גמרא
פירוש
מִי דָּמֵי הָתָם נַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הַמּוּתָּר הָכָא נַעֲשָׂה בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר אֶלָּא הָכִי קָאָמְרִי לֵיהּ אִם מַצִּילִין תִּיק שֶׁל סֵפֶר עִם הַסֵּפֶר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בפרש״י בד״ה מי דמי תיק כו׳ המותר לטלטלו בלא שום דליקה דספר בר כו׳ עכ״ל. ואפילו כתובים שאין קורין בהן בר טלטול הוא כיון ששונין ודורשין בהן וכ״כ בעל המאור ומשמע להו לפרושי דמותר לטלטל בלא שום דליקה קאמר דומיא דנעשה בסיס לדבר האסור דהיינו בלא שום דליקה וק״ל: תוס׳ בד״ה הכא נעשה כו׳ דא״כ היכי קאמר לא נטלטל עור כו׳ עכ״ל דליכא למימר דקושטא דתלמודא פריך הכי מי דמי כו׳ הכא נעשה בסיס לדבר האסור לר״י בנו של ריב״ב ומאי אהדרו ליה לא נטלטל עור אגב בשר דא״כ מאי משני אלא ה״ק ליה אם כו׳ ואע״פ שיש בתוכו מעות לא נטלטל עור אגב בשר איך שייך לר״י בנו של ריב״ב כיון דהבשר גופיה דבר אסור הוא כדפריך מעיקרא לפרש״י וק״ל: בד״ה מי דמי התם כו׳ דאין נראה לו לחלק כיון דהשתא סבור שיכול לנער כו׳ ה״ה דשרי להביא תיק כו׳ עכ״ל יש לדקדק לפ״ז כיון דהוי סבר דיכול לנער כו׳ ואין לחלק בין נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר מותר ובין לדבר האסור גרידא אמאי הדר ביה ממאי דבעי למימר מעיקרא שהשיבו לו מהא דמצילין תיק הספר עם הספר ובתוכו מעות אלא שהושיבו לו מה דמביאין תיק ובתוכו מעות מעלמא כו׳ הא שפיר השיבו לו כדמעיקרא מתיק הספר עם הספר ובתוכו מעות כיון דאין לחלק לפי סברתו דהשתא שיכול לנער כו׳ כמו שכתבו התוספות ויש ליישב דמהאי טעמא כיון שיכול לנער כו׳ אין נראה לו לחלק בין נעשה בסיס לדבר האסור ולדבר מותר ובין נעשה בסיס לדבר אסור גרידא היינו לגבי תיק ובתוכו מעות מעלמא כיון דהתיק גופיה נמי בר טלטול הוא מה שאין כן לגבי בשר דנעשה בסיס לדבר אסור והעור גופיה נמי לאו בר טלטול הוא שפיר ידע דאיכא לפלוגי בין נעשה בסיס לדבר אסור ולדבר מותר ובין לאסור גרידא ומיהו בין עור ובשר בין תיק ובתוכו מעות גרידא אין נראה לו לחלק מה״ט דהתיק גופיה בר טלטול הוא כיון דמ״מ התיק נעשה בסיס לדבר שכולו אסור וצ״ל נמי למאי דמסיק ומחלק מי דמי התם אדהכי והכי נפל דליקה כו׳ היינו לגבי תיק ובתוכו מעות גרידא אבל לגבי עור ובשר לעיל ליכא לפלוגי בהכי כיון דהבשר מתלכלך נמי לא מצי למשדינהו לעור ולכך הוצרך לחלק לעיל לגבי עור ובשר כיון דנעשה בסיס לדבר אסור ולדבר מותר ובין נעשה בסיס לדבר אסור גרידא ודו״ק: בפרש״י בד״ה כדאמרינן מעיקרא וכו׳ וליכא שהות למשדינהו וה״נ אגב צרכי גבוה דכל פעל גו׳ עכ״ל הא ודאי דר״י בנו של ריב״ב לא מוקי ליה כל פעל ה׳ גו׳ בכה״ג מ״מ רבנן אהדרו ליה אמאי לא מוקי ליה בהכי דלא גרע מהא דמצילין מעות אגב ספר וליכא לאקשויי הכא לגביה דהפשטה מי דמי התם אדהכי והכי נפל דליקה כו׳ כדפריך לעיל