישִׁי תַּמְנֵי מְאָה רַבָּנַן רַב הוּנָא הֲוָה דָּרֵישׁ בִּתְלֵיסַר אָמוֹרָאֵי כִּי הֲווֹ קָיְימִי רַבָּנַן מִמְּתִיבְתָּא דְּרַב הוּנָא וְנָפְצִי גְּלִימַיְיהוּ הֲוָה סָלֵיק אַבְקָא וְכָסֵי לֵיהּ לְיוֹמָא וְאָמְרִי בְּמַעְרְבָא קָמוּ לֵיהּ מִמְּתִיבְתָּא דְּרַב הוּנָא בַּבְלָאָה.

§ Incidentally, the Gemara relates: When the Sages would take their leave from the school of Rav, 2,200 Sages would remain behind to continue their studies. When the Sages would take their leave from the school of Rav Huna, eight hundred Sages would remain behind. Rav Huna would expound the lesson by means of thirteen speakers, who would repeat his statements to the crowds that had gathered to hear him. When the Sages would arise from listening to lectures in the yeshiva of Rav Huna and dust off their cloaks, the dust would rise and block out the sun, forming a dust cloud that could be seen from afar. And they would say in the West, in Eretz Yisrael: The scholars have just arisen in the yeshiva of Rav Huna the Babylonian.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בתליסר אמוראי – השומעין מפיו ומשמיעין לרבים זה מכאן וזה מכאן ומלפנים ומלאחור ומתחלקין למקומות הרבה שהיה העם רב.
וכסי ליה ליומא – מאפיל את החמה והיה ניכר בא״י.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בא״ד ועוד תימה דהרי כאן מחלוקת כו׳ וא״ת לרבנן נמי דתני ז׳ כו׳ כיון דלא חשיבי בעינייהו כו׳ עכ״ל וליכא מחלוקת רביעית דרבנן ואבא יוסף בן חנן כולהו ס״ל דז׳ שערים גדולים הוו לעזרה ועוד ששה קטנים אלא דלרבנן לא חשיב קטנים למקרי להו שערים דליהוי י״ג השתחוואות כנגדן ולאבא יוסף מקרו גם הקטנים שערים ושפיר הוה י״ג השתחיואות כנגדן וליכא מחלוקת רביעית כלל בשערים אך קשה לפ״ז דאם כן מאי מייתי רבא דאיכא תנא דאית ליה תמניא הוו בעזרה מההיא דאין פוחתין מי״ג גזברין כנגד י״ג שערים דל ה׳ להר הבית פשו להו ח׳ כו׳ ואימא דההוא תנא נמי ס״ל דז׳ שערים הוו לעזרה וי״ג שערים דקאמר לאו דל ה׳ להר הבית כו׳ אלא היינו לעזרה גופה שהיו לה י״ג שערים עם הקטנים כדס״ל רבנן ואבא יוסף בן חנן ואכתי מנליה לרבא לאשכוחי תנא בברייתא דפליג ואית ליה תמניא ומאי אולמיה ליה ברייתא טפי ממתני׳ ויש ליישב קצת דס״ל לרבא דמסתמא נגד שערי הר הבית היו נמי גזברין דשוער היינו גזבר כפרש״י התם וא״כ ה״ל למחשב נמי הנהו ה׳ גזברין דהר הבית שהיו נגד השערים והל״ל י״ח גזברין נגד י״ח שערים דהיינו ה׳ דהר הבית וי״ג דעזרה עם הקטנים אלא ע״כ דלא חשיבי ליה להיות גזברין נגדן רק הגדולים ודל ה׳ דהר הבית פשו להו תמניא ודו״ק.
