×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֵיפוֹךְ אֲנָא לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיב {עזרא ט׳:ד׳} וְאֵלַי יֵאָסְפוּ כֹּל חָרֵד בְּדִבְרֵי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל מַעַל הַגּוֹלָה וְגוֹ׳ וּכְתִיב {עזרא ט׳:ה׳} וּבְמִנְחַת הָעֶרֶב קַמְתִּי מִתַּעֲנִיתִי וָאֶפְרְשָׂה כַפַּי אֶל ה׳.
The Gemara asks: I can reverse the order of events, so that the first half of the day is spent in prayer while the second half is focused on the concerns of the community. The Gemara answers: It should not enter your mind to say that, as it is written elsewhere: “Then were assembled to me everyone who trembled at the words of the God of Israel due to the faithlessness of them of the captivity and I sat appalled until the evening offering” (Ezra 9:4). And it is written in the next verse: “And at the meal-offering I arose from my fast, even with my garment and my mantle rent; and I fell on my knees and I spread out my hands to the Lord” (Ezra 9:5). These verses indicate that first one must deal with the issues of the community, and only afterward engage in prayer.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבעא בתרא מצלינן ומתודינן [אבל] תפלת התענית בשחרית לא יכלינן למימר דכתיב ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני יושב משומם עד למנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי [ואכרעה על] ברכי ואפרשה כפי אל י״י אלהי. שמע מינה דתפלת התענית באחרית היום הוא ברביעית האחרון אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון ט׳ באב ואבל אסור ברחיצה בין בחמין בין בצונן.
{בבלי תענית יג ע״א} תנו רבנן כשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר וכשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר1 וכשאמרו אסור2 בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר3 אבל בדרך מותר כיצד יצא לדרך נועל4 הגיע לעיר חולץ.
{ירושלמי תענית א:ו ועוד} ירושלמי תאני5 אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל וכשיבואו6 לעיר חולצין וכן בתשעה באב7 וכן בתענית צבור:
{בבלי תענית יג ע״א} אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כל שהוא8 משום אבל כגון תשעה באב ואבל9 אסור10 בין בחמין בין בצונן וכל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור בצונן מותר.
1. וכשאמרו אסור במלאכה...מותר: חסר בכ״י נ, שמא מחמת הדומות.
2. וכשאמרו אסור: גי: ״וכשאסרו״.
3. בעיר: גי: ״בחבר עיר״.
4. נועל: גכב: ״מותר״.
5. תאני: גכב, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״תניא״. חסר בדפוסים.
6. וכשיבואו: כ״י קרפנטרץ: ״וכשיצאו״.
7. וכן בתשעה באב: חסר בכ״י קרפנטרץ. גג, גי: ״וכן תשעה באב״.
8. שהוא: גי: ״רחיצה שהיה״. גכב: ״רחיצה שהיא״.
9. ואבל: חסר בדפוסים.
10. אסור: כ״י קרפנטרץ: ״אסורין״.
איפוך אנא – דפלגא דיומא קמא הוו קרו ומפטרי ובעו רחמי ובאידך פלגא מעייני.
על מעל הגולה – ואני יושב משומם עד מנחת הערב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה׳ אלהי.
ובמנחת הערב קמתי – אלמא באידך פלגא בעו רחמי עד פניא מכלל דפלגא קמא מעייני במילי דמתא.
בנחמיה בן חכליה כתיב בעזרא ואלי יאספו – לי היו מתאספין ובאין טובים שבהן להגיד לפני על מעל וחטא הגולה להפרישם.
משומם – אישתורדי״ן בלע״ז על מעלם שמתוודין עד מנחת הערב מחצות ואילך שהצל נוטה כדאמרינן במסכת יומא (דף כח:) צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי.
קמתי מתעניתי – לא שמתענה עד המנחה ואח״כ אוכל אלא כלומר מצער נפשיה ובקרעי ואם שאני קורע בגדי ומעילי הייתי מתפלל כדי שאתרצה.
איפוך אנא – פי׳ דנימא פלגא קמייתא דיומא מצלו ובעו רחמי ואידך פלגא מעייני במיל דמתא ומשני לא ס״ד.
ופירשו קצת גאונים שכל העושה כן לנקיות כגון שבדק עצמו ורוצה לברך על נטילת ידים ואשר יצר או שרוצה להתפלל שאף בט׳ באב ויום הכפרים מותר עד מקום שצריך נטילת ידים כמו שבארנו בסוף מסכת ברכות ויש חולקין כמו שיתבאר בהלכות יום הכפרים וכן יתבאר שם שטבילת מצוה כגון בעל קרי מותרת וגדולי המחברים חלקו בה מצד מה שכבר בטלוה לטבילה זו כמו שביארנו במסכת ברכות ומכאן סמכו רבים לומר בשמועה הנזכרת כאן כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בט׳ באב וביום הכפרים שאין לה מקום בזמן הזה ששאר טבילות של מצוה אין שעתן עוברת:
גמרא ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה וגו׳ וכתיב ובמנחה כו׳ אלא לאו בצונן לעולם בחמין ודקא קשיא כו׳ כצ״ל:
איפוך אנא [אהפוך אני] שחצי היום הראשון יתפללו, וחצי היום השני יעסקו בענייני הציבור! ומשיבים: לא סלקא דעתך [יכול לעלות על דעתך] לומר כך, דכתיב [כיון שנאמר] באותו ענין: ״ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה״ (עזרא ט, ד), וכתיב [ונאמר]: ״ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על ברכי ואפרשה כפי אל ה׳ אלהי״ (עזרא ט, ה), משמע: תחילה עוסקים בענייני הציבור, ואחר כך מתפללים.
The Gemara asks: I can reverse the order of events, so that the first half of the day is spent in prayer while the second half is focused on the concerns of the community. The Gemara answers: It should not enter your mind to say that, as it is written elsewhere: “Then were assembled to me everyone who trembled at the words of the God of Israel due to the faithlessness of them of the captivity and I sat appalled until the evening offering” (Ezra 9:4). And it is written in the next verse: “And at the meal-offering I arose from my fast, even with my garment and my mantle rent; and I fell on my knees and I spread out my hands to the Lord” (Ezra 9:5). These verses indicate that first one must deal with the issues of the community, and only afterward engage in prayer.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא אָמַר רַב חִסְדָּא כׇּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם אֵבֶל כְּגוֹן אתִּשְׁעָה בְּאָב בוְאָבֵל אָסוּר בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן גכׇּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם תַּעֲנוּג כְּגוֹן תַּעֲנִית צִבּוּר בְּחַמִּין אָסוּר בְּצוֹנֵן מוּתָּר.

§ Rafram bar Pappa said that Rav Ḥisda said: Anything that is prohibited due to mourning, for example, bathing on the Ninth of Av, or prohibited for a private mourner, is prohibited both in hot water and in cold water. Anything that is prohibited due to pleasure, for example, bathing on a communal fast, is prohibited in hot water, but is permitted in cold water, provided one washes for the sake of cleanliness.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןתוספותר׳ יהודה אלמדארירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אבל כל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור ובצונן מותר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל שהוא משום אבל – כל תענית שאסרו חכמים רחיצה משום אבל כגון ט׳ באב שהוא משום אבילות חורבן וכל שכן אבל ממש שמתו לפניו דאית ליה צערא טובא אסור בין בחמין וכו׳.
משום תענוג – שמצטערין ואוסרין עצמן בתענוג.
1אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון ט׳ באבא אסור לרחוץ בין בחמין בין בצונן וכל שהוא משום תענוג כגון תענית ציבור בחמין אסור בצונן מותר.
אמר רבא אבל אסור בין בחמין בין בצונן, ומאי שנא מבישרא וחמרא דאבל שרי, התם לפכוחי פחדא, בשר ויין, ולהכי שרי, רחיצה לתענוג ואסור. אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר.
(יומא עח ע״א) ובט׳ באב שורה מטפחת במים ומקנח בה ידיו ומעבירה ע״ג עיניו. (פסחים נד ע״ב) ואסור להושיט אצבעו במים.
א. לפנינו נוסף: ואבל.
