×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) חוֹצֵץ אוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ אֲמַר לֵיהּ כֹּל דְּתַקּוּן רַבָּנַן כְּעֵין דְּאוֹרָיְיתָא תַּקּוּן.
do items that are generally considered interpositions that invalidate an immersion interpose in this immersion, or do they not interpose, since the immersion is only ancillary and serves as a reminder? Rav Yosef said to him: All ordinances that the Sages instituted, they instituted parallel to Torah law. Therefore, this immersion by rabbinic law has the same basic parameters as immersion by Torah law. There may be no interposition.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
חוצץ או אינו חוצץ – לר׳ יהודה דאמר מפני סרך טבילה בעלמא היא פסלה בה חציצה כשאר טבילות או דילמא כיון דאינה באה אלא להזכירו על הטומאה ישנה ולא לטהר בה היא באה לא פסלה בה חציצה.
חוצץ או אינו חוצץ – פרש״י דלר״י קא מיבעיא ליה וקשה לי דאם כן הוה ליה למימר בהדיא לר״י אלא נראה דבין לבן זומא בין לר״י ובטבילה שהוא טובל כשאינו בא לעבוד אלא ליכנס ביאה ריקנית דבהא מודה בן זומא דלא הויא אלא דרבנן שמא יעבוד כדפי׳ לעיל והא דקא מיבעיא ליה הכא חוצץ או אינו חוצץ טפי מבכל טבילות דרבנן כגון י״ח דבר וכיוצא בהן יש לומר משום דהא טבילה מעלה יתירא היא שהרי טהור גמור הוא ואין כאן צד חשש טומאה אלא מעלה בעלמא וחומרא יתירא היא ולהכי מיבעיא ליה דילמא אינו חוצץ.
טבילה זו שהצרכנו במשנה לטהור הנכנס בעזרה אע״פ שאינה אלא סרך טבילה כמו שביארנו מ״מ דיני טבילה עליה ונפסלת בחציצה כשאר טבילות וכן לא סוף דבר אם נכנס בעזרה לעבוד אלא אף נכנס בה שלא לעבוד ואע״פ שנשארה כאן בספק בתלמוד המערב נאמרה כן להדיא וכן לא סוף דבר בכניסת כולו אלא אף לביאת מקצת כן ר״ל אם בא להכניס אחד מאיבריו לעזרה ואם בא לשחוט מבחוץ בסכין ארוכה אעפ״כ יש לחוש שמא ימשך ויכנס ולפי דרכך למדת שאפשר לשוחט לעמוד בחוץ והוא שאמרו (זבחים ל״ב:) ושחט את בן הבקר לפני ד׳ בן הבקר לפני ד׳ ולא שוחט לפני ד׳:
חוצץ או אינו חוצץ – פי׳ למאן דאמר טבילה זו דרבנן אם נמצא עליו דבר חוצץ מעכב בטבילה זו או לא כיון שאינה אלא להזכיר טומאה ישנה.
חוצץ אף בטבילה זו ופוסלה, או אינו חוצץ, כיון שאין טבילה זו אלא כתוספת לענין זכרון? אמר ליה [לו] רב יוסף: כל דין דתקון רבנן [שתיקנו חכמים] — כעין דאורייתא תקון [דברי תורה תיקנו] ולכן אף הלכה שאינה אלא מדברי סופרים יש לנהוג בה כבדברי תורה, ולכן יש להקפיד אף על חציצה בטבילה זו.
do items that are generally considered interpositions that invalidate an immersion interpose in this immersion, or do they not interpose, since the immersion is only ancillary and serves as a reminder? Rav Yosef said to him: All ordinances that the Sages instituted, they instituted parallel to Torah law. Therefore, this immersion by rabbinic law has the same basic parameters as immersion by Torah law. There may be no interposition.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף בִּיאָה בְּמִקְצָת שְׁמָהּ בִּיאָה אוֹ לָא א״לאֲמַר לֵיהּ אבְּהוֹנוֹת יוֹכִיחוּ שֶׁהֵן בִּיאָה בְּמִקְצָת וְתַנְיָא מְצוֹרָע טוֹבֵל וְעוֹמֵד בְּשַׁעַר נִיקָנוֹר אִיבַּעְיָא לְהוּ מַהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה סַכִּין אֲרוּכָּה וְיִשְׁחוֹט.

Abaye said to Rav Yosef: Is partial entry, when one enters a certain place with only part of his body, considered entry or not? Rav Yosef said to him: The thumbs of the leper will prove this point, as the leper reaching his thumbs into the Temple constitutes partial entry, and it was taught in a baraita: A leper immerses and stands at the Gate of Nicanor, indicating that immersion is required before even partial entry. A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha; may an impure person craft a very long knife and slaughter an animal in the Temple courtyard while remaining outside the courtyard? Is it the essence of the service that requires immersion, or is it entry into the courtyard that requires immersion?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וביאה בעזרה במקצת שמה ביאה. מהו שיעשה זה שלא טבל סכין ארוכה וישחוט בעיא זו עלתה בתיקו.
ה׳ טבילות וי׳ קדושין.
שמה ביאה – לענין טבילה זו וצריך לטבול אם בא להכניס אחד מאיבריו לעזרה.