ונפצי גלימייהו הוה סליק אבקא וכסי כו׳. כוונו בזה דאחר שקמו ממתיבתא דהיינו מלימודם מרבם רב הונא לא עסקו בחיי שעה רק במדות הטובות שנמשלו לבגדי צדיקים כמ״ש בכל עת יהיו בגדיך וגו׳ וכי נפצי גלימייהו דהיינו גם אבק מדותיהם הטובות מכסים ליה ליומא דהיינו כח העובדי כוכבים כמ״ש חמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים שמונין לחמה ובדרך זה אמרו והוי מתאבק בעפר רגליהם דהיינו לילך גם אחר אבק מדותיהם הטובות כמ״ש במדות הרעות אבק גזל ואבק לשון הרע כך במדות טובות של הצדיק יש אבק גלימייהו וק״ל:
שם כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא דר׳ הונא הוי סליק אבקא ואמרי במערבא קמו להו ממתיבתא דר׳ הונא בבלאה. ולכאורה מיחזי כגוזמא יתירא ונ״ל דדרך משל בעלמא היו אומרין כן כשהיו רואין שהאבק ועפר הארץ היו מכסין את אור החמה שהוא דבר מצוי ע״י רוח גדול היו אומרין שכן הוא באותו ענין כד קיימי ממתיבת׳ דר׳ הונא בבלאה כן נ״ל וכ״כ בחידושי מהר״י מטראני ז״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אגב כך מספרים: כי הוו מיפטרי רבנן מבי [כאשר היו נפטרים חכמים מבית] רב, הוו פיישי אלפא ומאתן רבנן [היו נשארים עוד ללמוד אלף ומאתיים חכמים]. וכשיצאו מבי [מבית] רב הונא, הוו פיישי תמני מאה רבנן [היו נשארים שמונה מאות חכמים]. רב הונא הוה דריש בתליסר אמוראי [היה דורש בשלושה עשר אמוראים], שהיו דרושים שלושה עשר מתורגמנים כדי להשמיע את דבריו לכל העם הרב שהיה שם. כי הוו קיימי רבנן ממתיבתא [כאשר היו עומדים חכמים מישיבתו] של רב הונא ונפצי גלימייהו [ומנערים את גלימותיהם] הוה סליק אבקא וכסי ליה ליומא [היה עולה האבק ומכסה את אור השמש] והיה נראה מרחוק, ואמרי במערבא [והיו אומרים בארץ ישראל]: קמו ליה ממתיבתא [עמדו כבר מהישיבה] של רב הונא בבלאה [הבבלי].
§ Incidentally, the Gemara relates: When the Sages would take their leave from the school of Rav, 2,200 Sages would remain behind to continue their studies. When the Sages would take their leave from the school of Rav Huna, eight hundred Sages would remain behind. Rav Huna would expound the lesson by means of thirteen speakers, who would repeat his statements to the crowds that had gathered to hear him. When the Sages would arise from listening to lectures in the yeshiva of Rav Huna and dust off their cloaks, the dust would rise and block out the sun, forming a dust cloud that could be seen from afar. And they would say in the West, in Eretz Yisrael: The scholars have just arisen in the yeshiva of Rav Huna the Babylonian.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כִּי מִיפַּטְרִי רַבָּנַן מִבֵּי רַבָּה וְרַב יוֹסֵף הֲווֹ פָּיְישִׁי אַרְבַּע מְאָה רַבָּנַן וְקָרוּ לְנַפְשַׁיְיהוּ יַתְמֵי כִּי הֲווֹ מִיפַּטְרִי רַבָּנַן מִבֵּי אַבָּיֵי וְאָמְרִי לַהּ מִבֵּי רַב פָּפָּא וְאָמְרִי לַהּ מִבֵּי רַב אָשֵׁי הֲווֹ פָּיְישִׁי מָאתַן רַבָּנַן וְקָרוּ נַפְשַׁיְיהוּ יַתְמֵי דְּיַתְמֵי.

When the Sages would take their leave from the school of Rabba and Rav Yosef, four hundred Sages would remain behind, and they would refer to themselves as orphans, as they were the only ones left from the entire crowd. When the Sages would take their leave from the school of Abaye, and some say from the school of Rav Pappa, and some say from the school of Rav Ashi, two hundred scholars would remain behind, and they would refer to themselves as orphans of orphans.
ריטב״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי מיפטרי רבנן מבי [כאשר היו נפטרים חכמים מבית] מדרשם של רבה ורב יוסף הוו פיישי ארבע מאה רבנן [היו נשארים ארבע מאות חכמים] וקרו לנפשייהו [והיו קוראים לעצמם]: ״יתמי״ [יתומים], שרק הם נשארו מכל הקהל. כי הוו מיפטרי רבנן מבי [כאשר היו נפטרים חכמים מבית] אביי, ואמרי לה מבי [ויש אומרים מבית] רב פפא, ואמרי לה מבי [ויש אומרים מבית] רב אשי, הוו פיישי מאתן רבנן [היו נשארים מאתים חכמים] וקרו נפשייהו [והיו קוראים לעצמם] יתמי דיתמי [יתומי יתומים]. בושוב לדברים הנוגעים לענין חכמים המקבלים שכר מן הרבים.
When the Sages would take their leave from the school of Rabba and Rav Yosef, four hundred Sages would remain behind, and they would refer to themselves as orphans, as they were the only ones left from the entire crowd. When the Sages would take their leave from the school of Abaye, and some say from the school of Rav Pappa, and some say from the school of Rav Ashi, two hundred scholars would remain behind, and they would refer to themselves as orphans of orphans.
