×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמְרִי מַעֲשֵׂר דִּיגּוּן הוּא דְּקָא גָרֵים לֵיהּ.
The Sages of the Gemara say: With regard to tithe, the ground does not engender the obligation; placement of the produce in a pile engenders the obligation, as it is only at that point that one is obligated to tithe his produce. Therefore neutralization of the prohibition is not effected by planting it in the ground.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
תריץ: מעשר – תרומת מעשר, דיגון הוא [דקא גרים] ליה – דלא מחייב בתרומת מעשר עד דמידגן והאי מאשתקד נידגנה הלכך מעשר עליה משל אשתקד ולא הוי איסורו על ידי קרקע הלכך לא הוי בטילתו ע״י קרקע.
ותירץ שאני מעשר שלא הקרקע גרם חיובו אלא דיגונו כשמרחה בכרי ונמצא מה שאתה בא להקל לחלק גידוליו מן העיקר על ידי אדם:
וחזר והקשה מקנם שבמשנתנו שבדבר שאין זרעו כלה אסור אף בגידולי גידולין ונמצא שאין גידולין מבטלין העיקר אפילו גדולי גדולין ואם בנדרים החמירו כל כך היאך היקלו בשביעית להתיר אף העקר ופרשוה משום דבר שיש לו מתירין הואיל ויכול לישאל עליהן ומה שאמרו בתרומה שאם נפלה סאה לפחות ממאה לא תעלה הא למאה תעלה אף על פי שיש לה מתירין הואיל ויכול לישאל עליהן ואי אפשר לפרשה בתרומה שבאה ליד כהן שהרי אמרו בסופה שאם היתה טהורה תמכר לכהן וכן אי אפשר לפרשה בתרומה שבאה לו מאבי אמו כהן שהרי אמרו בה תמכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה ואם נפלה לו מבית אבי אמו אף הסאה עצמה יכול למכור אלא שפרשו שקונם הוא דבר שיש לו מתירין מפני שיש צד מצוה בשאלתו ממה שאמרו כל הנודר כאלו בנה במה והמקיימו כאלו הקריב קרבן אבל תרומה הואיל ואין צד מצוה בשאלתה דבר שאין לו מתירין הוא כמו שכתבנו למעלה ואע״פ שההקדש אין צד מצוה בשאלתה הקדש מצד נדבתו בא ושמא טעה והקדש טעות אינו הקדש אבל תרומה מתורת חיוב היא באה ואין הטעות מצוי בה ואע״פ שמכל מקום יש בה שאלה וכגון שימצא בה פתח על דרך הזרות כגון שיאמר לא נתכונתי לתרום מכרי זה ואלו ידעתי כן לא הייתי תורם מכל מקום אין הפתח מצוי בה כל כך שתהא קרויה מצדו דבר שיש לו מתירין ואין לומר שתהא נתרת בחרטה לבד ששאלת הקדש ותרומה אינה אלא מצד טעות:
אמרי מעשר דיגון קא גרים לה. הא דאמרת דמעשר איסורו על ידי קרקע הא ליתא דתבואה הזרועה אינה חוזרת לטיבלה עד שתמרח בכרי הלכך אין איסורו על ידי קרקע ואינו בטל נמי על ידי קרקע דהעיקר והגידולין שלו חיובן בשעת המירוח והיינו על ידי אדם:
מעשר דיגון הוא דקא גרים ליה – שעל ידי דיגון מתחייב במעשר ולא ע״י קרקע.
גמרא סאה אלא אימא כצ״ל עלה גופא כצ״ל שתיקנה וזרעה כצ״ל:
רש״י קרקע הס״ד לרבי אמי הס״ד רבים הס״ד תרומה דאי הד״א דתנן וכו׳ הס״ד אלא ביד ישראל כצ״ל:
בד״ה אלא לעולם כו׳ עסקינן ומצי מתשיל ואפילו הכי כצ״ל:
בא״ד ה״ג כצ״ל ברוב הס״ד:
הרא״ש בד״ה אמרי כו׳ חוזרת לטיבלה כצ״ל למעלה הס״ד:
בד״ה אבל כו׳ והכל איסור כו׳ כצ״ל לא בטיל הס״ד מיניה הס״ד כהן הוא הס״ד ואכיל לה הס״ד דשלו היא הס״ד:
ר״ן מתירין הוא הס״ד בעיני הס״ד תעלה הס״ד דפסחים הס״ד:
אמרי [אומרים]: במעשר לא הקרקע היא הגורמת את החיוב, אלא דיגון, צבירת היבול לכרי, הוא דקא גרים ליה [שגורם לו] את החיוב, שרק עם הדיגון נקבעה חובת הפרשת המעשרות מן התבואה, ומשום שאין החיוב תלוי בקרקע, אף אין יורד החיוב על ידי זריעה בקרקע.
The Sages of the Gemara say: With regard to tithe, the ground does not engender the obligation; placement of the produce in a pile engenders the obligation, as it is only at that point that one is obligated to tithe his produce. Therefore neutralization of the prohibition is not effected by planting it in the ground.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מֵתִיב רָמֵי בַּר חָמָא קוּנָּם פֵּירוֹת הָאֵלּוּ עָלַי קוּנָּם הֵן עַל פִּי קוּנָּם הֵן לְפִי אָסוּר בְּחִילּוּפֵיהֶן וּבְגִידּוּלֵיהֶן שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְשֶׁאֲנִי טוֹעֵם מוּתָּר בְּחִילּוּפֵיהֶן וּבְגִידּוּלֵיהֶן בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה אֲפִילּוּ גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין אֲסוּרִין.

Rami bar Ḥama raised an objection to the opinion of Rabbi Yannai based on the mishna (57a): For one who says: This produce is konam upon me, or it is konam upon my mouth, or it is konam to my mouth, it is prohibited to partake of the produce, or of its replacements, or of anything that grows from it. If he says: This produce is konam for me, and for that reason I will not eat it, or for that reason I will not taste it, it is permitted for him to partake of its replacements or of anything that grows from it. This applies only with regard to an item whose seeds cease after it is sown. However, with regard to an item whose seeds do not cease after it is sown, it is prohibited for him to partake even of the growths of its growths. Apparently, permitted growths do not neutralize the prohibition.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אניצי
אניציא(בבא מציעא כא.) ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן (נדרים נט.) במשנה פשתן עולה עלי מותר לכסות באניצי פשתן בפרק קמא דסוכה פירש פשתן דדייק ונפיץ העומד לטוויה:
א. [בינטל.]