מהו שיעשה סכין ארוכה – לפטור עצמו מן הטבילה ויעמוד חוץ לעזרה ויושיט ידו לפנים וישחוט מי מיפטר בהכי מן הטבילה או דילמא בעי טבילה ולענין הכשירה דקרבן לא קא מיבעיא ליה דאף על גב דעמד מבחוץ ושחט כשירה דתניא בזבחים (דף לב:) בן הבקר לפני ה׳ ולא שוחט לפני ה׳.
ותניא מצורע טובל ועומד בשער ניקנור – לפרש״י שפירש דלרבי יהודה מיבעיא ליה מאי קא פשיט מהכא הא ההיא לאו ר״י דר׳ יהודה פליג עלה לעיל י״ל אעפ״כ פשיט שפיר דמדרבנן דאמרי דעביד מעלה אפילו בשביל ביאת מקצת ה״נ לר״י בטבילת כל אדם דהויא דרבנן צריך לטבול אפילו לביאת מקצת.
מהו שיעשה סכין ארוכה וישחוט כו׳. תיבעי ליה לבן זומא שמצריך טבילה מן התורה לטהור הנכנס לעזרה לפי שמשנה מבגדי חול לבגדי קדש לצורך עבודה וגם ממקום שאין ענוש כרת למקום שענוש כרת ולכך מחמיר מדרבנן ואפילו למצורע לטבול בשמיני שלו להכניס ידיו לבהונות ואע״פ שאינו משנה בגדיו לבגדי קדש אין מכניס ידיו לבהונות ותנוך אוזן ורגל ותיבעי נמי לר״י דפליג אבן זומא ואינו מצריך טבילה לטהור הנכנס לעזרה לעבודה אלא מדרבנן ולכך מיקל גם במצורע בשמיני שלו כדי להכניס ידיו לבהונות כיון שטבל לטהרתו מבערב גם אינו מכניס עכשיו כל גופו:
איבעיא להו מהו שיעשה סכין ארוכה וישחוט תיבעי לבן זומא תיבעי לר׳ יהודה – הכי כתוב בספרים והכין פירושו בן זומא מחמיר ואמר טבילה זו מקל וחומר שכל הנכנס לעבודה טעון טבילה והאי נמי עבודה קא עביד ור׳ יהודה אמר כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש ולא יכנס לעזרה וזה שאינו רוצה ליכנס לעזרה אינו צריך טבילה ויש לשאול אליבא דתרווייהו דאיכא למימר עד כאן לא מחמיר בן זומא אלא היכא דעייל לגואי אבל לבראי לא או דילמא לא מיבעיא לבן זומא דמחמיר אלא אפילו לר׳ יהודה דמיקל הני מילי היכא דלא עביד עבודה אלא בכניסה בלבד בעזרה היה תולה הטעם כדי שיזכור טומאה ישנה שבידו ויפרוש ואם לא יכנוס פטור אבל האי דקא עביד עבודה איכא למימר דגם ר׳ יהודה מודה דטעון טבילה מקל וחומר.
ביאה במק׳ שמה ביאה – פרש״י ז״ל לענין טבילה זו והיינו דפשטי׳ דשמה ביאה מדקתני מצורע טובל ועומד ואף על פי שאינו נכנס שם אלא לבהונות שהיא ביאה במקצת.
ה״ג תיבעי לבן זומא תיבעי לרבנן וכן גרש״י ז״ל והכי פי׳ תבעי לרבנן דמשנת מדות דסביר׳ להו שאין אדם טהור הנכנס לעזרה טעון טבילה ולא גרסי׳ תיבעי לר׳ יהודה.
אלא דלא עביד עבודה – פי׳ דלא עביד עבודה בידים דהא דומיא דמצורע קאמרי׳ שאינו עושה עבודה בידים אלא שהכהן מזה עליו מה שאין כן בזו דעביד עבודה דהיינו שחיטה ואע״ג דשחיטה כשרה בזר עבודה היא מ״מ דהא בעיא פייס או דילמא לא שנא תיקו. וא״ת ואמאי לא פשטי׳ לה מהא דתניא דטמא במוקדשין לא ישחוט כיצד יעשה מביא סכין ארוכה ושוחט בה. וי״ל דשאני התם שהוא טמא גמור ואם נכנס שם חייב כרת הילכך מזהר זהיר מה שאין כן בזו דאפילו לבן זומא אין בו חיוב כרת דליכא אלא עשה דאתי בק״ו דרחץ בשרו במים ולבשם כדאיתא לעיל.
בפרש״י בד״ה מהו שיעשה כו׳ ולענין הכשירה דקרבן לא כו׳ ובד״ה עין עיטם כו׳ מעין מי נפתוח כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ותניא מצורע כו׳ שפירש דלר׳ יהודה כו׳ עכ״ל ואע״ג דהאי תנא מסיק רב יוסף לעיל דשאני ליה מצורע משום דדייש בטומאה מ״מ אי לאו פרש״י דלר׳ יהודה מבעי ליה איכא לפרושי דלבן זומא קמבעיא ליה וקפשיט ליה ממצורע אכל אדם דאיהו לא מפליג בין מצורע ובין כל אדם ודו״ק:
אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: ביאה במקצת כאשר אדם איננו נכנס כולו, אלא רק במקצת גופו, האם שמה ביאה ונחשבת ככניסה לאותו מקום או לא? אמר ליה [לו]: בהונות של מצורע יוכיחו; שהרי המצורע מכניס רק את בהונותיו למקדש שהן ביאה במקצת בלבד, ותניא [ושנינו בברייתא]: מצורע טובל ועומד בשער ניקנור, משמע שצריך טבילה אפילו לביאה במקצת. איבעיא להו [נשאלה להם] ללומדים שאלה זו: מהו שיעשה הטמא סכין ארוכה מאד וישחוט בה את הקרבן בעזרה, כשהוא עצמו עומד חוץ לעזרה? האם עצם העבודה מצריכה טבילה, או רק הכניסה לעזרה?
