×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֲבָל לֹא גַּחֶלֶת שֶׁל עֵץ וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן ס״לסְבִירָא לֵיהּ אֲפִילּוּ גַּחֶלֶת שֶׁל עֵץ נָמֵי.
but one may not extinguish a wood coal, because extinguishing it is prohibited by Torah law? And if it enters your mind that Shmuel holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, it should be permitted to extinguish even a wood coal. Rabbi Shimon maintains that extinguishing a coal is prohibited by Torah law only when one intends to use the extinguished coal. Otherwise, this constitutes a labor performed on Shabbat which is not necessary for its own sake, which is not prohibited by Torah law.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אבל לא של עץ – דבת כיבוי הוא ואיסורא דאורייתא הוא ואי כר״ש לא משכחת כיבוי אלא במתכוין לעשות פחמין בכיבויו וצריך להם דאר״ש מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכיבוי לאו צורך גופו הוא שיהא צריך לו דהלואי שלא בא עליו ודמי למוציא את המת לסלקו מעל פניו דפטר עליה ר״ש במסכת שבת בפרק המצניע (שבת צד.).
אבל לא גחלת של עץ – תימה היכי ס״ד דדבר שאין מתכוין שוה לאינה צריכה לגופה דמה ענין זה לזה ובפ׳ כירה (שבת מב.) ניחא טפי גבי הא דשרי שמואל אפילו שיעור לצרף דפריך התם כה״ג ומצי למימר דס״ד דלא הוה שרי ר״ש דבר שאין מתכוין לכתחילה אי לאו משום דאית ביה תרתי דהוה נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה הלכך רבי יהודה דמחייב באינה צריכה לגופה אוסר באין מתכוין דהא בהא תליא אבל הכא אי אפשר לפרש כן דמייתי לה אההיא דהמתנדב יין מביאו ומזלפו על גבי האישים דלא שייך טעמא דאין צריכה לגופה אלא גבי מלאכות דשבת ובסוף פרק ראשון דחגיגה (חגיגה י.) מייתי לה גבי הלכות שבת כהררים התלוים בשערה וצריך לפרש דמשמע להש״ס דהשתא דכי היכי דמחייב שמואל באינה צריכה לגופה ה״נ יש לו לחייב אין מתכוין כמתכוין.
אבל לא גחלת של עץ, מפני שיש בה מלאכת כיבוי מן התורה. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] כי שמואל כר׳ שמעון סבירא ליה [סבור הוא]אפילו גחלת של עץ נמי [גם כן] יכבה, כי לדעת ר׳ שמעון אין חיוב מלאכת כיבוי אלא כאשר רוצה להשתמש בגחלת עצמה כשהיא כבויה. ואם לא — הרי זו מלאכה שאינה צריכה לגופה, ובזה פוטר ר׳ שמעון!
but one may not extinguish a wood coal, because extinguishing it is prohibited by Torah law? And if it enters your mind that Shmuel holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, it should be permitted to extinguish even a wood coal. Rabbi Shimon maintains that extinguishing a coal is prohibited by Torah law only when one intends to use the extinguished coal. Otherwise, this constitutes a labor performed on Shabbat which is not necessary for its own sake, which is not prohibited by Torah law.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בְּדָבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין סָבַר לַהּ כר״שכְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּמְלָאכָה שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לְגוּפָהּ סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה.