אפילו גידולי גידולין אסורין – אלמא דאין גידולי היתר מעלין את האיסור וקשיא לרבי אמי.
מתיב רמי בר חמא קונם פירות הללו עלי קונם כו׳ – דכיון דאמר קונם סתמא אסרם עליו בהנאה בין בחליפין בין בגידולין.
קונם שאני אוכל – לא אסר עצמו אלא בגופם והלכך בדבר שזרעו כלה הגידולין מותרין אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין אלמא גידולי היתר אינם מעלים את האיסור דאי מעלים גידולין אמאי אסורין הרי לא אסר עצמו אלא בגוף הפירות ולא אסר בגידולין וליתו גידולי היתר וליבטלו לעיקר אלא שמע מינה דגידולין לא מבטלין לעיקר הלכך העיקר מתפשט בגידולין ואסורין מטעם עיקר ועיקר חשוב ואינו בטל ונהי דודאי אינו מתיר ע״י קרקע כמו שביעית מכל מקום דמי לעל ידי קרקע התירו ולא שייך לשנויי דיגון הוא דקא גרים ליה.
מותיב רמי בר חמא קונם פירות האלו עלי כול׳ – פירוש: מסיפא מקשה דתני שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין ודמו לאיסור הבא מאיליו ואפילו הכי גידוליהן אסורין בדבר שזרעו אינו כלה ומאי שנא שביעית מקונמות ומשני שני קונמות הואיל ומצוה לאיתשולי עליהו כדבר שיש לו מתירין הוא והוה להו כמו טבל שיש לו מתירין וגידוליו אסורין בדבר שאין זרעו כלה ואי בעי הוה מתרץ כמו שתירץ למעלה שאני שביעית דאיסורה על ידי קרקע אבל קונמות אין איסורן על ידי קרקע אלא שאינו צריך לכך מפני שיש לו תירוץ יפה שהוא דבר שיש לו מתירין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קונם פירות האלו. מפורש למעלה:
אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין אסורין. אלמא אין גידולי היתר מעלין את האיסור דאי מעלין אמאי אסור בגדולין הרי לא אסר עצמו אלא בגוף הפרי ולא בגדולים וניתו גידוליו [ויבטלו] העיקר אלא שמע מינה דלא מבטלי גידולין לעיקר הלכך טעם העיקר מתפשט בגידולין והכל אסור ונהי דלא דמי לשביעית לגמרי דאיסורייהו תלוי בקרקע מכל מקום תערובתו היא ממילא דעל ידי גידוליו מתערבין יחד מעצמן ולא דמי למעשר דאין איסורו כלל כשמחובר לקרקע אלא עד שעת דיגון:
גמ׳ בעי רמי בר חמא קונם פירות אלו (שלי) על פלוני מהו בחילופיהן מי אמרינן גבי דידיה הואיל ואדם אוסר פירות חבירו עליו אוסר גם כן דבר שלא בא לעולם עליו – פירוש דטעמא דאסר מתני׳ חילופין בדיעבד לאו משום דחליפין בכלל איסור הנאה ואפילו באיסור נדר אלא משום דאמרינן דדעתיה הוה עלייהו מעיקרא וכמאן דפריש דמי וכיון שכן גבי חבריה דלא מצי למיסר פירי דחבריה עליה לא מצי למיסר עליה פירי דיליה דלא אתו לעלמא או דלמא כיון דחילופיהן כגדולין דמו ול״ש הוא ול״ש חבירו פירוש דאיסורא דמתני׳ לאו משום דדעתיה עליהן אלא משום דהכי דינא בנדר שהוא איסור הבא מעצמו דליחול איסורא אפילו אחליפין.
ת״ש האומר לחברו קונם שאני מהנה לך לוה המודר ובעלי חוב באין ונפרעין מן המדיר מאי טעמא לאו משום דחלופיהן לאו כגדוליהן דמו – פי׳ דההוא מידי דיזיף מבעלי חוב דהוי חליפי מאי דמפרעי מיניה דהאי מדיר לאו כגידולין דידיה דמו ולא גרסינן האומר לאשתו דהא לא מצי מדיר לה כיון דמשתעבד לה אלא א״כ הדירה כשהיא ארוסה ואית דגרסי האומר לאשתו קונם שאני נהנה לך דאסר הנאתה עליו לוה הבעל ובעלי חוב באין ונפרעין מדעתיה מנכסים שיש לה שאין לבעל בהם שום זכות [והא] פשיטא דהא לא איתנהו בכלל איסור דנכסי דידה הוא דאסיר עליה וגירסא קמייתא מחוורתא טפי ופרקינן לכתחלה הוא דלא הא בדיעבד שפיר דמי פי׳ דהתם כיון דההיא שעתא דאתהני המודר מנכסי המלוה לא הוו חליפי איסורי הנאה דהא לאו אפומא דהאי אוזיף וכי הדר אתי ומפרע מהאי כבר נתאכלו מעות המלוה לא חשיבי חליפין אבל להחליפן לכתחלה בעוד שאיסורי הנאה קיימין אימא לך דחלופין כגדולין וכן לשון רבינו ז״ל בהלכות ובגמרא אמרינן ת״ש המקדש בערלה ובכלאי הכרם אינה מקודשת מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ומדלא שני ליה דהתם מדאורייתא אבל אין מיבעיא לן אי הוו חליפין כגידולין מדרבנן. שמעינן דהכא מדאורייתא נמי איבעיא לן ופרקינן הכא נמי לכתחלה הוא דלא ואי עבד עבד.
ומסתברא דהכי פי׳ דאיהו סבר דכי היכא דמיבעיא ליה בחליפי איסורי הנאה דעלמא ולהכי אייתי ליה מערלה וכלאי הכרם דאיסורי הנאה ולא תפסי דמיהן שאם מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ושני לו דשאני התם הנאה דאורייתא לכולי עלמא אסירי ולפיכך אין להם דמים כלל וכשהחליפן או מכרן אינם דמיהן אלא מתנה או מלוה ולפיכך כשנהנה מהן אינו חשוב נהנה מאיסורי הנאה ואין בכלל איסור הנאתו אלא שלא למכרו ולהחליפו לכתחלה דההיא שעתא מתהנו מיניה אבל אי עבד עבד וכי מתהני לאו מיניה מתהני וכמו שפירשו עליה בירושלמי אבל הכא באיסור קונם שהוא אסרן עליו והן מותרים לכל העולם אימא לך דיש לו דמים וחליפין דידיה חליפין גמורים אימא לך דכל שאסור בהם אסור בחלופיהן ובדמיהן כשם שאסור בגידוליהן ובעיין לא איפשיטא ונקיטינן לחומרא ואגב אורחין שמעינן דאדם אוסר על עצמו פירות חבירו ודבר שלא בא לעולם אבל אינו אוסר על חבירו אלא פירות שלו שבאין לעולם אבל לא פירות חבירו ולא פירות שלו שלא באו לעולם והכי נמי איתא בפרק אף על פי (דף נט.) כדכתיבנא התם ושמעינן נמי דאע״ג דדמי איסורי הנאה של תורה או של דבריהם מותרין לאחר שמכרן אבל לכתחלה אסור למכרן או להחליפן.
