×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שְׂאֵת.
The first example is the term: Se’et (Genesis 4:7). It is unclear whether the verse should be read: “If you do well, shall it not be lifted up [se’et]?” in which case se’et involves forgiveness and pardon; or: “If you do well, but you will lift up [se’et] your sin if you do not do well.” According to this interpretation, se’et is referring to remembrance: If you do not do well, your sin will be remembered.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאת – הלא אם תיטיב שאת (בראשית ד) ולשון סליחה הוא או שאת אם לא תיטיב ולשון נשיאות עון הוא.
שאת משוקדים מחר ארור וקם – תימה הוא דלא נקטינהו כסדר שהן כתובים בתורה והכי הוה ליה למימר שאת ארור מחר משוקדים וקם וא״ת אמאי לא דרשינהו להו לפניהם ולאחריהם כמו בנשך ובמרבית (ויקרא כה) דדרשינן ליה בפרק איזהו נשך (ב״מ סא.) לפניו ולאחריו וכמו ורחץ דדרשינן ליה בפ׳ אמר להם הממונה (לעיל דף לא:) אופשט ואולבש י״ל גבי שאת אי קאי אאם תיטיב אז הוא לשון סליחה ואי קאי אואם לא תיטיב אז הוא לשון נשיאות עון וכן ארור אי קאי אשור אז קאי אשכם שהוא כנען דכתיב ארור כנען ואי קאי אאפם אז קלל אפם וכן מחר אי קאי אמלחמה ואנכי נצב על ראש הגבעה היום להתפלל קודם המלחמה כדכתיב היערוך שועך לא בצר (איוב לו) או קאי אאנכי נצב מחר להתפלל וכן וקם ולפי שאין פירושם שוה ע״כ אין להם הכרע אבל אמשוקדים קשה וי״ל משום דאיכא אתנחתא בגביעים ובמנורה ארבעה גביעים ומשמעו משוקדים כפתוריה ופרחיה וקרא אחרינא מוכחא דמשוקדים לא קאי אלא אגביעים דכתיב שלשה גביעים משוקדים ולהכי אין לו הכרע והא דפליגי תנאי בזבחים בפ׳ שני (זבחים כד.) גבי ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן (ויקרא ד) דאיכא דמוקי באצבעו אלקיחה ואיכא דמוקי אנתינה ואיכא דמוקי אתרוייהו יש לפרש טעמא דמאן דמוקי ליה אתרוייהו משום דפשטא דקרא אלקיחה דלפניו קאי ומוקמינן ליה נמי אנתינה כדאשכחן במלואים כדכתיב ולקחת מדם הפר ונתתה על קרנות המזבח באצבעך (שמות כט) והתם על כרחך קאי אנתינה ומאן דלא מוקי ליה אלא אלקיחה כמשמעותיה ומאן דמוקי ליה אנתינה יליף ממלואים דהתם לא קאי אלא אנתינה דלפניו ולאו אלקיחה דלפניו פניו.
קרבן עולה אינו בא אלא מן הזכרים וכל שהיא באה מן הבהמה אינה באה אלא שני מינים או כבשים ועיזים ששניהם מין אחד לענין זה או מן הפרים ונסתפקו חכמים בעולה שהקריבו ישראל במדבר והוא שנאמר בו ויעלו עולות ויזבחו [זבחי׳ שלמי׳] לד׳ פרים אם העולות היו מן הכבשים והשלמים מן הפרים ושתהא מלת עולות מופסקת באתנח כלומר ויעלו עולות ר״ל מן הכבשים ויזבחו פרים לשלמים או שמא אין מלת עולות מופסקת באתנח אלא הכל נגרר אחר הפרים כלומר עולות וזבחים הכל היה של פרים ומתוך שנסתפקו בה אם נדר אחד ואמר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר הרי זה ספק וחייב להביא שתים וכבר ביארנוה במסכת חגיגה (ו׳:):
כבר ביארנו במשנה שבבית שני לא היה ארון ובבית ראשון לא היה שם להבדל שבין היכל לדביר פרוכת אלא כותל הקרוי אמה טרקסין ומשנתנו הואיל ושנו בה פרכות בבית שני היא שנויה וא״כ מה שנאמר בה הגיע לארון פירושו למקום ארון וכמו שאמרו בה משניטל הארון וכו׳ ומה שאמרו משניטל הארון ולא אמרו משנגנז הוא לדעת האומר שהארון גלה לבבל וכמו שדרשו (יומא נ״ג:) ויצא מן בת ציון כל הדרה זה הארון ומ״מ יש אומרים שלא גלה אלא במקומו נגנז והוא שראה שלמה ברוח הקודש שבית המקדש עתיד ליחרב וחפר בעמק במקום הארון למטה ממנו בעקלקלות שיהא עומד להם לעת צר לגנזו בתוכו וכשראה יאשיהו זמן הצרות מתקרב וזכר האמור בתורה יולך ד׳ אותך ואת מלכך צוה לגנוז הארון וצנצנת המן וצלוחית של שמן המשחה ומטה אהרן שהיו עומדים לפני הארון והארגז ששגרו פלשתים דורן שכתוב בו ואת כלי הזהב אשר השיבותם [לו אשם] תשימו בארגז מצדו וזהו שנאמר ביאשיה ויאמר ללוים המבינים תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה כי אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ד׳ וכו׳ והרי לשם היה ומהו אומר שיתנוהו שם אלא שיגנזוהו במקום שהכין שלמה לגניזתו וכל אלו שנגנזו לא חזרו שם לא הם ולא כיוצא בהם בבית שני ומה שהתבאר כאן בענין צבירת הקטרת על המחתה אם מתחיל מצד הפנימי של מחתה אם מצד החיצון כבר ביארנוהו במשנה:
תוס׳ בד״ה שאת כו׳ והתם ע״כ קאי אנתינה ומאן דלא מוקי כצ״ל:
שאת משוקדים מחר כו׳. עיין פרש״י ובתוס׳ בזה ובחומש פרש״י גבי צא והלחם בעמלק מחר בעת המלחמה אנכי נצב עכ״ל וכתב הרא״ם דלא כאיסי שאמר ה׳ אין להם הכרע כו׳ ע״ש ומיהו במשוקדים פרש״י בחומש כאיסי דאין לו הכרע וצ״ל דבחומש פירש לפי מה שהוא פשוטו ביותר ובמשוקדים אין בו הכרע כלל גם לפי פשוטו וק״ל:
״שאת״ (בראשית ד, ז), כלומר: אם יש לך לקרוא כך: ״הלא אם תיטיב שאת״ ו״שאת״ במובן זה היא לשון סליחה ומחילה, כלומר: ימחל לך, או: ״הלא אם תיטיב, שאת ואם לא תיטיב״ ו״שאת״ במובן זה הוא לשון זכירה, כלומר: שאם לא תיטיב יזכר לך העוון.
The first example is the term: Se’et (Genesis 4:7). It is unclear whether the verse should be read: “If you do well, shall it not be lifted up [se’et]?” in which case se’et involves forgiveness and pardon; or: “If you do well, but you will lift up [se’et] your sin if you do not do well.” According to this interpretation, se’et is referring to remembrance: If you do not do well, your sin will be remembered.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מְשׁוּקָּדִים.

