×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הס שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם ה׳ שֶׁלֹּא לִימְּדוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ.
Hush, so as not to mention the name of the Lord (see Amos 6:10). The child did not want to even hear the mention of the name of the Lord, which his father and his mother did not teach him.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הס כי לא להזכיר בשם יי׳ שלא לימדו א⁠[ב]⁠יו כךא.
א. כבכי״מ.
הס – שתוק כמו (במדבר יג) ויהס כלב השתיקם.
פיסקא והפוער עצמו לפעור זו היא עבודתו ואוקי׳ ואע״ג דקא מיכוון לבזוייה מיהו לא גלי אדעתיה דלא קבליה עליה באלוה אלא גלי אדעתיה דמיכוון לבזוייה הרי עבודתו בכך וליכא בהכי גלויי דעתא דלא קבליה עליה באלוה. וכן במרקוליס אע״ג דמיכוון למרגמיה כיון דלא גלי אדעתיה דלא קבליה עליה באליה חייב שהרי עבודתו בכך. רב מנשה הוה אזיל לבי תורתא כו׳ אמר הזורק אבן למרקוליס תנן יש אומרים הזורק אבן למרקוליס תנן לפניו לכבודו ואני זרקתי לגופו להכותו. ולאו מילתא היא דהא בהדיא אמרינן לעיל דאע״ג דמיכון למרגמיה חייב. אלא הכין פירושא הזורק אבן למרקוליס תנן ונמצא שעבד ע״ג ואע״ג דר׳ מנשה לא איכוון לשום עבודה כלל ואפי׳ לאביי כי האי גונא פטור אין הכי נמי מיהו רב מנשה משום מראית העין הוא דחייש דהא בסתמא איחיובי מיחייב כדאמרינן לעיל ויש לפרש דרב מנשה פיסא דאעא הוא דפתק ביה והיינו דקאמר הזורק אבן למרקוליס תנן ואני לא זרקתי אבן. אתא שאיל בי מדרשא איזיל אשקלה כדי שלא תתנאה בעבירה שלי. אמרו ליה אחד הנותנה ואחד הנוטלה חייב כל חדא וחדא כי שקלי לה רוחא לחברתה שבקה כלומר רוחא שבקה לאחרניאתא דאתו בתר הכי:
מתני׳ והנותן מזרעו למולך בגמרא מפרש היכי עבדי. בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו שמעלה את המת ע״י כשפים ויושב לו תחת שחיו של זה שהעלהו ומדבר משם. ידעוני זה המכניס עצם ידוע בפיו והעצם מדבר מאליו ע״י כשפים. הרי אלו בסקילה והנשאל בהן באזהרה אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אבל העושה מעשה בהן מקרא אחרינא נפקא לן דכתיב לא ימצא בך כו׳:
גמ׳ שלא להזכיר בשם ה׳ כו׳. ביעתא בת יומא בכל ארן ישראל ולא אשכחו כו׳ עמדה והלכה לכל עבודות כו׳ ומתריזים בפניה כו׳ בסבטא בן אלס כו׳:
רש״י בד״ה בייא בייא נמחק בעו רחמי וצריך לומר והיו מבקשים רחמי כו׳ והד״א:
שלא למדו אביו כו׳. דאלו למדו אביו לא היה אומר הס כדאמרינן ס״פ לולב הגזול תינוק היודע לדבר אביו מלמדו ק״ש והיינו שמע ישראל וגו׳ דהוא ק״ש של רבי יהודה הנשיא ודו״ק:
הס, שלא להזכיר בשם ה׳ (ראה עמוס ו, י), שלא רצה התינוק אף לשמוע הזכרת ה׳, שלא לימדו אביו ואמו.
Hush, so as not to mention the name of the Lord (see Amos 6:10). The child did not want to even hear the mention of the name of the Lord, which his father and his mother did not teach him.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מִיָּד הוֹצִיא יִרְאָתוֹ מֵחֵיקוֹ וּמְחַבְּקָהּ וּמְנַשְּׁקָהּ עַד שֶׁנִּבְקְעָה כְּרֵיסוֹ וְנָפְלָה יִרְאָתוֹ לָאָרֶץ וְנָפַל הוּא עָלֶיהָ לְקַיֵּים מַה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ו:ל׳} וְנָתַתִּי פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵּיהּ.

Immediately, the child removed his god from his bosom and began hugging it and kissing it, until his stomach burst from hunger, and his god fell to the earth and he fell upon it, in fulfillment of that which is stated: “And I shall cast your carcasses upon the carcasses of your idols” (Leviticus 26:30). This incident demonstrates that the Jewish people engaged in idol worship for its own sake. The Gemara answers: This also occurred after the Jewish people became attached to idol worship.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מיד הוציא יראתו מחיקו – פירוש: צורת ע״ז שהיו עובדין אותה וג׳.
מיד הוציא אותו תינוק את יראתו מחיקו ומחבקה ומנשקה, עד שנבקעה כריסו מחמת רעב ונפלה יראתו לארץ ונפל הוא עליה, לקיים מה שנאמר ״ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם״ (ויקרא כו, ל), הרי שהיו דבוקים בעבודה זרה! ומשיבים: גם דבר זה היה בתר דאביקו ביה [לאחר שדבקו בה].
Immediately, the child removed his god from his bosom and began hugging it and kissing it, until his stomach burst from hunger, and his god fell to the earth and he fell upon it, in fulfillment of that which is stated: “And I shall cast your carcasses upon the carcasses of your idols” (Leviticus 26:30). This incident demonstrates that the Jewish people engaged in idol worship for its own sake. The Gemara answers: This also occurred after the Jewish people became attached to idol worship.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״שתָּא שְׁמַע {נחמיה ט׳:ד׳} וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל ה׳ אֱלֹהֵיהֶם מַאי אֲמוּר אָמַר רַב יְהוּדָה וְאִיתֵּימָא ר׳רַב יוֹנָתָן בִּיָּיא בִּיָּיא הַיְינוּ דְּאַחְרְבֵיהּ לְבֵיתָא וְקַלְיֵאּ לְהֵיכְלָא וְקַטְלִינְהוּ לְצַדִּיקֵי וְאַגְלִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מֵאַרְעַיְיהוּ וַעֲדַיִין הוּא מְרַקֵּד בֵּינַן כְּלוּם יְהַבְתֵּיהּ לַן אֶלָּא לְקַבּוֹלֵי בֵּיהּ אַגְרָא לָא אִיהוּ בָּעֵינַן וְלָא אַגְרֵיהּ בָּעֵינַן בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בֵּיהּ.

