×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) חַיֶּיבֶת בְּחַלָּה אוְאֵינָהּ נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם דִּבְרֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה ר׳רַבִּי יוֹסֵי ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן בפּוֹטְרִין מִן הַחַלָּה.
it is subject to the obligation of separating ḥalla, the portion of the dough designated for the priest. And although teruma fell into it, that produce does not have the status of teruma, as the teruma was nullified by a majority of non-sacred produce. Consequently, it is not rendered unfit for consumption, i.e., rendered ritually impure, by one who was ritually impure who immersed that day and is waiting for nightfall for his purification process to be completed. This is the statement of Rabbi Meir and Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei and Rabbi Shimon deem the dough exempt from the obligation of separating ḥalla, as this obligation does not apply to teruma, and the entire dough is exempt due to the mixture of teruma it contains.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רי״דתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{משנה נדה ה:ז} מתני׳ משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תינוקת בוחל אלו ימי הנעורים בזו ובזו אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר1 נדריה צמל כיון2 שבגרה אין3 לאביה בה רשות4 אי זה הוא5 סימניה6 ר׳ יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט7 תחת הדד רבי עקיבא אומר משיטו הדדין בן עזאי אומר משתשחיר8 הפטומת9 ר׳ יוסי אומר כדי שיתן ידו10 על העוקץ והוא שוקע11 ושוהה לחזור:
{בבלי נדה מז ע״א} אמר שמואל לא שיעלה הקמט12 ממש אלא שתחזיר13 ידה לאחוריה ונראית כמי שעלה הקמט תחת הדד שמואל בדק באמתיה ויהיב לה ארבעה14 זוזי דמי15 בושתה שמואל לטעמיה דאמר שמואל16 {ויקרא כה:מו} לעולם בהם תעבודו לעבודה נתתים ולא לבושה. שמואל מיחד להו בהדי [עבדי]⁠17 רב מחליף18 להו קמיהו כי היכי דיהבי עיניהו עלייהו רב ששת מסר להו לערבאי ואמר להו איזדהרו19 מישראל:
{בבלי נדה מז ע״א-ע״ב} רבי יוסי אומר כדי [שיתן]⁠20 ידו21 על העוקץ והוא שוקע ושוהה לחזור22: אמר שמואל עוקצו של דד. תנו רבנן אלו הן סימני בגרות ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר משיתקשקשו23 הדדין רבי יוחנן בן ברוקא אומר משיכסיף ראש החוטם משיכסיף אזקינה לה אלא אמר רב אשי משיפצל
ראש החוטם רבי יוסי אומר משתקיף העטרה24 ר׳ שמעון25 אומר משיתמעך הכף וכן היה רבי שמעון בן יוחאי אומר שלשה סימנין נתנו חכמים26 באשה מלמטה וכנגדן מלמעלה פגה מלמעלה בידוע שלא הביאה שתי שערות בוחל מלמעלה בידוע שהביאה שתי שערות27 צמל מלמעלה בידוע שנתמעך הכף. מאי כף אמר רב הונא מקום תפוח יש באשה למעלה מאותו מקום כיון שמתגדלת28 מתמעך והולך. שאלו את רבי הלכה כדברי מי אמר להן הלכה כדברי כולן להחמיר29 רבי יוחנן וסביא30 דאמרי תרויהו הלכה כדברי כולן להחמיר31 שאם הביאה אחד מן הסימנין הללו מחזקינן לה גדולה להחמיר32 כלומר אם היה בה אחד מן33 הסימנין הללו וקדשה עצמה בחיי אביה קידושיה קידושין וצריכה גט ואם נדרה אין34 אביה מפר נדריה35 ואם קידשה אביה36 שלא לדעתה37 צריכה38 גט:39
1. ובהפר: כך נוסח המשנה שבה״ג, תשוה״ג הרכבי ע״ד. וכן במשנה כ״י קאופמן ורמב״ם. דפוסים: ובהפרת.
2. כיון: וכן גיח, ובה״ג. כ״י נ, כ״י פרמה, כ״י רומא 81: ״כל״.
3. אין: כ״י נ, כ״י פרמה: ״ואין״.
4. בה רשות: וכן גיח, כב בה״ג, תשוה״ג הרכבי ע״ד, והזהיר, משנה כ״י קאופמן ורמב״ם. כ״י נ, כ״י פרמה, כ״י רומא 81: ״רשות בה״.
5. אי זה הוא: כ״י רומא 81: ״איזו היא״.
6. סימניה: כ״י נ: ״סימנה״.
7. הקמט: כ״י נ: ״קמט״. כ״י פרמה: ״הקומט״.
8. משתשחיר: כ״י רומא 81: ״משישחיר״.
9. הפטומת: כ״י נ: ״הפטמת״.
10. שיתן ידו: כ״י פרמה: ״שתתן ידה״. וכן בר״ן על רי״ף סוכה פרק ג (ד, יז ע״ב).
11. והוא שוקע: כ״י נ: ״ושוקע״.
12. הקמט: חסר בכ״י פרמה.
13. שתחזיר: דפוסים: שתחזור.
14. ארבעה: דפוסים: ארבע.
15. דמי: חסר בכ״י פרמה.
16. שמואל: חסר בכ״י פרמה.
17. עבדי: גיח, כ״י נ, כ״י פרמה, כ״י רומא 81, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״עבדיה״.
18. מחליף: כ״י נ: ״מיחלף״.
19. איזדהרו: כ״י פרמה, דפוסים: ״הזהרו״.
20. שיתן: גיח, כ״י נ, כ״י רומא 81, דפוסים, כבמשנה. כ״י בהמ״ל 695 (כאן), ״שיהא נותן״.
21. ידו: כ״י נ: ״ידה״.
22. רבי יוסי...לחזור: גיח עד: ״העוקץ כול׳⁠ ⁠״. כ״י פרמה עד: ״אומ׳ וכו׳⁠ ⁠״.
23. משיתקשקשו: כ״י פרמה: ״כדי שיתקשקשו״.
24. העטרה: כ״י פרמה, כ״י רומא 81: ״עטרה״, כברש״י שם. כ״י נ: ״ראש העטרה״.
25. שמעון: כ״י נ: ״ישמעאל״.
26. חכמים: חסר בכ״י רומא 81.
27. שתי שערות: חסר בכ״י פרמה.
28. שמתגדלת: דפוסים: שמתגדלה.
29. להחמיר: כ״י נ: ״לחומרא״.
30. וסביא: כ״י רומא 81: ״ור׳ שמעון בן לקיש״.
31. רבי יוחנן וסביא... להחמיר: חסר בכ״י נ, כ״י פרמה.
32. שאם הביאה...להחמיר: חסר בכ״י נ.
33. מן: דפוסים: מכל.
34. ואם נדרה אין: דפוסים: ואין.
35. נדריה: כ״י נ: ״נדרה״.
36. אביה: וכן כ״י רומא 81: ״אמה״.
37. שלא לדעתה: כ״י נ, כ״י רומא 81, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695, וכן חסר ברא״ש וברמב״ם פיהמ״ש.
38. צריכה: כ״י רומא 81: ״צריכה ממנו״.
39. להחמיר כלומר אם היה בה... גט: כ״י פרמה: ״שלא תמאן אבל לחלוץ עד שתביא שתי שערות״. (ראה לישנא קמא ברש״י נדה מז ע״ב ד״ה להחמיר.)
ערך עטר
עטרא(ברכות נא.) עיטור ועיטוף פירשנו בערך עטר. (כלים פרק ה) עטרת כירה טהורה פי׳ בנין שסביב הכירה כדי שלא תצא האש (אהלות פרק יד) העטרות והפיתוחין פי׳ בנין למעלה מן החלון ויש בו חורין עגולים כמין עטרות כדכתיב והעטרות תהיינה (מדות פרק ג) עולין ורואין את העטרות שבחלונות שנאמר והעטרות תהיינה (שבת קלז.) בשר החופה את העטרה פי׳ מקום שמל את הערלה נשאר הבשר כעטרה סביב לגיד (נדה יד) גבול יש לה מעטרה ולמטה מותר מעטרה ולמעלה אסור פי׳ למטה מן הברית בצד הגוף מותר לאחוז (סנהדרין סח) תני רבי חייא עד שתקיף העטרה כי אתי ר׳ דימי אמר הקפת גיד ולא הקפת בצים (נדה מז.) ר׳ יוסי אומר משתקיף עטרה פי׳ שיער. (סוטה מט.) בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות של חתנים גמ׳ אמר רב לא שנו אלא של מלח ושל גפרית פי׳ ר׳ גרשם זכרונו לברכה מזהב היתה אותה העטרה ורחצו אותה במלח וגפרית שתהא יפה אבל של וורד ושל הדם שהעטרה עצמה של וורד ושל הדם ור״ח ז״ל פי׳ קיימא לן בין מלח ובין גפרית בין הדם ובין וורד ובין קנים ובין חילית אסור והני מילי דגברי אבל דנשי שרי חדא דבהדיא אמרו רבותי מהלכתא כלילא שרי ותו זו דגרסינן (גיטין ז) רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דגדיל כלילא לברתיה וכו׳ עד דומיא דכהן גדול בגברי אבל בנשי שרי וקיימ׳ לן הלכתא כמר בר רב אשי בכולא תלמוד׳ בר ממיפך שבועה וחיורא תניא אי זו היא עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה הוא כיפה של מלח פי׳ לא אמרן אלא לכלות אבל לשאר נשים לא. דהא ר״ע עבד לדביתהו עיר של זהב (יומא סט) למה נקרא שמם אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה:
א. [קראנע, ראנד.]
חייבת בחלה – ולא אמרינן דתרומה פוטרת לה ואע״ג דתרומה אינה חייבת בחלה מדומע חייב בחלה מ״ט דדימוע דרבנן הוא דמדאורייתא חד בתרי בטיל דכתיב (שמות כג) אחרי רבים להטות ורבנן הוא דאצרוך אחד ומאה הלכך לא אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה אפילו בזמן הזה דקסברי ר״מ ורבי יהודה חלה בזמן הזה דאורייתא.
פוטרין מן החלה – כדמפרש לקמן דקסברי חלה בזמן הזה דרבנן ואתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן והיינו דאמרן לעיל תני ולא סבר לה דהא חזינן דלרבי יוסי חלה בזמן הזה דרבנן וסברוה הנך רבנן דמייתי ראייה מהכא דכי היכי דקאמר ר׳ יוסי חלה בזמן הזה דרבנן הוא הדין לתרומה.
ואינה נפסלת בטבול יום – וא״ת באלו עוברין (פסחים דף מד.) גבי מקפה של חולין ושום ושמן של תרומה קאמר דאם נגע טבול יום במקצתו דפסל כולו במגעו וי״ל דהתם מיירי בשעשאו גוש בקערה.
ואינה נפסלת בטבול יום דברי ר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ יוסי ור׳ שמעון פוטרים מן החלה – ה״ג דהא אמרן לעיל דר׳ יהודה סבירא ליה דתרומה בזמן הזה דאוריתא.
ואינה נפסלת בטבול יום. והא דאמרינן בפ׳ אלו עוברין המקפה של חולין והשום והשמן של תרומה אם נגעטבול יום במקצתו פסל מקום מגעו והכא אמרינן דלא פסל כלל וי״ל דהתם מיירי שהן גוש בקערה וניכרין בפני עצמן:
רש״י ד״ה רבי יוסי אומר כו׳ מאי עוקץ כו׳ כצ״ל:
בד״ה פוטרין מן החלה כו׳ ה״ה לתרומה הס״ד:
תוס׳ בד״ה ואינה נפסלת בטבול כו׳ במקצתן דפסל מקום מגעו וי״ל כו׳ עכ״ל כצ״ל:
חייבת העיסה הזו בהפרשת חלה, ואף שנפלה לתוכה תרומה, אין דינה כתרומה (שהרי כבר התבטלה התרומה בעיסה, ברוב), ולכן אינה נפסלת (נטמאת) בטבול יום, אלו דברי ר׳ מאיר ור׳ יהודה. ואילו ר׳ יוסי ור׳ שמעון פוטרין מן החלה, שכן אין התרומה חייבת בהפרשת חלה, ונפטרת העיסה משום תערובת התרומה בה.
it is subject to the obligation of separating ḥalla, the portion of the dough designated for the priest. And although teruma fell into it, that produce does not have the status of teruma, as the teruma was nullified by a majority of non-sacred produce. Consequently, it is not rendered unfit for consumption, i.e., rendered ritually impure, by one who was ritually impure who immersed that day and is waiting for nightfall for his purification process to be completed. This is the statement of Rabbi Meir and Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei and Rabbi Shimon deem the dough exempt from the obligation of separating ḥalla, as this obligation does not apply to teruma, and the entire dough is exempt due to the mixture of teruma it contains.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רי״דתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) סַבְרוּהָ מַאן דְּאָמַר תְּרוּמָה דְּאוֹרָיְיתָא חַלָּה דְּאוֹרָיְיתָא מַאן דְּאָמַר תְּרוּמָה דְּרַבָּנַן חַלָּה דְּרַבָּנַן אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי חַלָּה בַּזְּמַן הַזֶּה דְּרַבָּנַן אָתֵי דִּמּוּעַ דְּרַבָּנַן וּמַפְקַע חַלָּה דְּרַבָּנַן.

