×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הַיְינוּ מְדַמֵּעַ.
is the same as mixing teruma with non-sacred produce, as both involve intermingling that which is forbidden with that which is permitted, so that the entire mixture becomes forbidden. There is no difference between these actions, so there would be no need to mention both of them in the mishna.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין נג ע״א-ע״ב} ובפרק הניזקין תנן המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ופליגי בה חזקיה ור׳ יוחנן חזקיה אמר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד חייב מאי טעמ׳ הזק שאינו ניכר שמיה היזק1 ומה טעם אמרו בשוגג פטור כדי שיודיעו2 ור׳ יוחנן אמר דבר תורה אחד שוגג ואחד מזיד פטור מאי טעמ׳ הזק שאינו ניכר לא שמיה הזק ומה טעם אמרו במזיד חייב כדי3 שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חבירו ואומר פטור אני. ואותבינן עליה דחזקיה מהא דתנן גזל מטבע ונפסל תרומה וניטמאת חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך ואי אמרת הזק שאינו ניכר שמיה הזק האי ממונא הוא4 וממונא בעי לשלומי5 וסלקא בתיובתא וקימא לן כר׳6 יוחנן דאמר לא שמיה הזק7:
1. היזק: גט: ״הזיק״, וכן בהמשך, בדברי ר׳ יוחנן, שם. וכל שאר המקומות בסוגיא שם: ״הזק״.
2. שיודיעו: דפוסים: שיודיענו.
3. כדי: חסר ב-גג.
4. האי ממונא הוא: דפוסים: הא ממונא.
5. לשלומי: גז, גט: ״שלומי״.
6. כר׳: גז, גט: ״דר׳⁠ ⁠״.
7. מדפוס שני- ויניציאה רפ״ב ואילך, כולל דפוסים, נוסף כאן (ע״פ גמ׳ ו ע״ב): הצד השוה שבהן לאתויי מאי אמר אביי לאתויי אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו רבא אמר הצד השוה שבהן לאתויי בור המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה ה״ד אי דאפקרינהו בין לרב בין לשמואל היינו בור מ״ש בור שכן תחלת עשייתו לנזק וממונך ושמירתן עליך הני נמי תחלת עשייתן לנזק וממונך ושמירתן עליך אלא דלא אפקרינהו אי לשמואל דאמר כולן מבורו למדנו היינו בור ואי לרב דאמר כולן משור למדנו היינו שור לעולם דאפקרינהו ולא דמי לבור מה לבור שכן מעשיו גרמו לו תאמר בהני שאין מעשיו גרמו לו שור יוכיח מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק בור יוכיח וחזר הדין. ראה רא״ש העיר שהושמט ברי״ף.
היינו מדמע – שמערב בהיתר דבר האוסרו וכיון דשמעינן דקנסוהו רבנן ה״ה דילפי׳ מיניה למנסך ולא אצטריך למתנייה אבל השתא דמנסך ממש איצטריך למתניי׳ דלא תימא קם ליה בדרבה מיניה ופטור.
ובפרקין דלעיל אמרן אמר אביי נקיטינן טימא טהרותיו של חבירו ומת לא קנסו בנו אחריו מאי טעמא היזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק וקנסא דרבנן הוא לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן ויש ללמוד מכאן דאע״ג דדנינן דינא דגרמי כדאמרינן בפ׳ הגוזל ומאכיל אם מת קודם ששילם בני פטור מלשלם שהרי היזק שאינו ניכר הוא גדול מגרמא ואפילו הכי בנו פטור:
כבר ביארנו בששי של קמא שמי חטאת הוא אחר שנתערב האפר בתוכם אבל קודם שנתערב האפר בהם אין נקראין מי חטאת אלא מי המלוי וכן ביארנו שלענין מלאכה מי המלוי חמורים ממי חטאת שמי המלוי כל שנתעסק במלאכה אחרת בעוד שהוא ממלא נפסלו מצד היסח הדעת שאי אפשר לאדם לכוין לשני דברים כאחד אבל מי חטאת אין מלאכה אחרת פוסלת בהם הא מלאכת עצמם מיהא פוסלת בהם בין מלאכה שבגופן בין שכנגדן ובגופן הוא כגון שיש בו שנתות ונתן בו מי חטאת ויודע לפי השנתות עד אי זה שנת המים עולים לליטרא בשר והכניס זה הבשר לתוכו כדי להבחין אם יש שם ליטרא בשר וכנגדן הוא ששקל כנגדן כגון שנודע לו כמה ליטראות מים בתוכו והניחן בכף עם הכלי ושם הבשר בכף שניה אלא שכנגדן לא נפסלו אלא בשהסיח דעתו מהם וכן פרה עצמה נפסלת במלאכה ולא סוף דבר שעלה עליה עול אלא כל שרכב עליה או נשען עליה ואפי׳ מחשבת מלאכה פוסלת בה כגון הכניסה לרבקה על מנת שתינק ותדוש אע״פ שלא דשה ומעתה העושה מלאכה הפוסלת במי חטאת ובפרה עצמה במזיד חייב מתורת קנס אע״פ שלא כיון להזיק הואיל ומ״מ מזיד הוא ויודע בפיסולן חייב מתורת קנס ולא מן הדין שהרי היזק שאינו נכר הוא אבל אם לא עשה מעשה בגופן אלא במי חטאת ששקל כנגדן והסיח דעתו ובפרה שהכניסה לרבקה על מנת שתינק ותדוש ולא דשה אף קנס אין בו אלא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ויש אומרין שאף שקל כנגדן חייב מתורת קנס אבל כיון לשקול את המים בדבר אחר זו היא שתלויה בהיסח הדעת וכן יש חולקים בקצת דברים שכתבנו בשמועה זו וכבר ביארנוה יותר בששי של קמא:
בא״ד וכן משמע בהגוזל בתרא כו׳ ומפרש מעיקרא סברי כר׳ אבין ולבסוף סברי כרבי ירמיה כו׳ עכ״ל. ויש לדקדק כיון דבהדיא אמרינן הכי בגמרא א״כ אמאי מהדרו התוספות לתרץ בשינויא אחרינא ואפשר דכיון דבמרובה משמע דסתמא דתלמודא לית ליה דרבי אבין א״כ משמע דהלכה כרבי ירמיה לגביה דרבי אבין מש״ה לא ניחא להו לתוס׳ לאוקמי דשמואל כרבי אבין דקי״ל הלכתא כשמואל בדיני ואף שהרמב״ם ז״ל פסק להדיא כרב דמנסך ממש ופסק ג״כ דקנסא מקנסא ילפינן כמו שדקדק הש״ך בח״מ (סימן שפ״ה אפשר דהתוספות לא סברי הכי אלא דאכתי איכא למידק איפכא לאינך תירוצים שכתבו התוס׳ כאן דאף אם איתא לדר׳ ירמיה אפ״ה א״ש הא דשמואל אם כן אמאי קאמר הש״ס בפרק הגוזל מעיקרא סברי כרבי אבין ולבסוף סברי כרבי ירמיה טפי הוי ליה למימר מעיקרא סברי כשמואל ולבסוף סברי כרב דהתם ע״כ אליבא דאוקימתא דרב איירי דקנסא מקנסא לא ילפינן וא״כ אמאי מייתי כלל הא דרבי אבין ובשלמא לתירוצים הקודמים שכתבו כאן אפשר לומר דהש״ס דפר׳ הגוזל נמי יש לפרש כן דמעיקרא הוו סברי דהא דמנסך דמיא לדרבי אבין והיינו כשמואל ולבסוף סברי דדמיא לדרבי ירמיה והיינו כרב מהטעמים שכתבו התוספות אבל לתירוץ האחרון שכתבו התוס׳ כאן דטעמא דשמואל משום דמצי למימר הרי שלך לפניך א״כ אין זה ענין כלל לדרבי אבין ואמאי קאמר הש״ס התם מעיקרא סברי כרבי אבין טפי הו״ל למימר כשמואל וצ״ע:
בא״ד ועוד י״ל דטעמיה דשמואל כו׳ אשעת הגבהה נמי מיפטר דא״ל הרי שלך לפניך כו׳ עכ״ל. למאי דפרישית לעיל בסוגיא דשמעתין דלשיטת התוספות סוף פ״ב דחולין דלמאי דקי״ל בישראל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו תו לא מיתוקמא מנסך ממש אלא בישראל מומר כדמוקי לה הש״ס התם ואם כן היאך כתבו כאן דמצי אמר ליה הרי שלך לפניך ותיפוק ליה דמעידנא דאגבהה קא מנסך ליה במגע ותו לא חזי למידי והו״ל כאילו מיקליה קליה ובשלמא לכל התירוצים של התוספות אתי שפיר דלשמואל פטור דאף ע״ג דמשעת הגבהה נעשה הנזק ונתחייב בתשלומין אפ״ה כיון דהגבהה צורך דניסוך פטור משום קלב״מ אלא להאי תירוצא דסובר שמואל הגבהה לאו צורך ניסוך הוא אלא דפוטר משום דא״ל הרי שלך לפניך ודאי קשה אם לא שנאמר דהתוספות סברי דלענין מגע מומר דהיינו סתם יינם לא מיתסר בהגבהה לחוד בלא שכשוך כשיטת כמה פוסקים אבל אם נסכו בפירוש לשם עבודת כוכבים לא בעינן שכשוך אלא דלא משמע כן משיטת הפוסקים דמאן דאינו אוסר בלא שכשוך היינו משום דאין דרך ניסוך בכך. ואפשר דהתוספות סברי דשמואל לא ס״ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אלא כרב הונא ורבי יוחנן בפ״ב דחולין דאסרי ותו לא צריכנן לאוקמי בישראל מומר כן נ״ל ועדיין צ״ע:
היינו [זהו] דינו של מדמע הגורם איסור על ידי תערובת, ששנינו במשנה, ואין ביניהם הבדל.
is the same as mixing teruma with non-sacred produce, as both involve intermingling that which is forbidden with that which is permitted, so that the entire mixture becomes forbidden. There is no difference between these actions, so there would be no need to mention both of them in the mishna.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאִידָּךְ קְנָסָא הוּא וּמִקְּנָסָא לָא יָלְפִינַן.