The Gemara suggests: Come and hear another proof, from the verse: “And they cried in a loud voice to the Lord their God” (Nehemiah 9:4). What did they say in that prayer? Rav Yehuda says, and some say it is Rav Yonatan who says: Woe, woe [baya, baya], this evil inclination for idol worship is what destroyed the Temple, and burned the Sanctuary, and murdered the righteous ones, and caused the Jewish people to be exiled from their land. And it still dances among us, i.e., it still affects us. Didn’t You give it to us solely for the purpose of our receiving reward for overcoming it? We do not want it, nor do we not want its reward. Evidently, the Jewish people were drawn to idol worship itself, and they did not worship idols only in order to engage in forbidden sexual relations. The Gemara answers: This also occurred after the Jewish people became attached to idol worship.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויצעקו אל יי׳ בקול גדול – מאי אמור? בייא בייא כול׳ – פירוש: צעק בלשון יוןא.
א. בערוך ערך ביאה, פירוש ענין זעקה על עוות הדין. וכן ביד רמ״ה לשון צעקה ותרעומת גדול הוא. ורש״י מפרש שהוא לשון גנוח בלשון ארמי.
ערך ביאה
ביאהא(יבמות צט) ביאה מאח דהוא אב והוא בעל והוא בר בעל (יומא סט: סנהדרין סד.) אמר רב יהודה ואי תימא ר׳ יוחנן בייא בייא היינו דאחרביה להיכלא. (ובילמדנו בסוף פרשת בראשית) אמרו החיה והעופות ובהמה ביאה עוברת עלינו שאלו חוטאין ואלו מתים. (וברגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני) ביאה אתה מעביר עלינו למה אתה נוטל את בנימין לעבד אנחנו מכרנו את אחינו לעבד לכך נתחייבו להיות עבדים אבל בנימין לא היה לו עסק בדבר זה. (ובאשה כי תזריע בפרשת או בשר) אמר הקב״ה לירמיה ראה מה עשו לי בני הביאו לי מצורע וסומא לתוך ביתי צווח אני ביאה עליה. (ובספרי לבנים אתם) אמר להקב״ה בייא אתה מעביר עלינו שישראל חוטאין ואנו לוקין פי׳ זעקות על עוות הדין: (א״ב: פירוש בלשון יוני בייא עול ועוות דין ובייא בלשון יוני ענין צעקה:)
א. [גשרייא וועה.]
ויצעקו בני ישראל בקול גדול – באנשי כנסת הגדולה כתיב.
בייא בייא – בלשון ארמי הוי לשון גנוח וצעקה כמו אהה בלשון הקודש.
היינו האי דחרביה לביתיה – למקדשו.
לקבולי ביה אגרא – לכוף את יצרנו ולקבל שכר על כך.
לא איהו בעינן וכו׳ – אלמא יצר תקפן.
אל ה׳ מאי אמור כו׳. יש לדקדק מאי קאמר מאי אמור הא מפורש בההיא קרא שנאמר קומו ברכו את ה׳ וגו׳ וכל הענין ומהיכן משמע להו הך דרשה דאמר בייא בייא כו׳ ושנפל פתקא דכתיב ביה אמת גם הוא זר בב׳ יצרין הן ממש שרצו להמיתן ולמה לא הזכיר בזה גם יצרא דממונא וע״ק אם הוא אמת דלא איהו ולא אגרא בעינן אם כן הותרה הרצועה לית דין ולית דיין ח״ו גם בשאר עבירות וענין גוריא דנורא הוא מבואר שנאמר ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך שכל הפעולות נמשכים לפי ג׳ חלוקות אלו שהם לב וגוף וממון ויש בכ״א מהם יצר להרע או לטוב ונקדים לזה מ״ש פרק אין עומדין אר״א אליהו הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר ואתה הסיבות את לבם אחורנית ואר״ש רב בר יצחק והודה לו הקב״ה דכתיב ואשר הרעותי וגו׳ ואר״א אלמלא ג׳ מקראות נתמוטטו רגלי שונאיהן אשר הרעותי וגו׳ והנה כחומר וגו׳ והסירותי את לב האבן וגו׳ כפירש״י שם ביד הקב״ה לתקן יצרינו וכו׳ ויש להם פתחון פה במשפט כו׳ עכ״ל והוא כונת הפסוק ה׳ תשפות שלום לנו כי כל מעשינו פעלת לנו דהיינו שכל מעשים הרעים ופעולותינו ע״י שבראת היצר הרע והוא מבואר דודאי זה אין טענה במשפט שהרי ניתן לאדם הבחירה וכמה שאמר בראתי יצר הרע בראתי תבלין שהיא התורה דאל״כ הותרה הרצועה ח״ו אלא כדי לזכותו ניתן הבחירה לאדם וע״י התורה אבל ר״ל דיש טענה קצת לענין שלא נתמוטטו לגמרי ולזה דרשו ויזעקו בקול גדול וגו׳ דע״כ לא קאי אקומו וברכו את ה׳ וגו׳ דא״כ לא ה״ל להזכיר מי הם שקמו וברכו שכבר הזכירם ועוד שהזכיר גבי קומו וברכו וגו׳ עוד אנשים אחרים שלא הוזכרו כבר גבי ויזעקו בקול גדול וגו׳ וע״כ דרשו שהוא מלתא באנפי נפשיה שהטיחו דברים בקול גדול כלפי מעלה אל ה׳ אלהיהם וכענין אליהו וז״ש בייא בייא כו׳ לא איהו בעינן כו׳ שביד הקב״ה להסיר היצר הרע מעלינו כמה שכתוב ואשר הרעותי וגו׳ ואמר שנפל פתקא כו׳ דהוה כתיב ביה אמת דהיינו כמה שאמרו שהודה הקב״ה בדבר ויצא להם זה הדרש מדכתיב בסוף תפלתם דאנשי כנסת הגדולה ואתה צדיק על כל הבא וגו׳ כי אמת עשית דהיינו שקבלו וצדקו דין שמים עליהם ואמרו ואתה צדיק על כל עונש הבא עלינו בעבור שהלכנו אחר יצרנו ואף כי הוא אמת שאתה עשית את היצר הרע ובידך להסירו ויש לנו לומר לא איהו כו׳ מכל מקום אנחנו הרשענו שלא נצחנו אותו כיון שהבחירה ניתן לאדם כמה שאמרו לעיל ואמר שישבו בתענית עד שנמסר יצרא דע״ז בידם דהיינו שבטלו כחו שבלב בסיוע דשמים כמה שאמרו בדרך שאדם רוצה כו׳ והבא לטהר מסייעין לו ויצרא דע״ז הוא היצר הרע שבלב כמה שאמרו מחשבה רעה דע״ז הקב״ה מצרפה למעשה שנאמר למען תפוש ישראל בלבם ודו״ק:
תא שמע [בוא ושמע] עוד ראיה: נאמר ״ויזעקו בקול גדול אל ה׳ אלהיהם״ (נחמיה ט, ד), ושואלים: מאי אמור [מה אמרו] באותה תפילה וזעקה? אמר רב יהודה ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ יונתן: ״בייא בייא״ [״ווי ווי״]! היינו [זהו] היצר הרע של עבודה זרה, דאחרביה לביתא וקליא להיכלא, וקטלינהו לצדיקי, ואגלינהו לישראל מארעייהו [שהחריב את בית המקדש, ושרף את ההיכל, והרג את הצדיקים, והגלה את ישראל מארצם], ועדיין הוא מרקד בינן [בינינו]. כלום האם לא יהבתיה לן [נתתו לנו] אלא כדי לקבולי ביה אגרא [שנקבל בו שכר] כאשר נכבוש יצר זה — לא איהו בעינן [אותו אנו רוצים] ולא אגריה בעינן [את שכרו אנו רוצים]. הרי שהיו קשורים מאד לעבודה זרה! ודוחים: גם זו בתר דאביקו ביה [אחר שדבקו בה] בעבודה זרה.
The Gemara suggests: Come and hear another proof, from the verse: “And they cried in a loud voice to the Lord their God” (Nehemiah 9:4). What did they say in that prayer? Rav Yehuda says, and some say it is Rav Yonatan who says: Woe, woe [baya, baya], this evil inclination for idol worship is what destroyed the Temple, and burned the Sanctuary, and murdered the righteous ones, and caused the Jewish people to be exiled from their land. And it still dances among us, i.e., it still affects us. Didn’t You give it to us solely for the purpose of our receiving reward for overcoming it? We do not want it, nor do we not want its reward. Evidently, the Jewish people were drawn to idol worship itself, and they did not worship idols only in order to engage in forbidden sexual relations. The Gemara answers: This also occurred after the Jewish people became attached to idol worship.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) יְתַבוּ תְּלָתָא יומא בְּתַעֲנִיתָא בָּעוּ רַחֲמֵי נְפַל לְהוּ פִּיתְקָא מֵרְקִיעָא דַּהֲוָה כְּתִיב בַּהּ אֱמֶת.

The Gemara continues to relate the story of the prayer in the days of Nehemiah: The people fasted for three days and prayed for mercy. In response to their prayer a note fell for them from the heavens in which was written: Truth, indicating that God accepted their request.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובעו רחמי – היו מבקשים רחמים שימסר בידם יצר הרע של עבודת כוכבים.
יתבי תלתא יומין וכו׳ – מלתיה דרב יהודה מסיק.
אמת – משמע מסכים אני עמהם בתקנה זו שטוב הדבר לסלקו.
וממשיכים את המעשה באנשי כנסת הגדולה: יתבו תלתא יומא בתעניתא, בעו רחמי [ישבו שלושה ימים בתענית, בקשו רחמים] משמים. נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בה [להם פתק מן הרקיע שהיה כתוב בו] ״אמת״, לומר שהסכים ה׳ לבקשתם.
The Gemara continues to relate the story of the prayer in the days of Nehemiah: The people fasted for three days and prayed for mercy. In response to their prayer a note fell for them from the heavens in which was written: Truth, indicating that God accepted their request.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַבִּי חֲנִינָא שְׁמַע מִינַּהּ חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת.

