×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּתַרְתֵּי לָאו דַּוְקָא תַּרְתֵּי מִיהָא דַּוְקָא.
And although two of these distinctions are not precise, the other two are in any event precise distinctions, based upon which a distinction can be drawn.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ואע״ג דתרתי לאו דוקא תרתי דוקא – אע״ג דמותבינן ארבעה פרכי איכא תרתי שאינן עיקר כדמפרש ואזיל.
תרתי מיהא דוקא – והשתא מפרש אמאי תרתי לאו דוקא.
ומוסיפים: ואף על גב דתרתי [ואף על פי ששתים] מארבע הוכחות אלה הן לאו דוקא [אינן מדוייקות], תרתי מיהא דוקא [שתים מהן על כל פנים מדוייקות].
And although two of these distinctions are not precise, the other two are in any event precise distinctions, based upon which a distinction can be drawn.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַאי שְׁנָא שִׁינּוּי בְעָלִים דְּלָא הָוֵי פְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ מַחְשָׁבָה בְּעָלְמָא שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ נָמֵי מַחְשָׁבָה בְּעָלְמָא הוּא אֶלָּא כֵּיוָן דְּאַחְשְׁבַהּ פַּסְלַהּ ה״נהָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּאַחְשְׁבַהּ פַּסְלַהּ.

The Gemara explains why two of the distinctions are not precise: What is different about deviation with regard to the owner, such that its disqualification does not concern the offering itself? It is that this merely constitutes a change of thought. Deviation from the type of offering is also merely a change of thought; the offering is not physically affected. Rather, this distinction between deviation with regard to the owner and deviation from the type of offering is false; one should claim that if deviation from the type of offering disqualifies it once the one who slaughtered it had that intent, here too, once the one who slaughtered it had intent to deviate from its owner, he disqualified it.
תוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מחשבה בעלמא – ואפי׳ יהא צריך דיבור כיון דליכא מעשה הוי כמחשבה בעלמא ויש תימה דהכא משוי להו ובפ׳ תמיד נשחט (פסחים סב:) משמע שיש חילוק דמפרש מה בין לשמן לשלא לשמן לאוכליו ושלא לאוכליו זה פסולו בגופו וזה אין פסולו בגופו וי״ל דכיון דלא מיפסיל אלא מפני שאין יכול לאכול כזית כגון לשם חולה וזקן חשיב טפי פסולו בקודש מחמת דבר אחר כיון דאם היה יכול לאכול היה כשר וקשה דעל כרחין שלא למנוין ולערלים ולטמאין צריך לומר דלא חשיבי פסולן בגופו כי היכי דלא תיקשי לן נמי מה בין לשמן ושלא לשמן למנוין ושלא למנוין למולין ולערלים לטמאין ולטהורים וי״ל דשינוי בעלים חשבינן פסולו בגופו משום דתלוי בזריקה (בכפרה) ושם בעלים [על הכפרה] אבל שלא לאוכלין ושלא למנויין תלוי בשחיטה ואין שם בעלים על השחיטה אי נמי שלא לאוכלין [ושלא למנויין] יכול לקיים מחשבתו בהיתר [באותן] שיהיו מנויין עליו אם אינם חולים וזקנים אבל שלא לשמה אינו יכול לקיימו לכך קרוי פסולו בגופו.
תוס׳ ד״ה מחשבה וכו׳ ואפי׳ יהא צריך דבור. עי׳ לעיל דף ב׳ ע״א תוס׳ ד״ה כל בסה״ד:
ומסבירים: מה שנאמר ששינוי קודש פסולו בגופו אינו מדוייק, שכן מאי שנא [במה שונה] שינוי בעלים שאנו אומרים דלא הוי [שאין הוא] פסולו בגופו? משום שהוא מחשבה בעלמא [בלבד] ואינו נוגע לגוף הקרבן, אם כן, שינוי קודש נמי [גם כן] מחשבה בעלמא [בלבד] הוא! אלא אומר אתה: כיון דאחשבה [שחשב אותה] פסלה בשינוי קודש, הכא נמי [כאן גם כן], בשינוי בעלים כיון דאחשבה [שחשב אותה] פסלה! וכן מה שנאמר שדווקא שינוי קודש ישנו לאחר מיתה, אינו נכון
The Gemara explains why two of the distinctions are not precise: What is different about deviation with regard to the owner, such that its disqualification does not concern the offering itself? It is that this merely constitutes a change of thought. Deviation from the type of offering is also merely a change of thought; the offering is not physically affected. Rather, this distinction between deviation with regard to the owner and deviation from the type of offering is false; one should claim that if deviation from the type of offering disqualifies it once the one who slaughtered it had that intent, here too, once the one who slaughtered it had intent to deviate from its owner, he disqualified it.
תוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּלְרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי דְּאָמַר יֵשׁ שִׁינּוּי בְעָלִים לְאַחַר מִיתָה תַּרְתֵּי מִיהָא אִיכָּא לְמִיפְרַךְ.