1. ביאורי ראב״ן לתענית י״ג. מופיעים בכ״י לפני ביאורו לתענית ל׳. ״לא יאכל בשר וכו׳⁠ ⁠״.
אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון תשעה באב אסור אפילו בצונן ואבל אסור בין בחמין בין בצונן וכו׳ – ירושלמי יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי בתשעה באב וביוה״כ מרחיץ ידיו ומקנח במפה ומעבירה על גבי עיניו רבי יונה תרי סמרטוטי ויהיב תותי כרעיה פי׳ היה מניח סמרטוט תחת הכר כדי ללחלחו ומעבירו על גבי עיניו.
וכל שהוא משום תענוג וכו׳ – ועכשיו שאין תענית צבור בבבל אלא תשעה באב מותרין אפילו בחמין אפילו י״ז בתמוז וצום גדליה כך פסק ראבי״ה ור׳ יואל אביו אסר לרחוץ בחמין.
כל שהוא משום אבל1. כל תענית שאסרו בו חכמים רחיצה משו׳ אבל כגון ט׳ באב שהוא משום אבלות חורבן הבית וכ״ש אבל ממש שמתו מוטל לפניו דאית בי׳ צער׳ טובא אסור בין בחמין בין בצונן2.
משו׳ תענוג. שמצערין ואוסרין עצמן בתענוג3.
[דף יב:]
מתני׳ שבאלו מתריעין. בשופרו׳ ובענינו4.
ונועלין החנויות ובשיני מטין. מפר׳ בגמר׳.
גמר׳ קאתו רבנן לבי כניסת׳5 וכו׳. וסברי לה כשמואל דא׳ אין תענית ציבור בבבל אלא ט׳ באב בלבד פ׳ מקום שנהגו6 דאסור בנעילת הסנדל וכל הני.
איקפד. כעס רב שישת.
1. כגירסת רש״י.
2. כעי״ז פירש״י ד״ה כל שהוא.
3. כעי״ז פירש״י ד״ה משום תענוג.
4. כמבואר בגמ׳ דף י״ד א׳ דלמ״ד בענינו כ״ש בשופרות.
5. בגמ׳ לבי תעניתא.
{מלוקט מתורת האדם: אמר רפרם אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל. כגון ט׳ באב והוא הדין לאבל אסור בין בחמין בין בצונן. ואמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו בחמין. ומסקנא והלכתא אבל אסור בין בחמין בין בצונן. ופניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ולסוך אפילו כל שהוא אסור. ואם להעביר את הזוהמא מותר. ואצ״ל במי שהיו חטטין בראשו דסך כדרכו ואינו חושש. וכן אם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינה חושש. ומי שתכפוהו אבילות רוחץ כל גופו בצונן דא״ר אבא הכהן משום ר״י הכהן מעש׳ ומתו בניו של ר׳ יוסי הגלילי ורחץ בצונן כל שבעה ואוקימנא כשתכפוהו אבליו. דתניא תכפוהו אביליו בזה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים. ואמר רב חסדא בתער אבל לא במספרים. במים אבל לא בנתר ולא בחול. גבי רחיצה נמי כיון דתכפוהו אבליו רוחץ בצונן אבל לא בחמין.
בפרק היה קורא (ברכות ט״ז:) רחץ ר״ג בלילה הראשונה שמתה אשתו. אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ. אמר להם איני כשאר כל אדם איסטניס אני מ״ט אנינות דאורייתא ביום הוא דכתיב ואחריתה ביום מר ורבנן הוא דגזרו בלילה ובאיסטניס לא גזרו רבנן. כ׳ רבינו האיי ז״ל ואין מותר לאבל לרחוץ בלילה אף ע״פ שאומר אסטניס אני. חדא דלא קיי״ל כר״ג דאמר אנינות לילה דרבנן ואע״ג דכתיב שבעת ימים לילות בכלל. ועוד חיישינן מן הרמאין. ולא כל דאמר אסטניס אני שומעין לו. אבל ודאי אי מגליא מילתיה מעיקרא דאית ביה הא מלתא ושאם אינו רוחץ בא לידי סכנה רוחץ בלילה דדמיא לשעת הדחק ולרפואה. משום דאיסטני׳ ודאי כחולי גדול הוא ממדה זו ולא כל מי שנהג בנקיות בשרו איסטניס אלא מי שבא לידי סכנה אם אינו רוחץ ע״כ דברי הגאון. ואנו עתידין לכתוב בדין אנינות לפנינו.
אבל זו שאמר שלא כל האומר איסטניס אני שומעין לו והמתנהג בנקיות מתירין ברחיצה. יפה כיון. (שלא בא) [ולא שבא] בכך לידי סכנה ממש דוקא. דאם כן אפילו ביום ראשון נמי מותר. [אלא] לכל המצטער הרבה ובא לידי מיחוש בכך לפי מה שהורגל מתחלה. דהא מימר קאמרינן ואם להעביר את הזוהמא מותר.
לרב ר׳ יצחק בן גיאת ז״ל: ואם צריך טבילה לטהרה מותר. דתניא (תענית י״ג.) כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בתשעה באב בין ביה״כ ומסתברא דוקא טבילה בזמנה משום דקיימא לן טבילה בזמנה מצוה. אבל כגון נדה שלא בזמנה אסורה בימי אבילו׳ והכי איתוקמא בפרק יום הכפורים (יומא פ״ח.) דגרסינן התם הזב והזבה והיולדת והמצורע ובועל נדה וטמא מת טבילתן בלילה. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו. ר׳ יוסי אומר מן המנחה ולמעלה לא יטבול. ואוקימנא בדצלי והוינן בה אי דצלי מאי טעמייהו דרבנן ופרקינן קסברי רבנן טבילה בזמנה מצוה.
וראיתי בתוספות שהם מפרשים ז״ל דאפילו טבילה שלא בזמנה נמי מותרת לדברי הכל. אלא תנא קמא חיובי מחייב לבעל קרי לטבול כל היום. ורבי יוסי פטר ליה מן המנחה ולמעלה בדצלי. הא אם רצה טובל הוא בין בזמנה של טבילה בין שלא בזמנה. וכך הם גורסים ר׳ יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אינו צריך לטבול. תדע דהא אידך ברייתא קמייתא תני התם כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדת טבילתן בלילה בעל קרי טובל והולך עד המנחה והא האי תנא קסבר טביל׳ בזמנה לאו מצוה. ולפיכך מן המנחה ולמעלה לא ואם כן חייבי טבילות ונדה ויולדת למה הן טובלין. אלא שמע מינה שכל חייבי טבילות מותרין לטבול אם רצו. ובעל קרי חייב לטבול עד המנחה ומן המנחה ולמעלה אם רצה טובל הוא.
ואין הדרך הזו מחוור לי שגרסת כל הספרים וכן בתוספתא מן המנחה לא יטבול ועוד אי בטבילה שלא בזמנה למה לי למתני כל חייבי טבילות טבילתן ביום נדה ויולדות טבילתן בלילה שלא בזמנן בין ביום ובין בלילה הן טובלין אלא רישא בטבילה בזמנה וסיפא קתני בעל קרי עד המנחה. אע״ג דהא שלא בזמנה דמסתמא לאו ברואה קרי ביום הכפורי׳ איירי. והא דקתני באידך ברייתא ר׳ יוסי אומר מן המנחה ולמעלה לא יטבול ולא (פליגי רבנן) [פליג] נמי ארישא בזב וזבה דלא יטבלו. כיון דסבירא להו טבילה בזמנה מצוה משום דאיכא זב שרא׳ קרי ונד׳ שפלט׳ שכבת זרע. וכך איתא בדוכתי׳ במס׳ ברכו׳ כך נראה לי. אי נמי חדא דאית ביה תרתי קמ״ל.
ובספר הישר פוסק דטבילה בזמנה לאו מצוה כדתנן דיה טבילה באחרונה וליתא להך מתניתין דקתני כל חייבי טבילות טובלין כדרכן אלא הלכתא כר׳ יוסי ולא כן פסקו הגאונים ז״ל.