מתני׳ שאת עושה איני אוכל עד הפסח שאת עושה איני מתכסה עד הפסח – פירוש והאי עד הפסח אשאיני מתכסה ואיני אוכל קאי שלא אסר עליו מעשיה אלא עד הפסח וכן כל כיוצא בזה הלכך אפילו עשתה לפני הפסח מותר לאכול ולהתכסות לאחר הפסח.
שאת עושה עד הפסח איני אוכל שאת עושה עד הפסח איני מתכסה – פירוש דהשתא קבע זמן לעשייה אבל לא להנאה שלו אלא לעולם אסרן עליו הלכך עשתה לפני הפסח אסור לאכול ולהתכסות אף לאחר הפסח.
קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג – פי׳ שקיצר זמן האסור והאריך זמן התנאי והוה ליה כההיא דקונס עיני בשינה היום אם אישן למחר הלכה לפני הפסח אסור בהנאתו עד הפסח.
ובפרקא תנינא דמכלתין (דף טו.) אקשינן מינה לרב יהודה דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל יישן היום שמא יישן למחר דבתנאה לא זהיר והא הכא דקתני הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו הלכה אין לא הלכה לא אלמא לא אסרינן לה מעיקרא דלמא לא זהיר בתנאה ופריק דאין הכי נמי דכי לא הלכה אסורה אלא דליכא מלקות וה״ק הלכה לפני הפסח כבר נאסרה עליו ואם נהנה ממנה לוקה אבל לא הלכה ליכא מלקות דדלמא זהירה בתנאה אבל איסורא איכא.
ולאחר הפסח בבל יחל דברו – אוקימנא דה״ק דאי אתהני לפני הפסח שלא כדין עבד וצריך לאזהורי שלא יחל דברו.
שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח – פירוש קיצר התנאי והאריך האיסור הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג הא נמי פרישנא ברישא הלכה אסורה בהנאתו ולוקה לא הלכה אסורה היא דאיידי דקתני שהיא אסורה לילך עד הפסח נקט לאחר הפסח מותרת אבל ברישא ליכא למתני הכי דהא כל היכא דאתהני מינה קודם הפסח אסורה לילך אחר הפסח כדי שלא יחל דברו למפרע. כתב רבינו ז״ל תריצנא למתני׳ בפ״ב הכי הלכה וכו׳ וכבר פירשתי דבריו במשנתנו ואתא מרן ז״ל לאשמעינן בההיא אוקימתא דאוקימנא אליבא דרב יהודה הלכתא היא למימרא דהלכתא כוותיה וכדכתיבנא התם. ובהכי סליק פרקא ברחמי שמיא.
מתיב רמי בר חמא קונם פירות האלו עלי וכו׳ – לר׳ ינאי פריך דאמר לעיל בצל של תרומה שרבו גידוליו על עיקרו מותר דאלמא סבירא ליה דכולהו גידולין אע״פ שאין איסורן ע״י קרקע מעלין את העיקר ומשום הכי פריך ליה מקונמות דאין מעלין והא דלא פריך לי׳ מברייתא דליטרא מעשר טבל דתניא לעיל בסמוך משום דממתני׳ אלימא ליה לאקשויי ועוד דמעשר פשיטא ליה דדבר שיש לו מתירין הוא.
אבל בדבר שאין זרעו כלה כגון שומים ובצלים אפילו גידולי גידולין אסורין. אלמא שמעינן (מסי) ממתניתין דגידולי היתר אין מעלין את האיסור דאי מעלין אם כן בסיפא שאיני אוכל ושאיני טועם גידולין אמאי אסורין בדבר שאין זרעו כלה והא לא אסר עצמו אלא בגופיהו דפירות אבל לא אסר עצמו בגידולין ואם כן ניתו גידולין דאינון בהיתר שלא אסר עצמו בהם וליבטלו לעיקר. הריטב״א ז״ל.
והרי תרומה דאי בעי מתשיל עליה דההי (שתים) בתרם בטעות נשאל עליו לומר אין דעתי לתרום מדבר זו אלא מדבר אחרת דתרומה כי הקדש מה הקדש בטעות חוזר אף תרומה בטעות חוזר ואפילו הכי בטלה ברובה כלומר באותו שיעור שנתנו בו חכמים דהיינו באחר ומאה והאי דקאמר ברובה דמדאורייתא חד בתרי בטיל אלא רבנן הוא דהחמירו בהו הכי דתיבטל באחד ומאה. הכי גרסינן אלא בשלמא קונמות וכו׳ ככתוב בעמוד. ואית דגרסי הכי (לא נהירא הכי) ולא נהירא אלא הכי גרסינן ואי בעית אימא בשלמא קונמות כלומר ואי בעית אימא לא מוקימנא בתרומה ביר כהן משום דקא קשיא לרבי אמי ולא קשיא דתרומה אקונמות דבשלמא קונמות מצוה לאיתשולי עלייהו. אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן כלומר גופא אמר רבי יצחק וכו׳. פירוש.
מתיב [מקשה] רמי בר חמא ממה ששנינו במשנתנו: האומר ״קונם פירות האלו עלי״, או ״קונם הן על פי״, או ״קונם הן לפי״ — אסור בחילופיהן ובגידוליהן. ואם אמר ״קונם פירות אלו שאני אוכל״, או ״שאני טועם״ — מותר בחילופיהן ובגידוליהן בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה — אפילו גידולי גידולין אסורין. ונמצא איפוא שאין הגידולים מבטלים את האיסור!