And the other Sage, Shmuel, holds that one who mixes teruma with another person’s non-sacred produce is liable for a fine. And we do not derive a fine in one case from a fine stated in another case, even if the two cases are similar. Consequently, liability for the fine must be mentioned separately for each case.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[קנסא הוא] – מטמע ומדמע דבמזיד חייב קנסא הוא דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק.
וקנסא מקנסא לא ילפינן – דהא לאו דינא הוא והיכא דקנוס קנוס והיכא דלא קנוס לא קנוס ולהכי אצטריך מנסך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואידך [והאחר, שמואל] סבור שכיון שחיובו של המדמע קנסא [קנס] הוא מדברי חכמים, ולא מעיקר הדין, ומקנסא לא ילפינן [ומקנס אין אנו למדים] לחייב קנס בענין דומה, ולכן צריך לפרש בכל סוג של קנס בפני עצמו שחייבים עליו.
And the other Sage, Shmuel, holds that one who mixes teruma with another person’s non-sacred produce is liable for a fine. And we do not derive a fine in one case from a fine stated in another case, even if the two cases are similar. Consequently, liability for the fine must be mentioned separately for each case.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּלְמַאן דְּיָלֵיף קְנָסָא מִקְּנָסָא כֹּל הָנֵי לְמָה לִי.

The Gemara asks: And according to the one who says that we do derive a fine in one case from a fine in another case, why do I need all these cases mentioned in the mishna, i.e., one who renders another person’s food ritually impure, one who mixes teruma with another’s non-sacred produce, and one who pours another person’s wine in a rite of idolatry?
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולמאן דיליף קנסא מקנסא – היינו רב דאמר מנסך ממש דאילו מערב לא אצטריך דילפינן ממדמע אע״ג דקנסא הוא.
כל הני – דמתני׳ למה לי ליתני חדא ונילפא אידך מינה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ולמאן דיליף קנסא מקנסא [ולדעת מי שלומד קנס מקנס], אם כן כל הני [אלה], מטמא, מדמע ומנסך, למה לי?
The Gemara asks: And according to the one who says that we do derive a fine in one case from a fine in another case, why do I need all these cases mentioned in the mishna, i.e., one who renders another person’s food ritually impure, one who mixes teruma with another’s non-sacred produce, and one who pours another person’s wine in a rite of idolatry?
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) צְרִיכָא דְּאִי תְּנָא מְטַמֵּא אִי תְּרוּמָה הֲוָה אָמֵינָא מִשּׁוּם דְּקָא מַפְסֵיד לַהּ לִגְמָרֵי וְאִי מְטַמֵּא חוּלִּין אמִשּׁוּם דְּאָסוּר לִגְרוֹם טוּמְאָה לְחוּלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲבָל מְדַמֵּעַ אֵימָא לָא.

The Gemara answers: All three rulings are necessary, as, had the mishna taught only the case of one who renders another’s food impure, there are two possibilities: If it is referring to one who renders another’s teruma non-sacred, then I would say that they imposed a penalty because he ruined it entirely, as it can no longer be consumed by anyone, neither a priest nor an ordinary Israelite. And if it is referring to one who renders another’s non-sacred food impure, then I would say the fine is imposed because it is prohibited to cause impurity to non-sacred food in Eretz Yisrael. But in the case of one who mixes teruma with another’s non-sacred produce, since he neither caused a substantial loss, as the mixture can still be sold to a priest, nor spread impurity in Eretz Yisrael, one might say that a fine is not imposed upon him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום דקא מפסיד לה לגמרי – דלא חזיא תו לאכילה.
דאסור לגרום טומאה – מפני פרושים שאוכלין חוליהן בטהרה ומשום דעבד איסורא קנסוהו.
מדמע – לא מפסיד לגמרי דהא חזי לכהנים וזבני מיניה בזול.
משום דקא מפסיד ליה לגמרי – הך סוגיא כר׳ יוחנן דאמר היזק שאינו ניכר אינו היזק דלחזקיה הוה ליה לאצרוכיה לפטורא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה משום דקא מפסיד ליה לגמרי כו׳ דלחזקיה הו״ל לאצרוכי לאפטורי. סתמו דבריהם ולא כתבו מאי צריכותא שייך אליבא דחזקיה ואפשר דלענין פטורא דשוגגין דהטעם כדי שיודיעו שייך נמי האי צריכותא דאי תנא מטמא משום דהפסד מרובה וא״כ אי מחייבת ליה בתשלומי שוגג מימנעו ולא מודעי אבל מדמע דהפסד מועט אפשר דמשום פסידא פורתא דמחייבינן ליה לא מימנע לאודועי לאפרושי מאיסורא ואי תנא מדמע ה״א משום דשכיח אבל במידי דלא שכיח אפשר דאוקמוה אדינא דאורייתא ובשוגג נמי חייב דבמידי דלא שכיח לא עבדי רבנן תקנתא אפילו במילי דאיסורי ומנסך ודאי איצטריך לאשמעינן דמזידין חייבין ולא מיפטר משו׳ קלב״מ כן נ״ל:
ומשיבים: צריכא [צריך] שייאמרו, דאי תנא [שאם היה שונה] רק במטמא, הרי אי [אם] מדובר במטמא תרומההוה אמינא [הייתי אומר] שהטעם שקנסוהו הוא משום דקא מפסיד לה [שהוא מפסיד אותה] לגמרי על ידי מעשהו, שהרי מעתה אינה ראויה לאכילה כלל לשום אדם, ואי [ואם] מדובר במטמא חולין — הטעם לקנס הוא משום שאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל ולכן קנסוהו, אבל מדמע שלא גרם להפסד מרובה, שהרי ניתן למכור את התערובות לכהן, ולא גרם לטומאה בארץ ישראל — אימא [אמור] שלא נקנוס אותו.
The Gemara answers: All three rulings are necessary, as, had the mishna taught only the case of one who renders another’s food impure, there are two possibilities: If it is referring to one who renders another’s teruma non-sacred, then I would say that they imposed a penalty because he ruined it entirely, as it can no longer be consumed by anyone, neither a priest nor an ordinary Israelite. And if it is referring to one who renders another’s non-sacred food impure, then I would say the fine is imposed because it is prohibited to cause impurity to non-sacred food in Eretz Yisrael. But in the case of one who mixes teruma with another’s non-sacred produce, since he neither caused a substantial loss, as the mixture can still be sold to a priest, nor spread impurity in Eretz Yisrael, one might say that a fine is not imposed upon him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאִי אַשְׁמְעִינַן מְדַמֵּעַ מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחַ אֲבָל מְטַמֵּא דְּלָא שְׁכִיחַ אֵימָא לָא.

And had the mishna taught us only the case of one who mixes teruma with another person’s non-sacred produce, I would say that a fine is imposed in that case, because mixing two different items together is a common occurrence. But concerning one who renders another person’s food impure, which is uncommon, one might say that a fine is not imposed, as the Sages did not impose penalties in uncommon cases.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום דשכיח – דעביד ובמילתא דשכיח עבדי רבנן תקנתא כי היכי דלא נעביד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומצד שני אי אשמעינן [אם היה משמיע לנו] מדמע, הייתי סבור שדווקא בו יש לקנוס משום שהוא שכיח (מצוי) שיערבו אנשים דבר בדבר, אבל מטמא שהוא לא שכיחאימא [אמור] שלא גזרו חכמים בדבר שאינו מצוי.
And had the mishna taught us only the case of one who mixes teruma with another person’s non-sacred produce, I would say that a fine is imposed in that case, because mixing two different items together is a common occurrence. But concerning one who renders another person’s food impure, which is uncommon, one might say that a fine is not imposed, as the Sages did not impose penalties in uncommon cases.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאִי אַשְׁמְעִינַן מְטַמֵּא וּמְדַמֵּעַ מִשּׁוּם דְּלָא קִים לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִינֵּיהּ.

And had the mishna taught us both the case of one who renders another person’s food impure and the case of one who mixes teruma with another person’s non-sacred produce, I would say that fines are imposed in both those cases, because there is no application of the principle that one who has committed two transgressions with a single act, each carrying its own punishment, receives the greater punishment of the two. Neither of these actions carries a punishment beyond paying the fine.
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי אשמעינן [ואם היה משמיע לנו] גם מטמא וגם מדמע ולא היה משמיענו מנסך, הייתי אומר שהטעם שקנסוהו הוא משום שלא קים ליה בדרבה מיניה [עומד עונשו בגדול, בחמור, ממנו], כלומר, שלא עשה עבירה חמורה כל כך, שמפני שמתחייב בה בעונש חמור יותר פטור מתשלום ממון.
And had the mishna taught us both the case of one who renders another person’s food impure and the case of one who mixes teruma with another person’s non-sacred produce, I would say that fines are imposed in both those cases, because there is no application of the principle that one who has committed two transgressions with a single act, each carrying its own punishment, receives the greater punishment of the two. Neither of these actions carries a punishment beyond paying the fine.
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲבָל מְנַסֵּךְ דְּקִים לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִינֵּיהּ אֵימָא לָא קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַבִּי יִרְמְיָה.

But concerning one who pours another person’s wine as a libation before an idol, where one does apply the principle that one who has committed two transgressions with a single act receives the greater punishment of the two for which he is liable, as he is liable to receive court imposed capital punishment for having transgressed the prohibition against idolatry, I would say that a fine is not imposed. Therefore, the mishna teaches us that he is in fact liable to pay the fine. And the reason for this is in accordance with the statement of Rabbi Yirmeya, that since he acquired the wine from the moment he lifted it, he became liable to pay the fine before he became liable to receive court imposed capital punishment, and therefore he is subject to both punishments.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כר׳ ירמיה – דמדאגבהה קנייה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל מנסך דקים ליה בדרבה מיניה [שעומד בעונש גדול ממנו] שהרי הוא עובר עבירה שחייב עליה מיתה — אימא [אמור] שלא קנסוהו, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שחייב. וטעמו של דבר כדברי ר׳ ירמיה, שהואיל ומשעה שהגביהו קנאו — קודם חיוב הממון לחיוב המיתה, ולכן חייב בשניהם.
But concerning one who pours another person’s wine as a libation before an idol, where one does apply the principle that one who has committed two transgressions with a single act receives the greater punishment of the two for which he is liable, as he is liable to receive court imposed capital punishment for having transgressed the prohibition against idolatry, I would say that a fine is not imposed. Therefore, the mishna teaches us that he is in fact liable to pay the fine. And the reason for this is in accordance with the statement of Rabbi Yirmeya, that since he acquired the wine from the moment he lifted it, he became liable to pay the fine before he became liable to receive court imposed capital punishment, and therefore he is subject to both punishments.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּלְהָא דְּתָנֵי אֲבוּהּ דר׳דְּרַבִּי אָבִין בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים הַמְטַמֵּא וְהַמְנַסֵּךְ חָזְרוּ לוֹמַר אַף הַמְדַמֵּעַ כֹּל הָנֵי לְמָה לִי.