ירושלמי בפרק היה קורא (ירושלמי ברכות ב׳:ז׳) תני מקום שנהגו לרחוץ אחר המטה מרחיצין ובדרום מרחיצין אמר ר׳ יוסי בר׳ בון מי שהוא מתיר את הרחיצה עושה אותה כאכילה ושתיה הדא דתימא ברחיצה של תענוג אבל ברחיצה שאינו של תענוג עלו לו חטטין מותר ונראה מכאן שהיו במקצת המקומות נוהגין הקרובים והמברין להרחיץ את האבלים קודם הבראה לפי שעשו אותה כאכילה ושתיה שצריכה להם הרבה מפני שהן צריכין להעביר מהן זוהמת המת והשיבת׳ המתחוללת עליהן והיו מתירין זו הרחיצה הראשונה ואחר כך היו נוהגין איסורן ברחיצה כל שבעה. וגמרא דילן בדרבן גמליאל לית ליה האי מנהגא ואי נמי אית ליה דלמא רחיצה שניה רחץ בליל׳ לפי שלא הית׳ דעתו מיושב׳ עליו בכל יום עד שירחץ בחמין בשעת שכיבה ויסוך בשמן ערב שלהן. הילכך אי איכא דוכתא דנהגי בהרחצה זו אין ממחין בידן. ואשה נמי בימי אבלה לא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט דכל הני באבילות כרחיצה דמי ואסור. דתניא (מועד קטן כ׳:) וכן היא שמת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת. והתם אמרי׳ (תענית י״ג:) אין הבוגר׳ רשאה לנוול עצמ׳ בימי אבל אביה ואוקימנא אכיחול ופיקוס דבוגרת מותרת ונערה ואשת איש אסורה. הא ברחיצה דחמין אפילו בוגרת אסורה משום דאיפשר בצונן וכן הלכה:}
רחיצה שאסרו חכמים בתענית צבור דוקא בחמין אבל בצונן אפילו כל גופו מותר וכן פניו ידיו ורגליו אפילו בחמין מותר ובאבל החמירו יותר שלא הותר אלא פניו ידיו ורגליו ובצונן הא כל גופו אפילו בצונן ובחמין אפילו ידיו ורגליו אסור למעלה מהם ט׳ באב שאסור אף בהושטת אצבע אף בצונן וכ״ש ביום הכפורים וקצת רבני צרפת מתירים אף בט׳ באב רחיצת פניו ידיו ורגליו בצונן ומה שנזכרו אבל וט׳ באב בשמועה זו כאחד כמו שאמרו כל שהוא משום אבל כגון ט׳ באב ואבל אסור אף בצונן פירושו כל גופו ומה שאמרו בפרק מקום שנהגו (פסחים נ״ד:) אסור להושיט אצבעו במים בט׳ באב כדרך שאסור ביום הכפרים אין הלכה כן שאם תפוש כל שהוא משום אבל אסור אף בצונן אפילו בפניו ידיו ורגליו א״כ אף מה שהתיר בתענית צבור דוקא כל גופו וא״כ הוה ליה סיוע אלא דלרפרם באבל וט׳ באב פניו ידיו ורגליו מותר ובתענית צבור כל גופו ואקשי ליה מיהא דקאמר דוקא פניו ידיו ורגליו ומ״מ לדעתינו ודאי לדעת רפרם ט׳ באב ואבל שוים אלא שאין אנו פוסקים כמותו בט׳ באב אלא כההיא דמקום שנהגו וביום הכפרים מיהא אסור לדברי הכל ובתלמוד המערב אמרו בתענית צבור מרחיץ פניו ידיו ורגליו כדרכו ר״ל אף בחמין שהוא דרכו ובט׳ באב מרחיץ ידיו ומעבירן על פניו ונראה שאינה הלכה ובאבל מ״מ מי שתכפוהו אבליו רוחץ כל גופו בצונן:
סיכה אפילו כל שהוא אסור ואם להעביר את הזוהמא מותר:
אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כל שהוא משום אבל כגון ט׳ באב ואבל כך הגרס׳ הנכונה ואפילו לנוסחי דלא גריס ואבל ה״נ משמועתי׳ מדנקיט טעמא משום אבל ורבא הוא דמפליג בין אבל לט׳ באב אסור בין בחמין בין בצונן נראי׳ הדברים דאסור לגמרי ואפי׳ אבר א׳ דלא פליג אמאי דא״ר אלעזר אסור לאדם שיושיט אצבעו בט׳ באב כדרך שאסור בי״ה ולא איתו לה הכא ולא התם בפלוגתא וכל שהוא משום תענוג כגון תענית צבור בחמין אסור בצונן מותר ובש״ס אקשי׳ לה ממתנית׳ דלעיל דקתני כשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו כו׳ ועד כאן אתה מוצא במנודה ואבל מאי לאו אכולהו ופרקי׳ לאו אשארא וקושין ודאי מאבל דאלו רפרם משמא דרב חסדא משוי דין אבל לדין ט׳ באב שהוא אסור להושי׳ אצבעו במים ואלו מתנית׳ מדמי אבל לתענית צבור שיש בו הית׳ במקצ׳ גופו והשתא לא נחתי׳ בפי׳ דמתנית׳ אי בחמין אי בצונן אלא דמ״מ איכא היתרא במקצת גופו מיאת באבל כעין תענית צבור והיינו דפרכי׳ מאי לאו דכי קתני סיפא וכן את׳ מוצא באבל דאכולהי קאי ואף ארחיצ׳ שאף לענין רחיצה דין אבל כדין תענית צבור ופרקי׳ אשארא כלו׳ דכי אמרי׳ וכן אמלאכה ונעילת הסנדל בלחוד קאי: וש״מ דמנודה אסור בנעילת הסנדל דהא לרפרם אוקי׳ וכן אשארא ולמאי קאי מנודה אי לאיסור מלאכה לא אפשר דהא קיימא לן נשכר ונשכרים לו אלא לאו אנעילת סנדל אלא א״כ אתה דוחק דאבל הוא דאוקי׳ אשארא אבל מנודה ארחיצ׳ בלחוד קאי ולא נהיר דמנודה ואבל כי הדדי (נינהו) נקיט להו אלא וודאי כדאמרן.
תוס׳ בד״ה אמר רב חסדא כו׳ ויהיב תותי כרעיה פי׳ היה מניח כו׳ כצ״ל:
א אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: כל יום שהוא משום אבל, כגון תשעה באב ואבל באבלו הפרטי — אסור לרחוץ בין בחמין בין בצונן, וכל שהוא משום תענוג, כלומר, יום שרק אסור להתענג בו כגון תענית צבור, בחמין — אסור לרחוץ, שיש בכך משום תענוג, אולם לרחוץ לשם נקיון בצונןמותר.
§ Rafram bar Pappa said that Rav Ḥisda said: Anything that is prohibited due to mourning, for example, bathing on the Ninth of Av, or prohibited for a private mourner, is prohibited both in hot water and in cold water. Anything that is prohibited due to pleasure, for example, bathing on a communal fast, is prohibited in hot water, but is permitted in cold water, provided one washes for the sake of cleanliness.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןתוספותר׳ יהודה אלמדארירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְאִי בְּצוֹנֵן אָסוּר סוֹכְרִין אֶת הַנְּהָרוֹת מִבְּעֵי לֵיהּ לְמִיתְנֵי.