Rami bar Ḥama raised an objection to the opinion of Rabbi Yannai based on the mishna (57a): For one who says: This produce is konam upon me, or it is konam upon my mouth, or it is konam to my mouth, it is prohibited to partake of the produce, or of its replacements, or of anything that grows from it. If he says: This produce is konam for me, and for that reason I will not eat it, or for that reason I will not taste it, it is permitted for him to partake of its replacements or of anything that grows from it. This applies only with regard to an item whose seeds cease after it is sown. However, with regard to an item whose seeds do not cease after it is sown, it is prohibited for him to partake even of the growths of its growths. Apparently, permitted growths do not neutralize the prohibition.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַבִּי אַבָּא שָׁאנֵי קוֹנָמוֹת הוֹאִיל וְאִי בָּעֵי מִתְּשִׁיל עֲלַיְיהוּ הָווּ לְהוּ כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין וְאֵין בָּטֵיל בָּרוֹב.

Rabbi Abba said: Konamot are different; since if he wishes to do so he can request that a halakhic authority dissolve the vows and render the objects of the vows permitted, their legal status is like that of an item that can become permitted, and its prohibition is not nullified by a majority of permitted items.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך של
שלא(נדרים נט.) שאני קונמות הואיל ואיבעי מיתשיל עליהו פי׳ שואל לחכם ומתיר לו נדרו:
ערך דבר
דברב(ברכות מא:) אמר רב פפא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה טעונין ברכה בין לפניהן בין לאחריהן פי׳ כל דבר הבא בתוך הסעודה מחמת הסעודה לאכול בהן פת כגון מירי תבשילין וכיוצא בהן דעבידי ללפת בהן אין טעונין ברכה לא לפניהן ונא לאחריהן יש מי שאומרי׳ ואפילו ענבים ותאנים ורמונים וכיוצא בהן שהרבה בני אדם אוכלין בהן פיתם בזמן שבאין בתוך הסעודה למלפת בהן פת הפת פוטרתן ואינן צריכין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ודייסא וכיוצא בהן ואף על גב דאמרי בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמ׳ אם נהמא ממש היא דברי הכל פת פוטרת את הפת ואם אינה פת הרי היא תבשיל ופת לדברי הכל פוטר׳ כל תבשיל הבא מחמת סעודה בסעודה אבל דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון מיני מתיקה חביצה ודובשא ופאלודג וכיוצא בהן שבאין למתיקה ולא ללפת טעונין ברכה לפניהן ולת לאחריהן פירוש פאלודג לשון ישמעאל הוא והוא מאכל שעושין מן בצים ושקדים ודבש. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה כגון אבטיחים וענבים ורימונים וכיוצא בהן שאינן באין ללפת בהן שכבר סילקו הפת מלפניהן ועדיין לא רחצו ידיהן הרי אלו טעונין ברכה בין לפניהן ובין לאחריהן שכיון שלא באו ללפת בהן אין ברכת המזון פוטרתן מלברך אחריהן הלכך צריכין ברכה לפניהן ולאחריהן זה פי׳ דברי רב פפא שפסק הלכה. דבר הגורם לממון כממון דמי (בבא קמא עא:) סבר לה כרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי דברים האמורין בפרשה (סוטה כד: יבמות לו) רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה פי׳ בגמר׳ דבני מערבא גרסי (בהבא על יבמתו) דברים האמורים בפרשה לאוסרה לאחיו ולירש נכסי המת ולהתיר צרתה לשוק רבי יוחנן אמר קנה לכל הדברים אמר רבי יצחק מה פליגין כשהערה בה אבל אם גמר את הביאה כולי עלמא מודו שקנה הוא לכל הדברים אמר רב מתנה מה פליגין כשבא עליה בבית אביה אבל אם בא עליה בבית בעלה כולי עלמא מודו שקנה לכל הדברים ש״מ לרבי יוחנן אפי׳ בהערא׳ בבית אביה קנה לכל הדברים ואסורה לבעלה נמי כיבמה ליבם יבמה לבעל אתיא ביאה ביאה אשה לבעלה אתיא קיחה קיחה: (נדרים מז) במשנת הריני עליך חרם ואת עלי שניהן מותרין בדבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והלשכות והבור שבאמצע הדרך ואסורין בדבר של אותה העיר כגון הרחבה המרחץ ובור הכנסת התיבה והספרים. שלשה דברים נחלקו בהן שמאי והלל נדה וחלה ומקוה וארבע שחזרו ב״ה להורות כדברי ב״ש האשה שבאה ממדינת הים ובכתובתה ומי שחציו עבד וחציו בן חורין וכלי חרס מציל על הכל (משנה עדיות ב) אוכלי דבר אחר פסולין לעדות (סנהדרין כו) פי׳ מקבלי צדקה מן הגוי. אי פגע בדבר אחר קשה לדבר אחר (שבת קכט) פי׳ אי פגע בחזיר קשה לצרעת (פסחים עו) מר בר אשי אמר אפילו למיכלה במלחא נמי אסור משום דקשה לריחא ולדבר אחר פי׳ אשה לריח הפה וצרעת. דבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון. מלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה (זבחים צב. שבת מא: שבת מו) הא שמעינן ליה לר׳ שמעון דאמר דב׳ שאין מתכוין מותר דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל. (שבת צג) אמר ריש לקיש פוטר היה רבי שמעון אף במוציא את המת לקוברו דכמלאכה שאינה צריכה לגופה היא ותנא קמא המחייב היינו רבי יהודה ומודה היה רבי שמעון במרא לחפור בו וספר תורה לקרות בו פשיט׳ דאיהו נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכו׳ סבירא לן מיהא שמעינן עיקר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה וכו׳ ור״ח ז״ל אמר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון בהדיא לא אשכחן היכא פליגי אלא מדיוקייהו. (שבת קה) הא רבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה הא רבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ותו הא דתנא ועל עקרב שלא תשוך וכו׳ ואמרינן איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב מאן תנא אמר רב רבי שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכי אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר וחד מינייהו הצד נחש בשבת וממאי דפטור ומותר הוא דתנן ועל עקרב שלא תשוך שמע מינה כיפליגי במתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי וקשיא לן אי הכי חשיא דשמואל אדשמואל הכא אמר דפטור ומותר וטעמא מכופין קערה על גבי הנר אלמא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כרבי שמעון סבירא ליה והא קיימא לן דשמואל סבירא ליה כרבי יהודה דתנן המיחם שפינהו וכו׳ ואמרינן (שבת מו) דשמואל כרבי יהודה סבירא ליה. (בבא קמא נד) נפל לתוכו שור פירוש כגון בהמה וחיה דכתיב בהון בהדיא דמטמאין במגע ובמשא אבל עופות דאינן מטמאין במגע ובמשא אלא כגריס בבית הבליעה בדבר שמוסר עצמו עליו (בבא מציעא צב) פועל אוכל קישות פי׳ בדבר שמוסר נפשו עליו והוא כדי שכרו. בדבר שאין זרעו כלה (פסחים לד מנחות ע) מאי שנא מכל חטי ושערי דעלמא אמר ליה דבר שזרעו כלה בהן כגון אלו לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי דבר שאין זרעו כלה מאי תפשוט דאמר רב יצחק אמר רבי יוחנן ליטרא בצל שתקנו וכו׳ ש״מ חטים ושעורים וכיוצא בהן דבר שזרעו כלה בצל וכדומה לו דבר שאין זרעו כלה (נדרים נט) ודילמא בדבר שזרעו כלה הא תניא אלו הן חסיות הלוף והשום והבצלים. דבר שאין בו דעת לישאל בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים ספיקו טהור (סוטה כח) מה סוטה רשות היחיד אף שרץ רשות היחיד מה סוטה דב׳ שיש בו דעת לישאל אף שרץ שיש בו דעת לישאל. (נדה ג פסחים כ):
א. [פראגען.]