The Gemara explains the difficulty with the second distinction, the case where the owner died: And according to Rav Pineḥas, son of Rav Mari, who says that disqualification by deviation with regard to the owner applies even after the owner’s death, there is no distinction in this regard between deviation from the type of offering and deviation with regard to the owner. In any event, there are two remaining distinctions based on which the comparison between a deviation from the type of offering and a deviation with regard to the owner can be refuted.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך לב
לבאב״ד מתנה עליהם (זבחים ד׳: כתובות קו. מנחות ע״ט. שביעית יא ב״ר פרשה מט) וסעדו לבבכם אין כתיב כאן אלא וסעדו לבכם שאין יצר הרע שולט במלאכים היא דעתי׳ דרבי חייא דאמר שיתו לבבכם לחילה אין כתיב כאן אלא שיתו לבכם הדא אמרת שאין יצר הרע שולט לעתיד לבא (ברכות סא) בכל לבבך בשני יצרים ביצר טוב וביצר הרע (א״ב פי׳ אליבא מלה מורגלת בגמרא לדעת כמו ללב) הזכרים יוצאין לבובין (שבת כב עבודה זרה ל״ב) ת״ר איזהו עור לבוב וכו׳:
א. [הערץ.]
ולרב פנחס כו׳ – ולקמן בשילהי שמעתין אזלה לה הך פירכא דלאחר מיתה.
לדעת רב פנחס בריה [בנו] של רב מרי שאמר: יש שינוי בעלים גם לאחר מיתה. אולם תרתי מיהא איכא למיפרך [שתים על כל פנים יש מקום לפרוך]. ואם כן אין ללמוד משינוי קודש לשינוי בעלים!
The Gemara explains the difficulty with the second distinction, the case where the owner died: And according to Rav Pineḥas, son of Rav Mari, who says that disqualification by deviation with regard to the owner applies even after the owner’s death, there is no distinction in this regard between deviation from the type of offering and deviation with regard to the owner. In any event, there are two remaining distinctions based on which the comparison between a deviation from the type of offering and a deviation with regard to the owner can be refuted.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי אָמַר קְרָא {ויקרא א׳:ד׳} וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו וְלֹא עַל חֲבֵירוֹ.

Rather, Rav Ashi says that the halakha that it is prohibited to sprinkle the blood for the sake of one other than the owner is derived from a verse. The verse states: “And it shall be accepted for him to atone for him” (Leviticus 1:4), teaching that the sacrificial rite that atones for the owner, namely, the sprinkling of the blood, must be performed specifically for him, and not for another.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אמר רב אשי מקור אחר, שאמר קרא [המקרא בקרבן עולה]: ״ונרצה לו לכפר עליו״ (ויקרא א, ד), לדייק: הכפרה (שנעשית על ידי זריקת הדם) צריך שתהיה עליו ולא על חבירו.
Rather, Rav Ashi says that the halakha that it is prohibited to sprinkle the blood for the sake of one other than the owner is derived from a verse. The verse states: “And it shall be accepted for him to atone for him” (Leviticus 1:4), teaching that the sacrificial rite that atones for the owner, namely, the sprinkling of the blood, must be performed specifically for him, and not for another.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְהַאי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֶת שֶׁעָלָיו חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ וְאֶת שֶׁאֵינוֹ עָלָיו אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ.

The Gemara asks: But does this verse come to teach this halakha? Isn’t it necessary for that which is taught in a baraita: With regard to the verse: “And it shall be accepted for him to atone for him [alav],” Rabbi Shimon says: This indicates that in a case where one consecrated an animal as an offering and it died or was lost, if it was initially incumbent upon him [alav] to bring an offering, i.e., if he had accepted upon himself a personal obligation to bring an offering, he bears responsibility for it, i.e., he is obligated to bring another offering in its stead. But if it was not incumbent upon him [alav] to bring an offering, i.e., if he consecrated a specific animal without accepting upon himself any personal obligation, he does not bear responsibility for it if it dies or is lost.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לכפר עליו – היינו זריקה אלמא זריקה לשם בעלים בעיא.
את שעליו – כגון נדר דאמר הרי עלי עולה חייב באחריותו אם הפריש בהמה לנדרו אם מתה או נגנבה דהכי משמע אותו שעליו יקריב אותו ונרצה לו ועד שיקריבנו לא נרצה ולא נפטר.
את שאינו עליו – כגון דאמר הרי זו עולה.
ושואלים: וכי האי [כתוב זה] להכי [לכך] הוא דאתא [שבא]? האי מיבעי ליה לכדתניא [הרי כתוב זה נצרך לו לכמו ששנויה ברייתא]: נאמר ״ונרצה לו לכפר עליו״, ר׳ שמעון אומר: את שקיבל עליו להקריב (שאמר ״הרי עלי עולה״) — הוא זה שחייב באחריותו, שאם אבד או מת חייב להביא קרבן אחר. ואת שאינו עליו, שלא הקדיש אלא בהמה מסויימת, כגון שאמר ״הרי זו עולה״, ולא קיבל על עצמו התחייבות כללית להביא קרבן מסוג זה — אינו חייב באחריותו.
The Gemara asks: But does this verse come to teach this halakha? Isn’t it necessary for that which is taught in a baraita: With regard to the verse: “And it shall be accepted for him to atone for him [alav],” Rabbi Shimon says: This indicates that in a case where one consecrated an animal as an offering and it died or was lost, if it was initially incumbent upon him [alav] to bring an offering, i.e., if he had accepted upon himself a personal obligation to bring an offering, he bears responsibility for it, i.e., he is obligated to bring another offering in its stead. But if it was not incumbent upon him [alav] to bring an offering, i.e., if he consecrated a specific animal without accepting upon himself any personal obligation, he does not bear responsibility for it if it dies or is lost.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּאָמַר עָלַי כְּמַאן דְּטָעוּן לֵיהּ אַכַּתְפֵּיהּ דָּמֵי.