The Gemara asks: And according to this version of the halakha that the father of Rabbi Avin taught (Tosefta 4:5): Initially the Sages would say that one who renders another person’s food impure and one who pours another’s wine as a libation before an idol are subject to a fine, and later they returned to say that even one who mixes teruma with another person’s non-sacred produce is liable to pay a fine, why do I need all these cases? In this version, the halakha of one who mixes was added later. After the halakhot concerning one who renders another person’s food impure and one who pours another’s wine were taught, why could the halakha of one who mixes not be derived from those halakhot?
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למה לי – כיון דתנן מנסך בתרתי דרישא כ״ש מדמע דליכא למימר דקם ליה בדרבה מיניה.
בראשונה היו אומרים המטמא והמנסך – בהגוזל בתרא (שם קיז.) כתובה אפכא וזו אחת מסוגיות הפוכות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ ולהא דתני אבוה דר׳ אבין כו׳. נ״ב והא דמעיקרא לא גזרו על זה כמו על זה למאי דלא אסיק אדעתיה השתא טעמא דהפסד מועט איכא למימר מעשה אירע במטמא ובמנסך לכך גזרו עליהם בשעת מעשה:
תוס׳ בד״ה משום כו׳ לאצרוכיה לפטור. נ״ב פי׳ למיעבד צריכותא על הפטור. בד״ה בדיני אדה כו׳ ופריך התם מהך דהעושה מלאכה כו׳. נ״ב פי׳ מדפריך התם מהך דמי חטאת אצורם אוזן בכור א״כ ע״כ צ״ל דה״ה סתם מים לאו לגבי מזבח קאי כמו בשוורים וא״כ מאי פריך הכא ואי אמרת היזק שאינו ניכר כו׳ הלא אפי׳ בהיזק ניכר היה פטור כמו התם בצורם אוזן בכור:
בד״ה בראשונה כו׳ בהגוזל בתרא כתובה איפכא וזו כו׳ עכ״ל ר״ל בהגוזל בתרא איכא ברייתא דתני חזרו לומר אף המדמע ובההיא דאבוה דר׳ אבין תני חזרו לומר אף המנסך אבל הסוגיא דהכא היא איפכא דלפי המתניתין דתני מנסך לבסוף אית לן למימר דמנסך הוא שחזרו לומר ובההיא דר׳ אבין תני דהמדמע הוא שחזרו לומר ובהכי ניחא בשמעתין דמצריך אמתניתין כל הני ומסיים אבל מנסך דקם ליה בדרבה מיניה אימא לא קמ״ל ולא קאמר נמי לאצרוכי (קא) [אי] תנא מנסך משום דקא מפסיד ליה לגמרי כדקאמר לתנא דאבוה דר׳ אבין משום דאליבא דמתני׳ דמנסך הוא החזרו לומר קושטא הוא דאיכא למימר הכי דלא איצטריך ליה להך צריכותא אלא דכי חזרו לגזור על מנסך לא איצטריך למתני מטמא ומדמע וה״נ לתנא דאבוה דר׳ אבין דמדמע הוא החזרו לומר לא איצטריך ליה למימר ואי תנא מדמע משום דשכיח כו׳ ודו״ק:
בד״ה בראשונה כו׳ בהגוזל בתרא כתובה איפכא וזו אחת מסוגיות הפוכו׳ עכ״ל. לכאורה נראה דאליבא דרב אין צריך לפרש דהסוגיות הפוכות דאיכא למימר דתרתי ברייתות דאבוה דרבי אבין קושטא נינהו דהא דקתני בראשונה היו אומרים המטמא והמנסך האי מנסך היינו מערב ולא רצו לתקן במדמע משום דהפסד מועט אבל מערב הוה הפסד מרובה לרב דאית ליה בשילהי עבודת כוכבי׳ דיין ביין אסור בהנא׳ לגמרי וחזרו לומר אף המדמע דלהפסד מועט נמי חששו ובאידך ברייתא דקתני בראשונה היו אומרים המטמא והמדמע היינו לאחר שגזרו על מדמע וממילא אין צריך למיתני מערב דאתא במכ״ש ממדמע אבל על מנסך ממש לא גזרו ומשום דקלב״מ דמעיקרא סברי כר׳ אבין ולבסוף חזרו לומר אף המנסך ממש משום דרבי ירמיה מיהו אליבא דשמואל ודאי צ״ל דסוגיות הפוכות הן:
רש״י בד״ה למה לי כיון דקתני מנסך כו׳ כ״ש מדמע דליכ׳ למימר דקלב״מ עכ״ל והקשה בספר מהרי״ן לב מי הכריחו לרש״י ז״ל לפרש דאמדמע קשיא ליה דלכאורה משמע דמדמע ודאי איצטריכא כדקאמר לעיל משום דלא מפסיד ליה ויותר ה״ל לפרש דמטמא גופא קשיא ליה כיון דתנא מנסך אמאי הוצרך לומר מטמא תו קשיא ליה מאי דכתב רש״י ז״ל כ״ש מדמע דליכא קלב״מ ותיפוק ליה דמנסך נמי ליכא קלב״מ דמדאגבהיה קניא. ונלע״ד שדברי רש״י ז״ל נכונים דודאי אי הוי סלקא דעתא דמקשה דהא דבראשונה היו אומרים המטמא והמנסך היינו דקושטא דמלתא לא תיקנו במדמע משום דהפסד מועט א״כ תו לא הוי מצי הש״ס לאקשויי נמי למה ליה למיתני מטמא כיון דתני מנסך דהא איצטריך למיתני למעוטי מדמע ואי הוי תנא מנסך לחוד ה״א דה״ה לכולהו ולא הוי מפלגינן בין הפסד מרובה או מועט אבל מדקתני תרתי משמע דלמעוטי מדמע אלא ע״כ דסבר המקשה דלקושטא דמילתא לא מפלגינן דאע״ג דאמרינן לעיל צריכא היינו לצריכותא בעלמא אבל לקושטא דמילתא לא משמע ליה האי סברא כמ״ש התוס׳ בדוכתי טובא וא״כ מקשה שפיר מאי חזרו לומר דהא מעיקרא נמי הוי אתא מדמע בק״ו ממנסך דנהי דבמנסך לא שייך נמי קלב״מ ממש אפ״ה סוף דבר שחייב מיתה במנסך וא״כ לא שכיח כלל ואפ״ה תקנו כ״ש מדמע משום דהא דלא שכיח אלימא להמקשה טפי מהפסד מועט כן נ״ל:
ושואלים: ולהא לפי ברייתא זו] דתני אבוה [ששנה אביו] של ר׳ אבין: בראשונה היו אומרים (שונים חכמים) המטמא והמנסך קונסים אותם, חזרו לומר אף המדמע, ולפי סדר זה של דבריהם כל הני [אלה], מטמא, מנסך ומדמע למה לי?
The Gemara asks: And according to this version of the halakha that the father of Rabbi Avin taught (Tosefta 4:5): Initially the Sages would say that one who renders another person’s food impure and one who pours another’s wine as a libation before an idol are subject to a fine, and later they returned to say that even one who mixes teruma with another person’s non-sacred produce is liable to pay a fine, why do I need all these cases? In this version, the halakha of one who mixes was added later. After the halakhot concerning one who renders another person’s food impure and one who pours another’s wine were taught, why could the halakha of one who mixes not be derived from those halakhot?
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) צְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן מְטַמֵּא מִשּׁוּם דְּלָא קִים לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִינֵּיהּ אֲבָל מְנַסֵּךְ דְּקִים לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִינֵּיהּ אֵימָא לָא.

The Gemara answers: All three rulings are necessary, as, had the baraita in the Tosefta taught us only the case of one who renders another person’s food impure, I would say that a fine is imposed, because there is no application of the principle that one who has committed two transgressions with a single act, each carrying its own punishment, receives the greater punishment of the two. But with regard to one who pours another’s wine as a rite in idolatry, where one does apply the principle that one who has committed two transgressions with a single act receives the greater punishment of the two for which he is liable, one might say that a fine is not imposed.
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: צריכא [צריכים] כולם להיאמר; דאי אשמעינן [שאם היה משמיע לנו] רק מטמא, הייתי אומר משום שלא קים ליה בדרבה מיניה [עומד בעונש גדול ממנו], אבל מנסך לעבודה זרה דקים ליה בדרבה מיניה [שעומד בעונש גדול ממנו]אימא [אמור] שלא קנסוהו.
The Gemara answers: All three rulings are necessary, as, had the baraita in the Tosefta taught us only the case of one who renders another person’s food impure, I would say that a fine is imposed, because there is no application of the principle that one who has committed two transgressions with a single act, each carrying its own punishment, receives the greater punishment of the two. But with regard to one who pours another’s wine as a rite in idolatry, where one does apply the principle that one who has committed two transgressions with a single act receives the greater punishment of the two for which he is liable, one might say that a fine is not imposed.
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאִי אַשְׁמְעִינַן מְנַסֵּךְ מִשּׁוּם דְּקָא מַפְסֵיד לֵיהּ לִגְמָרֵי אֲבָל מְטַמֵּא דְּלָא מַפְסֵיד לֵיהּ לִגְמָרֵי אֵימָא לָא.