The Gemara answers: Shmuel’s statements are not contradictory, as with regard to an unintentional act, he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. But with regard to labor not necessary for its own sake, he holds that it is prohibited by Torah law, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
הערוך על סדר הש״סתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך דבר
דברא(ברכות מא:) אמר רב פפא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה טעונין ברכה בין לפניהן בין לאחריהן פי׳ כל דבר הבא בתוך הסעודה מחמת הסעודה לאכול בהן פת כגון מירי תבשילין וכיוצא בהן דעבידי ללפת בהן אין טעונין ברכה לא לפניהן ונא לאחריהן יש מי שאומרי׳ ואפילו ענבים ותאנים ורמונים וכיוצא בהן שהרבה בני אדם אוכלין בהן פיתם בזמן שבאין בתוך הסעודה למלפת בהן פת הפת פוטרתן ואינן צריכין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ודייסא וכיוצא בהן ואף על גב דאמרי בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמ׳ אם נהמא ממש היא דברי הכל פת פוטרת את הפת ואם אינה פת הרי היא תבשיל ופת לדברי הכל פוטר׳ כל תבשיל הבא מחמת סעודה בסעודה אבל דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון מיני מתיקה חביצה ודובשא ופאלודג וכיוצא בהן שבאין למתיקה ולא ללפת טעונין ברכה לפניהן ולת לאחריהן פירוש פאלודג לשון ישמעאל הוא והוא מאכל שעושין מן בצים ושקדים ודבש. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה כגון אבטיחים וענבים ורימונים וכיוצא בהן שאינן באין ללפת בהן שכבר סילקו הפת מלפניהן ועדיין לא רחצו ידיהן הרי אלו טעונין ברכה בין לפניהן ובין לאחריהן שכיון שלא באו ללפת בהן אין ברכת המזון פוטרתן מלברך אחריהן הלכך צריכין ברכה לפניהן ולאחריהן זה פי׳ דברי רב פפא שפסק הלכה. דבר הגורם לממון כממון דמי (בבא קמא עא:) סבר לה כרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי דברים האמורין בפרשה (סוטה כד: יבמות לו) רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה פי׳ בגמר׳ דבני מערבא גרסי (בהבא על יבמתו) דברים האמורים בפרשה לאוסרה לאחיו ולירש נכסי המת ולהתיר צרתה לשוק רבי יוחנן אמר קנה לכל הדברים אמר רבי יצחק מה פליגין כשהערה בה אבל אם גמר את הביאה כולי עלמא מודו שקנה הוא לכל הדברים אמר רב מתנה מה פליגין כשבא עליה בבית אביה אבל אם בא עליה בבית בעלה כולי עלמא מודו שקנה לכל הדברים ש״מ לרבי יוחנן אפי׳ בהערא׳ בבית אביה קנה לכל הדברים ואסורה לבעלה נמי כיבמה ליבם יבמה לבעל אתיא ביאה ביאה אשה לבעלה אתיא קיחה קיחה: (נדרים מז) במשנת הריני עליך חרם ואת עלי שניהן מותרין בדבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והלשכות והבור שבאמצע הדרך ואסורין בדבר של אותה העיר כגון הרחבה המרחץ ובור הכנסת התיבה והספרים. שלשה דברים נחלקו בהן שמאי והלל נדה וחלה ומקוה וארבע שחזרו ב״ה להורות כדברי ב״ש האשה שבאה ממדינת הים ובכתובתה ומי שחציו עבד וחציו בן חורין וכלי חרס מציל על הכל (משנה עדיות ב) אוכלי דבר אחר פסולין לעדות (סנהדרין כו) פי׳ מקבלי צדקה מן הגוי. אי פגע בדבר אחר קשה לדבר אחר (שבת קכט) פי׳ אי פגע בחזיר קשה לצרעת (פסחים עו) מר בר אשי אמר אפילו למיכלה במלחא נמי אסור משום דקשה לריחא ולדבר אחר פי׳ אשה לריח הפה וצרעת. דבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון. מלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה (זבחים צב. שבת מא: שבת מו) הא שמעינן ליה לר׳ שמעון דאמר דב׳ שאין מתכוין מותר דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל. (שבת צג) אמר ריש לקיש פוטר היה רבי שמעון אף במוציא את המת לקוברו דכמלאכה שאינה צריכה לגופה היא ותנא קמא המחייב היינו רבי יהודה ומודה היה רבי שמעון במרא לחפור בו וספר תורה לקרות בו פשיט׳ דאיהו נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכו׳ סבירא לן מיהא שמעינן עיקר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה וכו׳ ור״ח ז״ל אמר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון בהדיא לא אשכחן היכא פליגי אלא מדיוקייהו. (שבת קה) הא רבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה הא רבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ותו הא דתנא ועל עקרב שלא תשוך וכו׳ ואמרינן איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב מאן תנא אמר רב רבי שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכי אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר וחד מינייהו הצד נחש בשבת וממאי דפטור ומותר הוא דתנן ועל עקרב שלא תשוך שמע מינה כיפליגי במתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי וקשיא לן אי הכי חשיא דשמואל אדשמואל הכא אמר דפטור ומותר וטעמא מכופין קערה על גבי הנר אלמא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כרבי שמעון סבירא ליה והא קיימא לן דשמואל סבירא ליה כרבי יהודה דתנן המיחם שפינהו וכו׳ ואמרינן (שבת מו) דשמואל כרבי יהודה סבירא ליה. (בבא קמא נד) נפל לתוכו שור פירוש כגון בהמה וחיה דכתיב בהון בהדיא דמטמאין במגע ובמשא אבל עופות דאינן מטמאין במגע ובמשא אלא כגריס בבית הבליעה בדבר שמוסר עצמו עליו (בבא מציעא צב) פועל אוכל קישות פי׳ בדבר שמוסר נפשו עליו והוא כדי שכרו. בדבר שאין זרעו כלה (פסחים לד מנחות ע) מאי שנא מכל חטי ושערי דעלמא אמר ליה דבר שזרעו כלה בהן כגון אלו לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי דבר שאין זרעו כלה מאי תפשוט דאמר רב יצחק אמר רבי יוחנן ליטרא בצל שתקנו וכו׳ ש״מ חטים ושעורים וכיוצא בהן דבר שזרעו כלה בצל וכדומה לו דבר שאין זרעו כלה (נדרים נט) ודילמא בדבר שזרעו כלה הא תניא אלו הן חסיות הלוף והשום והבצלים. דבר שאין בו דעת לישאל בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים ספיקו טהור (סוטה כח) מה סוטה רשות היחיד אף שרץ רשות היחיד מה סוטה דב׳ שיש בו דעת לישאל אף שרץ שיש בו דעת לישאל. (נדה ג פסחים כ).
א. [ווארט, זאכע.]
במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה – הקשה בהלכות גדולות דבשמעתא קמייתא דשבת (דף ג.) קאמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור לבר מהני תלת דפטור ומותר הצד צבי והצד נחש ומפיס מורסא פי׳ דשרו רבנן משום צער דגופא דצד נחש ומפיס מורסא לא מיפטר אלא לר״ש דפטר מלאכה שאינה צריכה לגופה כדאיתא בפ׳ שמנה שרצים (שבת קז:) ודוחק הוא לתרץ בהלכות גדולות ור״ת תירץ דהא דחשיב לה שמואל [בהדי] פטור ומותר (קאמר) לאו משום דס״ל הכי אלא כלומר מאן דס״ל שהוא פטור קסבר דפטור ומותר כמו שמדקדק שמואל בסוף האורג (שם קז.) דודאי פטור ומותר קאמר מיהו אנן לא קיימא לן כשמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כדאשכחן רבא דהוא בתראה דסבר כר״ש בריש נוטל (שם קמא:) ואמוראי דפרק כל כתבי הקדש (שם קכא:) דאמרי כל המזיקין נהרגין בשבת ואפילו מאן דאסר לא פליג אמתני׳ דעל עקרב שלא תשוך הלכך מותר להפיס מורסא בשבת להוציא ממנה ליחה.
ומשיבים: אין זו סתירה, כי בדבר שאין מתכוין סבר לה [סבור הוא] שמואל כר׳ שמעון, אבל במלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה [סבור הוא] כר׳ יהודה, שמחייב עליה בשבת.
The Gemara answers: Shmuel’s statements are not contradictory, as with regard to an unintentional act, he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. But with regard to labor not necessary for its own sake, he holds that it is prohibited by Torah law, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
הערוך על סדר הש״סתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַב הוּנָא אנְסָכִים שֶׁנִּטְמְאוּ עוֹשֶׂה לָהֶן מַעֲרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָן וְשׂוֹרְפָן מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ו׳:כ״ג} בַּקּוֹדֶשׁ בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַדָּם וְהַשֶּׁמֶן וְהַמְּנָחוֹת וְהַנְּסָכִים שֶׁנִּטְמְאוּ עוֹשֶׂה לָהֶן מַעֲרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָן וְשׂוֹרְפָן.