The Sages assumed that the one who said that teruma in the present applies by Torah law maintains that ḥalla likewise applies in the present by Torah law, whereas the one who said that teruma in the present applies by rabbinic law holds that ḥalla also applies by rabbinic law. If so, granted, if you say that Rabbi Yosei holds that ḥalla in the present applies by rabbinic law, one can understand that a mixture which has the status of teruma by rabbinic law comes and abrogates the obligation of separating ḥalla, which also applies by rabbinic law.
רי״ףתוספותתוספות רי״דתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן – מכאן מביא ריב״א ראיה דתרומה בטלה ברוב דאורייתא והא דדרשינן בסיפרא מאת מקדשו ממנו דעולה בק״א אסמכתא בעלמא הוא וכן הא דקאמר התם דערלה וכלאי הכרם דכפל איסורו ליאסר בהנאה כפל בעלייתו שצריך אחד ומאתים ומיהו ראייה דהכא יש לדחות דלעולם מדאורייתא הכל נאסר לזרים מטעם תערובת התרומה שאינה ניכר אבל מה שגם החולין נחשבו כתרומה ליפטר מן החלה כאילו הכל תרומה זה אינו אלא מדרבנן ומיהו יש להביא ראיה גבי נפלו אגוזים ונתפצעו בהניזקין (גיטין דף נד:) דיש ספרים דגרסי והא הכא דמדאוריית׳ ברובו בטלה ובשלהי הערל (יבמות דף פב.) גבי שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי סאות כו׳ דקא״ר יוחנן והוא שרבו חולין על התרומה פי׳ דשרי מדאורייתא ולהכי אמר שאני אומר ובריש ההוא פירקא (דף עג:) נמי קאמר תרומה חמורה ממעשר שכן מחפ״ז ולא חשיב ק״א.
אתי דימועא דרבנן – עיין מה שכתבתי בפרק ואלו עוברין בפסח במהדורא בתרא.
ומפקע חלה דרבנן – פירוש: כיון דחלה מדרבנן לא מיבעיא תרומה גופה דפטורה מן החלה דאתיא תרומה דרבנן ומיפקעא מחלה דרבנן אלא אפילו מדומע דידה מיפטר מחלה כיון דהיא דרבנן עיין שטה זו בהלכה י״ב בספר הלקט.
ומהדר: לא קסבר ר׳ יוסי תרומה בזמן הזה דרבנן – פירוש: ודכולי עלמא מופלא סמוך לאיש דרבנן ובהא פליגי דר׳ יהודה סבר תרומה בזמן הזה דאוריתא ור׳ יוסי סבר דרבנן וליכא לפרושי דר׳ יוסי מילתיה דר׳ אתא לפרושי ולא פליגי דלא אשכחן בכי האי גונא אלא לר׳ יהודה כי אמר במה דברים אמורים או אימתי שבא לפרש דברי חכמים אבל ר׳ יוסי לעולם לא בא לפרש דברי ר׳ יהודה.
אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דרבנן. מכאן משמע דתרומה בטל ברוב מדאורייתא והא דדריש ליה בסיפרי את מקדשו ממנו מה שאתה מרים ממנו מקדשו אסמכתא היא וכן מוכח בסוף פ׳ הערל גבי שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי סאין א׳ של חולין וא׳ של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלה וקא״ר יוחנן והוא שרבו חולין על התרומה פי׳ שאז הן מותרין מן התורה הלכך [הולכין בהם] להקל אלמא ברבייה שרי מן התורה:
אלו נאמר כי תבואו הייתי אומר משנכנסו שנים או שלשה מרגילם. רק בתוס׳ הגירסא בס״פ ול״ג גירסא זו דאדרבה כי תבוא ומשמע ביאת כולם כדמשמע בפ״ק דקידושין דקאמר התם הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחת מהן לאחר ירושה וישיבה אף כל לאחר ירושה וישיבה ואע״ג דאיכא מ״ד לשם דבעי ביאה ומושב מ״מ לא אשכחן כי תבואו דמשמע לאלתר בכניסת שנים ושלשה מרגלים קודם שיכנסו כולם. אלא ה״ג איבבא הייתי אומר משעה שנכנסו בה שנים שלשה מרגלים דמשמע תחלת ביאה מדלא כתיב כי תבואו והכי תניא בסיפרי בפ׳ שלח לך א״ר ישמעאל שנה הכתוב ביאה זו מכל ביאות שבתורה שבכל מקום הוא אומר והיה כי תבוא והיה כי יביאך וכאן אומר בבואכם ללמדך כיון שנכנסו לארץ מיד נתחייבו בחלה והיינו דקאמר הכא אילו נאמר בבא ולא כתיב כם הייתי אומר דתחילת ביאה כיון דמשונה ביאה זו ת״ל בבואכם דמשמע ביאת כולכם:
תוס׳ בד״ה אתי דימוע כו׳ גבי שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהם שתי סאות כו׳ דקאמר ר׳ יוחנן כו׳ שאני אומר כו׳ ובריש ההוא כו׳ כצ״ל:
בד״ה אתי דימוע דרבנן כו׳ דקאמר ריש לקיש והוא שרבו כו׳ פירוש דשרי מדאורייתא כו׳ עכ״ל וכצ״ל ובתרומה בזמן הוה דהוי דרבנן מיירי התם לר״ל אלא דמשמע להו דמשום דאפילו בתרומה דאורייתא מועיל ביטול ברוב מדאורייתא להכי אמרינן התם שאני אומר דאין סברא לפלוגי הכי בתרומה דאורייתא לתרומה דרבנן וכ״ה לשון התוס׳ בפרק הערל דאין זה מוכרח אלא דהכי משמע וכן הראיה שהביאו מנפלו אגוזים כו׳ איירי נמי בתרומה דרבנן:
סברוה [חשבו, הניחו חכמים] כי מאן דאמר [מי שאומר] שחיוב תרומה בזמן הזה הוא דאורייתא [מן התורה], סבור שאף חיוב הפרשת חלה בזמן הזה הוא דאורייתא [מן התורה], ואילו מאן דאמר [מי שאומר] כי חיוב תרומה בזמן הזה הוא דרבנן [מדברי חכמים], אף חיוב חלה בזמן הזה הוא דרבנן [מדברי חכמים]. ומעתה אי אמרת בשלמא [זה נוח אם אומר אתה] שקסבר [סבור] ר׳ יוסי כי חיוב חלה בזמן הזה, וכן חיוב תרומה, הוא דרבנן [מדברי חכמים], אפשר לומר כי אתי [בא] דמוע שהוא דרבנן [מדברי חכמים] (שהרי מן התורה יש ביטול ברוב, ובטלה התרומה שבעיסה), ומפקע [ומפקיע] את חיוב הפרשת החלה שאף הוא דרבנן [מדברי חכמים].
The Sages assumed that the one who said that teruma in the present applies by Torah law maintains that ḥalla likewise applies in the present by Torah law, whereas the one who said that teruma in the present applies by rabbinic law holds that ḥalla also applies by rabbinic law. If so, granted, if you say that Rabbi Yosei holds that ḥalla in the present applies by rabbinic law, one can understand that a mixture which has the status of teruma by rabbinic law comes and abrogates the obligation of separating ḥalla, which also applies by rabbinic law.
רי״ףתוספותתוספות רי״דתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ חַלָּה דְּאוֹרָיְיתָא אָתֵי דִּמּוּעַ דְּרַבָּנַן וּמַפְקַע חַלָּה דְּאוֹרָיְיתָא.