And had the baraita taught us only the case of one who pours another’s wine as a libation before an idol, I would say that they imposed a penalty because he ruined it entirely, as it is now prohibited for one to derive any benefit from it whatsoever. But for one who renders another person’s food impure, which does not ruin it entirely, as one may derive benefit from it, e.g., by using it as fuel while it is being burned or by feeding it to his animal, one might say that a fine is not imposed.
רי״ףרש״יפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנסך – מפסיד לגמרי שאוסרו בהנאה אבל מטמא אע״ג דמפסיד ליה לגמרי לענין שהוא עצמו אינו יכול לאכול אבל חזי הוא עדיין להסקה או למאכל בהמה דאפי׳ מטמא תרומה חזי להסקה או לבהמת כהן.
מטמא איכא הפסד מרובה דלא חזיא תו לאכילה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל מטמא דלא מפסיד ליה לגמרי. ואף על גב דלעיל קרינן לה למטמא מפסיד לגמרי איכא למימר דלעיל לגבי מדמע דלא מפסיד ליה אלא כל דהוא דאי בעי לזבוניה לכהן בדמי תרומה מזבין חשיב ליה למטמא מפסיד לגמרי משום דלא חזי אלא להסיקה תחת תבשילו, אבל הכא לגבי מנסך דמפסיד ליה לגמרי ממש דאפילו בהנאה אסור לא קרי למטמא ואפילו תרומה מפסיד לגמרי משום דבהנאת הסקה מיהא חזיא ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומצד שני: אי אשמעינן [אם היה משמיע לנו] שקנסו מנסך, הייתי אומר שקנסוהו משום דקא [שהוא] מפסיד ליה [אותו] לגמרי שהרי היין נאסר בהנאה, אבל מטמא שלא מפסיד ליה [אותו] לגמרי, שאינו איסור הנאה, ומותר להשתמש בו בשעת שריפתו או להאכילו לבהמה — אימא [אמור] שלא קנסוהו.
And had the baraita taught us only the case of one who pours another’s wine as a libation before an idol, I would say that they imposed a penalty because he ruined it entirely, as it is now prohibited for one to derive any benefit from it whatsoever. But for one who renders another person’s food impure, which does not ruin it entirely, as one may derive benefit from it, e.g., by using it as fuel while it is being burned or by feeding it to his animal, one might say that a fine is not imposed.
רי״ףרש״יפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי מִשּׁוּם דְּהֶפְסֵד מְרוּבֶּה אֲבָל מְדַמֵּעַ דְּהֶפְסֵד מוּעָט אֵימָא לָא צְרִיכָא.

And had the baraita taught us only these two cases, I would say that here they imposed fines because in each case there is a substantial loss. But with regard to one who mixes teruma with another person’s non-sacred produce, where the loss he causes is minimal because the owner can still sell the mixture to priests at the price of teruma, one might say that a penalty is not imposed. Therefore, all three rulings are necessary.
רי״ףהערוך על סדר הש״ספסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דמע
דמעא(בפ״ה דתרומות) אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון דתנן (המורה יב) סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונדמעה וכו׳. (שבת קמב:) רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה פירוש מדומע תרומה שנפלה בחולין ונדמעה מעלין אותה אם יש שם מאה ואחד ואומר זו התרומה שנפלה והשאר חולין ומותרין ואקשינן אמאי והא קא מתקן טבלא ונמצא עושה מעשה בשבת ופרקינן ר׳ יהודה כר״א ס״ל דאמר תרומה בעינה מחתא פירוש תרומה שנפלה בחולין אין מחשבין אותה שנתערבה בכל החולין אלא כאלו נתונה במקום אחד היא וכשנוטל מק״א סאין סאה אני אומר כי היא התרומה אבל שאר החולין מתוקנין היו מקודם ולא היו אסורים אלא זו הסאה שניטלה ממקום התרומה שנפלה בלב׳ דתנן סאה תרומה שנפלה לפחות מק׳ ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר רבי אליעזר אומר מדמע כתרומה ודאי פי׳ סאה תרומה שנפלה לתוך נ׳ סאין חולין ועוד נפלו מאלו הנ״א סאין סאה אחת לס׳ סאה חולין רבי אליעזר סבר הכל אסור נ׳ הראשונים וס׳ האחרונים שאני אומר הסאה של תרומה עצמה היא שנפלה בס׳ האחרונים לפי שאין המדומע עולה אלא באחד ומאה ואין באחד מהן מאה בשעת נפילתה בהן וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון פי׳ סאה שנפלה לחמשים סאין ונפלו מאלו הנ׳ סאים לפחות מחמשים מדמעת אבל אם נפלה סאה לששים סאין עולה לפי שאילו היתה סאה במאה סאין ואחד היתה עולה. פירוש אחר מדמע כתרומה ודאי שחשוב כמו סאה זו כולה תרומה מחתא בעינא ואין המדומע מדמע אלא לפי חשבון שאם נפל סאה תרומה לחמשים סאין חולין ועכשיו נפל מן המדומע זה לחולין אחרים לפי חשבון מדמע אם נפל ממנו סאה לא נחשוב אותה סאה לדמע אלא אחד מנ׳ שבה מדמע והשאר הוי חולין (בתוספת דדמאי) כשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע על עם הארץ (בבא קמא ה. גיטין נג.) המטמ׳ והמדמע והמנסך גמרא איתמר מנסך רב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב יין נסך עם יין כשר וכו׳ עד אמר לך מערב היינו מדמע וכולי עד אבל מדמע דהפסד מועט שיכול למכרו לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי אות׳ סאה. (בספרי בפרשת ויקח קרח מכל חלבו את מקדשו ממנו) מכאן אמרו תרומה עולה בא׳ וק׳ פי׳ תרומת מעשר שנותן הלוי לכהן היא אחד ממאה אם חזרה לתוך אותן צ״ט מקדשתן אבל במאה תעלה והכי מפרש קרא דכתיב ממנו אותה תרומה שהוצאם ממנו מזה הטבל אם חזרה לתוכו מקדשו ואם לק׳ חזרה עולה בא׳ ומאה:
ערך רבק
רבקב(עירובין יז:) וביניהן כמלא ב׳ ב׳ רבקות של ג׳ ג׳ בקר (פסחים כו. בבא מציעא ל) הכניסה לרבקה ודשה כשירה (גיטין נג) פרה שהכניסה לרבקה על מנת שתינק ותדוש פי׳ רבקה צמד בקר שעומדות ביחד ג׳ או ד׳ לדוש. פ״א לרבקה לפטומה מלשון עגלי מרבק ודשה כשרה בשביל שתינק ותדוש פסולה הנה כיון שנתכוון לדוש פסולה ועגלים מתוך מרבק תרגום מגו רבקה:
ערך רם
רםגאכסדרה רומיתא כבר פי׳ בערך אכסדרה. פ״א אע״ג דפתיחן ורויחן מן הצדדים הני אכסדרי רומיתא גבוהן פתחיהון ורמות הלכך יש להן ד׳ אמות. (עבודה זרה כד: ב״ר פרשה נה) רומי השיטה התנופפי ברוב הדריך פי׳ זה ארון שהיה מעצי שטים רומי לשון הגבהה התנופפי ל׳ הגבהה ס״א רוני ל׳ רנה המחושקה ברקמי זהב שהיה מצופה בציורין של זהב כענין וחשק אותם בדביר ארמון בהיכל. (שבת צד.) התם רוחא הוא דנקיטה להו פי׳ משום גסות הרוח הולכין עקב בצר גודל אבל אם מצטרך להם הרבה יכולין לרוץ (שבת קיג) כיון דכל יומא לא עביד הכי והאידנא עביד הכי לא מתחזי כרמות רוחא (עבודה זרה עב) והאי דלא הדרי בהו רמות רוחא הוא (שבת קי) רמות רוחא הוא דנקיטא ליה פי׳ מ״ה מותר ליטול כרבלתו שממנו אינו מסתרם אלא משום הכי אינו נזקק שוב לזווג שרמות רוחא ניטלה ממנו אבל לעולם אם היה אפילו ממילא הוה אסור והא דאמר דמעיקר שמותר הוא שכבר סרוס הוא. (נדרים יח) סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת פי׳ ביהודה היינו ירושלים דהויא חלקו של יהודה אסור דאיכא למימר כתרומת הלשכה נדר דלשכה הוי בארץ יהודה דהוי כדבר הנדור ובגליל מותר דאם אמר הרי עלי כתרומת הלשכה הואיל ואין בגליל לשכה אלא תרומת הגורן היינו דבר אסור שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה לפי שאינה ביניהן. (יבמות עד) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא שלך תהא להסקה תחת תבשילך ואם היה שמן תרומה טמאה מדליקו בנר מכאן שמותר ליהנות מתרומה טמאה. ובזו ההלכה מפורש שהתרומה והבכורים שוין. דתנן התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש וכבר פי׳ זה המשנה בערך טען (יבמות צ) ת״ש אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין שלם חולין טמאין וכו׳ עד והוינן בה במזיד אמאי תשלומיו תשלומין תבוא עליו ברכה דאכל מידי דלא הוה ליה למיכל אפילו בימי טומאתו וכו׳ מכאן שאסור לכהן לאכול תרומה טמאה לעולם אפי׳ בימי טומאתו וכו׳ (גיטין נג) אי מטמא תרומ׳ משום דקא מפסיד לה לגמרי פי׳ דאסרה באכיל׳ לעולם כדאמרן אבל מטמא חולין דלא קא מפסיד לה לגמרי אימא לא פי׳ דמותרת בהנאה כדאמרן (תרומות פרק ד) רא״א תרומה עולה במאה ואחד פי׳ אם נפלה סאה אחת של תרומה בק׳ חולין לוקח מהן אחד ואומר זו היא התרומה שנפלה והשאר מותר ואם החולין פחות מק׳ אסור הכל. (חולין קיז.) תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד פירוש מדשן אפר המערכה וקומץ ממנו בקומצו ונקרא תרומת הדשן כשם שנאמר במנחה והרים ממנו בקומצו פי׳ בתורת כהנים ושמו כולו שלא יתפזר וקבלה היא שנבלע במקומו (כתובות כד) בתרומה דרבנן אכיל בתרומה דאורייתא לא תיכול פי׳ תרומת ת״ל ותרומת א״י תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה כבר פי׳ בערך דמאי ובערך חזר:
א. [פערמישוניג.]
ב. [פעטט שטאלל.]
ג. [הויך, שטאלץ.]
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי אשמעינן הני תרתי [ואם היה משמיע לנו רק את שתי אלה], הייתי אומר שקנסו משום שמכל מקום יש פה הפסד מרובה, אבל מדמע, שהפסד שגורם מועט שהרי יכול למכור את התערובת לכהנים בדמי תרומה — אימא [אמור] שלא, לכן צריכא [נצרכה] להיאמר ההלכה בכל פרטיה.
And had the baraita taught us only these two cases, I would say that here they imposed fines because in each case there is a substantial loss. But with regard to one who mixes teruma with another person’s non-sacred produce, where the loss he causes is minimal because the owner can still sell the mixture to priests at the price of teruma, one might say that a penalty is not imposed. Therefore, all three rulings are necessary.
רי״ףהערוך על סדר הש״ספסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר חִזְקִיָּה דְּבַר תּוֹרָה אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד חַיָּיב מַאי טַעְמָא הֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק.