Abaye said to Rav Yosef: Is partial entry, when one enters a certain place with only part of his body, considered entry or not? Rav Yosef said to him: The thumbs of the leper will prove this point, as the leper reaching his thumbs into the Temple constitutes partial entry, and it was taught in a baraita: A leper immerses and stands at the Gate of Nicanor, indicating that immersion is required before even partial entry. A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha; may an impure person craft a very long knife and slaughter an animal in the Temple courtyard while remaining outside the courtyard? Is it the essence of the service that requires immersion, or is it entry into the courtyard that requires immersion?
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תִּיבְּעֵי לְבֶן זוֹמָא תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יְהוּדָה תִּבְּעֵי לְבֶן זוֹמָא עַד כָּאן לָא מְחַיֵּיב בֶּן זוֹמָא אֶלָּא לְגַוַּאי אֲבָל לְבָרַאי לָא אוֹ דִילְמָא אָתֵי לְאִימְּשׁוֹכֵי.

The Gemara comments: Raise the dilemma according to ben Zoma, who rules stringently with regard to immersion; and raise the dilemma according to the Rabbis who disagree with Rabbi Yehuda and do not obligate all people in this immersion. The Gemara elaborates: Raise the dilemma according to ben Zoma: Does ben Zoma require immersion only for entry inside the courtyard; however, for standing outside the courtyard, no, he does not require immersion? Or perhaps even for one standing outside the courtyard ben Zoma requires immersion, lest he inadvertently come to be drawn inside in the course of his service.
רש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תיבעי לבן זומא – דמחמיר בה.
תיבעי לרבנן דפליגי עליה דר״י – ואמרו כל אדם לא בעו טבילה.
לגואי – הנכנס לה.
או דילמא אתי לאימשוכי – הא דאמר ר״פ הכל שוחטין (חולין דף ב: ושם) ור״פ כל הפסולים (זבחים דף לב.) דטמאין במוקדשין לכתחילה לא ישחטו בסכין ארוכה שמא יגעו בבשר ולא קאמר טעמא דילמא אתי לאימשוכי ואע״ג דהכא מספקי׳ ליה אי גזרינן דילמא אתי לאימשוכי או לא הני מילי בטהור אבל בטמא דאיכא כרת איכא למיחש טפי וי״ל אדרבה היא הנותנת התם כיון דטמא הוא זהיר טפי ולא עייל אבל טהור איכא למיחש טפי דילמא אתי לאימשוכי.
תיבעי לבן זומא עד כאן לא מחייב בן זומא אלא לגוואי. כגון מצורע שמכניס ידיו לבהונות אבל לבראי כגון זה ששוחט בסכין ארוכה ואינו מכניס כלל מגופו לא שלא יחייב בן זומא אע״פ שעושה שחיטת הקרבן או דילמא אתי לאימשוכי לפנים ע״י שעוסק בשחיטת [הדבר] העומד בפנים ולכך צריך טבילה כאילו נכנס לפנים לשחוט שאז ודאי היה מחמיר מדרבנן כמו שמחמיר מן התורה אע״פ שגם אז לא היה טובל מן התורה לפי שאינו צריך לשנות1 מבגדי קדש וגם לא למקום שענוש כרת בשביל שחיטת הזבח ואין שייך כאן קל וחומר דבן זומא דמכל מקום מדרבנן היה צריך טבילה ואפילו שלא היה נכנס כולו אלא מכניס ידו לשחוט היה צריך טבילה כמצורע שאינו אלא מכניס ידיו וצריך טבילה מדרבנן ואע״ג דבריש שחיטת חולין לא איכפת לן בטמא השוחט במקדש אלא משום שמא יגע בבשר אבל לאימשוכי ליכנס בפנים לא חיישינן התם היינו טעמא שלפי שהוא טמא נזהר הוא היטב שלא להיכנס משום עון ענוש כרת ולהכי לא אתי לאימשוכי כי הכא. תיבעי לר״י דלא מצריך טבילה למצורע להכנסת ידיו לבהונות דעד כאן לא קאמר ר״י התם אלא דלא עביד עבודה ולכך אין לחוש כלל לאימשוכי שאינו צריך כלל להימשך לפנים אבל הכא דקעביד עבודה שחיטת הזבח העומד בפנים לא יתיר בלא טבילה דחיישינן בהכי דילמא אתי לאימשוכי ויכנס בפנים כל גופו ואורכו ואע״ג דהתם בשחיטת חולין לא חיישינן בהכי דילמא אתי לאימשוכי דהתם הוי טעם כדפיר׳ ועוד היינו יכולין לומר לפי שבכאן ביומא מספקא לן אי חיישינן לאימשוכי אי לא לבן זומא ולר״י נמי מספקא לן אי חמיר טפי בשוחט הזבח מבמצורע דמשום דהאי עביד עבודה והאי לא עביד עבודה להכי לא נקט התם בשחיטת חולין טעמא שבכאן שהוא ספק אלא טעם שמא יגע בבשר שהוא ברור דודאי הוא שיש לחוש לכך אי נמי משום דבעי לאסוקי אם שחט ואמר ברי לי כו׳ כדי ליישב ושחיטתן כשרה דיעבד נקט התם טעם דנגיעת בשר ולא נקט טעמא דהכא אבל אין אנו צריכין כאן לטעמים אחרונים הללו כי הטעם הראשון נכון ועיקר ולשמא יגע בבשר ליכא למיחש הכא ביומא כי התם בשחיטת חולין דהתם טמא והכא טהור. לשון רבי. תמיה רבי דבכל דוכתי דאמרינן מכניס ידיו לבהונות למה לו להכניס היד שמאל כלל וזהו שמא כמ״ד נותן על שמאל ויוצא כשאין לו ימין וידיו דקאמר או זו או זו:
1. צ״ל לבגדי.