ריטב״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר רְדִיפָא א״ראָמַר רַבִּי אַמֵּי במְבַקְּרֵי מוּמִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל גת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְלַמְּדִין הִלְכוֹת שְׁחִיטָה לְכֹהֲנִים הָיוּ נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.

§ The Gemara returns to the issue of those who receive their wages from public funds. Rabbi Yitzḥak bar Redifa said that Rabbi Ami said: Inspectors of blemishes of consecrated animals in Jerusalem, who would examine all animals brought to be sacrificed in the Temple to verify that they were free of any blemishes that would disqualify them from being sacrificed on the altar, would take their wages from the collection of the Temple treasury chamber. Rav Yehuda said that Shmuel said: Torah scholars who teach the halakhot of slaughter to the priests of the Temple would take their wages from the collection of the chamber.
עין משפט נר מצוהתוספותריטב״אהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין שכרן – תימה דהתנן בבכורות פרק עד כמה (דף כט: ושם) הנוטל שכר להיות רואה בכורות אין שוחטין אותן על פיו וי״ל כמו שתרצתי למעלה ועוד דהתם דוקא בבכורות שיש לחוש שמא משום שכר יתירנו אבל הכא מיירי בבדיקת מומי שאר קדשים והכי איתא בשילהי פרק התרומה בשקלי׳ (דף ז.) דאמר מבקרי מומי קדשים נוטלים שכרן מתרומת הלשכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה מבקרי מומין וכו׳ אבל הכא מיירי בבדיקת מומים שאר קדשים וכו׳. המ״ל בבכור בזמן המקדש דאין בו חשד דליכא נגיעה דהא הכהן יכול להקריבו כפירש״י ביומא דף ע״ח ע״א ד״ה כהנים חשודים על מומי בכור להתיר את האיסור לפי שבכור בזמן הזה אין לו תקנה וכו׳ ואפשר דס״ל דאפ״ה איכא צד נגיעה משום שיהיו מותר להאכילו לישראל וגם א״צ להקרבת האימורים משא״כ בשאר קדשים ליכא שום נגיעה דמסתמא היו מבקרים קודם שהקדישו דאסור להקדיש בעלי מומין למזבח ותמימים לבדק הבית וגם במומים שנעשו לאחר שהקדישן ליכא צד נגיעה דהא אם הוממו היו נפדים בשוים וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ יצחק בר [בן] רדיפא אמר ר׳ אמי: מבקרי מומין שבירושלים, שהיו בודקים את הבהמות שמביאים לקרבן אם אין בהן מום הפוסלן להקרבה, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רב יהודה אמר שמואל: תלמידי חכמים המלמדין הלכות שחיטה לכהנים במקדש, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
§ The Gemara returns to the issue of those who receive their wages from public funds. Rabbi Yitzḥak bar Redifa said that Rabbi Ami said: Inspectors of blemishes of consecrated animals in Jerusalem, who would examine all animals brought to be sacrificed in the Temple to verify that they were free of any blemishes that would disqualify them from being sacrificed on the altar, would take their wages from the collection of the Temple treasury chamber. Rav Yehuda said that Shmuel said: Torah scholars who teach the halakhot of slaughter to the priests of the Temple would take their wages from the collection of the chamber.
עין משפט נר מצוהתוספותריטב״אהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב דת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְלַמְּדִים הִלְכוֹת קְמִיצָה לַכֹּהֲנִים נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן המַגִּיהֵי סְפָרִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.

Rav Giddel said that Rav said: Torah scholars who teach the halakhot of the removal of a handful to the priests would take their wages from the collection of the chamber. All these scholars were constantly engaged in work necessary for the functioning of the Temple, and therefore they would receive their wages from the Temple treasury. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The proofreaders of the Torah scrolls in Jerusalem would take their wages from the collection of the chamber.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מגיהי ספרים – של כל אדם ואדם שאסור להשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה וראו בית דין שהיו מתעצלין בדבר והפקירו תרומת הלשכה לכך.