The Gemara makes a parenthetical observation. Rabbi Ḥanina says: Conclude from it that the seal of the Holy One, Blessed be He, is truth.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חותמו של הקב״ה אמת – שהמלך נאות ומסכים עם עבדיו חותם עמהם בתקנתם את חותמו.
על כך אמר ר׳ חנינא: שמע מינה [למד מכאן] כי חותמו של הקדוש ברוך הוא ״אמת״ הוא, שפתק זה היה סימן שמסכים למה שבקשו.
The Gemara makes a parenthetical observation. Rabbi Ḥanina says: Conclude from it that the seal of the Holy One, Blessed be He, is truth.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) נְפַק כְּגוּרְיָא דְנוּרָא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים אֲמַר לְהוּ נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל הַיְינוּ יִצְרָא דע״זדַּעֲבוֹדָה זָרָה בַּהֲדֵי דְּקָתָפְסִי לֵיהּ אִישְׁתְּמִיט בִּינִיתָא מִינֵּיהּ וַאֲזַל קָלֵיהּ בְּאַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי אָמְרוּ הֵיכִי נֶיעְבֵּד דִּילְמָא מִשְּׁמַיָּא מְרַחֲמִי עֲלֵיהּ.

The form of a fiery lion cub came forth from the chamber of the Holy of Holies. Zechariah, the prophet, said to the Jewish people: This is the evil inclination for idol worship. When they caught hold of it one of its hairs fell out, and it let out a shriek of pain that was heard for four hundred parasangs [parsei]. They said: What should we do to kill it? Perhaps Heaven will have mercy upon it if we attempt to kill it, as it will certainly scream even more.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פירוש בינתא ממזיהא – נימא משערי׳ב.
א. כן הוא ביומא סט,ב. ולפנינו, ביניתא מיניה.
ב. אצ״ל, משערותיו.
ערך גר
גרא(יומא סט) (סנהדרין סד.) נפק גוריא דנורא מבית קדש הקדשים פי׳ גור אריה. (עירובין פו.) נבח בך כלבא עול נבחא בך גוריתא פוק פי׳ שאם מנבח כלב זכר מעט שותק נבחא בך גוריתא כלבתא פוק שלעולם אינה שותקת אף הוא אם שובת אצל בתו וכועס חתנו מתפייס אבל אם שובת אצל בנו וכועסת כלתו אינה מתפייסת (כתובות סא) רשב״ג אומר איכא בינייהו דמטללה בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר פי׳ כלבתא קטנה כברייתה היא ורגליה קצרות ורגילים בני אדם לשחק בהן:
א. [יונגער לייב.]
כגוריא – ארי קטן.
ביניתא – שער.
נפק כגוריא דנורא [יצא כגור אריות של אש] מבית קדשי הקדשים. אמר להו [להם] זכריה הנביא לישראל: היינו יצרא [זהו יצר הרע] של עבודה זרה. בהדי דקתפסי ליה אישתמיט ביניתא מיניה, ואזל קליה בארבע מאה פרסי [תוך כדי שתפסו אותו נשמטה, נמרטה, שערה ממנו, והלך קולו מחמת הכאב ארבע מאות פרסה]. אמרו: היכי ניעבד [כיצד נעשה], דילמא משמיא מרחמי עליה [שמא משמים ירחמו עליו] אם נבוא להרגו, שהרי ודאי יצעק עוד יותר?
The form of a fiery lion cub came forth from the chamber of the Holy of Holies. Zechariah, the prophet, said to the Jewish people: This is the evil inclination for idol worship. When they caught hold of it one of its hairs fell out, and it let out a shriek of pain that was heard for four hundred parasangs [parsei]. They said: What should we do to kill it? Perhaps Heaven will have mercy upon it if we attempt to kill it, as it will certainly scream even more.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״לאֲמַר לְהוּ נָבִיא שדיוהו בְּדוּדָא דַאֲבָרָא וְכַסְּיוּהּ בַּאֲבָרָא דְּשָׁיֵיף קָלֵיהּ דִּכְתִיב {זכריה ה׳:ח׳} וַיֹּאמֶר זֹאת הָרִשְׁעָה וַיַּשְׁלֵךְ אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ הָאֵיפָה וַיַּשְׁלֵךְ אֶת הָאֶבֶן הָעוֹפֶרֶת אֶל פִּיהָ.

The prophet said to them: Throw it into a container made of lead and cover it with lead, as lead absorbs sound. As it is written: “And he said: This is the evil one. And he cast it down into the midst of the measure, and he cast a stone of lead upon its opening” (Zechariah 5:8). They followed this advice and were freed of the evil inclination for idol worship.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פירוש דודא – סיר, ואברא – בדיל.
כל זה ענין שליצר הרע – כולן דברים פשוטין הן.
ערך דד
דדא(יומא סט: סנהדרין סד.) שדיוה בדודא וכסיוה באברא דאברא שאיב קליה (בבא מציעא ע) דמפרק האי דודא דבני מר עוקבא. (עבודה זרה ע״ו) רב עוקבא זבן דודא מגוי עבד לה גדנפא דלישא ומלייה מיא (נדה סה) ראתה ועודה בבית אביה אמר ליה עבדי חסרת דודי חסרת. תרגום על סיר הבשר על דודי בישרא:
א. [טאפ, קעססיל.]
דודא דאברא – קלחת של עופרת.
אברא שאיף קליה – שואף את הקול ומעכבו לצאת יותר מכל כלי מתכות.
זאת הרשעה – זהו יצר הרע ובנבואת זכריה כתיב שהיה בתחילת בית שני.
אמר להו [להם] הנביא: שדיוהו בדודא דאברא, וכסיוה באברא, דשייף קליה [זרקו אותו בתוך דוד של עופרת, וכסו אותו בעופרת, שישאב את קולו ולא ישמע]. דכתיב [שנאמר]: ״ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל תוך האיפה וישלך את האבן העופרת אל פיה״ (זכריה ה, ח), וכך נפטרו מיצר הרע של עבודה זרה.
The prophet said to them: Throw it into a container made of lead and cover it with lead, as lead absorbs sound. As it is written: “And he said: This is the evil one. And he cast it down into the midst of the measure, and he cast a stone of lead upon its opening” (Zechariah 5:8). They followed this advice and were freed of the evil inclination for idol worship.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמְרִי הוֹאִיל וְעֵת רָצוֹן הוּא נִיבְעֵי רַחֲמֵי אַיִּצְרָא דַעֲבֵירָה בְּעוֹ רַחֲמֵי אִימְּסַר בִּידַיְיהוּ.

When they saw that the evil inclination for idol worship was delivered into their hands as they requested, the Sages said: Since it is an auspicious time, let us pray for mercy concerning the evil inclination for sin concerning sexual matters. They prayed for mercy, and it was also delivered into their hands.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דעבירה – של עריות.
אמרי [אמרו] אז: הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא [נבקש רחמים שניפטר גם מיצר] העבירה, יצר המין, בעו רחמי, אימסר בידייהו [בקשו רחמים ונמסר בידם].
When they saw that the evil inclination for idol worship was delivered into their hands as they requested, the Sages said: Since it is an auspicious time, let us pray for mercy concerning the evil inclination for sin concerning sexual matters. They prayed for mercy, and it was also delivered into their hands.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) חבשוהו תְּלָתָא יוֹמֵי איבעו בֵּיעֲתָא בַּת יוֹמָא לְחוֹלֶה וְלָא אַשְׁכַּחוּ אֲמַרוּ הֵיכִי נַעֲבֵיד נִיבְעֵי פַּלְגָא פַּלְגָא מֵרְקִיעָא לָא יָהֲבִי כַּחְלִינְהוּ לְעֵינֵיהּ אַהֲנִי בֵּיהּ דְּלָא אִיגָּרִי אִינִישׁ בקרובתיה.