ומעירים: תיבעי [שאלה זו יכולה להישאל] לשיטת בן זומא, המחמיר בטבילה, תיבעי לרבנן דפליגי עליה [תישאל השאלה אף לשיטת החכמים החולקים עליו] על ר׳ יהודה, שאינם מצריכים טבילה לכל אדם. ומפרטים: תיבעי [שאלה זו תישאל] לשיטת בן זומא, כי עד כאן לא שמענו שמחייב בן זומא טבילה אלא בכניסה לגואי [לפנים] העזרה, אבל לבראי עמידה בחוץ] לא שמענו שהוא מחייב טבילה, או דילמא [שמא] אף במקרה כזה יש לחשוש שמא אתי לאימשוכי [יבוא להימשך] תוך כדי עבודתו ויכנס בלא משים פנימה.
The Gemara comments: Raise the dilemma according to ben Zoma, who rules stringently with regard to immersion; and raise the dilemma according to the Rabbis who disagree with Rabbi Yehuda and do not obligate all people in this immersion. The Gemara elaborates: Raise the dilemma according to ben Zoma: Does ben Zoma require immersion only for entry inside the courtyard; however, for standing outside the courtyard, no, he does not require immersion? Or perhaps even for one standing outside the courtyard ben Zoma requires immersion, lest he inadvertently come to be drawn inside in the course of his service.
רש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) תִּיבְּעֵי לְרַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה ע״כעַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן הָתָם דְּלָא קָא עָבֵיד עֲבוֹדָה אֲבָל הָכָא דְּקָא עָבֵיד עֲבוֹדָה לָא אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא תֵּיקוּ.:

Similarly, raise the dilemma according to the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda: How so? Do the Rabbis say that there is no requirement of immersion only there, where he is not performing any Temple service; however, here, where he is performing service, no, they would require immersion? Or perhaps there is no difference, and they would not require immersion under any circumstances. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן תיבעי לרבנן דפליגי עליה [תישאל השאלה לשיטת חכמים החולקים עליו] על ר׳ יהודה. כיצד? עד כאן לא שמענו כי קאמרי רבנן התם [אמרו חכמים שם] שאין צורך בטבילה, דווקא באופן שהוא לא קא עביד [עושה] עבודה, אבל הכא דקא עביד [כאן שהרי הוא עושה] עבודה — לא התירו בלא טבילה. או דילמא [שמא] לא שנא [שונה], שאדם שאינו טמא אינו צריך לטבול שוב בכל מקרה. לשאלות אלו לא נמצאה תשובה והושארו בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.
Similarly, raise the dilemma according to the Rabbis, who disagree with Rabbi Yehuda: How so? Do the Rabbis say that there is no requirement of immersion only there, where he is not performing any Temple service; however, here, where he is performing service, no, they would require immersion? Or perhaps there is no difference, and they would not require immersion under any circumstances. The Gemara concludes: The dilemma shall stand unresolved.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִידּוּשִׁין טוֹבֵל.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן חָמֵשׁ טְבִילוֹת וַעֲשָׂרָה קִידּוּשִׁין טוֹבֵל כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל וּמְקַדֵּשׁ בּוֹ בַּיּוֹם וְכוּלָּן בַּקּוֹדֶשׁ בְּבֵית הַפַּרְוָה חוּץ מֵרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה בַּחוֹל ע״געַל גַּבֵּי שַׁעַר הַמַּיִם וּבְצַד לִשְׁכָּתוֹ הָיְתָה אָמַר אַבָּיֵי שְׁמַע מִינַּיהּ עֵין עֵיטָם גָּבוֹהַּ מִקַּרְקַע עֲזָרָה עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת.

§ It was taught in the mishna: Five immersions and ten sanctifications the High Priest immerses and sanctifies his hands and feet, respectively. The Sages taught in a baraita: Five immersions and ten sanctifications the High Priest immerses and sanctifies his hands and feet, respectively, on the day of Yom Kippur. And all of these immersions and sanctifications take place in the sacred area, the Temple courtyard, in the Hall of Parva, except for this first immersion, which was in the non-sacred area on the roof of Gate of the Water, and that gate was alongside his chamber. Abaye said: Conclude from that which was taught in this baraita that Ein Eitam, the spring from which water was supplied to the Temple, was twenty-three cubits higher than the ground of the Temple courtyard.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן חמשה טבילות וי׳ קדושין כו׳ וכולן בקדש אבית הפרוה. שנאמר ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו. חוץ מן הראשונה שהיתה ע״ג שער המים כלומר מקוה היה שם עשוי ע״ג שער המים והיו מימיו נמשכין בו מעין עיטם. כדגרסינן בתלמוד ארץ ישראל בגמרא דבן קטין עשה י״ב דד לכיור. אריב״ל אמת המים היתה מושכת בו מעין עיטם כו׳ (בו) וגם בזה המקוה היו מימיו נמשכין בו מזה המעין שהיה נקרא עין עיטם. והיה גובה השער כ׳ אמה ובנין המקוה עליו אמה על אמה ברום ג׳ נמצא עין עימם גבוה מקרקע עזרה כ״ג אמות ויותר כדי שיהא עשוי במורד שיהו המים נשפכין מעין עיטם ויורדין על המקוה שע״ג שער המים.
