×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֵין יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים א י״ז:ט״ז} וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה׳ כִּדְאָמַר רַב חִסְדָּא בְּעֶזְרַת נָשִׁים הָכָא נָמֵי בְּעֶזְרַת נָשִׁים.
Sitting in the Temple courtyard is permitted only for kings of the House of David, as it is stated: “Then King David went in and sat before the Lord” (I Chronicles 17:16)? How, then, could the High Priest have been sitting? The Gemara explains: As Rav Ḥisda said in a similar context: This took place not in the Israelite courtyard, where the prohibition against sitting applies, but in the women’s courtyard. Here, too, the reading was in the women’s courtyard, where it is permitted to sit.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ודייקינן מדקתני עומד עכשיו מכלל שהיה יושב והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני י״י. ושנינן כדאמר רב חסדא כי עזרא דכתיב ביה ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים בעזרת הנשים קרא. כך כ״ג בעזרת הנשים היה קורא ומותר לו לישב שם.
אין ישיבה בעזרה – דכתיב לעמוד לשרת (דברים יח) העומדים שם לפני ה׳ (שם) ולא מצינו בה ישיבה.
אלא למלכי בית דוד שנאמר ויבא המלך דוד וישב וגו׳ – כשאמר לו נתן הנביא אתה לא תבנה הבית כי ימלאו ימיך וגו׳.
אין ישיבה בעזרה – פירשתי לעיל בפרק שני (יומא כה.) גבי זקן יושב במערבה.
זה שביארנו במשנתנו שמדלגין בתורה כל שאין בגלילתו שהות בכדי שיפסיק התורגמן פירושו בענין אחד כגון זו שבמשנתנו שקורא אחרי מות ואך בעשור שהכל ענין של יום הכפורים אבל בשני ענינים אין מדלגין בה שדברי תורה אזהרות ועונשין ואין נוחות להבין בדילוג מענין לענין ובנביא מדלגין אף מענין לענין אלא שאף בזו דוקא בכדי שלא יפסיק התורגמן ולעולם אין מדלגין מנביא לנביא ובתרי עשר מיהא הכל כספר אחד ומדלגין בו מנביא לנביא ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו ר״ל למפרע ושאר הדברים שבסוגיא כבר ביארנום במשנה:
אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד כו׳. מפורש סוף פ׳ אלו נאמרין:
שם לעולם תחת ראשיהן. עי׳ באר שבע סוף הוריות ד״ה דמניח כליו:
אין רשות ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. וכל השאר חייבים לעמוד, שנאמר במלך דוד: ״ויבא המלך דויד וישב לפני ה׳⁠ ⁠״ (דברי הימים א׳ יז, טז), וכיצד איפוא ישב הכהן הגדול? ומשיבים: כדאמר [כמו שאמר] רב חסדא, שדבר זה היה לא בעזרת ישראל אלא בעזרת נשים, הכא נמי [כאן גם כן] מדובר שהיתה הקריאה בעזרת נשים, ושם רשאים לשבת.
Sitting in the Temple courtyard is permitted only for kings of the House of David, as it is stated: “Then King David went in and sat before the Lord” (I Chronicles 17:16)? How, then, could the High Priest have been sitting? The Gemara explains: As Rav Ḥisda said in a similar context: This took place not in the Israelite courtyard, where the prohibition against sitting applies, but in the women’s courtyard. Here, too, the reading was in the women’s courtyard, where it is permitted to sit.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַב חִסְדָּא אַהָא מֵיתִיבִי דְּתַנְיָא הֵיכָן קוֹרִין בּוֹ בָּעֲזָרָה ראב״ירַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר בְּהַר הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר {נחמיה ח׳:ג׳} וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם וְאָמַר רַב חִסְדָּא בְּעֶזְרַת נָשִׁים.

§ The Gemara clarifies: And where was this statement of Rav Ḥisda originally stated? It was stated in relation to the following: The Sages raised an objection based on that which was taught in a baraita: Where did they read the Torah scroll in fulfillment of the mitzva of assembly, in which the Torah is publicly read on the Sukkot following the Sabbatical Year? It was read in the Temple courtyard. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: It is read on the Temple Mount, as it is stated concerning the public reading performed by Ezra: “And he read from it before the wide road that was before the Gate of the Water” (Nehemiah 8:3). And Rav Ḥisda said: The courtyard referred to by the first tanna is the women’s courtyard.
תוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיתיבי היכן קורין בו בעזרה כו׳. ואפרשת הקהל קאי וה״ה הכא:
גמ׳ דרב חסדא אהא מיתיבי דתניא היכן קורין כו׳ כצ״ל ועיין בסוגיא זו במסכת סוטה פרק א״נ:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ושואלים: והיכא איתמר [והיכן נאמר דבר זה] של רב חסדא בעיקרו? ומשיבים: אהא [על דבר זה]. שבעת שעסקו באותה סוגיה מיתיבי [היו התלמידים מקשים]: דתניא כן שנינו בברייתא]: היכן קורין בספר התורה בזמן קיום מצוות ״הקהל״ — בעזרה, ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: בהר הבית קורין בו, שנאמר בעזרא כשהביא את ספר התורה: ״ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים״ (נחמיה ח, ג). ואמר רב חסדא: עזרה זו שאמרו — בעזרת נשים מדובר, ולא בעזרת ישראל.
§ The Gemara clarifies: And where was this statement of Rav Ḥisda originally stated? It was stated in relation to the following: The Sages raised an objection based on that which was taught in a baraita: Where did they read the Torah scroll in fulfillment of the mitzva of assembly, in which the Torah is publicly read on the Sukkot following the Sabbatical Year? It was read in the Temple courtyard. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: It is read on the Temple Mount, as it is stated concerning the public reading performed by Ezra: “And he read from it before the wide road that was before the Gate of the Water” (Nehemiah 8:3). And Rav Ḥisda said: The courtyard referred to by the first tanna is the women’s courtyard.
תוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) {נחמיה ח׳:ו׳} וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה׳ הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל מַאי גָּדוֹל אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר רַב שֶׁגִּדְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ רַב גִּידֵּל אָמַר {דברי הימים א ט״ז:ל״ו} בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם.

Apropos the verse in Nehemiah, the Gemara interprets an adjacent verse homiletically. It is stated: “And Ezra blessed the Lord, the great God” (Nehemiah 8:6). The Gemara asks: What is the meaning of “great” here? Rav Yosef said that Rav said: It means that he ascribed greatness to Him by enunciating God’s explicit name. Rav Giddel said: He established that one should say at the conclusion of every blessing: “Blessed be the Lord, God of Israel, from eternity to eternity” (I Chronicles 16:36).
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב ויברך עזרא את י״י אלהים מאי אמר. אמר רב יוסף ברוך המבורך.
ויברך עזרא וגו׳ – בההוא ענינא דויקרא לפני הרחוב כתיב ברוך ה׳ אלהים וגו׳ כך תיקנו באותו היום לומר במקדש בסוף כל ברכה וברכה כדאמרינן במסכת תענית (יג.).
ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם. לפי פי׳ רש״י משמע שסובר שאותו היום תיקנו לומר כן אבל במקדש ראשון לא היו אומרים אותו אלא עונין אמן במקדש ומיהו משמע שלעולם לא ענו אמן במקדש אלא נראה לפרש מן העולם ועד העולם לפי שקלקלו המינין והכותים שהיו אומרים שאין עולם אלא אחד ותיקנו לומר מן העולם ועד העולם לומר שני עולמות יש והכי אמר פ׳ הרואה (דף נד.) שתיקנו לומר מן העולם ועד העולם מפני המינין והיינו גדול שגדול בעולם הזה ובעולם הבא:
רב גדל אמר ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העולם – פרש״י ז״ל כי קודם לכן היו עונין אמן ולא נהיר לר״י ז״ל כי בודאי לא ענו אמן במקדש לעולם. אלא בתחלה היו אומרי׳ ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם. והיו המינין אומרי׳ בימי עזרא שלא היה אלא עולם אחד. ותקנו לומר מן העולם ועד העולם.
מאי גדול כו׳ אמר ליה ודלמא שגדלו בשם המפורש כו׳. לכאורה דאדרב גידל פריך שאמר שגדלו ואמר ברוך ה׳ וגו׳ ואמאי לא קאמר שגדלו בשם כו׳ ומשני דאין שם מפורש בגבולין ושוב אקרא דויעמוד עזרא על מגדל כו׳ דכתיב בההוא ענינא גופא קאמר דהוראת שעה היתה וא״כ הדרא קושיין לדוכתיה ארב גידל גופיה ואמאי קאמר לעיל שגדלו ואמר ברוך כו׳ ולא קאמר שגדלו בשם כו׳ כמ״ש הכא והוראת שעה היה וי״ל דרב גידל הוא דאמר תרתי והא דידיה והא דרביה רב וכ״ה הגי׳ בע״י באידך מימרא רב גידל אמר רב כו׳ מיהו לא ידענא אמאי שינה דברישא נקט במלתיה קרא דהאלהים הגדול וגו׳ ובסמוך ליה נקט רישא דענינא ויעמוד על מגדל וגו׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון שהזכרנו כתוב זה בעזרא דנים בפירושו של כתוב אחר באותו ענין; נאמר: ״ויברך עזרא את ה׳ האלהים הגדול״ (נחמיה ח, ו) ושואלים: מאי [מה עניינו] של ״גדול״ כאן? אמר רב יוסף אמר רב: שגדלו בשם המפורש, שהזכיר שם ה׳ המפורש באותו מעמד. רב גידל אמר: שתיקן שיאמר בסוף כל ברכה: ״ברוך ה׳ אלהי ישראל מן העולם ועד העלם״ (דברי הימים א׳ טז, לו).
Apropos the verse in Nehemiah, the Gemara interprets an adjacent verse homiletically. It is stated: “And Ezra blessed the Lord, the great God” (Nehemiah 8:6). The Gemara asks: What is the meaning of “great” here? Rav Yosef said that Rav said: It means that he ascribed greatness to Him by enunciating God’s explicit name. Rav Giddel said: He established that one should say at the conclusion of every blessing: “Blessed be the Lord, God of Israel, from eternity to eternity” (I Chronicles 16:36).
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי וְדִילְמָא שֶׁגִּידְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ א״לאֲמַר לֵיהּ אֵין אוֹמְרִים שֵׁם הַמְפוֹרָשׁ בִּגְבוּלִים.