The Sages imprisoned it for three days. At that time, people searched for a one-day-old fresh egg for the sick but could not find one. Since the inclination to reproduce was quashed, the chickens stopped laying eggs. They said: What should we do? If we pray for half, i.e., that only half its power be annulled, nothing will be achieved, because Heaven does not grant half gifts, only whole gifts. What did they do? They gouged out its eyes, and this was effective in limiting it to the extent that a person is no longer aroused to commit incest with his close relatives.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חבשוה תלתא יומין וכו׳ – ומתוך כך פסק חמום הזכרים מלהוליד והנקבות מלילד.
איבעו ביעתא בת יומא (ולא אשתכח) – נתבקשה ביצה שנולדה בו ביום.
ולא אשתכח – שאפילו אותן שהיו גמורות קודם לכן פסקו מלצאת.
לבעו פלגא – שלא יהא שולט במקום עבירה כדי שלא יהא תובע עריות.
כחלינהו לעיניה – סמו עיניו בכחול.
אהני ביה – הך תקנתא פורתא דלא איגרי בקריבתה באמו ובאחותו אבל מתגרה הוא באשת איש ובנדה.
בד״ה איבעו ביעתא בת יומא ולא אשתכח כו׳ נמחק ולא אשתכח:
חבשוהו תלתא יומי [כלאו אותו, את היצר הרע הזה, שלושה ימים], איבעו ביעתא [הוצרכו לביצה טריה] בת יומא [יום] לחולה, ולא אשכחו [מצאו], שבטל יצר המין מן העולם ולא נוצרו עוד ביצים. אמרו: היכי נעביד [כיצד נעשה]? אם ניבעי פלגא [נבקש רק חצי] שיבטל חצי כוחו, יודעים אנו כי פלגא מרקיעא לא יהבי [מחצית דבר מן השמים אין נותנים]. מה עשו? כחלינהו לעיניה [עוורו את עיניו] של יצר רע זה, אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה [הועיל הדבר בו, ביצר ששוב אין אדם מתגרה כל כך בקרובותיו] האסורות לו.
The Sages imprisoned it for three days. At that time, people searched for a one-day-old fresh egg for the sick but could not find one. Since the inclination to reproduce was quashed, the chickens stopped laying eggs. They said: What should we do? If we pray for half, i.e., that only half its power be annulled, nothing will be achieved, because Heaven does not grant half gifts, only whole gifts. What did they do? They gouged out its eyes, and this was effective in limiting it to the extent that a person is no longer aroused to commit incest with his close relatives.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב מַעֲשֶׂה בְּגוֹיָה אַחַת שֶׁהָיְתָה חוֹלָה בְּיוֹתֵר אָמְרָה אִם תַּעֲמוֹד הָהִיא אִשָּׁה מֵחוֹלְיָהּ תֵּלֵךְ וְתַעֲבוֹד לְכׇל ע״זעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם עָמְדָה (וְעָבְדָה) לְכׇל ע״זעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם כֵּיוָן שהגיע לִפְעוֹר שָׁאֲלָה לַכּוֹמָרִים בַּמָּה עוֹבְדִין לָזוֹ אָמְרוּ לָהּ אוֹכְלִין תְּרָדִין וְשׁוֹתִין שֵׁכָר וּמַתְרִיזִין בְּפָנֶיהָ אָמְרָה מוּטָב שֶׁתַּחֲזוֹר ההוא אִשָּׁה לְחוֹלְיָהּ וְלֹא תַּעֲבוֹד ע״זעֲבוֹדָה זָרָה בְּכָךְ.

§ Rav Yehuda says that Rav says: An incident occurred involving a certain gentile woman who was very ill. She said: If that woman, referring to herself, recovers from her illness, she will go and worship every object of idol worship in the world. She recovered from her illness and subsequently worshipped every object of idol worship in the world. When she arrived at Peor she asked the priests: How does one worship this idol? They said to her: One eats spinach, which causes diarrhea, and drinks beer, which also causes diarrhea, and defecates before it. The woman said: Better for that woman, referring to herself, to return to her illness, and not worship an idol in such a manner.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ת״ר: מעשה בגויה שחלתה ונדרה: אם תעמוד מחליה – תלך ותעבד כל ע״ז שבעולם. כיון שהגיעה לפעור, הודיעוה הכומרים שתאכל תרדין ותשתה שכר ותבוא [ש]⁠חרי⁠[ן]⁠א ותתריז לפניו, וזו היא עבודתו. אמרה: מוטב לה שתחזור בחליה ולא תעשה הדבר הזה.
א. פירוש, למחרת בבוקר. האות הראשונה מחוקה במקצת וכמדומה לי שהיא ש׳, אולם האות האחרונה אפשר שהיא ו׳.
תרדין – בלד״ש בלעז ומשלשלין את המעים וכן שכר חדש.
מעשה בכותית אחת כו׳. מוטב שתחזור האשה לחולי׳ כו׳. נראה שנסמך האי עובדא למאמר דלעיל ורב אמרן תרוייהו שאמר לעיל יודעין היו ישראל בע״ז שאין בה ממש ולא עבדו ע״ז אלא להתיר להם עריות אמר כמו כן בבעל פעור בכותית אחת וכו׳ והרי ישראל גם כן ידעו שאין בה ממש אבל היו נצמדים לבעל פעור כצמיד פתיל שהוא נצמד יפה בשעוה כפירוש רש״י מפני היתר עריות של בנות מואב שזה הביאם לעבוד ע״ז בזויה כזו אבל הדבקים בה׳ אלהיכם אינו רק כב׳ תמרות כו׳ שאין אתם דבוקים בו כ״כ מפני איסור בנות עכו״ם כמ״ש ולקחת מבנותיו לבניך וזנו בנותיו אחרי אלהיהן והזנו וגו׳ ובמתני׳ תנא בהיפך הנצמדים לבעל פעור כצמיד על ידי אשה דהיינו הצמידים שעל ידיה שאינן דבוקין יפה ממש ובקל יכולה להסירן מעל ידיה כן היו הנצמדים לבעל פעור שהיה אהבה התלויה בדבר בזנות של בנות מואב בטל דבר בטלה האהבה אבל אתם הדבקים וגו׳ דבוקים ממש לעולם שהיא אהבה שאינה תלויה בדבר וק״ל:
שם והיו הכומרים מקלסין לו פירש״י משבחין עכ״ל ואפשר דנקיט האי לישנא שהוא סובל ג״כ לשון לעג וקלס כמו שכתבו התוס׳ דהיינו שהכומרים עצמן ג״כ אפשר שנתכונו באמירתם לגנאי ליהודי וק״ל:
א אמר רב יהודה אמר רב: מעשה בגויה אחת שהיתה חולה ביותר, אמרה על עצמה: אם תעמוד (תחלים) ההיא אשה, כלומר, אני מחוליה, תלך ותעבוד לכל עבודה זרה שבעולם. עמדה מחוליה והלכה ועבדה לכל עבודה זרה שבעולם. כיון שהגיע לפעור, שאלה לכומרים: במה עובדין לזו? אמרו לה: אוכלין תרדין (שהם משלשלים), ושותין שכר שאף הוא משלשל, ומתריזין בפניה צואה. אמרה: מוטב שתחזור ההוא אשה לחוליה, ולא תעבוד עבודה זרה בכך.
§ Rav Yehuda says that Rav says: An incident occurred involving a certain gentile woman who was very ill. She said: If that woman, referring to herself, recovers from her illness, she will go and worship every object of idol worship in the world. She recovered from her illness and subsequently worshipped every object of idol worship in the world. When she arrived at Peor she asked the priests: How does one worship this idol? They said to her: One eats spinach, which causes diarrhea, and drinks beer, which also causes diarrhea, and defecates before it. The woman said: Better for that woman, referring to herself, to return to her illness, and not worship an idol in such a manner.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵינָן כֵּן {במדבר כ״ה:ה׳} הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר כְּצָמִיד פָּתִיל {דברים ד׳:ד׳} וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם כִּשְׁתֵּי תְּמָרוֹת הַדְּבוּקוֹת זוֹ בָּזוֹ.