The second uncertain case is the term: Meshukkadim (Exodus 25:34). This verse can be read: “And in the candelabrum four cups made like almond blossoms [meshukkadim]”; or as: “Its knops and its flowers made like almond blossoms [meshukkadim].” In other words, the term meshukkadim can be read either with the first part or the last part of the verse.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משוקדים – ארבעה גביעים משוקדים (שמות כה) או משוקדים כפתוריה ופרחיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן המילה ״משוקדים״ (שמות כה, לד), האם יש לקרוא: ״ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים״, או שמא יש לקרוא: ״משוקדים כפתוריה ופרחיה״.
The second uncertain case is the term: Meshukkadim (Exodus 25:34). This verse can be read: “And in the candelabrum four cups made like almond blossoms [meshukkadim]”; or as: “Its knops and its flowers made like almond blossoms [meshukkadim].” In other words, the term meshukkadim can be read either with the first part or the last part of the verse.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מָחָר.

Likewise, the term: Maḥar (Exodus 17:9) can be read: “And go out, fight with Amalek tomorrow [maḥar]”. Alternatively, it can mean that Joshua must go out to war with Amalek immediately, and Moses added: “Tomorrow [maḥar] I will stand on the top of the hill” (Exodus 17:9), but today you do not need my prayer. Once again, the issue is whether this term belongs to the beginning or the end of the verse.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מחר – וצא הלחם בעמלק מחר (שם יז) או צא והלחם בעמלק מיד ומחר אנכי נצב והיום אי אתה צריך לתפלתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן המילה ״מחר״ (שמות יז, ט), האם יש לקרוא: ״וצא הלחם בעמלק מחר״, או שהכוונה היא שעליו לצאת למלחמה מיידית בעמלק ו״מחר אנוכי ניצב על ראש הגבעה״, אבל היום אינך צריך לתפילתי.
Likewise, the term: Maḥar (Exodus 17:9) can be read: “And go out, fight with Amalek tomorrow [maḥar]”. Alternatively, it can mean that Joshua must go out to war with Amalek immediately, and Moses added: “Tomorrow [maḥar] I will stand on the top of the hill” (Exodus 17:9), but today you do not need my prayer. Once again, the issue is whether this term belongs to the beginning or the end of the verse.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָרוּר.

The fourth case is the term: Arur (Genesis 49:7). This verse can be read: “Cursed [arur] be their anger for it was fierce, and their wrath for it was cruel,” on account of Levi and Simeon’s treatment of Shechem. Alternatively, this term, which appears at the beginning of the verse, can be read as the last word of the previous verse: “And in their anger they cut off cursed [arur] oxen” (Genesis 49:6–7). According to this interpretation, “cursed oxen” is referring to the oxen of Shechem, who descended from the accursed Canaan.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארור – וברצונם עקרו שור (בראשית מט) ארור שור של שכם שהוא מארור כנען או ארור אפם כי עז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן המילה ״ארור״ (בראשית מט, ז), האם לקוראה: ״ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה״, או: ״וברצונם עקרו שור ארור״ (בראשית מט, ו-ז) ו״שור ארור״ הכוונה לשור של שכם הבא מ״ארור כנען״, ״או בשל מה שעשו שמעון ולוי לשכם שבשל כך נאמר עליהם ״ארור אפם כי עז״,
The fourth case is the term: Arur (Genesis 49:7). This verse can be read: “Cursed [arur] be their anger for it was fierce, and their wrath for it was cruel,” on account of Levi and Simeon’s treatment of Shechem. Alternatively, this term, which appears at the beginning of the verse, can be read as the last word of the previous verse: “And in their anger they cut off cursed [arur] oxen” (Genesis 49:6–7). According to this interpretation, “cursed oxen” is referring to the oxen of Shechem, who descended from the accursed Canaan.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְקָם.

Finally, the term: Vekam (Deuteronomy 31:16) can be read as: “Behold, you are about to sleep with your fathers and rise up [vekam]” at the time of the resurrection of the dead; or: “And this people will rise up [vekam] and go astray.”
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקם – הנך שוכב עם אבותיך וקם (דברים לא) וכאן רמז לו תחיית המתים או וקם העם הזה וזנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן המילה ״וקם״ (דברים לא, טז) האם לקרוא: ״הנך שוכב עם אבותיך וקם״ בתחיית המתים, או: ״וקם העם הזה וזנה״.
Finally, the term: Vekam (Deuteronomy 31:16) can be read as: “Behold, you are about to sleep with your fathers and rise up [vekam]” at the time of the resurrection of the dead; or: “And this people will rise up [vekam] and go astray.”
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְהָתַנְיָא הוּא יוֹסֵף אִישׁ הוּצָל הוּא יוֹסֵף הַבַּבְלִי הוּא אִיסִי בֶּן יְהוּדָה הוּא אִיסִי בֶּן גּוּר אַרְיֵה הוּא אִיסִי בֶּן גַּמְלִיאֵל הוּא אִיסִי בֶּן מַהֲלַלְאֵל וּמָה שְׁמוֹ אִיסִי בֶּן עֲקִיבָא שְׁמוֹ בִּדְאוֹרָיְיתָא לֵיכָּא בְּדִנְבִיאֵי אִיכָּא.