עין עיטם – ממנו באה אמת המים לבית טבילת שער המים שעל החומה ולפי ענין המקראות נראה לי שהוא מעיין מי נפתוח האמור בספר יהושע (טו) שמשם הגבול משפע ויורד למזרח ולמערב והוא הגבול בכל ארץ ישראל והך מילתא דאביי משום דאמרינן בזבחים (דף נד:) סבור למיבנייה לבית המקדש בעין עיטם אמרי ניחתי ביה פורתא דכתיב (דברים לג) ובין כתפיו שכן דשמעינן מיניה שהוא גבוה מן הכל ולא פריש מנא ליה ופריש ליה אביי הכא.
גבוה מקרקע עזרה עשרים ושלש אמות – כמדת גובה שער המים ובנין כלי של שלש אמות מלמעלה להחזיק ארבעים סאה שאי אפשר למים לעלות להר שהוא גבוה ממקום שנובעין שם.
וכולן בקודש בגג בית הפרוה – תימה לי והא גגין ועליות לא נתקדשו וי״ל גג בית הפרוה היה שוה לקרקע עזרה דכי האי גוונא משני בסוף פ׳ כיצד צולין (פסחים דף פו.) אהא דפריך מהלשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן קודש בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה אבל תימה לי אי גג בית הפרוה שוה לקרקע עזרה מסיבה למה לי דאמר בפ״ק (דף יט.) לשכת המדיחין כו׳ עד משם מסיבה עולה לגג בית הפרוה וי״ל דגג בית הפרוה אע״ג דשוה לקרקע עזרה לא היה לו פתח לעזרה משום צניעות לפי שכהן גדול טובל שם אלא היו נכנסין לו דרך לשכת המדיחין שהיתה תחת הקרקע ומשם מסיבה עולה לגג בית הפרוה וצ״ל דלשכת המדיחין תוכה קודש דאי לא תימא הכי הוה ליה גג בית הפרוה כמו לשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול דאמר לעיל דתוכן חול אלא על כרחך לשכת המדיחין שגג בית הפרוה פתוח לה תוכה קודש ואע״ג דפרישנא דלשכת המדיחין מחילה היא וא״ר יוחנן בפרק כיצד צולין (פסחים דף פו.) מחילות לא נתקדשו הא אוקימנא התם להא דרבי יוחנן בפתוחות להר הבית אבל פתוחות לעזרה נתקדשו ואין להקשות כי פריך התם מהלשכות וכו׳ ואוקמינן בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה והדר פריך מסיפא א״כ הוה ליה מחילות וא״ר יוחנן מחילות לא נתקדשו אמאי לא פריך ממתני׳ דפרקין וממתני׳ דמדות כדפי׳ די״ל מאי נפקא מינה ההיא דהלשכות נמי מתני׳ היא בפ״ג דמסכת מעשר שני (מ״ח) ואדרבה ניחא ליה למיפרך מינה טפי ממתני׳ דהכא ודמדות לפי שהיא שנויה בסדר זרעים שהוא קודם לסדר מועד וסדר קדשים ועוד משום דפריך שתי קושיות מינה מרישא ומסיפא.
עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ״ג אמות – תימה לי ומנלן דבית הטבילה היתה גבוהה שלש אמות דילמא לא היתה גבוהה אלא אמה ואורכה שלש אמות והכהן היה משכיב עצמו בתוכו אי נמי לא היתה גבוהה אלא שתי אמות והכהן גדול יושב וטובל ויש לומר מסתמא כל מה שהיו יכולין להקל עליו משום חולשא דכהן גדול היו עושין ודרך עמידה היה טובל כי זה נקל לו יותר לעשות.
תיבעי לר׳ יהודה כו׳. ויש ספרים דגרסי תיבעי לרבנן דפליגי עליה דר״י עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא עביד עבודה ומכאן קשה למאן דפירש לעיל דכל אדם הנכנס לעזרה כו׳ דלצורך עבודה מיירי וי״ל כדפי׳ לעיל וה״ר יוסף פירש כאן עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דלא עביד עבודה כלומר שאינו עושה עבודה מיד בשעה שנכנס ולכך לא יחייבו קודם כניסה לטבול אבל הכא שעובד לאלתר שמא צריך לטבול אבל לא נראה דהא פשיטא אי אין מצריכין טבילה בנכנס לעזרה לעבודה שלא יצריכו עוד כלל אפי׳ כשירצה לעבוד:
אבל הכא דעביד עבודה כו׳. האי דקרי הכא לשחיטה עבודה לא תיקשי אמאי דאמר בכמה דוכתי שחיטה לאו עבודה היא די״ל דלא חשיב עבודה להצטרך כהן כשאר עבודת הדם1:
חמש טבילות כו׳. בגמרא מפיק ד׳ טבילות מקרא וטבילה זו הראשונה מצי נפקא לן מקל וחומר דבן זומא דלעיל אפי׳ ר׳ יהודה נמי דלית ליה לעיל בשאר ימות השנה בכהן גדול ביום הכפורים עצמו יכול להיות סובר כן דמדאיתא הכא כל שכן הכא ושמעינן נמי לקמן לרבי יהודה נמי קל וחומר כי האי גוונא מה בגדי זהב שאין נכנסים בהן לפני ולפנים טעון טבילה כו׳ ואין להקשות למה לא יעשנה בקדש כמו אחרות כי מסתמא יש לו לעשות הראשונה קודם שיכנס למקום שענוש כרת:
1. ומ״מ עבודה היא דהא בעיא פייס כצ״ל.