And Rav Yitzḥak bar Avdimi says: What is the reasoning behind this distinction? Once a person said: It is incumbent upon me to bring an offering, it is considered as though the offering is loaded upon his shoulders. He does not discharge his obligation until he brings some offering.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הגה״ה ה״ג במגילה (דף ח) מאי [משמע] אמר רב יצחק בר אבדימי –.
ואמר רב יצחק בר אבדימי: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? כיון שאמר ״הרי עלי עולה״, כמאן דטעון ליה אכתפיה דמי [כמי שטעון לו הקרבן על כתפו הוא נחשב] וחייב בו עד שיביאו בפועל!
And Rav Yitzḥak bar Avdimi says: What is the reasoning behind this distinction? Once a person said: It is incumbent upon me to bring an offering, it is considered as though the offering is loaded upon his shoulders. He does not discharge his obligation until he brings some offering.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַב אָשֵׁי מִוְּנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר קָאָמַר.:

The Gemara answers: Rav Ashi says that the halakha that it is prohibited to sprinkle the blood for the sake of one other than the owner is derived from the phrase “And it shall be accepted for him,” not from the term “for him,” on which the baraita is based.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מונרצה לו לכפר קאמר – דהכי משמע לו לכפר ולא לחבירו.
רב אשי (אמר) מונרצה לו קאמר – תימה למה לי קרא לשינוי בעלים בזריקה הא אפי׳ שאר עבודות לא מיפסלי אלא בשוחט על מנת לזרוק כ״ש זורק עצמו [דבעינן] שם בעלים.
ומשיבים: רב אשי מ״ונרצה לו לכפר״ קאמר [הוא אומר], מן המלה ״לו״ — דווקא כשהוא לו, לשמו. ולא מן ההדגשה ״עליו״.
The Gemara answers: Rav Ashi says that the halakha that it is prohibited to sprinkle the blood for the sake of one other than the owner is derived from the phrase “And it shall be accepted for him,” not from the term “for him,” on which the baraita is based.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אַשְׁכְּחַן זְבִיחָה וּזְרִיקָה קַבָּלָה מְנָלַן.

The Gemara asks: We found a source for the halakha that slaughter and the sprinkling of the blood must be performed for the sake of the owner. From where do we derive that the collection of the blood must also be performed for the sake of the owner?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: אשכחן [מצאנו] איפוא ראיה לענין זביחה וזריקה שצריך שיעשה עבודות אלו לשם הבעלים, קבלה מנלן [מנין לנו] שמצוה שתיעשה לשם הבעלים?
The Gemara asks: We found a source for the halakha that slaughter and the sprinkling of the blood must be performed for the sake of the owner. From where do we derive that the collection of the blood must also be performed for the sake of the owner?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְכִי תֵּימָא לֵילַף מִזְּבִיחָה וּזְרִיקָה מָה לִזְבִיחָה וּזְרִיקָה שֶׁכֵּן עֲבוֹדָה שֶׁחַיָּיבִין עָלֶיהָ בַּחוּץ.

And if you would say: Let us derive from slaughter and sprinkling that collection must also be performed for the sake of the owner, this derivation can be refuted: What is unique about slaughter and sprinkling? They are unique in that each is a rite for which one is liable to be punished with death at the hand of Heaven if he performs it outside the Temple.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכן עבודה שחייבין עליה בחוץ – דכתיב (ויקרא יז) אשר ישחט מחוץ למחנה וזורק נמי מרבינן ליה לקמן בפ׳ השוחט (דף קז.) דם שפך לרבות הזורק תאמר בקבלה והולכה שאין חייבין עליה בחוץ דתנן בפ׳ בתרא (שם קיב:) והיוצק והבולל כו׳ והמקבל דמים בחוץ פטור.
שכן עבודה וחייבים – פירוש עבודה שחייבין עליה בחוץ.
וכי תימא לילף [ואם תאמר שתלמד] מזביחה וזריקה, יש לדחות: מה לזביחה וזריקה שכן עבודה שחייבין עליה מיתה אם עשאה בחוץ (מחוץ למקדש), ואין הדין כן בקבלה!
And if you would say: Let us derive from slaughter and sprinkling that collection must also be performed for the sake of the owner, this derivation can be refuted: What is unique about slaughter and sprinkling? They are unique in that each is a rite for which one is liable to be punished with death at the hand of Heaven if he performs it outside the Temple.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי אַתְיָא מֵאֵיל נָזִיר דִּכְתִיב {במדבר ו׳:י״ז} וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים שֶׁתְּהֵא עֲשִׂיָּיתוֹ לְשֵׁם שְׁלָמִים וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לְשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵהָתָם תְּנֵהוּ עִנְיָן לְשִׁינּוּי בְעָלִים.

Rather, Rav Ashi says that the halakha that the collection of the blood must also be performed for the sake of the owner is derived from the case of a nazirite’s ram. As it is written: “And he shall offer the ram for a sacrifice [zevaḥ] of peace offerings unto the Lord” (Numbers 6:17), indicating that its offering should be performed for the sake of a peace offering. And if the verse is not necessary for the matter of deviation from the type of offering, as we derived that from there, i.e., the verses cited earlier (4a), apply it to the matter of deviation with regard to the owner. It is thereby derived that its sacrificial rites must be performed for the sake of its owner.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ שתהא עשייתו לשם שלמים. עי׳ מנחות דף מז ע״א תוס׳ ד״ה במה:
אלא אמר רב אשי: אתיא [באה, נלמדת] הלכה זו מאיל נזיר, דכתיב [שנאמר]: ״ואת האיל יעשה זבח שלמים״ (במדבר ו, יז) שתהא עשייתו לשם שלמים. ואם אינו ענין לשינוי קודש, דנפקא ליה מהתם [שיוצא לו משם] ממקור אחר כמו שהוכחנו לעיל (עמוד א), תנהו ענין לשינוי בעלים.
Rather, Rav Ashi says that the halakha that the collection of the blood must also be performed for the sake of the owner is derived from the case of a nazirite’s ram. As it is written: “And he shall offer the ram for a sacrifice [zevaḥ] of peace offerings unto the Lord” (Numbers 6:17), indicating that its offering should be performed for the sake of a peace offering. And if the verse is not necessary for the matter of deviation from the type of offering, as we derived that from there, i.e., the verses cited earlier (4a), apply it to the matter of deviation with regard to the owner. It is thereby derived that its sacrificial rites must be performed for the sake of its owner.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר אַבָּא לְרָבָא אֵימָא יַעֲשֶׂה כָּלַל זֶבַח פָּרַט כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט זְבִיחָה אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא.