The Gemara explains the objection presented by this baraita. And wasn’t it taught in a baraita that Yosef of Hutzal is the one called Yosef the Babylonian, as Hutzal is a city in Babylonia; and he is also the person called Isi ben Yehuda, as Isi is a shortened form of Yosef; he is Isi ben Gur Arye, a nickname for Yehuda; he is Isi ben Gamliel; he is Isi ben Mahalalel? And what is his real name? Isi ben Akiva is his name. If they are indeed the same person, Isi ben Yehuda, who is Yosef of Hutzal, says that there are only five verses whose punctuation is unclear, whereas here he adds an additional verse. The Gemara explains: In the Torah itself, there are indeed no more than five verses, but in the Prophets there are more examples of equivocal punctuation, one of which is the verse from I Kings.
ר׳ חננאלתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותניא הוא יוסף איש הוצל הוא איסי בן יהודה. ופרקינן בדאורייתא ליכא אבל בנביאי איכא קראי טובא דלית להו הכרע.
הוא יוסף הבבלי כו׳ – והא דאמר ליה רב אסי לרבי שילא בפ׳ בנות כותים (נדה דף לו:) אנא הוא איסי בן יהודה דהוא איסי בן גור אריה דהוא איסי בן גמליאל דהוא איסי בן מהללאל אסיתא דנחשא דלא שליט ביה רוקבא ולא קאמר נמי דהוא יוסף הבבלי דהוא יוסף איש הוצל שהרי כל השמות הללו היה לו כדמשמע הכא י״ל דלא קא חשיב התם אלא שמות דאיסי דדמיא לשמו של רב אסי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותניא [ושנויה ברייתא]: הוא יוסף איש הוצל, (הוצל היא עיר בבבל), הוא יוסף הבבלי, הוא הקרוי איסי בן יהודה (כי איסי הוא קיצור של יוסף), הוא איסי בן גור אריה (שהוא כינוי ליהודה) הוא איסי בן גמליאל, הוא איסי בן מהללאל, ומה שמו האמיתי שנקרא בו מתחילה — איסי בן עקיבא שמו. ואם כן, הרי איסי בן יהודה שהוא יוסף איש הוצל אומר שיש רק חמישה מקראות שאין הפסקם ברור, וכאן מוסיף הוא מקרא נוסף? ומשיבים: בדאורייתא [בתורה] עצמה ליכא [אין] אכן יותר מחמישה פסוקים, אבל בדנביאי [בנביאים] — איכא [יש] וזה אחד מהם.
The Gemara explains the objection presented by this baraita. And wasn’t it taught in a baraita that Yosef of Hutzal is the one called Yosef the Babylonian, as Hutzal is a city in Babylonia; and he is also the person called Isi ben Yehuda, as Isi is a shortened form of Yosef; he is Isi ben Gur Arye, a nickname for Yehuda; he is Isi ben Gamliel; he is Isi ben Mahalalel? And what is his real name? Isi ben Akiva is his name. If they are indeed the same person, Isi ben Yehuda, who is Yosef of Hutzal, says that there are only five verses whose punctuation is unclear, whereas here he adds an additional verse. The Gemara explains: In the Torah itself, there are indeed no more than five verses, but in the Prophets there are more examples of equivocal punctuation, one of which is the verse from I Kings.
ר׳ חננאלתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּבִדְאוֹרָיְיתָא לֵיכָּא וְהָא אִיכָּא דְּבָעֵי רַב חִסְדָּא {שמות כ״ד:ה׳} וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עוֹלוֹת כְּבָשִׂים וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים פָּרִים אוֹ דִילְמָא אִידֵּי וְאִידֵּי פָּרִים לְרַב חִסְדָּא מְסַפְּקָא לֵיהּ לְאִיסִי בֶּן יְהוּדָה פְּשִׁיטָא לֵיהּ.:

The Gemara raises a difficulty: And in the Torah itself, are there no other examples of indeterminate punctuation? But there is this dilemma that Rav Ḥisda raised with regard to the verse: “And he sent the young men of the children of Israel who sacrificed burnt-offerings” (Exodus 24:5); were these burnt-offerings sheep, and when the verse continues: “And sacrificed peace-offerings of bulls to the Lord,” these peace-offerings alone were bulls? Or perhaps these and these were bulls, as the word “bulls” is referring both to the burnt-offerings and the peace-offerings? This is another verse whose punctuation is unclear. The Gemara rejects this contention: This is not difficult; according to Rav Ḥisda it was uncertain how to read the verse, but the interpretation was obvious to Isi ben Yehuda.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא דבעי רב חסדא כתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו׳ האי בעיא בחגיגה היא בפרק ראשון. ואמרינן בה למאי נפקא מינה מר זוטרא אמר לפיסוק טעמא רב אחא אמר לאומר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר. מאי פרים הוו או כבשים הוו תיקו.
ויעלו עולות כבשים – ונ״מ לפסוק כאן את הטעם באתנחתא או דילמא אידי ואידי פרים ואין אתנחתא בטעם עולות אלא טעם גרש ויעלו עולות כדי שיתחבר לשל אחריו.
שאת דמשמע ליה דקאי אאם תיטיב אז לשון שאת סליחת עון או שאת אם לא תטיב לשון נשיאות עון ווי״ו של ואם יתירה ובירושלמי ראיתי שכתוב עוד מקרא ובני יעקב באו מן השדה כשמעם או כשמעם וגו׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרש״י בד״ה ויעלו וגו׳ ונ״מ לפסוק כאן את הטעם באתנחתא כו׳ עכ״ל אבל בהני ה׳ דלעיל דמספקא ליה לאיסי ב״י ניחא דקאמר דמספקא ליה בפירוש המקראות אלא הכא דקמבעיא ליה לרב חסדא דרך שאלה להשיב לו תקשי ומאי נ״מ לך מיניה דמאי דהוה הוה כדפרכינן בפ״ק דסנהדרין גבי שור סיני וקאמר דקמבעיא ליה לידע פיסוק טעמים ומפירושו נראה דלא הוה קים להו פיסוק טעמים דשכחום וקרוב לזה כתב בפענח רזי על סוגיא דשמעתין וז״ל תימה במסכת נדרים אמרי׳ ויבינו במקרא מפורש ושום שכל זה מסורת כו׳ א״כ אמאי אין הכרע במחר כיון דאיכא אתנחתא בעמלק א״כ מחר קאי אדבתריה וי״ל כדאמר פ״ק דקידושין דשכחום כו׳ וה״נ צ״ל בארור שהיו מסופקים אי קאי אדקמיה אי אדבתריה אע״ג דאיכא סוף פסוק בין עקרו שור לארור אפם אלא ודאי כדאמרן דשכחו וכה״ג אמרינן התם דבמערבא פסקי להאי קרא דהנה אנכי בא אליך בעב וגו׳ לתלתא קראי עכ״ל אבל מדברי התוס׳ גבי משוקדים נראה דהוה פסיקא להו פיסוק טעמים ודו״ק:
ומקשים: ובדאורייתא ליכא [ובתורה עצמה האם אין] יותר? והא איכא [והרי יש] בעיה זאת דבעי [ששאל] רב חסדא בכתוב: ״וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לה׳ פרים״ (שמות כד, ה), האם יש לפרש ״ויעלו עולות״, והכוונה היא — כבשים, וגם: ״ויזבחו זבחים שלמים לה׳⁠ ⁠״ — פרים, שהשלמים היו רק פרים, או דילמא [שמא] אידי ואידי [אלה ואלה] פרים, ויש לקרוא: ״ויעלו עולות כבשים ויזבחו זבחים שלמים״ וגם ״לה׳ פרים״ עולות ושלמים. ואם כן יש פסוק נוסף שלא ידוע היכן מפסיקים בו! ודוחים: זו אינה קושיה, אכן לרב חסדא מספקא ליה [מסופק לו] ואינו יודע היכן יש להפסיק, אולם לאיסי בן יהודה פשיטא ליה [פשוט היה לו] היכן יש להפסיק וכיצד משמעותו של פסוק זה, ובו לא התקשה.
The Gemara raises a difficulty: And in the Torah itself, are there no other examples of indeterminate punctuation? But there is this dilemma that Rav Ḥisda raised with regard to the verse: “And he sent the young men of the children of Israel who sacrificed burnt-offerings” (Exodus 24:5); were these burnt-offerings sheep, and when the verse continues: “And sacrificed peace-offerings of bulls to the Lord,” these peace-offerings alone were bulls? Or perhaps these and these were bulls, as the word “bulls” is referring both to the burnt-offerings and the peace-offerings? This is another verse whose punctuation is unclear. The Gemara rejects this contention: This is not difficult; according to Rav Ḥisda it was uncertain how to read the verse, but the interpretation was obvious to Isi ben Yehuda.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מתני׳מַתְנִיתִין: הַחִיצוֹנָה הָיְתָה פְּרוּפָה מִן הַדָּרוֹם וּפְנִימִית מִן הַצָּפוֹן מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַצָּפוֹן הִגִּיעַ לַצָּפוֹן הוֹפֵךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם מְהַלֵּךְ לִשְׂמֹאלוֹ עִם הַפָּרוֹכֶת עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לָאָרוֹן.

MISHNA: The outer curtain between the Sanctuary and the Holy of Holies was hooked [perufa] slightly open on the south side of the Sanctuary, and the inner curtain hooked slightly open on the north side of the Sanctuary, and therefore the High Priest could not enter the Holy of Holies directly. Rather, he enters through the southern opening and walks between the curtains until he reaches the opening to the north. When he reaches the opening to the north, he enters the Holy of Holies through that opening, turns his face to the south, and walks to his left along the curtain until he reaches the area before the Ark.
קישוריםר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[מתני׳] החיצונה [היתה] פרופה מן הדרום כו׳ – תנן סתמא כר׳ מאיר דאמר בין המזבח למנורה היה מהלך. סוגיא נא במקדש ראשון היה בו הארון והיה כותל ולא היה בו פרוכת ובמקדש שני היה בו פרוכת ולא היה בו ארון כי יאשיהו גנזו שנאמר ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לי״י תנו את ארון הקודש בבית שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את י״י אלהיכם ואת עמו ישראל.
ערך פרף
פרףא(שבת סה.) פורפת על האבן (יומא נב:) החיצונה פרופה מן הדרום. קרסי נחשת תרגום פורפין דנחש (א״ב פי׳ בל״י קרס):
א. [אנהעפטען.]
מתני׳ החיצונה פרופה מן הדרום – רבנן קאמרי לה.
פרופה – ראשה כפולה לצד החוץ ונאחזת בקרס של זהב להיות פתוחה ועומדת.
מהלך ביניהן – נכנס בפריפת הדרום ומהלך ביניהן עד שמגיע לפריפת הצפון.
הגיע לצפון – ומשנכנס לתוך החלל הפך פניו לדרום לילך עד בין הבדים שהם באמצע החלל כדאמר מר (ב״ב דף צט.) ארון שעשה משה היה לו אויר עשרה אמות בבית קדשי הקדשים לכל רוח ורוח.
מהלך לשמאלו עם הפרוכת – שהמהלך מצפון לדרום שמאלו למזרח והפרוכת היתה לו למזרח החלל לבין שני הבדים והבדים היו ארוכים עד הפרוכת ראשן אחד למערב והשני למזרח אחד בראש הארון לצפון ואחד בראשו לדרום ואורך אמתים וחצי של ארון ביניהן.
וקם העם. קשה דבחלק (דף צ:) משמע מדר׳ יהושע דקאי אתרווייהו דקאמר שאלו רומיים את ר׳ יהושע מנין שהקב״ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות אמר להם הנך שוכב עם אבותיך וקם ודילמא וקם העם הזה וזנה נקוט מיהא פלגא בידך משמע דקאי אדלעיל ואדלרע וי״ל דפשיטא ליה דלא קאי אלא אדלעיל ויודע מה שעתיד להיות פשיט להו מדכתיב וזנה אחרי אלהי נכר:
החיצונה פרופה מן הדרום – פירש המורה: פרופה ראשה כפולה לצד החוץ ונאחזת בקרס של זהב להיות פתוחה ועומדת. ואינו נראה לי שאין זה דרך צניעות להיות הפתח פתוח וכל הכהנים הנכנסין בהיכל יציצו ויראו בית קדש הקדשים. והנכון בעיני שפרופה הוא שהיו קרסין תקועין בכותל ולולאות היו בשפת הפרכת והיו משימין הלולאות בקרסים וזו היא פריפתה וכל הפרכת מלמעלה למטה היתה מחוברת יפה ומהודקת עם כותלי הבית על ידי קרסים ולולאות והיו קשורים בקשר של קיימא שלא היו מזיזין אותם כלל אבל כשיעור כניסת הכהן היו מניחים שלא היו קושרים אותם בהידוק אלא בשעה שרוצה לפתוח מסלק הלולאות מן הקרסים ופותח וכשרוצה לסגור מכניס הלולאות בקרסים וזה היה הפתח ודומה לו פורפת על האבן ועל האגוז. ומאי דאמרן לעיל לאו אורח ארעא למעיל להדיא אף על פי שהאי פרופה בקרסים ואין הפתח פתוח אין זה דרך ארץ שיהא רואה הפתח תדיר דרך כניסתו שמא יציץ בין הפרוכת לכותל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