Abaye said to Rav Dimi: Why does Rav Giddel interpret it this way? Perhaps the meaning of “great” is that he ascribed greatness to Him by enunciating God’s explicit name? Rav Dimi said to him: The explicit name may not be enunciated in the provinces, i.e., outside the Temple courtyard.
ר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל אביי לרב דימי אימא שיברכו בשם המפורש א״ל אין אומרים שם המפורש בגבולין כלומר אין מברכין בשם המפורש חוץ לעזרה.
בגבולין – כל חוץ לעזרה קרי גבולין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] אביי לרב דימי: מדוע מפרש רב גידל כן? ודילמא [ושמא] פירוש ״הגדול״ — שגידלו בשם המפורש? אמר ליה [לו] רב דימי: אין אומרים שם המפורש בגבולים, כלומר: מחוץ לעזרה.
Abaye said to Rav Dimi: Why does Rav Giddel interpret it this way? Perhaps the meaning of “great” is that he ascribed greatness to Him by enunciating God’s explicit name? Rav Dimi said to him: The explicit name may not be enunciated in the provinces, i.e., outside the Temple courtyard.
ר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְלָא וְהָכְתִיב {נחמיה ח׳:ד׳} וַיַּעֲמוֹד עֶזְרָא הַסּוֹפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר וְאָמַר רַב גִּידֵּל שֶׁגִּדְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה.

The Gemara asks: And is this really not permitted? Isn’t it written: “And Ezra the Scribe stood upon a pulpit of wood, which they had made for the purpose... and Ezra blessed the Lord, the great God” (Nehemiah 8:4-6); and Rav Giddel said: “Great” in this verse means that he ascribed greatness to Him by enunciating God’s explicit name. Since this event took place outside the Temple (see Nehemiah 8:3), it suggests that God’s explicit name may indeed be enunciated outside the Temple. The Gemara answers: That cannot be proven from here because the permission to use God’s explicit name in that context was a provisional edict issued in exigent circumstances, since the people had uniquely come together in a prayerful commitment to God.
ר׳ חננאלגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא והכתיב ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר ואמר רב יהודה אמר רב שגידלו בשם המפורש והנה זה בגבולין הוה. ושנינן הוראת שעה היתה. דכתיב ויצעקו בקול גדול אל י״י האלוהים. מאי אמרו אר״י ואיתימא רבי נתן בייא בייא כו׳ רב מתנא אמר ויברך עזרא את י״י האלהים הגדול שגידלו בשם המפורש אמר ברוך י״י האלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ולא? [וכי אין] אומרים? והכתיב [והרי נאמר]: ״ויעמד עזרא הספר על מגדל עץ אשר עשו לדבר... ויברך עזרא את ה׳״ (נחמיה ח, ד. ונחמיה ח, ו) ואמר רב גידל: שגדלו בשם המפורש, משמע שיכול להיאמר מחוץ לעזרה! ומשיבים: משם אין להוכיח כי הוראת שעה היתה מפני שהתפללו תפילה מיוחדת במינה. ומספרים מה היה אותו ענין.
The Gemara asks: And is this really not permitted? Isn’t it written: “And Ezra the Scribe stood upon a pulpit of wood, which they had made for the purpose... and Ezra blessed the Lord, the great God” (Nehemiah 8:4-6); and Rav Giddel said: “Great” in this verse means that he ascribed greatness to Him by enunciating God’s explicit name. Since this event took place outside the Temple (see Nehemiah 8:3), it suggests that God’s explicit name may indeed be enunciated outside the Temple. The Gemara answers: That cannot be proven from here because the permission to use God’s explicit name in that context was a provisional edict issued in exigent circumstances, since the people had uniquely come together in a prayerful commitment to God.
ר׳ חננאלגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) {נחמיה ט׳:ד׳} וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה׳ אֱלֹהִים בְּקוֹל גָּדוֹל מַאי אֲמוּר אָמַר רַב וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בִּיָּיא בִּיָּיא הַיְינוּ הַאי דְּאַחְרְבֵיהּ לְמַקְדְּשָׁא וְקַלְיֵהּ לְהֵיכְלֵיהּ וְקַטְלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ צַדִּיקֵי וְאַגְלִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מֵאַרְעֲהוֹן וַעֲדַיִין מְרַקֵּד בֵּינַן כְּלוּם יְהַבְתֵּיהּ לַן אֶלָּא לְקַבּוֹלֵי בֵּיהּ אַגְרָא לָא אִיהוּ בָּעֵינַן וְלָא אַגְרֵיהּ בָּעֵינַן.