§ Rav Huna says: With regard to wine libations that became ritually impure, one prepares for them an arrangement of wood by themselves and burns them there, without removing them from the Temple courtyard. This is due to the fact that it is stated with regard to a disqualified sin offering: “In the sacred place…it shall be burned with fire” (Leviticus 6:23). This requirement of burning in the sacred place applies to all offerings that are meant to be sacrificed on an altar and became disqualified. This is also taught in a baraita: With regard to the blood, the oil, the meal offerings, and the libations that became ritually impure, one prepares for them an arrangement of wood by themselves and burns them there.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מערכה – על הרצפה בעזרה ולא יוציאה לחוץ משום שנאמר בקדש באש תשרף בפ׳ שני דפסחים (דף כד.) דרשינן האי קרא וכל חטאת אשר יובא וגו׳ ומרבינן מיניה כל פסולי קדשים שמחיצתו בעזרה שיהו נשרפים בעזרה כדכתיב בקדש לא תאכל באש תשרף ותמיה אני למה שורפן לעצמן ואינו שורפן בבית הדשן שהיה בעזרה שבו שורפין פסולי קדשי קדשים ונראה בעיני שהוא דבר לח שורפן לעצמן שתהא שריפתן ניכרת לעצמן שאם היה שורפן עם בשר אין ניכרין שהרי אין בהן ממש.
הדם והשמן גרסי׳.
א אמר רב הונא: נסכים שנטמאו, עושה להן מערכה של עצים בפני עצמן ושורפן שם, ואינו שורף אותם מחוץ לעזרה. משום שנאמר לגבי חטאת שנפסלה: ״בקדש באש תשרף״ (ויקרא ו, כג), ומריבוי הכתובים למדו שהוא הדין לכל דבר שצריך להקריבו על המזבח ונפסל. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: הדם והשמן והמנחות והנסכים שנטמאו, עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן.
§ Rav Huna says: With regard to wine libations that became ritually impure, one prepares for them an arrangement of wood by themselves and burns them there, without removing them from the Temple courtyard. This is due to the fact that it is stated with regard to a disqualified sin offering: “In the sacred place…it shall be burned with fire” (Leviticus 6:23). This requirement of burning in the sacred place applies to all offerings that are meant to be sacrificed on an altar and became disqualified. This is also taught in a baraita: With regard to the blood, the oil, the meal offerings, and the libations that became ritually impure, one prepares for them an arrangement of wood by themselves and burns them there.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״לאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב חָנָא בַּגְדָּתָאָה אַיְיתִי לִי בֵּי עַשְׂרָה וְאֵימָא לָךְ קַמַּיְיהוּ נְסָכִים שֶׁנִּטְמְאוּ עוֹשֶׂה לָהֶן מַעֲרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָן וְשׂוֹרְפָן.:

The Gemara relates: Shmuel said to Rav Ḥana of Baghdad: Bring me an assembly of ten men and I will tell you in their presence this halakha that I wish to disseminate: With regard to libations that became ritually impure, one prepares for them an arrangement of wood by themselves and burns them there.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מסופר, אמר ליה [לו] שמואל לרב חנא בגדתאה [מבגדד]: אייתי [הבא] לי בי [בית, מנין] עשרה אנשים, לפרסום הדבר, ואימא [ואומר] לך קמייהו [בפניהם]: נסכים שנטמאו, עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן.
The Gemara relates: Shmuel said to Rav Ḥana of Baghdad: Bring me an assembly of ten men and I will tell you in their presence this halakha that I wish to disseminate: With regard to libations that became ritually impure, one prepares for them an arrangement of wood by themselves and burns them there.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5)
הדרן עלך כל התדיר
פרק יא – דם חטאת

Chapter 11
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

פרק יא

Chapter 11

פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מתני׳מַתְנִיתִין: דַּם בחַטָּאת שֶׁנִּתַּז עַל הַבֶּגֶד הֲרֵי זֶה טָעוּן כִּיבּוּס אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶלָּא בְּנֶאֱכָלוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא ו׳:י״ט} בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ תֵּאָכֵל גאֶחָד הַנֶּאֱכָלוֹת וְאֶחָד הַפְּנִימִיּוֹת טְעוּנוֹת כִּיבּוּס שֶׁנֶּאֱמַר תּוֹרַת הַחַטָּאת תּוֹרָה אַחַת לְכׇל דהַחַטָּאוֹת.