§ The mishna teaches: If one unintentionally committed one of these offenses, either rendering another’s food impure, mixing teruma with another’s produce, or pouring another’s wine before an idol, he is exempt from paying for the damage. If he acted intentionally, he is liable to pay. Ḥizkiyya says: By Torah law, one who commits one of the offenses listed in the mishna, whether he did so unintentionally or intentionally, is liable to pay for the damage he caused, like any other person who causes damage. What is the reason for this? The reason is that even damage that is not evident is categorized as damage. One is liable for damage not only when the damage is evident, i.e., when he causes a change in the item’s physical state, but also when the damage is not evident, i.e., when he causes a reduction in the item’s value due to a change in its halakhic status, e.g., when he renders it impure.
רי״ףרש״יראב״ןפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמיה היזק – ובהיזק לא חילקה תורה כשהוא בא בידי אדם עצמו בין שוגג למזיד כדאמרינן בהחובל (ב״ק דף פה:) פצע תחת פצע לחייב על השוגג כמזיד.
היזק שאינו ניכר – כגון הני דמתניתין שלא נשתנו מכמות שהיו.
דבר תורה המטמא והמדמע והמנסך בין בשוגג בין במזיד פטור דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ויכול לומר לו הרי שלך לפניך. ומה טעם אמרו במזיד חייב שלא יהא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרות של חבירו ואומר פטור אני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א אמר חזקיה: דבר תורה (מן התורה), אחד (בין ) שוגג ואחד (ובין) מזיד בכל אלה שנישנו במשנה: מטמא, מדמע ומנסך — חייב לשלם מה שהזיק, ככל מזיק אחר. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? —כי גם היזק שאינו ניכר, שמיה [שמו, נקרא, נחשב] היזק,
§ The mishna teaches: If one unintentionally committed one of these offenses, either rendering another’s food impure, mixing teruma with another’s produce, or pouring another’s wine before an idol, he is exempt from paying for the damage. If he acted intentionally, he is liable to pay. Ḥizkiyya says: By Torah law, one who commits one of the offenses listed in the mishna, whether he did so unintentionally or intentionally, is liable to pay for the damage he caused, like any other person who causes damage. What is the reason for this? The reason is that even damage that is not evident is categorized as damage. One is liable for damage not only when the damage is evident, i.e., when he causes a change in the item’s physical state, but also when the damage is not evident, i.e., when he causes a reduction in the item’s value due to a change in its halakhic status, e.g., when he renders it impure.
רי״ףרש״יראב״ןפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּמַה טַּעַם אָמְרוּ בְּשׁוֹגֵג פָּטוּר כְּדֵי שֶׁיּוֹדִיעוֹ.

And what is the reason that the Sages said that if he committed one of these acts unintentionally he is exempt? This is so that the one who caused the damage will inform the injured party about what happened. If a fine were imposed even in a case where the damage is caused unintentionally, there would be a concern that the guilty party might not report the damage so as to avoid the penalty. In such a situation the injured party will not know what happened, as the damage is not evident, and he will inadvertently use that which has become impure, mixed with teruma, or poured before an idol.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדי שיודיעו – שטימא או דימע דאי מחייבת ליה לא אתי מודע להו לבעלים ואכלי איסורא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומה טעם אמרו חכמים כי בשוגג פטורכדי שיודיעו המזיק לניזק על מה שקרה. שאם היו קונסים אותו אף על השוגג — יש לחשוש שמא לא יודיע לניזק, כדי שלא ייקנס, והניזק שאינו יודע על מה שאירע (שהרי זה היזק שאינו ניכר לעין) ישתמש במה שטימא, או דימע, או ניסך, בשוגג שלא כדין.
And what is the reason that the Sages said that if he committed one of these acts unintentionally he is exempt? This is so that the one who caused the damage will inform the injured party about what happened. If a fine were imposed even in a case where the damage is caused unintentionally, there would be a concern that the guilty party might not report the damage so as to avoid the penalty. In such a situation the injured party will not know what happened, as the damage is not evident, and he will inadvertently use that which has become impure, mixed with teruma, or poured before an idol.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אִי הָכִי אֲפִילּוּ בְּמֵזִיד נָמֵי הַשְׁתָּא לְאוֹזוֹקֵי קָא מְכַוֵּין אוֹדוֹעֵי לָא מוֹדַע לֵיהּ.

The Gemara asks: If it is so that there is a concern about this, then he should be exempt from liability even if he committed one of these offenses intentionally, so that he will inform the owner of the item. The Gemara answers: Now, since it was his intention to cause him damage, will he not inform him? If he does not tell him, the other person will never know that he suffered damage. Consequently, he will certainly inform him of what he did and that his property is now subject to a prohibition, and there is no concern that the injured party will inadvertently come to transgress the prohibition. This is Ḥizkiyya’s opinion.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לצעוריה קא מכוין – דאי לאו להקניטו בא ולהודיעו למה לו דעבד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: אי הכי [אם כך], אם אנו חוששים לכך, אפילו במזיד נמי [גם כן] יפטרו אותו, כדי שיודיענו! ומשיבים: השתא לאוזוקי קא מכוין [עכשיו, הרי, להזיק הוא מתכוון], אודועי [להודיע] לא מודע ליה [יודיע לו]? שהרי אם לא יודיע לו, לא ידע חבירו שהזיק לו! ובוודאי יודיענו שגרם לו איסור ונזק, ואין לחשוש שייכשל הבעלים בעבירה בשוגג. זוהי שיטת חזקיה.
The Gemara asks: If it is so that there is a concern about this, then he should be exempt from liability even if he committed one of these offenses intentionally, so that he will inform the owner of the item. The Gemara answers: Now, since it was his intention to cause him damage, will he not inform him? If he does not tell him, the other person will never know that he suffered damage. Consequently, he will certainly inform him of what he did and that his property is now subject to a prohibition, and there is no concern that the injured party will inadvertently come to transgress the prohibition. This is Ḥizkiyya’s opinion.
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בדְּבַר תּוֹרָה אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד פָּטוּר מַאי טַעְמָא הֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר לָא שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק וּמַה טַּעַם אָמְרוּ בְּמֵזִיד חַיָּיב שֶׁלֹּא יְהֵא כׇּל אֶחָד וְאֶחָד הוֹלֵךְ וּמְטַמֵּא טׇהֳרוֹתָיו שֶׁל חֲבֵירוֹ וְאוֹמֵר פָּטוּר אֲנִי.