Rav Yehuda adds: You, the house of Israel, are not like that woman who could not bear the repulsiveness of Ba’al-Peor. It is stated with regard to the attitude of the Jewish people toward idol worship: “That have attached themselves [hanitzmadim] to Ba’al-Peor” (Numbers 25:5), indicating a tight attachment, like a tightly bound cover [ketzamid patil] tied firmly onto a vessel. Yet with regard to the attitude of the Jewish people toward God it is stated: “But you who did cleave [hadevekim] to the Lord your God” (Deuteronomy 4:4), i.e., the connection between the Jewish people and God is like two dates that are lightly attached [hadevukot] to one another but are not tightly pressed together.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הנצמדים לבעל פעור – כצמדים על ידי אשה, שנכנסין ויוצאין. אבל ישראל – ואתם הדבקים ביי׳ אלהיכם.
אתם בית ישראל אינן כן – רב יהודה קאמר לה למדרשיה לקרא.
הנצמדים לבעל פעור – כלומר אבל אבותם לא השיבו זאת על לבם שע״ז מגונה היא מכל ע״ז שבעולם ונצמדו ואדבקו בה כצמיד פתיל המוקף ע״פ כלי שממרחין אותו בשעוה יפה ואל המקום לא היו נצמדים אלא דבוקים כתמרות המדובקות שדבוקות ואינן דבוקות.
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
מעשה זה אינו עיקר הע״ז שאין זה אלא חוק אותם הגוים לכניסה בברית אמונתם ועיקר ע״ז זו הוא העבודה ליסוד אחר שנעשה מבני דתם וכל שזבח וקטר ונסך והשתחוה לשם היסוד הוא בכלל עובד ע״ז אבל המוסר והמעביר אינו עובד ע״ז עדין אלא שמתחקה בחוקותיהם ועל חוק זה הקפידה תורה לחייבו עליו סקילה ואם זבח וקטר לכומר או למדורה שלא לשם היסוד אין זה כלום וכל שהעביר את בנו באש לשם ע״ז אחרת אפילו פירט ואמר שהוא עושה מולך מדברים אחרים כגון צרורות או קיסמין והוא הנקרא מולך ארעי ומעבירו עליהם אין זה כלום וי״מ צרור או קיסם שליבן אבנים והדליק קיסמין עד שנעשו כרמץ או גחלים בלא מדורה ושלהבת:
בד״ה הנצמדים כו׳ אלא דבוקה כתמרות כו׳ ואינו דבוקות הס״ד:
ודרש רב יהודה: אתם בית ישראל אינן כן, כאשה זו שלא יכלה לסבול את הגועל שבדבר, אלא נאמר בהם ביחסם לעבודה זרה ״הנצמדים לבעל פעור״ (במדבר כה, ה) — שהוא דביקות מרובה כצמיד פתיל הכרוך בחוזק על הכלי, ואולם ביחסם כלפי הקדוש ברוך נאמר בהם ״ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם״ (דברים ד, ד)כשתי תמרות הדבוקות זו בזו שהן רק נוגעות אבל לא צמודות בחוזקה.
Rav Yehuda adds: You, the house of Israel, are not like that woman who could not bear the repulsiveness of Ba’al-Peor. It is stated with regard to the attitude of the Jewish people toward idol worship: “That have attached themselves [hanitzmadim] to Ba’al-Peor” (Numbers 25:5), indicating a tight attachment, like a tightly bound cover [ketzamid patil] tied firmly onto a vessel. Yet with regard to the attitude of the Jewish people toward God it is stated: “But you who did cleave [hadevekim] to the Lord your God” (Deuteronomy 4:4), i.e., the connection between the Jewish people and God is like two dates that are lightly attached [hadevukot] to one another but are not tightly pressed together.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בְּמַתְנִיתָא תָּנָא הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר כְּצָמִיד ע״יעַל יְדֵי אִשָּׁה וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם דְּבוּקִים מַמָּשׁ.

This comparison was taught in a baraita but with the opposite conclusion: “That have attached themselves [hanitzmadim] to Ba’al-Peor” indicates a connection that is like a bracelet [ketzamid] on a woman’s arm, which is worn loosely. “But you who did cleave to the Lord your God” means they actually adhered to one another, i.e., there was a tight connection.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במתניתא תנא – שבח הוא אצלם דדבוק משמע מחובר טפי מנצמד צמידין אינן מחוברין ונמשכין וזזין אילך ואילך דבוק משמע יפה יפה.
במתניתא תנא [בברייתא שנינו] אותה השוואה ברוח שונה: ״הנצמדים לבעל פעור״כצמיד על ידי אשה, שאינו הדוק אלא רק סמוך לה. ״ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם״דבוקים ממש.
This comparison was taught in a baraita but with the opposite conclusion: “That have attached themselves [hanitzmadim] to Ba’al-Peor” indicates a connection that is like a bracelet [ketzamid] on a woman’s arm, which is worn loosely. “But you who did cleave to the Lord your God” means they actually adhered to one another, i.e., there was a tight connection.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּסַבְטָא בֶּן אַלָּס שֶׁהִשְׂכִּיר חֲמוֹרוֹ לְגוֹיָה אַחַת כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעָה לִפְעוֹר אָמְרָה לוֹ הַמְתֵּן עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא לְאַחַר שֶׁיָּצְאָה אָמַר לָהּ אַף אַתְּ הַמְתִּינִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא אָמְרָה לוֹ וְלֹא יְהוּדִי אַתָּה אָמַר לָהּ וּמַאי אִיכְפַּת לִיךְ נִכְנַס פָּעַר בְּפָנָיו וְקִינַּח בְּחוֹטְמוֹ וְהָיוּ כּוֹמָרִין1 מְקַלְּסִין לוֹ וְאוֹמְרִים מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אָדָם שֶׁעֲבָדוֹ לזו בְּכָךְ.

The Gemara relates another incident with regard to Ba’al-Peor. The Sages taught: There was an incident involving a Jew named Sabbeta ben Alas, who rented out his donkey and his services to a certain gentile woman. He was driving his donkey behind her, and when she arrived at Peor, she said to him: Wait here until I go in and come out. After she came out, he said to her: You too wait for me until I go in and come out. She said to him: Aren’t you Jewish? Why, then, are you worshipping idols? He said to her: And what do you care? He entered and defecated before the idol, and wiped himself with its nostril, as he wanted to demean the idol as much as possible. But he was unsuccessful, as the priests of Peor were praising him and saying: No person has ever worshipped it before with this excellent form of worship. Although he intended to demean Ba’al-Peor, he actually worshipped it.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״משרתי ע״ז״.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סבטאי – שם יהודי הוא.
בן אלס – בסמך ושם מקום הוא.
וקינח בחוטמו – של פעור.
מקלסין – משבחין.
ועוד לענין פעור תנו רבנן [שנו חכמים]: מעשה ביהודי אחד סבטא בן אלס שמו, שהשכיר חמורו ואת שירותיו לגויה אחת, והיה מחמר אחריה. כיון שהגיעה לפעור, אמרה לו: המתן עד שאכנס ואצא. לאחר שיצאה אמר לה: אף את המתיני עד שאכנס ואצא. אמרה לו: וכי לא יהודי אתה? וכיצד הנך עובד עבודה זרה? אמר לה: ומאי [ומה] איכפת ליך [לך]? נכנס, פער בפניו של הפסל עצמו, וקינח עצמו בחוטמו, שרצה לבזות עבודה זרה ככל האפשר, אלא שלא עלתה בידו כי היו כומרין של פעור מקלסין (משבחים) לו, ואומרים: מעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך, עבודה משובחת כל כך. שהוא נתכוון לבזות את פעור והתברר שעשה לו עבודה כדרכו.
The Gemara relates another incident with regard to Ba’al-Peor. The Sages taught: There was an incident involving a Jew named Sabbeta ben Alas, who rented out his donkey and his services to a certain gentile woman. He was driving his donkey behind her, and when she arrived at Peor, she said to him: Wait here until I go in and come out. After she came out, he said to her: You too wait for me until I go in and come out. She said to him: Aren’t you Jewish? Why, then, are you worshipping idols? He said to her: And what do you care? He entered and defecated before the idol, and wiped himself with its nostril, as he wanted to demean the idol as much as possible. But he was unsuccessful, as the priests of Peor were praising him and saying: No person has ever worshipped it before with this excellent form of worship. Although he intended to demean Ba’al-Peor, he actually worshipped it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אהַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר הֲרֵי זֶה עֲבוֹדָתוֹ אע״גאַף עַל גַּב דְּמִיכַּוֵּין לְבִיזּוּי הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ אע״גאַף עַל גַּב דְּמִיכַּוֵּין לְמִירְגְּמֵיהּ.