ב. [ווארט, זאכע.]
ואין בטיל ברוב – כלומר ברוב מדתו בגדוליו רבים.
א״ר [אבא] שאני קונמות הואיל ואי בעי מיתשל עלייהו והוי כדבר שיש לו מתירין ולא בטיל – ולכך לא מבטלי גידולי לעיקר והא דתנן לעיל (דף נב) קונם יין ונפל לתבשיל אם יש בו טעם יין אסור ואם אין בו טעם יין מותר דבטל היינו משום דהוי מין בשאינו מינו דהאי דדבר שיש לו מתירין לא בטיל היינו מין במינו והא דמסיק רב אשי פרק בתרא דביצה (ביצה לט) דמים ומלח לא בטילי בעיסה משום דהוי דבר שיש לו מתירין ואע״ג דלא הוי מין במינו יש לומר דהתם משום דאיכא נתינת טעם ולא בטלי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוה ליה כדבר שיש לו מתירין ואינובטל ברוב. דאפילו באלף לא בטיל:
אמר ר׳ אבא: שאני [שונים] קונמות הואיל ואי בעי מתשיל עלייהו [ואם הוא רוצה יכול להישאל עליהם] ולהתירם, ולכן הוו להו [הריהם] כדבר שיש לו מתירין, ואין בטיל ברוב.
Rabbi Abba said: Konamot are different; since if he wishes to do so he can request that a halakhic authority dissolve the vows and render the objects of the vows permitted, their legal status is like that of an item that can become permitted, and its prohibition is not nullified by a majority of permitted items.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וַהֲרֵי תְּרוּמָה אדְּאִי בָּעֵי מִיתְּשִׁיל עֲלַהּ וּבָטְלִי בְּרוֹב דִּתְנַן בסְאָה תְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנָּפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה חוּלִּין תֵּרָקֵב הָא לְמֵאָה תַּעֲלֶה אָמְרִי בִּתְרוּמָה בְּיַד כֹּהֵן עָסְקִינַן דְּלָא מָצֵי מִיתְּשִׁיל עֲלַהּ.

The Gemara asks: And isn’t there the case of teruma, in which if he wishes he can request that a halakhic authority dissolve the designation of the produce as teruma and yet it is nullified by a majority of permitted items? As we learned in a mishna (Terumot 5:1): A se’a of ritually impure teruma that fell into less than one hundred se’a of non-sacred produce must be left to decay. The impure teruma, which is forbidden to all, renders the entire mixture forbidden. The Gemara infers: If it fell into one hundred se’a of non-sacred produce, its prohibition is neutralized. The Sages of the Gemara say in response: We are dealing with teruma that is in the possession of a priest, for which the owner can no longer request that a halakhic authority dissolve the designation. However, as long as the teruma is in the owner’s possession he can request that its designation be dissolved, and therefore its prohibition cannot be neutralized.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הרי תרומה דאי בעי מיתשיל עלה – שאם היה בדעתו להפריש תרומה ומעשר על פירותיו מפירות קופה זו וטעה ונתן מקופה אחרת יכול לשאל עליה לפני חכם ולומר לו לא היה בדעתי ליתן מקופה זו אלא מזו ולא הויא תרומה ואפילו הכי בטלה ברובא דתנן וכו׳.
תירקב – הכל שאין לה תקנה לא לכהן ולא לישראל.
הא אם נפל למאה תעלה – סאה אחת ושאר מותר אלמא דבטלה ברוב דידיה כמו האי דהיינו במאה ואכתי קשיא לרבי אמי מתני׳ דנדרים.
[ומשני:] הא תרומה בתרומה ביד כהן עסקינן – דמאחר שזכה בה כהן לא מצי מיתשיל עלה אינש ולא דמי לקונמות.
והרי תרומה כו׳ דתנן – ה״ה דהוי מצי למיפרך למאן דאמר תרומה אין לה מתירין.
סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה תרקב – דאינה בטלה בפחות מק׳ ואסמכוה רבנן [אקרא דכתיב] תרימו ממנו מה שאתה מרים ממנו שנפל לתוכו מקדשו.