But if you say that ḥalla in the present applies by Torah law, can a mixture that has the status of teruma by rabbinic law come and abrogate the mitzva of ḥalla which is by Torah law? Evidently, according to Rabbi Yosei the obligation of separating ḥalla in the present is by rabbinic law, and therefore teruma likewise applies by rabbinic law. If so, Rabbi Yosei does not agree with the opinion he cites in Seder Olam, according to which teruma applies in the present by Torah law.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אי אמרת [אם אומר אתה] כי חיוב הפרשת חלה בזמן הזה הוא דאורייתא [מן התורה], יש לשאול: וכי אתי [בא] דמוע שהוא דרבנן [מדברי חכמים] ומפקע [ומפקיע] חיוב הפרשת חלה דאורייתא [מן התורה]? הרי שסבור ר׳ יוסי כי חיוב חלה בזמן הזה הוא מדברי חכמים, ואף חיוב תרומה בזמן הזה הוא מדברי חכמים, והרי זה מורה שמה שר׳ יוסי שנה בסדר עולם שחיוב תרומה בזמן הזה הוא מן התורה, הוא עצמו אינו סבור כן.
But if you say that ḥalla in the present applies by Torah law, can a mixture that has the status of teruma by rabbinic law come and abrogate the mitzva of ḥalla which is by Torah law? Evidently, according to Rabbi Yosei the obligation of separating ḥalla in the present is by rabbinic law, and therefore teruma likewise applies by rabbinic law. If so, Rabbi Yosei does not agree with the opinion he cites in Seder Olam, according to which teruma applies in the present by Torah law.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְדִלְמָא קָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי תְּרוּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה דְּאוֹרָיְיתָא וְחַלָּה דְּרַבָּנַן.

The Gemara rejects this proof: But perhaps Rabbi Yosei maintains that teruma in the present applies by Torah law and yet ḥalla applies by rabbinic law, and therefore the mixture discussed in the above baraita, which has the status of teruma by Torah law, abrogates the obligation of ḥalla, which is by rabbinic law.
רי״ףרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודלמא – אע״ג דקא חזית מהכא לר׳ יוסי חלה דרבנן אפ״ה סבירא ליה תרומה דאורייתא וליכא הכי נמי מסתברא דקא בעית לאתויי.
בהילכתין דלעיל: סברוה קסבר ר׳ יוסי תרומה בזמן הזה דאוריתא כול׳ – פירוש: ובהא פליגי ר׳ יהודה ור׳ יוסי דר׳ יהודה סבר מופלא סמוך לאיש דרבנן ותרומה דאוריתא ולא אתי גברא מדרבנן ומתקן טיבלא דאוריתא ור׳ יוסי סבר מופלא סמוך לאיש דאוריתא ומתקן טיבלא דאוריתא והאי דאמר אביי תא שמע הכי קא פשיט דתנאי נינהו. אי נמי מר׳ יוסי קא פשיט משום דקימא לן ר׳ יוסי נמקו עמו.
ודוחים את הראיה: ודלמא קסבר [ושמא סבור הוא] ר׳ יוסי כי חיוב תרומה בזמן הזה הוא דאורייתא [מן התורה], ואילו חיוב הפרשת חלה בזמן הזה הוא רק דרבנן [מדברי חכמים], ומשום כך עיסה זו פטורה מן החלה, משום שהדימוע שמדברי חכמים פוטר את העיסה החייבת בחלה מדברי חכמים.
The Gemara rejects this proof: But perhaps Rabbi Yosei maintains that teruma in the present applies by Torah law and yet ḥalla applies by rabbinic law, and therefore the mixture discussed in the above baraita, which has the status of teruma by Torah law, abrogates the obligation of ḥalla, which is by rabbinic law.
רי״ףרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְכִדְאַהְדַּר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אַשְׁכַּחְתִּינְהוּ לְרַבָּנַן דְּבֵי רַב דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי אֲפִילּוּ למ״דלְמַאן דְּאָמַר תְּרוּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה דְּרַבָּנַן חַלָּה דְּאוֹרָיְיתָא.

The Gemara adds: And this answer is as Rav Huna, son of Rav Yehoshua, responded to the statement of the other Sages. As Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: I once found the Sages of the study hall of Rav sitting and saying: Even according to the one who said that teruma in the present applies by rabbinic law, the obligation to separate ḥalla is by Torah law.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה נתחייבו בחלה כו׳ והרי באו הס״ד:
וכדרך דאהדר [שהשיב, השיג] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע על דברי חכמים. שכך אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי [מצאתים את החכמים של בית המדרש, שיושבים ואומרים]: אפילו למאן דאמר [למי שאומר] כי חיוב הפרשת תרומה בזמן הזה הוא דרבנן [מדברי חכמים], חיוב הפרשת חלה בזמן הזה הוא דאורייתא [מן התורה],
The Gemara adds: And this answer is as Rav Huna, son of Rav Yehoshua, responded to the statement of the other Sages. As Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: I once found the Sages of the study hall of Rav sitting and saying: Even according to the one who said that teruma in the present applies by rabbinic law, the obligation to separate ḥalla is by Torah law.
רי״ףמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) שֶׁהֲרֵי שֶׁבַע שֶׁכִּבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִלְּקוּ נִתְחַיְּיבוּ בְּחַלָּה וְלֹא נִתְחַיְּיבוּ בְּמַעֲשֵׂר.

The reason is that during the seven years that the Jewish people conquered Eretz Yisrael led by Joshua and during the seven years that they divided the land, they were obligated to separate ḥalla but they were not obligated to separate teruma and tithe. In the present as well, although there is no obligation to set aside teruma in Eretz Yisrael by Torah law, the obligation to separate ḥalla applies by Torah law.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נתחייבו בחלה – דכתיב בחלה (במדבר טו) בבואכם אל הארץ והרי באו.
ולא נתחייבו במעשר – דבמעשר כתיב (דברים יד) תבואת זרעך עד שיביא כל אחד ואחד את שלו.
שהרי בשבע השנים שכבשו בני ישראל את הארץ בימי יהושע, ובשבע שאחריהן, שבהן חלקו את הארץ לנחלות השבטים, נתחייבו בני ישראל בחלה, ועדיין לא נתחייבו במעשר. ואף בזמן הזה, שאין כל יושבי הארץ נמצאים בה ולכן אין חובת תרומות ומעשרות מן התורה אלא רק מדברי חכמים — חיוב הפרשת חלה הריהו מן התורה, שהרי באו אל הארץ.
The reason is that during the seven years that the Jewish people conquered Eretz Yisrael led by Joshua and during the seven years that they divided the land, they were obligated to separate ḥalla but they were not obligated to separate teruma and tithe. In the present as well, although there is no obligation to set aside teruma in Eretz Yisrael by Torah law, the obligation to separate ḥalla applies by Torah law.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאָמֵינָא לְהוּ אֲנָא אֲפִילּוּ למ״דלְמַאן דְּאָמַר תְּרוּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה דְּאוֹרָיְיתָא גחַלָּה דְּרַבָּנַן דְּתַנְיָא אִי בְּבוֹאֲכֶם יָכוֹל מִשֶּׁנִּכְנְסוּ לָהּ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְרַגְּלִים ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בְּבוֹאֲכֶם דבְּבִיאַת כּוּלְּכֶם אָמַרְתִּי וְלֹא בְּבִיאַת מִקְצַתְכֶם.

Rav Huna, son of Rav Yehoshua, continued: And I said to them: On the contrary, even according to the one who said that teruma in the present applies by Torah law, the obligation to separate ḥalla applies by rabbinic law, as it is taught in a baraita: The verse states with regard to ḥalla: “When you come into the land where I bring you…from the first of your dough you shall set apart a cake for a gift” (Numbers 15:18–20). If the obligation applies “when you come” into the land, one might have thought that it took effect from the moment that two or three spies entered the land. Therefore the verse states: “When you come,” from which it is derived that the Torah is saying: I said that the obligation applies when all of you come, and not when some of you come.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ל״ג אילו נאמר כי תבואו הייתי אומר משנכנסו ב׳ או ג׳ מרגלים דהא רישא דברייתא הכי איתא בספרי (פרשת שלח) (ובספ״ק דקדושין מייתי לה) משונה ביאה זו של חלה דבעלמא כתיב כי תבואו כי יביאך וכאן כתיב בבואכם לומר מיד כשנכנסו קודם כבוש וחילוק אלמא משמע דכי תבואו משמע ביאה חשובה דהיינו לאחר כבוש וחילוק והיכי מצי למימר אפי׳ ב׳ או ג׳ מרגלים אלא הכי גרסינן אי בבואכם יכול אפי׳ ב׳ או ג׳ מרגלים וקאי אדלעיל מיניה.
בד״ה לא גרסינן כו׳ אלא ה״ג אי בבואכם כו׳ כצ״ל:
בד״ה לא כולהו חלוק כו׳ יושביה עליה כו׳. נ״ב עיין ברש״י דמגילה דף י״ד:
ואמינא להו אנא [ואמרתי להם אני]: אפילו למאן דאמר [למי שאומר] כי חיוב הפרשת תרומה בזמן הזה הוא דאורייתא [מן התורה], חיוב הפרשת חלה הוא דרבנן [מדברי חכמים], דתניא כן שנויה ברייתא] נאמר במצות הפרשת החלה ״בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה... ראשית עריסותכם חלה תרימו תרומה..״ (במדבר טו, יח—כ). ומדייקים: אי [אם] ״בבאכם״ חל חיוב הפרשת חלה, אם כן יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים בלבד, כבר יתחייבו בהפרשת חלה? תלמוד לומר ״בבאכם״ — דווקא בביאת כולכם אמרתי שתתחייבו בחלה, ולא בביאת מקצתכם.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, continued: And I said to them: On the contrary, even according to the one who said that teruma in the present applies by Torah law, the obligation to separate ḥalla applies by rabbinic law, as it is taught in a baraita: The verse states with regard to ḥalla: “When you come into the land where I bring you…from the first of your dough you shall set apart a cake for a gift” (Numbers 15:18–20). If the obligation applies “when you come” into the land, one might have thought that it took effect from the moment that two or three spies entered the land. Therefore the verse states: “When you come,” from which it is derived that the Torah is saying: I said that the obligation applies when all of you come, and not when some of you come.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְכִי אַסְּקִינְהוּ עֶזְרָא לָא כּוּלְּהוּ סְלוּק.:

According to this baraita, the separation of ḥalla is an obligation by Torah law only when the entire Jewish people come to Eretz Yisrael. And when Ezra brought the Jewish people to Eretz Yisrael at the beginning of the Second Temple period, not all of them ascended. Since the majority of the Jewish people stayed behind, separating ḥalla was not restored to the status of an obligation by Torah law.
קישוריםרי״ףתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא כולהו סלוק – ואם תאמר והלא כל יושביה עליה קרינן לענין יובל לפי שמקצת כל השבטים עלו לפר״ת דאמר דיובל נהג בבית שני מהאי טעמא וי״ל דבבואכם משמע טפי בביאת כולכם ואם תאמר היכי ס״ד מעיקרא דתרומה בזמן הזה דאורייתא לרבי יוסי והוי סייעתא לר״ל דלעיל הא ר״ל גופיה סבר דלר׳ יוסי תרומה בזמן הזה דרבנן בפרק הערל (יבמות דף פא.) וי״ל דהוי מצי למימר וליטעמיך.
לאו כולהו סלוק. ותימה והא כל יושביה עליה קרינן ביה לענין יובל כיון שהיו שם מכל השבטים לפר״ת שפי׳ דיובל נוהג בבית שני מהאי טעמא וי״ל דבבואכם משמע טפי ביאת כולכם ואע״פ שהיו שם מכל השבטים לא מיקרי ביאת כולכם:
וכי אסקינהו [וכאשר העלה אותם, את העולים מבבל לארץ ישראל] עזרא, לא כולהו סלוק [כולם עלו], ולא היתה זו איפוא ״ביאת כולכם״, אלא ״ביאת מקצתכם״, ולכן חייבים בחלה בזמן הזה רק מדברי חכמים.
According to this baraita, the separation of ḥalla is an obligation by Torah law only when the entire Jewish people come to Eretz Yisrael. And when Ezra brought the Jewish people to Eretz Yisrael at the beginning of the Second Temple period, not all of them ascended. Since the majority of the Jewish people stayed behind, separating ḥalla was not restored to the status of an obligation by Torah law.
קישוריםרי״ףתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מתני׳מַתְנִיתִין: מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה פַּגָּה בּוֹחַל וָצֶמֶל פַּגָּה עוֹדָהּ תִּנוֹקֶת בּוֹחַל אֵלּוּ יְמֵי נְעוּרֶיהָ.

MISHNA: The Sages stated a parable based on the development of the fruit of a fig tree with regard to the three stages of development in a woman: Minority, young womanhood, and grown womanhood. An unripe fig, a ripening fig, and a ripe fig. An unripe fig represents the stage when she is still a child and has not yet developed the signs of puberty; a ripening fig represents the days of her young womanhood, when she reaches twelve years and one day and has developed two pubic hairs.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בחל
בחלא(שביעית פרק ד) ביחלו כונס לתוך ביתו. (ובריש מעשרות) מאימתי הפירות חייבות במעשרות התאנים משיבחילו פי׳ שנתבשלו ולא נתבשלו בטוב מל׳ וגם נפשם בחלה בי (זכריה י״א:ח׳) (נדה מז.) משל משלו חכמים באשה פגה בוחל יצמל פגה תינוקות בוחל אלו ימי הנעורים בזו ובזו אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה. ובהפרת נדריה צמל כל שבגרה אין לאביה רשות בה גמ׳ פגה עודר תינוקת כדכתיב התאנה חנטה פגיה בוחל אלו ימי הנעורים כדתנן התאנים משיבחילו. ואמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן משילבינו ראשיהן ואי בעית אימא מהכא ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי. צמל כמאן דאמר יצאת מלאה ובאת ריקנית ואלו ג׳ סימנין בדדין:
א. [האלב צייטיג.]
מתני׳ פגה – סמדר כך באשה עודה תינוקת קרו לה פגה כל זמן שאין לה סימן לא בדדים ולא בשערות.
בוחל – כשהפרי גדל קצת כדתני בגמרא התאנים משיבחלו כך כשיש לה סימן דדין קצת בידוע שהביאה שתי שערות ונערה היא.
צמל – בגמ׳ מפרש לה לשון נוטריקון יצתה מלאה שיש לה סימן מובהק בדדיה ולקמן מפרש סימנין במתני׳. והיא בוגרת.
פיסקא: משל משלו חכמים באשה כול׳ ר׳ שמעון אומר משנתמעך הכף – פירוש: וגבי דדים סבירא ליה כחד מן הנך תנאי דהא שלשה סימנין מלמטה וכנגדן שלשה מלמעלה אית ליה.
עיסה שנדמעה והוא שנתערבה עיסת תרומה בפחות ממאה של חלין אסורה לזרים ותמכר לכהנים חוץ מדמי תרומה ופטורה מן החלה שמא תאמר והלא אסורה היא לזרים אפשר שאף הכהנים חייבים בה כשאר תרומות ומעשרות שהכהנים חייבים להפרישם אלא שהן לעצמם וכמו שאמרו לפי שהכהנים נוטלים מן הכל יכול יאכלו פירותיהן בטבלם תלמוד לומר כן תרימו גם אתם אתם אלו הלויים גם אתם אלו הכהנים אלא שאין מוציאין אותן מידם לתנם לכהן אחר וזו מיהא פטורה מן החלה ובפרק כל שעה בסוגיא הבאה על המשנה הששית פירשנוה בפנים אחרים נפל בה שאור של תרומה ונתחמצה בה אף ביתר ממאה אסורה לזרים מדין מדמע שהמחמץ והמגבל אוסרין בכל שהו ואף זו תמכר לכהן חוץ מדמי תרומה ופטורה מן החלה ושתיהן אין נקראות תרומה לגמרי ליפסל בטבול יום אלא אינן נפסלות בטבול יום ויראה מסוגיא זו במה שאמרנו שפטורה מן החלה דוקא בחלה שהיא מדברי סופרים כגון בזמן הזה או בזמן שאין כל יושביה עליה אבל בשל תורה חייבת שאין הדמוע אלא מדברי סופרים שהרי מדאוריתא חד בתרי בטיל ולא אתי דמוע דרבנן ומפקיע חיוב חלה דאוריתא אלא שכל הפוסקים מחליטים לומר שהמדמע פטור מן החלה אף בתרומה של תורה:
זה שכתבנו שהדמוע דרבנן פירושו אף על נתחמצה בשאור של תרומה ויש שמקשים בה שהרי יש כאן טעם וכבר אמרו טעם כעקר דאוריתא ואף בדמוע עצמו אמרו שכל שהוא נותן טעם אין יתר ממאה או פחות עושה בו כלום אלא הכל הולך אחר הטעם ואינה קושיא שאין נתינת טעם או טעם כעיקר נאמר אלא על מין בשאינו מינו אבל מין במינו אין בו טעם ומדאוריתא בטיל בחד בתרי ושאור שבעיסה מין במינו הוא וי״מ אותה בענין אחר ונדחקים בפירוש סוגיא זו ואין צורך בדבריהם כלל לעקר הדברים:
המשנה הששית והכונה בה בענין החלק החמישי והוא שאמר משל משלו חכמים לאשה פגה בהל וצמל כלומר שלשה זמנים הם באשה חלוקים זה מזה ואף שמותיהם חלוקים זה מזה והם קטנות ונערות ובגרות והוא מדמה אותם לתאנה שיש בה חלוק שמות בענין זה שהקטנה שאינה ראויה כלל נקראת פגה וכשהיא מתקרבת להתבשל נקראת בהל וכמו שאמרו בעונת המעשרות הפגים משיבהילו ר״ל לענין שביעית שאסור לאכלן פגים מפני שהוא הפסד ושיעורן להתר אכילה משיבהילו ר״ל שילבינו ראשיהם שהוא קרוב לבשול והוא האמור עליהן במקום אחר משיזריחו וכן שהם מגיעות בשאר השנים כשיעור זה לעונת המעשרות לאסרם אכילת קבע בלא מעשר וצמל היא המבושלת לגמרי כלומר יצאה מלאה וכן באשה פגה במקום קטנות והוא משנולדה עד שתים עשרה ויום אחד ובהל במקום נערות והוא משתים עשרה שנה ויום אחד ולמעלה עם הבאת שתי שערות עד ששה חדשים גמורים וצמל במקום בגרות והוא מתשלום ששה חדשים ולמעלה ודיניהם חלוקים שהקטנה אין לה רשות בעצמה כלל והנערה יש לה רשות בעצמה לקדש את עצמה וכן אביה שקבל קדושין בשבילה קדושיו קדושין ומ״מ אף הנערה אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה ובגרות מוציאה מרשות אב לגמרי וכמו שאמרו כיון שבגרה אין לאביה רשות בה ואיזו היא סימניה ר״ל של בגרות ר׳ יוסי הגלילי אומר משיעלה הקומט תחת הדד ר״ל במקום הדד ופי׳ הענין בגמ׳ שנתפח דדה עד שכשתגביה ידה כמשיבתה לצד אחוריה יעשה קומט בדד ר׳ עקיבא אומר משיטו הדדין ר״ל שהם גדולים עד שהם מתחילין להתפשט על החזה והוא שיעור גדול מן הקומט בן עזאי אומר משתשחיר הפיטומת והוא בליטת ראש הדד שסביב העוקץ נכנס בפי התינוק והתחלת השחרתו סימן ור׳ יוסי אומר משיתן אדם ידו על העוקץ ושוקע כל כך עד ששוהא לחזור ובגמרא נתפרשו בה סימנין אחרים והוא שיתקשקשו הדדין וענינם שיהו הדדין תפוחים כל כך שיהו מתקשקשין בנגיעתן והאחר משיפצל ראש החוטם ופירשו בו שיראה בראש עוקצו הנקב שהחלב ראוי לצאת ממנו אע״פ שלא הכסיף ר״ל שלא השחיר שאלו השחיר האי היא כזקנה לענין זה והשלישי משתקיף העטרה והוא שיהא העוקץ גדול כל כך שתהא הפיטומת נעשית לה עטרה ומקיפתו בעגול והרביעי שיתמעך הכף ר״ל מקום תפוח שבאשה למעלה מן הערוה כנגד הבטן ובגדלות מתמעך ומתרכך:
ופסקו בגמרא שהלכה כדברי כלן להחמיר והענין הוא שתדע שכל שלא הגיעה לזמן נערות אפילו נראו בה שתי שערות וכל סימנין אלו אינו כלום ואם הגיעה לזמן נערות ונראו בה שתי שערות אין אנו צריכין לסימנין אלו כלל אבל כשהגיעה לזמן הנערות ולא נראו בה שתי שערות שהן סימן התחתון יש מקום לסימנין אלו ואם נראו בה כלן דנין אותה כגדולה ודאית שאי אפשר להיות כלן באין אלא אחר הבאת שתי שערות ותולין הענין בנשירה ר״ל שכבר בא סימן התחתון ונשר אבל אם לא נראו אלא מקצתן או אפילו אחד הרי זו ספק בוגרת ספק קטנה ספק נערה ודנין בה להחמיר שאם קדשה עצמה צריכה גט כבוגרת ואם קדשה אביה צריכה גט כקטנה וכן שלא תנשא לכהן גדול ואין לה קנס וי״מ שסימנין הנזכרים במשנתנו הן סימני נערות והנזכרים בגמרא הן סימני בגרות והראיה שהרי ר׳ יוסי אומר במשנתנו משיתן ידו על העוקץ וכו׳ ובבריתא אמר משתקיף העטרה ועוד ראיה שהרי אחר פרק שנינו בא סימן התחתון עד שלא בא העליון ור״ל עד שלא בא העליון השנוי בפרק זה אלמא בסימן בהל קאי שהוא שוה בזמן לסימן התחתון ומ״מ הלכה כדברי כלם להחמיר על שניהם הוא נאמר ומחמירין בכל הראוי להחמיר לסימני נערות כדינן ולסימני בגרות כדינן וכל שראינו בה סימני נערות חולצת אע״פ שלא ראינו בה סימני בגרות שהרי הנערה חולצת כדברי האומר בהל למעלה בידוע שהביאה שתי שערות ויש מחמירין לומר שבכלן מחמירין לנערות ולבגרות מפני שאין לנו בקיאות בין בהל לצמל ומערבין את כלם להטילם על שניהם לחומרא לכל דבר של חומרא ודנין אותה כגדולה הן בנערה הן בבוגרת באחד מהן להחמיר ולא להקל אלא בכלן וכן ראוי להורות ובקצת הלכות של גדולי הפוסקים נמצאו בענין זה דברים זרים והוא שנמצא שם הלכה כדברי כלם להחמיר שאם הביאה אחד מסימנין הללו לא תמאן אבל לחלוץ עד שתביא שתי שערות ועל זו תמהו גדולי קדמונינו מה ענין סימני בגרות אצל מיאון וחליצה עד שהוזקקו לפרשה בשלא הביאה שתי שערות ומכיון שיש לה סימנין אלו חולצת וכן טרחו בה רבים לפרש דבריהם בדברים שאין מתישבים ומ״מ בהלכות מדוייקות נמצא נסח דבריהם כך הלכה כדברי כלם להחמיר שאם הביאה אחד מסימנין אלו וקדשה עצמה שלא מדעת אביה צריכה גט ואם קדשה אביה שלא מדעתה צריכה גט גם כן ואין אביה מיפר נדרה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
עבדים כנענים אף אותם שהם שלו אסור לביישם שנאמר לעולם בהם תעבודו לעבודה נתנו ולא לבשת ואם ביישם חייב לפייסם או שיתן להם דמי בשתם בענין סימני בגרות שהזכרנו אמרו שמואל בדיק להו באמתיה ויהיב להו ארבע זוזי דמי בשתיהו וכן השפחות אין ראוי להפקירם אלא שיחדום לעבדים שלו והוא שאמרו שמואל מיחד להו לעבדיה או שיחליף שפחה שלו לעבד של חבירו ושל חבירו לשלו והוא שאמר רב נחמן מחליף להו ובישראל מיהא אסורות שנאמר לא יהיה קדש וכו׳ ותרגומו לא יסב גברא מבני ישראל אתתא אמה והוא שאמר רב ששת מסר להו לערבאי ואמר להו איזדהרו מישראל וממה שאמר מסר להו לערבאי דקדקו בתוספות דשפחה כנענית מותרת בגוי והוא הדין לעבד כנעני בגויה ואין גזרת נשג״ז אלא לישראל אע״פ שהעבד אסור בנדה ובאשת איש:
מתני׳ משל משלו חכמים באשה וכו׳ אלו הן סימניה – פרש״י ז״ל דאסיפא קאי דמיירי בצמל וגם ר״ח פי׳ כן והקשו עליו בתוס׳ חדא דהא בברייתא איירי כמה תנאי בסי׳ צמל וליכא חד מינייהו דאמר כדתנן ועוד דר׳ יוסי גופיה איירי נמי התם ואמר משתקיף עטרה ואי ס״ל דחדא שיעורא הוא במאי דקאמר הכא במתני׳ ה״ל לתלמודא לברורא כדעביד בעלמא ועוד דהיכי אפשר דלא אמר במתני׳ ומתניתא בסי׳ בוחל שהוא העיקר להחליצה ולמיאונין ולעונשין ומנה ידעינן לבגרות שאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד ועוד דתני בבריתא בוחל מלמעלה בידוע שהביא שתי שערות מלמטה וכיון דבבוחל לא ידעינן שיעורא וסימנין מאי קאמר ועוד השיב עליו רבי׳ הרמב״ן ז״ל מדתנן בר״פ דלקמן בא סימן התחתון עד שלא בא העליון והיינו ודאי משום בוחל ואי לא ידעינן סימנים מאי העליון דקאמר דהא ודאי ההוא אמתני׳ דהכא סמיך לכן הנכון כמו שפי׳ התוס׳ דהכא אבוחל סיימי׳ ומינה ידעינן שיעורא בצמל ומיהו מאי דלא פריש במתני׳ פריש בבריתא.
אלו הן סימני בוגרות להיכא דלא קיימא מעיקר׳ אסימני בוחל משתחיר הפטומת. פי׳ ההקף שתחת העוקץ שהתינוק יונק ממנו הוא הנק׳ פטמת ומכאן נלמוד לפטמת האמור גבי אתרוג שהוא אותו שתחת העוקץ ונקרא ג״כ בוכנתא כדאיתא התם לפי שנכנס באתרוג כבוכנתא באסיתא אבל אותו שעומד על ראש האתרוג אינו פטמת אלא שושנתו דעלמא וכנץ שלו הוא ואינו פוסל כשניטל וכדפרישנא התם בס״ד.
א משנה משל מפרי התאנה משלו חכמים בתיאור שלושת זמני התפתחותה של האשה, קטנות, נערות, ובגרות: פגה (הפרי טרם בישולו), בוחל (הפרי הקרוב לבישולו), וצמל (הפרי הבשל במילואו). ומסבירים: זו המכונה פגה — הרי היא עודה תנוקת (שמתחת לגיל שתים עשרה שנה, שעדיין לא הביאה כל סימני בגרות), זו המכונה בוחלאלו ימי נעוריה (משתים עשרה שנה ויום אחד, שהביאה שתי שערות).
MISHNA: The Sages stated a parable based on the development of the fruit of a fig tree with regard to the three stages of development in a woman: Minority, young womanhood, and grown womanhood. An unripe fig, a ripening fig, and a ripe fig. An unripe fig represents the stage when she is still a child and has not yet developed the signs of puberty; a ripening fig represents the days of her young womanhood, when she reaches twelve years and one day and has developed two pubic hairs.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בְּזוֹ וּבָזוֹ אָמְרוּ האָבִיהָ זַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ ווּבַהֲפָרַת נְדָרֶיהָ צֶמֶל כֵּיוָן שֶׁבָּגְרָה שׁוּב אֵין לְאָבִיהָ רְשׁוּת בָּהּ.