החיצונה פרופה מן הדרום ופנימית מן הצפון – ולר׳ יוסי דאמר שלא היתה שם אלא פרוכת אחת היתה פרופה מן הצפון כדאי׳ בגמרא דלכ״ע פתח הסמוך לקה״ק בצפון הוא. וטעמא דמלתא פי׳ ריב״א ז״ל שאלו הי׳ נכנס מן הדרום הי׳ הולך שמאלו כלפי ארון ולפיכך נכנס דרך צפון כדי שיהא ימינו כלפי ארון וגם כשיוצא כך הוא יוצא כדרך כניסתו וימינו כלפי ארון.
א משנה פרוכת החיצונה של קודש הקדשים היתה פרופה (פתוחה קצת על ידי פריפות = קרסים) מן הדרום, ופרוכת הפנימית היתה פתוחה מן הצפון, ולכן לא היה יכול ללכת ולהכנס לקודש הקדשים במישרין, אלא מהלך ביניהן, בין הפרוכות, כשהוא נכנס בפריפת צד דרום והולך עד שמגיע לצפון, הגיע לפריפת צד צפון — נכנס לקודש הקדשים הופך פניו לדרום מהלך לשמאלו עם הפרוכת בצמוד לה עד שהוא מגיע מול לארון,
MISHNA: The outer curtain between the Sanctuary and the Holy of Holies was hooked [perufa] slightly open on the south side of the Sanctuary, and the inner curtain hooked slightly open on the north side of the Sanctuary, and therefore the High Priest could not enter the Holy of Holies directly. Rather, he enters through the southern opening and walks between the curtains until he reaches the opening to the north. When he reaches the opening to the north, he enters the Holy of Holies through that opening, turns his face to the south, and walks to his left along the curtain until he reaches the area before the Ark.
קישוריםר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםתוספות רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אהִגִּיעַ לָאָרוֹן נוֹתֵן אֶת הַמַּחְתָּה בֵּין שְׁנֵי הַבַּדִּים בצָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים וְנִתְמַלֵּא כָּל הַבַּיִת כּוּלּוֹ עָשָׁן גיָצָא וּבָא לוֹ בְּדֶרֶךְ בֵּית כְּנִיסָתוֹ וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַּבַּיִת הַחִיצוֹן דוְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל.:

When he reaches the Ark, he places the coal pan between the two staves. He piles the incense atop the coals, and the whole chamber in its entirety would fill with smoke. He then exits and comes out the way that he entered. He does not turn around but leaves the Holy of Holies walking while facing the Ark. And he recites a brief prayer in the outer chamber, in the Sanctuary. And he would not extend his prayer there so as not to alarm the Jewish people, who would otherwise conclude that something happened and that he died in the Holy of Holies.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דרך כניסתו – כשם שנכנס כשהולך לדרום עד שהגיע לארון פניו כלפי דרום כך כשיצא לא היסב את פניו לצאת אלא יוצא דרך אחוריו ופניו לארון.
בבית החיצון – בהיכל.
יצא ובא לו דרך כניסתו – אע״ג דביאה דרך אחוריו לא שמה ביאה כדאמר פ׳ שני דשבועות (שבועות יז:) הנכנס לבית המנוגע אפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור מדאצטריך והבא אל הבית (ויקרא יד) דרך ביאה אסרה תורה יציאה דרך אחוריו שמה יציאה כדאמר הכא דאע״ג דכתיב ויצא אל המזבח (ויקרא טז) יוצא דרך אחוריו כתלמיד הנפטר מרבו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הגיע לארון — נותן את המחתה בין שני הבדים. צבר את הקטרת על גבי הגחלים, ונתמלא כל הבית כולו עשן. יצא ובא לו בדרך בית כניסתו כלומר לא היה הופך פניו אלא צועד אחורנית כשפניו כלפי הארון וכשם שנכנס כך יוצא, ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון (בהיכל). ולא היה מאריך בתפלתו שם, כדי שלא להבעית את ישראל שיחשבו שמא אירע בו דבר ומת בהיותו בקודש הקדשים.
When he reaches the Ark, he places the coal pan between the two staves. He piles the incense atop the coals, and the whole chamber in its entirety would fill with smoke. He then exits and comes out the way that he entered. He does not turn around but leaves the Holy of Holies walking while facing the Ark. And he recites a brief prayer in the outer chamber, in the Sanctuary. And he would not extend his prayer there so as not to alarm the Jewish people, who would otherwise conclude that something happened and that he died in the Holy of Holies.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גמ׳גְּמָרָא: בְּמַאי עָסְקִינַן אִילֵימָא בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן מִי הֲווֹ פָּרוֹכֶת אֶלָּא בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי מִי הֲוָה אָרוֹן.