דתנן סאה תרומה טמאה שנפלה כול׳ – האי דלא אייתי מאי דתנן בפי׳ תרומה עולה באחד ומאה משום דהוה מצי דחי לה בתרומה ביד כהן עסיקינן משום הכי איתי לה הא דלא מצי לדחוייה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והרי תרומה דאי בעי מתשיל עלה. אף על גב דאי מתשיל עלה הדרא לטבלה מכל מקום מכלל תרומה יצאה ע״י שאלה:
ובטלה ברובא דתנן סאה תרומה. מברייתא דלעיל הוה מצי לאתויי דקרי בהדיא לתרומה אין לה מתירין אלא דניחא ליה לאיתויי ממתני׳:
שנפלה לפחות ממאה חולין תרקב. אין זה לשון המשנה ודרך הש״ס לקצר לשון המשנה ומביא מה שהוא צריך ממנה והא דלא אמרינן תשרף בירושלמי פריך לה אליבא דרבי יוחנן דאמר בפרק כל שעה דמדליקין בחטין של תרומה טמאה דלא חיישינן לתקלה ומשני דדמוע קיל להו לאינשי והכא חייש לתקלה דלמא אתי למיכל מיניה:
הא למאה תעלה. דאפילו תרומה טהורה עולה באחד ומאה כדיליף לה בספרי מקל וחומר הא דמהדר לאקשויי ולא מקשי מכמה [משניות] ששנו בהם בפירוש שתרומה עולה באחד ומאה משום דכולהו איכא לאוקמינהו בתרומה ביד כהן אבל הכא אסיפא קסמיך דעל כרחך לא ביד כהן הוא:
בתרומה ביד כהן דלא מצי למיתשיל עלה. כיון דיצאה מרשות ישראל וקיים בה מצות נתינה תו לא מצי לאפקועי שם תרומה מינה על ידי שאלה והרב רבי אליעזר ממיץ פירש דלא מצי למיתשיל עלה שהרי לא קרא עליה הוא שם תרומה משמע דאכהן קאי אבל ישראל שהפרישה מצי מיתשיל עלה וצריך לומר לפירושו דאף על גב דיכול הישראל להחזירה לחולין הוי ליה דבר שאין לו מתירין דלא שכיח כלל שישאל עליה אבל כל זמן שהיא ביד ישראל זימנין דלית ליה תבואה לאכול ומתשיל עלה ומתקן לה ואכיל לה:
והרי תרומה דאי בעי מתשיל עלה – על ידי פתח או חרטה כשאר נדרים והא דלא פריך ליה אי הכי בבצל של תרומה נמי אמאי א״ר ינאי דגידולין מעלין אותו אי בעי מתשיל עליה והוי דבר שיש לו מתירין משום דמצי למדחייה דבישראל שנפלה לו מבית אבי אמו כהן עסקינן ומשום הכי פריך לי׳ מהך מתניתין דליכא למדחייה בהכי כך נראה בעיני.
סאה תרומה טמאה – נקט תרומה טמאה לאשמועינן רבותא דדיוקא דהא למאה אע״ג דטמאה היא תעלה.
תירקב – דכיון דטמאה היא לא חזיא לכהן לאכילה ובהיסק נמי לא שריא דחיישינן לתקלה כדאיתא פרק קמא דפסחים (דף כ:).
בתרומה ביד כהן – דכיון דזכה בה כהן שוב אינו יכול לישאל עליה.
בד״ה בתרומה כו׳ אותה סאה כצ״ל והס״ד נדרים הס״ד:
ומקשים: והרי תרומה שגם בה דאי בעי מיתשיל עלה [שאם רוצה יכול להישאל עליה] כמו לגבי נדר, שיכול ללכת לחכם, ולומר שהוא מבטל את מה שקבע והפריש דבר מסויים כתרומה, ובכל זאת בטלי [בטלים] ברוב. דתנן כן שנינו במשנה]: סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה סאים של חולין — תרקב, שאין לתערובת זו תקנה. שכיון שתרומה טמאה אסורה באכילה לכל אדם — אוסרת היא אף את מה שנתערבה בו, להיות כמותה. ונדייק מכאן: הא [הרי] אם נפלה למאה סאים ויותר של חולין — תעלה (תיבטל)! ומשיבים, אמרי [אומרים]: כאן בתרומה שהיא ביד כהן עסקינן [עוסקים אנו] שלא מצי מיתשיל עלה [יכול הבעלים להישאל עליה] ולהתיר אותה. אבל כל זמן שהיא ביד הבעלים יכול להישאל עליה, ואינה בטילה.
The Gemara asks: And isn’t there the case of teruma, in which if he wishes he can request that a halakhic authority dissolve the designation of the produce as teruma and yet it is nullified by a majority of permitted items? As we learned in a mishna (Terumot 5:1): A se’a of ritually impure teruma that fell into less than one hundred se’a of non-sacred produce must be left to decay. The impure teruma, which is forbidden to all, renders the entire mixture forbidden. The Gemara infers: If it fell into one hundred se’a of non-sacred produce, its prohibition is neutralized. The Sages of the Gemara say in response: We are dealing with teruma that is in the possession of a priest, for which the owner can no longer request that a halakhic authority dissolve the designation. However, as long as the teruma is in the owner’s possession he can request that its designation be dissolved, and therefore its prohibition cannot be neutralized.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא אִם הָיְתָה טְהוֹרָה תִּמָּכֵר לְכֹהֵן אֶלָּא בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּפְלוּ לוֹ מִבֵּית אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן עָסְקִינַן.

The Gemara asks: If so, say the latter clause of that mishna: If the teruma mixed with the non-sacred produce was ritually pure, it may be sold to a priest, who treats all the produce as though it were teruma. This indicates that the mishna is dealing with teruma in its owner’s possession that was not yet given to a priest. Rather, we are dealing with the case of an Israelite who inherited the produce from a member of the house of his mother’s father, who is a priest. The heir owns the teruma; however, since he was not the one who designated it as teruma, he may not request that the designation be dissolved.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תימכר לכהן – הרי ביד כהן היא ואין צריך לו למוכרה.
אלא ביד ישראל עסקינן שנפלו וכו׳ – דלא מצי איהו מיתשיל עלה שכבר זכה בה כהן.
א״ה – דמוקי להו ביד כהן אם כן איירי שהדימוע אירע בבית הכהן [אימא סיפא אם היתה טהורה] תמכר לכהן והא דידיה הוא אלא מיירי שהיא ביד ישראל וא״ה בישראל שנפלו לו תרומה מבית אבי אמו כהן דהשתא הוי דידיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימא סיפא אם היתה טהורה תמכר לכהן. אלמא אכתי לאו ביד כהן הוא:
תמכר לכהן. חוץ מדמי אותה סאה ואם נפלה לו מבית אבי אמו כהן אפילו דמי אותה סאה יכול ליקח דשלו היא:
ומקשים: אי הכי, אימא סיפא [אם כך, אמור את סופה] של אותה משנה: אם היתה התרומה שנפלה ונתערבה טהורה — תמכר כל התבואה לכהן, והכהן ינהג בה כאילו היתה כולה תרומה, והוא מותר באכילת תרומה טהורה. משמע שמדובר בתרומה שעדיין היא ברשות הבעלים ולא בידי הכהן! אלא יש לומר שבישראל שנפלו לו נכסים בירושה מבית אבי אמו כהן עסקינן [עוסקים אנו], שהוא ירש את התרומה שקיבל אבי אמו הכהן, ותרומה זו שייכת מבחינה ממונית לנכד, אף כי הוא עצמו אינו יכול לאכול אותה וצריך למוכרה לכהן.