With regard to the periods both during this stage, minority, and during that stage, young womanhood, the Sages said that her father is entitled to any lost object that she finds that cannot be returned to its owner, and to her earnings, and to nullification of her vows. A ripe fig represents the stage of grown womanhood: Once she has reached her majority, her father no longer has authority over her. He can no longer nullify her vows, and he does not have a claim to lost objects found by her and her earnings belong to her.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שוב
שובא(נדה מז.) כיון שבגרה שוב אין לאביה רשות בה פי׳ עוד כמו תוב בלשון תרגום ותו בלשון תלמוד:
א. [פערנער. נאך.]
בזו ובזו – אפי׳ כשהיא נערה אביה זכאי כו׳ דכתיב (במדבר ל) בנעוריה בית אביה כל שבח נעוריה לאביה.
בזו (הקטנה) ובזו (הנערה) אמרו חכמים: אביה זכאי במציאתה (שמה שמצאו הן, שייך לו), ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה (שיכול הוא להפר את נדרן). ואילו זו המכונה צמל, שהריהי בת שתים עשרה שנה וששה חדשים, וסימני דדיה מעידים בה שבגרה — כיון שבגרה, שוב אין לאביה רשות בה. ומעתה, אינו מפר לה את נדריה, ומציאתה ומעשה ידיה שייכים לה.
With regard to the periods both during this stage, minority, and during that stage, young womanhood, the Sages said that her father is entitled to any lost object that she finds that cannot be returned to its owner, and to her earnings, and to nullification of her vows. A ripe fig represents the stage of grown womanhood: Once she has reached her majority, her father no longer has authority over her. He can no longer nullify her vows, and he does not have a claim to lost objects found by her and her earnings belong to her.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֵיזֶהוּ סִימָנִין ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר זמִשֶּׁיַּעֲלֶה הַקֶּמֶט תַּחַת הַדַּד ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חמִשֶּׁיַּטּוּ הַדַּדִּים בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר טמִשֶּׁיַּשְׁחִיר הַפִּיטּוֹמֶת רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יכְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹתֵן יָדוֹ עַל הָעוֹקֶץ וְהוּא שׁוֹקֵעַ וְשׁוֹהֶא לַחֲזוֹר.:

What are the signs that indicate grown womanhood? Rabbi Yosei HaGelili says: Grown womanhood begins from when her breast grows sufficiently so that a fold appears below the breast. Rabbi Akiva says: It begins from when the breasts sag onto the chest. Ben Azzai says: It begins from when the areola at the tip of the breast darkens. Rabbi Yosei says: It begins when the breasts have developed to a size where a person places his hand on the nipple and it depresses and slows to return.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קמט
קמטא(נגעים פרק ו) הקמטין שבצואר (נגעים פרק ז) בקטן ונולד בקמט ונגלה (מקואות פרק ח) בית הסתרים ובית הקמטים אינן צריכין שיבא בהן המים פי׳ בגברא תותי שיחיה ואתתא תותי שיחיה ותותי דדה שמן קמטין כדתנן (נדה מז.) משיעלה הקמט תחת הדד (בבא מציעא פז. בבא בתרא קב) אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין. (עבודה זרה ס נדה מג) אמר ריש לקיש קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור וכו׳ (א״ב פי׳ חדודי הבשר מתכווץ וצומת והוא לשון פסוק ותקמטני לעד היה):
א. [רינצעל. פאלט.]
איזו היא סימנין – אצמל קאי.
קמט – פרונצ״ש. שגדלו דדיה עד שכפול מעט על החזה ויראה כקמט.
משיטו – גדולים יותר.
הפיטומת – ראש הדד כמו (סוכה דף לד:) ניטלה פיטמתו.
עוקץ – כמו עוקצי האגסים (עוקצין פ״א מ״ו). פוכיצ״ש בלעז. חודו של דד שהתינוק יונק ופיטומת היינו סביבות עוקץ.
איזהו סימניה – פ״ה סימני בגרות ורבי יוסי דאמר בגמרא משתקיף העטרה היינו נמי דקאמר הכא משיתן ידו על העוקץ וקשה דאי חד שיעורא הוא למה שינה רבי יוסי לשונו ותו דכל תנאי דגמרא שום אחד מהם אינו מזכיר משיעורא דמתניתין ועוד דאם כן בבוחל לא נתן שום סימן ובגמרא קאמר בוחל מלמעלה בידוע שהביאה ב׳ שערות הא לא שמעינן סימני דבוחל לכך פר״ת דאיזהו סימניה דקאמר הכא אבוחל קאי ולפירוש זה אתי שפיר הא דקאמר בגמרא הלכה כדברי כולן להחמיר לענין מיאון.
הא דתנן איזהו סימניה ר׳ יוסי הגלילי אומר משיעלה קמט תחת הדד וכו׳ – פי׳ רש״י ז״לא דאצמל קאי. וא״כ צריכין אנו לומר דשיעורא דמשתקיף העטרה ושיעלה הקמט תחת הדדב חד שיעורא הוא, או לומר דתרי תנאי אליבא דר׳ יוסי. ועדיין אין הדברים נראין שנשנו שיעורין במשנה ואחרים בברייתא, ולא הוזכרו של זה בזה כלל. ועוד בוחל זה שאמרוג בידוע שהביא שתי שערות, והלא לא פי׳ אותו כלל לא במשנה ולא בברייתא, וכן בגמ׳ לא הזכירו בפירוש מהן. אלא איזה סימניה אבוחל קאי ופי׳ מתני׳ סימן נערות דעליה קאי ברישא דמתני׳, ובוגרת לא קתני, משום דממילא ידוע שאין בין נערות לבגרות אלא ו׳ חדשים בלבדד, ומאי שלא פי׳ במתניתין פריש בברייתא אלו הן סימניה בגרות וכו׳. ועלה דהא מתני׳ קתני באידך פירקיןה בא סימן התחתון עד שלא בא העליון, כלומר העליון השנוי, שאלו לדברי רש״י סימן עליון אצמל דסליק מיניה משמע, וליתא אלא אבוחלו.
א. ד״ה איזו ועי׳ רמב״ם בפי׳ המשנה שכ״כ.
ב. בחי׳ הר״א כתב דמרן ז״ל אגב שטפיה לא עיין בה דהא נותן ידו על העוקץ הו״ל למימר, ועי׳ תוד״ה איזהו.
ג. לקמן עמוד ב.
ד. לקמן סא, א. ודעת רבנו כדעת הרמב״ם פ״ב מהל׳ אישות ה״ז אם עברו ו׳ חדשים אחר סימני נערות הוי בוגרת גמורה ועיי״ש בהשגת הראב״ד, והא שצריך סימני בגרות הוא כשלא ידעי׳ מתי הביאה ב׳ שערות ואם מלאו שנותיה סמכינן אסימני בגרות ועי׳ ריטב״א ואהע״ז סי׳ לז. ועי׳ ראשונים קדושין עט, א.
ה. מח, א.
ו. גם רש״י פי׳ שם העליון בוחל, אלא כוונת רבנו דלפי׳ רש״י דפי׳ הכא דהנך שעורים לצמל משתמע אם כן צריך לפרש גם אידך פירקא דאמר עד שלא יבא העליון דבצמל קאי, ובחנם תמה בפתחי נדה ארבנו.
הא דתנן: אי זהו סימנים ר׳ יוסי הגלילי אומר משיעלה קמט תחת הדד. פרש״י ז״ל דאצמל קאי והיא הבוגרת וכן פי׳ הרמב״ם ז״ל בפי׳ המשנה שלו. והקשו בתוספות דבגמרא גבי אלו סימני בגרות קתני ר׳ יוסי אמר משתקיף העטרה ודוחק הוא לומר דאידי ואידי חד שיעורא דא״כ למה שנה ר׳ יוסי את לשונו. ועוד דבכולהו תנאי דבריתא ליכא חד דאמר שיעורא דמתניתין. ועוד דאם כן בבוחל לא יהבי שיעורא וסימנא ומאי קאמר בבריתא בוחל מלמעלה בידוע שהביאה שתי שערות מלמטה ואנן אכתי לא ידעינן שיעורא וסימנה דבוחל. ומיהו מדברי ר״ח ז״ל ניכר שאף הוא מפרש כן ופירוש בוחל מלמעלה אם התחיל ראש החוטם להלבין. ונראה שפירש כן מפני שאמרו בגמרא בוחל כדתנן התאנים משיבחילו ואמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן משילבינו ראשיהן ולומר שאף בוחל דמתניתין משיתחיל ראש החוטם להלבין. אבל ר״ת ז״ל פירש דאי זהו סימן אבוחל קאי אבל אבוגרת לא צריך למיהב שיעורא וסימנא דהא פשיטא להו דאין בין נערות לבגרות אלא ו׳ חדשים בלבד ומאי דלא פריש במתניתין פריש בבריתא אלו הן סימני בגרות ועוד הביא ראיה הרמב״ן ז״ל דמשום דסליק מהאי פירקא קתני באידך פרקין בא סימן התחתון עד שלא יביא העליון, כלומר עד שלא יצא העליון השנוי באידך פירקי׳, דהיינו על כרחיך בוחל דשוה לסימן התחתון כדאיתא הכא.
ומבררים: איזהו (מהם) הסימנין של זו המכונה צמל? ר׳ יוסי הגלילי אומר: מהזמן שבו יעלה (יגדל) הדד במידה כזו שנראה כמזדקר מעל הגוף, וגורם שייראה הקמט תחת הדד. ר׳ עקיבא אומר: מהזמן שגדלו הדדים במידה כזו עד שיטו (ינטו) הדדים אל החזה. בן עזאי אומר: משישחיר הפיטומת (הפיטמה) שבדדים. ר׳ יוסי אומר: מהשלב בהתפתחות הדדים, שיש בהם כדי שיהא אדם נותן ידו על העוקץ שבדדים, והוא שוקע ושוהא מלחזור.
What are the signs that indicate grown womanhood? Rabbi Yosei HaGelili says: Grown womanhood begins from when her breast grows sufficiently so that a fold appears below the breast. Rabbi Akiva says: It begins from when the breasts sag onto the chest. Ben Azzai says: It begins from when the areola at the tip of the breast darkens. Rabbi Yosei says: It begins when the breasts have developed to a size where a person places his hand on the nipple and it depresses and slows to return.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גמ׳גְּמָרָא: פַּגָּה עוֹדָהּ תִּנוֹקֶת כְּדִכְתִיב {שיר השירים ב׳:י״ג} הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ בּוֹחַל אֵלּוּ יְמֵי הַנְּעוּרִים כְּדִתְנַן כהַתְּאֵנִים מִשֶּׁיִּבְחֲלוּ וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה אָמַר רַב מִשֶּׁיַּלְבִּין רָאשֵׁיהֶן.

GEMARA: The mishna teaches that an unripe fig [paga] represents the stage when a woman is still a child. The Gemara explains that the meaning of the word paga is as it is written: “The fig tree puts forth her green fruits [fageha]” (Song of Songs 2:13). The mishna further teaches that a ripening fig [boḥal] represents the days of her young womanhood. The Gemara explains that the meaning of this word is as we learned in a mishna (Ma’asrot 1:2): The obligation of tithes applies to the figs from when they begin to ripen [misheyyibaḥalu]; and Rabba bar bar Ḥana says that Rav says that this means from when the heads of the figs whiten.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ משיבחלו – חייבין במעשר.
משילבין ראשיהן – שמשתנין כשמגדילין. הכא נמי משישתנה הדד ויראה בו סימן שמגדיל.
התאנים משיבחילו – פי׳ משיגדילו ומשינפחו ומלשון בחלה פי׳ כלו׳ גדלו ונפחו עלי למשא וכבר אמר בירושלמי דלא מתמנעי רבנן למדרש הא׳ לחית.
ב גמרא שנינו במשנתנו כי המכונה פגה היא זו שעודה תנוקת. ומסבירים מה מקור כינוי זה: כדכתיב [כמו שנאמר] ״התאנה חנטה פגיה... קומי לך רעיתי״ (שיר השירים ב, יג). ועוד נאמר כי הכינוי בוחל בנשים אלו ימי הנעורים. ומסבירים מה מקור כינוי זה: כדתנן [כמו ששנינו במשנה], התאנים חייבות בהפרשת מעשרות מהשלב בהתפתחותן שבו הן יבחלו (התחילו להבשיל), ואמר רבה בר בר חנה, אמר רב בהמחשת שלב זה של הבחלת התאנים: מזמן שבו ילבין ראשיהן של התאנים.
GEMARA: The mishna teaches that an unripe fig [paga] represents the stage when a woman is still a child. The Gemara explains that the meaning of the word paga is as it is written: “The fig tree puts forth her green fruits [fageha]” (Song of Songs 2:13). The mishna further teaches that a ripening fig [boḥal] represents the days of her young womanhood. The Gemara explains that the meaning of this word is as we learned in a mishna (Ma’asrot 1:2): The obligation of tithes applies to the figs from when they begin to ripen [misheyyibaḥalu]; and Rabba bar bar Ḥana says that Rav says that this means from when the heads of the figs whiten.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא {זכריה י״א:ח׳} וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי צֶמֶל כמ״דכְּמַאן דְּאָמַר יָצְתָה מְלֵאָה.:

The Gemara adds: And if you wish, say instead that the source is from here: “For My soul became impatient of them, and their soul also grew in disgust [baḥala] toward Me” (Zechariah 11:8). The verse indicates that this word denotes growth. As for the third term in the mishna, a ripe fig [tzemel], it is as one would say: A fruit has come forth complete [yatzeta mele’a].
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בחלה בי – גדלה עלי. אדם הקץ בדבר נראה לו כגדול. אנקיישנ״ץ בלעז.
ואיבעית אימא מהכא [ואם תרצה אמור כי מכאן], מן המקרא הזה הוא מקור כינוי זה, שכן נאמר ״ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי״ (זכריה יא, ח). שכן מורה צורה זו על גודל הדבר (״בחלה בי״ — גדלה עלי). ועוד שנינו כינוי צמל, ומסבירים את פשר השם: כמאן דאמר [כמי שאומר, כדברי הבריות] ״יצתה (יצאה) מלאה״, שגדלה די צורכה.
The Gemara adds: And if you wish, say instead that the source is from here: “For My soul became impatient of them, and their soul also grew in disgust [baḥala] toward Me” (Zechariah 11:8). The verse indicates that this word denotes growth. As for the third term in the mishna, a ripe fig [tzemel], it is as one would say: A fruit has come forth complete [yatzeta mele’a].
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאֵיזֶהוּ סִימָנִים ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר מִשֶּׁיַּעֲלֶה הַקֶּמֶט.: אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא מִשֶּׁיַּעֲלֶה הַקֶּמֶט מַמָּשׁ לאֶלָּא כְּדֵי שֶׁתַּחְזִיר יָדֶיהָ לַאֲחוֹרֶיהָ וְנִרְאֵית כְּמִי שֶׁיַּעֲלֶה הַקֶּמֶט תַּחַת הַדַּד.

§ The mishna teaches: And what are the signs that indicate grown womanhood? Rabbi Yosei HaGelili says: Grown womanhood begins from when her breast grows sufficiently so that a fold appears below the breast. Shmuel says: This does not literally mean from when her breast grows sufficiently so that a permanent fold appears below the breast. Rather, it means that the breast has grown enough so that if she were to stretch her hand behind her back, it would appear as though her breast has grown sufficiently that there is a fold below the breast.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג ועוד שנינו במשנתנו בהגדרת המכונה צמל: ואיזהו סימנים? ר׳ יוסי הגלילי אומר: משיעלה הקמט תחת הדד. ובהסבר הדבר, אמר שמואל: לא משיעלה הקמט ממש וייראה כך תמיד, אלא כבר מהשלב שגדל הדד במידה כזו כדי שאם היא תחזיר ידיה (מותחת גופה) לאחוריה, והיא נראית כמי שיעלה הקמט תחת הדד.
§ The mishna teaches: And what are the signs that indicate grown womanhood? Rabbi Yosei HaGelili says: Grown womanhood begins from when her breast grows sufficiently so that a fold appears below the breast. Shmuel says: This does not literally mean from when her breast grows sufficiently so that a permanent fold appears below the breast. Rather, it means that the breast has grown enough so that if she were to stretch her hand behind her back, it would appear as though her breast has grown sufficiently that there is a fold below the breast.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) שְׁמוּאֵל בְּדַק בְּאַמְתֵיהּ וִיהַב לַהּ ד׳אַרְבְּעָה זוּזֵי דְּמֵי בוֹשְׁתָּהּ שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שְׁמוּאֵל {ויקרא כ״ה:מ״ו} לְעוֹלָם בָּהֶם תַּעֲבוֹדוּ מלַעֲבוֹדָה נְתַתִּים וְלֹא לְבוּשָׁה.

The Gemara relates that Shmuel examined these stages in his Canaanite maidservant, and subsequently gave her four dinars as payment for her humiliation. The Gemara notes that in this regard Shmuel conforms to his line of reasoning, as Shmuel said that the verse: “You may enslave them forever” (Leviticus 25:46) teaches: I gave them to you for the service of slaves, but not for humiliation. Consequently, if a master humiliated his Canaanite slave, he must pay him damages.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בדק באמתיה ויהיב ד׳ זוזי דמי בושתה – להנצל מעונש היה נותן לה דהא ר׳ יהודה אמר בהחובל (ב״ק דף פז.) אין לעבדים בושת ואפילו למ״ד יש לעבדים בושת הוי לרבו.
אי זהו סימניה. פרש״י דאצמל קאי ומתוך זה הוצרך לפ׳ הא דקא״ר יוסי [בברייתא] משתקיף העטרה היינו נמי שיעורא דמשיתן ידו על העוקץ והוא שוקע. וקשה לפי׳ דלמה שינה ר׳ יוסי לשונו ועוד דבכולהו תנאי בגמרא לא אמר אחד מהן שיעורא דמתניתין ועוד א״כ ליה יהיב תנא סימנא אבוחל ולקמן תנן בא סימן התחתון עד שלא בא העליון והיינו סימני בוחל. ומפר״ת דאי זהו סימניה דאבוחל קאי ותנאי דגמ׳ מפרשי סימני בגרות:
ומסופר כי שמואל בדק בדדיה של אמתיה [בשפחתו הכנענית], את זמני ההתפתחות הללו הנזכרים במשנתנו, ולאחר מכן יהב [נתן] לה ארבעה זוזי [זוזים] כדמי בושתה. ומסבירים: טעמו של שמואל ששילם לשפחתו על שבדקה כך, משום ששמואל נוהג לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר שמואל על האמור בתורה ביחס לעבדים: ״לעלם בהם תעבדו״ (ויקרא כה, מו)לעבודה בלבד נתתים לך, ולא לבושה. ואם בייש האדון את העבד, הרי הוא חייב בדמי בושתו.
The Gemara relates that Shmuel examined these stages in his Canaanite maidservant, and subsequently gave her four dinars as payment for her humiliation. The Gemara notes that in this regard Shmuel conforms to his line of reasoning, as Shmuel said that the verse: “You may enslave them forever” (Leviticus 25:46) teaches: I gave them to you for the service of slaves, but not for humiliation. Consequently, if a master humiliated his Canaanite slave, he must pay him damages.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) שְׁמוּאֵל מְיַיחֵד להן רַב נַחְמָן מַחְלֵיף להן רַב שֵׁשֶׁת מָסַר להן לערבי וְאָמַר להן אִזְדְּהַרוּ מִיִּשְׂרָאֵל.:

The Gemara further relates, with regard to the attitude toward maidservants, that Shmuel would designate a particular slave for each of his maidservants for intercourse, and he would not allow his slaves to engage in intercourse with whichever maidservant they chose. By contrast, Rav Naḥman would exchange his maidservants between his slaves, while Rav Sheshet handed his maidservants to an Arab, and said to them: You may engage in intercourse with whomever you choose, but take care not to engage in intercourse with a Jew.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מייחד להו – שפחותיו מייחד לאנשים עבדיו ואינו מפקירן משום בושת.
מחליף להן – את של זה בזה ואינו מקפיד על בושתן.
לערבי – מפקיר שפחותיו לערביים ונוהג בהן מנהג הפקר.
מסר להו לערבי – משמע מכאן דשפחה כנענית מותרת בעובד כוכבים וה״ה דעבד כנעני מותר בעובדת כוכבים ולא גזרו עליו משום נשג״ז אע״ג דאיסור נדה ואשת איש דאורייתא שייך שפיר בעבד וא״כ בשלהי מסכת ע״ז (דף עו:) דא״ל שבור מלכא לבטי אדכר לך מה דעבדת באורתא שקבל עובדת כוכבים זונה שמסר לו אושפיזו (ורב) יהודה לא קבל עובדת כוכבים זונה לא עשה בטי איסורא דמותר הוה בה דהא עבד הוה כדקאמר בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף ע:) דבטי בר טבי ברמות רוחיה לא קבל גיטא דחירותא.
ומסר להו לערבאי. מכאן דקדקו בעלי התוספות דשפחה כנענית מותרת בגוי וה״ה לעבד שהוא מותר בגויה דלא גזרו חכמים גויה משום נשג״א אלא בישראל אבל בעבדים לא ואע״ג דאסירי בנדה ואסירי באשת איש מדאורייתא. ובשילהי ע״ז (ע״ז עו:) דאמר ליה שבור מלכא לבטי אדכרת לך מאי דעבדת באורתא ופרש״י ז״ל ששלחו לו זונה כדרך ערביים וקבלה ורב יהודה לא קבל. אמר ר״ת ז״ל דאצ״ל שלא היה רשע, אלא מותר גמור היה בה דעבד היה כדאמרינן בקידושין (קידושין ע:) בטי בר טבי ברמות רוחיה לא קביל גיטא דחירותא, ולדבריו הוא דא״ל לשבור מלכא איהו יהודאי ואנא לאו יהודאי משום דאף העבדים אסורים באיסורי גויים ובאיסוריהן כישראל, והא דאמר ליה שבור מלכא אדכרת מאי דעבדת באורתא משום דשבור מלכא היה טועה שהיה סבור שאף הוא אסור בהן כישראל א״נ מפני רוע ההנהגה אמר לן כן.
שמואל מיחד להו – פי׳ שמיחד אותן לעבדיו שלא יבאו עליהם דרך הפקר דחייש לבושה דידהו ויש בפי׳ רש״י בזה לשון זר שכתב שהוא מיחד אותן ואינו מקפיד משום בושה והכי פירושו שאינו מקפיד בדבר זה משום חשש בושה שהיו נוגהות הפקר אם לא הי׳ מיחדן והיינו דבמימרא דרב נחמן כתב ואינו מקפיד על בשתן.
רב ששת מסר להו לערבאי – פי׳ לגוים וכת׳ בתוס׳ משום דס״ל דשפחה מותרת בגוי וה״ה לעבד שמותר בגויה בדרך צנעא שאינו בישראל אלא גזרת ב״ד. משום נשג״ז ובעבדים לא גזרו לפי שהן מופקרין ולא יגדרו בבנות ישראל ואף על פי שהן אסורין כנדה ובאשת איש בישראל מדאורייתא והיינו דאמ׳ בשלהי מסכת ע״ז דא״ל שבור מלכא לבאטי בר טאבי אדכרת מאי עבדת באורתא ופרש״י ז״ל שנתנו לו ולרב יהודה אשה זונה כדרך הערביים ורב יהודה לא קבלה ובאטי בר טאבי קבלה ואומר ר״ת דבדין עבד דבאטי בר טאבי עבד כנעני היה כדאמר עליה בפ׳ בתרא דקדושין דבארמות רוחא דהוה ביה לא קביל גיטא דחרותא ומאי דא״ל לשבור מלכא איהו יהודאי ואנא לאו יהודאי שהיה נשמר מגיעול גוים כדין עבד שאף עפ״י שהוא מותר בבנותיתן אסור הוא בגיעוליהן דגיעול גוים משום לתא דאסור תורה הוא וגזרו בו יותר ממה שגזרו בנשג״ז ואף על פי שהוא משום לתא דנדה ואשת איש דאורייתא מן הטעם שאמ׳ ומיהו שבור מלכא טועה היה בדבר זה ולכך אמר ליה אדכרת מאי דעבדת באורתא או שא״ל כן מפני רוע ההנהגה.
בד״ה מסר להו כו׳ דא״ל שבור מלכא לבטי אדכר כו׳ ורב יהודה לא קבל כותית זונה לא עשה בטי כו׳ כצ״ל:
בד״ה מסר להו לערבי כו׳ ולא גזרו עליו משום נשג״א אע״ג דאיסור נדה וא״א כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ובענין היחס לשפחות נמסר כי שמואל היה מייחד להן לכל אחת משפחותיו גבר מסויים מעבדיו שישמש איתה, ולא היה מוסרה לכל. ואילו על רב נחמן נמסר שהיה מחליף להן [אותן], בין עבדיו. ורב ששת מסר להן (אותן, את שפחותיו) לערבי, ואמר להן: יכולות אתן להיבעל לכל, ואולם אזדהרו [הזהרו] מלהיבעל לישראל.
The Gemara further relates, with regard to the attitude toward maidservants, that Shmuel would designate a particular slave for each of his maidservants for intercourse, and he would not allow his slaves to engage in intercourse with whichever maidservant they chose. By contrast, Rav Naḥman would exchange his maidservants between his slaves, while Rav Sheshet handed his maidservants to an Arab, and said to them: You may engage in intercourse with whomever you choose, but take care not to engage in intercourse with a Jew.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כּוּ׳.: מַאי עוֹקֶץ אָמַר שְׁמוּאֵל נעוּקְצוֹ שֶׁל דַּד.