Rav Idi bar Avin said: We, too, learn this in the mishna: And they lock the bathhouses. This phrase indicates that only bathing in hot water is prohibited. Abaye said to Rav Idi bar Avin: And if it were also prohibited to wash in cold water, should the mishna have taught: They dam the rivers? Since it is impossible to dam the rivers to stop people from bathing altogether, the statement of the mishna is insufficient proof that only bathing in hot water is prohibited. Perhaps bathing in cold water is also prohibited but there is no way to prevent it.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודייק רב אידי ממתני׳ מאחר דקתני אסורים ברחיצה למה לי למתנא (כתב) ונועלין את המרחצאות אלא [ה״ק] רחיצה דאסרנא רחיצה במרחץ בחמין הוא דאסור אבל בצונן שרי ואתינן לסיועיה לר׳ חסדא מהא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט׳ באב בין ביום הכיפורים ואמרי׳ [בחמין] ליכא לאוקומה דשאובין נינהו אלא בצונן ואי אמרינן לכולי עלמא רחיצה בט׳ באב בצונן שרי אצטריך לאשמעינן טבילה בצונן שהיא מצוה בזמנה דשרי אלא שמע מינה רחיצה אפילו בצונן אסור ובטבילה דמצוה שרי ולכולי עלמא אסור ואדחי׳ לעולם בצונן לכולי עלמא שרי והא ברייתא בחמין היא. וא״ת מים שאובין הן כגון חמי טבריא דמים חמין הן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אף אנן נמי תנינא דבתענית צבור אינו אסור אלא בחמין דקתני נועלין את המרחצאות1 אבל היכי איבעי ליה למיתני מי מצי למיתני סוכרין את הנהרות א״ר שישא בר אבא רב אידי בר אבין הכי קשיא ליה מכדי קתני אסורין ברחיצה דרחיצה משמע בחמין למה לי למתני נועלין את המרחצאות דמשמע נמי חמין לאו למימר דבחמין אסור ובצונן מותר והיינו דקאמר אף אנן נמי תנינא כרב חסדא דבתענית צבור בצונן מותר. נימא מסייע ליה לאביי דשמעינן ליה דאמר תענית צבור אסור בין בחמין בין בצונן:
לכולי עלמא לא הרי לך תשעה באב2 שהוא תענית צבור ודייקינן דאפי׳ בצונן אסור אמר רב חנא מהכא לא תסייעי׳ לאביי דלא נצרכא הא דקתני טובלין כדרכן אלא לחמי טבריא דמצי למיטבל בהו והכי קאמר טובלין כדרכן בחמין אבל כ״ע לא אבל בצונן אפי׳ לכ״ע שרי:
1. אולי צ״ל א״ל אביי אלא היכי וכו׳.
2. לכאורה תמוה דהא גם לר״ח בת״ב אסור בצונן ומאי מייתי מינה ראיה לאביי ואולי דרבינו לא היה גורס בדברי ר״ח כגון ת״ב ועדיין צ״ע.
ה״ג: אמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא ונועלין את המרחצאות וא״ל אביי ואי בצונן אסור סוכרין את הנהרות מיבעי ליה למיתני – בתמיה אף אנן נמי תנינא במתנית׳ דקתני גבי תענית צבור ונועלין את המרחצאות דהיינו חמין אבל צונן מותר א״ל אביי כלומר ואי הוה סבירא ליה לתנא דידן דבצונן אסור היכי הוה בעי למיתני סוכרין את הנהרות היכי מצי למיסכרינהו.
ונועלין המרחצאות – פי׳ שהן חמין.
אטו סוכרין נהרות כו׳ – כלומר אי הוה אסור בצונן מי איכא למיתני סוכרים נהרות פשיטא דלא מצי למסכר כלומר כמו כן לא תידוק מהא דקתני ונועלין המרחצאות.
דילמ׳ מיכל נמי אכלי. ופרשי מדרכי ציבור ולית ליה דשמואל והאידנ׳ נהגינן כשמואל1.
אפנתא. י״מ שהיו נועלין על גבי הרגל והכף יחף2.
מיחלפי. פי׳ של ימין היה נועל לשמאל ובשמאל היה נועל בימין ביומא דתעניתא3.
אין תענית ציבור בבבל וכו׳. הכי׳ פיר׳ מר שמואל גאון אין תענית ציבור בבבל אלא ט׳ באב שאוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין ברחיצה וסיכה ותשמי׳ המיטה כי תענית ציבור דרכה כיום הכיפורים בכל אלה ושאר תעניות ש⁠[ב]⁠בבל כל הדברים האילו מותרין בה4 וכן פסק רב היי ור״ח ז״ל5.
1. כ״פ רש״י ד״ה איקפד.
2. כ״כ בפי׳ רבינו גרשום שנועלין עליונו של סנדל העור שעל הרגל אבל העץ שתחת הרגל לא היו מניחין. ובתוס׳ כתבו במנעל שאין לו שוליים. ובפרש״י על הרי״ף (דף ה׳ א׳ ד״ה הוו סיימי) פי׳ שהיו הופכין הסנדל מה שדרכו להיות למעלה כגון שפת הסנדל היו הופכין למטה. ובפרש״י משמע שהוא מין מנעל.
3. כ״פ רש״י ד״ה מחלפי ביומא דתעניתא.
4. וכ״כ הרמב״ם (פ״ג מהל׳ תענית הי״א).
5. בסוגיין.
אמר רב אידי בר אבין: אף אנן נמי תנינא [אף אנחנו גם כן שנינו] ראייה לדבר, ששנינו במשנתנו: ונועלין את המרחצאות, משמע שרק בחמין אסור לרחוץ. אמר ליה [לו] אביי: ואי [ואם] אף בצונן היה אסור לרחוץ, וכי ״סוכרין [סותמים] את הנהרות״ מבעי ליה למיתני [צריך היה לו לשנות]?! שהרי את הנהרות אי אפשר לסתום שלא יוכל אדם להתרחץ בהם כלל, ולכן אין מכאן ראייה, שהרי יתכן שאסור לרחוץ גם בצונן, אלא שאין דרך למנוע מן הכל לרחוץ בצונן.
Rav Idi bar Avin said: We, too, learn this in the mishna: And they lock the bathhouses. This phrase indicates that only bathing in hot water is prohibited. Abaye said to Rav Idi bar Avin: And if it were also prohibited to wash in cold water, should the mishna have taught: They dam the rivers? Since it is impossible to dam the rivers to stop people from bathing altogether, the statement of the mishna is insufficient proof that only bathing in hot water is prohibited. Perhaps bathing in cold water is also prohibited but there is no way to prevent it.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יתוספותר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אַבָּא הָכִי קַשְׁיָא לֵיהּ מִכְּדִי תְּנַן אָסוּר בִּרְחִיצָה נוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת לְמָה לִי אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ בְּחַמִּין אָסוּר בְּצוֹנֵן מוּתָּר.

Rav Sheisha, son of Rav Idi, said, in explanation of his father’s opinion: With regard to my father, the following poses a difficulty to his ruling: Since we already learned in the mishna that one is prohibited to engage in bathing, why do I need the tanna to state: They lock the bathhouses? Practically speaking, what does this clause add? Rather, isn’t it correct to conclude from this that bathing is prohibited in hot water but permitted in cold water?
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבא – רב אידי הכי קא קשיא ליה במתניתין דקאמר שמע מינה דלא אסר אלא חמין מכדי קתני מתני׳ אסורין ברחיצה וסתם רחיצה בין חמין בין צונן למה לי תו למיהדר ומיתנא ונועלין אלא למימרא דוקא חמין וכו׳.
כשאמרו אסור ברחיצה. גבי תענית ציבור קאי1.
1. כ״פ רש״י ד״ה כשאמרו אסור.
אמר רב שישא בריה [בנו] של רב אידי להסביר את דברי אביו, אבא, רב אידי בר אבין, הכי קשיא ליה [כך היה קשה לו]: מכדי תנן [הלא שנינו במשנה]: אסור ברחיצה, ואם כן נועלין את המרחצאות למה לי לומר, מה למדים אנו מכאן להלכה? אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שבא הדבר ללמדנו כי בחמין — אסור, ואילו בצונן מותר.
Rav Sheisha, son of Rav Idi, said, in explanation of his father’s opinion: With regard to my father, the following poses a difficulty to his ruling: Since we already learned in the mishna that one is prohibited to engage in bathing, why do I need the tanna to state: They lock the bathhouses? Practically speaking, what does this clause add? Rather, isn’t it correct to conclude from this that bathing is prohibited in hot water but permitted in cold water?
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ דכׇּל חַיָּיבֵי טְבִילוֹת טוֹבְלִין כְּדַרְכָּן בֵּין בט׳בְּתִשְׁעָה בְּאָב בֵּין ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים בְּמַאי אִילֵימָא בְּחַמִּין טְבִילָה בְּחַמִּין מִי אִיכָּא שְׁאוּבִין נִינְהוּ.