וכולן בקדש על בית הפרוה – פי׳ דבטבילות שהן בין בגד לבגד כתיב במקום קדוש.
ש״מ עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ״ג אמות וכו׳ – דתנן וכו׳ והתם בזבחים אמרי׳ להדיא דעין עיטם גבוה מבית המקדש ובעו למבניינה התם אלא דאמור ניחתי פורתא משום דכתיב ובין כתיפיו שכן והשתא אכרח אביי מהכא דגובהא דידה כ״ג אמות כדמפרש ואזיל שהרי היו נמשכין למקוה שעל השער ואין מים נמשכין אלא ממקום גבוה לנמוך או משוה לשוה.
והתניא ורחץ בשרו במים עד שלש אמות יש שפירשו שהם חוץ מראשו של אדם והגאו׳ פי׳ אפילו עם ראשו וכבר פי׳ בפרק בית כור בסד״י והכא אף על פי שמעין עיטם בא לשם כיון דבאשבורן היה צריך מקוה של מ׳ סאה וכדכתיב במסכת נזיר בס״ד וכן פי׳ רשב״ם ז״ל וא״ת ומנא לן שהמקוה הזה שעל השער היה גבהו ג׳ אמות ורחבו איזה ושהיה טובל מעומד דילמ׳ היה גבהו אמה באורך ג׳ אמות והיה טובל שוכב או בשיעור אחר שיש בו מ׳ סאה וי״ל דא״כ מיגנדר כהן גדול כבינתא ועיקר טבילה לעשותה יפה שלא בקמטין היינו מעומד כן תירצו בתוספות.
בד״ה וכולן בקדש כו׳ ואע״ג דפרישנא דלשכת המדיחין תחלה כו׳ ובד״ה אמה על כו׳ משא בני קהת דאמר מר ארון כו׳ כצ״ל:
א שנינו במשנה כי חמש טבילות ועשרה קידושין טובל הכהן ומקדש בו ביום. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, וכולן היו בקדש בלשכת בית הפרוה, חוץ מטבילה ראשונה שהיתה בחול על גבי שער המים, ובצד לשכתו של הכהן הגדול היתה. אמר אביי: שמע מיניה [למד ממנה] מהאמור בברייתא זו כי עין עיטם המעין שממנו היו המים באים למקדש גבוה מקרקע עזרה עשרים ושלש אמות. כיצד?
§ It was taught in the mishna: Five immersions and ten sanctifications the High Priest immerses and sanctifies his hands and feet, respectively. The Sages taught in a baraita: Five immersions and ten sanctifications the High Priest immerses and sanctifies his hands and feet, respectively, on the day of Yom Kippur. And all of these immersions and sanctifications take place in the sacred area, the Temple courtyard, in the Hall of Parva, except for this first immersion, which was in the non-sacred area on the roof of Gate of the Water, and that gate was alongside his chamber. Abaye said: Conclude from that which was taught in this baraita that Ein Eitam, the spring from which water was supplied to the Temple, was twenty-three cubits higher than the ground of the Temple courtyard.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דִּתְנַן כׇּל הַפְּתָחִים שֶׁהָיוּ שָׁם גּוֹבְהָן עֶשְׂרִים אַמָּה וְרׇחְבָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת חוּץ מִשֶּׁל אוּלָם וְתַנְיָא {ויקרא ט״ו:י״ג} וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם בְּמֵי מִקְוֶה כׇּל בְּשָׂרוֹ במַיִם שֶׁכׇּל גּוּפוֹ עוֹלֶה בָּהֶן גוְכַמָּה הֵן אַמָּה עַל אַמָּה בְּרוּם ג׳שָׁלֹשׁ אַמּוֹת דוְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים מֵי מִקְוֶה אַרְבָּעִים סְאָה

As we learned in a mishna: All the entrances that were there in the Temple, their height is twenty cubits and their width is ten cubits, except for the entrance to the Entrance Hall of the Sanctuary, which was twice that, i.e., forty cubits high and twenty cubits wide. And it was taught in a baraita that it is stated: “And he shall wash his flesh in water” (Leviticus 15:13), and it is stated in another verse: “And he shall wash all of his flesh in water”(Leviticus 15:16). This refers to water known as the waters of a ritual bath. The verse adds the emphasis: All of his flesh, to say that immersion must be in water that one’s entire body enters at the same time. And how much water is it? It is one cubit length by one cubit width by a height of three cubits. That is sufficient water to cover a person’s height. And the Sages calculated that the volume of the waters of a ritual bath that fit into that space is forty se’a.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חוץ משל אולם – שגבהו ארבעים ורחבו עשרים.