And Rabbi Yoḥanan says: By Torah law, one who commits one of the offenses listed in the mishna, whether he did so unintentionally or intentionally, is exempt from liability for the damage he caused. What is the reason for this? The reason is that damage that is not evident is not categorized as damage. And what is the reason that the Sages said that if he committed one of these acts intentionally he is liable? This is so that each and every person who has a grievance with his neighbor and wishes to cause him harm should not go and render impure the other person’s pure foods, and say: I am exempt from liability.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלא יהא כל אחד ואחד כו׳ – הקשה ה״ר אפרים הא דתנן בפרק עד כמה (בכורות דף כח:) דן את הדין טימא את הטהור מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואמאי והא שוגג הוא ומאן דמוקי לה כר״מ דדאין דינא דגרמי ניחא דלקמן קניס ר״מ שוגג אטו מזיד אבל למאן דמוקי אפילו כרבנן ובנגע בהו שרץ קשה לר׳ יוחנן אמאי חייב ומיהו לחזקיה אתי שפיר דלא שייך למיפטריה כדי שיודיעו ותירץ דהתם פשע דמה היה לו לטמאותה כדי להחזיק דבריו והוי כמו מזיד דהכא וא״ת בטיהר את הטמא שעירבו עם פירותיו לפטור לחזקיה כדי שיודיעו ויש לומר דאין רגילות שיחזור מהוראתו אלא ע״י אחרים הלכך לא חיישינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי טעמא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק – פי׳ ואומר לו הרי שלך לפניך, ולפיכך פטור בין שעשה מעשה בין שגרם. ואין לחייבו משום דינא דגרמי, דלא עדיף גרמא לר״מ ממעשה לרבנןא, והיינו דמייתי לקמןב תנאי מדר׳ מאיר. ולא דמיא למוחל שטר חובג, דהתם כיון שאבד לגמרי ואינו מעמידו בפניו לומר הרי שלך לפניך היזק ניכר הוא, וכן בעושה עבדו אפותיקי ושחררו רבו ראשוןד, היזק ניכר הוא, שהרי אינו יכול להעמידו בפניו כשהיה.
א. וכ״כ הריטב״א וחי׳ הר״ן והנמוק״י.
ב. נג ב.
ג. כתובות פו א. וכן הביאו וחילקו שא״ר, ופירשו משום דאין שעבודו קיים אינו יכול לומר לו הרי שלך לפניך.
ד. לעיל מא א.
ומה טעם אמרו במזיד חייב שלא היא כל אחד ואחד הולך ומטמא טהרותיו של חברו ואומר פטור אני. אבל שוגג לא מחייבינן ליה כדי שלא יהא כל אחד הולך ומטמא טהרותיו של חברו ואומר שוגג הייתי, משום דסבירא ליה לרבי יוחנן דכולי הא לא קנסינן דנוציא ממון מזה שהוא שוגג גמור, וליכא דקניס הכי אלא רבי מאיר דמחייב בין בשוגג בין במזיד, ואוקימנא לקמן טעמיה דקניס שוגג אטו מזיד, ואנן כרבי יהודה סבירא לן דלא קניס. ואף על גב דרבי יהודה קניס שוגג אטו מזיד באגוזי פרך שנפלו ונתבצעו ואמרינן לקמן דהיינו טעמיה דרבי יהודה משום דאתי לאיערומי כלומר שמבע במזיד ואומר שוגג הייתי, התם לא מפקינן מיניה מידי, אבל מיסר הוא דאסרינן עלה אבל לאפוקי מיניה ממונא לא מפקינן, אלא דקשיא לי דאם כן כי רמינן לקמן דרבי יהודה אדרבי יהודה מן המבשל בשבת, לימא ליה שאני הכא דאפוקי ממונא לא מפקינן, אלא משמע דמיסר עליה מאי דאית ליה אפוקי מיניה הוא. ומעתה צריך לדקדק מאי טעמא לא קנסינן נמי הכא שוגג אטו מזיד דילמא אתי לאיערומי דקנסינן בנפלו ונתבצעו אפילו לרבי יהודה [בנדפס: ולאו קושיא היא דטפי ניחא לה לאוקומא בטעמא רויחא דבדאורייתא קנסינן משום דחמיר איסורו ואפילו בעלמא לאפוקי ממונא, ועוד דטפי ניחא ליה לאוקומא בהכי כי היכי דניסוק טעמא בהכין בין לרבי יהודה בין לרבי מאיר. כך נראה לי].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה שלא יהא כו׳ דלא שייך למיפטריה כדי שיודיעו כו׳ עכ״ל דלא שייך למימר כדי שיודיעו אלא היכא דאי לא ידע אתו הבעלים לידי איסורא משא״כ הכא דידע דטימא לו וגם נגע בהו שרץ וק״ל:
תוספות בד״ה שלא יהא כל הקשה הר״ר אפרים כו׳ ואמאי והא שוגג הוא ומאן דמוקי לה כר״מ ניחא דקניס לקמן שוגג אטו מזיד כו׳ עכ״ל. וקשיא לי דאפילו במזיד אמאי חייב לר״מ כיון דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ולא מחייבינן ליה אלא שלא יהא כל אחד הולך ומטמא כו׳ ולכאורה נראה דבההיא דבכורות לא שייך האי חששא דהא בפ״ק דסנהדרין מוקמינן לה בדקבליה עליה ובמטמא את הטהור ממילא משמע דהיינו בת״ח שנשאל על הוראה וטעה איירי ואם תימצי לומר דאפ״ה שייך האי חששא אם כן בפשיטות הוי מצי לאוקמי בבכורות אפילו בלא נשא ונתן ביד דנהי דרבנן לא דייני דיני דגרמי אפ״ה מחייבי הכא משום שלא יהא כל א׳ וא׳ הולך ודן. מיהו לפמ״ש התוספות לעיל בד״ה מנסך דהאי טעמא דשלא יהא כל אחד הולך לא שייך אלא לחייב בהיזק שאינו ניכר כמו בהיזק ניכר א״כ א״ש כיון דלרבנן אפי׳ בהיזק ניכר לא מחייבו בדיני דגרמי א״כ הכא בשאינו ניכר כיון דאיכא תרתי לריעותא לא שייך לחייבו מהאי טעמא וק״ל:
בא״ד וא״ת בטיהר את הטמא כו׳ לחזקיה ליפטר כדי שיודיעו ויש לומר דאין רגילו׳ כו׳ הלכך לא חיישינן עכ״ל. משמע מזה דהא דפטר חזקיה בשוגג במטמא ומדמע ומנסך היינו דוקא היכא שאין שום אדם יודע ומש״ה חיישינן כדי שיודיעו וקשה א״כ שאין אדם יודע הא לא מהימן לומר נטמאו טהרותיך כדאיתא לקמן דף נ״ד ע״ב והרשב״א ז״ל כתב לקמן דמכאן דקדק הראב״ד ז״ל דלא שייך לומר דלא מהימן אלא בפועל דוקא עיין שם באריכות וכ״כ הש״ך בי״ד סימן קכ״ו. ולענ״ד אין מכאן הכרע דאיכ׳ למימר דהכא איירי כגון שהוא בידו דבכה״ג כ״ע מודו דמהימן כדאיתא לקמן. מיהו לפמ״ש לעיל דלמאי דקי״ל בישראל אין אוסר דבר שאינו שלו לא מיתוקמ׳ הא דמנסך אלא בישראל מומר כדמוקי הש״ס להדיא בפ״ב דחולין וא״כ לחזקיה ע״כ האי דמנסך איירי במנסך ממש דאי מערב היינו מדמע ולא שייך לומר קנסא מקנסא לא ילפינן דהא לחזקיה לאו קנסא הוא וא״כ דע״כ מיתוקמא בישראל מומר תו לא מצינן לאוקמא כשהוא בידו דא״כ כ״ש דלא שייך כדי שיודיעו דבלא״ה כיון שהיה ברשות המומר נאסר משום סתם יינם כדאיתא בתו׳ בעבודת כוכבי׳ דף ל״א דישראל חשוד גרע מעובד כוכבים ומשמע שם דאסור אפילו בהנאה בלא חותם והכא כיון שאומר שניסכו ע״כ דליכא חותם כן נ״ל לכאורה ליישב שיטת הראב״ד והרשב״א ז״ל אלא דא״א לומר כן דא״כ דבישראל מומר איירי א״כ היאך בעו למידק מהכא דעד א׳ נאמן לומר נתנסך יינך דהא בישראל מומר כ״ע מודו דלא מהימן כדאיתא בי״ד סי׳ קכ״ו וכמ״ש לעיל דע״כ אף למאן דמוקי מנסך ממש דוקא בישראל מומר היינו בבא דמזידין חייבין אבל האי דשוגגין פטורין משכחת שפיר אף בישראל כשר דבשוגג לא שייך לומר לצעורי קא מכוין ולפ״ז אזלא לה ראיית הראב״ד ז״ל ויש ליישב וצ״ע. מיהו נלע״ד דלחזקיה ודאי לא שייך לחלק בין היכא שהוא בידו דהא לקמן לא ילפינן דבידו נאמן אלא משום שהתורה האמינתו לכהן גדול ביה״כ דכי אמר פיגול מהימן ולחזקיה ודאי לא מצינן למילף מהתם דשאני כ״ג ביה״כ כיון דלחזקיה מחוייב לשלם מדאורייתא בין בשוגג בין במזיד בפיגול דשמיה היזק וכיון שמחוייב לשלם ודאי נאמן אפילו אינו בידו כדאמרינן לקמן דאפילו ס״ת ביד לוקח מתוך שנאמן להפסיד שכרו וכ״ש היכא דמפסיד לגמרי אע״כ דכולהו שמעתא דלקמן היינו דוקא בפועל דומיא דכ״ג אבל באינש דעלמא בלא״ה מהימן בלא ילפותא דכ״ג. מיהו למה שאפרש בסמוך דפיגול בלא״ה פטור מדאורייתא מדכתיב רעהו ולא מחייב אלא מדרבנן אם כן הדרא קושיא לדוכתא ודוק היטב:
גמרא ורבי יוחנן אמר כו׳ ומ״ט אמרו מזיד חייב שלא יהא כל א׳ הולך. ואע״ג דבשוגג פטור וא״כ מה הועילו חכמים בתקנתן דאכתי יהא כל אחד הולך ויאמר שוגג אני אלא דאפ״ה לא שייך לחייבו בשוגג מהאי טעמא ואהני מיהא תקנת חכמים לענין מזיד היכא שעשה בעדים ועיין מ״ש לעיל גבי מנסך:
ור׳ יוחנן אמר: דבר תורה, אחד שוגג ואחד מזיד בדברים השנויים במשנתנו — פטור. מאי טעמא [מה טעם] הדבר — היזק שאינו ניכר, לא שמיה [אין שמו] היזק, ואינו נחשב מצד הדין להיזק, ומה טעם אמרו במזיד חייב — כדי שלא יהא כל אחד ואחד השונא את חבירו ומבקש להרע לו הולך ומטמא טהרותיו של חבירו, ואומר ״פטור אני מלשלם״.
And Rabbi Yoḥanan says: By Torah law, one who commits one of the offenses listed in the mishna, whether he did so unintentionally or intentionally, is exempt from liability for the damage he caused. What is the reason for this? The reason is that damage that is not evident is not categorized as damage. And what is the reason that the Sages said that if he committed one of these acts intentionally he is liable? This is so that each and every person who has a grievance with his neighbor and wishes to cause him harm should not go and render impure the other person’s pure foods, and say: I am exempt from liability.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תְּנַן הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ מְזִידִים חַיָּיבִין וְתָנֵי עֲלַהּ מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם.