Rav Aḥa bar Abba said to Rava, in objection to this derivation: Say that the term: “Shall offer,” is a generalization and: “A sacrifice [zevaḥ],” is a detail. According to the principles of biblical hermeneutics, where there is a generalization and a detail, the generalization includes only that which is specified in the detail. Accordingly, slaughter [zeviḥa], yes, must be performed for the sake of its owner; but no other rite must be performed for the sake of its owner in order for the offering to be fit.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יעשה כלל – שיהו כל עשיותיו לשם שלמים.
זבח פרט – שחיטה הוא דבעי לשמה.
אמר ליה [לו] רב אחא בר אבא לרבא, אימא [אמור] כך: ״יעשה״ — הרי זה כלל, ״זבח״פרט, ולפי שיטת מדרשי ההלכה: כלל ופרטאין בכלל אלא מה שבפרט, ונאמר לפיכך: זביחהאין [כן], צריך שיעשהו לשם בעליו, מידי אחרינא [דבר אחר] כגון קבלה — לא!
Rav Aḥa bar Abba said to Rava, in objection to this derivation: Say that the term: “Shall offer,” is a generalization and: “A sacrifice [zevaḥ],” is a detail. According to the principles of biblical hermeneutics, where there is a generalization and a detail, the generalization includes only that which is specified in the detail. Accordingly, slaughter [zeviḥa], yes, must be performed for the sake of its owner; but no other rite must be performed for the sake of its owner in order for the offering to be fit.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִי כְּתִיב יַעֲשֶׂה שְׁלָמִים זֶבַח כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים הָוֵה לֵיהּ כְּלָל שֶׁאֵינוֹ מָלֵא וְכׇל כְּלָל שֶׁאֵינוֹ מָלֵא אֵין דָּנִין אוֹתוֹ בִּכְלָל וּפְרָט.

The Gemara answers: If it had been written: Shall offer the ram for peace offerings as a sacrifice [zevaḥ], it would be as you say. The clause: Shall offer the ram for peace offerings, would be considered a generalization, and: Sacrifice [zevaḥ], would be a detail. Now that it is written: “Shall offer the ram for a sacrifice [zevaḥ] of peace offerings,” the term “shall offer” is an incomplete generalization, as the term “for a sacrifice” interrupts between “shall offer” and “peace offerings.” And one cannot derive a halakha from any incomplete generalization by employing the principle of a generalization and a detail.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת – דמשמע כללא שיהו עשייתו שלמים.
השתא דכתיב יעשה זבח שלמים – לא גמר הכלל את דבריו ולא נשלם להשמיענו על מה הוזכרו כאן העשיות עד שבא זבח והפסיק את הדבר.
כלל שאינו מלא – ולא נתמלא דבריו להשלים מלא פרדאשביי״ן בלעז.
ומשיבים: אי כתיב [אם היה כתוב] ״יעשה שלמים זבח״ — הייתי מפרש כדקאמרת [כמו שאמרת], שהכלל הוא ״יעשה שלמים״, והפרט — ״זבח״, ואולם השתא דכתיב [עכשיו שנאמר] ״יעשה זבח שלמים״, נמצא כי ״יעשה״ הוה ליה [הריהו] כלל שאינו מלא, שאינו מוגדר בשלימות, וכל כלל שאינו מלאאין דנין אותו בכלל ופרט.
The Gemara answers: If it had been written: Shall offer the ram for peace offerings as a sacrifice [zevaḥ], it would be as you say. The clause: Shall offer the ram for peace offerings, would be considered a generalization, and: Sacrifice [zevaḥ], would be a detail. Now that it is written: “Shall offer the ram for a sacrifice [zevaḥ] of peace offerings,” the term “shall offer” is an incomplete generalization, as the term “for a sacrifice” interrupts between “shall offer” and “peace offerings.” And one cannot derive a halakha from any incomplete generalization by employing the principle of a generalization and a detail.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רָבִינָא אָמַר לְעוֹלָם דָּנִין ולה חָזַר וְכָלַל.

Ravina says there is a different answer: Actually, one can derive a halakha from verses with incomplete generalizations using the principle of a generalization and a detail. And the reason this halakha applies to other rites besides slaughter is that by adding the term “unto the Lord,” it then makes a generalization.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבינא אמר: לעולם דנין כאן בכלל ופרט, ומה שכתוב בסוף ״לה׳⁠ ⁠״חזר וכלל לדונו במידת כלל ופרט וכלל (כמבואר להלן).
Ravina says there is a different answer: Actually, one can derive a halakha from verses with incomplete generalizations using the principle of a generalization and a detail. And the reason this halakha applies to other rites besides slaughter is that by adding the term “unto the Lord,” it then makes a generalization.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא וְהָא לָא דָּמֵי כְּלָלָא קַמָּא לִכְלָלָא בָּתְרָא כְּלָלָא קַמָּא מְרַבֵּה עֲשִׂיּוֹת וְתוּ לָא כְּלָלָא בָּתְרָא כׇּל לַה׳ וַאֲפִילּוּ שְׁפִיכַת שִׁירַיִים וְהַקְטָרַת אֵימוּרִין הָא תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּכְלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרֵישׁ כִּי הַאי גַוְונָא.