The Gemara proposes: Let us say that the following baraita supports Rav Ḥisda’s ruling that it is prohibited for a mourner to bathe himself even in cold water: All who are obligated in immersions immerse themselves in their usual manner, both on the Ninth of Av and on Yom Kippur. The Gemara clarifies this baraita: In what do they immerse themselves? If we say that they immerse themselves in hot water, is there such a concept as ritual immersion in hot water? Hot water is necessarily drawn water, as the water has been placed in vessels for heating, and drawn water is invalid for a ritual bath.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לימא מסייע ליה – לרב חסדא דאמר כל שהוא משום אבל אסור אפילו בצונן.
כל חייבי טבילות – נדה ויולדת טובלים כדרכן.
טבילה בחמין מי איכא – חמי האור הא שאובין נינהו.
טבילה בחמין מי איכא – הא שאובים נינהו מדלא קאמר משכחת לה טבילה (בחמין) דכשירה בחמין כגון שהוחמו והומשכו לבריכה אלא שאמר בחמי טבריא יש להוכיח דכולו שאוב אפילו ע״י המשכה לא מהניא טבילה והא דאמר דהמשכה כולה כשירה ר״ל לענין שאינה פוסלת את המקוה כשאר מים שאובים אבל טבילה ודאי אינו עולה בהם.
ומציעים: לימא מסייע ליה [האם נאמר שאפשר לסייע לו] לרב חסדא האומר כי אבל אסור בטבילה אף בצונן, מברייתא זו: כל חייבי טבילות — טובלין כדרכן בין שחל יום הטבילה בתשעה באב, בין ביום הכפורים. ונברר, במאי [במה] טובלים? אילימא [אם תאמר] שטובלים בחמין, אולם טבילה בחמין מי איכא [האם ישנה]? והלא מים שאובין נינהו [הם], שאפשר לחמם מים רק כאשר שואבים אותם ומחממים אותם בכלים, ומים שאובים פסולים למקווה.
The Gemara proposes: Let us say that the following baraita supports Rav Ḥisda’s ruling that it is prohibited for a mourner to bathe himself even in cold water: All who are obligated in immersions immerse themselves in their usual manner, both on the Ninth of Av and on Yom Kippur. The Gemara clarifies this baraita: In what do they immerse themselves? If we say that they immerse themselves in hot water, is there such a concept as ritual immersion in hot water? Hot water is necessarily drawn water, as the water has been placed in vessels for heating, and drawn water is invalid for a ritual bath.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא לָאו בְּצוֹנֵן וְחַיָּיבֵי טְבִילוֹת אִין אִינִישׁ אַחֲרִינָא לָא אָמַר רַב חָנָא בַּר קַטִּינָא לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְחַמֵּי טְבֶרְיָא.

Rather, isn’t the baraita referring to cold water, and it teaches that those obligated in immersions, yes, they are permitted to use cold water, but another person, who is not obligated to immerse, no, he may not wash even in cold water. Rav Ḥana bar Ketina said: This is no proof, as the ruling of the baraita was necessary only for the hot springs of Tiberias, which are warm without having been drawn, and in which it is possible to immerse.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לאו בצונן – וחייבי טבילות אין משום דטבילה בזמנה מצוה שממהר לטהר עצמו.
ה״ג: כולי עלמא לא בחמין ולא בצונן.
לא נצרכה אלא לחמי טבריא – והלכך חייבי טבילות אין כולי עלמא לא אבל בצונן שרו.
אלא לאו [האם לא] מדובר כאן על מי שהוא טובל בצונן, ואם כן נדייק: וחייבי טבילות — אין [כן] הם שמותרים לטבול בצונן בתשעה באב וביום הכיפורים, אולם איניש אחרינא [אדם אחר], וכגון שהוא אבל — לא. אמר רב חנא בר קטינא: אין ראייה מכאן, כי אפשר לומר שלא נצרכה אלא לחמי טבריה שחמים הם מעצמם ואינם שאובים, ואפשר איפוא לטבול בהם.
Rather, isn’t the baraita referring to cold water, and it teaches that those obligated in immersions, yes, they are permitted to use cold water, but another person, who is not obligated to immerse, no, he may not wash even in cold water. Rav Ḥana bar Ketina said: This is no proof, as the ruling of the baraita was necessary only for the hot springs of Tiberias, which are warm without having been drawn, and in which it is possible to immerse.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים כְּדַי הוּא בֵּית אֱלֹהֵינוּ לְאַבֵּד עָלָיו טְבִילָה פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה וְאִי אָמְרַתְּ בְּצוֹנֵן מוּתָּר יִרְחַץ בְּצוֹנֵן אָמַר רַב פָּפָּא בְּאַתְרָא דְּלָא שְׁכִיחַ צוֹנֵן.

The Gemara objects: If so, say the latter clause of that same mishna: Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, said: The mourning for the House of our God, the Holy Temple, is worthy of the loss of a ritual immersion once a year. And if you say that it is permitted to immerse in cold water, why does Rabbi Ḥanina the deputy High Priest say that he loses his immersion? Let him bathe in cold water, without having to neglect his immersion or transgress the prohibitions of a fast day. Rav Pappa said: It could be argued that the baraita is referring to a place where cold water is not available, but only hot springs. In this case there is no choice but to wait until the following day to immerse.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואקשינן אי הכי סיפא דקתני ר׳ חנניא סגן הכהנים אומר כדי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה. לטבול בצונן דשרי וליכא עבירה. ודחי באתרא דליכא צונן. ורחיצה בחמין אסור משום כבוד בית אלהינו שחרב כדי הוא בית אלהינו לאבד מצות טבילה אחת בזמנה פעם אחת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדיי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת שלא יהיה טובל עליו בת״ב כלל. א״א בשלמא דת״ק אמר כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בצונן בת״ב אבל כ״ע לא היינו דקא פליג רב חנינא עליה דת״ק דחייבי טבילות אין טובלין בצונן דכדיי הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה אחת אלא אי אמרת בצונן שרי לת״ק והכי קתני חייבי טבילות טובלין כדרכן בחמין אבל כ״ע לא אבל בצונן מותר לכ״ע וקפליג רב חנינא עליה דת״ק דלא מצי למיטבל בחמין א״כ ליכא איבוד טבילה דהא טביל בצונן אע״פ שאינו טובל בחמין דהא שרי בצונן לכ״ע אלא לאו לעולם אמר ת״ק בצונן טובלין אבל כ״ע לא ומסייעא. לאביי א״ר פפא לעולם אמר ת״ק טובלין כדרכן בחמין אבל לכ״ע אסור וצונן שרי לכ״ע ודאמר א״כ טבילה בצונן איכא וליכא איבוד טבילה ר׳ חנינא הוה קאי בדוכתא דלא שכיחא צונן ולעולם מהכא לא תסייעיה לאביי. (כל) אמרו אסור ברחיצה כו׳ באלו תעניות. מאי לאו הא דקתני וכן אתה מוצא באבל אכולהו אהאי נמי דקתני בסיפא דמילתא בהאי מסכתא באידך פירקא כשאמרו אסור ברחיצה וכו׳ ורחיצה לא משמע אלא בחמין וקשיא למאן דאמר כל שהוא משום אבל אסור בין בחמין ובין בצונן. לא אשארא לבד מרחיצה קאמר וכן אתה מוצא באבל אבל ברחיצה מוחלקין דאילו בתענית קתני ברחיצה דמשמע בחמין אבל לא בצונן ואילו באבל אסור בין בחמין בין בצונן. אין הבוגרת רשאי לנוול עצמה לפי שעומדת על פרקה וראויה לינשא. אילימא בחמין אין הבוגרת רשאי לנוול עצמה כלומר דיכולה לרחוץ בחמין:
כדי – ראוי הוא בית אלהינו כו׳.
ואם איתא – כדמוקמת לה דבצונן שרי מאי קא מהדר ליה רבי חנינא לתנא קמא מאיבוד טבילה נהי דלא טבלי בחמין משום כבוד בית אלהינו הא מצו טבלי בצונן אלא לאו בצונן נמי אסירי והיינו דאמר לאבד.