The Gemara raises an objection to the opinion of Ḥizkiyya from what we learned in a mishna (54b): With regard to priests who disqualified an offering through improper intention in the Temple, by expressing, while sacrificing the offering, the intention of sprinkling the blood of the offering, burning its fats on the altar, or consuming it after its appointed time, if they did so intentionally, they are liable to pay the value of the offering to its owner, who must now bring another offering. And it is taught with regard to this mishna that the Sages instituted this obligation for the betterment of the world, so that priests should not act in this manner toward people to whom they wish to cause harm.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכהנים שפגלו – קרבנות ששחטום וזרקום לאכול מהם חוץ לזמנם ולא הורצו לבעלים.
ותני עלה מפני תיקון העולם – ברוב ספרים גרסינן במתניתין הכהנים שפיגלו במקדש שוגגין פטורין מזידין חייבין ופריך משום דמשמע ליה דמפני תיקון העולם דקתני בברייתא קאי אמזידין חייבין דקתני לבסוף והכי איתא בתוספתא [פ״ג] בראשונה היו אומרים המטמא והמנסך חזרו לומר אף המדמע בשוגג פטור מזיד חייב מפני תיקון העולם הכהנים שפגלו במקדש שוגגין פטורין מזידין חייבין מפני תקון העולם וקשה דמרישא דהמטמא והמדמע והמנסך דקיימי בהו הוה ליה למיפרך לכך נראה דלא גרסינן במתני׳ שוגגין פטורין וברייתא דהכא לאו היינו דתוספתא דהתם שהבאתי ומפני תיקון העולם אדיוקא קאי וכה״ג משני לקמן (דף נה:) אחטאת גזולה שלא נודעה לרבים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבים, ותני עלה מפני תיקון העולם וא״א וכו׳ – וקשיא ליא מאי שנא מגונב טלה של הקדש וטבחו שהוא פטור מלשלם. וי״לב לעולם קרן משלמין בכל המזיקין את ההקדש משום תקנת חכמים שלא יזלזלו בהקדשות, אבל כאן בכהנים משמע שתקנו תקנה אחרת, וא״א היזק שאינו ניכר שמיה היזק למה לי תקנה זו בכהני׳, אדרבה שוגגין פטורים מפני תיקון העולם. א״נג הכא לבעלים הוא חייב שהרי הן חייבים באחריות שצריכים להביא זבח אחר.
א. וכן הק׳ הריטב״א כעין זה, דהרי פטור מדין מזיק הקדש כמבואר בב״מ בהזהב נו א ובב״ק במרובה עד ב ובגמ׳ לעיל מט א. ובתוס׳ ב״ק ו ד ד״ה שור משמע דאף מקרן פטור.
ב. וכן תירץ הריטב״א בסוגיין, וכ״כ התוס׳ לעיל מט א ד״ה שור ובתוס׳ ב״ק שם.
ג. וכן תי׳ הריטב״א בתי׳ ב׳, והיינו בקדשים שחייב הבעלים באחריותן. וכ״ה ברש״י בסוגיין ד״ה חייבין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ותני עלה כו׳ לכך נראה דל״ג במתני׳ שוגגין כו׳ וברייתא דהכא לאו היינו כו׳ עכ״ל ולא ניחא להו למימר דברייתא דהכא לאו היינו דתוספתא ומש״ה לא פריך מרישא דמטמא ומדמע כו׳ ושפיר גרסינן במתניתין שוגגין פטורין אלא דמשמע ליה תיקון עולם דקתני בברייתא אחרת קאי אמזידין חייבין דקתני לבסוף כמ״ש לעיל דזהו דוחק לומר דא״כ לא ידע התוספתא אלא דודאי ידע לה ושפיר ידע למימר נמי דקאי תיקון עולם אשוגגין פטורין דקתני שם אלא במתניתין דל״ג שוגגין פטורין הוא דמשמע ליה דאמזידין חייבין תני עליה בברייתא מפני תיקון עולם ודו״ק:
שם תנן הכהנים שפיגלו ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק האי שוגגין פטורין מפני תיקון העולם מיבעי ליה. וקשיא לי דאפילו למ״ד שמיה היזק נמי ע״כ מדינא פטור אפילו במזיד דהא ממעטינן כל נזקי הקדש מדכתיב רעהו ולא של הקדש כדאיתא לעיל ריש פירקין וכתבו שם התוספות דאפי׳ אדם המזיק בידים פטור מדאורייתא ולא מיחייב אלא מדרבנן וא״כ איכא למימר דהיינו מפני תיקון העולם דקתני הכא וכבר כתבתי בזה בפ״ק דב״ק דף ד׳ גבי מפגל דאיכא למימר דנהי דפטור בהקדש מתשלומין היינו על מה שהזיק להקדש אבל מה שגרם היזק לבעלים שצריכין להביא קרבן אחר לא ממעטינן מרעהו ונראה שלזה נתכוון רש״י בשמעתין בד״ה חייבין לשלם דמיהם לבעלים שהרי צריכין להביא אחרים עכ״ל. והיינו כדפרישית אלא דקשה דהאי סברא לרבי שמעון שמעינן לה בפרק הזהב דף נ״ז דדבר הגורם לממון כממון דמי אבל רבנן פליגי עליה וא״כ הדרא קושיא לדוכתא מאי מקשה הש״ס הכא דילמא כרבנן אתיא דהכי קי״ל ובריש ב״ק כתבתי דאף למ״ד דבר הגורם לממון לאו כממון דמי היינו לענין דלא הוי ממון גמור לחייב כפל וד׳ וה׳ אבל קרנא מיהא משלם אלא דרש״י ז״ל כתב להדיא בפרק מרובה דף ע״ה גבי האומר הרי עלי עולה ובא אחד וגנבו פטר נפשיה בכבש לרבנן ובעולת העוף לרבי אליעזר בן עזריה וכתב שם רש״י דהיינו אליבא דרבי שמעון דדבר הגורם לממון כממון דמי אלמא דלרבנן דרבי שמעון פטור לגמרי ועוד קשה דא״כ הא דאמרינן בב״ק דף י״ג נכסים שאין בהם מעילה חייב בתשלומי ניזקו אבל שיש בהם מעילה פטור ודחקינן לאוקמי כרבי יוסי הגלילי דבקדשים קלים חייב או דנכסים שאין בהן דין מעילה קאמר אלמא דבקדשי קדשים מיהא לכ״ע לא מחייב בתשלומין ולא שני לן בין קדשים שחייב באחריותן לאין חייב באחריותן וע״כ היינו כרבנן דרבי שמעון וא״כ מוכח דפטור לגמרי אפילו באדם המזיק כמ״ש התוספות להדיא בריש פירקין דנכסים שאין בהם מעילה אכולהו נזקין קאי ואפילו למ״ד מבעה זה אדם והביאו כן מירושלמי וא״כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי פשיטא לתלמודא הכא דלמ״ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק חייב במפגל מדינא ומי עדיף ממזיק בידים דפטור והנלע״ד דנהי דודאי פטור מדאורייתא בנזקי הקדש אבל לעולם חייב מדרבנן כמ״ש התוספות לעיל כדאיתא פרק השואל ואפ״ה מקשה הכא שפיר דליכא למימר דתיקון העולם אמזידין קאי ולאשמעינן הא גופא א״כ מאי שנא מפגל דקתני דסתמא הו״ל למימר המזיק בהקדש חייב מפני תיקון העולם וממילא ידעינן דל״ש היזק ניכר לא שנא שאינו ניכר דהא שמיה היזק אלא ע״כ דנקיט מפגל משום פטורא דשוגגין כדי שיודיעו וא״כ מקשה שפיר האי שוגגין פטורין מפני תיקון העולם מיבעי ליה כן נלע״ד ועיין בחידושי לב״ק ודו״ק. אלא דרש״י ז״ל בד״ה שוגגין פטורין כתב להדיא דהא חייבין דמזיד דינא דאורייתא הוא ולפ״ז א״א לפרש אלא כדפרישית שסובר רש״י ז״ל דאדם המזיק לא ממעטינן מרעהו והא דקתני בפ״ק דב״ק נכסים שאין בהם מעילה לא קאי אלא אנזקי ממונו כדקתני כל שחבתי בשמירתו. ומה שכתב כאן דחייבין לשלם לבעלים היינו משום דלהקדש לית ליה פסידא שהבעלים צריכין להביא אחר. אלא דאכתי הוה מצי לפרש בפיגול בקרבנות ציבור ואפשר דלא דק בהא והא דלא מוקמינן לעיל בריש פירקין הא דקל וחומר להקדש בנזקי גופו ובקרבנות ציבור או בדק הבית שהתשלומין להקדש ומשלם מעידית אפשר דרש״י ז״ל מפרש כפירוש ראשון של התוספות דאכתי איכא למיפרך מה להדיוט שיפה כחו בנזקי ממונו כן נלע״ד נכון ועדיין צ״ע:
ומקשים על דברי חזקיה, תנן [שנינו במשנה]: הכהנים שפגלו במקדש, שאמרו בשעת הקרבה שקרבן שבידם מיועד לאכול ממנו לאחר הזמן המותר באכילה, וקרבן זה נפסל, אם היו מזידים בזאת — חייבין לשלם את דמי הקרבן לבעליו, ותני עלה [ושנויה עליה, על משנה זאת] שתיקנו דבר זה מפני תיקון העולם, שלא יבואו הכהנים לעשות כן למי שהם רוצים להזיקו.
The Gemara raises an objection to the opinion of Ḥizkiyya from what we learned in a mishna (54b): With regard to priests who disqualified an offering through improper intention in the Temple, by expressing, while sacrificing the offering, the intention of sprinkling the blood of the offering, burning its fats on the altar, or consuming it after its appointed time, if they did so intentionally, they are liable to pay the value of the offering to its owner, who must now bring another offering. And it is taught with regard to this mishna that the Sages instituted this obligation for the betterment of the world, so that priests should not act in this manner toward people to whom they wish to cause harm.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְאִי אָמְרַתְּ הֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק הַאי שׁוֹגְגִין פְּטוּרִין מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם מִיבְּעֵי לֵיהּ.

And if you say that damage that is not evident is nevertheless categorized as damage, it should have said that if they acted unintentionally they are exempt due to the betterment of the world. This is because according to Ḥizkiyya, if they acted intentionally they should be liable by Torah law for the damage they caused, and not by rabbinic ordinance instituted for the betterment of the world.
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי אמרת [ואם אומר אתה] היזק שאינו ניכר שמיה [שמו, נחשב] היזק, האי [זה] ששוגגין פטורין מפני תיקון העולם מיבעי ליה [צריך היה לו לומר], שהרי אילו עשו זאת במזיד חייבים לדעת חזקיה מדין תורה, ולא מפני תיקון העולם!
And if you say that damage that is not evident is nevertheless categorized as damage, it should have said that if they acted unintentionally they are exempt due to the betterment of the world. This is because according to Ḥizkiyya, if they acted intentionally they should be liable by Torah law for the damage they caused, and not by rabbinic ordinance instituted for the betterment of the world.
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) הָכִי נָמֵי קָאָמַר גמְזִידִין חַיָּיבִין הָא שׁוֹגְגִין פְּטוּרִין מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם.