Before Ravina concluded his interpretation, Rav Aḥa of Difti said to Ravina: But the former generalization is dissimilar to the latter generalization. The former generalization includes only the essential sacrificial actions and nothing more, whereas the latter generalization includes any sacrificial duty unto the Lord, and even pouring the remains of the blood on the base of the altar and burning the sacrificial portions of the offering on the altar. Ravina responded: The school of Rabbi Yishmael taught generalizations and details in cases like this.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לה׳ – יעשה זבח שלמים לה׳.
עשייתו – עבודות המיוחדות שחיטה וזריקה קבלה והולכה.
שפיכת שירים – שנשפכין שירי הדם ליסוד [אחר] שנתן ארבע מתנות ואינן מעכבין כפרה.
הא תנא דבי רבי ישמעאל כו׳ – בשילהי אלו טריפות (חולין דף סו.) גבי פרשת חגבים.
אמר ליה [לו] רב אחא מדיפתי לרבינא: והא לא דמי כללא קמא לכללא בתרא [והרי אינו דומה הכלל הראשון לכלל האחרון], שכן כללא קמא [הכלל הראשון] מרבה עשיות ותו לא [ולא עוד], כלומר, רק דברים שהם עבודות הכרחיות עבור הקרבן, ואילו כללא בתרא [הכלל האחרון] הוא כל דבר שהוא לה׳, ואפילו שפיכת שיריים והקטרת אימורין! השיב לו: הא תנא דבי [הרי התנא בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל בכללי ופרטי דריש כי האי גוונא [בכללים ופרטים דורש כעין זה], ולפיכך יש בכגון זה כלל (״יעשה״) ופרט (״זבח״) וכלל (״לה׳ ״), ויש לדורשו לפי מידה זו:
Before Ravina concluded his interpretation, Rav Aḥa of Difti said to Ravina: But the former generalization is dissimilar to the latter generalization. The former generalization includes only the essential sacrificial actions and nothing more, whereas the latter generalization includes any sacrificial duty unto the Lord, and even pouring the remains of the blood on the base of the altar and burning the sacrificial portions of the offering on the altar. Ravina responded: The school of Rabbi Yishmael taught generalizations and details in cases like this.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ עֲבוֹדָה וּבָעֵינַן לִשְׁמָן אַף כׇּל עֲבוֹדָה וּבָעֵינַן לִשְׁמָן.

Ravina concludes his explanation: Since the term: “Unto the Lord,” is another generalization, the verse is formulated as a generalization, and a detail, and a generalization, and you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail. Just as the mentioned detail, slaughter, is defined as an essential rite and we require that it be performed for the sake of the owner, so too, we require that every essential rite be performed for the sake of the owner.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלל ופרט וכלל אי (אין) אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט (שחיטה) מפורש שהוא עבודה ובעינן [וצריכים אנו] שתהיה לשמן של בעלים, אף כל שהוא עבודה בכלל זה, ובעינן [וצריכים אנו] שיהיו לשמן לשם הבעלים.
Ravina concludes his explanation: Since the term: “Unto the Lord,” is another generalization, the verse is formulated as a generalization, and a detail, and a generalization, and you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail. Just as the mentioned detail, slaughter, is defined as an essential rite and we require that it be performed for the sake of the owner, so too, we require that every essential rite be performed for the sake of the owner.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אִי מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ עֲבוֹדָה וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ בַּחוּץ אַף כׇּל עֲבוֹדָה וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ בַּחוּץ שְׁחִיטָה וּזְרִיקָה אִין קַבָּלָה וְהוֹלָכָה לָא.

The Gemara asks: If the verse is referring only to actions similar to the detail, not all of the essential rites are necessarily included. Perhaps it should be derived that just as the mentioned detail, slaughter, is defined as an essential rite, and one is liable to be punished with death at the hand of Heaven for performing it outside the Temple, so too, any essential rite for which one is liable to be punished with death at the hand of Heaven for performing it outside the Temple is included in the verse. Accordingly, slaughter and sprinkling the blood are included, but collection of the blood and conveying it are not.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איכא למימר הכי – עבודה וחייבין עליה בחוץ ואתיא לה זריקה.
ואיכא למימר הכי – עבודה שטעונה צפון ואתיא לה קבלה.
ומקשים: אי [אם] אתה דן כעין הפרט, יש לדקדק יותר בהגדרה, ולומר: מה הפרט מפורש שהוא עבודה וחייבין עליה בחוץ (אם עשה אותה מחוץ למקדש), אף כל שהוא עבודה וחייבין עליה בחוץ בכלל זה, ולפיכך: שחיטה וזריקהאין [כן], קבלה והולכהלא!
The Gemara asks: If the verse is referring only to actions similar to the detail, not all of the essential rites are necessarily included. Perhaps it should be derived that just as the mentioned detail, slaughter, is defined as an essential rite, and one is liable to be punished with death at the hand of Heaven for performing it outside the Temple, so too, any essential rite for which one is liable to be punished with death at the hand of Heaven for performing it outside the Temple is included in the verse. Accordingly, slaughter and sprinkling the blood are included, but collection of the blood and conveying it are not.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אִי נָמֵי מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר הַטָּעוּן צָפוֹן וְיֶשְׁנוֹ בְּחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת אַף כֹּל הַטָּעוּן צָפוֹן וְיֶשְׁנוֹ בְּחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת שְׁחִיטָה וְקַבָּלָה אִין זְרִיקָה לָא.