The Gemara recounts the event described in the verses: The verse states: And they cried with a loud voice to the Lord their God (Nehemiah 9:4). What was said? Rav said, and some say it was Rabbi Yoḥanan who said: Woe, woe. It is this, i.e., the evil inclination for idol worship, that destroyed the Temple, and burned its Sanctuary, and murdered all the righteous ones, and caused the Jewish people to be exiled from their land. And it still dances among us, i.e., it still affects us. Didn’t You gave it to us for solely for the purpose of our receiving reward for overcoming it. We do not want it, and we do not want its reward. We are prepared to forgo the potential rewards for overcoming the evil inclination as long as it departs from us.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך ביאה
ביאהא(יבמות צט) ביאה מאח דהוא אב והוא בעל והוא בר בעל (יומא סט: סנהדרין סד.) אמר רב יהודה ואי תימא ר׳ יוחנן בייא בייא היינו דאחרביה להיכלא. (ובילמדנו בסוף פרשת בראשית) אמרו החיה והעופות ובהמה ביאה עוברת עלינו שאלו חוטאין ואלו מתים. (וברגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני) ביאה אתה מעביר עלינו למה אתה נוטל את בנימין לעבד אנחנו מכרנו את אחינו לעבד לכך נתחייבו להיות עבדים אבל בנימין לא היה לו עסק בדבר זה. (ובאשה כי תזריע בפרשת או בשר) אמר הקב״ה לירמיה ראה מה עשו לי בני הביאו לי מצורע וסומא לתוך ביתי צווח אני ביאה עליה. (ובספרי לבנים אתם) אמר להקב״ה בייא אתה מעביר עלינו שישראל חוטאין ואנו לוקין פי׳ זעקות על עוות הדין: (א״ב: פירוש בלשון יוני בייא עול ועוות דין ובייא בלשון יוני ענין צעקה:)
א. [גשרייא וועה.]
בייא בייא – לשון זעקה וקובלנא.
האי דאחרביה לבית המקדש – מבקשין רחמים שימסר בידם יצר הרע של עבודת כוכבים.
לקבולי אגרא – שנכוף אותו ונקבל שכר.
מאי אמור כו׳. מפורש כל הסוגיא באורך פ׳ ארבע מיתות:
עד דמתחזי להו כגוריא דנורא. הוא מזל אריה חדש אב אשר בו נחרב הבית ע״י שעבדו ע״ז ולזה אמר היינו יצרא דע״ז שעל ידו נחרב בית ראשון כדאמרי׳ במכילתין פ״ק. ומייתי
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר שם: ״ויזעקו בקול גדול אל ה׳ אלהיהם״ (נחמיה ט, ד). מאי אמור [מה אמרו]? אמר רב, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ יוחנן: בייא בייא [ווי ווי] היינו האי דאחרביה למקדשא וקליה להיכליה וקטלינהו לכולהו צדיקי ואגלינהו לישראל מארעהון [יצר הרע הוא הוא שהחריב את המקדש ושרף את היכלו, והרג את כל הצדיקים והגלה את ישראל מארצם] ועדיין מרקד (ופועל) בינן [בינינו]. כלום לא יהבתיה לן אלא [נתת אותו לנו] לקבולי ביה אגרא [לקבל בו שכר]. כשננצחו — לא איהו בעינן [אותו אנו רוצים], ולא אגריה בעינן [את שכרו אנו רוצים], כלומר: מוותרים אנו על השכר שבא מכבישת היצר ובלבד שיסור זה מאתנו.
The Gemara recounts the event described in the verses: The verse states: And they cried with a loud voice to the Lord their God (Nehemiah 9:4). What was said? Rav said, and some say it was Rabbi Yoḥanan who said: Woe, woe. It is this, i.e., the evil inclination for idol worship, that destroyed the Temple, and burned its Sanctuary, and murdered all the righteous ones, and caused the Jewish people to be exiled from their land. And it still dances among us, i.e., it still affects us. Didn’t You gave it to us for solely for the purpose of our receiving reward for overcoming it. We do not want it, and we do not want its reward. We are prepared to forgo the potential rewards for overcoming the evil inclination as long as it departs from us.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) נְפַל לְהוּ פִּיתְקָא מֵרְקִיעָא דַּהֲוָה כְּתִב בֵּהּ אֱמֶת.

In response to their prayer a note fell to them from the heavens upon which was written: Truth, indicating that God accepted their request.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיתקא – כתב.
אמת – כלומר מסכים אני עמכם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נפל להו [להם] פיתקא מרקיעא, דהוה כתב בה [פתק מן השמים שהיה כתוב עליו] ״אמת״, לומר להם שמסכים הקדוש ברוך הוא לבקשתם.
In response to their prayer a note fell to them from the heavens upon which was written: Truth, indicating that God accepted their request.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַב חֲנִינָא שְׁמַע מִינַּהּ חוֹתָמוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת.

The Gemara makes a parenthetical observation. Rav Ḥanina said: Learn from this that the seal of the Holy One, Blessed be He, is truth.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב חנינא: דרך אגב שמע מינה [למד מכאן] כי חותמו של הקדוש ברוך הוא ״אמת״ שהרי כביכול מסר להם את חותמו, לומר שהוא מסכים וחותם על הדבר.
The Gemara makes a parenthetical observation. Rav Ḥanina said: Learn from this that the seal of the Holy One, Blessed be He, is truth.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אוֹתִיבוּ בְּתַעֲנִיתָא תְּלָתָא יוֹמִין וּתְלָתָא לֵילָוָאתָא מַסְרוּהוּ נִיהֲלַיְהוּ נְפַק אֲתָא כִּי גוּרְיָא דְנוּרָא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים אֲמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל הַיְינוּ יִצְרָא דַעֲבוֹדָה זָרָה1 שֶׁנֶּאֱמַר {זכריה ה׳:ח׳} וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה.

In response to the indication of divine acceptance, they observed a fast for three days and three nights, and He delivered the evil inclination to them. A form of a fiery lion cub came forth from the chamber of the Holy of Holies. Zechariah the prophet said to the Jewish people: This is the evil inclination for idol worship, as it is stated in the verse that refers to this event: “And he said: This is the evil one” (Zechariah 5:8). The use of the word “this” indicates that the evil inclination was perceived in a physical form.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״דַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״דעבודת כוכבים״.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר להו נביא – זכריה בן עדו.
שנאמר ויאמר זאת הרשעה וגו׳. הוא פסוק בזכריה:
ודאשתמיט ליה ביניתא כו׳. הוא מהידוע כי גם בית שני נחרב באב מזל אריה ע״י מלכות רומיים ועל פי מה שאמרו כי גאולתם בבית שני לא היה שלמה שהרי שעבדו בישראל הפרסיים ויונים ורומיים והיה חורבן בית שני גמר של חורבן בית ראשון ולזה במזמור על נהרות בבל וגו׳ שנאמר על בית ראשון סיים בו זכור ה׳ לבני אדום וגו׳ בת בבל השדודה וגו׳ לפי שאותו כח מזל אריה אשר ניתן לנבוכדנצר בחורבן בית ראשון ניתן גם לעשו שהוא סטרא דשמאלא וכחו דע״ז ולכך נחרבו שניהם במזל חודש אחד אריה והוא רמז דאשתמיט ליה ביניתא הוא שעיר הוא אדום שבאו לבטל כח השעיר ואמר ורמא קליה רמז על קול בכייתו של עשו ויזעק זעקה גדולה וגו׳ שע״י כן זכה למשול בישראל כמ״ש ופרקת עלו מעל צוארך. ואמר
דאזל קליה ד׳ מאה פרסי. שזכה באותו קול למשול בא״י שהיא ד׳ מאות פרסי. וע״כ אמרו
דלמא מרחמי ליה גם בזה לבטל כחו. ואמרו
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אותיבו בתעניתא תלתא יומין ותלתא לילואתא [ישבו בתענית שלושה ימים ושלושה לילות] מסרוהו ניהליהו [מסרו להם] את היצר הרע. נפק אתא כי גוריא דנורא [יצא ובא כמין גור אריה של אש] מבית קדשי הקדשים, אמר להו [להם] נביא לישראל: היינו יצרא [זהו יצר] של עבודה זרה, שכך הוא מתגלה, שנאמר: ״ויאמר זאת הרשעה״ (זכריה ה, ח), לומר: שהראה להם באצבע את הרשעה עצמה.
In response to the indication of divine acceptance, they observed a fast for three days and three nights, and He delivered the evil inclination to them. A form of a fiery lion cub came forth from the chamber of the Holy of Holies. Zechariah the prophet said to the Jewish people: This is the evil inclination for idol worship, as it is stated in the verse that refers to this event: “And he said: This is the evil one” (Zechariah 5:8). The use of the word “this” indicates that the evil inclination was perceived in a physical form.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בַּהֲדֵי דְּתַפְסוּהּ לֵיהּ אִשְׁתְּמִיט בִּינִיתָא מִמַּזְּיֵיא וּרְמָא קָלָא וַאֲזַל קָלֵיהּ אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי אָמְרוּ הֵיכִי נַעֲבֵיד דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם מְרַחֲמִי עֲלֵיהּ מִן שְׁמַיָּא אֲמַר לְהוּ נָבִיא שַׁדְיוּהוּ בְּדוּדָא דַאֲבָרָא וְחַפְיוּהוּ לְפוּמֵּיהּ בַּאֲבָרָא דַּאֲבָרָא מִשְׁאָב שָׁאֵיב קָלָא שֶׁנֶּאֱמַר {זכריה ה׳:ח׳} וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה וַיַּשְׁלֵךְ אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה וַיַּשְׁלֵךְ אֶת אֶבֶן הָעוֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ.