The Gemara asks: If so, say the latter clause of that mishna: If the teruma mixed with the non-sacred produce was ritually pure, it may be sold to a priest, who treats all the produce as though it were teruma. This indicates that the mishna is dealing with teruma in its owner’s possession that was not yet given to a priest. Rather, we are dealing with the case of an Israelite who inherited the produce from a member of the house of his mother’s father, who is a priest. The heir owns the teruma; however, since he was not the one who designated it as teruma, he may not request that the designation be dissolved.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) [וְהָא] קָתָנֵי סֵיפָא תִּימָּכֵר לְכֹהֵן חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה.

The Gemara asks: But isn’t it taught in that latter clause of that mishna: It must be sold to a priest; however, the price must reflect the value of the entire mixture except for the value of that se’a of teruma that fell into the non-sacred produce, as the teruma belongs to the priest. If the mishna is referring to the case of an heir who owns the teruma, why can he not collect the value of that se’a as well, as it is his property?
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא קתני סיפא אם היתה טהורה תימכר לכהן – שהרי ביד ישראל היא חוץ מדמי אותה סאה אם נפלה לו מבית אבי אמו כהן אמאי אמר חוץ מדמי אותה סאה אפילו אותה סאה נמי תימכר הואיל ובאתה לו בירושה.
תמכר לכהן חוץ מדמי סאה – והא דידיה הוא אי מיירי שהן ביד הישראל ושפיר מצי מזבין לה אלא שמע מינה דמיירי בתרומה שהפריש ישראל ליתן לכהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא קתני סיפא תמכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה – ואי דנפלו לו מבית אבי אמו כהן אמאי אינו מוכר אפילו אותה סאה.
על הסבר זה מקשים: [והא] קתני סיפא [והרי שנה בסופה של אותה משנה]: תימכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה של תרומה שנתערבה, כי סאת התרומה היא עצמה שייכת לכהן. ואם מדובר כאן ביורש שיש לו זכות בעלות על התרומה מדוע אינו מוכר לכהן גם את אותה סאה? והרי יש לו עצמו זכות בה!
The Gemara asks: But isn’t it taught in that latter clause of that mishna: It must be sold to a priest; however, the price must reflect the value of the entire mixture except for the value of that se’a of teruma that fell into the non-sacred produce, as the teruma belongs to the priest. If the mishna is referring to the case of an heir who owns the teruma, why can he not collect the value of that se’a as well, as it is his property?
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶלָּא אֵימָא בִּשְׁלָמָא קוּנָּמוֹת מִצְוָה לְאִיתְּשׁוֹלֵי עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם דְּרַבִּי נָתָן דְּאָמַר רַבִּי נָתָן כׇּל הַנּוֹדֵר כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה וְהַמְקַיְּימוֹ כְּאִילּוּ מַקְטִיר עָלֶיהָ תְּרוּמָה מַאי מִצְוָה לְאִיתְּשׁוֹלֵי עֲלַהּ.

Rather, say that there is another distinction between konamot and other cases where one may request dissolution by a halakhic authority. Granted, in the case of konamot, there is a mitzva to request that a halakhic authority dissolve them, due to the statement of Rabbi Natan, as Rabbi Natan said: Anyone who vows, it is as if he built a personal altar outside the Temple, and one who fulfills that vow, it is as though he burns an offering upon it. However, in the case of teruma, what mitzva is there to request that a halakhic authority dissolve its designation? Therefore, items forbidden by konamot are considered items that can become permitted, and teruma is not.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא – לעולם בתרומה ביד ישראל עסקינן ומצי מתשיל [עליה] ואפילו הכי בטלה ברובא והדרא קושיא לדוכתיה תריץ הכי גרסינן אלא גבי קונמות מצוה לאיתשולי עלייהו וכמאן דאיתשיל עלייהו דמי והוה ליה דבר שיש לו מתירין ואין בטל ברוב.
אבל תרומה מאי מצוה איכא לאיתשולי עלה – וכיון דלאו מצוה היא לא אתי לאיתשולי עלה וכדבר שאין לו מתירין דמי להכי בטיל ברובא.
הכי גרסינן אלא בשלמא קונמות מצוה לאיתשולי עלייהו והוי דבר שיש לו מתירין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אימא בשלמא קונמות מצוה לאיתשולי עלייהו. הלכך נקרא דבר שיש לו מתירין דסתמייהו עומדים לישאל:
אלא קונמות מצוה לאתשולי עלייהו – וכיון שכן כאילו אתשיל עלייהו דמי.
כל הנודר כאילו בנה במה – פירשתיו בפ׳ ד׳ נדרים (לעיל נדרים דף כב.).
תרומה מאי מצוה לאתשולי עלה איכא – הלכך כיון שאין ההיתר בא מעצמו וליכא מצוה למעבד הכי לא מיקרי דבר שיש לו מתירין והקדש דקא מני לעיל בדבר שיש לו מתירין בהקדש בדק הבית עסקינן דעל כרחין לפדייה קאי.
גמ׳ תרומה מאי מצוה. עי׳ ב״מ נג ע״א תוס׳ ד״ה הו״ל וצע״ק:
אלא אימא [אמור] ותרץ באופן אחר: בשלמא [נניח] קונמות מצוה לאיתשולי עליהן [להישאל עליהם] ולהתירם, משום דבריו של ר׳ נתן. שאמר ר׳ נתן: כל הנודר — כאילו בנה במה, והמקיימו את הנדר של עצמו — כאילו מקטיר עליה, על אותה במה. אולם תרומה מאי [מה] מצוה לאיתשולי עלה [להישאל עליה]? וזה הוא טעם ההבדל בין דין קונמות הנחשבים כדבר שיש לו מתירים, לתרומה שאינה נחשבת כדבר שיש לו מתירים.
Rather, say that there is another distinction between konamot and other cases where one may request dissolution by a halakhic authority. Granted, in the case of konamot, there is a mitzva to request that a halakhic authority dissolve them, due to the statement of Rabbi Natan, as Rabbi Natan said: Anyone who vows, it is as if he built a personal altar outside the Temple, and one who fulfills that vow, it is as though he burns an offering upon it. However, in the case of teruma, what mitzva is there to request that a halakhic authority dissolve its designation? Therefore, items forbidden by konamot are considered items that can become permitted, and teruma is not.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גּוּפָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לִיטְרָא בְּצָלִים שֶׁתִּיקְּנָהּ וּזְרָעָהּ מִתְעַשֶּׂרֶת לְפִי כוּלָּהּ יָתֵיב רַבָּה וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא מַאן צָאֵית לָךְ ולר׳וּלְרַבִּי יוֹחָנָן רַבָּךְ הֶיתֵּר שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלַךְ אֲמַר לֵיהּ מִי לָא תְּנַן דִּכְוָותֵהּ בְּצָלִים שֶׁיָּרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים וְצִימְּחוּ

§ With regard to the matter itself, Rabbi Yoḥanan said: With regard to a litra of onions that one tithed, and then sowed, it is tithed according to the entire crop. Rabba sat and stated this halakha. Rav Ḥisda said to him: Who listens to you and Rabbi Yoḥanan, your teacher? The permitted part of the litra, to where did it go? The original litra that he sowed was permitted by virtue of the fact that he tithed it, but why is he obligated to tithe the entire crop? The original litra should be subtracted from the crop that must be tithed. Rabba said to Rav Ḥisda: Didn’t we learn a corresponding halakha in a mishna (Shevi’it 6:3): With regard to sixth-year onions upon which rain fell during the Sabbatical Year, and they sprouted,
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וזרעה מתעשרת לפי כולה – אפילו מן הליטרא של עיקר.