Alternatively, it could be derived that just as the item mentioned in the detail is clearly defined as an action that requires performance in the north of the Temple courtyard and is performed in the sacrifice of inner sin offerings, so too, any rite that requires performance in the north and is performed in the sacrifice of inner sin offerings is included in the halakha. Accordingly, slaughter and collection are included; sprinkling the blood is not.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי נמי [או גם כן] נאמר כך: מה הפרט מפורש דבר הטעון צפון (שצריך שייעשה רק בצפון העזרה) וישנו בחטאות הפנימיות, אף כל הטעון צפון וישנו בחטאות הפנימיות בכלל זה. ולפי זה, שחיטה וקבלהאין [כן], זריקה שהוא על קרנות המזבח, וחלקו בדרום — לא!
Alternatively, it could be derived that just as the item mentioned in the detail is clearly defined as an action that requires performance in the north of the Temple courtyard and is performed in the sacrifice of inner sin offerings, so too, any rite that requires performance in the north and is performed in the sacrifice of inner sin offerings is included in the halakha. Accordingly, slaughter and collection are included; sprinkling the blood is not.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אִיכָּא לְמֵימַר הָכִי וְאִיכָּא לְמֵימַר הָכִי שְׁקוּלִין הֵן וְיָבֹאוּ שְׁנֵיהֶן לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא וַחֲדָא חֲדָא תֵּיקוּ בְּמִילְּתָא.

The Gemara answers: Both possibilities are equally valid; this derivation can be said and that derivation can be said. Either collection or sprinkling might be included in the halakha. Consequently, they are equal, and therefore both are included. Or according to another version of the Gemara’s answer, they are equal, and therefore each one, i.e., both collection and sprinkling, shall stand in its status.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שקולין הן – המדות שוות והי מינייהו מפקת אי דרשת הא אנא דרישנא לאידך הלכך יבאו שניהם והולכה על כרחך לא תפקה מכלל קבלה.
שקולים הם ויבאו שניהם – אע״ג דהכא תרתי והכא חדא חשיב להו שקולין והקשה הרב רבי חיים דהשתא משמע דהיכא דלא ידע הי מינייהו לרבויי מרבי תרוייהו וכן בריש ב״ק (דף ג.) דמרבי מושלח שן ורגל משום דשקולין הן וכן בפ״ק דערכין (דף ד:) גבי נפשות ואילו בפרק כל האסורים (תמורה דף כח:) ופרק שור שנגח ארבעה וה׳ (ב״ק דף מ:) דרשינן מן הבהמה להוציא את הרובע ומן הצאן להוציא את הנוגח וקאמר מפני שיש ברובע מה שאין בנוגח ויש בנוגח מה שאין ברובע הוצרך לומר רובע והוצרך לומר נוגח ותירץ דהיכא דאיכא משמעות בריבוי מרבינן כל השקולים כי הכא דזבח משמע לרבויי כעין זביחה כל שהיא עבודה וכן ושלח יש במשמע רגל ושן ונפשות נמי משמע הכל אבל מן לא משמע למעוטי שניהם.
ומשיבים: איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי [אפשר לומר כך ואפשר לומר כך], ומשום כך שקולין הן ויבאו שניהן. לישנא אחרינא [בלשון אחרת] אמרו זאת: וחדא חדא תיקו במילתא [ואחת אחת מהן תעמוד בעניינה].
The Gemara answers: Both possibilities are equally valid; this derivation can be said and that derivation can be said. Either collection or sprinkling might be included in the halakha. Consequently, they are equal, and therefore both are included. Or according to another version of the Gemara’s answer, they are equal, and therefore each one, i.e., both collection and sprinkling, shall stand in its status.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אִיבָּעֵית אֵימָא זְרִיקָה מִדְּרַב אָשֵׁי נָפְקָא.

The Gemara provides an alternative answer: If you wish, say instead that sprinkling is derived from the verse that Rav Ashi cited: “And it shall be accepted for him to atone for him.” Therefore, when the verse states: “And he shall offer the ram for a sacrifice of peace offerings unto the Lord,” indicating the inclusion of rites similar to slaughter, it is apparently referring not to sprinkling but to collection.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדרב אשי – מונרצה לו לכפר וכלל ופרט לאיתויי קבלה דאי לזריקה לא איצטריך.
איבעית אימא [אם תרצה אמור] הסבר אחר: זריקה מדרב אשי נפקא [יוצאת], מ״ונרצה לו לכפר עליו״ (ראה לעיל), ולפיכך אנו דנים כעין הפרט לרבות קבלה.
The Gemara provides an alternative answer: If you wish, say instead that sprinkling is derived from the verse that Rav Ashi cited: “And it shall be accepted for him to atone for him.” Therefore, when the verse states: “And he shall offer the ram for a sacrifice of peace offerings unto the Lord,” indicating the inclusion of rites similar to slaughter, it is apparently referring not to sprinkling but to collection.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אַשְׁכְּחַן אֵיל נְזִיר שְׁאָר שְׁלָמִים מְנָלַן.

The Gemara asks: We found a source for the halakha that a nazirite’s ram must be sacrificed for the sake of its owner. From where do we derive that this halakha applies with regard to other peace offerings as well?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: אשכחן [מצאנו] איפוא דין זה באיל נזיר, שמצוה לעשות לשם הבעלים שאר שלמים מנלן [מנין לנו]?
The Gemara asks: We found a source for the halakha that a nazirite’s ram must be sacrificed for the sake of its owner. From where do we derive that this halakha applies with regard to other peace offerings as well?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְכִי תֵּימָא נֵילַף מֵאֵיל נָזִיר מָה לְאֵיל נָזִיר שֶׁכֵּן יֵשׁ עִמָּהֶן דָּמִים אֲחֵרִים.

And if you would say: Let us derive from a nazirite’s ram that all peace offerings must be sacrificed for the sake of their owners, this derivation can be refuted: What is unique about a nazirite’s ram? It is unique in that there is other blood, i.e., there are other offerings, a sin offering and a burnt offering, that must be brought by a nazirite together with his ram.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכן יש עמו דמים אחרים – שבאין עמו חטאת ועולה.
וכי תימא נילף [ואם תאמר שנלמד] מאיל נזיר, יש לדחות: מה לאיל נזיר שכן יש עמהן דמים אחרים כלומר, שאינו בא כקרבן לבדו, אלא עם קרבנות אחרים (חטאת ועולה)!
And if you would say: Let us derive from a nazirite’s ram that all peace offerings must be sacrificed for the sake of their owners, this derivation can be refuted: What is unique about a nazirite’s ram? It is unique in that there is other blood, i.e., there are other offerings, a sin offering and a burnt offering, that must be brought by a nazirite together with his ram.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) א״כאִם כֵּן נִכְתּוֹב שלמי מַאי שְׁלָמִים לְרַבּוֹת כׇּל שְׁלָמִים.