When they caught hold of it one of its hairs fell, and it let out a shriek of pain that was heard for four hundred parasangs. They said: What should we do to kill it? Perhaps, Heaven forfend, they will have mercy upon him from Heaven, since it cries out so much. The prophet said to them: Throw it into a container made of lead and seal the opening with lead, since lead absorbs sound. As it is stated: “And he said: This is the evil one. And he cast it down into the midst of the measure, and he cast a stone of lead upon its opening” (Zechariah 5:8). They followed this advice and were freed of the evil inclination for idol worship.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך דד
דדא(יומא סט: סנהדרין סד.) שדיוה בדודא וכסיוה באברא דאברא שאיב קליה (בבא מציעא ע) דמפרק האי דודא דבני מר עוקבא. (עבודה זרה ע״ו) רב עוקבא זבן דודא מגוי עבד לה גדנפא דלישא ומלייה מיא (נדה סה) ראתה ועודה בבית אביה אמר ליה עבדי חסרת דודי חסרת. תרגום על סיר הבשר על דודי בישרא:
א. [טאפ, קעססיל.]
ביניתא – שיער.
בדודא דאברא – בסיר של עופרת.
זאת הרשעה – וישלך אותה אל תוך האיפה (ויתן) את אבן העופרת אל פיה.
שאיב קלא – נכנס הקול לתוך העופרת ואינו יוצא ממנו.
שדיוה בדודא דאברא כו׳. דהיינו לבטל כח פי הרשעה מעט בעוה״ז עד לעוה״ב כמ״ש וכל הרשעה כעשן כו׳ ועולתה תקפץ פיה וגו׳. ואמר
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בהדי דתפסוה ליה אשתמיט ביניתא ממזייא [בשעה שתפסו אותו נשמטה שערה מתוך שערותיו] ורמא קלא ואזל קליה ארבע מאה פרסי [והרים קולו מפני הכאב והלך נשמע קולו ארבע מאות פרסות]. אמרו: היכי נעביד [כיצד נעשה] כדי להורגו? דילמא [שמא] חס ושלום מרחמי עליה מן שמיא [ירחמו עליו מן השמים], שהוא בוכה וצועק כל כך. אמר להו [להם] הנביא: שדיוהו בדודא דאברא, וחפיוהו לפומיה באברא, דאברא משאב שאיב קלא [זרקו אותו לתוך דוד של עופרת, וכיסו את פיו בעופרת, שהעופרת שואבת את הקול] ואין הקול נשמע. שנאמר: ״ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל תוך האיפה וישלך את אבן העופרת אל פיה״ (זכריה ה, ח) ועל ידי כך יפטרו מיצר הרע של עבודה זרה.
When they caught hold of it one of its hairs fell, and it let out a shriek of pain that was heard for four hundred parasangs. They said: What should we do to kill it? Perhaps, Heaven forfend, they will have mercy upon him from Heaven, since it cries out so much. The prophet said to them: Throw it into a container made of lead and seal the opening with lead, since lead absorbs sound. As it is stated: “And he said: This is the evil one. And he cast it down into the midst of the measure, and he cast a stone of lead upon its opening” (Zechariah 5:8). They followed this advice and were freed of the evil inclination for idol worship.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲמַרוּ הוֹאִיל וְעֵת רָצוֹן הוּא נִבְעֵי רַחֲמֵי אַיִּצְרָא דַעֲבֵירָה בְּעוֹ רַחֲמֵי וְאִמְּסַר בִּידַיְיהוּ.

When they saw that the evil inclination for idol worship was delivered into their hands as they requested, the Sages said: Since it is an auspicious time, let us pray also concerning the evil inclination for sin in the area of sexual relationships. They prayed, and it was also delivered into their hands.
מהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נבעי רחמי איצה״ר דעבירה כו׳. ובעו למקטליה דהיינו לבטל כחו לגמרי עד שאמרו דא״א שיבטל כולו וע״ד שאמרו יצה״ר שמאל דוחה וימין מקרבתו מ״מ בטלו אותו קצת דלא מיגרי איניש טפי בקרובים ומיהו ודאי דמיגרי נמי השתא בקרובים כמו באחרים כמ״ש לענין יחוד עם בתו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משראו שנמסר בידם יצר הרע של עבודה זרה על פי בקשתם, אמרו חכמי ישראל: הואיל ועת רצון הוא, שהקדוש ברוך הוא שומע לתפילתנו, נבעי רחמי איצרא [נבקש רחמים גם על היצר] של עבירה בענין עריות. בעו רחמי ואמסר בידייהו [בקשו רחמים ונמסר גם הוא בידם].
When they saw that the evil inclination for idol worship was delivered into their hands as they requested, the Sages said: Since it is an auspicious time, let us pray also concerning the evil inclination for sin in the area of sexual relationships. They prayed, and it was also delivered into their hands.
מהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֲמַר לְהוּ חֲזוֹ דְּאִי קָטְלִיתוּ לֵיהּ לְהָהוּא כליא עָלְמָא חַבְשׁוּהוּ תְּלָתָא יוֹמֵי וּבָעוּ בֵּיעֲתָא בַּת יוֹמָא בְּכׇל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלָא אִשְׁתְּכַח אָמְרִי הֵיכִי נַעֲבֵיד נִקְטְלֵיהּ כליא עָלְמָא נִיבְעֵי רַחֲמֵי אַפַּלְגָא פַּלְגָא בִּרְקִיעָא לָא יָהֲבִי כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵיהּ וְשַׁבְקוּהוּ וְאַהְנִי דְּלָא מִיגָּרֵי בֵּיהּ לְאִינִישׁ בְּקָרִיבְתֵּהּ.

Zechariah the prophet said to them: See and understand that if you kill this evil inclination the world will be destroyed because as a result there will also no longer be any desire to procreate. They followed his warning, and instead of killing the evil inclination they imprisoned it for three days. At that time, people searched for a fresh egg throughout all of Eretz Yisrael and could not find one. Since the inclination to reproduce was quashed, the chickens stopped laying eggs. They said: What should we do? If we kill it, the world will be destroyed. If we pray for half, i.e., that only half its power be annulled, nothing will be achieved because Heaven does not grant half gifts, only whole gifts. What did they do? They gouged out its eyes, effectively limiting its power, and set it free. And this was effective to the extent that a person is no longer aroused to commit incest with his close relatives.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כליא עלמא – יכלה העולם שלא תהא פריה ורביה.
ביעתא בת יומא – ביצה הנולדה בו ביום לפי שפסק החימום מן המעים ואפילו אותן שעיברה התרנגולת כבר אינן מתבשלין במעיה.
לפלגא – שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו ולא לאחרת.
כחלינהו – סימו את עיניו ע״י כחול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר להו [להם] הנביא זכריה: חזו, דאי קטליתו ליה לההוא, כליא עלמא [ראו, שאם הורגים אתם אותו, יכלה העולם] ששוב לא תהיה פריה ורביה בעולם. חבשוהו תלתא יומי [אסרו אותו שלשה ימים], ובעו ביעתא בת יומא [ובקשו ביצה בת יומה] בכל ארץ ישראל ולא אשתכח [נמצאה] כי התרנגולות הפסיקו להטיל שהרי יצר הפריה והרביה בטל. אמרי [אמרו]: היכי נעביד [כיצד נעשה]? נקטליה [אם נהרגנו] — כליא עלמא [יכלה העולם], ניבעי רחמי אפלגא [ואם נבקש רחמים על חצי], כלומר: שיבטלו מחציתו פלגא ברקיעא לא יהבי [חצי מן השמים אין נותנים], שמשמים נותנים רק מתנה שלימה. מה עשו? — כחלינהו לעיניה ושבקוהו [ניקרו את עיניו והניחוהו] ואהני [והועיל] מה שנקרו עיניו דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה [שאין אדם מתגרה עוד כל כך בקרובות משפחתו], שהועילו למעט תוקפו של יצר הרע הזה.
Zechariah the prophet said to them: See and understand that if you kill this evil inclination the world will be destroyed because as a result there will also no longer be any desire to procreate. They followed his warning, and instead of killing the evil inclination they imprisoned it for three days. At that time, people searched for a fresh egg throughout all of Eretz Yisrael and could not find one. Since the inclination to reproduce was quashed, the chickens stopped laying eggs. They said: What should we do? If we kill it, the world will be destroyed. If we pray for half, i.e., that only half its power be annulled, nothing will be achieved because Heaven does not grant half gifts, only whole gifts. What did they do? They gouged out its eyes, effectively limiting its power, and set it free. And this was effective to the extent that a person is no longer aroused to commit incest with his close relatives.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בְּמַעְרְבָא מַתְנוּ הָכִי רַב גִּידֵּל אָמַר גָּדוֹל שֶׁגִּדְּלוֹ בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ וְרַב מַתְנָא אָמַר {נחמיה ט׳:ל״ב} הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא.