היתר שבהן – אותה ליטרא של עיקר שהיתה מתוקנת.
היכן הלך – הואיל ואיתיה בעין אין צריך לעשרם.
בצלים – של ששית וכו׳ לימא היתר שבהן העיקר שגדלו בששית להיכן הלך ותשתרי העיקר.
גופא כו׳ היתר שבהם להיכן הלכה – כלומר היתר שהיה בליטרא שעישר היכן הלך דסבירא להו דלא קאמר גידולי היתר מעלין את האיסור מצי לאוכוחי דגידולי היתר מעלין את האיסור מההיא דמנכש דלעיל.
גופא אמר ר׳ יצחק אמר ר׳ יוחנן ליטרא בצלים שתיקנה וזרעה מתעשרת לפי כולה – פירוש: כי היכי דדבר שזרעו כלה בטל ואם זרע תבואה מתוקנת חייב לעשר את כולה הם הכי נמי דבר שאין זרעו כלה בטל ומעשר לפי כולה.
אמר ליה רב חסדא מאן דצאית לך ולר׳ יוחנן רבך היתר שבהן להיכן הלך – פירוש: דקסבר רב חסדא אין השרשין בטלין על גב קרקע.
אמר ליה מי לא דכותה בצלים שירדו עליהן גשמים וצימחו כול׳ – פירוש: אלמא דבטלי שרשין אצל הגידולין בין להחמיר בין להקל והם הכי נמי גבי מעשר וגבי ערלה וכלאי הכרם ופליגי ר׳ יצחק ור׳ אבהו אליבא דר׳ יוחנן ולקמן מקשה ליה מליטרא מעשר טבל למעשר עליה ממקום אחר דאלמא לא בטלי שרשין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היתר שבהן להיכן הלך. ולית ליה דגידולין מבטלין את העיקר:
גופא ליטרא בצלים שתקנה וזרעה – כלומר שהפריש כל מעשרותיה מתעשרת לפי כולה ולא לפי גידולין בלבד דאתו גידולים ומבטלי עיקר לגמרי.
וכי היתר שבהן להיכן הלך – נראה בעיני דהכי מקשה אפילו תימא דגידולין של היתר מבטלים עיקר של איסור התם היינו טעמא משום דכיון שרבו גידוליו על עיקרו נמצא שכשאוכל אינו טועם טעם האיסור כלל הלכך אף על פי שאיסור שבו מעורב בתוכו ולא אזל ליה לעלמא שרי אבל גבי מעשר כיון דלפי חשבון הטבל חייביה רחמנא לעשורי הכא אמאי מתעשרת לפי כולה וכי היתר שבהן להיכן הלך.
בד״ה וכי כו׳ של איסור כצ״ל אע״פ שאיסור כצ״ל לעלמא שרי כצ״ל:
שם היתר שבהן להיכן הלך. עי׳ בר״נ ע״ז דף שס״ו ע״א:
א גופא, לגופה של הלכה שהוזכרה קודם, אמר ר׳ יוחנן: ליטרא בצלים שתיקנה (הפריש כל מעשרותיה) וזרעה — מתעשרת לפי כולה, כלומר, לפי כל כמות הפירות ולא רק לפי כמות הגידולים. יתיב [ישב] רבה וקאמר להא שמעתא [ואמר את ההלכה הזו]. אמר ליה [לו] רב חסדא: מאן צאית [מי שומע] לך ולר׳ יוחנן רבך! היתר שבהן להיכן הלך? הרי הליטרה שזרע היתה מותרת שהרי הפריש עליה מעשרות, ומדוע צריך לעשר את הכל? מן הראוי היה להפחית את הסאה הראשונה המתוקנת, שעליה לא יצטרך לעשר. אמר ליה [לו]: מי [האם] לא תנן דכוותה [שנינו במשנה כמותה]: בצלים של השנה השישית שירדו עליהם גשמים בשנה השביעית וצימחו,
§ With regard to the matter itself, Rabbi Yoḥanan said: With regard to a litra of onions that one tithed, and then sowed, it is tithed according to the entire crop. Rabba sat and stated this halakha. Rav Ḥisda said to him: Who listens to you and Rabbi Yoḥanan, your teacher? The permitted part of the litra, to where did it go? The original litra that he sowed was permitted by virtue of the fact that he tithed it, but why is he obligated to tithe the entire crop? The original litra should be subtracted from the crop that must be tithed. Rabba said to Rav Ḥisda: Didn’t we learn a corresponding halakha in a mishna (Shevi’it 6:3): With regard to sixth-year onions upon which rain fell during the Sabbatical Year, and they sprouted,
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדרים נט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדרים נט. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס נדרים נט., מיוחס לרש"י נדרים נט., תוספות נדרים נט., תוספות רי"ד נדרים נט., בית הבחירה למאירי נדרים נט. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים נט., ריטב"א נדרים נט., ר"ן נדרים נט. – פרקים ה', ח'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים נט., מהרש"א חידושי הלכות נדרים נט., גליון הש"ס לרע"א נדרים נט., פירוש הרב שטיינזלץ נדרים נט., אסופת מאמרים נדרים נט.

Nedarim 59a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 59a, Collected from HeArukh Nedarim 59a, Attributed to Rashi Nedarim 59a, Tosafot Nedarim 59a, Tosefot Rid Nedarim 59a, Meiri Nedarim 59a, Peirush HaRosh Nedarim 59a, Ritva Nedarim 59a, Ran Nedarim 59a, Shitah Mekubetzet Nedarim 59a, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 59a, Gilyon HaShas Nedarim 59a, Steinsaltz Commentary Nedarim 59a, Collected Articles Nedarim 59a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144