The Gemara answers: That is also what the tanna is saying, and the mishna should be understood as follows: If they acted intentionally, they are liable, but if they acted unintentionally, they are exempt. And the reason that they are exempt is for the betterment of the world.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מזידין – שידעו שפסולים בכך.
חייבין – לשלם דמיהן לבעלים שהרי צריכין להביא אחרים ואי נמי נדבה היא קשה בעיניו שלא הקריב קרבנו שהרי להביא דורון היה מבקש.
מפני תקון העולם – קס״ד דה״ק חייבין מפני תקון העולם שלא ירגילו בכך.
שוגגין פטורין מפני תיקון העולם מיבעיא ליה – דהא חייבין דמזיד דינא דאורייתא הוא ותיקון העולם אפטורין הוא דשייך למיתני כדי שיודיעו.
הא שוגגין פטורין – דמתני׳ לא תני שוגגין פטורין בהדיא ברישא ואי נמי תני תיקון העולם לא ארישא קאי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: הכי נמי קאמר [כך גם כן אמר] ואכן, כך יש להבין את המשנה: מזידיןחייבין, הא [הרי] שוגגיןפטורין, וטעמו של דבר שפטורים — מפני תיקון העולם.
The Gemara answers: That is also what the tanna is saying, and the mishna should be understood as follows: If they acted intentionally, they are liable, but if they acted unintentionally, they are exempt. And the reason that they are exempt is for the betterment of the world.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מֵתִיב רַבִּי אֶלְעָזָר הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּמֵי חַטָּאת וּבְפָרַת חַטָּאת פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם וְחַיָּיב בְּדִינֵי שָׁמַיִם וְאִי אָמְרַתְּ הֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק בְּדִינֵי אָדָם נָמֵי לְחַיֵּיב.

Rabbi Elazar raised an objection based on what was taught: With regard to one who performs a task with the water of purification, i.e., water that is to be mixed with the ashes of the red heifer, which was used to purify people and objects that had contracted ritual impurity by contact with a corpse, or performed labor with the red heifer of purification, and by doing so he disqualifies it, he is exempt according to human laws but is liable according to the laws of Heaven. And if you say that damage that is not evident is nevertheless categorized as damage, then according to human laws he should also be liable.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי חטאת – דפרה אדומה וכן פרה עצמה נפסלין במלאכה דכתיב (במדבר יט) אשר לא עלה עליה עול ובמי חטאת כתיב למשמרת למי נדה ותניא בספרי מה ת״ל שיכול אין לי שתהא מלאכה פוסלת אלא בפרה ומנין אף במים ת״ל למשמרת למי נדה כלומר שיהו משומרות לכך ולא לדבר אחר.
פטור מדיני אדם – לשלם.
וחייב בדיני שמים – פורענות לשלם לרשעים שנתכוין להפסיד את ישראל.
העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת – מעובד דומיא דעבד דרשינן דעלה עליה זכר פסולה אע״ג דממילא כיון דניחא להו לבעלים וה״ה דכי עביד חבירו בידים וניחא ליה לאותו שעושה דמיתרבי נמי מעובד מ״מ.
בדיני אדם נמי ליחייב – וא״ת והרי צורם אוזן פרתו של חבירו דפטור כדאמר בפ״ב דזבחים (כה:) ובהגוזל קמא (ב״ק צח.) משום דכולהו שוורין לאו לגבי מזבח קיימי ופריך התם מהך דהעושה מלאכה משמע דוקא מלאכה דלא מינכר הזיקא ומשני דנקט מלאכה לרבותא דאע״ג דלא מינכר מיחייב בדיני שמים ונראה דהאי דסתם שוורים לאו לגבי מזבח קיימי לא עביד ליה אלא כהיזק שאינו ניכר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת וכו׳ – בדיני אדם נמי ליחייב. מקשים בתוס׳א דילמא שאני התם משום דסתם שוורים לאו למזבח קיימי ואפילו בניכר נמי פטור, דהכי איתמר עלה בפרק הגוזל קמאב. ולאו קושיא היא, דהתם לא מיפטר אלא אליבא דרבא דפטר בצרם אוזן פרתו של חבירו, משום דלא עבד לה ולא מידי כדקיימא קיימא, וסוגיין לאו כרבה.
א. בד״ה בדיני אדם, ובתוס׳ ב״ק צח א ד״ה הא.
ב. ב״ק צח א.
העושה מלאכה במי חטאת. כלומר קודם שנתן בהן אפר אבל משנתן בהן אפר אינן נפסלין במלאכה כדמפיק לה בסופרי מדרשא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה העושה מלאכה כו׳ מעובד דומיא כו׳ וה״ה דכי עביד חבירו בידים וניחא כו׳ עכ״ל כוונת דבריהם אלו תמצא מבואר בתוספות פ׳ אלו מציאות ע״ש:
שם גמרא העושה מלאכה כו׳ ואי אמרת היזק שאינו ניכר שמיה היזק כו׳ יש לדקדק (א) למ״ד נמי לא שמיה היזק אמאי לא יהא חייב בכל הני דמתניתין משום שלא יהא כל אחד ואחד הולך וכו׳ ולמ״ד דמקנסא לא ילפינן ניחא אבל למ״ד דיליף מקנסא קשה ויש ליישב דאיכא שום חומרא בכל הני דמתני׳ דליתא בעושה מלאכה כו׳ דהכא וליכא למילף מנייהו וק״ל:
מתיב [מקשה] ר׳ אלעזר ממה ששנינו: העושה מלאכה במי חטאת (מים שיש בהם אפר פרה אדומה, ומזים אותם כדי לטהר מטומאת המת), ובפרת חטאת (פרה אדומה), ועל ידי עשיית מלאכה בהם פוסל אותם — פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שהיזק שאינו ניכר שמיה [שמו, נחשב] היזק, אם כן בדיני אדם נמי לחייב [גם כן שיתחייב]!
Rabbi Elazar raised an objection based on what was taught: With regard to one who performs a task with the water of purification, i.e., water that is to be mixed with the ashes of the red heifer, which was used to purify people and objects that had contracted ritual impurity by contact with a corpse, or performed labor with the red heifer of purification, and by doing so he disqualifies it, he is exempt according to human laws but is liable according to the laws of Heaven. And if you say that damage that is not evident is nevertheless categorized as damage, then according to human laws he should also be liable.
רי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ דפָּרָה שֶׁהִכְנִיסָה לְרִבְקָה עַל מְנָת שֶׁתִּינַק וְתָדוּשׁ מֵי חַטָּאת שֶׁשָּׁקַל בָּהֶן מִשְׁקָלוֹת.

The Gemara comments that he, Rabbi Elazar, raised the objection and subsequently he himself resolved it: That which they said, that he performed labor with the red heifer, means that he placed it in a pen [lirvaka] so that it would nurse from its mother and would incidentally thresh, meaning that his action is not defined as having the heifer perform labor. And that which they said, that he performed a task with the water of purification, means that he weighed weights with the water, which is not an actual task performed with the water.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לרבקה – למקום אסיפת הבהמות וקישורן כמו כעגלי מרבק (מלאכי ג).
כדי שתינק – את אמה.
ותדוש – בתבואה עם השאר דתשלומין ליכא אמעשה ידיו דאמר לטובה הכנסתיה שתינק ופסולה לא הוי אלא מחמת מחשבתו שנתכוין אף שתדוש וגרמא בניזקין פטור דאמחשבה לא מחייבינן ליה דפסולה מחמת מחשבה הוא כדאמר (פסחים כו:) עובד דומיא דעבד דניחא ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוא מותיב לה והוא מפרק לה פרה שהכניסה לרבקה על מנת שתינק ותדוש. ואם תאמר מאי שנא מפיגול דהוי נמי במחשבה ואף על גב דלא עביד מעשה, ותירצו בתוספות דשאני התם דבשעה שמפגל עושה מעשה ששוחט אבל [הכא אינו עושה מעשה, ואף על גב דלא ניחא ליה לבעל הפרה במלאכה זו ואנן בעינן עובד דומיא דעבד דניחא ליה. יש לומר דלא בעינן דניחא ליה לבעלים ממש אלא דניחא ליה לעושה בה מעשה [בנדפס: ממש] דלא בעינן דומיא דעבד אלא לאפוקי בשנעשה בה מלאכה ממילא בלא דעת העובד בה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: הוא, ר׳ אלעזר מותיב לה [מקשה אותה קושיה], והוא זה שמפרק לה [מתרץ אותה]; מה שאמרנו לגבי פרה אדומה שעשה בה מלאכה, הכוונה שהכניסה לרבקה (לצמד הבקר) על מנת שתינק מאימה ודרך אגב תדוש, שלא עשה מעשה של היזק ממש, ומי חטאתששקל בהן משקלות כנגדן, ואף כאן הרי לא עשה מלאכה של ממש.
The Gemara comments that he, Rabbi Elazar, raised the objection and subsequently he himself resolved it: That which they said, that he performed labor with the red heifer, means that he placed it in a pen [lirvaka] so that it would nurse from its mother and would incidentally thresh, meaning that his action is not defined as having the heifer perform labor. And that which they said, that he performed a task with the water of purification, means that he weighed weights with the water, which is not an actual task performed with the water.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְהָאָמַר רָבָא מֵי חַטָּאת

The Gemara asks: But doesn’t Rava say: Water of purification
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והאמר [והרי אמר] רבא: מי חטאת
The Gemara asks: But doesn’t Rava say: Water of purification
רי״ףפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין נג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין נג., רי"ף גיטין נג. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין נג., רש"י גיטין נג., ראב"ן גיטין נג. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות גיטין נג., פסקי רי"ד גיטין נג., רמב"ן גיטין נג. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין נג. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין נג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין נג., מהרש"א חידושי הלכות גיטין נג., פני יהושע גיטין נג., פירוש הרב שטיינזלץ גיטין נג., אסופת מאמרים גיטין נג.

Gittin 53a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 53a, Rif by Bavli Gittin 53a, Collected from HeArukh Gittin 53a, Rashi Gittin 53a, Raavan Gittin 53a, Tosafot Gittin 53a, Piskei Rid Gittin 53a, Ramban Gittin 53a, Rashba Gittin 53a, Meiri Gittin 53a, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 53a, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 53a, Penei Yehoshua Gittin 53a, Steinsaltz Commentary Gittin 53a, Collected Articles Gittin 53a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144