אמר רב פפא – לעולם בחמי טבריא והיינו דקאמרי׳ חייבי טבילות אין כולי עלמא לא ובצונן כ״ע שרי ומאי לאבד דקאמר ר׳ חנינא כגון באתרא דלא שכיח צונן.
כשאמרו אסור במלאכה בתענית צבור לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר וקצת חכמי ספרד כתבו כן אף באבל ואין דבריהם נראין:
וכשאמרו אסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר כיצד הוא עושה יצא לדרך נועל הגיע לעיר חולץ וכן באבל ומנדה וכן בט׳ באב:
ומקשים: אי הכי אימא סיפא [אם כך אמור את סופה] של אותה משנה: אמר ר׳ חנינא סגן הכהנים: כדי (ראוי) הוא בית אלהינו לאבד עליו טבילה פעם אחת בשנה, שמפני אבל החורבן בתשעה באב ראוי לדחות את זמן הטבילה. ואי אמרת [ואם אומר אתה] כי בצונן מותר — ירחץ (יטבול) בצונן, ולא ייבטל מהטבילה ואף לא יבטל איסור שבתענית! אמר רב פפא: אפשר לומר שמדובר באתרא דלא שכיח [במקום שאין מצוי] צונן, כלומר, מקום שבו מצויים מעיינות חמים בלבד, ואין שם צונן, ובמקרה זה אמרו שלא יטבול אלא ימתין למחר.
The Gemara objects: If so, say the latter clause of that same mishna: Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, said: The mourning for the House of our God, the Holy Temple, is worthy of the loss of a ritual immersion once a year. And if you say that it is permitted to immerse in cold water, why does Rabbi Ḥanina the deputy High Priest say that he loses his immersion? Let him bathe in cold water, without having to neglect his immersion or transgress the prohibitions of a fast day. Rav Pappa said: It could be argued that the baraita is referring to a place where cold water is not available, but only hot springs. In this case there is no choice but to wait until the following day to immerse.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תָּא שְׁמַע הכְּשֶׁאָמְרוּ אָסוּר בִּמְלָאכָה לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בַּיּוֹם אֲבָל בַּלַּיְלָה מוּתָּר ווּכְשֶׁאָמְרוּ אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בָּעִיר אֲבָל בַּדֶּרֶךְ מוּתָּר הָא כֵּיצַד יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ נוֹעֵל נִכְנָס לָעִיר חוֹלֵץ זוּכְשֶׁאָמְרוּ אָסוּר בִּרְחִיצָה לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כׇּל גּוּפוֹ אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו מוּתָּר וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּמְנוּדֶּה וּבָאָבֵל.

The Gemara proposes: Come and hear: When they said that one is prohibited in working on fast days, they said so only about working during the day, but at night it is permitted to work. And when they said that one is prohibited to engage in wearing shoes, they said so only in a city, but on the road it is permitted. How so? When one goes out on the road he wears shoes, but at the end of his journey, when he enters the town, he removes them. And when they said that one is prohibited to engage in bathing, they said this only with regard to bathing his entire body, but washing his face, his hands, and his feet is permitted. And similarly, you find that this ruling applies in the case of one who is ostracized, i.e., placed under a formal ban, and in the case of a mourner, who is also prohibited to engage in bathing, smearing, and wearing shoes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ש כשאמרו בתענית אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר. וכשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר. וכשאמרו אסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר אבל בדרך מותר הא כיצד יצא לדרך נועל. הגיע לעיר חולץ הסנדל מרגלו ומהלך יחף. וכן אתה אומר במנודה ובאבל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כשאמרו אסור [במלאכה] – גבי תענית צבור לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר מהכא משמע דבלילי תשעה באב מותר במלאכה ואין ביטול אלא ביום אבל אין מפרסמין הדבר.
יצא לדרך – חוץ לעיר.
וכן אתה מוצא במנודה ואבל.
ומה שאסור בנעילת הסנדל לא אמרו אלא בעיר, אבל בדרך מותר, כיצד יצא לדרך נועל הגיע לעיר חולץ בין אבל בין ט׳ באב.
לא אמרנ׳ אלא ביום אבל בלילה מותר. ומהכ׳ משמ׳ דליל ט׳ באב מותר במלאכה דאין ביטול מלאכה אלא ביום ואין מפרסמין הדבר1.
תוספ׳ יצא לדרך. חוץ לכל העיר2.
וכן אתה מוצא באבל ומנודה.
1. כ״פ רש״י ד״ה כשאמרו אסור.
2. כ״פ רש״י ד״ה יצא לדרך. [ומש״כ רבינו תוס׳ אפשר שכוונתו שכן מבואר בדברי התוספתא (תוספתא תענית א׳:ה׳) כל אלו שאמרו אסורין בנעילת הסנדל יצא מן הכרך נועל עיי״ש].
ת״ר כשאמר אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו מותר – פי׳ כלה מתניתא בתענית צבור וכדפריש׳ דפרט בר פפא שאמרי בש״ס מתניתא ברחיצה בחמין מיירי אבל בצונן אפי׳ כל גופו ובש״ס מסיק בברייתא זה וכן במנודה ולקמן מפרשי׳ לה הביא דברי רבי׳ ז״ל בהלכותיו ירוש׳ תני אבל ומנודה וכו׳ ולמדנו מן הירוש׳ הזה שמנודה אסור בנעילת הסנדל וכן נלמוד בסמוך מש״ס דידן. וכן מוכיח ממעשה של רבי אליעזר שבפ׳ הזהב שברכוהו וחלץ מנעליו וההוא ודאי מנודה הוה ולא מבורך כדפרי׳ התם בס״ד ואע״ג דמסכת משקין איבעיא לן. מנודה מהו בנעילת הסנדל ולא איפשי׳ איכא מילי טובא בתלמודא דכותה דסליק בתיקו א׳ דוכתא ומפשטי בדוכתא אחריתי.