§ The mishna teaches that Rabbi Yosei says: Grown womanhood begins when the breasts have developed to a size where if a person places his hand on the nipple [oketz] it depresses and slows to return. The Gemara asks: What is the meaning of oketz? Shmuel said: It means the protrusion [oketz] of the breast, i.e., the nipple.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנתנו כי ר׳ יוסי אמר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהא מלחזור. ומבררים: מאי [מהו] עוקץ זה? אמר שמואל: עוקצו הוא החלק הבולט במרכזו של הדד (הפיטמה).
§ The mishna teaches that Rabbi Yosei says: Grown womanhood begins when the breasts have developed to a size where if a person places his hand on the nipple [oketz] it depresses and slows to return. The Gemara asks: What is the meaning of oketz? Shmuel said: It means the protrusion [oketz] of the breast, i.e., the nipple.
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אֵלּוּ הֵן סִימָנֵי בַגְרוּת ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי צָדוֹק.: אוֹמֵר סמִשֶּׁיִּתְקַשְׁקְשׁוּ הַדַּדִּין ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר מִשֶּׁיַּכְסִיף רֹאשׁ הַחוֹטֶם מִשֶּׁיַּכְסִיף אַזְקִונַהּ לַהּ אֶלָּא א״ראָמַר רַב אָשֵׁי עמִשֶּׁיַּפְצִיל רֹאשׁ הַחוֹטֶם ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשֶּׁתַּקִּיף פהָעֲטָרָה ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר צמִשֶּׁנִּתְמַעֵךְ

The Sages taught in a baraita: What are the signs of maturity? Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: From when the breasts knock against each other, due to their size. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: From when the head of the protrusion in the center of the nipple darkens. The Gemara asks with regard to this suggestion: From when it darkens? One thereby renders her old, i.e., if one accepts this sign, the beginning of maturity is delayed significantly. Rather, Rav Ashi said: From when the head of the protrusion splits. Rabbi Yosei says: From when the nipple grows to such an extent that it is surrounded by a circle. Rabbi Shimon says: From when there is a softening
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ר׳ יוסי אומר משתקיף העטרהא].
א. הסמ״ג בעשין סי׳ נ, כתב: ומשתקיף העטרה כדברי רבי יוסי, ופירש רבינו שלמה שיהא עוקץ הדד גדול ועב ומוקף עטרה. אבל ר״ח פירש, שהוא מקום הבשר התפוח שלמעלה מן הערוה לעומת הבטן, ונקרא כף. וכן פירש הרמב״ם בהל׳ אישות פרק ב הל׳ ז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קש
קשא(נדה מז.) ת״ר אלו הן סימני בגרות ר׳ אליעזר בר׳ צדוק אומר משיתקשקשו הדדין פי׳ נטו ונתקשו הדדין וגם צמחו לה שערות פ״א נתגדלו כל כך שנוקשת זו בזו. נראים הדברים שזה וערך של מעלה והראשון שייכי בהדי הדדי:
א. [הארט ווערדען.]
משיתקשקשו – כמו (סוטה דף ט:) מקשקשת לפניו כזוג בטנ״ט בלעז. כלומר גדולים הרבה.
חוטם – ספק.
משיפציל – ספק.
משתקיף עטרה – שגדול העוקץ ועב ומוקף עטרה והיינו שיעורא דא״ר יוסי נמי במתני׳ שיהא נותן ידו על העוקץ ושוקע ושוהא לחזור.
ראש החוטם – פ״ה ספק דלא אתפרש ובפרק לולב הגזול (סוכה דף לה:) גבי אתרוג מזכיר פיטומא ועוקץ וחוטם ומתוך כך משמע דשלשתן באתרוג לצד ראשו ואין אחד מהם לצד זנבו דומיא דדד דגבי דד ליכא לפרושי הכי כמו שפירש באתרוג.
משתשחיר הפיטומת. פרש״י ראש הדד כמו ניטלה פיטמתו דאתרוג. ועוקץ פי׳ חודו של דד מלמעלה. ובפ׳ לולב הגזול פרש״י ב׳ פירושים. ונראה דשניהן הן במקום אחד אלא האחד בצד ראשו והאחד בצד זנבו דגבי דד ליכא לפרושי הכי ומסתמא פיטמת ועוקץ דהתם דומיא דהך דהכא:
ויהיב לה ד׳ זוזי דמי בושתה להנצל מן העונש היה עושה כן דהא אין לעבדים בושת דאמרינן בפ׳ החובל ואפי׳ למ״ד יש להם בושת ינתן הכל לרב:
ומסר להו לערבאי. מכאן משמע דשפחה כנענית מותרת לעובד כוכבים וה״ה דעבד מותר בעובדת כוכבים ולא גזרו עליהן משום נשג״ז ואע״ג דאיסור נדה ואשת איש שייך בעבד מן התורה ושילהי ע״ז דא״ל שבור מלכא לבטי אידכר מה דעבדת באורתא ופרש״י ז״ל ששלחו לו זונה כדרך הערביים וקבלה אומר ר״ת אין צריך לומר שהיה רשע דמותר היה בה כי עבד היה כדאמרינן בקדושין בטי בר טבי ברמות רוחיה לא קביל גיטא דחירותא:
משיפציל ראש החוטם. פרש״י ספק וגבי אתרוג נמי מזכיר פיטמת ועוקץ וחוטם ונראה לפ׳ כמו חוטם דהתם דהיינו מקום שמתחיל לשפע על פי העוקץ וכן הכא למעלה מן הפיטומת מתחיל לשפע כלפי הדד וחריצין כמין פיצולין נראה בהם:
בד״ה משיפציל [וכו׳] פסק הס״ד:
ה ועוד בסימני הבגרות באשה, תנו רבנן [שנו חכמים], אלו הן סימני בגרות? ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר: משיתקשקשו (שיקישו זה בזה) הדדין מחמת גודלם. ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר: משיכסיף (ישחיר) ראש החוטם (הבליטה שבמרכזה הפיטמה). ותוהים: משיכסיף? והרי בסימן זה אזקונה לה [מזקינים אותה, מאחרים בהרבה את ראשית זמן בגרותה]! אלא אמר רב אשי: משיפציל (שיתפצל) ראש החוטם. ר׳ יוסי אומר: משתקיף העטרה, שעוקץ הפיטמה גדול במידה כזו, שהוא מוקף בעיגול מסביבו. ר׳ שמעון אומר: משנתמעך
The Sages taught in a baraita: What are the signs of maturity? Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: From when the breasts knock against each other, due to their size. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: From when the head of the protrusion in the center of the nipple darkens. The Gemara asks with regard to this suggestion: From when it darkens? One thereby renders her old, i.e., if one accepts this sign, the beginning of maturity is delayed significantly. Rather, Rav Ashi said: From when the head of the protrusion splits. Rabbi Yosei says: From when the nipple grows to such an extent that it is surrounded by a circle. Rabbi Shimon says: From when there is a softening
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה מז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדה מז., עין משפט נר מצוה נדה מז. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה מז. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף נדה מז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה מז., רש"י נדה מז., תוספות נדה מז., תוספות רי"ד נדה מז., רמב"ן נדה מז. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה מז. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה מז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה מז., ריטב"א נדה מז., מהרש"ל חכמת שלמה נדה מז., מהרש"א חידושי הלכות נדה מז., פירוש הרב שטיינזלץ נדה מז.

Niddah 47a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Niddah 47a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 47a, R. Chananel Niddah 47a, Rif by Bavli Niddah 47a, Collected from HeArukh Niddah 47a, Rashi Niddah 47a, Tosafot Niddah 47a, Tosefot Rid Niddah 47a, Ramban Niddah 47a, Rashba Niddah 47a, Meiri Niddah 47a, Tosefot Rosh Niddah 47a, Ritva Niddah 47a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 47a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 47a, Steinsaltz Commentary Niddah 47a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144