מלמדין הלכות קמיצה – והא דלא חשיב הלכות מליקה שבכלל הלכות שחיטה הן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הלכות קמיצה כדאמרינן במנחות יכול בראשי אצבעותיו ת״ל מלא קמצו הא כיצד חופה ג׳ אצבעות ועל פס ידו קומץ וזו היא עבודה קשה שבמקדש וכל שעה היו עוסקין ללמוד לכל משמר ומשמר של כהנים הלכות קמיצה. רש״י ז״ל במהדורא קמא. הא דלא חשיב הלכות מליקה שגם היא עבודה קשה שבכלל הלכות שחיטה הן. הרא״ש ז״ל:
מגיה ספרים ספרי תורה שבירושלים שכל אחד ואחד היה עושה ספר תורה לעצמו כדאמרינן התנאה לפניו במצות בספר תורה נאה וכו׳. רש״י במהדורא קמא. ותלמיד הרשב״א כתב וז״ל ומגיהי ספרים כולן צורך עבודה הם כלומר ספרים שבהם היו הכהנים לומדין סדר עבודה ובשקלים ירושל׳ מגיהי ספרים עזרא כך פי׳ הראב״ד ורש״י פי׳ ספרים של כל אדם ואדם שאסור להשהותן משום אל תשכן באהלך עולה וראו ב״ד שהיו מתעצלים בדבר והפקירו תרומת הלשכ׳ ע״כ:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב גידל אמר רב: תלמידי חכמים המלמדים הלכות קמיצה לכהנים, נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, שכל אלה היו עסוקים כל הזמן בעבודות הצריכות למקדש ולכן היו מקבלים שכרם מן המקדש. אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: מגיהי ספרים (ספרי תורה) שבירושלים, היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
Rav Giddel said that Rav said: Torah scholars who teach the halakhot of the removal of a handful to the priests would take their wages from the collection of the chamber. All these scholars were constantly engaged in work necessary for the functioning of the Temple, and therefore they would receive their wages from the Temple treasury. Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The proofreaders of the Torah scrolls in Jerusalem would take their wages from the collection of the chamber.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַב נָשִׁים הָאוֹרְגוֹת בַּפָּרֹכוֹת נוֹטְלוֹת שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה ווַאֲנִי אוֹמֵר מִקׇּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הוֹאִיל וּפָרֹכוֹת תַּחַת בִּנְיָן עֲשׂוּיוֹת.

Rav Naḥman said that Rav said: The women who weave the curtains that separate the Temple Sanctuary from the Holy of Holies would take their wages from the collection of the chamber. Rav Naḥman added: But I say that they would not be paid from the collection of the chamber; rather, their salary would come from the funds consecrated for Temple maintenance. Why? Since the curtains served in place of the solid construction of the building, they were part of the Temple itself. Therefore, any work performed for the curtains should be paid for from money allocated for building purposes, not from the funds collected to pay for offerings and the daily needs of the Temple.
עין משפט נר מצוהריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרוכת שהיו לפני הדביר תחת אמה טרקסין ובבית שני קא מיירי ואני אומר מקדשי בדק הבית היו נוטלין שכרן הואיל ופרוכת דלפני הדביר תחת בנין נעשו במקום כותל תחת אמה טרקסין שהי׳ ממונ׳ בין היכל לקדש הקדשים וכל צורכי בנין בית המקדש היו באין מקדשי בדק הבית מהקדשו׳ שהיו מקדשין לבדק הבית לתקון הבית ולהחזיק בנינו כדכתיב אף לא יעשה בית ספות גו׳ עד וחזקו בו את בית ה׳ כלומר שלא היו עושין מכסף קדשי בדק הבית שום כלי שרת כי אם חיזוק בנין הבית לבד במקדש שני לא היה אמה טרקסין ובב״ב מפרש טעמא משום דמקדש שני הוה גבוה טפי משלשי׳ אמה ואמה בנין רוחב בגובה מאה אמה לא מצי קאי דאמרי׳ בסדר יומא מקדש שני אמה ברום מאה הוה עם כלי׳ עורב. בית גרמו כו׳ היו ממונין על מעשה לחם הפנים ולא רצו ללמד מעשה לחם הפנים כדמפרש בסדר יומא ובית אבטינס על מעשה הקטורת כדמפרש בסדר יומא תרומת הלשכה שלשה קופות שבהן תורמין את הלשכה אלמא נשים האורגות בפרוכת היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכ׳ בדבבי מאותן פרוכת שכנגד השערים שאינן תחת הבעל אלא לצניעות בעלמא קתני דנוטלו׳ שכרן מתרומת הלשכ׳. דאמר ר׳ זירא אמר רב שלש עשר פרוכת היו בבית המקדש שבעה כנגד שבעה שערי׳ שבחומ׳ העזר׳ שסכים ההיכל לצניעות בעלמא כדי שלא יראו בעזרה הולכי הר הבית ושתים אחת בפתחו של היכל ואחת בפתח האולם ולצניעות בעלמא ושתים בדביר להבדיל בין קדש הקדשים להיכל במקום אמה טרקסין פרוכת אחת מכאן ופרוכת אחת מכאן וביניהם אמה רוחב באותו דרך היה נכנס כהן גדול לפני ולפנים ביום הכפורים וכדמפרש בסדר יומא כורך ונכנס ושני פרוכ׳ היו על אותן פרוכת בעלית בית קדש הקדשים ואותן ד׳ פרוכת שמבדילו׳ היו תחת בנין ומקדשי