GEMARA: The Gemara asks: With what are we dealing here? To which time period is the mishna referring? If we say it is speaking about the First Temple, were there curtains then? There was only one curtain over the one-cubit partition. Rather, if we say that the mishna is dealing with the Second Temple, was there an Ark there?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ מי הוו פרוכת – אמה טרקסין הוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא שואלים: במאי עסקינן [במה עוסקים אנו] כאן; באיזו תקופה אנו מדברים? אילימא [אם נאמר] במקדש ראשון, אולם אז מי הוו פרוכת [האם היו פרוכות]? הלא שמה היתה רק פרוכת אחת בתוך כותל אמה טרקסין. אלא תאמר במקדש שני אם כן מי הוה [האם היה] אז ארון?
GEMARA: The Gemara asks: With what are we dealing here? To which time period is the mishna referring? If we say it is speaking about the First Temple, were there curtains then? There was only one curtain over the one-cubit partition. Rather, if we say that the mishna is dealing with the Second Temple, was there an Ark there?
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְהָתַנְיָא המִשֶּׁנִּגְנַז אָרוֹן נִגְנְזָה עִמּוֹ וצִנְצֶנֶת הַמָּן זוּצְלוֹחִית שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה חוּמַקְלוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וּשְׁקֵדֶיהָ וּפְרָחֶיהָ וְאַרְגַּז שֶׁשִּׁגְּרוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א ו׳:ח׳} וּכְלֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲשֵׁיבוֹתֶם לוֹ אָשָׁם תָּשִׂימוּ בָאַרְגַּז מִצִּדּוֹ וְשִׁלַּחְתֶּם אוֹתוֹ וְהָלָךְ.

The Gemara elaborates: But wasn’t it taught in a baraita that when the Ark was buried, along with it was buried the jar of manna that was next to it, and the flask of oil used for anointing, and Aaron’s staff with its almonds and blossoms, and the chest that the Philistines sent as a gift [doron] to the God of Israel after they captured the Ark and were stricken by several plagues, as it is stated: “And put the jewels of gold that you return to Him for a guilt-offering, in a coffer by its side, and send it away that it may go” (I Samuel 6:8)?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותניא משגנז ארון נגנזה עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה וארגז ששגרו הפלישתים דורון לאלהי ישראל וכל כלי הזהב וא״ר אלעזר אתיא שמה שמה. נאמר בארון והבאת שמה מבית לפרוכת את ארון העדות ובצנצנת נאמר קח צנצנת ותן שמה ונאמר במקלו של אהרן והנחתם באהל מועד לפני העדות אשר אועד לכם שמה ונאמר בשמן המשחה ואל בני ישראל תדבר לאמר שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. ובמטה אהרן נאמר ויאמר י״י אל משה השב את מטה אהרן למשמרת לדורותיכם.
תשימו בארגז מצדו – אלמא גבי ארון הוה קאי וממילא שמעינן דעמו נגנז.
או דילמא אידי ואידי פרים. ובפ״ק דחגיגה (דף ו:) מפרש למאי נפקא מינה:
החיצונה פרופה מן הדרום. אבל איפכא לא מצינו למיעבד שתהא חיצונה פרופה מן הצפון ופנימית מן הדרום דאם כן שמאלו כלפי ארון ואין זה דרך כבוד. ריב״א:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשקדי׳ ופרחי׳ – פי׳ כי אף על פי שכתוב ויגמול שקדים נשארו שם מקצת פרחים כמות שהי׳ כדי להגדיל הנס וכן פי׳ ר״י ז״ל.
והתניא [והרי שנינו בברייתא]: משנגנז הארון נגנזה עמו צנצנת המן שהיתה בצידו וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן ושקדיה ופרחיה, וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל לאחר ששבו את הארון וניגפו בכמה מגיפות, שנאמר: ״וכלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו ושלחתם אתו והלך״ (שמואל א׳ ו, ח).
The Gemara elaborates: But wasn’t it taught in a baraita that when the Ark was buried, along with it was buried the jar of manna that was next to it, and the flask of oil used for anointing, and Aaron’s staff with its almonds and blossoms, and the chest that the Philistines sent as a gift [doron] to the God of Israel after they captured the Ark and were stricken by several plagues, as it is stated: “And put the jewels of gold that you return to Him for a guilt-offering, in a coffer by its side, and send it away that it may go” (I Samuel 6:8)?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּמִי גְּנָזוֹ טיֹאשִׁיָּהוּ גְּנָזוֹ מָה רָאָה שֶׁגְּנָזוֹ רָאָה שֶׁכָּתוּב {דברים כ״ח:ל״ו} יוֹלֵךְ ה׳ אוֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ עָמַד וּגְנָזוֹ.

§ And who buried the Ark? Josiah, king of Judea, buried it. And what did he see that he decided to bury it? He saw that it is written: “The Lord will bring you, and your king whom you shall set over you, to a nation that you have not known” (Deuteronomy 28:36). Since he knew that the Jewish people would ultimately be exiled, he felt it was better that the Ark should not be disgraced in exile, and therefore he arose and buried it.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יולך ה׳ אותך – ודאג שמא יגלה לבבל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משנגנז ארון וכו׳ ומי גנזו יאשיהו כו׳. כל הסוגיא מפורש בפ״ג דהוריות:
ומי גנזו את הארון — יאשיהו מלך יהודה גנזו. ומה ראה שגנזו — ראה שכתוב: ״יולך ה׳ אתך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת״ (דברים כח, לו) וכיון שידע שסוף ישראל לגלות, אמר: מוטב שלא יתבזה הארון בגלות ולכן עמד וגנזו,
§ And who buried the Ark? Josiah, king of Judea, buried it. And what did he see that he decided to bury it? He saw that it is written: “The Lord will bring you, and your king whom you shall set over you, to a nation that you have not known” (Deuteronomy 28:36). Since he knew that the Jewish people would ultimately be exiled, he felt it was better that the Ark should not be disgraced in exile, and therefore he arose and buried it.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים ב ל״ה:ג׳} וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכׇל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה׳ תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקּוֹדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

The Gemara cites the source for the tradition that Josiah buried the Ark. As it is stated: “And he said to the Levites who taught all of Israel, who were sacred to the Lord: Put the sacred Ark in the house that Solomon, son of David, king of Israel, built. There shall no more be a burden upon your shoulders; now serve the Lord your God, and His people Israel” (I Chronicles 35:3). In other words, from now onward the Levites will no longer carry the Ark on their shoulders, and they should dedicate themselves to their service of singing and locking the gates of the Temple.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו את ארון הקדש בבית – והא התם קאי אלא גניזה היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו את ארון הקדש – פי׳ והלא שם הי׳ נתון אלא לומר שגנזוהו שם.
גמ׳ משא בכתף עתה עבדו את ה׳ אלהיכם ואת וגו׳ כצ״ל:
שנאמר: ״ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה׳ תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה׳ אלהיכם ואת עמו ישראל״ (דברי הימים ב׳ לה, ג), כלומר: מעתה שוב אין על הלוים עבודת משא הארון בכתף, ועליהם לעסוק בעבודת השירה ונעילת השערים.
The Gemara cites the source for the tradition that Josiah buried the Ark. As it is stated: “And he said to the Levites who taught all of Israel, who were sacred to the Lord: Put the sacred Ark in the house that Solomon, son of David, king of Israel, built. There shall no more be a burden upon your shoulders; now serve the Lord your God, and His people Israel” (I Chronicles 35:3). In other words, from now onward the Levites will no longer carry the Ark on their shoulders, and they should dedicate themselves to their service of singing and locking the gates of the Temple.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְאָמַר ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אָתְיָא שָׁמָּה שָׁמָּה וְאָתְיָא דּוֹרוֹת דּוֹרוֹת.