ויש נסחאות דגרסי בקושי׳ דלעיל וכן אתה מוצא במנודה ואבל במאי אי בחמין והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו במים חמין אבל לא בצוקי פי׳ אלמא אף בתענית צבור כל גופו אסור בצונן ומתעני׳ צבור הוא דפרכי׳ ולא פרכינן מאבל נמי משום דליתיה במימריה דרב חסדא בהדיא ולא גרסי׳ בה אלא כל שהוא משום אבל כגון ט׳ באב ואף על פי שאח״כ חזרו והקשו מדר׳ יוסי בר חנינא שמתו בניו ורחץ בצונן כל ז׳ והקושיא הזאת היא לאבל דרב חסדא השתא מיהת ניחא להו לאקשויי מתענית צבור ופרקי׳ לעולם מתני׳ בחמין ודוקא קשיא לך וכן אתה מוצא במנודה ואבל לאו אכלהו אלא אשארא וכן גרס׳ זו מחוורת מ״מ למדנו ממנה דכרפרם מתניתא דתענית צבור בחמין היא דמוקי׳ לה והא דאמר רפרם דבתענית צבור בחמין אסור בצונן מותר ה״ק בחמין אסור כל גופו בצונן מותר אפי׳ כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו אפילו בחמין מותר ואמרי׳ בש״ס אמר רבא אבל בחמין אסור בצונן מותר מ״ט מידי דהוה אבישרא וחמרא דשרי פירש מה שאין כן בט׳ באב באכיל׳ ושתיה דאסור אפי׳ ברחיצה בצונן ואפילו להושיט אצבעו במים ופליג אדרב חסדא דמשוי אבל לט׳ באב ולרבא לפום האי לישנא דקתני במתני׳ וכן אתה מוצא במנודה ואבל יפה היה אפשר לומר דקאי על כולהו שאף בתענית צבור יאמ׳ רבא דבחמין אסו׳ כל גופו בצונן מותר כל גופו ומוקים למתנית׳ בחמין כדרפרם שאף בחמין לא אסרו בתעני׳ צבור אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו ולא מוקים פלוגתא בזו רב חסדא ורבא בדין תענית צבור מדלא פליג בהדי׳ כדפליג באבל ואותבי׳ לה מדתניא אין הבוגרת רשאי לנוול עצמ׳ בימי אבל אבי׳ וקס״ד דהיינו שהקלו בה שאין לה להמנע מרחיצה כדין אבל ואינה רשאה לנהוג חומר׳ בכך ולהכי אמרי׳ הא נערה רשאה לנוול כלומר שלומר שאין לה לרחוץ ובמאי אי לימא בחמי׳ פי׳ כדבריך דלא סגיא לה אלא לאוקמה דהא בצונן לכל אבל אפילו רחיצת כל הגוף וא״כ אפי׳ נערה מותרת לרחוץ אלא ע״כ בחמין הוא דשרי לבוגרת לרחוץ ומקל בה יותר מאבל אין הבוגרת רשאה והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו במים חמין פירש וכיון דמחמרי׳ כולי האי באבל דעלמא הכא בבוגרת דאפשרי לה בלא נוול ברחיצ׳ בצונן למה נתיר לרחוץ לה בחמין אלא לאו בצונן וש״מ דדוקא בבוגרת הקלו לרחוץ בצונן דאיכא נוול כי לא רחצה אפי׳ בצונן אבל באבל דעלמא אסור ופרקינן כי קתני אכיחול ופיקוס פירש דברחיצה לא הקלו בבוגרת כלום שהרי אפשר לה בצונן שהוא מותר לכל אדם ותו לית ליה נוול וכיחול ופיקוס הוא שהקלו בה משום נוול ומדתריץ הכי ולא מתרצי׳ דלעולם ארחיצה ומתנית׳ בצונן והקלו בבוגרת משום נוול לרחוץ כל גופה מאי שאין כן באבל דעלמא דכל גופו אסור וכי אמרי׳ בצונן מותר היינו פניו ידיו ורגליו שמעינן דרבא דשרי אבל בצונן לגמרי שרי ואפי׳ כל גופו מיהו לאו ראייה היא דלעולם אימא לך דרבא לא שרי באבל צונן אלא פניו ידיו ורגליו ומתנית׳ דתענית׳ דצבור בצונן מוקים לה ופליג אדרפרם אמר רב חסדא א״נ והוא הנכון דבתענית צבור לרפרם ס״ל וכי קתני וכן באבל אשארא כדפרישנ׳ רב חסדא דבוגרת לא בעי לאוקמה כל גופה דברחיצ׳ כל הגוף ליכא משום נוול ולא נהיר דברחיצ׳ הגוף נוול כדאי׳ בפרק בתרא דנדרים ותו דודאי לישנא דבצונן מותר לגמרי משמע ואפילו כל גופו וכי היכי דשרי בבשרא וחמרא לגמרי וכן הדין לדבריו בתענית צבור דבצונן מותר לגמרי ובחמין אסור כל גופו לגמרי וקאי וכן באבל אכולהו.
ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ראייה אחרת, ממה ששנינו: כשאמרו שבתענית אסור במלאכה — לא אמרו אלא ביום, אבל בלילה — מותר. וכשאמרו שאסור בנעילת הסנדל — לא אמרו אלא בעיר. אבל בדרך — מותר. הא כיצד? כאשר יוצא לדרך נועל נעליו, ומש נכנס לעיר, בסוף דרכו — חולץ. וכשאמרו אסור ברחיצה — לא אמרו אלא לרחוץ את כל גופו, אבל לרחוץ את פניו ידיו ורגליו בלבד — מותר, וכן אתה מוצא אותו דין גם במנודה וגם באבל, שאף הם אסורים בסיכה ברחיצה ובנעילת הסנדל.
The Gemara proposes: Come and hear: When they said that one is prohibited in working on fast days, they said so only about working during the day, but at night it is permitted to work. And when they said that one is prohibited to engage in wearing shoes, they said so only in a city, but on the road it is permitted. How so? When one goes out on the road he wears shoes, but at the end of his journey, when he enters the town, he removes them. And when they said that one is prohibited to engage in bathing, they said this only with regard to bathing his entire body, but washing his face, his hands, and his feet is permitted. And similarly, you find that this ruling applies in the case of one who is ostracized, i.e., placed under a formal ban, and in the case of a mourner, who is also prohibited to engage in bathing, smearing, and wearing shoes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַאי לָאו אַכּוּלְּהוּ וּבְמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּחַמִּין פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו מִי שְׁרוּ וְהָאָמַר רַב שֵׁשֶׁת חאָבֵל אָסוּר לְהוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בְּחַמִּין אֶלָּא לָאו בְּצוֹנֵן.

The Gemara explains the proof from this baraita: What, is it not the case that all these halakhot refer to all of them, including one who is ostracized and one who is in mourning? And with what form of bathing are we dealing here? If we say that the baraita is referring to bathing in hot water, are bathing his face, his hands, and his feet permitted? But didn’t Rav Sheshet say: It is prohibited for a mourner to insert even his finger into hot water for the purpose of washing. Rather, is it not correct to say that the baraita is dealing with cold water? If so, it is prohibited on a communal fast to wash one’s entire body even in cold water, which contradicts the opinion of Rafram bar Pappa, citing Rav Ḥisda, who permits washing in cold water on those days for the sake of cleanliness.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרסינן: במאי אילימא בחמין מי שרי והאמר רב ששת אבל אסור להושיט אצבעו בחמין אלא לאו בצונן מאי לאו אכולהו כו׳ – הא דקתני וכן אתה מוצא במנודה ואבל אכל הני קאי ואפילו ארחיצה ושמע מינה דבתענית צבור אסור לרחוץ כל גופו ואפילו בצונן ותיובתא לרפרם בר פפא.
וכן אתה מוצא במנודה ואבל מאי לאו אכולהו – פי׳ אהא דקאמרינן ובצונן מותר דאבל נמי מותר בצונן וקשיא לרב חסדא דאמר אבל אסור בין בחמין בין בצונן ומשני אשארא כלומר אשאר דינין אנעילה וסיכה אבל לא קאי אהא דבצונן.
תוס׳ ד״ה וכן. מותר בצונן וקשיא לר״ח. ק׳ הא אדרבה כיון דמיירי בצונן ואפ״ה תני כל גופו אסור א״ו דהקושיא בהיפוך דמוכח דבתענית ג״כ אסור בצונן כל גופו וקשיא לר״ח וכמ״ש רש״י:
ומבארים את ההוכחה: מאי לאו אכולהו [האם לא מדובר על כולם], גם על מנודה וגם על האבל, בכל פרטי האיסורים הללו. ונבאר: ובמאי עסקינן [ובמה אנו עוסקים] לענין רחיצה, אילימא [אם תאמר] שמדובר פה ברחיצה בחמין, אם כן, רחיצת פניו ידיו ורגליו מי שרו [האם מותרים]? והאמר [והרי אמר] רב ששת: אבל אסור להושיט אפילו אצבעו בחמין כדי לרחוץ אותה! אלא לאו [האם לא] מדובר פה ברחיצה בצונן, ונלמד מכאן שאבל אסור ברחיצת גופו כל עיקר, אפילו בצונן, בניגוד לדברי רב חסדא שהתיר בצונן!
The Gemara explains the proof from this baraita: What, is it not the case that all these halakhot refer to all of them, including one who is ostracized and one who is in mourning? And with what form of bathing are we dealing here? If we say that the baraita is referring to bathing in hot water, are bathing his face, his hands, and his feet permitted? But didn’t Rav Sheshet say: It is prohibited for a mourner to insert even his finger into hot water for the purpose of washing. Rather, is it not correct to say that the baraita is dealing with cold water? If so, it is prohibited on a communal fast to wash one’s entire body even in cold water, which contradicts the opinion of Rafram bar Pappa, citing Rav Ḥisda, who permits washing in cold water on those days for the sake of cleanliness.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לָא לְעוֹלָם בְּחַמִּין וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּמְנוּדֶּה וּבָאָבֵל אַשְּׁאָרָא קָאֵי.