בדק הבית נוטלין שכרן והא דאמרינן במסכת מדות י״ג השתחויות היו שם כנגד י״ג שערים שהיו בעזרה שער העליון שער הדלק כו׳ שערים גדולים לא היו אלא שבע׳ בלבד אלא ששה פספסי׳ קטני׳ היו שם שנים בצידי שער ניקנר במזרח וב׳ בדרום וב׳ בצפון ובהנהו פספסין איידי דקטנים היו לא היו שם פרוכת וכשאדם היה רוצה לילך בדרך אותן י״ג שערים היה מחזיר פניו למקדש ומשתחוה פשפשין פושטי׳ רום. רש״י במהדורא קמא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב נחמן אמר רב: נשים האורגות בפרכות של המקדש, היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה. ואני אומר שלא מתרומת המקדש, אלא מקדשי בדק הבית. ומדוע? הואיל ופרכות תחת (במקום) בנין עשויות, הרי הן שייכות לבנין המקדש, ולכן שכרן צריך להיות משולם לא מן הכסף המוקדש לקרבנות ולצרכי יום יום של המקדש אלא מן הכסף המוקדש לבנין עצמו.
Rav Naḥman said that Rav said: The women who weave the curtains that separate the Temple Sanctuary from the Holy of Holies would take their wages from the collection of the chamber. Rav Naḥman added: But I say that they would not be paid from the collection of the chamber; rather, their salary would come from the funds consecrated for Temple maintenance. Why? Since the curtains served in place of the solid construction of the building, they were part of the Temple itself. Therefore, any work performed for the curtains should be paid for from money allocated for building purposes, not from the funds collected to pay for offerings and the daily needs of the Temple.
עין משפט נר מצוהריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מֵיתִיבִי נָשִׁים הָאוֹרְגוֹת בַּפָּרֹכוֹת וּבֵית גַּרְמוּ עַל מַעֲשֵׂה לֶחֶם הַפָּנִים וּבֵית אַבְטִינָס עַל מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת כּוּלָּן הָיוּ נוֹטְלוֹת שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.

The Gemara raises an objection to this: The women who weave the curtains, and the house of Garmu, who were in charge of the preparation of the shewbread, and the house of Avtinas, who were in charge of the preparation of the incense, all would take their wages from the collection of the chamber. This contradicts Rav Naḥman’s claim.
רש״יריטב״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בית אבטינס ובית גרמו במסכת יומא (דף לח.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: נשים האורגות בפרכות, ובית גרמו שהיו ממונים על מעשה לחם הפנים, ובית אבטינס שהיו ממונים על מעשה הקטרת — כולן היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה, ולא כדברי רב נחמן!
The Gemara raises an objection to this: The women who weave the curtains, and the house of Garmu, who were in charge of the preparation of the shewbread, and the house of Avtinas, who were in charge of the preparation of the incense, all would take their wages from the collection of the chamber. This contradicts Rav Naḥman’s claim.
רש״יריטב״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) זהָתָם בִּדְבָבֵי דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב שלשה עשר פָּרֹכוֹת הָיוּ בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי שבעה כְּנֶגֶד שִׁבְעָה שְׁעָרִים אחד לְפִתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל ואחד לְפִתְחוֹ שֶׁל אוּלָם ב׳שְׁתַּיִם בַּדְּבִיר ב׳שְׁתַּיִם כְּנֶגְדָּן בָּעֲלִיָּה.:

The Gemara answers: There, it is referring to the curtains of the gates, which were not considered part of the actual Temple building but were decorative in purpose. As Rabbi Zeira said that Rav said: There were thirteen curtains in the Second Temple, seven opposite, i.e., on the inside of, seven gates, one at the entrance to the Sanctuary, one at the entrance to the Entrance Hall, two additional curtains within the partition, in the Holy of Holies in place of the one-cubit partition, and two corresponding to them above in the upper chamber.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בדבבי – בפרכות שכנגד הפתחים דלצניעותא עבידי ואינן תחת בנין אבל כל צורך בנין כגון פרכות המבדילות בין היכל לקדשי הקדשים שהיו במקדש שני במקום אמה טרקסין שעשה שלמה בבנין ראשון ואנשי הגולה עשו את ההיכל גבוה מאד ולא יכול בנין בעובי אמה להתקיים בגובה כזה ולהרחיבו לא יכלו לפי שמקצרים את ההיכל או את קדשי הקדשים ועשו שתי פרכות וביניהם אמה כדאמרינן במסכת יומא (דף נא:) ואותן פרכות נעשו מקדשי בדק הבית.