MISHNA: In the case of the blood of a sin offering designated for presentation that was sprayed on a garment, that garment requires laundering, as is stated with regard to a sin offering: “And when any of its blood shall be sprinkled on a garment, you shall launder that on which it shall be sprinkled in a sacred place” (Leviticus 6:20). Although the verse is speaking only of sin offerings that are eaten and whose blood is presented on the outer altar, as it is stated: “In a sacred place shall it be eaten” (Leviticus 6:19), the principle is not exclusive to eaten sin offerings. With regard to the blood of both the sin offerings that are eaten and the sin offerings that are wholly burned and not eaten and whose blood is presented on the inner altar, garments sprayed with blood from each of these offerings require laundering. As it is stated at the start of that passage: “This is the law of the sin offering” (Leviticus 6:18), it is understood: There is one law for all the sin offerings.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ דם חטאת טעון כיבוס – כדכתיב ואשר יזה מדמה וגו׳.
במקום קדוש תאכל – בההוא עניינא כתיב.
תורת החטאת – רישא דעניינא הוא.
א משנה דם קרבן חטאת העומד להזאה שנתז על הבגדהרי זה טעון (חייב) כיבוס, שכן נאמר בתורה בדין החטאת: ״ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדוש״ (ויקרא ו, כ). ואף על פי שאין הכתוב הזה מדבר אלא בחטאות נאכלות שמזים מדמן במזבח החיצון, שהרי כך נאמר בפסוק שלפניו: ״במקום קדוש תאכל״ (ויקרא ו, יט), מכל מקום אחד הנאכלות ואחד הפנימיות שמזים מדמן על המזבח הפנימי, שהן נשרפות כליל ואינן נאכלות, טעונות כיבוס אם ניתז מהם על הבגד, שנאמר בתחילת אותה פרשה: ״זאת תורת החטאת״ (ויקרא ו, יח), ללמד: תורה אחת (דין שווה) לכל החטאות.
MISHNA: In the case of the blood of a sin offering designated for presentation that was sprayed on a garment, that garment requires laundering, as is stated with regard to a sin offering: “And when any of its blood shall be sprinkled on a garment, you shall launder that on which it shall be sprinkled in a sacred place” (Leviticus 6:20). Although the verse is speaking only of sin offerings that are eaten and whose blood is presented on the outer altar, as it is stated: “In a sacred place shall it be eaten” (Leviticus 6:19), the principle is not exclusive to eaten sin offerings. With regard to the blood of both the sin offerings that are eaten and the sin offerings that are wholly burned and not eaten and whose blood is presented on the inner altar, garments sprayed with blood from each of these offerings require laundering. As it is stated at the start of that passage: “This is the law of the sin offering” (Leviticus 6:18), it is understood: There is one law for all the sin offerings.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) חַטָּאת פְּסוּלָה אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּיבּוּס בֵּין שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר וּבֵין שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר אֵיזוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר שֶׁלָּנָה וְשֶׁנִּטְמְאָה וְשֶׁיָּצָאת וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ וְחוּץ לִמְקוֹמָהּ וְשֶׁקִּיבְּלוּ פְּסוּלִין (וְזָרְקוּ) אֶת דָּמָהּ.:

That is the halakha with regard to sin offerings fit for sacrifice. With regard to a disqualified sin offering, its blood does not cause a garment to require laundering whether the offering had a period of fitness when its blood was fit for presentation or whether it did not have a period of fitness. Which offering is the disqualified sin offering that had a period of fitness? It is one that was left overnight and then became disqualified; or it is one that became ritually impure; or it is one that emerged from of the Temple courtyard. Which offering is the disqualified sin offering that did not have a period of fitness? It is one that was slaughtered with the intent to eat it or present its blood beyond its designated time or outside its designated area; or it is one whose blood was collected by people disqualified for Temple service and they sprinkled its blood.
קישוריםרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פסולה אין טעון דמה כיבוס – דכתיב אשר יזה בראוי להזאה הכתוב מדבר.
שעת הכושר – לזריקה.
שלנה – לן דמה.
ושקבלו פסולין את דמה – גרסי׳ ולא גרסי׳ וזרקו דהא אפילו כשרה שנתז (את) מדמה לאחר זריקה על הבגד אין טעון כיבוס כדאמרינן לקמן פרט לזה שכבר הוזה.
מתני׳ שלנה ושנטמאה – פירוש לן דמה ונטמא דמה ואם תאמר ונטמא מ״ט לא בעי כיבוס הא מדאורייתא זורקו לכתחילה כדאמרינן (פסחים דף פ:) דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה וי״ל דמיירי כגון שנשבר הציץ או אינו על מצחו למאן דאית ליה [שאינו מרצה] (יומא דף ז:).