The Gemara answers: If that is so, if this halakha is unique to a nazirite’s ram, let the verse write: His peace offerings [shelamav]. What is indicated by writing “peace offerings [shelamim]”? It is written to include all types of peace offerings.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: אם כן, נכתוב [שיכתוב הפסוק] ״שלמי״, מאי [מהו] שלמים? לרבות כל שלמים.
The Gemara answers: If that is so, if this halakha is unique to a nazirite’s ram, let the verse write: His peace offerings [shelamav]. What is indicated by writing “peace offerings [shelamim]”? It is written to include all types of peace offerings.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אַשְׁכְּחַן שְׁלָמִים שְׁאָר כׇּל קֳדָשִׁים מְנָלַן.

The Gemara asks: We found a source for the halakha that a peace offering must be sacrificed for its own sake and for the sake of its owner. From where do we derive that this halakha applies with regard to all other offerings?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אשכחן שלמים – בין בשינוי קודש בין בשינוי בעלים.
א ושואלים: אשכחן [מצאנו] איפוא ראיה לשלמים, שצריך לעשותם לשמם ולשם הבעלים, שאר כל קדשים מנלן [מנין לנו]?
The Gemara asks: We found a source for the halakha that a peace offering must be sacrificed for its own sake and for the sake of its owner. From where do we derive that this halakha applies with regard to all other offerings?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) וְכִי תֵּימָא נֵילַף מִשְּׁלָמִים מָה לִשְׁלָמִים שֶׁכֵּן טְעוּנִין סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק.

And if you would say: Let us derive from a peace offering that all offerings must be sacrificed with these intentions, this derivation can be refuted: What is unique about a peace offering? It is unique in that it requires placing hands on the head of the offering, and it is accompanied by libations, and it requires the waving of the breast and the right hind leg by the priest and owner together. No other offering possesses all three of these requirements.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכן טעונין כו׳ – ושאר זבחים יש מהן שאין טעונים סמיכה ולא נסכים כגון בכור ומעשר ופסח ויש מהן שאין טעונין נסכים כגון חטאת ואשם ובכולן אין אחד שיהא טעון חזה ושוק.
וכי תימא נילף [ואם תאמר נלמד] הלכה זו משלמים, יש לדחות: מה לשלמים, שכן טעונין סמיכה ונסכים ויש בהם תנופת חזה ושוק, ולא כל הקרבנות הם כיוצא בזה!
And if you would say: Let us derive from a peace offering that all offerings must be sacrificed with these intentions, this derivation can be refuted: What is unique about a peace offering? It is unique in that it requires placing hands on the head of the offering, and it is accompanied by libations, and it requires the waving of the breast and the right hind leg by the priest and owner together. No other offering possesses all three of these requirements.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) אֶלָּא אָמַר קְרָא {ויקרא ז׳:ל״ז} זֹאת הַתּוֹרָה לָעוֹלָה וְלַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּילּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים היקישן הַכָּתוּב לִשְׁלָמִים מָה שְׁלָמִים בֵּין שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ בֵּין שִׁינּוּי בְעָלִים בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ אַף כׇּל בֵּין שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ בֵּין שִׁינּוּי בְעָלִים בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ.

The Gemara answers: Rather, the verse states: “This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the consecration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37). The verse juxtaposes all types of offerings with peace offerings, indicating that just as we require the sacrifice of a peace offering to be performed for its sake, both concerning deviation from the type of offering and concerning deviation with regard to the owner, so too, we require the sacrifice of every type of offering to be performed for its sake, both concerning deviation from the type of offering and concerning deviation with regard to the owner.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אמר קרא [המקרא]: ״זאת התורה לעלה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים״ (ויקרא ז, לז), הקישן הכתוב את כל הקרבנות כולם לשלמים: מה שלמים בין לענין שינוי קודש בין לענין שינוי בעלים בעינן [צריכים אנו] שיהיו לשמה, אף כל הקרבנות בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן [צריכים אנו] שיהיו לשמה.
The Gemara answers: Rather, the verse states: “This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the consecration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37). The verse juxtaposes all types of offerings with peace offerings, indicating that just as we require the sacrifice of a peace offering to be performed for its sake, both concerning deviation from the type of offering and concerning deviation with regard to the owner, so too, we require the sacrifice of every type of offering to be performed for its sake, both concerning deviation from the type of offering and concerning deviation with regard to the owner.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) אֵימָא הֵיכָא דְּשָׁחֵיט לְהוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ לִיפַּסְלוּ.