ז׳ שערים – לעזרה.
שתים בדביר – תחת אמה טרקסין.
ושתים כנגדן בעליה – להבדיל בין עליית היכל לעליית קדשי הקדשים וגם הן במקום אמה טרקסין.
שבעה כנגד ז׳ שערים – לשבעה שערי עזרה קאמר אומר רבי דס״ל כתנא דמתני׳ דמס׳ מדות בפ״ק (משנה ד) דתנן ז׳ שערים היו בעזרה ג׳ בצפון וג׳ בדרום ואחד במזרח והא דתנן התם לעיל בשלשה מקומות הכהנים שומרים כו׳ על חמשה שערי העזרה כו׳ במס׳ תמיד בפ״ק (דף כז.) פריך להו ומשני אביי תרי מנייהו לא בעי שימור ורבא משני תנאי היא דתניא אין פוחתין [מג׳ גזברין וז׳ אמרכלין רבי נתן אומר אין פוחתין] מי״ג גזברים כנגד י״ג שערים דל חמשה דהר הבית פשו להו תמניא אלו ח׳ דעזרה אלמא איכא תנא דאמר תמניא הוו ואיכא תנא דאמר חמשה הוו תימה אמאי מייתי רבא הנך תנאי ממתניתין דמדות היה יכול להביא דתנן התם בפ׳ שני (משנה ו) שלש עשרה השתחוואות היו שם אבא יוסף בן חנן אומר כנגד י״ג שערים ועוד תימה דהרי כאן מחלוקת רביעי דעל כרחין לההוא תנא דס״ל די״ג שערים היו בעזרה לא מצי למימר דקסבר ח׳ ודל חמשה דהר הבית דהא מפרש התם שמם של אותן שערים ואין מזכירין אפי׳ אחד מאותן שערים דהר הבית המפורש בפ״ק דמדות שני שערי חולדה מן הדרום וקיפונוס מן המערב וטדי מן הצפון שער מזרחי שושן הבירה עליו צורה ואומר ר״ת דלעולם ס״ל לההוא תנא דז׳ שערים היו בעזרה והא דחשיב י״ג היינו עם השערים הקטנים דהכל חשיב תדע דהא חשיב פישפשין שהיו לשער נקנור אבל גדולים לא היו בעזרה אלא ז׳ והן אותן המפורשים בפ״ק והמעיין שם ימצא דשער הקרבן דפ״ק הוא שער הבכורות דפ״ב ואותן י״ג שערים דמדות שנויים נמי במסכת שקלים כל אותה משנה ממש בפ׳ י״ג שופרות אבל אין שנוי בה אבא יוסף בן חנן כמו ששנוי במס׳ מדות ובגמרא דירושלמי קאמר מתני׳ אבא יוסף בן חנן דקאמר כנגד י״ג שערים דלרבנן ז׳ שערים הוו בעזרה דעתייהו דרבנן היכן היו השתחוואות האלו כי ההיא דתנינן תמן י״ג פרצות היו בה שפרצו מלכי יון וחזרו וגדרום וגזרו כנגדם י״ג השתחוואות ואם תאמר לרבנן נמי דתני שבעה שערים מאי קמתמה כנגד מי הוו השתחוואות אינהו נמי מודו דעם הקטנים היו שלשה עשר כדפרישית ואומר רבינו תם כיון דלא חשיבי בעינייהו כל כך שיקראו אותם שערים אין נראה שיהא השתחוואות כנגדם אבל אבא יוסף בן חנן קרא אותם שערים. מ״ר.