ושקבלו פסולין וזרקו את דמה – פירש בקונטרס או זרקו ואע״ג דאפילו כשרה אם ניתז דמה לאחר זריקה אין טעון כיבוס כדאמר לקמן פרט לזה שכבר הוזה איצטריך לאשמועינן בפסולין למימר דדם דחוי הוא ואין הנותר במזרק כשר לזריקה ולא תימא יחזור הכשר ויזרוק דפסול עושה שירים וצ״ע בפ״ק דמעילה (דף ה.).
תוס׳ ד״ה ושקבלו כו׳ דפסול עושה שירים. עי׳ לעיל דף לד ע״ב תוס׳ ד״ה פסול:
וכל זה אמור דווקא בחטאות כשרות, אבל חטאת פסולהאין דמה טעון כיבוס, בין שהיתה לה שעת הכושר שהיה דמה ראוי להיזרק, ורק אז נפסלה, ובין שלא היתה לה שעת הכושר. איזו היא חטאת פסולה שהיתה לה שעת הכושר? שלאחר שנשחטה ונתקבל דמה כראוי לנה נפסלה בלינה, ושנטמאה החטאת, ושיצאת (שיצאה) דמה או בשרה אל מחוץ לעזרה. ואיזו היא חטאת שלא היתה לה שעת הכושר? שנשחטה במחשבה שיזרק דמה או יאכל בשרה חוץ לזמנה הראוי, וחוץ למקומה הראוי. וכן זו שקיבלו פסולין לעבודה (וזרקו) את דמה.
That is the halakha with regard to sin offerings fit for sacrifice. With regard to a disqualified sin offering, its blood does not cause a garment to require laundering whether the offering had a period of fitness when its blood was fit for presentation or whether it did not have a period of fitness. Which offering is the disqualified sin offering that had a period of fitness? It is one that was left overnight and then became disqualified; or it is one that became ritually impure; or it is one that emerged from of the Temple courtyard. Which offering is the disqualified sin offering that did not have a period of fitness? It is one that was slaughtered with the intent to eat it or present its blood beyond its designated time or outside its designated area; or it is one whose blood was collected by people disqualified for Temple service and they sprinkled its blood.
קישוריםרש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גמ׳גְּמָרָא: דַּם חַטָּאת (שֶׁמֵּתָה) [שֶׁנִּתַּז] כּוּ׳ וְאִי תּוֹרָה אַחַת לְכׇל חַטָּאוֹת אֲפִילּוּ חַטַּאת הָעוֹף נָמֵי אַלְּמָה תַּנְיָא היָכוֹל תְּהֵא דַּם חַטַּאת הָעוֹף טָעוּן כִּיבּוּס ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ו׳:י״ח} זֹאת.

GEMARA: The mishna teaches: In the case of the blood of a sin offering that was sprayed on a garment, the garment must be laundered, and this is the halakha concerning the blood of sin offerings that are eaten and sin offerings that are wholly burned, as it is stated: “This is the law of the sin offering”; there is one law for all sin offerings. The Gemara asks: And if there is one law for all sin offerings, even the blood of a bird sin offering should also require laundering. If so, why is it taught in a baraita: One might have thought that the blood of a bird sin offering requires laundering. To counter this, the verse states: “This is the law of the sin offering.” The word “this” teaches that the halakha is to be restricted to the blood of an animal sin offering and it does not apply to the bird sin offering.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ תשחט החטאת – בההוא ענינא כתיב בנשחטות ולא בנמלקות.
אפילו חטאת העוף נמי – אע״ג דכתיב זאת למעוטא הא פנימיות נמי אימעיטו דבנאכלות הכתוב מדבר וקמרבינן להו מתורת.