The halakha is that one who defecates before Ba’al-Peor is obligated to bring a sin-offering to atone for idol worship, as this is its typical form of worship, even if he intends to demean the idol. Like-wise, one who throws a stone at Mercury is obligated to bring an a sin-offering to atone for idol worship, as this is its typical form of worship, even if he intends to stone it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הפ⁠[וע]⁠ר עצמו לבעל פעור, אע״ג דקמיכון לבזויה – אסירא. וכן הזורק אבן למרקוליס, אע״ג דמיכוון למירגמיה – אסיר.
א. וכן כתבו בתוספות ותוספות הרא״ש דאם הוא מכוון לבזויי אסור אבל פטור. ובחידושי הר״ן נראה שתלה הדבר במחלוקת אביי ורבא בעובד מאהבה ויראה. ועיין רבנו יונה.
ואע״ג דמכוין לבזויי – חייב קרבן על שגגתו ואם התרו בו חייב מיתה.
אע״ג דקמיכוין לבזויה – ולעובדה בבזוי דאי לא קמכוין אלא לבזות הא אפילו עובד מאהבה ומיראה פטור לרבא ואפילו לאביי דמחייב התם הכא מודה דפטור.
תוס׳ בד״ה אע״ג דקמכוין לבזויה ולעובדה בביזוי דאי לא כו׳ עכ״ל נראה לענין חיוב מיתה קאמרי דאינו חייב אלא אם כן דנתכוון גם לעובדה אבל לענין חיוב חטאת חייב אף בלא נתכוון אלא לביזוי כיון דעבודתה בכך כדמוכח מהך עובדא דרב מנשה דמייתי עלה דלא היה אלא למרגמיה וכ״כ המיימוני בפרק ג׳ דהלכות ע״ז הפוער לפעור כדי לבזותו כו׳ הואיל ועבודתו בכך וחייב ומביא קרבן על שגגתו עכ״ל והשתא מתני׳ דקתני פוער לפעור ה״ז עבודתו וזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו ומפרש לה אע״ג דמכוין לבזויה ונמרגמיה אתי כפשטיה דלא נתכוון כלל לעובדה אלא לבזותו וחייב חטאת הואיל ועבודתה בכך וכ״כ בעל כסף משנה שם על דברי הרמב״ם ומיהו התוספות לא ניחא להו לפרש דמתניתין איירי לענין חטאת דכולה מתניתין אאלו הן הנסקלין דרישא קאי ודו״ק:
וכך היא ההלכה: הפוער עצמו לבעל פעורהרי זה עבודתו, אף על גב דמיכוין לביזוי [אף על פי שמתכוון לבזותו], והעושה כן הריהו שוגג בעבודה זרה. וכן הזורק אבן למרקוליסזו היא עבודתו, אף על גב דמיכוין למירגמיה [אף על פי שמתכוון לרוגמו].
The halakha is that one who defecates before Ba’al-Peor is obligated to bring a sin-offering to atone for idol worship, as this is its typical form of worship, even if he intends to demean the idol. Like-wise, one who throws a stone at Mercury is obligated to bring an a sin-offering to atone for idol worship, as this is its typical form of worship, even if he intends to stone it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) רַב מְנַשֶּׁה הֲוָה קָאָזֵיל לְבֵי תוֹרְתָּא אֲמַרוּ לו ע״זעֲבוֹדָה זָרָה הִיא דְּקָאֵי הָכָא שְׁקַל פִּיסָּא שְׁדָא בַּיהּ אָמְרוּ לוֹ מַרְקוּלִיס הִיא אֲמַר לְהוּ הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס תְּנַן.

The Gemara relates: Rav Menashe was going to a place called Bei Torta. The people there said to him: There is an object of idol worship situated here in this pile of stones. Rav Menashe picked up a stone and threw it at the idol to demean it. They said to him: It is Mercury, and it is worshipped by throwing stones at it. Rav Menashe said to them: We learned in the mishna that one who throws a stone at Mercury as a manner of worship is liable, whereas I intended to demean it.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרי לרב מנשה: ע״ז קאי הכא, שקל פיסא שדא בה. אמרי ליה: מרקוליס היא. אתא שאיל בי מדרשא: מהו למ⁠[י]⁠שקלה? אמרי ליה: הזורק אבן למרקוליסא תנן, אחד הנותנה [ואח]⁠ד הנוטל⁠[ה] – חייב, כל חדא וחדא רוחא לחברתה שבקה.
א. הגירסא שבגמרא לפנינו היא: אמר להו הזורק אבן למרקוליס תנן, אתא שאיל בי מדרשא אמרו לו הזורק אבן במרקוליס תנן אף על גב דקמכוון למירגמיה. אמר להו איזיל אשקלה אמרו לו אחד הנוטלה ואחד הנותנה וכו׳. והמילים ׳אע״ג דמיכוון למרגמיה׳ חסרים בכל כתה״י. ובכתי״ה ופ׳ הגירסא: אתא שאיל ביה מדרשא אמרו לו הזורק אבן למרקוליס תנן. וכן היה בכי״ק אלא שתוקן ל׳במרקוליס׳. וגירסת ר״ח היא: אתא שאיל בי מדרשא מהו למישקלה אמרו לו הזורק אבן למרקוליס תנן. וכל הנוסחאות שבכתבי היד צריכים ביאור מה השיבו לו במה שאמרו לו הזורק אבן למרקוליס תנן. (וכפי הנראה ביד רמ״ה לא גרס כלל ׳אמרו לו הזורק אבן למרקוליס תנן׳). וככל הנראה פירושו הזורק אבן לצורך המרקוליס, וזריקת האבן עצמה היא העבודה.
ערך פייס
פייסא(סנהדרין סד.) שקל פיסא שדא ביה א״ל מרקוליס הוא (מכות ח) האי מאן דשדא פיסא ואתר תמרי (שבת פא.) מאי פייס אמר רבי זירא כרשיני בבלייתא (א״ב פאייס כתוב בנוסחאות) פי׳ פייס חתיכי אדמה שמשתברות מן הכותל ומטיט של נהר ומכרית בור ובלשון ארמי כרשיני ושיעורן כתפוח כרמון פי׳ גאון אחר פייס האמור (שבת פא.) צרורות הן והן קלא דאמרינן (פסחים סב) שקל קלא פתק ביה והן הן כרשיני בבלייתא ולמה בבלייתא מפני שכרשיני בבל רכות הן ונוחות הן לפי׳ הטבעת נמשך בהן פי׳ אחר טיט שיבש ונעשה כאבן:
א. [שראללע.]
לבי תורתא – מקום.
פיסא – בלשט״א בלעז.
מרקוליס הוא – זה וזהו עבודתו.
למרקוליס תנן – לפניו לכבדו ואני זרקתי להכות בגופו.
מרקוליס – אור״ת קילוס שמה לשון שבח אלא שחכמים כינו אותה לגנאי וקראוה קוליס לשון לעג וקלס (תהלים מד) ומר לשון חילוף כמו במר דשחוטה (חולין דף צד.) במר דפרזלא (ב״ק דף קיג.) במר דכנתא (בכורות דף ל.) כלומר חילוף קילוס שהחליפו שמה.
בד״ה מן אלס צריך לומר בן אלס:
מסופר: רב מנשה הוה קאזיל [היה הולך] למקום הקרוי בי תורתא. אמרו לו: עבודה זרה היא דקאי הכא [שעומדת כאן] בגל אבנים זה. שקל פיסא שדא ביה [לקח רגב וזרק בו] לבזותה, אמרו לו: מרקוליס היא ועבודתו בזריקה. אמר להו [להם]: ״הזורק אבן למרקוליס״ תנן [שנינו], שזורק לפניו בדרך פולחן ואני לבזותו נתכוונתי.
The Gemara relates: Rav Menashe was going to a place called Bei Torta. The people there said to him: There is an object of idol worship situated here in this pile of stones. Rav Menashe picked up a stone and threw it at the idol to demean it. They said to him: It is Mercury, and it is worshipped by throwing stones at it. Rav Menashe said to them: We learned in the mishna that one who throws a stone at Mercury as a manner of worship is liable, whereas I intended to demean it.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֲתָא שְׁאַל בֵּי מִדְרְשָׁא א״לאָמְרוּ לוֹ הַזּוֹרֵק אֶבֶן בְּמַרְקוּלִיס תְּנַן באַף עַל גַּב דְּמִיכַּוֵּין לְמִירְגְּמֵיהּ אֲמַר לְהוּ אֵיזִיל אֶישְׁקְלַהּ א״לאָמְרוּ לוֹ אֶחָד הַנּוֹטְלָהּ וְאֶחָד הַנּוֹתְנָהּ חַיָּיב כֹּל חֲדָא וַחֲדָא רַוְוחָא לַחֲבֶירְתַּהּ שָׁבֵיק.:

Rav Menashe went and asked the Sages in the study hall whether his interpretation of the mishna was correct. They said to him: We learned in the mishna that one who throws a stone at Mercury is liable, which implies that he is liable even if he intends to stone it in order to demean it. Rav Menashe said to the Sages: If so, I will go and take back the stone I threw. They said to him: Both one who removes it and one who places it is liable, as each and every one of the stones taken away from Mercury leaves space for another stone. Taking a stone away from Mercury provides a place for other stones to be thrown at it.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במרקוליס – עצמו להכותו.
אישקליה – אע״ג שכבר עבד ואין השבון לדבר קא בעי למשקליה כדי שלא תתנאה בעבודה שלו.
רווחא לחבירתה שביק – מפנה לה מקום לזורקים.
אתא [הלך] ושאל בי מדרשא [בבית המדרש] מהי הגרסה המדוייקת. אמרו לו: ״הזורק אבן במרקוליס״ תנן [שנינו], ומשמע: אף על גב דמיכוין למירגמיה [אף על פי שנתכוין לרוגמו]. אמר להו [להם, לחכמים]: איזיל אישקלה [אלך ואקח אותה] את האבן שזרקתי. אמרו לו: אחד הנוטלה ואחד הנותנהחייב, ומדוע? — כל חדא וחדא רווחא לחבירתה שביק [כל אחת ואחת, מן האבנים הנלקחות משם, רווח לחברתה היא מותירה], שאם אתה מסלק אחת הרי נותן אתה מקום לחברתה.
Rav Menashe went and asked the Sages in the study hall whether his interpretation of the mishna was correct. They said to him: We learned in the mishna that one who throws a stone at Mercury is liable, which implies that he is liable even if he intends to stone it in order to demean it. Rav Menashe said to the Sages: If so, I will go and take back the stone I threw. They said to him: Both one who removes it and one who places it is liable, as each and every one of the stones taken away from Mercury leaves space for another stone. Taking a stone away from Mercury provides a place for other stones to be thrown at it.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מתני׳מַתְנִיתִין: גהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַמּוֹלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ מָסַר לַמּוֹלֶךְ וְלֹא הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ וְלֹא מָסַר לַמּוֹלֶךְ אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַמּוֹלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ.:

MISHNA: One who gives of his offspring to Molekh, for which one is executed by stoning, is not liable unless he hands over his child to the priests of Molekh and passes the child through the fire. If he handed over the child to the priests of Molekh but did not pass him through the fire, or if he passed him through the fire but did not hand him over to the priests of Molekh, he is not liable, unless he hands the child over to the priests of Molekh and passes him through the fire.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הנותן מזרעו ל⁠[מסור למולך], אינו חייב עד שימסור ויעביר באש.
מתני׳ שימסור למולך – מוסרו ביד משרתי ע״ז.
ויעביר באש – בגמרא מפרש היכי הוו עבדי וילפי מקראי דתרוייהו בעינן.
המשנה התשיעית והכוונה בה ככוונת מה שלפניה הנותן מזרעו למולך ענין מולך הוא שהיה האב לוקח את בנו ומוסרו לכמרים והם עובדי האש וכשקבלוהו הכמרים להיותו בכת שלהם מדליקים אש גדולה והכמרים מחזירין אותו לאביו להיות הוא מעביר את בנו באש לרצונו בפניהם והאב לוקחו ומעבירו ברגליו על המדורה מצד לצד לשם יסוד האש וכשיצא מן המדורה לוקחין אותו הכומרין ומלבישין אותו בבגדיהם והוא נעשה כומר עמהם או מבני אותה אמונה והעבודה זו לא היה הבן נשרף בה ועבודה זרה אחרת היתה שהיו שורפין בה ואינה ממין המולך אלא לאלהי ספרוים ועליו הוצרכה אמו של חזקיה לסוכו בדם סלמנדרא ואומר עכשיו על המולך שאינו חייב עד שימסור למולך ויעבירנו באש ברגליו אבל אם מסר ולא העביר או העביר ולא מסר אינו חייב הא מסר והעביר במזיד והתראה נסקל בלא התראה בכרת בשוגג חייב חטאת:
ב משנה הנותן מזרעו למולך שנאמר בתורה שעונשו סקילה, אינו חייב עד שימסור את ילדיו למולך (לכמרים של המולך), ויעביר את הילד באש. מסר למולך ולא העביר באש, או שהעביר באש ולא מסר למולךאינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש.
MISHNA: One who gives of his offspring to Molekh, for which one is executed by stoning, is not liable unless he hands over his child to the priests of Molekh and passes the child through the fire. If he handed over the child to the priests of Molekh but did not pass him through the fire, or if he passed him through the fire but did not hand him over to the priests of Molekh, he is not liable, unless he hands the child over to the priests of Molekh and passes him through the fire.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) גמ׳גְּמָרָא: קָתָנֵי ע״זעֲבוֹדָה זָרָה וְקָתָנֵי מוֹלֶךְ אָמַר רַבִּי אָבִין תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר מוֹלֶךְ לָאו ע״זעֲבוֹדָה זָרָה הִיא דְּתַנְיָא אֶחָד לַמּוֹלֶךְ וְאֶחָד לִשְׁאָר ע״זעֲבוֹדָה זָרָה חַיָּיב רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לַמּוֹלֶךְ חַיָּיב דשֶׁלֹּא לַמּוֹלֶךְ פָּטוּר.