§ Having established the source for the requirement to sacrifice offerings with the rightful owner and the specific type of offering in mind, the Gemara inquires: Why not say that in a case where one slaughtered them not for their sake, they are disqualified? Why, according to the mishna, do they remain fit?
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ליפסלו – שהרי לא נעשו כהלכתן ואין זריקתן מתרת בשרן לאכילה.
אימא היכא דשחיט שלא לשמן ליפסלו – תימה הא בכל דוכתא בעינן בקדשים [שינה] לעכב והכא לא שינה וי״ל דפריך משינוי קודש דאיכא תרי קראי ואמרי׳ לעיל אם אינו ענין לשינוי קודש תנהו ענין לשינוי בעלים ופריך דהשתא אימר תרוייהו בשינוי קודש ולעכב וקשה מאי משני אמר קרא מוצא שפתיך דלמא ההוא קרא אתא לשינוי בעלים דלא אשכחן ששינה בהן הכתוב ולא קשה מידי דמוצא שפתיך לא משמע שינוי בעלים. [הג״ה] ונראה דפריך מכח סברא כעין קושיא דר״ל דלקמיה דאימא דליפסלו כיון דאמרת דלא עלו לשם חובה או נימא דיעלו דאם כשרין הן ירצו ואם אין מרצין למה באין [ומיהו] לא דמי דריש לקיש פריך יהו כשרין גמורין כמו שאר קדשים דלא שנה לעכב בו ליפסלו והכא לא הוה ליה למיפרך שלא לשמה ליפסלו אלא הוה ליה למימר וליתכשרו ויעלו לחובה כשאר קדשים שלא שנה לעכב כל כמה דאכתי לא ידע קרא דמוצא שפתיך ואי פריך ליפסלו דנגמר מחטאת [ופסח] בהיקישא דזאת התורה כדפרישית בסמוך אי במה מצינו איכא למיפרך שכן כרת וא׳ בהקישא דזאת התורה א״כ ליכתוב חדא או לחטאת גרידא או פסח גרידא ואי נאמר דבכל דוכתא דמצרכינן שנה לעכב היינו מהכא [מדכתיב] מוצא שפתיך וגו׳ א״כ אתי שפיר הא דפריך וליפסלו כו׳. ע״כ הג״ה.
ושואלים: אם כן, אימא [אמור]: היכא דשחיט להו [במקום שהוא שוחט אותם] שלא לשמה ליפסלו [ייפסלו], ולא כמו שאמרנו במשנה שהם כשרים!
§ Having established the source for the requirement to sacrifice offerings with the rightful owner and the specific type of offering in mind, the Gemara inquires: Why not say that in a case where one slaughtered them not for their sake, they are disqualified? Why, according to the mishna, do they remain fit?
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) אָמַר קְרָא {דברים כ״ג:כ״ד} מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמוֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ וְגוֹ׳ הַאי נְדָבָה נֶדֶר הוּא [אֶלָּא] אִם כְּמָה שֶׁנָּדַרְתָּ עָשִׂיתָ יְהֵא נֶדֶר וְאִם לָאו יְהֵא נְדָבָה.

The Gemara answers: The verse states: “That which has gone out of your lips you shall observe and do; according to what you have vowed [nadarta] freely [nedava] to the Lord your God, that which you have promised with your mouth” (Deuteronomy 23:24). The Gemara interprets the words nadarta and nedava exegetically: How can the offering mentioned in this verse be a gift offering [nedava]? It is already referred to as a vow offering [neder]. Rather, the verse indicates that if you did what you had vowed to do, i.e., sacrificed your vow offering properly, it shall be a satisfactory vow offering; but if you did not sacrifice it properly, it shall be rendered a voluntary gift offering. Although it does not satisfy the obligation of your vow, it remains a valid offering.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: אמר קרא [המקרא]: ״מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה׳ אלהיך נדבה״ (דברים כג, כד), האי [זו] נדבה היא? הרי נדר הוא, כמו שנאמר ״כאשר נדרת״! [אלא], אם כמה שנדרת עשיתיהא נדר ותצא בו ידי חובה, ואם לאו (ששינית בו) — יהא נדבה, ועל כל פנים אינו נפסל.
The Gemara answers: The verse states: “That which has gone out of your lips you shall observe and do; according to what you have vowed [nadarta] freely [nedava] to the Lord your God, that which you have promised with your mouth” (Deuteronomy 23:24). The Gemara interprets the words nadarta and nedava exegetically: How can the offering mentioned in this verse be a gift offering [nedava]? It is already referred to as a vow offering [neder]. Rather, the verse indicates that if you did what you had vowed to do, i.e., sacrificed your vow offering properly, it shall be a satisfactory vow offering; but if you did not sacrifice it properly, it shall be rendered a voluntary gift offering. Although it does not satisfy the obligation of your vow, it remains a valid offering.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(28) וְאִיצְטְרִיךְ מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ וְאִיצְטְרִיךְ זֹאת הַתּוֹרָה דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מוֹצָא (הֲוָה אָמֵינָא)

And it was necessary for the Torah to include the verse: “That which has gone out of your lips,” and it was necessary to include the verse: “This is the law.” As, had the Merciful One written in the Torah only the verse: “That which has gone out of your lips,” I would say
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיצטריך – למיכתב זאת התורה למיגמר משלמים ולא תימא ממוצא שפתיך נפקא דלכתחילה בעינן לשמה.
ומעירים: ואיצטריך [והוצרך] לומר הפסוק ״מוצא שפתיך״, ואיצטריך [והוצרך] ההיקש מ״זאת התורה״, דאי כתב רחמנא [שאילו היתה כותבת התורה] רק ״מוצא שפתיך תשמור״, הוה אמינא [הייתי אומר]:
And it was necessary for the Torah to include the verse: “That which has gone out of your lips,” and it was necessary to include the verse: “This is the law.” As, had the Merciful One written in the Torah only the verse: “That which has gone out of your lips,” I would say
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים ד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), הערוך על סדר הש"ס זבחים ד:, רש"י זבחים ד:, תוספות זבחים ד:, גליון הש"ס לרע"א זבחים ד:, פירוש הרב שטיינזלץ זבחים ד:, אסופת מאמרים זבחים ד:

Zevachim 4b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Collected from HeArukh Zevachim 4b, Rashi Zevachim 4b, Tosafot Zevachim 4b, Gilyon HaShas Zevachim 4b, Steinsaltz Commentary Zevachim 4b, Collected Articles Zevachim 4b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144