יכול תהא דם חטאת העוף טעון כיבוס ת״ל זאת – והוא הדין קדשים קלים מימעטי מזאת ותימה דבסוף פירקין (זבחים צח.) מרבי מזאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת מה חטאת מתקדשת בבלוע אף כל מתקדש בבלוע והשתא מנ״ל דאתיא היקישא לרבות כל הקדשים כחטאת לענין בלוע ומיעוטא דהכא לענין כיבוס אימא איפכא וי״ל כיון דאשכחן דכל קדשים טעונין מריקה ושטיפה מדאיצטריך אותה למעוטי תרומה סברא הוא לאוקומה היקישא לענין להתקדש בבלוע מאחר דאשכחן דטעונין מריקה ושטיפה מטעם בליעת כלי ומיתרצא נמי בהכי קושיא אחריתי דרבי יהודה מפיק לקמן כל קדשים לענין מריקה ושטיפה מקדש קדשים והשתא ל״ל קרא תיפוק לי מהיקישא דחטאת דכל קדשים טעונין מריקה ושטיפה כחטאת אבל למאי דפרישית ניחא דאי לאו דאשכחן מריקה [ושטיפה] בהדיא הוה מוקמי היקישא לענין כיבוס ומיעוטא דזאת למעוטי מריקה ושטיפה ובלוע.
ב גמרא שנינו במשנה כי דם חטאת (שמתה) [שנתז] על הבגד — הריהו חייב בכיבוס, בין חטאת הנאכלת ובין חטאת שאינה נאכלת, שנאמר ״זאת תורת החטאת״ (ויקרא ו, יח) — תורה אחת לכל החטאות. ושואלים: ואי [ואם] תורה אחת לכל חטאות, אם כן אפילו חטאת העוף נמי [גם כן] יהיה דמה טעון כיבוס! אלמה תניא [מדוע שנה בברייתא]: יכול תהא דם חטאת העוף טעון כיבוס? תלמוד לומר: ״זאת תורת החטאת״ (ויקרא ו, יח) שהוא לשון מיעוט, זאת ולא אחרת, דווקא בחטאת בהמה נוהג דין זה, ולא בחטאת העוף!
GEMARA: The mishna teaches: In the case of the blood of a sin offering that was sprayed on a garment, the garment must be laundered, and this is the halakha concerning the blood of sin offerings that are eaten and sin offerings that are wholly burned, as it is stated: “This is the law of the sin offering”; there is one law for all sin offerings. The Gemara asks: And if there is one law for all sin offerings, even the blood of a bird sin offering should also require laundering. If so, why is it taught in a baraita: One might have thought that the blood of a bird sin offering requires laundering. To counter this, the verse states: “This is the law of the sin offering.” The word “this” teaches that the halakha is to be restricted to the blood of an animal sin offering and it does not apply to the bird sin offering.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא ואָמַר קְרָא {ויקרא ו׳:י״ח} תִּשָּׁחֵט בְּנִשְׁחָטוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

Reish Lakish said in the name of bar Kappara: The verse states: “This is the law of the sin offering…shall the sin offering be slaughtered” (Leviticus 6:18). The verse is speaking specifically of sin offerings that are slaughtered and not of bird offerings, which are killed by pinching the nape of the neck, rather than slaughtering with a knife.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ריש לקיש משום (בשם) בר קפרא: אמר קרא [הכתוב] בפסוק זה: ״זאת תורת החטאת... תשחט החטאת״, ללמדנו שדווקא בחטאות הנשחטות הכתוב מדבר, ולא בחטאת העוף, שהיא נמלקת ואינה נשחטת.
Reish Lakish said in the name of bar Kappara: The verse states: “This is the law of the sin offering…shall the sin offering be slaughtered” (Leviticus 6:18). The verse is speaking specifically of sin offerings that are slaughtered and not of bird offerings, which are killed by pinching the nape of the neck, rather than slaughtering with a knife.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאֵימָא בְּנֶאֱכָלוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר כְּדִכְתִיב בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ תֵּאָכֵל אֲבָל פְּנִימִיּוֹת לָא רַבִּי רַחֲמָנָא תּוֹרַת.

The Gemara challenges: And I might say that the halakha is to be learned in another manner, and the verse is speaking specifically of sin offerings that are eaten, as it is written: “In a sacred place shall it be eaten” (Leviticus 6:19); but internal sin offerings, which are not eaten, should not be included. The Gemara explains: The Merciful One amplifies the halakha by stating: “This is the law of the sin offering,” which includes all sin offerings, even those that are not eaten.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ואימא [ואמור] ודייק באופן אחר: דווקא בנאכלות הכתוב מדבר, כדכתיב [כמו שנאמר]: ״במקום קדוש תאכל״ (ויקרא ו, יט), אבל פנימיות שאינן נאכלות — לא! ומשיבים: רבי רחמנא [ריבתה התורה] ״תורת החטאת״ לרבות כל החטאות, גם שאינן נאכלות.