The Gemara returns to its discussion of the verse in Nehemiah cited above: In the West, i.e., Eretz Yisrael, they taught the debate concerning the verse “the Lord, the great God” as follows: Rav Giddel said: “Great” means that he ascribed greatness to Him by enunciating God’s explicit name. And Rav Mattana said: They reinserted the following appellations of God into their prayers: “The great, the mighty, and the awesome God” (Nehemiah 9:32).
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במערבא מתנו [רב] גידל אמר שגידלו בשם המפורש. רב מתנא אמר. אמר האל הגדול הגבור והנורא.
שגדלו כו׳ רב מתנה אמר שאמר האל הגדול הגבור והנורא כו׳. לפום ריהטא קשה מהיכא משמע ליה הכי שגדלו בכך ואימא אדרבה כפשטיה שלא אמר אלא הגדול משום דאיה גבורותיו ואיה נוראותיו כמ״ש ירמיה ודניאל וי״ל מדקאמר האלהים הגדול וגו׳ והאלהים בל׳ רבים מורה שהקב״ה הוא בעל כחות רבים ולא יפול על הגדול לחוד שאמר שהוא כח א׳ ועל כן אמר שרמז בהאלהים על כחות וכינויו הרבים שאמר משה דהיינו האל הגדול הגבור והנורא ושאמר הגדול היינו שגדלו בכחותיו אלהיות דהיינו (האל) הגדול הגבור והנורא ומשה שאמר האל בלשון יחיד י״ל דאל קאי על כ״א מכינוים דהיינו שהוא אל הגדול והוא אל הגבור והוא אל הנורא וע״ש זה נקראו אנשי כנסת הגדולה ע״ש שגדלוהו להוסיף בכחותיו אלהיות:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במערבא מתנו הכי [בארץ ישראל היו שונים כך], כלומר: את הכתוב בענין ״ה׳ האלוהים הגדול״ פירשו כך: שרב גידל אמר: ״גדול״ — שגדלו בשם המפורש, ורב מתנא אמר: שחזרו ואמרו בתפילותיהם: ״האל הגדול הגבור והנורא״ (נחמיה ט, לב).
The Gemara returns to its discussion of the verse in Nehemiah cited above: In the West, i.e., Eretz Yisrael, they taught the debate concerning the verse “the Lord, the great God” as follows: Rav Giddel said: “Great” means that he ascribed greatness to Him by enunciating God’s explicit name. And Rav Mattana said: They reinserted the following appellations of God into their prayers: “The great, the mighty, and the awesome God” (Nehemiah 9:32).
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְהָא דְּרַב מַתְנָא מָטְיָיא לִדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁהֶחְזִירוּ עֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ אֲתָא מֹשֶׁה אָמַר {דברים י׳:י״ז} הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֲתָא יִרְמְיָה וַאֲמַר גּוֹיִם1 מְקַרְקְרִין בְּהֵיכָלוֹ אַיֵּה נוֹרְאוֹתָיו לָא אֲמַר נוֹרָא אֲתָא דָּנִיאֵל אֲמַר גּוֹיִם2 מִשְׁתַּעְבְּדִים בְּבָנָיו אַיֵּה גְּבוּרוֹתָיו לָא אֲמַר גִּבּוֹר.

The Gemara comments: This interpretation that Rav Mattana said leans to, i.e., is consonant with, the exposition of RabbiYehoshua ben Levi. As Rabbi Yehoshua ben Levi said: Why are the Sages of those generations called the members of the Great Assembly? It is because they returned the crown of the Holy One, Blessed be He, to its former glory. How so? Moses came and said in his prayer: “The great, the mighty, and the awesomeGod” (Deuteronomy 10:17). Jeremiah the prophet came and said: Gentiles, i.e., the minions of Nebuchadnezzar, are carousing in His sanctuary; where is His awesomeness? Therefore, he did not say awesome in his prayer: “The great God, the mighty Lord of Hosts, is His name” (Jeremiah 32:18). Daniel came and said: Gentiles are enslaving His children; where is His might? Therefore he did not say mighty in his prayer: “The great and awesome God” (Daniel 9:4).
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרים״.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא דרב מתנא נטייא לדר׳ יהושע בן לוי דאמר למה נקראו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה כאשר אמר משה רבינו האל הגדול הגבור והנורא. כי בא ירמיה ולא אמר גבור בא דניאל ולא אמר נורא. באו אלו ואמרו אדרבה זהו גבורתו שכובש אפו ומאריך לרשעים. נורא שאלמלא נוראותיו אין אומה אחת מתקיימת בין ע׳ אומות. וירמיה ודניאל הנביאים הללו איך באו לעקור דברי משה רבינו. ושני רבי יצחק מתוך שיודעין בהקב״ה שהוא אמת לא כיזבו.
האל הגדול הגבור והנורא – אשר לא ישא פנים.
עובדי כוכבים מקרקרים בהיכלו – שראה שרי נבוכדנצר נכנסין להיכל ומריעים בו ככל רצונם.
לא אמר נורא – בפרשת הנה חנמאל כתיב עושה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם האל הגדול והגבור ה׳ צבאות שמו (ירמיהו לב).
דניאל לא אמר גבור – בתפלתו בספרו (דניאל ט).
עובדי כוכבים משתעבדים בבניו – זה שבעים שנה.
אתא דניאל כו׳ אתו כו׳. נראה דודאי ל״פ אלא דכל א׳ מהם הוסיף ופיחת בכחותיו וכינויו כפי זמנו שראו ביכלתו וכחוחיו של הקב״ה וכולהו אמרו הגדול שבכל זמן ושעה גדולתו מפורסמת מתוך בריאת עולמו ומשה בזמנו שראה גבורותיו ונוראותיו בנפלאות אשר עשה הקב״ה במצרים ובסיחון ועוג ושאר נסי המדבר הוסיף לומר הגבור והנורא אתא ירמיה וראה בדורו וזמנו עובדי כוכבים מרקדין בהיכלו אמר איה נוראותיו כו׳ וע״כ פיחת מלומר הנורא וזה היה בתחלת הגלות בחורבן הבית שעדיין לא נשתעבדו ישראל בעובדי כוכבים והיה אומר הגבור עד דאתא דניאל שהיה בבבל בגולה וראה שעבוד הגלות וע״כ אמר איה גבורותיו ופיחת מלומר הגבור מיהו נורא היה מאחר שלא ראה הוא חורבן הבית שעובדי כוכבים מרקדין כו׳ עד דאתו אנשי כנסת הגדולה שהיו גם בסוף שבעים שנים של גלות בבל וראו באותן השנים שנצולו ישראל מכמה צרות כגון מעשה המן שנצולו ע״י מרדכי שהיה מכלל כנסת הגדולה חזרו לומר הרי בכל השנים הללו שהאריך אף הקב״ה לרשעים זו היא גבורתו שכובש את יצרו וזו היא מוראו שאומה אחת כו׳ כמאמרם כבשה אחת בין שבעים זאבים. והיינו דמסיים
שיודעים בו בהקב״ה כו׳. ולא כזבו בו וכ״א מהם לא כיזב בו לפי דורו וזמנו שראו בכחותיו יתברך ברוך הוא וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: והא [וזה] שאמר רב מתנא מטייא [נוטה], כלומר: קרוב לרעיון של ר׳ יהושע בן לוי. שאמר ר׳ יהושע בן לוי: למה נקרא שמן של גדולי אותם הדורות אנשי כנסת הגדולה — לפי שהחזירו עטרה של הקדוש ברוך הוא ליושנה. כיצד? אתא [בא] משה בתפילתו ואמר: ״האל הגדל הגבר והנורא״ (דברים י, יז). אתא [בא] ירמיה הנביא ואמר: גוים (שרי נבוכדנצר) מקרקרין (משברים) בהיכלו, איה נוראותיו? לא אמר בתפלתו נורא (״האל הגדול הגיבור ה׳ צבאות שמו״. ירמיה לב, יח). אתא [בא] דניאל ואמר: גוים משתעבדים בבנין, איה גבורותיו? לא אמר בתפלתו הגבור (״האל הגדול והנורא״. דניאל ט, ד).
The Gemara comments: This interpretation that Rav Mattana said leans to, i.e., is consonant with, the exposition of RabbiYehoshua ben Levi. As Rabbi Yehoshua ben Levi said: Why are the Sages of those generations called the members of the Great Assembly? It is because they returned the crown of the Holy One, Blessed be He, to its former glory. How so? Moses came and said in his prayer: “The great, the mighty, and the awesomeGod” (Deuteronomy 10:17). Jeremiah the prophet came and said: Gentiles, i.e., the minions of Nebuchadnezzar, are carousing in His sanctuary; where is His awesomeness? Therefore, he did not say awesome in his prayer: “The great God, the mighty Lord of Hosts, is His name” (Jeremiah 32:18). Daniel came and said: Gentiles are enslaving His children; where is His might? Therefore he did not say mighty in his prayer: “The great and awesome God” (Daniel 9:4).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֲתוֹ אִינְהוּ וְאָמְרוּ אַדְּרַבָּה זוֹ הִיא גְּבוּרַת גְּבוּרָתוֹ שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ שֶׁנּוֹתֵן אֶרֶךְ אַפַּיִם לָרְשָׁעִים וְאֵלּוּ הֵן נוֹרְאוֹתָיו שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאוֹ שֶׁל הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֵיאַךְ אוּמָּה אַחַת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּים בֵּין הָאוּמּוֹת.