כבר ביארנו במשנה שדייני גזירות היו נוטלים שכרם מתרומת הלשכה אף מבקרי מומים שבירושלים אם לקרבן אם לבכור נוטלין שכרם מתרומת הלשכה וכן תלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה והלכות קמיצה לכהנים ומגיהי ס״ת שביד כ״א ואחד מירושלם ונשים המגדלות את בניהם בטהרה לפרה אדומה על הדרך שביארנו במסכת סכה כלם נוטלין שכרן מתרומת הלשכה בכדי שיפסקו להם סנהדרין ואף לחם הפנים והקטורת ושכר העוסקים בהם והלבונה וכן פרכות של שערים שהיו עשויות לצניעות ולא לבנין באות מתרומת הלשכה אבל פרכות שהיו לפני הדביר במקום אמה טרקסין הואיל ועשוי למחיצה צורך הבית הוא ואינן באות מתרומת הלשכה אלא מקדשי בדק הבית פרכות אלו של שערים תשעה היו שבעה לשבעה שערים ואחת לפתחו של היכל ואחת לפתחו של אולם ושל דביר היו ארבעה שתים בדביר להבדיל בין ההיכל לקדשי הקדשים אחת מכאן ואחת מכאן ואמה אחת באמצע ליכנס שם כהן גדול ביום כפורים ושתים כנגדן בעליית בית קדשי הקדשים הא למדת ששלש עשרה פרכות היו במקדש תשעה מהן באות מתרומת הלשכה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה שבעה כנגד שבעה שערים כו׳ ובגמרא דירושלמי קאמר מתניתין כו׳ כצ״ל:
בד״ה ז׳ כנגד כו׳ והמעיין שם ימצא דשער הקרבן דפרק קמא כו׳ עכ״ל יראה שהוצרכו בזה לפרש יותר מכל שאר השערים משום דבפ״ב לא חשיב שער הקרבן בתוך ארבעה שערים הדרומיים ולא ה״ל לאשתמוטי כיון דבפ״ק חשיב ליה בתוך ג׳ הדרומיים הגדולים ותירצו בזה דשער הבכורות דחשיב בפ״ב בדרומיים היינו אותו שער הקרבן דחשיב ליה בפ״ק בדרומיים ומיהו גם בשערים הצפונים ימצא המעיין שם לפי שמות השערים דלא חשיב בפ״ב מאי דחשיב בפרק קמא בכלל הגדולים ויש לעיין שם וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משיבים: התם בדבבי [שם מדובר בפרוכות של השערים], שפרוכות אלה אינן נחשבות לחלק מן הבנין אלא כדרך ליפותו והחזקתו. שאמר ר׳ זירא אמר רב: שלשה עשר פרכות היו במקדש שני, שבעה כנגד שבעה שערים שהיו בעזרה, ועוד אחד לפתחו של היכל, ואחד לפתחו של אולם. שנים היו בדביר, שנים כנגדן בעליה מעל הדביר.
The Gemara answers: There, it is referring to the curtains of the gates, which were not considered part of the actual Temple building but were decorative in purpose. As Rabbi Zeira said that Rav said: There were thirteen curtains in the Second Temple, seven opposite, i.e., on the inside of, seven gates, one at the entrance to the Sanctuary, one at the entrance to the Entrance Hall, two additional curtains within the partition, in the Holy of Holies in place of the one-cubit partition, and two corresponding to them above in the upper chamber.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן חנָשִׁים הַמְגַדְּלוֹת בְּנֵיהֶן לַפָּרָה הָיוּ נוֹטְלוֹת שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר נָשִׁים יְקָרוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיוּ זָנוֹת אוֹתָן וּמְפַרְנְסוֹת אוֹתָן.

The Sages taught: With regard to the women who raise their children for the red heifer, i.e., who would raise their children in special places so that they would live their entire lives up to that point in a state of ritual purity, enabling them to draw the water for the purposes of the ritual of the red heifer, these women would take their wages from the collection of the chamber. Abba Shaul said: Their wages would not come from the collection of the chamber. Instead, wealthy and prominent women of Jerusalem would sustain them and provide them with a livelihood.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המגדלות בניהן לפרה – בחצרות הבנויות בסלעים בירושלים ותחתיהם חלל מפני קבר התהום כדתנן במס׳ פרה (פ״ג משנה ב׳) ומייתינן לה בפרק הישן תחת המטה (סוכה דף כא.) ובאין נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם בניהם לצורכי פרה אדומה לעסוק בשריפתה ומילוי מימיה ולהזות כל שבעה על כהן השורפה כדאמרינן במסכת יומא (דף ד.) ומעלה זו עשו לה להתעסק בה תינוקות שלא נטמאו מימיהם מפני שזלזלו בה לעשותה בטבול יום כדתנן מטמאין היו הכהן השורף את הפרה ומטבילין אותו להוציא מלבן של צדוקין שהיו אומרין במעורבי שמש היתה נעשית.
נשים יקרות – עשירות.
מפרנסות – בלבוש וכסות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים]: נשים המגדלות בניהן לפרה, שהיו מגדלים תינוקות במקומות מיוחדים שיהיו כל ימיהם בטהרה כדי שישאבו מים לצורך פרה אדומה, ואמהותיהם היו משמרות אותם לכך— היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה. אבא שאול אומר: לא מתרומת הלשכה, אלא נשים יקרות (עשירות וחשובות) שבירושלים היו זנות אותן ומפרנסות אותן.