The Gemara challenges: And I might say that the halakha is to be learned in another manner, and the verse is speaking specifically of sin offerings that are eaten, as it is written: “In a sacred place shall it be eaten” (Leviticus 6:19); but internal sin offerings, which are not eaten, should not be included. The Gemara explains: The Merciful One amplifies the halakha by stating: “This is the law of the sin offering,” which includes all sin offerings, even those that are not eaten.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אִי הָכִי אֲפִילּוּ חַטַּאת הָעוֹף נָמֵי מִיעֵט רַחֲמָנָא זֹאת.

The Gemara suggests: If so, then even the blood of the bird sin offering should be included. The Gemara explains: The Merciful One restricts the halakha by stating: “This is the law,” which excludes bird offerings.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקשים: אי הכי [אם כך] שיש כאן ריבוי, אפילו חטאת העוף נמי [גם כן] תיכלל בריבוי זה! ומשיבים: מיעט רחמנא [הכתוב] על ידי המלה ״זאת״ את חטאת העוף.
The Gemara suggests: If so, then even the blood of the bird sin offering should be included. The Gemara explains: The Merciful One restricts the halakha by stating: “This is the law,” which excludes bird offerings.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וּמָה רָאִיתָ מִסְתַּבְּרָא דְּחַטַּאת [בְּהֵמָה] פְּנִימִיּוֹת ה״להֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי שֶׁכֵּן בְּהֵמָה שְׁחִיטַת צָפוֹן וְקַבָּלַת כְּלִי

The Gemara asks: And what did you see that indicated that the verse is to be understood as including internal sin offerings and excluding bird offerings, and not the opposite? The Gemara answers: It stands to reason that internal animal sin offerings should have been included by the inclusive language of the verse, as internal sin offerings resemble eaten animal sin offerings in several ways: Each variety is a large animal and not a bird; each variety is subject to slaughter on the north side of the Temple courtyard; and the blood of each requires collection in a vessel;
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומה ראית – לרבות פנימיות מתורת ולמעט עוף מזאת.
דחטאת בהמה פנימיות ה״ל לרבויי – כדין החיצונים שכן בהמה כמותה שחיטה כמותה טעונה צפון כמותה וקבלת כלי כמותה וקרנות המזבח כמותה וכנגד חודה של קרן ובאצבע ואישים אימוריהן לאישים אבל עוף אינו בהמה ואינו שחוט ואינו טעון צפון וקבלה ולא קרן שהרי חטאת העוף למטה נעשית ואינו נותנה באצבע בחודה של קרן ואין ממנה לאישים.
ושואלים: ומה ראית לרבות את הפנימיות ולמעט את חטאת העוף, ולא להיפך, לרבות את חטאת העוף ולמעט את הפנימיות? ומשיבים: הואיל וצריך למעט ולרבות, ומן הכתוב יש ראיה לכאן ולכאן, מסתברא [מסתבר] יותר לומר שחטאת [בהמה] פנימיות הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות], שהן דומות לחטאות החיצוניות בכמה צדדים, שכן אלו ואלו באות ממין הבהמה, וטעונות בשחיטת צפון (בצפון העזרה), וקבלת דמן בכלי,
The Gemara asks: And what did you see that indicated that the verse is to be understood as including internal sin offerings and excluding bird offerings, and not the opposite? The Gemara answers: It stands to reason that internal animal sin offerings should have been included by the inclusive language of the verse, as internal sin offerings resemble eaten animal sin offerings in several ways: Each variety is a large animal and not a bird; each variety is subject to slaughter on the north side of the Temple courtyard; and the blood of each requires collection in a vessel;
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים צב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים זבחים צב., עין משפט נר מצוה זבחים צב. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס זבחים צב., רש"י זבחים צב., תוספות זבחים צב., גליון הש"ס לרע"א זבחים צב., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים צב., אסופת מאמרים זבחים צב.

Zevachim 92a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Zevachim 92a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 92a, Collected from HeArukh Zevachim 92a, Rashi Zevachim 92a, Tosafot Zevachim 92a, Gilyon HaShas Zevachim 92a, Steinsaltz Commentary Zevachim 92a, Collected Articles Zevachim 92a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144