The members of the Great Assembly came and said: On the contrary, this is the might of His might, i.e., this is the fullest expression of it, that He conquers His inclination in that He exercises patience toward the wicked. God’s anger is flared by the gentile nations’ enslavement of His people, yet He expresses tremendous might by suppressing His anger and holding back from punishing them immediately. Therefore, it is still appropriate to refer to God as mighty. And these acts also express His awesomeness: Were it not for the awesomeness of the Holy One, Blessed be He, how could one people, i.e., the Jewish people, who are alone and hated by the gentile nations, survive among the nations?
רש״יתוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זו היא גבורתו – שכובש יצרו כל השנים הללו שנשתעבדו בהן ומאריך אפו על כל הגזירות שגוזרים על בניו.
ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו וכו׳ – מן יום החורבן אתה למד נוראותיו שכל האומות נאספו להשמידם ונתקיימו מהן.
בכל ארעא דישראל. לאו דוקא בכל ארעא דישראל אלא כמו שיוכלו לחפש בשלשה ימים מכל צד:
ירמיה אמר גוים מרקדין כו׳. גבי ירמיה גרס ולא אמר נורא וגבי דניאל גרס ולא אמר גבור וכן הוא במקרא כדפי׳ רש״י וגירסת הספרים איפכא שיבוש:
שאילמלא מוראו היאך אומה אחת יכולה כו׳. משמע דאילמלא מוראו קאי אירמיה שלא רצה לומר נורא אדרבה משם יש ללמוד נוראותיו ומיהו אומר רבי דבירושלמי דמגילה משמע דאילמלא מוראו קאי אדניאל ואילמלא גבורתו קאי אירמיה דאמר התם ירמיה אמר אין נורא אלא בבית המקדש שנאמר נורא אלהים ממקדשיך ולא אמר נורא ולמה אמר גבור לו נאה להקראות גבור שרואה חורבן ביתו ושותק דניאל אמר האל הגדול והנורא אמר בניך מסורין בקולרין היכן היא גבורתו למה אמר נורא לזה נאה להקראות נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש משמע מהתם שירמיה אמר גבור מטעם שאמרוהו אנשי כנסת הגדולה שרואה חורבן ביתו ושותק ונותן ארך אפים לרשעים ודניאל אמר נורא מטעם שאמרוהו אנשי כנסת הגדולה שקיים חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש וא״כ לפי הירושלמי אין לפרש מטעם שהניחו מלומר נורא יש לנו לאומרו אלא מטעם שאמרו דניאל וכן גבור מטעם שאמרו ירמיה אבל כפירוש הראשון נראה יותר. מ״ר:
היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין כל האומות. במדרש רבי תנחומא אדרינוס שאל את רבי יהושע גדולה הכבשה שעומדת בין שבעים זאבים אמר לו גדול הרועה שמצילה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אתו אינהו [באו הם] אנשי כנסת הגדולה ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורתו: שכובש את יצרו. כלומר: זו היא גילוי גבורתו של הקדוש ברוך הוא, שכובש את כעסו מאומות העולם על אף שהחריבו את ביתו ובאו להשמיד את עמו, ובכל זאת הריהו מסתיר פניו לפי שעה, וזה הוא ענין של גבורת ה׳ — שנותן ארך אפים לרשעים, ולכן ראוי הוא שיקרא ״הגיבור״. ואלו הן נוראותיו — שאלמלא מוראו של הקדוש ברוך הוא היאך אומה אחת בודדת ושנואה יכולה להתקיים בין האומות כולן?
The members of the Great Assembly came and said: On the contrary, this is the might of His might, i.e., this is the fullest expression of it, that He conquers His inclination in that He exercises patience toward the wicked. God’s anger is flared by the gentile nations’ enslavement of His people, yet He expresses tremendous might by suppressing His anger and holding back from punishing them immediately. Therefore, it is still appropriate to refer to God as mighty. And these acts also express His awesomeness: Were it not for the awesomeness of the Holy One, Blessed be He, how could one people, i.e., the Jewish people, who are alone and hated by the gentile nations, survive among the nations?
רש״יתוספות ישניםגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְרַבָּנַן הֵיכִי עָבְדִי הָכִי וְעָקְרִי תַּקַּנְתָּא דְּתַקֵּין מֹשֶׁה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִתּוֹךְ שֶׁיּוֹדְעִין בהקב״הבְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֲמִתִּי הוּא לְפִיכָךְ לֹא כִּיזְּבוּ בּוֹ.:

The Gemara asks: And the Rabbis, i.e., Jeremiah and Daniel, how could they do this and uproot an ordinance instituted by Moses, the greatest teacher, who instituted the mention of these attributes in prayer? Rabbi Elazar said: They did so because they knew of the Holy One Blessed be He, that He is truthful and hates a lie. Consequently, they did not speak falsely about Him. Since they did not perceive His attributes of might and awesomeness, they did not refer to them; therefore, they cannot be criticized for doing so.
הערוך על סדר הש״סרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אמתה
אמתהאשל תורה בסוף (מגילה טז) פירוש לכן כתיב ואמת ללמדך שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה פי׳ כמזוזה שהיא אמיתה של תורה כדגרסינן (מנחות לב:) אמר רב כל מזוזה שאינה משורטטת פסולה ועוד שרטוט של מזוזה הלכה למשה מסיני. ורבנן היכי אמרי אמר רבי יצחק אמר ר׳ אלעזר מתוך שיודעין בהקב״ה שהוא אמת לא כזבו בו (יומא סט:) פי׳ ורבנן ירמיה ודניאל היכי עבוד שלא אמרו גבור ונורא לא כזבו ולא רצו לומר בו אלא אמת:
ערך אבר
אברבכתבו באבר בשיחור (שבת קד:) פתילה של אבר (סנהדרין נב.) דאבר׳ שאיב קליה (יומא סט) פי׳ אבר עופרת כדמתרגמי׳ ואת העופרת וית אברא. וכמו כן האבר שבצד צוארי בהמה בפרק כלי מתכות בפרק י״ד דכלים (משנה כלים י״ד):
ערך בין
ביןג(שבת סז.) שב ביני מדיקנא דכלבא פי׳ ז׳ שערות מזקן הכלב. (מועד קטן כח) וחכמים אומרים עד חצות (ברכות ח.) כמישחל ביניתא מחלבא. וחשאי מביניתא דרישי ועד טופרא דכרעאי (שבת קח) בגמ׳ יינומלין. ביניתא ממזיה (יומא סט) משתמט ביניתא (בבא מציעא פד). אריש ביניתא בעי למיקם (נזיר לט) בגמ׳ דסתם קולע אל השערה ולא יחטיא תרגום בבינת שערה:
ערך גמד
גמדד(פסחים קיא.) גמוד מסאני ולקי כרעי פי׳ נדחקו ונקמטו: ס״א גמור ברי״ש פי׳ נשתברו ״ (גיטין נ״ז.) אף ארץ ישראל בזמן שיושביה עליה רווחא אין יושביה עליה גמדא. (חולין מג) ושט דאכלה ביה ופעיא ביה גמדא ליה ומתחא ליה פי׳ מכויץ ליה ופשיט ליה. (יומא סט) האי נמטא גמדא דנרש שריא פי׳ לבד כווץ וקמוט והוא קשה והוא כמו כמט בחילוף אותיות:
ערך גר
גרה(יומא סט) (סנהדרין סד.) נפק גוריא דנורא מבית קדש הקדשים פי׳ גור אריה. (עירובין פו.) נבח בך כלבא עול נבחא בך גוריתא פוק פי׳ שאם מנבח כלב זכר מעט שותק נבחא בך גוריתא כלבתא פוק שלעולם אינה שותקת אף הוא אם שובת אצל בתו וכועס חתנו מתפייס אבל אם שובת אצל בנו וכועסת כלתו אינה מתפייסת (כתובות סא) רשב״ג אומר איכא בינייהו דמטללה בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר פי׳ כלבתא קטנה כברייתה היא ורגליה קצרות ורגילים בני אדם לשחק בהן:
ערך דיוקן
דיוקןו(מועד קטן טו:) דתני בר קפרא דמות דיוקני נתתי בהם ובעונותיהם הפכתיה יהפכו מיטתן עליה: (בבא בתרא נח.) כי מטא במערתיה דאדם הראשון יצאת בת קול ואמרה לו נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה לא תסתכל פירוש כי בצלם אלהים עשה את האדם (חולין צא) ע לין ומסתכלין בדמות של מעלה יורדין ומסתכלין בדמות דיוקני שלמטה (סוטה לו) ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי באת דיוקנו של אביו ונראת לו. (יומא סט) דמות דיוקנו אני רואה במלחמה ונוצח. (שבת קמט) ת״ר כתב המהלך תחת צורה ותחת דיוקנאות פירוש צורת אדם המצויירת בכותל הכתב שתחתיו אסור לקרותו. פי׳ אחר מציירין כיצד נעקד יצחק ושחר מעשים (בבא קמא קד) א״ר יהודה אמר שמואל אין משלחין מעות בדיוקני ואפילו עדים חתומין עליה פירש דיוקני צורה ידועה לו כגון סימן שהוא ביניהן ואפילו עדים מעידין שאמר להן הכתוב בכתב הזה כתב ידי הוא ואין העדים יודעין מה כתוב בו אלא כתבו הן למטה כי פלוני אמר לנו העידו עלי שזו הדיוקני שלי הוא. (בבא מציעא קטו) אבל אתה נכנס על שכר כתף על שכר פונדק ועל שכר דיוקנאות פי׳ ששכרו לצור לו צורות ודיוקנאות בכותל. אך בצלם תרגום ברם בדיקנא. פירש דיוקני הוא צורה ועיקר צורת אדם המצוירת בו איקונין זו צורה המצויירת על הנייר או על הסיד כלומר דיוקני זו שנייה לזו כעין דיופי (א״ב תרגום אך בצלם ברם בדיוקנא פירוש בלשון יוני דמות תבנית צלם):
ערך כה
כהז(יומא סט סנהדרין סד) כהיינהו לעייניה (סנהדרין קי״ג) א״ל ריש גלותא לרב אבא בר יעקב פוק עיין אי ודאי קטל לכהיי׳ פי׳ יכו אותו בממונו וכן פירשו רוב הגאונים קונסין אותו ונוטלין את כחו ואת רוחו ומקצת הגאונים פירשו יכו את עיניו וי״מ מלשון ותכהין עיניו מראות:
ערך עטר
עטרח(ברכות נא.) עיטור ועיטוף פירשנו בערך עטר. (כלים פרק ה) עטרת כירה טהורה פי׳ בנין שסביב הכירה כדי שלא תצא האש (אהלות פרק יד) העטרות והפיתוחין פי׳ בנין למעלה מן החלון ויש בו חורין עגולים כמין עטרות כדכתיב והעטרות תהיינה (מדות פרק ג) עולין ורואין את העטרות שבחלונות שנאמר והעטרות תהיינה (שבת קלז.) בשר החופה את העטרה פי׳ מקום שמל את הערלה נשאר הבשר כעטרה סביב לגיד (נדה יד) גבול יש לה מעטרה ולמטה מותר מעטרה ולמעלה אסור פי׳ למטה מן הברית בצד הגוף מותר לאחוז (סנהדרין סח) תני רבי חייא עד שתקיף העטרה כי אתי ר׳ דימי אמר הקפת גיד ולא הקפת בצים (נדה מז.) ר׳ יוסי אומר משתקיף עטרה פי׳ שיער. (סוטה מט.) בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות של חתנים גמ׳ אמר רב לא שנו אלא של מלח ושל גפרית פי׳ ר׳ גרשם זכרונו לברכה מזהב היתה אותה העטרה ורחצו אותה במלח וגפרית שתהא יפה אבל של וורד ושל הדם שהעטרה עצמה של וורד ושל הדם ור״ח ז״ל פי׳ קיימא לן בין מלח ובין גפרית בין הדם ובין וורד ובין קנים ובין חילית אסור והני מילי דגברי אבל דנשי שרי חדא דבהדיא אמרו רבותי מהלכתא כלילא שרי ותו זו דגרסינן (גיטין ז) רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דגדיל כלילא לברתיה וכו׳ עד דומיא דכהן גדול בגברי אבל בנשי שרי וקיימ׳ לן הלכתא כמר בר רב אשי בכולא תלמוד׳ בר ממיפך שבועה וחיורא תניא אי זו היא עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה הוא כיפה של מלח פי׳ לא אמרן אלא לכלות אבל לשאר נשים לא. דהא ר״ע עבד לדביתהו עיר של זהב (יומא סט) למה נקרא שמם אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה:
א. [גרונד, ווארהייט.]
ב. [בלייא.]
ג. [האאר.]
ד. [צוזאממען ציהן, איינשרימפען.]
ה. [יונגער לייב.]
ו. [בילד.]
ז. [שלאגען.]
ח. [קראנע, ראנד.]
ורבנן – ירמיה ודניאל.
שהוא אמתי – מסכים על האמת ושונא את השקר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורבנן [וחכמים], כלומר: ירמיה ודניאל היכי עבדי הכי [כיצד עשו כך] ועקרי תקנתא דתקין [ועקרו תקנה שתיקן] משה רבינו הגדול מהם לומר את שלושת הכינויים הללו בתפילה? אמר רבי אלעזר מתוך שיודעין הן בהקדוש ברוך הוא שאמתי הוא, שהוא מסכים על האמת ושונא את השקר — לפיכך לא כיזבו בו, שכיון שלא הרגישו שהם יכולים לקוראו ״הגדול הגבור והנורא״ — לא אמרו כן, ואין להתרעם עליהם.
The Gemara asks: And the Rabbis, i.e., Jeremiah and Daniel, how could they do this and uproot an ordinance instituted by Moses, the greatest teacher, who instituted the mention of these attributes in prayer? Rabbi Elazar said: They did so because they knew of the Holy One Blessed be He, that He is truthful and hates a lie. Consequently, they did not speak falsely about Him. Since they did not perceive His attributes of might and awesomeness, they did not refer to them; therefore, they cannot be criticized for doing so.
הערוך על סדר הש״סרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר.: וּרְמִינְהִי מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה.

§ It was taught in the mishna: And he reads from the scroll the Torah portion beginning with the verse: “After the death” (Leviticus 16:1), and the portion beginning with the verse: “But on the tenth” (Leviticus 23:26). Although both of these portions appear in the book of Leviticus, they are not adjacent to one another. Perforce, the High Priest skipped the sections in between the two portions. The Gemara raises a contradiction: It is taught in a mishna in tractate Megilla: One may skip sections when reading the haftara in the Prophets, but one may not skip sections when reading in the Torah.
ר׳ חננאלריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקורא אחרי מות ואך בעשור מכלל דמדלגי והתנן מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה ושנינן הא דתני אין מדלגין בשני ענינין מענין לענין אחר והא דתני מדלגין בענין אחד.
הא דתנן וקורא אחרי מות ואך בעשור – פי׳ מדלג וקורא אחרי כן ואך בעשור שבפרשת אמור אל הכהנים. ורמי׳ עלה מהא דתניא שאין מדלגין בתורה ואוקי׳ דכל היכא דהוי באותו ענין ובכדי שלא יפסיק התורגמן מדלגין. אבל ליכא הני תרתי אין מדלגין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב במשנה נאמר כי הכהן הגדול קורא פרשת ״אחרי מות״ ו״אך בעשור״. שתי פרשיות אלה כתובות בספר ויקרא אך אינן סמוכות זו לזו. ורמינהי [מראים סתירה], ששנינו: מדלגין בנביא בזמן קריאת ההפטרה ואין חייבים להמשיך ולקרוא כסדר, אבל אין מדלגין בתורה!
§ It was taught in the mishna: And he reads from the scroll the Torah portion beginning with the verse: “After the death” (Leviticus 16:1), and the portion beginning with the verse: “But on the tenth” (Leviticus 23:26). Although both of these portions appear in the book of Leviticus, they are not adjacent to one another. Perforce, the High Priest skipped the sections in between the two portions. The Gemara raises a contradiction: It is taught in a mishna in tractate Megilla: One may skip sections when reading the haftara in the Prophets, but one may not skip sections when reading in the Torah.
ר׳ חננאלריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) לָא קַשְׁיָא אכָּאן בִּכְדֵי שֶׁיַּפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן כָּאן בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן.