אמה על אמה ברום שלש אמות – אין לומר דגובהו של אדם מראשו עד רגליו אינו אלא שלש אמות דא״כ גבי היזק ראייה דבעי ארבע אמות בפ״ק דבבא בתרא (דף ב:) למה לי כולי האי אלא י״ל דעד כתיפיו הוא שלש אמות ואף על פי שאין צוארו וראשו מחזיק אמה כיון דאפיקתיה משלש אמות אוקמא אארבע אמות ועוד דאי אפשר לקרקע שתלקט במלקט ורהיטני ופעמים שיש גבשושית פחות מג׳ טפחים סמוך לכותל וזימנין נמי שעומד על אצבעות רגליו ורואה מעבר לכותל וגבי כוכין בפרק המוכר פירות (שם דף ק: ושם) דארכו ארבע אמות היינו בין ראשו ובין דפי הארון שלמעלה ולמטה ועוד צריך שיהא בריוח והא דסגי הכא גבי מקוה בשלש אמות היינו משום דכשעומק המים שלש אמות כשנכנס בהן צפו מים על ראשו ועולין למעלה גם יכול לכוף ראשו קצת עד שיתכסה כל גופו במים ומה שיש בתרגום של מגילת אסתר פרשנדתא איצטלב על צליבא דתלת אמין דלפון איצטלב על צליבא דתלת אמין וכו׳ יש לומר כולם קטועי ראש היו שנהרגו ואח״כ נתלו וכן משמע בפרק המצניע (שבת דף צב. ושם) דהא דאמר גופו של אדם ג׳ אמות דלאו היינו עם הראש דקאמר התם המוציא משוי למעלה מעשרה חייב שכן משא בני קהת דאמר מר ארון ט׳ וכפורת טפח וגמירי דכל טונא דמידלי במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתי מלתתא והשתא אי אמרת בשלמא דעד הכתף הוא שלש אמות דהיינו י״ח טפחים אז מוכח שפיר כי בכתף ישאו נמצא שהיה מן הארון למטה מן הכתף ו׳ טפחים וב׳ שלישים נמצא דאכתי היה גבוה מן הקרקע י״ד טפחים ושליש אבל אי הוי עם הראש י״ח טפחים והלא הצואר הוא יותר מטפח ושליש אישתכח דארון למטה מי׳ ובפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מח.) נמי אמרינן דמקומו של אדם ד׳ אמות ומפרש דגופו ג׳ אמות ואמה כדי שיטול חפץ תחת מראשותיו כו׳ היינו נמי גופו ג׳ אמות שלימות ואמה העודפת בשביל ראשו וכדי שיפשוט ידיו למעלה מראשו וא״ת א״כ היה עין עיטם גבוה יותר מכ״ג שאם לא היה אלא כ״ג א״כ היו המים יוצאין לחוץ הא לא קשיא דודאי עין עיטם לא הוה אלא כ״ג אבל החקק של בית הטבילה היה גבוה יותר מג׳ אמות אף על פי שהמים עולים למעלה כשנכנס לתוכו לא היו יוצאין לחוץ אי נמי אפילו אם היו יוצאים היו מיד באים אחרים תחתיהן מעין עיטם ואין להקשות דכיון דאמר בכל דוכתא דמקום האדם הוי רוחב אמה היכי טביל בכלי שאינו אלא אמה על אמה דאמתא באמתא היכי יתיב וי״ל הא דאמר מקום האדם הוא דהוי רחב אמה היינו כשהוא לבוש תדע דגבי כוכין אמרינן רחבו ו׳ טפחים ובהם מכניסין הארון והמת בארון.
חמש טבילות ועשרה קידושין. משחיטת התמיד מתחיל כאן אבל קידוש של תרומת הדשן לא חשיב אע״פ שהוא היה בכ״ג כדפירש בפ״ק לעיל לפי שהיה בעוד לילה ועוד שמכאן ואילך היה עושה עבודות על הסדר אבל לאחר תרומת הדשן היה יכול לצאת מן העזרה וכשנכנס צריך טבילה:
ש״מ עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ״ג אמות. וא״ת מנא ליה שהמקוה היה גבוה ג׳ אמות ברוחב אמה על אמה דילמא לא היה אלא אמה ברוחב ג׳ אמות י״ל דא״כ היה כה״ג מיגנדר בטבילותיו וקודם היה להם לתקנו למטה משיטבול כ״ג כ״כ בדוחק ועוד מסתמא היה כמו שאר מקוואות ואע״פ שמעין היה צריך מ׳ סאה לטבילת אדם כדפרי׳ בבבא קמא בפרק מרובה וכן פירש רבינו שמואל ואין לומר שעין עיטם היה בא שם דרך נקב שהיה באמצע הדופן ולא היו המים באין מלמעלה שהרי כשהיו המים מגיעין וממלאין עד אותו הנקב היו חוזרין לאחוריהם שלא ילכו לעולם למעלה ממקום נביעתן:
שכל גופו עולה בהן. מדכתיב כל בשרו:
כל הטובל צריך שיהא כל גופו עולה בהן שנאמר ורחץ במים במי מקוה את בשרו מים שכל גופו עולה בהן וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה ואף בשיעור זה או אף ביתר הימנו צריך שלא יהו המים מרדדים ביותר אלא בכדי שיהא בהן גובה שיהא כל גופו עולה בהן כמו שביארנו במקומו:
כבר ביארנו שחמש טבילות ועשרה קדושין היה עושה כהן גדול ביום הכפורים וביארנו בטבילות אלו שהיו באות כשהיה משתנה מבגדי זהב ללבן או מלבן לזהב שחילוף זה היה חמשה פעמים ביום כמו שביארנו וכן ביארנו בקדושין אלו שסמוכים הם לטבילה אחד קודם טבילה ואחד לאחריה וכן שהראשון לכבוד הבגדים שהוא בא ופשוט והשני לכבוד הבגדים שהוא לובש ומתוך כך בשחרית כשבא לפשוט בגדי חול וללבוש בגדי קודש תחלה אין שם קדוש לכבוד אותם שהוא פושט שהרי בגדי חול הם וכן בערב כשהשלים עבודתו ובא ללבוש בגדי חול אינו צריך קדוש לכבוד הבגדים שהוא בא ללבוש שהרי בגדי חול הם ומ״מ צריך הוא קדוש לכבוד אותם שפושט ונמצא ארבעה פעמים ביום שתי קדושין לטבילה אחד לכבודן של בגדים שפושט ואחד לכבוד הבגדים שלובש שכולם בגדי קדש הם ושנים הנשארים הם אחד בשחרית כשפשט בגדי חול ולבש בגדי זהב לתמיד של שחר ואחד בערבית כשבא לפשוט בגדי זהב שלבוש מעבודת תמיד הערב ובא ללבוש בגדי חול לילך לביתו:
וסידור חמש חליפות שמלות אלו שמתחלף מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לזהב וטבילות וקדושין שבהם דרך קצרה כך הם בשחרית פושט בגדי חול וטובל במקום חול ולובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו ועובד עבודת התמיד ורוב עבודת המוספין על סדרה כמו שיתבאר בפרק בא לו (יומא ע׳.) ואח״כ בא לו לבית הפרוה לטבול טבילה שניה מקודם שיפשוט בגדי זהב מקדש לכבוד פשיטתם וטובל ולובש בגדי לבן ומקדש לכבוד לבישתם ונכנס לפני לפנים לעבודת היום להקטרת הקטרת ולמתן דם פר ושעיר ואח״כ בא לו לפשטן ומקדש קודם שיפשוט לכבוד פשיטתם ופושט וטובל ולובש בגדי זהב ומקדש לכבוד לבישתם ועושה בהם אילו ואיל העם ואח״כ בא לפשטם ומקדש קודם שיפשוט לכבוד פשיטתם ופושט וטובל ולובש בגדי לבן ומקדש לכבוד לבישתם ונכנס לפנים להוציא כף ומחתה מבין הבדים ואח״כ בא לפשטם ומקדש ופושט וטובל ולובש בגדי זהב ומקדש ועושה בהן תמיד הערב על סדרו וכשהשלים עבודתו מקדש ופושט בגדי זהב ולובש בגדי חול והולך לו:
דתנן הרי שנינו במשנה] כל הפתחים שהיו שם במקדש גובהן עשרים אמה ורחבן עשר אמות, חוץ מפתחו של אולם שהיה כפול, שגובהו ארבעים ורחבו עשרים. ותניא [ושנינו בברייתא]: מה שנאמר: ״ורחץ בשרו במים״ (ויקרא טו, יג), וכן: ״ורחץ במים את כל בשרו״ (ויקרא טו, טז), כוונתו במים הידועים — במי מקוה, והדגשת הכתוב באומרו ״כל בשרו״ — לומר שצריך לטבול במים שכל גופו עולה (שוקע) בהן בבת אחת. וכמה הן מים אלה, מאי כמותם? — אמה על אמה ברום (בגובה) שלש אמות שאם טובל בהם יעלו המים ויכסו את כל קומתו, ושיערו חכמים שנפח מי מקוה הוא ארבעים סאה שהיא כמות המים שיכולה להכנס בתוך חלל כזה.
As we learned in a mishna: All the entrances that were there in the Temple, their height is twenty cubits and their width is ten cubits, except for the entrance to the Entrance Hall of the Sanctuary, which was twice that, i.e., forty cubits high and twenty cubits wide. And it was taught in a baraita that it is stated: “And he shall wash his flesh in water” (Leviticus 15:13), and it is stated in another verse: “And he shall wash all of his flesh in water”(Leviticus 15:16). This refers to water known as the waters of a ritual bath. The verse adds the emphasis: All of his flesh, to say that immersion must be in water that one’s entire body enters at the same time. And how much water is it? It is one cubit length by one cubit width by a height of three cubits. That is sufficient water to cover a person’s height. And the Sages calculated that the volume of the waters of a ritual bath that fit into that space is forty se’a.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא לא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא לא., ר׳ חננאל יומא לא., רש"י יומא לא., תוספות יומא לא., תוספות ישנים יומא לא., תוספות רי"ד יומא לא., בית הבחירה למאירי יומא לא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא לא., מהרש"א חידושי הלכות יומא לא., פירוש הרב שטיינזלץ יומא לא., אסופת מאמרים יומא לא.

Yoma 31a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 31a, R. Chananel Yoma 31a, Rashi Yoma 31a, Tosafot Yoma 31a, Tosefot Yeshanim Yoma 31a, Tosefot Rid Yoma 31a, Meiri Yoma 31a, Ritva Yoma 31a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 31a, Steinsaltz Commentary Yoma 31a, Collected Articles Yoma 31a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144