And Rabbi Elazar said: The matter is derived by means of a verbal analogy, as it is written with regard to the Ark: “That is by the Ark of the Testimony, before the Ark cover that is above the testimony, there will I meet with you” (Exodus 30:6), and it is written: “Take a jar and put a full omer of manna there, and place it before the Lord for safekeeping throughout your generations” (Exodus 16:33). And it is further derived by verbal analogy from the term “Generations” written here and “generations” written with regard to the oil used for anointing: “This shall be a sacred anointing oil for Me throughout your generations” (Exodus 30:31).
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתיא שמה שמה וכו׳ – כתיב בארון אשר אועד לך שמה (שמות ל) וכתיב בצנצנת המן ותן שמה מלא העומר (שם טז.) ואתיא צלוחית מצנצנת המן.
דורות דורות – כתיב בצנצנת למשמרת לדורותיכם (שם) וכתיב בצלוחית שמן משחת קודש יהיה זה וגו׳ (שם ל) ואתיא מקלו של אהרן מצנצנת במשמרת משמרת דכתיב ביה למשמרת לאות לבני מרי (במדבר יז).
והתניא משנגנז הארון כו׳. הוה מצי לאיתויי ברייתא דלקמן דארון גלה לבבל דס״ל להך משנה כוותה דקתני בה משניטל הארון:
מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה. תמהני למה מזכיר ופרחיה והלא גמל שקדים ונראה כי מקצת הפרחים נשארו שלא גמלו שקדים ונשארו פרחים:
אתיא שמה שמה. וא״ת למה לי ג״ש הא כתיב ויניחהו אהרן לפני העדות משמע שלעולם צריך שיהא סמוך לו ויש לומר דהוה אמינא לפני העדות היינו מרחוק קמ״ל ג״ש דבעי שלעולם בעינן סמוך לו. ה״ר יוסף:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אתיא שמה כו׳ צלוחית מצנצנת המן דורות כו׳ עכ״ל:
ואמר ר׳ אלעזר: אתיא [בא, נלמד הדבר] בגזירה שוה שנאמר בארון: ״אשר על ארון העדות לפני הכפורת אשר על העדות אשר אועד לך שמה״ (שמות ל, ו). ונאמר: ״קח צנצנת אחת ותן שמה מלוא העומר מן והנח אותו לפני ה׳ למשמרת לדורותיכם״ (שמות טז, לג) ואתיא [ונלמד] בגזירה שוה ״דרת״ הכתוב כאן מ״דרת״ שנאמר בשמן המשחה בכתוב: ״שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם״ (שמות ל, לא)
And Rabbi Elazar said: The matter is derived by means of a verbal analogy, as it is written with regard to the Ark: “That is by the Ark of the Testimony, before the Ark cover that is above the testimony, there will I meet with you” (Exodus 30:6), and it is written: “Take a jar and put a full omer of manna there, and place it before the Lord for safekeeping throughout your generations” (Exodus 16:33). And it is further derived by verbal analogy from the term “Generations” written here and “generations” written with regard to the oil used for anointing: “This shall be a sacred anointing oil for Me throughout your generations” (Exodus 30:31).
רש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאָתְיָא מִשְׁמֶרֶת מִשְׁמֶרֶת.

Rabbi Elazar continued: And it is likewise derived by verbal analogy from the term “safekeeping” stated here and “safekeeping” stated in connection to the staff of Aaron: “Place back the rod of Aaron before the testimony for safekeeping” (Numbers 17:25). These verbal analogies teach that all of these items were hidden together with the Ark. Evidently, there was no Ark in the Holy of Holies even before the First Temple period ended. How, then, can the mishna speak of the Ark during the Second Temple period?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואתיא [ונלמד] בגזירה שוה ״משמרת״ האמור כאן מ״משמרת״ האמור במקלו של אהרן, ככתוב: ״השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת״ (במדבר יז, כה), ללמד שלא רק הארון אלא גם אלה יגנזו עמו. ואם כן, עוד בסוף ימי הבית הראשון לא היה ארון בבית קודש הקדשים, וכיצד מדובר פה על ארון בבית שני?
Rabbi Elazar continued: And it is likewise derived by verbal analogy from the term “safekeeping” stated here and “safekeeping” stated in connection to the staff of Aaron: “Place back the rod of Aaron before the testimony for safekeeping” (Numbers 17:25). These verbal analogies teach that all of these items were hidden together with the Ark. Evidently, there was no Ark in the Holy of Holies even before the First Temple period ended. How, then, can the mishna speak of the Ark during the Second Temple period?
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) לְעוֹלָם בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי וּמַאי הִגִּיעַ לָאָרוֹן מְקוֹם אָרוֹן וְהָא קָתָנֵי נָתַן אֶת הַמַּחְתָּה לְבֵין שְׁנֵי הַבַּדִּים אֵימָא כְּבֵין שְׁנֵי הַבַּדִּים.:

The Gemara answers: Actually, the mishna is referring to the Second Temple, and what is the meaning of the phrase: Reaches the Ark? It means the place of the Ark. The Gemara raises a difficulty: But it is taught that he places the coal pan between the two staves, which indicates that the staves of the Ark were present. The Gemara answers: Emend the text and say: As though it was between the two staves, i.e., in the place where the staves had been located when the Ark was there.
רש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כבין שני הבדים – כאילו היו שם ונותנה ביניהם.
ומאי הגיע לארון מקום ארון והא קתני נתן את המחתה בין הבדים אימא כבין הבדים – קשיא לי דתניא בתוספתא החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון מהלך ביניהן עד שמגיע לצפון. הגיע לצפון הפך פניו לדרום מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שמגיע לארון. דחף את הפרוכת במתניו ונתן את המחתה בין שני הבדים. מדקתני דחף את הפרכת במתניו אלמא כי הבדים היו שם והיו בולטין בפרכת כמין שני דדי אשה, ומשום זה היה צריך לדחוף את הפרכת במתניו כדי שיכנס בין שני הבדים. ואם בבית שיני שלא היו שם בדים מה צורך לדחוף בפרכת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לעולם מדובר פה במקדש שני, ומאי [ומה פירוש], הגיע לארון שנאמר כאן — כוונתו למקום ארון. ומקשים: והא קתני [והרי שנינו]: נתן את המחתה לבין שני הבדים, משמע שהיו בדי הארון! ומשיבים: אימא [אמור, תקן]: ״כבין שני הבדים״, כלומר: במקום שהיו הבדים מצויים בשעה שהיה הארון.
The Gemara answers: Actually, the mishna is referring to the Second Temple, and what is the meaning of the phrase: Reaches the Ark? It means the place of the Ark. The Gemara raises a difficulty: But it is taught that he places the coal pan between the two staves, which indicates that the staves of the Ark were present. The Gemara answers: Emend the text and say: As though it was between the two staves, i.e., in the place where the staves had been located when the Ark was there.
רש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) צָבַר אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים.: תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר צוֹבְרָהּ תָּנֵי חֲדָא צוֹבְרָהּ פְּנִימָה שֶׁהִיא חוּצָה לוֹ וְתַנְיָא אִידַּךְ צוֹבְרָהּ חוּצָה שֶׁהִיא פְּנִימָה לוֹ.

§ The mishna taught: He piles the incense atop the coals. The Gemara comments: We learned in the mishna in accordance with the opinion of the one who said that he piles the incense on the coals and does not scatter it there. It was taught in one baraita: He piles the incense in the section of the coal pan closest to the Ark, which is farthest from the High Priest, until he reaches the other side of the coal pan. And it was taught in another baraita: He piles it in the section of the coal pan farthest from the Ark, which is closest to him.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צבר את הקטורת ע״ג הגחלים.
תנן – מתני׳ כמ״ד בברייתא דלעיל [דף מט:] צוברה כדי שיהא עשנה שוהה לבא.
תני חדא צוברה פנימה שהיא חוצה לו – מתחיל לצוברה בראש המחתה של צד פנים שאותו ראש המחתה אינו לצד ידו והולך ומושך ידו אליו וצובר תמיד במשיכה עד ראש המחתה השני אשר אצל בית ידה.
ותניא אידך – מתחיל לצוברה בראש הפונה חוצה לצד ההיכל שהיא פנימה לו בצד גופו והולך וצובר תמיד הלאה עד ראש המחתה השני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנן כמאן דתני צוברה – פי׳ דתנא דמתני׳ סבר כתנא דברייתא דקתני צוברה.
תני חדא צוברה פנימה שהיא חוצה לו – פי׳ שמתחיל מבפנים ובא עד סמוך לו ואידך תני איפכא.
ג שנינו במשנה: צבר את הקטרת על גבי גחלים. ומעירים: תנן כמאן דאמר [שנינו במשנתנו זו כשיטת מי שאמר] שהקטורת צוברה על הגחלים ואינו מפזרה שם. תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: צוברה את הקטורת בתוך המחתה פנימה לצד הארון שהיא חוצה לו לכהן, עד שמגיע לצידה השני של המחתה. ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: צוברה חוצה לארון שהיא פנימה לו לעברו של הכהן.
§ The mishna taught: He piles the incense atop the coals. The Gemara comments: We learned in the mishna in accordance with the opinion of the one who said that he piles the incense on the coals and does not scatter it there. It was taught in one baraita: He piles the incense in the section of the coal pan closest to the Ark, which is farthest from the High Priest, until he reaches the other side of the coal pan. And it was taught in another baraita: He piles it in the section of the coal pan farthest from the Ark, which is closest to him.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר אַבָּיֵי תַּנָּאֵי הִיא וְאָמַר אַבָּיֵי מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר יפְּנִימָה שֶׁהִיא חוּצָה לוֹ דִּתְנַן כמְלַמְּדִין אוֹתוֹ הִזָּהֵר

Abaye said that this issue is a dispute between tanna’im. And Abaye said: It is reasonable to explain in accordance with the opinion of the one who said that he piles the incense in the section of the coal pan closest to the Ark, which is farthest from him. As we learned in a mishna that they would teach the priest who burns the incense: Be careful
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי תנאי [מחלוקת תנאים] היא בענין זה. ואמר אביי: מסתברא כמאן דאמר [מסתבר כשיטת מי שאמר] פנימה לארון שהיא חוצה לו לכהן. ומדוע — דתנן כן שנינו במשנה] כי מלמדין אותו את הכהן המקטיר קטורת: הזהר
Abaye said that this issue is a dispute between tanna’im. And Abaye said: It is reasonable to explain in accordance with the opinion of the one who said that he piles the incense in the section of the coal pan closest to the Ark, which is farthest from him. As we learned in a mishna that they would teach the priest who burns the incense: Be careful
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא נב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא נב:, עין משפט נר מצוה יומא נב:, ר׳ חננאל יומא נב:, הערוך על סדר הש"ס יומא נב:, רש"י יומא נב:, תוספות יומא נב:, תוספות ישנים יומא נב:, תוספות רי"ד יומא נב:, בית הבחירה למאירי יומא נב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא נב:, מהרש"א חידושי הלכות יומא נב:, מהרש"א חידושי אגדות יומא נב:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא נב:

Yoma 52b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 52b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 52b, R. Chananel Yoma 52b, Collected from HeArukh Yoma 52b, Rashi Yoma 52b, Tosafot Yoma 52b, Tosefot Yeshanim Yoma 52b, Tosefot Rid Yoma 52b, Meiri Yoma 52b, Ritva Yoma 52b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 52b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 52b, Steinsaltz Commentary Yoma 52b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144