The Gemara answers: This is not difficult: There, in the mishna in tractate Megilla that teaches that one may not skip, the intention is that one should not skip if the sections are so far apart from one another that the delay caused by doing so will be of such length that the translator who recites the Aramaic translation will conclude his translation before the next section is reached. In that case, the community would have to remain in silence while waiting for the next section to be reached, which is considered disrespectful of the community’s honor. Here, in the case of the mishna, where it is permitted to skip, the delay caused is of such short length that the translator will still not conclude his translation before the new section is reached.
עין משפט נר מצוהרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כאן בכדי שיפסיק התורגמן – הא דקתני אין מדלגין בפרשה הרחוקה מזה שקודם שגולל ספר תורה עד מקום הדילוג יפסיק התורגמן המתרגם פסוק שקרא הקורא ונמצאו צבור יושבין ומצפין אין זה כבוד צבור אבל אך בעשור סמוכה היא לאחרי מות ויכול לגלול שם קודם שיפסיק התורגמן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: כאן שאמרנו שאין מדלגין בתורה, הרי זה בכדי שיפסיק התורגמן. כלומר: אם המרחק בין הדברים גדול, עד שבתוך זמן גלילת הספר ממקום למקום יסיים המתורגמן (שהיה נוהג לתרגם כל פסוק ופסוק לארמית) את תרגומו ויצטרך להמתין בשתיקה, עד שיגיע הקורא לפסוק הבא — אין מפסיקים. כאן שמותר לדלג — הרי הוא בכדי שלא יפסיק התורגמן.
The Gemara answers: This is not difficult: There, in the mishna in tractate Megilla that teaches that one may not skip, the intention is that one should not skip if the sections are so far apart from one another that the delay caused by doing so will be of such length that the translator who recites the Aramaic translation will conclude his translation before the next section is reached. In that case, the community would have to remain in silence while waiting for the next section to be reached, which is considered disrespectful of the community’s honor. Here, in the case of the mishna, where it is permitted to skip, the delay caused is of such short length that the translator will still not conclude his translation before the new section is reached.
עין משפט נר מצוהרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְהָא עֲלַהּ קָתָנֵי מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה וְעַד כַּמָּה מְדַלֵּג בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן הָא בַּתּוֹרָה כְּלָל כְּלָל לָא.

The Gemara challenges this resolution: But it was taught concerning this statement in the continuation of that mishna: One may skip sections when reading in the Prophets, and one may not skip sections when reading in the Torah. And how much may one skip? One may skip when the section skipped is of such short length that when the furling of the scroll is completed the translator will still not have concluded his translation. The baraita implies that the qualification for the length of the section that may be skipped applies only to reading the Prophets, but when reading the Torah, one may not skip at all. The Gemara’s resolution is therefore refuted.
תוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועד כמה הוא מדלג בכדי שלא יפסיק התורגמן – לא בעי לשנויי דאתורה קאי משום דקתני אין מדלגין בתורה הדר קא מפרש ועד כמה מותר לדלג בתורה בכדי שלא יפסיק התורגמן והא דאסרו ברישא בכדי שיפסיק התורגמן וי״ל דאין הכי נמי דהוה מצי לשנויי הכי אלא אביי מתרץ לו האמת כאן בענין אחד כאן בשני ענינין כדתניא וכו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והא עלה קתני [והרי על משנה זו שנויה ברייתא]: מדלגין בנביא, ואין מדלגין בתורה. ועד כמה מדלג — בכדי שלא יפסיק התורגמן. משמע ששיעור שלא יפסיק התורגמן — בנביא דווקא, הא [הרי] בתורה — כלל כלל לא מדלגין!
The Gemara challenges this resolution: But it was taught concerning this statement in the continuation of that mishna: One may skip sections when reading in the Prophets, and one may not skip sections when reading in the Torah. And how much may one skip? One may skip when the section skipped is of such short length that when the furling of the scroll is completed the translator will still not have concluded his translation. The baraita implies that the qualification for the length of the section that may be skipped applies only to reading the Prophets, but when reading the Torah, one may not skip at all. The Gemara’s resolution is therefore refuted.
תוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּעִנְיָן אֶחָד כָּאן בִּשְׁנֵי עִנְיָנִין.

The Gemara offers a different resolution. Abaye said: This is not difficult. Here, in the case of the mishna here, where it is permitted to skip, it is referring to when both sections pertain to a single topic, and therefore the listeners will be unaware that sections were skipped. There, in the mishna in tractate Megilla, which teaches that one may not skip, it is referring to when the two sections pertain to two different topics.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בענין אחד – כגון הכא ששתי הפרשיות מדברות בענין יוה״כ מדלגינן ובכדי שלא יפסיק התורגמן והא דקתני דאפילו בכדי שלא יפסיק נמי לא ידלג בשני ענינים לפי שדברי תורה היא אזהרות ועונשין ומצות וצריך שיכנסו בלב השומעין וכשאדם יוצא משיטה לשיטה אחרת אינו נוח להתבונן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא יש ליישב באופן אחר; אמר אביי: לא קשיא [אינו קשה] וכך יש להסביר: כאן שמותר לדלג הוא בענין (בנושא) אחד שאין הדילוג ניכר לשומעים כאן שאסור — הוא בשני ענינין.
The Gemara offers a different resolution. Abaye said: This is not difficult. Here, in the case of the mishna here, where it is permitted to skip, it is referring to when both sections pertain to a single topic, and therefore the listeners will be unaware that sections were skipped. There, in the mishna in tractate Megilla, which teaches that one may not skip, it is referring to when the two sections pertain to two different topics.
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְהָתַנְיָא במְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה בְּעִנְיָן אֶחָד גוּבַנָּבִיא בִּשְׁנֵי עִנְיָנִין כָּאן וְכָאן בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יַפְסִיק הַתּוּרְגְּמָן וְאֵין מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא וּבַנָּבִיא שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מְדַלְּגִין

As it was taught in a baraita: One may skip sections when reading in the Torah when both sections read pertain to one topic, and in the Prophets one may skip from one section to another even if they pertain to two different topics. Both here and there, one may skip only when the section skipped is of such short length that when furling is completed the translator will still not have concluded his translation. But one may not skip from one book of the Prophets to another book of the Prophets even if both pertain to the same topic, and even if the gap between them is short. However, among the books of the Twelve Prophets one may skip, as the twelve are considered one book for these purposes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתניא כך מדלגין בתורה בענין אחד ובנביא אפילו בשני ענינין. וזה וזה בכדי שלא יפסיק התורגמן ואין מדלגין מנביא לנביא ובנביא של שנים עשר מדלגין ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו כלומר למפרע לא.
והתניא – בניחותא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והתניא [וכן שנויה ברייתא]: מדלגין בתורה בענין אחד, ובנביא בשני ענינין. כאן וכאן לא מדלגים אלא בכדי שלא יפסיק התורגמן. ובכלל ואין מדלגין מנביא לנביא אפילו בענין אחד ובזמן קצר. ובנביא של שנים עשר מדלגין שכל תרי עשר נחשבים כספר אחד לענין זה,
As it was taught in a baraita: One may skip sections when reading in the Torah when both sections read pertain to one topic, and in the Prophets one may skip from one section to another even if they pertain to two different topics. Both here and there, one may skip only when the section skipped is of such short length that when furling is completed the translator will still not have concluded his translation. But one may not skip from one book of the Prophets to another book of the Prophets even if both pertain to the same topic, and even if the gap between them is short. However, among the books of the Twelve Prophets one may skip, as the twelve are considered one book for these purposes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא סט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא סט:, ר׳ חננאל יומא סט:, הערוך על סדר הש"ס יומא סט:, רש"י יומא סט:, תוספות יומא סט:, תוספות ישנים יומא סט:, בית הבחירה למאירי יומא סט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא סט:, מהרש"א חידושי הלכות יומא סט:, מהרש"א חידושי אגדות יומא סט:, גליון הש"ס לרע"א יומא סט:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא סט:, אסופת מאמרים יומא סט:

Yoma 69b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 69b, R. Chananel Yoma 69b, Collected from HeArukh Yoma 69b, Rashi Yoma 69b, Tosafot Yoma 69b, Tosefot Yeshanim Yoma 69b, Meiri Yoma 69b, Ritva Yoma 69b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 69b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 69b, Gilyon HaShas Yoma 69b, Steinsaltz Commentary Yoma 69b, Collected Articles Yoma 69b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144