The Sages taught: With regard to the women who raise their children for the red heifer, i.e., who would raise their children in special places so that they would live their entire lives up to that point in a state of ritual purity, enabling them to draw the water for the purposes of the ritual of the red heifer, these women would take their wages from the collection of the chamber. Abba Shaul said: Their wages would not come from the collection of the chamber. Instead, wealthy and prominent women of Jerusalem would sustain them and provide them with a livelihood.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) בְּעָא מִינֵּיהּ רַב הוּנָא מֵרַב

Rav Huna raised a dilemma before Rav:
ריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בעא מיניה רב הונא מרב כלי שרת מהו כו׳. צורך מזבח נינהו ומקדשי בדק הבית אתו דמזבח אדמה שהיה במקדש בנין הבית הוא וצורך הבנין היה בא מקדשי בדר הבית. אי צורך קרבן נינהו כגון לקבלת דמים ולרחיצת הקרבים ואברי העולה וליתן בה סולת למנחות ומתרומת הלשכ׳ אתו דכל קרבנות צבור באין מתרומת הלשכ׳. אלא מתרומת הלשכה כלומר ממותר תרומת הלשכה כדאמרי׳ בעלמא קרבנות צבור הבאין באחד בניסן אינן באין אלא מתרומה חדשה כדכתיב זאת עולת חדש בחדשו והבא לי קרבן חדשה וכסף הנמצא בשלש קופות מתרומ׳ ישנה היא מותר מתרומת הלשכ׳ וממנו נעשין כלי שרת. ובכלותם הביאו וגו׳ כלומר בכלותם לחזק מכסף הנדב׳ המובא לבד״ה בימי יואש קא משתעי קאי קרא בדברי הימים אלמא מקדשי בד״ה היו באין כלי שרת. כתובי. דברי הימים. כאן שגבו לצורך בדק הבית והותירו מן הבנין נעשין כלי שרת מאותו מותר כסף שהובא לבדק הבית אבל אם לא הותירו כגון שגבו לבדק הבית ועדיין בדק הבית לא החזיקו לא שבקינן בנין הבית משום צורך כלי שרת ונעשין מתרומת הלשכ׳ ורב נמי לא אמר (רב) אין עושין מתרומת הלשכ׳ אלא דגבו ולא הותירו וכי גבו והותירו מאי הוי הא לא גבו מעיקרא אלא לשום בדק הבית. אם הוצרכו לבדק הוצרכו ועושין אותו לבנין הבית והמקדיש לבדק הבית על דעת ב״ד מקדיש מתרומת הלשכה וממותר תרומת הלשכה שנאמר את שאר הכסף ויעשו את הכלים איזה כסף שהיו לו שיריים כשהיו תורמין מן הלשכ׳ לשלשה קופות היה נשאר כסף בלשכה ואותו כסף המיותר בלשכה היו שירים וכסף דבשלש׳ קופות כסף שיש לו שיריים הוא ומההוא כסף אמר קרא ויעשו את הכלים לבית ה׳ רש״י במהדורא קמא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג בעא מיניה [שאל אותו] רב הונא מרב:
Rav Huna raised a dilemma before Rav:
ריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כתובות קו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה כתובות קו. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס כתובות קו., רש"י כתובות קו., תוספות כתובות קו., רא"ה כתובות קו. – מהדורת הרב צבי יהושע לייטנר ז"ל המבוססת על כתב יד מוסקבה 489 ועדי נוסח נוספים, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר ולעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי כתובות קו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א כתובות קו., מהרש"ל חכמת שלמה כתובות קו., שיטה מקובצת כתובות קו., מהרש"א חידושי הלכות כתובות קו., מהרש"א חידושי אגדות כתובות קו., פני יהושע כתובות קו., הפלאה כתובות קו., בירור הלכה כתובות קו., פירוש הרב שטיינזלץ כתובות קו., אסופת מאמרים כתובות קו.

Ketubot 106a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Ketubot 106a, Collected from HeArukh Ketubot 106a, Rashi Ketubot 106a, Tosafot Ketubot 106a, Raah Ketubot 106a, Meiri Ketubot 106a, Ritva Ketubot 106a, Maharshal Chokhmat Shelomo Ketubot 106a, Shitah Mekubetzet Ketubot 106a, Maharsha Chidushei Halakhot Ketubot 106a, Maharsha Chidushei Aggadot Ketubot 106a, Penei Yehoshua Ketubot 106a, Haflaah Ketubot 106a, Beirur Halakhah Ketubot 106a, Steinsaltz Commentary Ketubot 106a, Collected Articles Ketubot 106a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144