GEMARA: The halakhot of one’s liability for idol worship are taught in the mishna above (60b), and the halakhot of one’s liability for the worship of Molekh are taught separately, in this mishna. Therefore, Rabbi Avin says: We learn this mishna according to the opinion of the one who says that the ritual of Molekh is not idol worship but is a form of witchcraft or superstition, as a dispute over this matter is taught in a baraita: Both one who transfers his child to the priests of Molekh and one who transfers his child for the purpose of worshipping other idols are liable. Molekh is cited merely as an example. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: One who transfers his child to the priests of Molekh is liable, but if he transfers him to another object of idol worship, not to Molekh, he is exempt.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמ״הגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ קתני – מתניתין (דף נג.) בחייבי סקילה ע״ז באנפי נפשה העובד ע״ז וקתני מולך אלמא מולך לאו בכלל ע״ז ונפקא מינה דאם זבח וקטר לפניו פטור אי נמי העביר מזרעו לשאר ע״ז ואין דרכה בכך לא מחייב דמולך דוקא כתוב ששמו מולך.
אחד למולך ואחד לשאר ע״ז – העביר זרעו חייב קסבר מולך נמי ע״ז הוא ולא איצטריך לאזהורי עלה בכדרכה דמאיכה יעבדו (דברים יב) נפקא אלא לומר לך שאם עשה שלא כדרכה חייב.
שלא למולך פטור – דמולך דווקא כתיבי שדרכה בכך ולא משום ע״ז אזהר עליו דהא מאיכה יעבדו נפקא אלא חוק הוא להם והתורה הקפיד על חוק זה בסקילה לפיכך הוצרך לכתוב.
קתני ע״ז וקתני מולך – אף על גב דקתני ע״ז וקתני פעור ומרקוליס לא דמי דהתם לפרושי דינא קאתי אבל הכא דייק מרישא דקתני אלו הן הנסקלין עובד ע״ז והנותן מזרעו למולך ולא קתני פעור ומרקוליס.
ודייקינן בגמרא קתני ע״ג וקתני מולך תנן כמאן דאמר מולך לאו ע״ג הוא ונ״מ שאם זיבח וקיטר לפניו פטור א״נ אם העביר מזרעו לשאר ע״ג פטור דמולך דוקא כתיב והיינו טעמא דלא קא דייק הכי באידך מתני׳ דמני להו לכולהו נסקלין וקתני העובד ע״ג והנותן מזרעו למולך משום דבעי לפרושי כולהו מילי דמולך. ואיבעית תימא דממתני׳ דאלו הן הנסקלין ליכא למשמע ולא מידי דאיכא למימר דתרי גווני ע״ג נקט וכי היכי דאשתעי קרא אשתעי תנא דמתני׳ אבל מסיפא ודאי איכא למידק דקא מפרש כולה עבודות דע״ג ולא תאני העברה באש ומפרש מילי דמולך ולא תאני זיבוח וקיטור וניסוך ש״מ מולך לאו ע״ג הוא דתניא אחד המעביר למולך ואחד שאר ע״ג חייב ולאו לכדרכה הוא דאיצטריך לאפוקי דההוא מאיכה יעבדו נפקא אלא לשלא כדרכה ור״א ב״ר שמעון אומר למולך חייב ושלא למולך פטור וכי אצטריך לאזהורי עליה לכדרכה הוא דאצטריך ולאו משום ע״ג אזהר עליה דא״כ מאיכה יעבדו נפקא ותו דמולך לאו ע״ג הוא אלא חוק בעלמא הוא והתורה הקפידה עליו ומתני׳ ר״א בר׳ שמעון היא:
אמר אביי ר״א בר׳ שמעון ורבי חנניא בן אנטיגנס אמרו דבר אחד דמולך דוקא בעינן. עד שימליכנו עליו ויקרא שמו מולך. רבא אמר לעולם פליגי וכי תימא מאי בינייהו מולך עראי איכא בינייהו מולך העשוי לפי שעה כגון צרור או קיסם ר״א בר׳ שמעון סבר מולך קבוע בעינן ור׳ חנניא סבר אפי׳ מולך עראי נמי כדקתני אפי׳ צרור ואפי׳ קיסם:
תוס׳ ד״ה אף ע״ג. ולעבודה בבזוי. עי׳ לעיל סא ע״ב תוד״ה רבא:
ג גמרא קתני [שנה] בתחילת המשנה (ס,ב) עבודה זרה דרכי ההתחייבות בעבודתה לחוד, וקתני [ושנה] כיצד מתחייבים בעבודת המולך לחוד ולא צרפם יחד. אמר ר׳ אבין: מכאן משמע כי תנן [שנינו במשנתנו] כמאן דאמר דעת מי שאומר] שמולך לאו [לא] עבודה זרה היא כשאר עבודות זרות, אלא ייחוד יש לה, שאין עבודתה אלא בדרך מיוחדת. דתניא כן שנינו בברייתא] מחלוקת בענין זה: אחד המוסר והמעביר בנו למולך, ואחד המוסרו כן לשאר עבודה זרהחייב, שאין מולך אלא דוגמה לשאר עבודות זרות. ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אומר: המוסר למולךחייב, שלא למולךפטור.
GEMARA: The halakhot of one’s liability for idol worship are taught in the mishna above (60b), and the halakhot of one’s liability for the worship of Molekh are taught separately, in this mishna. Therefore, Rabbi Avin says: We learn this mishna according to the opinion of the one who says that the ritual of Molekh is not idol worship but is a form of witchcraft or superstition, as a dispute over this matter is taught in a baraita: Both one who transfers his child to the priests of Molekh and one who transfers his child for the purpose of worshipping other idols are liable. Molekh is cited merely as an example. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: One who transfers his child to the priests of Molekh is liable, but if he transfers him to another object of idol worship, not to Molekh, he is exempt.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמ״הגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אָמַר אַבָּיֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן ור׳וְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד רַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הָא דַּאֲמַרַן רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס דְּתַנְיָא רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר מִפְּנֵי מָה תָּפְסָה תּוֹרָה לְשׁוֹן מוֹלֶךְ כֹּל שֶׁהִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם אפי׳אֲפִילּוּ צְרוֹר ואפי׳וַאֲפִילּוּ קֵיסָם.

Abaye says: Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and Rabbi Ḥanina ben Antigonus said the same thing, i.e., they share the same halakhic opinion. The statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, is that which we said. Rabbi Ḥanina ben Antigonus shares the same opinion, as it is taught in a baraita that Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: For what reason does the Torah use the term Molekh? It is to indicate that if one passes his child through fire in the worship of any object that people enthroned [shehimlikhuhu] over them as their king, referring to it as Molekh, he is liable, even if it is merely a pebble, or even a toothpick. The baraita indicates that one who passes his child through fire in worship of an item that is not referred to as Molekh is not liable, in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שהמליכו עליהם – שקרא שמו מולך.
בד״ה מקלסין משבחין הס״ד:
בד״ה פיסא כו׳ היא זו וזהו עבודתה כצ״ל:
בד״ה כל שהמליכו עליהם שקרא כו׳ כצ״ל:
אמר אביי: ר׳ אלעזר בר׳ שמעון ור׳ חנינא בן אנטיגנוס אמרו דבר אחד בהלכה, ששיטה אחת להם. כיצד? — ר׳ אלעזר בר׳ שמעון הא דאמרן [זו שאמרנו]. וכן מצאנו בדברי ר׳ חנינא בן אנטיגנוסדתניא כן שנויה ברייתא], שר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר: מפני מה תפסה תורה לשון ״מולך״? — לומר: כל דבר שהמליכוהו עליהם וקראו ״מולך״, ואפילו היה זה צרור, ואפילו קיסם, אך משמע כי המעביר בנו למי שאינו נקרא ״מולך״ אינו חייב, והרי שדעתו כדעת ר׳ אלעזר בר׳ שמעון.
Abaye says: Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, and Rabbi Ḥanina ben Antigonus said the same thing, i.e., they share the same halakhic opinion. The statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, is that which we said. Rabbi Ḥanina ben Antigonus shares the same opinion, as it is taught in a baraita that Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: For what reason does the Torah use the term Molekh? It is to indicate that if one passes his child through fire in the worship of any object that people enthroned [shehimlikhuhu] over them as their king, referring to it as Molekh, he is liable, even if it is merely a pebble, or even a toothpick. The baraita indicates that one who passes his child through fire in worship of an item that is not referred to as Molekh is not liable, in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) רָבָא אָמַר מוֹלֶךְ עֲרַאי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ

Rava says: They do not share the same opinion, as there is a practical difference between their opinions in a case of a temporary Molekh. According to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, one is liable for passing his child through fire only if it is in worship of a permanent Molekh, whereas according to Rabbi Ḥanina ben Antigonus, one is liable for worshipping even a temporary Molekh.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבא אמר – לא אמרו דבר אחד דמולך עראי איכא בינייהו כגון צרור וקיסם שאינו ראוי לכך וזה לפי שעה המליכוהו עליו להעביר לו בנו זה לר״א בר׳ שמעון לא מחייב אלא במולך קבוע ובא.
רבא אמר: לא שיטה אחת היא, ויש הבדל בין השיטות, שלגבי מולך עראי איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], שלר׳ אלעזר בר׳ שמעון חייבים רק על מולך הקבוע לכך, ולר׳ חנינא אף על פולחן עראי.
Rava says: They do not share the same opinion, as there is a practical difference between their opinions in a case of a temporary Molekh. According to Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, one is liable for passing his child through fire only if it is in worship of a permanent Molekh, whereas according to Rabbi Ḥanina ben Antigonus, one is liable for worshipping even a temporary Molekh.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין סד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים סנהדרין סד., עין משפט נר מצוה סנהדרין סד., ר׳ חננאל סנהדרין סד. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין סד., רש"י סנהדרין סד., תוספות סנהדרין סד., רמ"ה סנהדרין סד., בית הבחירה למאירי סנהדרין סד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין סד., מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין סד., מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין סד., גליון הש"ס לרע"א סנהדרין סד., פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין סד.

Sanhedrin 64a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Sanhedrin 64a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 64a, R. Chananel Sanhedrin 64a, Collected from HeArukh Sanhedrin 64a, Rashi Sanhedrin 64a, Tosafot Sanhedrin 64a, Ramah Sanhedrin 64a, Meiri Sanhedrin 64a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 64a, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 64a, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 64a, Gilyon HaShas Sanhedrin 64a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 64a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144