The Gemara rejects this argument: No, actually the baraita is referring to bathing in hot water. And with regard to what posed a difficulty for you, the phrase: And similarly, that you find in the case of one who is ostracized and in the case of a mourner, does not refer to bathing; rather, it is referring to the rest of the prohibitions, e.g., working and wearing shoes. Consequently, it can be claimed that the baraita refers specifically to hot water, as this clause does not refer to a mourner but only to a communal fast, and bathing in cold water is permitted on communal fasts.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא אשארא קאי – אנעילה וסיכה לעולם הך רחיצה בחמין היא אבל בצונן שרי לרחוץ כל גופו והשתא דאמרת במנודה ואבל לאו ארחיצה קיימי ליכא לאקשויי כדפרכת לעיל אילימא בחמין מי שרי.
ודוחים: לא, לעולם תפרש שמדובר ברחיצה בחמין, ודקא קשיא לך [ומה שקשה לך] ״וכן אתה מוצא במנודה ובאבל״, לא לענין רחיצה נאמרו הדברים אלא — אשארא [על שאר] הדברים, שאסורים הם במלאכה ובנעילת הסנדל.
The Gemara rejects this argument: No, actually the baraita is referring to bathing in hot water. And with regard to what posed a difficulty for you, the phrase: And similarly, that you find in the case of one who is ostracized and in the case of a mourner, does not refer to bathing; rather, it is referring to the rest of the prohibitions, e.g., working and wearing shoes. Consequently, it can be claimed that the baraita refers specifically to hot water, as this clause does not refer to a mourner but only to a communal fast, and bathing in cold water is permitted on communal fasts.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תָּא שְׁמַע דְּאָמַר ר׳רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן מַעֲשֶׂה וּמֵתוּ בָּנָיו שֶׁל ר׳רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי חֲנִינָא וְרָחַץ בְּצוֹנֵן כׇּל שִׁבְעָה הָתָם כְּשֶׁתְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו הֲוָה דְּתַנְיָא טתְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו זֶה אַחַר זֶה הִכְבִּיד שְׂעָרוֹ מֵיקֵל בְּתַעַר יוּמְכַבֵּס כְּסוּתוֹ בְּמַיִם.

The Gemara proposes yet another proof. Come and hear a statement of a baraita, as Rabbi Abba the priest said in the name of Rabbi Yosei the priest: An incident occurred in which the sons of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, died, and he bathed in cold water all seven days of mourning. This indicates that a mourner is in fact permitted to bathe. The Gemara rejects this argument: There it was a case where his mourning periods came one after the other, as his sons died in quick succession, and this leniency is as it is taught in a baraita: If one’s mourning periods immediately succeeded each other and his hair grew heavy, then even though it is generally prohibited for a mourner to cut his hair, he may lighten it with a razor, and he may likewise wash his garment in water.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורחץ בצונן בתוך שבעה גרסינן. אלמא בצונן שרי.
שתכפוהו אבליו – בזה אחר זה כדקתני שמתו בניו שניהם ולפיכך התירו לו כדאשכחן גבי שיער.
מיקל בתער – דשקיל פורתא מינייהו.
ובתער – דרך שינוי.
הכביד שערו מיקל בתער – פי׳ דרך חתיכה אבל לא כדרכו דרך גילוח מדקאמר מיקל ולא קאמר מגלח.
מי שתכפוהו אביליו הכביד שערו מיקל בתער ר״ל שחותך שערותיו בתער דרך גזיזה ולא דרך גלוח ומכבס כסותו במים אבל לא בנתר וחול ורוחץ כל גופו בצונן כמו שכתבנו ולפי דרכך מדת שאבל אסור בתכבוסת כמו שיתבאר במקומו:
ומציעים עוד ראיה: תא שמע [בוא ושמע] מברייתא, שאמר ר׳ אבא הכהן משום (בשם) ר׳ יוסי הכהן: מעשה ומתו בניו של ר׳ יוסי בן ר׳ חנינא, ורחץ בצונן כל שבעה ימים של אבלותו. משמע שרחיצה מותרת לאבל! ודוחים: התם [שם] היה מקרה מיוחד כשתכפוהו אבליו, שאירעו לו אסונות אלה, מיתת בניו, בזה אחר זה, ונמשכה תקופת האבל זמן מרובה ולכן הותר לו לרחוץ כדי שלא יבוא לידי סבל מרובה. דתניא כן שנינו בברייתא] כעין זה: תכפוהו אבליו זה אחר זה, אף שאבל אסור בתספורת, אם הכביד שערו ביותר — מיקל ומספר משיער ראשו בתער, ומכבס כסותו במים. ולכן אף לענין רחיצה התירו במקרה כזה.
The Gemara proposes yet another proof. Come and hear a statement of a baraita, as Rabbi Abba the priest said in the name of Rabbi Yosei the priest: An incident occurred in which the sons of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, died, and he bathed in cold water all seven days of mourning. This indicates that a mourner is in fact permitted to bathe. The Gemara rejects this argument: There it was a case where his mourning periods came one after the other, as his sons died in quick succession, and this leniency is as it is taught in a baraita: If one’s mourning periods immediately succeeded each other and his hair grew heavy, then even though it is generally prohibited for a mourner to cut his hair, he may lighten it with a razor, and he may likewise wash his garment in water.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב חִסְדָּא כבְּתַעַר אֲבָל לֹא בְּמִסְפָּרַיִם לבְּמַיִם וְלֹא בְּנֶתֶר וְלֹא בְּחוֹל.

With regard to this baraita, Rav Ḥisda said: One who is obligated to observe periods of mourning in quick succession may trim his hair with a razor, but not in the normal manner, with scissors. Likewise, he may wash his garment in water, but not with natron, a type of soap, nor with sand.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נתר – קרקע הוא או אבן כעין שקורין קרי״א בלע״ז.
בנתר וחול – דרך לכבס שיתלבן.
ואמר רב חסדא בפירושה של ברייתא זו: מיקל שערו בתער אבל לא במספרים כדרך תספורת רגילה, רוחץ כסותו במים ולא בנתר (כעין סבון) ולא בחול שרוחצים בו.
With regard to this baraita, Rav Ḥisda said: One who is obligated to observe periods of mourning in quick succession may trim his hair with a razor, but not in the normal manner, with scissors. Likewise, he may wash his garment in water, but not with natron, a type of soap, nor with sand.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רָבָא אָבֵל מוּתָּר לִרְחוֹץ בְּצוֹנֵן כׇּל שִׁבְעָה מִידֵּי דְּהָוֵה אַבִּשְׂרָא וְחַמְרָא מֵיתִיבִי

Rava said: A mourner is permitted to bathe in cold water all seven days of mourning, despite the fact that he derives a certain degree of enjoyment from the cold bath, just as it is permitted for him to eat meat and wine. The Gemara raises an objection:
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מידי דהוה אבשרא וחמרא – דתענוג הן כצונן.
אמר רבא: אבל מותר לרחוץ בצונן כל שבעה ימים של אבילות, מידי דהוה אבשרא וחמרא [כפי שהוא הדין לגבי בשר ויין] שמותר לו לאכול מהם, ואף בצונן לא אסרו עליו, למרות שיש בכך הנאה מסויימת. מיתיבי [מקשים] על כך:
Rava said: A mourner is permitted to bathe in cold water all seven days of mourning, despite the fact that he derives a certain degree of enjoyment from the cold bath, just as it is permitted for him to eat meat and wine. The Gemara raises an objection:
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית יג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תענית יג., ר׳ חננאל תענית יג., רי"ף תענית יג. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית יג., מיוחס לרש"י תענית יג., ראב"ן תענית יג. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות תענית יג., ר׳ יהודה אלמדארי תענית יג. – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), רמב"ן תענית יג. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי תענית יג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית יג., מהרש"א חידושי הלכות תענית יג., גליון הש"ס לרע"א תענית יג., פירוש הרב שטיינזלץ תענית יג.

Taanit 13a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 13a, R. Chananel Taanit 13a, Rif by Bavli Taanit 13a, Attributed to R. Gershom Taanit 13a, Attributed to Rashi Taanit 13a, Raavan Taanit 13a, Tosafot Taanit 13a, R. Yehuda Almadari Taanit 13a, Ramban Taanit 13a, Meiri Taanit 13a, Ritva Taanit 13a, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 13a, Gilyon HaShas Taanit 13a, Steinsaltz Commentary Taanit 13a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144