גבי טלטול דאינו אלא משום שלא יתלכלך הבשר וליכא למשרי כיון דמצי למשדינהו דרך ביאתו אבל הכא גבי הפשט את כולו אע״ג דמצי למשדינהו לבתר שהפשיט עד החזה ולא יפשיט עוד כיון דאיכא טעמא דרב יוסף ורבא משום שלא יסריח ושלא יהא מוטל כנבילה אין לחלק בהכי ודו״ק: תוספות בד״ה אדהכי כו׳ ואם כן כשאינו מופשט אלא עד החזה מותר לכ״ע לטלטל כו׳ עכ״ל וצ״ל דפסיקא ליה לתלמודא בשום מקום דכשאינו מופשט אלא עד החזה דמותר לטלטל דאל״כ אימא דבהכי פליגי דהשתא שפיר אהדרו ליה רבנן דתיק הספר עם הספר ובתוכו מעות להא דמיא דה״נ באינו מופשט אלא עד החזה לא מצי למשדינהו ולפי מה שכתבנו לעיל יש לדחות דמ״מ איכא לפלוגי בין נעשה בסיס לדבר איסור ולדבר מותר ובין נעשה בסיס לדבר איסור גרידא ודו״ק: בד״ה דשקיל כו׳ וקשה דה״ל למתני כו׳ בהדי הנהו שבות כו׳ ונראה לר״י דליכא אפי׳ שבות כו׳ עכ״ל. והוא הדין דה״מ לתרוצי נמי הכא דבפלוגתא לא קמיירי דלרבי ישמעאל לא דחי ליה וכמ״ש לקמן לגבי דחיית מלאכת הפשט וכצ״ל למאי דבעי למימר דבטלטול פליגי הא דלא חשיב ליה התם גבי דדחו שבות צ״ל דבפלוגתא לא קא מיירי דלר״י אסור לטלטל בהפשט כולו מיהו ק״ק דבאינו מופשט רק עד החזה דשרי לטלטל לכ״ע ודוחה שבות ואמאי לא חשיב ליה התם וי״ל ודו״ק: בא״ד דשקיל כו׳ ואם תאמר לפי זה ה״ל למחשב התם דחיית הפשט כו׳ עכ״ל היינו במלאכות הדוחות שבת דחשיב שם ולר׳ ישמעאל דדוחה הפשט עד החזה לא קשיא להו אמאי לא חשיב התם דהוי בכלל הקטרת אימורים וכך כתבו התוס׳ שם וק״ל: בד״ה ועוד לרבנן כו׳ ואדמפלגי בין חצר מעורבת למבוי כו׳ עכ״ל ר״ל הך מתני׳ דהכא ודאי איירי אפי׳ במבוי שאין בו עירוב ושיתוף שמצילין בה כתבי קודש אלא דהכי קאמר דאי הוה איירי הכא במבוי המתוקן במחיצות כ״כ שאם היה בה שיתוף ניתרת לכל דבר אף לאוכלין ומשקין לא ה״ל למתני בסיפא חצר מעורבת להציל בה אוכלין ומשקים אלא דה״ל למתני בה נמי מבוי כזה אלא שהוא משותף וכן פירש״י במתניתין דמתניתין דהכא לגבי הצלת כתבי קודש איירי בחסר עירוב ושיתוף ומה שפירש״י כאן כלומר מבוי הניתר בכל הלכותיו בין בעירוב כו׳ עכ״ל. אין רצונו דקושטא הוא שיש בו עירוב אלא ר״ל נמי מבוי המתוקן כ״כ שאם היה בה עירוב היה ניתר לכל דבר וק״ל: בד״ה אלא אמר רבה כו׳ דאינו נ״ל סברא שיסברו כרבי יהודה לחצאין כו׳ לא סברי רבנן כר״א כו׳ ואפילו לרבי אליעזר כו׳ עכ״ל ויש לדקדק דלשנויא דרבה נמי אימא הכי דלאו היינו כר״י לחצאין אלא דרבנן דפליגי אדר׳ יהודה נמי מודו בכתבי קודש דסגי בב׳ מחיצות וב׳ לחיין וי״ל מדקאמרי רבנן אין מערבין רה״ר בכך דמשמע דדין רה״ר ממש יש לתיקונו דנקט רבי יהודה בב׳ מחיצות וב׳ לחיין ואי הוו מודו לר״י בכתבי קודש דמצילין לתוכה ע״כ דלאו דין רשות הרבים יש לו דלגבי רה״ר ממש ודאי דלא התירו כתבי קודש אלא דהנהו רבנן דפליגי אדרבי יהודה סברי כב״ה בכל מילי ודו״ק:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush